top of page

כאן 88 הסכתים - אריק - רגל פה, רגל שם | פרק 4 - תוף בודד

אריק איינשטיין יצר מהפכה בתרבות הישראלית. הוא היה אחד האנשים שיצרו כאן שפה מוזיקלית חדשה, נטולת לאומיות, אישית ואינטימית, עם שירים שהפכו חלק בלתי נפרד מפסקול החיים של כולנו. אבל אז משהו השתבש. אריק רצה להמשיך ולהשמיע קול, אבל התרבות שהמליכה אותו והפכה אותו לסמל הישראליות, התחילה להתרחק ממנו, והוא ממנה.

 

[קריינית]: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי. 

תומר קריב: השנה היא 1969, חודש אוגוסט, קיץ תל אביבי לוהט ומיוזע. על החול החם של חוף שרתון מוקמת במה מאולתרת. האירוע - ציון שנה לפלישה הסובייטית לצ'כיה. מאחורי הקלעים עומד האקט המרכזי של הערב, מי שהאירוע בעצם נתפר עבורו - אריק איינשטיין. חברת ההפקות שלו, "הגר", יזמה את הערב הזה כקידום לשיר החדש שלו, שיר שאריק ביצע שלושה חודשים קודם באירוע שונה לגמרי - פסטיבל הזמר.

[קולו של מנחה פסטיבל הזמר]: עכשיו יצטרף אלינו אריק איינשטיין. בחלקו נפל השיר השמיני ושם השיר - פראג.

[אריק איינשטיין שר מתוך השיר "פראג"]: אל העיר שבויית החלום צל כבד וזר הגיח

תומר: אז, כשאריק שר על הבמה הממלכתית של בנייני האומה, שיר תקווה על מדינה רחוקה, הוא נתקל בתגובות קרירות ובהפסד ראשון בתחרות אחרי שנתיים רצופות של זכייה. 

אריק איינשטיין: אני יודע שאחרי השיר "פראג" שאני הקלטתי אותו, הרבה אנשים, הם אמרו, מספיק לנו הצרות שלנו. מה יש לך ללכת לפראג? זה כמובן... זה אידיוטי, אם תשאל אותי, זה דבר שלוחץ וכואב אז שרים עליו.

תומר: עכשיו הוא נמצא בסביבה קצת יותר נוחה. צבי שיסל שהפיק את האירוע הרגיע את אריק ואמר לו שיהיה קהל קטן, מאה איש, אירוע אינטימי. אריק עומד מאחורי הקלעים, מכבה את הסיגריה, מניח את הבקבוק ומתחיל לצעוד לבמה. [קול של פסיעות] כשהוא נעמד במרכזה הוא מכווץ את עיניו ולא מאמין - אלפי צעירים נלהבים מנופפים בידיים וצועקים. שלום חנוך, לידו, מרים את הגיטרה והשניים מתחילים לשיר.

[אריק איינשטיין שר מתוך השיר "פראג"]: מי שלא עצם את עיניו… 

[השיר ממשיך להתנגן ברקע]

תומר: מילים על שלום ואהבה שהתקבלו בעיקום אף בפסטיבל הממלכתי, הופכות עכשיו להמנון של הקהל הצעיר. הם עומדים ושרים עם אריק ושלום שיר שלום ותקווה לעתיד טוב יותר, כמו בני דורם ההיפים בקצה השני של העולם.

[אריק שר מתוך השיר "פראג"]: שיר שחלמתי על פראג שיר שחלמתי על פראג…

תומר: בתוך תרבות מגויסת, מלאה באופוריה אחרי הניצחון במלחמת ששת הימים, כשרוב השירים עסקו בנו, בניצחון ובגאווה הלאומית, דווקא אריק, שהיה כוכב כל כך גדול, הרשה לעצמו לשיר על חופש ושוויון ועל, כמו שהוא קרא לזה, צרות של אחרים.

[אריק שר מתוך השיר "פראג"]: עיר של רפאים מוטלת…

תומר: אבל אריק בכלל לא ראה את עצמו כמהפכן, להפך, הוא רצה להיות נאמן לעצמו, לשיר על מה שהוא מזדהה איתו, ודווקא בגלל זה הוא מצא את עצמו, בלי כוונה, הופך לדמות לאומית.

אריק איינשטיין: דמות לאומית... אני רוצה להיות מוערך בשביל העבודה והשירים ובגלל המוזיקה שאנחנו עושים ולא, אתה יודע, להתעסק בתוארים או בכל מיני דברים כאלה, למרות שזה נעים להיות מוערך, אבל "דמות לאומית" זה לא... לא... לא בשבילי.

["יושב על הגדר" מתנגן ברקע]

תומר: היי, אתם מאזינים לפרק הרביעי והאחרון של "אריק - רגל פה, רגל שם", מיני סדרה לציון עשור למותו של אריק איינשטיין. מבית "כאן 88" הסכתים. לי קוראים תומר קריב והפרק הזה יעסוק ביחסים ובמאבק של אריק עם המעמד שלו, עם הסמל שהוא, סמל שהוא נשא, לפעמים, בחוסר רצון. 

"לא בטוח שאם מלכתחילה הוא ממש כיוון לעשות פה מהפכת רוקנרול, הוא לא היה פאנקיסט".

תומר: זה ד"ר מוטי רגב, סוציולוג שחקר את התפתחות הרוק הישראלי.

ד"ר רגב: הוא לא עשה דברים כמו "פוזי" או "שבלול" או ב"דשא אצל אביגדור" בהכרח מהמקום של - בוא נעשה פה רוקנרול ונמרוד נגד הממסד וכן הלאה, אלא יותר מהמקום של - בוא נתאים את הממסד הזה למה שקורה בעולם. נחלץ אותו מהבדלנות הזאת, מהשמרנות הזאת וכן הלאה.

תומר: אריק נתפס היום כאחד האחראים למהפכת הרוק, האיש שלקח השפעות מחו"ל והתאים אותם לכאן. 

[אריק שר מתוך השיר "אני מרגיש כמו מלך"]: אני מרגיש כמו מלך…

תומר: אבל לצד ההשפעות מהרוק האנגלי והאמריקאי, היה באריק חיבור הדוק למסורת המוזיקלית המקומית. באוקטובר 1970 הוא אמר בריאיון: "הביטוי המוזיקלי זה אורח חיים. זה מוכרח להיות כך, כי אורח החיים הזה כולל את המטען שאני סוחב איתי, את הגימנסיה, את השומר הצעיר, את אבא ואמא, שהיה להם תמיד יחס לאומנות. אבל מעל הכל יש איזה מין משקע כזה, שהייתי מגדיר אותו כמשקע של איפוק, משהו סולידי, לא שבירה של מסגרות".

[אריק שר מתוך השיר "יצאנו אט"]: יצאנו אט, חיוור היה הליל, במרחקים הבליחו האורות…

תומר: עוד בלהקה הצבאית, כמו שכבר סיפרנו, אריק הסתייג מהפאתוס והשירה התוקפנית, כמו שהוא קרא לה, אבל הוא לא רצה לוותר על אותו מטען שהוא סוחב, להפך, הוא שאף להתאים אותו לסגנון החדש שלו. לקחת את האינטימיות והסולידיות שדיברו אליו, ולחבר אותם לשירים שהוא אהב. לכל הדבר הזה הוא נתן שם, שם שהוא המציא, קצת באירוניה וקצת בחיבוק, "ארץ ישראל הישנה והטובה". 

[אריק שר מתוך השיר "יצאנו אט"]: נפרדנו ו... חייכנו במבט [נשמעות מחיאות כפיים]

תומר: באחר צהריים של שנת 1972, אריק צועד במסלול הקבוע שלו, מ"כתר המזרח" אל הבית בחובבי ציון. כשהוא מתקרב לבניין הוא שומע מקומת הקרקע מוזיקה קלאסית עדינה. הוא מציץ דרך החלון ורואה את חנה, שכנה שהוא מכיר, יושבת ומנגנת על פסנתר. לצידה ארבעה נגנים - צ'לו, ויולה, כינור וחליל.

אריק איינשטיין: בבית שגרתי בקומת קרקע הייתה גרה חנה, בחורה שהייתה מנגנת מוזיקה קלאסית על פסנתר. כשהייתי חוזר הביתה הייתי חולף על פני חלונה ומשם בקעו רביעייה קלאסית, הוא ניגן חליל, ואז היא אמרה לי תשמע, הוא גמר להקת פיקוד מרכז והוא כותב שירים והוא היה רוצה אולי שתשמע, וזה נורא... מאוד… מצא חן בעיניי.

תומר: שם טוב לוי, שמי, היה אז חייל משוחרר מלהקת פיקוד מרכז. הוא היה מאוד שונה מהמוזיקאים שאיתם אריק עבד עד אז, חלילן בעל הכשרה קלאסית, עם חיבור לג'אז ומוזיקה עממית. המפגש עם שמי מגרה את הדמיון של אריק. הוא רוצה לחבר דווקא אותו, את החלילן הקלאסי, ללהקה שאיתה הופיע באותה תקופה - "הצ'רצ'ילים". ביחד הם יצרו משהו חדש, חדש-ישן. 

[אריק שר מתוך השיר "יכול להיות שזה נגמר"]: אומרים שהיה פה שמח לפני שנולדתי והכל היה פשוט נפלא עד שהגעתי שומר עברי על סוס לבן בלילה שחור…

תומר: ב-1973 אריק הפתיע את מי שכבר התרגל לצליל הרוקי החדש, עם אלבום שרובו ביצועים לשירים ישנים. אלבום שהפך לסדרה שהתפרסה על מעל 20 שנה. אחרי שיצא לחופשי מבחינה יצירתית והפך אדון לעצמו, אריק עוצר ומביט אחורה אל הילדות.

[אריק שר מתוך השיר "על שפת ים כנרת"]: על שפת ים כנרת…

תומר: אל התנועה.

[אריק שר מתוך השיר "שיר העמק"]: באה מנוחה ליגע…

תומר: אל להקת הנח"ל.

[אריק שר מתוך השיר "רוח סתיו"]: זה הסתיו עם הענן ועם הרוח המיבב…

תומר: אל שלישיית גשר הירקון.

[אריק שר מתוך השיר "אותך"]: אותך, נזכרתי בך לעת ערבית…

תומר: אל עצמו כזמר של פסטיבלי זמר.

[אריק שר מתוך השיר "ליל סתיו"]: יש ניגון שעולה מן הסתיו…

תומר: ואפילו לשירים הראשונים שלו כזמר יוצר.

[אריק שר מתוך השיר "ארץ ישראל"]: מה מליל, הו שומר מה מליל…

תומר: הוא מביט על עצמו הצעיר באופן חומל אבל גם מפוכח. בראיון מ-1984 הוא אמר: "מה ידענו אז? כל השירים הקבוצתיים עם הנביחות האלה"...

[ביצוע של אריק איינשטיין עם שלישיית גשר הירקון לשיר "איילת אהבים"]: שלח איגרת לבנה מעיר נמל... 

אריק איינשטיין: "יש לי הרגשה שאני יכול לשיר את זה אחרת. למדנו מאז כל מיני דברים. למשל, "איילת אהבים", אני שר את זה אחרת וגם הנגינה אחרת, נינוחים ולוקחים את הזמן".

[אריק בביצוע רגוע של "איילת אהבים"]: שווא תחזי בכוכבים, כבר ארוכים הערבים…

תומר: אריק ניקה את האבק מהשירים העתיקים והפך אותם לגמרי שלו. אבל גם של כולם. כי הביצועים ששרדו, אלה שמשודרים עד היום ברדיו, הם הביצועים שלו, ביצועים אישיים ונטולי התלהמות שמצליחים לשרוד את מבחן הזמן. 

[מנגינת "איילת אהבים" מתנגנת]

תומר: וזה אולי המפתח להבנת השינוי שאריק הוביל. בעזרת אותו משקע של איפוק, כמו שהוא קרא לזה, הוא יצר מהפכה, מהפכה שקטה, בלי פאתוס, רק הוא והמאזינים.

[המנגינה של "אני ואתה" ברקע]

תומר: את האינטימיות שאריק חיפש בשירים הישנים הוא הצליח לברוא בשירים שהוא כתב. בביוגרפיה שלו אריק צוטט: "אני ואתה נשנה את העולם, זה הרצון הטבעי של כל דור לעשות עולם טוב יותר. אצלי זה לא בדיוק עם דגלים ומהפכות, אלא אתה ואני ביחד. מבחינתי יש פה דווקא אינטימיות שאומרת, לא לשנות את העולם על בריקדות, לא במהפכה, אלא אני ואתה, ועוד אחד ועוד אחד".

[אריק שר מתוך השיר "אני ואתה"]: אני ואתה ננסה מהתחלה, יהיה לנו רע, אין דבר זה לא נורא.

תומר: בשנות ה-70 הכתיבה הפכה לכלי ביטוי מרכזי בשירים של אריק. הוא השתכלל יותר ויותר ככותב, והביא יותר מעצמו לשירים. זה קרה במקביל לעבודה שלו עם שותף חדש, בערך... 

מיקי גבריאלוב: "כשהכרתי אותו הייתי ממש ילד, 19 וחצי או משהו כזה, הוא כבר 31 ופתאום הוא אומר לי, אתה יודע... בוא נעבוד ביחד. אני מסתכל עליו ואומר לו, דחיל רבאק כאילו... אבל הוא היה כזה, הוא היה קופץ למים, יודע לשחות, לא יודע לשחות, הוא אמר בוא ננסה ונראה"... 

[אריק שר מתוך השיר "היא תבוא"]: אם כיסה ענן גבוה את השמש הטובה אז אחלום על נח בתיבה…

אריק איינשטיין: ואנחנו באנו באמת מרקעים שונים לגמרי ונוצרה בינינו כימיה... אני שואל את עצמי, מה קורה פה? אבל אחרי זה אמרתי לעצמי, מה... מה יש לי לנתח מה קורה פה? זה קורה, אז תהנה מזה ויאללה זרום, באמת, ככה זה.

[השיר "היא תבוא" מתנגן]: קו קו קו היא תבוא קו קו קו היא תבוא…

תומר: מיקי גבריאלוב גדל בשכונת שפירא להורים יוצאי טורקיה. הוא עזב את התיכון כדי לנגן ב"צ'רצ'ילים" ולא התגייס ללהקה צבאית. החיבור בינו לבין אריק, בן למשפחת פועלים מוותיקי היישוב, היה חיבור בין שני קצוות של ישראליות, חיבור שהוא רגע מפתח בתרבות המקומית ובחייו של אריק. חיבור שיצר צליל ישראלי חדש. הרוק המחוספס של "הצ'רצ'ילים", המילים האישיות של אריק ויענקלה רוטבליט, השירה האינטימית של אריק, התבלינים הטורקיים והיווניים של מיקי והגיטריסט חיים רומנו והפילטר המלודי והרך במנגינות ובעיבודים. כל אלה התנקזו לאלבום המשותף הראשון שלהם. "בדשא אצל אביגדור". 

[אריק שר מתוך השיר "צא מזה"]: שוב לא שקט שוב מתוח ובועט, מן גיל כזה…

תומר: המפגש בין אריק למיקי יצר שילוב בין תבלינים שיכולים להראות מאוד שונים זה מזה, רחוקים תרבותית וסוציולוגית. אבל זה השילוב שהפך את אריק לסמל כל כך ייחודי בתרבות הישראלית. המילים שהוא כתב מכאן והלאה שיקפו את התהפוכות שעברו על המדינה. שירים אנטי לאומיים, אישיים מאוד, לפעמים כמעט חושפניים. כשאריק שר אותם כולם הרגישו שהוא שר רק בשבילם.

[אריק שר מתוך השיר "עוד ניפגש"]: מה שעובר בי זה יותר ממילים…

תומר: ההופעה הפשוטה שלו, כפי שהעידו הקליפים בטלוויזיה, הפכה אייקונית - אדם גבוה עם שיער לבן, חולצה מכופתרת, ווסט, ג'ינס ומבט ישיר למצלמה. אריק דיבר דרך העיניים עם כל הצופים בבית והם החזירו לו האהבה. 

[אריק שר מתוך השיר "עוד ניפגש" ]: ומה עם החיוכים... מה את חושבת… 

תומר: אבל המציאות, מחוץ לבית בחובבי ציון ואולפן ההקלטות, התחילה להשתנות. על ישראל עברו שנים סוערות ואריק התחיל לראות את המדינה שלו, המדינה שבה הוא נולד וגדל, משתנה לו מתחת לאף. ב-1986 אריק ומיקי מוצאים את "אוהב להיות בבית". על רקע מלחמת לבנון, המשבר הכלכלי והקרע החברתי, אריק כבר לא יכול להישאר אדיש.

[אריק שר מתוך השיר "לטפטף טיפה"]: לא רציתי ללמד לא ניסיתי להטיף לא חיפשתי לפקד וגם לא להיות עדיף…

תומר: גם בימים כאלה, כשהמצב במדינה כל כך קשה, אריק לא רוצה להטיף רק להגיד את מה שיושב לו על הלב.

[ממשיך לשיר מתוך השיר "לטפטף טיפה"]: סך הכל רציתי לטפטף טיפה כי טיפה,עוד טיפה, עוד טיפה, עוד טיפה תהיינה לים.

תומר: הלב של אריק נשא הרבה צער בתקופה ההיא. צער שהגיע לשיא בשיר הכי בוטה של אריק עד אז.

[אריק שר מתוך השיר "יושב מול הנייר"]: יושב מול הנייר, העט ביד כמו חרב יושב מול הנייר, רוצה לשפוך הכל…

תומר: היום אולי קשה להבין למה "יושב מול הנייר" עורר כל כך הרבה זעם. בסופו של דבר זה שיר אישי מאוד ועצוב מאוד. אבל משפט אחד מתוכו משך את רוב תשומת הלב. 

[אריק שר מתוך השיר "יושב מול הנייר"]: אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן שברת לי את הלב לחתיכות קטנות. היה לנו חלום ועכשיו… 

תומר: על מה מקונן איינשטיין? למה נשבר ליבו לחתיכות קטנות? מהו החלום שנגוז? כעבור דקות היסטוריות יודחו איינשטיין ובני דורו מבכורתם, בכורת הצבר האשכנזי. "ארצנו מולדתנו לא הולכת פייפן, זה רק אנחנו שהולכים ומתנדפים". את הדברים האלה כתב ירון לונדון, בן דורו של אריק במאמר בשם "ברלה ברלה צא החוצה". לונדון שיקף הלך רוח כללי שהתחיל לצוץ בתקופה ההיא, אחרי המהפך הפוליטי. אריק ובני דורו נתפסו ככאלה שהלכה להם המדינה במרכאות. 

[אריק שר מתוך השיר "יושב מול הנייר"]: אני כל כך עצוב, בא לי לבכות…

תומר: גם אם אריק מעולם לא חשב במונחים האלה, היה קל להכניס אותו למגירה הזאת. ישראל הראשונה שזמנה חלף. את הרוח הזאת אריק התחיל להרגיש בעיקר בתקשורת. העיתונאים קצת נהנו לחבוט במי שנחשב סמל הקונצנזוס, בעל התדמית הנקייה, הזמר האהוב ונעים ההליכות. הקהל העדיף להתעלם מ"יושב מול הנייר", והעדיף שיר שבו היאוש נראה קצת יותר נוח. 

[אריק שר מתוך השיר "אוהב להיות בבית"]: יש אנשים שמטפסים על הרים, יש אנשים שצונחים מגבהים… (מה אתה אומר…)

תומר: "אוהב להיות בבית" הפך, כמו הרבה שירים של אריק, למטבע לשון.

[אריק שר מתוך השיר "אוהב להיות בבית"]: ויש כאלה שגומאים מרחקים, אבל אני אוהב להיות בבית עם התה והלימון והספרים הישנים, כן אני…

תומר: אבל בתוך הרוח הקלילה הסתתר החשש של אריק מהעולם המשתנה. החשש שעליו הוא קרא יותר ויותר על דפי העיתון.

[אריק שר מתוך השיר "עיתונאי קטן שלי"]: הם כותבים בעיתונים מה שהם רוצים מסרסים מלכלכים בלי שום רחמים…

תומר: "עיתונאי קטן" הלך צעד קדימה מ"יושב מול הנייר". טקסט שהוא כתב אישום נגד עולם התקשורת. אבל מאחוריו התחבא אותו תהליך שירון לונדון שם עליו את האצבע.

[אריק שר מתוך השיר "עיתונאי קטן שלי"]: אז איך אתה ישן בלילה עיתונאי קטן שלי, איך אתה נרדם…

תומר: אריק, לקראת גיל חמישים, מבין שהעולם סביבו הופך ציני, דורסני וחסר רחמים. הוא עדיין מחפש את האינטימיות, הסולידיות, הרוך, ואותם הוא ימצא בשיר שהופיע כמו "עיתונאי קטן" באלבום של אריק ומיקי "על גבול האור", שיר שאריק כתב בהשפעת החתונה של בתו, יסמין, עם בנו של אורי זוהר, אפרים.

[אריק שר מתוך השיר "עוף גוזל"]: הגוזלים שלי עזבו את הקן, פרשו כנפיים ועפו ואני ציפור זקנה נשארתי בקן מקווה מאוד שהכל יהיה בסדר…

תומר: הוא כתב שיר על הדאגות והפחדים שלו כהורה שהילדים שלו מתבגרים, עוזבים את הבית ומקימים משפחה חדשה. התוצאה הייתה אחד השירים האהובים של אריק אי פעם, המנון של כל הורה שהילד שלו מסיים תיכון. 

[אריק שר מתוך השיר "עוף גוזל"]: עוף גוזל, חתוך את השמיים טוס לאן שבא לך רק אל תשכח, יש נשר בשמיים, גור לך…

תומר: אל שנות ה-90 אריק הגיע בשיאו. אחרי גיל 50 הוא חווה פריחה מחודשת שעליה סיפרנו בפרק הקודם - להיטי על, קלטות ילדים, סרט קולנוע וגם מעמד מיתולוגי בקרב הלהקות הצעירות והלוהטות, שראו בו את סנדק הרוק הישראלי.

[להקת "זקני צפת" שרים מתוך השיר "מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר"?]: מה אתה עושה כשאתה קם בבוקר? את אותם הדברים אבל לאט…

תומר: במרץ 1995 יצא "יש בי אהבה", אלבום שבו אריק חזר לעבוד עם שם טוב לוי וגם מתחבר לראשונה ליוצרים מהדור החדש, אביב גפן, מיכה שטרית, וארקדי דוכין.

[אריק שר מתוך השיר "יש בי אהבה"]: בין האפל לנסתר בעולמנו המר אומרים שיש עוד תקווה קוראים לזה אהבה ומחכים לבואה

תומר: באמצע שנות ה-90 הצליל ברדיו הישראלי התחיל להשתנות, בנובמבר 1993 גלגל"צ פתחה את שידוריה והשיקה את "סוף שבוע רגוע". בשילוב עם גלי הפיגועים הקשים שפקדו את הארץ, ובמקביל לדעיכת להקות הרוק, בתחילת העשור על הרדיו משתלט צליל עדין, מפויס וחם. לתוך השינוי הזה הגיעה "יש בי אהבה".

[אריק שר מתוך השיר "יש בי אהבה"]: בין הזיוף לאמת בין כל מה שחי למת ישנה אהבה יש בי אהבה והיא תתעורר ותיגע, יש בי אהבה והיא תנצח… 

תומר: יצא בתזמון מושלם והפך לאחד השירים האהובים של אריק. לימים הוא אפילו זכה לביצוע של ראש הממשלה, בנימין נתניהו. אבל באותו אלבום היה שיר נוסף שחייב את ההצלחה שלו לטרגדיה של ראש ממשלה אחר. 

[אריק שר מתוך השיר "לבכות לך"]: אני הולך לבכות לך תהיה חזק למעלה…

תומר: במוצאי שבת, 4 בנובמבר 1995, אריק היה כרגיל בבית. בשנים האלה הוא כבר פחות הסתובב, בטח לא באירוע ענק כמו עצרת השלום בכיכר מלכי ישראל. בשעה 11 בלילה הוא כבר שמע את האמבולנסים.

[איתן הבר מודיע על הירצחו של יצחק רבין]: ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב וביגון עמוק, על מותו של ראש הממשלה ושר הביטחון, יצחק רבין, יהי זכרו ברוך.

תומר: בימים שאחרי הרצח אריק היה שבור. בראיון מ-1997 הוא אמר: "שבוע אחרי הרצח בכיכר לא הפסקתי לבכות. הזעזוע היה כל כך נורא ואמיתי שנשבעתי לעצמי לא לשכוח ולא לסלוח. החיים לעולם לא יהיו מה שהם היו לפני שלוש היריות ההן". 

את "לבכות לך" אריק הקליט כבר ב-1993, אבל השיר לא ממש עורר תשומת לב. הוא היה כבד ומדכא מידי, לרדיו שחיפש צליל קצת יותר מנחם. שבוע אחרי הרצח עלה אביב גפן לבמה בכיכר, שעכשיו נקראת "כיכר רבין", ושר את השיר שהוא כתב עבור אריק. "לבכות לך", שנכתב בכלל על מוות של חבר קרוב, הפך לאחד השירים הכי מזוהים מהימים שאחרי רצח ראש הממשלה. [הקהל שר את השיר] אבל לאריק זה לא הספיק. הוא הרגיש שהוא חייב לעשות משהו עם הכאב שלו. הוא חייב להגיב על האירוע הנורא הזה. את התגובה שלו הוא ניסח בעזרת שני חברים ותיקים, יענקלה רוטבליט ושלום חנוך.

[אריק שר מתוך השיר "שלום חבר"]: שוב ושוב עובר בי רעד מי יכול היה לדעת מה נאמר ואין מילים פשוטות יותר שלום חבר…

תומר: "שלום חבר" יצא שנה אחרי רצח רבין ומשך לא מעט תשומת לב בזכות האיחוד הראשון מזה 15 שנה בין אריק לשלום, הצמד המיתולוגי. בין שלל השירים שנכתבו בעקבות הרצח, "שלום חבר" לא עורר התייחסות יוצאת דופן. האלבום שבו הוא נכלל, "לאן פרחו הפרפרים", סימן שינוי ביחס לאריק. כשהוא כתב על עצמו הוא הוביל שינוי ופרץ דרך. אבל כשהוא ניסה במודע בטקסטים שלו ושל אחרים להגדיר את הכאב הלאומי, לדבר יותר ב"אנחנו" ופחות ב"אני", זה לא התקבל באותה התלהבות.

[אריק שר מתוך השיר "האור בקצה"]: כל הנרות שהדלקנו בלילה לא יגרשו את החושך הקר הזה…

תומר: מה ששרד מאותו אלבום קודר היה שוב שיר אישי.

[אריק שר מתוך השיר "אהבה ממבט ראשון"]: מה שהרס אותי היה הצחוק שהיה לך בעיניים כשאמרת נעים מאוד.

תומר: "אהבה ממבט ראשון" שאריק כתב על זוגתו, סימה, הפך לאחד השירים האהובים בקטלוג שלו ולפסקול קבוע של כניסה לחופה. "שלום חבר" אולי לא הפך לקלאסיקה, אבל העניין סביב האיחוד של אריק ושלום גרם להם להיכנס לאולפן וליצור, לראשונה מאז 1970, אלבום משותף.

[אריק שר מתוך השיר "כל אחד רוצה"]: כל אחד רוצה להיות זמר להיות זמר להיות זמר אם לא זמר אז שחקן אם לא שחקן אז ליצן אם לא ליצן אז מבקר…

תומר: הציפיות היו בשמיים והצמד הרגיש את כובד המעמד. משה לוי שהפיק את האלבום ביחד עם שלום אמר: "כבר בזמן עשיית האלבום הם ידעו שיחטפו על הראש. הייתה ציפייה מעיקה בשוק המוזיקה מהרגע הראשון. צריך לזכור שאת "פלסטלינה" ו"שבלול" הם עשו בגיל מסוים ועם אורח-חיים מסוים. קרוב ל-30 שנה אחרי, הם כבר נמצאים במקום אחר, אבל אנשים רצו שוב לשמוע את שלום בן 20 ואריק בן 30". האלבום המשותף של אריק ושלום "מוסקט" יצא בקיץ 1999. הוא זכה לביקורות מעורבות, לא קטילה מוחלטת, פשוט חוסר התלהבות. באחת מהם נכתב" "אלבום בסדר, כמה להיטי רדיו, כמה שירים מיותרים, ושיר מקסים אחד".

[אריק שר מתוך השיר "גיטרה וכינור"]: נישאים הם סחור וסחור הוא גיטרה היא כינור…

תומר: התחושה הכללית מסביב לאריק ולאלבום האיחוד הייתה אכזבה. ברגע הזה משהו בו נסדק, סדק שרק ילך ויגדל.

בבוקר אחד בשנת 1999 אריק יושב בדירה שלו ברחוב חובבי ציון. כרגיל, על הספה, עם ערוץ ספורט פתוח ברקע. סימה נכנסת הביתה עם קניות בידיים ועם מכתב מתיבת הדואר. היא מגישה לו את המכתב, הוא מרכיב משקפיים וקורא.

"אריק שלום, 

אני כותב לך כי הבנתי שכרגע אינך מעוניין בשיחה. לפיכך מכתב זה הוא מכתב פרידה. יום אחרי השיחה האחרונה שלנו נפל לי האסימון. הבנתי שהייתי מטומטם גדול שלקח על עצמו את תפקיד האומנת שלך מזה 24 שנים. עצוב לי מאוד שככה אנחנו נפרדים.

אוהב אותך, מיכאל."

תומר: מערכת היחסים בין אריק למיכאל תפוח התחילה, כזכור, ב-1976. מיכאל היה זה שדחף את אריק להופיע כדי לכסות את החובות של חברת "הגר". אחר כך הוא הפך למנהל האישי הכל יכול של הכוכב הגדול מכולם. שניהם הרוויחו מהקשר הזה. אריק קיבל מנהל צמוד שסייע לו בכל דבר, מעזרה יומיומית ועד לתיאום אולפן ונגנים, מתי שרצה.

מיכאל הרוויח את המוניטין בעבודה עם אריק והקים את משרד ההפקות המשגשג שלו, "המון". באמצע שנות ה-90 אריק ומיכאל התחילו להתרחק, אבל בזהירות. אף אחד לא רצה לשבור את הכלים. במהלך העבודה על "מוסקט", שהלכה והתארכה וגבתה מחיר כלכלי לא קטן, הגיע הפיצוץ. פיצוץ שהובילה מכתב. המכתב שאחריו, הכל יראה אחרת.

התגובה של אריק למכתב ההוא, הגיעה שלוש שנים אחר כך. במאי 2002 אריק וסימה הגישו תביעה על סך שלושה מיליון שקלים כנגד מיכאל תפוח וחברת "המון". הם טענו שאריק לא קיבל את הכסף שהגיע לו במשך שנים רבות, ושלמרות המעמד המכובד שלו, הוא לא חי ברווחה כלכלית. התגובה של מיכאל לא איחרה לבוא והשאירה את אריק פעור פה.

שלוש שנים אחרי אותו מכתב ממיכאל, אריק יושב על אותה ספה, באותה דירה, כשסימה, שוב, נכנסת עם קניות מהסופר ועם עיתון. היא מגישה לו את העיתון והוא לא מאמין למה שהוא רואה. [רשרוש של עיתון] כתבת שער ענקית הוא ובה ראיון ארוך ומקיף עם מיכאל. ראיון שבו אריק תואר כאיש ילדותי, תלותי, עצלן ונתון למצבי רוח. מיכאל לא חסך ממנו או מסימה, שתוארה כמי שגוררת את אריק למלחמות לא נחוצות. התגובה של אריק הייתה קיצונית וחדה. הוא חתך בבת אחת את כל הקשרים המקצועיים שלו.

המוזיקאים, הטכנאים, אנשי חברת התקליטים, יחסי הציבור. כמו אז ב-1969, הוא התנתק מהתעשייה והקים חברת הפקות עצמאית בשם "אמיר דינה", על שם שני ילדיו. אבל בניגוד ל"הגר", זאת לא הייתה חבורה. אלה היו אריק וסימה, לבד נגד כל העולם.

[אריק שר מתוך השיר "חמלה"]: והימים ימים קורעים הלילות לילות קרים הקירות קירות חלקים ואנחנו לבד לגמרי לבד הנר רועד ודועך…

תומר: את המוזיקאים שליוו אותו במשך עשרות שנים, הוא החליף בשותפים חדשים. לא מוזיקאים צעירים שאריק מגלה או מטפח, אלא מוזיקאים מקצועיים ובעלי שם, ברי סחרוף, יזהר אשדות, פיטר רוט, טל שגב ושחר אבן צור. הוא מנסה לשחזר איתם את הריגוש וההתלהבות במפגשים עם המוזיקאים שמהם התנתק. וגם אותם מוזיקאים שמחים ונרגשים לעבוד עם אריק. אבל זה לא אותו דבר.

אריק איינשטיין: אני בשנתיים שלוש האחרונות, אתה יודע, עברתי תקופות לא קלות. כל מיני נתק ופרידה מאנשים שעבדתי איתם הרבה שנים. נכתבו כל כך הרבה דברים, שהם היו כל כך פוגעים בי במשפחה הקרובה שלי, דברים בכלל לא ענייניים. אתה יודע שאתה גם לא יכול להחזיר לאנשים באותו מטבע. להפתעתי המרה הייתה איזה מן דממה כזאת, שהיא... שהיא עשתה לי רע מאוד. אתה יודע, לא שחשבתי, אתה יודע, שכל העולם צריך לקום עכשיו ולהגיד, מה... מה מעוללים לו, מה וזה. אבל איזשהו, אתה יודע, תגובה פומבית. בקול רם ובפרהסיה ובתקשורת, הייתה מין דממה כזאת.

תומר: בינואר 2004 יצא האלבום "שתי גיטרות בס תופים". על העטיפה מופיע ציור של בת יענה שטומנת את ראשה בחול ומעליה רק שם אחד, אריק איינשטיין. האיש שעמד במשך שנים במרכז של חבורות, שתמיד התעקש לשים את השותף שלו בגודל זהה על העטיפה, מופיע לבדו. בת היענה מסמלת את האכזבה של אריק, את הכאב שלו מהחברים שהוא ציפה שיצאו להגנתו. הוא קרא את הכתבות הפולשניות בעיתונים, וקיווה כל כך שהחברים שלו, אלה שליוו אותו כל כך הרבה שנים, יעשו משהו, יתנו מילה טובה, יעזרו. הם מצידם היו מבולבלים. הם היו חברים גם של אריק וגם של מיכאל. הם לא רצו לבחור צד, אבל אריק היה עמוק בכאב שלו, בזעם, במרירות. וככה הוא נשמע באלבום.

[אריק שר מתוך השיר "תוף בודד"]: הם אהבו אותי מאוד עד שעליתי לגרדום, הם אהבו אותי מאוד אבל עליתי לגרדום…

תומר: גם בראיונות שהוא נתן בתקופה ההיא, אפשר לשמוע את התסכול. זה כבר לא אריק המצחיק, הקליל, החברמן והכובש. זה אריק שבור ומפורק.

את "תוף בודד" של לאה גולדברג אריק הקליט כבר ב-1980, ללחן של מיקי גבריאלוב.

[אריק שר מתוך השיר "תוף בודד"]: וכך קרה אשר קרה וכך עליתי לגרדום…

תומר: עכשיו, כחלק מהפרידה מהעבר, הוא חוזר לטקסט הזה. אבל מחליף את הלחן בצורה כמעט בוטה.

[אריק שר מתוך השיר "תוף בודד"]: וכך קרה אשר קרה, וכך עליתי לגרדום תוף בודד, תוף בודד, תוף בודד, מכה בעיר…

תומר: הרוקנרול הקצבי של מיקי, הפך לבלוז שבטי וקודר, עם הלחן של ברי סחרוף.

[אריק שר מתוך השיר "תוף בודד"]: אני הלכתי לגרדום כל הרחובות היו שקטים

אריק איינשטיין: היא כתבה את השיר הזה, אתה יודע, בערך מאותם המקומות. פגעו בה פגיעות כאלה בפרהסיה, לשחוט את הפרה הקדושה, ופגעו בה, פגעו בה מאוד, והיא, מה שחרה לה בעיקר, זה הדממה, החוסר תגובה של הסביבה לגבי הסבל שלה, והיא אומרת את זה כל כך יפה: הם אהבו אותי מאוד עד שעליתי לגרדום, ואז הנהרות היו שקטים, היערות היו שקטים, איש לא יצא מן הבתים. דממה מוחלטת.

[אריק שר מתוך השיר "תוף בודד"]: היום ייקבר המת, היום ייקבר המת, היום ייקבר המת - ואין בוכים…

תומר: אריק יושב על הספה בבית, רואה את האלבום שלו בקושי נמכר, ואת השירים החדשים נעלמים מהרדיו ומהתודעה. התהליך שהתחיל עוד בשנות ה-80, חילופי האליטות והפרידה מארץ ישראל המפא"יניקית, הפך באמצע שנות ה-2000 לעובדה קיימת. הצליל של הזרם המרכזי בישראל הולך ומשתנה, הולך ומתרחק מאריק, ואריק מתרחק ממנו. בשנת 2006 אריק מוציא אלבום בשותפות עם פיטר רוט, "רגעים". פיטר הביא את החברים שלו, דן תורן, יהלי סובול ומאור כהן, לאלבום שהוא מעין הצדעה של הרוקרים החדשים, לאבא הרוחני שלהם.

[אריק שר מתוך השיר "אריה בחורף"]: אריה בחורף אריה בא מן הסתיו סוחב את הרגל נתפס לו הגב…

תומר: אבל דור הרוקנרול בעצמו כבר פינה את הבמה. אריק רואה את "רגעים" טובע בתוך ים המוזיקה שיוצא בארץ. הוא גם רואה את השירים הישנים שלו, אלה שהוא מנסה לברוח מהם, לא מפסיקים לרדוף אותו. כמו רוחות מהעבר, העבר שאריק מנסה לשכוח. מחלון ביתו, הבית שממנו הוא יוצא פחות ופחות, הוא רואה עיר וארץ שהולכות ומשתנות. בשנת 2007 אריק הוציא את "כל הטוב שבעולם", אלבום שבו הוא חלק קרדיט עם מוזיקאי אלמוני לחלוטין לקהל הרחב, גיא בוקאטי.

[אריק שר מתוך השיר "שוב אותו העצב"]: היום אתה דואג זה לא ממש הולך קמת על הצד של הראש המתהפך המחשבות הרגילות…

אריק איינשטיין: תראה, כל תקליט חדש זה... זה התרגשות, אבל נדמה לי שיש פה איזה התרגשות מיוחדת, ואני… אני יודע, אני יכול לייחס את זה רק לבחור הזה, גיא בוקאטי, שפתאום נכנס לי לחיים במפתיע.

[אריק שר מתוך השיר "שוב אותו העצב"]: את אומר לה לא יודע ונמרח על הכורסא החיוך שלך נראה כמו מסיבה שנהרסה…

תומר: אחרי כמה שנות עבודה עם מוזיקאים מוכרים, אריק שוב מצא את עצמו בתפקיד המנטור, תפקיד שבו הוא הרגיש כל כך בנוח.

אריק איינשטיין: הוא פתר לי את כל הבעיות, תשמע, הבן אדם הזה כותב, הוא גם כתב את המילים, הוא הלחין את המנגינות, הוא הגיטריסט, הוא מנגן את כל הגיטרות, הקלטנו אצלו בבית, הוא עשה את המיקסים, את הקפה, את השווארמה.

תומר: ביחד עם גיא, אריק הצליח להדחיק את הארץ המשתנה, את החברים מהעבר, ואת הציפיות הבלתי אפשריות ממנו. הוא שוב הרגיש כמו פעם, יושב עם חבר שמביא גיטרה וכותב איתו ביחד.

[אריק שר מתוך השיר "רוקד את הטנגו לבד"]: בזמן האחרון רוקד את הטנגו לבד לא מוצא אותך גם כשאת ליד…

תומר: אבל מסביב לאריק התחושות היו פחות נוחות. "כל הטוב שבעולם" זכה להצלחה בינונית ולביקורות מאוד לא אוהדות. באחת מהן נכתב: מישהו חייב לעצור ולומר לאיינשטיין שככה זה לא יכול להימשך. המציאות הישראלית קיבלה על עצמה את הבינוניות האיומה בה יצירתו של איינשטיין נמצאת בשנים האחרונות. בכל זאת, צריכה להישמע הדרישה הלגיטימית מכל אומן. תוציא מוזיקה טובה, אל תוציא מוזיקה גרועה.

[אריק שר מתוך השיר "רוקד את הטנגו לבד"]: קשה לי לדבר קשה לי להסביר בואי נשחק כמו אז נלחש מילים…

תומר: ב-18 באוקטובר 2011, אריק ישב, כמו כל מדינת ישראל, מול הטלוויזיה, וראה את החייל החטוף גלעד שליט חוזר הביתה אחרי חמש שנים בשבי. כבר באותו לילה, ממש כמה שעות אחרי החזרה, אריק הנרגש הקליט, ביחד עם גיא, שיר לכבוד גלעד.

[אריק שר מתוך השיר "עכשיו כשאתה כאן"]: עכשיו כשאתה כאן, קח את זה לאט…

תומר: השיר "עכשיו כשאתה כאן" יצא כבר למחרת בבוקר, ואריק התייצב לראיון חגיגי ברדיו.

אריק איינשטיין: זה קשה, את יודעת, לחדש, זה בנאלי אני מאושר, אני מאושר כמו כולם. לא, לא לא, זה הייתה שמחה שאני מזמן, מזמן לא זוכר.

תומר: ההתרגשות של אריק מהאירוע היתה אמיתית, אבל ההוצאה המהירה, שלא לומר הבהולה, של השיר, התקבלה באי נוחות ועמדה בניגוד לגישה הנונשלנטית המפורסמת והאהובה של אריק. הקול שלו דווקא ליווה את החזרה של גלעד, אבל בשיר ישן.

[אריק שר מתוך השיר "כמה טוב שבאת הביתה"]: כמה טוב שבאת הביתה…

מראיינת: "כמה טוב שבאת הביתה", זה השיר שגלעד אמר שהוא הכי אוהב.

אריק: איזה כיף, איזה יופי. 

מראיינת: בוא נשמע קצת.

אריק: אבל זה קצת מצחיק, כי השיר עצמו מדבר על מישהו שחזר מחוץ לארץ, מבילוי מחוץ לארץ. 

תומר: שוב הרוחות מהעבר הודפות את אריק. הוא שוב מרגיש שההווה שלו, הדברים שהוא עושה עכשיו ומעניינים אותו, לא מעניינים את הקהל יותר. אותו קהל שחווה את אריק כמעט בכל מקום. השירים שלו הפכו חלק בלתי נפרד מפסקול החיים של כל כך הרבה ישראלים.

אם הם ילדים בגן - [אריק שר]: אדון שוקו הולך לבקר חבר שלו…

מסיימים תיכון - [אריק שר]: עוף גוזל…

מתגייסים לצבא - [אריק שר]: זהו שיר אחרי מלחמה…

אם הם הולכים לטקס זיכרון - [אריק שר]: לנצח אחי...

או ביום העצמאות - [אריק שר]: ונמשכת שיירה מן המאה שעברה…

תומר: כל האנשים האלו שומעים את הקול ההוא, המוכר והמנחם, האוהב והמצחיק. הקול של האיש הגבוה. איש גבוה שעדיין חי ביניהם, יושב בדירתו, רואה ספורט, מדבר קצת בטלפון, ורוצה שישמעו אותו עוד קצת. עוד פעם אחת אחרונה. 

את מה שאריק כתב פעם בשירים, הוא כבר לא יכול לעשות. הוא מרגיש שאף אחד לא מקשיב. אז הוא מרים שוב את העט, וכותב, אבל לא שיר, טור למדור הספורט בעיתון "מעריב". אולי ככה מישהו ישמע. אריק בולע את העלבון ארוך השנים מהעיתונות כדי לנסות עוד פעם להשמיע קול. אבל הוא לא יזכה לראות את הטור הראשון, והיחיד שלו מתפרסם.

[קריינית]: עוד לפני התחזית, אנחנו מתבשרים שאריק איינשטיין מובא לבית החולים במצב קשה, קטי דור, כתבתנו לענייני בריאות מצטרפת ...

תומר: ב-26 בנובמבר 2013, בשעות הערב המוקדמות, אריק התמוטט בביתו, ופונה לבית החולים איכילוב. כמה שעות אחר כך, הוא הלך לעולמו, בגיל 74.

[הקלטה] דובר בית החולים: לפני 25 דקות, הכרזנו על מותו של אריק איינשטיין, ואין מי שישיר לנו יותר. [קולות בכי נשמעים]

תומר: יום אחרי מותו של אריק, הגיעו עשרות אלפי אנשים לכיכר רבין, לטקס שנראה כל כך מוזר למי שהכיר את המנוח. נאום של ראש הממשלה, הספדים, הופעות, זרי פרחים, וארון על הבמה.

[מספידים את אריק]:

איך האמנת באנשים, ואיך לימדת אותנו לסלוח? היית בן יחיד, ולאורך חייך, אספת לך אחים ואחיות, כל כך רבים.

אריק, אריה, אריות, ארטיקולה. אהבתי אותך.

אנחנו יודעים שעשית טוב להרבה מאוד אנשים. כל עם ישראל עשית טוב, אני אגיד לך למה? שימחת כל כך הרבה לבבות, לא בהמונים, לא רצית אף פעם גם להופיע להמונים, זה לא נוח לך, אתה הופעת כל פעם לאדם אחד.

[אריק שר מתוך השיר "ולמות"]:

ולמות - למות בסתר, פה בחדר, ולדעת

כי מחר עוד ישתאו למוות זה - ולא יותר.

ילווני אנשים (שטרם מתו), ובלי רעד

ידברו בינם בלחש על דבר מה אחר, אחר. 

תומר: אריק, שכל כך חשש בחייו מההופעות, זוכה בעל כורחו למופע אחד אחרון. ברדיו ובטלוויזיה התנגנו שוב ושוב הקלאסיקות של אריק, אלה שניסחו את מעמדו כסמל הקונצנזוס. השירים שאריק ניהל איתם מערכת יחסים מורכבת, אבל הקהל כל כך רצה לשמוע. הוא רצה את אריק, מולו, שר אותם. עכשיו, אחרי מותו, השירים האלה הגיעו סוף סוף לבמה, בביצוע של אומנים אחרים. [נינט טייב מבצעת את "אמא אדמה"]

שנה אחרי מותו של אריק התקיים מופע ענק בפארק הירקון. מופע מרובה כוכבים, שכולו מוקדש לשירים של אריק. שירים שדורות שלמים גדלו איתם ולא יכלו לשמוע על הבמה. דורות שלמים שעמדו בקהל וראו את אריק בשנותיו האחרונות, ופתאום הורידו את מסכת הציניות וראו מעבר לכתבות ולביקורות על הזמר המתבגר. הם הבינו את מה שנשאר בצד במשך שנים.

השירים של אריק הגדירו את הפסקול הישראלי. הם ליוו כל כך הרבה אנשים, בכל כך הרבה רגעים בחיים, עד שקשה לדמיין את הישראליות בלעדיהם. מאחורי השירים עמדה דמותו של אריק, תל אביבי שמאוהב בנופים של ארץ ישראל, מתבודד שאוסף חבורות סביבו, ביישן שתמיד מחפש קהל, דמות לאומית שבורחת מכיבודים ותארים. 

[אריק שר]: כל אחד לפעמים שורק בחושך…

הדילמות של אריק, ההתלבטויות שלו, האמביוולנטיות, דווקא זה מה שגרם לכל אחד ואחת בקהל הענק בפארק הירקון, להרגיש שהוא שר רק בשבילם.

אריק סימל את ישראל במובן הכי ישיר ופשוט שלה. הוא לא התבייש להתלבט ולשאול שאלות, לא הפסיק לחפש הגדרה עצמית, לא היסס להפגין חולשה ותמיד שמר על האינטימיות הכי קרובה עם המאזין או מאזינה.

[אריק שר מתוך השיר "לשרוק בחושך"]: כל אחד קצת פוחד לבד בחושך…

תומר: הדמות שלו נטועה בכל מקום ברחבי הארץ הזאת, בנסיעות בכבישים הארוכים, לצפון או לדרום, ברחובות של תל אביב, על שפת הים, בהרים ובמדבר. בכל מקום אפשר לשמוע, ברקע, את הקול הנמוך והנינוח. עם קצת עצב וקצת חיוך שר לנו שירים קטנים, סולידיים ואנושיים. שירים שאפשר לדמיין, שנכתבו לכל אחד ואחת מאיתנו. שירים שהפכו לחלק בלתי נפרד מהמקום שבו אנחנו חיים.

[אריק שר מתוך השיר "לשרוק בחושך"]: תיכף זה יעבור, תיכף ידליקו אור…

תומר: התרבות הישראלית שעוצבה בדמותו של אריק נטועה גם כאן וגם שם. אישית וקולקטיבית, מיושנת וחדשנית, המונית ובודדה. התרבות שאריק ניסח ביצירה שלו ובחייו.

אריק איינשטיין: תראה, זה הכל עניין של אהבה, של תן וקח. אתה שר שיר, אתה רוצה להתחלק עם האנשים ששומעים אותך. הרבה שירים היו לא מוצלחים, משעממים, אבל כשזה, כשזה נופל על אוזן קשובה, כשמזמזמים איתך שיר בהופעה ושרים איתי יחד, וואלק, מה אני צריך יותר? זה שיא הכיף, זה עניין של תן וקח. אתה מבין?

[מוסיקה]

תומר: האזנתם לפרק הרביעי והאחרון במיני סדרה "אריק - רגל פה, רגל שם" מבית כאן 88 הסכתים. רשימת מקורות ניתן למצוא בעמוד ההסכת באתר.

אני תומר קריב, ואת הפרק הזה ערכתי עם תומר מולוידזון ונוגה קליין.

סאונד ומיקס - אסף רפפורט.

הפקה - גיל מטוס וקבי דסטה.

תחקיר - בר בלפר.

תודה לאייל שינדלר, ניר גורלי, עופרי גופר, עופרי מקוב, עינב יעקובי ותומר מיכלזון.

פרקים נוספים וסדרות נוספות תוכלו למצוא באתר כאן 88 וביישומון כאן.

אנחנו נמצאים גם בכל ישומוני ההסכתים.

בואו להגיד שלום בקבוצת כאן הסכתים בפייסבוק.

5 views0 comments

Comments


bottom of page