בגיל 19 עם תינוקת בת שנה וחצי החליטה חיה, הילדה המרדנית מבני ברק, יחד עם עזרא בעלה, לארוז מזוודה ולטוס להגשים את החלום האמריקאי, על אף שהיו חסרי ממון ושפה. בשלב זה חיה עדיין לא ידעה איך, אבל היא האמינה בלב שלם שהיא תגיע לגדולות. היום ובפרספקטיבה של 10 שנים לאחור, חיה יודעת להגיד שהנשמה של אותה ילדה בת 19 דיברה. בעבודה קשה, תוך צליחת אתגרים רבים בדרך, ועם אמונה גדולה, חיה השקיעה את מלוא משאביה בתחום הנדל"ן והחלה מתפתחת בקצב מסחרר, תוך שהיא יודעת היטב שכשהלמה מאד חזק- אין תירוצים. בפרק 139 של הפודקאסט "בית הספר לקארמה טובה" אירחתי את חיה רוזנצווייג, יזמית נדל"ן מצליחה מניו ג'רזי בת 29 בלבד. את החלום האמריקאי של אותה ילדה בת 19 חיה הגשימה בענק, ולאחר שהבינה שהגשימה את ייעודה בעולם, הקימה קרן שמלווה נשים בשלל תהליכי התפתחות אישית. דרך הסיפור המרתק של חיה, דיברנו על מציאת הייעוד שלנו בחיים, על הקשר בין כסף לרוח ועל חשיבות ההשקעה שלנו בעצמנו. עוד ענינו על השאלות: האם לנשמה שלנו יש קול? איך יודעים מה הייעוד שלנו בעולם? מדוע טוב לשרוף גשרים? כיצד מתיידדים עם המילה כסף? האם נדל"ן הוא כלי לתרפיה? מדוע כדאי לכם להתחייב לתרום מבעוד מועד? כיצד מציבים יעדים בצורה מדויקת? איך משפרים את הערך העצמי שלנו? ולסיכום- מדוע חשוב לקחת אחריות על הכישלונות שלנו?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/04/2024.
עו"ד דיין-וולפנר: שלום, וברוכים הבאים לעוד פרק בפודקאסט "בית הספר לקארמה טובה". אני עורכת הדין רות דיין-וולפנר, ואני אדבר איתכם על גירושים, על זוגיות, וכמובן על קארמה, שהיא בעצם תוצאה. ברוכים הבאים לעוד פרק בפודקאסט, היום איתי חיה רוזנצוויג. חיה היא בחורה צעירה, בת 29, שהספיקה המון. היא יזמית נדל"ן, היא חיה בארצות הברית, והקימה קרן פילנתרופית שעוזרת לנשים חד הוריות. חד הוריות?
חיה: כן, ונשים בכללי, היי.
עו"ד דיין-וולפנר: היי, מה שלומך?
חיה: מצוין, כיף להיות כאן.
עו"ד דיין-וולפנר: ברוכה הבאה.
חיה: תודה, תודה רבה.
עו"ד דיין-וולפנר: טוב, אז את רק בת 29, אני יודעת שהספקת הרבה, אז בואי תספרי לי, איך הגעת לזה?
חיה: וואו, קודם כל עברנו לארצות הברית לפני תשע שנים. עד אז…
עו"ד דיין-וולפנר: ואת התחתנת בגיל?
חיה: התחתנתי בגיל 17.5.
עו"ד דיין-וולפנר: 17.5 התחתנת, זה נישואי קטינים.
חיה: ממש. אני זוכרת שהלכנו, וואי, את עורכת דין, זה בעיה.
עו"ד דיין-וולפנר: כן, כן, כן.
חיה: הלכנו לפתוח חשבון בנק, והוא אמר לי "את צריכה לבוא עם אמא". את עדיין אפילו לא יכולה, זה היה נורא משעשע.
עו"ד דיין-וולפנר: אני רק אומר שאתם חרדים, אז זה מקובל.
חיה: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: בחברה שלכם להתחתן צעירים.
חיה: יש חרדים שכן, בחברה שאני גדלתי לא, ואני תכף אגיע לזה. גדלתי להורים גרושים, מגיל קטן, מאז שהייתי בת שנתיים. לא הייתי חזקה בלימודים, הייתי תמיד… לכל המשפחה שלי היה תארים, ומאוד חזקים בלימודים, ואני הייתי תמיד השונה. ילדה קטנה שפורצת גבולות, שקצת יש לה דרך אחרת. ובגלל שלא השקעתי יותר מדי, ולא הייתי בתוך, עכשיו, הלימודים, אז כן הייתי יותר פתוחה לדברים אחרים. הכרתי במקרה את עזרא, שהוא היום בעלי, והרגשתי שזה פשוט זה, כאילו פשוט הרגשתי, אין לי… הרגשתי שזה מה שאני רוצה, ואני זוכרת ש… אבא שלי הרי גר בארצות הברית, אז כל שנה הייתי הולכת לבקר אותו. והוא אומר לי "את תתחתני עם מיליונר, את תבואי לפה, אני אכיר לך", וזה. "קחי את הזמן", הוא כל פעם הדהד לי עם זה. וכשחזרתי לארץ, אחרי אחד הביקורים, איזה חברה הכירה בינינו, ומאוד… פשוט הרגשתי שזה בן אדם נכון, והרגשתי שאני מוכנה כבר להתחיל את החיים, כי שוב, לא היה לי יותר מדי דברים שהייתי עסוקה בהם, אז כן רציתי כבר להתחיל, וכן היה לי איזה רעב מסוים לגלות מי אני.
עו"ד דיין-וולפנר: גם לא הייתה אופציה לצאת עם עזרא בלי להתחתן, נכון?
חיה: אז בהתחלה יצאנו.
עו"ד דיין-וולפנר: זה לא אופציה.
חיה: בהתחלה יצאנו, תמיד, אגב, כילדה חרדית, את יודעת, הורים גרושים זה סטיגמה. זה איזשהו פגם.
עו"ד דיין-וולפנר: זה פוגע בשידוך.
חיה: בדיוק, אז תמיד אמרו לי "וואי, מה יהיה בשידוכים?" וגם ראיתי שזה קשה גם לשאר, וזה באמת פגם, כאילו, ממש… ואני אמרתי, "אף אחד לא יקרא לי מוצר פגום כי ההורים שלי התגרשו, זה לא אשמתי". אני יודעת מי אני, הרגשתי מי אני. ואם עולם השידוכים לא מסתכל עליי כשווה מספיק, אז אני לא אהיה בעולם הזה. אז תמיד אמרתי, "אני לא מתחתנת בשידוך. אני אכיר אותו, אני אתאהב בו, הוא יתאהב בי, יראה אותי, ואנחנו נתחתן בצורה טהורה וישרה, לא בצורה של כמה את מביאה, כמה הוא, וכל העולם הזה שפחות מדבר אליי".
עו"ד דיין-וולפנר: רגע, אבל באיזה עולם את חיה? זה היה בבני ברק, באותה עת גרת בבני ברק.
חיה: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: באיזה עולם את בבני ברק, ואת אומרת, "אני לא מתחתנת בשידוכים" בגיל 17. באיזה קטע? איך זה יכול להיות בכלל?
חיה: כילדה ששמעה הרבה "לא", ושמעה הרבה… את יודעת, ניסו כל הזמן לכווץ אותי ולקטין אותי, וכל ה… וזה לא בכוונה, זה החברה, אין מה לעשות.
עו"ד דיין-וולפנר: נכון.
חיה: הייתי יצור מוזר, ההורים שלה גרושים. פעם בכלל זה לא היה מקובל, כן? זה לא כמו היום.
עו"ד דיין-וולפנר: כן.
חיה: אז נוצר לי האנטגוניזם הזה, כאילו, להישאר מאוד בשלי. מאוד מאוד לחסום רעשי רקע, מאוד להגיד - "לא, זה אני, זה הסיפור שלי, ואני לא אתן לאחרים…" אז מראש כבר חסמתי דעות של אחרים. אז כבר אז התחילה הדרך האישית שלי, מה אני. המיקוד העצמי בי, אולי לא במודעות, לא הייתי אז במודעות יותר מדי, אבל זה כזה אינסטינקט.
עו"ד דיין-וולפנר: לא במודעות, אז זה כאילו היה נחשב קצת מהפכני.
חיה: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: כאילו, מורדת. זה המילה שחיפשתי.
חיה: כן, מורדת. מורדת, כן.
עו"ד דיין-וולפנר: מורדת וסוררת.
חיה: כן, ושורדת גם. זה היה ממש יותר שרידה כזאת.
עו"ד דיין-וולפנר: את גדלת באותה עת עם אמא שלך?
חיה: כן, גדלתי עם אמא שלי.
עו"ד דיין-וולפנר: כמה, עוד אחים או שבת יחידה?
חיה: כן, כולם, לא, אני הכי קטנה, אבל אז כולם היו נשואים.
עו"ד דיין-וולפנר: אוקיי, ואמא שלך כאילו לא הלכה להשתגע מה…
חיה: היא השתגעה בהתחלה, כשהיא שמעה שאני יוצאתי עם עזרא.
עו"ד דיין-וולפנר: בן כמה עזרא היה?
חיה: עזרא היה בן 20, אני הייתי בת 17.
עו"ד דיין-וולפנר: אה, לא נורא, בסדר, פער סביר.
חיה: כן, פער סביר. והיא פשוט קיבלה את זה, כי לא, שוב, לא התייעצתי, לא באתי ושאלתי, זה מה יש, אני יוצאת איתו. ואז כבר כשיצאנו תקופה אז באמת לחצו קצת, "טוב, יאללה, אז תתחתנו כבר", כאילו זה, וגם אני אמרתי "למה לא? אני יודעת שזה זה. אני גם ככה רוצה להתחיל את החיים", היה לי רעב כזה, ליצור, לעשות, לפרוץ, זה פשוט זרם. וזה היה הפעם הראשונה שקיבלתי החלטה שנתנה לי הרבה ביטחון, כי ידעתי שבחרתי טוב, בחרתי בערכים, במידות טובות, בדברים שכסף לא יכול להביא, וידעתי שכסף אני אעשה, כסף יבוא.
עו"ד דיין-וולפנר: באמת, את ידעת שכסף…
חיה: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: כאילו, היית בכלל עם ערך לכסף? כי בחברה של… אני לא רוצה להישמע סטיגמטית, אבל זה מה שאני מכירה, שהרוח הרבה יותר חשוב מהחומר בבני ברק.
חיה: נכון, אבל ראיתי מה זה לגדול בלי, וראיתי שבלי החומר הזה קשה מאוד להתחבר לרוח.
עו"ד דיין-וולפנר: מה זה אומר? מה זה אומר לגדול בלי?
חיה: שקשה לך, ואתה בשרידה אתה פחות מחובר, אתה יותר שורד, והאמונה שלך הרבה יותר קשה. הכול יותר קשה. קשה לך לתת יותר, הרי יש לנו גם ברוח לתרום ולתת, וכשאין לך, אתה לא יכול לתת לאחרים, שאתה לא מלא, אתה מרוקן, קשה לך לתת. ואני תמיד הייתי בן אדם שמחפש לתת, מחפש… כאילו, הבנתי שיש לי איזה משהו, יש לי איזה כוח השפעה, שידעתי שיהיה לי כסף, ואני אהיה רגועה ושלווה, ושאני גם יכולה ליצור לעצמי ביטחון כלכלי, אני אוכל הרבה יותר להשפיע.
עו"ד דיין-וולפנר: זה בגיל 17.5, את יודעת?
חיה: הרגשתי את זה.
עו"ד דיין-וולפנר: או, התחלתי להרגיש לא לגמרי זיקקת, את זה.
חיה: בדיוק, לא ידעתי להגדיר את זה, כמו שעכשיו, אבל היה לי את ההרגשה הזאת, שאני יכולה, שאני מסוגלת ליותר. אני זוכרת שתמיד אמרתי "אני אהיה…" אז, במושגים שלי, "אני אהיה מנהלת בנק", "אני אהיה זה…" וצחקו עליי, "את? את כאילו לא עוברת מבחן במתמטיקה". אני אמרתי, "אני אהיה משהו, אני אהיה, אין מצב, אני מרגישה את זה".
עו"ד דיין-וולפנר: זה הנשמה שלך דיברה.
חיה: כן, כן, וזהו, ואז התחתנו, ושוב, עבודות מזדמנות וכאלה, עד שהיה ממש קשה, ואמרתי לו "תקשיב, עזרא, אתה אזרח אמריקאי", אני מאוד אוהבת את ארצות הברית, הייתי מגיעה כל שנה לבקר את אבא שלי, משהו שם מרגיש לי כזה, יותר תודעת שפע, יותר גדול, יותר אפשרויות. "בוא ננסה, אם לא עכשיו, מתי נעשה את זה?" הייתה לנו תינוקת בת שנה וחצי, "יאללה, בוא פשוט נקפוץ למים". היינו במצב קשה, כאילו ממש, הישרדות כלכלית, אני לא החזקתי בעבודות, פיטרו אותי כל פעם, כי, כי שוב, אני, אני מורדת, זה מילה אולי זה, אבל אני לא בשביל עכשיו שיגידו לי מה לעשות, ויקבעו אותי בתוך משבצת. זה לא אני, זה לא הטבע שלי, והחלטנו באמת לעבור לארצות הברית, התחלנו מאפס, בלי כלום, בלי כסף, ממש השכרנו איזה basement, הגענו בינואר, הכול שלג, קר, מנוכר, היה נורא נורא קשה, ושם הכול התחיל. אבל אז גם, זה היה רגש כזה של או הכול או כלום, כי אני לא עברתי לארצות הברית, ועזבתי את כולם, את המשפחה, בשביל בינוני, עברתי לפה, להגיע לרמה הכי גבוהה שיש, מבחינתי.
עו"ד דיין-וולפנר: ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.
חיה: כן, ממש ככה.
עו"ד דיין-וולפנר: אוקיי, אז איך באמת מגיעים בלי כלום לארצות הברית, איזה שנה זה היה? ב…
חיה: 2013.
עו"ד דיין-וולפנר: 2013, לפני עשור.
חיה: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: בגיל 19.
חיה: עם תינוקת בת שנה וחצי.
עו"ד דיין-וולפנר: עם תינוקת בת שנה וחצי, ועזרא שגם לו אין כלום.
חיה: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: ומה, איך?
חיה: ידעתי תמיד שאני טובה עם אנשים, זה משהו אחד שידעתי, וידעתי שאני רוצה יציבות כלכלית, והגעתי לתחום שקוראים לו נדל"ן, כי הרגשתי שאני אוכל למצוא בו גם את היציבות, וגם את החופש הכלכלי, וגם נדל"ן זה אנשים, זה עסקאות, זה אנשים, אם… זה לא משנה איזה תחום את בנדל"ן, זה תחום של אנשים.
וככה אמרתי, אוקיי, אני צריכה להתחיל מלמטה, אני אוציא רישיון תיווך, הגעתי ללימודים, שוב, בלי שפה, בלי כסף, הכול ממש מההתחלה, אבל עם המון רצון, היה לי תמיד את הלָמָּה מאוד מאוד מאוד ברור, ידעתי לְמָה אני רוצה להגיע, ידעתי שזה יהיה קשה, ידעתי שיהיה קשה לי לעבור מבחנים, ידעתי ש… ידעתי את הכול, אבל הייתי מוכנה להקריב. זאת אומרת, באתי מוכנה, לא משנה מה יהיה. לקח לי המון לעבור את המבחן, בסופו של דבר, אני אספר את זה בקצרה, עברתי אותו, מצאתי עבודה.
עו"ד דיין-וולפנר: את גם לא ידעת טוב אנגלית, אני מבינה.
חיה: לא ידעתי טוב אנגלית.
עו"ד דיין-וולפנר: לא למדת לימודי ליבה.
חיה: לא, לא כל כך, כאילו, לא, את יודעת, לא בדיוק הקשבתי ולא בדיוק הייתי, כן, אבל עשיתי את זה, עשיתי את זה, שזה גם הראה לי שאתה רוצה משהו, והלמה שלך מאוד מאוד חזק, אז באמת שאין תירוצים, והיו לי מלא אתגרים שיכלו לשבור אותי…
עו"ד דיין-וולפנר: כמו מה?
חיה: כאילו, ילדתי באמצע, הבאתי את אמא שלי שתעזור לי לשמור על הילדים, שגם, רק לשלם לה את הכרטיס זה הלוואות, וזה, כי לא היה, והיא הייתה צריכה לחזור באמצע, הייתה צריכה לחתום על איזה… קיצור, מלא מלא אתגרים, ולא עברתי…
עו"ד דיין-וולפנר: ותוך כדי, ממה אתם מתפרנסים?
חיה: עזרא ממש לקח שתי משמרות כפולות, הכול כדי שאני יוכל באמת להגשים את עצמי. תמיכה מלאה.
עו"ד דיין-וולפנר: במה הוא עבד?
חיה: כלום, עבודות מזדמנות, משלוחים, זה היה בהתחלה, כאילו היינו פשוט שתי ילדים. אבל הוא מאוד האמין בי, מאוד האמין, כי אני גם מאוד האמנתי בעצמי. זאת אומרת, הייתי מאוד מאוד נחושה, והוא תמך ב-100%. אז היה הרבה אתגרים שיכלתי להגיד "לא", מבינה? וזה מה שגם…
עו"ד דיין-וולפנר: אתגרים שיכלו לשבור אותך.
חיה: כן, שאני, אוקיי, "זה לא בשבילי", אבל ידעתי שזה כן, ידעתי.
עו"ד דיין-וולפנר: איך ידעת? איך בגיל 19, עם שני ילדים, בלי שקל, את יודעת? איך זה קורה?
חיה: זה מין תחושה כזאת של אין לי משהו אחר לעשות, זה מה שאני טובה, אני טובה עם אנשים.
עו"ד דיין-וולפנר: כאילו, שרפת את הגשרים.
חיה: כן, שרפתי את הגשרים.
עו"ד דיין-וולפנר: אין ברירה, את חייבת.
חיה: כן, כן, רעב, באמת, רעב אמיתי. וידעתי שזה דרך לעבור. המבחן הזה הוא לא באמת מגדיר, הוא לא באמת מלמד, זה סתם משהו טכני שצריך לעבור, אז טכני, נעבור את זה, גם אם זה קשה, כאילו, זה הדרך.
עו"ד דיין-וולפנר: ואז הוצאת רישיון תיווך.
חיה: ואז הוצאתי רישיון תיווך, ואז מישהו בקורס הקודם אמר לי "תקשיבי, אני, לא בא לי שתהיי התחרות שלי, בואי תעבדי איתי". הוא כבר ממש הצליח. אמרתי לו "אני? תחרות שלך?" לא קלטתי עדיין מה זה, מסתבר שהוא צדק, ועשינו המון המון טוב ביחד והרבה כסף. אבל זה לא עשה לי סיפוק. עשיתי את זה שנתיים, קשרים, כסף כן, גם הערך העצמי עלה "או, את רואה, את טובה בזה", מהמם, אבל לא… רציתי כבר הלאה, לא סיפק אותי ולא הרגשתי שזה הייעוד שלי. ואז הגיע באמת העולם של השקעות, שזה באמת היה המטרה, להגיע באמת לחופש כלכלי, אז לקנות בתים וכו', אז התחלתי ממש גם. זה סיפורים מטורפים של אמונה, כי אני זוכרת את הכסף היחידי שהיה לי, לא קניתי עדיין בית לעצמי, הלכתי וקניתי את הבית הראשון. שזה השקעה, כן, זה סיכון, זה Fix&Flip, זה דברים כאלה, וישר גם משקיעים, ופשוט קפצתי למים, ואז הגעתי לתחום שאת יודעת, זה סיפור ארוך, אבל בסופו של דבר היום הגעתי לתחום שאני כבר חמש שנים בו, שזה Multi Family, זה בניינים, והתחלתי גם להכניס משקיעים ישראלים, כל מיני חברים של אבא שלי, טייסים, או אבות של חברות שלי מהתיכון, שזה בכלל סגירת מעגל, כי תמיד הייתי הילדה החלשה, פתאום הם שמים את הכסף היחיד או האחרון, או לא יודעת מה, אצלי, הם בוטחים בי ברמה כזאת שהכסף של העתיד שלהם, הם שמים אצלי ומשקיעים בי, ועוד פעם ועוד פעם, וזה סגירת מעגל מטורפת, ופה מרגיש הייעוד. זאת אומרת, אני תמיד אומרת, שואלים אותי "איך את מרגישה שהגעת לייעוד שלך?" שאתה לא רוצה לזוז מהמקום הזה, שאתה מרגיש כל יום שאתה מתפתח יותר, מתקדם, אבל אתה לא רוצה, אתה רוצה להמשיך לעשות את זה. זה הייעוד, זאת אומרת, דווקא הקשר שלי עם ישראל, שאני גרה שם, ודווקא המשמעות שלי לישראלים שאני שם, והמשמעות שלי לאמריקאים שאני מישראל. כאילו היתרון זה מכל הצדדים, זה אדיר. והיום אני באמת מעבירה, יכלתי להגיד "אוקיי, הצלחתי, עשיתי כסף, מהמם, אני אשב בבית", אני, כל הפעילות שלי…
עו"ד דיין-וולפנר: את רק בת 29, חכי.
חיה: כן, אבל כל הפעילות שלי היום היא באמת, להעביר את השליחות הזאת הלאה, להבין שאתה צינור, להבין שאני פה לתפקיד, ואז אתה גם לא נופל לאגו, אתה לא נופל באמת, "אני ואני". תפקיד, אני עושה פה שליחות, אני מעבירה את זה הלאה, אני תורמת, אני מקימה קרן, כאילו, את יודעת, דברים כאלה שגורמים לך גם להתיידד עם המילה כסף, להבין שזה גורם לך לעשות דברים טובים.
עו"ד דיין-וולפנר: היית צריכה להתיידד עם המילה כסף?
חיה: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: למה?
חיה: כי בתור אחת שהגיעה מכלום, וכסף זה לא היה משהו שידעתי בכלל איך זה מרגיש, ומה זה בכלל, זה לפעמים קשה, לפעמים קשה לראות פתאום סכומים כאלה גדולים, ואתה מרגיש צורך להתנצל, אתה מרגיש צורך להרגיש לא נעים.
עו"ד דיין-וולפנר: כי כסף זה כאילו נחשב משהו לא מספיק טוב, לא טוב.
חיה: זה ככה גדלנו.
עו"ד דיין-וולפנר: כן.
חיה: ככה גדלנו, כסף קשה להשיג.
עו"ד דיין-וולפנר: כסף לא גודל על העצים, כל העשירים גנבים.
חיה: בדיוק.
עו"ד דיין-וולפנר: זה ה… כל האמירות האלה סביב כסף בעצם יוצרות אצלנו פצע שנקרא, money wound, פצע כסף, כן.
חיה: ממש ככה, ממש.
עו"ד דיין-וולפנר: ואתה צריך לעבוד על זה בשביל להחלים מזה ולהתיידד עם הכסף, כמו שאת אומרת.
חיה: ואני גם רואה פתאום שזה כל כך לא נכון. כאילו, אני מכירה כל כך הרבה אנשים ששוב, זה מאוד תלוי מי הסביבה שלך, אבל אנשי אמת, ואני מאוד תמיד חיפשתי את זה. אני בן אדם ש… מזל מאזניים, רודפת צדק, זה קצת מעייף אגב. אבל אני באמת, כאילו מנסה, הבאתי את כל הנישה הזאת של הנדל"ן למשהו כל כך נשי, וכל כך אמיתי, וכל כך טהור. אני עובדת מאוד שונה מאחרים. את אף פעם לא תראי שאני מפרסמת עסקת נדל"ן. אני לא אומרת לאנשים, "תבוא…", לא, אני עובדת מאוד מדויק. מי שמגיע אליי זה, כי הוא מזדהה עם הערכים שלי. זאת אומרת, הפכתי את כל הנישה הזאת למשהו שגם גורמת לי להתיידד עם המושג כסף. כי אני עושה את זה באמת מתוך תשוקה, מתוך טוהר, שממש הפכתי את כל הדבר הזה למשהו נורא, הם קוראים לזה תרפיה, לקוחות של אומרות זה תרפיה בנדל"ן. כאילו ממש נדל"ן טיפולי.
עו"ד דיין-וולפנר: רגע, אבל תסבירי לי למה את מתכוונת.
חיה: בארץ התרגלנו ל… את יודעת, זה מין תודעה כזאת של הישראלים תמיד מקבלים פחות, הישראלים תמיד חיים בתחושה ש"אוקיי, איפה עוקצים אותנו?" "איפה באים…", את יודעת, תחושות שקיימות פה. ואז אני באה, אני דוברת עברית, ואני באה מחו"ל, ואני מכניסה אותם לעסקאות אמריקאיות, תנאים אמריקאים, הם משקיעים במקור. מה שמשקיע האמריקאי מקבל גם הם. פתאום הם מקבלים יחס אמריקאי, שקיפות מטורפת.
את יודעת, מכניסים אותם לא כי צריכים אותם, כי מישהי באמת אכפת לה ורוצה ועושה את זה מתוך תשוקה אמיתית. וזה משנה את כל התהליך. ועצם זה שאני איתם, מבינה את הצעד, מבינה את הפחדים, יד ביד. אני לא משכנעת אותם אף פעם, אני לא אומרת להם לקחת הלוואות כדי להיכנס. אני באה, באמת, זה התמונה, זה השקעה. כן, כן, לא, לא, אני איתכם. אבל בצורה מאוד מאוד כנה. תשמעי, זה סיפוק. זה סיפוק מטורף, כי פתאום אישה, לראות אישה שעושה צעד, אגב, תתפלאי, אבל הרוב אצלי זה נשים. גם גברים, אבל נשים חזקות. חזקות, שהם עושות את הצעד. את יודעת כמה פעמים הם עושות, והבעל עוד לא מוכן? זה מטורף.
עו"ד דיין-וולפנר: ישראליות.
חיה: כן, גם ישראליות. שמה זה יותר באמת גברים, אבל בארץ המון נשים. ואת פתאום, את יודעת, מקבלת השראה ועוצמה, את אומרת "וואו", היא באה ועושה צעד, והרבה פעמים זה הכסף, את יודעת, לא… עכשיו, לא נשים שיש להן המון בצד, זה נשים שפשוט רוצות להתקדם, רוצות לעשות צעד עם עצמן, רוצות להרגיש ערך. ואני כאן, ואני כאן בתהליך הזה איתם, וזה סיפוק.
עו"ד דיין-וולפנר: וספרי לי קצת על הקרן שהקמת.
חיה: הקרן זה גם, כי ראיתי שאני עובדת הרבה עם נשים, ואיזה סיפוק זה עושה לי. והחלטתי להקים פלטפורמה יותר גדולה, הרי אין לי זמן. הרבה כותבים לי "וואי, אני מתה לשבת איתך לקפה", ואין לי, אין לי, את יודעת, אני בן אדם אחד, אמרתי, אוקיי, אני חייבת לעשות פה משהו בפלטפורמה יותר גדולה, כדי לתת באמת מענה. תכנים מעצימים, הרצאות, סדנאות, תרומות מדי פעם. הנה, במלחמה, קישרתי בין חברים שלי, אנשי עסקים בחו"ל, לעסקים קטנים בארץ, שכמעט נסגרו בגלל המלחמה, ואם זה תרומות, אני מממנת טיפולים אישיים. אני מאוד מאמינה שכל אישה צריכה אימון מנטלי. אז כשמישהי באה ואומרת לי "אני חד הורית, ואין לי כסף, ואני זה, וככה וככה", אני אומרת לה "אוקיי, קודם כל אני מממנת לך שני טיפולים. לכי, לכי, תראי על מה זה יושב". כל מיני דברים כאלה, שבאמת, הן מרגישות נורא שקופות. כן, עכשיו, חד הורית עם כמה ילדים, אף אחד לא רואה אותה, אף אחד עכשיו לא מבין את הצורך שלה. אז אני רוצה שלנשים כאלה יהיה מענה, וגם לנשות עסקים. יש נשות עסקים מאוד מצליחות, שזה קהילה, זה פשוט קהילה של נשות עסקים ונשים שרוצות להתעצם ביחד, ולגדול, וגם, את יודעת, אני מאוד מאמינה במעשרות ותרומות, אני ממש, זה הברכה שלי, כדתייה, כמישהי שמאוד רוחנית, אני מאמינה שזה הכוח.
עו"ד דיין-וולפנר: ועוד, ספרי לי רגע, מה את מאמינה בקשר למעשורות ותרומות, כי גם אני מאוד מאמינה בזה.
חיה: את יודעת, אני עושה פלאג' - שמעת על המושג הזה? שבראש השנה אני קובעת כמה אני רוצה להרוויח באותה שנה, ואני גם מתחייבת למעשרות מראש. עכשיו, אני נותנת 20%.
עו"ד דיין-וולפנר: את מתחייבת? מה?
חיה: כן, אני אסביר לך. בואי נגיד, השנה סתם, אני תוקעת סכומים, אני רוצה להרוויח סכום מסוים, נגיד מיליון דולר, אז אני אומרת שאני אביא 200 אלף מראש לצדקה. כי אם אני אביא 200 אלף, זאת אומרת שאני ארוויח מיליון, כי זה 20% ממיליון, נכון? עכשיו, זה נורא מפחיד. כי את מתחייבת לתת 200 אלף, את לא יודעת עדיין אם תעשי את המיליון, כן? לצורך הדוגמה. אבל פה האמונה. וזה משהו שאלוקים אומר, זה הדבר היחיד שאני מסכים שתבחנו אותי. 'ובחנוני נא בזאת'. סבבה. אם אתה מסכים שאני אבחן אותך, אני בוחנת. ועשיתי את זה שנה ראשונה, תקשיבי, זה עובד בצורה הזויה. עשיתי אז סכום כפול ממה שהרווחתי בשנה הקודמת.
עו"ד דיין-וולפנר: ותרמת את זה מראש?
חיה: כן, התחייבתי מראש כל חודש.
עו"ד דיין-וולפנר: אוקיי.
חיה: אין לך לאיפה, זה, את מתחייבת, זה הקטע.
עו"ד דיין-וולפנר: למי את מתחייבת?
חיה: ארגונים, נשים, כל מיני אנשים שאני יודעת שצריכים עזרה, הרבה משפחה, כאילו, את יודעת, נשים שאני רוצה לעזור להן.
עו"ד דיין-וולפנר: אז את מתחייבת מראש 20%, זה לא מעשר, 20% זה הרבה?
חיה: זה 10% חובה, 20% זה עשירות. כן.
עו"ד דיין-וולפנר: אוקיי.
חיה: וזה מדהים, זה קודם כל מאתגר לך את האמונה בצורה מטורפת. את פשוט, את יודעת, את גם, זה ב-mind שלך, את פשוט קובעת את זה, אז את תעשי את זה. זה הרבה מעבר, זה ממש פסיכולוגיה. זה עובד, כדאי לך, תעשי את זה.
עו"ד דיין-וולפנר: יפה. אולי אני אעשה את זה.
חיה: כן?
עו"ד דיין-וולפנר: כן, לא, זה מדהים שאת אומרת - אני בראש השנה אומרת כמה אני רוצה להרוויח, ואז אני מראש נותנת 20%, ואז אני ארוויח את זה.
חיה: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: כי אין לך ברירה.
חיה: בדיוק, בדיוק, אני תמיד בעד לאתגר את עצמנו ולקפוץ למים, לפני שמוכנים. זה פותח לך משהו ב-mind, את חייבת להגיע לשם. זה כמו שיש כאלה שמתחייבים בקול, כן, "אני עכשיו הולכת לעשות כל יום…" אז יש בזה משהו.
עו"ד דיין-וולפנר: אז בעצם, את בחורה שאוהבת לשרוף גשרים.
חיה: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: את עושה דברים, את אומרת, "אני עושה את זה עכשיו, אין לי ברירה אחרת, אני חייבת להצליח. הנה, כבר נתתי 20%, אני חייבת".
חיה: כן, כן.
עו"ד דיין-וולפנר: זה מדהים, אני חושבת שלפרוץ גשרים זה, לשרוף גשרים זה, זה ידע, זה יכולת, זה כלי מדהים.
חיה: נכון. זה משהו שגורם לך…
עו"ד דיין-וולפנר: את יודעת מה, את מכירה את הסיפור של ה… לשרוף גשרים?
חיה: לא.
עו"ד דיין-וולפנר: ש… אני צריכה להיזכר תכף מי אמר את זה, אבל מצביא שלח את החיילים שלו לקרב…
חיה: אה… כן, כן.
עו"ד דיין-וולפנר: ואז פשוט שרף את הגשר ואמר "אתם לא יכולים לחזור מאותו מקום"…
חיה: כן, כן, כן, נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: ואז אין לך ברירה, אתה חייב לנצח, אם אתה רוצה לחזור.
חיה: נכון, אבל זה קשה, כי בן אדם מפחד לפעמים מההצלחה, מפחד מזה, כאילו משהו חוסם אותו, ועל זה אנחנו צריכים לעבוד על ה-mind שלו.
עו"ד דיין-וולפנר: ואז את כאילו מכריחה את עצמך, את עושה דברים שאת אומרת "אין לי ברירה, אני לא יכולה לחזור".
חיה: נכון, בדיוק, הנה, עברתי לארצות הברית, זהו, זה קורה, אני, זה או הכול, אין… הבאמצע הזה משאיר אותנו באיזור הנוחות, זה הבעיה. בן אדם צריך ממש, אני תמיד אומרת "או הכול, או כלום", ברמה כזאת שאתה פשוט צריך לעשות דברים עד הסוף. אתה מחליט משהו, אל תיתן לשום דבר לנצח אותך.
עו"ד דיין-וולפנר: את מתאבדת על זה.
חיה: כן. כן, כי אתה צריך, אבל זה כן צריך דיוק פנימי. כי הרבה פעמים בן אדם מחליט משהו שלא בהכרח נכון לו, ולא בהכרח מדויק לו, כי הוא בהשוואה לאחרים, כי הוא בתחרות עם אחרים. אם אתה באמת נכנס פנימה, ועושה עבודה עצמית, ועובד על עצמך, באמת, על המידות שלך, על האגו, על… באמת להכיר את עצמך מבפנים, אז אתה עובד בדיוק מסוים, שמביא אותך לדברים טובים. הנה, אני מרגישה שהיום זה אני, זה המהות שלי, בשביל זה נולדתי, ברמה כזאת, וזה לקח לי זמן להגיע לזה.
עו"ד דיין-וולפנר: אבל גם יכול להיות שאת מרגישה עכשיו שזה המהות שלך, תסלחי לי שאני כאילו מדברת איתך ממרומי גילי, ובעוד עשר שנים תרגישי שבא לך לעשות משהו אחר, וזה גם בסדר.
חיה: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: זה גם בסדר, זאת אומרת, דברים שאנחנו בטוחים עכשיו שזה מה שמתאים לנו, זה הכול טוב, יכול להיות שבעוד כמה שנים אנחנו הופכים להיות אנשים אחרים.
חיה: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: האדם שאת עכשיו בגיל 29 זה לא האדם שתהיי בגיל 39, וגם לא בגיל 49.
חיה: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: כל התאים מתחלפים, וזה בסדר להחליט שמה שעכשיו נראה לך שזה מה שזה, בעוד עשר שנים תרצי לעשות דברים אחרים.
חיה: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: לגמרי בסדר.
חיה: לגמרי, כרגע אני נהנית מזה, זה מקדם אותי, מפתח אותי, זה גורם לי באמת לעזור ולעשות דברים טובים שנותנים לי סיפוק. מדהים.
עו"ד דיין-וולפנר: אבל גם זה נכון מה שאמרת. אמרת "אם אתה לא רוצה לעשות משהו אחר - זה הייעוד שלך". ואני חושבת על עצמי, שאני 26 שנה עושה רק דיני משפחה.
חיה: את רואה? בדיוק.
עו"ד דיין-וולפנר: וזה באמת הייעוד שלי. אני לגמרי בייעוד שלי. אבל את יודעת, אני יכולתי גם לבחור אחרת באיזשהו שלב.
חיה: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: להחליט שזה לא מתאים לי.
חיה: את עושה את זה all in, רואים שאת מחוברת לזה. אני רואה גם את הפודקאסט, התכנים, זה משהו שאת יודעת, את מדברת, גם מה שאני אוהבת, את מדברת הרבה מניסיון, ממקרים שבאים אלייך, רואים את זה. וזה משהו ש…
עו"ד דיין-וולפנר: 26 שנה את עושה רק את זה, לא יכול לא להיות לך ניסיון.
חיה: מה המקרה הכי מטורף שהיה לך? איזה מישהי ש…
עו"ד דיין-וולפנר: אינספור, אינספור.
חיה: זה מעניין גם.
עו"ד דיין-וולפנר: אני כל שבוע כותבת בלוג בפייסבוק, את יכולה לקרוא, על מה היה לי השבוע. אני לא יכולה לחשוב…
חיה: וואו…
עו"ד דיין-וולפנר: האמת שיש כמה שיכולים להתחרות על הקטגוריה.
חיה: איזה מטורף. זה מוציא אותך לפעמים מהשלווה שלך? זה משהו שיכול לערער אותך?
עו"ד דיין-וולפנר: ברור. את לא יכולה לא לצאת. היום אפילו הייתה אצלי מישהי בפגישה, וסיפרה לי כזה סיפור שאמרתי לה "וואי, יש לי מועקה מלשמוע אותך", וזה קשה לעשות לי מועקה, כי אני כל יום שומעת כל כך הרבה. "תראי, יש לי ממש מועקה מלשמוע אותך, ואת חייבת להתגרש היום". ואני לא אומרת את זה אף פעם. אני לא אומרת לאנשים להתגרש, אני לא מעודדת אותם, אני לא זה, אבל היא עברה ממש התעללות נוראית.
חיה: וואו, זה גורם לך לחוסר אמון באנשים גם? זאת אומרת, זה משהו שיצר לך…
עו"ד דיין-וולפנר: לא, לא… אני לא… את יודעת, אני יודעת לזהות את טבע האדם…
חיה: זהו, את כבר יודעת לזהות.
עו"ד דיין-וולפנר: אני חושבת שאני יודעת לזהות, לא תמיד אני יודעת לזהות.
חיה: כן? עדיין מפתיעים אותך?
עו"ד דיין-וולפנר: כן.
חיה: וואו, איזה מטורף.
עו"ד דיין-וולפנר: כן, עדיין מפתיעים אותי, ובגדול אני כן נותנת אמון באנשים.
חיה: כן. שזה גם עבודה.
עו"ד דיין-וולפנר: אי אפשר לחיות אחרת.
חיה: ברור.
עו"ד דיין-וולפנר: אחרת זה נורא מבאס לחיות ככה.
חיה: ברור. זה בשבילנו, לכן אני אומרת, כאילו, גם אם עברנו משהו, ולא משנה מה, בשבילנו כדאי לסלוח, בשבילנו כדאי להעביר, זה, את יודעת, את האחר אנחנו לא יכולים לשנות. מה שנשאר לנו זה הרגשות שלנו, הבחירה שלנו. וואו.
עו"ד דיין-וולפנר: אני מאוד מסכימה איתך עם הקטע של ה-לסלוח. מאיפה זה בא אצלך?
חיה: כי גם נפגעתי, גם נפגעתי.
עו"ד דיין-וולפנר: לא, אבל מאיפה בא לסלוח? כי להרבה אנשים קשה לסלוח, אני מאוד חושבת שסליחה זה כוח על. שברגע שאתה סולח, אתה מנקה מעצמך רעלים. אתה לא חייב בהכרח שהבן אדם שפגע בך ידע שסלחת לו.
חיה: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: מאיפה זה בא אצלך?
חיה: מהבחירה הזאת, שיש לי שליטה על השלווה שלי בחיים. כאילו, זה באמת בחירה שלי. וזה באמת לא קשור לאחר. אם אני מחוברת לעצמי, ומדויקת עם עצמי. תראי, אני אף פעם לא אריב, ולא אסיים משהו בצורה לא יפה, מצידי. זאת אומרת, אני תמיד יבוא וידבר, אני מורידה אגו, אני מאוד בעד לפתור דברים, אני… ברגע שאתה עובד על עצמך ואתה במודעות כל הזמן, אז אתה מבין שאין פה רע או טוב, ואתה מבין שכאילו בסך הכול זה שיקופים, זה עבודה עצמית, אף אחד לא מושלם, כולנו באנו לפה לתפקיד. אתה מבין דברים קצת בתדר יותר גבוה. אז אין מקום פה לריב, אין מקום פה… משהו לא מסתדר? בואי, תדברי פנים מול פנים. בואי נפתור, בואי נשב. והרבה פעמים אנשים לא באותו תדר שלנו, כן, ואנשים לא מתנהגים כמו שאנחנו חושבים שהם יתנהגו.
עו"ד דיין-וולפנר: ברור.
חיה: ואתה מבין את זה, שבאמת מה שנשאר לך זה עצמך, אתה לא יכול לתקן אותם, אתה לא יכול לשנות. ויש אנשים שבאמת, עם כל המודעות שלי, אי אפשר לתקן, אי אפשר, אי אפשר. זה פשוט לסגת, לסלוח, עם עצמי, בלי להיות… יש לנו תמיד את הקטע הזה לצאת צודק, כן? שהצד השני יודה. אם אני שלמה עם עצמי, אם אני עושה חשבון נפש עם עצמי, ואני ממשיכה לעבוד על עצמי ולתקן, פשוט לסלוח, פשוט להבין שזה לא… שום דבר גם לא אישי. אנשים לא באמת רוצים לעשות לך רע, כן? כאילו, רע להם עם עצמם, הם במקום נמוך, הם במקום מאוד שפל עם עצמם, קשה להם, הם ממורמרים. אז במקרה הם הוציאו את זה עליי. אז הם יוציאו את זה עוד חודש על מישהו אחר. כאילו, זה לא… וההבנה הזאת עוזרת לי מאוד. כי הרבה פעמים אני, את יודעת, אנחנו נותנים, ואנחנו מתמסרים לאנשים, ואכפת לנו. לפעמים מתאכזבים, לפעמים…
עו"ד דיין-וולפנר: ברור, זה אנושי להיפגע.
חיה: כן, בדיוק.
עו"ד דיין-וולפנר: אבל זה מאוד נכון לא לקחת דברים באופן אישי. זה אחת התובנות של ארבע התובנות. ואם את מצליחה לעשות את זה, וואו.
חיה: זה עבודה, זה עבודה, אבל…
עו"ד דיין-וולפנר: זה עבודה.
חיה: אבל זה חייב, בשביל השלווה שלנו, בשביל החיים שלנו. אחרת, את יודעת, זה כל דבר יכול לערער. גם אם מחמיאים לך מדי, ואת נתלית על זה, אז ברגע שלא יחמיאו שוב, את מתערערת. וגם אם פוגעים בך, לא להתערער. לא לתת לשום דבר יותר מדי להיכנס - לא למחמאות, ולא לעלבונות. זאת אומרת, להיות בדיוק עצמי, פנימי כזה, ש…
עו"ד דיין-וולפנר: צריך הרבה ערך עצמי בשביל להיות במקום הזה.
חיה: נו, מה…
עו"ד דיין-וולפנר: את עובדת על זה?
חיה: ברור. ערך עצמי זה הבסיס להכול.
עו"ד דיין-וולפנר: איך עובדים על זה?
חיה: אוי, זה באמת עבודה של להתחיל בצעדים קטנים, ולשים את עצמי במקום הראשון, כל הזמן. כי אם אני לא אשים את עצמי במקום הראשון, אני לא יכולה לתת, אני לא יכולה להיות שם, אני לא יכולה באמת להיות… את יודעת, אנשים שהם לא שמים את עצמם במקום הראשון, והם בריצוי, הם נדפקים, וגם הסביבה שלהם נפגעת. אז אני תמיד אומרת לעצמי "קודם כל - את", כדי שתוכלי לתת לילדים, כדי שתוכלי להיות אישה טובה, כדי שתוכלי… קודם כל, תטפחי את עצמך. והייתי כל הזמן קשובה לעצמי. זאת אומרת, גם בזמנים שלא היה לי, נגיד, כסף, על טיפול - הוצאתי. על אימון אישי - הוצאתי, השגתי. על לצאת לקפה עם חברה ולהשתחרר - עשיתי. ודברים כאלה מעלים לך את הערך. אוקיי, את שווה. את יודעת… זה כל דבר קטן.
לקנות משהו מסוים, אם הרגשתי שאני צריכה את זה לאותו רגע, פשוט עשיתי את זה. זאת אומרת, כל דבר בשביל עצמך, שאת יכולה לעשות, זה מבורך, וזה לאט לאט. כמובן שאחרי זה מגיעה גם השליחות שלך, והייעוד, ואת כבר עושה, ואת מתפרנסת, והכול, אז כמובן שזה עולה. אבל זה מתחיל מ-baby steps.
עו"ד דיין-וולפנר: מדהימה.
חיה: זה לא ברגע. וגם לא לתת לדעות של אחרים להיכנס.
עו"ד דיין-וולפנר: איך עושים את זה?
חיה: לי זה בא באינסטינקט, כי הייתי רגילה כל כך לשמוע דברים על עצמי, שפשוט חסמתי, עשיתי בלוק. אבל זה לא מאוחר להתחיל את זה. פשוט לדעת שאנשים, כל אחד מדבר מהכישלונות שלו, מהפחדים שלו. אף אחד לא באמת, לא להיתלות על דעות של אנשים, כי גם זה לא יעזור. אם בן אדם ילך להגיד לך לעשות משהו מסוים ותעשי אותו, אז זה הצלחה שלו. אם תיכשלי, זה כישלון שלו. בסופו של דבר את צריכה להיות את, בזכות עצמך. אז פשוט לעשות דברים. וגם את תיכשלי, תלמדי. תקומי, קחי אחריות. אנשים לא רוצים לקחת אחריות, לא רוצים. וזה הבעיה. אז פשוט, את יודעת, לחסום רעשי רקע, להתחבר לזהות הפנימית. משם לצמוח.
עו"ד דיין-וולפנר: נכשלת גם?
חיה: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: בדרך הזאת?
חיה: ברור.
עו"ד דיין-וולפנר: במה?
חיה: מה זה נכשלתי? אני לא רואה את זה ככישלון, כי היום אני מסתכלת אחורה על הכול, ואני אומרת, וואו, איזה מתנה, כל דבר.
עו"ד דיין-וולפנר: שיעורים.
חיה: בדיוק, שיעורים, אני לומדת מזה כל כך הרבה. היה לי פציעת סקי שנה שעברה, כן? שברתי את הרגל.
עו"ד דיין-וולפנר: טוב, זה לא קשור לכישלון.
חיה: לא משנה, אבל גם זה, כאילו, הייתי יכולה להסתכל על זה כמשבר. היום זה, אני אומרת "וואו, איזה כיף שזה קרה, באמת, מתנה, לימד אותי דברים, חיזק אותי בצורה מדהימה".
עו"ד דיין-וולפנר: מה זה לימד אותך?
חיה: הרבה שיעורים, הלשחרר. נפלתי אפילו לא טוב, כן? לא, לא שחררתי, נפלתי בצורה לא טובה. לסמוך, זה חיזק לי את הזוגיות, להיפתח, להיות מי שאני. את יודעת, היה לי קטע כזה קצת ביישן, אפילו בזוגיות, כזה, שלא יראה אותי ככה, שלא זה, פתאום אני סיעודית. צריך לקחת אותי לשירותים, דברים הכי אינטימיים. לא קרה כלום, ההפך, זה רק חיזק. זה רק הראה לי שאני יכולה להוריד את כל המסכות, להיות אני. פתאום זה גרם לי לראות נכים, אפילו, בצורה אחרת. כאילו, אני על כיסא גלגלים פתאום. את יודעת, את הולכת ברחוב, את לא רואה אותם אפילו. אני רואה עכשיו, אני מעריכה כל דבר. אני הולכת לשירותים לבד, אני אומרת "וואו", כאילו, את נהפכת לחיות בהודיה אינסופית. הרבה פעמים שנוח לנו וקל לנו, אנחנו חיים את החיים כזה על…
עו"ד דיין-וולפנר: הכול מובן מאליו.
חיה: כן, הכול מובן מאליו. אז אין גם התרגשות מכלום ואין סיפוק. פתאום, כל דבר… אני מחליפה לילד שלי טיטול. אני אומרת "אימא'לה, איזה כיף!" לא יכלתי לעשות את זה. לא יכלתי. אז, אז, זה מתנה. אני רואה את זה כמתנה.
בתחילת הדרך נכשלתי, בדילים הראשונים, קבלן עקץ אותי, שאני בחורה בת כלום, שסוף סוף שכנעה משקיע להשקיע איתה, וקבלן עקץ אותי ב-70 אלף דולר. וזה היה הרגע שיכלתי להישבר ולהיכנס למיטה, ולא עשיתי את זה, לקחתי אחריות. בסופו של דבר, long story short, סיימנו את הפרויקט, היה גם רווחים, עזרא עזב את העבודה ועשה דברים בידיים שלו, אז הוא גילה גם שזה התחום שלו, והיום הוא בבנייה, הוא מאוד גדול, הוא קבלן מאוד גדול. זאת אומרת, יכלתי להסתכל על זה ככישלון, אבל הוצאתי מזה את ההצלחה הכי גדולה. זאת אומרת, משם התקדמנו בצורה מדהימה. אז, זה עניין של לקיחת אחריות, גם על הכישלונות.
עו"ד דיין-וולפנר: אני מאה אחוז מסכימה.
חיה: לא באתי ואמרתי "הקבלן, ההוא, ההוא", לא. אני, כן, אני אשמה, אני הייתי צריכה לשים לב, כן, אני. כי כשאני אומרת "אני", אז גם אני יכולה לתקן. כשאני אומרת "הוא", אז מה יצא לי מזה? אמרו לי "תתבעי אותו". לא תבעתי אותו. מה זה יעזור לי? במקום זה מה עשיתי? השקעתי את האנרגיה בלעשות דברים בעצמי…
עו"ד דיין-וולפנר: לצאת מזה.
חיה: בפעולות, לצאת מזה, נכנסתי לעולם המודעות באותה תקופה, כדי להבין למה זה קרה לי. זאת אומרת, נברתי בעצמי ולקחתי אחריות, לא מתוך האשמה, מתוך, באמת, זה שלי. ואם אני לא אעשה את זה, אף אחד לא יעשה את זה בשבילי. ויצא מזה דברים מדהימים. קודם כל הוא הרוויח בסוף, שזה היה מטורף, כי השוק בדיוק עלה, ומכרנו את זה בהרבה יותר, וזה היה באמת לטובה. דבר שני, למדתי עם מי אני לא רוצה לעבוד. זה היה משקיע שהוא לא היה חיובי, הוא לא הגיב לזה טוב, וכאילו, ממש… אז אני לא עובדת עם כאלה אנשים יותר, ומאז המשקיעים שלי זה האנשים הכי מדהימים ומדויקים שיש. למדתי על עצמי, וכשאת לומדת על עצמך מי את, אף אחד לא יכול לקחת לך את זה. כאילו, זה ערכים כזה, שתמיד נזכרת, את זוכרת איך הגבת? אז אל תפחדי, אין ממה לפחד. אז כן, אני מסתכלת על זה ככה, כאילו, תמיד יש, את יודעת, אתגרים ודברים, אבל אם אתה יוצא מזה ואתה לומד מזה, אז זה לא כישלון.
עו"ד דיין-וולפנר: טוב, חיה, אני התאהבתי בך, זהו.
חיה: [צוחקת] את באה לארצות הברית?
עו"ד דיין-וולפנר: את מהממת, את מהממת.
חיה: אנחנו נשב.
עו"ד דיין-וולפנר: אנחנו נשב, גם פה וגם בניו יורק.
חיה: את גם מהממת. יאללה, ברור.
עו"ד דיין-וולפנר: את באמת אישה צעירה ומרשימה.
חיה: איזה כיף.
עו"ד דיין-וולפנר: אני מאוד מתחברת לכל התובנות שלך, לכל הערכים שלך.
חיה: את יודעת שכל החברות שלי בגיל שלך ויותר. את יודעת שזה, קוראים לי נשמה עתיקה. זה הסביבה שלי היום. זה אני, ואין מה לעשות.
עו"ד דיין-וולפנר: והזקנות.
חיה: כן. הזקנות הצעירות החתיכות. הלוואי על כולם להיראות ככה בגיל שלך.
עו"ד דיין-וולפנר: טוב, אז תודה רבה. אני חושבת שאני אחתוך את הקטע של המחמאות. [צוחקת]
חיה: את לא תחתכי את הקטע של המחמאות, ואת תשאירי את זה.
עו"ד דיין-וולפנר: תודה שבאת.
חיה: בשמחה, תודה.
עו"ד דיין-וולפנר: ואם הפקתם ערך, ואם מישהו לא הפיק ערך מהפרק הזה, אז בבקשה להקשיב לו שוב.
חיה: [צוחקת]
עו"ד דיין-וולפנר: אתם מוזמנים להעביר את זה הלאה, לעוד מישהו שצריך לשמוע איך אישה צעירה הגיעה למה שהגיעה. עם ערכים, עם כוחות, באמת מרשים מאוד. ונתראה בפרק הבא.
חיה: תודה רבה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
留言