דניאל ואני מצטרפים למשלחת חיפוש אחר הטיקטאאליק המסתורי, החוליה המקשרת בין הדגים לבין קבוצת ההולכים על ארבע, ובדרך לומדים עם שמשון הכריש מה צריך היה לקרות כדי שדגים יוכלו לצאת מהים ליבשה. קישור לתמונת שחזור ולמאובן הטיקטאאליק
תאריך עליית הפרק לאוויר: 19/09/2023.
[מנגינת פתיחה]
דניאל: "מסע אל גוף האדם". פודקאסט לילדים. כותב ומגיש: ד"ר יאיר פוזניאק.
משתתפים: דניאל,
יואב: יואב,
אילת: ואילת פוזניאק.
[צפצופים]
דניאל: אבא, העוגה מוכנה.
ד"ר פוזניאק: לא, זה לא התנור.
דניאל: אז המכונת-כביסה סיימה.
ד"ר פוזניאק: לא, זאת לא המכונה.
דניאל: אז השארת את המקרר פתוח!
ד"ר פוזניאק: לא, זה גם לא המקרר. הצפצופים האלה באים מחללית הזמן שלנו. ממ… בוא נראה… אני רואה שהיא מכוונת לשנת 2004. אבל… בכל העונה הזו טיילנו בזמן מילארדים או מיליונים של שנים אחורה. מה קרה לפני פחות מעשרים שנים? למה היא כל כך רוצה שניכנס אליה?
דניאל: [נאנח] אני מניח שאין לנו ברירה. בוא ניכנס ונברר.
ד"ר פוזניאק: טוב… משתגרים לשנת 2004.
[טיסת חללית, מוזיקת רקע, דפיקות בסלע, רוח]
יואו, כל כך קר פה, איפה אנחנו?
ד"ר דשלר: אנחנו באי אלסמיר. ברור שקר פה. אנחנו חמש דקות מהקוטב הצפוני.
ד"ר פוזניאק: חמש דקות?
ד"ר דשלר: טוב, לא חמש דקות, אבל ממש לא רחוקים.
ד"ר פוזניאק: מי אתה? ומה אנחנו עושים פה?
ד"ר דשלר: [מבטא אמריקאי] אני דוקטור טד דשלר. ויש איתי פה עוד חוקרים במשלחת. ואנחנו מחפשים את הטיקטאליק.
ד"ר פוזניאק: הטיקטאליק? מה זה טיקטאליק?
ד"ר דשלר: או! זה יצור שאנחנו בכלל לא בטוחים שהוא קיים.
ד"ר פוזניאק: אז למה אתם מחפשים אותו?
ד"ר דשלר: כדי להוכיח שהוא קיים!
ד"ר פוזניאק: לא הבנתי. אני כן יכול להגיד לך דבר כזה: יש לנו פודקאסט שקוראים לו "מסע אל גוף האדם". הילדים שמקשיבים לפודקאסט הזה שמעו בפרקים הקודמים על החיים במים. הם למדו על החיות הבזאליות כמו ספוגים, ועל דגים מכל מיני סוגים, שהיו שליטי האוקיינוס לפני מאות מיליוני שנים. סגרנו את הפרק בלדבר על השינויים בדגים שהכינו אותם לפלישה ליבשה. ואז חללית הזמן שלנו ממש ביקשה שנגיע לכאן.
ד"ר דשלר: אהה… עכשיו הבנתי. לא ידעתי שקיימות חלליות זמן, אבל אני חושב שאני מבין למה חללית הזמן שלכם שלחה אתכם לפה. אתם יודעים שלהרבה מאוד דגים יש ארבעה סנפירים, והם משתמשים בהם כדי לשוט בתוך המים. אתם בוודאי גם יודעים שעל היבשה יש המון בעלי חיים שיש להם משהו משותף: יש להם ארבע גפיים. לפעמים זה ארבע רגליים כמו סוס, לפעמים זה רגליים וידיים כמו בני אדם, ולפעמים זה רגליים וכנפיים כמו ציפורים. אבל מה קרה בין לבין? איך בעלי חיים הגיעו מהים ליבשה ואיך הסנפירים שלהם פתאום הפכו לידיים ורגליים? בגלל זה אנחנו כאן. אנחנו מחפשים כאן את החוליה החסרה בין הדגים לבין בעלי החיים עם ארבע גפיים. משהו שהיו לו גם תכונות של דגים וגם תכונות של ארבע גפיים. אנחנו לא יודעים שהוא היה קיים, רק משערים, כי משהו חייב להיות באמצע בין אלה לאלה. ליצור המסתורי הזה אנחנו קוראים טיקטאליק. בשפה של אלה שגרים פה, הפירוש הוא 'דג גדול שחי במים רדודים'.
ד"ר פוזניאק: אז אנחנו מצפים למצוא כאן דג גדול?
ד"ר דשלר: לא, לא, לא, לא, לא. רק מאובן שלו.
דניאל: מה זה מאובן?
ד"ר דשלר: כשיצור כמו דג למשל, מת, הוא שוקע לקרקעית. לפעמים הוא נעטף בשכבת אדמה שהופכת לסלע, והגוף המת שלו נתקע בסלע. וככה הוא יכול להישמר במשך מיליוני שנים. הדבר הזה נקרא 'מאובן'. חוקרי המאובנים יכולים לקבוע לפני כמה זמן נוצר הסלע, ולכן גם לפני כמה זמן מת הדג. ככה למדנו המון על העולם החי העתיק, באמצעות מאובנים כאלה. יש מאובנים של בעלי חיים קטנים וגדולים, צמחים ואפילו חיידקים מסוימים. אז מדענים מצאו מאובנים של דגים עם עצמות חזקות בסנפירים שלהם לפני 390 מיליון שנים, ומאובנים של בעלי חיים עם ארבע רגליים שחיו על היבשה לפני 360 מיליון שנים. אנחנו חושבים שבאמצע, בין לבין, היה משהו. משהו שהיה לא בדיוק דג, אבל לא בדיוק עם רגליים. או אולי משהו שהיה קצת דג וקצת יצור עם רגליים.
ד"ר פוזניאק: ואיפה בדיוק הוא חי, הטיקטאליק הזה?
ד"ר דשלר: קצת במים וקצת על היבשה.
ד"ר פוזניאק: טוב, אז מה אנחנו עושים בחור הקפוא הזה?
ד"ר דשלר: לפי המפות שלי, כאן באי אלסמיר יש מקווה מים שעדיין לא נחקר, והסלעים פה הם מהתקופה הנכונה. בוא ניגש לסלע ההוא. תחזיקו אצבעות.
[מוזיקת רקע, דפיקות בסלע]
ד"ר פוזניאק: למרות שהעולם נוצר לפני ארבעה וחצי מיליארד שנים, וראשוני החיידקים הופיעו כנראה לפני שלושה מיליארד שנים לפחות, רוב בעלי החיים הופיעו בסך הכול לפני כמה מאות מיליוני שנים בלבד. העולם היה מורכב אז מהרבה מאוד מים, אבל גם מיבשה שהייתה ברובה ריקה לגמרי. היצורים הראשונים שנסחפו אל החופים היו ככל הנראה אצות וחיידקים מסוגים שונים. מכיוון שאצות מבצעות את תהליך הפוטוסינתזה החשוב, ומייצרות סוכר וחמצן באמצעות אנרגיה מאור השמש, האצות שנסחפו לחופים קיבלו יתרון משמעותי על פני אלה שבים, כי עכשיו החשיפה לשמש הייתה גדולה הרבה יותר. לאט לאט התפתחו האצות לצמחים פשוטים בשם טחבים, ובהמשך לשרכים ולצמחים יותר מורכבים. אבל בעלי חיים באותו זמן חיו אך ורק באוקיינוסים.
[צפצופים]
ד"ר פוזניאק: מה זה? זה שוב חללית הזמן שלנו. היא מאותתת לנו שהיא רוצה שנחזור לתקופה הזאת! אבל מה עם הטיקטאליק? איך נדע אם גילו אותו או לא? טוב, בואו נקווה שנוכל לחזור לחוקרים ולבדוק בהמשך מה קורה איתם. אנחנו נכנסים שוב לחללית הזמן שלנו, וחוזרים ארבע מאות מיליון שנים אחורה.
[טיסת חללית, קולות בעומק הים]
שמשון הכריש: [שר, הולך ומתקרב] "שמשון הכריש הגאוותן בים מתפרץ בגאווה כמו פטיש קסמים".
דניאל: מה!? שמשון הכריש?
שמשון הכריש: היי, דניאל ויאיר, מה קורה? ידעתי שתחזרו אליי על ארבע. חחחח. מבינים? על ארבע… זימנתי אתכם לכאן רק כי שמעתי שאתם רוצים ללמוד איך בעלי החיים הגיעו ליבשה. אז רק רציתי להגיד שאין לי מושג.
ד"ר פוזניאק: בשביל זה קראת לנו ארבע מאות מיליון שנים אחורה?
שמשון הכריש: [לעיסות] לא, פשוט היה לי משעמם בלעדיכם.
דניאל: מה אתה אוכל?
שמשון: כרגע אני אוכל שלושה סרטנים ברוטב סילאן ודבש, גפילטע פיש ברוטב יוזו הדרים ודיונון בלי רוטב כי הוא בא כבר מובנה בתוכו, הרוטב.
ד"ר פוזניאק: אותי מעניינים בעיקר הסרטנים האלה. יש פה משהו שבכלל לא סיפרת לנו בפרקים הקודמים. באוקיינוסים אין רק דגים. יש גם המון יצורים עם רגליים שחיים על הקרקעית. בוא נבדוק במאגר הנתונים של חללית הזמן.
[צלילי מחשב]
אוקיי. אני רואה כאן שהסרטנים שייכים למערכה ענקית של בעלי חיים שקוראים להם 'פרוקי רגליים'. קוראים להם ככה בגלל שיש להם רגליים שעשויות מכמה פרקים. ואני רואה גם שיש סוגים רבים של עכבישים על קרקעית הים, ועוד הרבה יצורים קטנים שמשתייכים למערכת פרוקי הרגליים. תגיד שמשון, מה אתה יותר אוהב לאכול - דגים או סרטנים?
שמשון: אני הכי אוהב פיתה עם שוקולד, אבל אין פה הרבה כאלה. רק אם איזה ילד בטעות מפיל מהסירה שלו. אבל אני חייב להודות שעם הסרטנים קצת קשה לי.
ד"ר פוזניאק: למה?
שמשון: כי הם מאוד מהירים והם לפעמים מצליחים לברוח ממני. הנה אחד, בוא נשיג אותו!
[מוזיקה קצבית]
ד"ר פוזניאק: שמשון הכריש במרדף אחרי סרטן! הסרטן רץ על קרקעית הים במהירות ומפעיל את הרגליים שלו! שמשון חותך ימינה! הסרטן חותך שמאלה! שמשון מתאמץ אבל הסרטן שומר ממנו מרחק! רגע, מה קורה כאן? המים הופכים להיות רדודים! אנחנו קרובים לחוף! הסרטן רץ בשארית כוחותיו! שמשון רואה את החוף מתקרב ונבהל - הוא לא יכול לשרוד מחוץ למים! הסרטן ממשיך לרוץ! שמשון נעצר! הסרטן יוצא מהמים אל החוף! ויש לנו מנצח! [מחיאות כפיים] הסרטן המהולל, נושא דגל פרוקי הרגליים, מביס הכרישים ו…
שמשון: טוב, אפשר די? בסדר, אז הוא הצליח לברוח, אז מה. [בוכה] לא צריך להשפיל אותי ככה.
ד"ר פוזניאק: שמשון, אתה לא מבין? דגים לא מסוגלים לשרוד מחוץ למים, גם כי הם לא יכולים לנשום שם, אבל גם כי הם לא יכולים לזוז שם. יצורים כמו פרוקי רגליים, שיש להם רגליים, גם נעו על קרקעית הים ואולי נסחפו בזרמים, אבל כנראה שהם גם מצאו את עצמם מדי פעם מטפסים על איזה חוף או סלע, אולי כדי לברוח מטורפים כמוך, וגילו שהם מוגנים שם. זה נתן יתרון אדיר לפרוקי הרגליים שהצליחו לברוח ליבשה. ובאמת כמו שכתוב במאגר המידע של חללית הזמן, פרוקי הרגליים היו כנראה בעלי החיים הראשונים, שהם לא צמחים, חיידקים או פטריות, שהצליחו לצאת מהים ליבשה. ודרך אגב, מאז ועד היום פרוקי הרגליים הפכו להיות מעצמה מטורפת גם על היבשה וגם במים. סרטנים, עקרבים, עכבישים, חרקים מסוגים שונים, זבובים, יתושים ודבורים, כולם פרוקי רגליים. הם כל כך מיוחדים שנקדיש להם פרק מיוחד. אבל הם גם מלמדים אותנו שיעור חשוב: אם יש לך רגליים שמסוגלות לדחוף את הקרקע, יותר קל לך לצאת מהמים.
שמשון: טוב, בואו נחפש עוד חטיף דג. פשוט צריך להסתובב ולחזור חזרה למעמקים. הצמחים שיש פה באזור החוף מפריעים לי לשחות. היי! הנה אחד! בוא דג חמוד שלי! בוא דג מתוק! בוא… רגע, לאן הוא הלך?
ד"ר פוזניאק: הוא מתחבא בתוך הצמחייה. נראה לי שאיבדת אותו.
שמשון: אוף, הצמחים האלה. כשמתקרבים לחופים באמת יש מלא צמחים בתוך המים - גזעים וגבעולים קשיחים. זה מפריע לתנועה שלי. לא בא לי להיות פה יותר. אני רוצה לחזור למעמקים. אני רוצה… הביתה. אני רוצה… את אמא שלי [בוכה]. טוב, רגע, רגע, רגע, רגע. אני צריך להירגע ולחזור להיות שמשון, הכריש הגאוותן בים. רגע, אני שם באוזניות את השיר שלי.
[מוזיקה שנשמעת כמו הקלטה]: "שמשון הכריש הגאוותן בים מתפרץ בגאווה כמו פטיש קסמים. בעומקי האוקיינוס…"
זהו, עכשיו אני מרגיש יותר טוב. מרגיש שוב כמו עצמי. מרגיש שוב כמו כריש. אני הולך למצוא אוכל במעמקים. אוהב אתכם מלא. אדיוס מוצ'אצ'וס!
ד"ר פוזניאק: אה… דג קטן, הוא הלך. אתה יכול לצאת מהצמחייה עכשיו.
אאוס: יא, איזה מזל. חשבתי שלא אתחמק ממנו הפעם.
ד"ר פוזניאק: מי אתה?
אאוס: השם המלא שלי זה אאוסתנופטרון, אבל אתם יכולים לקרוא לי אאוס. חכו שנייה, נגמר לי האוויר. אני עוד שנייה חוזר.
[מים ובועות]
דניאל: מה הוא עושה?
ד"ר פוזניאק: היי, הוא מפליג למעלה ומוציא את הראש מהמים. ועכשיו הוא… נושם אוויר? מה? זה דג! אאוס, מה עשית עכשיו?
אאוס: נשמתי קצת אוויר מבחוץ. אתם מבינים, אני חי פה במים הרדודים. זה לא פשוט בכלל. יש פה מלא צמחים עבים וקשה מאוד לשחות פה. יש פה גם בעיה שהנוכחות של הצמחים מורידה את כמויות החמצן במים, אז ממש קשה לי לנשום בתוך המים. למזלי נולדתי בטעות עם שק קטן בתוך החזה שלי. לפעמים אני יוצא מהמים לרגע, וממלא את השק הזה באוויר, ואז חוזר.
דניאל: יש לך ריאות?
ד"ר פוזניאק: אתה צודק! זה דג עם התחלה של ריאות! רגע, ותגיד, אאוס, איך אתה מצליח לשחות בתוך כל הצמחייה העבותה הזאת?
אאוס: יש לי סנפירים מאוד מאוד חזקים. יש בתוכם עצמות ושרירים. כשאני עובר בתוך הצמחייה אני משתמש בהם כדי לדחוף את הצמחייה ולדחוף את עצמי בתוכה. לפעמים אני אפילו יורד לקרקעית ודוחף את החול עם הסנפירים שלי.
ד"ר פוזניאק: ממש כמו שראינו עם הסרטן!
דניאל: אבל אבא, אצלו היו רגליים.
אאוס: אני לא יודע מה זה רגליים, אבל אני כן יודע שהסנפירים החזקים שלי עוזרים לי להתקיים בתוך המים הרדודים בתוך כל הצמחייה. תראו, כמו היצור הזה שם. רואים את היצור שדוחף את עצמו על הקרקעית? אני מכיר אותו מהשכונה. הוא יצור מאוד משונה. קצת מתבודד. אני חושב שאולי הוא מרגיש קצת לא שייך.
ד"ר פוזניאק: כן, כשאני מסתכל עליו, הוא… דומה לדג, אבל הוא מזיז את הסנפירים שלו יותר כמו רגליים מאשר כמו סנפירים. בוא נמשיך לעקוב אחריו. תודה אאוס.
[מוזיקה]
אנחנו ממשיכים לעקוב אחרי היצור המשונה בתוך סבך הצמחייה. הוא דוחף את עצמו על הקרקעית עם הסנפירים, אבל הוא נראה חולה ועייף. אני חושב שאולי הוא רוצה לצאת מתוך המים. הנה הוא יוצא מהצמחייה למים הרדודים, ועכשיו, יו! הוא עלה על החוף. רואים שלא קל לו פה. הבטן שלו עולה ויורדת בכבדות. הוא נושם! מחוץ למים! למרות שאנחנו רואים שיש לו גם זימים! אז זה דג? או לא דג? הוא ממשיך לדחוף את עצמו בכבדות לכיוון הסלע, ועכשיו הוא מטפס עליו לאט-לאט. הנה הוא מגיע לראש הסלע. הוא מתחמם באור השמש וממשיך לנשום בכבדות. ועכשיו הוא מפנה את הראש שלו ומסתכל על ממלכת הים, שהשאיר מאחוריו. רגע - זה גם מוזר. איך הוא מצליח להפנות את הראש? הרי לדגים אין צוואר! וליצור הזה כנראה יש! האם זה…
דניאל: הטיקטאליק?
ד"ר פוזניאק: היצור המשונה מניח בכבדות את הראש שלו על הסלע ותופס את קרני השמש האחרונות של השקיעה. אני יודע שזה מוזר, אבל… נדמה לי שהוא מחייך!
[צפצופים]
ד"ר פוזניאק: מה זה? חללית הזמן שלנו קוראת לנו לחזור! היא שוב מכוונת לשנת 2004! בוא נלך
[צעדים, טיסת חללית, רוח]
ד"ר דשלר: נו? אולי תעזרו לי?
דניאל: אבא, המקום הזה נראה לי מוכר.
ד"ר פוזניאק: נכון, היינו לפני רגע ממש פה. על הסלע הזה ממש עמד היצור המשונה, אבל נוספו עוד שכבות לסלע הזה, שכבות שבטח נוצרו במיליוני השנים שעברו מאז. בוא, בוא נעזור לחוקרים.
[דפיקות בסלע]
ד"ר דשלר: רגע! עכשיו בזהירות! אני רואה עצם! ועוד עצם! והנה גולגולת! בוא לאט לאט נחשוף את המאובן הזה. אני לא מאמין למה שאני רואה! עצמות רגליים! גולגולת עם צוואר! שרידי זימים! זאת החוליה החסרה! מצאנו אותו, מצאנו את הטיקטאליק!
ד"ר פוזניאק: דוקטור, אנחנו גאים בכם. הצלחתם למצוא שריד חשוב שמשלים את החור שבין דגים באוקיינוס לבין הולכים על ארבע על היבשה. אז במשך מיליונים של שנים הסנפירים של חלק מהדגים פיתחו עצמות חזקות שעזרו להם לדחוף את הקרקע בזמן שהם נעו על הקרקעית, וגם להתנהל בתוך הצמחייה הסבוכה. חלק מהדגים גם פיתחו זקיקים קטנים שעזרו להם לנשום מחוץ למים, ובהמשך יתפתחו להיות ריאות. דגי הריאות האלה בעלי הסנפירים החזקים הצליחו מדי פעם לדחוף את עצמם מחוץ למים הרדודים, ושהו יותר ויותר זמן באוויר שבחוץ. מכיוון שלא היו להם שום טורפים על האדמה, זה נתן להם יתרון ענק על פני הדגים שבמים, וככה לאט-לאט הם הלכו ויִשבו את היבשה.
ד"ר דשלר: נכון. ומכאן החיים על היבשה פשוט התפוצצו עם עושר אדיר של בעלי חיים: פרוקי רגליים, דו חיים, זוחלים, ציפורים, יונקים. והכול בזכות דג אחד שהאמין שהוא יכול. אתם מבינים שגם אנחנו, בני האדם, במקום כלשהו, חייבים את החיים והקיום שלנו לטיקטאליק. איזה יופי! אני כל כך מתרגש!
[מוזיקת רקע]
ד"ר פוזניאק: אנחנו נצרף קישור לתמונה של טיקטאליק והמאובן שמצאתם לתיאור של הפרק הזה. החיים על היבשה עומדים להפוך לסיפור אחר לגמרי מהחיים בים. על היבשה בעלי החיים היו צריכים להסתגל לסביבות חיים מגוונות הרבה יותר: מדבריות ענקיים לצד יערות גשומים, אזורים מכוסי קרח לצד ערים וישובים של בני האדם. בפרקים הבאים נחקור את עולם בעלי החיים שעל היבשה. ובכל פעם שאתם רואים בעל חיים שיש לו ארבע רגליים, תנסו רגע להיזכר בטיקטאליק הזקן, רובץ על הסלע בקרני השמש האחרונות, ומחייך לעצמו.
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments