כשכנרת עלתה על הבמה בכנס יו אקס אי לייב היא לא ידעה עד כמה הוא ישנה את חייה, ויהפוך אותה מעורכת לשונית אנונימית לסמכות עליונה בעולם ה-UX, ושכל השוק ירדוף אחריה בדרישה לאיפיוני שפה, סדנאות, הדרכות לצוותים, עותקים של הספר, והרצאות. כל זה קרה באמת, רק שזה לא סיפור סינדרלה קלאסי, ולפני נק’ המפנה היו כמה וכמה שלבים מקדימים, וגם לאחר הכנס, הייתה טונה של עבודה קשה בשביל לגרום לתחום הזה להתרומם ולהיות זאת שמובילה אותו.
בשיחה כנה ופתוחה עברנו על הדרך של כנרת מאנונימיות להצלחה, הלקוחות שידעו לכוון אותה לקפיצות בקריירה, על המחירים של התהילה ועל החיים שלאחר מכן - איך יוצרים איזון בין מה שהעולם צריך ממך ולבין מה שאת צריכה בשביל עצמך.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/08/2019.
כנרת: כבר לא סדנה של 20 איש, זה להעביר הרצאה בכנס של 700 איש, סופר מקצועיים, כולם שם סופר מקצועיים, סופר ביקורתיים, זה התברר מיד כצורך עצום, כולם פנו אליי אחר כך וזהו. ומאז, יום למחרת, כבר לא היו לי חיים. זה פשוט ככה היה.
מיכאל: ברוכים הבאים ל"דיבור עצמאי", פודקאסט על עיצוב ועסקים. אני מיכאל שוורץ והיום אני נרגש ושמח במיוחד, יותר מבדרך כלל… [שניהם צוחקים]
כנרת: אם לא היה ברור.
מיכאל: לארח את כנרת יפרח.
כנרת: אהלן.
מיכאל: היי, מה העניינים.
כנרת: הכל טוב, מה קורה?
[נשמעת מנגינה]
מיכאל: בסדר גמור, ברוכה הבאה לכאן. כנרת היא מומחית, אלופת הארץ במיקרו-קופי ו-UX writing.
כנרת: [צוחקת] נכון.
מיכאל: יותר מזה, את כאילו, בכמה שנים האחרונות, את אומרת חמש, אני טוען פחות, אולי שמתי לב קצת אחרי שאת התחלת. [כנרת צוחקת] כאילו, הפכת את זה ממושג שאף אחד לא יודע מהו, למשהו שכאילו, סטנדרט.
כנרת: נכון, סטנדרט בתעשייה שלנו, גם, זה חשוב לדעת, שזה לא בקהל רחב.
מיכאל: סטנדרט בתעשייה שלנו, כן, אנחנו מדברים על העולם של המוצרים הדיגיטליים וה-UI/UX.
כנרת: בדיוק.
מיכאל: כאילו, כל מה שקשור לעיצוב ואפיון מוצרים דיגיטליים.
כנרת: נכון, בדיוק.
מיכאל: אז, כאילו, בסדר, אפשר להגיד שזה נישה, שזה תחום קטן, אבל זה עדיין תחום. וזה עדיין לעשות בו… עדיין יש פה אנשים עם מחשבות ודעות ואגו, שכולם אומרים, "היי, מה שכנרת אמרה, צריך את זה".
כנרת: נכון. יאו, מעניין, כשאתה אומר את זה ככה, זה מאוד נחמד לאגו שלי.
מיכאל: "כנרת אמרה את זה, אז אנחנו צריכים לפנות לזה תקן, ולהביא אנשים שיעשו את זה".
כנרת: כן, אני מאוד מקווה שזה לא כי "כנרת אמרה", אלא כי הם הבינו את הערך.
מיכאל: לא, "כנרת אמרה כי כנרת צודקת, כנרת יודעת, מה שכנרת אומרת, אנחנו…" טוב, כזה. [כנרת צוחקת] בואי נעשה פתיח, ואז נספר על הדרך שעברת מ… whatever it is שעשית… ל… אלופת העולם במיקרו-קופי.
כנרת: יאללה.
[נשמעת מנגינה]
מיכאל: אז כנרת, תספרי לנו על ההתחלה של הסיפור הזה. את במקור עורכת לשונית.
כנרת: נכון. נשמע משעמם, נכון? זה באמת משעמם. [שניהם צוחקים] אבל זהו, שלא כולם יגידו שזה משעמם, יש עורכות לשוניות שמאוד מאוד אוהבות את זה. נכון, עורכת לשונית, זה מי שמתקנת את העברית, ואת הטקסטים. א… זה לא רק ספרים, ולא רק כתוביות בטלוויזיה, זה גם דוחות של מבקר המדינה, וגם ספרי ילדים. כלומר, זה תחום מאוד מאוד מאוד רחב של תכנים, ובעצם עורכת לשונית יושבת מול המחשב בבית, ועורכת.
מיכאל: וואלה.
כנרת: אנחנו מקבלות את הטקסטים, כמעט אין אינטראקציה עם הלקוחות, זה קצת כמו מעצבים, אני מניחה.
מיכאל: איזה באדם צריך להיות בשביל להיות עורך לשוני?
כנרת: צריך מאוד…
מיכאל: לשבת מול טקסטים ימים כלילות.
כנרת: נכון.
מיכאל: ולחפש?
כנרת: אתה לא צריך לחפש, זה נורא קל, הכל לא נכון.
מיכאל: אהה, צריך להיות בן אדם קטנוני, זה חובה?
כנרת: צריך להיות בן אדם שמאוד אוהב חוקים, וכן, צריך להיות קצת קטנוני. עכשיו, אתה לא חייב להיות קטנוני בחיים, אבל אתה צריך להיות באמת עם עינים… עם עיני נץ לפרטים קטנים, ו… מאוד מאוד לאהוב חוקים. עורכים טובים באמת, גם יודעים לצאת מהחוקים כשצריך, אבל… וצריך הרבה, אבל צריך לאהוב חוקים, צריך לדעת, זה עם יוד, זה בלי יוד. זה ממש משהו חשוב, עכשיו, זה בקטנות, עריכה זה הרבה מעבר לעם יוד ובלי יוד. זה גם להפוך את הטקסט, שהוא יותר קוהרנטי, ויותר טוב, ויותר מעביר את המסר, ונותן ערך, בקיצור.
מיכאל: ואם מישהו עוסק במקצוע, זה משהו שכזה חשוב לו מאוד.
כנרת: נכון, זה גם אנשים שמאוד טובים בזה, שטובים במילים, שטובים בטקסטים.
מיכאל: כן.
כנרת: וזה… כן, זה אנשים שיכולים לשבת שעות ארוכות מול מחשב בבית, ולעשות את זה, ולשבת עם טקסט. שוב, הקשר שלנו עם לקוחות הוא במיילים, ואנחנו לא נפגשים, לא נפגשות עם לקוחות. רובנו נשים, רוב העורכות נשים. אנחנו לא נפגשות עם לקוחות. הכל במיילים, זה קצת כמו מעצבים, לא?
מיכאל: אהה…
כנרת: אה, בעצם לא. מעצבים כן צריכים להיפגש.
מיכאל: אה, לפעמים נפגשים, לפעמים לא…
כנרת: בשביל קונספט וזה…
מיכאל: לפני שני פרקים היו פה נטלי וסהר גיל, שהם אומרים שהם… שכאילו אצלם זה פשוט must. בחיים לא, כאילו…
כנרת: אה, בדיוק, אז היום אני ככה.
מיכאל: מעולם לא נפגשים עם לקוחות, רק אם רוצים להיפגש בצורה חברתית עם לקוחות שאוהבים, בלי קשר לעבודה, וכל העבודה קורית בוידאו…
כנרת: וואי, כל כך כן.
מיכאל: בשיתוף מסך.
כנרת: אוקיי, היום אני נפגשת, בשביל מיקרו-קופי כן צריך יותר להיפגש, אבל בחיים אני לא אעשה פגישה שהיא לא פגישה הכרחית.
מיכאל: אז בואי, בשביל הקונטקסט וההתחלה, בואי נבין כזה, מה היה לך רע בלהיות עורכת לשונית? [כנרת צוחקת] קפדנית…
כנרת: אוקיי.
מיכאל: שמכירה את כל החוקים, יודעת איפה נכנס המלעיל ואיפה נכנס המלרע. כאילו, איך זה קרה? איך הגעת לעולם הזה לעשות דברים של תמיכה במשתמש?
כנרת: אהמממ… מה שהיה לי רע זה היה לשבת מול מחשב, באמת, כל יום, כל היום. זה היה לי מאוד… התחיל להיות לי חסר, אני השתניתי קצת כבן אדם, מכל מיני סיבות אישיות, והתחיל להיות לי חסר אנשים גם. אז בדיוק התגברתי על הפחד קהל באותה תקופה, ושזה אגב בטיפול, כן? זה לא נופל מהשמיים להתגבר על פחד קהל, צריך לעבוד על זה, וידעתי שאני רוצה להתחיל להעביר סדנאות, ואז אחד הלקוחות שלי, שעשיתי להם עריכה לשונית, ביקש ממני סדנה, ללמד אותם לעשות את זה.
וזה כאילו, העניין הזה של כשאתה רוצה משהו ומוכן למשהו, אז העולם נותן לך אותו, זה לא בקטע מיסטי, זה בקטע מאוד מאוד פרקטי. ברגע שאני מוכנה לעשות סדנאות, משהו יקרה שהלקוחות שלי יבינו את זה ממני איכשהו, שוב, לא מיסטי, אני כנראה אשדר את זה איכשהו, ואז הם יבקשו ממני סדנה.
וזה מאוד מגניב, כי אז אתה מסונכרן מאוד טוב עם ההתקדמות של העולם ושל הלקוחות שלך. ואז העברתי סדנה. על… בכלל לא קשור עדיין למיקרו-קופי, עוד לא מוצרים דיגיטליים, מכתבים. ואז עוד סדנה, ואז עוד סדנה, ואז העברתי בסוף לבנק הפועלים סדנאות, לא כל כך בסוף, זה היה די בהתחלה. ויום אחד, החבר'ה של בנק הפועלים, שהעברתי להם סדנה, בכלל לא על מיקרו-קופי, ולא על מוצרים דיגיטליים, ביקשו ממני לכתוב להם ממשק. את הממשק ניהול תקציב שלהם, את ה…
מיכאל: לכתוב ממשק?
כנרת: כן, עוד לא קראתי לזה מיקרו-קופי.
מיכאל: אז מישהו אמר, היי, מישהו עשה את הקשר הזה בעצמו?
כנרת: בדיוק. הם עשו את הקשר הזה הרבה יותר טוב ממני, כי אני, כשהם אמרו לי לכתוב את הממשק, אמרתי להם "אני לא עושה דברים כאלה". ואז היא אמרה לי "מה שלימדת אותנו בסדנה, זה בדיוק מה שאנחנו צריכים פה בממשק הזה". אני לימדתי אותם בסדנה איך לכתוב יותר פשוט, יותר נגיש למשתמשים, ללקוחות, קראתי להם 'לקוחות' לא 'משתמשים', איך לכתוב מהעיניים של הלקוחות שלנו. והיא אמרה לי "אני צריכה בדיוק את זה לממשק שלי". היא עשתה את הקישור, לא אני. זו סמדר דקל המנהלת תוכן שלהם. ואז אמרתי לה "טוב, לא אכפת לי, בואי ננסה". כאילו, היא אמרה, "כן, כן, את יודעת לעשות את זה", אמרתי, "טוב, ננסה". ואז ישבנו, ואז התחילו בעצם שנתיים או שלוש, בהם כתבתי רק עם בנק הפועלים. הם היו הלקוח היחיד שלי. בעצם היו עוד אולי כמה, תוך כדי, שרצו עריכה לשונית, אז עשיתי להם כבר גם מיקרו-קופי, שבעצם זה היה כמה שנים שהתחלתי לכתוב מיקרו-קופי. פעם ראשונה, תכל'ס. ואז עבדתי צמוד איתם עם ה-UX שלהם, עם מנהלי הפרויקטים שלהם, ואז התחלתי ללמוד מלא UX תוך כדי עבודה. לא למדתי UX באופן מסודר, אני לא אשת UX, זה נורא חשוב. אני אשת תוכן ומיקרו-קופי, ובאמת תוך כדי עבודה למדתי את הכל.
מיכאל: איזה קטע… אז כאילו היא עשתה לך את השינוי הזה?
כנרת: כן. תמיד הלקוחות שלי עשו לי את השינוי. זה אחד הדברים הכי חשובים שאני תמיד אומרת לכל אחד, "תקשיבו מה הלקוחות שלכם צריכים". אלה שהיו צריכים ממני סדנאות, הוציאו אותי מהמחשב, אלה שהיו צריכים ממשקים, הוציאו אותי מסדנאות על מכתבים, והעבירו אותי לדיגיטל. זה פשוט, הלקוחות עושים את העבודה בשבילנו בלהגיד לנו מה הם רוצים.
מיכאל: ומתי, כאילו, אז… בעצם, מתי התובנה נפלה? שזה משהו שצריך?
כנרת: העברתי סדנה בבזק, [מגחכת] ושם הייתה מישהי, שהיא חברה טובה עד היום, שהיא שאלה אותי משהו על איזה כפתור, ובכלל הסדנה לא הייתה על מיקרו-קופי, היא הייתה על סושיאל, והיא שאלה אותי משהו על כפתור, ואמרתי לה, הסברתי לה משהו על כפתורים, ממה שאני יודעת מבנק הפועלים, והיא אמרה לי "את יודעת שכל ארגון צריך את הדברים האלה?" ופה היא כבר כן התכוונה למוצרים דיגיטליים, והיא אמרה לי "הכסף על הרצפה". ככה היא אמרה לי, "כולנו צריכים את זה". היא הייתה משיווק בזק, לירון פלס קוראים לה. היא הייתה מהשיווק של בזק, והיא אמרה לי "כל ארגון צריך את זה. את פשוט, כאילו יש לך פה ידע, שכולם צריכים".
היא זרעה את הזרע, ואני הלכתי הביתה לעשות שיעורי בית, והתחלתי ללמוד על זה. התחלתי, כאילו, התחלתי לגגל כל מיני דברים, על טקסטים וממשקים. אני זוכרת שאחד הדברים שהכי העסיקו אותי, זה מה ההבדל בין UI ל-UX. [שניהם צוחקים] ממש גיגלתי את זה, וניסיתי להבין מה ההבדל בין UI ל-UX, כי הייתי כולי מעולם התוכן, ולא היה לי מושג בדברים האלה. ו… אז זאת הייתה הסוגיה שהעסיקה אותי, והתחלתי ללמוד בעצם על… ואז הגעתי למונח מיקרו-קופי, שיסמין גלקר וייסבורד כבר הביאה אותו לארץ, אז, כלומר, אפילו העבירה פעם הרצאה על מיקרו-קופי, ואז עשיתי את הקישור למונח הזה. וגיגלתי אותו גם בחו"ל, ואז התחלתי להבין שיש דיבור על מיקרו-קופי.
מיכאל: היה דיבור משמעותי או ש…
כנרת: ממש לא משמעותי. היו פוסטים בודדים, בודדים, ממש, היה ממש ממש מעט, אבל הבנתי שזה משהו שבאמת צריך אותו. כלומר, הבנתי גם ממה שדיברו עליו, וגם ממה שלירון אמרה לי, וגם ממה שהתחלתי לראות גם מהבנק, מהעבודה עם הבנק, שזה משהו שצריך, ושהרבה אנשים צריכים אותו. כלומר שהרבה ארגונים צריכים אותו.
ואז היה את הקול הקורא… נרשמתי לניוזלטר של "Uniq UI", שזה חברת UX, הייתה, הם כבר לא… לא, הם עדיין בעצם, הם עדיין, הם פשוט יחד עם "realcommerce", הם התאחדו. נרשמתי לניוזלטר שלהם, והם פרסמו קול קורא ל-"UXI Live 2015", בגלל זה אני יודעת שזה ארבע שנים בדיוק, כי אני זוכרת באיזה כנס זה היה.
מיכאל: אוקיי.
כנרת: ו… זה היה קול קורא להרצאות. ואמרתי, אם אני לא מגישה עכשיו, להרצאה של עכשיו, אני מחכה שנה שלמה עד הכנס הבא. אז אמרתי, אין, אני עושה את זה. שלחתי קול קורא. שלחתי, הסברתי על מה אני רוצה, בחרתי משהו מאוד מאוד ספציפי מתוך כל המיקרו-קופי, זה גם נורא חשוב. לא באופן כללי מיקרו-קופי, בחרתי משהו ספציפי שאני יודעת שכולם מתמודדים איתו, שזה לכתוב בעברית שהיא יותר פשוטה ולא בעברית של עורכי דין שכולנו רגילים אליה. ואמרתי… והגשתי קול קורא על זה. וברק דנין, שהיה, שעדיין מנהל את UXI… ממש די מהר חזרו אליי ואמרו לי, כן, מעניין אותנו. כי מתברר שברק ידע כבר שזה צורך אמיתי, והוא רצה לתת במה לדבר הזה. והוא ידע שזה תחום שעתיד לעלות, והוא רצה לתת במה, והוא צדק בגדול.
מיכאל: אהה.
כנרת: זהו, ואז הגיע "UXI Live", וזה לא כל כך וזהו, כן, כל הדרך הזאת הייתה, כל הפחד קהל שלי הרים ראש שוב, כי זה כבר לא סדנה של 20 איש, זה להעביר הרצאה בכנס של 700 איש, סופר מקצועיים, כולם שם סופר מקצועיים, סופר ביקורתיים. הייתי בחרדה גדולה, התאמנתי עליה המון, כמו שברק המליץ לי, זה התברר מיד כצורך עצום, כולם פנו אליי אחר כך, וזהו. ואז, יום למחרת, כבר לא היו לי חיים. זה פשוט ככה היה. מישהי שעובדת עם שלושה, ארבעה לקוחות גדולים, בסדר? לקוחות גדולים, בסדר, בזק, בנק הפועלים, לקוחות גדולים, אבל מעטים, וואלה, היו לי מלא חיים [מגחכים], ואז פשוט יום למחרת ההרצאה, נגמרו לי החיים, ולמעשה, רק לפני ארבעה-חמישה חודשים, באופן יזום לגמרי, החזרתי את המושכות של החיים שלי לידיי והתחלתי לאזן עבודה וחיים, אבל בשלוש, ארבע, שלוש וחצי שנים האחרונות, טירוף, טירוף, גם בארץ וגם בעולם.
מיכאל: היית הבן אדם היחיד בארץ שמתעסק ומדבר על מיקרו-קופי?
כנרת: כמעט, כן.
מיכאל: חוץ מהכנס, עשית עוד איזה שהם מהלכים, באותה תקופה?
כנרת: לא הייתי צריכה, באותה תקופה חזרו אליי המון אנשים שהיו בכנס.
מיכאל: כאילו, לפני הכנס היה לך אתר, בלוג, דברים שכתבת, דיברת על זה?
כנרת: לא, לא, אוקיי.
מיכאל: היית פעילה באיזה קבוצות על הנושא הזה?
כנרת: כלום.
מיכאל: כלום, כלום, כלום?
כנרת: כלום, שום דבר. לכנס עצמו עשיתי שני דברים, כי ידעתי שכשאני אעלה על לבמה לדבר על זה, אם זה יעבוד, לא היה לי מושג אם זה יהיה מעניין או לא יהיה מעניין, אבל אמרתי, אם זה יהיה מעניין, אנשים יחפשו אותי. אז, שבוע לפני הכנס, הקמתי אתר קטן, בוויקס, שאומר, מי אני, מה אני, microcopy.co.il, קצת מה זה מיקרו-קופי, משהו מאוד… שיהיה לאנשים מה למצוא כשהם מחפשים אותי. זה נורא נורא חשוב.
אני כאילו, תמיד אומרת, עצמאים כאילו, לוקח להם זמן עד שהם מקימים את האתר. ואני תמיד ממליצה… זה הדבר הראשון שאני עושה, זה להקים למישהו אתר. משתי סיבות, גם, כי אני רוצה שכש… אם מישהו יחפש אותי, הוא לא יצטרך להרים אליי טלפון, יהיה לו את המידע. וגם כי לי בעצמי זה עוזר לארגן את המחשבות. כלומר, ברגע שאני חייבת לסדר את זה בתוך אתר עם עמודים וטקסטים שאומרים משהו מאוד חד וברור, זה מסדר לי את מה הערך שאני נותנת, ומה זה, ואת ההגדרות ואת הכל. אז בקיצור, היה לי אתר והיו לי כרטיסי ביקור על מיקרו-קופי. אפילו שזה כאילו, עכשיו את הולכת לספר על המונח הזה, כבר היה לי בתיק כרטיסי ביקור שכתוב עליהם "כותבת מיקרו-קופי".
מיכאל: וואלה.
כנרת: כן. כי זה הדברים ש…
מיכאל: בוא'נה, זה רמה אחרת של מקצועיות.
כנרת: זה ידעתי שאם ירצו את זה, אם זה יעניין אנשים, אז אני רוצה להיות מוכנה לזה, אחרת בשביל מה אני עושה את זה? זה כאילו להאמין שאם את הולכת לעשות את זה בשביל מטרה מסוימת, אז כבר תלכי את זה עד הסוף, כי אחרת - חבל.
מיכאל: כן.
כנרת: אז זהו, אז אלה היו שני דברים שהכנתי לפני כן, וזהו. ואז למחרת התקשרו אליי פשוט המון ארגונים, ופתאום קלטתי גם שאני עוד לא יודעת להסביר את הדברים כמו שצריך. הם רוצים ממני אפיון שפה, נגיד, כי הצגתי שיש למייל צ'יפ אפיון שפה, ואז אפילו את השם "אפיון שפה" עוד לא היה לי עד הסוף. כאילו, היו ממש המון דברים שלא…
מיכאל: איך קראת לזה?
כנרת: "אפיון קול" אני חושבת שקראתי לזה, או פשוט קול, כאילו את הקול של המותג, קול בקוף כמובן. אפיון שפה זה בכלל, אני חושבת שיסמין המציאה את המונח. כששאלתי אותם, את יסמין וטל, יסמין וטל שניהם הקימו איתי את הקבוצה, שזה היה אחד הדברים שעשינו ממש בסמיכות, אולי חודש אחר כך. יסמין אמרה לי, "בואי נקים קבוצה". אני אמרתי לה, "מה פתאום, השתגעת?" והיא אמרה, "לא, לא, בואי נקים, בואי נקים". והם שכנעו אותי להקים, והקמתי. הקמנו ביחד, הם היו אדמינים איתי בהתחלה. והקבוצה הייתה דבר מאוד מאוד מאוד חכם וחשוב לעשות. מאוד מאוד. זה באמת היה מקום של האנשים ללמוד על זה, לשאול על זה, להבין איך זה. לפתח את זה ביחד איתנו.
מיכאל: כן. אז אנחנו בכנס, ואז התחילו מלא פניות. הספר עוד לא היה קיים.
כנרת: לא. התחילו מלא פניות, והתחלתי לתת שמות לדברים, ולפתח מוצרים. כלומר, אם מישהו עכשיו רצה ממני מיקרו-קופי, ואני צריכה לעשות לו אפיון שפה, אז רגע, מה זה בדיוק אפיון שפה? איך אני עושה את זה? כלומר, כל המתודולוגיה, אני ידעתי לעשות את זה, אבל אני עכשיו צריכה ללמד את המתודולוגיה אנשים אחרים. כלומר, לא ללמד, לפחות לעשות, עכשיו מישהו אחר יבקש ממני מיקרו-קופי ואפיון שפה, אני צריכה שיהיה לי איזשהו תהליך עבודה לעבוד לפיו. זה לא היה, כי לאף אחד לא היה עדיין תהליכי עבודה לזה. אז ישבתי קודם כל לעשות לי מודלים, תהליכי עבודה. שזה מה שאחר כך לימדתי באמת בסדנה, ברק הזמין סדנה.
מיכאל: בשנה הבאה כאילו?
כנרת: אני חושבת שזה היה שנה אחר כך. אולי עוד לפני כן, אני לא זוכרת. הוא הזמין סדנה, ואז בעצם ממש ישבתי לכתוב את המתודולוגיה באופן מאוד מאוד מסודר. כמעט כל מי שיש לו סדנה מוכנה, יכול כבר גם לכתוב את הספר.
מיכאל: וואלה.
כנרת: כן, כי זה אותו דבר. זה בעצם לקחת את הסדנה, לכתוב אותה מאוד מאוד מאוד מפורט, ואז יש לך ספר. כלומר, ברגע שהיה לי סדנה, וחילקתי בסדנה מדריך, אז זה כבר היה חצי מהמדריך הסופי. כי כבר כמעט הכל כתוב שם. כל מה שהייתי צריכה בספר, זה לא כל מה שהייתי צריכה, זה כמה חודשים ארוכים של עבודה, זה לפתח את זה עוד יותר, ולהביא עוד הרבה יותר דוגמאות, יותר מגוונות, גם אנגלית, גם עברית, הכל. אבל את המתודולוגיה כבר היה לי. כלומר, הכנתי אותה.
אז קודם כל, אני בניתי את המתודולוגיה, גם בשביל לעבוד עם לקוחות חדשים לפי מתודולוגיה מסודרת, וגם כדי שאני אוכל ללמד את זה. כי אלה שני הצרכים שעלו. היו לקוחות שאמרו "בואי תעשי לנו", והיו המוני המוני מעצבים ומנהלי מוצר וארגונים, שאמרו, "תלמדי אותנו איך לעשות. אנחנו לא רוצים שתכתבי לנו, אנחנו צריכים כל הזמן, יש לנו עוד ועוד ממשקים, אנחנו לא רוצים שכל הזמן תלווי אותנו, אנחנו רוצים שתלמדי אותנו בעצמנו, את הכותבים שלנו, את המעצבים שלנו, זה תלוי". אז אלה שני הדברים שפיתחתי. מוצרים שאני מוכרת בעצמי, כלומר, לכתוב מיקרו-קופי ולאפיין שפה בעצמי, ומוצרים של ללמד אחרים. הרצאה, סדנאות, סדנה חצי יום, סדנת יום, סדנאות לציבור הרחב, סדנאות מיוחדות לארגונים, מה שצריך כדי ללמד את זה.
מיכאל: כן.
כנרת: ובאיזשהו שלב, אז באמת אמרתי, אוקיי, ספר. כי ספר זה אחת הדרכים הכי טובות להפיץ ידע, בלי שצריך אותך אישית. אוקיי? אני לא יכולה ללכת לכולם, אני לא יכולה להעביר סדנאות לכולם, אבל כן כל אחד יכול לקנות ספר. אם סדנה עולה 700 שקל, ספר עולה 150 שקל, אז גם הרבה יותר אנשים יכולים להרשות לעצמם את זה ולקבל את כל הידע אליהם ליד. אז ספר זה פשוט דרך מעולה להפיץ ידע.
מה גם שבאמת סדנאות, טוב, כן, או שהארגון מזמין סדנה, או שהוא שולח אותך לסדנה, אבל זה עסק יקר יותר, סדנאות. זהו, אז זה היה את הסדנאות, והיה את הספר, ועוד משהו שמאוד עזר להפיץ את זה, היה הסרטונים. שגם זה, טל אמר לי לעשות את זה, טל משעלי, הוא אמר לי, תצלמי סרטונים, שמסבירים מה זה מיקרו-קופי. עכשיו, זה משהו נורא חשוב, אני חושבת.
אם יש נושא שהוא חדש, ואנשים שואלים מה זה, וכולם שואלים מה זה מיקרו-קופי, שאגב, לא הסברנו, אני מקווה, שכל מי שמקשיב לנו יודע מה זה, כי לא הסברנו מה זה. אז אם אנשים לא יודעים מה זה משהו…
מיכאל: הם הולכים לגוגל.
כנרת: הם הולכים לגוגל. או שאתה יודע מה, הם שולחים לך מייל. "שמעתי על מיקרו-קופי, זה נורא מעניין אותי, את יכולה אולי, אפשר להיפגש?" זה הכי קטע. "את יכולה אולי להיפגש איתי?" כאילו, נראה לך שאני אפגש איתך? שנייה, כאילו, שנייה, הנה לינק, שנייה, תקראי רגע מה זה. אז סרטונים מאוד עזרו לי להסביר מה זה. לקוחות שלא היה להם לגמרי ברור מה זה, אם זה סושיאל, אם זה זה… לא היה להם ברור מה זה, סרטונים! תראו את הסרטונים, אם רלוונטי, תחזרו אליי. זה היה מעולה, מעולה, מעולה הסרטונים. הם ביוטיוב, ואנשים פשוט נכנסים, רואים מה זה, מבינים מה זה, ואז יודעים אם את רלוונטית או לא רלוונטית, ואת חוסכת ים כאב ראש.
זהו, ומאז הספר גם תורגם לאנגלית, אז הוא גם בחו"ל נמכר, בלי עין הרע, טפו, טפו, טפו. חתמתי שבוע שעבר חוזה גם על צרפתית, ויש חוזה בגרמנית בדרך, יש גם את הספר בקוריאנית.
מיכאל: לכמה שפות הוא תורגם?
כנרת: הוא תורגם, כרגע הוא עברית, אנגלית וקוריאנית, אבל עכשיו אנחנו חותמים גם צרפתית, כאילו, אני ובתי הוצאה לאור בחו"ל, חותמים גם צרפתית וגרמנית, ויש דיבור על ספרדית, אבל זה עוד… נראה שזה עוד קצת רחוק.
מיכאל: אשכרה.
כנרת: כן, אבל במקביל למה שקרה בארץ, זה קרה גם בחו"ל. זה לא שבזכות הספר שלי שהיה באנגלית, אז הספר שלי בהחלט עוזר להפיץ את זה גם בחו"ל, אבל במקביל היה תהליך של מיקרו-קופי ו-UX writing בחו"ל גם, וזה פשוט התמזג. בגלל זה איך שהוא יצא ש… אנחנו מובילים בתחום הזה.
מיכאל: וואלה.
כנרת: תמיד אנחנו דואגים שישראל, אחרי כולם, אחרי כולם, במיקרו-קופי אנחנו מובילים לגמרי, בדיוק. יובל מנהל את הקבוצה הבינלאומית.
מיכאל: וגם היה המרואיין הראשון בפודקאסט הזה.
כנרת: אה, וואלה, הראשון?
מיכאל: הראשון.
כנרת: בקיצור, זהו, אז כן, אז אנחנו דווקא מובילים בתחום הזה, יש לנו הרבה ידע בעניין. אנחנו לא כל כך מובילים בזה שאין לנו כותבים מצוותים לכל צוות עיצוב עדיין, ועם זה אנחנו מאוד מאוד מאוד רחוקים, כי בישראל הכל בפרילנס.
מיכאל: כן.
כנרת: ואף אחד לא לוקח תקנים פה לשום דבר, הכל פרילנס, תעשי פרויקט, תלכי, אנחנו נסתדר אחר כך, אז בזה אנחנו קצת פחות, אבל מבחינת ידע וניסיון אנחנו לגמרי מובילים.
מיכאל: אז בעצם את אומרת שזה קרה במקביל בכמה מקומות?
כנרת: כן.
מיכאל: בכל עולם, או שכאילו פה?
כנרת: ארצות הברית ופה זה קרה, ואירופה הצטרפה קצת אחר כך, אבל ארצות הברית ופה ביחד זה קרה לגמרי.
מיכאל: זה קטע מגניב. לא, זה כאילו, זה כאילו להיות על הגל כזה. כאילו, כשעוד אנשים…
כנרת: להיות במקום הנכון בזמן הנכון.
מיכאל: בדיוק, בדיוק.
כנרת: מאוד.
מיכאל: וללכת כאילו בכיוון הנכון.
כנרת: בדיוק.
מיכאל: מהנקודה הנכונה.
כנרת: שזה מעניין מה שאתה אומר, זה להיות במקום הנכון בזמן הנכון, ולדעת מה לעשות עם זה.
מיכאל: בדיוק.
כנרת: אני חושבת ש… אני זוכרת אותי, הייתי אז… גרתי אז בבאר שבע, כשזה קרה, אחרי ההרצאה כאילו, והייתי גם רווקה, אז היה לי מלא זמן, פנוי, ומרגע שזה קרה, אני הרגשתי overwhelmed, ברמות מטורפות. כאילו, זה היה, אוקיי, זה ממש מחיים מאוד שלווים, היה פתאום, מלא מלא מלא ציפיות ממני. מלא מלא ציפיות ממני, מלא לקוחות שרוצים, תמחורים, הכל היה, קרה פתאום, וזה היה מאוד… הייתי צריכה לנשום המון [צוחקת], בשביל לקחת את כל הדבר הזה, ולהגיד, אוקיי, איך אני מתקדמת, ואיך אני הופכת את זה למשהו שגם… יפיץ את זה באופן מסודר וקונסטרוקטיבי, שבאמת יעזור לאנשים לעשות את זה בעצמם…
מיכאל: כן.
כנרת: וגם כמובן שאני ארוויח מזה. וזה היה באמת, לארגן, כל הזמן הרגשתי… אני כל הזמן מארגנת, אני מארגנת מידע, אני מארגנת מתודולוגיה, אני מארגנת הצעות מחיר חדשות לגמרי, שמכילות דברים שהצעות מחיר שלי לא הכילו עד היום. וכאילו, אני כל הזמן הייתי בארגון מידע אינסופי, בתקופה הזאתי, בשביל להפוך את זה למשהו, שאפשר להכיל, ולעבוד איתו.
מיכאל: ואיך ידעת מה לעשות?
כנרת: אממ… אני לא יודעת לענות על זה. איך ידעתי מה לעשות?
מיכאל: איך ידעת לתמחר, כמה עולה מיקרו-קופי? כמה שווה מיקרו-קופי? איך מצדיקים לחברה, נגיד, מה ההחזר על ההשקעה הזאת?
כנרת: תמחור… אוקיי, את זה לא ידעתי להגיד, את ה-ROI של מיקרו-קופי, היה לי מאוד קשה להגיד, כי גם לא היו עדיין בדיקות בעולם, כאילו, היו מעט מאוד בדיקות, ומאוד סמכתי… זה כמו UX, באופן כללי, שמאוד קשה להגיד מה ה-ROI של UX. אתה יודע שיותר משתמשים יסיימו, אבל נורא קשה להוכיח את זה, שאם תחליף את ה-radio button ב… אם לא תעשה A/B Testing, אתה לא תדע. ומי עושה A/B Testing? מעט מאוד עושים A/B Testing. אז את זה קצת… זה מסתמך על זה שלקוחות ידעו, שחוויית משתמש טובה, כן טובה לביזנס שלהם, גם אם לא יודעים להגיד איך בדיוק, ומיקרו-קופי הוא לגמרי חוויית משתמש טובה, זה אין שאלה בכלל. כולם הרגישו את זה. זה לא משהו שהייתי צריכה להסביר לאנשים למה צריך את זה, אוקיי? ממש לא הייתי צריכה להסביר לאנשים למה צריך. ברגע שאמרתי להם, הראתי להם לפני ואחרי של מיקרו-קופי גרוע ומיקרו-קופי טוב, כולם הבינו למה צריך את זה. כאילו, זה ההבדל בין "catastrophic failure 43275*", כהודעת שגיאה, לבין "נראה ששם המשתמש שלך לא נכון, את רוצה אולי לנסות שוב?" כאילו, כזה. וזה מאוד מאוד אינטואיטיבי לאנשים להבין למה האופציה השנייה הרבה הרבה יותר טובה למשתמשים שלהם ולעסקים שלהם.
מיכאל: כן.
כנרת: אוקיי? אז כמעט לא הייתי צריכה להסביר את זה, את ה-ROI. מה שכן הייתי צריכה להסביר מאוד, זה למה צריך אפיון שפה, שזה בעצם למה צריך לתת קול למותג, איך זה יעזור לי, למה את לא יכולה פשוט לכתוב לי חמוד ומגניב, ואז צריך להתכנס בהסברים של בידול ועניינים.
מיכאל: ומה לגבי תמחור? איך ידעת איך לתמחר את הדבר הזה?
כנרת: אהממ… הייתי עצמאית עוד לפני כן…
מיכאל: אהה.
כנרת: אז כן, היה לי ידע בתמחור של עבודת hands-on, כלומר את העניין של המיקרו-קופי כבר ידעתי איך לעשות, כי hands-on אני מתמחרת פחות או יותר לפי זמן. כלומר אם אני יודעת שמשהו לוקח לי חודש, ושבחודש אני רוצה להכניס כך וכך, אז זה יהיה תמחור של עבודות כאלה, שהם הפרטים הקטנים, ה-little details.
מיכאל: כן.
כנרת: הקושי בתמחור היה באפיון שפה, שהוא עבודה אסטרטגית, ושבאסטרטגיה זה באמת פחות מחובר לכמה זמן זה לוקח, ויותר לערך שזה נותן.
מיכאל: וכאילו, הייתה דרך למדוד ערך של מיקרו-קופי?
כנרת: לא, של אפיון שפה. של מיקרו-קופי פחות או יותר יש, כי מיקרו-קופי אמור להעלות המרות בסופו של דבר, אם כי, כמו ב-UX, לא ממש…
מיכאל: אבל לא כל דבר, לא כל החלקים של הממשק אפשר ללכת לקשר אותם ישירות להמרות.
כנרת: בדיוק, בדיוק. אתה יכול גם, אתה יודע שזה עושה delight, ואתה לא יכול למדוד כמה delight גרם לזה שאנשים נשארו בממשק יותר זמן.
מיכאל: כן.
כנרת: לא כל דבר אפשר למדוד, ממש לא כל דבר. אבל באמת, באיפיון שפה היה לי הרבה יותר קשה, כי אם לתמחר מיקרו-קופי דומה לתמחר עריכה לשונית, לתמחר איפיון שפה זה היה משהו שלא עשיתי קודם. זה ממש עבודה אסטרטגית, ואיך מתמחרים את זה, ואיך מסבירים ללקוחות למה זה יקר ולמה אסטרטגיה זה חשוב.
אני חושבת שעד היום החלק הכי קשה, גם לאנשים שנכנסים לתחום, זה להסביר ללקוחות למה צריך אפיון שפה, כי האיפיון שפה הוא החלק הכי יקר בתהליך.
מיכאל: מסכנים הלקוחות.
כנרת: [צוחקת] מסכנים הלקוחות.
מיכאל: על שיווק היו צריכים אסטרטגיה, על אסטרטגיה היו צריכים אסטרטגיה, על עיצוב היו צריכים אסטרטגיה, ועכשיו מיקרו-קופי צריך גם אסטרטגיה.
כנרת: בהחלט, בהחלט. אין מה לעשות, חייבים אסטרטגיה למיקרו-קופי, כי אתה צריך לדעת באיזה סגנון לכתוב, מי אני, מי הדמות שמדברת פה בממשק הזה. וזה, פשוט התחלתי בסכום שהיה נראה לי הגיוני. היום אני לוקחת פי חמישה ממנו [צוחקת] אבל בסדר, עברו… האמת שבארבע שנים להעלות פי חמישה זה לא רע בכלל, כן? אבל בסדר, זה באמת, כשכבר ידעתי שאני יודעת מה אני עושה, כשהמתודולוגיה הייתה לי מאוד ברורה, וכשבסופו של דבר כל איפיון שפה שהגשתי עשה ללקוחות שלי כזה וואו ובידול, ופתאום הבינו איך הם צריכים לכתוב, אז כמובן שהרשיתי לעצמי יותר ויותר להעלות את המחיר, עם הזמן, של איפיוני שפה. והיום זה, כן, היום זה לא מחובר… איפיוני שפה זה לא מחובר לכמה זמן זה לוקח לי. מיקרו-קופי מאוד מחובר עדיין. שמבחינת זמן, ברוטו זה לוקח, נגיד, חודש, נטו זה הרבה פחות. זה פשוט כולל פגישות וכאלה, אבל בנטו זה פחות. הטווח מחירים בדיוק כמו אצל מעצבים, תלוי אם אתה מתחיל, באמצע, ותיק, עם מיתוג אישי או בלי. כן, חשוב לי מאוד להמשיך hands-on. הרי יש, יש תמיד, אומרים, כמה שיותר מוצרים שיהיו לך מוצרים שהם לא מחוברים לזמן שלך…
מיכאל: כן.
כנרת: ושהם לא נמדדים לפי שעה, ואני כן…
מיכאל: וואי, נכון, איזה דבר קשה זה…
כנרת: כן, אז…
מיכאל: כי אני, נגיד, מאוד אוהב להדריך וללמד.
כנרת: בדיוק.
מיכאל: מבחינתי רק להיות כאילו שיהיה לי שיעור בוקר, שיעור ערב, שיעור בוקר, שיעור ערב, אבל חייבים להישאר hands-on.
כנרת: חייבים להישאר hands-on, בדיוק. אז יש לי…
מיכאל: השאלה אם זה כאילו, באמת חייבים להישאר hands-on או שזה מה שאנחנו עושים לעצמנו בראש?
כנרת: לדעתי חייבים. אני יודעת שאני במיקרו-קופי אני חייבת. אז שוב, אז אני לא צריכה שרוב הזמן שלי יהיה… מספיק שיהיה לי לקוח אחד פעיל כל הזמן. זאת אומרת, אני צריכה לדעת שיש סוג של ממשק חדש. אני צריכה לדעת שיש… עכשיו התחילו voice. אני צריכה לנסות להתאמן ב-voice אני צריכה לראות שהיום יש… הסטנדרט של העיצוב השתנה, אז המיקרו-קופי צריך להשתנות בהתאם. כלומר, אני חייבת, אני חייבת להיות, להמשיך להיות מחוברת לדברים שקורים. חוץ מזה שיש לי קהילה, ובקהילה לגמרי עולים צילומי מסך וכאלה. אני חייבת להיות מחוברת למה שקורה. מה זה אני חייבת? אני רוצה, זה המקצוע שלי. אני כותבת מיקרו-קופי ומאפיינת שפה. אם אני לא אהיה מחוברת למה שעדכני היום, אז מה זה שווה? כאילו, זה ממש, אז אני תמיד תמיד ממשיכה hands-on.
מיכאל: כאילו, השאלה אם להישאר hands-on, זאת הדרך היחידה בלעשות עבודות עם לקוחות.
כנרת: א… אני לא יודעת להגיד…
מיכאל: כאילו… obviously זאת הדרך ה… הדרך ה…
כנרת: …אם זו הדרך היחידה, אבל מועדפת עליי ביג טיים. שוב, זה אומר שאני מחזיקה לקוח אחד פעיל בכל רגע נתון, אוקיי? ל-hands-on, זה אומר שאני עושה hands-on, לא יודעת… אולי עשר שעות בחודש. זה מעט מאוד. אבל עדיין זה יהיה, כאילו עדיין, אני רוצה את ההרגשה הזאת של לבחור טקסט לכפתור. של לבחור… לנסח הודעת שגיאה, להזכר במה היא… אני לא רוצה רק לדבר על זה. אני רוצה לעשות את זה. בגבולות מאוד מאוד מוגבלים, אבל אני רוצה גם לעשות את זה הכי מעודכן שיש.
מיכאל: אז אני מחזיר אותנו לאיפה שהיינו. אז גרת בבאר שבע אחרי ה-"UXI Live".
כנרת: כן.
מיכאל: מבול של פניות, החיים שלך משתנים לחלוטין, תמחור, דיברנו.
כנרת: סדנאות, דיברנו.
מיכאל: להתחיל לסדר ידע, להתעסק בידע, דיברנו. ואז, אני רוצה לראות את הדרך, כי נהיה עוד מלא מוצרים, וסדנאות, ודברים.
כנרת: זה תמיד המשיך…
מיכאל: ויש גם בחו"ל.
כנרת: נכון, וזה תמיד המשיך, שהצרכים של הלקוחות…
מיכאל: אז אני רוצה לעבור דרך נקודות כאלה, מרכזיות, אם אפשר.
כנרת: אוקיי, אבל…
מיכאל: שנה שעברה שרציתי לדבר איתך.
כנרת: כן.
מיכאל: אז אמרת לי, אני הולכת ל-tour בחו"ל, דבר איתי כשאני אחזור אחרי החגים.
כנרת: [צוחקת]
מיכאל: לא בדיוק במילים האלה, לא באינטונציה הזאת.
כנרת: לדעתי גם זה היה סתם טיול בחו"ל, כאילו של חודש בספרד. אבל, בחו"ל, אוקיי, בחו"ל אני מוגבלת ב… אוקיי, צעד אחורה.
מיכאל: כן.
כנרת: מאוד מאוד מאוד נוח לי לדבר בעברית, ולהרצות בעברית, ואני תמיד אומרת שעברית זה כוח העל שלי. אוקיי? כלומר, הרצאות וסדנאות בעברית…
מיכאל: obviously.
כנרת: obviously, בדיוק, אוקיי? אני יודעת לדבר באופן מאוד מאוד מדויק בעברית. בהרצאות וסדנאות, זה חלק מההצלחה הגדולה של הרצאות וסדנאות שלי, שאני פשוט מעולה בזה, אוקיי? כאילו, אני מעולה בבחירת המילים המאוד מאוד מדויקות. באנגלית אין לי את זה, אוקיי? אף על פי שאני קוראת אנגלית, שומעת אנגלית, הכל אני עושה באנגלית, כל החיים המקצועיים שלי באנגלית כמובן.
מיכאל: fluent.
כנרת: בדיוק, ועדיין, כשאני עומדת על במה באנגלית, זה מאוד מאוד שונה מאשר כשאני עומדת על במה בעברית, ולכן חו"ל אף פעם לא יהיה בשבילי מה שהארץ בשבילי. כן הִרְצֵיתִי באנגלית, זה אין מה להשוות בין הרצאות באנגלית להרצאות בעברית. כאילו הרציתי בחו"ל, בכנסים בחו"ל, אבל זה לא עושה לי את זה. חזרתי לארץ, אמרתי, כי הארץ זה השוק שלי, ולמי שיש נישה, הארץ זה שוק גדול מאוד. כלומר, אין פה בעיה של… "אין לקוחות, כי זה שוק קטן". לא, זה לא קורה, הדבר הזה. אז אנגלית, הקשר שלי עם חו"ל הוא בעיקר בעיקר דרך הספר.
מיכאל: אהה.
כנרת: המון המון המון המון אנשים שפונים אליי בלינקדאין ובטוויטר בגלל הספר, אבל הרצאות וזה, זה בעיקר בארץ.
מיכאל: זאת אומרת, את לא עושה את זה כבר היום?
כנרת: לא, תגיד… לא, אם מישהו יזמין אותי להרצאה, הכל עליו, אולי אני אחשוב על זה שוב, אבל אני לא ששה לזה, ואני לא מחפשת על זה.
מיכאל: כאילו, את לא עובדת בזה.
כנרת: אני לא עובדת בזה בכלל בחו"ל, בכלל. אני ממש הבנתי אחרי ההרצאה הזאת באנגלית שם, שכוח העל שלי הוא עברית, ושזה אף פעם לא יהיה בחו"ל כמו שזה פה בארץ, ושיש כאן ים עבודה. זה לא שאני צריכה את חו"ל כדי להגדיל… יש לי עבודה עד סוף ימי בארץ. כאילו, אני לא באמת חייבת חו"ל, כן? אז אני בארץ, והקשר שלי עם חו"ל הוא דרך הספר, ו… אוקיי, אתה רוצה לחזור לציר הזמן, אני רואה עליך.
מיכאל: אני אוהב איך שאת מרגישה אותי.
כנרת: [צוחקת] אז זהו, אז סדנאות, וגם פה, כמו שאמרתי, אז הלקוחות שלי ביקשו סדנת חצי יום, סדנת יום, ממש כל ארגון צריך משהו אחר, אז לאט לאט המוצרים נבנים בהתאם.
מיכאל: מעניין. זאת אומרת, שמישהו פונה אליי ואומר לי, אני צריך על Webflow יום, חצי יום, אז אני צריך לראות איך אני מייצר דבר כזה?
כנרת: אם אתה יכול לתת ערך ביום, חצי יום, זה ממש ממש חשוב. אם אתה יכול לייצר ערך ביום או חצי יום, אז בטח. אצלי ההבדל בין חצי יום ליום, זה עם או בלי תרגול. אוקיי?
מיכאל: כן.
כנרת: לקוחות אומרים לי "אין לנו כסף ליום שלם". אין בעיה, אז אפשר לעשות חצי יום, אבל זה בלי תרגול. אני אלמד אתכם כל מה שצריך, אתם לא תתרגלו, אז זה נותן פחות ערך, אבל אם הם מוכנים, אם זה מה שהם יכולים, אז זה מה שהם יכולים, עדיף את זה מכלום.
מיכאל: הספר ומה שקורה בסדנה, זה אותו דבר?
כנרת: לא, בסדנה אנחנו יותר מדברים גם על תהליך העבודה, כאילו על איך בפועל תהליך העבודה קורה, שבספר אין את זה. כלומר, איך בתוך הארגון, מי כותב את המיקרו-קופי, איך זה עובד, מה סדר הדברים, אז את זה אין בספר, וגם התרגול שאין אותו בספר, זה ערך מוסף של הסדנה. הפידבק שלי, כלומר, אנשים כן כותבים בסדנה, ומקבלים ממני פידבק.
אבל בגדול, יש כאלה שקוראים את הספר מההתחלה עד הסוף, ואז עובדים איתו, וזהו, והם לא צריכים לבוא לסדנה, וזה מעולה, זה בדיוק מה שרציתי שיהיה. אוקיי? כל המטרה שלי הייתה שאני לא אצטרך ללמד את כולם. שמי שיודע ללמוד לבד, לוקח את הספר, קורא מההתחלה עד הסוף, ועובד איתו. מה שמהמם זה, שהכי משמח אותי בעולם, זה שזה, אנשים אומרים לי שזה ליד השולחן שלהם, והם פותחים את זה כל הזמן, עכשיו, זה לא ספר שקוראים פעם אחת, וזהו. ספר שכאילו, פעם הבאה שאתה צריך לכתוב הודעת הצלחה, שוב תפתח את הספר, בפרק הודעות הצלחה, ותכתוב לפי הספר.
חברה שלי, שהיא UX בדרופבוקס פה בארץ, נסעה לחו"ל, לדרופבוקס בחו"ל, לפני חודש בערך, והיא שלחה לי תמונה של שולחן של מעצבת שם, עם הספר שלי על השולחן, ואני כאילו, יש!
מיכאל: באנגלית.
כנרת: כן, באנגלית בטח, בדרופבוקס שם, וזה היה כזה כיף לראות את זה, וזה כיף לדעת שאנשים באמת עושים עם הספר את מה שהתכוונתי שהם יעשו איתו. שהם משתמשים בו על בסיס יומי.
מיכאל: כן.
כנרת: כאילו, ממש, "אנחנו צריכים רגע משהו", והם פותחים ובודקים, וכותבים לפיו. אז שוב, זה ספר… באמת כלי מצוין להעביר את הידע הזה, בלי לעשות סדנאות לכל העולם.
מיכאל: את בעצם אומרת שכבר ידעת לעשות עסקים מההתחלה. זה כבר היה איזשהו המשך של קריירה שכבר הייתה לך.
כנרת: כן. אבל זה היה לפתח דברים הרבה יותר מורכבים ממה שעשיתי עד אז. וזה גם היה להכשיר עוד אנשים שיעשו את זה. כלומר, עוד סטודיואים. כלומר, יש היום עוד כותבות, כמובן. בהתחלה אני הייתי, אני זו שהכשרתי את כל הכותבים האלה בהתחלה. היום זה כבר קורה בדרכים אחרות, אבל… אז זה עוד משהו שהייתי צריכה לעשות שלא עשיתי קודם. כלומר, ללמד אחרים איך לתמחר את זה, ואיך לעשות את זה, ואיך להתנהל מול לקוחות בעניין הזה. אז זה עוד משהו ש… למרות שעשיתי את זה גם עורכות לשוניות. זהו, אבל כן, בגדול יישמתי במיקרו-קופי הרבה מאוד מהדברים שאספתי לאורך הדרך.
מיכאל: כאילו, בשלב מסוים הכל נהיה עמוס רצח? זה לא כאילו מלחיץ נורא?
כנרת: זה מלחיץ נורא.
מיכאל: כאילו, את באת כזה, עשיתי את זה שנתיים בבנק הפועלים, אמרת?
כנרת: כן.
מיכאל: כן? אז אני כבר יודעת, ואני עשיתי את הסדנה, וכולם עפו על זה, את ה… לא את הסדנה, את ההרצאה, וכולם עפו על זה, וזה היה מדהים, ואני…זה, אז פשוט הביטחון העצמי שלך מצטבר, וזהו? אין בזה מין… אין בזה ספק?
כנרת: יש מלא ספק. imposter syndrome, אתה מכיר?
מיכאל: חד משמעית.
כנרת: [צוחקת] חד משמעית. אז הוא היה, כאילו, ביג טיים לאורך כל הדרך, הוא עדיין לפעמים. היום, אמרתי לך, באתי מלהציג איפיון שפה ללקוח מאוד מאוד גדול. אתה חושב שלא היה לי אתמול imposter syndrome? ברור שהיה. יש לי עדיין. תמיד יש. אבל בסדר, אני יודעת שאני בחברה טובה, אני יודעת שלכולם יש, ושזה טבעי, ואז ברור ש…
מיכאל: יש איזה מישהו שעושה איזה מחקר, והוא מוצא מתאם בין imposter syndrome, רגישות, ויזמות.
כנרת: אוקיי, ומה הוא מצא? שמה?
מיכאל: ששלושת הדברים פשוט קשורים אחד לשני. מי שמרגיש את זה, אז הוא גם עוד… כאילו מי שמנסה לשנות משהו… [צוחק].
כנרת: [צוחקת] נראה לי שכן, כל מי שרוצה לשנות משהו, כל מי שיש לו מודעות עצמית קצת, כל מי ש… כן, לגמרי. אז…
מיכאל: מטיל ספק. בעצמו.
כנרת: נכון, בדיוק. מטיל ספק בהכל. וגם בעצמי. וגם במוצר. כלומר, כל פעם שאני עושה איפיון שפה, זה מחדש. האם זה באמת ייתן ללקוחות את הערך שעליו הם משלמים לי את זה? אהמ… וזה כל פעם מחדש. אז לאורך כל הדרך היה המון imposter syndrome, כי זה כל הזמן להגיש דברים חדשים. וכל הזמן זה כאילו, יצרתי פה סדנה חדשה. האם היא באמת תיתן את הערך שאני מבטיחה שהיא תיתן? אני לא יודעת. עד שלא אעשה אותה אני לא אדע. אז… ועוד משהו שהיה מאוד מאוד קשה, זה באמת העומס המאוד גדול. שתכל'ס, כמו שאמרתי קודם, רק לפני כמה חודשים, החלטתי להוריד רגל מהגז בהחלטה, ובאופן מודע.
מיכאל: אהמ…
כנרת: ו…
מיכאל: שזה קטע.
כנרת: כן, קטע.
מיכאל: כאילו, כשאתה מתחיל, אז אתה מפחד, כאילו אין לך לקוחות, ואתה אומר, איך אני אמלא את הלו"ז?
כנרת: [צוחקת] לגמרי.
מיכאל: ואז… יש איזשהו שלב אחר של בשלות בלהגיד… רגע, בוא נעשה סדר.
כנרת: אני חייבת חיים חזרה. כן.
מיכאל: בואו רגע נסנן. בואו נקבל החלטות מודעות קצת.
כנרת: בדיוק. אז יש לזה שני היבטים, ההיבט הראשון הוא באמת להשיג הכנסות פסיביות, מה שנקרא, שהם אף פעם לא פסיביות, כמובן, אני מניחה שיצא לך לדבר פה על זה.
מיכאל: האמת שלא מספיק.
כנרת: אוקיי.
מיכאל: אם אתם רוצים שנדבר על הכנסות פסיביות, בואו לקבוצה, תגידו, תשלחו לי בפרטי.
כנרת: מעולה. כן.
מיכאל: ונביא אנשים שעושים דברים עם הכנסות פסיביות בכאילו או באמת, ונשאל אותם איך הם…
כנרת: נכון.
מיכאל: סליחה שקטעתי עם הפרסומת הזאת.
כנרת: [צוחקת] לא, מעולה. עם הטריילר הזה. אז זה… אז גם דברים כמו הכנסות פסיביות, הספר נגיד, הוא מכניס לי היום הכנסה פסיבית גם, וזה גם מוצרים כמו סדנאות וכאלה שהם באמת מכניסים הרבה כסף, ואז זה מאפשר לי קצת להוריד את העבודה שלוקחת הכי הרבה זמן, מה שדיברנו קודם על hands-on.
מיכאל: כן.
כנרת: אבל זה אפילו עוד יותר מזה. זה להגיד אני רוצה באמת לעבוד פחות. זה אומר שאני מגבילה את עצמי לשתי סדנאות בחודש היום. אני לא עושה יותר משתי סדנאות. עכשיו, אני יכולה לעשות חמש, שש בחודש. ואני אומרת לעצמי לא. לקוחות מתקשרים, אני אומרת להם לא, החודש אי אפשר. אפילו שיש לי ימים פנויים ביומן, אני אומרת להם לא, החודש אי אפשר. ואני מעבירה את זה לחודש הבא. ואם אני לא יכולה להעביר, אז הנה, זה עוד דרך שיש לי הכנסות פאסיביות, אז אני מעבירה את זה למישהי אחרת שלימדתי אותה את הסדנה שלי, והיא מעבירה אותה, ואני מקבלת מזה אחוזים. ואז ככה שתינו… אף אחת לא מפסידה. היא הרוויחה סדנה, ואני הרווחתי מזה אחוזים. אז ממש במודע הורדתי את הרגל מהגז, והורדתי הכנסות. יש לזה מחיר. אני מכניסה פחות. אבל יש לי יותר חיים [מגחכת]. ונראה לי שזה משהו שצריך כאילו ללכת לקיצוניות הזאת, ואז לקיצוניות הזאת, ועד שאני מחליטה מה ההכנסה שאני רוצה, וכמה עבודה אני מוכנה לשים בשביל ההכנסה הזאת. כי וואי, הייתי חייבת חיים. אני אשכרה שלוש שנים וחצי באטרף הייתי. באטרף. בהתחלה זה היה לבנות את המקצוע, ואחר כך זה היה לנהל המוני לקוחות כל הזמן, ולהכשיר אנשים, וכאילו זה היה ממש מלא דברים. ורק לאחרונה, זהו. אני ממש במודע מורידה עבודה ומורידה הכנסות, שזה צעד מאוד לא פשוט, ומאוד מבהיל.
מיכאל: כן, זה גם כאילו נגד האינטואיציה קצת.
כנרת: מאוד נגד האינטואיציה, אבל אני תמיד חושבת על מעיין הבירה. אתה מכיר את מעיין הבירה?
מיכאל: כן.
כנרת: זאת מסעדה בחיפה. מסעדה מדהימה. מפוצצים תמיד, אוקיי? תמיד, תמיד, תמיד מפוצצים. אבל בחמש אחרי צהריים, המסעדה נסגרת. עכשיו, אם היו פותחים גם בערב, היא הייתה מפוצצת גם בערב, אבל היא סגורה בערב. חמש אחרי צהריים הם הולכים הביתה. הם לא פתחו סניפים, הם לא האריכו את השעות, הם לא התחילו לפתוח בשבת, אוקיי? הם סוגרים גם בשישי אחרי צהריים ולא פותחים במוצ"ש. פותחים רק א'-ה', א'-ו' מהבוקר עד חמש אחרי צהריים. ואני תמיד הסתכלתי עליהם נורא בהערצה, של - הם יכולים לעשות יותר כסף, אבל הם לא עושים את זה. והם יכולים בקלות, זה אותו מטבח, אותו תפריט, אותו הכל. אבל הם לא עושים את זה בשביל החופש ובשביל הזמן.
מיכאל: כן.
כנרת: ובעיניי זה מודל. כלומר, עם כל תנועת ההאטה שיש היום, ו-וואלה, כמה כסף את צריכה? ומה עדיף לך? כסף או חיים? למרות שהכסף הזה אחר כך כמובן משמש אותי לחופשה בחו"ל פעם בשנה, חודש שלם בחו"ל כל שנה, וזה לגמרי. אבל היכולת הזאת להגיד, אני מוכנה להכניס פחות, ואולי לנסוע פעם אחת פחות לחו"ל, בשביל שיהיה לי בערב בשקט, עם בן זוגי, אני באינסטגרם והוא בזה, ואנחנו בשקט, ואין לי על הראש 700 לקוחות ומיליון ציפיות, וחמש סדנאות, ושלושה איפיוני שפה. לא, כאילו, פשוט להוריד את זה בהחלטה. וזה, עד עכשיו [צוחקת] זה מוכיח את עצמו נהדר. הסטרס בחיים שלי פחת משמעותית, וזהו, ואני ממליצה בחום. לאמץ את מודל מעיין הבירה על שעות עבודה. מאוד.
מיכאל: אהה.
כנרת: אולי, אולי רק, לא בתחילת הדרך, אוקיי? לא הייתי עושה את זה בתחילת הדרך. בתחילת הדרך, הייתי הולכה את כל ה…
מיכאל: כאילו, הגעת למקום שזה רלוונטי.
כנרת: בדיוק.
מיכאל: כי אני מרגיש שאני גם, אני לא מצליח להפריד בין, איפה זה הכיף שלי, והדברים שמעניינים אותי, ואיפה זה כאילו, עבודות…
כנרת: אוי, שאלה מעולה.
מיכאל: זה כאילו, כי זה מתחבר ביחד.
כנרת: אוקיי. זה שאלה מעולה.
מיכאל: מה שסיפרתי לך ב… הסיבה שבאתי לדבר איתך על המהלך הגדול שעשית עם מיקרו-קופי, זה כי אני רוצה לעשות משהו דומה עם עיצוב ללא קוד.
כנרת: כן.
מיכאל: ב-Webflow ובכלים דומים שמעצבים יוכלו בעצמם לעשות את האינטרנט, לעצב אותו ולעשות כמו שצריך. כי התהליך הזה שבור היום. זה לא פעם ראשונה שאני מדבר על זה בפודקאסט, אז אני לא ארחיב את זה יותר מדי, אבל היום כל דבר שאני עושה כאילו, וכל כזה סדנה וקורס שאני מצליח למכור או כל מקום שאני הולך ומציג את זה קצת, או כזה… אז אני מרגיש שזה כאילו עוד נקודה בדרך… זה כאילו מייצר את זה. כל דבר הוא גם… הוא לא רק משהו שאני עושה עבודה או לקוח, שיושב לי על הראש, להפך, זה כאילו משהו שאני מרגיש שבונה אותי כבן אדם, כמישהו שיש לו דעה על דברים באופן כללי כאילו.
כנרת: כן.
מיכאל: זה חלק מהזהות שלי כזה. לא יודע אם זה בסדר להגיד שתוכנה מסוימת, היא חלק מהזהות שלי… [כנרת צוחקת]
מיכאל: וזה כאילו משימה שלקחתי על עצמי, זה כאילו חלק, זה החזון שלי.
כנרת: נכון. ואני חייבת לדעת שזה באמת מה שמפריד את תחילת הדרך שלי עם מיקרו-קופי, שזה היה מאוד מאוד לבנות יש מאין, לבין עכשיו, שזה יותר… עכשיו זה כבר נהיה קצת עבודה, אוקיי? כלומר, עכשיו זה כבר… יש כבר את המתודולוגיה, כבר יש… כבר זה בנוי.
מיכאל: כן.
כנרת: ועכשיו זה פשוט… זה לא פשוט, זה מאוד מורכב וכיף, לתת את השירות הזה. אבל כבר אין את ההתרגשות של ה-לבנות משהו, כמו שאתה מתאר, אוקיי? זה לא שאין, תמיד יש, זה אוקיי? אז יש עכשיו את החוזה בצרפת, וזה. כל הזמן יש עדיין התרגשות של דברים חדשים.
מיכאל: שזה מעניין, אני רוצה להגיע לזה אחר כך.
כנרת: אוקיי. אז כל הזמן יש התרגשות של דברים חדשים, כי זה באמת תחום בבנייה, אבל ה-hands-on, השירות ללקוחות, קצת התחיל להיות עבודה, והוא משהו שכן רציתי להפחית ממנו קצת. יש לי עדיין קושי מאוד גדול עם ציפיות. תמיד היה, כאילו, תמיד יש לי. אני חושבת שמה שהיה הכי קשה לי בעבודה מול לקוחות, זה הציפיות, אוקיי? אני לא אוהבת שמצפים ממני לדברים, אבל זה המקצוע שלי [שניהם צוחקים] זה המון ציפיות, זה הרבה סטרס. ואם יש לי סדנה שמשלמים לי עליה הרבה כסף, אז גם אני, זה הרבה סטרס, של מצפים ממני, ושהיא צריכה להיות טובה, ושהאם בסוף הסדנה הם יגידו, "מזל שהזמנו את כנרת".
מיכאל: כן? זה מה שאת עדיין מרגישה?
כנרת: תמיד.
מיכאל: למרות שהעברת אותה כבר אלף פעם?
כנרת: למרות שהיה…
מיכאל: שאת מעבירה אותה בעיניים עצומות? עדיין?
כנרת: אפילו, אפילו, תמיד. אני… ממש חשוב לי, שבסוף הסדנה הם יגידו, שהם ירגישו, הם ידעו, שהם קיבלו מלא מלא ערך. ועד שאני לא אראה אותם בסוף הסדנה, עם העיניים הבוהקות של "וואי, מדהים, אנחנו רצים לשנות את הממשק", אני לא ארגע. זה תמיד, עד שאני רואה אותם, אומרים "אין, מדהים, אנחנו הולכים לשנות הכל".
מיכאל: ולמרות שראית את זה כבר אלף פעם…
כנרת: אלף פעם.
מיכאל: ואלפי עיניים עם לחלוחית ו… לא לחלוחית.
כנרת: זוהרות, זוהרות.
מיכאל: זוהרות עם כזה דמעה קטנה בקצה.
כנרת: כן, כן.
מיכאל: זה עדיין כל פעם מלא בסטרס?
כנרת: א… לא יודעת אם סטרס זאת המילה, אבל עדיין אני…
מיכאל: אז תדייקי, כן, את עורכת לשונית.
כנרת: [צוחקת] אני עדיין מגיעה לסדנה בתקווה, או לא, תקווה זה לא מילה טובה גם, אז שאלה טובה, אז מה המילה? אני עדיין מגיעה לסדנה ואומרת, אני ממש רוצה שזה ייתן ערך, אפילו שאני יודעת שזאת סדנה שנותנת ערך.
מיכאל: לא, זה ברור, אבל…
כנרת: אין למה לעשות זה…
מיכאל: אבל אמרת ש…
כנרת: ציפיות, כאילו ציפיות. אני מרגישה שיש פה ציפייה ושאני צריכה לעמוד בה.
מיכאל: ואתה עדיין אומרת…
כנרת: זאת הרגשה.
מיכאל: ואת לא במאה אחוז חושבת שכאילו "אני יודעת לעשות את זה".
כנרת: זה שתי רמות, יש רמה אחת שאומרת, את יודעת שזה נותן ערך, כי עשית את זה כבר מיליון פעם, ויש את הרמה השנייה שאומרת, הלוואי, הלוואי, הלוואי, שזה ייתן ערך. והם שניהם חיים ביחד.
מיכאל: כן.
כנרת: כל הזמן, כן, כל הזמן.
מיכאל: הבנתי.
כנרת: בכל מוצר, אגב, ממש בכל מוצר, גם כשאני מגישה מסכים עם מיקרו-קופי, וגם כשאני מגישה אפיון שפה, גם כשאני עושה סדנה. בכל מוצר אותו דבר. ונראה לי שזה, גם כשהייתי עורכת לשונית זה היה לי ככה. זה הרצון לקבל את הפידבק הזה מהלקוח, של "וואו". למי אין את זה, אבל? יש כאלה שאין להם, שזה עובר להם, שהם כבר לא מחכים ל"וואו" הזה? אם כן, אז כאילו, חבל.
מיכאל: נגיד, כששבוע שעבר התחלתי ללמד בפירמת הקורס של Webflow…
כנרת: כן.
מיכאל: שזה כאילו מרגש בפני עצמו, ומפחיד, ומלחיץ, וכל ה-stuff הזה, אבל השיעור הראשון, הוא מבוסס… האופן שבו הוא בנוי, זה גם סדנה שהייתי מעביר בקורס של שגיא שרייבר, במלא מקומות, כאילו. יש לי המון נסיון בלהעביר את הסדנה הזאת, והיא טובה ואיכותית, את השיעור הראשון כסדנה. אז מצד אחד, ברור שאני מתרגש, וברור שזה, כאילו, הלקוח הכי גדול שהיה לי עד עכשיו בסיפור הזה, וברור שזה חתיכת וי גדול בתוך ה… ואסור לי להפיל את זה, כאילו.
כנרת: כן.
מיכאל: אבל הדרך שאני מרגיע את עצמי, זה אומר, "מיכאל, זה כבר לא פעם ראשונה שאתה עושה את זה. כבר ראית עיניים זגוגיות ולחלוחיות, וכאילו, כל הזה. אנשים שמתרגשים אחר כך עם מה אפשר לעשות עם זה".
כנרת: אבל אתה עדיין צריך להגיד לעצמך את זה.
מיכאל: ואז, כאילו, זה עובד.
כנרת: זה עובד, אני לא נשארת בבית. אני באה לסדנה. [צוחקים] כן, זה עובד. אבל זה לא הופך אותי לשאננה, אף פעם. אף פעם. אני תמיד נשאר מאוד אדג'י כשאני באה, אפילו שאני מעולה בזה. זה תמיד יהיה.
מיכאל: כן.
כנרת: ולגבי מה שאמרת על זה שזה חלק ממך, שזה חלק ממך, שאתה לא מרגיש שהעבודה וזה הם שונים, כאילו שהעבודה ואתה זה אותו דבר, אז אתה לא צריך את ההפרדה הזאת בעצם בין עבודה לחיים, אז זה באמת בתחילת הדרך פחות צריך את ההפרדה הזאת, אבל עכשיו, כבר כן, עכשיו זה כבר כן נפרד. אני חייבת להגיד שזה לא עד הסוף נפרד, כי נגיד יש את הקהילה שאני מנהלת, ששם זה לגמרי אני, זה אני שם, וזה עם אנשים שם, וזה לא מרגיש לי עבודה. אני חושבת שזה בעיקר מול לקוחות. מול לקוחות זאת עבודה. אבל בוא נגיד שאם היה לי 20 מיליון שקל, לא חושבת שהייתי ממשיכה מול לקוחות. מצד שני, בקהילה אולי כן. בקהילה כן, את הספר כן.
מיכאל: וואי, זו שאלה מעולה.
כנרת: זו שאלה מעולה. אתה היית ממשיך לעצב, אם היה לך עכשיו 20 מיליון שקל?
מיכאל: א… וואי, נראה לי שלא. למרות שבזמן האחרון יש לי כמה לקוחות מעולים.
כנרת: זהו. זה לא קשור.
מיכאל: זה, אני לא יודע, עוד מוקדם להגיד, כן? אבל יש לקוחות מעולים, שאני מרגיש שאני ממש נותן להם ערך טוב. גם ערך טוב, וגם התקשורת שלי איתם, וגם אני גדל מלעבוד איתם. אז באיזשהו מקום, תראי, יש אנשים שאומרים ש-20 מיליון זה כלום.
כנרת: 20 מיליון זה באמת לא כל כך הרבה. [צוחקת]
מיכאל: אבל מיליארד.
כנרת: תראה, אבל מיליארד. כן, זה לא משנה, זה כמובן השאלה התיאורטית של עבודה מול לקוחות.
מיכאל: אם הייתי, אם היה לי 20 מיליון שקל, אז הייתי בצורה הרבה יותר בטוחה וברורה בוחר את הלקוחות שלי, ועובד רק עם אלה שממש טוב לי אתם, רק ברור לי שאני יכול לתת להם ערך, ורק, כאילו הכל היה מאוד מאוד מפוקס על… בלי כזה פרויקטים שאתה חייב.
כנרת: אהה… אז כן, לשמחתי את זה אני עושה היום גם בלי ה-20 מיליון [צוחקת]. והלקוחות שלי מדהימים, ואני נותנת להם מלא ערך, ועדיין אם היה לי 20 מיליון, אני הייתי, הייתי בתחום החברתי בכלל, ולא הייתי עובדת, הייתי לגמרי בתחום החברתי.
מיכאל: היית קלישאה על עשירים שבאים לתחום החברתי?
כנרת: פחות, פחות, לא, אבל הייתי לגמרי עובדת בתחומים חברתיים, ולא עובדת בזה, אבל כן, לא עשירים… הקלישאה ששמים את הכסף שלהם וזה, הייתי עובדת בזה. זה תכל'ס החלום שלי.
מיכאל: אז מה עוד את אומרת על איזונים?
כנרת: אז אוקיי, אז התחלתי להגיד באמת, את העניין של ההפרדה ביני לבין העסק שלי. אז חוץ מזה שבתחילת הדרך ובהמשך הדרך זה שני דברים שונים, אני מסכימה לגמרי שהעסק שלי הוא אני, בהרבה מובנים.
אני חושבת שאחת הדוגמאות הכי טובות לזה זה כשמטיילים בחו"ל, אוקיי? ואומרים לך שאתה צריך להתנתק, נכון? שאם אתה נוסע לחו"ל, אז כאילו, אז תתנתק, תתנתק מהעבודה, תתנתק, תתנתק. ואף פעם זה לא עבד לי, ותמיד היה לי מצפון שזה לא עובד לי, שאני לא מצליחה להתנתק. מצליחה, כן? כאילו צריך להצליח להתנתק. ולא הצלחתי אף פעם, עד שהבנתי שזה מטומטם לנסות להתנתק מהעסק שלך, כשאת עצמאית והעסק שלך הוא את. את לא יכולה להתנתק מהעסק שלך. הקהילה ממשיכה לעבוד, לקוחות שולחים אימיילים, אז אני לא יושבת כל היום, אבל אני לא מתנתקת. אני פותחת כל בוקר בחו"ל, בן זוגי ישן, מתי, הוא מתעורר יותר מאוחר, אני פותחת כל בוקר בחו"ל בלפתוח את הלפטופ, אני פותחת את הלפטופ, אני עוברת על אימיילים, אני עונה בקהילה, אני עושה כל מה שצריך לעסק שלי, סוגרת את הלפטופ, מעירה את מתי ומתחיל היום. אני, כאילו דווקא כשהתנתקתי הייתי הכי בסטרס.
מיכאל: כן.
כנרת: וכשאני לא מתנתקת, כשאני כן יודעת מה קורה, כשאני עם יד על הדופק, כשאני עושה את מה שדחוף, אני הרבה יותר מצליחה ליהנות, אז אני לא… ואני משייכת את זה למה שאתה אמרת, שאנחנו, אנחנו זה העסק שלנו, והניסיון להתנתק ממנו, זה כאילו מה שנכון לעשות להתנתק?
מיכאל: זה כזה מחשבה של שכירים.
כנרת: אבל זהו, זה קצת מחשבה של שכירים. אני לא יכולה ולא רוצה להתנתק מהעסק שלי כשאני בחו"ל. אני רוצה לדעת מה קורה בו, אני רוצה להיות עם יד על הדופק, ואז השעות שאני לא עם לפטופ הן הרבה הרבה יותר רגועות ושקטות.
אז בקצור מה שאני רוצה להגיד לעצמאים, זה שתעשו מה שמתאים לכם, ולא מה שצריך, ולא מה ש… כאילו נכון לעשות. תבדקו איפה באמת אתם שקטים ורגועים, ותלכו עם זה. זה פי אלף יותר חשוב. וזה גם נכון, לאיזון של כמה עבודה. לא כי צריך, יש לי לקוחות, אז אני צריכה לקבל את כולם. לא, ממש לא, אם את רוצה ערבים פנויים, תגידי לחמישה לקוחות מעשרה - לא. זאת החלטה שצריך לקבל ולעמוד בה, פשוט.
מיכאל: זאת החלטה שקשה לקבל רצח, אבל.
כנרת: כן, שוב, אולי בתחילת הדרך קשה לקבל אותה, ולא צריך לקבל אותה בתחילת הדרך. כלומר, כל עוד אתה בונה משהו, עד הסוף.
מיכאל: לא, נכון, אני לא מרגיש שם, אבל… כאילו, אני מרגיש שיש כל הזמן סטרס כלכלי בחיים שלנו.
כנרת: כן, נכון.
מיכאל: שכשאתם מדברים עם אנשים שממדינות אחרות, אז הם פחות חווים את זה.
כנרת: נכון.
מיכאל: גם לא ברור למה אתה מתעסק בזה כל כך.
כנרת: נכון, ממש ככה. ממש ככה.
מיכאל: אז כאילו, בתוך זה, מה שאת אומרת, זה כאילו…
כנרת: נכון. שוב, אני אומרת, אז בפירוש הורדתי הכנסה. כלומר, ברגע ש… אצלי זה עדיין מחובר הזמן, כאילו, התמחור הזמן שלי עדיין מחובר במידה כזאת, שכשהורדתי עבודה, ירדה הכנסה. אבל היא לא ירדה לאפס, כי עדיין… כי שוב, כי אני במקום שבו… אז אני יכולה להכניס הרבה כסף, גם במעט עבודה יחסית. אהממ… אבל זה כן, בפירוש, החלטה להכניס פחות, וזה אומר גם לרדת קצת באיכות החיים, אבל זה לא שאנחנו מוותרים על אוכל. אוקיי? אז השאלה, מה חשוב לנו? זה בסופו של דבר סדר עדיפויות. מה חשוב לנו יותר? זמן פנוי להליכה בערב. אוקיי? פשוט להליכה, אוקיי? לספורט. לפנות זמן לפעילות גופנית, אפשר כאילו שעה בערב לפעילות גופנית? אפשר? זה כאילו כזה מוגזם לבקש? אז אם בשביל זה צריך לקוח אחד פחות, אז לקוח אחד פחות. שעה בערב על פעילות גופנית, זה יותר חשוב מלקוח. זה יותר חשוב מעוד כסף. שוב, זה כסף שהוא חשוב לנו מאוד, כי אנחנו באמת בסטרס הכלכלי פה, אבל זה סדר עדיפויות שצריך לעשות. במקום שאני כבר יכולה לעשות אותו לשמחתי. פעם לא הייתי עושה אותו.
מיכאל: כן.
כנרת: כן, אז תלוי איפה אתם… אה… בדרך הזאת.
מיכאל: אני מרגיש שלמדתי מלא דברים היום. אני אגיד לך מה אני מוציא מזה.
כנרת: כן, מה אתה מוציא מזה?
מיכאל: א', אני מרגיש שזה בסדר שאני כל הזמן עסוק. כל הזמן עושה את מה שאני עושה.
כנרת: אוקיי.
מיכאל: שזה לגיטימי בשלב שבו אני נמצא.
כנרת: ברור.
מיכאל: זה לא שזה לגיטימי. זה לגיטימי לא כאילו בעיני החברה, בעיני "בעינייך".
כנרת: ברור.
מיכאל: בהשוואה לתהליך שאת עברת. שזה נראה לי השוואה יותר טובה מחברים שלי ששכירים. או כזה.
כנרת: לגמרי. בהחלט.
מיכאל: לפני השיחה כשאמרתי לך "איך עשית את כל המהלך הזה של מיקרו-קופי?" וכתבת כזה רשימה.
כנרת: כן.
מיכאל: בלוג, זה… טה, טה, טה, טה. אז פתאום הבנתי את כל הדרך שיש לי לעשות עוד. וגם הבנתי שיש דברים… שכאילו כל מיני stuff, כל מיני תהליכים, כל מיני תחומים מתחברים בסוף לסך היכולות. זאת אומרת שיש דברים שכבר ידעת מראש, יש דברים שלמדת תוך כדי, יש דברים ששמעת מהלקוחות שלך…
כנרת: נכון.
מיכאל: ובסוף, כל אחד מהדברים שהוא נתקל בהם, מה-skill שיש לו, מחבר את מה שנהיה.
כנרת: יש לי דימוי לזה, אני יכולה לספר אותו?
מיכאל: יאללה.
כנרת: יש לי דימוי של עץ עם פירות, ושאני רוצה להגיע לפירות שעל העץ, אוקיי? זה דימוי שהיה לי אחרי שאיזה מיזם שלי נכשל, כישלון חרוץ, ואז הבנתי את הדבר הזה. אז יש פירות על העץ, ואני רוצה להגיע אליהם. וכל דבר שאני עושה, כל מיזם שאני עושה גם אם הוא נכשל, וכל דבר שאני מנסה, וכל דבר שאני לומדת, כאילו מוסיף אדמה לאיזה תלולית על הרצפה, שבסוף התלולית כבר תהיה מספיק גבוהה שאני אגיע לפירות.
[נשמעת מנגינה]
אבל אני לא יודעת מתי היא תגיע לפירות. מה אני מתכוונת? נגיד במיזם שלי שנכשל, אז למדתי מלא מלא מלא כלים, אבל הוא נכשל בסוף. אבל אחר כך, כשהיה את המיקרו-קופי, היו לי מלא מלא מלא כלים שהשתמשתי בהם כדי לקדם את המיקרו-קופי.
מיכאל: כן.
כנרת: אוקיי? מעריכה לשונית, עריכה לשונית זה לא מיקרו-קופי, אבל בתוך עריכה לשונית למדתי מלא כלים, שאחר כך, כשהגיע מיקרו-קופי, יכולתי להשתמש בכלים האלה, ולהגיע לפירות של העץ. כלומר כל דבר שאנחנו עושים, בכל שלב בדרך, הוא כאילו מוסיף גובה לתלולית הזאת, בסוף היא מגיעה לפירות, התלולית. כל מיני דברים ביחד מצטברים, ומצטברים ומצטברים, ובסוף זה מגיע. זהו. זה מה שרציתי להגיד.
מיכאל: ואני מסכים עם זה. מבחינת תהליך כאילו, משמח אותי לשמוע את הדרך שלך.
כנרת: אוקיי.
מיכאל: כי יש בה מין כאילו רעיון, משהו שהתפתח דרך עשייה ודברים, והצלחת להוציא מזה כמויות מאוד גדולות של ערך לעולם ופרנסה ו-stuff וזה כאילו ממש מגניב לראות. אז שמחתי שבאת, כנרת.
כנרת: שמחתי לבוא, תודה.
מיכאל: וגם אתם. שמחתי שהקשבתם עד עכשיו ובואו לקבוצה. אני אוסיף אותך לקבוצה.
כנרת: בשמחה.
מיכאל: שתדברי איתם, אם יש שאלות או דברים. לא דיברנו המון על מיקרו-קופי.
כנרת: טוב מאוד דווקא. [מגחכת]
מיכאל: אבל נגענו בכל מיני נקודות שלפעמים קצת מרגישות איזוטריות, אבל לי היה מאוד חשוב לשמוע את זה. בשביל עצמי, ואני מקווה שגם בשבילך. אז בואי נהייה בקשר.
כנרת: יאללה ביי.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments