רגע לפני העשור הרביעי בחייו, רוג'ר ווטרס רצה להתנתק מהתדמית של פינק פלויד כלהקת ספייס רוק. בפגישה במטבח בביתו של המתופף ניק מייסון הוא הציג לחברי הלהקה את הרעיון החדש שלו - אלבום קונספט שיעסוק בלחצים ובחרדות בעולם המודרני. השירים החדשים נכתבו תוך זמן קצר ובתוך סיבוב הופעות שנועד בכלל לקדם את האלבום Meddle, פינק פלויד כבר התחילה לנגן את האלבום החדש שלה במלואו - יותר משנה לפני שהוא הגיע לחנויות.
כתיבה, עריכה והגשה: גיל מטוס ותומר מולוידזון
עריכת סאונד ועיצוב פסקול: אסף רפפורט
מוזיקה מקורית: עמרי סקופ
תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/08/2023.
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים, הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקה]
גיל: סוף אוקטובר, שנת 79' לספירה, המאה הראשונה. העיר הרומית פומפיי שלמרגלות הר וזוב מתאוששת מלילה של חגיגות לכבודו של אל האש וולקן, כשלפתע עשן וסלעים געשיים מתפרצים מלוע ההר.
[קולות של התפרצות הר געש]
תומר: "האפר החל נופל על ראשינו", כתב פולוניוס הצעיר, אחד השורדים היחידים מהאסון. "הפניתי את מבטי לאחור, ערפל כהה בעקבותינו. מתפשט על הקרקע כמו ענן. הלילה ירד. האפלה הייתה מוחלטת. [מוזיקה צורמנית] יכולת לשמוע את צווחות הנשים, את צרחות הילדים, את זעקות הגברים. אחד מקונן על מר גורלו, אחר על גורל משפחתו. חלקם מבקשים את נפשם למות. חלקם נושאים כפותיהם בתפילה לאלים. רובם השתכנעו שהאלים אינם איתנו עכשיו, ושהלילה הנצחי, הסופי, הגיעה לעולם." [קולות של אש בוערת]
[קולות חפירה]
גיל: כאלף שש מאות שנה לאחר מכן, באמצע המאה ה-18, השרידים הראשונים של פומפיי החלו להתגלות במקרה.
תומר: הטרגדיה של אחת הערים המשגשגות באימפריה הרומית, החלה להיחשף שכבה אחר שכבה, במהלך חפירות ארכיאולוגיות.
גיל: שרידים של בני אדם ובעלי חיים, בתים ורחובות, בית קברות, מקדש, מרחצאות ואמפי תיאטרון. לצד ציורים שחשפו את אורח החיים של הרומאים. מאפיות, מכבסות ובתי מלאכה לפיסול ולעיצוב אבנים. ואפילו שאריות של מזון ומצרכים. עולם שלם ועתיק, שנקבר בעומק של 20 מטר.
[מוזיקה]
תומר: בקיץ 71', במאה ה-20, במאי צרפתי בשם אדריאן מייבן (Adrian Maben), איבד את הדרכון שלו בביקור במוזיאון פומפיי.
גיל: באותה תקופה הוא יצר קשר עם דיוויד גילמור, בניסיון לשכנע את פינק פלויד להקליט פסקול לסרט שיורכב מתמונות של ציירים, כמו רנה מגריט (René Magritte) וז'אן טינגולי (Jean Tinguely). חברי הלהקה דחו את ההצעה.
תומר: מול השומרים במוזיאון פומפיי, מייבן היה יותר משכנע, והם אפשרו לו להיכנס ולחפש את הדרכון אחרי שעות הביקור. הוא מוצא את עצמו נפעם, לבדו בפומפיי לאור השקיעה.
[מוזיקה]
גיל: האקוסטיקה הטבעית של המקום הגבירה את הזמזום של החרקים, את קולות העטלפים ומעופפים אחרים. זה היה המקום האידיאלי להופעה של פינק פלויד.
[מוזיקה]
תומר: היי, אתם מאזינים לפרק השלישי במיני סדרה "פינק פלויד - הצד האפל של הירח" מבית כאן 88 הסכתים. אני תומר מולוידזון,
גיל: ואני גיל מָטוֹּס. את הפרק הזה אנחנו מתחילים בסרט ההופעה בפומפיי, אבל נסיים אותו באולפני Abbey Road. שם, מייבן תיעד גם חלק מתהליך העבודה, על Dark Side of the Moon, האלבום שלשמו התכנסנו.
[מוזיקה]
תומר: לא היה ליהוק מדויק יותר מפינק פלויד עבור הסרט שמייבן דמיין. סרט רוק שהוא אנטי וודסטוק. במקום עוד סרט רוק קלישאתי שמתעד הופעה או פסטיבל, החזון היה לצלם את פינק פלויד לבד באמפיתיאטרון העתיק בפומפיי. הופעה ללא קהל.
גיל: ארבעת האדריכלים שהשתמשו באביזרים, גימיקים ומשחקי תאורה כדי לחפות על היעדר דמות כריזמטית ומרכזית בהופעות, בסך הכל רצו לנגן. הלהקה שיצרה מוזיקה אווירתית וסינמטית, שחקרה סאונד באופן אובססיבי ושדאגה להקפיד על החוויה הויזואלית לא פחות, מצאה את הלוקיישן המושלם.
תומר: באוקטובר 1971 פינק פלויד הגיעו לפומפיי עם ציוד סאונד קוודרופוני היקפי, מלא ועם כל חברי הצוות שלהם.
גיל: עשרות רמקולים עצומים נפרשו במרכז האמפיתיאטרון מאחורי חברי הלהקה. מולם התמקם צוות הסאונד והצילום.
תומר: כבל חשמל ארוך במיוחד נמתח מהעיירה הסמוכה ועד למרכז האמפי, כיוון שארון החשמל של המוזיאון לא הצליח לשאת בעומס. עשרות אנשי צוות נפרסו לאורך הכבל רק כדי לוודא שאף אחד לא ינתק אותו.
גיל: הצילום של ההופעה בפומפיי היה מורכב, כי מייבן והלהקה רצו להקליט ולצלם ביצועים חיים, כמו בהופעה. אבל הקשיים השתלמו והולידו תיעוד מרהיב של פינק פלויד בתחילת שנות ה-70.
[מחיאות כפיים]
תומר: יש מספר הופעות אייקוניות שצרובות בזיכרון המערבי-קולקטיבי של כולנו משנות ה-60 וה-70.
[רעשי רקע]
גיל: הנדריקס שורף את הגיטרה.
[גיטרה חשמלית]
תומר: ג'ניס ג'ופלין בפסטיבל וודסטוק.
[שירה]
גיל: ג'ים מוריסון מתפשט על הבמה.
[הקלטה]:
“I want to see some action out there! I want to see you people come up here and have some fun!”
תומר: והביטלס על גג הבניין.
[ביטלס מנגנים]
גיל: אבל דווקא ההופעה הכי זכורה של פינק פלויד הייתה הופעה ללא קהל.
[מוזיקה]
גיל: כל מעריץ של פינק פלויד זוכר את האימג'ים האלה בסרט. את דיוויד גילמור יושב על הקרקע יחף ומעביר את הסלייד לאורך הצוואר של הפנדר סטראטוקסטר שלו.
[קולות גיטרה חשמלית]
תומר: את ניק מייסון מנגן מקצבים שבטיים.
[תופים]
גיל: את ריצ'רד רייט הולם בקלידים.
[תופים]
תומר: ואת רוג'ר ווטרס מִתְחָרֵעַ על המצילות לפני שהוא עובר להכות בגונג ענק ללא רחמים.
[מוזיקה]
גיל: המוזיקה של פינק פלויד נעה ברוח בין המסדרונות של העיר ההרוסה. מהדהדת מאות שנים של היסטוריה.
[תופים]
[הקלטה של אחד מחברי הלהקה]:
“…and we have a lot of interest in what we are doing together. We can still combine our interests. That’s really, when everything breaks down is…”
גיל: הגרסה הסופית והמלאה של הסרט הושקה רק בנובמבר 73' כיוון שמייבן הרגיש שהתיעוד מפומפיי קצר מדי. הוא הוזמן יחד עם צוות הצילום שלו לתעד ולראיין את הלהקה ב-Abbey Road, בעיצומה של העבודה בפרויקט הבא של הלהקה.
[הקלטה של אחד מחברי הלהקה]:
"Ah, we have some pretty good arguments from time to time, yes. but, you mean, without actually exploding…”
תומר: "Pink Floyd: Live at Pompeii" הפך עם השנים לאבן דרך קולנועית ומוזיקלית. אבל ב-73' בזמן אמת הוא לא זכה להצלחה מסחרית גדולה, בעיקר כי באותה השנה, אותו פרויקט שתועד כדי לספק השלמות לסרט, תפס את רוב תשומת הלב של הקהל.
[מוזיקה]
גיל: בסופה של 1971 חברי פינק פלויד התכנסו סביב שולחן המטבח בביתו של המתופף ניק מייסון.
תומר: "זה היה חריג, ראינו אחד את השני באולפן או בדרכים מידי שבוע, יכולנו לדבר בכל הזדמנות אבל כנראה שהרגשנו צורך בשינוי אווירה כדי להתרכז".
גיל: כך סיפר לימים מייסון והמשיך…
תומר: "היו לנו כמה כיוונים ודמואים שהקלטנו בנובמבר 71'. המוזיקה של "Money" עם ריף הבאס במקצב לא שגרתי, כבר נכתבה, אבל עוד לא היו מילים או קונספט".
גיל: על הנייר, אכן לא היו מילים או קונספט. אבל במוח של האדריכל ווטרס כבר התבשל החזון. הוא רצה להקליט אלבום שעוסק בשאלות, בלחצים ובקשיים שמתעוררים בחיים ומעוררים חרדה.
תומר: גילמור סיפר שווטרס היה נחוש לעסוק בנושאים האלה. בלחצים של החיים המודרניים. בראיון למגזין הרולינגסטון גילמור אמר:
גיל: "כולנו חשבנו, ובמיוחד רוג'ר, שרוב המילים שלנו עד אז היו מתחמקות. הפעם הייתה תחושה מובהקת שהמילים צריכות להיות בהירות וישירות מאוד."
[מתוך השיר - "Money"]:
Money"
It's a crime
Share it fairly, but don't take a slice of my pie…”
תומר: ואפשר לומר שזה גם היה עוד ניסיון של ווטרס לנתק את הלהקה מהתדמית של סיד בארט.
גיל: "זה תמיד היה הקרב הגדול שלי בפינק פלויד".
תומר: אמר בעבר רוג'ר ווטרס והמשיך.
גיל: "לגרור את הלהקה מגבולות החלל והגחמות של סיד, לדאגות שלי, שהיו הרבה יותר פוליטיות ופילוסופיות."
תומר: אם בארט ייצג את העולם האחר, בין אם זה החלל החיצון או האסיד והתרבות הפסיכדלית, ווטרס רצה להתנתק מהתדמית של להקת ספייס-רוק. הוא רצה לדבר על החיים עצמם, אלו שקורים כאן ועכשיו על כדור הארץ.
גיל: ואם בארט רצה להישאר בעולם התמים של ילדות נצחית,
[מתוך השיר - "Matilda Mother"]:
“Wondering and dreaming
The words have different meanings…”
ווטרס הבין שהוא מתחיל להתבגר.
[מתוך השיר - "Time"]:
“The sun is the same in a relative way but you're older,
Shorter of breath and one day closer to death...”
תומר: הוא היה אז גבר נשוי בן 29, רגע לפני העשור הרביעי בחייו. והוא עדיין שמע את הקולות של אמא שלו, מרי ווטרס, מהדהדים בתוך הראש.
גיל: הקולות השמרנים שאמרו לו מגיל צעיר שהוא חייב להשיג השכלה ראויה ועבודה טובה כדי שהוא יוכל להקים משפחה.
תומר: ווטרס האמין שהוא עדיין התכונן לחיים האמיתיים באותם ימים, עד שהמציאות היכתה בו והוא הבין שאלו החיים, הם קורים עכשיו.
גיל: או במילים שלו:
תומר: "החיים הם לא חזרה, אתה מקבל רק הזדמנות אחת, ואתה צריך לעשות בחירות על סמך העמדות המוסריות, הפילוסופיות או הפוליטיות שאתה מאמץ".
גיל: החרדות של ווטרס לא היו מנותקות מהאקלים החברתי והפוליטי באותם ימים, ובניגוד למה שעתיד לבוא, גם לא מזה של חבריו ללהקה. למרות שלדבריו של מייסון, לא היו להם סיבות לחוות לחץ וחרדה באופן אישי, הקו המשותף שעלה באותה שיחה במטבח, היה לחץ.
תומר: כל חברי פינק פלויד היו מהדור השני של מלחמת העולם השנייה. הם נולדו בסופה וגדלו בצילה. חלק מדור שלם של בריטים שגדל באימפריה מתפוררת ומשתקמת. וחרדה, כפי שמראים מחקרים, עוברת בתורשה.
גיל: עכשיו, כשהם קרובים למשבר גיל השלושים שלהם, גם העולם בחוץ היה במשבר תמידי.
[קולות מלחמה, יריות, חייל צועק Give me some cover…Get him back here can you move him?]
[הקלטת רדיו של העיתונאי וולטר קרונקייט]:
“What seems now more certain than ever, that the bloody experience of Vietnam is to end in a stalemate.”
גיל: בארצות הברית, מלחמת וייטנאם הייתה רחוקה מלהסתיים, והמשיכה לפלג את האומה האמריקאית ולהרעיל את הפוליטיקה. השיא יגיע בפרשת ווטרגייט, שפגע עמוקות באמון של הציבור בממשל.
[הקלטה מה-CBS]:
"This is a CBS news special report: the embattled president. Richard Nixon’s future as the president of the United States is now aparaly moved beyond his control. Despite…”
תומר: המלחמה הקרה והאיום הגרעיני הכניסו את העולם כולו לחרדה קיומית. במגרש הביתי של פינק פלויד באנגליה, האבטלה הגיעה לשיא מאז שנות ה-30 עם למעלה מ-900 אלף מובטלים. את כותרות החדשות הציף המאבק בין הקתולים לממשל הבריטי.
[הקלטה מהרדיו]:
“The classic example of the hair trigger tensions in Belfast today: this is the Albert bridge road. On the left Protestants, on the right Catholics. Early today, a confrontation across the street…”
גיל: בסוף חודש ינואר 72', חיילים בריטים ירו למוות ב-14 גברים ונערים קתולים לא חמושים בצפון אירלנד. טבח שזכה לשם "יום ראשון העקוב מדם". זה היה האירוע שיוביל ל-30 שנים אלימות ומלאות במאבקים.
תומר: שנות ה-70 סבלו מתופעות הלוואי של סוף שנות ה-60. החלום על קריסת המעמדות ועל חיים קהילתיים פינה את מקומו ליותר אינדיבידואליזם. התחושה הייתה שהמסיבה נגמרה. פחות אופטימיות ויותר קיטוב חברתי ואלימות.
גיל: גם הליברליות של תרבות הנגד בעשור הקודם הייתה תחת מתקפה. קולות שמרנים יצאו נגד המתירנות של שנות ה-60 וקראו לאמץ ערכים נוצרים.
[הקלטה מהרדיו]:
"I’m scared that if I don't follow Christ, that I’m gonna, lying over here you know… I believe in Christ and I am going to heaven…”
תומר: ב-1971, הגארדיאן, העיתון היומי והליברלי שווטרס קרא באופן קבוע, פרסם כתבה על דו"ח ממשלתי שבחן את הלחץ שקשור לעבודה.
גיל: תופעה שנכנסה אז יותר למודעות וזכתה ליותר ויותר סיקור תקשורתי. בדיוק מסוג הנושאים שהעסיקו את ווטרס באותם ימים, הלחצים והחרדות בעולם המודרני.
תומר: בהובלתו של ווטרס, סביב שולחן המטבח של מייסון, ארבעת חברי פינק פלויד ערכו ביחד רשימה של כל הדברים שהטרידו אותם.
גיל: הפחד להזדקן.
תומר: פחד מוות.
גיל: אלימות.
תומר: חמדנות.
גיל: דתות מאורגנות.
תומר: דדליינים ושחיקה בדרכים.
גיל: וכמובן, החשש שליווה אותם עוד מתחילת הדרך, הפחד לאבד את השפיות, הפחד לסיים כמו סיד בארט.
[מוזיקה קודרת]
[פריטת גיטרה]
תומר: מצויד ברשימה, ווטרס עזב את הבית, של מייסון כדי להמשיך לכתוב את השירים.
[מתוך השיר - "Money"]:
"Money,
Get away.
You get a good job with more pay and you’re okay…”
גיל: הוא הקליט כמה דמואים, אבל בניגוד למה שקרה בפעמים הקודמות, הוא המשיך לפתח את השירים יחד עם חברי הלהקה.
תומר: "זה הרגיש נכון", כתב מייסון בספרו האוטוביוגרפי. "בטח ביחס לתהליך היצירה של האלבומים הקודמים, תהליך שבו המוזיקה נוצרה באולפן מתוך ייאוש ולא מתוך השראה. הפעם המשכנו לנהל דיונים, וסביב המילים של ווטרס יצרנו יחד מוזיקה בחדר החזרות".
גיל: לדבריו זה נתן לווטרס זמן לשפץ ולהוסיף מילים לחלקים מוזיקליים שבעבר היו נותרים אינסטרומנטליים.
[מוזיקת הופעה ברקע]
תומר: עם ההשראה הגיע גם התיאבון. פינק פלויד היו להוטים לבצע חלק מהשירים החדשים במסע ההופעות שלהם. מסע שנועד לקדם בכלל את האלבום הקודם, “Meddle”.
גיל: קשה להאמין, אבל הפעם הראשונה שבה פינק פלויד ניגנו את "Dark Side", הייתה ב-20 בינואר 1972 בברייטון, למעלה משנה לפני שהאלבום יצא. הכל הלך כמו שצריך, עד שהם הגיעו לשיר "Money".
[מוזיקת הופעה ברקע]
תומר: בעוד שנה וקצת, הוא יהפוך לאחד הלהיטים הגדולים של הלהקה. אבל אז, בהופעת הבכורה של השיר, האפקטים יצאו מסנכרון והם נאלצו להפסיק את ההשקה שלהם באמצע.
גיל: בהופעות הבאות הם הצליחו לנגן את השיר ואת כל היצירה כמעט במלואה. עד שבארבעה בפברואר 72', ווטרס השלים אותה עם האפילוג וכתב את "Eclipse", השיר שיחתום את האלבום.
תומר: השם המלא של הפרויקט החדש היה: “Dark Side of the Moon, A Piece for Assorted Lunatics". שם שחיזק את העובדה שהשיגעון הוא הנושא המרכזי באלבום.
[מוזיקת בלוז]
גיל: אבל בתחילת 1972, להקת בלוז רוק בריטית בשם "Medicine Head” בדיוק הוציאה אלבום חדש. וקראו לו…
[מתנגן מתוך השיר]:
“Dark side of the moon…”
[צליל של מוזיקה גוועת, לסמן כישלון]
גיל: זה גרם לפינק פלויד לשנות את השם של הפרויקט שלהם ל-"Eclipsed”.
תומר: באמצע פברואר 72', "Eclipsed” בוצע במלואו והושק באופן רשמי בארבע הופעות בתיאטרון Rainbow בלונדון. זה היה המשך ישיר אבל משודרג ובוגר של מה שהתחיל בסוף שנות ה-60 בדמות המופע "The Final Lunacy” והיצירה “The Man and the Journey” שמעולם לא הוקלטה במלואה.
[מוזיקה]
גיל: אלא שבניגוד ליצירה ההיא, הפעם פינק פלויד לא הרימו ידיים או זנחו את החזון. הם המשיכו לגבש את היצירה החדשה שלהם בהופעות. נכון, זה עדיין לא נשמע כמו התוצר המופק והמהודק באלבום שיגיע בעוד שנה וקצת. אבל אי אפשר להתבלבל.
[מוזיקה]
תומר: עדיין לא היו שם את כל האפקטים והאינסרטים הקוליים שכל כך מזוהים עם האלבום, כמו השעונים שפותחים את "Time". עדיין לא שומעים את הסקסופון שילווה שירים כמו "Money" ו-"Us and Them".
גיל: הקהל הסתפק בינתיים רק בגיטרה של גילמור.
[מוזיקה]
תומר: שירים כמו "On The Run” היו עדיין בהתהוות. כמעט שבע דקות שנשמעו יותר כמו ג'ם גא'זי או כמו אילתור של ה-”Doors” ולא כמו הגרסה האלקטרונית והמשפיעה שתגיע באלבום. ובכלל קראו לו אז “The Travel Sequence".
[מוזיקה]
גיל: גם "The Great Gig In The Sky” עוד היה רחוק מהיצירה המפוארת והווקאלית שנשארה איתנו עד היום. לשיר הזה קראו אז “The Mortality Sequence".
תומר: במקום לנגן אותו על פסנתר, ריק רייט ביצע אותו על האמונד ובמקום שירה קורעת לב, שולבו הקראות של טקסטים דתיים.
[הקלטה של הקראה מתוך הופעה]
גיל: אבל איך שלא מסובבים את זה זה היה הישג עצום.
תומר: הקהל שזכה להיות בהופעות האלו יצא נפעם. העיתונאי מייקל וויל כתב ב-The Times הבריטי: "היצירה החדשה הביאה אותי לכדי דמעות".
גיל: בתוך זמן קצר פינק פלויד כתבו שירים לאלבום שלם. אלבום קונספט שבו כל השירים מתחברים יחד לכדי יצירה אחת. זה נתן להם ביטחון שהם בדרך הנכונה.
[מוזיקה שקטה של פינק פלויד ברקע]
תומר: קשה לחשוב על להקה שתעשה דבר כזה היום ותנגן בהופעות ערב אחר ערב אלבום שלם שהקהל שלה לא שמע מעולם. אבל, אלו היו שנות ה-70 והקהל של פינק פלויד היה מספיק קשוב ונאמן כדי לצעוד איתם להרפתקה החדשה.
גיל: עשרים שנה אחר כך להקה בריטית אחרת תקבל גם היא מנדט זהה ונדיר מהמאזינים שלה.
[מוזיקה - Radiohead]
גיל: כדי לשמוע עוד על "Radiohead” והישגים האומנותיים שלהם חפשו את המיני סדרה שלנו “Radiohead, תפסיקו את הרעש".
[פינק פלויד ברקע]
תומר: פינק פלויד לא הביאו איתם רק שירים חדשים להופעות. הם גם שדרגו את מערכת הסאונד שלהם.
גיל: אחרי שב-1967 הם היו הלהקה הראשונה שהופיעה עם מערכת סראונד, ב-72' הם לקחו את זה צעד נוסף קדימה. המערכת החדשה נבנתה במיוחד עבורם עם סאונד היקפי ברמה גבוהה יותר. תוספת הכרחית לפרויקט החדש.
תומר: גם הצד הוויזואלי בהופעות עלה מדרגה. לצוות של הלהקה הצטרף תאורן אמריקאי שעבד במועדון ה-"Fillmore West" המיתולוגי בסן פרנסיסקו, ואפילו היה חלק מצוות התאורה בפסטיבל וודסטוק.
גיל: ההופעות של פינק פלויד בתיאטרון "Rainbow" בלונדון תועדו והופצו באופן לא חוקי. לפי הערכות שונות, ההקלטה הלא חוקית הופצה בלמעלה מ-100 אלף עותקים. זו הייתה בעיה גדולה, כי היא הכילה את כל השירים של האלבום שעדיין לא יצא.
תומר: כל להקה אחרת הייתה ממהרת להיכנס לאולפן ולשחרר כמה שיותר מהר את האלבום הרשמי. אבל כמו שכבר הבנתם, פינק פלויד בחרו הפעם לקחת את הזמן בגיבוש של הקונספט החדש שלהם. עד כדי כך שהם החליטו כן להיכנס לאולפן, אבל כדי להקליט אלבום אחר.
[פינק פלויד ברקע]
גיל: כמו שסיפרנו בפרק הקודם, ב-1969 פינק פלויד הקליטה פסקול מלא עבור הסרט "More"' אחד הפרויקטים הקולנועיים הראשונים שלהם. הבימאי [כך במקור] של הסרט רצה אותם שוב. הפעם עבור סרטו החדש שנקרא "העמק" בתרגום מצרפתית, ופינק פלויד נענתה לאתגר.
תומר: תוך כדי סיבוב ההופעות, שלושה ימים בלבד אחרי ההופעה האחרונה בתיאטרון ה-"Rainbow" בלונדון, הם כבר היו בדרך לאולפן "Château" שבצרפת. אותו אולפן שהונצח בשם של האלבום החמישי של אלטון ג'ון שיצא באותה שנה, "Honky Château".
[אלטון ג'ון - "Rocket Man"]
“Rocket man
Burnin' out his fuse
Up here alone…”
גיל: גם הפעם הם היו בפוקוס. העבודה על השירים של "Dark Side" חיזקה את הביטחון שלהם. אם בעבר הם שרפו שעות על גבי שעות בג'ימג'ומים באולפן, הפעם לא הייתה להם את הפריבילגיה הזו.
תומר: בתוך שבועיים הם העמידו עשרה שירים חדשים, ותוך כדי אפילו הספיקו לקפוץ להופעות ביפן. דווקא לפני שהם נכנסו לאולפן לעבודה מאומצת וארוכה, הם עשו את ההפך הגמור.
גיל: לימים גילמור יספר…
תומר: "זה היה מהיר מאוד, ישבנו בחדר, כתבנו והקלטנו כמו פס ייצור. זה טוב לעבוד ככה תחת אילוצי זמן קיצוניים ולנסות לענות על הצרכים של מישהו אחר".
גיל: השירים החדשים שפינק פלויד כתבו לפסקול של הסרט הצרפתי ראו אור ביוני 1972 תחת האלבום השביעי של הלהקה "Obscured by Clouds”.
[מוזיקה ברקע]
תומר: זה היה אלבום קליל יותר, אולי הכי קליל של פינק פלויד. השיר הארוך ביותר היה בקושי שש דקות וההשפעות היו יותר אמריקאיות ופחות בריטיות.
גיל: כל חברי הלהקה לקחו חלק בכתיבת השירים. הקלידן ריצ'רד רייט חנך כאן סינטיסייזר אנלוגי חדש שהוא יעשה בו שימוש פורץ דרך גם בהקלטות הבאות.
תומר: ווטרס כתב את “Free Four", אחד השירים המפתיעים והקליטים שלו.
[מתוך השיר - "Free Four"]:
“The memories of a man in his old age
Are the deeds of a man in his prime…”
גיל: שיר עם רפרנס למוות של אביו במלחמת העולם השנייה. אפשר ממש לשמוע כאן את השורשים של "The Wall” ו-"The Final Cut", היצירות האחרונות של פינק פלויד, או ליתר דיוק של ווטרס.
תומר: השיר “What's the Deal" זכה למעמד של פנינה פינק פלוידית אבודה אחרי שב-2006 דיוויד גילמור אימץ אותו להופעות הסולו שלו.
[מתוך השיר - “What's the Deal"]:
To let me in from the cold"
Turn my lead into gold
'Cause there's a chill wind blowing in my soul
And I think I'm growing old…”
גיל: גם במקרה הזה הסרט שעבורו נכתבה מוזיקה, נכשל. הוא אפילו הופיע ברשימות הסרטים הגרועים בכל הזמנים.
תומר: המוזיקה לעומת זאת נשארה. למרות שפינק פלויד התכחשה לאלבום הזה, חברי הלהקה טענו שזה לא אלבום פינק פלויד מובהק ושמדובר בסתם אסופה של שירים.
גיל: הם אפילו דאגו לבחור עטיפה חלשה שלא תמשוך יותר מדי תשומת לב בחנויות התקליטים ותתחרה עם האלבום הבא שלהם.
תומר: ועדיין, "Obscured by Clouds” הגיע למקום ה-46 במצעד אמריקאי. הפעם הראשונה שפינק פלויד בכלל הכניסה אלבום לחמישים הגדולים בארצות הברית. סימן לבאות. במגרש הביתי באנגליה הוא טיפס למקום השישי.
[מוזיקה ברקע]
גיל: העבודה על האלבום אפשרה התמקצעות נוספת של חברי פינק פלויד רגע לפני הפרויקט הכי חשוב שלהם. והיא באה לידי ביטוי ביצירת שירים פשוטים יותר ובכתיבה מסורתית יותר מעולמות הפולק רוק. בית, פזמון, בית, פזמון. לאו דווקא יצירות רוק מתקדם, מורכבות או אוונגרדיות.
תומר: אבל אולי ההתנסות הזאת גם היוותה פורקן לכל מיני צרכים ורעיונות שלא התאימו ל-"Eclipsed". מה שבטוח זה שבזמן שפינק פלויד משכו את הזמן, האלבום “The Dark Side of the Moon” של "Medicine Head” נכשל מסחרית, מה שאפשר לפינק פלויד לחזור לשם המקורי.
גיל: ב-31 במאי 1972, עוד לפני ש-"Obscured by Clouds” בכלל הגיע לחנויות, פינק פלויד כבר נכנסה לאולפני Abbey Road. הפעם זה יהיה לשמונה חודשי עבודה על “The Dark Side of the Moon”.
תומר: באולפן חיכה להם מיקסר חדש של 16 ערוצים עם אפשרות להקליט בשיטה הקוואדרופונית. כלומר להקליט אלבום כמו בהופעות שלהם בסראונד ולא בסטריאו.
גיל: באולפן גם חיכה להם טכנאי הקלטות מוכשר ומלא במוטיבציה וברעיונות.
תומר: אדם שיכול להתמודד עם המיקסר החדש ועם הגישה והחזון של פינק פלויד.
[מוזיקה]
גיל: והיו לו גם קבלות. אחרי שהוא עבד באותם אולפנים על שני האלבומים האחרונים של להקה אלמונית ונשכחת בשם הביטלס.
תומר: לימים, אלן פרסונס יהפוך לשם דבר בפני עצמו.
[מתוך השיר - "Eye in the Sky"]:
I am the eye in the sky"
Looking at you
I can read your mind
I am the maker of rules…”
תומר: אבל לא משנה לאלו פסגות הוא יטפס בחייו, תמיד יזכרו לו לפני הכל את העבודה עם פינק פלויד על “The Dark Side of the Moon”.
גיל: פרסונס כבר עבד עם הלהקה בתקופת “Ummagumma" וגם על האלבום “Atom Heart Mother”, והוא ידע כמה קשה לעבוד איתם באולפן ואיך הם לוקחים את הזמן עם אילתורים, ניסויים ו... ג'אמים אינסופיים.
תומר: אבל הפעם זה היה שונה. השירים כבר היו כתובים ופינק פלויד הכירו אותם היטב. הם הופיעו איתם במשך כמה חודשים וגיבשו אותם מול הקהל.
גיל: בחודשים הקרובים בין מאי 72' לפברואר 73' פרסונס ילווה את פינק פלויד בהקלטות. הם היו אז ב'פיק' היצירתי שלהם. הם ידעו שיש להם ביד אלבום ששווה זהב והם עבדו עליו ביחד כלהקה כדי ליצור אלבום שהוא לא פחות ממושלם.
תומר: אז מה קרה באולפן ואיך "Darkside” שינה את החיים של חברי פינק פלויד בפרט ואת עולם המוזיקה בכלל?
גיל: על כל זה נדבר בפרק הבא כשניכנס יחד עם פינק פלויד לאולפן ונלווה אותם בהקלטות של יצירת המופת.
[מוזיקה ברקע]
תומר: האזנתם לפרק השלישי של פינק פלויד, "הצד האפל של הירח", מיני סדרה מבית כאן 88 הסכתים. פרקים נוספים וסדרות נוספות תוכלו למצוא באתר כאן 88 וביישומון כאן.
גיל: אנחנו נמצאים גם בכל יישומוני ההסכתים.
תומר: רשימת מקורות ניתן למצוא בעמוד ההסכת.
גיל: את המיקס והסאונד של הפרק ערך אסף רפפורט.
תומר: מוזיקה מקורית - עומרי סקופ.
גיל: תודה לאייל שינדלר, בר בלפר, נוגה קליין, סיון טאטי, עופרי גופר, עפרי מקוב, עינב יעקובי, עמית בהר ותומר קריב.
תומר: אני תומר מולוידזון.
גיל: ואני גיל מטוס. בואו להגיד שלום בקבוצת כאן הסכתים בפייסבוק.
[מוזיקה עד הסיום]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Opmerkingen