top of page

מסע אל גוף האדם - עונה 4, פרק 65 - סיפורו של הומו סאפיינס. חלק ג: האדם הנבון משתלט על העולם

קארולוס ליניאוס ואני ממשיכים ללוות את המין האנושי ומדברים על האירועים שהביאו להשתלטות האדם הנבון על העולם. מה למדנו לעשות עם המוח הגדול שלנו? למה לחתיכות נייר עם מספרים ופרצופים יש משמעות כל כך גדולה? ולאן נעלמו כל שאר בני האדם?


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/11/2023.

[מנגינת פתיח עליזה]

דניאל: "מסע אל גוף האדם" - פודקאסט לילדים. כותב ומגיש: ד"ר יאיר פוזניאק.

משתתפים - דניאל.

יואב: יואב.

אילת: ואילת פוזניאק.

[המשך מנגינת הפתיח]

[צרצור צרצרים ורחש אש בוערת]

ד"ר פוזניאק: ארבע לפנות בוקר. האוויר שקט וחמים, ושרידי מדורה בוערים באיטיות על הקרקע. מסביב למדורה בקתות קטנות, עשויות מעלים, ענפים ואבנים. קולות שקטים של נחירות מרעידים את האוויר, ומדי פעם חיות קטנות מרשרשות בדשא. מעל הגבעה עולים באיטיות חמישה צללים.

[מנגינה דרמטית]

ד"ר פוזניאק: הם מסתכלים אחד על השני ומסמנים תנועות עם הידיים בחשיכה. אחד מהם מצביע על הבקתה הגדולה ביותר, והשני מצביע על בקתה קטנה שמולה בוערת האש. הם מהנהנים אחד לשני. בתוך שניות, החבורה מתפזרת. שניים מהאנשים מתייצבים ליד הבקתה הגדולה, ושלושה הולכים לבקתה הקטנה. הם מזיזים את הענפים במהירות מהפתח. הרעש גורם לתזוזות בבקתה הגדולה. שני אנשים מתעוררים והולכים לעבר הפתח. הם מנסים לצאת, אבל השומרים מונעים את זה מהם.

בינתיים שלושת האנשים בבקתה הקטנה מצאו את השלל שחיפשו - גופה של דוב ענק. הם משלבים כוחות אדירים וסוחבים את הדוב החוצה מהמחנה. קול זעקה עולה מתוך הבקתה הגדולה. שני השומרים רצים למדורה ושולפים שלושה ענפים בוערים. האנשים מהבקתה הגדולה יוצאים מהבקתה בזעם, אבל שני השומרים מנופפים בלפידים מולם ומתרחקים. האנשים עוצרים אובדי עצות ובינתיים הגנבים מתרחקים עם הדוב, תוך שהם זורקים אבנים לאחור ומאפשרים לשני השומרים להצטרף אליהם.

אנשי הבקתה, שהתעוררו בבהלה באמצע הלילה, מסתכלים אחד על השני ומגרדים בראש בתימהון. אולי מחר הם יצליחו לתפוס דוב חדש. ואולי לא.

חמשת ההומו סאפיינסים חוזרים למחנה שהקימו מעבר לגבעה. את הדוב שהם הצליחו לגנוב ממחנה הארקטוסים הם ינצלו עד הסוף. יאכלו את הבשר, יבעירו את השומן ויכסו את רצפת הבקתה שלהם עם העור.

קארולוס: זה באמת היה מאוד מרשים. הארקטוסים היו חסרי אונים לחלוטין.

ד"ר פוזניאק: היי קארלולוס.

קארולוס: קארולוס!

ד"ר פוזניאק: אבל למה בעצם הארקטוסים לא יוצאים חזרה לקחת את הדוב?

קארולוס: לטובת מי שמצטרף אלינו עכשיו, אני והדוקטור נמצאים במסע לגלות את תולדות האדם הנבון, הומו סאפיינס. זה המין שלנו, המין האנושי. התחלנו מלעקוב אחרי הפרימטים, שהם המשפחה המורחבת שלנו, שכוללת גם קופים. והבנו שהסוג הומו, שאליו שייכים בני האדם, הוא בן דוד של השימפנזות, הגורילות והאורנגאוטנים.

ראינו שבאפריקה הלכו והתפתחו בני אדם מתוחכמים יותר ויותר - הומו הביליס, שהתחיל לייצר כלי אבן, הומו ארקטוס, שכנראה השיג את השליטה באש, ובהמשך הומו ניאנדרתלנזיס, שנקרא גם האדם הניאנדרטלי, דניסובים, פלורסיינסיסים ועוד הרבה מינים של בני אדם, שהם קצת שונים אחד מהשני. המינים האלה מילאו את אפריקה, אירופה ואסיה. הומו סאפיינס התחיל להתפתח לפני בערך מאתיים וחמישים אלף שנים באפריקה.

ד"ר פוזניאק: אז מה בעצם ההבדל בין הומו סאפיינס לבין בני האדם האחרים?

קארולוס: ההבדלים לא גדולים, ורובם מתרכזים בצורת הפנים והגולגולת. הומו סאפיינס הוא בגובה בינוני, בערך באמצע בין הומו הביליס להומו ארקטוס. הגולגולת שלנו גדולה יותר כדי להכיל מוח גדול יותר. המוח של הומו סאפיינס הוא הגדול ביותר מבין כל המינים בסוג הומו, למעט חלק מהניאנדרטלים, שבאופן מפתיע היה להם מוח יותר גדול. מוח גדול יותר אומר יותר יכולות, ואת זה נראה בהמשך.

אזור הגבות של הומו סאפיינס פחות בולט משל מיני אדם אחרים והמצח שלו ישר יותר. הלסת של הומו סאפיינס קטנה יותר והשיניים שלו קטנות משל מיני אדם אחרים, בין השאר בגלל ההסתגלות לבישול של אוכל, שדיברנו עליה בפרק שעבר. מהצוואר ומטה, אנחנו מאוד דומים לבני האדם האחרים. באופן כללי יש לנו פחות שרירים או כוח בשרירים, כי הרבה מאוד אנרגיה הלכה לכיוון המוח. הנה, תשמע עובדה מגניבה.

מקהלה: עובדה מגניבה!

קארולוס: המוח בהומו סאפיינס שוקל בערך שני אחוזים ממשקל הגוף, כלומר בממוצע קצת פחות מקילו וחצי. אבל כמות האנרגיה שהוא צורך זה כמעט 25% מסך כל האנרגיה שאנחנו מקבלים! אחת התיאוריות היא שתחילת בישול המזון בתקופת הומו ארקטוס חסכה אנרגיה שהייתה דרושה ללעיסה ולעיכול, ואיפשרה לפנות יותר אנרגיה להתפתחות המוח.

חשוב להבין שהיום הומו סאפיינס במקומות שונים בעולם נראים שונה אחד מהשני - בצבע, בגובה, במשקל ובתכונות אחרות. גם לסביבה שבה אנחנו חיים יש השפעה גדולה על התכונות שלנו - למשל כמות השמש, הגובה שאנחנו חיים בו, ועוד. בתקופה שבה הומו סאפיינס התפתח באפריקה, רוב הפרטים היו די דומים אחד לשני.

ד"ר פוזניאק: אז רגע - בוא נדבר על המחטף שהיה פה, אה? זה היה די מרשים.

קארולוס: כן. כשמדענים מנסים להבין למה דווקא הומו סאפיינס הצליח כל כך ובהמשך השתלט על כל העולם, זה כנראה לא רק הגודל של המוח שלו. היו ניאנדרטלים עם מוח יותר גדול. זה בעיקר מה שהוא הצליח לעשות עם המוח שלו. וכנראה הדבר שהכי קידם את ההצלחה של הומו סאפיינס זה היכולת שלו לתקשר עם הומו סאפיינס אחרים. ראית מה קרה שם על הגבעה? התיאום המושלם של חמשת הציידים חייב להיות כתוצאה מתקשורת טובה ומשיתוף פעולה.

ד"ר פוזניאק: אבל יש גם בעלי חיים שיש ביניהם תקשורת טובה. למשל, יש בעלי חיים שמסוגלים לצרוח בקול אם יש סכנה ולהזהיר את שאר בעלי החיים.

קארולוס: נכון, אבל לפעמים צריחה זה לא מספיק. הנה, תראה. תגיד לי משהו מפחיד.

ד"ר פוזניאק: קארלולוס, תיזהר! עומד ליפול עליך עץ!

קארולוס: אהה! הצילו! ראית? צעקתי אהה. ועכשיו תגיד לי משהו מרגש.

ד"ר פוזניאק: קארלולוס, קניתי לך כלב קטן!

קארולוס: אהה! כמה מרגש! כלף! ראית? גם עכשיו צעקתי אהה אבל המשמעות לא הייתה אותה משמעות.

כנראה שהומו סאפיינס היו בני אדם שהצליחו להעניק לצורות שונות של תקשורת משמעויות שונות. הם גם שיכללו מאוד את השימוש באיברים בפנים שלהם כדי לעשות צלילים. למשל, אנחנו בעלי החיים היחידים שמשתמשים בלשון כדי להפיק צלילים. אנחנו גם יכולים להשתמש בשפתיים או בגרון בצורות שונות, ככה שיש מגוון שלם של צלילים שאנחנו יכולים להפיק. אה-אוֹ-אוּ-לה-לה-איי. ככה.

ד"ר פוזניאק: וואו!

קארולוס: כנראה שצורות התקשורת הראשונות היו שילוב של קולות או צלילים שונים, וגם שימוש בחפצים כדי להפיק צליל. למשל, נקישות באבנים או אפילו נקישות על הגוף. ולכן, בניגוד לבעלי חיים אחרים, שאין הרבה צלילים שהם מסוגלים להפיק, אצל הומו סאפיינס היה מגוון צלילים שאפשר היה לתת להם כל מיני משמעויות. וכשאפשר לתת הרבה משמעויות, אפשר להכניס יותר תוכן לדברים שאנחנו רוצים להעביר. אם קופים, נמרים או חיפושיות היו עולים על הגבעה, הם לא היו יכולים לדעת שבאחת הבקתות יש דוב, ובטח לא היו יכולים לארגן מתקפה כל כך מתוחכמת. אבל הומו סאפיינס, שראה קודם את הארקטוסים צדים את הדוב, הם הסבירו אחד לשני איפה הדוב נמצא, סימנו אחד לשני לאן ללכת ומה התפקיד של כל אחד. וכך הם הצליחו לעבוד ביחד, וזכו בדוב.

ד"ר פוזניאק: אז הומו סאפיינס פשוט הצליח לנהל תקשורת יותר מפורטת?

קארולוס: זה מה שחושבים החוקרים. אני אתן לך דוגמה. אתה יודע מה זה אדריכל?

ד"ר פוזניאק: זה האיש שמתכנן בתים.

קארולוס: נכון. תחשוב איך ילד בן ארבע מצייר בית. הוא מצייר ריבוע, שזה הבית, על הריבוע משולש, שזה הגג, ואולי מוסיף גם חלונות ודלת. אין הרבה פרטים. אבל כשאדריכל ניגש לצייר בית, הוא מדגיש כל פרט ופרט. באיזה צורה הדלת, מה העובי של החלונות, איזה צבעים יש בכל מקום ומה הרוחב של המסדרון. הרבה יותר פרטים. כשהומו סאפיינס התחיל להתייחס לפרטים זה איפשר לו להעביר יותר מידע להומו סאפיינס אחרים והפך אותם להיות יותר מתוחכמים.

אבל הדבר המרכזי שכנראה הבדיל באמת את הומו סאפיינס משאר מיני בני האדם, ובטח משאר מיני בעלי החיים, זה היכולת שלו לחשוב בצורה מופשטת.

ד"ר פוזניאק: למה הכוונה?

קארולוס: בוא נעשה תרגיל עם הילדים שמקשיבים לנו. ילדים, אני סופר עד שלוש וכל אחד מכם חושב על כלף בצבע צהוף עם כנפיים של נשר וחדק של פיל. אחת, שתיים, שלוש. נו? הצלחתם? למרות שאף פעם לא ראיתם כזה כלף.

ד"ר פוזניאק: כלב!

קארולוס: הצלחתם לדמיין איך הוא נראה. להומו סאפיינס יש אפשרות לחשוב גם על דברים שהוא לא ראה אף פעם, להעלות רעיונות ולחלוק אותם עם הומו סאפיינסים אחרים, לתכנן ולהוציא לפועל, גם אם אלה דברים שאי אפשר לראות אותם או לגעת בהם, אלא שהם רק רעיון. והכל נובע מהיכולת שלו לתקשר ולשתף פעולה. ודבר נוסף שחשוב מאוד לגבי הומו סאפיינס הוא היכולת שלו להעניק משמעות לדברים מסויימים, אבל המשמעות נמצאת רק בדמיון שלו. בערך בתקופה שאנחנו נמצאים בה עכשיו, בני האדם התחילו לייצר תכשיטים למשל, בנוסף לכלי נשק. חרוזים ושרשראות.

או, הנה, תסתכל שם! חמשת הציידים הגיעו לכפר של ההומו סאפיינסים עם הדוב. אחד מהם נכנס למחסה ומוציא משם ארבע שרשראות. הוא מחלק אותן לציידים.

ד"ר פוזניאק: הם מסתכלים על השרשראות בהתרגשות ובגאווה ועכשיו הם מתחילים לקפוץ ולרקוד מסביב לאיש!

קארולוס: למה זה דומה?

ד"ר פוזניאק: זה כאילו הוא נתן להם מתנה!

קארולוס: זה בדיוק זה! השרשראות עשויות בסך הכל מאבנים פשוטות, אבל כל ההומו סאפיינסים בשבט הזה מאמינים שהשרשרת מגיעה רק למי שהתאמץ. למשל, בלהביא דוב. ולכן לשרשרת הזאת יש ערך גדול, למרות שזה בסך הכל אבנים.

בהמשך ההתפתחות של בני האדם הדוגמה הכי טובה היא כסף.

ד"ר פוזניאק: כסב!

קארולוס: כסף! הפעם לא טעיתי! ילדים, תבקשו מההורים לפתוח את הארנק ולהראות לכם את השטרות של הכסף שיש להם שם. הם יבקשו מכם ממש להיזהר, לא לשחק עם השטרות ולא לאבד אותם. אבל תסתכלו על השטרות - 20 שקלים, 50 שקלים, 100 או 200 שקלים, זה בסך הכל חתיכות נייר! למה כל כך מסוכן לאבד את חתיכות הנייר האלה? זה חתיכת נייר עם מספרים ופרצוף של אנשים.

אבל מכיוון שכל בני האדם בעולם מאמינים ביחד שלחתיכת הנייר הזאת יש חשיבות וערך, זה נותן לה משמעות. אתם יכולים להעביר אותה לבן אדם אחר, את חתיכת הנייר, והוא יסכים לתת לכם משהו בתמורה. אם תתנו מספיק חתיכות נייר כאלה לבן אדם, הוא יכול לתת לכם אפילו אוטו או בית. וזה אך ורק כי כל בני האדם בעולם מאמינים ברעיון הזה.

ד"ר פוזניאק: אז בעצם אתה אומר שהומו סאפיינס הצליח כל כך מכיוון שהתקשורת שלו הייתה טובה וכי הוא הצליח לאחד הרבה בני אדם תחת רעיונות משותפים?

קארולוס: זה מה שהחוקרים חושבים היום. זה גם יצר מצבים שבהם אפשר היה להגדיל את השבט ועדיין לייצר בו סדר. בטבע, יש גבול כמה גדולה יכולה להיות קבוצה של בעלי חיים לפני שהיא תתפרק לקבוצות קטנות יותר. כדי לארגן הרבה בעלי חיים שיעשו משהו ביחד צריך מנהיג. לבעלי חיים בטבע יש לפעמים מנהיגים טבעיים. למשל, קוף זקן וחזק שכולם מקשיבים לו. קוראים לזה "זכר אלפא", או אולי "נקבת אלפא".

אבל אין לבעלי החיים את היכולת להתארגן בקבוצות יותר גדולות. להומו סאפיינס כן הייתה היכולת הזאת. למשל, אם אחד מהם הצליח לשכנע את בני האדם האחרים בשבט שהוא מנהיג השבט וצריך לעשות מה שהוא אומר, הוא היה יכול לקבוע ולכוון את הפעולות של עשרות ואפילו מאות בני אדם שונים.

בהמשך, המציאו גם כללים וחוקים - מה מותר ומה אסור לעשות. למשל, מי שיפריע למנהיג בזמן השינה שלו יסולק מהשבט. כמובן שגם הכללים והחוקים זה המצאות ודמיונות, אבל מכיוון שכל השבט מאמין בהם הם הצליחו להגביר את הסדר.

[צפצוף]

ד"ר פוזניאק: היי, קארלולוס, מכונת הזמן שלנו קוראת לנו. היא רוצה שנתקדם קדימה בזמן.

קארולוס: בוא נלך.

[מנגינה דרמטית]

ד"ר פוזניאק: אנחנו מתחילים להתקדם בזמן וצופים במין הומו סאפיינס הולך ומרחיב את היכולות שלו. יש לנו מפה בחללית שמתארת את כל מיני בני האדם - כל מין בצבע אחר. מאה אלף שנים לפני ההווה, הומו סאפיינס עדיין מתקיים באפריקה לצד בני אדם אחרים. רואים שם נקודות אדומות של הומו סאפיינס, נקודות כחולות של הומו ארקטוס ונקודות צהובות של הומו ארגסטר. בעוד שבאירופה ובאסיה נמצאים כבר בני אדם ממין ארקטוסים, ניאנדרטלים בצבע ירוק ודניסובים בצבע כתום.

אנחנו צופים באוכלוסיות ההומו סאפיינס מתקדמות ומתפתחות, משכללות את כלי הנשק ומפתחות סימנים ראשונים של תרבות, כמו למשל טקסים וקבורת מתים. לצד השימוש באבנים הם מתחילים להשתמש בעצמות, שיניים וקרניים של בעלי חיים כדי לייצר חפצים שמשמשים אותם בצורות שונות. ולפעמים אפילו רק בשביל היופי.

70 אלף שנים לפני ההווה, משהו מתחיל לקרות באפריקה. ייתכן ששינויים משמעותיים במזג האוויר, או שינוי במקורות המזון, מתחילים לדחוף אוכלוסיות של הומו סאפיינס אל מחוץ לאפריקה, והנקודות האדומות הולכות ומתפשטות, כמו שראינו בעבר עם מיני אדם אחרים. אנחנו צריכים לזכור שבאותו זמן, היבשות לא נראו בדיוק כמו שהן נראות היום, ויש פחות ימים ואוקיינוסים שמפרידים ביניהם. הומו סאפיינסים מגיעים לאזורי ערב הסעודית, איראן והודו, שהיום נמצאות ביבשת אסיה.

עוד שלושים אלף שנים קדימה, והאדם הנבון כבר מאכלס חלק מאירופה והתפשט עד קצה מזרח אסיה. בני האדם הנבונים כבר מצליחים לחבר עצים זה לזה ולייצר רפסודות פשוטות שמאפשרות להם לחצות גם את הים. ובאופן הזה מופיעות נקודות אדומות של הומו סאפיינס גם ביבשת אוסטרליה לפני בערך ארבעים אלף שנים. בהמשך, בני האדם שנמצאים בצפון-מזרח אסיה, שהיום זה חלק מרוסיה, מצליחים לעבור ברגל או בעזרת רפסודות את המיצר שמפריד בין אסיה לאמריקה, ואז מתחילים להתפשט גם דרומה ולאכלס את אמריקה הצפונית, ובהמשך את אמריקה הדרומית. שלושים אלף שנים לפני ההווה, הומו סאפיינס, האדם הנבון, מצליח להתפשט כמעט לכל העולם.

קארולוס: אבל דוקטור, תראה מה קורה באירופה בינתיים.

ד"ר פוזניאק: אנחנו נמצאים מעל איזור באירופה הצפונית ומתצפתים למטה. אנחנו מצליחים לראות שני שבטים שנמצאים לא רחוק אחד מהשני. אחד זה שבט עצום של בני אדם ניאנדרטלים, מסומן בירוק. יש פה אולי חמש מאות אנשים. לא רחוק ממנו חונה שבט של סאפיינסים, בני אדם נבונים, אבל הוא קטן הרבה יותר. אולי מאה נקודות אדומות.

העמק פה יפה מאוד, אבל גם קר. הניאנדרטלים שנמצאים פה כבר הרבה מאוד שנים רגילים לקור הזה, ותסתכל עליהם - הם חזקים וחסונים הרבה יותר מבני האדם הנבונים. אם תהיה פה התנגשות, די ברור מי ינצח.

העמק הזה מלא באיילים ובסוסים, שהם מקורות בשר מעולים. אנחנו רואים את הניאנדרטלים שולחים כל פעם קבוצות לציד. כל קבוצה מצליחה לצוד אייל או סוס והם מביאים אותם למחנה. הם עובדים על זה מאוד קשה ומבזבזים הרבה אנרגיה.

אבל תראה מה קורה במחנה הסאפיינסים - הם איתרו עדר גדול של איילים באחד העמקים. יש שם לפחות חמישים איילים. הם שולחים לשם קבוצה של שלושה ציידים. זהו? מה הם חושבים לעצמם? הציידים מתקרבים אל האיילים ומתחילים לזרוק עליהם חניתות ואבנים. האיילים בורחים, אבל תראה! הסאפיינסים מקיפים אותם רק מצד ימין וממשיכים לצלוף בהם. האיילים בורחים כולם לצד שמאל.

וואו! תראה מה קרה עכשיו! המעבר בצד שמאל נהיה צר הרבה יותר! הסאפיינסים הכניסו את האיילים למלכודת! הם ידעו שהאיילים לא יוכלו לצאת משם! האיילים נדחקים למעבר הצר ומנסים בכל כוחם להתחמק, אבל הם לכודים. שניים מהסאפיינסים עולים לנקודה גבוהה ומתחילים להלום בעדר האיילים. זה די ברור שלאיילים אין סיכוי. הסאפיינסים השתמשו בתבונה שלהם ובשיתוף הפעולה שלהם כדי להשיג הרבה יותר אוכל בהרבה פחות מאמץ מאשר הניאנדרטלים.

מאה שנה קדימה ותראה מה קורה עכשיו - שבט הסאפיינסים כבר מונה מעל אלף נקודות אדומות ושבט הניאנדרטלים הצטמצם לפחות ממאה נקודות ירוקות. זה מה שאפשר לעשות עם מוח כזה מתוחכם.

קארולוס: נכון. האדם הנבון הצליח בכל מקום שבו הוא היה, להתחרות עם בני האדם האחרים בצורה כל כך מוצלחת שפשוט לא היו לא מתחרים. לאט-לאט, או במושגים אבולוציוניים מהר-מהר, האדם הנבון הצליח להתפשט ולהשתלט על שטחי מחייה כמו אש בשדה קוצים, ולדחוק החוצה את אוכלוסיות בני האדם האחרות. כשלשבט מסוים לא נשאר מה לאכול או איפה לחיות, בני האדם בשבט הזה פשוט לא שרדו. הם הלכו ונכחדו. הארקטוסים [מכת תוף] הפלוריסיינסים [מכת תוף], הניאנדרטלים [מכת תוף], הדניסובים [מכת תוף].

ד"ר פוזניאק: עצרנו. מכונת הזמן שלנו נמצאת שניים-עשר אלף שנים לפני ההווה, והיא מרחפת באוויר. אנחנו מסתכלים על מפת העולם, המפה שרק לפני מאה אלף שנים הייתה מלאה בנקודות בכל מיני צבעים - אדום, ירוק, כחול, כתום. כל הנקודות האלה נעלמו, למעט הנקודות האדומות. יש מיליונים של נקודות אדומות כמעט בכל מקום בעולם. מה זה בעצם אומר?

קארולוס: זה בעצם אומר שהומו סאפיינס הצליח. במשך מאות אלפי שנים התקיימו בני אדם ממינים שונים זה לצד זה, אבל ההופעה של הומו סאפיינס טרפה את הקלפים. הוא היה כל כך מוצלח בדרך המחשבה שלו, ביכולות שלו ובשיתופי הפעולה שלו, שהוא לא השאיר סיכוי למיני האדם האחרים. ושניים-עשר אלף שנים לפני ההווה נכחד אחרון בני האדם שהוא לא הומו סאפיינס.

האדם הנבון הפך לשליט העולם, והיכולות שלו היו כבר מאוד משמעותיות. לבני האדם האלה כבר פיתחו תרבות, שפה קדומה, טקסים, כלי נגינה ומבנים חברתיים מאורגנים ומסודרים, שאף בעל חיים אחר לא הצליח לבנות, לא לפניהם ולא אחריהם.

ד"ר פוזניאק: זה מאוד מרשים, באמת. והסאפיינסים האלה, בני האדם של לפני שניים-עשר אלף שנים, מה הם אכלו ואיפה הם גרו? הם כבר הצליחו לבנות בניינים?

קארולוס: בני האדם של לפני שניים-עשר אלף שנים עדיין היו לקטים-ציידים, וזה אומר שהם גם היו נוודים. הם הקימו כל פעם מחנה במקום אחר. אכלו, שיחקו וצדו. היום ברור שזה לא המצב. למרות שיש בכמה מקומות בעולם שבטים של נוודים, ואפילו שבטים של לקטים-ציידים, רוב בני האדם גרים במגורי קבע. כלומר, מגורים שלא צריך להזיז. בניינים ובתים שמאורגנים לתוך כפרים, יישובים וערים.

ד"ר פוזניאק: אז מה גרם לבני האדם לעבור מלהיות נוודים ללהתגורר במקומות קבועים?

קארולוס: אני אגיד לך מה גרם לזה. (כמו מטיל כישוף) טריטיקום אוריזה זיאה מאיס סולאנום טוברוסום.

ד"ר פוזניאק: טוב, אני לא יודע מה קארלולוס עושה. זה נשמע כאילו הוא אומר איזה לחש קסמים או משהו. טריטיקום אוריזה זיאה מאיס סולאנום טוברוסום? האם זאת התשובה? מה זה אומר?

הצטרפו אלינו לפרק הבא של "מסע אל גוף האדם" - סיפורו של הומו סאפיינס.

[מנגינת סיום עליזה, הזהה למנגינת הפתיח]

ד"ר פוזניאק: זה היה "מסע אל גוף האדם". אני ד"ר יאיר פוזניאק. פרקים נוספים באתר הבית שלי - yairpozniak.com. עקבו אחריי באינסטגרם - dr.yair.pozniak. והצטרפו לקבוצת הטלגרם של "מסע אל גוף האדם".

[מנגינת הסיום דועכת]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

9 views0 comments

Comments


bottom of page