שיר ראובן יושבת לשיחה עם יוני בלוך כדי ללמוד ממנו איך לעבור להייטק. הוא מספר לשיר על ראשית דרכו כמוזיקאי באתר "במה חדשה", על הפחד שלו מבנות ומבמה, על הרצון שלו להפוך למניאק, על למה זו טעות להיות מוזיקאי במשרה מלאה, על החברה שהקים בלי לתכנן, על המעבר לאחורי הקלעים, על מוטיבציה שמונעת מפחד ומתשוקה, ועל ההבדל שבין לעשות אמנות ובין לעשות כסף למה את משחקת בי מה אני מונופול.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/10/2024.
פתיח: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים". "כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
קריינית AI: שלום. "איך לעשות דברים" הוא הסכת קומי [במלרע], בדיחות עשויות להישמע כמו גם הערות סָרָקסטיות או הומוריסטיות, ואין לייחס לנאמר בו, המלצה לכלום. האזנה נעימה.
קריינית: "איך לעשות דברים", עם שיר ראובן.
[מוזיקת פתיחה]
שיר: היי, אני שיר ראובן וזה הפודקאסט שלי, "איך לעשות דברים". בכל שבוע אני אפגש עם אדם אחר שילמד אותי איך לעשות דברים. והיום אני עם יוני בלוך. מוזיקאי, זמר, מפיק מוזיקלי, ויזם הייטק בתחום המדיה האינטראקטיבית שהקים את חברת "אקו", זה מהוויקיפדיה שלך. והיום יוני בלוך ילמד אותי איך לעבור להייטק. היי, יוני, מה העניינים?
יוני: בסדר.
שיר: סליחה שהתחלתי את זה נורא מביך.
יוני: קצת מביך, לא נורא.
שיר: סליחה, אני מצטערת.
יוני: זה טוב.
שיר: אני אתחיל בשאלה שתכננתי לשאול אחרונה - איך זה יכול להיות שהשיר שאני הכי אוהבת, שהוא "למה את משחקת בי, מה אני מונופול?", לא בספוטיפיי?
[קטע מהשיר מתנגן]
"כמה זמן אני עוד אחכה
לפני שתתפשטי, או משהו כזה"
יוני: לא היית אמורה… הוא לא היה אמור להיות קיים בכלל, אני חושב. [מגחך] זה שיר מהתיכון.
שיר: הוא כל כך יפה.
יוני: אה, וואי, תודה. האמת שהקלטנו אותו, עכשיו אני בדיוק באיזה תהליך עם האלבום הראשון שלי, כי זה 20 שנה לכבוד… זה… כן הקלטנו אותו לאלבום הראשון, ולא סיימנו אותו, כי הוא…
שיר: אתה יודע שהוא עולה פיראטית ל… הוא עלה פיראטי ליוטיוב, שהיה לי יד בלהעלות אותו פיראטית ליוטיוב? אתה יודע שזה שיר שלסביות משוגעות עליו? [יוני צוחק] כל לסביות ששברו… כל לסבית ששברו לה את הלב הלכה לשמוע את השיר הזה.
יוני: אני לא ידעתי את זה, וזה די מעיף אותי. [צוחק]
שיר: אוקיי. אני פחדתי שאתה הולך להגיד שזה מבייש את השיר או משהו.
יוני: לא, השיר הזה זה שיר דבילי בעיקרון.
שיר: לא, די, זה חייב ל… זה לא הגיוני שאני צריכה להיכנס ליוטיוב כדי לשמוע אותו.
יוני: זה היה אחרי ששמעתי, יש שיר למתי כספי, זה לא בדיוק שיר, זה מעין תסכית כזה, שאני לא יודע אם את מכירה, של "למה את דורכת עליי, מה אני נמלים?"
שיר: לא מכירה, אבל זה מאוד נשמע כמו מתי כספי.
יוני: [צוחק] כן, אז זה הגרסה הזו, זה היה כאילו בעקבות השיר הזה.
שיר: טוב, אני וכל לסבית אחרת בארץ [יוני צוחק] ממש נשמח שזה יהיה בספוטיפיי, לחסוך לנו את הטרחה של להיכנס ליוטיוב כל פעם ש…
יוני: אז אולי נקליט את זה מחדש בגרסת 2024.
שיר: זה יהיה מושלם. [צוחקת]
יוני: נצטרך לארח מקהלת לסביות, אבל…
שיר: אנחנו נשמח. [צוחקים]
יוני: בסדר, תכניסי אותי לסצנה.
שיר: בסדר גמור.
יוני: אוקיי.
שיר: טוב, אני אתחיל בקצת שאלות… שאלות רקע, מה שנקרא. אתה בעצם התחלת ב"במה חדשה". אני מכירה אותך מ"במה חדשה". זה כאילו דינוזאור של אינטרנט לעומת מה שיש היום, ולמען מי שלא מכיר את הסיפור, אתה יכול לספר אותו בקצרה?
יוני: בטח. השנה 1999, בעיקרון אפילו 98', אבל… והאינטרנט בחיתוליו [מגחך]. ואני… [צוחק] כאילו, כמו שהיו אומרים אצלי בזה, "אתה באינטרנט?". [שיר צוחקת] אני הייתי באינטרנט.
שיר: זהו, היה צריך למסגר את זה פעם. היום האינטרנט בכל מקום. פעם היית צריך להגיד "כן, אני בקטע של האינטרנט".
יוני: "יש לי איך להתחבר לאינטרנט".
שיר: כן.
יוני: כן. לא, אז אבא שלי היה פרופסור באוניברסיטת בן גוריון, אז קיבלנו חשבון שמה כבר בתחילת שנות ה-90.
שיר: אה, וואו.
יוני: כן, כאילו עוד לפני שהיה ה-WWW.
שיר: איפה גלשת?
יוני: זה נקרא gopher אז. זה היה מאוד חנוני, כאילו. והיה כאילו… לא משנה, לא ניכנס לזה, [צוחקים] כי זה כבר ממש… ישמיד לי את ה… רפיוטיישן, [צוחקים] הגם ככה לא טוב. אבל זה היה אתר, זה עדיין אתר, אגב. הוא קיים עדיין, והוא מאוד הקדים את זמנו, שכל אחד יכול להיכנס, להירשם ולהעלות… בעיקרון, במקור זה היה במיוחד טקסטים. הרבה שירה, סיפורים, או… אז גם היה ציורים, כאילו, שאתה יכול להעלות, ושוב…
שיר: נכון, היה גם את קטגוריית אוונגרד.
יוני: כן, לגמרי. שזה הכל היה, לדעתי [צוחק] באתר הזה. וזה היה… צריך לזכור, זה עוד לפני… כשבעצם סוף שנות ה-90, התחילו גם ה-mp3-ים, והיה אפשר בכלל להעלות גם מוזיקה, ובדיוק התחיל אז שמה מין קטגוריה חדשה, שנקראה סאונד, שהייתי מעלה לשם שירים, ולאט לאט צברתי שם קהל. היום אני כבר יכול להודות שזה חלק גדול מלמה זה, זה שלא התחרה בי אף אחד, הייתי די לבד שם. [צוחק] אז היה תקופות שלמות שהיה, כאילו, מה הם הטופ-10 שירים הכי מצליחים, והם כולם היו שלי [צוחקים] כי לא היה אף אחד אחר. יכול להיות שאז למדתי שאני הכי אוהב להתחרות בדברים שאני… בטוח מנצח בהם. [שיר צוחקת] זהו, אז באתר הזה התחלתי, העליתי לשם שירים. גם "למה את משחקת בי, מה אני מונופול?" היה שם לרגע קט, וכנראה משם הוברח…
שיר: ונחמס [יוני צוחק] לקהילת הלסביות בישראל.
יוני: כן. וזהו. אממ… הבת של מי שאז היה חברת… מנכ"ל חברת התקליטים "NMC" הייתה אחת מהילדות שהיו באינטרנט [צוחק] באותה תקופה, ושמעה את זה, והשמיעה לאבא שלה, שהתקשר והציע להחתים אותי. אז עוד היו מחתימים, חברות תקליטים וזה. וזהו, ככה זה היה. ואז בכל מקום זה היה מאוד כזה "סיפור הסינדרלה"…
שיר: ממש.
יוני: …"של האמן שהתגלה במרשתת".
שיר: שזה מוזר, בגלל שהיום התהליך הוא בדיוק הפוך. היום אם אתה רוצה לעשות מוזיקה, אתה קודם כל שם…
יוני: ממש.
שיר: נגיד, "תיק קטן", שזה שיר שנטחן, [יוני צוחק] זה התחיל מטיקטוק. אף אחד לא חושב לפנות ל… באמת, כאילו אני לא יודעת איך זה עובד אפילו, זה כאילו…
יוני: כן, חברות תקליטים מחפשות אמנים שמצליחים בטיקטוק. [שיר מהמהמת בהסכמה] אבל כן, זה מאוד… אני חושב שכאילו זה, מאוד דיברו על זה אז הרבה, שזה מה שיהיה בעתיד. זה לקח הרבה יותר זמן ממה שחשבתי, חשוב לציין. [צוחק]
שיר: כן?
יוני: כן.
שיר: אני באתי להגיד, העתיד הגיע מהר יותר ממה שחשבתי שהוא יגיע.
יוני: לא, ממש לא.
שיר: אבל אולי זה פשוט…
יוני: לי זה היה נראה לי ברור אז, כאילו, זה היה הרבה יותר… כל הרעיון הזה שמגיבים לך ישירות ואתה עונה להם. כאילו, היה לי את החלום שיחתימו אותי חברת תקליטים ואני אוציא דיסק ודברים כאלה, את יודעת. אפילו קסטה רציתי להוציא. אבל… אנחנו בעולם חדש.
שיר: מה הזיכרון הכי מוזר שלך מ"במה חדשה"? כי זה היה אתר מוזר.
יוני: זה היה אתר מוזר. זה היה קהילה מוזרה אבל בקטע מגניב לדעתי. אני חושב ש…
שיר: לגמרי, אני התחלתי לכתוב בזכות "במה חדשה".
יוני: כן. זה כאילו היה מעין אתר כזה שזה היה קצת, שוב, זה היה חלום של האינטרנט, של תחילת הדרך של האינטרנט, שכאילו, הרבה weirdos היו, כולל אני, כן?
שיר: זה כאילו לקחו מגמת אמנות בתיכון, [יוני צוחק] כל אלה שלא יכולים לשבת עם המקובלים והיו כזה "בואו נהפוך את זה לאתר".
יוני: בדיוק.
שיר: "כי אין מספיק אנשים מכם בישראל כדי למלא כיתה, אז בואו נקבץ אתכם מכל הארץ ונשים את זה באינטרנט".
יוני: כן, אני חושב שאם היית פופולרי ואמן, אז היית יכול למצוא אנשים בעולם האמיתי…
שיר: כן.
יוני: שיהיו איתך. אם היית אמן מבחינתך, כאילו, ולא פופולרי, לא היה לך לאן ללכת, וזה היה, שוב, הרבה מהחלום של האינטרנט זה שאתה יכול להתחבא מאחורי המסך, והייתה עוד תקופה יחסית תמימה לזה, אז… זה היה ככה. וכן, ערבי במה, זה היה… הם היו מאוד מוזרים.
שיר: היית הולך?
יוני: כן. [צוחק]
שיר: מה, מה היה?
יוני: אה… וואו.
שיר: רגע, ערב במה. בוא נסביר מה זה.
יוני: ערב במה זה כמו בסרטים של פעם, של כאילו ערב מיקרופון פתוח כזה. כל אחד יכול לעלות ולהקריא שירה, בדרך כלל מאוד אוונגרד. [שיר צוחקת] וכאילו, אוונגרד לשם האוונגרד. [צוחקים] אני לא אחזור פה על הדברים כי הם היו קיצוניים. אבל כן, כזה. שם גם הופעתי פעם ראשונה בחיים שלי.
שיר: וואו, עם איזה שירים?
יוני: כן. עשינו כזה חמישה שירים, "מכיר או…", כאילו, זה היה כבר שירים שהיום הם היו אחרי זה באלבום הראשון, אבל "מכיר אותו", "נעים בחוץ", "נפוליאון".
שיר: והתגובות היו תגובות שחשבת, "אה, אוקיי, זה יכול לקרות"? למרות שבאמת בהשוואה למה שיש בערב במה, עצם זה שאתה מסתכל לאנשים בעיניים אומר שזה כנראה יכול לעבוד, אבל הרגשת מהתגובות שזה כזה "אה, זה יכול לקרות"?
יוני: לא, כשעשיתי את ההופעה הראשונה בערב במה כבר הייתי כאילו יחס… כאילו מצליח מהאתר, שזה, [מגחך] זה… אי אפשר היה לדעת. ה… ממש ההופעה הראשונה שעשיתי, האמיתית, הייתה ב"הייניקן הבימה קלאב", ורק פרסמתי ב"במה חדשה". והיא הייתה, היו, המקום יכל להכיל 300 איש, והכניסו 300 איש.
שיר: וואו.
יוני: ואף אחד לא ידע, המנהלת של המקום, כאילו, הזכירה לי רגע לפני שאם לא מגיעים לפחות 30 אנשים, אני צריך לשלם את ה-30 כרטיסים לא משנה מה. אני כזה שמתי כסף בצד, למקרה ש… כי זה לא היה שאפשר לדעת, לא קנו מראש או דברים כאלה. ואז היה מפוצץ, ושלחו אנשים הביתה.
שיר: וואו!
יוני: וזה היה… כן, הסיפור שלי תמיד היה שהייתי, שגם אף אחד לא ידע מי אני, זה הכל היה מהאינטרנט, לא היה שם תמונה שלי או משהו כזה. אז הסתובבתי בין אנשים בקהל, ואני זוכר ששמעתי שתי ילדות אומרות, כאילו, "אני מקווה שהוא חתיך".
שיר: וואו.
יוני: ואני רק… אני כאילו חשבתי לבטל. [צוחקים] כי פחדתי לאכזב.
שיר: אוי. [צוחקים] זה באמת כמו… האינטרנט כל כך השתנה, בגלל שעכשיו מה שהאינטרנט רוצה לגרום לך לעשות זה להיחשף כל הזמן. אז אתה צריך להיחשף, ואתה צריך להיחשף גם באיך שאתה נראה, גם במה שאתה חושב, גם במה שאתה מרגיש. אתה מכיר את הטרנד הזה בטיקטוק, שילדים פשוט בוכים? [יוני צוחק] פשוט בוכים. פותחים מצלמה ובוכים.
יוני: וואו.
שיר: והם תוך כדי הבכי מנסים לייבב לך למה הם בוכים, וזה פשוט כאילו…
יוני: לא, אני בדור שעד עכשיו אני לא הצלחתי עדיין להתרגל ללהסתכל לתוך מצלמה ולדבר.
שיר: כן.
יוני: בטלפון. אני בדור שלעשות את זה היה הדבר הכי מביך בעולם.
שיר: בדיוק.
יוני: וזה ממש לא ייאמן, איך זה איזה סוג של… זה ממש הרגע שבו הבנתי שאני עברתי דור.
שיר: כן. אותנו גם ממש גידלו לפחד מהאינטרנט.
יוני: כן, אבל זה באופן כללי, זה כל ה-[בטון מתלהב] "Hey Guys!"
שיר: כן.
יוני: "like and subscribe!". אז כזה, זה לא טבעי לי. [צוחק]
שיר: מעניין, בגלל שכאילו, אתה מאוד היית נציג…
יוני: נכון.
שיר: של דור שמתי שאתה התחלת, אתה היית כאילו, צעיר…
יוני: אבל רגע לפני. אז עוד לא נקבעו כל החוקים האלה, אז אני כאילו יכולתי… היה לי מזל שזה היה מוקדם מספיק שיכולתי להצליח על בסיס זה שהייתי לבד. [צוחקים]
שיר: כן, אתה חושב שהצלחת על בסיס זה שהיית לבד?
יוני: לא רק, אבל זה…
שיר: כי אתה מאוד מתכתב, כאילו, עם הרבה דברים במוזיקה הישראלית.
יוני: אני חושב שזה היה עניין של עיתוי, כאילו. מהבחינה הזאת, היה לי כאילו איזשהו funnel כזה, מסלול, כאילו, להצליח בו שלא היה לי תחרות, כאילו, קצת. וזה היה פשוט עיתוי מאוד טוב. את יודעת, החברת תקליטים הגיעה אליי.
שיר: נכון.
יוני: זה לא קורה בדרך כלל. זה היה בשבילי, אני הגעתי עם ילקוט באוטובוס מבאר שבע לפגישה.
שיר: וואו!
יוני: לא דרך קשרים או דרך…
שיר: בן כמה היית?
יוני: הייתי בן 19. זה היה בזמן שהייתי בצבא, כן.
שיר: הממ… מה אתה חושב באופן כללי על טיקטוק?
יוני: [לוקח אוויר] כאילו, בכובע המוזיקאי שלי… אממ… זה מגנ… ניסיתי להצליח שם…
שיר: אתה נע באי נוחות.
יוני: לא, כי אני… את יודעת, זה, שוב, זה כזה הרגעים האלה שבהם אני מרגיש זקן. אני…
שיר: אבל, תראה, זה… אני, כאילו, אתה יודע, אנחנו באותו גיל כמעט.
יוני: לא, אני יכול להיות אבא שלך. [צוחקים]
שיר: בסדר, התנשאות של שנתון 81'.
יוני: בדיוק.
שיר: אבל כאילו…
יוני: את צריכה להגיד "אנחנו מאותו עשור".
שיר: מאותו עשור, בסדר. אבל יש את ה… כאילו, אני גם עכשיו מבינה ש… אתה מתרגל לחשוב על עצמך כשאתה צעיר, בתור צעיר, ובתור כאילו זה חלק מהאופי שלך. זה פשוט כזה "כן, אתה נולדת זקן, ואני נולדתי צעירה, ופשוט הרווחתי". [יוני מגחך] ואז אתה עושה את המעבר הזה, ואתה רואה שיש אנשים אחרים שהם צעירים עכשיו.
יוני: עוד יותר צעירים, כן.
שיר: בדיוק, וזאת כאפה.
יוני: זה כאפה, זה כאפה.
שיר: זה כזה, אה…
יוני: אני גם הייתי מסוג האנשים שתמיד מסתובבים עם אנשים מבוגרים מהם. [שיר מהמהמת בהבנה] עכשיו זה נהיה לא נעים. [צוחקים] וזה מוזר, כן, זה מעניין, אבל זה גם, זה הטבע.
שיר: זה טבע שלוקח זמן לעכל אותו, ולוקח גם, לא יודעת, לי לקח זמן להבין שאני אוהבת את זה.
יוני: אז אני עוד לא אוהב את זה. אני גם היה לי אבא שתמיד היה אומר לי, אני זוכר, מאז שהייתי קטן, הוא היה אמר לי, "עד גיל 27 אתה מתבגר, מגיל 27 אתה מזדקן". [מגחך] ובאופן כללי הוא לא אהב הזדקנות. [שיר מהמהמת בהבנה] כן, אז נראה לי זה מאוד, אצלי, חלחל, ואני מאוד מפחד מזה. אבל לגבי טיקטוק, אני ניסיתי לעשות כמה, עשיתי כמה דברים בטיקטוק. חלקם… אנשים צפו בהם. אני לא, אבל אני לא מצליח להתמיד בזה נורא. כאילו, אני, שוב, אני חושב שאם הייתי צעיר, אני בטח הייתי משתמש בזה כדי לפצח כל מיני דברים, זה כאילו פלטפורמה מגניבה מהבחינה הזאת. אני קצת מכיר מהעולם של הטק את כל הסיפורים, שזה בעצם הממשל הסיני שולט במוחות הצעירים.
שיר: כן, ושארצות הברית הולכת להוציא את זה מחוץ לחוק. וכל ה…
יוני: לגמרי, כן, אז יהיה מעניין בכל מקרה.
שיר: כן.
יוני: סביר להניח שזה ייפתר באיזה מין… הם ימכרו את ה… אבל זה, כן, זה עולם מעניין. העובדה שכאילו סין קצת מנצחת את אמריקה…
שיר: וואו, אנחנו…
יוני: עם הנשק של הטיקטוק, זה לא משהו שלפני 20 שנה הייתי יכול לחזות שיקרה.
שיר: לגמרי, גם עם נשק שהוא מאוד אמריקאי. כאילו…
יוני: והוא גם מאוד תודעתי, ולא, כאילו, לא היית מדמיין שזה יהיה ה…
שיר: כן, הם לא יבנו טיל יותר גדול, אבל הם כן…
יוני: בדיוק. [צוחקים]
שיר: התבגרות והזדקנות זה… אני תמיד מרגישה שהתבגרות, זה כאילו, כשזה על הצד הטוב של זה, כאילו להתבגר זה… להשקיע לקרן השתלמות, להתבגר זה לדעת איזה יין אתה אוהב, ולהזדקן זה כזה לראות בן דוד צעיר שלך, או בת דודה צעירה שלך ולהגיד לה "אוווו, גדלנו", כאילו…
יוני: "אני זוכר אותך שהיית כזה קטן".
שיר: [צוחקים] שההבדל הוא כאילו, האם אתה עושה את זה… כשזה טוב זה להתבגר, כשזה רע זה להזדקן.
יוני: כן, זה היה נראה לי הרעיון של אבא שלי, כשהוא אמר את זה. זה כאילו הרעיון שיש עד איזשהו גיל אתה משתבח, ובאיזשהו גיל אתה מתחיל לנבול.
שיר: 27 זה תקרת זכוכית מאוד נמוכה.
יוני: כן. [צוחקים] אבל אני חושב שיש הרבה, היו הרבה מחקרים, שזה השיא שלך, כאילו…
שיר: כן.
יוני: אני חושב שזה מאוד מאוד תלוי אבל. אבל כאילו, שוב, אני חושב שגם ככל שאני מזדקן, אני… זה קצת, כשאתה מאוד צעיר, אתה נורא… אני לפחות הייתי נורא בתחרות, כאילו, אני עדיין בתחרות, אבל אני פחות לחוץ משהייתי. כי מה זה משנה, אני כבר מזדקן. [צוחקים]
שיר: אבל השירים שלך, כאילו, אתה מאוד מצליח בטיקטוק אצל ילדים. מאוד.
יוני: כן, ואני מת על זה. כשהייתי ילד בעצמי, כשהוצאתי את השירים הראשונים שלי, יש לי שירים מגיל כזה, 16-17, ואז כשהייתי בן 19 אז הרבה מהשירים שהצליחו אחרי זה מהאלבום הראשון, כמו "מכיר אותו" ו"נפוליאון", היו מהגיל הזה. ואת האמת שזה הייתה אותה תקופה שגם פנו אליי לעשות את… פנו אליי לעשות את השיר של "הפיג'מות", והדרך שביקשו את זה זה שאמרו לי, "יש איזו סדרה בערוץ הילדים, והם רוצים שתעשה את השיר פתיחה", ואני לא רציתי. כי הייתי בן 19.
שיר: אה, בטח.
יוני: וערוץ הילדים היה מה שאהבתי לפני כמה שנים, ואני עכשיו מבוגר ורציני, [שיר צוחקת] ואני רוצה שכאילו, אנשים בוגרים רציניים יאהבו אותי. את האמת שיצא השיר בהתחלה, הוא לא יצא על שמי, אלא על שם "ג'וני והבלוקים".
שיר: נכון!
יוני: [צוחק] זה גם היה כי הייתי בצבא ואסור לי היה ממש להוציא שיר. [צוחקים] זה היה השילוב של הדברים, אבל אני כאילו אמרתי, "אוקיי, אני אתכחש לזה ככה". היום, אני גם מבין בדיעבד, כשאני הייתי בן 15-16, כאילו השנים האלה, זה השנים שבהם התעצבו… כאילו, זה השנים הכי חשובות. [מגחך] לדעתי באופן כללי מהרבה דרכים אבל במיוחד ברמת ה… כאילו, הדרך שבה אתה נהנה וסופג מוזיקה. by far התקופה הכי הכי חשובה.
שיר: כן, זה כל מה שיש לך.
יוני: וואי, וזה, וכאילו, אתה גם… אז היום אני, אם מישהו בן 14 או 15 אוהב את המוזיקה שלי, אני הרבה יותר מתרגש מאשר [צוחקים] אם מישהו מבוגר אוהב את המוזיקה שלי. יש בזה משהו הרבה יותר…
שיר: למה?
יוני: כי זה מרגיש לי, זה כנה יותר, זה כאילו, יש בזה איזה משהו פחות שכלתני. כאילו, יותר מרגש מהבחינה הזאת. וגם אני היום בדיעבד זוכר שכאילו, הדברים שאני אהבתי בגיל 14-15 לעולם לא יעזבו אותי.
שיר: חד משמעית.
יוני: כן, שירים שאהבתי בגיל 23, חלקם אני לא זוכר אפילו מה הם.
שיר: כן. זה כמו "אין האדם אלא תבנית נוף מולדתו", אז אם תבנית נוף מה שמעת בתיכון, זה פשוט מה ששוקע לאישיות שלך ולא יוצא משם.
יוני: כן, אני חושב שבמיוחד אנשים שממש אוהבים מוזיקה, כן? יש אנשים שהם פחות, שזה יותר כאילו, פסקול של החיים, שזה פחות משנה, אבל… יש בזה משהו… אני מאוד מתלהב מזה עכשיו.
שיר: יש לי תיאוריה על למה זה מאוד מצליח בטיקטוק, כי ממש ישבתי על זה. אתה מכיר את המם "מה החודש האהוב עלייך?" יוני, ואז בלוך. ראית את זה?
יוני: לא. [צוחק]
שיר: זה ממש, יש כזה, ראיתי עשרות כאלה. ואז הפסקתי, כי פשוט לא יכולתי לראות יותר, אבל…
יוני: אז את אומרת שזה בגלל שזה יוני? בגלל החודש יוני?
שיר: לא, זה כאילו, כל מיני בנות שרוצות להגיד שהן אוהבות אותך אבל גם לעשות בדיחה, אז זה כזה "מה החודש האהוב עלייך? יוני בלוך".
יוני: הבנתי.
שיר: אבל אני אפילו, כאילו, אני בטח הורגת את הבדיחה. [יוני צוחק] אבל התיאוריה שלי…
יוני: זה כי גם את זקנה כבר.
שיר: חד משמעית, אבל אני ממש אוהבת את זה. אני פשוט כאילו, אני זוכרת שכשהייתי בת 14-15 ואנשים לא הבינו משהו, אז כאילו הייתי כזה "פפףף, כי אתם זקנים, אני הרבה יותר קרובה לקליפת כדור הארץ מכם".
יוני: נכון.
שיר: ועכשיו אני כזה "אני לא מבינה את זה". "אני לא מבינה את זה, ויש לי רואה חשבון, [יוני צוחק] ולא אכפת לי".
יוני: השילוב ה…
שיר: כן.
יוני: השילוב ה… כן.
שיר: אבל התיאוריה שלי היא כזאת. אני חושבת שבגלל שהיום האינטרנט… האינטרנט, שוב, זה מצחיק לקרוא לזה האינטרנט, כי זה הרשתות, אבל הן נורא ממשטרות גם את מה שאתה יכול לחשוב ולהרגיש. המחשבות והרגשות צריכות להיות מאוד, צריכים להיות מאוד נקיים באיזשהו אופן. אתה לא יכול להרגיש רגש מכוער. אתה לא יכול. הכל צריך להיות כאילו בטוב. ויש משהו בשירים שלך שהוא נורא גולמי. שהוא נורא כזה, אתה נורא אומר את האמת, שאסור להם להגיד. הם לא יכולים להרגיש ככה. הם לא יכולים להגיד כאילו… "חבר שלי בתול, ואז נהייתה לו חברה, והוא לא מסתובב איתנו יותר". אסור לכם להרגיש את זה. זה גבריות רעילה, זה אינסלי, אתה לא יכול. ואז אתה פשוט אומר את זה, וגם אתה אובייסלי לא הדבר שמקשרים לרגשות שאסור להרגיש, כי אתה חמוד. [יוני צוחק] אתה גם נראה לך כאילו זה לא…
יוני: אלה הכי מסוכנים, את יודעת. [צוחקים] סתם. אני חושב שא', אני אוהב את התיאוריה הזאת, והלוואי וזה נכון. אני כאילו, תמיד התיאוריה שלי הייתה זה שכאילו מוזיקת גיטרות ורוק, אין כל כך עכשיו, כי הפופ הוא המנצח, ושאם אתה רוצה למרוד, אז אתה הולך לשמוע מוזיקת גיטרות, אז אין לך המון המון אופציות. אבל אני יותר אוהב את הגרסה שלך. [צוחק]
שיר: אתה נורא כאילו תולה את הפופולריות או ההצלחה שלך בזה שאין המון, אבל כן יש המון מוזיקת גיטרות בעולם. [צוחקים]
יוני: בעולם כן. לא, אבל אני אומר, אם אתה עכשיו רוצה רוק ישראלי, כאילו באופן עקרוני…
שיר: לא, יש הרבה. יש.
יוני: מהניינטיז.
שיר: כן, בסדר.
יוני: נכון. אבל לא, אז אני חושב שגם הרבה מהקהל שלי אוהב גם את "מוניקה סקס", וגם את "מרסדס בנד", והם כולם מבחינתם מאותה תקופה, את מבינה? [שיר צוחקת] זה כזה לא… את האמת שזה קשור לזה שפעם אני חושב שספוטיפיי עשו איזה פלייליסט רוק ניינטיז או משהו כזה, ושמו אותי שם. ואני הייתי בתיכון בניינטיז.
שיר: ונעלבת?
יוני: ממש לא! להיפך.
שיר: אה, אוקיי. [צוחקים]
יוני: תחשבי, אני גדלתי על "מוניקה סקס" ו"איפה הילד". זה כבוד ענק אם שמים אותי באותו…
שיר: הרבה מהשירים שלך זה שירים במין דמות של מישהו שלא כזה הולך לו עם בנות. אתה הרגשת שזה משתנה עם השנים? כאילו, הרגשת שזה…
יוני: קודם כל הייתי ממש ממש מישהו שלא הולך לו עם בנות.
שיר: באמת?!
יוני: כן.
שיר: שלושה אלבומים לא הלך לך עם בנות?
יוני: לא, לא, לא, זה…
שיר: אוקיי.
יוני: רוב ה"לא הלך לי עם בנות" התחיל לפני האלבום הראשון. כאילו בתיכון וזה הייתי כאילו מאוד… עזבי מהתיכון, זה כאילו, הכל אצלי התחיל כזה, הילדה הראשונה שהתאהבתי בה, אמרתי לה, ששאלתי אם היא רוצה את חברה שלי, והיא אמרה לי שיש לה אף גדול, זה כזה.
שיר: אה! וואו.
יוני: כן. ואז נורא פחדתי מבנות. הייתי מאוד כאילו… עד היום אני קצת בלחץ מסוים, באופן… אבל… בגלל זה גם אני הכי נוח לי כאילו, במקום הזה של ה… [מגחך] של ה…
שיר: מאחורי גדר הלוזר, כאילו?
יוני: כן. אני חושב שאני באמת קצת לוזר, קודם כל.
שיר: תראה, זה…
יוני: זה בשילוב, זה לא רק. כמו שהפסיכולוגית שלי פעם הייתה אומרת, "זה לא שחור או לבן, זה שחור ולבן".
שיר: אה. משפט טוב.
יוני: זה משפט טוב, כן. וגם חשוב להגיד, באיזושהי נקודה ב"במה חדשה" פגשתי את ברק פלדמן, [שיר מהמהמת בהסכמה] והוא נהיה השותף שלי ליצירה, וגם כתב לי המון מהשירים וגם כתבנו ביחד המון. אני כאילו, הרבה יותר נוח לי בהלחנה, אלא אם אני בדיכאון קיצוני. הרבה מהשירי דיכאון הכבדים שלי, או השירים הדבילים, כמו "למה את משחקת בי, מה אני מונופול?" הם שלי לבד. [צוחק]
שיר: אם מישהו אחר היה אומר, שהוא לא אתה, היה אומר שזה שיר דבילי, הייתי שוברת עליו כיסא.
יוני: את יודעת, בשביל הקהל שלא מכיר את השיר, את יודעת, בואי, אם נדבר על המילים רגע, זה "למה…"
שיר: קדימה. אולי תשיר אותו? אני רואה גיטרה מאחוריך.
יוני: [צוחק] את האמת שאי אפשר לנגן אותו. זה היה, זה שיר שנכתב בגלל שהיו לי, היה לי גיטרה עם שלושה מיתרים.
שיר: באמת?
יוני: כן. [צוחקים] בכל מקרה, אז ברק גם כן מאוד… כאילו, השירים שאנחנו הכי אוהב… שאני הכי אוהב, כאילו, לעבוד איתם עליהם, זה שירים שהם כזה, קצת כאילו הגבר ה… [מגחך] כאילו, היותר רגיש והכל. אבל שוב, זה נמצא באיזשהו מקום שזה גם, כאילו, זה בקיצוניויות, אני חושב. זה חלק מהבעיה גם.
שיר: זאת פרסונה מאוד, אתה יודע… יש, אני מרגישה שבכל דור יש את הגבר שלוקח לעצמו את ה… שמסוגל לכתוב את השירים האלה. בגלל שאין הרבה שירים כאלה בעברית. יש את דני סנדרסון, יש את קובי אוז, יש אותך. [פאוזה] אני לא מצליחה לחשוב על עוד. כאילו, גברים שהיה להם אומץ לכתוב שירים של "למה את לא רוצה אותי? אני בסדר". [יוני צוחק] כאילו, "די, תפסיקי להיות מניאקית ותרצי אותי".
יוני: תשמעי, אני גדלתי בתקופת "שולחן לחמישה". אני לא יודע אם זה, שוב, זה רק לדור מאוד ספציפי.
שיר: לא, לא, לא, אני מכירה, כמובן. עם נב קמפבל.
יוני: זה אחותי הגדולה נורא אהבה, כן. והיה שם, אני זוכר, היה שם ממש סצנה כזאת, שהיה כאילו את ה… היה לה, לנב קמפבל, היה כאילו את הבן זוג החמוד, ואז היא עוזבת אותו בשביל האופנוען הרשע. והוא ממש אומר כזה "למה את…? זה בגלל שהוא מניאק". ואני זוכר שבתור ילד גם ממש כאילו רציתי להיות מניאק. רציתי. כאילו, באיזושהי נקודה קלטתי שאם אני אהיה… שזה כאילו עובד אם אתה מניאק, ולא, וניסיתי, וחשבתי איך, והכל. זה היה לי נורא מסובך, כי ניסיתי להבין את ההיגיון מאחורי כל הדברים האלה. [צוחקים] אני חושב שגם בחלק מהשירים…
שיר: את האלגוריתם של מניאק?
יוני: כן. אני חושב ש… אגב, גם "למה את משחקת בי, מה אני מונופול?" זה כאילו מנסה גם להיות גבר, [צוחק] כאילו, את יודעת, זה לא…
שיר: יש בו משהו, כאילו, אפרופו, כאילו…
יוני: אנחנו מדברים הרבה על השיר הזה, יחסית לכמה שלא זכרתי שהוא קיים, אז אני…
שיר: יו, זה שובר לי את הלב.
יוני: [צוחק] סליחה.
שיר: אתה חייב לשים אותו בספוטיפיי.
יוני: אני אשלח לך עותק ייחודי. עם חתימה.
שיר: באמת?
יוני: לא יודע, אבל כן, אולי.
שיר: [צוחקים] בסדר. זה היה לך מלחיץ, כאילו, להיות במוזיקה all in? מבחינת החשיפה? מבחינת הדבר? מבחינת זה שאתה… אתה המוצר? כאילו, אתה הדבר.
יוני: כן, זה נורא. זה לא טוב לדעתי.
שיר: מה? תספר.
יוני: כאילו, הדבר הכי טוב, הדרך הכי טובה להיות מוזיקאי, זה לא להיות רק מוזיקאי. שאני, שוב, זה נורא חשוב להגיד, אני חושב שהרבה מוזיקאים אמיתיים יגידו מי שאומר את זה הוא לא מוזיקאי אמיתי. ובטח גם אני הייתי אומר את זה בתקופה שהייתי מוזיקאי, כי זה מאוד מאוד רומנטי להגיד שאתה צריך להיות all in כדי שזה ייחשב. ברמה האמנותית. אני חושב שזה טעות איומה.
שיר: למה?
יוני: כי אני חושב ש… שוב, ברמת האמנות אולי זה נכון, אבל ברגע שאתה גם… שזה נהיה קריירה, וזה מתחיל להיות מחובר גם להצלחה שלך ולפרנסה שלך ודברים כאלה, זה נהיה נורא נורא מסוכן. כי היה לי, תחילת הקריירה שלי הייתה מוזרה, כי בגלל או בזכות האינטרנט ההופעות הראשונות שלי היו מפוצצות. כאילו, הייתי עושה "בארבי"-ים ותמיד מפוצץ. כאילו, ההופעות הראשונות שלי התחילו עם הופעות עם המון אנשים. ורוב הסיפורים שאני הכרתי זה על אנשים שבנו קהל. איך אתה, אתה מופיע מול ארבעה אנשים, אבל אתה עושה הופעה כזאת מדהימה, שכל אחד מהארבע האלה יביאו את הארבע חברים שלהם, וזה. ואני במקום זה, כל הופעה הייתי בחרדה של מתי זה ייגמר? ומתי אני כאילו אהיה ב… ואז היה. הייתה ההופעה הראשונה שלא באו.
שיר: איפה זה היה?
יוני: "בארבי" כפר סבא. הפעם הראשונה שזה היה באמת מכה וזה. אבל כאילו, היו, אחרי זה, היה לי תקופות, שוב, זה היה מאוד…
שיר: איך זה הרגיש, הופעה ראשונה שלא באים אנשים, אחרי שאתה מפרק מהפעם הראשונה?
יוני: זה היה מאוד אמוציונלי. כי זה גם היה כזה, [מגחך] אני ואפרת, גוש, שהייתה זמרת ליווי שלי, ואז היא הוציאה את האלבום הראשון שלה, שאני הלחנתי את רוב השירים בו, ואז היא הצליחה הרבה יותר ממני.
שיר: וואלה?
יוני: ואז היא הלכה לעשות אלבום שני בלעדיי, ואני והיא קצת נותק בינינו הקשר, ואז ההופעה הזאת, שאף אחד לא בא, הייתה הפעם הראשונה שהיא באה.
שיר: אוי, לא.
יוני: אז היא באה לראות אותי בכשלונ… כאילו, שוב, אני חושב שלה זה לא היה כזה, היא דווקא נורא פרגנה לי, היא הייתה ממש חמודה וזה, אבל אני מבחינתי, זה היה פשוט לא ייאמן…
שיר: ברור.
יוני: כמה הכל היה נורא.
שיר: איפה אנחנו בטיימליין? מתי זה היה? אחרי כמה זמן שהופעת?
יוני: כזה… מתישהו אחרי האלבום השני, אני חושב. וזהו, ואז גם האלבום השלישי שהוא יצא, אז עשינו סרט, ואז עשינו כזה סיבוב הופעות בסינמטקים, ואחרי שתי הופעות ביטלנו כי אף אחד לא בא.
שיר: וואו.
יוני: זה אבל, בדיעבד אני נורא נורא שמח. כי האלבום הזה פשוט כשל נורא, כאילו, בזמן אמת.
שיר: באמת? זה האלבום שהכי אהבתי.
יוני: והיום הוא האלבום הכי מצליח שלי. נגיד, בספוטיפיי, השיר מקום ראשון מתוכו… זה ממש, זה הדבר שהכי משמח אותי. ובטיקטוק יש הרבה שירים שמה שאני ראיתי שנהיו, כאילו, השירים, הסאונדים שמשתמשים בהם, וזה. ושוב, זה בדיעבד הצליח כזה, איזה 15 שנה אחרי, בלי רדיו וכאלה דברים, וזה הכי מרגש אותי. כי זה כזה, כשאז זה קרה וזה נכשל, אז כל מיני אנשים אמרו לי, "אה, דברים טובים צפים למעלה". [שיר צוחקת] ואני אמרתי "סבבה, כן, גם ואן גוך ממש נהנה מההצלחה שלו אחרי מותו".
שיר: "אני אעבור להייטק ואני לא אחתוך את האוזן".
יוני: כן. לא אמרתי שאני אעבור להייטק אז עדיין, אבל זה, אבל הייתי ממש מדוכא כאילו. ואני נורא שמח עכשיו שזה, [צוחקים] כאילו, מצליח בדיעבד. הוצאנו את זה בתקליט, וזה…
שיר: אני, זה הדבר הראשון שהסתכלתי עליו בחדר.
יוני: כן. [צוחק]
שיר: מה זה עושה לערך העצמי? להרגיש שאתה מתחיל מגבוה ואז זה לא מחזיק?
יוני: כן, זה תמיד הרגיש לי ממש בעיה. כאילו, שזה שאתה לא מתחיל מהאשפתות, [שיר מהמהמת בהסכמה] זה פשוט, לבן אדם כמוני, שהוא גם מאוד חרדתי, וגם מאוד, שוב, כל הזמן מצפה לרע מכל, זה פשוט שם אותי במקום שמההתחלה סבלתי נורא, כאילו, כי כל הזמן חיכיתי שזה ייפול ויקרוס ויתפוצץ.
שיר: אז גם כשזה הצליח סבלת? גם כש…
יוני: כל הזמן, כן.
שיר: וואו.
יוני: כל הופעה. לפני הופעה, וזה. הרגשתי שכן, זה היה…
שיר: הרגשת שיש איזשהו מרחק בינך לבין המוזיקה שלך, או שזה אתה, שדוחים אותך, שלא רוצים אותך?
יוני: כן, אם נגיד, כשאתה מגיע להופעה של עצמך ואף אחד לא בא, אז אתה … כן, אנשים כאילו הצביעו ברגליים להגיד שהם לא רוצים אותך.
שיר: שיו. [צוחקים]
[מעבר מוזיקלי]
איך החלטת לעשות המעבר להייטק?
יוני: לא החלטתי לעשות המעבר להייטק. מה שקרה זה שהאלבום השלישי הזה באמת יצא, והוא היה כזה… הוא כאילו האלבום הראשון שלי שקיבל ביקורות טובות. יחסית. כאילו מה… כאילו, המבקרים הקיצוניים יותר אמרו "אה, סוף סוף יוני מתבגר", כל מיני כאלה וזה. והוא פשוט, זה עדיין היה דיסקים, זה היה תקופה עדיין של זה, ודוגרי זה גם חלק מהבעיה הייתה גם, שזה 2008, וכבר…
שיר: זה מאוד גבולי.
יוני: כבר נגמר.
שיר: כן.
יוני: כאילו, זה. והוא לא מכר דיסקים. בכלל, כאילו. הוא כאילו, אלבו… ברמה הזאתי הוא היה האלבום הכי לא מצליח שלי, ומאוד מאוד…
שיר: אוי, וגם, בניגוד לעכשיו בספוטיפיי שאתה יכול לדעת כמה מאזינים לזה אונליין, אתה לא יודע כמה גונבים ממך את המוזיקה.
יוני: כן, אף אחד לא האזין. הרדיו לא השמיע.
שיר: באמת?!
יוני: זה לא היה כל הרדיו, אבל גלגלצ אז היו מאוד משמעותיים, מבחינת, כאילו, אם הם משמיעים, אז הקהל שמע, אם הם לא משמיעים, אז אף אחד לא יודע שזה קיים כזה קצת. כי, שוב, יוטיוב בת שנתיים, לדעתי…
שיר: כן.
יוני: או שלוש, ב-2008, אז זה עוד התחלה כאילו של כל העולמות האלה. וכן, פשוט… עשיתי סרט באלבום הזה.
שיר: כן, היה קליפ לכל שיר, נכון?
יוני: נכון, שהכל התחבר, ואם היית קונה את הדיסק, היית מקבלים עם זה DVD, אוקיי? שתביני כמה זה ישן. והבמאי שעשה איתי את הסרט, וטל, שמנגן איתי גיטרה, שהוא גם כן מתכנת ואיש אשכולות, וברק פלדמן, שכותב איתי את המילים, והוא גם עבד בהייטק במקביל, כי הוא לא היה מוזיקאי, הוא היה משורר, [מגחכים] אז היה לו יותר זמן. ואז החלטנו לנסות לעשות כזה, היה לנו רעיון עם הסרט הזה, לעשות סרט, כאילו, מוזיקה אינטראקטיבית. ועשינו כזה איזה ניסיון והתחלנו להציג את זה בכל מיני מקומות של, כל מיני כנסי "טק" כאלה. ואת האמת שזה פשוט מאוד הלהיב וקיבל המון תהודה בהתחלה, ואז איזה מוזיקאי אמריקאי עשה את זה וזה זכה בפרס בטקס פרסי MTV, שם גם הגענו לבוב דילן ול"קולדפליי", וזה פשוט כזה קרה. אני בהתחלה התכחשתי. לא אמרתי… בטח לא אמרתי שעזבתי להייטק, אפילו לא הייתי אומר שאני הולך למשרד, כי זה הגעיל אותי קצת. זה היה נשמע כזה [בחלחלה] "אוווו".
שיר: אבל במקביל הרגשת איזושהי הקלה?
יוני: אז זהו, אני חושב שנשאבתי לזה יותר ויותר כי פתאום קלטתי שהמוצר הוא עכשיו משהו שאני עושה מהצד, ואם לא אוהבים אותו, אני יכול לשנות אותו, וזה רחוק ממני בלי שאני אצטרך… זה היה גם מעבר מאוד למאחורי הקל… בגלל שכן בהתחלה החברה גם מאוד עסקה במוזיקה, הרבה מהמשקיעים הראשונים שלנו זה "וורנר מיוזיק", ו"סוני", ו-"MGM", כן אותם עולמות, אז היה לי פתאום מאוד מעניין גם לראות את העולמות האלה מאחורי הקלעים. מלהגיע לבוב דילן, למשל, שזה באמת כאילו מהבחינה הזאת גם… כן הגשמה מדהימה וזה.
שיר: פגשת אותו גם.
יוני: כן.
שיר: איך זה היה?
יוני: זה סיפור ארוך אחר. [צוחק]
שיר: וואו.
יוני: לזה שגם הייתי בגראמיז כל שנה. כאילו, זה היה כאילו מדהים, מהבחינה של כאילו פתאום להכיר את הצד הזה של העולם. אז נורא… אז זה הרגיש לי… זה הייתה בריחה כיפית, מהבחינה הזאת. מצד שני, עכשיו לחזור למוזיקה זה ממש כיף. [צוחקים]
שיר: רגע, מה ראית בצד הזה של העולם? גם בתור מוזיקאי, אני משערת, שמגיע מישראל, אני אומרת את זה כי אני, כאילו, אני תסריטאית, וכשאני מסתכלת, נגיד, היום ראינו סרט והסתכלנו על הקרדיטים בסוף, ואתה רואה שיש רופא על הסט שמקבל קרדיט, בזמן שבארץ אתה… פפףףף… כאילו "אל תשבור שום דבר, כי אנחנו לא באמת מבטחים אותך", [יוני צוחק] וזה כאילו, היה לך רגע כזה של להבין כמה יותר כסף ובאיזה מימדים זה שם?
יוני: כן, אז את האמת שזה מעניין במוזיקה. כי במוזיקה, גם אם אתה נורא רוצה, אתה לא יכול לבזבז הרבה יותר כסף. חוץ מקליפים, אבל בארץ בפופ כבר מוצאים על קליפים, או הוציאו על קליפים מה שגם היום מוציאים בחו"ל, אז זה לא באמת שזה… אז להיפך, זה הרבה יותר מעניין. מרוויחים הרבה יותר כסף אם זה מצליח, אבל האגואים זה אותם אגואים. כאילו, הצד של האמנים זה אותו דבר, אז דווקא…
שיר: מעניין.
יוני: ממש מעניין. כאילו, זה קצת יותר מוצדק שם, [צוחק] רק בגלל שהכל הרבה יותר גדול כאילו.
שיר: איזה חוויה אתה הכי זוכר מההתחככות הראשונה במקומות האלה?
יוני: הייתי בבית… כאילו, היה לי פגישה עם בונו.
שיר: וואו.
יוני: ובמעלית למעלה, המנהל של בונו הוא כזה ישראלי לשעבר, ובמעלית הוא אמר לי שלא נראה שאני מתרגש מספיק. אני חושב שכאילו… את האמת שבאמת לא כל כך התרגשתי, כי אני לא כל כך אוהב את U2, [צוחקים] אבל היה מאוד מרגש, היה מאוד מגניב. הוא גם…
שיר: אני מקווה שזה מה שאמרת לו.
יוני: לא, לא, ממש לא. אני רק הופתעתי שקוראים לו פול. ידעת שקוראים לבונו פול?
שיר: לא.
יוני: אני גם לא ידעתי את זה. הוא נמוך מאוד.
שיר: באמת? זה לא מפתיע אותי דווקא.
יוני: והדירה שלו זה הדירה הכי יפה שראיתי בחיים שלי, והוא אמר לי שהוא קנה אותה מסטיב ג'ובס.
שיר: וואו.
יוני: כן. אבל זה, אתה נכנס ישר לפסנתר, ו… פסנתר כנף, וכזה זכוכיות לסנטרל פארק.
שיר: וואו!
יוני: ממש יפה.
שיר: כל הכבוד לפול בונו.
יוני: כן.
שיר: זה נשמע כמו פרו בונו קצת.
יוני: נכון.
שיר: אממ… קודם כל, תספר, מה החברה שלך עושה בעצם? אני כמובן יודעת כי קראתי, אבל…
יוני: במקור פיתחנו בעצם מעין כזה קודקים לוידאו אינטראקטיבי. שהכוונה זה שהיום, עד היום, כאילו, וידאו, כשאתה עושה לו… היום את האמת שזה כבר משתדרג לכיוונים יותר קרובים למה שאנחנו עושים מבחינת סטרימינג וזה, אבל כשאתה צופה בוידאו ביוטיוב, בגדול, אתה צופה בקובץ לינארי אחד. כשאתה קורא אבל טקסט באינטרנט, אז פתאום יש מילים שאתה יכול ללחוץ עליהם והם ייקחו אותך בוויקיפידיה, נגיד, לדברים אחרים. כאילו, כל דבר באינטרנט, חוץ מהווידאואים, הוא אינטראקטיבי, ונותן לך, כאילו, איזשהו…
שיר: אפשרות?
יוני: כן. יכולת, כאילו, להיות חלק מזה. ושוב, חשוב להגיד, בתקופה ההיא עוד אין טיקטוק, עוד אין כאילו… ואינסטגרם זה רק תמונות. כאילו, זה אנחנו… וידאו באופן כללי עוד לא לוקחים אותו ככה.
שיר: אנחנו מדברים על אלפיים ו…?
יוני: זה, התחלנו ממש כאילו ב-2011, והתחלנו עם קליפים אינטראקטיביים. שבעצם במוזיקה אתה יכול לעשות בחירות, והם גם… כאילו, הרעיון היה ש… שוב, בקליפים אתה הרבה פעמים יושב, כאילו אתה כל דבר שאתה עושה במחשב הוא מאוד אקטיבי, ואז אתה לוחץ פליי על השיר, ואתה ככה יושב וצופה בקליפ. זה כאילו, לא באמת כל כך קורה ככה. מה שקורה בפועל זה שאתה הולך ואתה עושה עוד משהו והמוזיקה נהיית ברקע. אמרנו, לא, בוא ניתן לך משהו להתעסק איתו, שקשור לשיר עצמו, שיהיה לך רצון, ושגם כל הזמן תרגיש שאתה מפספס משהו, שתשמע אותו עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. קצת כמו מה שקורה במשחקי מחשב, נגיד. וזה עבד. כאילו, הקליפים שהיינו עושים, אני זוכר למשל אפילו הקליפ של בוב דילן, אז הזמן הממוצע שכאילו מישהו היה נשאר על הקליפ היה 17 דקות.
שיר: המון.
יוני: כן, זה לא רגיל, כן. בדרך כלל, הזמן הממוצע על שיר נגיד ביוטיוב הוא הרבה פחות מהאורך של כל השיר. זה אפילו לא…
שיר: כן, זה איזה 30 שניות, משהו כזה.
יוני: מ-30 שניות זה נספר, כביכול, כצפייה, אבל… בכל מקרה, זה כאילו, יש שם סיפור שלם כזה וזה. וזה ממש עבד מדהים, כאילו. הבעיה הייתה שבמוזיקה, בקליפים, כאילו במוזיקה וזה, זה עשה המון רעש, אבל אי אפשר היה למצוא לזה מודל עסקי, שכאילו באמת גורם לזה… התגלגלנו להמון דברים, היינו גם קצת בפרסומות ובזה, ובסוף נחתנו באי-קומרס, במכירות כאילו של… כמו אמזון ודברים כאלה. היה לנו שותף בארצות הברית מאוד מאוד גדול, שזה "וולמארט". שאני לא כזה ידעתי מי הם, אבל הם החברה…
שיר: אה, באמת?
יוני: כן. כאילו זכרתי אותם, אנחנו גרנו בארצות הברית כשהייתי ילד, משבתון של אבא שלי, וזכרתי שזה כזה סופר עצום, אבל לא הרבה יותר מזה. אבל זה החברה הכי גדולה בעולם.
שיר: החברה הכי גדולה בעולם לכל דבר?
יוני: נכון את מכירה שיש Fortune 100 כזה, כאילו?
שיר: כן.
יוני: אז הם Fortune 1.
שיר: וואו!
יוני: הם הכי גדולים, הכי הרבה revenue, כאילו הכי הרבה כסף, הכי הרבה עובדים בעולם, שתיים וחצי מיליון איש.
שיר: וואו!
יוני: הם צבא קטן. או מדינה. [מגחך]
שיר: ואתם עושים להם בעצם…
יוני: כן. אם אתה היום, אם אתה נכנס לחלק, הרבה מהעמודים של המוצרים ב"וולמארט", אז במקום סתם לראות את התמונה של ברבי, למשל, עכשיו בדיוק עשינו את כל הברביות של "מאטל", אז אתה יכול לשחק עם הברבי. אתה כאילו רואה את הקופסה, אתה יכול לפתוח את הקופסה, אתה יכול… זה הרבה יותר אינטראקטיבי.
שיר: כן, זה מדהים. אני בעניין. [צוחקת]
יוני: כן. לא, זה מגניב. וזה מוכיח שזה כאילו גורם לאנשים יותר להבין מה הם קונים.
שיר: כי בסוף אנשים, באמת, כשהם רואים וידאו, אתה באמת משתעמם, כי אתה כל כך רגיל להיות אקטיבי באינטרנט, אתה כל כך רגיל להתעסק עם משהו, שאז… זה היה מעבר שהיית מגדיר אותו כיותר מפחד או מתשוקה?
יוני: גם וגם. אני חושב שכשהייתי ילד, אז הייתי נורא חנון, וכאילו כזה לא מקובל, כאילו הייתי ילד עם בעיות. [מגחך] ויש כזה ציור שאבא שלי שמר, שאמא שלי זה תמיד נורא מצחיק אותה, שאני מצייר את כל המשפחה, וזה כולם כזה, אמא, אבא, זה, ואני עם הגב לציור על המחשב.
שיר: וואו!
יוני: אז כאילו, מעבר ללהיות… למדתי פסנתר כזה מאיזה גיל חמש, וכאילו… עשיתי רסיטל, הייתי כאילו, מוזיקה קלאסית וזה. אבל במקביל הייתי ממש בעניין של מחשבים. אבא שלי קנה לי קומודור 64, זה היה מחשב מאוד קדום כזה, לימד אותי קצת לתכנת. כל הסיבה שהייתי ב"במה חדשה", ו… שוב, את רוצה לדבר על פיראטיים, אמרת, וזה, זה שכאילו, אני את כל ה… בשנות התשעים הקלטתי את השירים בבית, עוד לא היה תוכנות הקלטה או אולפנים ביתיים או דברים כאלה, אז אני הייתי בקבוצה כזאת רוסית שפורצת את התוכנות האלה.
שיר: וואו.
יוני: [צוחק] זה כי הם היו עולים עשרות אלפי דולרים, כן?
שיר: איך זה תמיד הרוסים?
יוני: הם הרוסים, תמיד. והייתי מקליט את השירים ככה, כאילו, ככה זה בא מתוך ה… כאילו, גם ההצלחה שלי במוזיקה באה מתוך החנוניות מחשבים גם, כן? זה לא שזה מנותק מבחינתי.
שיר: ואיך הפחד? כאילו, אמרת גם וגם, איך הפחד נכנס…
יוני: אני חושב שכן, למשל, הרבה מהבעיות של החברה בשנים הראשונות היו שאני, כאילו, התייחסתי לחברה בתור האלבום הרביעי שלי. לרע ולטוב. גם הבעיות וגם היתרונות קשורים לזה שהתייחסתי אליה כמו יצירת אמנות ולא כמו עסק, הרבה פעמים.
שיר: מה זאת אומרת? במה זה התבטא?
יוני: הרבה פעמים, לתעדף, למשל, לעשות קליפים אינטראקטיביים לבוב דילן, זה נורא מגניב, אבל זה לא בהכרח הדבר… כאילו, הרבה יותר מהר הייתי יכול להחליט שאנחנו עושים דברים עסקיים, כאילו…
שיר: "וולמארט" יותר רווחי מבוב דילן.
יוני: הרבה יותר. וזה לקח לי הרבה זמן להבין [צוחקים] שאם אני רוצה שזה באמת תהיה חברה, זה צריך לעשות את הדברים האלה. אני חושב שזה כאילו גם יצר אבל, זה הפך אותנו לחברה מאוד ייחודית ומאוד… שגם מיוחד ומעניין לדעתי הרבה יותר לעבוד בה מאשר חברות אחרות, ולהיות בה. גם היא… יש לה איזה דיכוטומיה שאין לחברות אחרות.
שיר: איך החלטת שזה נהיה דבר רציני? כי כאילו…
יוני: כן, בהתחלה… היה נקודה ראשונה שגייסנו, פשוט כסף. גייסנו 3 מיליון דולר מקרן כזאת ש… קוראים להם "סקויה", והם גם השקיעו באפל וגוגל ויוטיוב.
שיר: השוואה מחמיאה.
יוני: ואז זה כזה, קצת מרגיש כזה, כמו שחתמתי בחברת תקליטים שהחתימה את "מוניקה סקס", נכון?
שיר: כן.
יוני: זה כאילו המקבילה של זה. זה ממש, כמובן, עשה את הקפיצה הראשונה. אחרי זה גייסנו גם 16 מיליון דולר, אחרי זה 60 מיליון דולר. בגיוסים האלה הרבה פעמים בחברות אתה מגייס בשביל לנסות ללכת לאיזה… מטרה יותר גרנדיוזית. אז הצעדים האלה חפרו אותנו פנימה.
שיר: זה מעניין בגלל שיש כל כך הרבה אנשים שיש להם רעיון. כאילו, אתה יודע, פתקים בטלפון, רעיון לחברה, רעיון לזה, ואז לבוא ובאמת לעשות אותו… ועוד עשית אותו, האנשים שאתה, שהיו בלהקה שלך הם אנשים שעובדים, אני לא יודעת אם עד היום, אבל בטח…
יוני: עד היום.
שיר: איך זה, אתה הופך אותם, איך הפכתם ממוזיקאים להייטקיסטים?
יוני: אני חושב שהיינו קצת לפני. לא בדיוק הייטקיסטים, אבל כולנו היינו חנוני מחשבים מהבחינה של, כאילו, כולנו היינו עם רקע במחשבים גם. זה לא היה זר לנו. ברק הוא מהנדס חשמל, ברק שכותב את המילים, והוא גם השותף שלי להקמת החברה. אז זה לא שזה כאילו לגמרי זר לנו. ואז להיפך, אנחנו באמת הרגשנו, פנימית אנחנו, שאנחנו מקליטים, שזה האלבום הרביעי שלנו, כאילו, באותה תקופה, זה היה מיד אחרי האלבום השלישי, והרגשנו כזה, הכרנו אחד את השני נורא טוב, ידענו איך להפעיל אחד את השני, ידענו איך להפיק בעצם. לא ראינו את זה… לא באנו עם ניסיון בלהקים חברה, אבל היה לנו המון ניסיון בלגרום לדברים שיש לנו תשוקה לגביהם לקרות.
[מעבר מוזיקלי]
שיר: זה קצת, אני מרגישה, הגשמה של החלום הישראלי, הייטק. בטח אם אתה מגיע ממוזיקה ואתה מוזיקאי מצליח. כאילו, אני מבינה שאולי לא הרגשת ככה כל הזמן, אבל אתה כן מקבל את ההגדרה הזאת, אני משערת, כבר.
יוני: כן, את האמת שיש טוויט שפעם מישהו שלח לי, שמישהו כתב עליי… זה מתן בלומנבלט?
שיר: אני מכירה אותו.
יוני: והוא נורא… אני מת עליו. הוא כאילו, הוא מצחיק אותי נורא. ואז הוא כתב "כשהייתי בתיכון חשבתי שיוני בלוך הוא קולו של הדור שלי, אבל אחרי שהוא עזב את המוזיקה בשביל לעבוד בהייטק, נהייתי משוכנע שהוא קולו של הדור שלי".
שיר: אז אתה יכול, בתור מי שנמצא בתוך המעבר הזה, שאני באמת חושבת שהרבה אנשים עושים, כאילו הרבה אנשים בסופו של דבר מוצאים את עצמם בהייטק, אתה יכול, אתה מבין למה זה החלום הישראלי? כאילו, על איזה…
יוני: ההייטק?
שיר: כן.
יוני: א', זה מלא כסף. [צוחקים] זה נראה לי לא רק החלום הישראלי. זה… תשמעי, גם בארצות הברית לעבוד בטק.
שיר: כן, אבל נגיד אם אתה הולך על…
יוני: כאילו סיליקון ואלי, וגם בניו יורק וגם במקומות, זה כאילו המשכורות הכי גבוהות והעבודות הכי נחשקות.
שיר: זה שזה המשכורות הכי גבוהות, ברור. אבל, לא יודעת אם ברור, אבל זה משכורות גבוהות, זה…
יוני: זה כבר. אז לפני 20 שנה זה היה להיות עורך דין או רואה חשבון, אפרופו השיחה, או רופא שיניים, לא יודע. זה בכל מקרה נשמע יותר טוב מזה, לדעתי.
שיר: נכון. [יוני צוחק] אבל אתה לא חושב שזה קשור גם לביטחון? לזה שכשאתה בהייטק יש לך, קודם כל אתה נייד, כי אתה יכול לעבור לכמעט כל מקום בעולם המערבי.
יוני: זה חדש, זה מאז הקורונה. זה לא תמיד היה ככה.
שיר: נכון.
יוני: כן.
שיר: כן, אבל כן יכולת למצוא עבודה אז במקום אחר, נגיד.
יוני: גם כעורך דין או רואה חשבון, סביר להניח, היית יכול בכל מקום בעולם המערבי. אולי עורך דין זה בכל מקום… אבל לא משנה, כן. הרבה עניין של תפקידים… אני חושב שבסוף זה, את אומרת "אז מה אם זה המשכורת הכי גבוהה?" אבל דוגרי, זה התשובה.
שיר: כן?
יוני: קודם כל. ברור, כן. זה גם התנאים הכי טובים. היה איזו תקופה כזאת של בועת ה…
שיר: כן.
יוני: היו הרבה בועות להייטק. אבל כל פעם שזה… כל פעם שיש איזשהו תעשייה שמתפוצצת, אז פתאום כולם נלחמים על העובדים. אז זה היה פתאום התקופה הזאתי שאתה… שבגוגל יש… אני זוכר שהלכתי שם פעם אחת וראיתי שיש להם 300 סוגים של קורנפלקסים. זה הדבר שהכי הלהיב אותי. אני כאילו מבחינתי הייתי בא לעבוד שם רק בגלל זה.
שיר: אני שמעתי בגוף ראשון סיפור על גיוס מטורף, שגם מיקרוסופט וגם גוגל נלחמו על אותו בן אדם. ואז מיקרו… הוא אמר בראיון שהוא הכי אוהב פיצה, אז…
יוני: שלחו לו פיצה.
שיר: גוגל שלחו לו פיצה, ואז מיקרוסופט שמעו ששלחו לו פיצה, ואז הם שלחו לו שני כרטיסים לרומא, לסוף שבוע. [יוני צוחק] והיו כזה "לך תאכל פיצה".
יוני: כן. ואז אפל שמעו את זה וקנו לו פיצריה! [צוחקים] זה ממש… לא, אני מבין, זה כזה, כן, אני שמעתי גם סיפורים קיצוניים של… ואז הדברים האלה אז הם כאילו נהיים קצת לא הגיוניים, כי זה חלק מהדבר, לחברה אין בעיה להוציא המון כסף כדי… ואז נהיה סיפורים ומיתוסים ומיתולוגיה, וזה הופך להיות משהו נחשק. אני חושב שהיום אנחנו כבר בפוסט קצת אחרי זה.
שיר: כן, בטח בישראל.
יוני: אז זה קצת גם בדיחה.
אז אתה פשוט אומר כסף, וזה רק כסף.
יוני: זה כזה "צרות בהייטק". זה אגב גם הייתה אחת הטעויות שלי.
שיר: מה?
יוני: במעבר לזה. שלא התייחסתי כל כך לכסף. [מגחך]
שיר: באמת?
יוני: כן.
שיר: ומתי הבנת שזה חשוב?
יוני: הייתה איזה נקודה שמשהו, שאמרתי משהו באיזה אחת מהישיבות בורד… כאילו צחקתי על… אמרתי משהו כזה "חברים…" כאילו זה היה משהו זה, אמרתי, "חברים, זה שאני בכלל מקריא לכם את האקסל הזה זה נס. אני זמר". [שיר צוחקת] ואחד המשקיעים בא אליי בסוף ואמר לי "אנחנו שמנו 30 מיליון דולר בחברה שלך. אני לא רוצה לשמוע את הבדיחה הזאת שוב".
שיר: וואו.
יוני: ודוגרי הוא צדק. [צוחק]
שיר: הוא צודק. חד משמעית. 30…
יוני: כן. אז זה כאילו לא, אז התירוץ הזה של כאילו… זה קצת כמו שאמרנו, הלוזר ב…
שיר: כן.
יוני: לא עבד לי באותו עולם שמה, אני חושב שבצדק.
שיר: אני מרגישה שיש הרבה, אתה יודע, יש הרבה אנשים שרוצים להיות אמנים, וככל שהזמן עובר, זאת שאלה, מי מספיק טוב. זאת כאילו שאלה של "האם אתה מספיק טוב בשביל לעשות…". יש לי רעיון לפורמט, שדנאל אמרה לי לא למסגר אותו כפורמט, כי יגנבו לי אותו. [יוני צוחק] אבל הרעיון שלי הוא כזה. יש את התוכנית "יס מן", אתה מכיר אותה? עם חנוך דאום, שהוא כזה קואצ'ר, הוא עוזר לאנשים להגשים את עצמם. אני חושבת שצריכה להיות תוכנית בשם "נו מן", שזה הרבה אנשים שרוצים להיות אמנים, רוצה להיות זמר, רוצה להיות סטנדאפיסט, רוצה להיות סופר, רוצה להיות מה שאתה רוצה להיות, ועוצרים אותם באיזושהי נקודה ואומרים להם "תקשיב, אתה לא שר מספיק טוב בשביל להיות זמר. אבל בתור אינסטלטור, אתה שר הכי יפה בעולם. בוא נעזור לך לעשות את זה". [יוני צוחק] ואתה קצת עשית את זה לעצמך, למרות שאתה כן, כאילו, היית זמר נורא מצליח, אבל זה… אתה קצת עשית את זה.
יוני: אני מת על זה, כן. זה כמו שב"במה חדשה" הייתי הזמר היחידי אז יכולתי להצליח בקלות. [צוחקים] כן.
שיר: אבל אתה חושב לפעמים, נגיד, מה היה קורה אם היית נשאר במוזיקה, משקיע את כולך במוזיקה, מה היה קורה? או שזה היה כל כך סיוט, שבמיוחד עכשיו, כשזה אובייסלי מאוד עומד במבחן הזמן?
יוני: לא, אז אני לפני שהתחלתי את החברה, בכל הקריירת מוזיקה שלי, לא הייתי רק זמר. עשיתי מוזיקה לסדרות טלוויזיה, עשיתי מוזיקה לסרטים, עשיתי מוזיקה להצגות.
שיר: הפקת.
יוני: הפקתי אחרים. אז מאוד נהניתי מהמגוון של מה אפשר לעשות במוזיקה. אני מנחש שאם הייתי נשאר אז הייתי מרחיב את זה לעוד דברים. אני מאוד, אני כן כאילו… בתור, חזרה לכאילו, "למה הייתי חוטף כל כך הרבה מכות כילד", [שיר צוחקת] מאוד אהבתי "מבוכים ודרקונים". ואחד הדברים שהכי אהבתי בזה, זה כל העניין, כאילו אהבתי וסבלתי ממנו, זה שתמיד כאילו הרגשתי שזה לא מה שאני משחק, אלא כל הדברים שלי מפספס. אם אני נגיד לוחם, אז… ואז אני רואה את הקסמים שהייתי יכול אם הייתי קוסם, אז אני כל כך מבואס, אז הייתי מתחיל מהתחלה והייתי רוצה להיות קוסם. ואז הייתי רואה אבל שהגנב יכול לפרוץ, אז אני רוצה להיות הגנב. ואז גיליתי ש… ולא יכולתי כאילו, כל הזמן רק הרגשתי שאני מפספס. [שיר מהמהמת בהסכמה] ואותו דבר היה לי גם, אגב, זה קורה לי עד היום, בכל מסעדה, כשאני מזמין משהו לאכול, זה לא מרגיש לי שאני מזמין משהו לאכול, זה מרגיש לי שאני לא מזמין את כל שאר הדברים. [שיר צוחקת] אם אני פעם אהיה באמת עשיר, אני פשוט… [צוחקים] זה אחד החלומות שלי, לנסות את כל התפריט כל פעם. אבל… אבל אני חושב שבגלל זה גם זה היה לי טבעי, גם העניין של המוזיקה על ההייטק. אם הייתי יכול להוסיף, כאילו, אם הייתי יכול להיות גם כדורגלן, אז חד משמעית הייתי עושה את זה.
שיר: כן? זאת הייתה הקריירה השלישית שהיית הולך עליה? כדורגלן?
יוני: זה פשוט נגעתי בזה ומנעו ממני את זה. הציעו לי להיות בעונה הראשונה של "גולסטאר".
שיר: אהההה.
יוני: וממש רציתי.
שיר: אז למה לא הולכת?
יוני: הסוכנת שלי בתקופה הזאת אמרה לי בושה וחרפה שאני בכלל חושב על זה. [צוחק]
שיר: וואו.
יוני: כי, לא, היא אמרה את זה בגלל שבדיוק עברתי להייטק אז. והיא כאילו אמרה לי "אתה אומר לי שאין לך זמן להופעות, אבל יש לך זמן לכדורגל?" [שיר צוחקת] כזה, אז כאילו, זה היה כזה… אז לא עשיתי.
שיר: חבל, לדעתי זה היה יכול להיות מדהים.
יוני: אולי החרטה היחידה שלי בחיים.
[מעבר מוזיקלי]
שיר: מה יותר מלחיץ, מוזיקה או הייטק?
יוני: הם שניהם מלחיצים בצורות שונות. אני חושב שהייטק, יש בו דברים מלחיצים ולא מלחיצים, במוזיקה יש… אני חושב שבמוזיקה, בגלל שהעבודה שלי במוזיקה הפכה להיות במיוחד ההופעות, וזה פעם בשנה במיו… כאילו אני עושה, אני לא באמת פעיל כל הזמן, אני פעם בשנה…
שיר: עושה חמישה סולד-אאוטים ב"בארבי".
יוני: הלהקה מגיעה מניו יורק ואנחנו עושים כאילו מקבץ הופעות.
שיר: הם כולם בניו יורק עדיין?
יוני: כן. גם אני הייתי עד לא מזמן.
שיר: כן.
יוני: בעצם רק בקורונה חזרנו, אני עדיין על הקו. אז בקיץ כולם מגיעים, יש לנו זמן לעשות חזרות, ואז אנחנו עושים את ההופעות, וזה נורא נורא כיף וזה נורא מלחיץ.
שיר: מה, מה המנגנון של הלחץ? כי יש בזה משהו מבחוץ שאני אומרת, "אתה נורא אהוב", אין יותר אהוב מלעשות חמישה סולד-אאוטים באותו חודש, גם לא תגיד על פני חצי שנה, באותו חודש. עם שירים שכאילו… איך…? מה הלחץ? איפה הלחץ?
יוני: לא, זה נורא מלחיץ. מה זאת אומרת? כאילו… [צוחק]
שיר: אני רק… תסביר לי.
יוני: [צוחק] תראי, זה פשוט מלחיץ. אתה לא יודע איך ייצא, אני נורא רוצה שייצא… שוב, זה לא משנה מה. זה עניין כאילו… אני גם יודע, הלהקה כבר צוחקת עליי, כן? כי לא משנה מה, איכשהו אני תמיד רגע לפני ההופעה, יש כזה, זה נהיה בדיחה, אבל אצלי זה רציני, שאני אומר כזה "בוא נבטל". כאילו, [צוחקים] אני לא רוצה. כי אני מפחד, אני בחרדות. יש לי פחד במה, נראה לי. לא יודע, זה… אני חושב שאני לא באופי שלי… כאילו, אני נורא אוהב להיות על במה, אוהב את הדברים האלה וזה, אבל יש לי גם, זה כמו שקצת אמרת, אני כן קצת הלוזר. [צוחקים] לא נורא, כן? אני לא מתלונן, אבל אני, יש בי את הצד שמאוד מאוד קשה לי עם הדברים האלה. נורא נהנה מזה, זה שווה את זה לגמרי, ובדיעבד אני תמיד זוכר רק כמה נהניתי. [צוחק]
שיר: אבל רגע לפני זה, "למה שוב הבאתי את עצמי לסיטואציה הזאת?"
יוני: בעצם כל שנה כשאני מגיע קרוב לדבר הזה, אני נכנס נורא ללחצים וחרדות. נגיד תמיד אשתי אומרת כאילו "אבל אתה ידעת, אתה תמיד עושה את זה לעצמך. אתה תמיד אומר, איך אתה לא ידעת, כאילו, איך לא הכנת את עצמך" וזה.
שיר: אז נשמע שמוזיקה זה יותר מלחיץ מהייטק.
יוני: ההייטק זה פשוט נמרח על הרבה יותר זמן, אז כאילו, זה גם מלחיץ נורא, ויש המון דרמות, ואתה, את יודעת, היינו בתקופות שפתאום כזה, "טוב, עוד חודשיים נגמר הכסף", ואם לא נצליח, אז אני צריך לפטר 100 אנשים. מה? כן, זה לא כאילו נורמלי או הגיוני, ויש לזה גם השלכות ברמת הלחץ והחרדות שהן הרבה יותר כאילו קיצוניות. עכשיו אנחנו בתקופה ממש טובה, אז אני כאילו פחות בלחץ, אבל זה נורא נורא… זה גם כן רכבת הרים. אני חושב ש… חזרה למה שדיברנו מקודם, במוזיקה הלחץ הוא על עצמך, זה הכל גם מתערבב עם הערך העצמי שלך. ובחברה זה גם, כן? אם היא תיכשל - נכשלתי, כן? אבל נכשלתי בחברה, לא במי שאני, כן? כאילו, אני לא המוצר.
שיר: טוב, שאלה אחרונה. אז איך לעבור להייטק?
יוני: אממ… עכשיו בדיעבד שאני חזרתי למוזיקה, אני יכול להגיד באמת שמעולם לא עזבתי. [צוחק] אני חושב ש… אני כן חושב שמאוד מומלץ לנסות לעשות יותר מדבר אחד. אני חושב שאני, ואולי גם את בתור ילידת שנות השמונים, גדלנו בתקופה של, כאילו, שעדיין ההורים נורא חשבו שהתמחות זה דבר חשוב? תלמד כינור כל יום, או פסנתר כל יום, או שחמט, או דברים כאלה, ופחות כאילו תדע קצת מהרבה דברים. אני חושב שהיום אנחנו חיים בעולם, עם AI ודברים כאלה, שלדעת קצת מהרבה דברים זה הדברים שבהם אנחנו ננצח את המכונה. [מגחכים] וזה גם, זה הרבה יותר… זה פשוט נותן פרספקטיבות, כאילו היכולת שלי למשל לקחת דברים שלמדתי מהמוזיקה וליישם אותם בהייטק, ולהיפך, עוזר לי להתמודד עם הכל הרבה הרבה יותר טוב. אני מרגיש מאוד ממוזל שאני יכול.
שיר: טוב, יוני בלוך, תודה רבה.
יוני: תודה.
[מעבר מוזיקלי]
שיר: וזהו, עד כאן "איך לעשות דברים". תודה לעורך הטוב ביקום, אלעד בר-נוי. תודה למפיקה הטובה ביקום, ליהיא צדוק. תודה לטכנאי הסאונד שלנו, יוני בלוך, שבעצם הקליט את הפרק הזה כי הוא… יודע לעשות את זה. תודה לכם שהאזנתם. תודה, תודה לכולם. תודה ושלום.
קריינית: "איך לעשות דברים" עם שיר ראובן.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments