שופטים מדברים משפטים - פרק 1 - הרשות השופטת ובית המשפט העליון

בפרק זה, אותו תפתח נשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות, תיערך היכרות ראשונית עם הרשות השופטת בישראל והעקרונות המרכזיים המנחים את פעילותה. בפרק ישוחחו שופטת בית המשפט העליון דפנה ברק ארז והשופט רון גולדשטיין מבית המשפט השלום בתל אביב, ויפתחו צוהר למספר נושאים חשובים כמו המבנה הבסיסי של הרשות השופטת, העקרונות המחייבים את השופטים בעשייה השיפוטית, תפקידו ומאפייניו הייחודיים של בית המשפט העליון. 

---

‏תאריך עליית הפרק לאוויר: 26/10/2022.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏השופטת חיות: שלום וברוכים הבאים לסדרת ההסכתים, הפודקאסטים, החדשה של הרשות השופטת, "שופטים מדברים משפטים".

‏שמי אסתר חיות, אני נשיאת בית המשפט העליון, ושמחה מאוד לפתוח את הפרק הראשון בסדרה אשר הופקה כדי לסייע להנגשת פועלה של הרשות השופטת וחשיפתה לציבור הרחב.

‏בכל פרק ישוחחו שני שופטים על סוגיות משפטיות הבאות לפתחם של בתי המשפט בערכאות השונות. כך למשל נשמע על ייחודיות בתי המשפט לנוער ובתי המשפט למשפחה, דיני העבודה בעידן הטכנולוגי, גלגולו של תיק פלילי, סוגיות בתחום המעצרים, ועוד ועוד.

‏במהלך החודשים הקרובים יעלה פרק אחד מדי שבוע, ואני תקווה כי ההאזנה לפודקאסטים תעניק לכם, המאזינות והמאזינים, זווית נוספת על פעילות בתי המשפט, תפתח צוהר אל העשייה השיפוטית ואל האתגרים המיוחדים המלווים אותה, ותחדד את החשיבות של בתי המשפט ושל פעילותם לחיי כלל הציבור בישראל.

‏אני מודה לכל הנשיאות, הנשיאים, השופטות והשופטים שלקחו חלק בפרויקט החשוב הזה, וכן לדוברוּת שלנו על תרומתה הרבה לביצועו.

‏האזנה נעימה ומעשירה.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏קריינית: תודה רבה לנשיאת בית המשפט העליון השופטת אסתר חיות, אשר כיבדה אותנו בדברי פתיחה לכבוד השקת סדרת הפודקאסטים החדשה של הרשות השופטת, "שופטים מדברים משפטים".

‏לכבוד הפרק הראשון, הפותח את סדרת הפודקאסטים, מתארחים היום באולפן שופטת בית המשפט העליון דפנה ברק-ארז, שמכהנת בתפקידה מאז שנת 2012, ושופט בית משפט השלום בתל אביב רון גולדשטיין, שכיהן בעברו גם כרשם בית המשפט העליון. השניים ישוחחו על תפקידה של הרשות השופטת, יספרו על העשייה השיפוטית ומורכבותה, וכן יפנו זרקור למאפייניו של בית המשפט העליון.

‏השופטת ברק-ארז והשופט גולדשטיין, אני מעבירה אליכם את רשות הדיבור.

‏השופטת ברק-ארז: שלום רון.

‏השופט גולדשטיין: שלום דפנה.

‏השופטת ברק-ארז: אז גם אנחנו רוצים להצטרף לברכות לכל מאזיני הפודקאסט של מערכת בתי המשפט. ובפרק הזה אנחנו בעצם רוצים להזמין את כולם להיכרות ראשונה עם מערכת בתי המשפט בישראל ועם העקרונות המרכזיים שמנחים את פעולתה. ננסה בשיחה שלנו לפתוח צוהר קטן לכמה נושאים חשובים, גם באופן כללי על המבנה של המערכת, על העקרונות שמחייבים את השופטים, אה… ולבסוף גם על התפקיד הספציפי של בית המשפט העליון.

‏השופט גולדשטיין: טוב, אז נראה שבאמת נצטרך לפתוח בהתחלה. אה… הרשות השופטת במדינת ישראל היא למעשה אחת משלוש הרשויות הקיימות בכל מדינה דמוקרטית מודרנית, לצד הרשות המחוקקת, שהיא אצלנו הכנסת, והרשות המבצעת, שהיא הממשלה.

‏כשחושבים על זה, אז מעבר לחשיבותה הרבה בחיים הציבוריים של כולנו, בעצם מערכת בתי המשפט נוגעת כמעט באופן יומיומי בעולמם של האזרחים עצמם, ולמעשה משפיעה דרמטית על חייהם. ואני אתן כמה דוגמאות. למשל, שבר בחיי המשפחה יגיע לבית המשפט לענייני משפחה ולעיתים לבתי הדין הדתיים, כדוגמת בתי הדין הרבניים או השרעיים. ודוגמה נוספת, סכסוך עסקי, בין שתי חברות למשל, יגיע להידיינות בבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי כערכאה אזרחית. וכתב אישום פלילי יוגש אף הוא לבית משפט השלום או המחוזי כערכאה פלילית לפי העניין. בשורה התחתונה, מה שצריך לזכור זה שאין כמעט היבט בחייהם של אנשים שחסין מהידיינות במצבים של אי הסכמה.

‏השופטת ברק-ארז: ואפילו יותר מזה, בשונה ממערכות רבות במדינה, אנחנו צריכים לזכור שאל בתי המשפט מגיעים אנשים בדרך כלל ברגע של משבר או מצוקה. מי שכל בקשותיו נענו ואין לו סכסוך, אין לו סיבה להגיע אל בית המשפט, לא כתובע ולא כנתבע. כלומר זה אחד הדברים שמאפיינים את העבודה שלנו ועושה… עושים אותה לכל כך מאתגרת, אבל גם מעניינת וחשובה. אנחנו כשופטים נחשפים על בסיס יומיומי למצוקות של אנשים, ואנחנו מנסים לתת להם את המענה הטוב ביותר.

‏השופט גולדשטיין: בהקשר הזה, דפנה, גם חשוב לציין שאי אפשר לדבר על המערכת הזו בלי להתייחס לכך שמדובר במערכת שהיא גם גדולה וגם מורכבת. אה, אז באופן בסיסי, כפי שכנראה רוב המאזינים יודעים, וגם הזכרתי את זה קודם, ישנם שלושה סוגים של ערכאות: יש את בתי משפט השלום שפועלים בערים רבות מאוד בכל רחבי הארץ, אני למשל מכהן כיום בבית משפט השלום בתל אביב, יש את בתי המשפט המחוזיים הפועלים בשישה מחוזות, ומעל כל הערכאות נמצא בית המשפט העליון, שהוא גם ערכאת הערעור העליונה בכל תחומי המשפט, והוא גם ערכאה החובשת כובע מיוחד - יש לו סמכות לדון בעתירות נגד רשויות השלטון בתוקף תפקידו כבית המשפט הגבוה לצדק, כפי שכולם יודעים ומכירים את הכינוי בג"ץ.

‏השופטת ברק-ארז: בטח עוד נרחיב על זה בהמשך, אבל עוד קודם לכן אנחנו נציין שיש גם ערכאות שיפוטיות מיוחדות נוספות במדינת ישראל שכדאי להזכיר אותם, רק כדי ש… תהיה לנו התמונה היותר מלאה, כמו בתי הדין לעבודה שמתמחים בתחום דיני העבודה, בתי הדין הצבאיים שפועלים בצבא, בתי הדין הדתיים, ועוד. וכדי להבטיח את האחידות בעקרונות המשפטיים, במערכת כל כך מורכבת, בית המשפט העליון הוא ערכאת הביקורת על כלל הערכאות, כמובן בדרכים שונות, בהתאם למאפיינים שלהם.

‏השופט גולדשטיין: עכשיו, גם חשוב לציין בהקשר הזה שהשונות בערכאות שעליה דיברנו, מתבטאת גם בשוני בהרכבי השופטים ששומעים את התיקים. בחלק מן התיקים, וזה למשל מרבית התיקים בבתי משפט השלום, מוסמך לדון שופט אחד בלבד. זה כנראה, איך אומרים? המקרה הטיפוסי. אבל ישנם מקרים לא מעטים רבים, בבתי המשפט המחוזיים ובבית המשפט העליון, שבהם החוק עצמו מחייב שהרכב של שלושה שופטים ישמע את התיק.

‏אני רוצה גם להוסיף שבבית המשפט העליון יש גם מה שמכונה הרכבים מורחבים, שנדרשים להכריע בתיקים עקרוניים במיוחד. אה, זה יכול להיות חמישה, שבעה, תשעה, ובמקרים נדירים אפילו 11 שופטים. התוצאה של מה שתיארתי היא שבמקרים שבהם יותר משופט אחד שומע את התיק, יכולים להינתן פסקי הדין או פה אחד, אבל במקרים אחרים, תוך פיצול בין דעת רוב לדעת מיעוט.

‏השופטת ברק-ארז: כדי להבין את זה, אולי בהקשר אפילו יותר רחב, כדאי לחזור להיסטוריה, כי המבנה הנוכחי של המערכת הוא מבנה שקיבלנו בירושה מהשלטון הבריטי. המבנה של שלוש ערכאות: בית משפט שלום, בית משפט מחוזי ובית משפט עליון. זה אפילו הוגדר בחוק שאנחנו חוגגים לו עכשיו 100 שנה - "דבר המלך במועצתו" מ-1922, כפי שזה היה מכונה בעבר. ו… למרבית אולי הפליאה, המערכת בעצם פועלת בהתאם לאותם קווי מתאר. נכון, יש היום יותר מחוזות במדינה, יש יותר בתי משפט שלום, אבל המבנה הבסיסי נשאר, כאשר בקודקוד של הפירמידה מוסיף לעמוד בית המשפט העליון בתור ערכאת הביקורת על כלל הערכאות. וזה כמובן מוביל לכך שבבית המשפט העליון יש כיום, בגודל הנוכחי של המדינה, אלפי תיקים.

‏רון, בתור מי שהיה בעבר רשם בית המשפט העליון, אולי כדאי שנשתף בהיקף ההליכים בבית המשפט העליון בשנה האחרונה, רק כדי שנבין במה מדובר.

‏השופט גולדשטיין: נכון, דפנה, אולי באמת כדאי לתת כמה נתונים על קצה המזלג. אני רק אומר שהנתונים הסטטיסטיים של המערכת, שאגב, כאן בהערת שוליים חשוב לציין שהם מתפרסמים כמובן מדי שנה גם לציבור, ונגישים, ואני מזמין את ציבור המאזינים שמתעניין לעיין בהם, הנתונים האלה מלמדים שבכל שנה מוגשים לבית המשפט העליון בישראל בין 9,000 ל-10,000 תיקים.

‏חלק משמעותי מאוד מהתיקים, כ-5,000, מה שמכונה תיקי יחיד. כלומר, תיקים שבהם דן ומחליט שופט אחד, והם עוסקים במגוון רחב של בקשות, בין אם בקשות להארכת מעצר של נאשם בביצוע עבירה פלילית, בקשות רשות ערעור על פסקי דין של בית המשפט המחוזי, בקשות לעיכוב ביצוע של פסקי דין שניתנו על ידי החלטות אחרות, וכולי.

‏אבל, ואת זה צריך לזכור, יש עוד כ-3,000 עד 4,000 תיקים נוספים המוגשים מדי שנה, והם מוגדרים כתיקים עיקריים. המשמעות היא, של תיקים עיקריים, זה שהם בדרך כלל תיקים שנשמעים באולם בית המשפט בפני הרכב של שלושה שופטים או יותר. תיקים אלה נחלקים, פחות או יותר, בין תיקי ערעור לבין עתירות לבית המשפט הגבוה לצדק.

‏השופטת ברק-ארז: אם אנחנו רוצים להסתכל על כל הנתונים החשובים שהבאת רון באיזשהו מבט על, הנקודה החשובה היא שמדובר בהיקף אדיר של תיקים בהשוואה, אם אנחנו רוצים לראות את הדברים בכל זאת באיזשהו הקשר, בהשוואה למספר התיקים שמתבררים בבתי משפט עליונים של מדינות אחרות. ניקח למשל את השנה האחרונה. למשל, בשנת המשפט האחרונה, באולם בית המשפט העליון בארצות הברית, נדונו כ-70 תיקים. בבית המשפט העליון של אנגליה, הממלכה המאוחדת, נשמעו כ-60 תיקים. ואנחנו צריכים לזכור שאלה הרי מדינות שגדולות ממדינת ישראל פי כמה וכמה מונים.

‏השופט גולדשטיין: מעבר למספרים שציינו, כדאי גם שנזכיר מהם ציוני הדרך המרכזיים שעובר כל תיק שנכנס בשערי בית המשפט בישראל.

‏תביעות אזרחיות, תביעות כספיות, יתחילו בדרך כלל או בבית משפט השלום או בבית המשפט המחוזי. המחוקק קבע גבול של 2 וחצי מיליון שקל. תביעות שעולות על הסכום הזה צריכות להיות מוגשות לבית המשפט המחוזי, ותביעות שנמוכות מהסכום הזה יוגשו לבית משפט השלום. ובהקשר הזה אבל גם חשוב להוסיף ולהדגיש שסכום התביעה הוא אף פעם לא חזות הכל. אה… למרות שלמשל בבתי משפט השלום דנים באופן טבעי בתיקים ששוויים נמוך יותר ממה שנדון בבית המשפט המחוזי, לא אחת גם בתי משפט השלום, מה זה לא אחת? על בסיס יומיומי, נדרשים להכריע גם בנושאים רגישים ומורכבים מאוד גם מבחינה ציבורית וגם מבחינה אישית.

‏אני אתן את הדוגמה שלי כרגע זועקת. אה… למשל, במקרה של תביעות לפינוי אדם מדירת המגורים שלו. קשה לחשוב על תיק שההשלכה שלו על חייו של אדם היא כ… עשויה להיות כה חמורה כמו פינויו מביתו, כמובן. אה… אני רוצה גם להוסיף ולציין שעל פסק דין של בית משפט השלום, בהתאם לשיטת המשפט שלנו, ניתן לערער לבית המשפט המחוזי, ובאופן דומה, אם התיק התחיל בבית המשפט המחוזי, עומדת בפני בעלי הדין האפשרות להגיש ערעור לבית המשפט העליון.

‏עכשיו, דיברנו עד כה על משפטים אזרחיים, אבל העיקרון הוא דומה וזהה למעשה גם במשפטים פליליים. כתב האישום מוגש או לבית משפט השלום או לבית המשפט המחוזי, בהתאם לחומרת העבירה, ועל פסק הדין שניתן על ידי הערכאה הראשונה אפשר לערער לערכאה גבוהה יותר.

‏השופטת ברק-ארז: רון, אתה דיברת על עניינים פליליים ואזרחיים שהם לחם חוקם היומיומי של בתי משפט השלום קודם כל, וגם בתי המשפט המחוזיים, אבל צריך להזכיר ענף משפטי נוסף, התחום הציבורי. כלומר, בכל אותם מקרים שבהם יש טענות, סכסוך או מחלוקת בין האזרח לרשות. בהקשר הזה המצב מעט שונה. כמו שהזכרנו קודם את ההיסטוריה, החל בתקופה המנדטורית, אפשר היה להגיש עתירות בעניינים ציבוריים במישרין לבית המשפט העליון, כאשר הוא חובש את הכובע הבג"צי שלו, בית משפט הגבוה לצדק, ועל רקע ה… ההתרחבות של מערכות המדינה, החל משנת 2000, הוקנו גם לבתי המשפט המחוזיים סמכויות מסוימות לדון בעתירות בעניינים ציבוריים, והן מכונות עתירות מנהליות.

‏השופט גולדשטיין: אה… דפנה, הזכרנו גם כמה פעמים שבית המשפט העליון הוא ערכאת הערעור העליונה. אה, דיברנו גם על היקפם של התיקים שמוגשים לבית המשפט העליון מדי שנה. כדאי להסביר איך אנחנו מגיעים להיקפים האלה.

‏אז כפי שציינו, אם ההליך החל בבית המשפט המחוזי, אפשר להגיש ערעור בזכות לבית המשפט העליון. אבל יש גם… הרבה מאוד תיקים שמתחילים בבית משפט השלום, שמגיעים גם הם לבית המשפט העליון. בתיקים כאלה יש אפשרות לבקש מבית המשפט העליון, גם בתיקים שהחלו בבית משפט השלום, להגיש ערעור נוסף לבית המשפט העליון. זה נכון שבקשה כזאת תתקבל בדרך כלל רק במקרים חריגים שבהם קיימים טעמים מיוחדים, אבל ההליכים מוגשים.

‏דפנה, בתור שופטת בבית המשפט העליון, באיזה אופן לדעתך המאפיינים האלה משפיעים על האופי של בית המשפט העליון?

‏השופטת ברק-ארז: מנקודת המבט שלי, אני חושבת ש… האופן שבו תיארת את הדברים, העובדה שהתיקים מתנקזים לבית המשפט העליון מכל רחבי המערכת, הדבר הזה מוביל לכך שבית המשפט העליון בישראל הוא בית משפט שמאוד מחובר למה שקורה בשטח. הוא לא עוסק רק בתיקים נבחרים, בכמה עשרות תיקים מיוחדים, כמו שאני הזכרתי לגבי בתי משפט עליונים ממדינות אחרות. הוא לא דן רק בנושאים שיש להם אופי עקרוני. עכשיו, לדבר הזה יש כמובן גם יתרונות וגם חסרונות. החיסרון הוא, כפי שעולה מהדברים שאמרנו עד עכשיו, עומס מאוד משמעותי במערכת. אבל יש לזה גם יתרון - אנחנו מחוברים למה שקורה בשטח. אנחנו מכירים את סוגי ההליכים גם בנושאים היותר קטנים, היותר יומיומיים, שבהם עוסקות הערכאות הדיוניות.

‏אגב, לחיבור לשטח יש עוד היבט, בשגרת ה… יום או בשגרת השנה, של שופט או שופטת בבית המשפט העליון, וזה שכל אחד מאיתנו, במשך ארבעה שבועות בשנה, כל אחד על פי סדר התורנות, מכהן או מכהנת כשופט תורן. המשמעות של הדברים היא שבאותם שבועות של תורנות, אני כשופטת בבית המשפט העליון, עוסקת בכל ההליכים הדחופים שמגיעים אל בית המשפט: תיקי מעציר… מעצרים, עיכובי ביצוע, נושאים לפעמים דחופים של פינויים, כפי שאתה הזכרת קודם. וההחלטות הללו הם לא פחות משמעותיים [כך במקור] מהתיקים הגדולים שמגיעים בסופו של דבר לאולם.

‏וגם אני, מבחינת החוויה שלי, כאשר אני צריכה להחליט בהחלטה על מעצר של אדם עד תום ההליכים, כלומר, שלילת חירותו, ולפעמים על רקע של נסיבות אישיות מורכבות, ההחלטה הזאת היא בהחלט החלטה קשה.

‏השופט גולדשטיין: מהתיאור הזה שהבאת, דפנה, עולה עיקרון חשוב נוסף שלא תמיד כולם מודעים אליו שחשוב לעמוד עליו, והוא שבית המשפט דן רק בתיקים שהובאו אליו על ידי הצדדים להליך. אנחנו קוראים להם גם בעלי דין. הוא אף פעם לא יוזם הליך משפטי. בית המשפט, בשיטת המשפט שלנו, "מופעל", במרכאות, על ידי הצד שפתח בהליך. עכשיו, אמרנו, הצד שפתח בהליך זה יכול להיות אדם פרטי שתובע את חברו, זה יכול להיות תביעה של תאגיד מסחרי נגד תאגיד אחר או נגד אדם, זה יכולה להיות המדינה עצמה, כשהיא סבורה שאדם מסוים עבר עבירה פלילית והיא מבקשת להעמיד אותו לדין. כלומר, מה שצריך לזכור זה שלבית המשפט אין תפקיד יוזם, הוא נותן שירות למי שפונה אליו. אני חושב שגם מכאן נגזר אחד מתפקידיו החשובים ביותר, לתת שירות לציבור, להגיב להליכים שהוגשו, ולהחליט בהם. לא בכדי תפקידו העיקרי של בית המשפט מוגדר כלתת… ליישב סכסוכים, לאחר שבין שני צדדים או יותר התגלעה מחלוקת.

‏הזכרת, דפנה, מקודם שחלק גדול מההליכים שמוגשים לבתי המשפט זה הליכים מנהליים, לא רק אזרחיים ופליליים, ואכן במדינה המודרנית חלק מן ההידיינות היא גם מול רשויות המדינה, ולעיתים המחלוקת היא לא רק איזשהו עניין פרטי בין אדם לחברו, או בין המדינה לנאשם, אלא עניין שמשותף לציבור רחב בהרבה. לכן, לאורך השנים, בדומה למה ש… לתהליכים שאירעו במדינות רבות ואחרות, בית המשפט הרחיב במהלך השנים את מה שמכונה זכות העמידה, כשמדובר בעניין שחשוב לאינטרס הציבורי הרחב. אפשר לתת אינספור דוגמאות. ניתן למשל כדוגמה את העתירה בנושא הצפיפות אה… ב… בתאים בבתי הכלא. ברור שההכרעה בעתירה הזה לא השפיעה אך ורק על אסיר פלוני אלמוני, אלא ייצגה את ההגנה על ציבור האסירים בכללותו.

‏השופטת ברק-ארז: אם אנחנו רוצים לתת את המכנה המשותף למה שאתה תיארת, רון, אז אפשר להגיד שהמבנה הבסיסי של ההליך המשפטי הוא מבנה של משולש. יש לו בסיס שבו משני עבריו ניצבים הצדדים להליך, כאשר בראש המשולש ניצב בית המשפט, אותו גורם שלישי אובייקטיבי שתפקידו להכריע בין הניצים.

‏עכשיו, בהסתכלות אה… פשוטה או פשטנית על הדברים, אפשר לומר שבית המשפט מחליט מי צודק, מי מנצח ומי מפסיד. אבל המציאות, כמו שאנחנו מכירים אותה, היא כמובן מורכבת יותר. במקרים רבים יש תוצאות אמצע, גם לפי שורת הדין. למשל, בית משפט פוסק פיצויים, אבל בסכום יותר נמוך מזה שנתבע על ידי התובע. וזה עוד לפני שהזכרנו את העובדה שיש מקרים רבים שמסתיימים בפשרה. וצריך גם לזכור שיש יתרונות חברתיים וגם אישיים רבים בסיום הסכסוך בדרך של פשרה, כאשר כל אחד מהצדדים לא מקבל בדיוק את מה שהוא רצה, אבל אף אחד מן הצדדים גם לא הפסיד, ויש לפעמים תפקיד לבית המשפט גם בקידום פשרות, אבל לא בכל מחיר. כי לא כל תיק מתאים לפשרה, במיוחד אם אנחנו זוכרים שבחלק מן המקרים אנחנו בעצם עומדים נוכח צד יותר מוחלש שעומד מול צד חזק, ולא נכון לשלוח שני צדדים במצב כזה לפשרה.

‏השופט גולדשטיין: כדאי גם להקדיש כמה מילים לאופן שבו תרשים הזרימה שבית המשפט פועל בו כאשר נדרשת הכרעה. אז השלב הראשון, אני חושב, הוא להגדיר את תחומי המחלוקת. למשל, וזה שוב, חשוב גם לציין שזה לא משימה כל כך פשוטה בחלק גדול מהמקרים. ניקח למשל סכסוך כספי שנוגע להפרת חוזה בין שני צדדים. אז אנחנו יודעים, כשהתיק הזה מגיע, שהיה חוזה שנחתם בין שני צדדים, אבל לפעמים התמונה היא יותר מורכבת. אנחנו צריכים תמיד לברר במה הצדדים חלוקים. האם למשל הם חלוקים על גובה הפיצוי שמגיע לצד אחד לחוזה, אבל אולי שהנחות היסוד שלנו הם שגויות, ואולי גם עצם כריתתו של החוזה שנויה במחלוקת.

‏אני אומר את הדברים כי התיחום המדויק של המחלוקת הוא שלב קריטי במסגרת החתירה לפתרון הסכסוך, וזו מלאכה שהיא לא תמיד קלה, כי לעיתים אה… כשהצדדים מגיעים לבית המשפט עם משקעים רבים ודם רע, צד מסוים עשוי לנסות להעצים את המחלוקת או להסיט אותה ל… לנקודות שהן פחות רלוונטיות, כי הוא חושב שזה יקנה לו איזשהו יתרון. התפקיד של בית המשפט הוא בראייה אובייקטיבית לתחום את היריעה שטעונה הכרעה.

‏אחרי שעברנו את השלב הזה, הגענו לשלב חשוב נוסף, למעשה בכל הליך משפטי, והוא נוגע לבירור העובדתי. למעשה, כל הכרעה משפטית נסמכת בסופו של דבר על תשתית עובדתית - מה קרה? איזה אירועים אירעו? איזה מעשים התרחשו במציאות? למשל, האם החוזה נחתם? דיברתי על זה קודם. האם התרחשה תאונת דרכים, כן או לא? האם כסף הועבר? וכולי וכולי. כל עוד לא נקבע את העובדות יהיה בלתי אפשרי לפתור את הסכסוך. כל עוד לא נקבע מי עשה מה, מה היה סדר הדברים, מה קרה ומה לא קרה, לא נצליח לחתור לסיום הסכסוך, והדבר כמובן בולט במיוחד בהליכים פליליים, שבהם מדברים, אנחנו מדברים על דיני נפשות. הליך פלילי יכול להוביל אדם אה… למאחורי סורג ובריח למשך שנים ארוכות, לכן בתי המשפט מקדישים דיוני הוכחות רבים לבירור מדוקדק ביותר של המסכת העובדתית והשתלשלות המקרה לפרטיו.

‏השופטת ברק-ארז: הנושא של התשתית העובדתית שדיברת עליו, שהוא נושא מאוד חשוב, מחזיר אותנו גם אה… פעם נוספת לחלוקת העבודה בין בתי המשפט. ובמקרה שלנו, בין הערכאה הדיונית, שבה מתחיל הטיפול בתיק, לבין ערכאת הערעור. על פי רוב, פסק הדין של הערכאה הדיונית הוא זה שיכלול את הקביעות העובדתיות המשמעותיות, משום שלערכאה הדיונית יש יתרון מובהק בנושא הזה: היא שומעת את העדים, היא מתרשמת מהם באופן בלתי אמצעי. עכשיו, נכון שכאשר מוגש ערעור לערכאת הערעור, וזה יכול להיות בית המשפט המחוזי או בית המשפט העליון, על פי העניין, גם ערכאת הערעור יכולה להתערב בממצאים העובדתיים אם אה… היא מוצאת טעות בולטת בנושא הזה. אבל בדרך כלל, ערכאת הערעור אינה מתערבת בקביעות העובדתיות, משום שהיא מכירה בכך שהערכאה הדיונית נמצאת במקום יותר נכון, יותר קרוב, כדי להתרשם מן הראיות בעצמה, ולקבוע את הממצאים העובדתיים.

‏אה, ו… אם הזכרנו קודם שיש החלטות ש… ניתנות ברוב דעות או לא ברוב דעות, המחלוקת לפעמים יכולה להיות בצד העובדתי, ובמקרים אחרים היא יכולה להיות בצד המשפטי.

‏השופט גולדשטיין: בהמשך לדברים שאת אומרת, דפנה, גם חשוב להוסיף שעיקרון העל שחל על כלל ההליכים השיפוטיים, והוא עיקרון חשוב מאוד, הוא עיקרון העצמאות השיפוטית. העיקרון הזה גם מתכתב בהרבה מובנים עם עיקרון הפרדת הרשויות שגם אותו הזכרנו קודם.

‏בסופו של דבר, השופט יכול לפסוק רק לפי הדין, לא לפי השקפותיו האישיות ולא לפי כל לחץ אחר חברתי או ציבורי. אני מרשה לעצמי כאן לצטט את סעיף 2 לחוק יסוד השפיטה, בגלל חשיבות הדברים, שקובע שבענייני שפיטה אין על השופט כל מרות, זולת מרותו של הדין. אז החופש של כל שופט להחליט לפי שיקול דעתו, ו… זו למעשה גם החובה שלו, אה… כמו שציינו, כמו שציינת גם הרגע, דפנה, מוביל לכך שיש לעיתים גם מחלוקות. ולכן יש גם פסקי דין שניתנים ברוב דעות. אני חושב שזה מזכיר, בהרבה מאוד מובנים, מחלוקות מקצועיות שקיימות גם בתחומים אחרים. ניקח לדוגמה את תחום הרפואה, שכל בעל מקצוע חותר כמובן לפי מי… לפעול לפי מיטב שיקול דעתו המקצועי, אבל בהחלט יכול להגיע לדעה שונה מזו של חברו.

‏השופטת ברק-ארז: וזה כמובן קיים גם בדמוקרטיות מודרניות אחרות, ולמעשה אנחנו לא צריכים רק ללכת קדימה, גם אם נשקיף אחורנית, הכלל של "אחרי רבים להטות" הוא כלל שמעוגן במסורת שלנו. עכשיו, אני רוצה אולי להסביר מנקודת מבט נוספת למה אפילו השאלה המשפטית היא לפעמים שאלה שאפשר למצוא בה הרבה פנים. כי לכאורה, כמו שאמרת, השופט הרי פוסק לפי החוק, אבל מה המשמעות של פסיקה לפי החוק? קודם כל, יש לנו את הרובד של חוקי הכנסת. הם מחייבים בראש ובראשונה. אבל החוק כולל לא רק את חוקי הכנסת, הוא כולל גם את התקנות, את חוקי העזר, את כל המערך הגדול של חקיקת המשנה. ועל כך צריך להוסיף גם את הרובד של התקדימים של בית המשפט עצמו. לפסיקה של בית המשפט העליון יש מעמד של תקדים מחייב, כדי להבטיח אחידות, שוויון. נכון, בית המשפט העליון, במקרים מיוחדים, למשל שינוי נסיבות, יכול לשנות מתקדימיו, אבל ברגיל יש גם את הרובד של התקדימים, ולכן המערך של הכרעה על פי החוק הוא מערך הרבה יותר מורכב ומרובה פרטים.

‏השופט גולדשטיין: נכון, זאת, זאת באמת נקודה חשובה, כי לעיתים קרובות הרבה אנשים שוכחים שלמרות שלכולנו יש לפעמים אולי ציפייה שבחוק, שקבע המחוקק, יופיעו התשובות לכל השאלות. אבל המציאות של החיים של כולנו היא יותר מורכבת, והחיים מזמנים מצבים שלא… שהמחוקק לא יכול היה לחשוב עליהם כשהוא חוקק את החוק. אה… ובכל זאת, בשורה התחתונה, השופט או השופטת הם אלה שעומדים בפני התיק הפרטני, ובפניהם גם עומדת החובה, שהיא גם הזכות, להכריע בסכסוך ולתת תשובה סופית לבעלי הדין.

‏השופטת ברק-ארז: אולי ניתן ככה כמה דוגמאות סיפוריות…

‏השופט גולדשטיין: כן, זה יעזור.

‏השופטת ברק-ארז: שימחישו את הדברים החשובים שאמרת, רון.

‏השופט גולדשטיין: כן.

‏השופטת ברק-ארז: ניקח למשל את הנושא של תאונות דרכים. נחקק בארץ בשנת 1975 חוק חשוב, "חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים", שחל על תאונות ברכב מנועי. אבל כאן מתעוררת השאלה הפשוטה, ואולי לא כל כך פשוטה, מה זה רכב מנועי? הייתה מציאות טכנולוגית מסוימת בעת שהחוק נחקק, והנה המציאות הזאת משתנה נגד עינינו. אופניים חשמליים, זו שאלה שהגיעה אל בתי המשפט, הם רכב מנועי או שהם לא רכב מנועי, משום שהם יותר דומים לאופניים? או ניקח נושא אחר, "חוק איסור לשון הרע", שחל על כל הנושא של תביעות דיבה. החוק הזה נחקק בשנת 1965, במציאות תקשורתית שאנחנו יודעים מה הייתה. לא הייתה טלוויזיה בארץ, היו עיתונים יומיים שהם היו האמצעי, הייתי אומרת המרכזי, של התקשורת, כמובן לא נקפח את הרדיו, כן? שאנחנו יושבים בו עכשיו, אבל מציאות שונה לגמרי. והנה היום מוגשת תביעת דיבה וצריך להחליט בשאלה, האם כאשר עושים לייק לפרסום ברשת החברתית, האם זה פרסום או לא פרסום כמובנו בחוק איסור לשון הרע? האם לעשות share, שיתוף, זה פרסום או לא פרסום? כאן, אנחנו רואים שבתי המשפט נדרשים למאמצים פרשניים של גישור בין החוק היותר ישן לבין מציאות החיים שבה אנחנו אה… נמצאים היום.

‏השופט גולדשטיין: נכון, ולכל זה גם צריך להוסיף שמעבר לחקיקה, וחקיקת המשנה והתקדימים, לכל שיטה דמוקרטית יש גם עקרונות יסוד שמנחים את השופטים כשהם מפרשים את החוק. במרבית מדינות העולם העקרונות האלה מעוגנים במסמך היסודי ביותר של המדינה בעצם, שנקרא חוקה. אבל אצלנו בישראל, בשל האופן שבו אה… התגלגלה ההיסטוריה של הקמת מדינת ישראל, לא התקבלה חוקה פורמלית. ולמרות שלא התקבלה חוקה פורמלית, כבר מפסקי הדין הראשונים של בית המשפט העליון, מדבר איתכם על סוף שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50, כן? בית המשפט הסתמך כבר אז על עקרונות היסוד של השיטה שאותם הוא למד אז בעיקר ממה שנכתב במגילת העצמאות. אה… ודוגמה, שהיא אולי מוכרת לרבים: פסק הדין הידוע בעניין "קול העם" משנת 1953. וכבר אז בית המשפט העליון הכיר בזכות לחופש ביטוי כעיקרון יסוד על בסיס הכרזת העצמאות. הכרזת העצמאות שלימדה את בית המשפט העליון שישראל היא מדינה שעקרונותיה הם דמוקרטיים. וברור שאין דמוקרטיה ללא חופש ביטוי.

‏בהמשך, שוב, השתלשלות עניינים מורכבת, אבל נחקקו חוקים על ידי הכנסת, המכונים חוקי יסוד, שאמורים בסופו של דבר להתאגד בעתיד לכלל חוקה, ובית המשפט העליון בפסיקותיו מתבסס עליהם גם.

‏אגב, אחד מחוקי היסוד הללו נוגע במישרין לעבודתם של בתי המשפט, ומגדיר את העקרונות הבסיסיים שבהם הם פועלים. החוק היסוד הזה נקרא, הזכרנו אותו גם קודם, "חוק יסוד השפיטה".

‏השופטת ברק-ארז: ואני בוחרת גם להתחבר לחוק יסוד השפיטה, שגם מגדיר את הנוסח של הצהרת האמונים של כל שופט ושופטת עם כניסתם לתפקיד. ואני חושבת שבעצם זו כל התורה כולה על רגל אחת. וזה נוסח ההצהרה ה… מרגשת, אם אפשר לומר, ככה במבט לאחור: "אני מתחייב", או מתחייבת, "לשמור אמונים למדינת ישראל ולחוקיה, לשפוט משפט צדק, לא להטות משפט ולא להכיר פנים". ההצהרה הזאת מגלמת כל כך הרבה, והיא גם מבטאת בצורה מושלמת את המסורת של שיטת המשפט הישראלית לגבי מינוי שופטים - מינוי שמבוסס בראש ובראשונה על שיקולים מקצועיים, מבטא את הניטרליות והאובייקטיביות של המערכת, כאשר, כמובן, לכך נוספים עקרונות משלימים נוספים, אה… עיקרון של שיקוף פני החברה הישראלית. אבל הדבר החשוב הוא ששפיטה היא מקצוע, היא מחויבות, השופטים בוחרים בעבודת השפיטה כאורח חיים, ומתקדמים במערכת בהתאם לשיקולים מקצועיים.

‏השופט גולדשטיין: ויש עוד נושא שכדאי להזכיר בהקשר הזה, שגם אה… קשור להצהרת האמונים כמובן, שכל שופט או שופטת מצהיר, הוא ששופטים לא יכולים ואסור להם, כמובן, להחליט בנושא שיש להם אליו נגיעה אישית. אה… כמובן שבמקרה שבו הגיע תיק מסוים בפני שופט, ויש לו נגיעה אישית אליו, זה קורה, זה קורה לא, לא מעט, השופט צריך לפסול את עצמו. יש מקרים רחוקים יותר שבהם לשופט יש נגיעה רחוקה לעניין, אה… שלא עולה כדי נגיעה אישית, ואז השופט יכול להסתפק בלתת גילוי נאות מתאים לצדדים, כמובן בכפוף לאפשרות שפתוחה בפני בעלי הדין עצמם, לבקש שהשופט יפסול את עצמו.

‏השופטת ברק-ארז: הנושא של הגילוי הנאות הוא מאוד חשוב גם מהר… מתחבר להרבה דברים חשובים אחרים. כי עוד עיקרון חשוב בקשר לעבודה של בתי המשפט, והוא אפילו נחשב עיקרון חוקתי, זה העיקרון של פומביות הדיון. כלומר, ככלל, כל ההחלטות שמתקבלות במערכת, הדיונים במערכת, הם פתוחים לציבור. כל אדם מוזמן להיכנס לאולם המשפט ולראות את הדברים בעצמו. ומעבר לכך, פסקי הדין הם נגישים לקריאה ולעיון. רבים מהם, בוודאי כך בבית המשפט העליון, מתפרסמים ברשת האינטרנט. כולם מוזמנים להיכנס לאתר בית המשפט העליון ולראות את ההחלטות שניתנות בו, שמתפרסמות בו. לא רק פסקי הדין הגדולים והעקרוניים, אלא כל החלטה, לרבות החלטה קצרה וטכנית בת שורה. והדברים האלה נכונים באופן גורף, למעט חריגים מוכרים בחוק, לדוגמת הגנה על פרטיות, הגנה על קטינים, וכמובן הגנה על ביטחון המדינה.

‏השופט גולדשטיין: נכון, ואפשר גם להוסיף בהקשר הזה שלאור היקף התיקים, אני חושב שבכל יום מתפרסמים באתר בית המשפט העליון, אני לא יודע, מאות, מאות החלטות כמעט כל יום. אז אה… הציבור מוזמן לעיין.

‏גם חשוב להדגיש בהקשר הזה שבאמת, מערכת בתי המשפט שואפת כל הזמן להגביר את השקיפות והנגישות גם בהיבטים יותר רחבים. ואני רוצה לתת דוגמה אחת, שלפחות אני יודע שבית המשפט העליון מאוד מתגאים בה ובצדק, שנוגעת לבעלי דין שאין להם עורך דין, שאין להם כסף לשכור את שירותיו של עורך דין. אה… אנשים כאלה שאין להם עורך דין שמייצג אותם, בהרבה מאוד מדינות בעולם כלל לא יכולים להגיש הליך לבית המשפט העליון. כלומר, יש תנאי סף בהרבה מדינות בעולם שאתה יכול להגיע לבית המשפט העליון רק אם אתה מיוצג בידי עורך דין. אצלנו, הדברים הללו לא… אין, אין תנאי כזה, ולא רק שאין תנאי כזה, ולא רק שמוגשים בכל שנה מאות הליכים בבית המשפט העליון על ידי בעלי דין שאינם מיוצגים, בבית המשפט העליון שלנו הוקם מדור מיוחד במזכירות בית המשפט, שנקרא "מדור בלתי מיוצגים", שכל תפקידו הוא לסייע לאותם בעלי דין, על מנת שהם יוכלו להגשים את זכויותיהם הדיוניות. איך זה בא לידי ביטוי? מסייעים להם בתיקונים של כתבי טענות, בהוספת נספחים שאולי היו חסרים בעת הגשת ההליך, בהדרכה מתאימה וכולי וכולי. אה… והדבר הזה בהחלט תורם, אני חושב מאוד, לשקיפות ולנגישות לבית המשפט העליון.

‏יש עוד היבטים שונים. אני יכול להזכיר פה אה… את הפעולות הרבות שמבוצעות כדי להגביר את השקיפות. לשם המחשה, אפשר להזכיר את הפיילוט המאוד חשוב שהחל בתקופת הקורונה, לאחר עבודת מטה שנמשכה תקופת מה של השידורים הישירים של דיונים מבית המשפט העליון. וגם את הפרויקט ה… החדש יותר, של הקראת פסקי דין שמעוררים עניין ציבורי בערכאות הדיוניות. אפשר להזכיר גם מהלכים חשובים שמבוצעים לשקף ולהנגיש את התהליך המשפטי עצמו, כמו פרויקט "האולם הדיגיטלי", שבמסגרתו מתקינים אמצעים של היוועדות חזותית באולם בית המשפט עצמו. אני מדבר לא רק על בית המשפט העליון אלא על הערכאות הדיוניות כולן, כן? ובעתיד, גם זה פיילוט שמבוצע היום, יהיה אפשר להקליט את הדיונים בזמן אמת באמצעים טכנולוגיים חדשניים.

‏השופטת ברק-ארז: רון, אתה ממש לקחת אותנו לעתיד, אבל מכיוון שאנחנו כבר עוד מעט נגיע לסיומה של השיחה, אני רוצה להפנות מבט עוד לרגע אחד אחורנית, ולומר שכשאנחנו מסתכלים במבט-על על הדרך שעשו בתי המשפט מאז הקמת המדינה, ועל פסקי הדין שניתנו בהם, אפשר לראות שהדרך של בתי המשפט הייתה בעצם הדרך של המדינה. רבים מן האירועים שהסעירו את החיים הציבוריים או השפיעו עליהם, הגיעו אל בית המשפט, והם הגיעו אל בית המשפט פשוט משום שהם גם עירבו עניינים פרטיים של אנשים שהיו צריכים לקבל סעד שיפוטי. ניקח למשל את השאלה הציבורית הגדולה של מיהו יהודי לצורך "חוק השבות". אבל היא התעוררה במקרה של אדם פרטי, האח דניאל, הנזיר ממוצא יהודי שרצה לעלות לישראל כיהודי. אה… ולכן אה… הייתה לו טרוניה אישית בנושא הזה.

‏האם נשים יכולות להשתתף בקורס טיס של חיל האוויר? שאלה חשובה מן המעלה הראשונה בחיים הציבוריים, בהיבט של שוויון, אבל היא התעוררה בעניינה של אישה צעירה, שכולנו כבר מכירים את שמה, אליס מילר, שרצתה וטענה שמגיע לה, שיש לה זכות לקבל אה… התייחסות שווה מרשויות הצבא. ואפשר כמובן לקחת את זה למקרים מאוד שונים באופיים. ניקח את משפט אייכמן, שהיה משפט פלילי לכל דבר ועניין, אבל הוא… והוא התנהל בהתאם בבית המשפט המחוזי ולאחר מכן בבית המשפט העליון. אבל הוא גם היה סיפור שהביא את קולם של ניצולי השואה ויצר שינוי תודעה בזירה הציבורית בישראל. ושוב, באופן שונה לחלוטין, פרשת האונס בקיבוץ שמרת. מקרה כמובן חשוב של אכיפת הדין הפלילי, אבל גם נושא שהגיע לדיון משפטי עקרוני ביותר, וציבורי, לגבי מה המשמעות של הסכמה ביחסי מין, וההבנה ששתיקה אינה הסכמה וש"לא - זה לא".

‏השופט גולדשטיין: דיברנו על המערכת, אבל אני חושב שקשה כמובן לדבר עליה רק במבט כללי וגורף, רק, רק כמערכת, כן? זה נכון כי בסופו של דבר המערכת שלנו מורכבת מאנשים. אה… מרשמים ומשופטים, מרשמות ומשופטות, שהחליטו להקדיש את עצמם לעבודת השיפוט. זו עבודה שהיא מאוד מחייבת, על בסיס יומיומי. אני חושב שאפשר גם להגיד שזו עבודת חיים, דפנה, נכון?

‏השופטת ברק-ארז: בהחלט.

‏השופט גולדשטיין: אז זה כולל, אני, גם כאן חשוב לציין, המערכת כוללת גם את כל ה… את כל העובדות והעובדים המסורים שלה, ש… אני חושב שהתרומה שלהם להצלחתה של המערכת ולשירות שהיא נותנת לציבור היא קריטית. היא מהווה חלק בלתי נפרד מהעשייה, מהעשייה של מערכת בתי המשפט. אני יכול לומר כרשם, כשהייתי רשם בית המשפט העליון, ראיתי את הדברים מקרוב ואת התרומה האדירה של העובדות והעובדים אה… להצלחתה של המערכת. אה, מכל מקום, אחד העקרונות שמנחים את השיחות שיגיעו בהמשך הסדרה הזו, בהמשך הפודקאסט, הוא ההבנה גם שחשוב להסתכל לא רק על המערכת כמערכת, אלא להסתכל עליה מקרוב, אה… בזום, אם תרצו, על כל אחת מאחת מהערכאות לפי מאפייניה.

‏אה… ברור שבית משפט לענייני משפחה שדן בנושאים אישיים ורגישים מאוד לחייהם של אנשים, הוא לא דומה במאפייניו לבית משפט כלכלי שעוסק בתביעה ייצוגית נגד גוף מסחרי גדול. ברור גם שהליך פלילי שמוגש כנגד אדם בגיר, לא דומה להליך, הליך פלילי שמוגש נגד קטין בבית משפט לנוער, אה… וכולי וכולי. וכמובן, זאת מבלי לגרוע מכך שבכל המקרים המו… המונחים בפני בתי המשפט, אה, מכל סוג שלא יהיה ובכל ערכאה שלא תהיה, השופטים תמיד נדרשים לדון ללא משוא פנים ובמקצועיות. ואני חושב בכך ובנושאים נוספים תעסוק, יעסוק הפודקאסט הזה בפרקים הבאים שלו.

‏השופטת ברק-ארז: אז נכון, כמו שאמרנו בפתח הדברים, כל הדברים שאמרנו מחייבים העמקה, ובמובן הזה השיחה בינינו היא רק אה… טעימה, רק על קצה המזלג. ואם רק לסכם בקצרה את הדברים שאמרנו, אז דיברנו על מבנה מערכת המשפט, הסברנו את העקרונות שמלווים את עבודת השפיטה, אה… והתמקדנו גם במאפיינים המיוחדים של בית המשפט העליון בישראל והאתגרים שמלווים אותו. ואנחנו מזמינים את כל המאזינים לשוב ולעקוב אחר הפודקאסט גם בפרקים הבאים. ובינתיים הגיעה העת להיפרד. להתראות.

‏השופט גולדשטיין: להתראות.

‏קריינית: תודה רבה לשופטת דפנה ברק-ארז ולשופט רון גולדשטיין שהעשירו אותנו היום על תפקידה של הרשות השופטת, על עבודת השיפוט ועל מאפייניו של בית המשפט העליון. אין ספק שלמדנו רבות.

‏ניפגש בפודקאסט הבא של "שופטים מדברים משפטים - הפודקאסט של הרשות השופטת".‏[מוזיקת סיום]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה