הפרק אירחתי שתי נשים עוצמתיות ודיברנו על החיבור בין החיים לבין עסקים ויצירה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 25/03/2024.
רויטל: ברוכים הבאים לפרק פודקאסט נוסף שלי בפודקאסט "לצלול עמוק". היום אני מארחת שתי חברות טובות שלי: לבנת אורינובסקי ומזל כהן. אני לא חושבת שאני באמת צריכה להציג אותן, כי הן מספיק חזקות, מספיק משמעותיות, שאין אחד במדינה שלא שמע עליהן. הפרק אנחנו נדבר על כמה נושאים, וככה הכנתי שאלות וקודם כל, לפני הכל, מה שלומכם? איך אתן?
לבנת: אצלי מעולה.
מזל: מהמם.
רויטל: כן, אנחנו דיברנו…
מזל: איזה כיף!
רויטל: כן, זה ממש כיף. אנחנו דיברנו פה משהו כמו, לדעתי, שעה ברצף, אנחנו לא מפסיקות לדבר, כי באמת העולמות שלנו כל כך מנוגדים באיזשהו מקום, אבל גם כל כך משותפים.
מזל: יש הרבה עקרונות.
רויטל: הרבה עקרונות. ואני חושבת שאחד הדברים שאני הכי מתרשמת, נגיד, מהחברות הזאת ומהשותפות הזאת, שמצד אחד את, יש לך איזה שהם סט ערכים של דת וחיבור לבורא ממקום שהוא דתי ותפילה, ואני לא אומרת שככה אני מגדירה אותך…
מזל: כן.
רויטל: אבל רגע, אני רוצה לשים על זה… חשוב לך הכשרות והכל, ומצד שני, מישהו שיאכל, שאת יודעת, שרימפסים [צוחקות], עניינים, ויש כאילו חיבור ו…
מזל: נכון.
רויטל: ואין שיפוטיות, ואין ביקורתיות.
לבנת: לגמרי.
רויטל: וזה משהו שקורה ברמת המיקרו, והייתי רוצה שהוא יהיה ברמת המאקרו. שכולנו נקבל אחד את השני, שלא נגדיר אנשים לגבי מה אתה אוכל או מה הנטיות המיניות שלך או איך אתה נראה, או… זאת אומרת, להיות בשיתופיות, ולקבל…
מזל: לראות את המעבר.
לבנת: לגמרי.
רויטל: כאילו, מעניין להבין איך התחברתם, הבנת למה אני מתכוונת?
מזל: כן, כן. שואלים אותך?
לבנת: זה שאני מבחינתי, שומרת כשרות, שומרת שבת וזה, זה כמו שמישהו היה אומר לי שהוא קם בחמש בבוקר. זה לא משפיע בשום צורה על החיבור שלי איתו, כאילו, זה לא גם שאני…
רויטל: אז למה אנשים חושבים ככה?
לבנת: אני אגיד לך מה היה מפריע לי. אם היא הייתה בן אדם שמאמין בדת, ודתייה שפשוט עושה מה שכתוב בתורה, בלי להבין, רק כי אמרו לי, והייתי מרגישה בוייב שזה לא בן אדם שיודע מה הוא עושה, הוא לא עושה את זה מתוך איזה עיקרון או אג'נדה שהוא מבין, וגם מבין איך זה תורם לו לחיים, אלא יש אנשים, ואני, והכרתי דתיים כאלה, פשוט עושים כי זה מה שכתוב. "כל הסמוי מן העין אין בו ברכה", לא מעלה הצלחות. זה בכלל לא מה שכתוב…
רויטל: כן.
לבנת: כאילו, נגיד, היא הסבירה לי את המשפט הזה כי היא באמת מבינה וחקרה על התנ"ך וזה, והיא אומרת משהו אחר בכלל והיא מוצאת איך הדברים מהתנ"ך בעצם יהיו אמונות מקדמות, והיא מוצאת איך זה יקדם אותה, וכאילו…
מזל: כן.
לבנת: בגלל זה אני אומרת, שתאמין מבחינתי בוילון, מה זה משנה? הווילון הזה מקדם אותה, היא מבינה למה היא מאמינה בו? היא עושה את זה לא כי היא הולכת אחרי העדר, אלא כי באמת באמונה מלאה, היא מבינה למה היא עושה כל דבר שהיא עושה. אז מבחינתי זה בן אדם שאני מוצאת חיבור איתו.
רויטל: כן.
לבנת: ולא אכפת לי במה בן אדם מאמין, אכפת לי כאילו מאיפה זה מגיע.
מזל: נכון, נכון.
לבנת: זה יותר ממה ש…
מזל: דרך אגב, אני חייבת להוסיף על זה שאותי המון שואלים על החיבור שלנו בהודעות. כל הזמן, איך זה מתחבר? איך אתם מתחברות? אני חושבת שכאילו הדת, היא בסוף כלי. כלי להיות אדם יותר טוב, זה בסוף בשבילי, כאילו, בוא נדבר על זה. זה בכלל לא קשור רק לקשר שלי עם בורא עולם והכל, כי אם אני עכשיו נגיד, אמדוד את הקשר שלי עם בורא העולם, 'אוקיי, עשיתי מצווה? אז מגיע לי שכר'. אז אני לא רוצה להיות שם. אני רוצה לקבל שכר מהקב"ה ככה, כאילו באופן טבעי, כי אני הבת שלו והוא דואג לי, כמו שאני רוצה להעניק לילדים שלי בלי שהם עכשיו יבואו ויתנו לי, זה איזושהי אהבה כזו שאין לה…
רויטל: אין תנאים.
מזל: אין בה תנאים, בדיוק. ואני נגיד, מסתכלת על לבנת, אני רואה אצלה המון ערכים, שהיא לא תגדיר אותם שהם קשורים לדת, אבל הם הכי קשורים לדת. כאילו היא הכי דתייה בהם, ואני יכולה גם לראות חברות אחרות שהן דתיות ולא יהיה להן את הערכים האלה, אז הדת זה נחמד והכל, אבל יש דרך ארץ קדמה לתורה, ואני קיבלתי את הזכות להיוולד בבית דתי ולהיחשף לכל המצוות ולכל הדברים האלה, ובאיזשהו מקום אני כאילו קיבלתי את זה במתנה. זה לא, אם הייתי גדלה בבית של לבנת, לא הייתי רוצה שישפטו אותי, כאילו מה, מה הקשר? אז זה משהו שאני תמיד, כאילו שאנשים שואלים אותי, אני לא עכשיו נכנסת לזה יותר מדי, אבל אני אומרת להם אתם מסתכלים בעיניים החיצוניות, דברו איתי, שתסתכלו קצת מעבר, כאילו…
רויטל: כן.
מזל: זה משהו אחר, זה משהו שאי אפשר לראות.
רויטל: יש גם הרבה אנשים שמחוברים לדת ומציגים אותה בצורה לא מדויקת, שאתה חייב לעשות את זה, רגע תתפלל…
מזל: נכון.
רויטל: תניח תפילין, תעשי את זה, תשימי כיסוי ראש, תדליק רגע נר, אם בא לך. [צוחקת]
מזל: כן.
רויטל: או אפילו לא להגיד לבן אדם, כמו, את יכולה לעשות בעצמך, ואם אני אעשה את זה, מישהו מהסביבה שלי תגיד, וואי, מה את עושה? ותתעניין במה שאני עושה…
מזל: נכון.
רויטל: אז אני אשתף אותה.
מזל: כן.
רויטל: אבל לא מתוך מקום של להלחיץ ואני חושבת שזה מה שאת עושה, ואת עושה את זה מהמם, וזאת הסיבה שאת גורמת להבין ולרצות עוד על פרשת השבוע…
מזל: [צוחקת] כן.
רויטל: על הדברים שאת עושה, על כמו שאת מתאמנת, את הולכת להתאמן, את אומרת "אני הולכת לעשות עכשיו מצווה", נכון?
מזל: בדיוק, כן, מצווה, לגמרי.
רויטל: שמה המצווה? כי אני, זה מה שאני זוכרת, אז זה מה שהייתי רוצה שהאנשים ש…
מזל: מצוות בריאות הגוף, אנחנו צריכים לשמור על הגוף שלנו, זה מצווה.
רויטל: כן.
מזל: איך אני אפעל בעולם, אם אני אהיה בן אדם חולה, עייף, חסר אנרגיות? כלומר האנרגיה שלי בסוף מגיעה ממה שאני עושה עם הגוף שלי.
רויטל: כן.
מזל: וברגע שאני מסתכלת כל זה כאל מצווה, אז עכשיו דתיים שלא שומרים על הגוף שלהם, מה הם יגידו?
לבנת: יש בתנ"ך מלא דברים מדהימים.
רויטל: נכון. אני מסכימה איתך.
לבנת: העניין הוא שאנשים בוחרים את מה שהכי נוח להם לקחת, ובלי להסתכל כאילו באמת על העומק של הדברים. נגיד, מה אמרת לי על המשפט "כל מה שסמוי מן העין אין בו ברכה"? זה משהו…
מזל: ש… כן.
לבנת: אחר בכלל, זה לא שאסור לנו לספר על הצלחות. היא אמרה לי את זה ואני אומרת: "בואנה, כאילו מה שאת אומרת זה הרבה יותר מקדם ממה שאנשים חושבים שהוא משפט".
מזל: נכון, בעצם "אין הברכה שורה אלא בדבר הסמוי מן העין", זה אומר שברגע שאנחנו אומרים, נגיד, יש לי פה שטר של מאה שקל, אני אומרת, אוקיי, זה מאה שקל, אמן, זה מאה שקל. עכשיו, המאה שקל האלה, אתם מכירים את האנשים האלה שיש להם ברכה, שהם יודעים לקחת מאה ולהפוך את זה לאלף ואלפיים ויש אנשים… והפוך!
לבנת: זה לא רק מאה, זה לא רק מה שרואים בעין.
מזל: בדיוק, אז בעצם זה להתחיל לתרגל ראייה שהיא הרבה מעבר, ראייה שהיא אפילו רוחנית יותר, שאני אומרת, אוקיי, הקדוש ברוך הוא נתן לי מאה שקל, אני יודעת שזה יספיק לי להכל, זה יספיק לי לקניות שלי, זה יספיק לי… איך? זה הוא מסדר. אני לא יודעת. אבל אם אני אומרת לבורא עולם, אוקיי, זה מאה שקל, וזה מה שנתת לי, זה גם הרבה פעמים הסתכלות כזו של חוסר, מה יש לי רק מאה שקל? בואי תסתכלי על המאה שקל האלה כאילו הם אלף שקל, כי אם כרגע זה מה שיש לך, אז זה מה שאת צריכה, ואז יהיה לך ברכה. אני יכולה להיזכר בסבתא שלי, זכרונה לברכה, שאני קרויה על שמה, שהיא תמיד, באמת מכלום היא ידעה לעשות המון, תמיד היה לה סיר קטן כזה, אין לי מושג איך היא הייתה מאכילה את כל המשפחה בסיר הזה, כולנו היינו באים וכולם היו אוכלים. את יודעת, היום זה כאילו סיר לבן-אדם…
רויטל: נכון.
מזל: מבחינת השפע. אז איך את מסבירה את זה? ואיך כד קטן הספיק לשמונה ימים של הדלקת נרות כאילו?
רויטל: זה כמו שהיה לי בסדנת נשימות לפני שבועיים, עשיתי קנקן מים אחד לקבוצה של כמעט 30 בנות, ואני מוזגת לכל אחד מים, וזה לא נגמר. [צוחקות]
לבנת: וואו.
רויטל: לא נגמר, ויש עוד.
מזל: זה מדהים, זה מדהים, זה בדיוק זה.
רויטל: זה שפע וברכה.
מזל: אני חושבת שכאילו הראייה, רוב האנשים יש להם ראייה שיפוטית, ביקורתית, ולא מפרגנת. כאילו, יש לנו כל כך הרבה ואנחנו לא מצליחים כאילו, להיות שם בחוויה של היש.
רויטל: כן.
מזל: מבינה?
רויטל: כן. כן. כאילו צריך לשים לב ודגש לגבי מה שכן יש לי.
מזל: והסתרה, אפרופו ההסתרה, אוקיי, אם אני אסתיר את ההצלחות שלי, אם אני אסתיר את מה שאני עושה לאנשים, את מה שאנשים כותבים לי, אז מי ידע על מה שיש לי לתת? כאילו, איך אנשים ידעו על מה…
רויטל: כאילו, אני חושבת שמה שאת מנסה להגיד פה, ותקני אותי אם אני טועה, שיש… צריך… זה האג'נדה שלי, שצריכה להיות מחשבה מאחורי כל צעד. לא העיקר לראות כמה מלא המלצות יש לי, אלא אני רוצה לשתף את ההצלחות שלי, כי אני יודעת שככל שאני יותר אשתף, אני אוכל לעזור ליותר אנשים.
לבנת: נכון.
מזל: כן, בדיוק, נכון, זה המשמעות.
רויטל: כאילו שזה המשמעות מאחורי כל פעולה וצעד שאנחנו עושים.
מזל: בדיוק, אני יוצאת מעצמי.
רויטל: בטח.
מזל: אני לא מרוכזת בעצמי, אני מרוכזת בצד השני.
לבנת: ואנשים שלא משווקים, ושמפחדים לשווק ומפחדים להעלות הצלחות, אלה דווקא אנשים שהכי מרוכזים בעצמם.
רויטל: נכון.
לבנת: הם חושבים שהם הכי צנועים שיש והכי טובי לב, כי אני לא רוצה להשוויץ, ואני רוצה… אתם בסוף הכי אגואיסטים, כי אם הייתם מעלים את הדבר הזה, ואם אתם יודעים שמהסטורי הזה הייתם יכולים לעזור לעוד 20 אנשים שהיו מודעים פתאום לקיומכם, לפתרון שלכם ולכמה שאתם טובים במה שאתם עושים, ובמקום ללכת למישהו שעושה חרא עבודה או במקום לא ללכת בכלל, כי הם לא היו מבינים את הערך במה שאתם עושים, הם באים אליכם, משלמים, מקבלים פתרון, אתם משנים להם את החיים, כל אחד בדרך אחרת, וכאילו, זה לא להיות אגואיסטי.
רויטל: כן.
לבנת: הלשווק. ואני תמיד אומרת, אנשים שכאילו לא משקיעים מספיק בשיווק, בין אם… אני לא מדברת רק כלכלית, גם ברמת האנרגיה, בלהבין את החשיבות בכלל של שיווק, זה אנשים שאולי לא בטוחים שהם באמת ממש ממש טובים במה שהם עושים. כי אם אני יודעת שהפתרון שלי זה פתרון שעכשיו יכול לעזור למיליון אנשים, רק שיהיו מודעים לקיומו, אז אני אעשה את כל מה שאני יכולה רק בשביל לגרום לאנשים לדעת ש"היי, אני כאן, ואני טובה במה שאני עושה", ובן אדם שלא עושה את זה, באיזשהו מקום אולי הוא לא בטוח בעצמו מספיק.
רויטל: אז אני אגיד לך משהו, אני אגיד לך משהו, אני כל דבר שאני עושה, אני אף פעם לא מרוצה ממנו. אני אקבל… יש לי 30 תלמידות בכיתה, 30 מתוכן יגידו: "רויטל, וואו! איזה קורס, איזה מוצר, איזה הכל, לא, זה לא מספיק טוב". אז אני לא, אני באמת אומרת לעצמי, רגע, אני לא בטוחה בעצמי, אני לא בטוחה במה שאני עושה, אני לא מעריכה את עצמי.
לבנת: את בטוחה בזה שאת תמיד תהיי טובה יותר ובגלל זה מלכתחילה, הגעת לאותם 30 תלמידות וידעת לשווק את זה, כי ידעת שלא משנה מה, את תגרמי ללקוח להיות מרוצה ואת גם תדעי לשפר את עצמך. יש אנשים שמלכתחילה לא מספיק בטוחים במוצר, בתוצאה שהם נותנים ואז אומרים: "טוב, מי שיגיע אליי, יגיע, אני לא עכשיו אדחוף לאנשים בפנים את מה שאני עושה".
רויטל: כן.
לבנת: לא, אני כל כך טובה במה שאני עושה, שהתוצאות שלי כבר ידברו את זה ואני חייבת להראות.
רויטל: כן.
לבנת: גם כשאני מראה את העובר ושב, למה אני מראה את העובר ושב? למה אני מראה כמה כסף אני עושה? כדי ל… 'הנה, אני יכולה לקנות 50 תיקי גוצ'י ואתם לא'…
[רויטל צוחקת]
לבנת: לא, זה גם לא מעניין, כאילו מי שרואה איך אני מתלבשת ואיך אני חיה את החיים שלי, רואה שכאילו הימים שלי לא סובבים סביב כסף ברמת החומר של הכסף. הסיבה היחידה שאני מראה את הדברים האלה, זה כדי להראות לבן אדם את הפער, לאן הוא יכול להגיע אם הוא יעשה את הפעולות הנכונות. ואני מראה בעצם גם את הדרך. ואז אני מראה את התוצאה ואז הבן אדם מבין, אוקיי, לה יש מיליון בעובר ושב, לי יש 200 אלף או 20 אלף או אלפיים, לא משנה מה. אוקיי, יש פה פער, היא יכולה ללמד אותי לצמצם אותו, אני מציעה פתרון, זה לא שאני באה ואומרת: [צועקת בקול מתנשא] 'הא! אתם לא תגיעו לזה, זה העובר ושב שלי', אני מציעה פה fucking פתרון ובעצם גשר לפער הזה.
רויטל: כן. על ידי שיווק, אתם יכולים גם להגיע לזה שם.
לבנת: בדיוק, בדיוק, בדיוק. ואנשים שמבינים את זה, אלה האנשים שמגיעים אצלי להצלחות. אנשים שרואים את העובר ושב ואומרים: 'אה, איזה שוויצרית', הם לא מצליחים להבין את העומק של הדבר, או כי הם לא בעלי עסקים והם לא מבינים בשיווק או כי הם מגיעים מראש עם אמונות מגבילות, שמי שמראה כסף, באמת, "כל הסמוי מן העין…", כל מיני דברים שכאילו לימדו אותם…
מזל: כן. אז הוא משוויץ.
לבנת: שלא הבנו באמת את המשמעות שלהם, כמו שצריך.
רויטל: כן, כן. את יודעת, זה מזכיר לי שהיה איזה יום אחד שהלכתי למשרדים בקניון שעבדתי, במשרדים שהשכרתי מזמן, והיה שם מישהו בבית קפה וככה הפלאפון שלו היה פתוח וראיתי את האפליקציה של החשבון בנק שלו וכזה אמרתי: 'יואו, איזה אלוף! יש לו שישים אלף שקל בחשבון, זה מדהים', כי מבחינתי זה היה נראה…
מזל: וואו.
רויטל: באמת משמעותי…
מזל: כן.
רויטל: כי אני לא גדלתי ולא הייתי בסביבה כזאת, זה תמיד היה מינוסים והלוואות ואין כסף ויש קושי, ואני אומרת יואו, איזה כיף, שיהיה לו יותר! כאילו, אני גם רוצה להעביר פה לאנשים שכשאתם רואים שיש למישהו טוב, תגידו איזה כיף! כאילו, באמת ממקום נקי. וזה יחבר אתכם לעוד יותר טוב גם בחיים שלכם.
לבנת: נכון.
מזל: לפרגן.
רויטל: לפרגן, לפרגן. וגם אני חושבת ש… עכשיו שאני חושבת על זה ממש, זה כזה טוב שאת עושה את זה, את הצילום מסך של החשבון בנק שלך, אני אסביר לך למה. בעולם הטיפול יש… ובעולם זימון המציאות, יש עיקרון מאוד מאוד חזק: מה שאתה יכול לראות, גם יכול לקרות.
לבנת: הוא אפשרי עבורך.
מזל: נכון.
רויטל: זאת אומרת, אם…
לבנת: ואני עושה שזה לא יהיה אפשרי רק עבורי, זאת אומרת, אני לא אגואיסטית פה, אנוכית, חושבת את עצמי, אה, אני אשמור את זה בסוד, שיש לי מיליון בעובר ושב…
רויטל: אני גורמת לכם להבין שגם אתם יכול לעשות, כן?
לבנת: לעוד מלא אנשים זה אפשרי.
רויטל: כי אם נגיד עכשיו אני רוצה לגלגל כדור… לא, גלגל ענק של משאית, איך אני אעשה את זה? זה שוקל טונות. מספיק שאני אראה סרטון אחד של מישהו עשה את זה, זהו, גם זה יכול להתקיים עבורי.
מזל: אז אני יודעת שזה אפשרי.
לבנת: יש מישהי שהערצתי אותה לפני כמה שנים, כשעוד רציתי לפתוח עסק ועוד לא היה לי עסק, ועלה איזה סרטון שלה ביוטיוב, שניתחו איך היא עשתה 80 אלף שקל בחודש אחד מקורסים דיגיטליים. ואז מבחינתי, [אומרת בטון מתלהב] 80 אלף שקל בחודש! זה היה מטורף.
רויטל: כן.
לבנת: אני עבדתי אז בישראכרט, עשיתי כפולות, עשיתי אולי 6,800.
מזל: אדיר.
רויטל: וואו.
לבנת: וראיתי את הסרטון הזה, ואני אומרת, אוקיי, איך היא עשתה? אה, אוקיי, היא מכרה כמות כזו של קורסים דיגיטליים, אה, ושמה ככה וככה על ממומן, אז נשאר לה 80 אלף מה-120 אלף, ואני רואה את הדבר הזה, וכל כך הערצתי אותה מהסרטון הזה. זה כיווץ בי משהו שהיא עושה 80 אלף, ואני 6,000? לא ההפך, ראיתי שזה אפשרי.
מזל: אני… כן. אבל לדעתי…
לבנת: והיום אני כאילו עושה על קורסים דיגיטליים פי עשר, וכאילו, ואני אומרת…
מזל: כן.
לבנת: והיום זה כבר לא מרגש אותי, כן? אבל אני מדברת אז, כשהיה באמת פער ביני לבינה…
מזל: כן.
לבנת: אז אני הייתי מסתכלת על הדברים האלה בעיניים נוצצות. ואלה האנשים שלדעתי בסוף מצליחים, אלה שרואים אותנו…
מזל: נכון.
לבנת: האנשים שהם רוצים להיות במקום שלהם, ולא עולים בהם רגשות שליליים אלא חיוביים או עולים רגשות שליליים, הם מבינים מאיזה מקום זה מגיע, אני תמיד מספרת שהייתי רואה את מתן עולה על במות, הייתי ממש מקנאה בו, כשהתחלנו לצאת, הייתי ממש… הייתי אפילו, היו רגעים ששנאתי אותו בלא סיבה. [רויטל צוחקת ברקע] כאילו נטו, כי ראיתי שהוא מופיע, והוא על במות וזה ואנשים שומעים אותו, ואז באותה תקופה לא היה לי את הכמות ההשפעה שיש לי היום, ולא הייתי עולה על במות, ולא היה לי ביטחון להרצות למאות אנשים, וממש הייתי כועסת עליו, עכשיו הבן אדם לא עשה לי כלום, אבל עצם העובדה שכעסתי עליו, אני בן אדם שהוא תמיד סקרן, והוא תמיד שואל שאלות ותמיד מנתח, אז תמיד הייתי שואלת את עצמי, למה אני כועסת? למה עיצבן אותי שאני לא מבינה? למה? למה? למה? ואז הגעתי למסקנה שאני כועסת כי פשוט אני רוצה את התוצאה הזו. ואז התחלתי לעבוד על התוצאה. היום אני כבר לא… אין לי שום… אני כבר שם, כן? אז אני כבר, אין לי שום…
מזל: מדהים.
לבנת: רגשות שליליים עם הדבר הזה של מתן, אבל זה כי שאלתי את עצמי את השאלות, ולא כעסתי, אז זהו, יאללה, נמשיך היום בכעס. שאלתי את עצמי למה? אה, אוקיי, כי אני רוצה את התוצאה שלו, ואת יכולה להגיע? את יכולה גם הרי להרצות. נכון, לא עכשיו, לא היום לפתוח הרצאה של 300-400 אנשים, אבל תעבדי קצת…
מזל: כן.
לבנת: תעשי, תגדילי את הקהילה, תפתחי הרצאה, תצברי ביטחון, ותעשי.
מזל: נכון.
לבנת: וזה קרה שנה אחרי.
רויטל: מדהים.
מזל: מדהים. אני חושבת שיש עוד משהו שאנשים לא מבינים, כמה שפע יש. כלומר, אם אני רואה עכשיו שללבנת, אם לבנת מכרה, לא יודעת… אלף קורסים…
לבנת: אני לא אכעס, אם אני יודעת שאני יכולה… נכון.
מזל: לא, אז אני יכולה להגיד, רגע, אז היא כבר מכרה לכולם, אז או אם יש עוד…
לבנת: זו גם גישה בעייתית.
מזל: בית ספר לנומרולוגיה, אז אוקיי, היא לוקחת את כולם, את כל הלקוחות של הנומרולוגיה. וזה כל כך לא נכון. יש שפע של אנשים, שפע של לקוחות, שפע של כסף, זה כאילו בלתי נגמר, זה אינסופי, זה אף פעם לא יבוא על חשבון השפע שלי וגם לכל אחד יש את השפע שלו.
לבנת: נכון.
מזל: וזה משהו שכל הזמן צריך לזכור, שכאילו יש מספיק לכולם. יש איזשהו לחץ כזה של, אוקיי, אם היא עשתה לפניי… יש גם, והרבה בפרסומים: 'שהמתחרים שלכם לא'… הכול טוב! [צוחקת] המתחרים לא מעניינים. אני, יש לי את הנתיב שלי, את הדרך שלי. מה שצריך לבוא אליי, יבוא אליי, זה… ממש לזכור את זה כל הזמן.
לבנת: זה… אבל אנשים שחושבים ככה, זה אנשים שהם צריכים להיות ממש בטוחים בעצמם ובמה שהם מציעים, כי אחרת אני תמיד אסתכל לצדדים ולמתחרים שלי.
מזל: זה חד משמעית.
רויטל: זה תהליך, זה תהליך.
מזל: כן, כן. אבל זה שאת יודעת שהשפע הוא אינסופי ושתמיד יש הזדמנויות… את יודעת, הרבה פעמים מלחיצים אותנו, גם נגיד בנדל''ן: עכשיו יש מלחמה - לכו תקנו נדל''ן, עכשיו השוק בירידה - תשקיעו במניות, עכשיו… כאילו, יש הלחצות כאלה.
רויטל: כן, אני מבינה.
מזל: ואני אומרת, תמיד יש הזדמנויות. תמיד יש שפע…
רויטל: נכון.
מזל: תמיד…
לבנת: אבל את יודעת, זה מתחיל מהדברים הקטנים, את מדברת פה על משהו גדול. המתחרה שלי עושה החודש מיליון אז גם אני יכולה. יש עכשיו נדל''ן. את מדברת על דברים גדולים, בואי נסתכל רגע על הדברים הקטנים. לא נתנו לנו לזרוק אוכל לפח, ואני באתי מבית כזה, כי אם אני אזרוק אוכל, לא יהיה אוכל. מהדברים הקטנים לימדו אותנו כבר שאין שפע…
מזל: כן. שיש חוסר.
מזל: חד משמעית.
לבנת: אין בלי הגבלה, יש חוסר. אז מהדברים הקטנים, איך אני יכולה לחשוב בגדול על נדל''ן ועל דברים ובשפע… מדברת איתי על מיליונים? על אוכל אמרו לי שלא, על המקרר שלי שכאילו…
מזל: כן.
לבנת: את מבינה?
מזל: כן.
לבנת: אז אני חושבת שזה מתחיל מהדברים הקטנים שצריך לשנות את זה בחשיבה, נגיד, אני הגעתי מבית שתמיד מכבים את האורות ברגע שכאילו, אם נגיד יצאתי מחדר מסוים ולא כיביתי בו את האור, צעקות בבית, בלאגן בבית.
רויטל: זה נכון.
לבנת: על עשר דקות, הייתי חוזרת עוד רגע לחדר. אבל בזמן הזה, בכמה דקות האלה, יכל להיות חשוך, כאילו, לא יכל להיות אור ו…
מזל: חשמל.
לבנת: היינו חוסכים על חשמל. כנ''ל לגבי דוד, כנ''ל לגבי מים, לא היו נותנים לי למלא את האמבטיה. עכשיו, דברים כאלה קטנים, זה דברים שגם אחר כך, כשאני יצאתי לדרך עצמאית ועברתי לגור לבד, זה נשאר איתי.
רויטל: תגידי, היום את ממלאה אמבטיה?
לבנת: כן, ברור. [צוחקות]
רויטל: אבל אני בטוחה שבפעם הראשונה…
לבנת: אבל זה דברים שהייתי צריכה באופן יזום לשנות. אני זוכרת שעברתי לגור לבד, והייתי עדיין רגילה לכבות אורות, ומתן לא הבין כאילו, למה אני כזה אובססיבית. הוא היה מדליק לי אורות, הייתי מכבה לו אורות. [רויטל צוחקת] עכשיו, הוא בגלל… בן אדם שלא מגיע מבית כזה, לא מבין.
מזל: כן.
לבנת: הוא לא מבין מאיפה זה מגיע.
מזל: שזה הרבה בישראל.
לבנת: שאני 18 שנה, שהייתי גרה אצל ההורים, אמרו לי לכבות, לזה, כעסו עליי אם אני משאירה חשמל שלא לצורך, אז זה נשאר איתך. ואז שעברתי לגור לבד, כבר ראיתי שזה כאילו פוגע בקשר שלי ושל מתן, הוא לא מבין מה אני עושה, הוא כאילו גם, כאילו, יוצר חיכוכים. בסדר, כולה הדלקתי אור, מה יש לך? ואז הבנתי, רגע, אני חייבת לעשות שינוי, אני לא רוצה שזה יהיה אצלי. אם הייתי רוצה להמשיך עם ההרגל הזה, סבבה, אם הייתי מרגישה שזה מקדם, הייתי נשארת איתו, יש דברים שלימדו אותי שמקדמים אותי מאוד.
מזל: וואו.
לבנת: ההורים שלי תמיד היו חוסכים כסף…
מזל: כן.
לבנת: וזה משהו שאני אלופה בו. הם לא ידעו לייצר יותר, שזה משהו שהייתי צריכה להוסיף לסל כלים שלי, אבל הם אף פעם לא היו במינוסים וזה ודברים כאלה, אז הם ידעו לחסוך. אבל העניין הזה של המים והדוד והחשמל, לא רציתי. לא רציתי. אז מה שעשיתי פעם אחת היה דבר כזה פשוט: אני עובדת קיצוני, אני לא יכולה… [עושה קול של מישהו ביקורתי כלפיה] 'תאזני, פשוט יום אחד במשך שעה אל ת… זה'. לא! אני 48 שעות אמרתי לעצמי, אני מדליקה את כל הדברים בבית. הדלקתי הכל. דוד, מים, קומקום, השארתי ברזים, [צוחקות] נשבעת לכן, סיפור אמיתי לגמרי.
מזל: מדהים, מדהים.
לבנת: ו-48 שעות גירד לי, גירד לי בכל חלק ביום, נשבעת לכם, גירד לי, ואחר כך זהו.
מזל: מדהים.
רויטל: וואו.
לבנת: זהו.
רויטל: אבל זה התנתקות מהרגל מגונה בכל דבר.
לבנת: כן.
רויטל: בין אם זה לעשן, בין אם זה לאכול מתוק, כמה זמן צריך להפסיק לאכול מתוק כדי שהגוף לא זקוק לזה?
מזל: [נושפת כהסכמה] וואי.
רויטל: כי אני עכשיו הייתי בחו"ל, ואנחנו תכף נדבר על זה גם, כי חשוב לי לדבר על הנושא הזה. הייתי בחו"ל חמישה ימים ולא אכלתי בחמישה ימים כמה דברים מסוימים ולא שתיתי קולה זירו בכלל, שאני כל יום, אין דבר כזה, לפחות כוס. ולא שתיתי בכלל, רק מים ותה, מים ותה, זה מה ששתיתי שם בחו"ל וכשחזרתי לארץ שתיתי את הזירו ואז כזה, איכס, יש לזה זה טעם מתכתי, אני לא אוהבת את זה.
מזל: יא, כן.
לבנת: מה את אומרת?
מזל: כן, כן. זה בערך 72 שעות שאתה נגמל, משהו כזה.
רויטל: מהרגל מגונה כלשהו. כאילו, זה ספציפית באוכל.
מזל: כן. ואתה חוזר רק בגלל המוח, כאילו אתה חושב שאתה צריך את זה ואתה… זה במוח, זה לא פיזי. פיזי אתה לא צריך את זה.
רויטל: כן, ממש שתיתי, ולא נהניתי. אמרתי, אני לא צריכה את זה.
מזל: כן, כמו קפה. אני שבוע בלי קפה, פתאום זה גועל, כאילו אני לא מצליחה לשתות את זה.
רויטל: כן, אז באמת הדבר הבא שאני רוצה לדבר עליו זה שאנחנו נמצאים במלחמה, כן? זה מוזר, כי אנחנו, כאילו הכל כרגיל, אבל יש פה מלחמה.
מזל: נכון.
רויטל: ואני אמרתי לעצמי, אני לא מסוגלת, איך שהמלחמה התחילה, אני רציתי לטוס, ואני הגעתי לנקודת רתיחה שבה אמרתי אני חייבת לטוס וטסתי לשבוע לאמסטרדם, גם כי דודה שלי בדיוק ילדה תינוקת, אז אמרתי, הזדמנות לפגוש משפחה, אבל גם כי רציתי רגע את השקט הזה. וכשהגעתי לחו''ל, אני בעצם הבנתי שאני ישנה, תינוקת. הולכת לישון בעשר, קמה בעשר, ועדיין התעוררתי, עדיין עייפה, זאת אומרת, הגוף שלי היה מותש, והיה עייף. והיה שם איזה יום אחד שהלכתי לעשות מסאז', והמסאז'יסטית אמרה לי: "מאיפה את?" אמרתי לה: "מישראל", כאילו בצחוק, "ברחתי מהמלחמה", אז היא אמרה: "אה, אוקיי", אמרתי: "כן, יש לי שם בעל וילדים", היא אמרה: "איך את עזבת אותם?" אמרתי לה: "מה זאת אומרת? גם אני תינוקת". והייתי עם אמא שלי, אמרתי: "גם אני תינוקת, אני גם צריכה את אמא שלי". והיה לי חשוב, לא עכשיו כל היום 'בוקר טוב, אני בחו"ל'!, כאילו סטוריז וסלפי, כאילו היה חשוב לי, בסל הערכים שלי, היה חשוב לעשות את זה מותאם. כן העלתי, כן שיתפתי, כן הראתי, ומעניין אותי באמת לשמוע את הדעה של כל אחת מכן, מה אתן חושבות על אנשים שבוחרים לטוס עכשיו לחו"ל? כי אני אגב מתכננת כבר, סגרתי שני טיולים עתידיים שיקרו בחודשים הקרובים, אני חייבת את זה לעצמי ברמת האוויר, ומעניין אותי לשמוע באמת את הנקודת מבט שלך, [פונה ללבנת] כי את היית בחו"ל, [פונה למזל] את לא, אבל אולי היית רוצה?
מזל: אני מפרגנת.
רויטל: אולי היית רוצה?
מזל: לגמרי. אני חושבת שכאילו זה לא העניין של חו"ל, זה לדעת מה עושה לי טוב ולעשות את זה. ממש, לבחור בעצמי ולהבין שאם אני לא אהיה חזקה, אז גם העם שלי לא יהיה חזק. אני טסה לחו''ל בשביל העם שלי, אני עושה משהו שיעשה לי טוב בשביל העם שלי. אצלי זה ממש התבטא כבר בשבוע הראשון של המלחמה, כאילו אמרתי "אוקיי, מה אני יכולה לעשות? לצאת להתנדב? לא. לצאת להילחם? לא". אבל לחזק נשים, כאילו שוב, אני משתמשת בשליחות שלי, במה שאני הכי טובה בו. ומהמקום הזה, אני חושבת שגם הרגשתי משמעותית והרגשתי חלק, כי אתה לא תמיד מוצא את עצמך בתוך מלחמה כזו. באופן כללי, אני לא בן אדם של מלחמות ואני לא… קשה להתחבר לאנרגיה הזו ומבאס אותי גם שהגענו למצב הזה. אני לא אכנס לפוליטיקה וזה, אבל, אני חושבת שזה היה יכול להימנע באיזושהי צורה. אבל זה כבר נעשה ואז משם אני אומרת אוקיי, מה מחזק אותי? ואז כשאני חזקה, אני יכולה לשאול מה אני יכולה לתת לאנשים אחרים שזה יחזק אותם.
רויטל: כן.
מזל: ומתוך המקום הזה… לי נגיד, באופן אישי, גם בעסק שלי, ממש ראיתי וואו, כאילו, עסק שממשיך לתפקד, מכירות עולות, אנשים צריכים אותי, אני משמעותית. זה שאני מתחזקת אנשים מתחזקים. אז אני לא חושבת שזה כאילו עניין של חו''ל, כאילו, שאנשים יטוסו לחו''ל, שיעשו מה שהם רוצים ועושה להם טוב. תעשו את זה, ברור, כאילו.
לבנת: נכון. אני חושבת שלאנשים שמשפיעים, כמונו, שיש לנו עשרות אלפי אנשים שכל יום עוקבים אחרי מה שאנחנו עושות, לכל אחד יש את התפקיד שלו, והוא יכול לתת את המקום שהוא הכי מזדהה ומרגיש איתו חיבור. יש הרבה משפיענים שמאוד מאוד כאבו את מה שקורה פה, והם פשוט העלו תכנים על כמה קשה וכמה כואב להם, והם נִרְמְלוּ לאנשים בעצם שזה בסדר לכאוב וזה בסדר להיות ברגע וזה בסדר להיות בלא עשייה ודברים כאלה, וזה הכוח שלהם. אני מרגישה, נגיד, שאני נתתי משהו אחר בתקופה הזו. אני נתתי את התקווה. כשראו שבעצם אני ממשיכה לעשות דברים, והנה, השקתי ספר ועשיתי אירוע לבעלי עסקים, עשיתי כל מיני דברים, זה בעצם נותן תקווה להרבה אנשים, שכאילו, הם רואים את התקופה הזו והם לא מצליחים לראות, עתידית, איזה דברים טובים יכולים להיות.
רויטל: נכון.
לבנת: אז כשאני נותנת לבעלי עסקים תקווה, ואני אומרת להם, הנה, זה הדרך שלכם לשווק כדי שאחרי המלחמה תוכלו להתפוצץ, הנה, זה הדרך שלכם להתחיל להרוויח יותר ולהיות ברמת חיים טובה יותר, אז יש להם למה לצפות. אולי עכשיו במלחמה, הם לא רואים את הדברים כאילו באור הכי ורוד שיכול להיות, אבל הנה, אני רואה שהיא טסה לחו"ל, ותוך כדי היא משיקה לנו ספר, ואני יכולה לקבל כלים חדשים, ואני יכולה לנצל את התקופה הזו בצורה הכי טובה שיש, והרבה אנשים שקנו ממני קורסים דיגיטליים בתקופה הזו והם למדו בזמן הזה כלים חדשים. זה כאילו להגיד, אוקיי, יש פה איזשהו משבר, איך אני לוקחת אותו? אני יכולה עכשיו שלושה חודשים להיות בדאון במיטה, נכון, אני יכולה. אגב, זה היה השבועיים הראשונים שלי בערך של המלחמה. הייתי אמורה לעשות השקה ב-20 באוקטובר, כמובן שאני… הרגשתי כאילו, לא משנה, גם אם זה היה שבוע אחרי, הכל היה בסדר, אני הרגשתי, אנרגטית, שאני לא מסוגלת לעשות את זה. הרגשתי כאילו את האנרגיה של כולם, כמה שכולם כאילו לא. אמרתי, אין, האירוע הזה, זה לא בשבילי. זה בשביל… אני מביאה 250 אנשים, זה בשביל אנשים. ואם הם לא יהיו באנרגיה הנכונה, האירוע הזה לא יתרום לאף אחד. אז כמובן שדחיתי את האירוע, ובשבועות הראשונים זה באמת היה קשה, לכולם. אף אחד לא יכול להגיד שהיה לו קל, ואף עסק לא יכול להגיד גם שהיה אותו דבר ההכנסות. אני גם שיתפתי את הקהל שלי, זה בסדר, גם ההכנסות שלי ירדו בחודש אוקטובר.
מזל: אני חייבת להגיד משהו, תוך כדי שאת מדברת [צוחקת]. האמת שזה קשור גם לפרשת השבוע…
רויטל: איך היא אוהבת את פרשת השבוע. [צוחקות]
מזל: בעצם, אני חייבת לחבר את זה, כי זה משהו חזק. בעצם, ספר שמות, זה ספר כאילו של השיעבוד. כאילו, הגברים משועבדים במצרים, עובדים בפרך, והנשים הם העורף, ומה שהנשים עושות, למרות שיש גזרה, שכל בן שנולד משליכים אותו ליאור, הן הולכות ומתקשטות ומתאפרות ומכינות אוכל והן באות לפתות את הגברים שלהן, והן בעצם מביאות את החיים, הן ממשיכות את עם ישראל. וזה מאוד מאוד חזק, כי אנחנו שלושתנו נשים, וזה הכוח שלנו. בזמנים הכי קשים, זה שיעבוד קשה, זה תקופה באמת מטורפת, זה יותר גרוע משואה.
רויטל: נכון.
מזל: והנשים אשכרה, כאילו, רואות את המעבר, רואות את ה… יהיה גאולה, אנחנו נצא ממצרים, אנחנו נצא עשירים, אנחנו נקים מדינה, אנחנו… כאילו, וזה משהו שהוא מדהים, זה רק אישה יכולה לראות לדעתי, גברים פחות. וזה הכוח שלנו, כנשים, כאילו…
רויטל: נדרשת אינטליגנציה רגשית, ואצל הרבה נשים יש, כאילו, אנחנו, זה…
מזל: כן, אנחנו גם, יש לנו את הבינה, היכולת לעצור שנייה, לצאת מהקרב, לצאת מהמלחמה, ולראות את כל התמונה ולהבין, שאם אנחנו נהיה שבורות בבית, אז הגאולה לא תבוא. כלומר, שוב, כל אחת והיא הגאולה הפרטית שלה, אבל בסוף, זה לכולם. ואותי זה מאוד חיזק, אני גם חושבת שאמרתי, זה באחד הלייבים שלי, כאילו, אמרתי: "בנות, אנחנו כאן כדי להרים את העם שלנו, זה התפקיד שלנו".
רויטל: אני חושבת שזה הקטע בחוויות כאלה. חוויות כאלה נוראיות שקורות…
מזל: כן.
רויטל: מראות לנו שכל אחד יכול לקחת את זה בדרך אחרת, אינדיבידואלית.
מזל: כן.
רויטל: בגלל זה אני חושבת, גם היתרון בזה שמשפיענים, לא כולם יהיו… ישתפו בחרדות שלהם, וכמה שקשה, וכמה שזה…
מזל: נכון.
לבנת: ואני לא יודעת מה לעשות עם עצמי. אם כולם היו ככה, תחשבי, כאילו, הרי משפיענים בסוף, אני מסתכלת עליהם ואז אני יודעת איך להתמודד, מה לעשות. רגע, אה, אוקיי, היא מראה שהיא עם הילדים, מתחבקת איתם בלילה, ודווקא ישנה איתם בתקופה של מלחמה, זה דרך התמודדות, בואי נעשה את זה גם עם הילדים שלי. כאילו, אנחנו תמיד מסתכלים על מה שהמשפיענים עושים, אז אם כולם היו אותו דבר, וכאילו, תמיד כולם אומרים: "למה את לא מדברת על המלחמה, הפוליטיקה וזה? מי אשם? מה את חושבת?" זה לא התפקיד שלי, זה לא המומחיות שלי, זה לא מה שאני טובה בו. אני אוכל לעזור לעסקים, אני אוכל לדבר על מה לעשות ביום שאחרי, כאילו, נכון, חודש אוקטובר שיתפתי שהיו לי הכנסות נמוכות, אבל גם שיתפתי איך אני עומדת לשלש בחודש של אחרי. אני נותנת פה תקווה לעסקים. עכשיו, לא כולם יכולים לתת תקווה, נכון. אז שכל אחד יבחר את הרגש שהכי מחובר אליו בתקופה הזו ושהוא הכי זה…
מזל: כן. שיכול לתת לו ערך.
רויטל: אנחנו כבני אדם בנויים בצורה שבטית, אנחנו תמיד נחפש את המוביל…
מזל: נכון.
רויטל: ואנחנו נרצה ללכת אחריו…
לבנת: ואם כולם היו מובילים לאבדון? הרי יש משפיענים שלא נתנו תקווה בתקופה הזאת בכלל. אני עוקב אחריהם, סטורי אחרי סטורי, אני רואה רק כמה נורא, כמה גרוע, עוד שיתוף של סרטון, עוד שיתוף של סרטון, עוד שיתוף של חטופים. עכשיו…
רויטל: אני חושבת שלא שיתפתי שום סרטון.
לבנת: הבן אדם חייב לנפש שלו גם תקווה בין לבין, הוא חייב. גם אני לא. הוא חייב לנפש שלו תקווה ולאנשים לא היו שבועות, אפילו חודשים, תקווה.
מזל: אגב, אני ראיתי סרטון של חייל מעזה והוא אמר: "תקשיבו, אנחנו בסדר. אבל תדאגו לכן. כאילו, כל הנשים, אם אתן בסדר, אנחנו בסדר". כאילו, כל כך רצו להוריד את העול הזה של ה…
לבנת: אני מכירה את החייל הזה גם באופן אישי. הוא בן זוג של לקוחה.
מזל: וזה היה כל כך יפה, אהבתי לראות את זה, קיבלתי…
לבנת: סרטון מדהים.
מזל: הוא צודק. הוא צודק.
רויטל: יש את החייל, שלום שטרית, שבאמת עכשיו פתח עמותה, אנחנו גם במגעים כדי שהוא יתארח אצלי בפודקאסט, וכל כך אהבתי לראות סרטון שלו, קטוע רגל, אין לו רגל. והוא אומר: "החיים שלנו תותים, מי? אני יתלונן? אני חי! אני יתלונן?" אמרתי לעצמי…
לבנת: וואי, איזה שליחות יש לו.
רויטל: וואו, איזה מדהים זה, איזה מדהים זה. אני באמת לא מוצאת לנכון לשתף חדשות פחות נעימות, סרטונים כואבים, פחות. אולי אני אצפה, אולי אני אצפה.
לבנת: יש מספיק אנשים שעושים את זה. פתחו את החדשות, עושים את זה. כאילו, מחפשים את זה מאיתנו כי זה פשוט מה שהם רגילים לראות בחדשות, וכאילו, אני מבינה שרוצים…
רויטל: את חושבת שמחפשים? כאילו, שאלו אותך? למה את לא…
מזל: אנשים רוצים לראות סדרות ו…
לבנת: המון שאלות, המון שאלות. גם כשאני מתארחת בראיונות מידי פעם: "לא ראינו סרטונים שלך על המלחמה", כי אני נוגעת בזה בנקודות שאני מרגישה שאני יכולה לתת ערך. אני אף פעם לא עושה את מה שמצפים ממני, כי הם מצפים ממני. אני לא משחקת במשחק של אף אחד. זה שבחדשות בוחרים להראות לנו סרטוני זוועות וזה, אני לא משתתפת במשחק הזה, אוקיי? בעיניי אני יכולה לתת הרבה יותר ערך…
מזל: במקום אחר.
לבנת: בלעשות דברים אחרים, זה מה שאני אעשה.
רויטל: אולי אני אעשה איזשהו טיזר להשקה של הספר שלי. יש שם חלק אומנותי קטן, יש שם המון חלקים אומנותיים, חלק אומנותי קטן, שאני מביאה לשם רקדניות בלט, כמו ברבור, שלוש מהם הם בצבע לבן, וברבור אחד, כאילו, רקדנית ברבור שחור. מתוך הפילוסופיה שיש ברבורים שחורים, זאת אומרת שתמיד יהיו אירועים כואבים וקשים בהיסטוריה. משחרר האנושות…
מזל: נכון.
רויטל: עד אחרית הימים. זה תמיד יהיה, תמיד יהיה אירוע.
מזל: זה חלק מהחיים.
רויטל: חלק מהחיים. ועל הבחורה שהיא תהיה בעצם רקדנית בלט בצבע שחור, יהיה לה איפור מאוד דרמטי, ותהיה מאוד מלודרמית [כך במקור] וכאילו בסטרס ובמתח, אבל אמרתי למפיקה: אני רוצה שיהיה עליה spotlight לבן מלמעלה…
מזל: מהמם.
רויטל: שזה ייתן לנו איזשהו שיקוף שגם ברגעים הכי קשים…
מזל: יש את האור.
רויטל: עדיין יש את ההכלה…
מזל: נכון, נכון.
רויטל: ואת ההילה והכל בסדר, ואנחנו, אנחנו יכולים, יש עלינו תמיד אור לבן, גם אם אנחנו מרגישים בחושך גדול. זאת אומרת, חשוב לי גם להכניס את הנקודת מבט שלי מהעולם הזה, מכל מה שקורה עכשיו, בשפה שלי…
מזל: כן. מהמם.
רויטל: לתוך אירוע כזה ואחר שאני עושה, ואני חושבת שזה מה שכל משפיען צריך לעשות.
לבנת: משפיען זה מבחינתי מנהיג. אני תמיד אומרת שלמשפיענים, תלוי איזה, יש הרבה יותר כוח לפעמים מלחברי כנסת או פוליטיקאים. ובגלל זה יש לנו אחריות להתנהג כמנהיגים. ושוב אני אומרת, יש אנשים שהראו הזדהות עם העם, וכמה שקשה וכמה שכואב, וזה סבבה. אני הרגשתי שהתפקיד שלי זה תפקיד אחר. אני גם אף פעם לא מזייפת דברים שכאילו, שאני לא… סבבה, ציפו ממני להעלות סרטוני זוועות וזה, אבל אני לא מרגישה את הצורך לעלות את זה, אז לעשות את זה כי מצפים ממני?
רויטל: לא, אבל אני ממש מסכימה איתך עם האימרה הזאת שאנחנו, שאמרת לגבי, אבל אני… בהחלט לגביכן, כי אתן מאוד מוכרות כבר שנים, אני כן רוצה להגיד שבאמת יש משפיענים שהם עשו כל כך הרבה דברים שחברי כנסת לעולם לא יעשו.
מזל: נכון, מדהים.
רויטל: הרי מי בנה את כל התרומות?
מזל: מדהים, כן.
רויטל: סתם דוגמא, יש עכשיו איזשהו פרויקט ב"יער הקסום" בקפריסין, זה הכל מתרומות, זה לא הממשלה, זה הכל היה באמת רעיונות של אנשים, שבאמת, יש שם איזשהו שלוש [כך במקור] שבועות של ריטריט רצוף, של טיפול.
לבנת: זה המסר הכי חזק. זה המסר הכי חזק…
מזל: אין מה להגיד שעם ישראל הוכח כאור הכי גדול שלנו.
לבנת: אנחנו לא צריכים אף אחד, אנחנו לא צריכים את הממשלה, אנחנו לא צריכים לסמוך על אף אחד, אנחנו יכולים לעשות את הכל בעצמנו. עכשיו, אם זה מגיע במלחמה, זה בהכל. אנשים מחפשים שירדו המחירים של הדירות, מצפים לאיזה חוק שישתנה בממשלה, ולא קונים לעצמם דירות או לא עושים השקעות. תמיד מחפשים מלמעלה כדי לתת לעצמם אישורים. אני מאמינה שיש כמה אנשים, ומבחינתי גם בן אדם אחד הבין את זה מהמלחמה, אז לפחות היה פה איזושהי משמעות לדבר הנורא הזה, שאם הבנו שאנחנו לא צריכים לחכות לאף אחד מלמעלה שיעשה משהו, לנו יש אחריות על החיים שלנו בכל התחומים, והבנו את זה, רצו לעשות תרומות, אנחנו לקחנו, עשינו תרומות. חקלאים רצו עזרה בזה, גייסו מתנדבים. כאילו, הכל עשינו, הכל אנחנו יכולים לעשות בעצמנו. אנחנו לא צריכים אף אחד.
רויטל: את יודעת… את יודעת, גם לפני משהו כמו שנה וחצי…
לבנת: אף אחד לא יבוא להציל אותנו ולא באו להציל אותנו.
רויטל: נכון, נכון. משהו כמו לפני שנה וחצי או שנתיים, אני לא זוכרת, הרב שלי אמר לי: "מה את הולכת להצביע לראש הממשלה? אל תצביעי. זה לא באמת משנה. גם כי הממשלה קשורה לאילומינטי, זה לא באמת, הם לא באמת עושים משהו, יש מישהו ש… הם כמו בובות על חוטים, אומר, אל תצביעי. למה את מצביעה?" אמרתי לו: "מה זאת אומרת? אני כן רוצה שיהיה לי איזשהו חלק בשינוי…"
לבנת: להרגיש שאת משפיעה.
רויטל: "להרגיש שאני משפיעה". אז אני האמת, אני חושבת שאני… אני אגיד פה משהו שכנראה יעצבן הרבה אנשים, מבחינתי, הוא צודק, אל תצביעו. כי מה זה משנה? הנה זה הוכח, זה הוכח.
מזל: כן.
רויטל: שמי פעל? מי עשה?
מזל: נכון.
רויטל: מי תיקן? מי שיפר?
לבנת: נכון.
רויטל: מי יזם? מי תרם? האזרחים הפשוטים.
מזל: נכון.
רויטל: אנחנו אשכרה יכולים לנהל מדינה. כן צריך שיהיה איזה שהוא מנהיג שאולי באמת מנהיג אמיתי.
לבנת: כן.
רויטל: לא מה שיש עכשיו.
מזל: כן.
לבנת: כן. חד משמעית.
רויטל: הם צריכים לצאת לפנסיה.
[צוחקות]
לבנת: כן, כן.
רויטל: כן. כמו שהייתי אומרת גם על נומרולוגים.
לבנת: שר הסברה בכלל לא מבין בשיווק, בסוף משפיענית עם 200 אלף עוקבים…
מזל: שר הבריאות…
לבנת: עושה יותר ממנו. שר הבריאות לא יודע זה, מזל עם הסרטון שלה אומרת לאנשים לא לקנות קנולה.
רויטל: שר הבריאות, יכול להיות הבריאות שלו לא…
לבנת: ברור, ברור. כי זה לא מנהיגים אמיתיים.
רויטל: שר האוצר הוא כנראה במינוס… כאילו בטוח…
לבנת: מנהיג אמיתי זה מישהו שהצליח באיזשהו תחום, יש לו איזושהי מומחיות מסוימת. יש לו איזה אג'נדה שאנשים מזדהים איתה ורוצים ללכת אחריו והוא יודע להוביל אנשים לאותו מקום. זה לא מה שיש לנו, עכשיו.
מזל: נכון, אבל זה יתפרק. זה עניין של זמן.
רויטל: זה כמו שכשאני נכנסתי לעולם של הנומרולוגיה ויש שם כל מיני אימרות, כמו, בשנה 7 אסור לחתום על חוזים או אם יש לך את המספר הזה לא יהיה לך ילדים או אם יש לך את המספר הזה…
לבנת: דברים חורצי גורל.
רויטל: דברים מזעזעים.
מזל: כן, וואי זה נורא.
רויטל: וכשאני נכנסתי לנומרולוגיה, ממש בראבק, וזה היה בקורונה, ואגב, אני גם רוצה לקשר את זה לעכשיו, אמרתי לאמא שלי בטלפון, אני לא אשכח את זה בחיים, היה גשם בחוץ והקורונה, והייתי לבד בבית עם הילדים, אמרתי לה: "אמא, אני הולכת להוציא את כל הנומרולוגים לפנסיה". את כל אותם הנומרולוגים שלא אומרים לך זכות בחירה ורק ממרמרים אותך ורק רוצים לסגור אותך ולצמצם אותך ולהגיד אין, אין, אין, אין. הם צריכים להתבייש.
לבנת: תשמעי, שיווקית זה מאוד חזק.
רויטל: כן. שיווקית זה חזק. [צוחקת]
לבנת: שיווקית לעורר את הרגשות השליליים ולהגיד: "כל מי שנולדה בתאריך ככה וככה, לא יכולה להיכנס להריון".
רויטל: זה הכי קל, זה הכי קל.
לבנת: זה הכי קל.
רויטל: זה הכי קל.
לבנת: זה הכי חזק.
רויטל: לא חזק, הכי קל.
לבנת: אם את מצליחה בלי לעשות את הדבר הזה, בלי לעורר את הרגשות השליליים האלה שלא לצורך, אז מבחינתי את עושה עבודה כאילו, כמה רמות מעל.
רויטל: אני לא חושבת שאני משתמשת…
מזל: מטורף.
רויטל: בכאב או באיזושהי הפחדה או באיזשהו אין… אני לוקחת את זה למקום דווקא מאוד מקדם. כן? אז זה הכי קל להגיד…
לבנת: זה הכי קל, זה מה שעושים לנו בחדשות כבר מאות שנים.
רויטל: כל היום. כל היום כותבים במודעות.
לבנת: מה מראים לך בחדשות?
רויטל: נכון, נכון.
לבנת: איפה ראית בן אדם מצליחן שטוב לו, זוג מאושר, מישהו בריא שמדבר, אין דברים כאלה. את תיכנסי לחדשות ותראי רק דברים רעים.
מזל: כי זה הכי מעלה רייטינג.
רויטל: נכון.
מזל: אבל זה גם עניין של הסתכלות.
רויטל: שמה?
מזל: שבסוף כשאתה… אני ראיתי עכשיו בעיתון כתבה שמשהו כמו 35% מהאנשים הם בטראומה, מאז המלחמה.
רויטל: זה נכון.
מזל: ולי יש תוסף תזונה שנקרא happy day. אז ישר אמרתי: "כמה אנשים צריכים אותי".
לבנת: זה לגמרי. זה האנשים שמסתכלים על זה…
מזל: ואני הולכת לסופר ואני רואה אנשים שממלאים כמויות של רעלים, וואו, אנשים צריכים אותי ממש.
לבנת: ברור, מכל משבר יש את האנשים שבסוף אה…
מזל: אני כאילו, כאילו אני אומרת: וואי, יש לי בסוף קהל, הקהל הזה הכי אמיתי שיש.
רויטל: זקוק לי.
מזל: אני מרגישה עוד יותר משמעותית.
רויטל: אבל באותה נשימה, אין אדם שלא עבר טראומה.
לבנת: נכון.
מזל: לגמרי.
רויטל: עכשיו פשוט…
מזל: אני בעצם אומרת כי אני ממנפת…
לבנת: יש יותר מודעות עכשיו אגב…
רויטל: נכון. בדיוק, בדיוק.
לבנת: לטראומה, אבל טראומות קורות ממישהי שדחתה אותך בכיתה א', זה…
רויטל: נכון.
לבנת: יכול להיות שזה נצרב לך כטראומה.
מזל: לגמרי.
לבנת: עכשיו פשוט יש בזה, יש יותר מודעות.
מזל: לגמרי. אני אומרת שאפרופו אין, כאילו…
רויטל: אני מבינה מה את אומרת, נגיד בתחום שלי, המון בנות כתבות לי הודעה: "נומרולוגית אחת אמרה לי שאני צריכה לשנות את השם שלי. ואז, רק אז יפתח לי השפע". אמרתי לה: "נכון שזה גם עלה לך המון המון כסף? סביב ה-1,000, 2,000 שקל?" היא אמרה לי: "כן. איך את יודעת?" כי איך הדרך שלה יהיה להרוויח? רק מלהפחיד.
מזל: [צוחקת]
רויטל: אז אני לא אומרת שבמקרה שלך…
מזל: לא, אני לא, אני מסכימה, כן.
רויטל: אז במקרה שלך, זה לא שהנה, מחקרית, תראו, אלא מתוך מקום של 'כולנו צריכים את התוסף תזונה הזה, במיוחד אנחנו כישראלים'.
מזל: כן, כן.
רויטל: כי מה שאנחנו עוברים במדינה שלנו…
מזל: לגמרי.
רויטל: זה אף מדינה בעולם לא עוברת.
מזל: כן, כן, כן. אני מסכימה.
לבנת: אבל זה רק מראה את ההבדל בין מישהו שהיה רואה את אותה כתבה [מדברת בפאניקה] 35% בטראומה! נכון, אני בתוך הטראומה! כולם בטראומה! איזה נורא! איזה זה! זה גישה אחת, ואני מבטיחה לך שמלא אנשים שראו את הכתבה הזו חשבו ככה.
מזל: אה, זה ברור. לגמרי.
לבנת: ויש גישה אחרת שאומרת: [מחקה את מזל] "35% אנשים בטראומה. איך אני יכולה לפתור להם את זה?"
רויטל: מדהים.
מזל: [צוחקת] איך אני יכולה לעזור להם?
לבנת: [מחקה את מזל] יש לי תוסף תזונה שלם שיכול לעזור לזה.
מזל: [צוחקת] זה מה שהיה, כי אני רואה את הכתבה ואומרת: "מאמי תראה, צריכים אותי".
רויטל: אני חושבת שזה אחת הסיבות להצלחה שלך, ובכלל, זה מה שמשותף להרבה אנשים שמצליחים בתחום שלהם, שהם נותנים ערך אמיתי, פתרון אמיתי, לא פלסטר - החלפת שם.
לבנת: נכון.
רויטל: לא פלסטר - יום אחד תצומו.
לבנת: להבין את העומק.
רויטל: תעשו תהליך.
לבנת: לא פלסטר ממומן.
רויטל: את כל הזמן מדברת על תהליך.
מזל: כן, תהליך. כל הזמן תהליך.
רויטל: אם תיקחו שלושה חודשים תוסף תזונה לשיער, זה לא יעבוד. חצי שנה, שנה, שנתיים, שלוש, תראי שינוי משמעותי.
מזל: נכון.
רויטל: את לא מוכרת להם חלומות וזה מה שאני מעריכה.
מזל: לא, לא חלומות. אבל אני כן מאוד מאמינה שכשעושים… כאילו, אני כן יכולה להתחייב לתוצאות, כלומר, תעשי את הדברים ואת תראי תוצאות.
רויטל: כן. בדיוק.
מזל: זה משהו שהוא מאוד אה…
רויטל: בדיוק, בדיוק. אז אני גם רוצה לדבר על התקופה הזאת, כי דיברתי על הקורונה ועכשיו באמת אני רוצה לדבר על זה: בקורונה כולם היו בסטרס היסטרי והמון עסקים, כשהתחילו דרכם בקורונה, פרצו.
לבנת: אני התחלתי בקורונה, את העסק שלי.
רויטל: גם אני, גם אני, גם אני.
מזל: כן. אני עוד לפני אבל…
רויטל: אבל שם כנראה הייתה לך עוד איזושהי קפיצה.
מזל: הייתה לי שם קפיצה יותר רוחנית.
לבנת: במיוחד בעסקים דיגיטליים. אני הרי פתחתי עסק של שיווק ברשתות, בטלפון, בקורונה כשכולם בבתים ואין להם מה לעשות והם בטלפון.
רויטל: נכון.
לבנת: זה כאילו העסק הכי מושלם לפתוח.
רויטל: נכון, נכון. אני בקשר עם כמה משפיעניות עם מאות אלפי, כמעט מיליונים, בישראל, וכולן אמרו: בקורונה הייתה לי פריצה כי היה מעבר לדיגיטל.
מזל: כי אנשים התחנכו להיות בדיגיטל.
לבנת: אגב, גם במלחמה, מלא אנשים היו כל היום בטלפון.
רויטל: זה מה שאני אומרת, שעכשיו אנחנו נמצאים בפרי… כי אז הקורונה התחילה, התחילה ככה לטפטף בפברואר 2020, במרץ - אפריל 2020 ממש היה פריצה, וזה המשיך כמעט שנה. אז כל מי שהתמיד בשנה הזאת, מאז פריצת הקורונה, צמח בעסק, במידה והוא באמת היה לו מוצר כמו שצריך. אז אני חושבת שאנחנו גם נמצאים עכשיו בתקופה כזאת, שמתחילת המלחמה, מי שבאמת נותן ערך ללקוחות שלו, באמת רוצה לעזור לאנשים וימשיך עם זה… כן…
לבנת: נכון, נצלו את המשבר כהזדמנות, חד משמעית.
רויטל: כן, כן. כי מתוך מקום של עכשיו זה הזמן, כי ברגעים כאלה באמת רואים מי יש לו מוצר עם המון ערך, מי יכול לעזור לי באמת, ומי גם חזק מנטלית מבפנים. כי מנהיג אמיתי זה מי שהוא חזק מבפנים.
מזל: נכון, נכון.
רויטל: שלא משנה איזה משבר קורה, אז הרי אנחנו לא משתפים כאב, סרטונים כואבים, אנחנו לא רוצים להוריד.
מזל: כן. נכון, נכון.
רויטל: אנחנו רוצים להרים, להרים.
מזל: תשמעי, זה גם מאוד מרים. כאילו, שאת קמה בבוקר ווואלה את יודעת, יש חדשות, קורים דברים קשים אבל יש לך עסק לנהל ויש לך לקוחות ויש לך…
רויטל: יש לך מחויבות. את לא יכולה ליפול.
מזל: כן. זה… אני אומרת כאילו זה הפוך על הפוך.
רויטל: חירות.
מזל: זה מה שאני נותן את הכוח.
רויטל: נכון.
מזל: כאילו אנשים רוצים שיהיה להם כוח ואז הם יעשו משהו, הם רוצים לראות טוב ואז הם ילכו לחדר כושר, אבל זה עובד הפוך. אתה קודם מרים משקולת אחר כך יש את התוצאה. אתה לא מחכה… כאילו אתה לא נראה טוב ואז מרים משקולת.
רויטל: כן.
מזל: וזה משהו שברגע שפה במוח הופכים את זה ומבינים שעושים משהו ואז מקבלים משהו, זה נותן המון המון כוח כי אני עושה משהו וזה בידיים שלי וזה האי של השפיות שלי, של היציבות שלי. זה מאוד מאוד מרים.
רויטל: כן. אני מסכימה איתך.
מזל: זה נותן… לי זה נותן המון המון כוח, במיוחד שכאילו הייתי עם הילדים ובעלי חולה חדשות, כל היום בחדשות, באמת, ברמה אובססיבית שאין דברים כאלה ואני לא יכולה לשמוע חדשות ואמרתי, אוקיי, אני צריכה את המרחב שלי שהוא שלי, את הבועה שלי רגע, כדי לייצב את עצמי ואז משם, וואו, ראיתי כאילו איך פתאום פרץ של יצירתיות ורעיונות ואיך להציג דברים שזה יראה טוב, שזה יתאים לתקופה, וזה מטורף כמה אתה יכול לבחור, וזכות הבחירה זה הדבר הכי חזק ביהדות. כל הזמן אנשים…
לבנת: זה השפע האמיתי.
מזל: זה השפע. הידיעה שבחרתי, ובחרתי טוב בשבילי, לא משנה מה התוצאה. גם אם עכשיו הייתי מעלה איזה קמפיין ולא היה עובד, אבל העליתי, בחרתי, עשיתי, אני לא קורבן…
רויטל: כן.
מזל: זה מה שנותן את הסיפוק הזה בסוף היום, של… עשיתי את המיטב שלי.
רויטל: נכון.
לבנת: מדהים. אגב חדשות, אני לא מסוגלת לשמוע חדשות ברמה שאם אני נכנסת למונית ויש אצלו חדשות, אני כאילו נכנסת, אוטומטית אומרת לו לכבות. כאילו אני, גם אם אני בנסיעה ואני עובדת תוך כדי, לשמוע ברקע, אפילו אם חלק מהפחד הזה וכל הרגשות השליליים האלה נכנסים לי לתת מודע, זה מבחינתי גם לא עובר. כאילו, אני נכנסת למונית, אני אבקש ממנו לכבות.
רויטל: נכון, נכון. כי זה נכנס בתוך תת המודע, ואז אני יכולה להתעורר אחרי איזה שבוע בפאניקה בלי ששום דבר יקרה, למה?
מזל: כן.
רויטל: כי לפני שבוע קיבלת מידע בתוך… דרך התת המודע…
לבנת: אני חושבת שגם הבן אדם הכי חזק שיש, אם הוא מאזין לחדשות וזה, אין איך להימנע מזה שזה נכנס אליך.
רויטל: נכון.
מזל: לא, ברור.
לבנת: אין איך להימנע. גם הבן אדם הכי חזק שיש.
מזל: זה כמו בתזונה…
לבנת: מראש לא להכניס את הדברים האלה.
מזל: זה מכניס מלא רעל, זה שולט בך בסוף.
לבנת: נכון, נכון.
רויטל: נכון, נכון. גם בעלי מאוד מאוד אוהב לראות חדשות, במיוחד מאז תחילת המלחמה, ממש, הוא היה רואה באינטנסיביות. ואחרי איזה כמה ימים אמרתי לו: "שמע, אני מרגישה את הגוף שלי מתחיל לאט לאט לרעוד, די, אני לא מסוגלת לשמוע ולראות. כבה את זה עכשיו". צריכים גם להיות מאוד במודעות ובהקשבה פנימית לגבי מה קורה…
מזל: כן.
לבנת: נכון.
מזל: מסכימה.
רויטל: אבל את יודעת, אני נגיד, אני לא יכולה להגיד לאנשים: "אל תראו חדשות בכלל", כאילו, גם חשוב לי להגיד שאל תגידו ללקוחות שלכם מה לא לעשות כשאתם לא עושים את זה גם.
לבנת: [מהמהמת בהסכמה]
רויטל: כי לדעתי עושים את זה.
לבנת: כן.
רויטל: שכן רואים ואומרים אל תראו.
לבנת: אני לא… אני מעולם לא אומרת כאילו לאנשים לעשות מה ש…
רויטל: כאילו אין אנשים שעושים Walk the talk באמת.
לבנת: אבל אגיד לך, זה נותן איזשהו ביטחון מזויף לאנשים…
רויטל: נכון.
לבנת: לצפות בחדשות. הם חושבים שהם כאילו בשליטה על הדברים. ואז כשאני חושבת שאני בשליטה אז אני, טוב, אני אצפה רגע בחדשות, אני אהיה בשליטה, אני לא ארד להתאמן או…
מזל: לא, זה גם נותן לך תירוצים, למה אתה לא ככה ולמה לא ככה, כי עכשיו מישהו ככה ו…
לבנת: נכון.
מזל: זה ממש שרשרת של דברים שפשוט לוקחים אותך למטה, מורידים אותך. והאנרגיה שלנו זה הדבר הכי קדוש שיש. כאילו מבחינתי, כל מה שמעלה לי את האנרגיה, אני על זה. כל מה שמוריד לי, לנפות, לנפות, להוציא, לדייק, להיות רק עם דברים שמעלים לי את האנרגיה. 80% בסדר? 80% זה כמו 100% מבחינתי.
רויטל: כן. אני גם יכולה להגיד שאחד מהמנגנונים שלי זה היה לקחת מלא פרויקטים ולהתחיל לרוץ…
מזל: כן.
רויטל: כדי לא לשקוע במחשבות.
מזל: מדהים.
רויטל: כן. כל אחד מה שהוא מרגיש. או להתנתק לפעמים במהלך היום, כזה חצי שעה - שעה של שקט עם עצמי או להיות בטירוף של עשייה, אני, מאיך שהמלחמה התחילה עד היום, הטירוף רק ממשיך ועולה, ואני חושבת שזה אחד הדרכים גם להתמודדות. ומפה אני אמשיך לדבר הבא, כבעלות עסקים, שמה שמשותף פה זה שאת הוצאת ספר, כבר רב מכר, מהדורה שנייה, כותבת ספר שני. את עשית השקה של ספר, עכשיו, בתקופה של המלחמה. ספר מעולה, מעולה, מעולה, סיימתי אותו ממש בכמה שעות. אני בתהליך של כתיבת ספר… ממש, הוא בהגייה [כך במקור] אחרונה, עיצוב והשקה תוך פחות מחודש…
לבנת: זריזה.
רויטל: כן אני…
מזל: מטורף.
רויטל: פשוט… אבל העניין הוא שגם אני באופן אישי נעזרתי בהמון אנשים. נתתי לכמה תלמידות שלי, אמרתי להם "אל… תתייחסו לזה באמת מנקודת מבט ביקורתית. אני רוצה שתצאו עליי". -"לא, וואי, רויטל את מדהימה, אנחנו אוהבות…" -"לא, לא, תצאו עליי, אני רוצה לדעת איפה הייתי לא בסדר". והם העירו לי כל כך הרבה נקודות שאני מודה להם על זה, אז בזכותן גם ככה החלטתי לקדם את זה מהר. אז הרבה שאלו אותי: "איך כותבים ספר? אני גם רוצה לכתוב ספר, מה התהליך של זה?" אני גם רוצה לשאול מבחינה שיווקית למה עושים את זה, אוקיי?
לבנת: [מהמהמת בהסכמה]
רויטל: כאילו, אני רוצה שתסבירו את המחשבה מאחורי הדבר הזה.
רויטל [פונה למזל וצוחקת]: כן, תתחילי.
מזל: אני יכולה להגיד שהרצון להוציא ספר זה רצון של להשאיר חותם בעולם, של כאילו לקחת את כל מה שצברתי למקום אחד מסודר, מאורגן ולדעת שזהו, אני עשיתי את שלי. וגם ככה הרגשתי. שהספר יצא לאור, אמרתי, זהו, אני יכולה למות. זה היה כאילו סוג של… עשיתי את זה. ויש משהו…
רויטל: הייתה תגובה, סליחה שאני קוטעת, תגובה שקיבלת ממישהי שצילמה מסך על פרסומת שלך, על זה שכל אחד יכול להוציא ספר…
מזל: אה, כן!
רויטל: נכון? עכשיו נזכרתי בזה.
מזל: כן, נכון.
רויטל: את יכולה לשתף בזה רגע?
מזל: אני חושבת ש… תראי, להוציא ספר זה הדבר הכי קשה בעולם, בואי נדבר על זה, בסדר? אין משימה, באמת, פרויקט יותר מורכב, מלהוציא ספר…
רויטל: צריך להיות נורא מדויקים.
מזל: ברמת הניואנסים, הכתיבה עצמה, אחר כך…
לבנת: איך שזה יצא, את לא…
מזל: יש כל כך הרבה שלבים…
לבנת: זה לא קורס דיגיטלי שאת יכולה לשנות אותו 200 פעם.
רויטל: בדיוק.
לבנת: את צריכה לעשות מוצר שמוגמר…
מזל: כן, אבל זה גם המון לשבת. כאילו, זה לשבת ולקרוא ולכתוב, צריך המון פוקוס, המון ריכוז, זה לוקח המון שעות. כשיש לך עסק שאת צריכה לנהל אותו, ויש שוטף, ואיפה את מכניסה את זה? ואיך את עושה את זה? בוא נגיד שמי שרוצה להוציא ספר זה ממש חייב לבעור בו, הוא צריך מבפנים להרגיש שיש לו איזה משהו מטורף להגיד לעולם, וזה נקודת ההתחלה. ובאמת איזו מישהי שאני לא מכירה אותה, אין לי מושג מי זו, פשוט העלתה פרסום שלי, [פונה למגיבה] תודה רבה לך, כי זה אחלה. והיא ממש כתבה, אני לא זוכרת במדויק, אבל היא כתבה: "מסתבר שעכשיו להוציא ספר זה כל אחד יכול, אני עכשיו לא מתרגשת מהתואר הזה של מחבר ספר", בקיצור, זלזלה, בינינו זלזלה וזה. ואז באמת כתבתי שאני עבדתי מאוד קשה על הספר הזה, ואני באמת עבדתי מאוד קשה על הספר הזה. ואני גם עשיתי לפני כדי… בגלל שאמרתי לכם שזה פרויקט מאוד מאוד רציני, לפני זה עשיתי קמפיין גיוס המונים. אמרתי לעצמי, כי אני התבחבשתי עם הספר הזה כמה שנים, כלומר, כמה שנים עבדתי עליו וראיתי שאני לא מוציאה אותו, כאילו משהו שם לא זה… אמרתי, אני עושה קמפיין גיוס המונים, אני מוכרת את הספר לפני, אין לי ברירה. אני חייבת להוציא. ובאמת מכרתי 1024 עותקים לפני, ובסוף הספר שלי יש את כל השמות של כל האנשים שתמכו…
רויטל: וואו.
מזל: בקמפיין גיוס המונים, זה היה קמפיין כאילו מטורף, מדהים. ואז התחייבתי, והייתי חייבת להוציא את הספר, ואני חושבת שכאילו כל התהליך הזה פשוט לימד אותי שלפעמים בחיים יש עבודה קשה שצריך לעשות וצריך להתאמץ, וצריך להשקיע, אבל התוצאה, באמת זה מרגש לדבר על זה שיש לי ספר! אני סופרת! כתבתי ספר ולקבל כל יום הודעות מנשים שהם, רק מלקרוא את הספר, החיים שלהם השתנו, איזה דבר גדול זה? איזה עצום זה? לחשוב על זה שכאילו יש מצב ש-סיה שלי תקרא את הספר ואז תשווק אותו, כאילו, היא היורשת, סתם עכשיו זה…
רויטל: כן, כן.
מזל: אז זה מטורף מבחינתי. אין לזה…
לבנת: אני מאתגרת את הבחורה שאמרה שכל אחד יכול לכתוב ספר, אני מאתגרת אותך, כאן בשידור חי, סתם, לא בחי, אבל אני מאתגרת אותה לכתוב ספר. בואי תראי לי, תני לי לקרוא, אולי גם יעניין אותי. אם היא אומרת שכל אחד יכול לכתוב, בואי, בואי תכתבי 30,000 מילה. לי יש בספר בערך 28,000, 29,000 מילים, מי שיודע לכתוב, מי שכל כך מומחה בתחום שלו…
רויטל: אה, היא גם כתבה…
לבנת: שיודע לכתוב כמות כזו…
מזל: עכשיו את מזכירה לי, בעוד 500 עמודים ספר עם 500… כאילו, וואו! כן זה מטורף.
לבנת: כן, כן, כן. יאללה אני מאתגרת, את כל מי שחושב שזה פשוט, לכתוב 30,000 מילים, קצת יותר, קצת פחות, זה בדרך כלל מה שקורה לפחות בספרי התפתחות אישית, שיווק, עסקים, כל העולם הזה. מאתגרת אתכם לכתוב. לא לחפש לי באינטרנט דברים ולחבר אותם וזה, באמת, לכתוב דברים מהניסיון שלכם, אני מקבלת עם זה הרבה ידע…
רויטל: [מדברת ברקע וכמעט לא שומעים אותה] לא ככותב צללים.
לבנת: שזה גם הרבה אנשים, אבל עזבי, כותב צללים כותב את המחשבות שלך, הכל טוב, זה ידע שהוא מגיע ממך, הוא לא ממציא ידע משלו.
מזל: כן, נכון.
לבנת: לפני דעתי. כאילו אולי יש אנשים שכן…
רויטל: [צוחקת] יכול להיות שכן.
לבנת: יכול להיות שכן. מה שאני הבנתי זה שכותב צללים פשוט מוציא את המחשבות שלך, הוא פשוט יודע לנסח את זה טוב יותר.
מזל: כן, נכון.
לבנת: אני נגיד, התהליך של הספר עבורי, התהליך של הכתיבה עצמה היה מאוד מהנה אני מאוד אוהבת לכתוב, אני מאוד טובה בכתיבה גם, כי אני התחלתי לקרוא ספרים, בגיל מאוד מאוד צעיר עודדו אותי לקרוא, ואני הייתי תולעת ספרים בגיל צעיר, הייתי כאילו הולכת לספרייה העירונית, משאילה כל שבוע 4-5 ספרים, חוזרת שבוע אחרי…
מזל: וואווה!
לבנת: סיימתי לקרוא אותם…
רויטל: בית רוסי אמיתי.
לבנת: זה בחודש 20 ספרים…
מזל: מטורף.
לבנת: בערך שהייתי קוראת כילדה.
מזל: אני לא הייתי קוראת ספרים בכלל.
לבנת: אז זהו, אז אותי עודדו לעשות את זה, ובגלל שעשיתי את זה מגיל צעיר אז למדתי… כשאת קוראת, את לומדת איך כתיבה גם אמורה להיות…
רויטל: נכון.
לבנת: אז עכשיו כשכתבתי את הספר, אז כאילו אז נגיד היה את הבחור שעושה הגהה ושכתוב וזה, והוא אמר לי: "את כתבת את זה? כאילו, את יודעת לכתוב, את כמו כותבת. את לא משווקת שגם החליטה לכתוב ספר, זה ממש כמו כותבת". ברור שיש מלא שגיאות כתיב אבל ברמת הלדעת איך לכתוב, איך לנסח, איך להתחיל אמצע, סיום, הכל, אז כאילו, היה לי את זה בראש כבר, כי מגיל מאוד מאוד צעיר הטמעתי את הדבר הזה.
רויטל: המבנה היה לך בראש.
לבנת: כן, כן.
רויטל: אז אולי את הטיפ הראשון ל"איך לכתוב ספר נכון"…
לבנת: קודם תקראו.
רויטל: תקראו הרבה ספרים.
לבנת: נכון, נכון. ובמיוחד מגיל צעיר. כי אני לא חושבת… היום אני גם קוראת ספרים, כבר התפתחות אישית, זה, דברים כאלה, אבל אני לא מדברת איתך על מה שאני קוראת עכשיו. מה שהכי עזר לי, זה שמגיל צעיר הייתי קוראת, אני חושבת שאני באמת קראתי אלפי ספרים. הייתי מגיעה לספרייה עירונית וכבר לספרנית לא היה מה להמליץ לי כי כבר קראתי את כל הספרי ילדים…
רויטל: וואו.
לבנת: אז היא חשבה כבר לתת לי ספרי מבוגרים, כאילו, ברמה כזו, הייתי קוראת מלא. אז לי זה מאוד מאוד עזר בכתיבה של הספר שלי, כי זה באמת תהליך לא פשוט. כאילו, אני אומרת, אם יש בן אדם שהוא יודע מראש שהוא לא טוב בכתיבה, אז לא בכוח אתה תכתוב. כאילו, אתה טוב ב… יש לך שיטה טובה, רעיונות טובים וזה, תן למישהו אחר לכתוב לך, זה מה שאני חושבת. כאילו תלך על החוזקות שלך, לא צריך בכוח אם אתה יודע שאתה לא זה. זה מבחינת הספר, ואני חושבת שבן אדם שהוא באמת מומחה בתחום שלו, כאילו, אם אתה אומר שאתה מומחה, לא ברמת "אתה חייב להוציא ספר", כן? ספר זה בחירה, תכף אני אסביר גם מה זה אומר ברמה שיווקית, אבל אתה אמור לדעת לכתוב מספיק, כאילו, בשביל להוציא עליו ספר, אם אתה באמת מומחה במה שאתה עושה.
מזל: כן.
לבנת: ואיזה מישהי כתבה לי: "רגע, אבל אני גם רוצה להוציא ספר, מה זאת אומרת שאת אומרת שאת צריכה לדעת לכתוב 30,000 מילים, ואם אני נגיד קוראת בספר אחר וכותבת, זה גם נחשב? או אם אני קוראת בגוגל וכותבת, זה גם נחשב כחלק מהספר שלי?" אני אומרת לה: "לא. אני את הספר שלי לא קראתי בשום מקום אחר, כל המילים שאת קוראת"…
רויטל: את קוראת ל…
לבנת: היא אומרת: "אני יודעת מספיק על תחום מסוים, אני יכולה לכתוב עליו ספר?" אני אומרת לה: "מדהים, אם את כאילו מספיק מומחית בו בזה, אז כן". אז היא אומרת לי: "כן, אבל מה שאני יודעת זה, אני קוראת במאמרים, אני קוראת בספרים".
מזל: כאילו להעתיק, לקחת אה…
לבנת: היא אומרת "אני אקח, אני אעשה מִישְׁמָשׁ ממלא דברים ואני אכתוב ספר"…
רויטל: לא.
לבנת: אז לא לזה אני מתכוונת כשאני אומרת שבן אדם הוא מספיק מומחה במה שאתה עושה, זה צריך להגיע על בשרך, מהניסיון שלך.
מזל: לא תהיה מוטיבציה לספר כזה, זה לא…
לבנת: זה גם לא כאילו…
מזל: זה לא מחדש.
לבנת: אנשים כבר קראו הכל, באמת. אנשים, כאילו, יש כבר ספרים בכל התחומים. אז אם את לא מביאה משהו באמת שונה וייחודי משלך, לא משהו שאפשר לקרוא בגוגל, אני לא רואה סיבה להוציא ספר.
רויטל: אני ראיתי מה ש…
לבנת: כאילו ותרו על התהליך המייגע הזה מראש.
רויטל: מה שאנשים, כל מי שכתב ספרי נומר… קראתי משהו כמו… בין, אני לא זוכרת את המספר המדויק, בין 60 ל-80 ספרים בנומרולוגיה בפסח האחרון, ואמרתי, אני חייבת לכתוב שונה לחלוטין ממה שקראתי, וחד משמעית אי אפשר להשוות את הספר שלי לאף אחד, לא ברמת השפה, לא ברמת הביטויים, הצורה שהספר בנוי בה, ואני חושבת שזה נכון מה שאת אומרת, מה זה אני חושבת? זה בטוח, שאתה צריך לדעת מספיק כדי ש… כי שום דבר ממה שקראתי על נומרולוגיה או על התפתחות אישית, שום דבר מזה לא נמצא אצלי בספר, אוקיי? זה הכל מתוך ידע שהעברתי, שרץ אצלי בראש.
לבנת: ברור, אחרת מה המשמעות? פשוט תמליצי על ספר אחר.
רויטל: [צוחקת] בדיוק.
לבנת: אהבת את הספר? אהבת את מה שכתוב? תמליצי על ספר אחר, מה את צריכה לכתוב אותו דבר? אל תבזבזי, כאילו, עצים על זה. באמת, אני כאילו, אני יודעת שאני כאילו מאוד מאוד ככה, שחור או לבן במה שאני אומרת, אבל לאנשים היום יש שפע מטורף, גם בתחום הזה של הידע. אם את לא מביאה משהו אחר וייחודי, זה לא יתפוס. זה גם מבחינת תוכן, זה גם מבחינת המוצרים עצמם, כי אנשים…
מזל: נכון, נכון.
לבנת: כבר באמת שומעים הכל. הם כל היום ב… זה קורה גם כשלקוחות מגיעים אליי ויוצרים תוכן ואומרים: "אני עושה סרטוני טיפים, למה זה לא עובד לי?" כל כך הרבה כבר עושים את הסרטונים האלה, גם אם את כאילו גאון הדור, אין, את… מלא עושים את זה, כאילו, צריך להביא משהו שהוא אחר. אז זה כל הזמן יש איזושהי עליית רמה. את קראת ספרי נומרולוגיה, שכנראה נכתבו לפני כמה שנים, את היום תביאי את הרמה הגבוהה יותר. אז ככה זה…
מזל: ואת הפרשנות שלך.
רויטל: כן. לא, אני חושבת ברמה שיווקית, כן? שכל הספרי נומרולוגיה הם לא ספרים טובים מהסיבה שהם לא מספיק מגרים את צורת החשיבה, הם לא מספיק פותחים את צורת החשיבה, זה נורא כזה - איך מחשבים? מה כל מספר אומר? זה מה שזה אומר? זה נורא כמו מדריך.
לבנת: כן.
רויטל: ואני לא עשיתי את זה כמדריך, אלא עשיתי את זה בצורה שאני מספרת סיפורים, ואני חושבת שהצורה הכי טובה לשיווק זה לספר סיפור.
מזל: נכון, נכון.
לבנת: במיוחד אם את פונה לקהל. נגיד, אני פונה לקהל שהוא צעיר. כאילו, לא מצפה מאנשים בני 60-70 שרגילים לקרוא ספרים כל חייהם לקרוא את זה, אני פונה לקהל צעיר שנולד כנראה לרשתות החברתיות, או נולד לזה או בשלב מסוים כאילו הוא התחיל עם זה, אז צריך לכתוב את הספר בצורה שהיא תהיה תואמת לראש המהיר הזה שרגיל כל רגע לגלול ולהעביר סרטון כל כמה שניות…
רויטל: נכון, נכון.
לבנת: והרבה ספרים, נגיד בתחום הזה של השיווק, לא בנויים ככה. הם ספרים שבנויים לאנשים שקוראים ספרים.
רויטל: כן.
מזל: כן. הכבדות הזאת, נכון.
לבנת: וזה אחרת לגמרי. לגמרי.
רויטל: זה כל הזמן לגרות, לגרות, שהם ירצו להפוך את הדף.
לבנת: כן, כן, נכון.
מזל: נכון. אני יכולה להגיד שהשקעתי בספר שלי, רק על עיצוב, 50,000 שקל של תמונות ואיורים ופונטים שקניתי במיוחד לספר, דווקא כי כל הספרי בריאות שאני מכירה זה כזה כתב קטן, מלא מלא מידע ובעיקר לא פרקטי. כאילו, מלא מידע של מה אסור, מה כדאי. ואחד הפידבקים הכי חזקים שאני מקבלת על הספר זה של - "התחלתי את הצעד הראשון" וזה מה שרציתי. כאילו אמרתי…
רויטל: זה כיפי, הוא גורם לך אה…
מזל: כן, אמרתי אני רוצה שכאילו הם יתחילו משהו, שיהיה להם את התקווה שוואלה אפשר.
רויטל: כי את יודעת גם, כשאני מדמיינת את הספר שלך ואני כזה אומרת: "מממ… איזה טעם יש לאנרגיה של הספר?" עולה לי מתוק.
מזל: [צוחקת] טוב.
רויטל: ומה קורה עם נושא של בריאות? שכאילו אסור מתוק, שוקולדים, לא, לא, לא, אבל זה מה שהספר נותן לי, את מבינה? כאילו, את ממלאה שם צורך אנרגטי מדהים.
לבנת: טעמת גם את שלי? סתם…
[כולן צוחקות]
לבנת: מה הטעם שלי?
רויטל: שלך הייתי אומרת קרנצ'י חמוץ כזה.
לבנת: מעניין.
רויטל: ספייסי, כן. זה מה שהייתי אומרת, כן. אבל זה אנרגיה. ברגע שמתחברים לאנרגיה עד הסוף, יודעים מה הצבע, מה הצורה, מה התחושה, כן.
מזל: כן. מדהים, מדהים.
רויטל: מה הקטע השיווקי באמת בכתיבת ספר? למה שבעלי עסקים יכתבו ספר?
לבנת: תראי, זה מוציא אותך… קודם כל את אוטוריטה. כאילו, מישהו שכותב ספר הוא אוטוריטה בתחום. זה לא עוד אחד. כאילו, היום נגיד, במיוחד בתחומים שהם רוויים במלא… נגיד תחום השיווק, כל יום נולד משווק חדש. זה נהיה קטע, קולטים שזה מצליח ברשתות, אפשר לעשות מזה אחלה כסף…
רויטל: גם בנומרולוגיה.
לבנת: כל יום נולד משווק חדש. האם כל אחד הוא אוטוריטה בתחום? ממש לא. אז קודם כל זה מבדל אותך מאחרים. הוא אולי עכשיו התחיל את התחום, עוד חודשיים יחליף לתחום אחר, כי זה פשוט היה נשמע לו מגניב, אגב, גם בתחום הבריאות זה קורה, זה כאילו מגניב…
מזל: כן. מלא.
לבנת: כן, כי כאילו זה מגניב להיות מאמנת כושר וזה…
רויטל: באמת?
מזל: בטח. מה, תחום הבריאות מוצף.
לבנת: כן, אבל הרוב לא מחזיקים. אם זה לא באמת בא מבפנים וזה באמת השליחות שלך, ואת רק רואה שזה מגניב או כמו שאלות שאני הרבה פעמים מקבלת: "תגידי, מה התחום שאפשר לעשות בו הכי הרבה כסף? תגידי, אני פותחת עסק, יש לך רעיון?" אם הרעיון מגיע ממני זה חרא של עסק! [צוחקות] זה אמור לבוא מבעיה שהייתה אצלך ואת פתרת, וזה מגיע באמת ממקום עמוק, כאילו מבפנים. אז אה…
רויטל: אבל אני חושבת שזה נכון, כי במקרה שלך, היה לך עניין בריאותי…
מזל: נכון.
רויטל: והבריאות פתרה את זה.
מזל: נכון.
לבנת: נכון.
רויטל: במקרה שלי, אני הייתי בתהום חיי, הגעתי לייעוץ נומרולוגי שהיא שינתה לי את נקודת המבט והתאהבתי בזה, ואמרתי: וואו, אני הולכת ללמוד את זה עכשיו, חודש אחרי זה כבר התחלתי ללמוד נומרולוגיה ושיניתי לעצמי את החיים ועזרתי לאחרים לשנות את החיים, גם במקרה שלך, היה עניין של כמה מוצרים שהיו לך, שכל פעם כזה פיצחת איך לשווק אותם.
לבנת: אני בגדול כל החיים שלי הרגשתי שקופה. הרגשתי שלא רואים אותי, שאני לא מצליחה להביא את עצמי לידי ביטוי, אני הייתי גם ילדה לא מקובלת ואז התחלתי פשוט לצבור כלים חברתיים, כאילו הרי מה שאני מלמדת בסוף, נכון, זה דרך הרשתות החברתיות, אבל בסוף אני מלמדת איך לעניין בן אדם דרך המסך, איך לתקשר את המסרים שלך בצורה נכונה, זה דברים שכאילו צריך אותם גם למציאות. אנשים שמגיעים אליי, נכון, הם בסוף משנים את השיווק אבל קודם כל הם גם משנים, נגיד היא הייתה מרצה, פתאום אחרי התהליך השיווקי איתי היא כבר לא מרצה, כי היא למדה איך לתקשר. זה דברים שהם הרבה יותר כאילו, הם מעבר. וזה מגיע גם, כמובן, מבעיה שאני חוויתי במשך שנים. זה חייב להגיע משם בשביל שהעסק יהיה משמעותי.
רויטל: עלתה לי איזושהי מסקנה שאמרתי לבעלי, אמרתי לו שאני חושבת שנשים שמצליחות ברשתות החברתיות הן נשים שהיה להם קל ברמה חברתית, גברים שמצליחים ברשתות החברתיות, היה להם קשה ברמה חברתית, מבינה? כאילו…
מזל: מעניין מה שאת אומרת.
רויטל: אם נגיד עכשיו אתה גבר בן שלושים ואתה מצליח ברשתות החברתיות, בתור ילד, לא היית כזה חברותי. אצל אישה בתור ילדה, ילדה מבחינתי זה גיל 10 עד 15, 16 כזה…
לבנת: [מהמהמת בהסכמה]
רויטל: אם הצלחת שם ברמה חברתית אז את כנראה תצליחי גם ברשתות החברתיות, במקרה שלך, זה הפוך.
לבנת: זה הפוך. בגלל שלא הצלחתי…
רויטל: את עשית פער מטורף!
לבנת: היו לי שנים שלמות פשוט שלא היה לי חברים, לא הייתי מדברת עם אף אחד, אז הייתי מאזינה לשיחות של אחרים וככה למדתי.
מזל: מטורף.
רויטל: איך ליצור אינטראקציה.
לבנת: כן.
רויטל: כן.
לבנת: ומה מעניין ומה לא. כי כשאת מאזינה מלא זמן לשיחות של אחרים, אז את פתאום שומעת למה מקשיבים לה, למה כשהיא נכנסת לכיתה ואומרת משהו אז כל העיניים מופנות אליה. זה בגלל גם איך שהיא נראית, אבל רגע, איך היא ניסחה את מה שהיא אמרה, איך היא זה וזה כלים ש… אני אגיד לך, זה אפילו, אני לא עשיתי את זה במודע.
רויטל: כן.
לבנת: האזנתי כי היה לי משעמם ולא היה לי עם מי להיות והייתי לבד, והייתי קצת גם עצובה, אז האזנתי… אנשים עושים את זה גם היום ברשתות, הם קצת עצובים, קצת מרגישים לא טוב, בורחים ישר למסך, אז אני הייתי מאזינה פשוט לשיחות של אחרים, וזה לא היה במודע כדי ללמוד מזה ולפתח מזה בהמשך שיטה, ממש לא. מי חשב בכלל שאני אפתח עסק של שיווק? כאילו זה לא היה שם. אבל בסוף…
מזל: כל הנקודות מתחברות.
לבנת: בסוף כל הנקודות… בדיוק מה שבאתי להגיד.
רויטל: אבל הטבע הוא שלא היית אמורה להצליח.
לבנת: כן, את חושבת?
רויטל: לפי התיאוריה שלי, כאילו לא היית אמורה להצליח ברשתות החברתיות.
לבנת: לא, אנשים שהם לא חברותיים ולא תקשורתיים, היום במציאות בוודאות לא יצליחו ברשתות.
רויטל: נכון, אז זה מה שאני אומרת, שאתם יכולים לשנות את הטבע שלכם.
לבנת: נכון, נכון, נכון.
רויטל: יש לכם פה דוגמה…
לבנת: חד משמעית.
רויטל: שעשתה שינוי מקצה אל הקצה. אז אם אנחנו ממשיכים…
לבנת: ואנשים עוברים אצלי שינויים בגילאים גם מבוגרים יותר, כן? מגיעים אליי בגיל 40, פתאום אני מלמדת אותם איך להתחיל משפט בצורה מעניינת.
מזל: מטורף, מטורף.
רויטל: מה זאת אומרת? איך? מה לדוגמה? תני דוגמה.
לבנת: איך לנסח משפט בצורה מעניינת.
רויטל: אה, נכון!
לבנת: היא מתחילה לספר סיפור, בסוף הסיפור היא מספרת - "וזה מה שהפך אותי למיליונרית". מי הקשיב לך עד סוף הסיפור? תתחילי מ"היום אני מיליונרית…
מזל: [צוחקת] זה מה שהפך אותי.
לבנת: … אבל היו לי הרבה קשיים בדרך".
רויטל: כן.
לבנת: ואז להתחיל לספר. אנשים לא יודעים לעשות את זה. עכשיו אני אומרת, תבחנו את עצמכם במציאות. תגידו לאנשים את המשפט שהוא מנוסח בצורה כזו, מול קבוצה של אנשים, נגיד, לא לבחון את זה עם בן אדם אחד שהוא קרוב אלייך.
מזל: בסוף החיסרון של בן אדם הוא גם היתרון שלו.
לבנת: כן.
מזל: אפרופו הספר שלי, יש שם מעל 100 מתכונים של כאילו 10 דקות ויש לך ארוחה, מבינה?
רויטל: כן.
מזל: אז אפשר לעשות את זה כחיסרון, מצד שני, בוא נגיד שכל אישה שנייה תתחבר לזה, כי רוב הנשים היום לא רוצות להיות במטבח מלא שעות ואין להן זמן לזה וכולי.
רויטל: נכון.
מזל: אז אני אומרת, אוקיי, אני לא שפית של בריאות, אני לא עכשיו, אין לי, תיכנסי אליי לאינסטגרם ותראי סרטונים מפונפנים של מתכונים וזה…
רויטל: אבל אפילו הצלחת פירות שלך היא כזאת…
לבנת: זה גם נותן השראה.
מזל: צלחת מעלי אקספרס שעלתה שמונה שקלים. [צוחקת]
לבנת: נכון, נכון, אבל אני רק מראה כמה זה באמת פשוט.
רויטל: [צוחקת] מה את… למה? זה כזה יפה.
לבנת: בן אדם שלא אוהב עדיין יכול להיות בריא, זה רק מראה כמה זה פשוט. אני אגיד לכן…
רויטל: כן.
לבנת: העניין הזה של החיסרון זה היתרון, זה משהו מטורף שכאילו עלה לי בימים האחרונים, אני רואה שאני מקבלת על זה תגובות. העליתי סרטון שיש לנו עוזר בית אז הרבה הגיבו לי שם: "את עצלנית, את עצלנית, את עצלנית" ואני מסכימה איתם.
מזל: כן.
לבנת: כאילו, אני בן אדם, באמת, בטבע שלו אני מאוד מאוד עצלנית. תמיד ההורים שלי היו מעירים לי על זה: "עצלנית, את זה, את לא מסדרת את החדר, עצלנית, את לא עושה", אולי בגלל זה זה קצת נכנס לי לראש וכאילו, והיום אני חושבת ככה על עצמי, אבל אני הפכתי את העצלנות למשהו שמקדם אותי. אני עצלנית, בגלל זה אני חייבת שכל סרטון שלי יהיה ויראלי ויביא לי תוצאות, כי אין לי כוח לעשות עשרה [צוחקת]. אז אני עושה אחד שהוא פשוט, למדתי לעשות את זה ממש טוב, אני עצלנית, בגלל זה יש לי עוזר אישי שעושה לי את הדברים שאני לא רוצה, ויש לי מנקה שעושה לי את הדברים שאני לא רוצה, שזה חוסך לי זמן להתעסק בדברים האמיתיים. אני עצלנית, בגלל זה… יש אנשים שעושים את הכל בעסק בעצמם, עורכים לעצמם את הסרטונים ועושים לעצמם את הקורסים הדיגיטליים ועושים את זה, וזה. אני עצלנית, אין לי סבלנות. כל הדברים הטכניים מישהו אחר עושה לי, אני לא נהנית מזה. העצלנות זה הדבר שהכי, הכי קידם אותי בעסק, ever.
רויטל: אני גם על זה.
לבנת: ואנשים לא מבינים כמה זו תכונה טובה, עצלנות. האנשים הכי חרוצים והכי זה זה אנשים שעושים בסוף הכי פחות כסף, לדעתי. זה לא תכונה שהיא טובה.
מזל: כי הם לא עובדים חכם, הם עובדים רק על האנרגיות והכוח שלהם.
לבנת: כן, כן, כן. והם עושים הכל בעצמם וזה…
רויטל: נכון, זה לא חכם.
לבנת: והם מוכנים, 10 סרטונים אני אצלם, לא, אני לא אלמד לדייק את זה כי יש לי כוח, אני כל היום יכולה לעשות סרטונים…אבל לא, אני עצלנית.
רויטל: אני מתחברת לזה כי אני ביום אחד מסוגלת לעשות מה שאנשים יעשו בשבוע, כי אני רוצה לעשות את זה ביום אחד ו…
מזל: ולסיים.
לבנת: כן, כן, כן.
רויטל: ושישה ימים לנוח.
מזל: מסכימה.
רויטל: כי אני חייבת לנוח, כי אני מעדיפה לנוח. אז אני מעדיפה יום אחד ככה להשקיע, להתמיד, לעבוד שעות מטורפות…
לבנת: אגב, אם לא הייתי עצלנית יש מצב שלא הייתה לי מספיק מוטיבציה לייצר עסק שעושה לי כסף גם כשאני ישנה ושאני לא חייבת לעבוד בו פיזית כל היום, יכול להיות שלא הייתה לי מוטיבציה. יש משווקים שעד היום, קיימים שנים, עובדים בעבודה שכל היום חייבים לצאת לימי צילום, לצלם, להיות כל היום בחוץ, לחזור, תמיד הכל תלוי בהם, תמיד הם עובדים, תמיד זה… ככה העסק שלי היה בנוי בהתחלה. אבל זה לא יכל להחזיק יותר מכמה חודשים כי אני עצלנית [צוחקת], אז שיניתי את העסק שלי כדי שאני אוכל לייצר כסף - קורסים דיגיטליים, הכנסות שהן יותר פסיביות, כי אני עצלנית. לדעתי זה כאילו, זו תכונה מדהימה.
רויטל: תהיו עצלנים בגדול. זה מה שאנחנו… [צוחקת].
לבנת: ממש.
רויטל: זה עניין של לעבוד חכם.
מזל: לא, זה גם להבין, אני חושבת שגם כנשים, לבנת עדיין לא אמא, אבל אנחנו שאנחנו אימהות ואנחנו עוברות כל מיני מחזורים של הריון, לידה, זה נורא מאפשר ה"עצלנות" שהיא קראה לזה, אני קוראת לזה יעילות, תהיה יעילה. נגיד, סתם, שבוע שעבר צילמתי איזה 50 סרטונים בסופר, ואני עכשיו יודעת שאני מסודרת חצי שנה קדימה, זה באמת ההבנה שאם עכשיו אני באנרגיה גבוהה, יאללה, בוא נעשה מלא מלא דברים כי אם מחר כנראה אני לא אהיה באנרגיה גבוהה, אז כאילו לאזן את זה.
רויטל: כן, נכון.
מזל: ולעבוד חכם.
רויטל: אתן נשים מאוד מצליחות, בעיניי, ואני, גם אתן מאוד מעורכות בתחום שלכן ויש לכם זוגיות, ואני רגע רוצה שנפצח למה נשים חושבות שהן לא יכולות גם מאוד להצליח בקריירה, וגם להחזיק זוגיות, וגם ליצור זוגיות באמת באמת משמעותית ואיכותית.
לבנת: חושבת שחושבות ככה?
רויטל: בטח. בוודאי. הן אומרות או - או. אי אפשר גם וגם. או שאני אוכל להצליח בקריירה…
לבנת: למה? מבחינת זמן כאילו או מה? מבחינת להשקיע אנרגיה?
רויטל: מבחינת אולי להשקיע אנרגיה, מבחינה שאי אפשר שני דברים במקביל, אני צריכה להתמקד במשהו כדי שמשהו אחר…
לבנת: תעשו את מה שאני עשיתי, לקחתי בן זוג שהוא יועץ עסקי ואז הוא גם עזר לי בעסק.
רויטל: [צוחקת] הוא עזר לך בעסק?
לבנת: [אומרת בגיחוך] תראי, בגדול לא באמת [כולן צוחקות]. אנחנו לא יושבים ומייעצים, האנשים בטוחים שאני אומרת לו איך לעשות את הסרטונים והוא אומר לי מה לעשות בעסק, לא באמת.
רויטל: יש הפרדה.
לבנת: כי אנחנו בזוגיות ויש הפרדה. אבל ברמת ה-mindset, כן השתנה לי המון, שהתחלתי להסתובב איתו והוא היה עושה יותר כסף ממני, כאילו, במיוחד כשהתחלנו לצאת, אז השתנה לי המיינדסט וזה רק קידם אותי בעסק. אז כאילו, ברור שאת לא תצליחי להצליח מאוד מאוד בקריירה… סתם, אתה רוצה לפתוח עסק, להיות מצליחנית, להגיע לחברה בע''מ, ולעשות מיליונים בחודש, תצאי עם מישהו שהוא ההפך מזה, כן, יש שם פער. הוא יוריד אותך. תביני שהיקום גורם לך לבחור או בו או בו, ובסוף זה או שתפסיקי עם העסק ותשארי איתו או שתיפרדו ותמשיכי עם העסק, אבל כששניהם בהֲלִימָה ובהרמוניה, כשהבן זוג שלך הוא מישהו שגם מקדם אותך ונותן לך את הערך המוסף הזה לקריירה, והקריירה תומכת בזוגיות, נגיד, מה שאני ומתן עושים, שנינו הרי אנשי עסקים וזה, אז כאילו, הרבה פעמים אומרים לנו: אין לכם זמן, אתם לא זה, אתם לא אחד עם השני, ההפך, כל אחד בנה עסק בצורה שהוא יכול… היום בא לנו יום כיף, לסגור ככה ספונטני וזה לזוגיות שלנו, אנחנו יכולים, בא לנו לאכול ארוחות צהריים וערב כל יום ביחד, אנחנו יכולים, כי אנחנו עובדים מהבית, כי אנחנו יכולים לנהל את הזמן שלנו. אז מראש, כשאת יודעת איך הזוגיות שלך, איך את רוצה שהזוגיות תראה, איך את רוצה שהעסק יראה, את פשוט בוחרת מישהו שזה יהיה, שזה יצא איתו כאילו, כמו פאזל, ביחד.
מזל: אני חייבת לספר סיפור. [צוחקת במבוכה]
לבנת: כן.
מזל: אני שהכרתי את מיקי אז לפני זה הייתי בל"חית, זה כאילו בת לחוצה לחתונה, ככה אנחנו קוראים לזה במגזר הדתי, כאילו, כבר רציתי די, כבר רציתי את הדבר האמיתי ויצאתי עם מלא גברים והם… העוצמה שלי הלחיצה אותם. אני זוכרת שנפגשתי עם מיקי, וואי, זה היה מטורף, היינו בים ואני מתחילה לספר לו על החלומות שלי, ואני אומרת לו: עוד חמש שנים כל המדינה תכיר אותי, ותקשיבו דברים הזויים, אף אחד לא הכיר אותי אז, הייתי מאמנת כושר כזה לא מוכרת בכלל, ותקשיבו, הוא לא כיבה אותי. כאילו, הוא לא עשה משהו…
לבנת: זה סימן ממש טוב.
מזל: שמלא גברים עשו לפני וכאילו הרגשתי שהוא צולל איתי לחלומות שלי, הרגשתי שהוא מקשיב לי ושהוא מאמין שזה אפשרי. וזה נתן לי, דרך אגב, את האוקיי. אחרי חודשיים הוא הציע לי נישואים ואחרי חמישה חודשים התחתנו, זה היה מטורף.
לבנת: סימן מדהים.
מזל: ותמיד שואלים אותי כאילו: "מה וזה, איך התחתנתם כזה מהר? אה, בגלל שהוא צלם". כי הוא גם היה צלם וגם ככה הכרנו, רצינו לעשות איזה שיתוף פעולה וזה. ואז אני אומרת: לא, כי הוא הבן אדם הראשון שחלם איתי, שהסכים ללכת איתי".
לבנת: נשים, תעשו את זה. אתם רוצות לבחון שהגבר באמת לא סתם, יענו, משחק אותה וזה [מזל צוחקת], על הדייט הראשון תבוא עם החלום הכי מוגזם שלכם, דברים שאתם אפילו לא…
רויטל: באמת?
לבנת: משתפות וזה…
מזל: זה מה שעשיתי!
לבנת: תראו איך הוא מגיב.
מזל: תקשיבו, אני לא יודעת למה עשיתי את זה מולו.
לבנת: אם הוא מגיב כאילו, אם הוא רגע נלחץ וזה, לא טוב! זה אומר שלו יש חלומות יותר קטנים משלך. על הפנים!
[מזל צוחקת]
רויטל: אה! החלום בעצם מראה את המיינדסט הזה שיש לכם כזוג.
לבנת: ברור, ברור!
רויאל: וואו.
לבנת: כמה הוא מאמין שזה אפשרי. הרי אם היא אומרת לו: "אני רוצה להתפוצץ, שכולם יכירו אותי" -"כן, אבל כאילו איך תעשי את זה? מה זה?" את רואה, הבן אדם נלחץ מדברים כאלה גדולים אז זה בן אדם שהוא…
מזל: אבל גם יאמר לזכותו שכשאני יצאתי מהקורס הדיגיטלי הראשון, ואני מדברת איתכם לפני שמונה שנים, זה לא מה שיש היום שכל אחד עושה קורס דיגיטלי, והוא צילם אותי, הוא חשב לעצמו בראש 'מי ישלם על סרטונים?', הוא חשב את זה. אני זוכרת שעשיתי השקה והכנסתי שמונה מאות נשים, פעם ראשונה בחיי, לרשימת תפוצה, וקנו עשר נשים את הקורס באלף שקל, בשבילי זה היה כאילו, זה היה מטורף! תבינו…
לבנת: איזה הצלחה.
מזל: אני מדברת איתכם על לפני שמונה שנים, זה לא מה שיש היום.
רויטל: כמה שיש יותר מודעות, יותר קל.
מזל: כן. ואז הוא אומר לי, אחרי זה הוא אומר לי: "וואו! אני לא מאמין! זה עובד! בואי נעשה את זה ובואי נעשה… והוא כבר כאילו הלך למקומות וכאילו חבל על הזמן. ו… כשיש לך חלום ואת מאמינה בו ואת משדרת אותו החוצה ואז הבן זוג הזה, הבן אדם הזה מגיע…
לבנת: אגב, זה אומר שהוא בעל ביטחון עצמי.
מזל: גם בעל ביטחון עצמי והוא גם…
לבנת: כי גבר שאין לו ביטחון עצמי יפחד שהאישה שלו תלך ותצליח ותעשה דברים גדולים.
מזל: נכון, אבל גם הביטחון שלך. כלומר, אני לא חיכיתי…
לבנת: נכון.
מזל: שהוא יאמין בי…
לבנת: נכון.
מזל: אלא עברתי מלא מלא דייטים, לא מאמין בי, ביי, לא מאמין בי, לא… זה לא שהם לא האמינו בי, פשוט כאילו, זה משהו אצלם…
לבנת: הם לא האמינו בעצמם.
מזל: כן, אבל ברגע שכאילו, אמרתי אוקיי, זה מישהו ש… מיקי בא ואמר לי: "את יכולה לעשות את זה" אז אמרתי, אוקיי, הוא ילך איתי את הדרך. כאילו, אנחנו נלך ביחד, ואני באמת יכולה להגיד שחלק מההצלחה שלי זה הוא! כאילו, ברור שאני הלכתי בדרך, אבל זה שהוא לא הפריע וגם כשהייתי צריכה אותו אז הוא היה שם ותמך וסידר לי דברים ולפני כל אירוע הוא מגיע והוא מצלם והוא רואה ואת יודעת, העיניים הטובות שלו והחיוך שלו ו… כאילו זוכרת שהיה לי כנס ענק בהיכל התרבות בפתח תקווה, ובאותו ערב הוא היה צריך לטוס, כאילו, הוא עלה על הבמה וחיבק אותי וכזה מול כולם, וזה היה כל כך מרגש, כאילו, זה באמת הוא ראה אותי, הוא מתלהב מההצלחה שלי, ושהוא מספר עליי ומדבר עליי וגם מלא פעמים הוא אומר לי… בעלי הוא בתחום האירועים ומלא אנשים מכירים אותו וזה כל הלקוחות הקבועים שלו, והוא אומר לי 'תקשיבי הם מדברים עלייך יותר מאשר כאילו, אני כבר מרגיש שאני הבעל של מזל כהן, אני לא הצלם מיקי סויסה שכולם מכירים', וזה כיף, זה כיף לראות פרגון כזה, ואני חושבת שאישה בטוחה בעצמה אז היא גם תזמן לעצמה את הגבר הזה שיאמין בעצמה…
רויטל: נכון.
מזל: עברתי הרבה דייטים אבל בסוף כאילו…
לבנת: או ש… הנה עובדה, את, היו לך גם דייטים לא מדויקים ואת ידעת…
מזל: נכון, נכון.
לבנת: לשים לזה סטופ מההתחלה. יש נשים שמשום מה מרגישות מהדייטים הראשונים שזה לא מדויק, וממשיכות לצאת עם הגבר. אני לא מצליחה להבין את זה, יש לכם זמן מיותר?
רויטל: כן, כן. אני גם אומרת לתלמידות שלי…
לבנת: כאילו, על ההתחלה, אפשר לקלוט!
רויטל: שנה. אם אתם יוצאות עם בחור יותר משנה, נגמר.
לבנת: מה זה שנה? שנה זה ים זמן.
רויטל: נכון.
מזל: שנה נחשב שינוי.
רויטל: יפה. אבל אני עוד כזה עדינה כי אני אומרת, נגיד יש מישהו ש…
לבנת: כבר מהדייט הראשון אפשר להרגיש מהאנרגיה, עם הבן אדם מתאים. אם שואלים את השאלות הנכונות. אם סתם באים כאילו לעשות fun…
רויטל: נכון.
לבנת: אני בדייט הראשון אמרתי לו, למתן, מה אתה מחפש? אני מחפשת זוגיות רצינית לטווח הארוך [צוחקות]. אני באה ממוקדת! אגב, הוא לא חיפש את זה…
רויטל: הוא לא נלחץ?
לבנת: ואז נפרדנו ואז חזרנו כשראיתי שהוא רציני, אבל אין פה מקום לבלבול. שנה אני צריכה לחכות כדי להבין משהו על הבן אדם? ממש לא.
מזל: כן אני גם, מיקי אמר לי בואי נגור ביחד, אמרתי לו תביא טבעת, ואז נגור ביחד.
רויטל: אבל שנה זה במקרה הטוב…
לבנת: יש נשים שכן, חיים שלמים…
רויטל: יש תלמידות שיצאו עם בני זוג 4-5 שנים, אמרתי להם בנות, לא עושים את זה, לא עושים את זה, כאילו, אם את רוצה חתונה ואת רוצה ילדים, לא עושים, צריך להציב גבול, צריך לעשות פה איזשהו היגיון בדבר הזה. מה אמרת לגבי ש… מעבר משותף?
מזל: לא, הוא אמר לי, היינו בשבת כזה של חברים, ואז הוא אמר לי: "יאללה, אולי כאילו תבואי לגור אצלי? חבל על השכירות שלך", גרתי בהרצליה, הרצליה פיתוח, אז אמרתי לו: "תביא לי טבעת ואנחנו נעבור לגור ביחד", ויום למחרת הוא הביא לי טבעת [פורצת בצחוק] כאילו הסיפור שלנו זה סיפור מהאגדות…
לבנת: וואו, זה מראה רצינות.
מזל: כאילו, הוא חיכה ל-אוקיי, הוא תמיד טען שאני…
רויטל: זה סיפור מהאגדות…
מזל: הצעתי לו נישואין.
רויטל: כן, זה כי מנקודת המבט שלו. זה סיפור מהאגדות, זה סיפור מההזיות: [צוחקות] כי אני ב-י"ב הייתי מאורסת כבר בפברואר.
מזל: מטורף.
רויטל: זה באמצע שנה של הלפני הבגרויות…
מזל: כן?
רויטל: הולכת עם את טבעת… כן זה…
מזל: וואי, איזה מטורף זה.
רויטל: ואז בדייט הראשון אני אומרת לו: "אני רוצה זוגיות".
[צוחקות]
לבנת: ואני סיפור מהעסקים. באמת, אנחנו הכרנו בכנס של שיווק.
רויטל: נכון.
מזל: אבל גבר תומך זה וואו.
לבנת: נכון.
לבנת: זה נותן המון כוח.
לבנת: אתן יודעות, אני, בתקופה האחרונה עושה הרבה ראיונות ונגיד סתם, הייתי בראיון לרשת 13 והכתב שאל אותי שם: "תגידי, אין חיכוכים, אין מתחים בינך לבין מתן? הוא רואה שאת מצליחה ככה ועכשיו את מוכרת יותר ממנו" וזה ודברים כאלה, ורק כשהוא שאל אותי, בכלל הוא העלה לי את הדבר הזה לראש, זה אומר כמה זה לא היה קיים לפני. כאילו, עד שהוא לא שאל אותי, בכלל לא חשבתי על זה. כי מתן כל כך לא מראה לי את הדבר הזה, אנחנו כל כך לא מרגישים בתחרות, הוא יותר בדברים האלה, אני יותר בדברים האלה, וכל אחד פועל למען המטרות שלו, אז זה לא שאחד מרגיש שהוא מאחור ולא מצליח לו. כאילו אני לא, אין את הדבר הזה בכלל. וכל פעם שאני הולכת לראיונות אז תמיד מנסים להגיע, נגיד, סתם היה איזה כתב שניסה להתקיל אותנו: "אה, אז מתן, היא מרוויחה יותר ממך", ניסה לעשות שם את החישובים וזה, וזה כל כך לא שם. כי כשכל אחד שלם עם הדרך שלו ומרגיש שהוא מגשים את עצמו, אין את ההשוואות האלה. שוב, אמרתי, מתי יהיו את ההשוואות האלה? כשלא הגשמתי את עצמי ראיתי אותו על הבמה, אני רציתי גם ולא הייתי אז, אז פעלתי לקראת, אבל כשכל אחד מגשים את עצמו, זה לא אמור לקרות, אמור להיות את מה שמזל אומרת, שלספר על החלומות ולראות איך הבן אדם השני לא נבהל, מתקפל או הפוך, מתנגד לזה, אלא…
רויטל: תומך.
לבנת: תומך בזה וגם חושב איתך…
מזל: כן.
לבנת: "אה וואלה, את רוצה להיות הכי מוכרת בארץ? חשבת על ריאליטי?" [צוחקות] כאילו, להציע לך פתרונות.
מזל: כן, לא, מיקי כזה. הוא גם ברמות כאילו של…
רויטל: יש לו רעיונות.
מזל: הולך רחוק, כן.
רויטל: איזה מדהים זה.
מזל: כן, זה מדהים.
רויטל: וואו, טוב. אנחנו ככה הגענו לסיום. מסר שכל אחת רוצה ככה להעביר למי שישמע את הפרק הזה לתקופה הזאת? האג'נדה שלכם?
לבנת: מה שעולה לי זה שהייתי במשך תקופה מאוד ארוכה, חשבתי שמישהו בא להציל אותי, כאילו באתי מבית שלא הסתדרתי שם עם ההורים והייתי בתקופה מאוד מאוד חשוכה, וכאילו הגעתי למצב גם שהייתי אצל פסיכיאטר שהביא לי כדורים וגם זה לא עזר וכאילו כל התקופה חיכיתי כאילו שמישהו יציל אותי, שהכדור יציל אותי, שהזה… כאילו, זה תקופה ארוכה שפשוט לא הבנתי, עד שנפל לי האסימון יום אחד: אף אחד לא בא להציל אותך, את יוצרת לעצמך את החיים שאת רוצה, קעקעתי לי פה נוצה כזו שהיא נוצת עט ואמרתי אני כותבת לעצמי את הסיפור של החיים שלי, אני מחליטה איך הם יראו ופשוט הבנתי שכל תחום בחיים שלי, כל דבר שאני רוצה להגיע אליו, זוגיות, זה, הכל, זימנתי לעצמי ועשיתי במו ידי ואף אחד לא בא להציל אותי, אז אתם יכולות לחכות כאילו באמת עד שנים או להחליט אני מבינה עכשיו שזה בידיים שלי ואני עושה את מה שצריך, וזה המסר שעלה לי לאוויר. עזבו שיווק, עזבו עסקים, קודם כל ההבנה הזו, אני חושבת שהיא כבר עושה את ההבדל.
רויטל: נכון, נכון. בכל תחום. כי גם נגיד עכשיו יש הרבה אנשים שיחוו חרדות ופחדים, אף אחד לא ייקח ממכם את החרדות, זה לא יום אחד ייעלם…
לבנת: נכון, נכון.
רויטל: תטפלו בזה.
לבנת: נכון.
מזל: אז אני אוסיף שלא צריך לפחד מחרדות ופחדים ועצבות ובלבול, להבין שזה חלק מהחיים ומותר להרגיש באסה, ומותר להיות עצוב, ומותר לבכות ומותר לכעוס, פשוט לדעת להיות קצת קרים לדבר הזה, לא לְהִתְחָבֵר עם זה יותר מדי, כאילו לא להפוך את זה למהות חיי, אני עצובה עכשיו וזה מהות חיי, לא, אני עצובה ואני גם בן אדם מאוד שמח, אני יש לי חרדות אבל גם יש לי…
לבנת: אגב העצב הזה, זה דבר מאוד מאוד ממכר. כאילו אני ממש, אני הבנתי בנקודה מסוימת שאני מכורה לעצב, ממש. כאילו, היה לי מן התניה במוח כזו, שכל פעם שהייתי מתמודדת עם משהו, ישר הייתי נופלת לבכי ולעצבות וזה, וכל פעם שהיה קורה לי משהו הייתי בורחת למקום הזה, זה פשוט המקום שהיה לי הכי נוח וזה ממש ממכר.
מזל: צריך להבין שרגשות זה גלים, וברגע שאני מרגישה משהו עד הסוף זה פשוט מתפוגג, זה פשוט נעלם, אז אין מה עכשיו לחסום את הרגשות או להתנגד להם, פשוט לקבל אותם וזה יעלם, זה יעבור כלא היה. הפחד, אני חושבת שגם בתור ילדים שאמרו לנו לא לבכות, לא לכעוס…
לבנת: כן.
מזל: לא, לא, לא, לא, אני נגיד עם הילדים שלי…
לבנת: לא נתנו לנו להיות מי שאנחנו.
מזל: לא אכפת לי. תבכו, תכעסו, הכל טוב. אני אף פעם לא אשתיק אותם, אני תמיד אחבק אותם ויסתכל עליהם בגובה העיניים ומה שאתם צריכים, אני כאן. וגם אמרת "אני תינוקת", אז כן, אנחנו תינוקות ותנו לעצמכם להיות תינוקות, כאילו זה…
לבנת: את עושה את התיקון עם הילדים שלך שכאילו זה. כן.
מזל: לעצמי, כן. לגמרי.
לבנת: אבל ההורים שלנו, אני חושבת, לא ידעו את כל הדברים האלה. כאילו, הם היו בגישה אחרת, לפחות כאילו, ההורים שלי.
מזל: כן.
לבנת: לא היה בגישת 'תנו להם לחיות, כאילו, תנו להם חופש', זה היה נורא, נורא כזה 'את צריכה להיות לפי התבנית שלי, לפי המסגרת שלי, לפי התמונה שלי'.
רויטל: אתם מדברות ואני באמת עכשיו נזכרת שלאחרונה אני פתאום יכולה… אמא שלי יכולה להיות איתי בבית, בסלון, ואני פשוט אשב עליה כמו תינוקת ואני אערסל את עצמי, סבתא שלי. ואני אומרת לעצמי, גם את, גם כשאני אהיה בת חמישים, כן? אני עדיין תינוקת, אני עדיין…
מזל: כן.
רויטל: יש לי חלק בתוכי שהוא ילד, שהוא ילדי.
מזל: כן.
רויטל: שצריך את האנרגיה הזאת. אז זה גם המקום שלי לבוא ולהגיד, אנחנו צריכים לקחת שליטה על החיים שלנו, רגעים קטנים, זמנים קטנים, זה בדיוק כמה דקות. תרשו לעצמכם גם להעניק לילדה אחריות.
לבנת: נכון, כן, לקחת שליטה, זה לא אומר שכאילו אני כל הזמן עכשיו צריכה להיות זה… זה פשוט לא להיות קורבניים לנסיבות החיים.
רויטל: בדיוק, בדיוק.
לבנת: את מצליחה כי את לא אמא עם חמש ילדים, יש לך זמן לנהל את העסק. הנה, אמא עם ילדים, אז אפשר.
רויטל: נכון.
לבנת: כאילו אני תמיד מוצאת את ה… את ה… אוקיי, אני לא אמא, אני לא יכולה לדבר מהמקום שלי, אבל יש לי חברות שהם אמהות…
רויטל: נכון.
לבנת: אז זה כן אפשרי. זה…
מזל: בסוף הכל זה אנרגיה. האנרגיה שלנו, ככל שנשמור עליה ונבין שהיא קדושה, אז הכל פשוט יקרה. כי שאנחנו באנרגיה גבוהה, כמה אנחנו מספיקות, כמה אנחנו עושות, כמה הזמן הופך להיות פתאום, איך אמרת? בשעה אני עושה…
לבנת: משמעותי.
מזל: מה שאנשים עושים בימים. זה לגמרי שם, זה…
רויטל: וואו, איזה פרק.
לבנת: איזה כיף היה.
רויטל: תודה רבה לכם.
לבנת: תודה לך רויטל על האירוח.
מזל: תודה, תודה שהזמנת.
רויטל: אוהבת אתכן. [צוחקת]
מזל: יפה שלנו.
רויטל: תודה רבה. אם קיבלתם ערך מהפרק הזה, אנא מכם, תחלקו אותו, תשתפו אותו, תדברו עליו. דיברנו פה על המון המון נושאים, אני בטוחה שכל אחד ימצא פה משהו אחד שהוא יכול לקדם אותו הלאה. אז תודה לכם, ותודה לכם שהגעתם.
לבנת: תודה.
רויטל: איזה כיף!
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comentários