top of page

כאן 88 הסכתים - פינק פלויד - הצד האפל של הירח | פרק 4 - ליקוי חמה

Updated: 4 days ago

אחרי כמה חודשים שבהם פינק פלויד ניגנו את דארק סייד בהופעות הגיע הזמן להיכנס לאולפני אבי רוד להקליט את האלבום. יוצאים למסע מוזיקלי עם הסיפורים מאחורי השירים באלבום. מסע בין שלבי החיים - מהנשימות הראשונות של אוויר העולם ועד שהחיים מסתיימים בליקוי חמה. 

 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 28/08/2023.

קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[צלילי גשם]

תומר: אחד במארס 1973. ימים אחרונים של חורף בריטי. הגשם דופק על החלון, אבל הבית חמים ונעים. הרגע חזרתם מחנות התקליטים הקרובה, וטיפות אחרונות של גשם מחליקות על אפכם. אתם מתנגבים, וממהרים לשלוף את התקליט החדש והמדובר שרכשתם.

[צליל הפתיחה של התקליט נשמע, צליל מונוטוני שקט וממושך]

גיל: אתם מריחים את ריח הויניל והנייר החדשים ומביטים בעטיפה המסתורית. על רקע שחור, קרן אור בהירה ולבנה חוצה משולש, שמפרק אותה לשלל צבעי הקשת. אין שום כיתוב על העטיפה. וגם לא בצד השני, שבו נמצא אותו דימוי רק הפוך, המשך ישיר של קרן האור.

תומר: אריזת התקליט נפתחת לשניים כמו ספר. בפנים ממתינים הפרטים ומילות השירים לאלבום החדש של פינק פלויד: The Dark Side Of The Moon.

גיל: אתם מניחים את התקליט על גבי הפטיפון. מרימים את זרוע המחט בזהירות ומניחים אותה על גבי הצד הראשון.

[צליל של תקליט שמתחיל לנגן]

תומר: בהתחלה, הכל שקט. לאט לאט. התמונה מתחילה להתבהר. [צלילי ההתחלה של האלבום "Dark side" מלווים את תיאור האלבום] כמו תינוק ששומע את פעימות הלב של אמו ברחם. רחשים ודיבורים לא ברורים, עמומים ולא מוכרים. ואז בום! בצרחות אתם נזרקים לעולם.

גיל: ובהתחלה, העולם עוטף אתכם בצלילים מנחמים. אתם נושמים נשימות ראשונות, ונראה שיש זמן לטרוף את הכל. אבל זו אשליה. ככל שהחיים מתקדמים, התמונה משתנה, והנחמה, באה והולכת.

[המוזיקה נעצרת, מתחיל צליל מונוטוני ארוך]

תומר: אתם מאזינים ל"פינק פלויד - הצד האפל של הירח". מיני סדרה מבית "כאן 88 - הסכתים", אודות המסע שפינק פלויד לכדו על גבי תקליט. מסע מוזיקלי של ארבעים ושתיים דקות וחמישים שניות, בין שלבי החיים. מהנשימות הראשונות של אוויר העולם, ועד שהחיים מסתיימים.

אני תומר מולוידזון.

גיל: ואני גיל מטוס.

בפרק הקרוב נצא לטיול בין שירי האלבום, בין המשמעות הגלויה והנסתרת של המילים והמנגינות, ונלווה את הלהקה בדרך להשלמת האלבום.

[המשך הפתיחה של האלבום - צלילי תוף בס בקצב לב מהיר]

תומר: "Dark side" נפתח עם "Speak To Me", שהוא מעין הצצה לאלבום, אוברטורה, הקדמה ליצירה, ורמז לבאות. קצת כמו שהיה נהוג ברוק המתקדם, בהשראת יצירות קלאסיות. ברקע אפשר לשמוע את צלילי הקופה הרושמת של "Money", את השעונים מ-"Time", את הצרחות של "The Great Gig In The Sky", ואת הצחוק המשוגע שיגיע לקראת הסוף, רמז לשיגעון שעומד במרכז האלבום.

גיל: ויש כאן עוד משהו, שילווה את האלבום כולו.

[צלילי מלמולים ודיבורים שנלקחו מתוך האלבום]

גיל: מחשבות ותהיות, של אנשי הצוות של הלהקה.

[צליל ברור יותר נשמע - "yeah, I was in the right"]

תומר: אחד אחרי השני, הוכנסו חברי הצוות של פינק פלויד ועובדי האולפן, כולל השומר בכניסה, לתא ההקלטות. שם הם קיבלו שאלות, שרוג'ר ווטרס כתב וערך לפי סדר, מהקל אל הקשה.

גיל: הם קראו את השאלות בשקט, ואז השיבו בקולם. השאלה הראשונה הייתה: "מהו הצבע האהוב עליך?" רק כדי לשבור את הקרח. אחרי עוד כמה שאלות חימום, הגיעו שאלות כמו: "האם אתה מפחד למות?"

[הקלטה ישנה]:

"Why should I be frightened of dying?"

גיל: האם אתה חושש שאתה משתגע?

[הקלטה ישנה]:

"I've been mad for fucking years, absolutely years. Been off of the edge for yonks."

גיל: השימוש של פינק פלויד בהקלטות של שיחות, אפקטים וכל דבר שאינו כלי מוזיקלי, היה המשך ישיר של תנועת אוונגרד מוזיקלית בשם "מוזיקה ממשית".

[צלילי מנגינה ספורים]

תומר: התנועה התפתחה בסוף שנות ה-40, ובמרכזה עמדה התפיסה שיש להתנתק מהגבולות של התווים באמצעות הצלילים שנמצאים מחוץ למוזיקה, ובאמצעות עיוות של הקלטות ומניפולציות טכניות.

[צלילים לא מוגדרים, צלצול טלפון מעוות]

תומר: "מוזיקה ממשית", "פינק פלויד" ו"דארק סייד", היוו חלק מהותי בהתפתחות המוזיקה האלקטרונית של ימינו.

[צלילי מוזיקה אלקטרונית]

תומר: כפי שסיפרנו בפרק הקודם, בזמן העבודה על האלבום גם אדריאן מייבן, במאי סרט ההופעה בפומפיי, הגיע לאולפן כדי לתעד את הלהקה. בתיעוד הקצר של מייבן אפשר לראות את חברי הלהקה עובדים על כמה משירי האלבום.

גיל: הקטעים המעניינים לא פחות, הם דווקא אלה שמצולמים בקפיטריה, כשחברי פינק פלויד יושבים מסביב לשולחן האוכל.

[הקלטה ישנה]:

"Can I have egg, sausage, chips and beans and a tea."

גיל: ניק מייסון מזמין לעצמו ביצה, נקניק, צ'יפס ושעועית. ווטרס - הוא כמובן מדבר יותר מכולם.

[הקלטה ישנה]:

-”Officially true, this is true.”

-”Isn't it?”

גיל: ובעיצומו של ויכוח, על הכישורים הנדרשים ממפיק באולפן הקלטות.

תומר: מישהו שנמצא מחוץ לפריים אומר לו:

גיל: "כולנו יודעים שאתה אלוהים הכל יכול, רוג'ר."

[הקלטה ישנה]:

"We all know that you're God almighty, Roger…"

תומר: ו-ווטרס באמת עוד יראה עצמו כאלוהי המוסר והלהקה. הוא יתיש את חבריו ואת הקהל עד לפרידה ולסכסוך מתוקשר. אבל, בשלב הזה ווטרס והלהקה, היו ב-peak היצירתי שלהם. ב-sync מושלם. דמוקרטיה של יצירה. הם השלימו אחד את השני כשגילמור, רייט ומייסון רקמו את המוזיקה למילים המבריקות של ווטרס.

[מתוך השיר - "Breathe"]:

“Long you live

and high you fly

smiles you'll give

and tears you'll cry


And all you touch

and all you see

is all your life will ever be…”

תומר: "Breathe", הרצועה השנייה באלבום, עוסקת בבחירות שהאדם צריך לעשות בחייו.

גיל: "החיים הם לא חזרה…"

תומר: אמר פעם ווטרס בראיון על האלבום.

גיל: "אתה מקבל רק הזדמנות אחת, ואתה צריך לעשות בחירות על סמך העמדות המוסריות, הפילוסופיות או הפוליטיות שאתה מאמץ."

תומר: והבחירות של ווטרס, לפחות בעיני עצמו, הן בצד הטוב והמואר, הצורך להפוך את העולם למקום טוב יותר.

גיל: "אל תפחד שיהיה לך אכפת," שר גילמור במילים שפותחות את האלבום.

[המשך השיר - "Breathe"]:

“Breathe, breathe in the air

Don't be afraid to care…"

גיל: מילים שאפשר לפרש גם כהצעה להעריך את החיים, כי הם חולפים מהר.

תומר: עבור רבים, "Breathe" הוא נקודת הפריצה של גילמור. הרגע שבו הוא מצא באמת את הקול שלו. הן מבחינת נגינה, והן מבחינת שירה. הבחירה בגילמור כשופר של המילים של ווטרס, כמעט לאורך כל הדרך של הלהקה, מעדנת את העוקץ.

גיל: באמצעות ה-"lap steel guitar", גיטרה שמונחת על הברכיים ומנגנים עליה עם סלייד, גילמור שולח צלילים פסטורליים ונינוחים, ומשלב את השפעות הבלוז במוזיקה של הלהקה.

[צלילי גיטרה של "Breathe" נשמעים]

גיל: זה יהפוך למוטיב מרכזי במוזיקה של פינק פלויד מכאן והלאה, ולסימן ההיכר של גילמור.

תומר: אבל כמו בחיים, גם הרכות והפסטורליה של Breathe, מגיעות מהר מדי לסיומן. אחרי שתי דקות ו-49 שניות, הקדרות והחרדות משתלטות, כשאחת הרצועות המאתגרות והיותר אקספרימנטליות באלבום - נכנסת.

[המוזיקה משתנה, מתחילה הרצועה של "On The Run"]

גיל: את "On The Run", פינק פלויד גיבשו בהדרגה, ובעבודה לא פשוטה, והוא הלך והשתכלל מביצוע לביצוע. הוא התחיל בשם "The Trouble Sequence", כמו שהכרנו בפרק הקודם.

תומר: בהופעות הראשונות, הוא נשמע יותר כמו "הדורס" מאשר "פינק פלויד".

[צלילי גיטרה של גרסה מוקדמת של "The Trouble Sequence" נשמעים]

גיל: בניסויים הראשונים באולפן, הוא קצת הפך לקטע רוק עם השפעות פאנק.

[תופים נכנסים לשיר]

תומר: אבל אז, הלהקה שכל כך אהבה לחקור צלילים, קיבלה צעצוע חדש: [ברקע המוזיקה נעצרת] סינתיסייזר שמכונה Synthi-A.

גיל: עד לשלב הזה, הלהקה עבדה עם סינתיסייזר מדגם ישן יותר, דגם שפותח על ידי ה-BBC כדי ליצור מוזיקה מקורית ואפקטים עבור הסדרה המיתולוגית "דוקטור הו".

[קטע ממנגינת הפתיחה הפסיכדלית של "דוקטור הו" נשמע]

תומר: בזכות הפיתוח הזה של ה-BBC, נוצרו הרבה אפקטים עבור האלבום Dark Side Of The Moon, שיחד עם פסקול הסדרה, היה חוליה חשובה בהתפתחות המוזיקה האלקטרונית.

גיל: אבל, כדי ליצור את התוצאה הסופית של "On The Run", היה צורך בשלב הבא בהתפתחות של הסינתיסייזרים. באותו הזמן, הם היו מכונות מסורבלות וגדולות, עם המון כפתורים גדולים.

הפיתוח שכולם חיכו לו, היה סינתיסייזר עם מקלדת.

תומר: לכן "On The Run "כמעט נשאר מחוץ לאלבום, עד שבימי ההקלטה האחרונים, בתחילת שנת 1973, הגיעה פריצת הדרך בדמות Synthi-A, סינתיסייזר עם מקלדת ופונקציה שנקראת Sequencer.

[צלילי סינתיסייזר מהאלבום נשמעים]

גיל: הגיטרות של גילמור, נזנחו לטובת הסאונד האלקטרוני, כשווטרס ניגן על המקלדת החדשה רצף של שמונה תווים שנשמעים ככה: [8 צלילי סינתיסייזר נשמעים]

תומר: ה-Sequencer מנגן את הרצף הזה שוב ושוב. [התווים חוזרים על עצמם במהירות הולכת ומתגברת] וכשמגבירים את המהירות של שמונת התווים האלה, מקבלים את "On The Run".

[ברקע נשמע - "On The Run"]

גיל: אם מקשיבים ממש טוב 25 שניות לתוך הרצועה, אפשר לשמוע הקלטת סאונד ממערכת כריזה בשדה תעופה.

[הקטע המדובר מהשיר נשמע כשברקע צלילי מערכת כריזה מעומעמים]

תומר: "On The Run" נועד לבטא את התחושה של חיים בתנועה מתמדת, מעבודה לעבודה, מהופעה להופעה, תשישות ועייפות, שמקצינות פחדים וחרדות. הקלידן ריק רייט, פחד פחד מוות מטיסות, וככל שפינק פלויד הצליחה, כך הוא נאלץ לטוס יותר.

[המשך השיר - "On The Run"]

גיל: "כל מה שאתם שומעים ברצועה זו פרט לאפקטים, הוקלט לייב באולפן, והכל נוצר באמצעות הסינתיסייזר."

תומר: אמר בראיון טכנאי ההקלטות הראשי של האלבום, אלן פרסונס, עליו דיברנו בפרק הקודם.

גיל: [המשך ציטוט] "זה היה עוד רגע חלוצי של פינק פלויד, יצירה בעלת חשיבות לא קטנה, בהתפתחות המוזיקה האלקטרונית."

[המשך השיר - "On The Run"]

תומר: גם באלבום מגובש ומובנה, פינק פלויד לא ויתרו על הצד הפסיכדלי שלהם, ועל הצורך לחקור ולאלתר. ב"דארק סייד" נוצר שילוב בין הכתיבה המסורתית - בית, פזמון, בית, פזמון, גשר ושוב פזמון - לבין הג'אמים והאילתורים המוזיקליים שאפיינו את תחילת הדרך.

גיל: והרצועה הבאה, היא אחת הדוגמאות המושלמות לכך.

[נשמע קול צלצול שעון מעורר ואז עוד צלצולים… תחילת השיר "Time"]

תומר: עוד לפני העבודה על "דארק סייד", פרסונס ערך הקלטות שנועדו להדגים את היכולות של מערכת סאונד קוואדרופונית, כלומר של סראונד.

גיל: הוא לקח איתו מכשיר הקלטה נייד, והגיע לחנות עתיקות של שעונים, שהייתה סמוכה לאולפני "Abbey road". הבעלים של החנות עצר את כל השעונים, ופרסונס הקליט כל אחד מהם בנפרד. החיבור של כל השעונים ביחד, יצר את הפתיחה הבלתי נשכחת של "Time".

[הצלצול פוסק והופך לתקתוק שעון]

תומר: שיר שעוסק ברגע שבו לראשונה, אנחנו מודעים למורטליות שלנו. לזמן שאוזל ונוזל כמו השעונים של סלבדור דאלי.

[המשך השיר - "Time"]:

“Ticking away the moments that make up a dull day

You fritter and waste the hours in an off-hand way

Kicking around on a piece of ground in your home town”

גיל: "Time", הוא השיר היחיד באלבום שחתומים עליו כל ארבעת חברי הלהקה. גילמור מוביל את הבתים בשירה, ואת הפזמון שר רייט, כשהוא מלווה בגילמור ובזמרות ליווי.

[המשך השיר - "Time"]:

“Tired of lying in the sunshine, staying home to watch the rain

And you are young and life is long, and there is time to kill today…”

תומר: אבל, כמו בשאר השירים באלבום, המילים הן של ווטרס. הוא היה אז רגע לפני העשור הרביעי בחייו, והתחיל להבין שהחיים הם לא חזרה גנרלית. החיים קורים כאן ועכשיו.

גיל: בראיון מ-2003 למגזין Uncut, ווטרס נשאל על אחת השורות בטקסט, שבהן הוא מזהיר אנשים צעירים מלבזבז את הזמן היקר שלהם.

[המשך השיר - "Time"]:

“And then one day you find ten years have got behind you

No one told you when to run, you missed the starting gun…”

תומר: המראיין, שאל אותו האם הוא לא רואה אירוניה בכך שדור שלם של היפים וסטודנטים העבירו חודשים שלמים בלשכב על הרצפה, להתמסטל ולהאזין לאלבום Dark Side Of The Moon.

גיל: ווטרס השיב, שהוא לא רואה שום דבר רע בלהתמסטל ולהאזין למוזיקה. ושזה גם לא המסר המרכזי של השיר. השיר, לדבריו, עוסק בלהבין את האוטונומיה שלך.

תומר: [מצטט את דבריו של ווטרס] "הבנתי פתאום בגיל 29, שהגשמתי את הנבואה של מישהו אחר. בילדותי, ובחינוך שקיבלתי, תוכנתתי להאמין שאני מתכונן לחיים שאמורים להתחיל בשלב מאוחר יותר. מעולם לא הוסבר לי כילד שאני בעצם כבר שם, חי את החיים בכל רגע."

[המשך השיר - "Time"]:

“And you run and you run to catch up with the sun but it's sinking

Racing around to come up behind you again

Sun is the same, in a relative way, but you're older

Shorter of breath and one day closer to death”

גיל: "Time" הוא אחת הדוגמאות הטובות, שמסבירות מדוע "דארק סייד" הפך לאלבום כל כך מצליח. הוא עוסק בנושא אוניברסלי שמעסיק כל אדם, הזמן שחומק מהידיים.

תומר: הזמן שנדמה שחולף מהר יותר משנה לשנה, וההכרה שאנחנו חיים כאן על זמן קצוב.

גיל: עבודת הסאונד בשיר הזה, ובאלבום כולו, הפכה למודל לחיקוי, ולמבחן עבור מאות-אלפי מערכות סטריאו ברחבי העולם.

[קטע סולו אינסטרומנטלי גיטרה מתוך השיר נשמע]

תומר: אחרי אחד הסולואים הגדולים של גילמור באלבום, השיר מסתיים במילים: "הזמן חלף, השיר נגמר, חשבתי שעוד יש לי מה לומר…"

[המשך השיר - "Time"]:

“The time is gone, the song is over, thought I'd something more to say…”

גיל: אבל אז, עדיין באותה הרצועה, מגיח שוב הלחן של "Breathe", רק עם טקסט שונה. פרקטיקה שהייתה נפוצה באלבומי רוק מתקדם של התקופה.

[המשך השיר - "Breathe"]:

“Home, home again

I like to be here when I can…”

תומר: בקונטקסט של "דארק סייד" החזרתיות היא לא רק שטנץ מוזיקלי אופנתי, היא מעין תזכורת למעגל החיים.

[המשך השיר - "Breathe"]:

“It's good to warm my bones beside the fire…”

גיל: גם בזה, פינק פלויד לא נותנים לנו להתנחם, כי מיד אחרי Time, אנחנו חוזרים לחרדות ולפחד מהמוות.

[סוף השיר נשמע]:

“Calls the faithful to their knees/ To hear the softly spoken magic spells…”

[ומיד אחריו מתחילים הצלילים הראשונים של הרצועה הבאה באלבום]:

תומר: "The Great Gig In The Sky" התחיל כמתקפה על הכנסייה הנוצרית.

גיל: כזכור מהפרק הקודם, בתחילת הדרך קראו לו "The Mortality Sequence", וריק רייט ביצע אותו על ההאמונד, ולא על הפסנתר כמו באלבום. ברקע שולבו טקסטים דתיים ונאומים של סופר בריטי שהיה ידוע כבעל דעות דתיות שמרניות ביותר.

[הקלטה ישנה]:

“I only wish I could show you the numbers of letters which I have received in support…”

תומר: אבל מסתבר שגם לפינק פלויד היו גבולות. הם חששו שהביקורת שלהם תרחיק קהלים שעדיין מזוהים עם הערכים של הנצרות.

גיל: באלבום שבו תגיע בהמשך ביקורת על קפיטליזם, זה אולי קצת צבוע לעדן ביקורת, רק כדי לא להבריח רוכשים פוטנציאלים.

תומר: כך או כך, מזל שקטעי הדת ירדו - כי מה שהגיע במקומם, הפך לאחד משיאי האלבום.

[צלילי השיר מתנגנים ברקע]

גיל: בתחילת 1973, כשהעבודה על האלבום כבר כמעט הסתיימה, וחברי הלהקה רצו לוותר על הרצועה, אלן פרסונס התעקש להמשיך לעבוד עליה. הוא טען שחסר בה משהו, שהיא דורשת שירה. גם אם זה אומר שירה ללא מילים.

תומר: פרסונס פנה לקלייר טורי, זמרת שהוא כבר עבד איתה בעבר. הוא הזמין אותה לאולפן, והיא אמרה לו שהיא עסוקה.

גיל: זה היה שקר.

[המוזיקה נעצרת בבת אחת]

גיל: פשוט לא היה לה כוח או עניין לבוא, והיו לה כרטיסים להופעה של צ'אק ברי. טורי גם הייתה רחוקה מוזיקלית מפינק פלויד.

[קטע של שיר בביצועה של טורי בסגנון פולק-רוק]

תומר: היא ניסתה לפרוץ כסולנית, אבל הקריירה שלה לא באמת המריאה, והיא התפרנסה כזמרת אולפנים.

גיל: לכן כשפרסונס התעקש, היא הסכימה. למרות שנרתעה כשהבינה שמדובר בפינק פלויד.

תומר: ב-21 בינואר 1973, פחות מ-20 יום לפני סוף העבודה על האלבום, טורי התייצבה באולפן ושאלה: "מה תרצו שאעשה?"

גיל: "אין לנו מושג", ענו חברי פינק פלויד.

תומר: הם סיפרו לה על האלבום, והוסיפו: "מצטערים, אין לנו מילים או מלודיה לקטע שנרצה שתבצעי, רק רצף אקורדים. זה עוסק במוות. בואי תנסי לבדוק מה את יכולה לעשות עם זה."

גיל: "נאבקתי בזה בהתחלה…"

תומר: אמרה טורי בראיון לאתר מעריצי פינק פלויד בשם "Brain Damage", והמשיכה:

גיל: "ניסיתי לשיר בהתחלה: 'או, אה, בייבי, בייבי, יה, יה!' הם לא אהבו את זה. הם אמרו: 'תנסי לשיר תווים ארוכים.' זה לא ממש עבד, אבל בינתיים למדתי להכיר יותר ויותר את המוזיקה עצמה. ואז זה היכה בי: אולי אני פשוט צריכה להעמיד פנים, שאני כלי נגינה.

[קולה של טורי נשמע ככלי נגינה בשירה ללא ליווי]

תומר: היא הקליטה שלושה טייקים. חלקים מכל טייק, מצאו את דרכם לרצועה הסופית, אף על פי שטורי חשבה שהם יזרקו הכל לפח.

[קולה של טורי נשמע גבוה וצלול]

גיל: בפרק שעסק באלבום "דארק סייד", בסדרת האלבומים הקלאסיים, רייט ציין שטורי ממש התנצלה כשהיא סיימה את הטייקים, במחשבה שזה לא היה מספיק טוב. היא הייתה משוכנעת שזה לא שמיש, למרות שכולם נפעמו מהביצועים שלה. הם פשוט לא הראו את ההתלהבות שלהם.

תומר: רק כעבור שנים, היא הבינה שהיא לא הייתה היחידה שלא זכתה לפידבק מפינק פלויד. אולי זה הנימוס הבריטי המוגזם, אבל חברי הלהקה לא הרבו להביע התלהבות, אפילו כשהכל הלך כמו שצריך.

[שוב קולה של טורי לבדו נשמע]

גיל: גם פרסונס דיבר על זה:

תומר: "זה תמיד היה שקט מאוד, ורגוע מאוד. גם אחרי סולו גיטרה מדהים - ווטרס היה מסתובב ואומר משהו כמו: "Oh, I think we might be able to get away with that one."

גיל: טורי יצאה מהאולפן עם 30 פאונד, שווה ערך ל-400 פאונד במספרים של ימינו, ותשלום סטנדרטי לעבודת אולפן באותה תקופה. רק כשהיא רכשה את האלבום כאחד האדם בחנות תקליטים, היא גילתה שלא רק שהיא חלק מהגרסה הסופית, אלא ש-היא-היא הגרסה הסופית.

[קולה של טורי נשמע מתוך השיר "The Great Gig In The Sky" כפי שנשמע בגרסה הסופית]

תומר: טורי קיבלה קרדיט על החלק שלה בשיר כבר בשנת 73'. אבל ב-2004 היא תבעה את חברי פינק פלויד ואת חברת התקליטים "EMI", בטענה שהתרומה שלה לשיר הייתה מעבר להקלטה בלבד, ושמגיעות לה גם זכויות על הכתיבה.

גיל: זכויות ששוות לא מעט תמלוגים. בכל זאת, מדובר באחד האלבומים הנמכרים ביותר בהיסטוריה. שני הצדדים הגיעו להסכמות, והחל מ-2005 הקרדיט של טורי עודכן, והיא מופיעה יחד עם רייט כ-היוצרת של השיר.

תומר: אגב, בסקר שנערך בידי מגזין ה"רולינג סטון", "The Great Gig In The Sky" נבחר במקום השני, ברשימת ההופעות הווקאליות הגדולות בכל הזמנים, מיד אחרי "Bohemian Rhapsody" של "קווין".

[צלילי הסיום של השיר נשמעים יחד עם קולה הנחלש של טורי]

גיל: השיר, שבגלגול הראשון שלו היה בכלל ביקורת על הנצרות, הפך לאורגזמה מוזיקלית שנוגנה ללא הפסקה בחנויות סקס באמסטרדם. באוסטרליה, השיר הוכתר כ"שיר הסקס המושלם". כנראה שבעקיפין, פינק פלויד בכל זאת הצליחה לעצבן כמה נוצרים.

תומר: בימים שבהם תקליטים היו הדרך המרכזית להאזנה למוזיקה, "The Great Gig In The Sky" חתם את הצד הראשון של האלבום. נקודה לא מקרית להפסקה, רגע שהוא מטאפורה למוות.

[צליליו האחרונים של השיר גוועים, ואז מתחילה הרצועה הבאה בצליל של מחט על אלבום - שניה לפני שמתחיל להתנגן]

גיל: המחט מקפצת על התקליט, ומייצרת רעש סטטי עדין, עד שמישהו קם להפוך צד. אחרי שעסקנו ברוח, הגיע תורו של החומר.

[השיר "Money" מתחיל להתנגן]

תומר: "Money", אחד השירים הכי groove-ים של פינק פלויד, נפתח בעוד אחת מתצוגות האפקטים שלהם. הפעם לופ של שבעה אפקטים שקשורים לכסף.

גיל: צלילים של קופה רושמת, ושל מטבעות שנזרקים לקערה. ואפילו צליל של מטבעות שהושחלו יחד על חוט, כמו כלי מיתר. כל אלה, מעצימים את הביקורת של ווטרס על כסף ועל תאוות בצע.

[השיר "Money" נשמע]

“Money

Get away

You get a good job with more pay and you're okay…”

תומר: דיוויד גילמור, כאמור, משך את הלהקה לכיוונים הרבה יותר בלוזיים, מה שהפך את פינק פלויד ללהקה שנויה במחלוקת, בעולם הרוק המתקדם.

גיל: בניגוד לרוב הלהקות בז'אנר, הם לא שאבו השראה רק מעולמות המוזיקה הקלאסית או מהפולק הבריטי. מה שהפך את המוזיקה שלהם ליותר מתקשרת ו"פשוטה" במרכאות, או במקרה של Money, ללהיט ענק.

[המשך השיר - "Money"]:

“New car, caviar, four star, daydream

Think I'll buy me a football team…”

תומר: על פי גילמור, ההשראה המרכזית בעיבוד של הלהיט, הייתה האלבום Green Onions של "Booker T. & The M.G.s", אחת הלהקות המעורבות גזעית הראשונות בארצות הברית.

[צלילי ההתחלה של "Green Onions"]

גיל: וצריך גם לזכור, שפינק פלויד לא פעלה בוואקום. בשנות ה-70, ז'אנר חדש התפתח מהבלוז ומהסול. הפאנק של ג'יימס בראון, "פרלמנט" ו-"Funkadelic", כבר היה בכל מקום.

[שיר פאנק מושמע ברקע]

תומר: השירה של גילמור ב-"Money", חצי צינית, חצי נהנתנית, יושבת על גרוב פאנקי ומהודק. ו… על משקל לא שגרתי.

גיל: משקל הוא כמות הפעימות בתיבה מוזיקלית. שיר רוק סטנדרטי, יושב על ארבעה רבעים.

[צלילי נגינת גיטרה בסגנון רוק נשמעים, וברקע תומר סופר: 1, 2, 3, 4. 1, 2, 3, 4. להמחיש את חלוקת התיבות לארבעה רבעים]

גיל: ווטרס כתב את השיר, במשקל של שבעה רבעים.

[צלילי נגינת גיטרה (בלבד) של השיר "Money" וברקע קריין סופר באנגלית: 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7. 1, 2, 3, 4, 5, 6, 7. להמחיש את חלוקת השיר לשבעה רבעים, ואז ממשיכה שירה: Money, get away…]

תומר: כן, אחד הריפים הכי מפורסמים בהיסטוריה של הרוק, יושב על משקל של שבעה רבעים.

[המשך השיר - "Money"]:

“you're okay…”

תומר: "Money" הפך לסינגל המצליח ביותר באלבום, והיה השיר הראשון של הלהקה, שהצליח לטפס גבוה במצעד האמריקאי. וזו גם האירוניה.

גיל: חברי הלהקה ששרה על כסף - כשורש לכל הרוע בעולם, הפכו בזכות האלבום "דארק סייד" ובזכות הלהיט "Money", למפורסמים ומיליונרים. הכי רחוק מהאופן שבו סיד בארט ראה את פינק פלויד בתחילת הדרך.

תומר: עשרים שנה אחרי צאת האלבום, ווטרס אמר בראיון לעיתון ה-Observer…

גיל: [מצטט את דברי ווטרס] "אני זוכר שהבנתי שאני צריך לקבל החלטה. האם אני באמת סוציאליסט? עדיין אכפת לי מרווחת הקהילה, אבל בסוף הפכתי לקפיטליסט. אני מקבל את זה."

[השיר ממשיך להתנגן ברקע]

תומר: מעריצים חדשים שהתחילו להגיע להופעות של פינק פלויד, היו יותר בעניין של שירים כמו "Money", מאשר של ג'אמים פסיכדליים ארוכים.

גיל: והכסף שזרם לכיסי הלהקה, אפשר לפינק פלויד לחלום בגדול יותר, וליצור פרויקטים גרנדיוזיים שיגיעו בהמשך - כמו "The Wall". אבל זה גם הכסף, הפרסום, והמעמד החדש, שעתידים לקרוע את הלהקה מבפנים.

[המשך השיר - "Money"]:

“Money

It's a gas…”

תומר: עם האוכל בא התיאבון, ועם ההצלחה הגיעו מלחמות קרדיט. אבל, אנחנו מקדימים את המאוחר. יש עוד כמה אלבומים מופתיים בדרך, לפני שפינק פלויד ישכחו איך הם התחילו. מי יודע, אולי יום אחד נקדיש גם להם פרק. בכל אופן, בחזרה ל"דארק סייד" עכשיו.

[השיר ממשיך להתנגן ברקע]

גיל: למרות ש-"Money" הוביל להצלחה מסחרית עצומה, צריך לזכור, שזה לא מובן מאליו. הוא אולי נשמע כמו שיר קליט ופשוט, אבל מדובר במלאכת מחשבת. רוק מתקדם, שנע ומשתנה.

[השיר ממשיך להתנגן ברקע, סולו גיטרה נשמע]

תומר: סולו הגיטרה המופתי של גילמור, נכנס אחרי שהשיר עובר למשקל סטנדרטי של ארבעה רבעים. שכבות על גבי שכבות, של גיטרות ואפקטים באים והולכים, בתזמון מופלא.

[השיר ממשיך להתנגן ברקע, הסולו ממשיך]

גיל: וכל זה, בימים שבהם מיקסים נעשו ידנית, עם הדבקות וגזירות של סרטי הקלטה.

[בזמן שצלילי השיר מסתיימים, מתחילים להישמע צלילי דיבורים של הרצועה הבאה]

גיל: אלן פרסונס עבד קשה מאוד גם על הרצועה הבאה.

[צלילי השיר "Us And Them" נשמעים]

תומר: למעשה הוא השתמש כמעט בכל מכשיר שהיה באולפן, ואפילו בנה מכשיר בעצמו, שיאפשר את הדיליי הארוך שאנחנו שומעים בבתים של "Us And Them".

[המשך השיר - "Us and Them"]:

"Us and them…"

גיל: השיר, שהתחיל מקטע אינסטרומנטלי קצר של רייט עבור פסקול הסרט "נקודת זבריצקי", הפך כאן, לשיר הכי ארוך באלבום.

[המשך השיר - "Us and Them"]:

“we're only ordinary men…”

גיל: העובדה שהשיר הכי ארוך ב"דארק סייד" לא עובר את השמונה דקות, היא תזכורת נוספת לשינוי שפינק פלויד עברה.

תומר: מיצירות ארוכות כמו "Atom Heart Mother" ו-"Echoes" אל שירים קצרים יותר, לפחות באופן יחסי. וגם - הסאונד הרבה יותר מעודן ומלוטש.

[המשך השיר - "Us and Them"]:

“God only knows it's not what we would choose to do…”

גיל: ניק מייסון כתב בספרו האוטוביוגרפי, ש"היצירה הזו של ריק מוכיחה את הטענה שמוזיקה היא המרווח שבין התווים."

[המשך השיר - "Us and Them"]:

“Forward!" he cried from the rear

And the front rank died

The general sat, and the lines on the map

Moved from side to side…”

תומר: על הסקסופון שמופיע בשיר, אחראי דיק פרי, שניגן גם סולו מפואר ב-"Money" ועתיד לנגן גם באלבומים "Wish You Were Here" ו-"The Division Bell".

[המשך השיר - צלילי סקסופון נשמעים]

גיל: לפי ווטרס השיר עוסק בשאלה "האם המין האנושי מסוגל להיות אנושי?"

תומר: את התשובה לשאלה הזו, ווטרס מחפש תחילה בשדה הקרב.

[קולות של הדי פיצוצים נשמעים מתוך השיר]

גיל: המוזיקאי, שאיבד את אביו במלחמת העולם השנייה ולא זכה להכיר אותו, חוזר אל אירוע ממלחמת העולם הראשונה, הפסקת האש של חג המולד ב-1914.

תומר: באותו אירוע, חיילים מצבאות גרמניה, צרפת ובריטניה, שניצבו בחזית הלחימה זה מול זה, ניצלו את הפסקת האש של החג כדי לקשט את הגזרה, להניח נרות על העצים, לשיר שירי כריסמס, ולהחליף מתנות זה עם זה.

גיל: בחלק מהמקומות, אפילו נערכו משחקי כדורגל בין חיילי הצבא הבריטי והגרמני.

תומר: לדבריו של ווטרס, החיילים משני הצדדים של שדה הקרב, הם בסך הכל גברים רגילים שמישהו אחר החליט שהם לא יכולים לתקשר אחד עם השני.

גיל: הם נלחמים בניגוד לרצונם, כחלק מהיררכיה צבאית - שבתורה מצייתת לממשלה.

תומר: "Us And Them" הוא שיר על האנשים הפשוטים, האזרחים הקטנים שהופכים לקורבנות של משחק גדול יותר. חיילים במשחק שאין להם שום שליטה עליו.

גיל: ולאנשים האלה שמופרדים ונלחמים, יש הרבה יותר במשותף, ממה שגורמים להם להאמין.

תומר: הבית השני והשלישי בשיר, עוסקים בזכויות אדם, בגזענות, אפליה וביכולת שלנו לחוש אמפתיה לזולת, גם אם הוא קבצן שזקוק למשהו חם לשתות.

[השיר "Us And Them" מתנגן ומסתיים במילים]:

“Out of the way, It's a busy day

I've got things on my mind

For want of the price of tea and a slice

The old man died…”

גיל: על פניו, הרצועה הבאה באלבום משמשת כרגע של אתנחתא, זמן לעכל את כל מה ששמענו עד עכשיו. והיא גם רגע שבו, באמצע אלבום מהודק ומוקפד, פינק פלויד הרשו לעצמם לג'מג'ם קצת, כמו פעם.

[צלילי ג'ימג'ומים של הרצועה הבאה נשמעים]

תומר: שם הרצועה: "Any Color You Like" מרמז למשמעות היצירה. משמעות שלא מובעת במילים, אלא בפסקול של אשליה. האשליה שיש לנו זכות בחירה. אנחנו יכולים לבחור כל צבע שרק נרצה.

[הרצועה ממשיכה להתנגן ומתחלפת בשיר הבא]

גיל: ואחרי האשליה - מגיעה ההתפכחות. רוג'ר ווטרס מפציע לראשונה בקולו שלו באלבום.

[ברקע נשמע - "Brain Damage"]

“The lunatic is on the grass

The lunatic is on the grass…”

תומר: אנחנו יכולים לנסות להסביר במילים את האישיות השונה של מנהיגי פינק פלויד. אבל, הכל שם במוזיקה. גיטרת הבס הכהה והמחוספסת של ווטרס, מול צלילי הגיטרה הבהירים והחלקים של גילמור.

[המשך השיר - "Brain Damage"]:

“The lunatic is in the hall…”

גיל: הכל שם גם בחלוקת תפקידי השירה. שכלתנות מול רגש, רוך וחספוס שמשלימים זה את זה. ולכן גם הרגע של השיגעון באלבום, מקבל קול שני ושונה. כמו פיצול אישיות במוח של האדם.

תומר: כמאמר השיר "there's someone in my head, but it's not me".

[המשך השיר - "Brain Damage"]:

“And there's someone in my head, but it's not me…”

גיל: גילמור היה זה שעודד את ווטרס לבצע את השיר, למרות שהוא עוד לא היה בטוח אז ביכולות השירה שלו.

תומר: "Brain Damage" נולד עוד בימי "Meddle". והוא השיר היחיד באלבום הקונספט, שבו מוזכר המונח "the dark side of the moon". מונח שלא עוסק באסטרולוגיה, כמו שלעיתים קרובות נוטים לחשוב.

גיל: למעשה, כפי שמציין השומר של אולפני "Abbey Road" בסוף האלבום:

[צלילי מוזיקה נשמעים וברקע דברי השומר]:

"There is no dark side in the moon, really. Matter of fact, it's all dark. The only thing that makes it look light is the sun."

גיל: "אין כזה דבר, הצד האפל של הירח. אנחנו פשוט לא רואים את החלק השני שלו. הוא לא הצד האפל, הוא פשוט הצד הרחוק של הירח."

תומר: למרות שפינק פלויד תרמו לתפוצת המונח "the dark side of the moon", הוא כמובן קדם ללהקה, ושימש כביטוי לנסתר ולאספקטים האניגמטיים של החיים, או לצדדים הנסתרים והחבויים באישיותו של אדם.

תומר: או במילים אחרות, "התת מודע", או "השיגעון". אי אפשר לשמוע את המילים האלה, מבלי לחשוב על הסיפור של סיד בארט. אבל ווטרס לא עוצר כאן. במשפט כמו…

[המשך השיר - "Brain Damage"]:

“The paper holds their folded faces to the floor

And every day the paperboy brings more…”

גיל: הוא רומז שאולי כל האנשים המפורסמים, אלה שמגיעים לכותרות העיתונים, הם קצת משוגעים. בין אם הם מוזיקאים מצליחים או פוליטיקאים.

[המשך השיר - "Brain Damage"]:

“And if the band you're in starts playing different tunes (Hey, hey, hey)

I'll see you on the dark side of the moon! (Oh, oh, oh)”

תומר: כוחו של השיר הזה, וכוחו של האלבום כולו, הוא בכך שבכולנו טמון צד חבוי ושיגעון.

גיל: "Brain Damage" לא עוסק רק בפוטנציאל, אלא גם בגורמים. הוא מפנה אצבע מאשימה כלפי המוסד הפסיכיאטרי, וכלפי הניסיונות של החברה האנושית ליישר קו.

[לצלילי השיר נשמע צחוק]

תומר: המשוגע עומד על הדשא, למרות שכתוב שאסור לדרוך על הדשא. אבל אולי השיגעון האמיתי הוא למנוע מהאנשים ליהנות מהדשא.

גיל: בראיון לספר "Echoes" של קליף ג'ונס, ווטרס אמר:

תומר: "זה יהיה קל מדי לומר שהשיר הזה הושפע ממה שקרה לסיד בארט. אני מניח שהשיר הזה, הוא על האדם האמיתי שחי בתוך ההוויה החיצונית ששאר העולם רואה. או במילים אחרות, המטורף הוא באמת אנחנו, מי שאנחנו מנסים לשמור בתוך הקופסה. הרבה מאיתנו לא מסוגלים יותר להגיב לילד שבתוכנו, כי המבוגר השתלט. ואנחנו מצייתים להוראות האלה."

גיל: בראיון לספר "Pink Floyd: Bricks In The Wall" של דאלאס קארל, ווטרס אמר:

תומר: "השיר פונה למאזינים ואומר: 'אני יודע שגם אתם חווים תחושות רעות, וגם לכם יש דחפים בלתי נשלטים. אני יודע, כי גם אני חווה את זה.' זו הדרך שלי, ליצור איתכם קשר ישיר ואישי. בכך שאני חושף את העובדה שגם אני מרגיש רע לפעמים."

[נעימת הסיום של השיר "Brain Damage" הופכת ל-"Eclipse"]

גיל: האלבום כולו מתנקז אל "הצד האפל של הירח" ברגע של התפרצות. רגע של ליקוי חמה. "Brain Damage" הופך ל-"Eclipse" והלהקה שועטת קדימה אל רגע השיא של האלבום.

[ברקע נשמע - "On The Run"]

“And all that you loved

And all that you hate

All you distrust

All you save

And all that you give (All you give)

And all that you deal (Woah)

And all that you buy

Beg, borrow, or steal (Hey-hey)…”

תומר: יחד עם זמרות הליווי, רוג'ר ווטרס מסכם את מהות האלבום והיצירה. כולנו חווים את אותו המאבק. כולנו חיים במתח שבין שפיות לשיגעון, בין אור וחושך, בין טוב ורע, וכולנו גם נסיים בסוף באותו המקום.

גיל: בשתי דקות סוחפות, אנחנו מקבלים רגשות ופעולות של חיים שלמים. כל מה שאנחנו רואים, טועמים, מרגישים, אוהבים ושונאים.

תומר: כל מה שאנחנו יוצרים והורסים, אומרים ואוכלים. וכל האנשים שאנחנו פוגשים בדרך.

גיל: המילים האלה הם כמו התשובה ל-"Breathe", ולמילים שגילמור שר. וכל מה שאתה נוגע בו, וכל מה שאתה רואה, וכל מה שחייך יהיו אי פעם.

תומר: וקשה שלא לחשוב כאן על מגילת קהלת. ווטרס נשמע כאן כמו מטיף שפונה אל הקהל. שר על האבסורד של החיים, על כך שאין חדש תחת השמש, ועל הסוף שידוע מראש.

גיל: אומרים שלפני המוות, כל החיים חולפים מול העיניים. ו-"Eclipse" הוא החיים שחולפים ברגע. עד שהירח הקטן מסתיר את אור השמש, את כוח החיים העצום.

[השיר "Eclipse" מסתיים]:

“And all that is gone

And all that's to come

And everything under the sun is in tune (Everything)

But the sun is eclipsed by the moon…”

תומר: וזהו. והכל נרגע, ומתחיל מחדש. אחרי החשיכה, האור שוב מגיע.

[רחש פעימות לב]

גיל: פעימות הלב, ששמענו בתחילת האלבום, חוזרות. עד שהמחט שוב מקפצת על גבי התקליט.

[רחש מחט על גבי תקליט]

תומר: מאחד במארס 1973 ועד להקלטת שורות אלו, האלבום Dark Side Of The Moon מכר כ-50 מיליון עותקים. מה שהופך אותו לאלבום הרביעי הנמכר ביותר בכל הזמנים. כ-50 מיליון בני אדם האזינו לאלבום בפעם הראשונה בחייהם, ונותרו בסופו ללא מילים.

[ברקע צליל הפתיחה של האלבום]

גיל: בכל פעם כשמישהו או מישהי, קמו להפוך צד בפטיפון או בווקמן, או פשוט לחצו פליי בדיסקמן, במיני דיסק, באייפוד, או בשירותי הסטרימינג, מעגל החיים המשיך, ואת המסע שעברנו, מישהו אחר מתחיל.

[השיר ממשיך לצליל של פעימות לב]

תומר: האזנתם לפרק הרביעי של "פינק פלויד - הצד האפל של הירח", מיני סדרה מבית "כאן 88 - הסכתים". פרקים נוספים וסדרות נוספות, תוכלו למצוא באתר "כאן 88" וביישומון "כאן".

גיל: את המיקס והסאונד של הפרק ערך אסף רפפורט.

תומר: מוזיקה מקורית עמרי סקופ.

גיל: תודה לאיל שינדלר, בר בלפר, נוגה קליין, סיוון טאטי, עפרי גופר, עפרי מקוב, עינב יעקבי, עמית בהר ותומר קריב.

תומר: אני תומר מולוידזון.

גיל: ואני גיל מטוס. בואו להגיד שלום בקבוצת "כאן הסכתים" בפייסבוק.

תומר: אם חסר לכם מידע, אתם צודקים. אבל אל חשש. במיוחד עבורכם יש אפילוג.

[צליל פעימות הלב דועך]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

19 views0 comments

Commenti


bottom of page