top of page

כאן 88 הסכתים - אריק - רגל פה, רגל שם | פרק 3 - טירוף במה

אריק איינשטיין הופיע מגיל 18 על כל במה אפשרית. שוב ושוב, עוד ועוד, עד שנמאס לו. בגיל 42 הוא הפסיק להופיע, והתכנס אל עצמו, הכתיבה והמשפחה. אלא שאז נכנסו לעולם שלו חברים חדשים שהחזירו אותו אל עצמו כשחקן. לקראת גיל 50 אריק המציא את עצמו מחדש, עם מערכונים וקלטת ילדים שהפכו אותו לאגדה ומשכו אליו קהלים חדשים.

 

[קריינית]: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי. 

תומר קריב: השנה היא 1946 המקום תיאטרון האוהל רחוב בלינסון 6 בתל-אביב. בכניסה מופיע שלט גדול: "המכשפה" מאת אברהם גולדפאדן, אחת הקומדיות האהובות על הקהל היהודי בגולה, מוצגת עכשיו בעברית בארץ ישראל על בימת תיאטרון הפועלים העברי. מאחורי הקלעים יושב על כיסא קטן ילד בן שבע שמסתכל בעיניים פעורות על השחקנים שמתרוצצים בתלבושות הצבעוניות ומתכוננים להצגת הבכורה. אבא שלו מגלם בהצגה את דמותו של מרקוס. באולם הקהל מוצא דרכו לכיסאות, כשלפתע התזמורת מתחילה לנגן והשחקנים עולים לבמה. [נשמעת שורת שיר מתוך ההצגה: אילו רק הייתי מכשייפה של הגויים…]הילד מתבונן בהם מהצד דרך הווילון, בולע כל מילה, סופג כל מבט, כל ניואנס. הוא מעריץ את כל מי שהתמזל מזלו לדרוך על קרשי הבמה הזאת. ואז הפסקה. [מחיאות כפיים] השחקנים יורדים מהבמה ואחד מהם ניגש אליו. הוא משחק את התפקיד של "הוצמח", רוכל עני וטוב לב, מעין ליצן חצר עצוב שמביט על הכל מהצד. גם השחקן שמגלם אותו נראה קצת ככה - עצוב מצחיק. הוא מתקרב אל הילד מחייך חיוך רחב ומדגדג אותו בבטן. [צחוק של ילד]

אריק איינשטיין: הייתי בן 7-8 נגיד, ישבתי מאחורי הקלעים וחלפי שמה שיחק, ואז היה לו איזה שנייה הוא עבר ככה, התכופף אליי ועשה לי ככה בבטן, אתה יודע, הוא דיגדג אותי עם אצבעות בבטן ואמר: [אריק איינשטיין מחקה את חלפי במבטא] "אריק באריק באריק באריק באריק", וחזר לבמה. זה נורא הרעיש אותי שהשחקן הזה המפורסם על הבמה, פתאום עוזב ועושה לי "אריק באריק באריק באריק".

[מוסיקה של השיר: "יושב על הגדר"]

תומר: היי, אתם על אריק, "רגל פה רגל שם" - מיני סדרה אודות אריק איינשטיין מבית כאן 88 הסכתים. לי קוראים תומר קריב. בפרק הזה נדבר על היחסים של אריק עם הבמה והקהל. אריק תמיד תיאר את עצמו כביישן ומסויג מהופעות, אבל הייתה בו גם תשוקה גדולה לקהל. הוא היה כל חייו שחקן בנשמה.

אריק איינשטיין: האוהל, התיאטרון שאבא שלי שיחק בו, היה לו צריף. כן, זה משונה להגיד הצריף של האוהל, תחליט, או צריף או אוהל. היה על.. על.. ברחוב הירקון על הים, היה צריף חזרות של האוהל של עץ, של סכך כזה שעטף אותו כולו, ושם, אני מגיל ילד, הייתי שמה בא לראות חזרות של אבא שלי. יותר מאוחר גם לי יצא לעשות חזרות שמה.

תומר: אריה הילד ישב על כיסא בצריף של האוהל וראה את אבא שלו וחבריו לקולקטיב עושים חזרות. המחויבות שלהם לבמה ולקהל חילחלה גם אליו. מאז גיל 18 הוא הופיע בלי הפסקה בלהקת הנח"ל, בתיאטרון, "גשר הירקון", "החלונות הגבוהים". ההופעות היו חלק משמעותי גם מהתהליך שעמד במרכז הפרק הקודם - היציאה לעצמאות והשחרור מפס הייצור של תעשיית המוזיקה. אריק הקים את חברת "הגר" שמטרתה הייתה לאגד את הפעילות שלו תחת קורת גג אחת - מוזיקה, סרטים, טלוויזיה והופעות.

[אריק שר מתוך השיר "אבשלום"]: יום אחד, יום אחד, שם נולד, לטייל ביער…

תומר: בתחילת שנות ה-70 "הגר" כבר הייתה יותר מהתאגדות של כמה חברים. עכשיו זו חברה מסודרת עם הוצאות וחובות שצריכה גם להחזיק את עצמה כלכלית. אריק התגייס למשימה, לקח את "הצ'רצ'ילים" ונסע לכל מקום ברחבי הארץ, רחוק מהיכל התרבות ומהאולמות המסודרים, אריק הגיע לכל דיסקוטק ומועדון נידח, עומד קרוב לקהל, עם סאונד מחריש אוזניים, בקהל אגרסיבי ומתפרע. 

[אריק שר מתוך השיר "הבלדה על זומטי ולבטי"]: תם הסיפור על זומטי ולבטי…

תומר: ההופעות האינטנסיביות האלה היו למעשה הבסיס הכלכלי שעליו נשענה כל הפעילות של "הגר". הסיבובים האלו הגיעו לשיא במלחמת יום כיפור, שאותה אריק סיים תשוש וחולה בדלקת גרון.

[אריק שר מתוך השיר "גן של שושנים"]: לא הבטחתי לך אף פעם גן של שושנים… 

[מחיאות כפיים]

תומר: בחוסר רצון הוא המשיך אחרי המלחמה להופיע עם "הצ'רצ'ילים" במופע קטן באולם צוותא בתל אביב. אבל זה כבר העיק עליו. הוא התחיל לחשוב מה הלאה.

יוני רכטר: יום אחד פשוט הוא צלצל אליי, וזה היה מדהים כי הוא לא הכיר מוזיקה שכתבתי. והשמעתי לו כמה שירים שהיו לי ב… באותה תקופה כמו "שיר אהבה סטנדרטי" כמו "זו אותה האהבה", כלומר מנגינות, לא היה מילים. 

[אריק שר מתוך השיר: "לא היה מה שהיה"]: כן זה שלום, זה היה חלום…

יוני רכטר: ואז התחלנו תהליך יצירתי והוא התחיל, פתאום זה פתח בו את התאבון.

תומר: כשאריק התקשר ליוני רכטר, הוא היה בן 24, קלידן בלהקה הכי מצליחה בישראל, "כוורת". אבל גם שותף בצמד הניסיוני, "14 אוקטבות", ביחד עם אבנר קנר.

[יוני רכטר ואבנר קנר שרים מתוך השיר: "שום פרס"]: שלא אסמוך עד יום אחרון על דבר שבועה… 

תומר: יוני ואבנר נפגשו באקדמיה למוזיקה ויצרו פרויקט שנתן ביטוי לאהבה שלהם לג'אז, בלוז ורוק מתקדם. אריק שמע את האלבום שלהם והתאהב דווקא בצמד המופנם. הם היו ההפך הגמור מהרוקרים הבועטים שאיתם אריק העביר את השנים האחרונות. ומה שיותר חשוב, האופי שלהם מתאים פחות לבמה ויותר לאולפן.

[אריק שר מתוך השיר: "זו אותה האהבה"]: כשהיינו צעירים, את זוכרת? אז פרחה האהבה…

תומר: האלבום המשותף הראשון של אריק ויוני, "האהבה פנים רבות לה" יצא במרץ 1976. יוני לקח את אריק לעולם שלו, מוזיקה מורכבת עם השפעות של רוק מתקדם, פיוז'ן ומוזיקה קלאסית.

[אריק שר מתוך השיר: "זה לא בושה להיות עצוב"]: עכשיו אתה אדם חדש, עכשיו תורך לבכות…

תומר: החיבור בין אריק ליוני הוליד אלבום מאוד מלנכולי ומופנם, אלבום שיכול היה להיות תירוץ מושלם לאריק להימנע מהופעות. אבל חברת "הגר" נקלעה לקשיים. חברים התפזרו. אורי זוהר התחיל להיעלם מהעין הציבורית, בועז דוידזון יצר סרטי בורקס מצליחים, צבי שיסל עמד לטוס לארה"ב ושלום חנוך הקים להקה חדשה בחסותה של "הגר", להקה שאריק נתן לה את השם, "תמוז". 

[שלום חנוך שר מתוך השיר: "סוף עונת התפוזים"]: סוף עונת התפוזים עם ניצה דבש ניגר מריח הדרים ניצה בחלון חדרי…

תומר: אחרי זמן קצר "תמוז" עזבו את "הגר" ועברו לניהול אצל מי שהיה המנהל של אולפן טריטון, מיכאל תפוח. שלום המליץ גם לאריק לדבר עם מיכאל וכך נולד הקשר בין השניים. אריק סיפר למיכאל על הקשיים של "הגר", מיכאל מצידו הציע לאריק להפוך למנהל האישי שלו ולסייע לו לפתור את הבעיות הכספיות של החברה. התנאי של מיכאל היה הופעות. אריק התנגד בהתחלה, אבל הבין שאין ברירה, וכך נולד המופע "אנשים אוהבים לשיר".

[אריק שר מתוך השיר: "כל השבוע לך"]: אם ביום א' אם ביום ד' אם ביום קיץ אם ביום חורף אם ביום גשם, אם ביום שמש אם יום נפלא לי, אם יום עצוב לי אם זה בלילה..

תומר: במופע הזה אריק חלק את הבמה עם מוזיקאים נוספים, יוני רכטר, שלמה יידוב, אסתר ואפרים שמיר. זה גרם לו להרגיש קצת יותר בנוח, שהפוקוס לא רק עליו. המופע היה גם הצלחה גדולה, ובתוך שנתיים החובות של "הגר" חוסלו.

[אריק שר: כל השבוע, כל השבוע לך] 

[מחיאות כפיים]

תומר: ב-1979 אריק חתם על חוזה הקלטות עם חברת CBS, החברה שממנה הוא נפרד בסוף שנות ה-60 כדי לצאת לעצמאות עסקית ויצירתית. עכשיו הוא חוזר אליה כמנצח. הצעד הבא של מיכאל היה ללכת עוד יותר בגדול ולאחד בין שני הטלנטים הגדולים שלו, אריק איינשטיין ושלום חנוך.

[אריק שר מתוך השיר: למה לי לקחת ללב"]: למה לי לקחת ללב? [מחיאות כפיים] יש לי דברים חדשים בראש…

תומר: בניגוד ל"אנשים אוהבים לשיר", שהיה מופע די קומפקטי, הפעם מיכאל הלך על גדול, מופע ענק מרובה נגנים, שמיועד לבמות גדולות.

[אריק ושלום שרים מתוך השיר: "למה לי לקחת ללב"]: תן לצעוק ותן ללמוד, תן לשתוק ותן לשמוע…

תומר: המופע המשותף של אריק ושלום עלה ב-1979, ונדד מהיכל התרבות, דרך נואיבה ועד לסן פרנסיסקו.

[אריק שר מתוך השיר: "סן פרנסיסקו"]: יושב בסן פרנסיסקו על המים, שוטף את העיניים בכחול ובירוק…

אריק איינשטיין: אתה כל הזמן מצלם, כן?

צלם: אלא מה?

דוברת: למה אתה מתרגש?

אריק: מתרגש, תעלי את על הבמה ושלושת אלפים איש יסתכלו עלייך, לא תתייבשי? זה לוקח זמן, נכנסים, אבל כשנכנסים אז זה כבר בסדר.

תומר: זה אריק, מתוך כתבת טלוויזיה שנועדה לקדם את המופע. אפשר כאן לשמוע את המבוכה וחוסר הנוחות של אריק מההפקה הענקית שמיכאל סידר. הוא הסתכל על הבמה והכל נראה לו גדול מדי, שני מתופפים, המוני סינתיסייזרים, בוקסות ענקיות של סאונד "בשביל מה אתם צריכים כל כך הרבה הגברה?" הוא נהג לשאול את הנגנים. מה שבטח לא תרם לביטחון שלו, היו התגובות הנלהבות ששלום קיבל מהקהל הצעיר, שמצידו הגיב קצת בקרירות לשירים השקטים של אריק.

[אריק שר מתוך השיר: "סן פרנסיסקו"]: אהה.. אז איך זה שאני מרגיש רחוק…

תומר: במופע עם שלום, עשור אחרי המהפכה שיצר במו ידיו, אריק הבין שטעם הקהל השתנה. אבל הוא כבר לא רוצה להיות נושא הבשורה, הוא רוצה לעשות את שלו ולהרגיש בנוח. שלום ימריא מהמופע המשותף הזה למופעי הענק שלו. הוא ימשיך מכאן את המסע לכיבוש הרוק הישראלי ונפרד מאריק. ב-1980 מיכאל הספיק לתפור לאריק מופע נוסף, סולו, כדי לקדם את אלבומו הבא "חמוש במשקפיים". זה היה מופע אינטימי יותר, במקומות קטנים ועם פחות נגנים, ובאמת בסיבוב הזה אריק היה יותר נינוח, הוא הרגיש את האינטימיות עם הקהל. בהפסקה בין שני החלקים, כשהנגנים היו יורדים מהבמה, היו מוקרנים על מסך מערכונים מתוך "לול". אריק לא ירד עם הנגנים, הוא התיישב על הכיסא ליד הפסנתר וצפה עם הקהל - צללית גבוהה מצידי הבמה.

[אריק שר מתוך השיר: "חמוש במשקפיים"]: חמוש במשקפיים, נשען על עץ הזית…

יוני רכטר: יש איזה סתירה עמוקה בין ה.. הרצון לגעת באנשים, וה.. מצד שני הכוח שטמון בלהיות על במה. וזה שני דברים שסותרים אחד את השני כי יש פה גם כוחניות וגם, הייתי אומר, איזה רגש. אני הופעתי עם אריק פעמיים וראיתי באמת שזה קשה לו באופן הכי אמיתי. 

תומר: זה שוב יוני רכטר, מי שפינה לאריק את הכיסא כדי שיצפה במערכונים עם הקהל. יוני ראה גם את חוסר הנוחות של אריק לפני העלייה לבמה, את הלחץ, את בקבוק הקוניאק, את התסכול מכך שהוא לא מצליח להיות במיטבו. הוא כל כך רוצה לתת עוד לקהל, אבל לא מצליח. תוך כדי ההופעות, הוא קיבל בשורה אופטימית - סימה בת הזוג שלו נכנסה להיריון. סימה ואריק נפגשו עשר שנים קודם, על הסט של "מציצים". היא הייתה בת 22 ועבדה כמזכירה במשרד של פשנל. כשאריק ישב עם אורי זוהר לכתוב את הדיאלוגים לסרט, סימה ישבה איתם ותיעדה הכל. בשלב מסוים, אורי הציעה לה לשחק גם בסרט את התפקיד של מילי, אשתו המתוסכלת של אלי, בגילומו של אריק. הזוגיות על המסך הפכה מהר מאוד לזוגיות בחיים. זמן קצר אחרי סיום נישואיו הראשונים, לאלונה, אריק התאהב בסימה והם הפכו בלתי נפרדים. הוא כתב עליה כמה משירי האהבה הכי יפים שלו והיא הייתה המגן שלו מהעולם. הם היו שידוך מושלם, אריק הביישן והחרד לפרטיות עם סימה המגוננת והדואגת. היא גם זאת שדירבנה אותו ללכת עם הלב ולהפסיק להופיע. התחלה חדשה, נקייה מחרדות, אלכוהול ותסכולים. 

ב-29 באוגוסט 1981 התקיימה במועדון "קיסרית" בקיסריה הופעת הסיום של "חמוש במשקפיים", ההופעה האחרונה אי פעם של אריק איינשטיין מול קהל. הופעה שמתרחשת בעיר שתהפוך לסמל המופעים הגרנדיוזיים של המוזיקה הישראלית, רק שאריק מופיע שם במועדון קטן על שפת הים, כמה סמלי.

[אריק שר מתוך השיר: "זו אותה האהבה"]: על הכל הייתי שוב, שוב חוזרת כמה טוב שאת איתי… 

[מחיאות כפיים סוערות]

תומר: שנים אחר כך בסדרה "סוף עונת התפוזים", אריק סיפק את אחד הציטוטים המיתולוגיים שלו כשנשאל למה הפסיק להופיע?

אריק איינשטיין: תראה, אני עכשיו אני יושב מולך ורע לי. תאר לך אתה בא שלושת אלפים איש, ועכשיו גבירותיי ורבותיי, אריק איינשטיין! אני מתייבש .. אני כל כך טוב לי בבית שלי, עם המשפחה שלי. [צחוק] תשמעו ברדיו תראו בוידאו.. (המראיין: אבל זה חלק מהאומנות) זה לא באופי שלי עיוני.. תופיע אתה… [צחוק] וואלה יופי הוא שולח אותי.. זה לא באופי שלי מה אני אעשה… זה לחץ. זה עולם שהוא ס… רועש וזה… אבל אני לא בנוי לזה, זה הכל.

תומר: משנת 1981 ועד מותו בשנת 2013 אריק לא יחזור להופיע מול קהל. ההצעות זרמו לאורך השנים, סכומי כסף דמיוניים נזרקו לאוויר, אבל אריק סירב. הוא החליט להפסיק ודבק בזה עד הסוף. חמישה חודשים אחרי ההופעה האחרונה נולד אמיר, בנם הבכור של סימה ואריק.

[אריק שר מתוך השיר: "בוקר טוב אמיר"]: בוקר טוב אמיר, אז בוא נשיר ביחד שיר…

תומר: אלונה ושתי הבנות שלהם, שירי ויסמין, היו כבר בירושלים. הם הצטרפו לאורי זוהר ומשפחתו, חזרו בתשובה והתנתקו מהעולם החילוני. אריק הקפיד להישאר איתן בקשר ולהגיע לבקר כמעט בכל שבת, ניסיון לא להתנתק מהמשפחה הקודמת לצד התרגשות מהמשפחה החדשה, היום מוטיב מרכזי באלבום שיצא בדיוק שנה אחרי שאריק ירד מהבמה, אלבום שהשם שלו ביטא את הלבטים בקשר עם המשפחה, הקהל והסביבה - "יושב על הגדר".

[אריק שר מתוך השיר: "יושב על הגדר"]: יושב על הגדר רגל פה רגל שם יושב על הגדר בסדר עם כולם…

תומר: שיר הנושא של האלבום הוא אחד הטקסטים הכי מזוהים עם אריק. אפשר לראות בו את אריק עוצר רגע ומסתכל אחורה אל שנות ההופעות האינטנסיביות, אבל גם קדימה אל השאיפה לנורמליות ולהורדת הילוך. הוא לא מסוגל להתנתק מהעבר והוא גם לא כל כך רוצה.

[אריק שר מתוך השיר: "יושב על הגדר"]: יושב חושב על הגדר מביט לפה מציץ לשם…

תומר: את האלבום הזה אריק יצר עם מישהו שהוא כבר הכיר כגיטריסט, וקיבל הפעם את תפקיד היוצר העיקרי באלבום, יצחק קלפטר. אריק הכיר את יצחק ב-1971 כשניגן בלהקה שליוותה אותו, "הפלטינה", אבל התאהב בו באמת בלהקת "אחרית הימים".

[להקת "אחרית הימים" שרים: העץ הוא גבוה, העץ הוא ירוק]

תומר: בתקופה ההיא יצחק כתב עליו שיר. "טירוף במה" סיכם את השנים הארוכות של אריק על הבמה. הוא גם חשף את הזיוף שאריק הרגיש. הוא הרגיש כמו אבא שלו בתיאטרון, עומד ומשחק תפקיד, והוא לא רצה לשחק יותר.

[אריק שר מתוך השיר: "טירוף במה"]: הדרך ארוכה ומתפתלת מן הסתם הוא נזכר בהופעה השמיים קודרים עכשיו מוציא בקבוק, לוקח לגימה האולם היה מלא מפה לשם 

אריק איינשטיין: אז אני לא מרגיש שזה כאילו הסגנון שאני… שאני מרגיש שוחה בו כמו במים, כמו דג במים. אבל זה מדי פעם זה כיף, אתה יודע, ל… להשתולל קצת או, איך להגיד, להתפרק. 

יואב קוטנר: כי אתה כן גם קצת כזה גם.

אריק: לאא…

קוטנר: שומע את התקופה של "פוזי", "שבלול", זה אתה יודע…

אריק: כן אבל לא...

קוטנר: כן צעקת קצת. 

אריק: רוקר דה לה שמאטה מה קרה לך? איזה רוקר? רוקרים זה אלה שגדלו שמה ברמלה ואלה... יצחק הוא רוקר, אמיתי.

[אריק שר מתוך השיר: "טירוף במה"]: לא רוצה יותר לב שבור, לא.. לא רוצה בעוד תקווה כואבת… 

תומר: בשבוע שבו יצא "יושב על הגדר" אריק וסימה הגיעו למסיבה של חברים במועדון "שבלול". בדרך חזרה הביתה, בצומת פרישמן ריינס, נכנס אוטובוס במכונית שבה הם נסעו. רבקה רובינשטיין, חברה שנסעה איתם, נהרגה במקום. אריק וסימה נפצעו קשה ואושפזו למשך תקופה ארוכה. דווקא כשאריק מצא את השקט שלו, רחוק מהבמה, עם המשפחה החדשה והקטנה שלו, המציאות התרסקה לו בפנים. חודשי ההתאוששות הארוכים, כשאריק וסימה מנסים לאחות את השברים, פיזית ונפשית, הוא מצא נחמה בכתיבה. 

שנים אחר כך הוא אמר: "אני כל הזמן רוצה לכתוב, זו הדרך שלי, לפרק מועקות, מוקשים, וזה גם סוג של אושר מול כל הכאב ואי הצדק". התוצאה של תקופת ההתאוששות הייתה האלבום היחיד של אריק שבו הוא כתב את כל הטקסטים. האלבום הכי חשוף ופגיע שהוא אי פעם יוציא, "שביר".

אריק: [מנגינת הפתיחה של השיר: "שביר"] אני מאוד קשור לשיר הזה. לא יודע, יש לי אליו יחס מיוחד, כאילו אם מישהו היה בא ושואל אותי, שלא מכיר אותי, תן לי איזו דוגמה של אממ.. איך אתה שר, איזה שירים אתה שר, הייתי מביא לו את "שביר".

[אריק שר מתוך השיר "שביר"]: שביר, מתפורר בקלות מחפש את עצמו מחפש כל הזמן לוקח כבד, חושב זה סוף העולם…

אריק: זה בן אדם ששר על החולשות שלו, שהוא מרגיש לא מספיק חזק, לא מספיק אהה.. יודע להתמודד עם הקשיים שבחיים. זה אישי ואני מכיר עוד אנשים כאלה שהם שבירים, ולוקחים ללב אתה יודע, מעמיס על עצמו את כל העולם. [אריק שר: בקיצור שביר, מתפורר בקלות]

תומר: אריק אהב את "שביר" לא מעט בזכות הטיפול של יצחק קלפטר. יצחק הבין לעומק את השיר ואת אריק. הוא נתן מעטפת מוזיקלית לתחושות הקשות שלו. הבלוז במוזיקה ביטא את הבלוז במילים. לאורך כל האלבום אריק פותח את הלב וכותב בצורה הכי חשופה על עצמו, על ההתאוששות מהתאונה, [אריק שר מתוך השיר: "אולי צריך לתת לזה עוד זמן"]: החיים עוד לא חזרו למסלולם…

על החברים שעזרו, [אריק שר מתוך השיר: "פנים טובות בתוך החשיכה"]: סעדוני ורפאוני וחזקוני…

על הדיכאון והעצב הפנימי, [אריק שר מתוך השיר: "היום אני כזה"]: היום אני כזה, לא יכול לצאת מזה…

וגם על העיר האהובה שלו, תל אביב, העיר שהיא חלק ממנו והוא חלק ממנה, [אריק שר מתוך השיר: "תל אביב גדות הירקון 1983"]: על גדות הירקון, רגליים לא במים…

תומר: אריק אולי הפסיק להופיע על הבמות, אבל לא הפסיק להסתובב בעיר שלו, הוא בעיקר המשיך ללכת למסעדה שהייתה כמו בית שני עבורו, "כתר המזרח". כמו שכבר סיפרנו, המשרד של חברת "הגר" שכן בחצר האחורית של מסעדת "כתר המזרח" ברחוב אבן גבירול. בכלל, אריק נהג להגיע למסעדה על בסיס כמעט יומי, והתחבר עם הצוות. ב-1982 הם הופיעו על עטיפת האלבום "יושב על הגדר" ביחד עם אריק ויצחק. חבורת "לול" אולי התפזרה, אבל אריק דבק ב"כתר" ומצא שם לא רק חברים חדשים, אלא גם קהל חדש. את ההופעות שהעיקו עליו מול קהל שקונה כרטיסים, הוא החליף בהופעות ספונטניות מול יושבי ה"כתר". לכאורה הם ישבו יחד ודיברו, אבל אלה שהיו שם, מספרים על מופע יחיד של אריק. כשהוא דיבר על ספורט, אי אפשר היה לעצור אותו.

[אריק "מדבר" מתוך השיר: "ואלה שמות"]: ברגומי בארזי אנצ'לוטי דונאדוני, קאניג'ה בורוצ'אגה באסוואלדו מראדונה, רינקון, רדין, איגוארן, אסטראדה והיגיטה, בוצ'ר, פארקר, ווקר פירס רובסון גסקוין שילטון…

תומר: והייתה גם המוזיקה. שנות ה-80 היו עשור פורה ביותר של אריק מבחינה יצירתית.

[אריק שר מתוך השיר: "פסק זמן"]: לקחת פסק זמן ולא לחשוב, לשבת מול הים ולא לדאוג…

תומר: האלבומים שאריק הוציא בעשור הזה שיקפו את התהפוכות בחייו האישיים, כמו גם את התשוקה שלו לכתיבה. מה שהתחיל כשעשוע בימי "החלונות הגבוהים", הפך לכלי הביטוי העיקרי של אריק. הוא החליף את החשיפה על הבמה בחשיפה דרך הכתיבה, והוא כתב המון.

 [אריק שר מתוך השיר: "צריך ללמוד עם זה לחיות"]: שוב עולות צפות המחשבות מחפשות בשקט מנגינות…

תומר: הצורך של אריק לקחת עט ולכתוב לא נשאר מוגבל רק לשירים. הרעב היצירתי שהתעורר, בו החזיר אותו גם לכתיבה אחרת, כתיבה קומית. פתאום, מחוץ לבמה, הוא הצליח להתחבר מחדש, בצורה בוגרת ושלמה יותר, לשחקן שהוא. וכרגיל אצלו, הוא עשה את זה עם שותפים. 

[אריק שר מתוך השיר: "תוצרת הארץ"]: נו באמת שם טוב, אני ביקשתי סול מז'ור ואתה נותן לי פא מז'ור, מה זה? אם כבד לבבכם כעופרת…

תומר: ב-1985 אריק מוצא את עצמו, עומד באמצע אולפן הטלוויזיה החינוכית ברמת אביב. הוא הגיע לשם כדי לצלם תוכנית מיוחדת עבור האלבום "תוצרת הארץ". יחד איתו מגיעים הנגנים הקבועים, מוכנים לעשות "בכאילו" על רקע הפלייבק. מפיקים, אנשי סאונד וצלמים מתרוצצים מסביבו. הוא כרגיל לא מרגיש נוח, אבל מבין שעכשיו, כשאין הופעות, זו הדרך היחידה לקדם את האלבומים שלו. אז הוא הולך עם זה. 

[אריק שר מתוך השיר: "תוצרת הארץ"]:"לעורר אהבה וכבוד וחיבה וקנאה לתוצרת הארץ, לחלב.. 

תומר: אבל אז נכנס לאולפן מישהו שמשנה את חייו.

אריק: ואז פתאום, כמו כוכב שביט, הופיע בחיי מוני מושונוב.

[מוני מושונוב: הופה. מחיאות כפיים] 

תומר: מוני מושונוב היה אז אחד הטאלנטים הגדולים של הטלוויזיה החינוכית בתוכנית "זהו זה". המפיקים הביאו אותו כדי להכניס קצת עניין לקטעי הקישור. הוא הגיע ופתאום קרה משהו בינו ובין אריק. כמו אהבה ממבט ראשון.

[אריק ומוני מתוך מערכון]:

אריק: אה, אתה מהתחזוקה? 

מוני: מהתחזוקה.

אריק: ואתה רוצה לסגור את המקום? אז מה נבטל את הכל עכשיו ונלך הביתה? איך קוראים לך? 

מוני: פרדי. 

אריק: מה, עולה חדש? 

מוני: כן.

תומר: באותה תוכנית התחילה להירקם חברות בין אריק למוני. חברות קרובה שהייתה כל כך חסרה לאריק מאז שאורי זוהר חזר בתשובה. אריק ומוני הפכו לחברים בלתי נפרדים מכאן והלאה. הדינמיקה ביניהם באותה תוכנית נשכחת, הייתה הבסיס לשלב הבא - כתיבה ומשחק. אבל הייתה עוד צלע חסרה למשולש הזה, צלע שחזרה לארץ ב 1988. 

[אריק שר מתוך השיר: "אובלדי אובלדה"]: שיסל האדום יושב על מדרכה…

תומר: אחרי עשור מעבר לים, צבי שיסל חזר לישראל כדי לביים ולערוך סרט שמבוסס על תוכניות "לול". אריק כמובן נתן את ברכתו. אולי הסרט הזה הזכיר לאריק את הכיף בעשייה של "לול". אחרי כמה שנים של הסתגרות ועבודה סולידית באולפן, משהו בו מתעורר. הוא מחבר את מוני לשיסל, והשלושה הופכים לחבורה בלתי נפרדת. ביחד הם מתחילים לעבוד על משהו שאריק לא נגע בו כמעט 20 שנה, קומדיה. 

[אריק מתוך מערכון מאוסף המערכונים "כבלים": גבירותי ורבותי -מהפך! כבלים, הכוח החדש! השלט השתלט על השלטון ושלט שלטון בלתי נשלט…]

תומר: כמעט שלוש שנים עבדו אריק, מוני ושיסל על התוצר הקומי המשותף שלהם. התוצאה הייתה "כבלים", אוסף מערכונים ושירים סביב הטרנד החדש - החיבור לכבלים, החידוש הטכנולוגי המסעיר של תחילת שנות ה-90.

[מתוך אחד המערכונים]:

- זה השלט של הטלוויזיה, אתה רואה?

- נו…

- זה התחנות ועכשיו אני לוחץ…

תומר: בפעם הראשונה הישראלים יכלו, בלחיצת כפתור, לראות מהדורת חדשות בטורקית.

[אריק ומוני "עושים" חיקויים בשפות שונות]: פריזידנט רגוט אוזל, גורדום לום קלבי אורום 

תומר: מערבון הונגרי.

[אריק: קורבה. מוני: אנא קורבה? אריק: ייגה.] 

תומר: סרט גנגסטרים אמריקאי. 

[אריק: what the fuck you looking מוני: come-on come-on come-on צ'ארלי, leave him alone]

תומר: סרט עממי איטלקי. 

[אריק: אברבו אה-לה-לאנצ'יה. וי אנטוניו.]

תומר: להקת רוק צרפתית. 

[אריק: toi le rock n roll ce moi]

תומר: ופרסומת גרמנית למרק.

[אריק: פולקה, מנץ זופה.]

אריק: הפעם האחרונה שאני עשיתי דבר מהסוג הזה, זה היה לפני איזה 20 שנה ב"לול". זה היה קבוצה של שחקנים, זמרים, במאים, כותבים קצת, אבל מעל הכל, הקטע של החברות, שהיינו חברים מאוד קרובים. 

- את ציון אתה מכיר?

- אה זה שהיה לו דגים בשוק עלייה?

- כן. אתה מכיר אותו?

- כן, זה השמן.

- אה… הוא כבר לא שמן.

- מה קרה?

- הוא שמן מאוד. [צחוק]

- הא הא הא... שם טוב, הנה פפו... מי שלא שותה לא משתין פא פר פא פאי.

תומר: הקטע של החברות היה מרכזי גם ב"כבלים". השלושה הפכו לחברי נפש. הם בילו המון יחד וגם נהגו לטייל בארץ, בעיקר בגליל. אחרי הרבה שנים אריק יצא מהקילומטר המרובע שלו בתל אביב, ולא לטובת הופעות אלא כדי לטייל באותה ארץ שבה הוא התאהב עוד בימי "השומר הצעיר".

[אריק שר מתוך השיר: "שכשנבוא"]: ואיך נדע אם יש תקווה שכשנבוא, שכשנבוא נמצא תשובה

תומר: הוא פגש שם ישראל אחרת, הוא ראה את מה שאז נקרא "עיירות הפיתוח", את החקלאים ועובדי האדמה ואת בתי הקפה הקטנים. גם אותם החבורה הכניסה לסרט, כמעין מחווה לעולם הולך ונעלם בשטף המידע וערוצי הטלוויזיה. אולי גם אריק הרגיש שהסרט הזה הוא עולם הולך ונעלם. הזדמנות אחרונה שלא תחזור.

אריק: אני בן של שחקן ואני גדלתי במאחורי הקלעים של תיאטרון. ומאז שאני זוכר את עצמי זה העניין הזה של החיקויים והפרודיות, אתה יודע, הסרט הזה ב… במידה מסוימת הוא ה"סינמה פרדיסו" של כולנו. 

[מתוך מערכון, מדברים באיטלקית: פאצ'ה פאצ'ה, אילג'ורנו אילויטילה פאנצ'ארה.. אהה… אריק שר: ים אדוני, ים אדוני, שישו ושמחו בים אדוני]. 

תומר: "כבלים" נוצר מזיכרונות וחוויות של שלושה חברים, חברות שהולידה יצירה. אריק פשוט פרח על הסט ונהנה מכל שנייה. תוך כדי העבודה על "כבלים", אריק מוני ושיסל המשיכו לפרויקט נוסף, פרויקט שבו אריק ירחיב עוד קצת את דרך הביטוי שלו וימצא קהל חדש. 

[אריק שר מתוך השיר: "מה עושות האיילות"]: מה עושות האיילות בלילות? הן עוצמות את עיניהן הגדולות הן שולבות…

תומר: העניין של אריק בשירי ילדים התחיל עוד ב"מזל גדי" ו"פוזי" והמשיך לעוד שלושה אלבומי ילדים בשנות ה-70. הנה מה שאריק אמר כבר ב-1970: "אני אוהב שירי ילדים ובכל תקליט שאני עושה יש איזה שיר אחד או שניים של שירי ילדים. ואם אנחנו כבר נוגעים בזה, אז עכשיו אני באמת עושה תקליט שכולו שירי ילדים עכשיו. עכשיו, אם זה באמת מודרני, אז זה רק, הייתי אומר, אני לא יודע, זה לחיוב אני רואה את זה. רק לחיוב. זאת אומרת אני לא רואה בכלל שום סתירה בין ילדים לבין מוזיקה מודרנית. זה קליט, זה די פשוט בסיכומו משהו דבר". 

[אריק שר מתוך השיר: "גמד שרצה להיות ענק"]: גמד אחד רצה להיות ענק נק-נק-נק לכן התחיל במרץ רב לזלול הכל…

תומר: את הפרטנר המושלם לדרך הזאת, הוא מצא שוב בדמותו של יוני רכטר. בראיון לעיתון "ידיעות אחרונות" בשנת 1989, אריק אמר: "כששרים לילדים הדמיון יכול יותר לרוץ, להשתטות קצת, במובן הטוב של המילה. אפשר לשחק קצת, לעשות תיאטרון, להתפרק. ותכף עלה לי בראש יוני, הוא נראה לך בחור כזה סולידי, מופנם ושקט אבל כשהוא מתחיל להשתגע ולהשתטות…"

[יוני רכטר שר מתוך השיר: "גברת עם סלים"]: ילד מה פתאום אתה יושב? בבקשה תקום מיד! הלא גם הגברת צריכה ספסל אחד [טורולו ט-ט-ט-ט-ט טורולו ט-ט-ט-ט]

תומר: השותפות בין אריק ליוני יצרה אלבום משותף, "הייתי פעם ילד". כמו שמרמז השם שלו, זה לא אלבום ילדים קלאסי, אלא אלבום של מבוגרים שמסתכלים על החוויה של להיות ילד. וזה כל העניין, אריק שר לילדים בגובה העיניים כמו שהוא נהג להגיד, יוני ואני היינו צריכים רק להתכופף קצת.

[אריק שר מתוך השיר: "שבת בבוקר"]: שבת בבוקר יום יפה, אמא שותה המון קפה…

תומר: בעקבות האלבום אריק יצר פרויקט נוסף עם מוני ושיסל, קלטת ילדים. אריק בשירים מתוך האלבום החדש ועוד כמה ישנים, מוני ושיסל בקטעי קישור סלפסטיקים וחבורת ילדים שמקבלת מושב בשורה הראשונה להופעה של אריק איינשטיין.

[אריק שר מתוך השיר: "אדון שוקו"]: אדון שוקו הולך לבקר חבר שלו, אדון שוקו אחר…

אריק: כשלא הייתי רוצה ללכת לבית ספר מאיזה סיבה, או בחינה או איזה מורה שאני לא אוהב [קול של ילד: כל המורות] אז הייתי משחק אותה שכואבת לי הבטן. הייתי צריך לעשות הצגה טובה, לא ישר תופסים את הבטן: אוך אוך אוך אוך, זה לא, את הכאבי הבטן בהדרגה, זה קודם כל לא קמים בבוקר..

תומר: כל כך הרבה נכתב ודובר על ההסתגרות של אריק אחרי הירידה מהבמה. אבל הקלטת "כמו גדולים" הראתה שהוא עדיין כאן, במלוא כוחו ושוב, כמו תמיד, בתנאים שלו. אריק יושב, לבוש בווסט וחולצה בהירה, מחייך מאוזן לאוזן, מוקף בחבורת ילדים. הוא מדבר איתם, צוחק איתם, מתלהב ומתאכזב ביחד איתם ושר איתם שירים. פתאום הוא שוב הופיע מול קהל, כמו פעם, בתיאטרון, הוא הסתכל על הילדים וראה בהם את עצמו ,את הילד שיושב מאחורי הקלעים ומחכה לדגדוג של חלפי.

[אריק שר מתוך השיר: "בואי אמא"]: כל האור מזמן הלך לו, אל תלכי פתאום גם את. בואי אמא, בואי אמא, בואי שבי איתי מעט כל האור…

תומר: פרויקט הילדים של אריק ויוני יצא ב-1989, השנה שבה אריק איבד את אמא שלו, דבורה, והשנה שבה נולדה בתו, דינה. שם האלבום, "הייתי פעם ילד", לקוח משם של שיר שאריק כתב עוד ב-1971 אחרי מותו של אביו, יעקב. האיש שבזכותו אריק הגדיר את חייו על הבמה. יעקב איינשטיין נפטר במפתיע ב-18 ביולי 1970. אריק הרגיש חובה למורשת של אביו ולבני דורו, וגם לחבר הטוב של אביו, אברהם חלפי.

["עטור מצחך" מתנגן]

אריק: חלפי, כשנולדתי, מה הוא כותב לי? יעקב ודבורה איינשטיין, בראבו! [צחוק] כי אני, אתה יודע, תשואות לכם על המבצע, כן?

תומר: חלפי היה שם בשביל אריק מהרגע הראשון, נותן לו השראה, חיבוק ודגדוג בין הופעות על במה תיאטרון האוהל. כשאריק גדל, הוא גילה את הצד האחר של חלפי, צד שגם חלפי הצניע, שירים שהוא כתב. בשנות ה-70, כשכל המוזיקאים הישראלים פתחו את ספרי השירה והלחינו את אלתרמן, לאה גולדברג ורחל, חלפי כמעט ולא הולחן, הוא נשאר בצד, ליצן עצוב. המפגש הראשון של אריק עם שיר של חלפי היה עם אחד הטקסטים הכי חידתיים שלו.

[השיר "עטור מצחך"]: עטור מצחך זהב שחור אינני זוכר אם כתבו כך בשיר מצחך מתחרז עם עיניים ואור, אינני זוכר אם חרזו כך בשיר אך למי שתהיי חייו מלאי שיר.

תומר: אריק ויוני התחילו לעבוד על שיר, אבל נתקעו. יוני לא הצליח להתקדם עם הלחן. הסיפור על מה שפתר את הפלונטר כבר הפך למיתולוגיה.

יוני רכטר: נתקענו עם השיר הזה, נתקענו באמצע, ולקח לנו הרבה הרבה זמן, משהו כמו שנה, אני לא זוכר. כתבתי איזה חמש אופציות אחרות עד שהגענו לקטע.. 

מראיין: אהה… כן? 

יוני רכטר: כן. הרגשנו שזה לא פתור, שזה לא זה. ובאמת יום אחד הוא אמר לי, אולי תנסה להפריד את המילים, את - אוהבת - להיות - עצובה - ושותקת... זה פתאום נתן לי השראה והביא אותי למקום חדש.

[אריק שר מתוך השיר: "עטור מצחך"]: את אוהבת להיות עצובה ושותקת להקשיב לסיפור על קרוב, על רחוק, ואני…

תומר: הרושם מהסיפור הזה הוא הקשר העמוק שנוצר בין אריק ליוני והמעורבות הגבוהה של אריק במוזיקה עצמה ולא רק בביצוע. חלק מהתהליך שעליו דיברנו, היציאה לעצמאות והשליטה בכל אספקט של היצירה. למעלה משנה הוא עבד על שיר עם יוני, עזבו וחזרו, שינו והחזירו, שוב ושוב.

[אריק שר מתוך השיר: "עטור מצחך"]: עת אני בגופי נפרד ממך פרוש חלומי כמרבד

תומר: התיקון הזה, החידוד ליוני של הפרדת המילים, נבע מההבנה העמוקה של אריק את הטקסט ואת המשורר.

[אריק שר מתוך השיר: "עטור מצחך"]: אינני זוכר אם חרזו כך בשיר אך למי שתהיי חייו מלאי שיר.

אריק: זה איזשהו סגירת מעגל, אתה יודע, אתה בן של שחקן שהוא חבר שלך, ולימים פתאום אני מגלה אותו כמשורר, אני שר אותו, אני יודע, מעבר ליופי של השירה והשירים, גם הקטע האישי הזה של סגירת מעגל, שאני הכרתי אותו לאנשים שדרך השירים הוא מוכר זה גורם לי אושר רב. 

[אריק שר מתוך השיר: "צער לך"]: צער לך וצער לי, על כך מעידות העיניים…

תומר: שלוש שנים אחרי שיצא "עטור מצחך", ב-1980, חלפי הלך לעולמו. השנים שאחרי, שנות ההתכנסות של אריק, השנים שבהן הוא כתב, היו גם שנים של קריאה, קריאה בספרים של חלפי. אריק קרא שוב ושוב את השירים הקטנים והעצובים שלו. הוא מצא שפה משותפת עם האיש השקט הזה - השחקן, המשורר, הצנוע והנחבא אל הכלים. הוא הבין אותו כמו שאף אחד אחר לא הבין אותו.

[אריק שר מתוך השיר: "סתיו יהודי"]: סתיו יהודי, בארץ אבותיי, שולח בי, רמזי אלול 

אריק: יש לי כל הזמן הרגשה, שאנחנו מדברים עליו, ואם.. ואם הוא היה פה, הוא היה אומר כזה… נו.. לא צריך להגזים, אתה יודע, כן, הצניעות.

תומר: בשנת 1988 אריק ויוני הוציאו את "משירי אברהם חלפי", אחד האלבומים הכי אישיים של אריק, למרות שהוא לא כתב בו אף שיר. הקשר בין אריק לחלפי לא נגמר כאן. אריק חלם במשך הרבה שנים להוציא אלבום נוסף עם שירים של חלפי, אבל האלבום הזה יצא רק אחרי מותו של אריק. על הקבר שלו חרוט שיר קצר של חלפי. 

אריק: אני מצמצם את עצמי כדי נקודה אלמונית שלא להטריד בגופי מלכויות. 

תומר: בין סוף שנות ה-80 לתחילת שנות ה-90 אריק חווה פריחה יצירתית של ממש. הוא התנתק לחלוטין מעולם הבמה המעיק, ויצר לעצמו במות משלו, תיאטרליות של שירי חלפי, התקשורת עם הילדים ב"כמו גדולים" והוורסטיליות הקומית ב"כבלים". בניגוד למה שנהגו לומר עליו, אריק לא השתבלל ולא התבודד. הוא פשוט שוב ברא לעצמו עולם. הוא סגר מעגל עם עצמו כילד, יושב מאחורי הקלעים של האוהל ומחכה לראות את השחקנים. אבל זה לא נמשך הרבה זמן. באמצע העשור התנופה היצירתית נעצרה ואריק שיחק פחות ופחות. הוא כבר לא הצליח לברור לעצמו מחדש את העולם היצירתי שלו. הוא התכנס אל תוך עצמו, רחוק מהקהל, רחוק מהבמה. עשר שנים אחרי "כבלים" הוא עשה ניסיון אחד, אחרון, לחזור לשחק.

אריק: הארי פוטר ואבן החכמים מאת ג'יי קיי רולינג.

תומר: בשנת 2003 הוציא העיתון "ידיעות אחרונות" מארז של שמונה דיסקים: אריק איינשטיין מספר, הארי פוטר ואבן החכמים. אריק הקריא את אחד מספרי הילדים האהובים והמצליחים של התקופה, תוך שהוא משחק את כל הדמויות. הוא היה במיטבו, משחק, מחקה, צובע בקול המיוחד שלו את הספר המוכר והאהוב. אבל את הוצאת המארז הזה ליוו אקורדים לא כל כך נעימים. חברת NMC הוציאה צו מניעה וטענה שאריק מחויב להסכם איתה והמארז נעלם מהחנויות מהר. אריק מצידו עזב את החברה אחרי למעלה מ-20 שנה. הניסיון הזה מסמל את השנים האחרונות של אריק, שנים שלוו בלא מעט מאבקים וניתוקים מהסביבה היצירתית והחברתית שלו, כמו גם במאבק הפנימי שלו עם הסמל שהוא, עם ה"אריק איינשטיין" שהוא. במאבק הזה, בין אריק הפרטי לאריק הקנוני, נתעסק בפרק הבא.

[מוזיקה]

תומר: האזנתם לפרק השלישי במיני סדרה "אריק - רגל פה, רגל שם" מבית כאן 88 הסכתים. רשימת מקורות ניתן למצוא בעמוד ההסכת. אני תומר קריב, את הפרק הזה ערכתי עם תומר מולוידזון ונוגה קליין. 

סאונד ומיקס - אסף רפפורט.

הפקה - גיל מטוס וקבי דסטה. 

תחקיר - בר בלפר.

תודה לאייל שינדלר, ניר גורלי, עופרי גופר, עופרי מקוב, עינב יעקובי ותומר מיכלזון. תודה מיוחדת לבועז קראוזר על קטעי הנגינה. פרקים נוספים וסדרות נוספות תוכלו למצוא באתר כאן 88 וביישומון כאן. אנחנו נמצאים גם בכל יישומוני ההסכתים, בואו להגיד שלום בקבוצת כאן הסכתים בפייסבוק. 

[מוזיקה]

21 views0 comments

Comments


bottom of page