top of page

כאן 88 הסכתים - פינק פלויד - הצד האפל של הירח | פרק 2 - במנוסה

עדי קלינטון

אף אחד בסביבה של פינק פלויד לא האמין שהיא תצליח לשרוד ללא סיד בארט, אבל רוג'ר ווטרס, האדריכל, התחיל לקחת את הפיקוד והלהקה יצאה למסע של חיפוש מוזיקלי. הם התנסו בכתיבת מוזיקה לסרטים, שרפו מאות שעות באולפנים על אלתורים וניסויים בסאונד והתנסו במייצגים ויזואליים על הבמה. תו אחד פרץ את הסכר והוביל את פינק פלויד לכתוב את אחת היצירות הגדולות שלהם - זו שתוביל את דייוויד גילמור למרכז הבמה.

כתיבה, עריכה והגשה: גיל מטוס ותומר מולוידזון עריכת סאונד ועיצוב פסקול: אסף רפפורט מוזיקה מקורית: עמרי סקופ  

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/08/2023.

[חסות]

פתיח: אתן מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

תומר: בשנת 1986, כשנה אחרי שרוג'ר ווטרס עזב את פינק פלויד, הוא תבע את שאר חברי הלהקה על הזכות להשתמש במותג פינק פלויד.

גיל: לדבריו, הרצון שלהם להמשיך בלעדיו היה שווה ערך לכך שחברי הביטלס הנותרים יוציאו אלבום ללא ג'ון לנון.

תומר: זו אולי השוואה גרנדיוזית, אבל אם ווטרס הוא לנון בסיפור הזה, אז דיוויד גילמור הוא מקרטני.

(מוסיקה: פתיח של השיר Breathe" / Pink Floyd")

גיל: שנות ה-60 מלאות בסיפורים על להקות שהוציאו אלבום אחד והתפרקו. זה היה יכול להיות בקלות גם הגורל של פינק פלויד. הרי כל מי שהיה סביבם היה בטוח שבלי הסולן והגיטריסט, סיד בארט אין להם סיכוי.

תומר: אבל דווקא העזיבה של בארט הייתה הלבנה, שסביבה כל החומה החלה להיבנות.

גיל: מי שהתחיל להניח את הלבנים ולקחת פיקוד, היה רוג'ר ווטרס. הסטודנט לשעבר לארכיטקטורה, הפך לאדריכל הראשי של הלהקה.

תומר: אפשר לומר שהשאפתנות שלו היא זו שתדחוף קדימה את פינק פלויד לאורך השנים ותוליד את הפרויקטים הגרנדיוזיים שיגיעו, כולל האלבום שלשמו התכנסנו.

גיל: אבל היא גם תוביל אותו למחשבה שהשלם קטן מסך על הקו, ומשם לפרידה מכוערת.

תומר: כמו שפינק פלויד ללא בארט היא להקה אחרת, כך גם פינק פלויד ללא כל אחד אחר מחבריה היא לא אותה להקה.

גיל: רוג'ר ווטרס לא היה מגיע לבדו לפסגות שאליהן הגיעה ללא שאר חבריה להקה. ובמיוחד ללא הילד החדש בשכונה, דיוויד גילמור.

(המוסיקה ממשיכה ברקע)

תומר: הזוגיות המוזיקלית שלהם היא סוד הקסם של פינק פלויד. איזון מדויק ושברירי.

גיל: ובמשך פחות מעשור… הזוגיות הזו גם הולידה כמה יצירות מופת.

תומר: בסופו של דבר, ווטרס וגילמור הם שני הפכים, והזוגיות הזו נגמרה בצלילים צורמים. כאלה שעדיין מהדהדים בטוויטר גם כמה עשורים אחרי.

גיל: אבל אנחנו עדיין בסוף שנות השישים, ופינק פלויד היא עדיין דמוקרטיה.

(השיר ממשיך ברקע)

תומר: אתם מאזינים למיני סדרה, פינק פלויד "הצד האפל של הירח" מבית כאן שמונים ושמונה הסכתים. אני תומר מולוידזון.

גיל: ואני גיל מטוס. את הפרק הזה נעביר בחיפוש אחר הזהות החדשה של פינק פלויד.

תומר: בין אלבום הבכורה לבין "Dark Side of the Moon", פינק פלויד הוציאו אלבומים אקספרימנטליים ומגוונים, הקליטו מוזיקה לסרטים, למדו את רזי ההקלטה, ההפקה, והיצירה.

גיל: הצעדים הראשונים של פינק פלויד בלי בארט והמנהלים שהימרו עליו לא היו קלים.

תומר: הלהקה שהיום אנחנו מכירים כתאגיד ענק ועשיר, חיה אז בעוני ונוהלה בצורה מחפירה.

גיל: בחלק מההופעות לא היה להם ציוד מספק, ובפעמים אחרות הם נתקעו ללא כסף לנסיעה חזרה.

תומר: האלבום השני שלהם, "A Saucerful of Secrets", ראה אור ביוני 1968 ונכשל. המבקרים הכתירו אותו כשעמום מלודי-הרמוני ולירי.

(שיר ברקע: Point Me at the Sky" / Pink Floyd")

Hey Eugene

This is Henry McClean

And I've finished my beautiful flying machine

And I'm ringing to say

גיל: הסינגל "Point Me at the Sky", שנכשל גם כן, היה למעשה הסינגל האחרון של פינק פלויד עד לימי "Dark Side". חברי הלהקה גם הצהירו, אנחנו לא להקה של סינגלים, אנחנו להקה של אלבומים בלבד. יומרה שתוביל בסוף לאלבומי הקונספט הגדולים שלהם.

תומר: "A Saucerful of Secrets" לא היה חלוצי כמו האלבום הבכורה, ובטח שלא היה מגובש כמו "Dark Side". מעין אלבום ביניים, לא פינק פלויד של בארט, ולא פינק פלויד של ווטרס וגילמור.

גיל: אבל הוא כן הביא איתו בשורה ויזואלית חשובה לעולם של פינק פלויד, ולעולם המוזיקה בכלל.

תומר: עטיפת האלבום שילבה מספר תמונות, כולל עמוד מתוך הקומיקס דוקטור סטריינג'. התמונות עוצבו זו על גבי זו, כך שהופיעו בו זמנית וישתלבו אחת בתוך השנייה.

גיל: קצת כמו המוזיקה של פינק פלויד, גם העטיפה הייתה חלומית. ניסיון להציג מצבי תודעה משתנים.

תומר: שני המעצבים שעיצבו אותה, הגיעו יום אחד למשרד שלהם, וגילו שמישהו כתב על הדלת את המילה היפנוסיס.

גיל: לא היה להם מושג מי כתב את זה או למה, אבל הם מצאו שם חדש לעסק שלהם. אחת ההשערות שלהם, אגב, היא שהכותב הוא חבר ילדות שלהם מקיימברידג', סיד בארט.

תומר: היפנוסיס חתומה כמעט על כל העטיפות האייקוניות של פינק פלויד. לחיצת היד המפורסמת של "Wish You Were Here", החזיר המעופף מעל המפעל של "Animals", האוזן מתחת למים ב-"Meddle", וכמובן שגם המנסרה ב-"Dark Side".

גיל: ולא רק פינק פלויד. בקטלוג העצום של היפנוסיס תמצאו מלא עטיפות אלבומים Yes, Electric Light Orchestra, Emerson, Lake & Palmer, לד זפלין, פול מקרטני ו-ווינגס, פיטר גבריאל ועוד רבים.

תומר: "A Saucerful of Secrets" הייתה עטיפת האלבום הראשונה שהם עיצבו אי פעם.

גיל: בשנים הראשונות ללא סיד בארט, פינק פלויד הייתה מגובשת ויזואלית יותר משהיא הייתה מגובשת מוזיקלית.

תומר: הם היו להקה ללא סולן כריזמטי כמו מיק ג'אגר או רוברט פלאנט, או במילים אחרות, ללא סמל מין. כמו ארבעה שותפים במשרד אדריכלות שרצו לשים את היצירה בקדמת הבמה ולא את עצמם.

גיל: זו אחת הסיבות שהם נמשכו למצגי ענק ויזואליים ומופעי קונספט. אחד הראשונים שבהם היה המופע "The Final Lunacy".

תומר: המופע עסק בשיגעון ובוצע ברויאל אלברט הול ביוני 1969, כשנה אחרי שבארט ננטש. הקונספט של "The Dark Side", אלבום שעסק בין היתר בחרדות ושיגעון, התחיל הרבה לפני שנהוג לחשוב.

גיל: הוא נולד ברגע שבו בארט התחיל לאבד קשר עם המציאות. מהרגע שהוא יצא מהתמונה, פינק פלויד כבר התחילה לחטט בפצעים.

(“Cymbaline” / Pink Floyd)

The lines converging where you stand

They must have moved the picture plane

The leaves are heavy around your feet

You hear the thunder of the train

And suddenly it strikes you

That they're moving into range

And Doctor Strange

Is always changing size

And it's high time…

תומר: גם הפעם הם השתמשו במערכת הקוואדרופונית שלהם לייצר סראונד ולשלוח אפקטים לחלל של העולם. וחוץ מהמוזיקה עצמה, על הבמה קרו עוד דברים.

גיל: אחד מהרודיז (Roadies) עלה לבמה מחופש לגורילה, צמד תותחים ירה קונפטי, והיו גם פצצות עשן. באחד הרגעים הוא העלה לבמה שולחן וסביבו ישבו אנשי צוות ששתו תה בזמן שהאזינו לרדיו.

תומר: על טריק דומה, רוג'ר ווטרס יחזור בהופעות הסולו שלו כעבור שנים.

גיל: הטירוף האחרון היה עוד דוגמה לחזון של ווטרס ליצור משהו גדול יותר ממופע רוק. הוא רצה ליצור מצג אומנותי ענק.

תומר: כבר כשהם היו נערים בקיימברידג', ווטרס הביע סלידה מהפשטות של הרוקנרול. בזמן שכולם נמשכו למרד החדש, הוא טען שרוקנרול הוא כמו ספרות הביט, רק ללא תוכן. כלומר, מרד לשם מרד, ללא מהות.

גיל: השירים מהמופע "The Final Lunacy" מצאו דרכם בתפזורת לאלבומים הבאים של הלהקה.

תומר: אבל הקונספט והחזון האומנותי הגדול יחכו לשלב מאוחר יותר.

גיל: בינתיים, הגישה הסינמטית של פינק פלויד מצא פורקן בפסקול הסרט "More". סרט שעסק בטרמפיסט גרמני שמגיע לאיביזה ומתמכר לסמים.

תומר: במאי הסרט לא רצה מוזיקה שתלווה סצנות מסוימות כפי שבדרך כלל היה נהוג. הוא רצה שהמוזיקה תהיה בתוך העלילה של הסרט.

גיל: הסרט "More", שהוקרן בבכורה במאי 69' בפסטיבל קאן, נכשל ונשכח. האלבום של פינק פלויד לעומת זאת, הגיע למקום התשיעי במצעד הבריטי ואפילו הוליד כמה שירים שנשארו איתם.

(“Green” / Pink Floyd)

Green is the color of her kind

Quickness of the eye deceives the mind

תומר: במאי הסרט "More" סיפר שווטרס היה הכוח הקריאטיבי מאחורי הלהקה, ושהוא לא האמין באיזו מהירות הוא קיבל ממנו שירים חדשים. בתוך משהו כמו שבועיים, הכל כבר היה מוכן.

גיל: ווטרס היה המנוע המרכזי של ההרכב עוד מימי בארט. הוא דחף וקידם את הפן המקצועי ולכן הוא גם מילאת החלל האומנותי שנוצר אחרי.

תומר: מי שסבל מכך במיוחד היה הקלידן ריק רייט שהיה השותף מרכזי של בארט בתהליך היצירה באלבום הראשון. הוא אפילו שקל לעזוב רק כדי להמשיך ליצור איתו.

גיל: רייט הבין מהר שאין סיכוי לבנות על בארט. אבל הוא גם מעולם לא הצליח למצוא שותפות יצירתית עם ווטרס. ולימים, ווטרס גם יפטר אותו מהלהקה.

תומר: על פי חלק מהמקורות, ווטרס תיאר את עצמו לעיתונאים בתחילת דרכה של הלהקה כאדם אגרסיבי.

גיל: בכתבה על פינק פלויד מ-67' במגזין הבריטי "Disc and Music Echo", ווטרס מתואר כאדם קשוח ואפילו מרושע. חזות שהתגבשה עם השנים ונסיבות החיים.

תומר: אביו הפציפיסט של ווטרס ויתר על העקרונות שלו אחרי זוועות הבליצקריג, המתקפה האווירית על בריטניה. הוא התגייס לצבא הבריטי ומצא את מותו בחזית האיטלקית.

גיל: ווטרס גדל בלי דמות אב. נאחז בתמונות ובסיפורים, ונושא מטען כבד שהוא עתיד לפרוק בשירים. בילדות הוא הסתבך לא מעט בגלל הלשון החדה שלו, ועורר לא מעט זעם בקרב ילדים ומורים.

תומר: באחת התקריות הקשות חבורת ילדים הקיפה אותו, וכולם הכו אותו בתורם.

גיל: ההתנכלויות שהוא חווה מילדים ומורים, היוו את הבסיס לרגעים הבלתי נשכחים באלבום ובסרט "The Wall". לימים ווטרס יאמר:

תומר: "כולם תמיד אמרו לי בבית הספר שאני חסר תקנה וששום דבר לא ייצא ממני. לקחתי אחריות בפינק פלויד כי אף אחד אחר לא רוצה לעשות זאת. אני יודע שאני יכול להיות אדם קשה. אני מוצף במחשבות ורעיונות, ובמובן מסוים היה קל יותר לשאר חברי הלקה לזרום איתי מאשר להתנגד"

גיל: למרות שווטרס לקח פיקוד על הלהקה, פינק פלויד עדיין המשיכה מהנקודה שבה הם עצרו עם בארט. מרחפים בחלל, ללא כיוון.

תומר: מי שעתיד לתפוס את ההגה ולייצב את הספינה, עדיין פחד לעשות את זה. היכולת של דיוויד גילמור להתבטא מוזיקלית שווה ליכולת של ווטרס להתבטא מילולית. אבל בתחילת דרכו בפינק פלויד, הוא לא מצא את עצמו.

גיל: גילמור לא נמשך לגישה המוזיקלית של בארט ולג'אמים אבסטרקטיים בחלל.

תומר: וגם לא לגישה השכלתנית והג'אזית של ווטרס.

גיל: הוא הגיע מגישה מוזיקלית יותר מיושבת, רגשית ובלוזית. לימים הוא אמר:

תומר: "אם להיות כן, לא הייתי מעוניין כל כך בכיוון המוזיקלי הנוכחי של פינק פלויד כשהצטרפתי ללהקה. בהתחלה הייתי צריך להתאים את עצמי אליהם. הייתי מובך עד כדי כאב. ניגנתי עם הגב לקהל, הייתי לחוץ מאוד ולא בטוח בעצמי. ולא ידעתי מה לנגן. התחלתי להשתחרר רק כשהתחלנו לעבוד על חומרים חדשים שלא נוצרו בתקופה של בארט".

גיל: באלבום הבא של פינק פלויד, גילמור קיבל הזדמנות להתבטא מוזיקלית באופן שבו הוא לא התבטא מעולם.

תומר: "Ummagumma"' סלנג קיימברידג'י למילה סקס, ראה אור בנובמבר 1969.

גיל: והוא היה אפילו מוזר יותר מהאלבומים הקודמים של פינק פלויד.

(מוסיקת רקע מ-"Ummagumma")

תומר: החלק הראשון באלבום הכפול, הוא אלבום הופעה.

גיל: החלק השני הוא ניסוי שבו כל אחד מחברי הלהקה קיבל חצי צד באלבום, והתבקש להקליט קטע סולו ארוך מבלי ששאר חברי הלהקה יתערבו.

(המוסיקה ממשיכה)

תומר: כשתסיימו להאזין לפרק הזה, תעשו השוואה בין הסיום של שיר "The Narrow Way Part 3" של גילמור מאלבום "Ummagumma", לבין הסיום של "The Dark Side of the Moon" יש לנו תיאוריה קטנה.

(מוסיקת הסיום של "Dark Side of the Moon")

גיל: אם לחזור לעובדות ול-"Ummagumma"' אז המשותף לכל השירים בחצי השני של התקליט, זה שהם נשמעים כאילו כל אחד מחברי הלהקה נשאר להתפרע לבד באולפן, בלי שאף אחד יפקח או ינחה.

תומר: כעבור שנים, ווטרס הודה שזו הייתה טעות.

גיל: היה עדיף אם כל אחד היה מתרחק, כותב את הקטע שלו, ואז היינו מדברים ביחד על הדברים. אני לא חושב שזה נכון לעבוד בבידוד טוטלי.

תומר: אבל זה היה צעד אחורה כדי ללכת קדימה.

גיל: המתופף ניק מייסון כתב באוטוביוגרפיה שלו, שזה הרגע שבו הוא הבין שהשלם גדול מסך חלקיו.

תומר: פינק פלויד התפזרה במרכאות כדי להתגבש.

גיל: אגב, עטיפת האלבום המפורסמת, שהיא תמונה בתוך תמונה בתוך תמונה, הייתה למעשה הפעם השנייה והאחרונה שבה אפשר לראות את חברי הלהקה על עטיפות האלבומים. מכאן, הכל יהיה אומנותי ויצירתי יותר, בלי אדם אחד בקדמת התמונה או הבמה.

תומר: "Ummagumma" היה האלבום האחרון של פינק פלויד בשנות ה-60. ולמרות שזה נשמע כמו מתכון לאסון, באופן מפתיע, הוא הצליח להגיע למקום המקום החמישי במצעד. הכי גבוה שפינק פלויד הצליחה עד אז, וגם הביקורות היו טובות.

גיל: התזמון היה מדויק. האלבום יצא בסופה של שנת 69'. השנה שבה הוכנה הקרקע ליצירות מורכבות יותר וקשות לעיכול.

תומר: קינג קרימזון כבשו את אותו המקום שבועיים קודם לכן עם אלבום הבכורה "In the Court of the Crimson King" ו- The Who הוציאו באמצע השנה את "טומי", שהכין את הקרקע לשנות ה-70.

גיל: הפרויקט הראשון של פינק פלויד לעשור החדש היה פסקול לסרט שהילל את תרבות הנגד של העשור הקודם, שנות ה-60.

תומר: אחרי ההצלחה של "Blow-up", "יצרים", שהופק בתקציב די נמוך, הבמאי האיטלקי מיכלאנג'לו אנטניוני כבר קיבל תקציב נאה לסרט הבא שלו.

גיל: כזה שאפשר לו לממן את השהות של פינק פלויד במלון ברומא, רק כדי שהם יהיו זמינים להקליט מוזיקה חדשה לסרט שלו.

תומר: הסרט "נקודת זבריצקי" עוסק בפעיל פוליטי צעיר שגונב מטוס קל וטס איתו לאזור המדבר בקליפורניה.

גיל: בדרך הוא מתאהב בצעירה אידיאליסטית והם מגיעים לנקודת זבריצקי, בעמק המוות בקליפורניה. שם, באחת הסצנות הזכורות בסרט, אפשר לראות אורגיה המונית במדבר.

תומר: הסרט הציג ביקורת על אמריקה הלבנה והבורגנית, אבל זה לא היה מספיק. בזמן אמת, "נקודת זבריצקי" היה כישלון מוחץ.

גיל: רק במשך השנים הוא זכה למעמד של סרט קאלט. הרבה בזכות הפסקול, שכלל את המוזיקה של הגרייטפול דד, The Young Bloods, וגם שלושה שירים של פינק פלויד.

(מוסיקה ברקע)

תום: על פניו זו עוד אנקדוטה בסיפור של פינק פלויד. אבל אופן העבודה של הלהקה סביב הסרט מצביע על דפוס שיאפיין את פינק פלויד לאורך השנים.

גיל: מעין מדיניות לא רשמית, לפיה, שום דבר לא נזרק. לפעמים, גם רעיון מוזיקלי קטן שנגנז או לא הצליח בזמן אמת, יכול להופיע שוב בהמשך.

תום: זה הסיפור של "The Violent Sequence", קטע אינסטרומנטלי קצר שריק רייט כתב עבור הסרט.

גיל: הקטע הזה נשאר מחוץ לפסקול, הרחק מאוזני הקהל, עד ששלוש שנים אחר כך הוא הפך לבסיס של אחד השירים הכי מצליחים של פינק פלויד.

(“Us and Them” / Pink Floyd)

Us

And them…

תום: "Us and Them" הוא לא החוליה היחידה שמקשרת בין "נקודת זבריצקי" ל-"Dark Side of the Moon"

גיל: בקטע "Hardbeat Pig Meat" שכן נכנס לפסקול, פינק פלויד הקליטה סאונד של פעימות לב, ושילבה אותן עם כלי הקשה ושיחות רנדומליות.

(קטעי שיחה שמושמעים בשיר:)

"These states report life expectancy..." "We'll see if the engine is doubled..." "And I said we found..."

תומר: גם הרעיון הזה יחזור שוב ב-"Dark SIde"

(קטעי שיחה שמושמעים ב-"Dark Side of the Moon")

"I know I didn't add my clothes to your stuff." "They had to explain why you were mad."

גיל: ואם כבר אנחנו מדברים על פסקול, אז הנה עוד אנקדוטה מעניינת.

תומר: באותם ימים, ווטרס עבד יחד עם המוזיקאי סקוטי רון גיסין על סרט חינוכי בשם "The Body", סרט תודות גוף האדם.

גיל: אפילו משפט קטן שווטרס כתב לפסקול הזה מצא את דרכו בסוף ל "Dark Side"

"We breathe in the air..." (Taken from the movie “The Body”)

"We breathe in the air..." (Taken from the song “Breathe” / Pink Floyd, from the album “The Dark Side of the Moon”)

תומר: אותו רון גיסין היה גם שותף של פינק פלויד ביצירת הקלטת האולפן הכי שאפתנית שלהם עד לאותה נקודה.

גיל: היצירה "The Amazing Pudding" התחילה כקטע גיטרה מערבוני של גילמור.

(קטע הגיטרה נשמע ברקע)

גיל: הוא התארך לכמעט 24 דקות אחרי שווטרס ביקש מגיסין לעזור ללהקה ולהוסיף תזמורת גרנדיוזית עם כלי נשיפה וכלי מיתר.

תומר: פינק פלויד מסרו לגיסין את ההקלטה בלי הנחיות או הסבר כלשהו למה הם רוצים שיקרה. הם טסו לסיבוב הופעות בארצות הברית בניסיון לפרוץ את גבולות ההצלחה מחוץ לאי הבריטי.

גיל: הם חזרו מארצות הברית כשהם עדיין אנונימיים בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

תומר: פינק פלויד חזרו ונכנסו הישר לאולפני Abbey Road לסשנים מסורבלים עם מוזיקאים שהתחלפו באמצע אחרי שהם לא הבינו מה גיסין רוצה מהם

גיל: בסופו של דבר, השתתפו בהקלטות עשרה נשפנים, מקהלה של 16 זמרים וזמרות, ונגן צ'לו אחד

תומר: "The Amazing Pudding" חולקה לשישה פרקים עם שמות מוזרים, ובסוף גם השם של היצירה עצמה הוחלף.

גיל: רגע לפני שפינק פלויד עמדו לנגן אותה בתוכנית רדיו ב-BBC הם החליטו לחפש לה שם חדש. גיסין הציע לחברי הלהקה לעיין בעותק של עיתון יומי שהיה במקום, כדי למצוא השראה.

תומר: ווטרס ראה שם כתבה על אישה בהריון ועל קוצב לב שפועל בכוח גרעיני, ובתוך רגע נשלפה הכותרת של היצירה ושל האלבום, "Atom Heart Mother".

גיל: כלפי חוץ, לא הייתה שום בשורה חדשה ב-"Atom Heart Mother", האלבום החמישי של פינק פלויד.

תום: האלבום והיצירה יצאו באוקטובר 1970, כשרוק סימפוניק כבר היה חלק מהנוף ונראה היה שלהקות רוק מתקדם התחרו זו בזו מי תקליט יצירה ארוכה יותר

גיל: אבל כלפי פנים זו הייתה נקודת מפנה, ואפשר לשמוע כאן באחד מהחלקים של היצירה כמעט ניסוי כלים לקטע האינסטרומנטלי "Any Color You Like" מ-"Dark Side".

תומר: באופן כללי, הסאונד של האלבום הזה נשמע קרוב יותר ל-"Dark Side" מאשר האלבומים שקדמו לו

גיל: וזו הייתה גם הפעם הראשונה שבה פינק פלויד עבדה עם טכנאי הסאונד אלן פרסונס, מי שהיה דומיננטי מאוד ב-"Dark Side" ואפילו היה מועמד לגראמי. אבל אנחנו שוב מקדימים את המאוחר.

תומר: היצירה, "Atom Heart Mother", מילאה את כל הצד הראשון של האלבום. אחרי כמעט 24 דקות של מוזיקה בלבד, הצד השני נפתח עם שיר שיש בו מילים, ולא סתם מילים

גיל: זה היה טקסט של ווטרס שמתייחס לחבר סיד בארט שהלהקה השאירה מאחור, והוא עוסק בנושא שתכף יעמוד במרכז הטקסטים של הלהקה, הפחד משיגעון ואובדן השפיות.

(“If”/ Pink Floyd)

If I go insane, please don't put your wires in my brain..

תומר: לצד שני שירים נוספים, האלבום נחתם באחד השירים המוזרים בקטלוג של פינק פלויד.

גיל: 13 דקות של מוזיקה אינסטרומנטלית כשברקע אפשר לשמוע את אחד מהרודיז של הלהקה, אלן, לא פרסונס, מכין לעצמו ארוחת בוקר במטבח של המתופף מייסון.

תומר:"Alan's Psychedelic Breakfast" הוא שיר שמבטא את החיבה של פינק פלויד להקלטות שטח ואפקטים של סאונד, אבל הוא גם היה אקורד הסיום הצורם של האלבום ומה שגרם לחברי הלהקה להתנער ממנו בהמשך.

גיל: ואי אפשר שלא לדבר על העטיפה, כי בזמן אמת דיברו עליה לא פחות מאשר על המוזיקה עצמה. היא הייתה הדבר הכי רחוק מהסאונד הפסיכדלי של פינק פלויד או מכל עטיפת האלבום שלהם עד לאותה נקודה.

תומר: חברי הלהקה ביקשו הפעם עטיפה פשוטה, והיפנוסיס לקחו את זה לקצה.

גיל: בנסיעה באזור כפרי לא רחוק מלונדון אחד המעצבים בחברה פשוט עצר את הרכב בצדי הדרך וצילם פרה רועה באחו.

תומר: כשהוא הציג את התמונה ללהקה, ווטרס פרץ בצחוק. הם אהבו אותה והתעקשו שזאת תהיה עטיפת האלבום.

גיל: ואם זה לא מספיק, הם רצו רק את התמונה של הפרה בלי שום כיתוב, ללא השם של הלהקה וללא השם של האלבום.

תומר: בחברת התקליטים EMI די נחרדו מהעטיפה, אבל בסופו של דבר נאלצו לשתף פעולה. ביום שהאלבום יצא הם אפילו הביאו עדר של פרות לצילום של מודעת היח"צ.

גיל: ועם כל הביקורת העצמית של חברי הלהקה והעטיפה שהיה בה פוטנציאל חבלה, "Atom Heart Mother" הוא האלבום הראשון של פינק פלויד שהגיע למקום הראשון במצעד הבריטי.

תומר: או כמו שגילמור בחר לנסח את זה, "בפעם הראשונה הרווחנו יותר מאנשי הצוות שלנו".

גיל: האלבום הביא את פינק פלויד לראש המצעד וסיפק שקט כלכלי, אבל הוא לא הצליח לספק את הרעב של חברי הלהקה.

תומר: גילמור אמר שהאלבום היה מלא בזבל, "היינו בנקודת שפל. אני חושב שגירדנו את הקצה של החבית באותה תקופה".

גיל: ובמשך כמה חודשים פינק פלויד המשיכה לגרד את התחתית של החבית.

תומר: בינואר 71' הם עבדו ב-Abbey Road על אלבום שמעולם לא ראה אור. לימים הוא זכה לשם "Household Objects".

גיל: במשך ימים על גבי ימים הם ערכו ניסיונות בסאונד, הקליטו צלילים של מצתים, כוסות יין, גומיות ושלל אובייקטים. יוצרים אקורדים מתיפוף על בקבוקי בירה ומקצבים מצלילים של קריעה, ב-"ע", של עיתון.

תומר: בסשנים אחרים הם החליטו שכל אחד מחברי הלהקה ינגן מה שהוא רוצה במקביל כל עוד זה בסולם מסוים, מבלי שהם ישמעו את זה את זה. "זה היה איום ונורא", הודה גילמור.

גיל: גם הטכנאים שעבדו ב-Abbey Road זוכרים שהסשנים של פינק פלויד תמיד היו ארוכים מדי.

תומר: "בגדול, אנחנו הלהקה הכי עצלנית בהיסטוריה", אמר גילמור. "להקות אחרות היו נחרדות אם הן היו רואות איך אנחנו מבזבזים את הזמן שלנו באולפן".

גיל: ובשנות ה-70, זמן אולפן היה משאב יקר.

תומר: את ערימת ההקלטות שלא הובילו לשום מקום, הם כינו Nothings, והם ספרו אותן "כלום אחד", "כלום שתיים" עד "כלום מספר עשרים וארבע".

גיל: כמעט אפשר היה לקבוע ש-"לא יהיה כלום, כי אין כלום"

תומר: אבל היה משהו אחד שתפס את תשומת הלב של פינק פלויד ולא הרפה. זה היה תו אחד, התו C שריצ'רד רייט ניגן בקצה של הצלילים הגבוהים בפסנתר.

גיל: את התו הזה הוא העביר דרך מגבר לסלי. מגבר שהיה מיועד לקלידים ובבסיס שלו יש רמקול שמסתובב.

תומר: דרך מגבר הלסלי, התו הבודד הזה נשמע כמו מכ"ם של צוללות. כאילו הוא הגיע מסוף העולם או ממעמקי הים. צורם וחלוד, מפחיד ומהפנט בו זמנית. התו הבודד הזה פרץ את הסכר.

(“Echoes”/Pink Floyd)

Overhead the albatross

Hangs motionless upon the air…

גיל: החבית התמלאה. פינק פלויד מצאו את ההשראה ויצרו ממנו אפוס בן 23 דקות.

תומר: "Echoes" היה השיר שבו נמצא האיזון המושלם בין שני הקצוות המגנטיים שהחלו להוביל את פינק פלויד אחרי בארט.

גיל: על פי מייסון, גילמור זיהה בתהליך היצירה של "Echoes" את הדרך קדימה. גילמור, שירש מבארט לא רק את תפקיד הגיטריסט, אלא גם את תפקיד הזמר המרכזי בלהקה, התחיל לקחת את הפיקוד על המוזיקה ולהשאיר את הטקסטים לווטרס.

תומר: זה לא שגילמור הלחין מעכשיו את כל השירים של ווטרס, הוא פשוט התחיל לנווט את העיבודים ולוודא שהכל יושב ביחד בצורה מוזיקלית והגיונית. בראיון הוא אמר:

גיל: "לא הרגשתי שיש לי את הכישורים להתערב בכתיבת המילים. זו הייתה המחלקה של רוג'ר, ולא רציתי להתערב בזה. ורוג'ר גם לא רצה עזרה בזה. הייתי בעצמי האיש שאחראי על המוזיקה, מי שמוודא שהכל משתלב יחד".

תומר: בניצוחו של גילמור, פינק פלויד יצרה מוזיקה עם מימד רגשי מספיק חזק כדי לשאת את הטקסטים של ווטרס.

גיל: המילים של "Echoes" עסקו בתחושת ניתוק מהמציאות שהוא חווה לפני שנים בלונדון עם העזיבה של בארט.

תומר: זה שיר על קשרים בין בני אדם ועל הפוטנציאל שיש לבני אדם לזהות אנושיות אחד אצל השני, על הבחירה באמפתיה ולא בכעס וקונפליקטים. נושאים שימשיכו להעסיק את חברי הלהקה גם בשנים הבאות. בראיון סוער ל CNN מ-2022 על הפוליטיקה בהופעות שלו, ווטרס ציטט את השיר ואמר:

Strangers passing in the street

By chance, two separate glances meet…

גיל: "שני זרים פוסעים ברחוב ושני המבטים הנפרדים שלהם נפגשים במקרה. ואני זה אתה ומה שאני רואה זה אני." "המסר שלי לא השתנה", הוא אמר. "אני מזהה את האנושיות שבך אבל אני גם מזהה את האנושיות אצל הרוסים, הסינים, האוקראינים, התימנים והפלסטינאים".

תומר:"Echoes" מילא את כל הצד השני ב-"Meddle", האלבום השישי של פינק פלויד שיצא באוקטובר 1971.

גיל: הצד הראשון נפתח עם שיר שקשור יותר לעבר של פינק פלויד. שיר פרוגרסיבי, אינסטרומנטלי ואינטנסיבי שיש בו רק שורה אחת של טקסט: יום אחד אני אחתוך אותך לחתיכות קטנות.

(“One of These Days” / Pink Floyd)

One of these days i’m gonna cut you into little pieces..

תומר: "One of These Days" הוא היוצא מן הכלל באלבום שמתחיל להתנתק מהעבר של פינק פלויד כלהקת ספייס רוק או רוק מתקדם.

גיל: אלבום שיש בו שירים הרבה יותר רכים ומלודיים מכל דבר שפינק פלויד יצרו לפני.

תומר: בניצוחו המוזיקלי של גילמור, פינק פלויד פנתה לאט ובהדרגה לכיוונים פחות אבסטרקטיים או מורכבים.

גיל: שני האלבומים הראשונים של הלהקה היו ניסיון מעט אלים של חברת התקליטים לחלוב שירי פופ מלהקת אוונגרד.

תומר: אחרי שני האלבומים האלו, הרסן שוחרר ובהדרגה פינק פלויד התפזרו לכל עבר.

(“A Pillow of Winds” / Pink Floyd) A cloud of eiderdown

Draws around me

Softening a sound.

גיל: באלבום "Meddle" התחילה ההתכנסות חזרה. נקודת האמצע בין שתי הקצוות.

תומר: "Meddle היה האלבום הראשון שעבדנו עליו ביחד כלהקה באולפן מאז "A Saucerful of Secrets". כתב מייסון באוטוביוגרפיה שלו.

גיל: במילים אחרות, מייסון טוען ש-"Meddle", האלבום השישי של פינק פלויד, הוא האלבום שבאמת הגיע אחרי האלבום השני.

תומר: היצירה הגדולה הראשונה שלהם ללא סיד בארט.

גיל: אחרי שלוש שנים והרבה שנות והרבה ניסיונות, הם סוף סוף השתחררו מהצל של העבר שלהם, והתחילו לדמיין את העתיד של פינק פלויד.

תומר: האיזון בין יינג ויאנג, הצד האפל והצד המואר של ההר נמצא. ווטרס המוחצן הבוטה והיהיר מול גילמור המופנם המנומס והצנוע, יחד עם מייסון הדיפלומט ורייט הנחבא אל הכלים.

גיל: האלבום "Meddle" היה המבשר של "Dark Side of the Moon", אמר גילמור, "זו הפעם הראשונה באמת שהיינו בפוקוס".

(“Echoes” / Pink Floyd)

And no one sings me lullabies

And no one makes me close my eyes…

תומר: האזנתם לפרק השני של פינק פלויד, הצד האפל של הירח, מיני סדרה מבית כאן שמונים ושמונה הסכתים. פרקים נוספים והסדרות נוספות תוכלו למצוא באתר כאן שמונים ושמונה וביישומון כאן.

גיל: אנחנו נמצאים גם בכל יישומוני ההסכתים

תומר: רשימת מקורות ניתן למצוא בעמוד ההסכת.

גיל: את המיקס והסאונד של הפרק ערך אסף רפפורט.

תומר: מוזיקה מקורית, עמרי סקופ.

גיל: תודה לאייל שינדלר, בר בלפר, נוגה קליין, סיוון טאטי, עופרי גופר, עופרי מקו עינב יעקובי, עמית בהר ותומר קריב.

תומר: אני תומר מולווידזון.

גיל: ואני גיל מטוס. בואו להגיד שלום בקבוצת כאן הסכתים בפייסבוק.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

12 views0 comments

Comments


אוהבים פודטקסטים? הישארו מעודכנים!

הרשמו וקבלו עדכונים לכל תמלולי הפודקאסטים

תודה שנרשמת

  • Whatsapp
  • Instagram
  • Facebook

כל הזכויות שמורות © 

bottom of page