שופטים מדברים משפטים - פרק 4 - בית משפט לנוער

בפרק זה נכיר את בתי המשפט לנוער, בתי משפט ייחודיים שבסמכותם לשפוט בעבירות שבוצעו על ידי קטינים, לדון בתיקי נזקקות, משפחות אומנה ועוד. שופטי הנוער הם בעלי התמחות מיוחדת ועליהם לשמור על האיזון העדין שבין ענישה לשיקום קטינים. נשיאת בתי המשפט לנוער השופטת מיכל קפלן–רוקמן וסגנית הנשיאה השופטת ליזי פרוינד, ישוחחו על הייחודיות של בתי המשפט לנוער, על היכולת לשקם ולהחזיר את הקטין למסלול חיים נורמטיבי וכן על תיקי נזקקות, הוצאת ילדים ממשמורת הוריהם שאינם מסוגלים לדאוג לצרכי ילדיהם ועוד.

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/11/2022.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏קריינית: ברוכים הבאים לפודקאסט "שופטים מדברים משפטים - הפודקאסט של הרשות השופטת". בכל פרק נפגוש באולפן שני שופטים שיספרו מנקודת מבטם על סוגיות שונות ומגוונות מעולם המשפט הנוגעות לציבור הרחב.

‏הנושא עליו נשוחח היום הוא בתי המשפט לנוער, בתי משפט ייחודיים שבסמכותם לשפוט בעבירות שבוצעו על ידי קטינים, לדון בתיקי נזקקוּת, משפחות אומנה ועוד.

‏בתי משפט אלו שומרים על האיזון שבין ענישה לשיקום קטינים והשופטים בהם בעלי התמחות מיוחדת לדון בתיקי נוער. היום מתארחים באולפן השופטת מיכל קפלן רוקמן, שמונתה בשנת 2007 לשפיטה וכיום משמשת כנשיאת בתי המשפט לנוער, והשופטת ליזי פרוינד, שמונתה בשנת 2013 וכיום הינה סגנית הנשיאה בבתי המשפט לנוער. הנשיאה קפלן רוקמן וסגנית הנשיאה פרוינד, אני מעבירה אליכם את רשות הדיבור.

‏השופטת קפלן רוקמן: שלום! אני שמחה ונרגשת להיות כאן, להוביל את כולנו בפרק הזמן הקצר כאן אל מסע אחר ומיוחד. אל אולם שנסתר מאחורי הדלתיים הסגורות. אל אולם שמתרחשות בו הדרמות האנושיות בין… בין המורכבות והקשות ביותר במערכת המשפט, אל האולם המיוחד ואל העולם של בית המשפט לנוער.

‏זה עולם שכל כולו מתבונן על שני ממדים - על הקטין, על ההכוונה של ילד, של קטין, ממקום של קושי, ממקום של צרה, ממקום לפעמים של מעורבות מאוד קשה בהליך משפטי, אל תקווה לשינוי, לשיקום. ולצד זאת, אמירה מאוד ברורה של הגנת חברה, של שפיטה של אותו קטין, מקום של מסר שנדרש לאותו קטין מותאם ל… דרך ולצרכים של אותו ילד, בהתבוננות הוליסטית רחבה על הקטין, על החברה, מתוך מטרה אחת ברורה - לייצר לנו חברה בריאה יותר ולאפשר לאותו ילד, לאותו קטין, במסע החיים שלו להעזר בתוך ההליך המשפטי בבית המשפט, ולאפשר לנו כשופטים לשפוט את אותו קטין ולייצר את ההזדמנות החברתית.

‏אז מה זה בתי המשפט לנוער? זו מערכת מיוחדת בפריסה ארצית שכוללת 22 שופטים. שופטים שיש להם הכשרה מיוחדת והסמכה מיוחדת כשופטי נוער. שופטים שלומדים למידה נוספת מיוחדת בלמידה בתחום הסוציאלי, הפסיכולוגי, החינוכי, עם ראייה רחבה של ידע, על מנת שבתוך האולם, כאשר אנחנו משרטטים איזשהו מעגל ובתוכו מדמיינים את אותו הקטין, נוכל לנסות לתת מטריה רחבה ככל הניתן ולתת את אותם מענים לקטין ולחברה.

‏שופט נוער, מעבר לגלימה שהוא יושב איתה בבית המשפט לנוער, חובש שני כובעים דמיוניים. האחד הוא התחום של השפיטה בהליך הפלילי של קטינים, שפיטה מגיל 12, גיל אחריות פלילית, עד גיל 18. והתחום האחר הוא כל התחום שכרוך בהתערבויות סוציאליות, התערבויות שהרווחה מביאה אל בית המשפט. על זה נרחיב עוד מעט, בהתערבויות כופות, מכריחות בחיי הקטין והמשפחה שלו. אז בואו אולי נעשה איזשהו זום-אין אל תוך ההליך המשפטי, אל תוך ההליך הפלילי.

‏השופטת פרוינד: אז נתחיל באמת עם הכובע הפלילי, מבין שני הכובעים שתיארת. גיל האחריות הפלילית בישראל הוא 12 שנים. כלומר, קטין או קטינה שביצעו עבירה מגיל 12 יכולים להיות מועמדים לדין. המדינה יכולה להחליט להאשים אותם, עוד קודם אפילו לעצור אותם, לצורכי חקירה, ואלה כולם מובאים בפנינו. למעשה, כשמתנהל ההליך הפלילי בבית משפט לנוער, הוא מתנהל כמו כל הליך פלילי אחר, גם בעניינם של בגירים. שופט הנוער הוא שופט שלום לכל דבר ועניין, עם ההסמכה וההכשרה המיוחדת שדיברת עליה קודם, שהיא תוספת לשופט שלום רגיל. כל סדרי הדין זהים, הראיות, ה-objection והעדים, הכל קיים וקורה כמו שמתרחש בבתי המשפט הרגילים, או המוכרים יותר, החשופים לעיני כל.

‏ההגבלה היא לפעמים בהיבטי העונש, בהבטי הענישה. מתחת לגיל 14 אנחנו לא יכולים לגזור מאסר על קטין ולא יכולים לעצור אותו עד תום ההליכים. אבל מבחינת, כמו שאמרתי, ההליך הפלילי הוא מתנהל אה, כרגיל. היבט נוסף חשוב, אני מוצאת אותו מעניין, שבתי המשפט לנוער דנים גם בעבירות שהן חמורות יותר ושמורות בדרך כלל לבית המשפט המחוזי. תיקים כמו תיקי אונס, תיקי שוד, עבירות אלימות מאוד חמורות. למעשה, חוץ מרצח ועבירות נגד ביטחון המדינה, כמעט הכל יכולים להיות מובאים בפני שופט נוער שדן ב… דן יחיד, כלומר יושב לבדו, כשבית המשפט המחוזי היה דן בזה בהרכב של שלושה. דיברת קודם על הנטלים הרגשיים שמתלווים, זה גם אחד מהם.

‏אה… חשוב לדעת שאנחנו מלוּוים כל העת, אותו קטין אולי יותר נכון, מלוּוה כל העת גם בקצין מבחן שנוכח באולם, ומלַווה כל העת, מתחילת ההליך ממש, פורס או מרחיב את התמונה היותר רחבה על הקטין, על הסביבה שהוא גר בה, על המקום שהוא נמצא בו היום, על ההתמודדות שלו עם מה שהוא ביצע, עם… דרכי הטיפול והשיקום האפשרויות, ועם כל זה מתכתב ההליך הפלילי. למעשה שני ערוצים מקבילים, האחד מחליטים האם הוא ביצע או לא ביצע את העבירה, שומעים עדים, ראיות, אשם, לא אשם, והאחר מה נכון לעשות כדי להוביל אותו להליך שיקומי.

‏השופטת קפלן רוקמן: אז אולי סיפור. אני אספר מקרה.

‏השופטת פרוינד: תמיד טוב סיפור

‏השופטת קפלן רוקמן: כן. כי זה… אלה… זה היום-יום שלנו. זה היום-יום בבית המשפט לנוער. על אותו נער, שבשבתי כשופטת מעצרים הגיע אליי בתיק המעצר, עם פנים קפוצות, עם שפת גוף מאוד מאוד נוקשה, בתיק אלימות מאוד קשה, שכשאתה קורא את העובדות ואתה קורא את חומר החקירה ולאחר מכן את כתב האישום, הגוף מתכווץ. אתה חושב על… ובצדק, על קורבן העבירה שמוטל על הרצפה תחת ידיים אלימות וקשות של שני נערים שחבטו קשות באותו נער, וגם אחרי שהוא המשיך להיות על הרצפה, המשיכו, אה, בהתנהגות אלימה וקשה. ומגיע אותו נער, לוקח אחריות, מודה באשמה, ואומר "אני מבקש שתגזרי היום את עונשי, ותתני לי את מה שמגיע לי", ובזה הסתיים ההליך המשפטי. והפנים הם קשים, והוא מתבונן בעוינות על כל מה שקורה. ואני מתבוננת ואני שואלת את עצמי, "ולאן אנחנו הלאה עם הנער הזה?" ואני לא מוותרת. ואני לא מוותרת כי זה מה שכל כך מיוחד בבית המשפט, כי אתה עוסק באיזשהו פיענוח. מה הביא את הנער הזה אל המקום הזה? מה הסיפור של אותו נער? מה קרה גם לקורבן העבירה כל הזמן? מה מקומו של קורבן העבירה? איך אני אנסה לתת מענה נכון לפיצוי, לחשיבה עליו, למענה חברתי נכון, של הרתעה, של מניעה, של גמול.

‏ואני מסתכלת על אותו נער ולא מוותרת לו. הפודקאסט שלנו הוא קצר, אבל אם הייתי מתמצתת שנתיים של ליווי של ההליך המשפטי של אותו הנער, אני יכולה לספר לכם שמאותה שפת גוף קפוצה, על פני רצף של הליכים מעקביים, בתחילה בהליכי מעצר, ולאחר מכן בתנאי שחרור מגבילים, והתבוננות מאוד מפקחת ומפוכחת על אותו קטין, עקב בצד אגודל. צעד צעד היה שם איזשהו פירוק. איזשהו פירוק של אותה מסכה קשה מאחורי. בעזרת גורמי טיפול, בעזרת אבחון פסיכודיאגנוסטי, בעזרת ליווי של אנשי חינוך, אנשי טיפול, עורכי דין שמייצגים, מדינה, פרקליטות שמציבה קו ברור באשר למסר שנדרש לגבי אותו נער. אתם יודעים מה קרה איתו אחרי שנתיים? לא היה שם קסם, אבל היה שם מסע שהוביל לשינוי אדיר.

‏השופטת פרוינד: אני רואה את החיוך שלך, אבל מי שמקשיב לנו לא, אז בואי תספרי.

‏השופטת קפלן רוקמן: אז בואו אני אספר לכם. הנער הזה חזר אל ספסל לימודים. הוא חזר לקשר עם ההורים שלו. כי הייתה שם קבוצה טיפולית, כי היה פירוק בהליך, גם פרטני וגם בהליך קבוצתי עם אותו קטין. הנער הזה חיפש משמעות אחרת בסדר יום. הוא עבר לספורט, הוא התחיל לגלוש. הוא התנדב ב"אחריי" בפעילות של קבוצה בהכנה לקראת צבא. הדבר המרגש ביותר בעיניי היה העובדה שפעמיים בשבוע הוא התנדב במועדון של קשישי… אה, של קשישים ניצולי שואה, ניקה שם שולחנות, הגיש מים וביסקוויטים. הוא ביקש מחילה. אבל לא רק ב… מן הפה ולחוץ, לא באמירה "אני מצטער". הוא באמת עשה עם עצמו שינוי מאוד מאוד גדול. מקומו של הקורבן לאורך כל הדרך נאמד ונשקל על ידי. בסופו של יום, גם הפרקליטות, והם היו שניים. האחר, דרך אגב, לא עשה דרך שיקום ונגזר עונשו…

‏השופטת פרוינד: הנאשם האחר.

‏השופטת קפלן רוקמן: להרשעה, הנאשם האחר. להרשעה, לענישה, לכליאה. המחיר העונשי שנדרש לו היה שכזה. בעוד שהנער הזה, שלקח אחריות על החיים שלו וקיבל יד מושטת מאוד ארוכה מבית המשפט, יד מושטת שיכולה באותו האופן גם להפוך להיות אגרוף קפוץ, בחר ועשה דרך אחרת. אתם יודעים איפה הוא היום?

‏הוא המשיך לאחר מכן למכינה קדם צבאית. היום הוא בוגר של אחת הסיירות המובחרות בצה"ל. הוא נלחם על הגיוס שלו כנגד כמעט כל הסיכויים. אני מספרת עליו, הוא אחד מיני רבים. לא על כולם יש לנו בהכרח את אותו סיפור של דרך ואת אותה סיפור של הצלחה. יש גם קטינים שאנחנו לא מצליחים איתם בדרך הזו. אבל מה שכן קרה איתו לאורך כל הדרך, וזה המאפיין המיוחד שלו, שלנו בבית המשפט לנוער - לא מוותרים. מחפשים את האור. מתבוננים תמיד על אותה מקום של אמונה, של תקווה, של היכולת לשנות, ונעזרים לאורך כל הדרך בכל גורמי המקצוע בכדי שהפאזל המורכב הזה שנמצא בפנינו, נוכל ממנו לייצר איזושהי תמונת חיים אחרת.

‏השופטת פרוינד: אבל שתינו יודעות שזה לא כל כך פשוט. כלומר, אותו קטין שסיפרת עליו, אז הזכרת ככה בכמה מילים את המשפחה שעברה גם היא טיפול, לפעמים ניצב בפנינו קטין נאשם שאין את המשפחה שתלך איתו. אה… לפעמים נמצא קטין שמתבצר בעמדה "לא רוצה". "תשפטי אותי היום, תגזרו את הדין שלי, די, גמרתי. כלו כוחותיי", במילים הרבה פחות עדינות. ולא תמיד זה מצליח.

‏והמקרה היותר מורכב, מזווית הראייה האישית שלי, אבל אני יודעת שגם של חבריי השופטים, הוא כשזה כן מצליח, שיש הליך שיקום טוב אבל אנחנו מחויבים לראות גם את הקורבן, וגם את הסבל שלו, ובוודאי גם את האמירה הערכית שנלווית לעבירה. יש לנו המון כלים משפטיים שעוזרים לנו לקבל את מקומו של הקורבן, את קולו של הקורבן, את זווית הראייה שלו. לא תמיד נוח לו והוא רוצה להגיע לבית משפט. מי שחווה פגיעה קשה, לא תמיד רוצה לבוא ולעמוד במעמד המשפטי הזה. ואנחנו מבינים גם את זה. אבל חשוב לדעת שקיימים גם אה, תסקירי קורבן. תסקיר שהוא יכול להביא בו את דבר הפגיעה בו, את תיאור הפגיעה בו, את מה קרה לו מאז. אה, תצהיר נפגע עבירה, וגם לבוא בעצמו ולהשמיע את קולו בנקודות כאלה ואחרות, לפעמים בתוך ההליך הטיפולי. ישנו הליך שנקרא "צדק מאחה", בו מפגישים את הקורבן ואת הפוגע. אה, הליך טיפולי שמלווה על ידי שירות מבחן, הוא חיצוני לבית המשפט, אנחנו רק מקבלים את הנגזרות שלו, את הדיווח אודותיו. ולפעמים זה כלי לזהות האם באמת יש פה חרטה אמיתית, האם באמת יש כאן מירוק חטאים, והאם הקורבן סלח. שגם לזה יש תפקיד בתוך דרך הכרעת הענישה שלנו.

‏השופטת קפלן רוקמן: וצריך לזכור שם שבחלק מהמקרים, הנפגעים והקורבנות הם גם קטינים בעצמם, וגם בעבורם, כאשר הם כן בוח… מגיעים להעיד בבית המשפט על פי סדרי הדין, יש כיום סדרי דין מיוחדים שמאפשרים עדות בתנאים מיוחדים בעבור אותו קטין, על מנת לשמור ככל הניתן על המוגנות של אותו קטין, על היכולת לאפשר לאותו קטין לתת עדות, על מקרים מאוד קשים של חוויות אלימות.

‏השופטת פרוינד: כשאת… הקטין המתלונן, את מדברת כרגע.

‏השופטת קפלן רוקמן: קטין מתלונן. עבירות מין קשות, עבירות אלימות קשות, כאשר אותו קטין יגיע לבית המשפט ויוכל לאזור את הכוחות ולספר את הסיפור שלו מבלי… אה, להרגיש… על אף שהמעמד המשפטי ממילא הוא עלול להיות בעבור ועשוי להיות בעבור אותו קטין…

‏השופטת פרוינד: קשה.

‏השופטת קפלן רוקמן: קשה. מלחיץ. מרגש. מחזיר אל זירה, בסופו של דבר. יש לנו כיום נוהל מיוחד שמסדיר סדרי עבודה כיצד אנחנו שומעים את אותו קטין באופן שמאפשר לו סביבה מיטבית לשמיעת הדברים.

‏השופטת פרוינד: אה, היבט נוסף בעניין הזה, אני נתקלתי במספר מקרים שאותו קטין מתלונן, אני רוצה להדגיש את ההבדל, כשהוא מגיע לבית המשפט, חווה את זה גם כאירוע מעצים. הוא עומד מול הפוגע שלו, הוא ניצב בפניו במקום הרבה יותר חזק אל מול הנאשם שיושב ב… על ספסל הנאשמים, ומטיח בפניו את דבר הפגיעה. בחלק מהמקרים, מדובר גם באירוע שנחווה… אני קיבלתי ככה את המסרים אחר כך, מעורכי הדין או מנציגי הפרקליטות, כאירוע מעצים וסוגר מעגל.

‏אה… אנחנו אולי נחזור אחר כך קצת להליך הפלילי, אבל בואי נדבר רגע על הכובע השני שחובש שופט הנוער, הליכי הנזקקות. את רוצה לספר עליהם קצת?

‏השופטת קפלן רוקמן: כן. אולי בגשר להליכי נזקקות אני אומר באיזשהו אופן על שופט הנוער שהוא קצת מהרבה דברים. הוא קודם כל משפטן והוא שופט, ואלה כלי התזמורת שיש בידיו. זה שרביט המנצחים שיש בידיו בהיותו שופט ומשפטן. אבל הוא קצת מורה, והוא קצת הורה, והוא קצת עובד סוציאלי ושוטר ופסיכולוג ותמיד גם קצת ילד בעצמו, ויחזור ויזכיר לעצמו בניסיון לדמיין דרך ילד מה המשמעות של להיות בתוך בית המשפט לנוער.

‏הכובע השני שאנחנו דנים בו הוא הכובע תחת מטרייה חוקית שנקראת "חוק הנוער טיפול והשגחה". הליכים שמוכרים כהליכי נזקקות, או צווים דחופים תחת אותו הליך. אלו אותם מקרים של הדרמות הקשות ביותר, הכואבות ביותר, המרגשות ביותר, בעבור הקטינים, המשפחות שלהם וגם בעבורנו כשופטי נוער, בנטל ובמסע המאוד מאוד כבד שיש על הלב שלנו ובאחריות המאוד גדולה שיש על הכתפיים שלנו, בחריצת דיני נפשות של קטינים, ואני אומרת את הדבר הזה בלי שום מרכאות כפולות.

‏כי כל החלטה שנקבל לגבי קטין, האם הוא יישאר בבית, האם הוא ייצא מהבית, האם הוא יילך למשפחת אומנה, האם ניתן אותה הזדמנות נוספת לאותו קטין, או לאותו הורה. כל אחד מהאירועים האלה אלו אירועים מכריעי חיים לאותם קטינים. אנחנו מדברים על אותם מקרים של בעיות רגשיות, בעיות נפשיות, הדרדרויות פסיכיאטריות, ניסיונות אובדניים, הפרעות אכילה, קשיים רגשיים, גורמי סיכון קשים בבית, עוני כגורם סיכון, בית לא מתפקד, התעללות קשה, הזנחה. מקרים שבהם הורים מאוד לפעמים אוהבים את הילדים שלהם, אבל חסרי כוחות, או עם מסוגלות חלקית או בלי מסוגלות בכלל לגדל את אותם הילדים. בכל אחד מן המקרים הללו לפ… נדרשת התערבות של בית המשפט לנוער, מקום שהקהילה, הרווחה, החינוך לא מצליח לתת את המענה המספיק לאותו ילד. ואז, נדרש אותו צו. צו מכריח, צו כופה שמתערב. הוא לא נגד אותו ילד. הוא לא נגד אותו קטין. אנחנו בעד. אנחנו בעניינו של הקטין. לא סתם ההליך נקרא "הליך בעניינו של הקטין". ושם אותה קשת מקרים מאוד רחבה, שבה אנחנו צריכים לזכור את גילו של הילד. אנחנו מתחילים בליווי מיום הולדתו של קטין עד גיל 18, בטווח השנים בין לבין…

‏השופטת פרוינד: שזה באמת הבדל מתיקי, מהתיקים הפליליים, שם אנחנו נכנסים לתמונה מגיל 12 כמו שאמרנו, ובתיקי נזקקות ממש מ… שעת לידתו, אנחנו יכולות לספר שאנחנו מקבלים בבתי המשפט לנוער בקשות לצו דחוף לפעמים מתוך בית היולדות ממש. מקום שלמשל הצוות בבית החולים מתרשם שאותה יולדת לא יכולה לתפקד כאמא, אה… בהיבטים נפשיים, בהיבטים כאלו ואחרים, אה… הסיפורים הם באמת רבים. אני חושבת שאולי מה שמאוד מאוד מאפיין את שופטי הנוער זה שכל יום אתה אומר "וואו, חשבתי שראיתי הכל", אבל היום… הרף עלה והכביד שוב על הלב ועל ההחלטות, אבל גם על, בהודיה גדולה, על הזכות להיות בנקודת אל-חזור של ילדים, ושל הורים הרבה פעמים, שמקבלים את ההדרכה ברגע הזה ממש. ההתערבות הזאת נראית נוראית, נחווית נוראית, היא באמת נוראית וקשה. זה התערבות בתוך לב ליבו של התא המשפחתי, ואנחנו מתייחסים לזה בחרדת הקודש הנדרשת. ויש משפחות, והן לא מעטות, שיודעות לבוא ממרחק שנים ולהגיד "תודה שהיית שם", "תודה שהתערבתם", "תודה שהנחתתם את הפטיש הכבד הזה על המשפחה שלי וניפצתם אותה", אז, בחוויה, "אבל בעצם ידעתם לאחות את השברים וללמד אותי להיות הורה, או ללמד אותי להציב את הגבולות הנדרשים כדי שהבן שלי לא ידרדר לפלילים".

‏אז אותם שני כובעים בעצם, מאפשרים לבית המשפט לנוער ראייה רחבה יותר. אולי אם ניתן בצניעות לכנות את זה משל שופט שדן רק בהליך הפלילי או רק באירוע נקודתי עצמו. כמובן שאנחנו עושים את זה באמצעים רבים ומגוונים שמונחים בפנינו. תסקירי שירות המבחן, תסקירים של עובדות סוציאליות לחוק הנוער, אבחונים פסיכודיאגנוסטיים, באמת מפה מאבחנת רחבה, אה… תוצאות טיפולים קודמים, עוד לפני שפנו לבית המשפט, תמונה מעובה ככל שניתן כדי שנוכל להבנות ולבנות את ה… את האפיק הטיפולי בצורה המותאמת ביותר.

‏השופטת קפלן רוקמן: זה לא חף מקשיים, זה לא חף מקשיים. מעבר לקושי…

‏השופטת פרוינד: לא הבטחתי לך גן של שושנים?

‏השופטת קפלן רוקמן: ממש כך [מחייכת]. מעבר לקושי באולם ולאחריות המאוד גדולה, ולהכרעה שנדרשת על גורלו ועל חייו של קטין, אנחנו לא יכולים להתעלם גם, ואנחנו עובדים בידיים שלובות עם כלל הגורמים במדינה שמנסים, כל אחד במקום שלו, לתת את היד הנכונה שמכווינה ומלווה קטין.

‏אנחנו בהתמודדות מזה שנתיים וחצי עם קשיים והשלכות של קורונה. אנחנו בהתמודדות מורכבת עם חֶסֶר במענים, עם חֶסֶר במסגרות מותאמות לצרכים של חלק מקטינים. אנחנו במקום שבו, החצר שאולי לחלק מן האנשים נוח שהיא נשארת אותה חצר מאחורי הקלעים בשולי חברה לפעמים, היא החצר שצריכה את המשאבים הרבים ביותר ואת מלוא העזרה ואת מלוא תשומת הלב על מנת שהילדים הללו, למעננו, באינטרס האישי, הציבורי, החברתי, יגיעו אל מקום אחר, אל מקום של שינוי, אל מקום של שיקום.

‏כי שופט הנוער כשקם בבוקר, הוא קם עם הרבה אמונה ועם ברק בעיניים ועם ידיעה שהמילה הזאת של שביב האור והיכולת, דרך מה שאנחנו עושים בבית המשפט, לנסות להפוך את החברה שלנו למקום טוב יותר, ולאפשר לאותו קטין הזה מסע אחר. זו הליבה של העשייה הזו.

‏השופטת פרוינד: דיברת על שולי החברה, אבל חשוב לספר שאנחנו פוגשים למעשה את החברה כולה. כל המעמדות, כל הגוונים, תרתי משמע, ומכל כיוון והיבט, עולים חדשים ועלייה שמתחדשת כל הזמן, ותיקים, צברים, אה… מגזר ערבי, יהודי, דרוזי. באמת, כולם כולל כולם. וגם בכל הרמות הסוציואקונומיות, וזה חשוב להגיד. בתוך הבית יכולים לקרות ולהתחולל דברים קשים ועצובים, וזה לא אומר שההורים לא מספיק טובים, וזה בטח לא אומר שהילדים לא בסדר. אלא זה אומר שיש צורך בעזרה ולשם כך אנחנו שם.

‏דיברתי קודם על הראייה הנרחבת, ובהקשר הזה אני חושבת שמעניין לציין שלפעמים בתיק פלילי מאוד קטן, שמבחינתנו, בוודאי ביחס לתיקים חמורים שהם מובאים בפנינו, הוא לא התיק החמור ביותר, אבל הוא חושף לפתע איזשהו עולם כואב וכאוטי מאחורי חייו של אותו קטין, אותו נאשם, שמחייב טיפול. לפעמים בתיק מאוד מאוד קטן ש… אם הוא היה נדון בבית משפט רגיל, ניתן היה לסיים אותו, אני זהירה, אבל אני אומרת אפילו ביום, מתמשך אצלנו על פני שנתיים של טיפול, כשאנחנו מבינים שמחולל הפשיעה הוא בכלל נטוע במקום אחר. הוא נטוע בילד שדואג לאמא שלא מצליחה לפרנס את האחים הקטנים ויש רעב ממשי בבית. והוא נובע מאח שהסתבך בפלילים ושולח אותו לבצע דברים במקומו. ואנחנו צריכים לגדוע את המעגל השוטה והקשה הזה. והוא נובע מפגיעה שהילד הזה עובר. אולי פגיעה חברתית בבית הספר, שהיום אנחנו יודעים שמתמשכת גם אל תוך הבית באמצעים מקוונים, או שהוא נובע מפגיעה אחרת שהוא חלילה חווֶה, או חווָה, בתוך המשפחה. הוא נובע לפעמים מבעיות זהות מינית שעוד לא מעובדות או שההורים לא מקבלים, וגם במקרים האלה אנחנו ניצבים לצד המשפחה ולצד הקטין ומלווים אותם עד כמה שניתן. לפעמים אלה מה שמחוללים פשיעה ובכך פוגעים בחברה.

‏לכן מאוד מאוד חשוב ההיזון החוזר הזה. בידע שצובר שופט הנוער, בפרופסיה הייחודית הזו שלו, וללמד את עצמו כל יום מחדש. מה למדתי בהליכים הפליליים אל תוך הליכי הנזקקות, וחוזר חלילה, כדי לגדוע את המעבר הזה, שאנחנו מכירות אותו - בין תיקים, תיקי נזקקות שלא צלח בהם הטיפול ולפתע אנחנו פוגשים את הקטין הזה בעצם בכובע של נאשם בהליך הפלילי, או בכובע של קורבן, מנוצל או נפגע בהליך הפלילי, גם, גם את זה אנחנו פוגשים. אה… לא קלה מלאכתו של שופט הנוער, אבל היא… וגם לא זוהרת, אבל היא זוהרת במובן הזה של הניצוץ והברק בעיניים, באמונה, באדם, בקטין. ובכל אלה שחוזרים לבקר אותנו עם מדים או שולחים תמונות באמצעות עורכי הדין, אנחנו נספר את זה, מסוף מסלול. אהה… ואולי שוב סיפור?

‏השופטת קפלן רוקמן: סיפור.

‏השופטת פרוינד: סיפור.

‏השופטת קפלן רוקמן: אז בואו נקשר בין הפענוח לבין האור, ונעשה איזה סיפור ככה לסיום ונצא עם… עם הרבה תקווה, עם אותה זו שאנחנו באים בבוקר, אז גם נצא מהפודקאסט הזה עם אותה תקווה. ליוויתי את א' בין גיל 14 לגיל 16 בבית המשפט. כל מאפייני הנזקקות היו, היו שם. בית שלא הצליח להציב גבול ודרך, אבא במצב רפואי מאוד קשה, אמא קשת-יום שניסתה, מאוד אהבה אותו, הם שניהם מאוד אהבו אותו. הוא עזב מסגרת לימודים, הוא היה ילד עם כריזמה אדירה, עם קשיי לימוד מאוד קשים, והוא חיפש דרך. והרחוב נתן לו מפלט. הרחוב נתן לו איזשהו אתגר אחר.

‏ופגשתי אותו בשבתי בבית המשפט בתיקים חוזרים. לא היה אוטו באותה עיר שכ… שלא הוזז או הוצת או נגנב או ננהג בידו. מהתערבויות עם שוטרים, ניסיון של חבלה, תיק אלימות, עבירה של פזיזות באש. תיקים קשים מאוד. והייתה התערבות חוזרת איתו בבית המשפט. והוא קיבל ליווי והמשפחה קיבלה הדרכה הורית, והוא לווה בהליך טיפולי והוא לווה על ידי קרימינולוג קליני, ומשהו שם לאט לאט, בדרך שלו, בקצב המיוחד שלו, הוא עשה איזשהו דרך. הוא היה צריך גבול, אותו נער.

‏הנער הזה סיים את ההליך הפלילי, דרך אגב, בהרשעה, אבל בהזדמנות גם של טיפול בתוך הקהילה, הרשעה שמלווה, עם צו של מבחן, עם תשלום פיצוי בעבודה שלו, גם אם פיצוי לא מספק מבחינה אה, מבחינה כספית, אבל פיצוי שמלמד אותו על הקשר בין מעשה לבין תוצאה, עם עבודות של שירות לתועלת הציבור כמחיר חברתי. ובגיל 16 הסתיימה דרכו. הוא לווה בצו מבחן. הוא אפילו הפר את צו המבחן פעם אחת. הוא חזר אליי, הוא קיבל הזדמנות נוספת, כי הוא הראה הוכחת דרך נוספת.

‏וכך עברו השנים ואני המשכתי בבית המשפט. והנה, יום לפני ערב פסח, בחלוף 3 שנים, אני מקבלת דרך המזכירות בבית המשפט, מכתב, מהאמא. והיא מספרת וכותבת כך: "לכבוד כבוד השופטת, בתאריך זה וזה התקיים טקס סיום טירונות של א' בחוות השומר. הוא ביקש ממני להודיע לך כי הוא אמר 'אמא, תגידי לקפלן שהיא הבטיחה שתשתדל להגיע'".

‏[מחוייכת] אני הגעתי לטקס הסיום שלו בחוות השומר. הילד הזה עמד ברחבת המסדרים, לאחר שקודם לכן הוא סורב ל… לגיוס צבאי. הוא עשה תהליך, הוא התגייס לאחר מכן לחטיבה קרבית. הוא שירת בחטיבה קרבית. הוא השתחרר מהצבא. אתם יודעים איפה הוא היום? הוא השתחרר מהצבא. הוא קיבל בהליך מיוחד חנינה מנשיא המדינה, לאחר שהוא עשה דרך יוצאת מן הכלל בשירות הצבאי, לאחר שהוא לא פתח יותר תיקים, אה… לא באזרחות ולא בצבא. הוא מנהל כיום באחת מחברות הרכב הגדולות את המחלקה הטכנית באותה חברה.

‏לפני שנה וחצי, ביום בבית הנשיא שעניינו היה חנינות, הזמנתי את אותו בחור צעיר, הוא כיום בחור בן 25 כבר, לבוא לבית… לבית הנשיא בכדי לספר את הסיפור שלו. התקשרתי אליו, הוא אמר לי "כבוד השופטת, אני יכול בבקשה לשוחח איתך בעוד 10 דקות? כי אני באמצע טיפול ברקסים" במוסך של אותה מכונית. אותה מכונית ש-10 שנים אחורה הוא אולי פשע בה וגנב וחיבל, ו… וקלקל להרבה מאוד אנשים אחרים. הוא אמר, "אני ממשיך לעבוד".

‏הוא לא הגיע לבית הנשיא, ביקשתי ממנו, שאלתי אותו, מה המסר שלך? מה אתה מבקש להגיד לנשיא המדינה? הוא אמר, "אף פעם לא להתייאש, תמיד לזכור את האור המיוחד ולנסות להבין. באכפתיות. כשאמרת לי בבית המשפט, 'אכפת לי ממך', כשהאמנת שיש את היכולת לסיכוי, כשהבהרת לי מה המחיר של דבר וכשתמיד היה את ניצוץ האור, זה המקום שהוביל אותי קדימה ואני מבקש על זה להגיד תודה ולשוב ולהגיד סליחה, בהבנה מאוד מלאה של מה שעשיתי רע ופסול בעבר".

‏השופטת פרוינד: לא כל המקרים מסתיימים בדרך של שיקום. לפעמים חומרת העבירה לא מאפשרת. לא מאפשרת לתת את כל המקום לדרך השיקום ואין מנוס מגזירת עונש, ולפעמים עונש חמור. בוודאי במקום שהקטין או הנאשם לא שיתף פעולה עם… עם אפיקי השיקום. ובהחלט, קטינים נשלחים למאסר או למעון נעול, ביצוע מאסר לפעמים על דרך של עבירות שירות, במקרים קלים יותר, ענישה היא בהחלט אופציה וחלק מההליך, תלוית חומרת העבירה והדרך הטיפולית ב… איזון נכון בכל מקרה ובכל תיק.

‏השופטת קפלן רוטמן: וגם שם - התקווה נמשכת. לכלא המיוחד של קטינים שאליו אפשר להישלח כעצורים עד תום ההליכים, או בבוא יום כאסירים, אם נגזר עונש למאסר, קוראים "כלא אופק". לא בכדי קוראים לו כלא אופק, כי גם שם יש תוכניות, כולל פיילוט מיוחד שיושבים בו שופטי נוער מכהנים כיושבי ראש ועדות שחרורים, מתוך מטרה לייצר אופק נורמטיבי אחר על ידי כלים טיפוליים וחינוכיים, על מנת שבבוא יום, שתי היושבות כאן בפודקאסט וכל אזרחי המדינה יזכו לחברה מוגנת, לחברה מתוקנת ושנצליח את אותו קטין, שעשה לפעמים דברים קשים, פוגעניים, רעים ומסוכנים, להביא אותו אל מקום אחר, לטובתו ולטובתנו.

‏השופטת פרוינד: דוגמה מתוך אחד מתיקי הנזקקות שמוסיפים ללוות אותי, ואני אותם, משך השנים. בהקשר הזה אולי אני גם אספר שבגלל שתיקי הנזקקות מתנהלים בעניין ילדים לפעמים מגיל לידה ועד גיל 18, אה, אנחנו מלווים את התיק ואת הקטינים לפעמים שנים ארוכות, לפעמים גם 18 שנים. בצהרי אחד הימים, זה תמיד מגיע בצהריים [מחוייכת], מוגשת בקשה דחופה בהליך חירום, לשלֵב ילדים במסגרות חוץ-ביתיות, בפנימיות, ואת הילד הקטן, בן ה-4, במשפחת אומנה. אה… האמא במצב נפשי קשה, מורכב, ולא יכולה בעצם לגדל את הילדים. והאב לא יכל להיות זמין ב… באותם ימים לטיפול בהם.

‏שני ההורים אוהבים, מסורים, ובעצם עשו כל מה שהם יכולים לטובת הילדים, ובאמת המציאות היא זו שמנעה מהם להמשיך לעשות את זה. לכאורה תיק כמעט פשוט, כיוון שאין הורים בתמונה. הם לא יכולים כרגע. אין מחלוקת על זה. אל הדיון הגיעו גם הילדים עצמם, האחות הגדולה שהייתה בת 17 ו-10 חודשים בערך ושאר האחים, חוץ מאותו ילד בן 4. דודים, בני דודים ועוד כל מיני בני משפחה, אה… חברי משפחה תומכים. שלא כחריג, וחשוב גם את זה להכיר, שופט הנוער יכול לדבר עם, בתיקי נזקקות, עם הקטינים בנפרד. מוציאים את כולם מהאולם, ואפשר לדבר איתם באופן חסוי ונפרד ומתעדים את השיחה הזאת בצורה חסויה לחלוטין מכל הצדדים. אה, כדאי גם לדעת שלקטינים יש זכות ייצוג על ידי הלשכה לסיוע משפטי, ללא תשלום, בכל רגע שהם רק יבקשו.

‏אני משוחחת עם אותם ילדים ומתרשמת מילדים מקסימים, שמבינים את הבעיה, בעצב גדול מאוד, ומתחננים, אחד אחרי השני, שלא לפרק אותם. הם אומרים "תני לנו לבד. אנחנו נצליח. אנחנו נצליח להחזיק את הבית. החזקנו אותו עוד לפני שגיליתם את הבעיה, מספר שבועות. אנחנו יכולים לגדל אחד את השני". זאת בעצם הייתה הבקשה שלהם. ראשית, זאת בקשה שגם לפי החוק אי אפשר להיענות לה, ו… אה… אנחנו מלווים אותם על ידי בני דודים. האחות, שהייתה כאמור בת 17 ומספר חודשים, משוחחת איתי גם היא בנפרד, ומתחננת לאפשר לה לגדל את האחים.

‏התרשמתי מבית כן מתפקד. היו בו יסודות טובים. ההורים דאגו מכל כיוון. הדודים דאגו. היה עורף משפחתי איתן במצב כמעט בלתי אפשרי. אני אקפוץ ואספר שבסופו של יום דחינו את הדיון מפעם לפעם כדי להגיע ל"18 ודקה" של האחות הגדולה, ואז היא קיבלה כאומנה לגדל את האחים שלה. משפחת אומנה בתוך אותו בית. היום אנחנו מרחק שנים ארוכות מאותה החלטה, ואני שמחה וגאה. זה אולי אחד התיקים שאני אה, יותר גאה על האומץ, אה… לקבל את בקשת הילדים כולם, ואני מקבלת מעת לעת תמונות של אדני ההצלחה של הילדים האלה. סיום בית ספר, וקורסים בצבא, והתקדמות בעבודה. ו… אנחנו נפגשים מעת לעת בדיונים מעקביים בבית המשפט, כי האח הקטן עוד… עוד קטין. והמשפחה הזאת למעשה נשארה מאוחדת ו… התקדמה, כל אחד באפיק שלו, ושמרו על הקשרים למרות אסונות קשים, שאני לא אפרט, אבל פקדו אותם גם במהלך השנים הללו. אה… בין היתר, ההישארות הזאת ביחד אפשרה גם לאמא לטפל בעצמה ולגייס כוחות לאותו טיפול שתרם אחד לשני.

‏השופטת קפלן רוקמן: חשוב גם לספר, ששופטי הנוער מלווים את הקטינים לא רק באולם עצמו. אנחנו מגיעים למסגרות, אנחנו מכירים מענים חוץ-ביתיים שילדים נשלחים אליהם. אנחנו מכירים איך נראה מרכז החירום ואיך נראית המחלקה הפסיכיאטרית לנוער. אנחנו מכירים את המעון הנעול או את הפנימייה. אנחנו מלווים את הילדים, אנחנו מכירים את המקומות, מתוך אותה אחריות מאוד מאוד גדולה שדיברנו עליה קודם לכן, של השילוב בין ראש ללב וכתפיים. אבל בסופו של יום באחריות המאוד גדולה של בית המשפט לנוער לעזור לאותו ילד לבנות לעצמו, בעזרתנו, סיפור חיים מיטיב.

‏קריינית: תודה רבה הנשיאה קפלן רוקמן וסגנית הנשיאה פרוינד, שהעשירו אותנו היום והאירו זרקור חשוב על בתי המשפט לנוער. אין ספק שלמדנו הרבה. ניפגש בפודקאסט הבא של "שופטים מדברים משפטים - הפודקאסט של הרשות השופטת".

‏[מוזיקת סיום]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה