רעב לידע עם אור דניאל - עתיד הלמידה הסינכרונית | עומרי שגב | פרק 146

הכירו עומרי שגב, מנכ״ל ושותף מייסד של חברת טוגדר לרנינג (TogederLearning), ששמה לה למטרה לשנות את התפיסה שלנו על עתיד הלמידה הסינכרונית, איך AI יכול להשתלב בתהליכי הנחיה והדרכה בזמן אמת (ולא רק לייצר תוכן או לסכם מה היה) ואיך להפוך עבודה בקבוצות קטנות לפרקטיקה מובילה ופשוטה ליישום. עומרי גם מרצה ומנחה קבוצות וארגונים בתהליכי חדשנות פנים ארגונית, תחקור ושיפור מיומנויות ותקשורת. בואו ללמוד על עתיד הלמידה הסינכרונית. בפרק נדבר בין השאר על הסוגיות הבאות: הכרות, למה מפגשים סינכרוניים לא אפקטיביים? האם הגענו למצב שהמתודה מוכתבת מהטכנולוגיה? מה המתכון למפגש סינכרוני אפקטיבי? מה עתיד הלמידה הסינכרונית? איך אתה לומד משהו חדש?

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/04/2025.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏קריינית: "רעב לידע" עם אור דניאל, הרבה ידע בביס קטן.

‏[מוזיקה נחלשת ברקע עד שמסתיימת]

‏אור: ברוכים וברוכות הבאות לעוד פרק ב"רעב לידע", פרק 146, מטורף!

‏תכירו את עומרי שגב, הוא מנכ"ל ושותף מייסד של חברת "Together Learning", ששמה לה למטרה לשנות את התפיסה שלנו על עתיד הלמידה הסינכרונית, ואיך בינה מלאכותית יכולה להשתלב בתהליכי הנחייה והדרכה בזמן אמת.

‏אז אנחנו הולכים לדבר גם על הנושאים האלה ומסביב, אני חייב להגיד גם באופן אישי שעומרי הוא בחור מדהים שהיה לי זכות להכיר וללמוד ממנו, גם אני אוסיף שהוא מרצה ומנחה קבוצות בארגונים, בתהליכי חדשנות פנים ארגונית, תחקור, שיפור מיומנויות, תקשורת ועוד ועוד ועוד, ואנחנו הולכים לדבר בעיקר על עתיד הלמידה הסינכרונית, ולמה? כי בעיקר מדברים על כל השאר. אבל בסוף, בארגונים, כן, מה קורה? רוב המפגשים ה[סאונד קטוע] מרחוק, בארגונים גלובליים אין ברירה וגם בלמידה מרחוק אין ברירה, במקומות מסוימים ובאופי מסוים, והם קורים בלמידה סינכרונית, ולא מדברים על זה. אז אנחנו הולכים להקדיש את הפרק הזה גם ללמידה סינכרונית וגם מה העתיד שלה, ועומרי, אני שמח שאתה פה, ולפני שנקפוץ לעומק לנושאים המקצועיים, אני אשמח שתציג את עצמך קצת יותר.

‏עומרי: תודה רבה אור, גם כיף להיות פה, כיף ככה להתארח בתוכנית שכבר שמעתי כמה וכמה פרקים שלה בעבר. אז אני חושב שתיארת יפה את "Together" ואת שנייה מה אנחנו הולכים לדבר, אני אגיד שאני אחרי שירות צבאי ארוך ויצאתי בעצם לעולם היזמות, מעל 300 ימי מילואים בשנה האחרונה, או השנה וחצי האחרונות, וככה שמח להתעסק בדברים שהם עם אימפקט מאוד מאוד משמעותי גם מחוץ לעולם הביטחוני. ועכשיו שנייה ברמה האישית, אני ממש אוהב ללמוד, ואנחנו נדבר על זה ככה בסוף הפרק בשאלה הקבועה שלך. אבל מה שכן, אני שונא מסגרות חינוכיות, שונא מסגרות לימודיות, איכשהו לא, לא הצלחתי להסתדר עם זה. החומר נקלט, הדברים מובנים, אבל משהו בתהליכי הלמידה תמיד תמיד הציקו לי, לא יודע, היה לי משעמם, מיותר, אני לא יודע איך להסביר את זה, ויש כמה חוויות למידה שהשאירו אצלי חותם מאוד מאוד חזק, שגם דחפו אותי אחר כך לעולם הזה.

‏אחת מהן זה באמת חוויה ש… כנס ממש ממש משמעותי שהייתי בו בלונדון, והעולם האחר זה בכלל קורס שלמדתי בעולמות של NLP, שהם מאוד מאוד שונים זה מזה אבל זה שתי חוויות למידה שאצלי השאירה המון חותם, השאירו חותם מאוד חזק וככה לקחתי את זה הלאה.

‏זהו. אני מרצה ומנחה בעצמי כמו שדיברת, וכמעט תמיד מתחקר את עצמי שדיברתי יותר מדי ונתתי לאנשים לעבוד פחות מדי, וגם זה אני מניח שאנחנו ככה נדבר לאורך הפרק.

‏אור: אני הייתי רוצה שתגידי גם מילה על "Together". מה זה בדיוק החברה שלכם?

‏עומרי: בטח, אז "Together", סטארט אפ, חברנו לפרופסור מהאוניברסיטה העברית שמומחה לעולמות הלמידה הקבוצתית ולמידה פעילה, ובעצם לקחנו את המהפכת AI שקורית בתקופה האחרונה ואמרנו, כמו שאמרת, איך אנחנו יכולים ליישם אותה לא רק על יצירת תוכן, או על סיכום ותמלול של שיעורים, אלא איך ממש אפשר באמצעות בינה מלאכותית וכל מה שהיא מאפשרת לנו, לשפר תהליכי למידה בזמן אמת, להפוך למידה או וובינרים, שעד היום הם משעממים או קצת חד-סיטריים, למשהו שהוא הרבה יותר מעניין, הרבה יותר מערב את המשתתפים, למשהו שהוא הרבה יותר משלב עבודה בקבוצות קטנות ו-hands-on. והבנו שהבעיה היא לא הבעיה של חסרים כלים לייצר מעורבות, אלא שהמנחים תכלס נורא קשה להם להבין ולשלוט על הסיטואציה הזאתי. להבין מה קורה עם האנשים, להיות במודעות ולהיות סוג של בתחושה, תחושת שליטה, באנגלית זה נקרא sense of control, על מה קורה בתוך ה… עם הלומדים שלהם, ובעצם לקחנו את כל מה שבינה מלאכותית מאפשרת כדי לתת את הבהירות ואת הביטחון ואת הכוח למנחים, לנהל למידה שהיא הרבה יותר אפקטיבית, הרבה יותר אקטיבית, הרבה יותר אפקטיבית והרבה יותר פעילה.

‏אור: בהסבר הזה גם התחלת לענות על השאלה הראשונה של למה מפגשים סינכרונים לא אפקטיביים, ובוא נעשה פינג פונג גם לחלק ממה שאמרת ואולי גם אני אוכל לתרום לזה. אז ממה שאתם מיפיתם, כי זה נשמע שאתם פותרים את הצורך פה, כן? אז אתם חקרתם את הבעיות, אז מה הבעיות של מפגשים סינכרוניים? למה הם לא אפקטיביים?

‏עומרי: אז תראה, יש קודם כל את השאלה של למה בכלל אכפת לנו שהם לא אפקטיביים? וזה, אני חושב שזה נוגע למהות הלמידה, שאני לא חושב שצריך להתעמק בזה, אבל מפגשים לא אפקטיביים בסוף משאירים לומדים שלא יודעים את החומר. הם הופכים, הם משאירים אנשי מכירות שלא יודעים להסביר טוב את הפיצ'רים של המוצר, הם מסבירים, הם משאירים אנשי תמיכה שעושים אסקלציה מיותרת לאירועים שהם יכלו לפתור אותם בצורה יחסית פשוטה, והם בעצם גורמים לאנשים ולאנשים בעבודה שלנו לא להכיר את החומר ולא להיות מספיק טובים במה שאנחנו עושים. אז כאילו, כן חשוב לי כן לציין ולהגיד זה שהם לא אפקטיביים, יש משמעות משמעותית וגדולה להצלחה העסקית.

‏עכשיו, למה המפגשים הסינכרוניים לא אפקטיביים, או נקרא לזה ברובם, כי ראיתי אנשים שכן מצליחים להעביר את זה בצורה טובה? זה אני חושב שאנשים מגיעים בכובע של מרצה ומישהו שרוצה להעביר תוכן ומישהו שיש לו את כל הידע ברשותו, ולא מבינים שהידע קיים, מונגש אצל כל אחד בכיס ופשוט עד עכשיו זה לא מספיק עניין אותם ללכת וללמוד. זאת אומרת, אם עכשיו אני רוצה ללמד מישהו שמעולם לא נגע ב-AI איך להיות מומחה AI, זה לא כי לא היה לו נגיש יוטיוב, או שהוא לא יכל להסתכל על הרצאות או לשמוע פודקאסטים, הוא פשוט לא עניין אותו מספיק, הוא לא הבין כמה זה מחובר אליו.

‏וזהו, ואני חושב שהגישה, בשביל להפוך מפגשים סינכרוניים לאפקטיביים יותר, היא צריכה להפסיק לבוא ולנסות להעביר תוכן ולהעביר ידע, אלא לראות איך אנחנו מערבים את האנשים בתהליך הלמידה, איך יוצרים עניין, איך מחברים אותם ממקום אישי, ולא מייצרים הרצאות, או נקרא לזה מפגשים, שהם במקרה הטוב יכולים להיות סרטון ליוטיוב, במקרה הרע יכולים להיות פוסט בלינקדאין.

‏אור: אז אני ברשותך יוסיף כמה דברים גם שקפצו לי וישאל אותך שאלת המשך לגבי מה שאמרת, שבעצם יש הרבה סיבות, בעיקר כשהסיבה המרכזית שאתם אומרים שזה חד כיווני. כלומר שלא מספיק אינטראקטיבי המפגש, הוא בעצם יותר… כמו שתיארת, חד כיווני, הוא לא מעניין. אז מדובר פה בעיקר בפדגוגיה, כלומר באנדרגוגיה, תלוי מי קהל היעד, שלא מפותח טוב השיעור, או המפגש, או המיט-אפ, או ההדרכה, לא מפותחת מספיק טוב ברמה של האנדרגוגיה, של השיטות למידה. אז איך זה קשור לטכנולוגיה?

‏אבל לפני שאתה עונה על זה, אני רק יגיד שבארגון גלובלי, אתה יודע, הכאב הכי גדול זה שיש לך כל כך הרבה תרבויות, יש לך כל כך הרבה מדינות, אתה צריך להעביר את הנושא חד וחלק בצורה כמה שיותר אפקטיבית, ויש לך רק שעה או שעתיים, או לא יודע כמה זמן, וזה חייב להיות אונליין, וזה אתגר מאוד גדול לקלוע לכולם כמו שצריך, ומאוד גדול בקהל יעד גדול, לייצר break-out rooms, או מאוד… בעיה מאוד גדולה גם לגעת בכולם. כי בסוף אין לך כמות משאבים אינסופית, ואין לך כמות מדריכים אינסופית, או כמות זמן אינסופית, ואתה מאוד מוגבל, וזה האתגר וזאת הבעיה.

‏ואז אני אשמח רגע שגם תענה, אז כלומר, אז זה נשמע שיש לך מוצר טכנולוגי שפותר את הבעיה, אבל האם הבעיה היא לא בכלל המתודה עצמה, או הדרך? אז אני אשמח שתרחיב לנו.

‏עומרי: זה מצוין מה שאמרת, כי המגבלות הטכנולוגיות שלנו, או המגבלות הפרקטיות, הפיזיות של איך שאנחנו מלמדים, גורמים לנו לשנות את הפדגוגיה.

‏יש מספר ששמענו אותם, אני חושב שדיברנו עם עשרות או מאות אנשים מהתחום, ושמענו שהמספר 20 הוא איזושהי מגבלה לא נראית, לא משנה, מגבלה של הרבה מאוד אנשים גם בארץ וגם בעולם, למספר אנשים שמעליו מאוד קשה לעשות חוויה שהיא חוויה של מעורבות, למידה פעילה, למידה שמשלבת את הלומדים בתוך התהליך, ובעצם מעבר למספר מסוים, שוב, סדר גודל 20, אנשים אומרים, "אני חייב לעבור למוד של חד-סיטרי, כי אחרת אין לי שום דרך להעביר את החומר".

‏אז אולי אנחנו נדבר על זה שנייה בחלק של עתיד הלמידה הסינכרונית ולאיפה אנחנו הולכים, אבל אם אתה רוצה להעביר תוכן חד, ברור והוא חד-סיטרי, למה לעשות את זה בצורה סינכרונית? תקליט סרטון, תעביר להם את זה, שיקחו את זה בזמן, בזמן שהם רוצים.

‏ומה שאני חושב שטכנולוגיה יכולה לעזור, ומהמקום שאנחנו הגענו, זה לשבור את המגבלות הדמיוניות ששמנו לעצמנו.

‏היום מנחה מרגיש שהוא לא יכול לתמוך, לעזור, וכמו שאמרתי, to be in a sense of control על יותר מ-12, 15, 20 אנשים, ואנחנו מנסים לשנות את זה.

‏אנחנו מנסים לאפשר לו להיות מסוגל, להיות במודעות על כמה קבוצות, על הרבה מאוד קבוצות שמתנהלות במקביל, לרתום את היכולות של הבינה המלאכותית לטובתו, ככה שהדברים שחשובים לו יתקיימו, הדברים שפחות חשובים לו, שחשובים לו שלא יקרו, או יטופלו בזמן אמת על ידי סוכן בינה מלאכותית, או על ידי התראה שהוא מקבל ישירות בצורה מאוד מאוד פשוטה אליו, שהוא יודע להגיד איך אני קופץ למקום הרלוונטי ויודע לעזור לקבוצה המתאימה, ובעצם להפוך למנחה, שהיום הוא מרגיש שהוא חייב להיות, לתפוס את הכל בעצמו, למקום שבו מישהו שמסוגל לנהל את תהליך הלמידה קצת מרחוק. זאת אומרת, הוא יודע להצטרף למקומות הקריטיים, אבל הוא יודע לקבל גם התראות ויודע להחליט החלטות שהן pre-defined.

‏אם קבוצה, סתם ברמה הכי בסיסית, אם יש לי עכשיו 200 איש, ואני רוצה לחלק אותם לקבוצות של 4 שכל אחד ישתף איזשהו חוויה, יש לי 20 דקות לדבר הזה, אם אחרי 5 דקות או אם אחרי 10 דקות אני רואה שאנשים לא התחילו להעביר את התפקידים, אני לא צריך כמנחה להיות שם, אני צריך שיהיה מישהו מטעמי שידע להסביר ולהנחות ולהוביל את תהליך הלמידה. זה דוגמה אחת.

‏מצד שני, אם אנחנו רואים שקבוצה מסוימת, 3 קבוצות, 4 קבוצות, 5 קבוצות מבינות מה לעשות ועכשיו קבוצה אחרת קצת מתקשקשת, המדריך יכול להחליט בזמן אמת איפה הוא נדרש הכי הרבה ולאיזה קבוצה הוא צריך לעזור, ועדיין לראות שכל הקבוצות האחרות מתפקדות ושומרות על תהליך איכותי ותהליך טוב.

‏אז אני חושב שפה בעצם טכנולוגיה עוזרת, טכנולוגיה יודעת להוציא הרבה יותר מהמנחים ולשבור מגבלות שעד היום שמנו לעצמנו, זאת אומרת אמרנו שהפדגוגיה מוכתבת מהמגבלות שלנו ולא מתוך מה אנחנו רוצים להעביר.

‏אור: ומי שמקשיב לנו, תעשה לו ויזואליזציה של מה שתיארת עכשיו, בעצם שזה בעצם הפתרון.

‏עומרי: אז יש לנו שני מוצרים, אני אתן למוצר שהושק כבר, הוא… אני יכול לדמיין אותו בשתי צורות. בצורה אחת זה סוג של פאנל של מצלמות אבטחה, שתחשבו שיש לכם זבוב על הקיר בכל אחד מהקבוצות או חדרים שעובדים במקביל, שיודע בזמן אמת לסכם מה קורה בקבוצה, להתריע התראות למנחה, ושבכל רגע נתון המנחה גם יכול לקפוץ להיות בתוך נעליו של הזבוב ולהפוך להיות נציג בתוך החדר ולדבר איתו, ובהמשך זה גם מתפתח למקומות שבהם הזבוב על החדר או הנציג מטעם המנחה גם יכול לדבר ולהנחות תהליכי למידה בסיסיים, כסוג של מגיב ראשון עד שהמנחה מצטרף.

‏כשאני לוקח את זה לעולמות הפיזיים, תדמיינו את ההבדל בעולם המקוון בין לסגור הרבה מאוד קבוצות בחדרים, משרדים סגורים, עם דלתות מאחוריהם ועכשיו המנחה יכול להיות במקום אחד כל פעם, לבין התחושה של מנחה שכל הקבוצות בעצם נמצאות בחלל אחד גדול, מינוס הרעש הסביבתי, הוא יכול בעצם להבין את ההרגשה של מה שקורה בחדר, להבין את החוויה, לראות איפה יש פעילות, ולהיות סוג של בנוכחות שקטה מול חדרים ולהבין מה קורה, כדי לדעת איך הוא מקדם את תהליך הלמידה בצורה מיטבית.

‏אז ככה זה הדמיון. בפועל זה מוצר שהוא מבוסס ווב, הוא מתממשק לכל הפלטפורמות וידאו הפופולריות נגיד, מתחילים ב"זום", אחרי זה "Teams", אחרי זה "Google Meet", המשתתפים חווים את אותה חוויה, פלוס, מבחינתם זה בוט שמצטרף לפגישה, מבחינת המנחה זה יוזר מטעמו, ומבחינת המנחה הוא פשוט מקבל את הכל לתוך, במסך אחד, מקבל את היכולת להבין ולשלוט על כל החווית הלמידה כולה.

‏אור: אז בוא נעשה פה גם עוד סדר ונראה איך אנחנו עושים את זה ביחד. בוא ניתן פה מתכון, כן? מתכון בישולי נחמד של מה המתכון למפגש סינכרוני אפקטיבי, לכל מי שמקשיב לנו, איך אנחנו יכולים להפוך את המפגשים הגלובליים שלנו להרבה יותר רלוונטיים ואפקטיביים?

‏עומרי: עם בסיס למתכון, ואני כן אגיד שכל סשן של למידה הוא צריך מתכון משל עצמו. זאת אומרת, אם עכשיו אתה רוצה להעביר, לנהל, פרויקטים אצלך על פיצ'ר חדש יצא, או על איזשהו מתודה חדשה שרוצים ללמד ברמה הארגונית, זה דורש סט של כלי עבודה, רכיבים וסדר בישול נקרא לזה מקונסטלציה אחת, ואם אתה רוצה ללמד אותם יכולות מנהיגות וניהול, זה דורש משהו אחר. אני אתן דוגמה שנייה שאנחנו מאוד מאוד דוחפים אליה, זה בעצם למידה בקבוצות קטנות.

‏מבחינתי למידה בקבוצות קטנות בעולם הלמידה זה כמו תנור. יש לך אותו, זה כלי מאוד מאוד חזק שהוא יכול לעשות הרבה מאוד דברים, לא כל הבישולים עוברים דרך התנור, אבל אם אתה לא משתמש בתנור אתה שף מאוד מוגבל.

‏אז אנחנו ניקח את המתודה הזאת, ולשנייה ניתן את העקרונות שאנחנו מאמינים בהם. אז קודם כל העיקרון הבסיסי זה לתת למשתתפים לדבר, לעבוד, זאת אומרת לעבוד עם הידיים ולשחק עד כמה שאפשר, זאת אומרת להפוך את זה לאיזשהו משחק… למשחקי, ולעשות את זה אחד עם השני. זאת אומרת המנחה עובר להיות ממקום שבו אני מעביר תוכן למקום שבו אולי אני בהתחלה נותן תוכן, כמובן בצורה הכי מעניינת שאפשר, עם קצת מוזיקה וסרטונים מעניינים, לייצר אנרגיה ולייצר עניין, אבל מהר מאוד אני צריך לעבור בעצם ולתת למשתתפים להביא את עצמם לתוך התהליך: איפה זה פוגש אותם, איזה חוויות קודמות היו להם, איך הם יכולים ממש לתרגל בעצמם, בין איזה סימולציות, משחקי תפקידים, וכל דבר כזה או אחר, ואם אני יכול להפוך את זה למשחקי ולתת כאן כל מיני נקודות ואלמנטים נוספים, זה הופך את החוויה לעוד יותר מעצימה.

‏יש הרבה אנשים שהם מנחי קבוצות ואומרים, "אה, ברור אני מנחה קבוצה, אני כל הזמן שואל אותם שאלות", אני אומר לא, כמנחה קבוצה אתה לא העיקר, האנשים הם העיקר. תן להם לעשות את החווית למידה בעצמם.

‏הדבר הנוסף, זה שוב, אמרתי, לייצר עניין, לייצר חוויה רגשית ולגרום לאנשים להביא את עצמם.

‏אחרי שאמרתי את כל הדברים האלה יש עוד כמה טכניקות הנחייה שאני ממש יכול לתת ככה טיפים שאני יודע שהם מאוד מאוד אוהבים, אז אחת הטכניקות ההנחייה שאני מאוד מאוד אוהב שהיא גם מתאימה לקבוצות גדולות של אנשים, היא נקראת one two four all. אני אומר שוב: one two four all, זה בעצם אני נותן איזשהו שאלה או איזשהו רפלקציה או איזשהו משימה ברמה האישית, אחרי זה אני מעביר את הקבוצה שכל אחד בעצם עושה את זה ברמה האישית, אחרי זה אני מעביר אותם לזוגות, שבה הם חולקים כזוגות משהו שהם חוו לתוך, בתוך הדבר הזה והם משתפים אחד עם השני את הלקחים שלהם. אחרי זה כל זוג מתחבר לעוד זוג, ובעצם הופכים להיות ברביעיות ובקבוצות קטנות ששם עושים איזושהי משימה משותפת, ובסוף חוזרים למליאה כולה ואז או שמשתפים את העבודה, או שמציגים כל מיני סיכומים, או שעובדים ברמת סקרים ופולים וכאלה, אבל בעצם כל קבוצה כבר יש לה את ה… יש לה כבר את הבסיס, שזה התחיל מהבן אדם העצמאי, שבעצם כדי לתת לו להרגיש מאוד בנוח להעלות תובנות עם עצמו, עבר לזוג, עבר לרביעיה ומשם בעצם המליאה הגדולה. יש לי עוד רעיונות ועוד טכניקות הנחייה, אני אשמח לדבר עליהן, אבל תגיד לי אם זה… לשם אתה עוד מכוון.

‏אור: אחלה מתכון, אני רק יגיד… אני רק יגיד שני טיפים שלי שאני אוהב לתת לאנשים: תמיד לשים לב שלא משנה מה אתם בונים, שזה תואם קודם כל את המטרות, כי הרבה אנשים מתפזרים. אז כלומר, שאני בונה לא משנה מה, יש לי את האחד, שתיים, שלוש מטרות, ואני תמיד מוודא שמה שאני באמת בונה אכן ישיגו את המטרות, ולפעמים אין הלימה. אני הרבה פעמים עשיתי… אני הרבה פעמים עשיתי כל מיני ביקורות אפילו לכל מיני הכשרות, או לא ביקורות, בדיקות נקרא לזה, של הכשרות, או תיקי יסוד, או מי שמכיר תיק יסוד זה תיק הכשרה בצבא, ואני בא ואני רואה לפעמים שיש מטרות ואני רואה אין הלימה בין התוכן למטרה, אז אני שואל, למה לעשות את זה? כלומר, אם זה העשרה או סתם משהו שלא קשור, אז או שתשנו את המטרה או שתעיפו את התוכן הזה ותכוונו למטרה הנכונה ותדייקו.

‏עומרי: אז זהו, אני חושב שזה מצוין מה שאמרת על המטרות וזה מחדד, מחדד לי את מה שרציתי להגיד, זה תשאלו את עצמכם מה המטרות של הסשנים הסינכרוניים שלכם. אם המטרה היא הקניית ידע, העברת תוכן, יישור קו, אני לא חושב שאתם צריכים לעשות סשנים סינכרוניים. חבל על הזמן של כולם, חבל על ה… תשלחו מייל טוב, תשלחו הודעה מרוכזת, תשלחו סרטון שאנשים צריכים לעבור עליו, חבל על הזמן. אז זאת אומרת, גם המטרות שלנו, אני חושב שאנחנו צריכים ללכת למטרות יותר… אפילו יותר חצופות בהקשר הזה.

‏אני רוצה לחבר אנשים לתהליך מסוים כזה וכזה. אני רוצה לגרום לאנשים להרגיש שזה שלהם. אני רוצה להגיע לרמת הבנה עמוקה והטמעה - אלה מטרות, שוב, ברור שצריך לשאול על מה, אבל אנחנו צריכים לשאוף למטרות שהם הרבה יותר… זאת אומרת, אני צריך להגדיר את המטרות הרבה יותר גבוהות בטקסונומיה של בלום, ועכשיו זה חלק מהתהליך שתשאלו את עצמכם, מה המטרות שלי ואז איך אני רוצה שהחוויה תהיה.

‏אור: תודה על זה, והטיפ השני זה בשבילי זה נשיקה - KISS.

‏KISS זה ראשי תיבות של keep it simple, stupid, מה שנקרא. כן, לא להעלב חבר'ה, זה לא אתם ה-stupid מה שנקרא. אלא, אבל זה גם נותן… לעשות את זה כמה שיותר פשוט, כמה שיותר קצר, ואני תמיד אוהב להגיד לאנשים שמפתחים הדרכות, אני אומר להם, "תחשבו שהאנשים שהולכים לראות את זה, הם באו ממאדים".

‏לפעמים, לא להשתמש ב-acronyms, בראשי תיבות, לא להשתמש במושגים גבוהים מדי, לחבר את זה לידע קודם, כמובן להתאים את התוכן הנלמד לרמה או לפרסונות של הלומדים, וככה זה באמת יהיה בהלימה על הידע הקודם, כן? קונסטרוקטיביזם ו-Cognitive Load Theory, מי שמכיר, ובאמת שהלמידה תהיה הרבה יותר אפקטיבית, וזה אני חושב גם עוד איזה רק משהו להוסיף למתכון. ראית? הוספתי לך עוד קצת עוגיות דווקא לתבשיל, אז זה עוד משהו קטן.

‏אז בוא נדבר, דיברנו כאילו, מה היה לא אפקטיבי, דיברנו אולי איך לעשות את זה כן אפקטיבי, ודיברנו קצת גם על המוצר שלכם, שזה סופר מעניין בכלל, ה-God Mode הזה שתרשה לי לקרוא לו ככה, אבל… אז מה העתיד? אתה יודע, בוא נסתכל דווקא על העתיד, אז מה העתיד הלמידה הסינכרונית?

‏עומרי: תראה, אני מדמיין, פעם הייתי אומר עתיד הלמידה הסינכרונית זה עוד 10-15 שנה, אני מסתכל עוד 5 שנים, ואולי לפעמים חושב שאני מגזים. אנחנו בדיוק השבוע, לדעתי שבוע שעבר "אנטרופיק" ו-"OpenAI"…

‏"OpenAI" פתחו את האקדמיה, ו"אנטרופיק" הודיעו שהם נכנסים לתחום החינוך, אז אני אתחבר לאיך אני רואה אותו קדימה.

‏אחד, אני חושב שברמת הקניית ידע והקניית תוכן, הלמידה תהיה פרסונלית בטירוף. הידע יהיה קיים בכל מקום והוא יהיה נורא קל להגיע אליו, כי כל שאלה שאתה תשאל את הצ'אט הוא בעצם יוכל להביא לך פרטים, להביא לך נתונים, מספרים, סרטונים, ולהתאים את הלמידה באופן אישי אליך, וגם להמליץ לך מה התהליכים הבאים שאתה רוצה כדי ללמוד. ולכן לדעתי כל נושא של הקניית ידע ולמידה של יכולות נקרא לזה קשות, פרקטיות, אנחנו צופים, אני צופה לזה כאילו עתיד מדהים, זאת אומרת מי שאוהב ללמוד, מי שהוא אוהב ללמוד לבד, תהיה לו חוויה פרסונלית אישית מדהימה עם הכלים הקיימים. זאת אומרת בין אם זה יצירת סרטונים ברגע, בין אם זה… כמו שהיום יש לנו טלוויזיה ב-on-demand או ספוטיפיי במוזיקה, כך יהיה לנו תהליך הלמידה לדעתי ברמה האישית.

‏מה לגבי למידה סינכרונית וסשנים ומפגשים שהם בזמן אמת? אז אחד, אני מקווה שזה לא יהיה כמו "בלוקבסטר" [מגחך], זאת אומרת, אני מקווה שאנחנו נדע כאנשי למידה ובאופן כללי גם בעולם החינוך, שנדע להתאים את עצמנו למציאות שמשתנה ולהציע חוויה שהיא חוויה אחרת.

‏אני חושב שאם נמשיך במתכונת הנוכחית של איך אנשים מעבירים היום סשנים סינכרוניים, מהר מאוד זה ייעלם. בשניה שאנשים יבינו שבאמת כל הידע נמצא אצלם בכף יד ברמה של שאלה, הם לא ילכו לסשנים שמספרים "בואו תלמדו איך לעשות X, Y, Z", הם פשוט ישאלו את הצ'אט והצ'אט יסביר להם את זה בצורה יותר טובה ממה שכמעט כל אחד מאיתנו יכול לעשות.

‏אבל הם כן ילכו לחוויות. הם ילכו למה שהיום הולכים להופעות חיות, מה שהיום אנחנו הולכים ל… לא יודע, לתיאטרון ולחוויות שהן בעצם חוויות אימרסיביות הרבה יותר, אז הם כן ירצו את המקומות האלה, כי בסוף אנחנו אנשים ואנחנו צריכים את החיבור ואנחנו צריכים את הקשר.

‏ולכן אני מדמיין שיהיה פחות סשנים של למידה סינכרונית, אבל שהם יהיו הרבה יותר חווייתיים, הרבה יותר מעורבים, ושלאנשים באמת יהיה סיבה ממש טובה לפנות להם את הזמן.

‏וכאן עוד כמה נקודות, אני חושב שאנשים שהם עד היום מרצים יעשו שינוי מאוד מאוד משמעותי ויהפכו להיות בעצם ממש מנחים של תהליכי למידה, ולא רק מנחים שהם המרכז, אלא מנחים של למידה עצמאית. אני מאמין שיקח הרבה מאוד זמן עד שיקבלו את AI, כאילו בינה מלאכותית, סוכנים של בינה מלאכותית כמקור סמכות להובלה והנחיית תהליכים.

‏זאת אומרת, אני חושב שיש שם ממש מקום משמעותי לבני אדם בתוך התהליך הזה, כאנשים שמניעים תהליכי למידה קדימה, אנשים ש… כאילו, באמת יודעים לחזק את האנשים בתוך תהליך הלמידה, יודעים לתת מילה טובה כשצריך, ולתת גם איזשהו ככה דחיפה מאחורה כשמישהו קשה לו, ושם אני לא חושב שנאבד את המימד האישי הרבה מאוד זמן.

‏והדבר האחרון שאני ככה קפץ לי לראש בדבר הזה, שזה קצת להסתכל על העבר אבל ללמוד מזה לעתיד, מבלי להיכנס לדת כן-לא, עולם הלמידה היהודי החזיק במשך שנים, והוא יחזיק עוד קדימה, באמצעות זה שלמידת חברותא, ועבודה למול טקסטים, ופרשנות, ופרשנויות שונות, ופרספקטיבות שונות, ולמידה מחוויות אחרות של אנשים אחרים, אני חושב שהיא החזיקה המון המון שנים, ובגלל זה היא גם תחזיק הרבה מאוד שנים, ולכן, כששואלים אותי מה יחזיק ברמה הבין-אישית, אני חושב שסוג של חברותא מונחת, שבו אנשים באמת לומדים אחד עם השני, משתפים מהניסיון ומהחוויות שלהם והופכים את הידע למשהו שהוא לא רק תיאוריה שקל להשיג אותה בכל מקום, אלא משהו שהוא באמת מוטמע אצלם ביומיום.

‏אור: תשובה מעולה לגבי העתיד. אני רק יגיד, אתה יודע, הערת צד, שהיה לי שיח כזה עם אבי ורשבסקי, עוד לפני כמה שנים, גם על העניין של החברותא, מה הייחודיות של הלמידה בעולם היהודי, נקרא לזה, שהטכנולוגיה עדיין לא שם. הגענו לאיפשהו בשיחה הזאתי לזה שהחברותא אין משהו שיכול להחליף אותה. כמובן, האנשים היום מדמים את זה לשיח עם הצ'אט, ואולי איפשהו באיזה רמה הוא כן מגיע לשם. לצ'אט, סליחה, אין אותנטיות, אין סרנדיפיטי, אין ניסיון חיים, של להביא לחברותא באמת התעמקות בחומר, ואז התדיינות איתו ו-ויכוח עליו, בצורה ראויה מספיק, ואני חושב שאולי זה פה באמת הלמידה של העתיד, נזיז את האמצעים הדיגיטליים, אבל, הלמידה הסינכרונית היא חייבת להיות אז בקבוצות קטנות, היא חייבת להיות בלמידת חברותא, כזו או אחרת, ובעצם ללמוד אחד מהשני, כי אז הלמידה הסינכרונית תהיה רלוונטית. אחרת כל השאר, כמו שאמרת, יש מספיק פתרונות הדרכתיים דיגיטליים שאפשר להעביר לשם את הלמידה.

‏עומרי: כן, אני גם מסכים לגמרי. אבל זה יהיה ב-scale הרבה יותר גדול. זאת אומרת, אני חושב שעולם הלמידה המקוון, לדוגמה, התחיל בעולמות ה-MOOC, שרק בעצם הצלחנו להעלות תוכן לאונליין, ועכשיו אנשים יכולים ללמוד מכל מקום, אני חושב שבאמת העתיד של זה זה למידה, כמו שאמרת, בקבוצות קטנות בצורה מאוד מאוד אינטנסיבית, מודרכת, ב-scale מאוד גדול. לשם אני, לשם אנחנו מכוונים לפחות, ואנחנו מאמינים ששם יהיה עתיד הלמידה הסינכרונית.

‏אור: נקפוץ לשאלה הבאה. אז אתה התחלת עם זה, ואני חוזר לזה double back של אתה מאוד אוהב ללמוד, זה אתה אמרת בעצמך, אני שואל בכל פרק, כן? אני סוגר את זה עם זה בדרך כלל. זה שאלה מאוד פשוטה - זה איך אתה לומד משהו חדש? אז אמרת שאתה מאוד אוהב ללמוד ואתה טוב בללמוד, אבל איך אתה לומד?

‏עומרי: אז יש לי secret sauce שאני אספר אותו בסוף החלק, יש לי כמה תהליכים. אז קודם כל, אני לא יודע, כאילו, יש לי, אני, אני הראש שלי עובד נורא, אני מאוד לא בן אדם מסודר. אני בן אדם מאוד אינטואיטיבי, מאוד עם בלגן בראש, ועוד לא מצאתי דרך שבה יש איזשהו מקום שמארגן לי את המחשבות בצורה מספיק טובה, אבל דווקא תהליכי הלמידה שלי אני הכי זורם איתם ככה.

‏זאת אומרת אני קודם כל, כשאני מגיע לנושא חדש, הכמות טאבים שנפתחים אצלי על המחשב הם מטורפים. זאת אומרת, אני עושה סוג של explanatory research, ממקום למקום למקום, ממושגים שאני קורא, מקישורים שאני רואה, ובעצם מרחיב את היריעה שלי להמון המון טאבים.

‏חלק מהם אני ממש מתעכב, חלק מהם אני שנייה קורא כותרת, אומר, "אוקיי זה לא מעניין אותי" ואני עובר הלאה, חלק מהם הם רק מקור לעוד ועוד קישורים, אבל בגדול אני פותח נורא נורא רחב את כל המקומות שבהם אני יכול להתחיל לחוש את הדבר הזה וללמוד בעצם נושא מ… אני ככה מהר מאוד מגיע בעצם להרבה מאוד קצוות וניואנסים של הנושא, שלאו דווקא הייתי מגיע אליהם אם הייתי עכשיו מתחיל ללמוד תחום בצורה מאוד מאוד עמוקה ומסודרת.

‏הדבר השני זה שאני מנצל את האלגוריתם לטובתי. לא יודע אם אתה מכיר את הסדרה הזאת שהייתה על פייסבוק, שהאלגוריתם שם, שהם קולטים עליך והם ממליצים לך המלצות והכל, אני מבחינתי זה כוח-על, כאילו אני מתחיל לעקוב אחרי אנשים, אני מתחיל לחפש בגוגל דברים ואז אני מתחיל לקבל עוד ועוד אינפוטים של דברים שאני רוצה. זאת אומרת שעכשיו כשאני עובר לתחום מסוים, אני רוצה להתעסק בתחום מסוים, תן לאלגוריתם, נקרא לזה, את היכולת להמליץ לי את כל מה שהוא חושב במקומות האלה, להקפיץ לי פוסטים וכן הלאה וכן הלאה.

‏אני מאוד אוהב פודקאסטים או הרצאות קצרות כדי להתחיל לקבל מושג על התחום. זאת אומרת זה חלק, שוב, מהגישה שלי של ללמוד מאנשים ומניסיון חיים, אני לא אוהב לקרוא כל כך מאמרים אקדמיים, אני לא אוהב לקרוא סטטיסטיקות, אני אוהב לשמוע מחוויות של אנשים ומדוגמאות פרקטיות של אנשים, ומה שאני עושה כדי שזה ישתלב לי ביומיום, הורדתי אפליקציות ספרים לפלאפון. אז שוב, אני לא יודע אם לעשות כאן פרסום לאפליקציית "עברית" או ל-"Audible", אבל אני מנסה לשלב את זה בחלק מהיומיום שלי ממש, איפה שיש לי ממש תחום שאני רוצה להעמיק בו, או יש בן אדם שאני נדלקתי עליו כי הוא מעניין והוא רושם דברים שאני מתחבר אליהם ומדברים לי בשפה שלי, אז שם אני מנסה להעמיק עוד קצת ולקרוא ספר או לקרוא משהו לאורך הדרך.

‏אור: אז עומרי, תודה רבה על השיחה, אני מאוד מקווה שנהנית, אז נראה שתרמת לנו הרבה מהידע שלך, וזה הייתה זכות גדולה ללמוד ממך, אז תודה רבה, ובאמת מקווה שנהנית.

‏עומרי: מאוד נהניתי, תודה רבה, כיף.

‏אור: תודה רבה לכולכם ולכולכן שהצטרפתם, וניפגש בפרק הבא. אני אשים עוד פרטים לכל מה שדיברנו עליו, או לחלק מהדברים שדיברנו עליהם בעצם בפרטים של הפרק, ונתראה בפרק הבא. להתראות לכולם.

‏[מוזיקת סיום]

‏קריינית: "רעב לידע", פודקאסט בו אור דניאל מביא נגיסי ידע בעולמות הלמידה, הטכנולוגיה והיזמות. לומדים מארכיטקט למידה שעשה קריירה מללמוד. הצטרפו לחוויה שלא רק תעשיר את חייכם, אלא גם תתן לכם את הידע, כלים, כישורים ומיומנויות להצלחה. מי שלומד גם נהנה וגם מצליח. תוכן מבית learntech.co.il.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה