כולנו אוהבים לאכול, אבל... למה בעצם אנחנו אוכלים? בפרק זה נלווה משולש פיצה במסעו הארוך במערכת העיכול, ונדבר על תפקידו החשוב של המזון בפעילות התקינה של התאים שלנו.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/08/2019.
[פתיח מנגינה]
יואב: "מסע אל גוף האדם", פודקאסט לילדים. כותב ומגיש ד"ר יאיר פוזניאק.
ד"ר פוזניאק: יואבי, מה אתה הכי אוהב לאכול?
יואב: גלידה.
ד"ר פוזניאק: ומה עוד?
יואב: פסטה.
ד"ר פוזניאק: והכי מהכל?
יואב: עוגייה.
אין ספק שאוכל הוא אחת מהנאות החיים. אבל חשבתם פעם למה אנחנו אוכלים? אולי אמרו לכם פעם שאם לא תאכלו, תהיו חלשים. ואתם יודעים מה? זה באמת נכון. כדי שהגוף שלכם יוכל לפעול כמו שצריך, ללכת, לראות, אפילו לחשוב, התאים בגוף שלכם צריכים אנרגיה. שזה כמו להגיד שהם צריכים כוח. לא סתם קוראים לאוכל גם מזון. הוא מזין את התאים, הוא מספק להם את הכוח שהם צריכים, הוא גם מספק להם חומרים חשובים לבנייה של הגוף כמו סוכרים, חלבונים, שומנים, ויטמינים ומינרלים. ככה אנחנו גדלים.
אבל לפני שהאוכל מגיע לתאים, הוא צריך לעבור מסע ארוך, ארוך במערכת העיכול. זאת המערכת שמאפשרת לנו להעביר אוכל מבחוץ כל הדרך עד לתאים שבכל הגוף שלנו, גם באצבע הקטנה של הרגל.
רוצים לדעת איך זה קורה? יש לי רעיון. בואו ניכנס לתוך מערכת העיכול. בואו נדמיין שאנחנו קטנים, קטנים, קטנים, קטנים, קטנים.
והופ! אנחנו בתחנה הראשונה במערכת העיכול, אנחנו בפה. אנחנו רואים את הפה נפתח, משולש ענקי של פיצה מתקרב אל הפה ו… טאח! השיניים בקדמת הפה חתכו חתיכה קטנה. כנראה לא סתם קוראים להן שיניים חותכות. הן דקות וחדות ממש כמו סכינים קטנות.
בואו נמשיך עם חתיכת הפיצה. הלשון מערבלת טוב, טוב את הפיצה ומעבירה אותה לחלק האחורי של הפה, שם השיניים הטוחנות הופכות אותה לעיסה דביקה בעזרת בלוטות מיוחדות שמייצרות רוק. לרוק יש את אחד התפקידים החשובים ביותר במערכת העיכול. הוא הופך את המזון לרטוב וכך קל יותר לעכל אותו ולבלוע אותו. בנוסף, ברוק יש אנזימים שהם הפועלים הקטנים של הגוף. האנזימים מפרקים חלק מהמזון לחתיכות קטנות, קטנות שאי אפשר לראות אפילו במיקרוסקופ. גם זה עוזר למזון להתעכל יותר טוב. לא סתם אומרים לכם לאכול לאט וללעוס טוב. ככל שלועסים יותר טוב, פירוק המזון על ידי האנזימים נעשה בצורה טובה יותר. וזה גם עוזר מאוד לתהליך העיכול.
עובדה מגניבה!!!!!!!
הפה שלכם מייצר מספיק רוק ביום כדי למלא בקבוק שלם. בעעע.
אנחנו נמצאים ממש באחורי הפה, הפיצה הפכה לעיסה רטובה ועכשיו אנחנו רואים כאן שני צינורות ארוכים וחשוכים. אבל רק אחד מהם פתוח. זהו הוושט שממשיך לקיבה. הצינור השני הוא קנה הנשימה שנכנס לריאות. על קנה הנשימה יש מכסה שאמור למנוע מאוכל להיכנס אליו. פעם יצא לכם להשתעל ממש, ממש חזק? זה מה שקורה כשהמכסה הזה נפתח בטעות ואוכל נכנס לקנה הנשימה במקום לוושט. וזה יכול להיות גם מאוד מסוכן כי אתם עלולים להיחנק.
עכשיו אתם מבינים למה לא כדאי לאכול ולקפוץ או לרוץ תוך כדי.
אנחנו ממשיכים ויורדים עם הפיצה בתוך הוושט, עוברים ליד הלב [דפיקות לב] שנמצא ממש כאן בסביבה וממשיכים למטה. אנחנו שמים לב שמשהו דוחף אותנו למטה. אלו השרירים שמקיפים את הוושט. אנחנו ממשיכים לרדת ולרדת ולרדת ו… [קפיצה למים]
אוקיי, איפה אנחנו עכשיו? [יש הד] אה… סליחה? חשוך כאן ממש. אני אדליק פנס. או! זה הרבה יותר טוב. אנחנו נמצאים בתוך שק ענקי. למעלה אנחנו יכולים לראות עדיין את הקצה של הוושט שממנו נפלנו ואנחנו שוחים בתוך מן נוזל כזה מוזר. רגע, יש פה שלט קטן. אני אעיר עליו עם הפנס שלי. "הקיבה".
הקיבה היא מעין תחנת מעבר. היא יכולה להיות קטנה ומצומקת אם לא אכלתם הרבה זמן. או שהיא יכולה להימתח ולהתפשט אם במקרה אכלתם עכשיו נגיד ארבעה משולשי פיצה ושוקולד. המזון בקיבה זז ממקום למקום בתוך הנוזל. אם תקשיבו טוב, אולי גם תשמעו את זה מדי פעם. השרירים בקיבה מתכווצים וממשיכים לפרק את המזון לחתיכות קטנות ממש וגם כאן יש אנזימים שמפרקים את החתיכות הקטנות לחתיכות עוד יותר קטנות.
אתם גם מרגישים צריבה בעיניים שלכם? זה נכון. הנוזל שאנחנו שוחים בו הוא מאוד, מאוד חומצי. החומציות הזאת גם מסייעת לפרק את המזון וגם מגינה עלינו מפני כל מיני חיידקים שנכנסו עם המזון דרך הפה.
מהקיבה אנחנו ממשיכים לעוד צינור. אני מקווה שגם המעבר פה יהיה קצר כמו שהיה בוושט. [תקתוק שעון]
טוב, אין ספק שפה דברים הולכים הרבה יותר לאט. אנחנו במעי הדק. המעי הדק הוא החלק החשוב ביותר במערכת העיכול. המזון שמגיע לכאן כבר מפורק לחתיכות הכי קטנות שלו. חתיכות כל כך קטנות שהן יכולות ממש לחצות את הקיר של המעי. בואו נראה מה קורה בצד השני.
[צליל של זרימה]
אוקיי יש פה איזה סוג של נהר אדום. זו בטח מערכת הדם. ואפשר לראות את כל חתיכות המזון הקטנות שעברו דרך דופן המעי קופצות פנימה. [קולות חמודים]
מעבר של מזון מהמעי הדק לדם נקרא ספיגה. וזהו התהליך החשוב ביותר במערכת העיכול. לא סתם קוראים לדם מערכת ההובלה. היא תיקח את כל חתיכות המזון הקטנות ביותר ותוביל אותם לכל התאים בגוף. שיוכלו להשתמש בהן להפיק אנרגיה ולבנות חומרים.
בואו נחזור רגע לתוך המעיים ונמשיך להתקדם. הכל פה עובר ממש, ממש לאט. מזון יכול לבלות כמה שעות במעי הדק וכל הזמן עוברות חתיכות מזון נוספות ונספגות דרך דופן המעי אל הדם. וואו זה באמת לא נגמר.
בדופן של המעי הדק יש המון פיתולים קטנים שעוזרים להגביר את הספיגה לדם. תנסו פעם להסתכל על מגבת מקרוב ותראו שגם שם יש פיתולים קטנים של בד. זה עוזר למים להיספג למגבת יותר טוב. בדיוק באותה צורה.
עובדה מגניבה!!!!!!!!!
אורך המעי הדק אצל מבוגרים יכול להגיע ל-7 מטרים והשטח שלו לשטח של מגרש טניס. השטח הגדול מסייע ליותר מזון להיספג מדופן המעי לדם ובכך משפר את תהליך העיכול.
אוקיי, יש אור בקצה המנהרה הזאת? עדיין לא. אבל אני רואה שהצינור ממש התרחב עכשיו. בואו נמשיך עם המזון לתוך הצינור הגדול.
פיייייייייייי מה זה הסירחון הזה? ולמה פתאום המזון נראה חום? זה לא היה פיצה לפני כמה שעות?
אנחנו בתחנה האחרונה במערכת העיכול, המעי הגס. לפה מגיע כל המזון שהגוף שלנו לא מסוגל לפרק. אבל זאת סעודת מלכים עבור החיידקים שגרים במעי הדק. יש המוני חיידקים שגרים במעי הגס והם מפרקים חלק מהמזון ומייצרים הרבה מאוד גזים עם ריח רע. לפעמים חלק מהגזים האלה פשוט בורח החוצה. [פלוץ]
המזון שלא עוכל מתגבש מכיוון שחלק גדול מהמים שמרכיבים אותו נספג מדופן המעי הגס לדם. ואנחנו מקבלים גוש מוצק ודי מסריח שנקרא באופן רשמי צואה ובאופן פחות רשמי קקי.
עכשיו אני רואה שבאמת יש אור בקצה המנהרה. אנחנו מתקדמים ומתקדמים ומתקדמים והנה, נפתח פתח! אנחנו יכולים לצאת, אנחנו חופשיים לאוויר, לשדות, ל… שירותים? [מים יורדים באסלה]
אז מה למדנו היום? למדנו שאנחנו אוכלים כדי לספק אנרגיה לתאים שבגוף שלנו וכדי לתת להם חומרי בנייה. כל האוכל שאנחנו אוכלים פיצה, גלידה או פסטה מפורק לחתיכות קטנות, קטנות במערכת העיכול באמצעות השיניים, הרוק, הקיבה והאנזימים המיוחדים שהם מכילים. החתיכות האלה כל כך קטנות שהן יכולות להיספג דרך הדופן של המעי אל מערכת הדם. משם הן מובלות אל כל תאי הגוף שמשתמשים בהם ליצירה של אנרגיה ולבנייה של הגוף. כל האוכל הלא מעוכל יוצא מהגוף בצורה של צואה או קקי.
אז בפעם הבאה שאתם אוכלים את האוכל האהוב עליכם, תלעסו טוב, תאכלו בנחת ותנו לגוף לעשות את העבודה.
[מנגינה]
זה היה מסע אל גוף האדם. אני ד"ר יאיר פוזניאק. פרקים נוספים באתר הבית שלי YPSCIENCE.COM
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments