שיר ראובן יושבת לשיחה עם ג'קו אייזנברג כדי ללמוד איך לעבור קינסול ולצאת מזה בחיים. זוכה עונה 4 של כוכב נולד הוא המקונסל הישראלי הראשון, שבעקבות ראיון שערורייתי בידיעות אחרונות עבר עליהום תקשורתי חסר תקדים והפך בן לילה מאחת הדמויות האהובות בישראל לדמות שנואה ומושמצת. איך זה מרגיש להרגיש שנאה כזאת, מה עושים כשאנשים ברחוב מקללים אותך ומרביצים לך, איך ממשיכים הלאה אחרי טלטלה כזאת, ולמה לא צריך להאמין לכל מי שמבקש סליחה
תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/09/2024.
פתיח: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים". "כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
קריינית AI: שלום. "איך לעשות דברים" הוא הסכת קומי [במלרע], בדיחות עשויות להישמע כמו גם הערות סָרָקסטיות או הומוריסטיות, ואין לייחס לנאמר בו, המלצה לכלום. האזנה נעימה.
[אות מוזיקלי]
קריינית: "איך לעשות דברים", עם שיר ראובן.
[אות מוזיקלי]
שיר: היי, אני שיר ראובן וזה הפודקאסט שלי, "איך לעשות דברים". בכל שבוע אני אפגש עם מישהו אחר שילמד אותי איך לעשות דברים.
והיום אני עם ג'קו אייזנברג. ג'קו הוא זמר מדהים, יוצר מדהים, זוכה כוכב נולד 4 ב-2006, והמקונסל הישראלי הראשון. אה, לפני ששזאת הייתה מילה באמת. בראיון הזכייה של ג'קו לידיעות אחרונות שנערך על רקע מלחמת לבנון השנייה, ג'קו סיפר שלא גויס לצה"ל ושהוא לא מתחרט על זה. נחשף שיר שהוא כתב 4 שנים קודם עם להקת ג'מוס ובו אמירות גסות על מדינת ישראל. חוץ מזה, באותו ראיון הוא גם התבטא בחריפות נגד הזמר רמי קליינשטיין. והיום ג'קו יסביר לי איך להיות מקונסלים.
ג'קו, תודה רבה שבאת.
ג'קו: [מגחך] בכיף, בכיף.
שיר: שמעתי, זה לא, אני אסטה מהזה, אבל שמעתי שהיום מישהי סיפרה לך שעשתה קעקוע עם ציטוט מ"נרדם על החולות".
ג'קו: כן, כן, זה פעם שנייה שזה קורה לי ב… בחיים. כן, לקעקע משפט שאני כתבתי, זה חזק, כאילו, זה חזק, זה מחייב. [צוחקת קלות]
שיר: זה באמת מחייב.
ג'קו: זה מחייב, וזה, יש בזה את האלמנט המלחיץ, אבל זה… כן, תשמעי, כבוד.
שיר: זה אחד השירים שאני הכי אוהבת. תמיד כשהבת זוג שלי עצובה, אני אומרת לה שאני יכולה לשיר לה אחד משלושה שירים שהם הרפרטואר שלי, שירים שאני יודעת בעל פה. אתה יודע, שאני גם בטיימינג.
ג'קו: כן…
שיר: שאני כזה… זה. וזה "נרדם על החולות", "זה לא כל כך פשוט להיות כאן ילד", ו"השקט שנשאר". זה השירים שאני יודעת בעל פה.
ג'קו: איזה רפרטואר הזוי. [צוחקים]
שיר: מה… מתי כתבת את "נרדם על החולות"?
ג'קו: וואו. באזור גיל 19-20, כן.
שיר: והרגשת כאילו שאתה הולך לכתוב משהו שהוא…
ג'קו: לא.
שיר: שמישהי תקעקע יום אחד?
ג'קו: לא.
שיר: באמת? בכלל?
ג'קו: אני אגיד לך, מה שכן, כשכבר יוצא לָךְ איזה משהו מגניב, את מרגישה שהוא מגניב. כאילו, ביני לבין עצמי, אמרתי: "בואנה, יצא לך שיר סבבה ממש, כאילו, איזה קטע". אבל בין זה לבין לחשוב שזה, את יודעת, שזה ייקח אותי עד לזכייה באיזה תוכנית ריאליטי, ואחרי זה יהפוך להיות מקועקע גם - אז זה בכלל, זה… מי… אי אפשר לחשוב על זה.
שיר: להגיד 'איזה תוכנית ריאליטי', זה כאילו כבר במונחים של עכשיו, שאתה פותח טלוויזיה וכל מה שאתה רואה זה ריאליטי. אבל "כוכב נולד" אז הייתה גם הריאליטי ה… לא הראשון, כי היה גם את "קחי אותי שרון" וכל מיני שטויות כאלה.
ג'קו: אבל הריאליטי המוזיקלי, אני חושב, ה… זאת אומרת…
שיר: הראשון?
ג'קו: זה נתן מקום פתאום לווקליסטים.
שיר: וזה גם היה הדבר היחיד שכולם ראו. לא היו שני ערוצים.
ג'קו: נכון.
שיר: לא היה ערוץ אחד, היה רק ערוץ שתיים.
ג'קו: עוד לפני הפיצול.
שיר: בדיוק. וכאילו, ולא היה בן אדם שלא, אם ר… לא היו רשתות חברתיות. אם רצית כאילו בערב to chill, לא היה לך לגלול בטיקטוק או באינסטגרם.
ג'קו: נכון.
שיר: זה הדבר היחיד שהיה, זו הייתה חשיפה מטורפת.
ג'קו: כן, היה גם…
שיר: כאילו משוגעת.
ג'קו: כוח לעיתון היה אז גם.
שיר: כן.
ג'קו: עיתון, כולם קראו עיתונים.
שיר: ממש, את אותו עיתון גם כמעט.
ג'קו: כן.
שיר: לא היה "ישראל היום" בעצם.
ג'קו: לא יודע, היה מלחמה בין עיתונים, כאילו, אבל זה… זה… היום זה נשמע כזה קצת…
שיר: מיושן.
ג'קו: ממש.
שיר: כן.
ג'קו: ימי הביניים כזה. [שיר מגחכת] מי היה מאמין. ואגב, יש אנשים שעדיין קוראים עיתונים, תתפלאי. [מגחך] זה קטע.
שיר: לא באותה, אבל… עצימות, אני משערת.
ג'קו: לא באותה תשוקה. [צוחקים]
שיר: טוב, אז ספר לי איך הגעת ל"כוכב נולד", איך זה קרה?
ג'קו: שתביני, אנחנו… את צריכה להבין, כן, את מדברת עם בן אדם שהוא ממש עוד שנייה בן 44. את מבקשת ממני להיזכר בדברים, מה זה ישנים! בעיקרון כל הזמן עשיתי מוזיקה, כל הזמן… התעסקתי בלנגן ולכתוב ולשיר. בעיקרון כל הזמן התעסקתי במוזיקה, ודי ניסיתי כל הזמן להצליח גם. הייתי מופיע הרבה וכותב וכבר הייתי את יודעת באזור, באזור נתניה כבר כאילו הכירו אותי, ו… אני זוכר באזור גיל עשרים… ואחד, ככה, פתאום נכנס… התחיל להיכנס ההיפ-הופ, היה… ההיפ-הופ הישראלי, וזה בהתחלה מאוד הצחיק אותי.
שיר: [צוחקת] למה?
ג'קו: כי זה… יש לי כזה… שמנסים וזה… להיות, כמו שם… וזה, ומחפשים חרוזים. וזה לא נשמע כל כך… את יודעת, בהתחלה ההיפ-הופים היו לא… לא כמו היום.
שיר: כן.
ג'קו: שיש דברים "וואו", כאילו. זה היה בחיתולים של זה, זה היה… זה העלה גיחוך. אבל…
שיר: כן, היה היפ-הופ ציוני, זה היה כזה…
ג'קו: מהמקום אבל הזה של ה… של הגיחוך גם… גם נולד הרצון לבדוק אם גם אני יכול לעשות כזה. את יודעת: "מה? היפ הופ… גם אני יכול". והתחלנו באמת, עשיתי, היה לנו איזה הרכב קטן של היפ-הופ, גיא, בחור גם מנתניה, ואני. זה היה ההרכב. הכל עם מחשב אלקטרוני וזה, ובכלל הייתי אז אנטי מחשבים ואנטי, הכל כאילו חייב להיות… לנגן, כאילו מה עכשיו מחשבים וזה. דווקא כאילו. ובוא נראה ובוא ננסה וזה. ואנחנו שנינו מגיעים מעולם של רוקנרול ומה הקשר בינינו לבין היפ-הופ, זה מקרי בהחלט. אז הדברים שיצאו, לא היו נשמעים כמו כלום. כמו cartoon כזה. זה לא היה… באמת, זה כמו אסופה של דברים, צלילים, שאיכשהו פתאום התגבשו לכדי אלבום. פתאום היה אלבום. קראנו לעצמנו ג'מוס והיה לנו אלבום. התחלנו להופיע, פסטיבלים וזה, כל מיני. בראשית, בומבמלה, שנטיפי. ו… ותוך כדי הדבר הזה התחיל פתאום "כוכב נולד". וגם זה היה משהו שהעלה גיחוך, אצלי.
שיר: למה?
ג'קו: אמרתי: "מה, יופי, עושים תוכנית, מביאים אנשים שישירו ואז מישהו זוכה כאילו? מי ששר הכי יפה?". כאילו הרגיש לי קצת: "למה אתם לא מקדמים את המוזיקה הישראלית, נגיד? למה אתם לא מביאים נבחרת של, אני יודע מה, עשרה… עשרה חבר'ה שכל אחד מהם הוא עושה חומר מקורי ותנו ל… תנו לנו לשפוט על חומרים חדשים, על מוזיקה חדשה, תעשירו את המוזיקה, ש…", את מבינה? זה עיצבן אותי.
שיר: כן, כן, תיצרו ואל תעשו קאברים.
ג'קו: זה כאילו תוכנית קאברים.
שיר: כן.
ג'קו: וקאברים בעיניי היה משהו שהוא אז היה בזוי. כי כאילו - די. די. די עם קאברים, רוצה חומר מקורי, וזה מאוד בער בי אז. ואז התוכנית "כוכב נולד" עונה ראשונה, עונה שנייה, עונה שלישית, שלושת העונות האלה… מעונה לעונה התחלתי לפזול. התחלתי לפזול בקטע של - וואלה, זה מצליח! פתאום אתה מבין את הבאז שקורה סביב התוכנית הזו, ואתה אומר: "וואלה".
שיר: אתה זוכר מה גרם לך להגיד "וואלה"? כאילו מה, את מי ראית, או מה ראית שאמרת: "בוא'נה, אני יכול…"
ג'קו: אני אגיד לך. קודם כל היה את הגמר של ההראלים, הראל מויאל הראל סקעת.
שיר: כן.
ג'קו: ועדי כהן כמובן. אבל ההראלים זה היה כאילו הקטע.
שיר: כן.
ג'קו: ואז המהפך, כביכול. כי כולם הימרו על סקעת.
שיר: כן.
ג'קו: ופתאום הראל מויאל לקח. כל ה… כל הדרמה שיצרו סביב הדבר, הייתה נורא חדשה בטלוויזיה. זה היה…
שיר: נכון.
ג'קו: מה קורה?! מה קורה?! מה קורה פה?! אני רואה את זה בלייב! כולם היו בטוחים שזה הוא! ובסוף זה הוא! ואת יודעת, זה שידור חי! ואז בעונה השלישית פתאום מצאתי את עצמי…
שיר: מי היה בעונה השלישית?
ג'קו: זכה יהודה סעדו.
שיר: אה, סעדו. נכון.
ג'קו: זה היה בעצם המתמודד הראשון שתפס אותי. פתאום רציתי שהוא ייקח, רציתי שזה… זה עניין אותי. עניין אותי מה הוא הולך לשיר פעם הבאה. כאילו דברים כאלה, ו… לרגע לא עבר לי בראש: "אני הולך, אני רוצה גם", זה לא היה. זה היה פשוט: "בואנ'ה אחלה ת… התרגלתי. אחלה תוכנית".
שיר: כן.
ג'קו: את מבינה, כאילו, אחרי שלוש עונות. [מגחך]
שיר: מה היה בסעדו שגרם לך להרגיש ככה?
ג'קו: אותנטיות. [שיר מהמהמת בהבנה] קיצונית אבל. והביצוע גמר שלו, עד היום מבחינתי זה הביצוע הכי טוב שהיה ever בכל העונות של "כוכב נולד".
שיר: מעניין.
ג'קו: בכל הזמנים, בכל ה…
שיר: "שדות של אירוסים".
ג'קו: "שדות של אירוסים". זה היה… "וואו", כאילו. בכל אופן, עברה שנה, כאילו, והתחילו אודישנים לעונה הרביעית. וחבר שלי רשם אותי לשם בלי שאני אדע.
שיר: וואלה?
ג'קו: שותף, גרנו ביחד. הוא, כאילו, נמאס לו. "לא יכול להיות שאתה לא הולך לזה, אין דבר כזה, אם אתה הולך אתה זוכה, לא יכול להיות, אתה לא מבין אתה חייב, אתה…". וכל הזמן: "לא לא לא". בסוף הוא רשם אותי, ואז קיבלתי טלפון באיזשהו יום. אומרים לי: "אתה… תגיע לחיפה לאודישן". לא הבנתי מה רוצים. ואני זוכר שגם אז לא היה נהוג לבוא עם חומר מקורי.
שיר: [מהמהת בהסכמה] נכון.
ג'קו: אתה בא עם קאבר, אתה בא עם שיר שביקשו ממך ללמוד לשיר, שזה שיר האודישנים, כאילו. וחוץ מזה, תבוא עם עוד איזה שיר אחר או משהו. ו… ואני אמרתי, טוב, אז אני בא עם שיר מקורי, [צוחק] כי וואלה, וסביר להניח שאני לא אעבור פשוט. ואז אני אוכל להגיד לדרור, "אתה רואה?"
שיר: כן.
ג'קו: "ניסיתי, אחי, וזה לא עובד, הכל טוב, ביי". והלכתי לאודישן, ניגנתי "נרדם על החולות". עכשיו, שתביני, אני יכולתי לבחור, כל שיר אחר. יש לי המון שירים, אז, גם אז, היו לי המון שירים. ובחרתי אותו, וכנראה שזה, זה בעצם ה… כאילו ה… כאילו הרגע הנכון, כאילו. הבחירה הנכונה, ממש. אני מאמין שאף שיר לא היה… לא היה מביא אותי, זאת אומרת, ככה.
[מתוך השיר - "נרדם על החולות"]
"נרדם על החולות דרך עצמי בלבד…"
ג'קו: התרגשתי, התרגשות שיא, באמת. עד היום, מדי פעם, איך שהוא יוצא לי לראות את זה, את יודעת, מישהו שרואה או… ואני קולט איך התרגשתי שם, כאילו, זה היה מטורף. מעמד, כאילו, שלא האמנתי שאני נמצא בו בכלל.
שיר: כי אתה מבין את גודל האירוע?
ג'קו: כן. כי אני מבין את גודל האירוע. ואני… כאילו, במה, מיקרופון, שפתאום מסדרים לי, וזה, ופתאום זה, ו… ותאורה, ומצלמות. זה לא היה לפני, בחיים לא חוויתי את הדבר הזה.
שיר: והרגשת בבית, הרגשת… נכון?
ג'קו: והרגשתי טוב. הרגשתי נוח מול כל הכלים המאיימים האלה, שיש אנשים שפתאום נכבים, דווקא ב…
שיר: כן.
ג'קו: הרגשתי נורא שייך.
[אות מוזיקלי]
שיר: היום, אם אתה רוצה להיות מוזיקאי, ואתה רוצה להגשים את החלום שלך, אז יש כל מיני דברים שאתה עושה. אתה מוציא שירים, אתה מוציא סינגלים, אתה רוצה להתקבל לפלייליסט, אתה רוצה את זה, אתה רוצה את זה. וכאילו, בגלל שזאת עבודה נורא קשה, וזה טיפוס על הר, של לאט לאט, עוד צעד ועוד צעד, להתקרב לשאיפות שלך, אתה… אני לא יודעת אם יש רגע מובהק, שבו אנשים אומרים לעצמם, "זהו, הגשמתי את החלום שלי". בזמן שבריאליטי, בטח ב"כוכב נולד", היה לך את הרגע הזה. כאילו, כשאתה מנצח ב"כוכב נולד", בטח יש רגע שאתה חושב: "זהו, הגשמתי".
ג'קו: אני יכול… כאילו, זה לא… זה לא מדויק. כי הרגע הזה, הרגע עצמו, הרגע הזה של הזכייה, זה לא הגשמת חלום. זה לקבל את האישור הסופי, שמה שבחרתי לעשות בחיים, זה מה שאני אמור לעשות. זה… את מבינה? עכשיו, מפה, בוא נגשים חלומות, כאילו.
שיר: כן.
ג'קו: ומי שבעצם שם את הרגע הזה של הגמר, שזה כאילו הופך להיות החלום, והנה, הוא הגשים - שמה זה, שמה זה ייגמר.
שיר: כן.
ג'קו: כי הנה, כן. כי הוא הגשים את החלום, וזהו, הכל טוב.
שיר: אבל אתה כן מקבל את האישור הזה, שיש להרבה אנשים שרוצים לעסוק באמנות, שאתה אומר: "האם אני מספיק מוכשר? האם אני אמור לעשות בזה… לעסוק בזה, או שאני צריך ללכת להייטק". אז שם אתה כן מקבל: "אתה חד משמעית צריך לעשות את זה".
ג'קו: כן.
שיר: וכן מאוד… זה גם היה ניצחון, כאילו, מאוד גורף, כאילו זה לא היה…
ג'קו: כן בסוף, כן, מבחינות אחוזים, זה היה, כן, זה היה… את יודעת, אני… לא יודע גם, היום יש כל כך הרבה דרכים לעשות מניפולציות על… על הצבעות ודברים כאלה, אני לא אכנס לזה. אבל אני לא יודע, את מבינה? אני לא יודע אם זה היה חוקי, כשר, הכל היה לפי… את מבינה?
שיר: כן.
ג'קו: אם באמת הייתי כמו שהפכו את זה, ל…
שיר: תראה, אם אני מסתכלת… אני הייתי בתיכון. אני הייתי הקהל. וזאת הייתה העונה הראשונה שראיתי מהתחלה עד הסוף, כי גם אני אהבתי את סעדו, ואז אמרתי: "אוקיי, עונה הבאה אני…". ופשוט התאהבתי בך, פשוט הייתי כזה: "יואו".
ג'קו: יואו.
שיר: כל כך… אתה יודע…
ג'קו: זה הייתה עונה של… של רוקנרול.
שיר: בדיוק, זה עונה של רוקנרול.
ג'קו: מלא, שרו וניגנו רוק.
שיר: כן. ואתה היית הכוכב של זה. כאילו, באופן בלתי מעורער. אנשים בכיתה שלי שראו את זה… מי עוד היה איתך? מאיה רוטמן ורפאל.
ג'קו: מאיה רוטמן, רפאל. עד היום אני בקשר איתו.
שיר: וואלה! אבל זאת לגמרי הייתה העונה שלך, מאיה ורפאל, אתה יודע, מקסימים ככל שהם יהיו, זה היה אתה.
ג'קו: זהו, אני לא ראיתי את זה ככה. את יודעת, מה… המקום ש… מה… מתוך הקלחת, לא ראיתי שמה את הדבר הזה. זאת אומרת, היה לי הרבה אינטריגות, והיה לי מאוד קשה, ורבתי לא מעט עם ההפקה. וכאילו, היו קטעים שהייתי בטוח שסתם יעיפו אותי.
שיר: על מה?
ג'קו: כאילו, לא קשור לתוכנית בכלל, כאילו, רק על ההתנהגות שלי, את מבינה?
שיר: [צוחקת קלות] למה? איך התנהגת?
ג'קו: לא, הייתי… הייתי ילד קצת, קצת, כאילו, נודניק, כאילו. קצת חוצפן. קצת מרגיש… כאילו, לא הייתי צנוע מול ה… מול הסיטואציה, מבינה מה אני אומר?
שיר: כן.
ג'קו: לא הייתי… הרגשתי שאני יכול עליה, על הסיטואציה. הרגשתי שהיא תפורה למידותי, כאילו, זה לא… אסור לחשוב את זה.
שיר: למה?
ג'קו: אסור לחשוב את זה. כי זה לא. כי… בוא נגיד, אם… אם אני אעבוד קשה על משהו, ובסוף זה יגיע למצב שהוא תפור למידותיי - אחלה. אבל אם אני נמצא עכשיו בתוך איזושהי מערכת שהיא מזויפת, היא פייק, כאילו. ומנסים לייצר פה איזשהו מוצר, בסופו של דבר, והמוצר זה אני, לא מתחבר לי כל הדבר הזה, [צוחק קלות] מבינה? זה כאילו לא… האותנטיות, כאילו, באיזשהו מקום הייתה גם בעוכרי, כאילו, בקטעים מסוימים. כאילו, לא ידעתי לשחק את המשחק. את יודעת, לא… לא… לא הייתי… הייתי, הייתי חוצפן, הייתי חוצפן. הייתי באמת חוצפן. כן.
שיר: אוקיי. [ג'קו מגחך] ונגמרת העונה, ואז בעצם, כמה מחר כך, [ג'קו צוחק] באים לראיין אותך ל"שבעה לילות", הראיון הקלאסי, הראיון שעושים לכולם, כאילו.
ג'קו: הראיון הקלאסי, כן. ו… אז עושים, כאילו, יושבים עליי טוב, עושים ראיון ארוך, ארוך, ארוך, ארוך.
שיר: מה זה ארוך?
ג'קו: ארבע וחצי שעות.
שיר: וואו.
ג'קו: כן. את יודעת, היה… היה גם קצת שתייה בראיון וזה, את יודעת, זה היה ראיון מאוד משוחרר. ואני גם… שוב, מהמקום הזה של הכל תפור למידותיי ואני שולט בסיטואציה, את מבינה, והדבר הזה, שזה בעצם התברר לי כממש לא נכון. הם שלטו בסיטואציה, לא אני. אני הייתי… באמת לא ידעתי מה, מה אני יכול להגיד, מה אני לא יכול להגיד, מה אני… כמה מותר להם להיכנס לי לתוך ה… את יודעת, כמה אסור להם. מה אישי מדי, מה לא אישי מדי, מה… כלום לא ידעתי. והתנהלתי כמו שחשבתי, כאילו. שבגדול זה היה תחושה שיושבים מולי חברים שלי. וזו הייתה טעות. ובדיעבד זו הייתה טעות. וכן, והכתבה שיצאה הייתה לא מחמיאה בלשון המעטה.
שיר: היית בן 25 נכון?
ג'קו: כן. זה… ו… העניין הוא המעבר הזה, החד, הכל כך חד, כאילו, את יודעת, בין להיות נאהב כאילו גורף, לבין להיות כאילו שנוא, ממש.
שיר: איך זה הרגיש?
ג'קו: קשוח.
שיר: איך זה התבטא גם?
ג'קו: קשוח. זה היה קשוח, זה היה… זה התבטא בכל דרך שאת יכולה לדמיין שזה התבטא. כל דרך.
שיר: מה? אתה, כאילו נגיד… אתה יוצא לרחוב יום אחרי, הולך לקנות את העיתון ואתה מרגיש, מה? מרגיש איזה שמס…
ג'קו: לא, אני… אני לא הולך לקנות את העיתון [בחדות]. אני מתעורר ומתחיל לקבל טלפונים: "אל תקנה את העיתון".
שיר: וואו.
ג'קו: [צוחק] ברור.
שיר: וואו.
ג'קו: יוצא לסלון, אמא שלי בוכה.
שיר: וואו.
ג'קו: כאילו, זה דברים של כאילו… מה? היא אומרת לי: "מי זה? מי? מי? מי? מי אתה ומי… את מי אני קוראת בעיתון, כאילו, מי? איך…". ואת יודעת, ומהר מאוד זה הגיע לכמובן טלפונים מההפקה, ואז להתייצב שם במשרדים, וסרטים, ואיך יוצאים מהמשבר המטורף הזה. כי… כי זה גם נהיה כדור שלג. זאת אומרת, הייתה את ה… היה את הראיון שלי, ואז… אנשים רצו להגיב לראיון הזה, מבינה?
שיר: מי?
ג'קו: אז התגובות לראיון יצרו… כל מיני אנשים בעיתונות.
שיר: להאריך את החיים של הראיון בעצם, כי הם כל הזמן מזכירים אותו.
ג'קו: מזכירים אותו. ואת יודעת, היה… לא זוכר מי… מי אז הוציא כתבה גדולה: "פרצופה של המדינה", פרצוף שלי בגדול. את יודעת, זה כאילו על… בעקבות הראיון שלי, זאת אומרת, זה כתבה… ואז בעקבות זה עוד כתבה יצאה, זאת אומרת… זה התחיל להיות קיצוני.
שיר: זה לא מת, זה לא מת.
ג'קו: זה לא מת. ו-וואלה, ואת יודעת, ופתאום אני רואה בעיתון תמונה שלי, כאילו, ולידי בן לאדן. באותה… באותה… כאילו, את יודעת, אחד ליד השני, כאילו. אויבי העם, מה… אויבי העם, ודברים, את יודעת…
שיר: וואו.
ג'קו: ואני… מה!! מה, כאילו… עכשיו, אין פייסבוק, אין אינסטגרם. אין לי איפה לאסוף ולאגד את כל מי שאוהב אותי, ולהתחבא בתוך העולם הקטן שלי, של העוקבים שלי, של מי שאוהב אותי, של מי שעושה לי לייקים כל הזמן. לא היה את זה. אז אין לי… אני לא, אני לא יודע איפה הם, איפה הם, אלה שאוהבים אותי, כאילו, אם יש כאלה, איפה הם? אני לא… אין לי איך להגיע אליהם. אז אני מתחיל לקבל מכתבים, בדואר.
שיר: וואלה.
ג'קו: כמו סנטה קלאוס, אני אומר לך, שק. שק. יש לי את כל המכתבים בבית. מכתבים מילדים קטנים, עד אנשים מבוגרים, עד אנשים מעולם המשפט, עד אנשים מכל מיני עולמות. ש… כאילו מעודדים אותי, ובעצם תופסים את הצד שלי, ו… וכן, את יודעת, זה נתן איזשהו משהו. אבל… אבל זה עדיין לא… זה עדיין לא החממה הזו שיש היום.
שיר: ברור.
ג'קו: שאת מייצרת לעצמך בתוך… בתוך קבוצה, את יודעת.
שיר: אתה יודע, זה נורא מעניין. בגלל שהרי כל העונה הזאת, כמו שאמרת, הייתה רוקנרול. ואתה אגב היית הרוקנרול, אתה היית כאילו צעיר, שיער ארוך, מנגן שירים שאתה כתבת, נראה טוב, כאילו משהו מאוד… איזשהו משהו שהוא מאוד, באמת לא ישראלי. וזה היה כזה - הנה אתם רוצים רוק, הנה בבקשה. ואז ברגע שהתנהגת כמו רוקר, ובאת ואמרת: "זה לא טוב, וזה לא טוב, וזה…", ואמרת את דעתך בצורה שהיא, כאילו בסדר, היא פרובוקטיבית.
ג'קו: יש…
שיר: אבל זו השפה. אז אמרו לך: "היי, רגע. כאילו, אתה יכול להיות רוקר ב… אתה יכול להיות כאילו ברבי עם גיטרה. אתה לא יכול להיות באמת רוקר, כי אז אנחנו נבעט אותך מפה".
ג'קו: אני זוכר קטעים, כל מיני קטעים. עכשיו, את יודעת, אני מעשן. אני מעשן, ואם מצלמים… צילמו אותי עם סיגריה - צילמו אותי עם סיגריה.
שיר: ברור.
ג'קו: ואז, זה היה כאילו, חוק בל יעבור, כאילו, מההפקה. אסור שיראו אותך עם סיגריה ב… בתמונה בעיתון.
שיר: כי אתה גם כוכב ילדים.
ג'קו: אתה כאילו, את יודעת, מנסים… עכשיו אני לא עניתי על הטייפקאסט הזה, לא עניתי על זה. לא ראו אותי אחרי זה בפסטיגל. אני, כשהציעו לי פסטיגל, אני אמרתי: "עצרו, אני לא רוצה, אני רוצה ללכת לעבוד על האלבום שלי. אם אני אעשה עכשיו פסטיגל, מתי אני אוציא אלבום?". זה ככה… ברור שאני מצטער על זה היום, כן? כי הייתי יכול לשבת עכשיו, מה זה, ולהיות מסודר באמת, כאילו, [שיר צוחקת] אבל לא משנה… הלכתי, כאילו, עם האמנות שלי, כאילו. אבל זה לא התיישב להם על ה… על הטייפקאסט של ה…
שיר: של הזוכה ריאליטי.
ג'קו: הם… כאילו ההגבלה שהייתה בסוף, זה רצו לעשות 'מאמי לאומי' - גבר.
שיר: כן, גם הכותרת שלך בעיתון…
ג'קו: הייתה נינט, הייתה נינט, 'מאמי לאומי', עכשיו רצו עוד 'מאמי לאומי'. וזה לא… אני לא זה… זה לא אני.
שיר: אני חושבת שזה גם לא נינט.
ג'קו: אז זה היה.
שיר: כן, אתה חושב?
ג'קו: כן, כי היא סיפקה. היא סיפקה… היא עשתה את כל הצעדים הנכונים כדי להגיע למצב שהיום תגידי עליה את מה שאת אומרת עכשיו.
שיר: אתה לא חושב שזה בגלל שהיא הייתה נורא צעירה ואמרו לה: "בואי, כתבנו סדרה על…"
ג'קו: תקשיבי, זה ביחד. היא גם הייתה צעירה.
שיר: כן.
ג'קו: היא גם רצתה. היא גם הסכימה גם עם דברים שפחות נראו לה אולי, היא התגמשה והלכה עם זה בכל זאת. סמכה על ה… על מי שכאילו מנהל אותה ומי שאומר לה: "אל תדאגי. זה הדרך שהולכים בה, תסמכי עליי, תגיעי ל…", את יודעת. וזה, זה קרה.
שיר: אתה מצטער שלא הלכת בדרך הזאת?
ג'קו: אני אגיד לך מה, אני לא מצטער. אין לי, אני לא… אני לא אוהב להסתכל אחורה ולהתחיל לדמיין מה היה קורה ומה… את יודעת, כאלה. אבל ספציפית העניין של הפסטיגל, [צוחקים] כאילו עד היום, אני… הוא כזה מדגדג לי. כאילו אני אומר: "גם אם היית עושה את זה ואחרי זה יותר, לא היית בשום צורה יותר כוכב ילדים, כאילו, היית מחרבן את זה, לא משנה. עדיין, הייתה לך דירה. הייתה לך דירה, שלך!".
שיר: פסטיגל זה דירה, אה?
ג'קו: כן. אז.
שיר: כן.
ג'קו: מה שהציעו לי.
שיר: כן.
ג'קו: איך לא הלכתי על זה? [שיר צוחקת] יואו, יואו, יואו.
שיר: זה מצחיק שזאת החרטה הכי גדולה שלך.
ג'קו: אוף… כי… כי זה היה מסדר, זה היה מסדר הרבה דברים. [צוחקים] כן.
[אות מוזיקלי]
שיר: מאוד מעניין אותי, אני אגיד לך מה, מה, אחד הדברים שהכי משכו אותי בזה של לדבר איתך. אני לפני… מתי זה היה? לפני 6 שנים, עשיתי, ורק התחלתי כזה לעשות סטנדאפ, ורק התחלתי קצת כזה להיות בטלוויזיה בכל מיני דברים קטנים. והציעו לי בתאגיד, שהיה אז ממש בחיתוליו בערוץ 11, לעשות קומנטרי לרבע גמר האירוויזיון. וזה היה האירוויזיון של נטע.
ג'קו: גדול.
שיר: ואמרתי, יאללה, נספר בדיחות, כאילו. ואמרתי, קראו לי, מכירים את הקומדיה שלי, שהיא מאוד כאילו… אני להט"ב, ומאוד כאילו… ורפרנסים…
ג'קו: יודעים למה… למה למה לצפות, כאילו.
שיר: בדיוק. עכשיו, אני סיימתי את ה… סיימתי את השידור, ואז פתחתי את הטוויטר. כל הטווי… לא כל הטוויטר, חצי מהטוויטר, איזה שיר מדהים, חצי קללות. קללות: "הרסתם את השידור, הרסתם את… זה". יום למחרת אני מתעוררת, בכל עיתון, הייתה כותרת בהארץ. הארץ, אתה… כתבתי בהארץ אז. "שיר ראובן ואסף ליברמן הרסו את רבע גמר האירוויזיון". והייתי כזה: "הרסו את רבע גמר האירוויזיון! מי שישמע". בידיעות, גם כן: "הרסו את הזה, הרסתם את הזה". כל הפייסבוק שלי קללות. עכשיו, אני, כי הייתי מפגרת, ולא הבנתי… שוב, לא הבנתי את גודל האירוע, לא הבנתי שעכשיו מיליון אנשים צפו בזה. מיליון אנשים, בגלל שזה היה עם נטע ונטע עברה.
ג'קו: כן.
שיר: אז קודם כל, שם סיפרתי את הבדיחה X מאלי אקספרס, בדיחה שאני המצאתי. וגם אמרתי, כאילו, לא רק שיש לנו את השיר הכי טוב, יש לנו גם את ההומואים הכי טובים, כי רואים מלא הומואים עם דגלי ישראל בזה. מי שהגיבה לי בפייסבוק, איזו אישה מבוגרת, עם פייסבוק בעברית, כתבה לי, ובושה איך שאת מדברת על הומואים. עכשיו, הייתי… זה נראה לי כל כך מגוחך, כי אני הומו, שהגבתי לה: "מה לעשות שההומואים הביאו לעולם רק איידס וסמים". וחשבתי, יופי, בדיחה מצחיקה, חסמו אותי מפייסבוק, [ג'קו צוחק] ואז הוציאו כתבה באתר… הכדור שלג שאתה מדבר עליו, אמנם הרבה יותר בקטן, אבל אבל הוציאו כתבה באיזה אתר, גם כן, של הקהילה, שכתבו: "שיר ראובן אמרה שההומואים מביאים איידס". ואני כזה: "אהה! אני משתגעת, אני משתגעת, אני מאבדת את השפיות שלי". וכאילו, אתה יודע, אני חושבת: "אתם בצד שלי, אנחנו באותו צד, למה אתם יוצאים נגדי?". והתחושה הזאת שהרגשתי שכאילו, הופכים אותי לבן אדם רע, ואני יודעת שאני לא בן אדם רע.
ג'קו: כן.
שיר: ומתייחסים אליי כאילו אני בן אדם רע, ואני במוקד, וסביבי מלא אנשים עם לפידים, שרצים אליי.
ג'קו: שתדעי לך, שעם עקביות, אפשר לשכנע אותך בסוף.
שיר: כן. הרגשת את זה?
ג'קו: כן, בטח.
שיר: מה?
ג'קו: את יודעת, יש קטעים שמרוב שאתה שומע על עצמך דברים שליליים כל הזמן, מכל עבר, אתה מתחיל לחשוב שיש אצלך בעיה. שאולי, וואלה, אם… אם ככה חושבים עליי ולא מישהו אחד, את יודעת, וזה. את מתחילה לעשות, כאילו, בדק בית. אולי, אולי משהו באמת לא בסדר. עכשיו, את יודעת, זה לא, כן? זה לא.
שיר: כן.
ג'קו: ו… וזה נורא-נורא קשה להגיע למקום הזה.
שיר: זה מקום נוראי.
ג'קו: זה נורא לא, לא, לא, לא… כאילו זה בלתי נסבל להיות במקום הזה.
שיר: כי מה? כי זה מפרק את מי שאתה בעצם.
ג'קו: בדיוק.
שיר: זה ממש מפרק את מי שאתה. אתה גם הצהרת שאתה פורש ממוזיקה באיזשהו שלב, לא?
ג'קו: אז זהו, שזה גם, זה היה… הייתי חייב ל… זאת אומרת, לצאת מהמשבר הזה, כאילו. לצאת מהמשבר הזה. הגיע ל… זאת אומרת, זה קרה בסוף שהתנצלתי בשידור חי מול… בטקס אנשי השנה בערוץ 2 כאילו מול כל המדינה וגם אמרתי שאני מפסיק ל… מפסיק עם המוזיקה.
שיר: כאילו: "הנה, גם קיבלתם התנצלות, גם לקחתם לי הכל, רדו ממני".
ג'קו: כן. "רדו ממני, גם מוזיקה אני לא זה. ואחרי שאמרתי את כל מה שאמרתי, אני שנייה שר לכם שיר ואז אני הולך". [שיר צוחקת] הבנת, זה היה…
שיר: איזה שיר שרת?
ג'קו: אריק איינשטיין "הלוואי שלכולם תהיה שנה יפה", "עוד יהיה… עוד יבוא שלום עלינו". כן. כמה אירוני שאני מאחל לכולם שתהיה להם שנה טובה שנייה אחרי שאני כאילו…
שיר: וגם שנייה אחרי שקצת הרסו לך את החיים, בוא.
ג'קו: אז… תראי. אז בתכלס לא הבנתי אז את גודל המאורע. זאת אומרת, אוקיי, קרה. יעבור עוד מעט, כאילו מה… כולם אומרים לך גם משפט כזה שאת שומעת מאז כשאת קטנה: "מה. לישראלים יש זיכרון קצר". את שומעת את המשפט הזה מלא בחיים. איזה זיכרון קצר? וואלה, את יודעת, אחרי שנה ש… שחשבתי שזה כבר יעלם, וזה נגרר לעוד שנה פתאום, וכבר עברו שנתיים מאז, ואני קולט… את יודעת, הגעתי למקומות חשוכים, כאילו נכנסתי למקומות… כבר, את יודעת, הייתי, הרגשתי כמו אות קין ממש. שמו לך על המצח ואתה… אין, אתה לא יכול לעשות שום דבר.
שיר: במה זה מתבטא, כאילו, ביומיום?
ג'קו: זה מתבטא בזה שכשאתה מקבל הודעה מפרסומת של קוקה-קולה שאומרים לך 'אנחנו לא מעוניינים עכשיו לעבוד איתך עד שיתנקה הכתם מעל הראש שלך'.
שיר: וואו.
ג'קו: הכתם מעל הראש שלך. זה, את יודעת, זאת אומרת, איזה כתם?
שיר: בניסוח הזה.
ג'קו: כן, אתה מסתכל מעל עצמך, [צוחק] אתה מחפש את הכתם, כאילו. וזה… את מבינה, זה התנקם, זה הגיע למצב שזה פוגע בכיס. ופתאום הופעות שמתבטלות, ופתאום כל האווירה הכללית היא לא סימפטית. ללכת ברחוב זה לא סימפטי כבר, אנשים יש להם מה להגיד, אנשים מרגישים שהם… הם בעצם יצרו אותך.
שיר: כן. הם יש להם מנייה.
ג'קו: אז יש להם את ה… את הזכות להגיד מה מפריע להם גם.
שיר: והיו אומרים? מה היו אומרים?
ג'קו: לא, זה היה… זה היה נורא ואיום. נורא ואיום. מִדברים כאילו בנימוס עד קללות, עד מכות, כאילו, זה הגיע…
שיר: מכות?
ג'קו: כן, זה היה… זה הגיע…
שיר: ומה אתה עושה כשמישהו בא אליך במכות?
ג'קו: אתה רץ. [צוחק]
שיר: וואו.
ג'קו: בדיזינגוף עם הגיטרה. [צוחק]
שיר: בדיזינגוף ניסו להרביץ לך, מכל המקומות?
ג'קו: כן, בדיזינגוף בדרך להקלטות של ה… לא הקלטות, זה היה… עשינו אז סקיצות לאלבום. זה הגיע ל… זה הגיע למקומות, כאילו, קשוחים. ואני זוכר באיזשהו שלב, על הדרך גם הקלטתי את האלבום, והיה לי מאוד קשה להקליט אלבום בתוך כל הווייב הזה, את יודעת. ניסיתי כאילו לקבל סוג של… כאילו זה הבריחה שלי מכל מה שקורה מסביב, ואני עכשיו מתרכז בלעשות את האלבום, אני לא שומע את כל הרעשים עכשיו שיש. ואז כשעשינו את האלבום גם התחלנו… הופענו קצת, עשינו איזה מסע הופעות. אבל זה היה הופעות כאלה שכבר נקבעו מראש, וזה המשרד, והם דאגו שיהיה את ההופעות האלה, ודאגו להזמין אנשים. וזה היה… זה מהר מאוד נ… מהר מאוד נגמר. ו… ואז… אז הבנתי שאני צריך ל… לעזוב פה. עזבתי לאמסטרדם.
שיר: וואלה.
ג'קו: זהו. לקחתי את הכלב, עברנו לגור שם. [צוחק קלות]
שיר: וואלה.
ג'קו: כן.
שיר: כמה זמן גרת שם?
ג'קו: שנתיים וחצי, כמעט שלוש.
שיר: וואו. ואיך זה היה? מה עשית שם?
ג'קו: עבדתי…
שיר: ניסית לנגן?
ג'קו: עבדתי בקופי שופ. לא…
שיר: עבדת בקופי שופ? קלאסי.
ג'קו: לא לקחתי את הגיטרה איתי.
שיר: לא לקחת את הגיטרה?! יואו, ג'קו, זה ממש עצוב.
ג'קו: כעסתי.
שיר: על מה?
ג'קו: על המוזיקה. התבאסתי, כעסתי. הרגשתי שאני צריך להתרחק ממנה, כי היא לא עושה… היא גרמה לי לדברים לא טובים בחיים, כאילו. ו… ואז אמרתי, אני בורח. אני לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה, לא רוצה להתעסק במוזיקה, לא רוצה שידעו שאני עושה מוזיקה, לא רוצה כלום.
שיר: זה נראה לי הדבר הכי קשה בלעבור חוויות כאלה שזה מרחיק אותך מעצמך. כאילו זה לוקח את הדבר שאתה הכי אוהב, דבר שכאילו ממש נשמע שהיה מ… שאין יותר משמעותי ממנו, שזה האמנות, וזה יוצר קיר בינך לבין הדבר.
ג'קו: כן.
שיר: כאילו, או שזה יוצר קיר של אתה לא מסוגל להתקרב, או שיש אנשים, אתה יודע, שהם קונסלו ועכשיו הם פשוט לא יכולים לעשות את מה שהם אוהבים, ואת מה שהם טובים בו, פשוט לא יכולים.
ג'קו: כן, כן. אז אני קצת מ… קצת מכל… קצת מכל העולמות.
שיר: כן. [מגחכים]
ג'קו: ובוא נגיד שלא יכולתי שם להחזיק את עצמי מלכתוב, כאילו, את יודעת, העט ביד…
שיר: כן.
ג'קו: זה אני לא… אין, ניסיתי, לא יכול. לא מצליח לא לכתוב, זה כאילו חזק ממני. אז כן כתבתי שם טקסטים וזה. אבל, את יודעת, גם כשהגעתי לשם, הייתי חבול, הייתי…
שיר: ברור.
ג'קו: אני אומר לך, אני… היה לי קשה לצאת לרחוב… פה בארץ, לרחוב בגלל סרטים, זה הגיע למצב ששנה לא יצאתי מהבית, לפני שנסעתי לאמסטרדם וכל זה.
שיר: וואו וואו.
ג'קו: אז כאילו, הגעתי לשם, לא בן אדם עכשיו סוציאלי, חייכן, הולך, רוצה לראות אנשים, רוצה… לא. יש דירה, יופי, אני בחדר בדירה, לא יוצא מהבית.
שיר: וואו.
ג'קו: אמסטרדם, לא יוצא מהבית. חודש, עוד חודש, לא יוצא מהבית. ולאט לאט מתחיל לרחרח בחוץ, לנסות להכיר את הסביבה, את יודעת, זה… לקח לי זמן להבין שהאנשים שאני הולך לפגוש עכשיו זה לא אנשים שמכירים אותי. לקח לי זמן ל… כאילו, להתרגל לזה. מבינה, זה היה נורא…
שיר: זה מלמד שיעור מאוד כואב על בני אדם, לעבור דבר כזה. כי אתה יודע לאן הם יכולים להגיע.
ג'קו: כן.
שיר: אתה יודע מה הם יכולים לעשות לך, וגם מה שמבאס בדברים כאלה, כמו שקרה לך, זה שהרי, למה אנשים יצאו נגדך? זה גם מאוד דומה למה שקורה עכשיו בעולם ברשתות החברתיות נגד ישראל. אתה רואה אנשים, כל מיני woke-יסטים, שיש להם… הם רוצים לחשוב שהם אנשים טובים, אז מה עושה בן אדם טוב? אומר: "פאק יזראל, פרי פלסטיין". ומה עושה בן אדם שחושב שהוא בעד הצבא, וזוכר את החיילים שמתו במלחמת לבנון השנייה? אומר: "ג'קו אתה בן אדם זבל". או רמי קליינשטיין.
ג'קו: תקשיבי, זה גם איפשהו נוח ל… להצטרף ל… להצטרף ל… להפלגה, מה שנקרא.
שיר: כן, אתה יודע, היה מחקר שהראה שכשאנשים מצטרפים ללינץ' באינטרנט, משתחררים להם אנדורפינים במוח.
ג'קו: הגיוני.
שיר: כאילו המוח שלך פשוט אומר: "אתה עושה דבר כיפי. תמשיך, תשרוף את הבן אדם, תצטרף ללינץ'".
ג'קו: זה… כן, זה…
שיר: וזה משנה, כאילו… לא יודעת, אני יודעת שאצלי זה שי… ואני עברתי דבר הרבה יותר קטן ממך. [ג'קו מגחך] אבל זה ממש שינה את הדרך שאני מסתכלת על אנשים. כאילו אני מרגישה שכזה, אני יודעת, אני מכירה צד.
ג'קו: זה אמורה להיות תוכנית מצחיקה.
שיר: בסדר.
ג'קו: היא אמורה להיות מצחיקה, [שיר צוחקת] רק תזכרי את זה.
[אות מוזיקלי]
שיר: אני לא יודעת אם אתה… זה, אבל לואי סי. קיי., עוד אדם שעבר קינסול, אחרי שהוא יצא, הוא עושה סטנדאפ, מן הסתם, אז הוא בסטנדאפ שהוא עשה אחרי, הוא אמר, אחרי שאתה עובר דבר כזה, אתה מגלה מי החברים האמיתיים שלך.
ג'קו: כן.
שיר: ואז הוא אמר: "איזה חרא, מי רוצה לדעת מי החברים האמיתיים שלך, זה אף פעם לא מי שאתה רוצה שהם יהיו". [ג'קו צוחק] וזה קצת, כאילו, אתה יודע, האם הרגשת שכוכב נולד הם החברים האמיתיים שלך? או שזה אנשים שאמרו: "אוקיי, כל עוד מכרת לנו פרסומות, תודה, אבל עכשיו, יום טוב, אתה מחוץ לגדר".
ג'קו: לא, את יודעת. אני חשבתי שכולם חברים שלי, כי זה האופי שלי. ופשוט, לאט-לאט הבנתי שלא, את יודעת, כאילו… אגב, זה לא אנשים שרוצים לעשות לי רע.
שיר: לא.
ג'קו: זה פשוט אנשים שהאינטרסים שלנו לא חופפים כרגע. [מכה כף בכף]
שיר: כן.
ג'קו: את מבינה מה אני אומר? [מגחך] הם האינטרס שלהם זה לעשות כסף? אני לא הבן אדם שעושים דרכו כסף עכשיו, אז כאילו, מה אתה מתפלא ש…
שיר: אבל יש בזה שברון לב קצת, לא? להבין כמה אתה אינסטרומנטלי. כי כן יש… יש משהו ב… ככה זה נראה מבחוץ לפחות, שבמעטפת הזאת של האנשים שעושים ממך כסף, זה כן מתחפש לאהבה. זה כן מאוד דואגים לך, ומפרגנים לך, ושולחים לך שטויות הביתה.
ג'קו: כל עוד אתה אמן מצליח, כל עוד הוא… אתה אמן שיש לו המון צפיות ביוטיוב והמון זה, אז… אז כן. אז כל מה שיקרה מסביבך - יתן לך להרגיש שאתה מספר אחד. הכל בִּשְׁבִילֵךְ. הכל בִּשְׁבִילֵךְ. את לא ת… את יודעת, אני רואה, אני רואה אמנים, כאילו. הם לא ירימו… הם לא ירימו בקבוק מים, הבקבוק יגיע אליהם, כאילו. הם לא יזיזו את עצמם, כאילו. אבל ברגע שזה מתחיל טיפה להיות shaky, ופתאום… ההופעות כבר לא סולד-אאוט, ופתאום בהופעה האחרונה [מצקצק בלשונו] היינו על הקשקש, ופתאום בהופעה הבאה כבר: "תשמע, אנחנו חייבים כסף למקום", את יודעת, "לא הגיעו מספיק אנשים, כמו…". ופתאום אתה הופך להיות נטל על החברת הפקה. כי וואלה, הם רוצים לעשות כסף. ופתאום לא בא להם להביא לך את המים. תביא לעצמך את המים. אז כן, אז מי שנכנס למקצוע הזה בתמימות הזו, שהוא חושב שכולם חברים שלו וזה, אז הוא לא מבין את המקצוע.
שיר: אתה בקשר עם מישהו? משם? מ"כוכב נולד", וזה?
ג'קו: אני לא בקשר עם אף אחד.
שיר: וואלה?
ג'קו: באופן כללי.
שיר: מה זאת אומרת?
ג'קו: אני לא בקשר עם אנשים.
שיר: אתה חושב שזה בגלל מה שקרה? או…
ג'קו: אני חושב שעם השנים הפכתי להיות זקן רוטן אפור, [צוחקים] שאת יודעת, מהאלה שיוצאים מהחלון [מחקה קול רועד של זקן] ו: "לא לעשות רעש בין שתיים לארבע!". [שיר צוחקת] את יודעת, כזה. הזקן שהילדים מפחדים ממנו. ככה, כן, זה מה שאני הופך להיות, כאילו, לאט לאט. אני לא יוצא מהבית, אני לא יוצא כאילו למקומות, מתערבב, מכיר. זה אני לא… חברים שלי כבר אף אחד לא בקטע של: "בוא לשתות בירה", אין עם מי לדבר. אין, אישה, ילדים, זה, פה עבודות, אין, אין, אין, אין, כאילו.
שיר: כל החברים שלך נשואים עם ילדים?
ג'קו: כולם, כן. וגם כולם נתנייתים, והמנטליות הנתנייתית היא לא המנטליות התל אביבית, זה לא שחברים שלי…
שיר: בייביסיטר והולכים…
ג'קו: בייביסיטר, הולכים, יש להם את הבר השכונתי, או… את יודעת, או מקדשים את ערך החברות ופעם ב… יוצאים, זה לא. אין את זה אצלנו. אז כן, אז אני מוצא את עצמי שזה חסר לי, ה… בכלל אינטראקציה, כאילו… לא, לא, לא יודע איך לדבר על המקום הזה בכלל. הוא כל כך לא קיים אצלי, שנים, שלפעמים אני ש… לפעמים אני שואל את עצמי אם התרגלתי, להיות לבד? אבל אז אני אומר לעצמי: "אם זה… אם זה עושה לי קווץ' בלב קצת, אז כנראה שלא התרגלתי", [מגחך] כאילו.
שיר: אני לא חושבת שאפשר להתרגל לזה.
ג'קו: אני אגיד לך, כשאת בעשייה, ואת מנסה למלא את הזמן שלך כל הזמן בדברים, והלו"ז שלך נורא צפוף וזה, ואין לך זמן לחשוב על כל הדבר הזה, אז כאילו הכל טוב. אבל פתאום יש… את יודעת, פתאום את לבד בבית, וואלה, [צוחק] כאילו, בום, באה מחשבה. ומה שרציתי להגיד לך קודם, שאמרנו שכאילו הרגע הזה זה בעצם האישור, החותמת שאתה אמור לעשות את מה שאתה אמור לעשות - בשבילי זה היה יותר חזק, החותמת הזאת כלפי אמא שלי. כי כאילו, עד… את יודעת, עד רגע מ… כל הח… כל הזמן היא אומרת, כאילו, ש"זה לא מקצוע, וזה לא… זה, ותמצא משהו נכון, ואתה לא יכול לחיות מזה, ואתה… גם הסיכויים הם לא בדיוק לטובתך, גם מלא מנסים ולא מצליחים, תמצא משהו שאפשר ותשאיר את זה תחביב", כאילו. וזה הגי… את יודעת, ככה זה נשמע כאילו חביב, אבל זה הגיע לריבים, וזה הגיע, את יודעת, לכל הטררם של אמא ובן שרבים, כאילו, על העתיד של הילד, את יודעת, שלא ייצא ממנו כלום, כזה. הזכייה זה היה… "אל תגידי לי יותר מה אני, ומה אני לא".
שיר: בסוף עשית את זה בשביל זה.
ג'קו: כן, זה, זה דברים, את יודעת, זה, זה, אני רוצה להוכיח לעצמי, אני רוצה להוכיח לאמא שלי, אני רוצה… בעיקר אמא שלי, בעיקר אמא שלי. [מגחך]
שיר: ואחרי שכל הדבר התפוצץ, איך היא…
ג'קו: לקחה את זה מאוד קשה. אבל אי אפשר שלא.
שיר: ברור.
ג'קו: היא הייתה מרוסקת. אמא שלי הייתה מרוסקת. ו…
שיר: נשמע שהיא הייתה יותר מרוסקת ממך. על עצמך אתה לא אומר שהיית מרוסק.
ג'קו: היא הייתה מרוסקת, והיא חטפה בעבודה שלה ריקושטים מאנשים וגם ברחוב.
שיר: מה היא עושה?
ג'קו: עכשיו היא לא עושה כלום.
שיר: כן.
ג'קו: עכשיו היא, כאילו, היא אישה מבוגרת. את יודעת היא… [צוחק]
שיר: מה היא עשתה?
ג'קו: היא הייתה אז אם-בית באיזה בית חולים כזה.
שיר: והיא חטפה ריקושטים?
ג'קו: חטפה ריקושטים ממלא אנשים גם בעבודה, גם… גם ברחובות. זה…
שיר: מאיפה יודעים שהיא אמא שלך?
ג'קו: ראו אותה מחבקת אותי על הבמה.
שיר: אה, בטח.
ג'קו: וגם הכירו אותה. לאורך כל העונה ראו אותה, בבית שלי באו לצלם וזה. ראו את אמא, אמא שלי הייתה סלבית, כאילו.
שיר: יואו, איזה נורא זה, בגלל שמכניסים… נכנסים לבית שלך ואז כל החשיפה מתהפכת עליך.
ג'קו: אמא שלי הייתה הולכת לסופר, את יודעת ב… כש… בזמן של "כוכב נולד". הייתה הולכת לסופר, היו מזהים אותה, נותנים לה דברים בחינם, "קחי לילד".
שיר: וואו.
שיר: "תני לו". ממתקים, דברים, זה, נותנים לי, כאילו. כי אהבו אותי, ב… כי… זה היה כשהייתה התוכנית, לא אחר כך, כן? אחר כך כשהייתה עומדת בתור בסופר, פתאום הייתה יכולה לבוא אישה שהיא לא מכירה, להגיד לה: "איך חינכת את הילד שלך, גועל נפש". כאילו, להשפיל אותה, את יודעת, וזה בשבילי זה היה הקו ה…
שיר: ברור.
ג'קו: זה היה, את יודעת, אני אמרתי: "מה, כאילו, למה היא צריכה יענו לסבול בגלל הבחירות שלי או בגלל כל הדבר הזה", כאילו. והיא סבלה.
שיר: היא סיפרה לך את זה גם, אני מבינה.
ג'קו: בטח.
שיר: אתם קרובים.
ג'קו: מאוד. מאוד-מאוד.
[אות מוזיקלי]
ג'קו: בתכלס, לא לימדתי אותך, אבל איך… לא לימדתי אותך כלום.
שיר: אז בוא נלך על זה, קדימה.
ג'קו: מה?
שיר: איך… איך זה להיות מקונסל? אתה מרגיש ששרדת את זה, קודם כל? אתה מרגיש שזה שאתה חי ונושם, זה, ששרדת את הדבר הזה?
ג'קו: כן, תשמעי, מה זה? כן, כן. את יודעת, זה פרק שהיה, חת'כת פרק. ואז, את יודעת, היו עוד פרקים בחיים. החיים זה ערמה של מלא, את יודעת. אז היה את "כוכב", ואז אחרי זה אמסטרדם, וגם תקופה, ואז כשחזרתי לפה, גם כן התחלתי לעשות כל מיני דברים, ולנסות להזיז את המוזיקה שוב. ואז היה לי גם משפט מאוד גדול, כאילו, ת… שתבעתי את "קשת", ותבעתי את זה… כן, וזה גם…
שיר: נכון, תבעת אותם. וזכית, לא?
ג'קו: זה הגיע…
שיר: או פשרה.
ג'קו: הבאנו בסוף… הגענו לפשרה, גם כן, וזה, שזה גם היה תקופה. זה משפט שנמשך על כמה שנים, וזה היה תקופה מאוד קשה בשבילי. זה היה אחרי אמסטרדם, והייתי…
שיר: יש משהו בלתבוע אותם, שזה קצת לעשות סדר בסיפור הזה. זה קצת להגיד, "אתם חייבים לי משהו, כי אתם עשיתם לי את הדבר הזה, ולא שמרתם עליי". זה קצת קודם כל לעשות סדר בסיפור, ולהגיד…
ג'קו: תראי, אני אגיד לך, זה גם איפשהו מבחינתי היה מקום שרציתי שמישהו יקח אחריות, רציתי ש… מה זה מישהו? שהם יקחו אחריות. רציתי לשמוע אותם אומרים את זה, שהם לוקחים אחריות על הדבר הזה. אחרי זה כבר מה אתה מקבל? כאילו, זה כבר פחות, פחות משנה. כי השורה התחתונה זה ברגע שהדבר הזה הוסר, ברגע שנגמר המשפט הזה, המון המון המון דלתות שהיו סגורות נפתחו.
שיר: וואלה.
ג'קו: כי גם, את יודעת, תחשבי שנגיד סתם דוגמה, את עכשיו חֶבְרָה… את עכשיו עושה סדרה ואת רוצה להביא איזה מישהו שישחק לך בסדרה. אבל, הוא כרגע מנהל מאבק משפטי נגד החברת הפקות הכי חזקה שיש היום בטלוויזיה, וכאילו… אז לא תחכי שהוא יסיים? מסיים, נראה מה קורה, וכאילו, לא עכשיו. את לא… זה יותר מדי בלאגן.
שיר: כן.
ג'קו: ופתאום זה נגמר, ופתאום, פתאום דברים התחילו לזוז. אמנם לא בוואו, את יודעת, אבל כן, דברים התחילו לזוז, חד משמעית. ו"האח הגדול" שהייתי, זה בכלל הזיז עניינים.
שיר: כן?
ג'קו: כאילו, עשה… את כל מה שר… כל מה שרציתי - השגתי.
שיר: די!
ג'קו: שם. כן.
שיר: זה מצחיק, כי זה דרך ריאליטי שהוא דווקא לא של מוזיקה.
ג'קו: נכון.
שיר: אלא שהוא רק אישיות.
ג'קו: נכון, אבל שם…
שיר: כי שרפו אותך באישיות באמת.
ג'קו: אבל שם ניתנה לי ההזדמנות בעצם לדבר, בלי פילטרים.
שיר: ומה, מה קרה?
ג'קו: להיות אני. לא ערוך, לא מפולטר, בפריים טיים, מול כולם. בואו עכשיו, תג… בואו, בואו, בואו תגידו שמה שחשבתם עליי זה נכון עכשיו, כאילו.
שיר: כן.
ג'קו: וזה… זה נגמר בזה שכשיצאתי משם, אני כל החודש הראשון, אנשים רק ביקשו ממני סליחה, ברחוב. אנשים זרים, אני לא מכיר. עוצרים פתאום את האוטו, פותחים את החלון: "ג'קו! סליחה אח שלי, אני לא…"
שיר: וואו.
ג'קו: "אני אז הייתי… השתתפתי בעליהום נגדך, סליחה".
שיר: וואו.
ג'קו: כאלה. את יודעת כמה בכיתי באמצע הרחוב? בוכה, עומד בוכה. עומד בוכה, כאילו.
שיר: זה באמת, אתה יודע, כל התופעה הזאת של קינסול, גם עכשיו עם Me Too, זה באמת הופך אותנו לחברה שאין בה סליחה, באופן כללי. אם סימנו עליך את האיקס, אתה לא תצא מהאיקס, לא משנה מה תעשה. כאילו, מי שעשה דבר, שמקוטלג כרגע כלא טוב, לא משנה אם הוא התנצל, לא משנה אם הוא זה…
ג'קו: נכון.
שיר: וזה כאילו, אתם באים לעשות איזשהו תיקון בחברה, נגיד Me Too. אתם לא… הטרדות מיניות, אונס, זה רע, אין בעיה. האם אי אפשר… האם בן אדם שמתנצל, בן אדם שחוזר בו, אני לא מדברת על דברים קיצוניים, על ביל קוסבי. אני מדברת על לואי, נגיד, שאמר: "אני מצטער, הייתי בתקופה קשה, התנצלתי, בלי קשר, עוד לפני שעשיתם את זה".
ג'קו: מי, מי, סליחה?
שיר: לואי סי. קיי. אתה מכיר את הסיפור?
ג'קו: אהה… מכיר חצי.
שיר: אז הוא סטנדאפיסט.
ג'קו: אני יודע… מכיר אותו…
שיר: ולפני 20 שנה נגיד, הוא, היה לו קטע, הוא היה… בדיוק התגרש וזה. והוא היה… הוא הציע לכל מיני סטנדאפיסטיות צעירות, שהעריצו אותו, אם רוצות לעלות אליו לחדר, ואז הוא היה אומר: "זה בסדר שאני יאונן מולכם?".
ג'קו: ממ. אוקיי.
שיר: והן היו אומרות: "כן". ואז הוא היה מתחיל, וכשהן היו רוצות לצאת, הוא היה כזה: "שנייה, שנייה, שנייה, אני כבר מסיים, שנייה, שנייה, שנייה". [ג'קו מגחך] הרימו עליו Me Too, הבן אדם מקונסל, הורידו את התוכניות שלו. והוא התנצל, ואני חושבת… אני רוצה לחיות בחברה, שבה לסליחה יש ערך.
ג'קו: ברור!
שיר: ואם הבן אדם מתנצל ואומר: "לא הייתי צריך לעשות את זה, הייתי בתקופה קשה", אני לא יכולה יו… אני לא יכולה… אם זה, אתה יודע, אני לא מדברת…
ג'קו: אני אגיד לך, הבעיה היא, הבעיה היא שלסליחה, בגלל הדברים האלה, כבר אין ערך.
שיר: מה זאת אומרת?
ג'קו: זאת אומרת שכאילו, אם וואלה, אם בן אדם מבקש סליחה וסולחים לו - הכל פרוץ.
שיר: כן? אתה לא מאמין…
ג'קו: הוא יעשה, כאילו…
שיר: שבן אדם יכול באמת לחזור בתשובה ולהגיד סליחה על משהו?
ג'קו: ברור שכן, ברור שכן. שאנשים לומדים מטעויות. אבל יש גם כאלה שלא. ויש כאלה שיקחו את הכלי הזה של הסליחה, וישתמשו בו לטובתם.
שיר: זה מ…
ג'קו: כי סולחים.
שיר: זה מפתיע שדווקא אתה אומר לא צריך לסלוח, לשרוף את כל מי שעשה טעות. [צוחקת]
ג'קו: לא, אני לא אומר… לא, לא, לא, לא, לא, לא, לא. אמרתי לא, אני כן… אני כן חושב שצריך לסלוח. אבל אני חושב שצריך לסלוח כשהסליחה מגיעה מ… זאת אומרת, מהמקום הערכי של הסליחה, כאילו. ולא, להגיד.
שיר: ואיך יודעים מתי זה אותנטי?
ג'קו: לא יודע, לא יודע. פעם כשהיינו קטנים זה היה, זה היה… זה היה במילים: "אני אוהב אותך".
שיר: נכון.
ג'קו: כל ילד, כאילו, היה אומר למישהי: "אני אוהב אותך", כאילו, אתה לא יודע בכלל מה אתה אומר, תגיד לי מה אתה גנוב? מה "אני אוהב אותך"? אתה לא… את מבינה, כאילו, אז אותו דבר עם הסליחות. הוא ביקש סליחה, יסלחו לו, הוא יחזור לעניינים.
שיר: טוב, אז תן לי את הטיפ זהב שלך לאיך לשרוד קינסול.
ג'קו: אני יכול לתת לך טיפ איך להתקנסל.
שיר: [צוחקת] איך להתקנסל?
ג'קו: בואי, בואי נגיד ככה. תלכי, תתמודדי ל… ל"כוכב הבא". [צוחקים]
שיר: אני לא אזכה בחיים. אני לא אעבור את האודישן הראשון.
ג'קו: תזכי.
שיר: אוקיי.
ג'קו: יפילו עליך לייצג את המדינה, את ה… יפילו, יפילו עליך את האירוויזיון, ובפריים טיים באירוויזיון, תגידי פשוט "פרי פלסטיין", [צוחקים] וזהו.
שיר: ואולי בגלל זה הם רצו שתתמודד ב"כוכב הבא".
ג'קו: ועכשיו מה הקטע? שאת פה תהיי מקונסלת, ובשלושת רבעי עולם [שיר צוחקת] תהיי סופרסטארית עכשיו, חדשה, הבנת?
שיר: ובכל זאת, איך שרדת את זה? איך אתה מרגיש שנשארת… אם אתה מרגיש שנשארת שלם, איך עשית את זה?
ג'קו: אני אגיד לך, אני… המוזיקה בעיקר, הכתיבה שלי בעיקר, זה כאילו הדבר ה… זה מספר אחד, הכתיבה. כי זה ה… זה הפורקן הישיר, כאילו. אני דרך ה… דרך זה אני נשאר… את יודעת זה כאילו, יש לך מלא לה לה לה לה לה… כותבת - פתאום, כל הדבר הזה זה פה על הדף. זה כבר לא פה.
שיר: כן.
ג'קו: זה שם. עכשיו אם את רוצה ללמוד על עצמך דברים, אז את כאילו קוראת, [צוחק] כאילו, ואז את יודעת מה… מה המצב שלך היום. שזה גם כן מפחיד בפני עצמו. אני, הרבה פעמים יוצא שאני מסיים לכתוב טקסט, ואז אני קולט שעכשיו זה הרגע שאני צריך לקרוא אותו. איזה סרט זה?
שיר: כי מה אתה קורא?
ג'קו: זה פתאום, שוט. פתאום זה… המצלמה זזה פתאום, ואת כאילו יוצאת בגוף שלישי, רואה את עצמך לידך, וקוראת על עצמך דברים. ואת, כאילו… יש מלא דברים שאת מגלה פתאום. את יודעת זה… בסוף, כשאני יכול איכשהו להסתכל טי… לזוז טיפה מעצמי ולהסתכל מהצד - סיפור חיים מעניין.
שיר: סיפור חיים מטורף.
ג'קו: סיפור חיים מעניין. וואלה, לא… לא היה לי משעמם.
שיר: לא.
ג'קו: לא היה לי משעמם.
שיר: אם היו אומרים לי שזאת עלילה מהמיתולוגיה היוונית, [ג'קו מגחך] שלקחו מישהו להיות גלדיאטור, בתחרות גלדיאטורים. ואז הוא ניצח אריה, ואז הוא אמר "זין על רמי קליינשטיין" [ג'קו צוחק], וקינסלו אותו. הייתי אומרת: "וואו, המיתולוגיה התעלתה על עצמה". שאגב, ה-funtone שלך בטלפון היה "תפוחים ותמרים", אחרי שאמרת את זה, נכון?
ג'קו: נכון, כן.
שיר: הכי מצחיק בעולם.
ג'קו: כן.
שיר: טוב, ג'קו, היה לי פשוט תענוג, תודה רבה.
ג'קו: תודה לך, זה כיף.
[אות מוזיקלי]
שיר: טוב, זהו, אני אגיד… נסיים בכמה תודות.
תודה רבה לעורך, אלעד בר-נוי, תודה רבה למפיקה ליהיא צדוק, תודה לניב עשת כהן על כל הדברים שהוא עושה בשבילנו, תודה לכם שהאזנתם. וזהו, ביי, תודה.
טוב, נלחוץ על ה… זה?
ג'קו: יאללה, יאללה. מגניב. פודקאסט הראשון שלי!
[אות מוזיקלי]
קריינית: "איך לעשות דברים עם שיר ראובן".
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments