אנחנו מסיימים את המסע בהיסטוריה של המין האנושי עם המהפכה החקלאית והמהפכות הנוספות בתולדות האדם הנבון. מה הקשר בין תירס לחומות וערים? איך הזאבים הפכו לכלבים? ואילו עוד מנגנונים מניעים את האבולוציה חוץ מאשר ברירה טבעית?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/12/2023.
[מנגינת פתיח עליזה]
דניאל: "מסע אל גוף האדם" - פודקאסט לילדים. כותב ומגיש: ד"ר יאיר פוזניאק.
משתתפים - דניאל.
יואב: יואב.
אילת: ואילת פוזניאק.
[המשך מנגינת הפתיח]
ד"ר פוזניאק: בפרקים הקודמים של "מסע אל גוף האדם" קארולוס ליניאוס ואני יצאנו למסע בעקבות האדם הנבון, הומו סאפיינס. ליווינו את התפתחות הפרימטים, הכרנו את מיני האדם הקדמונים - הומו הביליס, הומו ארקטוס, הומו ארגסטר והאדם הניאנדרטלי, ועקבנו אחר ההתפתחות המדהימה של האדם הנבון, הומו סאפיינס, שהצליח במאתיים אלף שנים בלבד להגיע כמעט לכל יבשת בעולם ולדחוק עד להכחדה את כל שאר מיני האדם.
עצרנו עם היעלמותו של אחרון בני האדם שהוא לא הומו סאפיינס לפני שניים-עשר אלף שנים. שאלתי את קארולוס עוד שאלה פשוטה, אבל לתשובה שלו לא ציפיתי בכלל.
ד"ר פוזניאק: אז מה גרם לבני האדם לעבור מלהיות נוודים ללהתגורר במקומות קבועים?
קארולוס: אני אגיד לך מה גרם לזה. [כמו מטיל כישוף] טריטיקום אוריזה זיאה מאיס סולאנום טוברוסום.
ד"ר פוזניאק: טוב, אני לא יודע מה קארלולוס עושה. זה נשמע כאילו הוא אומר איזה לחש קסמים או משהו. טריטיקום אוריזה זיאה מאיס סולאנום טוברוסום? האם זאת התשובה? מה זה אומר? טוב, אנחנו כנראה צריכים להפעיל את המילון של חללית הזמן. בוא נזין פנימה את המילה טריטיקום ונבקש תרגום לעברית.
מחשב: טריטיקום. חיטה.
ד"ר פוזניאק: חיטה?
מחשב: אוריזה. אורז.
ד"ר פוזניאק: אורז?
מחשב: זיאה מאיס. תירס. סולאנום טוברוסום. תפוח אדמה.
ד"ר פוזניאק: חיטה, אורז, תירס, תפוח אדמה? זאת לא התשובה, זה מנה במסעדה מקסיקנית. או איטלקית. לא, בעצם סינית. לא, אמריקאית.
קארולוס: לא סתם אתה מתבלבל. אלה מזונות נפוצים בכל העולם.
ד"ר פוזניאק: אבל מה הקשר בינם לבין כפרים וערים?
קארולוס: אה… בוא נעביר את חללית הזמן אל… ארץ ישראל לפני עשרת אלפים שנה.
[ציוץ ציפורים]
אדם א: אז מה נאכל היום?
אדם ב: מה שנמצא, אתה יודע. ככה זה להיות לקטים-ציידים. מלקטים ומציידים.
אדם א: צדים, צדים.
אדם ב: כן, צדים. אבל כבר כמה שבועות שלא ראינו פה משהו טוב לאכול, איזה המבונגר, קרפצ'יו טעים, אפילו משהו צמחוני טעים כמו רביולי גבינות. כבר מזמן בכפר לא עשו פסטה טובה כי לא מצאנו מספיק גרגירי חיטה לעשות מהם קמח.
אדם א: אתה יודע מה? הלוואי שהיה כזה דבר, מין קופסה כזאת שכשאתה פותח אותה - אתה פתאום מוצא אוכל! אנחנו יותר מדי תלויים בגורל. לפעמים יש יותר אוכל ולפעמים פחות.
אדם ב: אבל אתה יודע משהו, דיברתי לא מזמן עם צ'אקו. הוא אמר לי שהוא שם לב למשהו מעניין. נכון הזרעים של החיטה שמדי פעם אנחנו מוצאים על הקרקע? ואם יש מספיק מהם טוחנים אותם לקמח?
אדם א: נו?
אדם ב: הוא אמר שהוא פעם ראה זרע של חיטה על האדמה, אבל לא לקח אותו, כי הוא בדיוק היה עסוק בלברוח מדוב שרדף אחריו. אבל כשהוא חזר לשם אחרי שבועיים, הזרע כבר לא היה שם. במקומו היה איזה צמח קטן. [לוחש] הוא חושב שמהזרע הזה הצמח צמח.
אדם א: אוי, נו באמת, צ'אקו והשטויות שלו. זרעים אוכלים. מה הקשר בין זרעים לצמחים?
אדם ב: מה אתה אומר? בוא נעשה ניסוי מדעי! בוא ניקח כמה זרעים של חיטה ונשים אותם באדמה. נחכה כמה שבועות ונראה מה קורה.
[הד מתכתי לציון מעבר זמן]
אדם א: תשמע, זה מדהים!
אדם ב: מה, שיצא מזה חיטה?
אדם א: לא, שצ'אקו צדק! הוא בחיים לא צדק על כלום!
אדם ב: אבל זה נחמד. יש לנו עכשיו ארבעה צמחי חיטה ואנחנו יכולים לאסוף את זרעי החיטה הרבה יותר בקלות. פתאום יש הרבה יותר זרעים ואנחנו לא צריכים להתרחק מהמחנה שלנו.
צ'אקו: היי, מה קורה?
אדם ב: היי, צ'אקו! מה קורה?
אדם א: מה קורה, בנאדם?
צ'אקו: אמרתי לכם שאם תזרעו את הזרעים של החיטה תקבלו צמחי חיטה!
אדם א: וואלה, צ'אקו, אנחנו לא מאמינים שצדקת. אז בעצם צריך לשמור עליהם. יש פה כמה מחנות של בני אדם שהיו שמחים לשים יד על הזרעים האלה.
אדם ב: כן, אבל גם המחנה שלנו פה. אנחנו יכולים להישאר פה בינתיים.
אדם א: האמת שזה רעיון טוב. אנחנו יכולים להשקות את הצמחים האלה ולדאוג להם. אנחנו גם יכולים לקחת את הזרעים שלהם ולזרוע אותם כדי להשיג יותר צמחי חיטה.
[הד מתכתי לציון מעבר זמן]
אדם ב: צ'אקו, תראה מה זה. פעם אחת ברחת מדוב והפכת לנו את העולם [צוחק]. יש לנו עכשיו שדה של מלא חיטה. לידו עשינו את אותו דבר עם תירס, אז יש לנו הרבה צמחים של חיטה והרבה צמחים של תירס. רגע, איפה היית עכשיו?
צ'אקו: באתי מישיבה של זקני המחנה. הם אומרים שהנדידה שתיכננו לחורף תידחה קצת.
אדם א: מה זאת אומרת? לא יהיה לנו מה לאכול. אנחנו חייבים לנדוד כדי למצוא עוד אוכל.
צ'אקו: אז זה בדיוק מה שהם אומרים. מהשדה של החיטה והתירס שיש פה אפשר לספק הרבה אוכל לאנשים במחנה. התכניות שלהם כרגע זה לבנות מבנים קצת יותר רציניים במקום האוהלים שיש לנו פה. האוהלים טובים כשצריך לקפל אותם ולנדוד למקום אחר, אבל עכשיו כשאנחנו עומדים להישאר פה, צריך שיהיה לנו נוח.
אדם א: צ'אקו, תאמין לי אתה, לפני שלוש שנים ברחת מדוב ועכשיו יש לנו פה שדות של תירס, חיטה ואורז, המחנה שלנו גדל והפך לכפר. יש פה עכשיו מבנים ואנחנו נמצאים כאן ושומרים על השדות.
צ'אקו: ברור. אם לא נשאר פה, מישהו אחר יקח לנו את השדות ואת היבול. גם צריך לתחזק את הצמחים - להשקות, לנכש עשבים, מה חשבתם? זה קל לגדל צמחים?
קארולוס: איך אתה מרגיש להיות המביית הראשון?
צ'אקו: מי אתה?
קארולוס: שמי הוא ליניאוס. קארולוס ליניאוס [קול חצוצרה]. אני פה עם דוקטור פוזניאק במסע אחרי תולדות האדם הנבון, הומו סאפיינס, שזה אתה.
צ'אקו: מה זה מביית?
ד"ר פוזניאק: אני חושב שקארלולוס מתכוון לתהליך הביות. ביות מלשון בית. בתקופה שאתה חי בה, בני האדם עוברים מהפכה מאוד גדולה שמתחילה בין השאר ממש כאן, באזור המזרח התיכון וארץ ישראל. הגעתם למסקנה שבמקום ללקט ולרדוף אחרי האוכל, אפשר לגדל את האוכל ממש מתחת לאף, בשדות מסודרים. למדתם לקשר בין זריעת זרעים לגדילה של יבול, והבנתם מה התנאים שצריך לתת ליבול כדי שיהיה מוצלח.
קארולוס: למעשה, ככה התחילה החקלאות. אתה, צ'אקו, בין החקלאים הראשונים. כשבני האדם גילו שאפשר לגדל אוכל בשדות מסודרים, הם הבינו שבעצם לא צריך לנדוד כל הזמן. תהליך הנדידה לוקח זמן ואנרגיה, שאפשר להשקיע אותה בגידול יבולים חקלאיים. בצורה כזאת, בני האדם בייתו את החיטה, האורז, התירס ותפוח האדמה. טריטיקום אוריזה זיאה מאיס סולאנום טוברוסום. זה קרה בכל מיני מקומות בעולם, ועם מינים שונים של צמחים שסיפקו מזון עבור האדם.
ככל שבני האדם למדו לשלוט טוב יותר בגידולים החקלאיים, יישובי הקבע שלהם גדלו מכיוון שפתאום היה יותר אוכל להאכיל את בני האדם. זה ביסס את יישובי הקבע ולמעשה חיסל את תרבות הציידים-לקטים ששלטה במשך יותר משני מיליון שנים של בני אדם. זה גם הפך להיות כל כך מוצלח, שחלק משמעותי מאוכלוסיית העולם הפך לחקלאים.
צ'אקו: כן, בתכלס אין לנו למה לנדוד. האמת היא שבאתם בזמן טוב, כי חשבתי על רעיון חדש. כשעברתי על שדה התירס שלי, שמתי לב שחלק מהתירסים יותר שמנים ויפים מאחרים. אז כשאני אזרע את השדה הבא שלי, אני לא אקח את כל הזרעים של התירסים. רק את הזרעים של התירסים היותר שמנים ויותר יפים. זה אומר שהשדה הבא יכיל כמעט רק תירסים שמנים ויפים.
ד"ר פוזניאק: האמת, נשמע לי הגיוני. למה להשקיע כל כך הרבה מאמץ בגידול של תירסים רזים ולא טעימים?
[קול חבטה]
דארווין: אני אגיד לך למה, בנאדם. האיש הזה רוצה לקחת לי את הברירה הטבעית!
כולם: צ'ארלס דארווין?
דארווין: כן, כן. אני לא יכול להבליג על דבר כזה.
ד"ר פוזניאק: מה קרה צ'ארלס, למה אתה כועס?
דארווין: אני רוצה להזכיר לכם מה היה הרעיון המדהים שלי, של הברירה הטבעית. אני חשבתי על זה שכל היצורים נולדים עם תכונות קצת שונות, ולפעמים יש יצור שבטבע שלו יותר מתאים לסביבה שלו. אז יש יותר סיכוי שהיצור הזה ישרוד יותר זמן ויהיו לו יותר צאצאים עם התכונות שלו. אבל האיש החצוף הזה אומר לא, אנחנו לא ניתן לטבע לבחור מה יותר מתאים, אני בעצמי אבחר מה יותר מתאים!
צ'אקו: היי, אני רק רציתי את התירסים היותר טעימים. מה רע בזה?
דארווין: אין בזה שום דבר רע, אבל אתה לוקח לטבע את העבודה, [בקול צורמני] you know what I'm saying?? אתה מבין מה שאני אומר לך? במשך מיליונים של שנים, התירסים עוצבו על ידי כוחות טבע, ואלה ששרדו יותר התפשטו יותר. אבל עכשיו הטבע הוא - אתה! כשאתה בוחר את התכונות שמתאימות לך, ואלה לא בהכרח התכונות שמתאימות לטבע, אתה משנה באופן מלאכותי את האבולוציה של צמחי התירס. ולא רק זה, יש לך גם את הכוח להגדיל באופן מלאכותי את מספר הצאצאים של התירסים כי אתה זה שזורע את הזרעים שלהם.
ד"ר פוזניאק: כן, באמת עכשיו כשאני חושב על זה, רוב התירסים שיש לך כאן בכלל לא דומים לתירסים שאני מכיר. התירס שאני מכיר הוא בעל גרעינים צהובים, שמנמנים ומתוקים. רוב התירסים האלה שלך קטנים ואפורים. לפי מה שצ'ארלס דארווין אומר, במשך שניים-עשר אלף השנים שעברו מהזמן שלך לזמן שלנו האדם ברר בעצמו את היבולים עם התכונות הטובות עבורו, עבור האדם. תפוחי האדמה העסיסיים יותר, צמחי האורז המניבים יותר והתירסים השמנמנים יותר. שניים-עשר אלף שנה אחרי היבולים האלה כבר לא דומים ליבולי הבר שמהם הם התפתחו.
קארולוס: ואני רוצה לספר לכם סיפור אפילו יותר מדהים מזה. מר צ'אקו, יש לך כלף?
ד"ר פוזניאק: כלב!! כלב! אומרים כלב!
צ'אקו: מה זה כלף?
קארולוס: שאלה מכשילה. בזמנך לא היו כלפים, אבל כן היו זאפים. זאף זו חיה שאני, קארולוס ליניאוס, נתתי לה את השם קאניס לופוס. קאניס - סוג, לופוס - מין. זאפים קיימים כבר כמה מיליונים של שנים. בין בני האדם לבין הזאפים היו יחסים מיוחדים. אם באזור המחנות של בני האדם היו זאפים, לפעמים בני האדם היו סתם ככה זורקים להם חתיכות בשר כדי שלא יטרפו להם בעלי חיים אחרים, ואז הם היו חוזרים. לאורך השנים, לפעמים נוצר ממש קשר בין בני האדם לבין חלק מהזאפים, שהסתובבו במחנה של בני האדם ולא פחדו מהם. אבל הם כן הפחידו בעלי חיים אחרים שניסו לגנוב אוכל מהמחנה.
לאורך השנים, בני האדם והזאפים האלה התחילו לחיות ביחד, אבל חלק מהזאפים עדיין היו אכזריים, גם לבני האדם. אז ממש כמו עם התירס, בני האדם סילקו את הזאפים המפחידים והשאירו לידם רק את הזאפים הנוחים יותר. מכיוון שהזאפים האלה קיבלו מזון ומחסה מבני האדם, הם הצליחו לשרוד ולהתרבות. אם במקרה נולד זאף אחד שהיה יותר אכזרי, בני האדם סילקו אותו מהמחנה.
וככה לאורך שנים רבות הזאפים כבר פיתחו תלות בבני האדם. הרי אם מישהו נותן לך אוכל, אתה כבר לא צריך לצוד את האוכל, נכון? ממש כמו שבני האדם פיתחו תלות בתירס, בחיטה ובאורז, במחנות בני האדם הסתובבו זאפים מבוייתים, כאלה שכבר יותר קשה להם להסתדר בטבע, כי הם פחות מנוסים בטריפה ובציד.
לאורך הרבה מאוד שנים, הזאפים האלה התחילו לעבור שינויים. השיניים שלהם נעשו קטנות יותר, הפרווה שלהם נעשתה בהירה יותר, המזג שלהם נעשה נוח יותר, ובאופן מדהים, המוח שלהם נעשה קטן יותר. במקביל לזה, נוצרו הרבה מאוד גזעים של זאפי הבית האלה, שגם נראים שונים אחד מהשני. לפעמים בני האדם בחרו כאלה זאפים קטנים עם תכונות שבחיים לא היו שורדות בטבע, למשל כאלה עם פרווה מאוד-מאוד עבה, מכוסה. בטבע היא הייתה מקשה עליהם מאוד, אבל בשביל בני האדם זה היה כזה - וואי, פוצ'י-מוצ'י חמוד קטן, איזה פרווה יפהפייה יש לך!
השינויים מזאפי הבר היו כל כך גדולים, שלא הייתה לי ברירה, והייתי חייב לקבוע שכבר לא מדובר בזאף. זה כבר לא קאניס לופוס של הטבע. הוא עדיין קאניס לופוס, אבל של הבית. ולכן, הוספתי לו את השם קאניס לופוס פאמיליאריס. זה כבר לא זאף - זה כלף.
ד"ר פוזניאק: אז בעצם כלבים הם זאבים שעברו ביות?
דארווין: מה שקארלולוס אומר זה נכון.
קארולוס: קארולוס! בשם אלוהים, קארולוס ליניאוס!
דארווין: ולא רק הכלבים עברו ביות. גם בעלי חיים אחרים שנתנו תועלת לאדם, במיוחד אחרי המהפכה החקלאית. התועלת שהזאבים נתנו זה שמירה על המחנה, ולכן עד היום יש כלבי שמירה. אבל בני האדם גילו שלגדל פרות באופן מלאכותי, כלומר לקחת את הפרות מהטבע ולהכניס אותן למבנה, מאפשר לבני האדם להשיג חלב כמעט מתי שהם רוצים, שלא לדבר על בשר. שוורים וסוסים מבויתים יכלו לסחוב ציוד כבד שהגביר עוד יותר את היכולת של בני האדם לעסוק בחקלאות. האדם ביית גם ציפורי בר, שהפכו לתרנגולות קטנות ובלתי מזיקות. חזירי בר גדולים ואכזריים שהפכו לחזרזירים קטנים וורודים. וטורפים עם שיניים חדות ואוזניים משולשות שהפכו לחתלתולים קטנטנים חמודים כאלה שעושים להם קיצי קיצי ומעלים אותם לטיקטוק.
ד"ר פוזניאק: זה די מדהים. אז למהפכה החקלאית היו כמה תוצאות. התוצאה הראשונה היא שבני אדם הפסיקו להיות לקטים-ציידים ועברו להתיישב במגורי קבע. והתוצאה השנייה היא שבני האדם למדו לשלוט ביבול ובבעלי החיים בצורה כזאת שהם הצליחו ממש לייצר מינים חדשים של בעלי חיים שמביאים תועלת לבני האדם.
דארווין: נכון. ופה אפשר להתווכח אם זה טוב או לא טוב.
קארולוס: בעלי החיים נועדו לחיות בטבע ואנחנו יודעים היום שהרבה מאוד בעלי חיים מרגישים סבל וגם כאב. לגדל אותם בתוך כלובים רק כדי להשתמש בהם לתועלת האדם פוגע בהם, ואי אפשר להתעלם מזה.
דארווין: אבל אפשר להגיד שאולי, רק אולי, יש אור בקצה המנהרה הזו. כדי להבין למה, אנחנו צריכים לזנק קדימה בזמן.
ד"ר פוזניאק: אהה… אני לא יודע אם חללית הזמן שלנו מספיק גדולה לשלושתנו. בואו ננסה.
[נאקות מאמץ]
קארולוס: הפתח פה ממש צר…
דארווין: תתן לי להיכנס ראשון, תזוז רגע לשם.
קארולוס: דארווין, תזוז מהדלת.
[דלת נסגרת]
ד"ר פוזניאק: [בהקלה] ווהו. צ'אקו והאחרים, תודה שלימדתם אותנו על המהפכה החקלאית. ואנחנו מאחלים לכם לחיות בשלווה וגם להיות טובים לבעלי החיים שלכם!
[מנגינה דרמטית]
ד"ר פוזניאק: אנחנו עוזבים את ארץ ישראל של שנת עשרת אלפים לפני הספירה ומתקדמים קדימה בזמן. באלפי השנים הבאות בני האדם מפתחים מאוד את החקלאות ובונים כלים חקלאיים, וגם מייסדים רשתות מסחר שמתבססות על תבואה חקלאית ועל בעלי חיים. היישובים של בני האדם מתפתחים והם מתחילים לשמור על השדות החקלאיים באמצעות בנייה של חומות וייסוד של חיילות משמר וצבאות.
גם התרבות האנושית מתפתחת ואיתה היכולת להציג מושגים, בהתחלה בסימנים ואחר כך במילים. זה מוביל להתפתחות של השפה, או השפות האנושיות, וליכולת להגביר אפילו עוד יותר את התקשורת של הומו סאפיינס.
האדם הנבון ממציא את הגלגל, את המשוטים ואת המפרש, ופותח בפניו עולם שלם של התניידות, מסחר ותעשייה חקלאית. באופן הזה, בני האדם מתחילים לבנות דרכים שמקשרות בין היישובים שלהם ומאפשרות להעביר סחורה בקלות ממקום למקום, דבר שגורם לזינוק גדול גם במספרים של בני האדם בעולם.
בני האדם מתחילים לעבד ברונזה וברזל, ולאט-לאט עולות אימפריות עתיקות לגדולה - רומא ויוון העתיקות, בבל, אשור, ואחרות. בשלב הזה, רוב בני האדם הם חקלאים, סוחרים או בעלי מקצועות חופשיים, והממלכות עסוקות בכיבושים ובהרחבת הכוח שלהן.
עוד כמה מאות שנים קדימה ותגליות והמצאות חשובות כגון אבק השריפה, שטרות כסף ואפילו נייר טואלט ומברשת שיניים ממשיכות לקדם את בני האדם מצד אחד, אבל גם לפגוע בהם מהצד השני. ארבע מאות שנים לפני ההווה, המצאה של מיקרוסקופים, טלסקופים ומכשור מדעי אחר מצית את המהפכה המדעית באירופה. בני האדם מתחילים לחקור את העולם שסביבם ולהשקיע כסף בפיתוחים שמאפשרים להם לנצל יותר טוב את חוקי הטבע. שלוש מאות שנים לפני הווה, בני האדם ממציאים את הפסנתר, כליא הברק ומנוע הקיטור.
קארולוס: וגם אני נולדתי שם!
ד"ר פוזניאק: במאה ה-19 בני האדם שולטים בימים וביבשות ללא עוררין, ממציאים את הנורה ואת הסוללות ומקבלים שליטה גם בחשמל, מתחילים לבנות מפעלי ייצור ענקיים ומוציאים לדרך את המהפכה התעשייתית. מכונות ענק מתחילות לעבוד בייצור של מזון, כלי נשק וכלי תחבורה.
דארווין: וגם אני נולדתי במאה ה-19!
ד"ר פוזניאק: במאה ה-20 האנושות קופצת בזינוק ענק קדימה - בפיתוח של כלי רכב, כלים רפואיים ומטוסים. המדע, הטכנולוגיה והתעשייה משלבים יד ביד, ובשנת 1969, חמישים וארבע שנים לפני ההווה, ניל ארמסטרונג מציב את כף רגלו על הירח. בני האדם ממשיכים ומפתחים מחשבים, רובוטים, טלפונים חכמים, רשתות חברתיות ו…
עצרנו.
היי, אני לבד בחללית הזמן. היא מראה שאנחנו בשנת 2023.
ציף ציף: אני חושב שסיימת את המסע שלך.
ד"ר פוזניאק: ציף ציף? מה אתה עושה כאן? ואיפה צ'ארלס דארווין וקארלולוס?
ציף ציף: הם ירדו בתחנה שלהם, כל אחד בזמן שלו. אני רוצה להזכיר לך שממני כל הסיפור הזה התחיל. לפני שבעה-עשר פרקים אמרתי לך שהעולם שלנו בסכנה. ואתה אמרת שצריך להכיר את היצורים בטבע לפני שמגלים למה.
ד"ר פוזניאק: נכון. למדנו כל כך הרבה בשבעה-עשר הפרקים האלה. הכרנו את החיים מתחילתם במרק הקדמון, מהחיידקים והאצות. למדנו על צמחים ופטריות, חיות בזאליות ודגים, דו-חיים, זוחלים, ציפורים, דינוזאורים ויונקים מופלאים, כל היצורים החיים המדהימים שקיימים, או היו קיימים, על כדור הארץ שלנו. ובארבעת הפרקים האחרונים גם צפינו בעלייתו של האדם הנבון, הומו סאפיינס, וראינו איך הוא השתלט על העולם. אבל למה אנחנו בסכנה? ראינו שהמוח הגדול, התקשורת ושיתוף הפעולה של בני האדם הביאו אותנו להישגים מופלאים. איפה הסכנה?
ציף ציף: כי ההישגים האלה באים עם מחיר! ומי שמשלם את המחיר זה העולם שלנו!
ד"ר פוזניאק: למה אתה מתכוון?
ציף ציף: אני מציע שנחקור קצת ביחד איך עולם הטבע תופס את ההשתלטות של האדם על כדור הארץ. ואז תראה שלכל מטבע יש שני צדדים.
ד"ר פוזניאק: אתה מאוד מסתורי. בפרקים הבאים נחקור את ההשלכות של שתי המהפכות הגדולות - המהפכה החקלאית והמהפכה התעשייתית - על היצורים החיים בכדור הארץ, וננסה להבין איפה האדם משתלב בפאזל של עולם הטבע, והאם תועלת לאדם פירושה נזק לטבע. אתם מוזמנים להמשיך איתנו את המסע שלנו ברחבי עולם הטבע בפרק הבא של "מסע אל גוף האדם".
[מנגינת סיום עליזה, הזהה למנגינת הפתיח]
ד"ר פוזניאק: זה היה "מסע אל גוף האדם". אני ד"ר יאיר פוזניאק. פרקים נוספים באתר הבית שלי - yairpozniak.com. עקבו אחריי באינסטגרם - dr.yair.pozniak. והצטרפו לקבוצת הטלגרם של "מסע אל גוף האדם".
[מנגינת הסיום דועכת]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Commenti