אנושי, אנושי מדי - פרק 15 | אהרון
- סמדר רייספלד
- Dec 10
- 17 min read
Updated: Dec 11
אהרון מנהל חיים כפולים. כלפי חוץ הוא ראש כולל מכובד בבני ברק. בנפשו פנימה, הוא חילוני גמור שהצביע ל"מרץ" ול"יש עתיד". יש עוד הרבה כמותו - אנוסים של החברה החרדית.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 20/11/2025.
[מוזיקת רקע]
סמדר: שלום, כאן סמדר רייספלד. אתם מוזמנים לפגישה איתי, עם אנשים ועם סיפורים על כל מה שאנושי, אנושי מדי.
[מוזיקה מסתיימת]
והפעם, אַרון. [במלעיל]
[מוזיקת רקע]
כשארון נכנס אליי הביתה, אני שואלת אם אפשר להציע לו לשתות. אולי לאכול משהו? הוא נענה בשמחה. לא הכניס דבר לפיו הבוקר. אז אני מכינה קפה, סנדוויץ', סלט. לכאורה עניין רגיל [מוזיקה מסתיימת]. אבל לא ממש. כי התאריך הוא תשעה באב. וארון - חרדי. [מוזיקת רקע] ולא סתם חרדי, אלא ראש כולל, ישיבה שבה לומדים אברכים נשואים.
הנה הסיפור שלו. הוא נעשה בחשאי, כי לא רק שארון מעדיף להישאר אלמוני. עבורו, זה עניין של חיים ו… ובכן, גיהינום. כי חשיפה שלו תהפוך את חייו על פיהם ותנפץ אותם.
אז השם בדוי, והקול עוות באופן מרחיק לכת, כדי שאי-אפשר יהיה לזהות. זה הופך את ההאזנה ל-לא תמיד קלה. אבל לא רק בגלל הקול, אלא בגלל המצב האנושי הסבוך, הבלתי אפשרי כמעט.
אהרון: [בקול מעוות] אני ארון, בן אה… 39, מבני ברק, נשוי, עשרה ילדים. נולדתי חרדי. כל המשפחה שלי חרדית, מכל הצדדים.
[מוזיקת רקע]
סמדר: ואתה "אנוס".
אהרון: כן.
סמדר: מה זה אומר להיות אנוס?
אהרון: זה אומר לחיות חיים כפולים. במקום אחד לחיות אה… חיים של חרדי, חיים מושלמים של חרדי, ללמוד תורה וללמד תורה, להיות שקוע בתלמוד ובכל מה שקשור לזה. מצד שני, לא להאמין בכל, בכל הבסיס של זה.
סמדר: כלומר, בקיום אלוהים, אפילו?
אהרון: כן.
סמדר: זאת אומרת, זה לא רק מיאוס או רתיעה או דחייה של הפרקטיקה. זה גם ממש ערעור של היסוד.
אהרון: כן.
סמדר: במקור, המושג "אנוסים" התייחס ליהודים שהוכרחו להמיר את דתם בהוראת השלטון, אך המשיכו לקיים את יהדותם בסתר. בעיקר אנחנו מכירים את אנוסי ספרד, שהתחזו לנוצרים מפחד האינקוויזיציה. כלפי חוץ הם התנהלו כנוצרים, אך בביתם נהגו כיהודים.
ארון הוא אנוס בחברה החרדית. כלפי חוץ, הוא חרדי למהדרין, בסתר הוא חילוני. והפער בין הנראות למהות הוא כמעט בלתי נתפס.
[מוזיקה מסתיימת]
אהרון: אני חייתי בחברה חרדית לגמרי, לא הכרתי מסביבי שום משהו שהוא פחות חרדי. כמעט. היה לי מאוד טוב עם זה, אני מאוד האמנתי, הייתי משוכנע שאני יכול לשכנע כל אדם בצדקת האמונה החרדית. אבל אני כן הייתי שואל את עצמי הרבה פעמים, ממש בתור נער צעיר, אם הייתי נולד למקום אחר - האם הייתי מגיע לאותם תובנות, האם הייתי מגיע לאותם אמונות? והייתי עונה לעצמי שכן, שהייתי מגיע לאותו מקום שבו חינכו אותי להיות.
סמדר: מעניין, שהייתה לך היכולת להסתכל על הדברים מנקודת ראות חיצונית…
אהרון: כן.
סמדר: זה די מדהים בעיניי - איך מישהו שלא ראה כלום בעצם אחר… אתה יודע, אומרים הצפרדע חושבת שכל העולם הוא ביצה. איך הצפרדע יודעת שיש ג'ונגלים או ים?
אהרון: אני זוכר שכן אני נחשפתי פה ושם לדתיים לאומיים, אה… לחילונים… גם אני זוכר סיטואציה שנחשפתי לחילוני שכן זעזעה אותי, הייתה איזה שיחה שזעזעה אותי, אני לא זוכר מה נאמרה באותה שיחה, אבל אני כן זוכר שהיה לי איזשהו ויכוח. וכמה חודשים אחר-כך, הייתי עוד עם השיחה הזאת. כל פעם ניסיתי באמת לראות איך מה שאני אומר ונשמע לי כל-כך נכון והגיוני, איך זה נשמע בצד שני. [מוזיקת רקע] אני גם זוכר שאני שאלתי את עצמי תמיד אם הייתי נולד מוסלמי, אם הייתי נולד נוצרי, מה, מה הייתי חושב על העם היהודי. ועם הזמן, הסימן קריאה שלי המוחלט יותר ויותר התעקם, והפך לסימן שאלה. ואני הבנתי שכל מה שאני מאמין זה לא דברים ש… שהייתי מאמין בלי שהיו מחנכים אותי לזה.
סמדר: זה היה כמובן תהליך הדרגתי, שהגיע לשיא מסוים כשארון היה בן 25. כבר נשוי, עם שני ילדים. בלי להיכנס לפירוט, נאמר רק שארון מצא כשל חמור בטיעון היסודי של התפיסה האמונית החרדית.
[מוזיקה נחלשת ומסתיימת]
אהרון: חלק משמעותי מהטיעון ה… הבסיסי של האמת של התורה, זה המסורת. הרצף למעמד הר סיני זה ההוכחה שהתורה ניתנה מאלוהים. זה שזה עבר מאב לבן בצורה מסודרת במשך אלפי שנים, בלי שום שינוי. אבא סיפר לבן ואבא לא משקר לבן שלו, אז כנראה יש בזה אמת. אנשים לא ממציאים באמצע. וזה הדבר החזק שבבסיס לאמונה. וכשפתאום מוצאים את החורים…
[מוזיקת רקע]
סמדר: כשהוא אומר "חורים", ארון מתכוון לאירועים, שמופיעים בתנ"ך ובגמרא עצמם, שמראים שלא באמת הייתה המשכיות בהעברת התורה ממעמד הר סיני - לאורך הדורות - עד ימינו.
[מוזיקה מסתיימת]
אהרון: ו… אני זוכר את הרגע שאמרתי לעצמי, "תהיה כנה עם עצמך, תהיה אמיתי, התורה נכתבה על-ידי אנשים". והמשמעות שהתורה נכתבה על-ידי אנשים היא ש… הם אנשים. זה לא אמור לחייב אותי, החשיבה שלהם או הדעות שלהם.
[מוזיקת רקע]
סמדר: אם הכל מונח לפני כולם, איך זה שאתה ומתי-מעט הם אלה שיודעים לקרוא את זה, או מעיזים לקרוא את זה, או להטיל ספק בדבר הזה? איך זה קרה, אתה חושב? למה זה קרה?
[מוזיקה מסתיימת]
אהרון: אין לי תשובה ברורה לשאלה הזאת. יש כאלה שאומרים שיש כזה גֶן של אמונה, או של אי-אמונה, אין לי מושג. אבל כאילו, יש משהו שמביא אולי ליותר ספקנות וליותר אה… לא יודע, בעיניי זה יותר חיפוש אמת.
סמדר: היית ילד סקרן? מרדן?
אהרון: מרדן לא, סקרן מאוד. אני חושב שחיפשתי תמיד אמת.
[מוזיקה מתחדשת]
סמדר: סקרן ולאו דווקא מרדן. זה אולי משפט מפתח בסיפור הזה. שתי התכונות האלה, מתברר, לא תמיד מצומדות, והפרדה ביניהם עלולה להיות טראגית.
[מוזיקה מסתיימת]
אהרון: הייתה לי חשיבה ביקורתית גם על דברים שהם לא… כאילו, לא קשור לאמונה או ל… הייתה לי חשיבה מאוד ביקורתית על הפוליטיקה החרדית.
סמדר: ואת כל תהליך ההתפכחות שאתה עושה, אתה עושה לבד, בלי לדבר עם אף אחד בסביבה שלך.
אהרון: כן.
סמדר: זה דורש דיאלוג פנימי מאוד מפותח, מה שאתה מתאר.
אהרון: נכון, נכון. ובמשך כמה שנים, אני באמת לא חשבתי שיש עוד אנשים שחושבים באופן דומה. כמובן שידעתי שיש אנשים מבחוץ שחושבים אחרת, אבל שיש אנשים מבפנים, מאותו מקום שבו אני נמצא, שחושבים אחרת, הייתי משוכנע שאין. אממ… זה היה מאוד קשה.
סמדר: מה חשבת על עצמך?
אהרון: שאני מוזר, שיש לי יותר מדי שאלות במקום שאנשים מקבלים דברים כפשוטם. היה לי מאוד קשה עם זה.
סמדר: הרגשת שונה, אה… נמוך יותר.
אהרון: כן. כן לפעמים אני הרגשתי קצת, כאילו ממבט עליון כזה, של חכם שמבין יותר טוב מכולם. אבל זה הציק לי, כי אני לא הייתי מסוגל להיות במקום הזה, של כאילו, רק אתה חושב נכון וכולם מסביבך לא מבינים, מה? מאוד קשה עם זה.
[מוזיקת רקע]
סמדר: אבל בניגוד לאנשים שאיבדו את אמונתם והחליטו "לעבור צד" - לצאת בשאלה - ארון נשאר במקומו, בחברה החרדית.
למה, בעצם? חשבת פעם על האופציה הזאת של לחצות את הקווים ולצאת בשאלה?
אהרון: בוודאי שחשבתי, חשבתי הרבה. דבר ראשון, זה המערכת הזוגית. אני מאוד אוהב את אשתי, ואין סיכוי שהיא הייתה מקבלת את זה.
סמדר: כי אשתך לא יודעת.
אהרון: לא.
סמדר: אתה אומר לה לפעמים דברים שעלו על דעתך?
אהרון: לא, לא, לא.
[מוזיקה מסתיימת]
סמדר: אתה לא מנסה אפילו ל…?
אהרון: ניסיתי פעם והבנתי שזה לא… שזה לא מוביל למקומות טובים. היא מאוד נחרדה או…
סמדר: הייתה במצוקה.
אהרון: הייתה במצוקה. וסביר מאוד שהייתי מאבד קשר עם הילדים, כמעט מאבד, זאת אומרת, גם אם היו מאפשרים לי לפגוש אותם אי-פעם… זה מבחינתי לא אפשרי, המחיר הזה.
סמדר: כלומר, זה המחיר המשפחתי.
אהרון: כן.
[מוזיקת מעבר]
סמדר: אתה חי כחרדי בביתך, וכמו חילוני - איפה?
אהרון: האמת שאין הרבה מקומות. אין לי הרבה מרחב לחיות אחרת, בעיקר אממ… בפנים עם עצמי.
סמדר: מה זה אומר?
אהרון: זה אומר שאני יכול אה… כשלא רואים, לוותר על הרבה פרקטיקות דתיות, לעבור על הרבה דברים, כשאין מי שרואה…
סמדר: מה, כשרות?
אהרון: שבת, כשרות, יום כיפור.
סמדר: אתה אוכל ביום כיפור? איך?
אהרון: אני חוזר בין התפילות בהפסקה, אז אני שותה קצת ואוכל קצת.
סמדר: איך אתה חוזר מבית כנסת הביתה ואוכל? כאילו, אין אנשים בבית?
אהרון: לא, כמובן שאני עושה את זה בסתר. אני יכול להיכנס לאמבטיה, למשל…
סמדר: כן.
אהרון: …ולשתות מים. אני יכול לשמור לעצמי קצת ביסקוויטים או משהו כזה, ולאכול אותם אה…
סמדר: באמבטיה.
אהרון: נגיד, באמבטיה.
סמדר: כלומר, אתה מחביא אוכל.
אהרון: כן.
[מוזיקת רקע]
סמדר: בערב שבת, ארון חוזר מבית הכנסת ומתיישב אל השולחן עם כל המשפחה. המפה לבנה והנרות דולקים. הארוחה טעימה והזמירות מושכות את הלב. [מוזיקה מסתיימת] ארון אוהב את הרגעים האלה. אבל אחרי שהסעודה מסתיימת, הוא קם ופונה לחייו האחרים.
אהרון: זה הזמן שלי היחיד בכל השבוע שאני יכול לרדת למחסן…
סמדר: מחסן שיש לך בבית?
אהרון: מלמטה, בבניין. יש מחסן בבניין, ושם יש לי מחשב, ושם אני יכול לראות אה… ב-בינג', סדרות.
סמדר: אני שואלת את ארון במה הוא צופה, והוא אומר שבעיקר בסדרות דרמה. "גמביט המלכה", למשל, או "הרופא הטוב". הוא רואה גם סדרות ישראליות כמו "שישה אפסים", "תאג"ד" ו"חזרות".
אהרון: אני יודע שסדרה לא באמת משקפת מציאות, היא משקפת קצה של מציאות, אבל עדיין יש בזה משהו מעניין, ואולי גם קצת מרגש.
סמדר: באיזה מובן?
אהרון: בחיים ה… המאוד פתוחים ומאוד רבי אפשרויות.
סמדר: שזה הפוך ממה שיש לך, בעצם, מהחיים שלך.
אהרון: בדיוק. מהקצה השני.
[מוזיקת רקע]
סמדר: במקום המסתור שלו במחסן, הוא גם מתעדכן בחדשות. דרך כל מיני אתרים, מכל גווני הקשת הפוליטית. והוא גם בולע ספרים. כאלה ש"אין רוח חכמים נוחה מהם", כמו שהוא אומר. ספרות מחקר שעוסקת בהשפעות התרבותיות שעיצבו את היהדות, ספרות עיונית על התפתחות דתות באופן כללי, גם נצרות ואסלאם. הוא קורא פרוזה. ישראלית - חיים באר וגרוסמן, וגם מתורגמת, כמו "לקרוא את לוליטה בטהרן". קורא הרבה על אנשים שנמצאים בין המֵצרים.
[מוזיקה מסתיימת]
פורנו אתה רואה?
אהרון: לא. [מצחקק] ממש לא.
סמדר: כי זה לא מעניין אותך? כי אתה חושב שאתה צריך לשים סייג לעצמך?
אהרון: כי זה מגעיל אותי. לא, לא קשור לסייג. אין לי הגבלות הלכתיות עם עצמי.
סמדר: כלומר, כשאתה עושה משהו, נגיד מברך לפני אוכל וזה, אתה עושה את זה כדי שיראו שאתה מברך.
אהרון: כן. כשאני עם עצמי, אני לא מברך.
סמדר: ואתה צריך להיות כל הזמן אה…
אהרון: זהו, זה עבודה, להיות כל הזמן ערני למי נמצא איפה, ומי רואה.
[מוזיקת רקע]
סמדר: וואו. האסוציאציה שעולה לי… אתה יודע מה זה "פאודה"? ראית?
אהרון: כן.
סמדר: פעם ראיינו את ליאור רז באיזשהי תוכנית, והוא גם היה מסתערב. בסוף התוכנית שאלו אותו אם זה משפיע עליו עד היום. אז הוא אמר, "מה זאת אומרת? כל רגע ורגע, כולל עכשיו, אני מסתכל בזווית העין כמה אנשים יש פה מסביבי, איפה הפתחים של הכניסה והיציאה". הוא דרוך.
[מוזיקה מסתיימת]
אהרון: דרוך, זאת המילה. זאת ההגדרה הכללית, דרוך. כל הזמן. כשאני רואה סרט ואני רואה סצנה שמישהו עושה משהו, אני מייד מסתכל, 'רגע, רואים אותו? מי, מי עומד לידו?' אני מייד מחפש את הפתחים שלו: איפה הוא, מי מסתכל עליו אם הוא לוקח בחשבון מה… מי נגדו.
סמדר: כלומר, כל הזמן אתה מודע לסביבה שלך.
אהרון: כן, מאוד. בצורה מאוד קיצונית.
סמדר: קצת כמו מרגל.
אהרון: כן. החיים שלך הם אה… הם בעצם לא שלך, אתה חי חיים של אחרים. קצת חיים של איש מוסד כזה.
[מוזיקת רקע]
סמדר: בוקר ה-7 באוקטובר היה דוגמא מוחשית לחיים האלה, לריחוק בין ארון לסביבתו.
[מוזיקה מסתיימת]
אהרון: התחילו אזעקות, והלכתי לבית כנסת להתפלל, והיו כל מיני שמועות. ואז הגעתי הביתה, וחיפשתי את הרגע שאני יכול להיכנס לפינה שלי, שבה אני יכול להתעדכן בחדשות. והחדשות היו מזעזעות ומפחידות, ולא היה עם מי לדבר על זה. פשוט לא היה עם מי לדבר, ויצאתי לאנשים, ואני שומע כל מיני שמועות, בלי קשר ל… למציאות שאני כבר יודע עליה.
סמדר: ואתה צריך לעשות את עצמך…
אהרון: כאילו אני, כאילו אני שומע פעם ראשונה, ואין לי מושג.
סמדר: וואו.
אהרון: כן, זה היה יום מאוד… שהמחיש מאוד את הפער בין העולמות.
סמדר: ושוב ההרגשה שאתה יודע משהו שהם לא. כמו אז, כשאיבדת את האמונה שלך.
אהרון: כן. זה גם יום שמאוד-מאוד אה… קשה מבחינת אמונה. לא שאני האמנתי לפני. מאוד אה… המחיש לי איך, איך אי-אפשר פשוט, אי-אפשר להגיד שיש אלוהים שמנהיג, שמתכנן, שמשגיח, שאחראי, ונותן לכאלה זוועות להתרחש. לא, לא מבין איך אפשר להבין את זה.
[מוזיקת רקע]
סמדר: רגעים כאלה מדגישים כל-כך את הבדידות, בחברה שבה הדבר הכי חשוב זה הקולקטיב. השייכות לציבור, לכלל.
תגיד, במשפחה שלך, יש עוד מישהו כמוך?
[מוזיקה מסתיימת]
אהרון: לא, אבל… אני אף פעם לא יכול לדעת, האמת. מבחינת האופי לגמרי - יש כמה, יש כמה מהמשפחה שלי שאני משוכנע, שהם… יש להם את הפוטנציאל להגיע לאותם תובנות בדיוק.
סמדר: ויכול להיות שגם הם אנוסים?
אהרון: [שותק] קשה לי להאמין, למרות שאף פעם אי-אפשר לדעת, אבל אני עושה הרבה… הרבה ניסיונות לבדוק דברים, והרושם שלי שלא. אבל לך תדע.
סמדר: איך אתה עושה? איזה ניסיון אתה עושה, למשל? איזה בלון אתה מפריח?
אהרון: אני לא יכול לתת דוגמאות.
סמדר: נגיד, אתה אומר איזה משפט מסוים, אבל זה…
אהרון: לפעמים. לפעמים אני אומר משפט דו-משמעי, ורואה לפי התגובה אם, אם נדלק איזה ניצוץ או לא.
סמדר: וואו.
אהרון: יש כל מיני משפטים שלפי זה אני זיהיתי גם, אני זיהיתי אנשים אנוסים. היו אנשים שאני הכרתי וזיהיתי שהם אנוסים לפי כל מיני דברים קטנים.
[מוזיקת רקע]
סמדר: כמו מרגל בעיר זרה, שמנסה לזהות שותף סוד על-ידי הפרחת משפט לאוויר. תמים לכאורה, שלא יסגיר, אבל יאתר את מי שיודע.
כמה יש כאלה, אתה חושב?
אהרון: קשה לדעת. אף אחד לא, לא יכול לתת מספר. ממש אי-אפשר לדעת.
סמדר: זה בוודאי יותר ממה שחושבים, נכון? ממה שנראה לעין.
אהרון: כן. בוודאי, בוודאי יותר ממה שחושבים. זו תופעה ממש קיימת, ויש לה גם הרבה אופנים, הרבה דרגות. כל אחד עם הצורה - יש אנשים שמאמינים בגדול, אבל הם לא מאמינים בדברים מסוימים, שהם כן קריטיים ועקרוניים בעולם החרדי.
סמדר: כמו?
אהרון: נגיד קבלה, שחלק גדול מהעולם ההלכתי של היום כבר בנוי עליו.
סמדר: יש אנוסים שפשוט נמאס להם מהמגבלות הכל-כך חמורות, והם חושבים שבעולם החילוני הכל אפשרי, הכל מותר, ואז הם הולכים לפרוק את אה… נכון? מי שגובר עליו יצרו, לובש שחורים, נכון? הולך לעיר אחרת. אז זה מה שהם עושים?
אהרון: אני מניח שיש. אני לא… אני פחות בעולם הזה. אני מאמין שבחברה סגורה, שהרבה דברים אסורים, ויש אנשים שמאוד-מאוד רוצים דברים מסוימים, אז אה… לפחות בלב שלהם, במצפון שלהם, זה מותר, אז הם מוצאים דרכים לעשות את זה. אני פחות נמצא במקום הזה.
סמדר: יש קהילה לאנוסים? יש דבר כזה?
אהרון: יש כל מיני באינטרנט, אבל צריך לחשוף פרטים אישיים אצל מנהל הקבוצה או משהו כזה, ולכן אני מוותר על זה.
סמדר: אתה לא סומך?
אהרון: כן, אני לא סומך. החשש מחשיפה אצלי הוא גדול.
סמדר: מישהו איים עליך פעם לחשוף אותך ולסחוט אותך?
אהרון: לא קרה, אבל החשש מזה היה הרבה פעמים.
[מוזיקת רקע]
סמדר: חוץ מהסדרות והדברים האלה שאתה רואה דרך האינטרנט, העולם החילוני, שאתה רואה דרך המחשב, אתה הולך לעולם החילוני?
[מוזיקה מסתיימת]
אהרון: מדי פעם יוצא לי להיות בתל אביב, אבל לצערי, די מעט. יש לי כמה אנשים חילונים שאני בקשר איתם, אבל לצערי, די מעט נפגשים.
סמדר: כי מה?
אהרון: החיים די עמוסים. אין לי הרבה זמן במשך היום אה…
[מוזיקת רקע]
סמדר: בעניין הזמן. חשבתי על זה, שבמסגרת החיים הכפולים, נוסף על הדברים שאתה עושה ב… בסתר, אתה נאלץ לעשות המון דברים, שאתה בכלל לא רוצה לעשות, אבל מחוייב לעשות, בגלל המצג שאתה מציג. [מוזיקה מסתיימת] למשל, התפילות. מישהו אמר לי פעם, שהדבר הכי קשה בלהיות דתי זה הצורך להתפלל 3 פעמים ביום. כי זה המון זמן. ואתה בכלל לא מאמין בתפילות האלה ובחשיבות שלהם.
אהרון: כן, זה מסובך מאוד. אז בדרך כלל אני משתדל בזמן התפילה להחזיק איזה ספר מעניין ולעשות עוד דברים בזמן הזה. אבל באמת הפרקטיקה של התפילות שלוש פעמים ביום היא מאוד-מאוד-מאוד קשה, וכמה שאני יכול לאפשר לעצמי להתחמק, אז אני… אני מוותר.
סמדר: והיה אז, כשרציתי לקבוע את הפגישה השנייה שלנו, לפני סוכות, לא הצלחנו למצוא זמן כי היית שעות על גבי שעות בנסיעות למצוא אתרוגים עם פיטמים מושלמים.
אהרון: כן, זה, זה די מגוחך. חיפשתי, חיפשתי מאוד הרבה אתרוג יפה. ככה זה מקובל במשפחה שלי, בחברה שלי. והמחיר והזמן וכל מה שהתלווה לזה, זה באמת מרגיש ממש אבסורד.
סמדר: אז איך אתה מסתדר עם זה, שאתה אנוס להשקיע כל-כך הרבה זמן, במשהו שהוא מיותר?
אהרון: נכון. נכון לגמרי. אני עושה משהו מיותר, ואני מרגיש שאני עושה משהו מיותר. אני משתדל למצוא לעצמי סיפוק בתוך זה. נגיד, כשאני הולך לחפש אתרוג יפה אז להשקיע בזה שאני קונה את זה אצל אדם שיותר חשוב לי לקנות אצלו, מסיבות לעשות טוב לאדם שצריך. אני, אני משתדל לקחת את הדברים האלה וליצוק להם משמעות אחרת, ואז במשמעות הזאת אני מוצא טעם.
סמדר: עוד נחזור להשתדלות הזאת. [מוזיקת רקע] יש עוד הרבה קשיים ודילמות בחייו של ארון, ואני מוצאת את עצמי שכמעט לא נעים לי להעלות אותן בפניו, לעמת אותו עם דברים שאולי לא נוח לו לדבר עליהם. אפילו לחשוב עליהם. אבל הוא החליט לדבר איתי, אז אני סומכת על החוסן שלו ועל נכונותו לדבר בגילוי לב על מה שהוא לא מדבר בדרך כלל.
אתה ראש כולל. רב שעומד בראש מוסד תורני, כך שבעצם התפקיד שלך זה להטיף לתלמידים…
אהרון: אני לא מטיף. אני לא מטיף מוסר. העבודה שלי זה שיעורים ב… בתלמוד עצמו, בלימוד, לא ב…
סמדר: ואיך אתה ניגש לסוגיה שאני לא יודעת… אלוהים יוצא ממנה גדול?
אהרון: אני רגיל להפריד לגמרי. הסוגיה היא סוגיה, ואני מתייחס לה בלוגיקה הפנימית של הסוגיה, בלי להתייחס למשמעות האמונית שלה.
סמדר: הבנתי. כלומר, אתה לא מלמד את זה ככלי בשביל להראות את עוצם ידו או חוכמתו…
אהרון: ממש-ממש לא. ממש-ממש לא. אני מאוד אוהב את הלימוד, את ה… צורת הדיון התלמודי וכל מה שקורה שם, ואני ממש-ממש לא מחבר את זה לרעיונות האמוניים שעומדים מאחורי זה.
סמדר: ואם בא תלמיד שלך ואומר לך, 'תקשיב, משהו לא מסתדר לי'. קרה לך את זה, דרך אגב?
אהרון: קרה לי. אני בדרך כלל מאוד אה… מאוד מתחמק. משתדל להתחמק ולא להיכנס למקומות שיכולים לסבך אותי ואותו.
סמדר: למרות שאתה יודע, אתה גוזל ממנו את העידוד ותמיכה שאולי אתה היית צריך פעם.
אהרון: נכון, אבל עדיין אני… מאוד-מאוד מש… אני כן משתדל לתת לגיטימציה לכל שאלה שאפשר כמובן לשאול, אבל לא לתת לו כיוון שיראה לו מקומות אחרים, כי אני מאוד מפחד מלהסתבך.
סמדר: אבל בהינתן האופי שלך, שמחפש את האמת, כמו שאמרת, זה קשה. זאת אומרת, גם כשאתה עושה את ההפרדה הזאתי, פתאום יש אה… המסלולים האלה שוב מתחברים. הנה, מישהו מתחיל להתקרב לשביל של האמת, ואתה קצת מרחיק אותו.
אהרון: נכון, זה באמת מאוד קשה לי. אני משתדל לא להרחיק, אבל גם לא לקרב. לא להיות חלק מהמשחק הזה כדי לא להסתבך.
סמדר: כן.
אהרון: אבל נכון, נכון, אני לפעמים מרגיש רע עם זה. אבל יש ביטוי תלמודי, "חייך קודמים".
סמדר: וואו. זאת אמירה נורא הישרדותית, "חייך קודמים". כלומר, אתה במלחמה, שבה אתה צריך להציל קודם כל את חייך.
אהרון: כן, אפשר לומר.
סמדר: וזאת גם אמירה קצת אירונית [מוזיקת רקע], במובן שאתה משתמש בציטוט תלמודי כדי לשרוד כאדם לא מאמין.
אהרון: כן.
סמדר: אני מקשה עוד. נגיד, בא אליך בח… נער צעיר ואומר לך שהוא שופך זרע לבטלה.
אהרון: לא באים אליי.
סמדר: אה, לא?
אהרון: לא, ואני באמת לא יודע להתמודד עם זה. כי אין לי מקום הִלכתי להגיד שזה בסדר. השולחן ערוך אומר שזה איסור הכי חמור בתורה, מאוד קשה לשחרר הלכתית את העניין הזה.
סמדר: אבל אתה יודע, שאם היית מצליח לשחרר מישהו מהאשמה הנוראית, הייסורים שהוא נמצא בגלל הדבר הזה, היית עושה מצווה. [צוחקת] אם אפשר להגיד ככה.
אהרון: אני יודע, הלוואי הייתי יכול, אבל אני לא יכול לשחק עם הלגיטימציה שלי. כי אין רב "לגיטימי" במרכאות בעולם שלנו שיכול להגיד כאלה דברים. אם זה דבר שיש מקום הלכתי לשחרר, אז אני מלמד אותו לשחרר.
[מוזיקת רקע]
סמדר: מה הכי קשה לך בחיים שלך היום?
[מוזיקה מסתיימת]
אהרון: אני חושב שהחלק הכי קשה לי זה החלק שאני לא יכול לשתף את אשתי. שאני צריך להסתיר את זה גם מהאנשים הכי קרובים לי.
סמדר: כן. זה מראה שיש לך יחסים טובים עם אשתך.
אהרון: כן.
סמדר: אני חשבתי אבל שתגיד משהו אחר, מעניין.
אהרון: מה?
סמדר: שתגיד שקשה לך שאתה מחנך את הילדים שלך להשקפת עולם שהיא לא שלך.
אהרון: כן. זה גם, זה… בוא נגיד, זה ה… זה אולי הדבר הבא. שאני מחנך אה… מחנך דור שלם לעולם שאני לא מאמין בו. כן.
סמדר: כי יש משהו בלהיות הורה שבאיזשהו מקום רוצה שהילד יהיה כמוהו.
אהרון: נכון.
סמדר: וגם אמרת לי קודם שאחד הדברים שגרמו לך לכפירה, להרהורי כפירה, זה שאמרת, 'אם התורה עברה מדור לדור, מאב לבנו, והרי אב לא משקר לבנו', זה מה שאמרת לי.
אהרון: נכון. נכון. אז אני אחת הדוגמאות למה ההוכחה הזאת לא נכונה. אני אחת הדוגמאות שאב משקר לבנו. ו… כן. משקר בעצם המהות שאני מעביר, מעביר להם הלאה את ה… את כל הסיפור החרדי. [מוזיקת רקע] זה קשה מאוד לחנך לדברים שאני לא מאמין בהם. אני כן משתדל מאוד לברוח למקומות שאני יותר מתחבר אליהם, לחנך בעיקר למידות טובות…
[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]
סמדר: התסכול הזה של ארון, חשבתי עליו במיוחד, כשקבענו יום אחד להיפגש, אבל הוא נאלץ לבטל מפני שהיה צריך להשתתף בהפגנה ההמונית שהתקיימה באותו יום, של הציבור החרדי נגד הגיוס לצבא. הוא לחלוטין מתנגד להשתמטות מהצבא. הוא גם חושב שצריך לקצץ בקצבאות של לומדי התורה ואפילו הצביע בעבר ל"מרצ" ו"יש עתיד", אבל הוא היה חייב לקחת את ילדיו להפגנה, ובכך, בעצם לחנך אותם לערכים שהוא מתנגד להם. אני שואלת אותו איך הוא התמודד עם זה.
[מוזיקה מסתיימת]
אהרון: אני התמקדתי בזה שההפגנה הייתה בעצם למען לומדי תורה, בלי קשר למוסריות והשאלה הערכית של גיוס לצה"ל. אני התמקדתי בזה שזה לימוד, ואנחנו בעד לימוד.
סמדר: אבל זאת היתממות, כן? הרי זאת הפגנה לא בעד לימוד, אלא נגד גיוס.
אהרון: נכון שזה נשמע קצת מנותק ומגוחך אולי, אבל אני מנסה להתמקד בדברים שיותר קל לי להתמקד בהם, והחינוך ללימוד ולהתמסרות ללימוד, הוא באמת חינוך שלא קיים בחברה אחרת, ואני חושב שזה יפה מאוד בחברה החרדית, גם אם אני לא מאמין בתוכן של הלימוד, זה מה שאני דיברתי עם הילדים שלי.
סמדר: קצת קשה לי עם זה, אני חייבת להודות. אבל הקונפליקט הגדול באמת של ארון, מבחינה זו שהוא יומיומי, קשור כמובן למה שקורה אצלו בבית. לחינוך שנותנת אשתו.
אהרון: היא מחנכת את הילדים לתורה ולמצוות.
סמדר: אתה משתגע לפעמים מזה?
אהרון: כן, אבל אני מרגיש שאין לי ברירה. אני לפעמים, בא לי להתפוצץ ממש. יש כל מיני…
סמדר: מה למשל?
אהרון: יש כל מיני ביטויים גזעניים על גויים, שלפעמים זה יכול להיות אפילו ציטוט מהמקורות.
סמדר: "הטוב שבגויים הרוג" למשל?
אהרון: כן. ומה אני יכול לעשות מול ציטוט מהמקורות?
סמדר: אתה יכול להגיד שהתורה פנים רבות לה, לא? שבעים פנים לתורה.
אהרון: אני אומר את זה, אני אומר את זה אבל במסגרת האפשר. אני יכול להגיד שלמשפט הזה יש כל מיני פירושים, וזה לא כפשוטו. ואת זה צריך להגיד מאוד בזהירות.
סמדר: וואו, זה… אני חושבת שאתה צריך במחסן הזה שיש לך…
אהרון: כן.
סמדר: איפה שהמחשב והזה, אתה צריך שק איגרוף.
אהרון: [צוחק] חשבתי על זה פעם. האמת שכשראיתי את זה בסרטים, שיש כזה דבר, חשבתי שאולי אני הייתי צריך כזה דבר.
סמדר: יש לי, בחיי. אתה רוצה? שאתן לך?
אהרון: אולי.
סמדר: טוב.
אהרון: אולי ננסה פעם.
סמדר: יאללה.
[מוזיקת רקע]
הפגישות עם ארון עוררו בי כל מיני תחושות - השתאות, הערכה, חמלה. וגם בלבול. כי באופן כללי, אני מאוד מעריכה אנשים בעלי מחשבה חופשית, לא קונפורמיים, ואילו ארון חופשי לחלוטין במחשבתו, אבל לגמרי קונפורמי בהתנהגותו. אני מוקסמת מאנשים שהצליחו למשוך את עצמם בציצית ראשם החוצה - מהחברה שבה גדלו, ממצב חיים שאליו נקלעו. הפודקאסט הזה מאכלס הרבה אנשים כאלה.
ואכן, ארון חילץ את עצמו מהסביבה שלו, לגמרי לבד [מוזיקה מסתיימת], אבל לא השלים את המהלך ונשאר לכוד בלימבו של שייכות [מוזיקת רקע] וחוסר שייכות.
זה מעורר בי אי-שקט. קשה להכיל מין קיום היברידי כזה. הוויה חצויה כל-כך, שאין לה פתרון. טראגית, במובן שכל בחירה היא כאב. והנה, למרבה התמיהה - וגם זה מבלבל - ארון מצליח לא להיות לגמרי מיוסר. משהו בחזות שלו, משדר אפילו נועם.
אתה יודע, הקול שלך, למשל, הוא מאוד נעים, הוא מאוד עדין. אני דיברתי עם אנוס אחר. הוא דיבר מהר, מהר, מהר, מהר. הוא פשוט היה רדוף. לך אין את זה. אז אני אומרת, הפער בין, אני מניחה, מה שמתחולל בנפש שלך, לבין החיצוניות הוא מטורף. איך אתה מסביר את זה, שאתה מצליח…
אהרון: אני באמת משתדל, משתדל ממש לא להרגיש בכלא. אני לא מכחיש שלפעמים אני כן מרגיש, אבל אני משתדל למעט את הרגעים האלה שאני מרגיש בכלא, ואני מרגיש כבול ומדוכא ו… אני משתדל כן למצוא את הנקודות אור ולהשליט אותן יותר על החיים. היה מצב שאני כל הזמן, כמעט כל יום הייתי בדילמה על כל מיני דברים…
סמדר: והיה רגע כזה שהבנת שזהו זה? שאתה במקום הזה, אנוס, וזה לא ישתנה?
אהרון: כן. בהחלט אני זוכר רגע כזה שאמרתי לעצמי, "מה אתה מספר לעצמך סיפורים? תפסיק לחיות באשליות, אתה כבר לא תצא מפה". זאת הייתה הפנמה של המצב, שהחיים הכפולים שלי הולכים להימשך.
סמדר: זה היה מפחיד?
אהרון: כן. היה ברגע הזה משהו מאוד-מאוד מפחיד, מאוד חסר תקווה כזה. מצד שני, אני חושב שהשתנה אז משהו, שאם עד אז אני כל הזמן חיפשתי את הפתחי מילוט, בכל דבר בחיים ניסיתי כל הזמן למצוא איפה אני יכול לברוח מזה, איפה אני יכול לשנות את זה. במידה מסוימת, ברגע שהשלמתי שזה לא הולך להשתנות, אז התחלתי לחפש איך אני כן שורד בתוך זה, איך אני יעשה את החיים שלי ליותר טובים, למרות כל הקושי.
סמדר: למצוא נחמות. יש לך נחמות, נכון?
אהרון: המון נחמות, ואני משתדל, באמת, התפקיד שלי, בעיניי, הוא לראות את הדברים הטובים שלי, ולא לחיות ב… לא לחיות ב-רק במה אני מפסיד, אלא לחפש לראות מה כן יש לי. ויש משפחה, יש ילדים, יש הרבה נחת מהילדים.
סמדר: נחת מהילדים…
אהרון: אני מדבר על נחת פשוטה, כשאני רואה שהילד שלי אוהב לעזור לאנשים, ואוהב לעשות טוב לאנשים, זה עושה לי טוב. בלי קשר בכלל לכל העניין הדתי. והבנתי שזה לא בשליטתי. הרי אם אני יחליט שאני הולך לפתוח להם את העולם, אז זה יהיה במאבקים חזקים, שבכלל לא בטוח שאני אצליח בהם, ובכלל לא בטוח שזה יעשה להם יותר טוב, כי זה יכול לכלול דברים מאוד-מאוד מורכבים שאני לא רוצה להגיע אליהם. והבנתי שפשוט צריך גם לחיות, ולהכיר במגבלות של החיים, ובמגבלות של הסביבה. אני מנסה להוציא את המיטב שלי, איך אני יכול לחיות יותר טוב בתוך החיים האלה.
סמדר: וואי. זה "קבלה רדיקלית". מכיר?
אהרון: לא.
סמדר: אני קוראת לארון מהאינטרנט על "קבלה רדיקלית": "מיומנות טיפולית המעודדת קבלה מוחלטת של המציאות, גם כשהיא קשה וכואבת, כדי להפחית סבל מיותר. זו אינה הסכמה או כניעה אלא הכרה עמוקה בכך שהמציאות היא כפי שהיא, מה שמאפשר לפעול בצורה יעילה במקום להתבוסס בכעס ובתסכול".
אהרון: וואו, אני ממש-ממש מתחבר לזה. ממש מתחבר, ואני חושב שזה בדיוק מה שקרה פה. תודה.
[מוזיקת רקע]
סמדר: ובכל זאת, לקראת סוף השיחה, ארון אומר לי פתאום:
אהרון: הלוואי שהייתי יכול לחזור לחשוב… אחרת.
סמדר: כלומר, הלוואי ויכולת להאמין.
אהרון: כן. זה פשוט לא אפשרי. ברגע שהגעתי לתובנות מסוימות, אני פשוט לא יכול להחזיר את הגלגל אחורה. זה כמו אדם אחרי שהוא אכל מעץ הדעת.
[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]
סמדר: ארון אכל מעץ הדעת אבל במקרה שלו, אין אלוהים שיגרש אותו. ואין גן עדן, ואין גיהנום. רק חיים שיש לחיותם הכי טוב שאפשר.
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments