איך לעשות דברים - אהרון גבע | איך לאבד אבא
- רוני גונן שמחוני
- Jan 14
- 37 min read
שיר ראובן משוחחת עם הבמאי והפודקאסטר אהרון גבע כדי ללמוד ממנו איך לאבד אבא. כשהיה בן 16 אהרון ראה את אביו מת לנגד עיניו, והוא מספר לשיר איך החיים נראים אחרי אובדן כזה, למה הוא לא מאמין באפשרות לעבד מוות של הורה בזמן אמת, באיזה אופן אבל עלול להפעיל מגנוני אישיות בעייתיים ולהוביל למערכות יחסים רעילות, למה הוא לא מזדהה עם מי שמתקשרים עם ההורים שלהם גם אחרי מותם, ומתי הרשה לעצמו לחשוב על אבא שלו כבן אדם – ולא רק כסמל
תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/10/2024.
[חסות]
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים". "כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
קריינית AI: שלום. "איך לעשות דברים" הוא הסכת קומי [במלרע]. בדיחות עשויות להישמע כמו גם הערות סָרָקסטיות או הומוריסטיות, ואין לייחס לנאמר בו המלצה לכלום. האזנה נעימה.
[מוזיקת פתיחה]
קריינית: "איך לעשות דברים", עם שיר ראובן.
שיר: היי, אני שיר ראובן וזה הפודקאסט שלי, "איך לעשות דברים". בכל שבוע אני אפגש עם מישהו אחר שילמד אותי… איך לעשות דברים. והיום אני עם אהרון גבע. אהרון הוא בימאי זוכה פרסים, שביים את "חאנשי" ואת הסרט הקצר "ברכה" יחד עם מיקי טריאסט. הוא פודקאסטר בפודקאסט "השעשועון". והוא גם איבד את אבא שלו בגיל 16. [מגחכת] סליחה שצחקתי. סליחה שצחקתי. עשית פרצוף מצחיק. לא צחקתי כי זה מצחיק.
אהרון: זה פשוט רצף הקריירה. זה כאילו… [שיר צוחקת] זה המקצוע שלי. כן.
שיר: והיום אהרון ילמד אותי איך לאבד אבא. [מגחכת] מה העניינים, אהרון?
אהרון: תראי, מה שהשיחה הזאת…
שיר: כן…
אהרון: אם את… את רוצה להרוג? [צוחק]
שיר: לא, אני לא רוצה להרוג. אני… אני אגיד לך למה אני עושה את זה.
אהרון: אוקיי.
שיר: זה הפחד הכי גדול שלי.
אהרון: לאבד את אבא ספציפית או הורה?
שיר: הורה באופן כללי, אבל ככל שהזמן מתקדם, ואני מאוד מקווה שאבא שלי לא יאזין לזה, אני מרגישה שאני ואמא שלי כן התקרבנו עם השנים. [אהרון צוחק] כאילו, אתה יודע מה נורא בלאבד הורה?
אהרון: כן.
שיר: ההחמצה. זה משאיר אותך עם החמצה.
אהרון: נכון, נכון.
שיר: זה כאילו הקשר הכי משמעותי ואתה אומר… והוא נקטע, ואני בחיים לא אעשה את השיחה שרציתי לעשות, ואם אני מבינה משהו בגיל 70 על ההורות שלהם, מהניסיון, אני לא יכולה להגיד להם את זה, אני יכולה רק לקוות שהם יודעים או ידעו באיזשהו אופן קוסמי. [אהרון מגחך] ואמא שלי דמות פתורה לי. אמא שלי… אני…
אהרון: באמת? פיצחת?!
שיר: לא פיצחתי, אבל אני מרגישה שהצלחנו להגיע ליחסים…
אהרון: וואו!
שיר: ש… שאני שלמה איתם, שכזה, אני… אני… אני מרגישה שאנחנו כאילו… שיש בינינו קשר. אבא שלי הוא חידה. [אהרון מגחך] הוא חידה. אני לא מבינה אותו.
אהרון: חידה נאה, אבל חידה.
שיר: הוא חתיך. וכי… ואני… בגלל שכאילו אני מרגישה שכזה יש איזושהי פנטזיה נראה לי בהורות, שאתה אומר… לא בהורות, עם הורים.
אהרון: כן.
שיר: שאתה אומר: "יום אחד אני… יהיה את השיחה הזאת, תהיה את השיחה הטובה הזאת, ואת החיבוק ואנחנו נשלים". וברגע שהם מתים…
אהרון: קרתה לכן את השיחה?
שיר: לי ולאמא שלי? כן, הרבה פעמים.
אהרון: עשיתם את ה-ה-השיחה?
שיר: אני אגיד לך מה, היו לנו… אני כאילו, אתה יודע, אני מאוד בטיפול וזה מאוד חשוב לי ואני מאוד מודעת וכשאתה בטיפול…
אהרון: כן…
שיר: שזה עוד דבר שנשלל ממך, כמי שאיבד הורה, אז אתה מתחיל לכעוס עליהם. אתה כזה: "אה, זה…", כאילו, משפחה היא כת קטנה, [אהרון מגחך] ואתה חושב: "טוב, החוקים של הכת הזאת, זה החוקים שיש בכל העולם".
אהרון: כן.
שיר: ואז אתה יוצא מהבית ואתה כזה: "לא, זה היה ממש לא בסדר מה שקרה שם".
אהרון: כן, כן, כן, כן.
שיר: ואז אתה כועס ואתה צועק עליהם, ועם אמא שלי זה הוביל לשיחות ממש טובות ואבא שלי לקח אחריות על הכל, אבל אני מרגישה שזה גרם לו לפחד ממני [אהרון צוחק] ולהרגיש שאם הוא ידבר איתי יותר מדי, זה… תגיע הַאֲשָׁמָה, יגיעו צעקות, יגיע בכי. והוא צודק.
אהרון: כן. אתה הראש, אתה אשם.
שיר: בדיוק.
אהרון: כן, זה הבן אדם. אני… אני… קודם כל אני מאוד מופתע שיש את הדבר הזה, השיחה. אני חשבתי שזה ממש פיקציה, כאילו, השיחה שנמנעה ממני לצורך העניין. וגם אני לא חשבתי אף פעם לעשות אותה עם אמא שלי, כאילו, אפילו אחרי שנגזלה ממני האפשרות לעשות את זה עם אבא שלי. אז… אני… אני מתחיל לחשוב, מתחיל לחשוב על לעשות את השיחה. כן, יש תחושת החמצה. מצד שני כאילו… איך אני אגדיר את זה? וואו, אני לא יודע איך להתחיל. איך מתחילים?
שיר: בוא נתחיל…
אהרון: אני לא יודע איך ללמד אותך את הנושא.
שיר: אז בוא נתחיל מהתחלה.
אהרון: מה המערך שיעור? מה בסילבוס?
שיר: איך אבא שלך נפטר?
אהרון: מת.
שיר: מת.
אהרון: אהה…
שיר: היית בן 16, נכון?
אהרון: הייתי בן 16.
שיר: מי היית?
אהרון: אני… זה… זהו, שכאילו כל פעם שאני צריך אה לחזור לזה, גם בטיפול שלי. כן, אני גם מטופל, את לא צריכה להרים גבה.
שיר: אני יודעת, אתה הרבה יותר מטופל ממני.
אהרון: את נראית מאוד מופתעת.
שיר: אתה היית גם בטיפול לאקאניאני, אני…
אהרון: הייתי בטיפול לאקאניאני על הפנים. חרפה. לא ללכת. [שיר צוחקת] אבל, כל פעם…
שיר: [מצחקקת] כוכב אחד ב-google maps, ללאקאן.
אהרון: ממש. ממש. דפנה, לא נזכיר שמות.
שיר: [צוחקת] דפנה לאקאן.
אהרון: דפנה הלאקאניאנית. היא יודעת מי היא. היא יודעת כמה היא חייבת לי. אבל כאילו ה… ה… הסיפור עצמו מאלץ אותךְ… את יודעת, כאילו כשיש לך סיפורים מגיל 16 את צריכה ל… לקחת מחשב ישן, מאוד, שיש לו ווינדוס… XP-2001, את צריכה לחבר אותו למחשב…
שיר: זה עדיין נשמע לי כמו הדבר הכי חדש.
אהרון: אני גם! משהו ב-XP…
שיר: אמרת: "ווינדוס XP", והייתי כזה: "פסגת הטכנולוגיה!"
אהרון: תוך כדי שאמרתי, אמרתי כזה: " מממ… הלוגו". [שיר מגחכת] אבל… אבל… אבל כאילו את צריכה לשחזר קבצים. ושחזרת פעם קבצים של מחשב עם מקום שנגיד… שנגיד נמחקו לך כל הקבצים, היית צריכה לשלוח למקום?
שיר: לא, אני יודעת שזה דבר, אבל.
אהרון: זה דבר שובר לב ואת מקבלת חזרה קרעי תמונה. את מקבלת JPEG-ים מווידאואים שהם קרועים, את רואה קובץ שהאייקון שלו הוא קרע. זאת התחושה. שכאילו, בשביל בכלל לשחזר את כל הדבר הזה אני צריך to tap in אממ… אממ… מערכת הפעלה עתיקה שגם דרכה ראיתי את המציאות. כלומר בשביל לדבר על הרגשות שלי לאבא שלי אני צריך להיות אני בן ה-16, שכל מה שעניין אותו זה כאילו איך… איך אני אחלק את השבוע בין לראות את "השיר שלנו" [שיר מגחכת] ו"האלופה", כאילו, בלי לפספס אף פרק. כאילו זה… זה היה… זה היה המוח שלי, ככה הייתי מחווט. אז כאילו, גם הזיכרון עצמו, לא רק של איך שהוא מת, אלא של כל החיים איתו - הוא ממש מהר מוטל בספק, כאילו אני לא… אני… אני לא יכול באמת לקחת אחריות על מה קרה איתו, מה קרה לפני, מה קרה אחרי. אבל אני אגיד את מה שאני זוכר. [מגחך]
שיר: אוקיי.
אהרון: מה שאני זוכר זה שאני הייתי בן 16. אני עבדתי על המחשב. בדיוק צבעתי ספר שלו.
שיר: וואו!
אהרון: כן, כן, הוא… הוא הוציא ספר. הוא הוציא אסופת מדורים שהיה לו ב"העיר". הוא אמן, אני אגיד.
שיר: דודו גבע.
אהרון: אמן, עיתונאי, כן. אז הוא…
שיר: אמן, שיש פסלים בעיר…
אהרון: אחד. פסל אחד. [מגחך]
שיר: פסל אחד. היה גם פעם על העירייה.
אהרון: היה פעם על העירייה, הוא התפוצץ.
שיר: אה, הוא התפוצץ?
אהרון: לא, הוא… זה… כאילו הברווז, הוא… הוא היה בלון והוא לא היה אמור להיות כל כך הרבה זמן ובגלל שהוא היה כל כך פופולרי השאירו אותו אבל… אבל כל כמה זמן [מגחך] היה חור. [שיר מגחכת] ואז היית רואה באינטרנט, זה היה ממש גם בשנים הראשונות של פייסבוק. אז פשוט היית פותחת פייסבוק ורואה שמישהו צילם אותו…
שיר: מפונצ'ר.
אהרון: מפונצ'ר. אז כל פעם זה היה לרוץ לשם, לעלות לגג, להדביק עם דבק.
שיר: אתה?
אהרון: כן, כאילו מי שהכי קרוב.
שיר: אני בהלם…
אהרון: להדביק…
שיר: …שזה לא סיפור קצר של…
אהרון: נכון, אני יודע, יש בזה משהו שכזה: "אוקיי, איבדתי את אבא שלי ועכשיו אני… אני מחייה אותו עם מפוח".
שיר: איך אתה מדביק פנצ'ר ב… איך… איך רכשת את הכישור הזה? להדביק פנצ'ר.
אהרון: לימדו אותנו. לימדו אותנו.
שיר: מהעירייה לימדו אתכם?
אהרון: לא. מי שבנה את זה ואמר לנו: "זה בנוי לשבועיים ועברה חצי שנה וזה הולך לקרות כל הזמן". ואת פשוט רואה אותו גם… הוא התפייח עם הזמן, והוא איבד אוויר וזה פשוט היה כאילו מין… הדרך הכי נוראית ל… לטרגר את עצמך באיזה…
שיר: כן, זה…
אהרון: זה לשים בלון ענק על העירייה ולראות אותו מאבד אוויר. [צוחק]
שיר: זה בסוף נראה כאילו… [מגחכת] כאילו העירייה שונאת את אבא שלך…
אהרון: כן.
שיר: …ולא כאילו היא מעריכה אותו.
אהרון: כאילו העירייה רוצה אממ…
שיר: לבזות אותו. לבזות את זכרו.
אהרון: היא רוצה להכאיב לי. אבל… אבל מה שקרה זה ש… ש… אני… אני צבעתי את המדורים.
שיר: מה זה אומר לצבוע מדור? סליחה על השאלה הממש אזוטרית.
אהרון: בפוטושופ. בפוטושופ.
שיר: אוקיי.
אהרון: כאילו, פשוט למלא את המקומות שהוא רצה. ו… ובעיקר לצרוב לו דיסקים וזה דבר שהוא לא היה מסוגל לעשות. כאילו, להבין איך… איך… אני גם לא מבין בדיעבד איך אפשר לשים קובץ על דיסק. אז אני עשיתי את זה. ואז הוא חזר הביתה. זה היה אמצע היום. אני הברזתי מבית ספר, והוא… בדיעבד הייתי צריך ללכת לבית ספר. [שיר מגחכת] הוא… בא… בא מאחורי למחשב ולא הבין מה קורה במחשב. שזה פשוט הטריף אותי. אז כאילו התחלנו לריב. ממש רבנו. כאילו אני אמרתי לו כזה מין אהה כאילו… שאני עושה… הוא כאילו, הוא היה מעליי וזה עצבן אותי, כי כאילו…
שיר: כי זה מעצבן.
אהרון: כשמישהו לא מבין מחשב - הוא לא מבין מחשב, לא משנה כמה זמן הוא יסתכל על המחשב. [שיר מגחכת] הוא לא הבין את המחשב. ואז אמרתי לו… הסתובבתי וכזה צעקתי עליו, כאילו: "אני לא המשרתת שלך!". [מגחך] שזה היה מין רגע. היה מין רגע גדול. ואז הוא כאילו עזב, הוא נתן לי שקט. חזר. זה… זה היה בית נורא קטן, זה היה הדירה שלו, כאילו היא הייתה סופר קטנה. אז הוא נשכב על המיטה. ואז פתאום הרגשתי כאילו את היד שלו תופסת לי את הכתף וחשבתי שזה… חשבתי שזה יד מנחמת. אבל אז גיליתי שכאילו הוא… נמשכתי אחורה והוא קרס על הרצפה וחטף התקף לב.
שיר: וואו.
אהרון: אבל אז הוא קם.
שיר: אה, הוא קם?
אהרון: אז הוא קם. והוא… ואמרתי: "מה…". קודם כל כשהוא כשהוא עשה את זה אני חשבתי שהוא צוחק. [שיר מהמהמת] אז צחקתי. [שיר מגחכת] רגעים יפים. ואז הוא קם. ואמרתי לו: "נראה לי שהתעלפת". אז הוא אומר: "מה… אוקיי…". אז אמרתי לו: "אוקיי, תלך לרופא, או… אני לא יודע". אז הוא אומר: "כן, כן אני… אני אעשה את זה". לקח כוס מים, חטף התקף לב נוסף ואז הוא מת.
שיר: אני בהלם!
אהרון: כן. כן. ככה… ככה זה קורה. אהה…
שיר: הוא חטף התקף לב, אמרת לו: "התעלפת", הוא אמר: "לא, לא, אני בסדר", שתה מים וחטף עוד התקף לב ומת.
אהרון: כן, כאילו זה… האמת שזה כן מאוד נפוץ לפי הפרמדיקים.
שיר: שני התקפי לב?
אהרון: שכאילו יש אירוע מקדים ל… זה ה… זה הבופה. זה הקבלת פנים וזה האירוע. ואז התקשרתי לאמבולנס ואז הם באו. עכשיו אני חייב להגיד בדיעבד, כאילו זה פעם ראשונה שאני… שאני חושב על זה פוסט שבעה באוקטובר, מרגיש לי סיפור כל-כך…
שיר: חמוד?
אהרון: כן. כאילו, בתנאים נעימים, היה לי טלפון, התקשרתי למוקד שענה לי. ובאו אנשים. [צוחק]
שיר: יש מוות יותר…
אהרון: יש גרוע מזה.
שיר: אין ספק שהיו מיתות גרועות מזה.
אהרון: לא, ממש. עכשיו זה נראה לי בסולם, ב… בהכי עדין שיש. כאילו זה הרגיש לי… אני חשבתי שזה הטרגדיה הגדולה ביותר שיכולה להיות.
שיר: לא, זה טרגדיה נוראית, אבל. ברור שהשביעי לאוקטובר זה… אתה יודע, זה קטגוריה אחרת.
אהרון: מכניס דברים לפרופורציות ברמה שזה נראה לי כמו piece of cake, כאילו…
שיר: לא, זה פרופורציות מסוכנות, אבל. בגלל ש…
אהרון: אני יודע.
שיר: אתה יודע, זה גם קצת מה שההורים שלנו עשו לנו.
אהרון: נכון.
שיר: או לפחות ההורים שלהם עשו להם, של: "מה אתה מתלונן, יש כל כך הרבה דברים גדולים יותר".
אהרון: נכון.
שיר: וזה כזה: "אבל הפצעים בנפש שלי הם אותם פצעים". אני לא יכולה להגיד להם: "אהה… תקשיבו…"
אהרון: כן.
שיר: "הייתה שואה, אז תסתמי את הפה ותיכנסי למערכת יחסים [אהרון צוחק] ותלכי לעבודה".
אהרון: לא יודע, זה הרגיש לי כמו פינוק, כאילו אני אומר, וואו, איזה כיף לי שאבא שלי מת עם… בחדר ס… בחלל סגור, עם מזגן, ושהיה לי קליטה ויכולתי מהר מאוד להזמין אמבולנס שיגיע. כאילו, העובדה שבאו פרמדיקים היא…
שיר: הם באו מהר?
אהרון: עכשיו שאני חושב על זה… לי זה הרגיש המון זמן. אמרו… בדי… אמרו לי כאילו שזה היה ממש מעט, אבל אני זוכר כל-כך הרבה דברים שקרו תוך כדי. של הטרפת כל הבניין, משיכת שכנים לתוך החדר לראות גופה, [שיר צוחקת] להצטלם, וכל החיים לברוח מהארץ, חלקם. הרבה קרה.
שיר: מישהו ניסה לעזור לו לפני שהפרמדיקים הגיעו?
אהרון: אני… אני… ניסיתי להנשים אותו.
שיר: וואו.
אהרון: לא… לא הקשבתי ב… בקורס הנשמה.
שיר: אף אחד לא מקשיב בקורס הזה.
אהרון: שקרה שבוע לפני.
שיר: לא באמת!
אהרון: כן. ממש בדיחה. כאילו זה רצף של בדיחות על חשבוני.
שיר: זה ממש מתוסרט.
אהרון: כן, עם הבובה Anny, וכל הסיפור וכאילו עושים צחוקים בכיתה וכאילו מבריזים, הולכים לאכול נקניקייה וחוזרים ולא מקשיבים. לא… לא נראה לי, אבל, שהייתי מתפקד ב… אני זוכר איך הייתי באותו יום. אני לא תיפקדתי.
שיר: כן, בגלל זה נותנים לך לעשות את זה על הבובה Anny.
אהרון: [מגחך] כן.
שיר: הם צריכים לתת לך אבא מת.
אהרון: צריך לתת לכל אחד לייצר את אבא שלו.
שיר: ממש, בדיוק. כזה: "עכשיו תלמד להנשים".
אהרון: [צוחק] בוא…
שיר: "כשזה בובה של אבא שלך".
אהרון: "אה, Anny זה קל?". מוציאים מתוך… מתוך הארון את האבות של כולם. [צוחק]
שיר: או מישהו אחר שאתה ממש אוהב.
אהרון: כן.
שיר: כזה, אני לא יודעת למה, עולה לי טיילור סוויפט.
אהרון: אני מאוד מחבב את טיילור סוויפט, אבל לא כולם.
שיר: אתה לגמרי היית לומד להנשים… וואו, אז בעצם השיחה האחרונה שלכם הייתה ריב.
אהרון: הייתה ריב.
שיר: איזה סיוט!
אהרון: לא… יש גם את השלב ה: "קח מים, לך לרופא".
שיר: נכון.
אהרון: זה לא בדיוק… זה לא מנחם. אבל כן, זה היה ריב. זה היה גם ריב ילדותי, כאילו. מה זה ילדותי?
שיר: ריב של טינאייג'ר עם אבא שלו.
אהרון: ריב של טינאייג'רים. מאוד…
שיר: "אני בן אדם".
אהרון: כן.
שיר: "ואני שם לך גבולות והגבול הוא לגמרי אקראי".
אהרון: כן, אבל גם הגבולות… זה נורא מצחיק. אני אומר, נורא התנדבתי לעזור לו עם הספר הזה. כאילו אני… זה מהמקרים שבהשראת אמא שלי, אני מציע את עצמי, מציע את עצמי, מציע את עצמי. דוחף את עצמי, דוחף את עצמי, דוחף את עצמי. מתקרבן, מתקרבן, מתקרבן. צועק: "אני לא המשרתת של אף אחד!". ואז חוזר, להתחלה. [צוחק]
שיר: לא התקשרת… אפרופו מתי שאמרת שזה קרה…
אהרון: כן.
שיר: זה מדהים שהתקשרת למד"א לפני אמא שלך.
אהרון: כן.
שיר: אני הייתי מתקשרת לאמא שלי.
אהרון: לא. אני התקשרתי למד"א, אני ידעתי את המספר, זה ההישג היחיד. הם גם הציעו לי עזרה עם ההחייאה, שאני… אני אפילו לא זוכר מה עניתי. כאילו אני… אני באמת הייתי קטטוני, כאילו…
שיר: ברור, איך לא?
אהרון: זה הדבר הזה שאומרים לךְ… הגוף שלך לא סוחב את עצמו. כאילו, האיברים שלך כושלים ואת בעצם… זה דבר שכאילו אני לא רגיל לראות בסרטים או בסדרות או לא יודע איפה שראיתי סצנות כאלה. את בעצם חווה התקף לצד ההתקף. כאילו, יש שני התקפים בחדר. [צוחק] אחד של בן אדם לא בהכרה ואחד של בן אדם 30% הכרה.
שיר: וואו!
אהרון: כאילו, זה… זה מצב מאוד… קודם כל לא אסתטי. וגם פשוט לא… כאילו, המון זמן לקח לקום. בגלל זה אני לא מבין איך האמבולנס הגיע כל כך מהר. אבל… אבל…
שיר: הבנת תוך כדי שזה מה שקורה, הבנת שהוא מת?
אהרון: לא.
שיר: כזה, שהוא גוסס?
אהרון: לא. וגם שהם הגיעו וגם שהמשפחה שלי, אמא שלי ואחותי הגיעו ו…
שיר: הם הגיעו והם אמרו לך: "זהו"?
אהרון: לא, כולנו היינו… זה מדהים איך זה עובד. באמת כולנו היינו במצב כזה של - אוקיי, הוא יוצא מזה, מטפלים בו. כולנו מתפטרים מהעבודות שלנו, אחותי, אמא שלי. אנחנו כולנו עכשיו מתגייסים לשקם אותו, כלומר… עושים כל-כך הרבה תוכניות כדי שהשבריר שבריר שבריר של מחשבה של מוות לא יכנס לך לראש. את כאילו בונה תוכנית שלמה, את כבר באמת מייצרת אקסל, כאילו, מחלקת את הזמנים בינינו. בזמן שאנחנו שומעים את ה… את הדפילי… ב… ב… בו… ריאור…
שיר: זה שעושה טו-די-דו. [מחקה צלילי דפיברילטור]
אהרון: זה שעושה טה-דה. כאילו זה מאוד ברור שאנחנו הולכים לקראת מוות פה.
שיר: וואו!
אהרון: ועדיין כל המעורבים… זה אפילו לא העמדת פנים, זה באמת הדחקה ב… בשיא התגלמותה, כאילו משותפת, מסונכרנת בין כל האנשים מסביב. אז כשהודיעו לנו, היינו בשוק, כאילו. אפילו שהכתובת הייתה על הקיר. [צוחק]
שיר: כן. כאילו, חושבים שהדחקה זה כאילו שאתה אומר: "אוי, אני לא רוצה לראות את המציאות, אני אכסה לעצמי את העיניים".
אהרון: לא!
שיר: וזה כזה: "לא! זה אמיתי!". אתה לא רואה את המציאות.
אהרון: ממש!
שיר: ואתה לא מבין שזה מה שאתה רואה, גם אם זה לנגד עיניך.
אהרון: כן.
שיר: כאילו, זה כוח ממש אמיתי. וכשאתה אומר הדחקה, זה כזה: "אוי, אני מדחיקה".
אהרון: זהו!
שיר: "אז אני פשוט אקרא לזה…"
אהרון: נורא מקטינים.
שיר: לא, לא.
אהרון: זה כמו להיות… כמו: "אני נורא בדיכאון". זה לא דיכאון. אבל אני אומר, כאילו, זה התעוורות, כאילו, אמיתית שהיא מדבקת.
שיר: אתה חייב את זה… כן. אתה גם… זה נורא דומה למה שאני חושבת, אנשים שהם טיפה מסורתיים, דתיים…
אהרון: כן.
שיר: …אומרים כזה… אתה פתאום נודר… אני כשהייתי ילדה, כשהייתי ילדה דתייה…
אהרון: כן?
שיר: סתם. כשהייתי ילדה מסורתית ומזרחית.
אהרון: ועכשיו?
שיר: אז אתה יודע, אתה לא יודע ש… אתה לא מאמין… כאילו אומרים לך יש אלוהים ויש לו כל מיני שירותים באפליקציה הזאת. אחד מהם זה נדר. [אהרון מגחך] ואם את ממש רוצה משהו…
אהרון: כן.
שיר: אז כל הזמן הייתי נודרת נדרים.
אהרון: אה!
שיר: כל הזמן הייתי כזה אומרת: "אם זה יקרה, אז אני אעשה ככה וככה וככה". ואף פעם לא עושה [אהרון צוחק] שום דבר מזה.
אהרון: גם כשהדברים מתגשמים.
שיר: הדברים כל הזמן התגשמו. [אהרון צוחק בקול] ואף פעם לא שילמתי. ואתה יודע, יש גם את הברכה הזאת ביום כיפור, את ה"כל נדרי", שאתה הולך ומתירים לך את הנדרים.
אהרון: בטח!
שיר: והייתי כזה: אני רק צריכה ללכת יום אחד, רק יום אחד, להתיר את כל הנדרים. אף פעם לא הלכתי. [אהרון צוחק] אבל זה אותו דבר, זו אותה מערכת.
אהרון: [מילה לא ברורה]
שיר: של: "אוקיי, אנחנו נתפטר, אנחנו נעשה הכל כדי לשקם אותו, נקריב את כל החיים שלנו".
אהרון: כן.
שיר: והוא מת.
אהרון: כן. ו… ובאים להודיע: "הוא מת". התפרקות.
שיר: איך באים להודיע? איפה אתם בשלב הזה? אתם בבית עדיין?
אהרון: פשוט בחדר אחר, כן, כולנו ב… כולנו, זה פשוט משפחה של… אנחנו שלושה.
שיר: ההורים שלך היו נשואים?
אהרון: לא, הם בדיוק בדיוק בדיוק נפרדו.
שיר: וואו.
אהרון: אהה… כאילו, הם נפרדו לפני אבל הם בדיוק התגרשו. [שיר מהמהמת] ממש ברמת המסמכים הגיעו. כזה. אז פשוט היינו כולנו בחדר אחר. בא פרמדיק הוא אומר: "לא הצלחנו…", ואת כאילו… את אומרת…
שיר: ככה הוא אומר: "לא הצלחנו"?!
אהרון: כאילו: "ואנחנו מצטערים, לא… לא הצלחנו". כאילו… אני חושב. לפי איזה מוח… בן 16. [מגחך]
שיר: כאילו מלצר אומר לך שהמנה שהזמנת לא… בסוף היא אזלה.
אהרון: "לא הצלחנו".
שיר: כן. מה זה "לא הצלחנו"?
אהרון: לא הסתייע. לא הסתייע. [שיר מגחכת] וזה היה… כאילו, 'שוק' זה מילה קטנה, את באמת אומרת: "הייתה אופציה? כזאת?". זה… זה הדבר, זה כזה מין…
שיר: זאת העבודה שלכם!
אהרון: לא… לא… זה… לא הייתה את האפשרות הזאת כש… כשהזמנו את השירות. [מגחכים] ואז התפרקות כאילו והיסטריה ושבירת דברים ו…
שיר: שבירת דברים?
אהרון: אחותי.
שיר: וואו.
אהרון: ו… ו… שמים לךְ כדורים במשקה.
שיר: באמת?
אהרון: מרגיעים אותך. כן, בלי שתדעי. [מגחך]
שיר: וואו.
אהרון: כן, כן.
שיר: שמו לך…?
אהרון: זה… זה העבודה של אמא שלי כבר.
שיר: פפפף. רמה גבוהה.
אהרון: כן. כן. אמא שלי הייתה מאוד… כל עוד יש פה פרמדיקים, אז אפשר שנייה…
שיר: אה, היא ביקשה מהם?
אהרון: "תפתחו… פתחו… פתחו ת'תיק". כן, כן.
שיר: וואו. יפה!
אהרון: היא יודעת את העבודה. כל אחד עשה את מה שהוא יכול [שיר מגחכת] בתחום של שבירת חפצים, סימום ילדים…
שיר: הזעקת עזרה.
אהרון: כן. [מגחך] ו… וזהו, כאילו זה… זה מה שאני זוכר מאותו יום. העניין עם… במוות פתאומי, זה אומר שהעיבוד של הדבר הוא לא להיפרד מהורה שלך, לחשוב על הזמן שביליתם יחד, לא ביליתם יחד, מה היה, מה היה יכול להיות. את רק בכמה דקות שהיו שם. כלואה.
שיר: וואו.
אהרון: ממש.
שיר: מה זאת אומרת?
אהרון: כאילו, זה מעפיל על הכל, זה לא… זה… זה… זה מקמפרס לך את כל הדברים האחרים לכדי כלום. ו… ומה שאת צריכה עכשיו לטפל בו, להתמודד איתו, לדבר עליו, להתעסק בו, להישאל עליו - זה… זה זה. כלומר, את רק בשחזור של הדבר. גם זה כאילו איזה משהו טיפולי כזה, ממה… ממה שסיפרו לי.
שיר: מה?
אהרון: כאילו את אמורה… אני הייתי בטיפול ש… שכל מה שעשיתי בו - זה מדהים, מדהים אותי שמישהו קיבל על זה כסף - זה פשוט לספר מהתחלה עד הסוף, מה קרה, כל שבוע. להקליט את עצמי.
שיר: וואו!
אהרון: ולשמוע את זה. זה איזה מין…
שיר: זה היה טיפול אצל פסיכולוג או אצל מכשפה?
אהרון: אהה… פסיכולוג "מכבי" מהזן ה… הזול.
שיר: אוקיי.
אהרון: אבל אני… אני כן הבנתי שזה… זה גישה לטראומה. כלומר, לספר אותה, ל… כל הזמן לחזור עליה עד שהיא פשוט תפסיק להיות… עד שהיא פשוט תהפוך לאיזה משהו שאת יכולה לספר אותו באולפן. [מגחך] כאילו…
שיר: מעניין.
אהרון: כי אחרת זה פשוט… זה כל-כך בלתי נתפס שאת פשוט לא… לא מסוגלת אפילו…
שיר: לגעת בזה.
אהרון: כן.
שיר: ואז זה יורד לחדר בקרה של הנפש.
אהרון: בדיוק.
שיר: מה שנקרא "לא מודע", ומפעיל אותךָ משם.
אהרון: זה anyway עושה את זה. [צוחק]
שיר: מה שניכר שזה לא עשה לך.
אהרון: זה anyway עושה את זה, השאלה היא באיזה… ב… כמה חמור.
[מוזיקת מעבר]
שיר: מה קרה אחרי שהוא… היית ילד.
אהרון: הייתי ילד.
שיר: כזה… מה קרה? באו חברים שלך לשבעה?
אהרון: באו חברים שלי לשבעה, זה הפך למסיבת כיתה.
שיר: שנהנית בה? הצלחת ליהנות?
אהרון: כן, שבעה זה… אני לא מבין איך נוצרים ומוסלמים? סימן שאלה? לא עושים את זה.
שיר: כן, הם לא עושים את זה.
אהרון: זאת חגיגה גדולה מאוד. כלומר…
שיר: אצלכם האשכנזים זה חגיגה גדולה. אצל המזרחים זה סיוט.
אהרון: בטח. תל אביב, אוכל, זה… עניינים. כאילו אין, אין בכי.
שיר: וואו.
אהרון: בשבעה אשכנזית.
שיר: אצל…
אהרון: כאילו, פעם ב… מישהו בוכה ואז כולם…
שיר: הולכים?
אהרון: ליטוף עדין ולקיחת קיש. כאילו זה ה… זה הדיבור. מה… מה… מה עובר אצלכם?
שיר: אצלנו זה סיוט. סבא שלי… להבדיל, להבדיל, כן?
אהרון: כן.
שיר: אבל גם מת מוות פתאומי וגם המוות הכי מזרחי שתשמע בחיים שלך. [אהרון מגחך] הוא מת במהלך תפילת ערבית בבית כנסת.
אהרון: אה, וואו! זה היה ניחוש שלי!
שיר: באמת?
אהרון: [צוחק] או ריקוד או תפילה. [צוחק]
שיר: עכשיו, הוא מת, הוא היה בן 78. שאני זוכרת שבדיוק למדנו ממוצע תמותה… זה. ואז הייתי כזה: "אה, שלוש שנים… הוא לא…". כאילו, הייתי: "סטטיסטית, זו לא טרגדיה". חשבתי.
אהרון: לא, אבל זה… זה… זה צעיר. כן.
שיר: זה צעיר, כן. והתקשרו לסבתא שלי מהבית כנסת.
אהרון: וואלה.
שיר: ואמרו לה שהוא נפל. ואז סבתא שלי התקשרה אלינו ואמרה: "אני יוצאת מהבית…", כי אנחנו גרים כמובן כולם נורא קרוב, כפי שעושים בעדה שלנו, עיראקים. [אהרון מגחך] והיא התקשרה, אני עניתי, והיא אמרה: "סבא נפל בבית כנסת".
אהרון: וואו.
שיר: ואני זוכרת שכזה לא הבנתי למה אני מגיבה ככה, כי חשבתי: "Fine, הוא נפל". אבל רצתי למטבח וצעקתי: "סבא נפל!".
אהרון: וואו.
שיר: וכאילו אני זוכרת שתוך כדי חשבתי: "תרגעי, הוא רק נפל". [אהרון מגחך] אבל הגבתי כאילו הוא מת, למרות שחשבתי שהוא לא מת, ואז כולנו הלכנו לבית כנסת. ראינו שם אמבולנס והייתי כזה: "אה, הוא… הוא מת". [בטון רציני] ואז דודה שלי באה וצעקה: "לא, אבא! אתה צריך לראות אותי מתחתנת!". והכל…
אהרון: וואו!
שיר: כולם כזה אמרו את השורות שלהם.
אהרון: כן. מי… מי המפיק? מי הבמאי? מה הסט?
שיר: ממש. [אהרון מגחך] ואז עלינו למעלה לבית של סבא וסבתא שלי ואני חשבתי: "מזל שזה סבא מת ולא סבתא, כי סבתא לא כזה אוהבת את סבא". [אהרון מגחך] עכשיו, שנים הרגשתי רע על זה שחשבתי ככה, אבל עכשיו לסבתא שלי יש דמנציה ואני מדברת איתה ומקליטה את זה. כזה אני מצלמת את זה. ושאלתי אותה: "אהבת את סבא?" והיא אומרת: "לא". [אהרון מגחך] כאילו: "בסוף אהבתי אותו כי היו לנו ילדים אבל לא רציתי להתחתן איתו וגם הוא היה נמוך ו…".
אהרון: אה וואו!
שיר: כן. אבל סבתא שלי בכתה, כאילו… ואנחנו נכנסים ואני חושבת: "יופי, יהיה בסדר, כולם יהיו בסדר". סבתא שלי בוכה בטירוף וכל השבעה הייתה - כולם בוכים בטירוף, אתה לא יכול לברוח מהבכי, מדי פעם הם רבים על פוליטיקה, [אהרון צוחק] שזה מוזר כי כולם ימנים, מה יש לכם לריב? ופשוט בכי לא נגמר, ומדי פעם סבתא שלי הייתה תופסת את אחת מהנכדות ובוכה איתה.
אהרון: איי…
שיר: שזה היה התורנות הכי נוראית. וכשגיליתי ש… אתה יודע, הייתי בשבעה של אשכנזים.
אהרון: זה לא…
שיר: זה אירוע.
אהרון: זה לא… זה אירוע, זה נכון.
שיר: זה אירוע 'לזכרו של'.
אהרון: מגה אירוע.
שיר: זה ממש אירוע.
אהרון: לא יודע אם זה אפילו אירוע 'לזכרו של'.
שיר: זה אירוע כדי… זה כאילו אומרים לך: "מישהו מת…".
אהרון: בואו נרכל.
שיר: "בוא תבלה".
אהרון: בואו נרכל ונאכל, ו…
שיר: בדיוק!
אהרון: נעשה סמים ונשתה אלכוהול.
שיר: עשיתם סמים ושתיתם אלכוהול?
אהרון: אני לא, אני חס ושלום. אבל אה זה היה פארטיה לא נורמלית. כאילו, זה היה המקום הכי חם בעיר.
שיר: וואו.
אהרון: כן. זה היה… מוזר. וגם ילדים זה… זה… זה מפגש מוזר. כאילו, זה… זה לא… יש פה…
שיר: כן, אתם לא בגיל של עומק רגשי עדיין שיכול לטפל בזה.
אהרון: לא, אף אחד לא… לא רוצה או יכול לעבד את מה שקרה. [שיר מהמהמת] הרבה עבודה נעשתה לשכנע אותי שלא יכולתי לעשות כלום. בפעם ה-900 שאת שומעת את זה, את מתחילה לחשוב: "אוקיי, כנראה שכולם פה עובדים ביחד [שיר מגחכת] כדי להסתיר ממני משהו". ואז את מתחילה את הפרנויה של: "יכולתי להציל!"
שיר: אה!
אהרון: "הייתה לי את האפשרות להציל".
שיר: הפרנוייה הגיעה בגלל שכולם אמרו לך: "לא יכולת לעשות כלום", ואתה חושב: "אה, יכול… יכולתי לעשות…".
אהרון: לא יודע, כשכולם אומרים לך כזה מין: "לא השמנת!".
שיר: מפחיד.
אהרון: מתישהו באיזשהו שלב תגידי: "למה כולם אומרים לי את זה בצורה כל כך כאילו תוקפנית, 24 שעות?". כולל להביא מומחים, רופאים, פרמדיקים, אנשים שהיו חובשים בצבא, רק כדי להגיד לי כל הזמן כאילו, להגיד לי: "לא יכולת לעשות כלום", "אתה יודע שלא יכולת לעשות כלום", "אתה יודע שזה… זה… לא היה לך אפשרות", "אתה יודע שזה היה קורה anyway". אז יש נקודה שאת מתחילה לתהות למה זה קורה כל הזמן.
שיר: זה מעניין. יש גם… אתה… אתה מכיר את המושג 'השלילה' של פרויד? שזה בגדול אומר…
אהרון: לא נראה לי.
שיר: אם אני… [מגחכת] זה אומר, שכאילו, אם אתה אומר: "אני ממש לא רוצה פיצה!", זה כזה: "אתה רוצה פיצה". אז עשו לך את זה עם: "לא הרגת את אבא שלך".
אהרון: ממש, נון סטופ. הרבה דברים התפתחו שם מתחת לפני השטח שהיו לא בריאים, והתולדה שלהם, הם מה שיש לי היום. בגלל זה אני חושב, להביא אותי להדריך אותך על איך לאבד הורה, כשיש כל-כך הרבה אנשי מקצוע… [שיר מגחכת] יש קלסר שלם שמוכיח, יש תמונות של המעיים שלי שמוכיחות ש… שאני עשיתי עבודה רעה. [שיר מגחכת] אז… אז יש פה עבודה לא טובה. אני לא יודע, אולי זה כאילו אלה שלא יכולים [צוחק] לעשות…
שיר: אני…
אהרון: …הם ילַמדו. כאילו, זה…
שיר: לא, אני חושבת שזה פשוט עניין של… הרי אי אפשר להתכונן לזה. יש את ה… אתה יודע, יש את האנשים שכזה אבא שלהם נורא חולה, ואז יש פרידה…
אהרון: גם שם.
שיר: וזה…
אהרון: פייק!
שיר: אתה אומר זה לא באמת.
אהרון: פייק עיבוד. אתה… אי אפשר. אני מכל שיחותיי עם אנשים ש… שהיה להם את הזמן לעשות את זה כמו שצריך - להיפרד, לעשות את השיחה, להחזיק את היד, כולנו מסביבו עם נרות - עדיין בסוף, זה… זה… זין לפנים.
שיר: זה מוות של הדמות הכי ראשית בחיים.
אהרון: כן, כאילו אין… אין… אין איך לעשות את זה נכון. מי שחושב שעושה את זה נכון, עתיד לגלות פשוט עוד כמה זמן שהוא…
שיר: שיש לו קרוהן.
אהרון: שהוא סובל. כן. זה… זה… זה חרא, זה מין חרא מהסוג שאין איך להפוך אותו עכשיו לחוויה נכונה או בריאה. יש בן אדם שהיה - והוא לא. מישהו איתך - ואז הוא איננו. בהצלחה.
שיר: כן, כמו בשיר של דליה רביקוביץ'.
אהרון: בדיוק כמו בשיר…
שיר: די! אתה מכיר את השיר?
אהרון: …של דליה רביקוביץ'!
שיר: אתה מכיר את השיר…
אהרון: בטח! "חרבו דרבו". [שיר צוחקת] מאת לינ… [צוחק] דליה. איזה שיר? מישהו פה, הוא לא פה.
שיר: היא אומרת, מי ש… אפרת בן צור גם הלחינה את זה.
[מתנגן השיר "על דרך הטבע" מאת דליה רביקוביץ', בביצוע אפרת בן צור]
"אָדָם יוֹצֵא בַּבֹּקֶר אוֹ בַּצָּהֳרַיִם
אוֹ בָּעֶרֶב
מִבֵּיתוֹ וְנֶעְלָם.
מַה פֵּרוּשׁ נֶעְלָם?"
[השיר ממשיך ברקע]
שיר: מה קרה אחרי? כאילו… איך ממשיכים בחיים אחרי? כי אתה נאלץ להמשיך בחיים.
אהרון: נכון. זה עניין. [השיר נמוג ברקע] כי יש משהו במוות שמאוד משרת צדדים [מגחך] דפוקים בנפש שלךְ. כלומר, אצלי נגיד, הרבה הרבה הרבה לפני, הייתי בן אדם כלשהו. [מגחך] ואחרי שה… אחרי שזה קרה לא עשיתי מלא דברים. כאילו, לא… לא התנסיתי ב… בטח שלא במין. חד וחלק.
שיר: אתה חושב שזה קשור?
אהרון: אז זה העניין שאת… שאת… אני אמרתי לעצמי: "אוקיי, למה אתה לא יוצא לשום דבר? למה אתה נשאר בבית כל הזמן? למה אתה לא עושה סק… עושה סק… ". אני אפילו לא יכול להגיד את המילים - עושה סקססס.
שיר: אתה יודע שגם לי הייתה תקופה שלא עשיתי סקס ולא יכולתי להגיד…
אהרון: את המילה!
שיר: …את המילה, כי הרגשתי שישמעו על איך שאני אומרת את זה…
אהרון: [צוחק] שומעים! שומעים!
שיר: שאני לא עושה את זה.
אהרון: "סקס". [בטון גבוה וצורמני]
שיר: כן. [בגיחוך]
אהרון: וסמים או אלכוהול או… או… או באמת כאילו הטיול, ה… הדברים האלה, כאילו כל הרגעי… נקודות ציון האלה - לא עשיתי אותם. ובזמן אמת, וגם הרבה שנים אחרי, נגיד עד לפני חמש שנים, אמרתי טוב: "אבא שלי מת, זה דפק לי את החיים". לא יכולתי לעשות שום דבר, לא תפקדתי וזה מה שמנהל לי את ה… זה… זה הסיבה להכל. כלומר את כאילו…
שיר: כאילו יש לך פטור מהכל.
אהרון: כן.
שיר: כי אתה עברת את הטראומה הזאת.
אהרון: זהו.
שיר: ומה זה סקס ומה זה טיול.
אהרון: אף אחד לא יכול להתווכח עם זה.
שיר: בדיוק.
אהרון: וגם אני לא יכול. לי עכשיו אה יש איזה פס, וגם איזה תירוץ לכל מה שלא נוח לי איתו, כל התמודדות שהיא לא טובה לי, אני יכול לשלוף פתק מרופא שמראה ש… הוא… לקח כוס מים, נפל על הרצפה ומת. כאילו הוא אומר, זה… זאת… זאת בעיה. זאת בעיה, כי… כי… ואני חושב שזה שזה להרבה אנשים אבלים. [שיר מהמהמת] שהם מחקו, כאילו, את כל… כל מה שהוביל אותם עד לאותה נקודה. הם לא היו בן אדם. הם… זה מה שיש לפני ואחרי. מאותו רגע התחילו החיים. כל מה שהיה לפני - לא רלוונטי, ובגלל זה גם לא צריך לטפל בו, לא צריך לגעת בו, אה לא צריך להתעסק בו. ו… ועל הדרך, מה שאת מוחקת זה גם את הבן אדם. אני, המון המון המון שנים, כולל תוך כדי טיפולים, כל השנים האלה שכאילו עשיתי את הדרך הנכונה לחיים לצד המוות, לא ראיתי אפילו את ה-16 שנה שהיה לי אבא. כאילו, אני חייתי בתודעה של בן אדם שהוא באבל, שהוא יתום, שחווה טראומה נוראית. וזהו. ושם, זאת נקודת ההזנקה שלי. בהצלחה. אז… אז העבודה בשנים האחרונות זה באמת לחבר את המחשב העקום הזה ולנסות לחלץ ממנו משהו שאני אוכל בכלל להבין מה היסודות שלי. ולדעתי זה כאילו גם… גם עם אנשים שהיה להם את התהליך גסיסה של הורה או של מישהו קרוב. וגם אנשים ש… לצורך העניין בחודשים האחרונים. זה… זה ממש מייצר איזה סל מחזור לכל מה שהיה. כל עולם המושגים שלי הוא דסקטופ. אני ממש מתנצל.
שיר: אין בעיה.
אהרון: אוקיי?
שיר: אין בעיה.
אהרון: זה מחשב. זה שיעור מחשב. [שיר מגחכת] אז… אז בגלל זה אני אומר, כאילו, אם יש משהו שאני יכול באמת לתת טיפ עליו, זה לא רק להיזכר בנוסטלגיה, בזמנים הטובים שהיו לךָ עם אותו אדם, אלא כל הזמן להיאחז במי אתה? מה היית? כי אני חושב שזה קורה גם לאנשים אפילו מבוגרים. כאילו, אפילו שהם… לא רק אנשים שאיבדו בגיל נורא-נורא צעיר. אצלי זה באמת היה בגיל סופר קריטי כאילו לחוויות החיים הראשונות, שלא היו לי, אז לא… יהיו. אבל… אבל גם אנשים מבוגרים, אני רואה איך… איך זה ממש מחלץ מהם איזה… איזה cut ו-delete.
שיר: וואו.
אהרון: ממש.
שיר: לכל מה שהיה קודם.
אהרון: ממש. כאילו - זהו. המציאות התחילה היום.
[מוזיקת מעבר]
שיר: קראת "הארי פוטר"?
אהרון: פפפף… השתגעת?
שיר: כאילו אין לנו את אותם רפר…
אהרון: קראתי "הארי פוטר" תוך כדי.
שיר: אה, קראת תוך כדי!
אהרון: בטח! כן, כן.
שיר: אז יש שם את הת'סטראלים.
אהרון: בטח, את ה… ת…
שיר: א… אוקיי, נכון בספר…
אהרון: אין לי את הזיכרון עכשיו של כל הדבר.
שיר: גם לי אין, גם לי אין. זה רק כי…
אהרון: כן.
שיר: עשיתי על זה… אתה יודע.
אהרון: עשית על זה איזה משהו קטן.
שיר: [מגחכת] אבל, בחמישי, אז הוא פתאום רואה סוסים שמובילים את המרכבות של הוגוורטס.
אהרון: אה.
שיר: ועד עכשיו הוא לא ראה אותם, זה היה כאילו המרכבות נוסעות לבד. ואומרים להם: "רק מי שראה מוות יכול לראות את הדבר הזה".
אהרון: הופה.
שיר: שזאת כאילו מטאפורה נורא יפה לכזה - החיים השתנו, ראית משהו, נגעת באיזשהו חומר שאתה לא תראה את המציאות אותו דבר.
אהרון: נכון. נכון.
שיר: אבל זה, אתה יודע, דִּבַּרְ…
אהרון: הבעיה שגם אתה לא רואה [מגחך] את ה… אתה רואה רק את המרכבה. [צוחק] באיזשהו מובן, אתה רואה רק את זה. יש המון שאתה… אצלי גם הייתה הגזמה מאוד חמו… מאוד קיצונית של… אגב דת, אני ממש חשבתי שיש דרך נכונה להתאבל. אני מרגיש שגם את זה, לכל אחד יש את ה… את ה… את הווריאציה שלו. אני ממש הייתי ב-full on, אנחנו לובשים רק שחור.
שיר: וואו.
אהרון: מחמיא מאוד גם לאנשים שמנים, [שיר מגחכת] במקרה, על הדרך.
שיר: אבל היית שמן אז?
אהרון: מאוד. וגם עוד יותר ככל שהזמן…
שיר: ככל שהאבל המשיך.
אהרון: ככל שלא עושים את הסקס [שיר מגחכת] ולא עושים את הסמים ולא יוצאים עם אנשים, אוכלים יותר. אז באמת, כאילו, ללבוש רק שחור, אסור לצחוק יותר מדי, יש… יש איזה מין מד פנימי כזה של… של: "נהנית מדי".
שיר: יו, אבל אתה נורא מצחיק ואתה נורא צוחק.
אהרון: אני… אני לא. אני לא. אני גם אז… אני נהנ… אני צחק… קודם כל, תודה. אבל אני… אני צ… אני צחקתי, אבל אז הרגשתי נורא נורא נורא אשם. ו… וזה מין… את כל הזמן בדיאלוג עם עצמך על: "מה זה? המשכתְ הלאה?". כאילו, יש לך קול פנימי כזה של… אני אפילו לא יודע למה לדמות אותו, של מישהו שממש עושה לך דין וחשבון ומפנקס לך את האבל כדי לעשות אותו נכון.
שיר: כי ברגע שאתה עדיין בתוך האבל, אתה עדיין מחובר לבן אדם באיזושהי דרך.
אהרון: כן.
שיר: ואם אתה עדיין עצוב, ואני עדיין מרגיש את העצב - אוקיי, אז הוא פה. הוא פה איתי.
אהרון: נכון.
שיר: הוא יושב, הוא לא הולך לשום מקום.
אהרון: זה דרך לא להיפרד. וגם אצלי פשוט היה עודף תחושות אשמה מכל כך הרבה סיבות וצורות שזה כבר…
שיר: זה מדהים שכל מי שבא לנחם אותך ואמר לך: "זאת לא אשמתך", בעצם גרם לך להרגיש שזו כן אשמתך.
אהרון: הכפיל. הכפיל והכפיל ושילש. ו… והיה לי ממש טקסים. כלומר, זה מין אנח… לפני השינה, בוכים, אין… אין אופציה.
שיר: וואו. ואם היה לך את היום הכי טוב בעולם?
אהרון: זה לא משנה. יש… על אחת כמה וכמה אנחנו נצטרך לבכות כפול.
שיר: וואו.
אהרון: את כאילו מייצרת איזה סט "OCD אֵבֶל". לפחות אני. כלומר, שוב, זה התיישב פשוט על האישיות שלי. זה… זה דברים שהיו קיימים לפני.
שיר: כאילו היה לך… הייתה בך כפייתיות לפני.
אהרון: כן. זה פשוט לוקח את כל החסרונו… יש חסרונות בבני אדם? אנחנו מאמינים בזה? אנחנו אומרים חסרונות?
שיר: אולי את כל המנגנונים?
אהרון: חולשות… ומנגנונים. לגמרי, מנגנונים זה בדיוק זה. ופשוט, מתיישב על זה באמת, פשוט עוטף את זה ב… בכל-כך הרבה דרכים, שאת אומרת כל ה… כל… הכל כאילו קיבל איזה מין מערכת עודף כזאתי. ואז לוקח לך מלא מלא מלא שנים להבין - כן, זה מי שהיית לפני. כאילו, זה לא נולד היום, זה לא בגלל. את לא יכולה רק להשליך את זה על הטראומה, הטרגדיה, זה נחת עלייך מהשמיים, זה לא הוגן, זה לא פייר, זה לא מי שאני, זה… זה… זה כאילו משהו שנכפה עליי. לא, זה מי שהיית, תסתכלי במראה.
שיר: ועכשיו יש איזה… הריצו על זה…
אהרון: כן.
שיר: את מערכת ההפעלה של אבל.
אהרון: ממש, פשוט, כאילו… יפה.
שיר: או, ראית?
אהרון: ממש יפה. אז… אז… זה הרבה עבודה.
שיר: זה מעניין מה שאתה אומר על הלפני ואחרי, בגלל שאני חושבת שיש עכשיו מין טרנד כזה באופן כללי… כי אתה יודע, הכל באינסטגרם, הכל בטיקטוק, הכל בזה. ויש המון דברים שהם גדולים מדי לפורמט הזה, שהם צריכים לעבור מין כזה פשוט…
אהרון: פילטר, כן.
שיר: אתה מקבל כזה הומאופתיה של, כזה, פסיכולוגיה. זה מדולל, מדולל, מדולל, מדולל. ואחד הדברים שאני הכי שונאת, זה בעמודים שהם… הם מתייחסים לטיפול בטראומה. אף אחד לא יודע מה הטראומה, זה תמיד מרגיש כאילו הטראומה זה…
אהרון: טראומה.
שיר: …שאחמ"ש צעק עלייך בגיל עשרים.
אהרון: כן.
שיר: שזו לא טראומה. אבל זה כזה: "זו לא אשמתך", "מותר לך לשבת במיטה כל היום", "מותר לך לבכות כל היום", "מותר לך לא ללכת לעבודה". ואני כזה: "אלה לא טיפים טובים".
אהרון: לא, לא.
שיר: וזה כאילו בדיוק… הרי מה הטראומה עושה? מה כאילו השורש של פוסט טראומה? שאתה… שאין לך יכולת להשפיע על הסיטואציה.
אהרון: בדיוק.
שיר: כאילו, אתה יודע, גם אם אנחנו נתייחס לשביעי לאוקטובר, שברור שם איך לא יכולת להשפיע על הסיטואציה, אבל גם אתה מול אבא שלך, אתה ילד בן 16…
אהרון: נכון.
שיר: אמנם עברת הכשרה על הבובה Anny, אבל זה לא…
אהרון: לא עברתי! אכלתי נקניקייה!
שיר: [מגחכת] וכאילו אין לך יכולת להשפיע על זה. ואז הפוסט טראומה הרבה פעמים זה כאילו אתה נתקע עם החוסר אונים הזה, אתה מרגיש שאתה לא יכול להשפיע על שום דבר.
אהרון: נכון.
שיר: אתה פשוט תקוע בסיטואציה הזאת. ואז העמודים האלה שאמורים לעזור לך הם פה אומרים לך: "את… זאת לא אשמתך". וזה כזה: "אולי, אם את כזה בת 36 ויש לך צ'יטוס בחזייה… [אהרון צוחק] אולי זאת כן אשמתך ואולי את צריכה להשתחרר, אולי את צריכה להתקדם".
אהרון: זה פשוט לא שאלה של אשמה. אני… אני לא חושב ש… זה עיקר ה… כאילו…
שיר: אבל כאילו…
אהרון: צריך להפריד את זה שנייה מ"יש מישהו שאשם במצב שבו אתה נמצא".
שיר: אולי אחריות זו מילה יותר טובה מאשמה.
אהרון: כן.
שיר: כי כשאת אומרת: "זאת לא אשמתי", יכול להיות זה לא אחריות שלך, את לא אחריות של עצמך.
אהרון: נכון.
שיר: וזה כזה: "את כן האחריות של עצמך".
אהרון: כי את צריכה לקום בבוקר וללכת לישון עם זה.
שיר: אם את… גם כאילו, אתה יודע, מי שרוצה שהחיים שלו ישתפרו…
אהרון: כן.
שיר: בסופו של דבר צריך לעשות את זה.
אהרון: נכון.
שיר: זה דבר שאף אחד לא יכול לעשות בשבילך, שזה מבאס, כי…
אהרון: נורא!
שיר: אתה הרבה פעמים גם רוצה שיקחו ממך את המושכות ויהיו כזה… אתה יודע, כמו שאתה משלם למנקה יוצא מהבית והכל מסודר. זה כזה: "הנה המפתחות לחיים שלי".
אהרון: [מגחך] כן.
שיר: "קח שלוש שנים, אני רוצה לחזור שהכל פה מתוקתק".
אהרון: כן.
שיר: ואתה לא יכול לעשות את זה.
אהרון: אז… אז זה מה שעשיתי כל השנים אחרי.
שיר: איך עשי…
אהרון: כל השנים אחרי.
שיר: איך זה… איך זה התבטא?
אהרון: אני כבול ל… לדבר. כאילו, הכל נובע משם. אני, אֲבָל… אני… אני אגיד שכאילו יש משהו ב… מה שהכי נורא במוות זה שהוא מעמת אותךְ פשוט עם חוסר שליטה. כאילו, אין לך יכולת ל… מה שאת קוראת לו "לקחת את המושכות". כאילו, אני חושב שגם בגלל זה, הטיפ הסקאמרי זה כאילו: "זה לא אשמתךְ". כי כאילו באמת הקושי הכי גדול פה זה ש… את לא יכולה לעשות כלום. כאילו, את באמת לא יכולה לעשות כלום. את יכולה רק להגיב. את יכולה לשמור על עצמך. את יכולה… whatever. אבל את באמת… אין פה איזה cheat. [מגחך] אין פה את ה-Rosebud [צוחקים] של ה-"Sims". אין פה… אין פה איזה מין…
שיר: קסם?
אהרון: דף הנחיות… כן. שאת… שאת תוכלי לשלוט. כאילו, שתוכלי באמת להרגיש שאת על זה. אצלי זה… התגובה הייתה: "בוא נמצא את האנשים שיעשו את זה במקומי", כאילו. ואני חושב שגם זה באמת המון אנשים, כאילו. וזה אצלי זה לא זוגיות כי כאמור המילה… המילה 'סקס' בקושי [שיר מגחכת] יכולה להיאמר. אבל אני חושב שגם הרבה אנשים באבל, בטח טרי, נכנסים למערכות יחסים הכי לא בריאות של חייהם. זה ממש האחת, כאילו, אצל הרבה אנשים שאני מכיר לפחות.
שיר: באמת?
אהרון: כן.
שיר: מה זאת אומרת מערכות יחסים לא בריאות? בגלל שהם פשוט צריכים שמישהו יהיה שם?
אהרון: הם פשוט צריכים שמישהו…
שיר: או שהם צריכים להחליף…
אהרון: יעשה את ההחלטות.
שיר: וואו.
אהרון: שמישהו… אצלי זה פשוט היה… אני… אני עשיתי את זה פשוט במקצועי, כאילו. פשוט נתתי… לאנשים להכתיב לי את הדרך, לתת לי משימות. את מ… כאילו, את מקטינה את עצמך לפונקציה. כי את אומרת כאילו: "כשאני in charge, אנשים מתים".
שיר: וואו.
אהרון: [צוחק] זה… זה התחושה. התחושה הייתה שכאילו, אוקיי, יביאו לי 150 רופאים שיגידו לי שזה לא נכון - זה לא משנה. אני, במשמרת שלי קרה דבר אסוני לזמנו. ובפועל את מרגישה שכאילו, אוקיי, עכשיו… עכשיו צריך ל… ל… לוותר, כאילו. ולתת למישהו ש… יותר כשיר להוביל את הדבר הזה. אני פשוט הייתי מובל.
שיר: איפה נגיד עשית ויתורים? איפה אתה מרגיש שכאילו הוּבלתָ והיית צריך להגיד "לא"?
אהרון: בגיל 18 התחלתי לעבוד.
שיר: וואו.
אהרון: ממש מהר מאוד אחרי הלימודים. עיכבתי מאוד את השירות לאומי. צו… צה"ל כמובן…
שיר: אה, לא רצה אותך בטח.
אהרון: לא רצה להריח אותי.
שיר: בגלל שיש לך קרוהן?
אהרון: זה… לא, הקרוהן הגיע אחרי, זה מה שיפה.
שיר: אה.
אהרון: אני הגעתי לצו ראשון… צו? צו? צו ראשון!
שיר: צו ראשון. כן, ככה קוראים לזה.
אהרון: צו ראשון. הגעתי, התחלתי את התהליך, מושמשתי, יצאתי משם, רצה אלי איזה חיילת ואמרה לי: "אממ… לך הביתה".
שיר: מה?!
אהרון: ממש. "לך הביתה, יש לך קב"ן עוד ככה וככה זמן". ופשוט רצף של קב"נים… קבנוסים.
שיר: כי אמרת שאבא שלך נפטר.
אהרון: לא אמרתי. אפילו לא אמרתי כלום. הייתי במערכת… אולי זה כבר לא ככה, לדעתי היום, כשרוצים לגייס את כולם, זה כבר לא… 'את כולם'. למעט. אז… אז זה כבר לא הסיפור, אבל בזמנו אני חושב שהיה איזה סימון של מוות טרי, מאוד. זה היה כמה חודשים אחרי.
שיר: וואו.
אהרון: אז פשוט, כל… כל קב"ן שראה אותי העיף אותי, כאילו.
שיר: וואו.
אהרון: לפני שבכלל היה לי… כאילו אמרתי, זה לא פייר, כאילו. יש לי חברים שעושים את ההצגות. אתם אפילו לא נותנים לי את ההזדמנות [שיר צוחקת] לעשות את ה-performance art שלי, כאילו, אני… אתם לא נותנים לי… אתם רק אומרים לי, כאילו: "אוקיי, איך איבדת את אבא שלך?", אני כזה: "אוקיי, זה מה שקרה". וזהו, מעיפים אותי, כאילו, לא… לא…
שיר: וואו.
אהרון: אז מהשנייה הראשונה שסיימתי לימודים ועד שעשיתי שירות לאומי עבדתי, כאילו עבדתי…
שיר: עבדת כאילו בטלוויזיה?
אהרון: עבדתי בטלוויזיה.
שיר: וואו!
אהרון: התחלתי לעבוד אצל… במערכת של גיא פינס, בתוכניות בת, בחינם. ופשוט התגלגלתי לעבודות הכי הכי הכי הכי שחורות. באמת, גם אז, אנחנו… אנחנו בעידן עוד פרה-דיגיטלי, כאילו זה קלטות.
שיר: וואו!
אהרון: ואירכובים וכל מה שכרוך בזה ו… ואז פשוט עברתי מבוס לבוס ועד שהגעתי לבוס שפשוט היה… היה מאוד מאוד מאוד מאוד לא נכון לי. בהרבה מובנים כן נכון לי ובמובנים מסוימים לא. ו…
שיר: שמה היה שם?
אהרון: פשוט… הייתי שלוש שנים פלוס במין מערכת יחסים ווירדית וסימביוטית…
שיר: במה זה היה מתבטא?
אהרון: …כאילו.
שיר: כאילו איך זה היה מ… אני מכירה מערכות יחסים כאלה.
אהרון: כן.
שיר: כי לצערי גם לי היו כאלה.
אהרון: זהו.
שיר: אבל במה זה התבטא? כאילו איך זה היה?
אהרון: זה היה לחיות בשביל בן אדם אחר.
שיר: הוי. [בלחש]
אהרון: שזה פשוט דבר לא… שעכשיו אני אומר אותו הוא נשמע לי כמו, איך זה יכול להיות? אבל מהר מאוד אתה מוצא את עצמך, קם בבוקר והולך לישון עם מטלות של אדם אחר. רק רציתי לא לחשוב ולנתק את עצמי, לא להרגיש כלום, ולהיות… להיות במין… הכרה אחרת. להיות כאילו, בש… איבר של מישהו אחר, כאילו, ככה הרגשתי.
שיר: כן, כי זה מפקיע ממך גם את כל הבעיות שלך.
אהרון: נכון. כל הבעיות, כל ה… זה. הרגשתי מאוד כאילו אני עושה עבודה טובה. כאילו סוף-סוף מין… כשזה לא תלוי בי, וזה לא האימ… אימפולסים שלי וה… הצורה שבה אני עושה דברים, מתמודד עם דברים, כאילו, גורם לדברים לקרות - אז… אז אני… אני יכול ממש לעשות עבודה טובה. כאילו, זה… זה מאוד חיזק לי… בגלל זה זה כאילו יושב לך גם… גם על הצדדים הטובים וגם על הצדדים הרעים, כי את מרגישה כל הזמן בהישגים מדהימים, כאילו, וגם באיזה תיקון. כי כאילו זה כישלון נורא גדול לאבד מישהו. גם… גם אם הוא מת בטבעי וגם אם… גם… אחת כמה וכמה אם יש לך איזה שהוא קשר כאילו לנסיבות האירוע. זה כישלון. אתה מרגיש שמשהו ניצח אותך. וזה… זה נ… זה נורא קשה להשתקם מזה, במיוחד שכאילו… לדעתי אפילו יותר בגלל שזה פשוט הטבע.
שיר: כן.
אהרון: כאילו יש בזה משהו כל כך עמום ומעורפל וגדול ובלתי נתפס. את כאילו אומרת… כל הזמן את אומרת לעצמך: "טוב, מה יכולתי לעשות? כאילו בן אדם מת. אז הוא מת." מצד שני, כל הזמן מבעבע בך הדבר הזה של כזה מין: "לא יכול להיות, לא יכול להיות, לא יכול להיות". כאילו, היה חייב להיות משהו. אם הייתי מזהיר, אם הייתי… זה, אם היינו בזמן אמת רואים שהוא מרגיש לא טוב, אם כאילו, היה… יכולנו באיזושהי נקודה לעשות משהו. את כל הזמן כאילו חופרת בדבר הזה כי את לא יכולה להשלים עם ה…
שיר: חוסר שליטה.
אהרון: כן, עם עולם שבו פשוט אנשים נעלמים. הדברים שכאילו קשורים למוות ולאבל, הייתי נורא… עד לא מזמן, מאוד אלרגי אליהם. כאילו, האנשים האלה שמדברים עדיין עם המתים [שיר מהמהמת] ומנהלים איתם דיאלוגים.
שיר: למרות שהלכת למתקשרת פעם.
אהרון: הלכתי למתקשרת פעם בצחוק.
שיר: אוקיי. [אהרון צוחק] זה היה נשמע שהיית מאוד…
אהרון: [צוחק] זה היה נורא מעליב. זה היה חוויה נורא מעליבה. כי היא פשוט…
שיר: כי מה אבא שלך אמר דרך המתקשרת?
אהרון: …עשתה את מה שהכי פחדתי - פשוט התעלמה ממני.
שיר: די, באמת?!
אהרון: כאילו, היא דיברה רק עם אחותי [שיר שואפת אוויר בתדהמה] והיא לא דיברה איתי ואז אמרתי: "אוקיי, אז זה אמיתי. [צוחקים] כאילו, אם זה המצ… הוכחת!".
שיר: כי אבא שלך דיבר עם אחותך יותר…
אהרון: הוא הסתדר איתה הרבה יותר טוב מאשר איתי.
שיר: וואו.
אהרון: אבל… אבל הדבר הזה של כאילו: "המוות הוא לא הסוף, אנחנו ממשיכים לנהל איתם יחסים, אנחנו מדברים איתם, הם חסרים לנו". כאילו, אני ממש הייתי באנטי שגם הלך כבר רחוק מדי, של כאילו… אני לא מתגעגע. אני באמת לא מתגעגע. אני לא… לא מרגיש באירועים חש… כשנולדו לי אחיינים או כשדברים כאלה, לא הרג… הדבר הראשון שעלה לי או אפילו האחרון: "אבא היה צריך להיות פה". שזה דברים שהם כאילו באוטומט אצל אנשים, שאצלי זה ממש… אצלי זה ממש ב… ב-cut. ולא הבנתי את זה והייתי קורא ראיונות עם… כאילו, [מנמיך קול] אני קורא ראיונות עם אנשים מפורסמים, as… as we know, אז כאילו… אז את קוראת את זה, אז את אומרת: "וואו". אני כל הזמן שומע את אותו מונולוג, כאילו, לא יכול… מה לא בסדר בי? כאילו, את אומרת…
שיר: אותו מונולוג על אבל.
אהרון: כן, כאילו כולם מדברים עם המתים, כולם: "אהה… אהה… הבן אדם לא מת, הוא איתי כל היום", " אהה לא… התייעצתי עם אימי המתה וככה הגעתי להחלטה". [בלעג] אני אומר, וואו, אתם כולכם כאילו ב-speed dial. כאילו, אתם אשכרה לא איבדתם את הבן אדם. אז כל הזמן הרגשתי שמשהו בי ממש לא תקין, כאילו שהלכתי מעודף טקסים למחיקה של הכל, כאילו. כאילו אני לא באבל. ורק בשנים האחרונות אני ממש מרגיש את ה… את הדבר הזה ש… אני מרגיש איזשהו קשר. כאילו, אני מרגיש… אני מוצא את עצמי בהרבה מקומות, אומר: "זה קצת כמו שאבא היה עושה". כאילו, אני רואה את עצמו בי הרבה יותר. פעם זה הרגיש לי כמו עלבון נורא גדול גם בגלל מי שאבא שלי וגאוניותו וכל הדבר הזה. אמרתי, אי אפשר להשוות בינינו בכלל כי אני כל כך לא משתווה. כאילו, אני… אני אפילו לא אחוז. היום אני כאילו מוצא בדברים הקטנים… כאילו, אני רואה נגיד שהכתב שלנו נהיה דומה. אני רואה… פיזית, כאילו, אני רואה…
שיר: כן, אתם מאוד דומים.
אהרון: אנחנו נהיים דומים, האף שלי גָּדֵל [שיר צוחקת] ונהיה אדום וכאילו, אני מרגיש ש… ו… אני כאילו, אני מוצא את עצמי עובד עד ארבע בבוקר כאילו ולא… לא משחרר, ואז קם ישר להמשיך לעבוד, ממש באותה צורה מאוד לא בריאה של אבא שלי שהובילה אותו למותו. [שיר צוחקת] אז… אז אני אומר כאילו, יותר ויותר אני… אני אומר, זה הדבר הזה, זה כאילו איזה מין… עוד איזה… עוד איזה… עוד איזה שכבה שקיימת שם שהיא נורא נורא עדינה שאנחנו לפעמים פתאום קולטים את הבן אדם, וכאילו פתאום הוא צף לנו יותר, ופתאום הוא… כאילו, אני מרגיש אותו הרבה יותר חזק ב… בשנים האחרונות. כאילו פתאום היה לי איזה מין: "אה, אז זה הדבר הזה שכולם מדברים עליו".
[מוזיקת מעבר]
שיר: דיברת על, כאילו, לכעוס. וזה, כאילו, גם דבר שכשחשבתי על הפרק הזה, חשבתי באמת כשמגיע השלב שאתה מתבגר ואתה הולך לטיפול ואתה מבין ש… איזה סטנדרטים…
אהרון: טיפול טוב. חשוב לומר.
שיר: כן.
אהרון: יש רעים. [מגחך]
שיר: [מגחכת] איזה סטנדרטים היו להורים שלנו לגבי הורות? לחשוב על, אתה יודע, סבא וסבתא שלנו היו בדור שאתה הורה טוב אם הילד שלך לא מת.
אהרון: נכון.
שיר: אם הילד שלך לא מת, אתה פשוט… אתה הורה מדהים. וההורים… האנשי… הילדים האלה, שזה היה הסטנדרט שהם גידלו אותנו וזה כזה: "אוקיי, אתה לא מת וגם הנה צעצוע…"
אהרון: [צוחק] כן.
שיר: "והנה מחשב ואנחנו לא נכיר ברגשות שלך".
אהרון: בוא תהיה טוב במשהו. [צוחק] כן.
שיר: אין רגשות, אין נפש, אתה חי, אתה הולך, לא צריך את הנפש. [אהרון צוחק] וזה כאילו, אתה יודע, להבין שאנחנו גודלנו על ידי… כי כשאנחנו גדלנו בניינטיז…
אהרון: כן.
שיר: אז מאוד התייחסו לזה… היה "ערוץ הילדים" ונורא התייחסו אלינו כאילו אנחנו העתיד.
אהרון: נכון, נכון, נכון.
שיר: ויש אינטרנט והייתה קפיצה טכנולוגית נורא גדולה. וזה גרם לנו להרגיש כאילו אנחנו בעתיד. כאילו, כל מה שהיה צריך להתפתח - התפתח כבר, ושוכב בכף ידינו.
אהרון: נכון.
שיר: ועכשיו אתה מבין…
אהרון: ובגלל זה אפשר לשחרר.
שיר: בדיוק.
אהרון: לא… לא לגדל. [מגחכים] פשוט להניח.
שיר: אני חושבת שזה פשוט מה שהם ידעו.
אהרון: כן.
שיר: ואז אתה מבין שבאספקט הזה של ההורות, אנחנו ספגנו הזנחה… הזנחה רגשית מטורפת כדור.
אהרון: נכון.
שיר: כי ההורים שלנו פשוט היו כזה: "את בחיים? [אהרון מגחך] את משחקת במשחק? תסתמי את הפה, אני הורה מדהים!". [אהרון צוחק] ואז אתה כזה: "אה, לא, אתם הייתם נוראים!".
אהרון: כן.
שיר: גודלנו על ידי אנשים שגודלו על ידי זאבים, כאילו.
אהרון: אני חושב שהם גם… לפחות אצלי, ההורים כאילו חוו חינוך מאוד קפדני, כאילו, ו… וקשוח כזה. אז הם חשבו שהם עושים תיקון נורא גדול בזה שהם…
שיר: כן. מזניחים אותנו.
אהרון: Letting go.
שיר: נכון.
אהרון: לא, אבל גם כאילו מפטמים אותנו. אני הרגשתי שכאילו זורקים עליי אוכל ו… [שיר מגחכת] בכמויות. וכאילו, אין חוקים ו"תעשו מה שבא לכם ואנחנו בעצם שותפים לדירה". כאילו לפחות אצלי. אני לא יודע איך זה אצל… [מגחך]
שיר: ואתה מצליח לכעוס עליהם? כאילו, אתה מצליח לכעוס עליו בדיעבד? או שזה כזה נגזל ממך וזהו? כי אתה יודע, יש דברים כשדיברת חשבתי, מאוד קל באמת לקשר את זה למוות. אבל נגיד המשפט הזה שצעקת על אבא שלך: "אני לא המשרתת שלך!".
אהרון: כן.
שיר: זה קצת המשפט שהיית צריך לצעוק על הבוס המתעלל הזה.
אהרון: נכון, נכון, נכון. אני רואה דפוסים. אני רואה דפוסים.
שיר: ואתה יכול לכעוס ולהגיד: "אהה! היית ממש… זה היה… הוא היה ממש לא בסדר שם", או שזה כזה אבוד?
אהרון: לא. כן. את כאילו… זה… זה לוקח זמן. כי בהתחלה יש שלב של קדוש מעונה. כאילו, 'קדוש מעונה'. לא מעונה. קדוש. פשוט כאילו זה מדובר במלאך. אנחנו לא… "אין, אין, לא היה מושלם כזה!". ככל שהבן אדם… וזה אצל כולם לדעתי. כאילו, למעט, אני לא יודע, אולי משפחת היטלר. [שיר צוחקת] לא, משפחת היטלר זה ממש היה זה. ככל שהבן אדם, כאילו, מקדשים אותו יותר ומייצרים סביבו איזה הילה כזאת של: "זה היה הבן אדם הכי טוב, איבדנו אבידה ענקית", אז גם אני חושב שאצל כל האנשים שמסביב זה כל הזמן מוסיף עוד טיפה של מירמור שהולכת וגדלה של, כאילו, כל מה שאסור לומר. בהתחלה את לא את לא חושבת לומר, אבל לאט לאט זה כזה גדל בךְ, ואנשים סביבך עדיין מדברים על הבן אדם הזה כאילו: "אוי! וואו! ואיזה… כמה בכינו וכמה זה". ואת, כאילו מין, לאט לאט מין: "כן? ומה עם… מה עם כל מה ש… הוא עשה?".
שיר: "הוא עשה לי?" [מגחכת]
אהרון: כן, מה עם זה? אבל כאילו אסור… בהתחלה את מרגישה ממש שמשתיקים אותך, ואז מרגישה שכאילו את משתיקה את עצמך, ואז… את עוברת עם זה נורא נורא בתהליך עד שאת בכלל פוצה פה ומוכנה להגיד: "הוא לא היה סבבה. [מגחך] כאילו, בואו שנייה נדבר על זה". יש איזה נקודה שגם אני מרגיש, משפחתית, שכזה כולם פתאום מוכנים לצאת…
שיר: להשחיר?
אהרון: כן, לצאת שנייה רגע מה… מהתמונה המושלמת הזאת וכאילו להגיד כזה מין… ואז מתפתח הומור סביב הדבר, וכאילו… אבל זה תהליך נורא ארוך, כאילו, זה… אני… אני תמיד מרגיש שעם אבא שלי, כאילו היו… היו לי המון כעסים אחרי מותו שפשוט, זה כמו… זה כמו מכוניות עם ה… עם הדוחות? [שיר מהמהמת] שכאילו, את רואה לפעמים מכונית שצריך לפנות, ושמים עליה מדבקה ויש עליה מיליון דוחות, שכאילו, תפנו אותה כבר. [מגחך]
שיר: אוי, אפרופו השביעי לאוקטובר, ראיתי משהו נור… מכונית…
אהרון: אוי ואבוי.
שיר: שמו בטוויטר מכונית עם מלא דוחות, ואז מישהו שם פתק: "בעל הרכב מת. תפסיקו לתת לו דוחות".
אהרון: וואו!
שיר: כן.
אהרון: אבל זה… את כל הזמן שמה על על הדבר התקוע הזה… כאילו, הדבר הזה שלא הולך לענות לך, את מתווכחת איתו בראש שלך, עד שאת מתישה את עצמך. כאילו, זאת נקודה מאוד… כאילו, זה קורה כל הזמן. עד שפשוט אנחנו מותשים, אבל אני חושב שזה… זה… זה קורה לנו גם כל הזמן, כי את גם כל הזמן בוויכוח עם דברים דמיוניים, כאילו.
שיר: נכון.
אהרון: את מתווכחת עם הילדה שהיית, את מתווכחת, כאילו, עם אקסים. [מגחך] אבל אני אומר, כאילו, אנחנו רבים כל הזמן עם דברים לא קיימים, כולל עם האישיות שלנו, עם הגוף שלנו, דברים שלא יכולים לענות לנו. זה פשוט הופך להיות אח… להיות עוד אחד מהדברים האלה. אבל זה מאוד בריא, אני בעד.
שיר: כן.
אהרון: חייבים.
שיר: זה גם נשמע שאז… אתה יודע, שמתי שהמשפחה מוכנה להשחיר ביחד…
אהרון: וואו.
שיר: אז זה באמת, הוא נוכח שם בדמותו.
אהרון: זה תענוג.
שיר: כי אני מדמיינת כזה: "נכון, הנה, והוא פה. הוא היה בן אדם לא מושלם וכולם… כולנו נדבר על זה". וזה נשמע לי הכי…
אהרון: אבל גם לזה יש איזה קיצון. כאילו, אני… אני מרגיש שהגענו משלב של over קדושה ל-over כבר…
שיר: over השחרה?
אהרון: וואו. כאילו…
שיר: "והוא גם היה מכוער". [צוחקת]
אהרון: כאילו, חבר'ה, בכל זאת, טיפה כבוד לבן אדם. [שיר צוחקת] כאילו, עולים לקבר שלו וזה מין: [מגחך] "הא-הא, איזה חרא, הא? זוכרים את זה?". אז… אז יש… כאילו, צריכים למצוא את האמצע כל הזמן. זה המון… המון קיצוניות, כאילו, כל הזמן את… את פשוט נמשכת לקיצוניות אחרת, עד שאת מוצאת איזשהו middle ground. אבל זה עם… ככה זה לצערי עם כל דבר בחיים. זה קצת מבאס לשמוע, אבל זה… זה ככה. כאילו…
שיר: זה תהליך.
אהרון: כן.
שיר: כל דבר זה תהליך.
אהרון: עד שאנחנו פשוט מתעייפים. ואז זה השלב הטוב של, כאילו: "אה, האף שלי אדום כמו האף של אבא שלי, איזה קטע". וזה נהיה דברים כאלה. [מגחך] יש שלב שזה נהיה חמוד. אז, צריך רק להחזיק חזק ולחכות לזה.
שיר: טוב, אני רציתי לשאול…
אהרון: מה?
שיר: שאלת הסיום שלי זה בדרך כלל: "טוב, אז אהרון, אז איך… איך לאבד אבא?". אבל די ענית על זה עכשיו.
אהרון: איך זה? חמוד. [צוחקים]
שיר: אני כן אקרא לך…
אהרון: חמוד לאללה.
שיר: אני כן אקרא לך את השיר של דליה רביקוביץ'.
אהרון: וואו.
שיר: ובזה נסיים.
אהרון: מה, איך הוא נחת עלייך?
שיר: מה?
אהרון: מאיפה הוא נחת עלייך?
שיר: מהאתר גוגל.
אהרון: אה! [מילה לא ברורה]
שיר: בוא נראה. "על דרך הטבע", קוראים לזה. נראה לי שפשוט מאוד תתחבר.
[מקריאה]
"אָדָם יוֹצֵא בַּבֹּקֶר אוֹ בַּצָּהֳרַיִם
אוֹ בָּעֶרֶב
מִבֵּיתוֹ וְנֶעְלָם.
מַה פֵּרוּשׁ נֶעְלָם?
וַהֲרֵי מִי שֶׁאֵינוֹ כָּאן נִמְצָא שָׁם.
אֲבָל נֶעְלָם כִּפְשׁוּטוֹ נֶעְלָם.
פֵּרוּשׁוֹ נוֹטֵשׁ, פֵּרוּשׁוֹ נָטוּשׁ
פֵּרוּשׁוֹ הָלַךְ לְכָל הָרוּחוֹת.
וְזֶה הַהֶסְבֵּר עַל דֶּרֶךְ הַטֶּבַע:
חֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְּהוֹם.
וְשֵׁם הַמָּקוֹם נִקְרָא עוֹלָם
עַל דֶּרֶךְ הַהֵעָלְמוּת."
אהרון: וואו! דליה!
שיר: שובבה דליה, אה?
אהרון: דליה, צרי קשר! היא מתה.
שיר: והיא מתה. [מגחכים]
אהרון: אבל… כן, כמאמר השיר, היא גם בעצמה מתה. אבל… כן, שיר יפה.
שיר: אבל זה אומר שהיא…
אהרון: לא.
שיר: נאמנה לאומנות שלה.
אהרון: כן, כן, כן. [צוחק] היא… היא ש… היא שמה את הכסף איפה שה… ה… איך אומרים? [צוחקים] איך אומרים? יש באנגלית.
שיר: איפה שהפה שלה. [צוחקת]
אהרון: איפה שהפה שלה, [שיר צוחקת] היא שמה את הכסף שלה, שבפה.
שיר: טוב, אהרון.
אהרון: כן.
שיר: תודה רבה. תודה שבאת לפארק נעימי. [צוחקים]
אהרון: רחוב עפרה חזה, זכרונה.
שיר: זו התמה.
אהרון: [צוחק]
[מוזיקת סיום]
שיר: אוקיי, טוב, בזה נסיים. וגם בכמה תודות. תודה רבה לעורך אלעד בר-נוי, תודה רבה למפיקה ליהיא צדוק, תודה רבה לטל ניסן, תודה לכם שהאזנתם. תודה לאהרון גבע. תודה לכולם. שלום.
קריינית: "איך לעשות דברים", עם שיר ראובן.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments