בית הספר לקארמה טובה - גן עדן זה כאן - פריידי מרגלית

מה אם הייתי אומרת לכם שהמציאות שאנו חווים היא בעצם אשליה או תעתוע מוח? מה אם בפועל החיים שלנו הם סרט עם המון תרחישים אפשריים, שאנחנו יכולים לשנות בהחלטה אחת? בפרק 162 של הפודקאסט "בית הספר לקארמה טובה" אירחתי את פריידי מרגלית, שחיה חיים רגילים למדי עד למותו של אחיה הקטן בן ה-14. האירוע המכונן הזה תפס אותה לא מוכנה, והיווה נקודת מפנה משמעותית לחיים החדשים שלה. הכל התחיל כשאחיה החל לדבר אליה מספר שבועות לאחר מותו. רק לאחר ששורת רופאים שללו אפשרות לגידול במוחה, ושרצף פסיכיאטרים אמרו לה שהכל תקין, היא החלה להבין שאחיה לא מת. אמנם פיזית הגוף שלו התכלה, אבל הנשמה והתודעה הן נצחיות. בתהליך ממושך החלה פריידי לבנות את שיטת המטאיזם, שהינה דרך מתקדמת ללמוד את התודעה, ולנהל בצורה טובה ומיטיבה יותר את חיינו. אני מזמינה אתכם להאזין לפרק מרתק, ואולי אף להתחיל את המסע שלכם לעבר שלום פנימי. בפרק, דיברנו על: * האם יש דבר כזה מוות? * מה זה מטא-פיזיקה? * איך ניתן ללמוד לתקשר? * מה הקשר בין רוח לחומר? * כיצד מעבירים שדר? * האם ניתן לרפא מחלות באמצעות הרוח? * מהו מעבר קוונטי? * ולסיכום- מדוע המפתח לאושר הוא לקיחת אחריות?

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 12/09/2024.

‏עו"ד דיין-וולפנר: שלום, ברוכים הבאים לעוד פרק בפודקאסט "בית הספר לקארמה טובה", והיום איתי פריידי מרגלית. אז אם אתם עוד לא מכירים אותה, היא מייסדת שיטת המטאיזם, ומטפלת בתודעה, וגם כתבה את הספר "גן עדן זה כאן", שקראתי כבר איך שהוא יצא, ואנחנו הולכות לעשות שיחה שנראה לי מאוד מאוד תעניין אתכם.

‏[מוזיקה]

‏שלום, וברוכים הבאים לעוד פרק בפודקאסט "בית הספר לקארמה טובה". אני עורכת הדין רות דיין-וולפנר, ואני אדבר איתכם על גירושים, על זוגיות, וכמובן על קארמה, שהיא בעצם תוצאה. היי, פריידי.

‏פריידי: היי, סוף סוף זה קורה.

‏עו"ד דיין-וולפנר: כן, כמה זמן…

‏פריידי: נכון?

‏עו"ד דיין-וולפנר: ניסינו שזה יקרה. אבל שאנחנו רוצות בסוף זה קורה.

‏פריידי: וגם לכל דבר יש את העיתוי שלו.

‏עו"ד דיין-וולפנר: נכון, מתי שזה… מתי שמגיע הזמן הנכון. אז בואי, תספרי לי קודם כול, בכלל את מרקע חרדי, ויש לך סיפור שלם, ואני זוכרת שקראתי אותו והייתי, וואו, בהלם. אז בואי נספר למי שלא מכיר.

‏פריידי: נספר את זה בקצרה, כי אחרת זה יכול גם לתפוס לנו את כל הפרק.

‏עו"ד דיין-וולפנר: ברור, כן.

‏פריידי: אז אני אספר ממש בקצרה שכן, כמו שאמרת, אני גדלתי בבית חרדי, חסידי, חסידי גור.

‏עו"ד דיין-וולפנר: כן, שזה הארדקור.

‏פריידי: הארדקור. והאמת שהייתה לי ילדות טובה. אנשים אומרים לי "וואו, איך יצאת משם, איך ברחת משם?". האמת שהייתה לי ילדות טובה. כי לי יש חוויות טובות, אני זוכרת דברים טובים. ואז עסקתי בנדל"ן, ביזמות של נדל"ן, יחד עם המשפחה. זה משהו שאנחנו… אבא שלי עושה והיה טבעי שאני אכנס ואעשה, וגם היה נורא כיף, שיחקנו מונופול. את יודעת, זה לקנות ולמכור ולהשביח ולבנות. לא עלה בדעתי שהחיים שלי עומדים להתהפך ואני עומדת להתעסק בתודעה וברוחניות. ומה שקרה לפני 14 שנה, אחי הקטן נפטר. הוא היה בן 14, והוא נפטר מסרטן. ומיד אחרי המוות שלו, ממש ככה, עניין של כמה שבועות, פתאום הוא מתחיל לדבר איתי. ואני כאילו שאומרת, מה זה מדבר איתי? הילד מת. אני זוכרת, המוות שלו חקוק בתודעתי. והוא אומר לי "זה לא כמו שאת חושבת בכלל, סיס". כמובן שהלכתי למיון, משוכנעת שיש לי גידול בראש, מה זה ההזיות האלה? אני לא הכרתי את התכנים האלה קודם. הכרתי מהעולם החרדי, אבל זה לא כזה בדיוק, ויצאתי משם גם אז.

‏עו"ד דיין-וולפנר: אז זה היה כבר אחרי שיצאת מהעולם החרדי?

‏פריידי: כן, הרבה, הרבה, כן. בגיל 20 כבר, לדעתי, הייתי בזוגיות עם אישה, הראשונה שלי, ולא יצאתי מהדת כאיזה אקט של אנטי. אני מאוד אהבתי את הדת, ועד היום אני אוהבת את המסורת, פשוט לא התאים לי האורח חיים הזה. אני זוכרת את עצמי הולכת לאיזה בר של לסביות בתל אביב עם חצאית פליסה, [צוחקת] את קולטת?

‏עו"ד דיין-וולפנר: כן.

‏פריידי: לבושה ב… ולא הבנתי שזה לא ככה מתלבשים לבר, כפרה.

‏עו"ד דיין-וולפנר: כן.

‏פריידי: ואיזה מישהי מתחילה איתי ואומרת לי "אה, אני חמה על חרד… על דתיות". [צוחקת] ברחתי. ולאט-לאט, האורח חיים שלי התחיל להשתנות כי, את יודעת, פחות התאים לי. למרות שאני אף פעם לא מגדירה את עצמי כמישהי שעזבה את הדת. הדת היא משהו שהוא…

‏עו"ד דיין-וולפנר: היא חלק ממך…

‏פריידי: חלק מהחיים שלי. בטח.

‏עו"ד דיין-וולפנר: עזבת את אורח החיים הדתי.

‏פריידי: בדיוק, את ההלכות ואת ההקפדות, כאילו…

‏עו"ד דיין-וולפנר: ואז אחיך.

‏פריידי: ואז אחי, שהיה אז, אגב, חרדי, נפטר ומתגלה אליי, ובעצם אני קולטת, לוקח לי זמן להבין את זה, להאמין לזה בכלל, כן? אבל אני קולטת שלא מתים, וזה היה לי וואו, מטורף, כי…

‏עו"ד דיין-וולפנר: מה זה אומר לא מתים?

‏פריידי: מה זה אומר לא מתים? הילד מת, הילד קבור. נכון. פיזית הגוף שלו הִתְכַּלָּה, אבל הרוח?

‏עו"ד דיין-וולפנר: הנשמה.

‏פריידי: הנשמה? מה פתאום. התודעה? היא נצחית. לקח לי הרבה זמן עד שקיבלתי את זה, שוב, הרבה זמן, בהכל יחסי, כן? אבל עניין של כמה שבועות או חודשים אפילו, עד שהסכמתי להפנים שבאמת מישהו או משהו מדבר איתי. חשבתי שאני הוזה. רק אחרי שה-MRI… עשיתי, וה-MRI והפסיכיאטר, כולם הצהירו שהכל נקי, רק אז התחלתי להפנים שיכול באמת להיות שהוא מדבר איתי. טוב, זה כבר היסטוריה, זה היה לפני 14 שנים. מאז אני לא עושה שום דבר אחר, חוץ מלדבר ולהקשיב וללמוד. זה לא רק אחי, זה כל הרוח. זה בעצם להבין שמה שאנחנו מכירים פה מהחושים הפיזיים שלנו זה… זה טרנזיסטור ישן, זה מה שזה. כל מה שאנחנו שומעים בטלוויזיה או רואים אפילו בעיניים שלנו. זה כלום, זה איטי, זה פרימיטיבי. מה שבאמת קורה, זה הרבה יותר מדהים ומהיר ממה שאנחנו יכולים לתפוס. ועברתי לשחק במשחק הזה. אני מודה שאחרי… אמנם מונופול זה כיף, אבל יש פה לונה פארק מטאפיזי, שאגב, זה לא שאני איזה יחידת סגולה. אולי באמת, תודה לאל, זה נפל עליי, אוקיי? ונאלצתי להבין את זה, אבל כל אחד יכול ללמוד ולפתח את המיומניות האלה. זה משהו שהוא בילד-אין בכולנו, היכולת הזאתי לתקשר. אגב, במדע, אנחנו מאוד מחברים, בשיטה שייסדתי, אנחנו מאוד מחברים בין מדע לתודעה, בין רוח וחומר. נכון שאני מדברת רוחנית וכל החומרים הגיעו משם, שואלים אותי הרבה פעמים "וואו, למדת פיזיקה?" כי אני מדברת הרבה על פיזיקה, לא, אני לא למדתי פיזיקה, אבל הכל מתחבר. ואנחנו מחברים… זה נורא יפה, אגב, זה מרטיט לראות את החיבור הזה בין רוח וחומר, ואפשר ממש להבין את זה בכלים ולמדוד את זה בכלים אמפיריים.

‏עו"ד דיין-וולפנר: את מה?

‏פריידי: את ההשפעה שיש לנו על חומר, את התקשורת אפילו. את יודעת שהמושג הזה שכולם ככה מתכווצים, גם אני אגב, כששמעתי "תקשור", אח, מה זה תקשור? איזה שטויות. לקח לי הרבה זמן להבין שגם בעולם המדעי יש מושג שנקרא "היפר-תקשורת". מה זה "היפר-תקשורת"? זה תקשורת של צמחים. זה תקשורת בין חיות. זה אפילו תקשורת בין תאים שלנו לגוף. יש מחקרים, אני לא רוצה לבזבז את הזמן על זה, אבל יש טונות מחקרים. אחד הבולטים זה מחקר של Cleve Backster, שפשוט, הוא היה חוקר ב-CIA, והוא מדד צמחים. יום אחד, מרוב שעמום, כי כלום לא קרה לו עם הצמחים והאלקטרודות שהוא חיבר אותם, הוא לקח מצית והעמיד ליד אחד הצמחים, ופתאום האלקטרודה התחילה לקפוץ ולהשתולל, ואז הוא רק התחיל גילוי שהפך לימים גילוי שכולם יודעים, שצמחים מרגישים. הצמח לא רואה מצית ואומר לעצמו, אווו, איזה מצית משוגעת זאת, הוא לא רואה את זה. הוא מרגיש את האש, או את הכוונה, אגב, את הכוונה, כי בערב, כשהוא רצה להראות את זה לשותף שלו, לקולגה שלו, אותו Cleve Backster, והוא עוד פעם מדליק את האש, הוא אומר לשותף שלו "תראה מה זה. אני מדליק את האש, הצמח משתולל", והצמח לא מגיב. מדליק עוד פעם, הצמח לא מגיב. אז הוא הבין שהצמח לא קורא את האש, הצמח קורא את הכוונה שלו, עכשיו הוא בכלל לא רוצה לשרוף אותו, אין שום סכנה. מטורף. וזה רק פתח קטן לים מחקרים שמראים ומלמדים על ההיפר-תקשורת הזאת. אז יש פה בעצם יקום שכל הזמן מתקשר איתנו. אנחנו תופסים אותו דרך החושים הפיזיים שלנו, והוא נראה כזה שטוח, אבל בפועל זה יקום אינטראקטיבי וצריך ללמוד לנהל את התודעה, לנהל את הרוח, לנהל. שאלת אותי קודם "אז את מזמנת?" כן, אנחנו מושכים בחוטים, זה השפה שלי, הטרמינולוגיה שלי, להגיד אנחנו מושכים לעצמנו מה שאנחנו יוצרים, רוצים. אבל זה לא רק מושכת או מזמנת, זה מתקשרת. למשל את הספר שלי הראשון והשני, שעוד דקה יוצא, אני מעולם לא פגשתי את הזאת שכותבת לי את זה ואמרתי לה מה לכתוב. אני כל לילה מעבירה לה בטלפתיה את החומר, והיא עושה download וכותבת, כותבת, כותבת, כולל הבדיחות שלי, כולל הניואנסים שלי, כולל ה…

‏עו"ד דיין-וולפנר: לא הבנתי, רגע, יש מישהי פיזית שעושה את זה או שאת…

‏פריידי: ברור.

‏עו"ד דיין-וולפנר: יש מישהי פיזית שכותבת לך את הספר?

‏פריידי: ברור.

‏עו"ד דיין-וולפנר: ואת מעבירה לה את זה בטלפתיה?

‏פריידי: ברור. את המעצבת הגרפית שלי, 10 שנים איתי, אני אוהבת את האנשים שלי, אני רצה איתם שנים, 10 שנים המעצבת הגרפית שלי איתי, מעולם לא פגשתי. אני שולחת לה אימג', תמונה, והיא מורידה לי את זה לפועל. ואגב, היא לא רוחנית בכלל, היא בכלל לא מאמינה בזה. אבל היא אומרת לי "אני לא יכולה להתווכח עם זה, שאני רואה את מה שאת רוצה ורק מורידה לך את זה". על ה-one!

‏עו"ד דיין-וולפנר: טוב, עכשיו את מלמדת אותי איך עושים את זה.

‏פריידי: על ה-one! על ה-one! כן, אני מלמדת את זה.

‏עו"ד דיין-וולפנר: אני רוצה.

‏פריידי: אני מלמדת.

‏עו"ד דיין-וולפנר: תלמדי, תלמדי.

‏פריידי: אוקיי? אבל זה רגע מתחיל…

‏עו"ד דיין-וולפנר: תעשי לי שיעור פרטי.

‏פריידי: מצוין. אבל זה רגע מתחיל בכלל מלהבין שזה לא איזה משהו כזה נשגב. זה רגע, כולנו מחוברים, הכל פה מחובר. היקום הזה הוא… הוא תקשורת אחת גדולה. אז אנחנו רק צריכים ללמוד את המיומנות של, כן, איך אני…

‏עו"ד דיין-וולפנר: מעבירה את השדר.

‏פריידי: מעבירה את השדר ושומעת את השדר. למשל אתמול, אבא שלי, שיהיה בריא, עשה עכשיו רילוקיישן, הוא גר בחו"ל, ואני פתאום שומעת, אוקיי? שוב, אני לא יודעת מה הוא רוצה להגיד לי, אני לא יודעת כלום, אני רק מרגישה את העקצוץ הזה, אבא. עקצוץ-אבא. עקצוץ-אבא. כמו איזה משהו כזה… ואני מתקשרת אליו ואני אומרת לו "מה קורה? מה נשמע?", והוא אמר לי "למה התקשרת הרגע?", אמרתי לו "כי שמעתי עקצוץ-אבא". הוא אומר לי "לא, זה מטורף, זה מטורף". והוא התחיל לספר לי מה הוא רצה, שהוא דיבר וקרא לי. זה ככה. זה לא איזה משהו, זה לא… את מבינה? זה לא איזה…

‏עו"ד דיין-וולפנר: זה קורה כל הזמן.

‏פריידי: בדיוק. אבל צריך ללמוד לעשות את זה, פשוט ללמוד לנהל את האנרגיה.

‏עו"ד דיין-וולפנר: לא, אני רוצה שתלמדי אותי איך אני מעבירה למישהו משהו שאני רוצה, בלי לדבר איתו. את זה אני רוצה ללמוד.

‏פריידי: אוקיי, את מבינה אבל שזה מיומנות שמתחילה…

‏עו"ד דיין-וולפנר: כן, שמתאמנים עליה.

‏פריידי: בדיוק, כן. מתחילה עוד הרבה-הרבה קודם, בכלל בללמוד להרגיש אנרגיה, שאני בטוחה שיש לך את זה. ממה שאני מקשיבה…

‏עו"ד דיין-וולפנר: כן.

‏פריידי: אלייך, אני יודעת שיש לך את זה, אוקיי? להרגיש בכלל אנרגיה. קודם כול, אדם נכנס לחדר ואת מרגישה את האנרגיה. טוב לך או לא טוב לך.

‏עו"ד דיין-וולפנר: נכון.

‏פריידי: ואז זה עובר, פתאום בלשמוע כל מיני, פתאום הבן זוג שלך או מישהו שאת אוהבת, שאת אומרת לו "יואו, איך בא לי חלב סויה, תביא לי חלב סויה". הוא מביא לך חלב סויה, כמובן, שדרים ברוח, לא…

‏עו"ד דיין-וולפנר: כן, לא אמרתי.

‏פריידי: אני בכלל…

‏עו"ד דיין-וולפנר: חשבתי.

‏פריידי: בדיוק. ואז פתאום את אומרת, וואו. זה קורה הרבה לזוגות, אגב, שהם מסונכרנים כל כך שהם מצליחים לקלוט את השדרים האלה. ולאט לאט זה מתחיל להתרחק ולהרחיב את הגבולות ולהרחיב את הגבולות. אגב, זה היכולת לטפל באנשים שנמצאים רחוק, כי אין משמעות לזמן מרחב במטאפיזיקה, ולשלוח להם אנרגיה מסוימת, אוקיי? או ממש אפילו דיבור מסוים. בקיצור, זה אינסופי. זה מטורף, זה מטורף, זה כל הזמן עוד ועוד ועוד ועוד.

‏עו"ד דיין-וולפנר: אוקיי, ובכל זאת, תלמדי אותי מה צריך לעשות. אני מרגישה אנרגיה, אני מזהה אנשים, אני יודעת גם להרגיש שיש בתוכי אנרגיות שאני לא רוצה, ולהוציא אותן לפני השינה, איך מעבירים שדר? זה משהו שאני לא יודעת.

‏פריידי: להקשיב לשדר את יודעת? למשל, פתאום…

‏עו"ד דיין-וולפנר: אני לא יודעת אם אני יודעת.

‏פריידי: אז זהו, העניין מתחיל בכלל בידיעה. ה"לא יודעת" הוא אחד המחסומים שמאתגר. הרבה אנשים אומרים לי "כן, אבל איך אני יודעת אם זה אני המצאתי או באמת…?", זה שאלות אגב שגם אותי העסיקו כשאחי חיים התחיל ללמד אותי, מה זה חיים התחיל ללמד אותי? אז אני המצאתי. אוקיי, good, fair enough. אגב, אני לא לוקחת על זה קרדיט כי… וואו, זה מטורף הדברים שאני לומדת כל הזמן משם, אבל, זה בכלל מתחיל בלוותר על השאלה האם זה אני המצאתי או קיבלתי את זה? מה שזה לא יהיה, גם אם היא המצאת… מאיפה את חושבת שהמצאת, כפרה? זה נמצא שם בשדה, ואת אספת את זה לכדי הדבר הזה.

‏עו"ד דיין-וולפנר: כן.

‏פריידי: אז זה מוריד בכלל, לעזוב את השאלה הזאת של - זה אני או… אם ככה את מקבלת, אז זה מה ש… זה זה.

‏עו"ד דיין-וולפנר: אני מקבלת.

‏פריידי: יופי. הדבר הבא זה להתחיל גם להתמסר עם זה. כלומר, עכשיו בוא נזרוק פידבק חזרה. וככה אני מתחילה לדבר עם תלמידים. תלמידים… יש לי 47,000 תלמידים. אם אני אתחיל לענות למיילים או חלילה לייצר פגישות, אין לי פגישות, אין לי דבר כזה בכלל, אני לא אצא מזה, נכון? אבל תודעתית, בכיף. מבקרת אותם, קופצת, מחמיאה לזה, וזה בית יפה, וזה בחור מדהים, זה הבחור שלך! ברור, בתודעה. עכשיו, ככל שהם יותר מיומנים, הם יודעים לתפוס את המסרים האלה וגם להגיד לי "תקשיבי, את ביקרת אותי בחלום, אמרת לי כך וכך", כאילו, כאלה. אז זה דורש הרבה מיומנות. ורק השלב הבא הוא בכלל לייצר ממש טלפתיה, ברמה של מישהו פה חי, ביקום הזה, זה כבר תקשור, אבל עם מישהו שחי פה, אוקיי? ובמקום טלפון את מוסרת לו את המסר שלו. תנסי את זה, תנסי. אם… קחי מישהו קרוב אלייך, כמו למשל אחד הילדים שלך, אוקיי? ותגידי לו "אימא רוצה שתתקשר, אימא רוצה שתתקשר, אימא רוצה שתתקשר", והוא פתאום יתקשר. הוא לא יידע למה. סתם. "למה התקשרת?" -"לא יודעת, התגעגעתי. לא יודעת, כי אני צריכה כביסה".

‏עו"ד דיין-וולפנר: תיכף יהיה פה טלפון.

‏פריידי: את תראי. תכבי את הטלפון. אבל, את תראי, זה ככה. ואנשים נרגשים ו-וואו! אבל זה ככה. תראי, אם את עושה פעולות במחשב, את לא מתפלאת אחר כך שאת רואה את התוצאה, את רואה את זה על המסך. שינית את הצבע של ה-screen, שינית את הפונט.

‏עו"ד דיין-וולפנר: נכון.

‏פריידי: את רואה את זה על המסך, נכון? אותו דבר. ככל שאת לומדת יותר לנהל את הרוח מבפ… את המטאפיזיקה…

‏עו"ד דיין-וולפנר: את התודעה.

‏פריידי: את התודעה, תודה, ככה את אחר כך רואה את זה על המסך.

‏עו"ד דיין-וולפנר: את יכולה יותר… את יכולה יותר להשפיע על העולם הפיזי בעצם.

‏פריידי: ממש ככה.

‏עו"ד דיין-וולפנר: אז את גם בודקת את זה מדעית, נכון?

‏פריידי: לגמרי.

‏עו"ד דיין-וולפנר: מה? תספרי.

‏פריידי: אז קודם כול, אני נשענת על מחקרים שכבר קיימים ויש המון כאלה. צריך להבין, יש היום פיזיקאים, חלקם כבר זכרונם לברכה, אבל חלקם עוד קיימים בדורנו ויש מלא. אז אני מתבססת עליהם ולוקחת את זה לשלב הבא. יש לנו כמה מחקרים מאוד מעניינים. מחקר אחד בדיוק הסתיים, הוא היה בבית חולים איכילוב, במחלקה האונקולוגית. בעצם לקחנו קבוצות של נשים חולות סרטן, בכל מיני מצבים, לרבות stage 4, מצבים קשים מאוד, והעברנו אותם תהליך בשיטה, אוקיי? בעצם, מה יש בתהליך? בתהליך הם קודם כול לומדות משהו שהוא mind blowing עבור רובן, זה שהמציאות היא בכלל לא אמיתית. מה זאת אומרת המציאות היא לא אמיתית? ה-MRI מראה שיש סרטן, את אומרת שאין לי סרטן? לא, לא, אני לא אומרת שאין לך, אני אומרת שיש לך. אני רק אומרת, לא לך, חלילה, אלא אני אומרת שזה… המסך שלך כרגע מקרין סרטן. אז בוא ניכנס פנימה לחדר עריכה, ונבין למה הוא כרגע מקרין סרטן. יש סיבה. לכל דבר יש סיבה. אנחנו נכנסים פנימה, יושבים בקבוצה… זה קורה בתוך המחלקות האונקולוגיות, היום אנחנו כבר התרחבנו, אנחנו כבר לא רק באיכילוב, אנחנו גם בסורוקה ובעין כרם, ויושבות קבוצה של נשים וחוקרות בעצם דרך השיטה, דרך המודלים שלנו, מה יצר את הסרטן. אוקיי, גילו, שזה כבר מרגש מאוד, להבין בכלל מה יצר את זה. וזה לא האקס שעשה לי כך, וזה לא הפשיטת רגל, שאגב, אלה יכולים להיות טריגרים מאוד קשים, כן? הם בהחלט יכולים להיות טריגר להתפרצות, אבל, שנייה.

‏עו"ד דיין-וולפנר: זה איך שאת תופסת את זה.

‏פריידי: גם, וגם מה הפתולוגיה אבל. שנייה. האקס הנרקסיסטי הזה שמצץ לך דם, שנייה. אבל מה אצלך הפגיש אותך עם הדבר הזה, ואיפשר לדבר הזה להתקיים. אז בשורה תחתונה, אנחנו חוקרות את הפתולוגיות שלהן, ואז, זה שלב אחד והוא מאוד מרגש, כי עצם העובדה… אמרה לי פעם, אחת המחלימות שהיא כבר עוד דקה הופכת להיות מנחה אצלי, תביני, הם חוזרות אחר כך למחלקה, וזה מדהים…

‏עו"ד דיין-וולפנר: זה מדהים.

‏פריידי: יש לי כבר כמה כאלה, שהם היו חולות במחלקה המסוימת הזו, והיום הם חוזרות, ממקום של מנחה, להעביר את האנשים את התהליך הזה. אז אמרה לי פעם "את יודעת, אני כבר…" היא אמרה לי "אני 5 שנים מטופלת, מנסה כל תרופה ניסיונית, ביולוגית, נוסעת לחו"ל, עושה דברים, דבר אחד לא חשבתי, אחד בלבד, שזה בכלל בתוכי. שזה משהו אינהרנטי בי שמייצר את זה, זה בכלל כיוון שלפעמים ככה…" ואז, אחרי שאת מבינה מה זה, אז מתחיל תהליך של ריפוי, כי זה אומר לצאת נגד הפתולוגיה. עם אותה אחת, לצורך העניין, עם סרטן השד, ששד מייצג נתינה והנקה, שזה דבר מאוד טוב, אוקיי? אבל נתינת יתר והנקת יתר עד כדי ביטול עצמי, זה כבר פחות טוב, זה כבר פתולוגי. אז יופי, היא גילתה את זה. עכשיו היא פתאום מבינה איך אותו נרקסיסט הגיע לחייה, עכשיו היא צריכה לשנות את זה. עכשיו היא צריכה לצאת נגד האוטומטים של עצמה, והאוטומטים האלה לפעמים בני 50, 60, 70…

‏עו"ד דיין-וולפנר: מאוד קשה.

‏פריידי: לא נורא. יש כלים, עושים את זה. ואני חייבת להגיד לך שדווקא במחלקות האונקולוגיות, שוב, יש לנו שם כבר הרבה ניסיון, מדהים, אני לא יודעת, כנראה החרב החדה שמונחת שמה, היא… היא אחלה מאיץ.

‏עו"ד דיין-וולפנר: ברור.

‏פריידי: הם עושות תהליכים מדהימים.

‏עו"ד דיין-וולפנר: את יודעת שחייך תלויים בזה אולי.

‏פריידי: ממש, ממש! והם עושות תהליכים מדהימים. ואז בהתאמה, אני מצפה לראות, קודם כול, את ה-well-being משתנה. פתאום קולטת את החיים אחרת, פתאום… את יודעת, הסלוגן שלנו זה "גן עדן זה כאן". לא קל להגיד, "גן עדן זה כאן" במחלקה אונקולוגית, בכלל, גם לא קל להגיד את זה בחיים שלנו היום, אוקיי? כי הם לא כזה גן עדן. אבל כן, זה העניין. שאנחנו לומדים לייצר לעצמנו את הגן עדן. ובשלב הבא אני גם רוצה לראות שזה מתבטא ב-PET-CT, בבקשה. אם באמת ויתרת על הריצוי או על הביטול העצמי, או על ה… לא משנה איזה דפוס זה, בבקשה, תביא לי MRI נקי, תביא לי PET-CT, לפחות עם שיפור. וזה מדהים. אני חייבת להגיד שהיו מאוד מאוד סקפטיים, ובאמת, הפרופסור שלקחה עלינו את החסות והכניסה אותנו, ובכלל העבירה את הדבר הזה בתוך הלסינקי…

‏עו"ד דיין-וולפנר: תמר?

‏פריידי: כן. פרופסור תמר ספרא, את מכירה אותה?

‏עו"ד דיין-וולפנר: כן, היא מאוד רוחנית.

‏פריידי: היא מאוד רוחנית ומאוד אמיצה.

‏עו"ד דיין-וולפנר: נכון.

‏פריידי: מאוד. היא פשוט הכניסה את זה, העבירה את זה דרך הלסינקי, קיבלה את כל מה שהיו צריכים, זה היה מהפכני. היום, בתי החולים שעכשיו כבר מכניסים את זה, הם כבר אחרי פריצת הדרך שלה, אז ריספקט ל… לאומץ שלה.

‏עו"ד דיין-וולפנר: אישה מדהימה.

‏פריידי: נכון.

‏עו"ד דיין-וולפנר: רגע, אז מה היו התוצאות? בינתיים.

‏פריידי: את התוצאות היא תוציא במאמר הקרוב שלה. היא ממש, תוך שלושה חודשים יהיה מאמר שיפורסם. אני רק יכולה להגיד בצורה לא אמפירית ולא מקצועית שהיה וואו. וואו בכל קנה מידה, ממש.

‏עו"ד דיין-וולפנר: אז זה בעצם תהליך שיכול להשפיע על הבריאות שלנו.

‏פריידי: ממש, ממש. המחקר הנוסף שיש לנו, דווקא, הוא לא עוסק בבריאות, הוא עוסק… בכוונה, הם לקחו… זה מחקר של אוניברסיטת חיפה, והם לקחו שמה, בגלל שהם ידעו שכבר יש מחקר על בריאות, הם רצו לקחת נושאים אחרים. יש כל כך הרבה ניסים אצלנו בקהילה, תודה לאל אגב, אני אומרת בענווה ובהודיה גדולה, אוקיי? זה זכות, אבל יש כל כך הרבה ניסים, אז אמרה החוקרת, אני רוצה להבין את המאחורי הנס, אוקיי? מבחוץ זה נראה מאוד סקסי, איזה יופי, הייתי חולה, עכשיו אני בריאה. הייתי בהישרדות, וואו, איזה שפע. אפשר בבקשה קצת יותר לחקור את זה? אז זה מחקר איכותני, שבעצם הוא נקרא "זה לא נס, זה מתודולוגיה". שזה כבר מגניב, מחקר בשם הזה. "זה לא נס, זה מתודולוגיה", זה כבר…

‏עו"ד דיין-וולפנר: נכון.

‏פריידי: עצם זה, זה נס. אבל מה שהוא עושה, מה שהמחקר עושה, הוא בעצם לוקח תלמידים שלנו, מכל מיני קבוצות, כלומר בכל התחומים, ובוחן איתם לעומק מה היה צריך להשתנות בך, כדי שפתאום… סתם, נניח אחד הנחקרים שלנו זה אדם, תלמיד, שבגיל 60 עכשיו עשה את האקזיט שלו, ו-וואו וואו וואו וכל עם ישראל שמח, יופי. אני בטח, תלמיד שלי, אוקיי? אבל מי שהחוקרת מתחקה, כמי שלא מבין, חושב שוואו, קרה לו פה איזה נס, זה נראה מאוד יפה בעיתון. לא, אבל צריך להבין, הבן אדם עבד, אני ליוויתי אותו, לא אישית, כן? אבל אני יודעת, שמעתי היטב כל הזמן מהמדריכה שלו, איך בעצם הפתולוגיה שלו הייתה "כמעט". הוא תמיד היה מגיע כמעט ובום, משהו קורה. כמעט, והמיזם נופל. הוא היה צריך לעבוד על פתולוגיית ה"כמעט" שלו, די כבר! לך עד הסוף על כל הקופה. אתה לא ילד כבר. והוא עבד ויצא. אז עוד פעם, אז היא מודדת את זה ב-MRI, זאת שחולה, והוא מודד לי את זה ב… לא צריך למדוד, פשוט הסטארט-אפ, אוקיי? האקזיט שלו.

‏עו"ד דיין-וולפנר: אבל מה המתודולוגיה?

‏פריידי: המתודולוגיה היא קודם כול…

‏עו"ד דיין-וולפנר: "זה לא נס, זה מתודולוגיה".

‏פריידי: בדיוק.

‏עו"ד דיין-וולפנר: מה המתודולוגיה?

‏פריידי: המתודולוגיה אומרת קודם כל, שכל מה שאנחנו רואים פה בחוץ זה רק אשליה, תעתוע מוח, שאנחנו רואים דרך החושים שלנו. קודם כל. גם הדברים שנראים כל כך אמיתיים, ואני מזכירה לעצמי את זה הרבה, כי כרגע, את יודעת, המציאות כל כך קשה, ואני כל היום, לא כל היום, אבל הרבה מתעסקת בחטופים, שחלקם אני גם מכירה אישית, ובמצב שלנו במדינה, וכעם, נורא, קטסטרופה. ואני כל הזמן מזכירה לעצמי את זה, "פריידי, זה לא אמיתי". זה סרט. נכון, סרט רע כרגע, אבל זה סרט. אז קודם כל, המתודולוגיה מתחילה בזה, שלא משנה מה המצב, זה סרט. Having said that, בוא ניכנס פנימה, דע את עצמך, בוא נבין למה אתה מחולל כזה סרט. עכשיו, אם אתה מחולל סרט טוב, והכול טוב ברוך השם, אז אל תחקור בכלל, תמשיך להנות ולשתות את השייק שלך ולעשות את מה שאתה אוהב. איפה אנחנו חוקרים? איפה שבעייתי. איפה שהיינו רוצים לשנות, בעצם. אז "דע את עצמך" זה להיכנס פנימה עם המודלים, ולהבין מה בתודעה, בנבכי התודעה, יצר את המצב כפי שהוא. הֵבַנְתָּ את זה? יופי. ואגב, זו הכל עבודה עצמאית, הכל עבודה עצמאית. גם שאנחנו מלווים…

‏עו"ד דיין-וולפנר: יש לך כאלה טבלאות…

‏פריידי: נכון.

‏עו"ד דיין-וולפנר: נכון?

‏פריידי: כן. מודל יהלום.

‏עו"ד דיין-וולפנר: אני זוכרת מהספר.

‏פריידי: כן, מודל יהלום. מגניב, היום זה כבר באפליקציה. צ'יק צ'ק, את ממלאה את זה, מבינה, ממש, אפילו באמצע פגישה, פגישת עבודה, פגישת עסקים, פגישה, פרזנטציה גדולה, שלא הולכת כמו שאת רוצה, ואת כבר רואה איך זה פלופ, תלמיד טוב מבית מרחב מודעות, עוצר רגע, אומר "סליחה, אני צריך לשירותים", הולך, עושה רגע מודל יהלום.

‏עו"ד דיין-וולפנר: אוקיי, אז מה בעצם אומר מודל היהלום?

‏פריידי: מודל היהלום בעצם עוזר לך בצורה משחקית ועצמאית לחקור, בדרך מאוד מאוד מסודרת, את נבכי התודעה שלך. כלומר, להגיע בעצם לנ"צ, למה המציאות שאת מייצרת היא כך? למה אחד רואה בחשבון הבנק שלו, שזה גם סרט, מינוס, ואחד רואה סבבה אגוזים? למה אחת, struggling למצוא בן זוג, עוד דייט ועוד דייט ועוד אפליקציה ועוד אפליקציה, ואחד זה הולך לו ככה בקלות. אז בלי קיטורים, שוב, אחרי שהבנו, once הבנו שהכל זה בעצם בפנים ואין כלום בחוץ, המודל עוזר לך, ממש עניין של כמה דקות, להגיע למטה לתשובה האמיתית למטה, מה הפצע שבעצם מקרין לי את המציאות הזאת.

‏עו"ד דיין-וולפנר: מצאנו פצע.

‏פריידי: מצאנו את הפצע. שאני גם מבקשת להתרגש גם מהגילוי של הפצע. לא להתבאס. כי אוף, עוד פעם זה חוזר לילדה הדחויה שאני, או לילד האפס שאני… אגב, כן, זה בדרך כלל חוזר למקומות האלה, כן?

‏עו"ד דיין-וולפנר: דרך אגב, אני אומר, שאת המודל הזה אפשר למצוא גם בספר שלך.

‏פריידי: בטח, בטח, בטח. בכלל, כל החומרים שלנו, יש לנו הרי פודקאסט שנקרא "שיחות בגן עדן", כל החומרים, כל הידע, אנחנו לא חוסכות שום דבר, חולקות הכל, כי אין נחת יותר גדולה עבורנו מאשר לשמוע על אנשים שמשתמשים ועושים לעצמם גן עדן, אוקיי? גילינו מה שגילינו, לא להתבאס, למרות שזה דברים די מבאסים, זה דברים די ג'יפה שמה למטה, מגיע החלק, קודם כול, של לקחת ownership על הדבר הזה. לא עשו לך, לא לקחו לך, לא… זה את, בך… זה חלק מהנדוניה שב-DNA שלך. ואז, עכשיו מגיע חלק שלאנשים לפעמים במוח האנושי זה לא נתפס, איך זה יכול להיות כל כך מהר? כי אנחנו רגילים לשבת על הספה ולדבר על זה ולחפור על זה, ועוד שנה ועוד שנה ועוד טיפול ועוד טיפול. ואגב, זה לא שאני מזלזלת. אני אוהבת את כל שיטות הטיפול. טיפול בעיקרו הוא חקר תודעה, אוקיי?

‏עו"ד דיין-וולפנר: נכון.

‏פריידי: אוקיי? אז אני אוהבת טיפולים באשר הם. אבל השיטה פה היא נורא מהירה. היא אומרת - די, אין כוח עכשיו לסיפורים. כי גם זה ככה סיפורים. זה שטויות, זה לא אמיתי, זה סיפורים. אז מה? תספרי לי עכשיו על אמא שלך ועל אבא שלך ועל הילדות שלך ועל זה, ונריב למי היה יותר קשה? זה לא העניין. העניין הוא להבין את השורש, מה בך יצר את זה, ואז, unplug, ממש להוציא את החיווט הזה, אין לי מה לדבר עכשיו על זה יותר, ובואי נמשיך. אם הגעת לשורש והשורש רוטט, רוטט זה אומר, [משמיעה קול של שאיפת אוויר פנימה] זה זה, את מרגישה את זה, את מרגישה את הכאב, ואת מרגישה את העקצוץ, את מרגישה את הגועל נפש, את מרגישה… לפעמים אפילו יש שם ריח כשנכנסים עמוק עמוק עמוק פנימה במודל. הגעת לאן שהגעת? עכשיו מגיע הרגע שעושים מעבר קוונטי. אין מה לדבר על זה ועכשיו ללכת בצורה ליניארית, בואי אני אתן לך יד ונתחיל לחסוך ועוד קצת נחסוך ועוד קצת נחסוך ואולי שנה הבאה יהיה לנו כסף למסטיק. לא. השיטה אומרת, תעברי עכשיו, בקפיצה קוונטית מהמקום שאת נמצאת אל המקום שאת רוצה. אין פה שלבים, אוקיי? זה Killing it slowly. זה לא כזה. עושים פשוט מעבר. אז את שואלת איך עושים את החיווט? עושים unplug, תודעתית, לרטט הזה שפגשנו, ומושכים, בשפה שלנו, אוקיי? מושכים את המציאות, את החוט החדש שאנחנו רוצים כבר עכשיו. תביני, המציאות הזאתי היא מציאות הולוגרפית, היא משדרת לנו כל הזמן את מה שיש בפנים. יותר מזה, יש מלא, אינסוף מציאויות בו-זמנית. את קיימת בצורה הזאתי, שאגב, אחלה צורה, אוקיי? מהמם. אבל את גם קיימת בזוגיות של לפני כמה שנים, ואת קיימת ב… כל מיני פוטנציאלים, מלא מלא מלא פוטנציאלים. פיזיקת הקוונטים מדברת על זה. אנחנו…

‏עו"ד דיין-וולפנר: יקומים מקבילים.

‏פריידי: הרבה מבינים את זה. בדיוק. אבל הם כולם מתקיימים פה. בכולם רות היא רות, ופריידי היא פריידי, אוקיי? אבל פשוט מלא מלא מלא ורסיות. אני צריכה שאת תבחירי את הוורסיה שאת רוצה. ועכשיו תחווטי אותה, תמשכי אותה, התפנה לנו הרי מקום בשקע, כי עשינו unplug לרטט את המבאס הזה. אני מושכת את החוט וזאת המציאות שלי מרגע זה. ולכן השינויים יכולים להיות קוונטיים, אני לא צריכה לשבת עם אנשים שנים. למרות שיש לי תלמידים של שנים… אגב, אחרי כמה שנים, שהם עושים לביתם ולסביבה שלהם, שאני מאוד מאמינה בזה, אני גם רותמת אותם לעזור לעולם, אוקיי? תתחילו להדריך ותתחילו ללמד וככה זה מופץ. אבל בגדול, השינויים הם מהירים.

‏עו"ד דיין-וולפנר: רגע, אני רוצה שנייה לשאול אותך משהו. בשביל להרגיש את הרטט הזה ובשביל למשוך מציאות אחרת וזה, את עושה שימוש גם במדיטציה? כי אני מאוד עושה בזה שימוש, ואני, כאילו, מעניין אותי…

‏פריידי: אני עושה…

‏עו"ד דיין-וולפנר: אם זה מתחבר גם למטאיזם.

‏פריידי: מלא מלא שימוש במדיטציות. לא בהקשר של משיכת חוטים. אני עושה שימוש במדיטציה כשאני קמה בבוקר, להרגיע את המערכת, לראות את היום שהולך להיות לי, אוקיי? ויזואליזציה. מלא מדיטציות, מדיטציות ארוכות גם. אני אוהבת מאוד. אבל לא חייבים לעשות מדיטציה במתודולוגיה של למשוך בחוטים. לא. באקט הזה של המשיכה, החקירה, עושים אותה הרי בעיניים פקוחות, כי אני ממלאה ומשחקת, ואז, את יכולה לעשות את זה במדיטציה, אבל את יכולה גם לא. זה היופי. שאת יכולה פשוט… זה מעבר קוונטי. זה מעבר. אנחנו עוברים למציאות אחרת.

‏עו"ד דיין-וולפנר: אוקיי, בעצם מה שאני שומעת פה זה ש… ואני גם מאמינה בזה, שהשורש של היכולת לפתור בעיות, היא להבין קודם כל שזה אצלך ולקחת על זה אחריות.

‏פריידי: נכון.

‏עו"ד דיין-וולפנר: זה קודם כל לקחת אחריות על הבעיה. to own it.

‏פריידי: ממש.

‏עו"ד דיין-וולפנר: ‏לא לָקַחַת אחריות על הבעיה, "זה ההוא", "זה ההיא", "זה זה", זה… לא תפתור אותה.

‏פריידי: ‏נכון.

‏עו"ד דיין-וולפנר: ‏כי אתה יכול לפתור בעיה רק שאתה אחראי לה, אתה לא יכול לפתור בעיות של מישהו אחר.

‏פריידי: ‏נכון.

‏עו"ד דיין-וולפנר: ‏לָקַחְת אחריות, אתה אומר - את זה אני לא רוצה, אני רוצה משהו אחר. ‏זה נשמע לי too good to be true.

‏פריידי: ‏עוד פעם, תביני. לפני שאת אומרת "אני לא רוצה את זה, אני רוצה משהו אחר". אני קודם חקרתי והבנתי למה אני מייצרת את זה שאני לא מרזה או את זה שאין לי כסף, או שאני לא מוצאת את הבית, כבר יש לי כסף, ‏אני לא מוצאת את הבית שאני רוצה, ‏את האישה שאני רוצה, או כל דבר אחר.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: כן.

‏פריידי: ‏חקרתי והבנתי בתוכי מה זה הדבר הזה, ‏הסכמתי להיפרד ממנו, שזה אישו. ‏כי לפעמים אנחנו כבר כל כך בנוח בדפוסים שלנו, שאנחנו לא… לא באמת יודעים להיפרד מהם. ‏זה ממש בחירה להיפרד מדפוס מסוים. ואז מה נשאר? אוקיי, ויתרתי על הדפוס הזה, יותר אני לא מתקרבנת, יותר אני לא מקטרת, יותר אני לא… שלוש נקודות, כל דפוס שהוא, אז מה אני כן? אני רוצה שתביני, המציאות הזאתי נבראה, המשחק הזה נברא כשהכל כבר קיים בו. הבן זוג האידיאלי, הבית שאנחנו רוצים, אפילו החזרה של החטופים, אוקיי? למרות שכרגע זה עוד לא קרה, פיזית בזמן. אבל במציאות הכל כבר נברא. זה… זה הסיפור של פיזיקת הקוונטים, הכל כבר קיים. אז אני עכשיו רק צריך לעשות מעבר קוונטי, מעבר בו אני כבר בזוגיות המדהימה. הפוך, כמה שאני אתכנן את הזוגיות וכמה שאני אדבר עליה ואדבר עליה ו… זה אומר שאני עדיין לא שם. זה אומר שאני בדרך… אני לא שם. ברגע שאני כבר שם, כלומר מרגיש קודם את השָׁם ולפעמים זה מתעתע, כי… אני זוכרת למשל שלאלימור היה… אשתי, היה לה איזשהו יבלת במיתרים, והיא לא יכלה לדבר. והיא עושה מודל יהלום והיא עושה מודל יהלום ומושכת חוטים ומושכת חוטים, אבל היא לא יכולה לדבר. "איך" היא אומרת לי, "איך אני מרגישה בריאה כשאני לא מצליחה לדבר?" כי את אמורה בעצם, לפי השיטה, קודם להרגיש בריאה, ואז זה מה שקורה.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: גם תהיי בריאה. כן.

‏פריידי: כלומר, אני תמיד אומרת לתלמידים שלי שרוצים אהבה, וזה נראה להם וואו, אוורסט, אוקיי? לא. קודם תהיי בזוגיות עם עצמך, תהיי בתחושה הזאתי של… שיש לך מאהב, שיש לך מחזר, תהיי… תפסיקי לישון באלכסון, תתחילי לדבר אליו. את עוד לא יודעת את השם שלו, נכון, אבל תתחילי לדבר אליו, תקראי לו. גם הוא, איפשהו בעולם, כָּמֵהַּ ומחכה לך. וככל שאנחנו מצליחים להיות שם, זה מה שמופיע אחר כך על המסך שלנו. ולפעמים זה מאתגר, כי לפעמים, וואלה, אבל עוד קשה לי לדבר.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: רגע, אז מה היה לה עם היבלת?

‏פריידי: היה לה מאוד קשה, מאוד מאוד קשה. אשתי, אגב, היא אונה שמאלית. אם אני עפה לי ברוח ו… היא פה, וזה היופי, אגב, בחיבור בינינו, כי זה גם מאוד עוזר לתלמידים, זה שהיא כל כך מתעקשת ושואלת שאלות, ואיך? אבל איך? אבל איך? אבל איך? זה עוזר להם בסוף להבין את ה-איך. לקח זמן, לקח זמן, יותר מאשר היא אמרה לי, כמה… וואי, היא הייתה מתוסכלת נורא, כי היא ראתה כבר תלמידים נרפאים מסרטן, בזמן שהיא, עם היבלת המסכנה שלה, עוד לא מצליחה. זה הרג אותה, זה תסכל אותה.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: אז איך את מסבירה את זה?

‏פריידי: בסוף זה היה. היא אגוז קשה. היא אגוז קשה.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: משהו בה תקע את זה בכל זאת.

‏פריידי: היא יודעת, אבל, שכל המניפיסטיישן שהיא עושה, כל החוטים שהיא מושכת, לוקחים להם זמן. משהו בהתנגדות הפנימית שלה לוקח זמן. את לא מבינה כמה תהליכי ריפוי כבר אנשים חוו, והיא עוד, היא מסכנה עם היבלת הקטנה הזאתי. בסוף זה עבד. בסוף. אבל לקח זמן. בוא נגיד שזו לא דוגמה טובה למשיכה מהירה, אבל את יודעת, לפעמים זה באמת לוקח זמן גם לוותר. הרי בסוף מה היא הייתה צריכה לעשות? היא הייתה צריכה לעמוד מולי. יש חוטים שהם לא לטובתי. היא הייתה צריכה ללמוד לעמוד מולי ולדבר. ולמה זה ישב לה במיתרים? כי היא פחדה לבטא כל מיני דברים, והעדיפה לוותר לי לפעמים, שגם לי היה נוח, אני אוהבת שמוותרים לי. אבל המיתרים, היבלת, לא הרשתה לה, והיא למדה לקחת מקום, ואפילו בפודקאסט המשותף שלנו, פתאום להיות יותר נוכחת והכל. אני יכולה להגיד לך שהשורה התחתונה, כשהיבלת נעלמה, אחרי הרבה עבודה, היא הפכה להיות שותפה מלאה שלי. שוב, מאחורי הקלעים את יכולה להבין שבעצם, באיזשהו מקום, היא… הנוכחות שלה, הביטוי שלה, את מבינה?

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: היא הסירה את היבלת, תרתי משמע.

‏פריידי: בדיוק, בדיוק, כן.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: וואו.

‏פריידי: כן.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: טוב, תקשיבי…

‏פריידי: תביני שאנחנו את כל החיים חווים כמטאפורה. כל דבר. אין דבר שאת יכולה, לא יודעת מה, סתם, כוויה קטנה באצבע, פנצ'ר בגלגל, הילד העלה חום, כל דבר קטן, אנחנו מסתכלים ישר, רגע, רגע, רגע, מה זה אומר ברוחני, אוקיי? מה זה אומר… לכל דבר יש את הפרשנות הזו.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: כן, זה כאילו קצת לדעת לקרוא סימנים.

‏פריידי: נכון, ואנחנו מלמדות את זה כי החוכמה שכל אחד ידע לעשות את זה לעצמו. אנחנו הרבה יותר בקטע של תהליכים לימודיים, כי אני לא יכולה ללכת עם מישהו ולפרשן לו כל היום, אז אני יכולה לתת לך את הבסיס, מה גם שלא צריך יותר מדי. היקום מדבר שפה אוניברסלית, זה לא קשה להבין. אם לומדים רגע להבין רגע, אז מה זה אומר? אז מה אומר הריאות? מה אומרות הריאות? מה אומר השד? מה אומר האצבע הזו ומה אומר העובדה שבדיוק ביום של הפרזנטציה הכי חשובה שאת מחכה לה, פנצ'ר בגלגל. ‏זה לא סתם.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: ‏זה לא סתם.

‏פריידי: מישהו פה פינצ'ר את הגלגל.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: למה?

‏פריידי: כי אני מתה מפחד. נכון שאני מתכוננת לפרזנטציה ומתכוננת ומתכוננת, אבל אני גם מתה מפחד, אוקיי?

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: יפה.

‏פריידי: אז…

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: יפה.

‏פריידי: לומדים לעשות עם זה עבודה. וממש משנים חיים, ממש. זה מרגש נורא לראות את הסיפורים.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: כן, האמת היא שאני, אני מאוד מאוד מאמינה בזה, ואני חיה ככה את החיים שלי, שלדעת, כאילו, שבסוף את אחראית על הכול ואת יכולה לזמן לך מה שאת רוצה ואת לא חייבת… אם משהו היה מחווט לך בראש, זה לא אומר שזה חייב להמשיך ככה. זו עבודה.

‏פריידי: נכון. זו עבודה…

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: זו עבודה שעושים, לא בכל מיני שיטות, אבל זו עבודה. אצלי זה הרבה מדיטציה.

‏פריידי: מהמם, אני גם בעד מדיטציה. הדבר הכי טוב, זה היכולת באמת להיכנס פנימה אל עצמנו ולהכיר את עצמנו, שלא לדבר על לעוף ולראות כל מיני מחוזות חדשים שאנחנו יכולים להגיע אליהם.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: את יודעת מה אומרים? שתפילה זה הדרך שבה אדם מדבר עם אלוהים ומדיטציה…

‏פריידי: הוא עונה לו.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: אלוהים מדבר עם האדם.

‏פריידי: נייס, ממש.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: אז…

‏פריידי: גם תפילה, אגב, אני מאוד אוהבת. אני אוהבת לדבר עם אלוהים, אני אוהבת להתפלל, אני אוהבת לקרוא ל… לבקש עזרה מאבא, מה?

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: כן, מהיקום.

‏פריידי: בדיוק. היקום, הרוח, איך שאת רוצה תקראי לזה. the source, ווטאבר, אבל זה אותו דבר. זה האנרגיה הזאתי, שהיא אינטליגנטית, שהיא גאונית, שהיא בוראת, ומה שהיה, נכון ש"מה שהיה הוא שיהיה ואין חדש תחת השמש", אומר שלמה המלך, נכון. על פניו, ב-default, נכון, הכל מַכְּתוב. מכתוב! אבל בתוך המכתוב הזה אנחנו יכולים לשנות. הכל צפוי והרשות נתונה.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: והרשות נתונה.

‏פריידי: הרשות נתונה לנו להיכנס ולשנות. אז עוד פעם, תראי, זימון, למשל, הפך להיות, באמת, משהו כזה נורא ניו אייג'י, וכולם יודעים מה זה זימון וזה כיף, אגב, שכולם יודעים ונוח לדבר על זה, אבל, יש לי איזו בעיה קטנה עם זה, כי אנשים חושבים, "אני אעצום עיניים חזק, אני אדמיין איך אני רזה או לא יודעת מה, איך אני באהבה או איך אני בהריון, או כל דבר, וזה מה שיקרה". חסר פה חלק מאוד מאוד מהותי, שהוא קודם רגע תביני…

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: למה זה לא קרה עד עכשיו?

‏פריידי: למה זה לא קרה. כי אם לא תביני, אז… ימשיך להתגלגל. מה שהיה הוא שיהיה. אבל אם תביני, הופה, אפשר לעשות שנה כיוון. כן.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: זה ממש נכון. את יודעת שהיום הייתה אצלי מישהי שמקבלת מזונות מבעלה, מהגרוש שלה, למשך איזושהי תקופה, והיא לא עובדת. והתקופה הזאת עומדת להיגמר והיא בבעיה, אז היא באה אליי. ואמרתי לה "ולמה את לא עובדת?" אז היא אמרה "אני לא יכולה, אני בטראומה, אני בדיכאון, אני פה, אני שם, אני זה". ובעצם היא לא מצליחה לשחרר אותו. היא לא מצליחה לשחרר אותו. ואמרתי לה "ואם החיים של הילדה שלך היו תלויים בזה? היית עובדת? היית הולכת לעבוד, נכון?" אז היא אמרה שכן. אבל בגדול, היא הסכימה איתי שהיא צריכה לשחרר אותו, היא כבר 10 שנים אחרי הגירושים, והיא כל כך כועסת וכל כך חיה בתוך מה הוא עשה לה ובתוך מה הוא הזה, שהיא לא לוקחת אחריות על המצב שלה.

‏פריידי: וואו.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: היא אומרת, הזה, הזה, זה בדיוק אותו דבר.

‏פריידי: וואו. אבל הנה, אישה כזאת, אם היא עושה תהליך מודעות, כזה או אחר, אוקיי? אז קודם כול, היא עושה ממנו ניתוק אנרגטי.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: בדיוק מה שאמרתי לה, חייבת ניתוק אנרגטי.

‏פריידי: קודם כל. כי הרי כמו שאנחנו מושכים חוטים, כי הכל פה חוטים-חוטים. אמרתי קודם, לחווט את המוח, למה אנחנו קוראים לזה למשוך בחוטים? חוט זה מלשון חיווט, אוקיי? אז כמו שאנחנו יודעים למשוך לנו, לזמן או איך שתקראי לזה, את המציאות שאנחנו רוצים, ככה אנחנו גם צריכים לדעת לחתוך…

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: לחתוך.

‏פריידי: חוטים שזהו…

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: שכובלים אותנו.

‏פריידי: תמשיכי הלאה. בדיוק. אז קודם כול, זה צריך לעשות כדי, רגע, שנייה, לתת לה להתאוורר, ואז לעבוד. לעבוד, ויותר מלעבוד, לא רק בשביל כסף, לעבוד גם כי… כי אם לא, אז יש דיכאון. כי מה זה דיכאון? זה הרי דיכוי של האון. דיכוי של האני הפנימי שלה שרוצה לצאת איכשהו, אז זה התהליך שהיא הייתה עושה, אני מאמינה בכל שיטה שהיא הייתה עוברת.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: אני מאוד מקווה שמה שאמרתי לה היום יגרום לה ללכת לעשות את הניתוק הזה, לפחות, ואז שאתה כבר מנתק, אז כמו שאמרת, הוצאת את הדבר הישן, יכול להיכנס משהו חדש.

‏פריידי: ממש, ממש. אבל זה מתחיל בלהוציא את הדבר הישן.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: כן.

‏פריידי: כן.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: יפה, מעניין. אני בטוחה שיש פה הרבה ערך, אבל את לא הולכת מפה לפני שאת עונה לי על שלושת השאלות, שזה הפינה המסיימת שלנו.

‏פריידי: איזה כיף.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: טוב, אז קודם כול, השאלה הראשונה, איזה כישרון או יכולת שאין לך היום היית רוצה שיהיה לך?

‏פריידי: סבלנות. [‏עו"ד דיין-וולפנר מהמהמת] כן. אני לא אדם סבלני, אני רוצה את הכל כאן ועכשיו, כמו ילדה. נורא אהבתי שנאמר לי באוזנייה - מאמי, אל תכעסי על עצמך שאת חסרת סבלנות, כי גם חוסר הסבלנות הוא מאת השם. כלומר, גם הוא אלוהי. כי הרי מה אלוהים עשה? ברא את העולם במאמר, אוקיי? במחשבה. וגם אנחנו, זאת אומרת, החלק האלוהי שיש בכולנו, כי כולנו חלקיקי אלוהים, רוצה לברוא ויודע לברוא במאמר, במחשבה. ולכן, כשדברים לא קורים במאמר או במחשבה, אז אני…אני לא מבינה איך זה. ו… אבל זה עדיין, זה תכונה ילדותית, שכאילו די, תתבגרי כבר. סבלנות, סבלנות. אשתי כל כך סבלנית, אני, אין לי, אני… אני רוב הזמן אפילו לא מדברת עם סימני פיסוק, אני מדברת ביום-יום, טאק, טאק, טאק, נקסט.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: לא, אין לך סבלנות לאנשים שמבזבזים לך את הזמן, אין לך סבלנות לאנשים שאת לא מעריכה, אין לך סבלנות לאנשים שמבלבלים לך את המוח, כזה, נכון?

‏פריידי: גם, אבל גם לאנשים שאני כן אוהבת ומעריכה. אני פחות, למשל… אשתי הרבה פעמים מקטרת שנניח בערב, היא רוצה לדבר איתי על מה שהיה היום, אבל זה כבר היה. כאילו זה לא רלוונטי. [צוחקות]

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: אין לך סבלנות.

‏פריידי: לא, אבל היא האישה שאני אוהבת, כן?

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: כן.

‏פריידי: אבל מה עכשיו רלוונטי שתספר לי על הפקקים והילדים וה… בקיצור, בסדר, בסדר. שאלת איזה תכונה, אני אומרת.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: לרכוש, לרכוש, לרכוש.

‏פריידי: בדיוק.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: אם היית יכולה לחוות מחדש יום אחד מחייך, בלי לשנות אותו, איזה יום זה היה?

‏פריידי: האמת שהיום. אני אגיד לך למה. כי אין באמת עוד ימים חוץ מהיום, היום הזה. כי מה שקורה, אני יודעת, זה נראה לנו שיש עבר-הווה-עתיד, אבל במטאפיזיקה, ברוח, איפה שאני נמצאת רוב הזמן ומשחקת שמה, אין זמנים, הכול קורה עכשיו, הכול, הכול, הכול. זה שלנו יש זמנים, אתמול, מחר, מחרתיים, זה כדי… כי צריך לפרוס את העוגה. את יודעת, זה כמו איזה בינג' של סדרה, אבל את רואה את פרק אחד, פרק שתיים, פרק שמונה עשרה, אבל בפועל, אין יום אחר חוץ מהיום, את מבינה? זה רק שחזור על שחזור על שחזור. ואני תמיד אומרת לתלמידים שלי, ולעצמי, תדאגי שיהיה לך היום, היום, הכי טוב שיש, כי מחר זה רק שכפול, ומחרתיים זה שכפול, את מבינה? אז…

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: כן.

‏פריידי: זה היום.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: היום. ומה הדבר המפתיע ביותר שלמדת לאחרונה?

‏פריידי: תראי, לפני 14 שנה, כשחיים נפטר, הייתי בשוק לגלות שהמציאות היא לא אמיתית. חשבתי, אני קונה נדל"ן, בונה, מה יותר אמיתי מזה? ולהבין שבכלל הכל זה רק הולוגרמה וסרט, זה היה וואו עבורי, זה היה בעצם שקר שגיליתי לפני 14 שנה. אבל, לפני כמה שנים, גיליתי עוד פעם, חשבתי שזהו, כבר יצאתי מהמטריקס, אני כבר יודעת הכל. לא, מה פתאום? לפני כמה שנים, גיליתי שגם המציאות שאנחנו רואים פה, נכון, היא אשליה במובן שאמרתי, היא סרט, אבל הכל שקר. הכל שקר. הכל מהונדס, הכל מבוים.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: מה זה אומר?

‏פריידי: את מצליחה להבין מה אני אומרת?

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: לא, אני לא מצליחה, תסבירי לי. מה זה אומר הכל שקר?

‏פריידי: וואו.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: את מדברת על התקשורת? על…

‏פריידי: הכל, כן, גם, גם. התקשורת היא חלק מזה.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: עכשיו שאנחנו יושבות פה זה שקר? לא.

‏פריידי: קודם כול, כן, כי את בתוכי ואני בתוכך בכלל. אנחנו כבר דיברנו מזמן, בראש, בתודעה, והתחברנו, אוקיי? שוב, בסרט שלנו אנחנו כרגע פה. בסרט שלנו, הנה, אנחנו משחקות, יושבות פה, איזה נחמד. אבל כשאני אומרת הכל שקר, זה גיליתי בשנים האחרונות שכל הדברים שחשבתי… למשל, עכשיו אנחנו במלחמה, בסדר?

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: כן.

‏פריידי: אז אני של פעם, הייתי עוקבת, מי ירה ומה הולך להיות הפעולה הבאה.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: מי חוסל ומה… מי חיסל.

‏פריידי: מי חוסל. היום אני לא מתעניינת עד כדי שאני לא מוכנה בכלל לשמוע, אוקיי? כי זה הכל שקר, זה הכל puppets, זה הכל בובות שמפעילים ברמה הרבה הרבה יותר גבוהה. אז שוב, אם אני לוקחת את זה ברמה הרוחנית, כל המשחק הזה הוא שקר. זה הכל פה תיאטרון בובות של אלוהים, שבעצם משתקף אל עצמו במלאנתאלפים חלקיקים. ואם אני מורידה את זה אפילו יותר לארצי, אז אותו דבר. התקשורת והממשלה והממסד וכל… הכל. זה לא רק ישראל, אגב. זה הכול חלק מתיאטרון בובות. אז… להחזיר את הסמכות לעצמנו. פחות להקשיב למה אומרים. פעם הייתי מאוד כזאתי. אומרים כך, הם יודעים, אוקיי? מחקרים, רופאים, אנשים בממשלה, מה, מישהו עשה את זה? למשל עכשיו, המלחמה הנוכחית. שוב, אני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה, כי אני לא מאמינה אגב בפוליטיקה. אגב, זה נכון לגבי כל הצדדים. תסתכלי איך מפלגים את כולם. ימין שונא את שמאל, שמאל שונא את ימין, דתיים, חילונים, כל דבר. איך שאת רוצה למפות את זה. ואני אומרת, זה שקר. באמת, באמת, באמת, אנחנו אחד. אחד! אני לא יודעת אם אני מצליחה להעביר את התחושה הזאתי, אבל כל פעם מחדש, אני למשל, כועסת על מישהו, או מתעצבנת שלא נעשה כמו שרציתי, אז אני רק עוצמת עיניים ורואה את האחד, ואז אני צוחקת, כאילו, יואו, זה נראה כזה אמיתי. זה נראה באמת שהיא העליבה אותי עכשיו, או היא העבירה עליי ביקורת, או… לא. אין. אני נלחמת עם עצמי. אני העברתי עליי ביקורת דרך הדמות הזאת, אוקיי?

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: טוב, טוב, אז הכול שקר ויש אמת אחת.

‏פריידי: אמת אחת. שבאים אליה בהרבה שיטות ובהרבה שפות ובהרבה תרבויות לאותה אמת, אבל בסוף…

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: בסוף…

‏פריידי: זה אמת אחת, זה אוקיינוס של אהבה.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: הכול נמצא בתוכנו.

‏פריידי: ממש.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: זאת האמת. טוב, אז תודה רבה.

‏פריידי: תודה לך.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: ותעבירו בבקשה את הפרק למישהו שצריך כמה יהלומים לדלות ממנו, ונתראה בפרק הבא.

‏פריידי: תודה רבה.

‏‏עו"ד דיין-וולפנר: תודה.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה