את חופית גלב אי אפשר לתאר במילה אחת. מדובר בסלאשרית - אישה שמחזיקה בכמה טייטלים, לא מפסיקה לפתח תחומי עניין ומתעסקת בחיי היומיום שלה במגוון תחומים. בין היתר, חופית היא מנהלת בחברת תרופות, קאוצ'רית, מרתוניסטית וציירת מדהימה ומוכשרת. בפרק 137 של הפודקאסט "בית הספר לקארמה טובה", חופית ואני דיברנו על אִינְטֵרְדִּיסְצִיפָּלִינָרִיות- היכולת לעשות גם וגם וגם, לשלב בין מגוון תחומים שאין ביניהם קשר מובהק, ולהצליח להקיש בין תחום אחד למשנהו. בפרק, דרך סיפורה האישי של חופית, דיברנו על השלב בחיים שבו התשוקה שהייתה לנו בתחילת דרכנו המקצועית החלה לדעוך, ואנו מרגישים שאנחנו צריכים למלא את חיינו בדרכים אחרות. שוחחנו על הדרכים שעומדות בפנינו על מנת לפתח את עצמנו במישורים נוספים, ועל הצורך לצאת מאזור הנוחות. עוד דיברנו על חשיבותן של משמעת והתמדה, על הצורך לפתח מספר ערוצי משמעות בחיינו, על דרכים לייצר זמן ועל חשיבותה של הגמישות המחשבתית ושל הרחבת אופקים. חופית ואני דיברנו על: כיצד ניתן להתחבר לעצמנו? מדוע חשוב להאזין לעולם? מהי תורת הלוגותרפיה? למה כדאי לפתח מספר ערוצי משמעות? מהן התכונות החשובות ביותר כדי להצליח? איך אפשר למצוא זמן להכל? מה חשוב יותר- הדרך או המטרה? האם כדאי לנו להתמקד בתחום אחד כפי שחינכו אותנו? ולסיכום- מדוע כדאי לנו להרכיב משקפיים של ילדים?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 21/03/2024.
עו"ד דיין-וולפנר: שלום, ברוכים הבאים לעוד פרק בפודקאסט, היום איתי חופית גלב, היי חופית.
חופית: היי.
עו"ד דיין-וולפנר: חופית היא סלאשרית. היא גם מנהלת בחברת תרופות, היא גם קואוצ'רית, היא גם מרתוניסטית, היא גם ציירת מדהימה. ואנחנו מדברים על כל השילוב הזה שאתה יכול להיות בעשור החמישי של חייך. גם וגם וגם וגם, וזה בסדר, זה נקרא סלאשר.
שלום וברוכים הבאים לעוד פרק בפודקאסט "בית הספר לקארמה טובה". אני עורכת הדין רות דיין-וולפנר, ואני אדבר איתכם על גירושים, על זוגיות, וכמובן על קארמה שהיא בעצם תוצאה.
היי חופית.
חופית: היי.
עו"ד דיין-וולפנר: קודם כל, מה שלומך?
חופית: בסדר גמור, תודה רבה, ותודה רבה על ההזדמנות להגיע לכאן.
עו"ד דיין-וולפנר: בשמחה, אם אנחנו נותנים ערך, זה תמיד טוב. אנחנו בעצם הכרנו back in 2014.
חופית: וואו, לא להאמין שעברו עשר שנים מאז.
עו"ד דיין-וולפנר: עשר שנים. עשר שנים, הכרנו באימונים למרתון אמסטרדם.
חופית: כן, ש-לשתינו זה היה המרתון הראשון.
עו"ד דיין-וולפנר: המרתון הראשון, התרגשנו מאוד, אתם כתבתם בלוג על זה.
חופית: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: וככה מצאתי אתכם, הצטרפתי אליכם לאימונים, והיו לנו הרבה שעות ריצה.
חופית: שעות ריצה, שמי שרץ בדרך כלל יודע שזה שעות של הרבה שיח, והרבה ככה, לתת מעוף למחשבות, ועשינו את זה ביחד, זה היה פשוט חוויה נדירה.
עו"ד דיין-וולפנר: כן, כן, זה היה המרתון הכי קשה שלי.
חופית: כן?
עו"ד דיין-וולפנר: את עדיין עושה מרתונים?
חופית: אני עושה עכשיו המון חצאים. אני פשוט מאמינה בריצה, אני רצה באופן קבוע. עושה חצאים…
עו"ד דיין-וולפנר: כן, חצי גם זה, מרחק הרבה יותר שפוי.
חופית: נכון. זה גם משהו שאפשר לעשות אותו קבוע, לא צריך יותר מדי להגזים באימונים.
עו"ד דיין-וולפנר: כן, איזה יופי. ומה זה נותן לך לשמר את הריצה?
חופית: וואו, האמת היא שהמקומות האלה של הריצה, שאת יכולה להתחבר אל עצמך, תחשבי על זה, כמה פעמים… כמה… כמה הזדמנויות יש לנו ביום שאנחנו לא מסתכלים על הפלאפון, לא מעניין אותנו כרגע ששלחו לנו הודעות, אנחנו רואים את כל היופי הזה, את הטבע, את השמיים המתחלפים, את הזריחה, את השקיעה, זה פשוט מקומות של חיבור עצמי לעולם. זה משהו ענק.
עו"ד דיין-וולפנר: נכון, זה באמת מדהים. אז את מגדירה את עצמך כאצנית?
חופית: זה תמיד מצחיק, כי את יודעת, ההגדרה תמיד היא קשה, אבל אם אני רוצה רגע להפסיק להיות אולי קצת פחות צנועה, כמובן שאני לא אצנית אולימפית, אבל מה זה להיות אצן? זה להתמיד. אני כבר מתמידה מעל עשר שנים, אני כמעט חמש עשרה שנה רצה באופן קבוע, מרחקים ארוכים, אז אפשר אולי להגיד שכן.
עו"ד דיין-וולפנר: כן, אני גם. אני חושבת ש-once עשית מרתון, אתה יכול לתלות את ההישג על החגורה, וגם אם היום אתה מאוד רחוק מזה, ואני היום מאוד רחוקה מהיכולת לרוץ מרתון, מאוד רחוקה מזה. once עשיתי את זה, "I own it", זה שלי לגמרי.
חופית: לגמרי צודקת.
עו"ד דיין-וולפנר: ומה את עושה בחיי היום-יום?
חופית: אז יש לי את ה-day job שלי, אני עובדת בחברת תרופות, אני עשרים שנה עובדת בתור… בתפקידים שונים בחברת תרופות, אני כרגע מנהלת, זה נקרא מרקט אקסס דירקטור, שזה הכללות למעשה של מוצרים בסל, הנגשות של המוצרים לסל. וככה באמת, אם אני מסתכלת על הקריירה שלי, אני זוכרת את עצמי בתחילת הדרך, שעם כל השאיפות, וככה ממש כמו איזה ילד שמגיע לחנות צעצועים, ככה בפליאה על כל מה שאני עושה, וההסתכלות קדימה, ובאמת זה כברת דרך שהיא מדהימה ומאוד מרגשת, ואז מגיעים לאיזשהי נקודה, שמתחילים… פתאום התחלתי לראות שאני רוצה עוד דברים, כמו למשל הריצה, שהתחלתי לרוץ, וריצה אפשר לשלב גם בשעות שהן לא קונבנציונליות.
עו"ד דיין-וולפנר: נכון.
חופית: בארבע בבוקר, ואחרי צהריים, בערב, אחרי שכולם כבר הולכים לישון, כמו שאת יודעת.
עו"ד דיין-וולפנר: אני תמיד רצה רק בבוקר.
חופית: האמת היא שאני גם מעדיפה.
עו"ד דיין-וולפנר: אני לא יודעת, אני לא יכולה לרוץ בערב. יש כאלה, אבל שאין להם בעיה, קשה להם לקום בבוקר, והם עושים את זה בערב.
חופית: אז אני איתך, רוב הפעמים, לגמרי, וככה פתאום הרגשתי שאני, וזה באמת משהו שבא ממני, מבפנים, מתוכי. הלכתי וקניתי קנבס, ואני זוכרת את היום הראשון שקניתי קנבס, ושאלתי את עצמי, מי את בכלל שתלכי לצייר? כאילו זה תמיד שמור לאנשים גדולים. ובכל זאת העזתי להיכנס, והדרך שעברתי מאז, אני יכולה להגיד ש…
עו"ד דיין-וולפנר: אבל למדת ציור?
חופית: לא למדתי, לפני כן לא למדתי בכלל. והתחלתי ללמוד מהאינטרנט, פשוט התחלתי להסתכל על כל מיני ציירים. היו לי ילדות קטנות, לא יכולתי להרשות לעצמי, מבחינת זמן, ללכת ל… פתאום להיעלם לכמה שעות, אז התחלתי להסתכל, ולנסות.
ולאט לאט התחלתי ככה להתפתח, באיזשהו שלב התחלתי גם לקחת שיעורים, כי ראיתי שזה משהו שאני ככה נהנית ממנו. כמו בציור, כמו… סליחה, בריצה, גם בציור יש את האזור הזה שאתה פשוט נעלם מהעולם. הכמה שעות האלה שהזמן נעצר מלכת או לא נעצר מלכת, הוא עבר בלי ששמתי לב בכלל. וההתחברות הזאת לצבעים, לדמות, וזה משהו שהוא פשוט, הוא חלומי. אין לי דרך אחרת להגיד אותו.
עו"ד דיין-וולפנר: אבל את חייבת גם כישרון. אני חושבת שלך, אני כאילו לא אומרים שבחו של אדם בפניו, אבל אנחנו פה לא בפנייך, אנחנו בפני קהל רב.
יש לך כישרון מדהים, אני כל פעם רואה בפייסבוק את הציורים שלך, ואני אומרת "וואו", ואני חובבת אומנות. אני אוהבת מוזיאונים, אני אוהבת ציורים, אני מאוד מאוד אוהבת, את מציירת מדהים, אני הייתי קונה את התמונות שלך.
חופית: וואי, רות, את… אין לך מושג כמה זה מרגש אותי.
עו"ד דיין-וולפנר: אז זה כישרון.
חופית: אז א', תודה רבה, אני כן יכולה להגיד שכל תחביב שיש לנו, או כל תחום עניין שיש לנו, זה כישרון, אבל זה גם הרבה משמעת. זאת אומרת, כישרון בלבד, לדעתי, הוא מגיע לאיזשהו שלב מסוים, ואתה בכל זאת צריך גם לאסוף כלים בדרך, כדי שזה יועצם. כישרון זה גם הרעיון, הלחלום, הלחשוב מה אני הולכת לצייר, ולאחר מכן, גם לסגל לעצמך כל מיני הרגלים. ובאמת, אפילו להרגיל את היד, פשוט להרגיל אותה, לעשות כל מיני, לצייר אפילו בהתחלה קצת בסקץ' זה משהו שמאוד מאוד מקדם. ואני מאמינה שדרך אגב, בציור זה כך, אבל בכל תחום זה כך.
סיפרתי לך, שיתפתי אותך, שאני למדתי לימודי משמעות, לוגותרפיה, לפי ויקטור פרנקל. אחד הדברים שמדברים על משמעות, המשמעות בחיים, זה שהיא מגיעה מהמילה גם לשמוע, להקשיב, להקשיב לעולם, ככה להאזין, תמיד אני שמה ככה כמו קונכיה, העולם הוא כמו קונכיה שאני רוצה להאזין ולראות מה קורא לי, באלף, וגם בצד שני, זה המילה, מגיעה מהמילה משמעת. זאת אומרת, אני צריכה גם באיזשהו מקום קצת לקדם את עצמי לעבר הדברים. ופה גם מגיע הסיפוק, כי אם הכל בא לך בקלות, אז כנראה שזה נחמד, אבל יש לזה איזשהי רמה מסוימת של… באיזשהו שלב זה נמאס, אבל דווקא שזה דורש את המאמץ הזה, שזה דורש ממני ללכת, ללמוד, שלפעמים גם הייתי צריכה לזרוק לפח חלק מהדברים שעשיתי, בתסכול גדול, אבל אחר כך שכן הצלחתי, זה דבר שפשוט, הוא הכי עצום שיכול להיות. פה מגיע הסיפוק, פה מגיעה המשמעות.
עו"ד דיין-וולפנר: אז רגע, אז עוד דבר שאת עושה, זה גם את קואוצ'רית.
חופית: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: ולפי הלוגותרפיה, נכון?
חופית: גם אדלר, ולפי השיטה של הפסיכולוגיה החיובית, ועכשיו אני ממש ממש מתמקדת בלוגותרפיה של ויקטור פרנקל, זה שכתב את הספר "האדם מחפש משמעות", שהוא פשוט, כולנו, אין מה להמשיך להאדיר במילים, כי כולנו יודעים עד כמה הספר הזה הוא משמעותי.
עו"ד דיין-וולפנר: רגע, אז שנייה, אז בואי, למי שלא יודע מי זה ויקטור פרנקל, בואי תתני כמה מילים עליו.
חופית: אז ויקטור פרנקל, הוא היה פסיכיאטר, והוא היה, למעשה, הוא עבר את… הוא חווה את השואה, יהודי שחווה את השואה.
עו"ד דיין-וולפנר: הוא היה באושוויץ, נדמה לי.
חופית: נכון, גם באושוויץ, הוא היה בכמה מחנות ריכוז, ואחד הדברים שמייצגים אותו, זה שמתוך המקום הכי נמוך, הוא פשוט גילה שפשוט ברגע שלאדם יש משמעות, אז הוא יכול לשרוד כל איך, הוא גם אומר את זה.
עו"ד דיין-וולפנר: אם יש לך את הלמה, אתה יכול לשרוד כל איך. נכון?
חופית: בדיוק, הוא פשוט משתמש במשפט הזה באופן קבוע, לאורך הכתובים, וזה גם חוזר בכל מיני צורות. הוא משתף ככה בספר שלו, שדווקא האנשים שהיו עוברים בין אדם לאדם, ומנסים לתת מ-פת הלחם האחרונה שלהם, הם האנשים שבסוף באיזושהי צורה יחזיקו מעמד. עכשיו, כשהוא נכנס למחנות, היה לו את הכתובים של תורת הלוגותרפיה ביד. והוא קיווה שזה יישאר, ולקחו את זה ממנו. ובמשך כל אותם שנים, הוא פשוט ככה שכתב לעצמו בראש, איך, כשהוא יצא משם, הוא יפתח את התורה הזאת, שזו תהיה תורה שתעזור לאנשים לרפא את עצמם. הרי אושר, בסופו של דבר, זה רגעים. אנחנו… אושר, ברגע שאנחנו רודפים אחרי האושר, אנחנו מגיעים למשהו, הוא נעלם.
אבל ברגע שאנחנו מוצאים את המשמעות בדברים, אנחנו מוצאים את המשמעות בחיים, שהיא למעשה, מה שקורה כאן ועכשיו, לא משהו ערטילאי, משהו שהוא בחיים. אנחנו הרבה יותר יכולים… אנחנו פשוט נהיה מאושרים. כי שם נמצאת הרוח שלנו, לפי ויקטור פרנקל. שם, זה הכיוון שלנו.
עו"ד דיין-וולפנר: כן, הוא גם אמר שהם יכולים לקחת לנו הכל, אבל לא את מה שאנחנו חושבים בראש.
חופית: ממש מדויק. הוא קרא לזה באמת הרוח. אפשר להביס אותנו מבחינה פיזית, נפשית, אבל את הרוח שלנו, היא תמיד תלך איתנו. ורק אנחנו, אם אנחנו נלך עם הפנים קדימה, בתוך הקושי, כן? הוא, יש לו הכי זכות להגיד משפט כזה. כי הוא הגיע מתוך קושי מאוד עצום. ולאחר מכן, הוא גם פשוט עזר בעזרת אותה התורה, לכל כך הרבה אנשים. והיום התורה הזאת הלכה והתפתחה, והיא מגיעה אלינו לבתים. אנחנו רואים עד כמה אנחנו זקוקים לזה. במיוחד עכשיו, אחרי המאורעות של השביעי לאוקטובר. אנחנו רואים כמה זה משמעותי בימים האלה, להשתמש בנושא הזה של המשמעות. איך כולם קמו ועזרו אחד לשני. הרגישו שהם צריכים לתרום, הם צריכים להיות חלק ממשהו הרבה יותר גדול מהם.
זה גם חלק ממשמעות. ברגע שאתה עושה משהו שהוא הרבה יותר ממך, שהוא מחוצה אליך, שזה… שאתה מבין שהעולם זקוק לך, וזה יכול להיות בדברים קטנים. לא צריך תמיד שזה יהיה משהו כל כך עצום. זה יכול להיות גם בדברים קטנים. מישהו אחד שזכה לקבל ממך ערך, וזה קידם אותו בחיים, זו המשמעות.
עו"ד דיין-וולפנר: יפה. אז בעצם, אז בואי נעבור על הסלאשים, ונדבר על איך עושים גם וגם וגם. אז התחלנו עם אצנית, ציירת, מנהלת בחברת תרופות, וגם קואוצ'רית, ומטפלת לפי שיטת הלוגותרפיה.
יש עוד כמה דברים, וגם על הדרך אישה ואימא, כמה ילדים?
חופית: יש לי שלוש בנות.
עו"ד דיין-וולפנר: שלוש בנות.
חופית: ונשואה ל… כמובן, ליניב. וגם שם צריך להשקיע.
עו"ד דיין-וולפנר: כן, נכון. ויש עוד כמה דברים בטח.
חופית: אני מעבר… כל הנושא של הקואוצ'ינג, זה משהו שכל כך פורח בי, שאני רוצה להעביר את זה הלאה, אז ככה שבאמת אני גם מעבירה סדנאות, באותה שיטה, בשיטת הלוגותרפיה, על מנת שאנשים באמת יוכלו לחוות ולראות את השינוי המחשבתי, שינוי בפרספקטיבה, איך אני יכול לראות את הדברים אחרת, גם לפי ויקטור פרנקל, תמיד הוא אמר, "אנחנו לא יכולים לבחור את האירועים בחיים שלנו, אנחנו רק יכולים לבחור את הגישה שלנו לאירועים האלה".
עו"ד דיין-וולפנר: את התגובות שלנו.
חופית: בדיוק. אז זה למעשה ערוצי ה… ערוצי המשמעות, אני קוראת לזה ערוצי משמעות.
עו"ד דיין-וולפנר: זאת אומרת, כל ערוץ בחיים שלך, את אומרת, זה ערוץ משמעות.
חופית: כן.
עו"ד דיין-וולפנר: זה נותן לך משמעות לחיים.
חופית: לגמרי. את יודעת, היו לי תקופות ששאלתי את עצמי, למה אני לא יכולה להיות בקו לינארי? למה אני לא יכולה לקום, ללכת לעבודה?
ויש כאן, יש לזה תשובה, כי באמת, ככל שיש לנו יותר ערוצי משמעות בחיים, אנחנו הרבה יותר יציבים. אם אני מסתכלת על זה, אני אקח לדוגמה מישהו שבאמת השקיע כל חייו בערוץ שהוא סופר משמעותי, בקריירה, ומשהו קרה והוא לא יכול להמשיך באותה קריירה, הוא יצא לפנסיה, קרה משהו. כמה זה שברירי, כמה הוא שברירי לאחר מכן, הערוץ משמעות היחיד שהוא שם עליו, את כל מה שנקרא, את כל פעמיו, עכשיו לא קיים, צריך להמציא את זה עכשיו מחדש.
עכשיו, ברגע שיש לנו כמה ערוצי משמעות, כמובן בגבול מסוים, אבל כמה ערוצי משמעות, אנחנו יכולים תמיד להפיק מכל אחד מהם, וגם למנף אחד בעזרת השני. לדוגמה, אנחנו הולכים לעבודה, עבודה הרי דורשת מאיתנו המון, המון משאבים, המון אנרגיות. לפעמים גם עניינים של פוליטיקה ארגונית, גם עניינים של יעדים, לעמוד בהמון לחצים, בסטרס.
ו… תחשבי על הרגע הזה שאת חוזרת הביתה, ויש לך את הרגע שאת נכנסת ופתאום מתחילה לצייר. לצייר, להשתמש בצבעים, לברוח מהעולם. איך זה ממנף! לכמה שעות שמת את הערוץ הסטרסי, שהוא מאוד חשוב, והוא חשוב מאוד, ואני רוצה להמשיך להשקיע בו, אבל שמת אותו רגע בצד ונתת מעוף למשהו אחר. מלא פתרונות מגיעים.
עו"ד דיין-וולפנר: אבל איכשהו התחומים משיקים גם אחד לשני? זאת אומרת, את משליכה מתחום לתחום?
חופית: אני מאוד משליכה מתחום לתחום, כי הרי אני מרגישה שכולם בסוף קשורים איכשהו לנפש ולהגשמה. אנחנו הרי באנו לכאן להגשים, אנחנו רוצים להגשים. אז אם זה בעבודה, אנחנו רוצים להגשים ולהיות הכי טובים, ואם זה להיות באמת… גם כל ערוץ כזה שלקחתי, זה היה לי חשוב ממש לקחת אותו עד הסוף.
עו"ד דיין-וולפנר: כי את מקבלת בכל ערוץ בעצם כלים שיכולים לעזור לך בחיים באופן כללי.
חופית: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: וזה לוקח אותי למשהו שנקרא אינטרדיסציפלינריות.
חופית: בול.
עו"ד דיין-וולפנר: שלמי שלא יודע, אז אינטרדיסציפלינריות זה אנשים מצליחים, זה בעצם האקס פקטור. אנשים שמצליחים, נגיד אילון מאסק, איך הוא הקים חמש חברות, כולן מאוד מצליחות. בסדר, לא נדבר על הביקורת שיש עכשיו כלפיו בטוויטר וכל זה, אבל הוא הקים חמש חברות מאוד מאוד מצליחות, ולא קשורות אחת לשנייה.
זאת אומרת, יש לו ידע מאוד מאוד רחב. והיום כבר מבינים שזה לא מספיק לרכוש ידע בתחום מסוים. אתה חייב לדעת עוד על העולם. אתה חייב שתהיה לך את היכולת להקיש או להשיק מתחום לתחום. ואני לוקחת למשל את הריצה, בפרק הקודם ראיינה אותי מירי ספיר. והיא שאלה אותי: "איך את מתמידה עם הבלוג?" ואז סיפרתי לה שהתחלתי את הבלוג, כשבעצם נפצעתי באמצע אימונים למרתון ניו יורק. אני הלא קרעתי את המיניסקוס ונגמרה לי הריצה בבת אחת, אחר כך חזרתי.
חופית: וואוו!!
עו"ד דיין-וולפנר: אבל איזה חצי שנה לא עשיתי כלום, אז כתבתי. ואמרתי לה, ברגע שאתה עושה מרתונים, אתה לומד מה זה להיות… משמעת. אתה לומד מה זה להמשיך למרות שקשה. שאתה כבר מת, בואי, בכל הריצות מעל ה-25, הלכנו למות.
חופית: לגמרי.
עו"ד דיין-וולפנר: למות.
חופית: לגמרי.
עו"ד דיין-וולפנר: אתה מסיים את זה גמור, אבל אתה ממשיך בכל זאת, וזה מפתח בך חוסן, וזה מפתח בך משמעת עצמית. עכשיו, זה לא חייב להיות מרתון. אבל כל דבר שאתה עושה, שמלמד אותך כלים, ואתה יכול לקחת את הכלים האלה למקום אחר, זה היתרון לדעתי בכל הסלאשריות הזאת, שאתה יכול… זה הופך את החיים להרבה יותר מלאים, הרבה יותר, האמת שזה גם גורם לך יותר להצליח.
חופית: אני כל כך מסכימה איתך. זה בסופו של דבר שאנחנו, כמו שאמרת, אנחנו מפיקים מעולם אחד, וזה בסופו, זה מפתח אצלנו את החוסן הזה, וגם את היכולות האלה להביא מעולם אחד לעולם אחר. ואז גם הפידבקים מתחילים להגיע מהסביבה. וככה למעשה, לא חשבתי ללכת להיות קואוצ'רית בהתחלה, זה לא משהו שדמיינתי, אם היית שואלת אותי לפני עשר שנים, זה לא משהו שבכלל דמיינתי. ואז פתאום כשהתחילו להגיע הפידבקים האלה, ואנשים אמרו לי, "איך יכול להיות שאת מצליחה להספיק גם את זה וגם את זה? נתת לי השראה שאני לא חייבת לעזוב את העבודה שלי כדי לעשות את…" ומהמקום הזה, פתאום, זה נתן לי את הרעיון שאני יכולה לעזור לאנשים וללוות אותם.
עצם זה שהם מבינים, בזכות העשייה הזאת, שהם יכולים לעשות מספר דברים, פה אני מרגישה שכבר הם ראו, כבר יש כאן משהו, כבר הם ראו משהו. וגם הנושא הזה של המשמעות הזאת, שאנחנו קיבלנו, באמת, מההתמדה הזאת, התמדה זה בסוף, זה משהו שאפשר לקחת אותו לכל נדבך בחיים.
עו"ד דיין-וולפנר: התמדה זה גם בסיס להצלחה, נכון?
חופית: אני חושבת שזה, דרך אגב, תמיד ששואלים אותי, מה הערכים שמובילים אותך? נחישות והתמדה. זה נחישות והתמדה, על זה יושב הכל. יש אנשים ששואלים אותי, למה דווקא זה? כי ברגע שאנחנו מבינים שהדברים הם לא יגיעו בקלות. ויש כאן איזושהי דרך, ומי כמונו יודעות, איך הרגשנו יום אחרי המרתון הראשון?
עו"ד דיין-וולפנר: לא יכולנו ללכת.
חופית: לא יכולנו ללכת, דבר ראשון, אבל אמרנו, איך, איזה באסה, נגמר, היה כל כך כיף, התהליך היה…
עו"ד דיין-וולפנר: ישר אתה חושב על היעד הבא.
חופית: בדיוק, כי התהליך היה כל כך, הוא היה מאוד מאוד קשה, אבל הוא גם היה… זה שבסוף, אני הבנתי בדרך שהתהליך הזה הוא לא פחות חשוב מהתוצאה. התהליך הוא חלק מהדרך. עכשיו, מפה מקישים למקומות אחרים, גם פתאום כשקשה.
נגיד, יש משבר. קורה שיש משבר, משבר בעבודה, ואז ברגע שאתה רואה שיש את ההתמדה הזאת, הנחישות וההתמדה, מקישים גם משם לעולמות אחרים, ואז אפשר משם גם להתרומם, וזה מה שיפה פה, שמשקיעים במספר ערוצי משמעות בחיים.
עו"ד דיין-וולפנר: רגע, אז בעצם אנשים שואלים… אותי שואלים, "איך את עושה גם וגם וגם וגם?" אני יודעת איך אני עושה, אבל אני רוצה לשמוע ממך. איך את עושה גם וגם וגם וגם וגם?
חופית: אז קודם כל, אני קמה מאוד מוקדם.
עו"ד דיין-וולפנר: זהו, נכון, מותחים את היום, מותחים את היום מההתחלה שלו ומהסוף שלו.
חופית: נכון, ובאמת, אחד הדברים שאני גיליתי, זה שאיפה שאני נמצאת, אני נמצאת שמה עד הסוף. זאת אומרת, אם אני עכשיו יושבת בקואוצ'ינג, אני לא חושבת עכשיו על שום דבר אחר. לא… באותו רגע, אני לא עם המשפחה שלי, ולא עם… לא יודעת, לא עם שום דבר אחר. לעומת זאת, אם אני נמצאת כרגע בריצה, אני לא מתחילה לחשוב, "יו, יש לי לעשות את זה…" אני כרגע נמצאת כאן, אני נמצאת פשוט בריצה, ולכן, ואז זה מאפשר לי לעשות את זה כמו בלוקים.
אני קמה בבוקר, יודעת שעד השעה הזאת זו הריצה שלי, לאחר מכן יש לי זמן משפחה, זמן עבודה. זה פשוט ממש להכניס את הזמנים בתוך משבצות, וזה יישמע מצחיק, אבל גם יש לי זמן שהוא בין הזמנים. אני יכולה לפעמים סתם לשבת על הספה, ולא לעשות כלום. ודווקא מתוך המקום של… שהכל די מסודר, אז יש גם את הזמנים שבין הזמנים.
עו"ד דיין-וולפנר: בקיצור, את אומרת, מפנים זמן. אם רוצים, מוצאים. אם רוצים, מפנים זמן.
חופית: לגמרי.
עו"ד דיין-וולפנר: וזה שאלה גם של סדרי עדיפויות.
חופית: זה ממש שאלה של סדרי עדיפויות. כן, אני למשל לא ראיתי אף סדרה כמעט בנטפליקס, אולי אחת. כי מי שבאמת… זה פשוט משהו שברגע שרואים טלוויזיה… פעם שמעתי את אחד הקואוצ'רים אומרים, הגדולים: "מישהו קם פעם מהטלוויזיה ואמר, וואי, אני עכשיו מלא בכוח?" אנחנו בסופו של דבר, כשאנחנו רואים טלוויזיה, וזה לא שאני אומרת שלא צריך לראות טלוויזיה, מישהו רוצה שיראה, אבל אם אנחנו מגבילים את זה, ואם אנחנו מבינים, כמו שאמרת, בסדרי עדיפויות, שזה בא על חשבון משהו אחר, אז אנחנו פשוט בוחרים במשהו שהרבה יותר מקדם אותנו. בסוף אנחנו, אנחנו המעשים שלנו. מה שאנחנו בוחרים לעשות, זה מה שמייצג אותנו.
לא רק העבודה מייצגת אותי, או רק האימהות מייצגת אותי, או רק כל דבר אחר, אלא המעשים שלנו, משהו שאנחנו מוציאים לפועל, זה בסופו של דבר המראה של מה שאנחנו, של מי שאנחנו.
עו"ד דיין-וולפנר: ואת חושבת שזה נכון להמליץ לאנשים לא להתמקד רק בתחום אחד, כי הרבה פעמים גם גדלנו על זה של תתמקד, אתה רוצה משהו, תתמקד. תשקיע את כל מה, את רוצה לפתח את הקריירה שלך, תשקיע עכשיו את כל מה שאת יכולה ולפתח את הקריירה. ופה אנחנו אומרים, לא, את יכולה גם וגם וגם וגם, ואז את מתפזרת. אז מה יש לנו להגיד על זה?
חופית: זה מה זה נקודה חשובה, מה שאת אומרת, כי באמת בפרדיגמה של האנשים, ובאמת גם מה שגדלנו עליו, אנחנו צריכים להתמקד במשהו אחד. ואני אומרת, לא, בואו נאתגר את זה. כי להתמקד, אני לא אומרת שצריך לעשות חצי במשהו. לא, אני כן אומרת שבכל דבר צריך לעשות כמו שצריך ועד הסוף. ולפעמים אגב, בזמן שאני מתמקצעת בתחום מסוים, קצת אולי להוריד מהתחומים האחרים. אבל זה לא אומר שאני צריכה להיות רק משהו אחד. כי אני יכולה להשקיע במספר ערוצים ולהתקדם עם כל אחד מהם קדימה עד הסוף כמו שצריך.
ואחד הדברים זה, ככה יצא לי קצת לשמוע. אנחנו נמצאים הרי בעולם, בעידן החדש. העידן החדש זה עידן שדורש מאיתנו המון גמישות. יש היום, כל אחד יכול… מישהו שהתמקצע למשל בעבודה שלו במשהו מאוד, יכול ללכת היום לצ'אט ג'י-טי-פי. [כך במקור]
אבל ברגע שהוא יכול להיות הרבה מאוד דברים, אז הוא יכול כל הזמן למצוא ערוצים נוספים שהוא יכול לתרום בהם בעבודה. זה העידן החדש, עידן הרבה יותר גמישותי. וככל שאנחנו מאפשרים לעצמנו ולומדים יותר, זה נותן לנו הרבה יותר מעוף. זה נותן לנו, כמו מעוף הציפור, גם להסתכל על הדברים בפרספקטיבה מלמעלה. וגם הרבה יותר לתרום בכל מיני דרכים. וכמובן שזה מגדיל באופן משמעותי את היצירתיות.
עו"ד דיין-וולפנר: מרחיב את האופקים. גם… עכשיו הבן שלי, המתוק, התחיל ללמוד באוניברסיטת תל אביב, הנדסת חשמל. אבל לא רק הנדסת חשמל, מה עוד הוא לומד יחד עם הנדסת חשמל, נחשי.
חופית: מה?
עו"ד דיין-וולפנר: בחיים לא תדעי. פילוסופיה.
חופית: וואו.
עו"ד דיין-וולפנר: את מבינה? עכשיו, זה מדהים בעיניי, אני ממש ממש עודדתי את זה, שהוא לומד את שני הדברים. זה האינטרדיסציפלינריות. זה… אתה אף פעם לא יודע גם מה ישליך לך על מה.
למשל, אני אספר עוד סיפור לא קשור לזה. סטיב ג'ובס, שהוא עזב את ה… הוא הלא אומץ, וההורים המאמצים שלו, הדבר הכי חשוב שהיה להם זה שהוא ילמד בקולג', שמה זה גם ביג דיל. והוא למד, הוא התחיל ללמוד, וממש לא היה לו טוב. והוא החליט לעזוב, והוא לא סיפר להם. אז הוא פשוט הלך ונהיה שומע חופשי. והוא הלך ושמע קורס בקליגרפיה, בכתיבה תמה. עכשיו, מה זה קשור? זה לא קשור לכלום. לא קשור למחשבים. קליגרפיה. אבל הוא מספר שכשהוא מחבר את הנקודות לאחור, הקורס הזה השפיע על זה שהוא פיתח את האייפון, כי זה פעם ראשונה שלקחו טלפון סלולרי והתעסקו שם עם הפונטים השונים, ועם הצורה, ועם הממשק משתמש. וכל זה בא לו רעיון, בכלל מהקורס קליגרפיה. ואתה לא יכול לדעת מה משהו שאתה היום לומד, איך הוא ישליך לך על דברים אחרים בכלל. זה האינטרדיסציפלינריות, זה מדהים.
חופית: זה סיפור מרגש. כי באמת, אתה שואל את עצמך, איך בכלל, כלומר, הוא הלך ממש לכיוון שהוא בכלל הכי…
עו"ד דיין-וולפנר: זה פשוט עניין אותו.
חופית: וזה מדהים איך זה בסופו של דבר, איך הוא הצליח להביא את היצירתיות משם, לתוך העולמות שהם הכי טכנולוגיים.
עו"ד דיין-וולפנר: הכי טכנולוגיים.
חופית: בדיוק. וזה בדיוק המקום הזה, שברגע שאנחנו מצליחים למנף, מענף אחד, מערוץ אחד לערוץ אחר, כאן למעשה הצלחנו בכלל ליצור כאן יותר מיש מאין, יותר מאחד ועוד אחד שווה שתיים.
עו"ד דיין-וולפנר: אבל בשביל זה, מה אתה צריך? אתה צריך להיות רחב אופקים. אתה צריך לא להגיד, "אני לא מעניין אותי אומנות". מה זאת אומרת לא מעניין אותך אומנות? תלך למוזיאון ותסתכל. תראה את הציירים, תראה מה מאפיין כל אחד. תרחיב אופקים קצת. אתה רואה טלוויזיה אז כבר תראה משהו ש… שייתן לך משהו, לא איזה ג'אנק.
חופית: לגמרי. אני ממש מאמינה שזה יושב על סקרנות. בואו נהיה קצת ילדים, נשים משקפיים קצת של ילדים, הרי אנחנו כל הזמן הולכים עם משקפיים מאוד מסוימים, נסיר את המשקפיים אלה לרגע ונאתגר את עצמנו לראות במשקפיים אחרים, הרי ילד כשהוא נכנס הוא רואה דברים שאנחנו לא יכולים לדמיין, בגלל זה יש גם… ילדים הם הקופירייטרים הכי טובים, כי הם רואים דברים שאנחנו בכלל לא דמיינו והם גם רואים את זה בזוויות מתוקות כאלה, וזה בדיוק המקום שלנו, אנחנו גם יכולים לעשות את זה, אם אנחנו קצת טיפה אפילו נשתטה, או טיפה ניקח את עצמנו למקומות של… את יודעת עשיתי סדנת יצירה, יצירה וקואוצ'ינג באיזשהו מקום. אני לא האמנתי איזה התנגדויות היו לאנשים כלפי עצמם, "מה פתאום. זה ייצא מכוער" ואמרתי להם: "אבל זה בכלל ציור אבסטרקט, לא צריך לצאת פה יפה, זה רק לזרוק צבע". "לא… לא יצא לי טוב". אנשים כל כך לחוצים.
עו"ד דיין-וולפנר: ואם זה יצא מכוער…
חופית: בדיוק.
עו"ד דיין-וולפנר: אז מה?
חופית: בדיוק, אני זוכרת שהייתי אומרת לבת שלי שהיא הייתה קטנה, היא הייתה אומרת לי זה "קשקוש בלבוש", מצוין זה הכי יפה "קשקוש בלבוש" זה בסדר, גם לתהליך של החוויה, לא רק לתהליך של היצירה עצמה, למראה, גם לתהליך של החוויה יש ערך עצום זה משהו שאנחנו מפיקים ממנו, לפעמים אפילו יותר מהתוצאה, כמו שאמרנו עם התהליך של המרתון.
עו"ד דיין-וולפנר: נכון, התוצאה לא באמת משנה.
חופית: נכון.
עו"ד דיין-וולפנר: זאת אומרת, אני… יש לי איזה חבר שאמר לי, "אני לא מבין. כאילו, אז רגע, אז עושים מרתון ואתה מתחרה? יש מקום ראשון?" אני אומרת לו "איזה מקום ראשון? זה הקנייתי, אנחנו מתחרים בעצמנו, כל מרתון להיות יותר טובים ממה שהיינו, אני לא מתחרה באף אחד שאני עושה מרתון, אני בעצם מנצחת את עצמי".
חופית: לגמרי, לגמרי זה חשוב.
עו"ד דיין-וולפנר: כן, זה לא כל כך משנה, מה שמשנה זה התהליך שאתה עובר.
חופית: ואיזה תחושת מסוגלות זה נותן. איזה תחושה של "ניצחתי את עצמי", ניצחתי למעשה בעצמי איזה שהם מקומות שהם כביכול, כביכול אני לא יכולה, לא מסוגלת, קולות כאלה קטנים בראש שתמיד קיימים אצלנו, כמעט לכל עשייה שאנחנו הולכים לעשות הם קיימים.
עו"ד דיין-וולפנר: אצלי מרתון זה היה, שתביני שאח שלי הגיע לאמסטרדם, ואחותי ארגנה כרזות שכתוב עליהן, "beating the Polish genes", כאילו "לנצח את הגנים הפולנים" כי אצלנו במשפחה אף אחד לא עושה ספורט.
חופית: וואוו.
עו"ד דיין-וולפנר: עכשיו בואי, ספורט, אני התחלתי לרוץ אחרי גיל ארבעים. להתחיל לרוץ סבבה, אבל מרתון? זה היה בלתי נתפס ועשיתי את זה בגיל ארבעים וחמש מרתון ראשון.
חופית: מדהים.
עו"ד דיין-וולפנר: אז זה היה ממש לנצח את הגנים, וזה מבחינתי, אז מה אם התוצאה הייתה ארבע וחצי שעות. אז מה?!
חופית: ארבע וחצי שעות זה תוצאה מדהימה.
עו"ד דיין-וולפנר: זה לא כל כך תוצאה… כאילו תלוי, תלוי, תשאלי מישהו יגיד לך מרתון ביותר מארבע שעות זה בושה, אבל אני לא הייתי שם במקום הזה, זה לא עניין אותי, המרתון אחרי זה כבר עשיתי יותר מהר וזה מה ששינה.
חופית: אני כל כך מסכימה כי באמת אני דווקא באמת, עצם העשייה של המרתון… אני זוכרת את היום שלחצתי "send" שאני נרשמת למרתון.
עו"ד דיין-וולפנר: נרשמתי. כן.
חופית: אני זוכרת… מי אני בכלל? מי אני בכלל שאני ארוץ מרתון? זה בכלל, כמו שאמרת, שייך לקנייתים, ובסוף שעשינו את זה איזו הרגשה מטורפת, איזו הרגשה… וגם עכשיו אגב לאורך הריצה, תמיד אני אומרת שריצה היא כמו מרתון, ריצה בכלל באופן כללי, יש עליות, יש ירידות, יש פעמים שלא מתחשק לך אבל עצם זה שבסוף אני כן מצליחה להתמיד, זו הרגשה של גם כן שתורמת לתחושת המסוגלות הזאת.
עו"ד דיין-וולפנר: ואז את לא רוצה לאבד את זה, אני למשל רצה היום, מאוד… ריצות מאוד קצרות, אבל אנ'לא מוותרת על זה כי אני לא רוצה לאבד את זה, אני לא רוצה לאבד את היכולת ואני כאילו… זה כן מאבדים, אני לא כבר לא נמצאת במקום שאני יכולה לרוץ לא מרתונים ולא חצי מרתונים ואני יודעת שבכל שלב שאם יתחשק לי עוד פעם אני יודעת להתאמן לזה, אני יודעת להגיע לשם.
חופית: את יודעת לסמוך על עצמך.
עו"ד דיין-וולפנר: כן.
חופית: שזה… וגם מפה זה לקחת את זה לעולמות אחרים, תחשבי שמישהי שרוצה, אפילו לפעמים אנשים מגיעים ורוצים להתקדם בעבודה או רוצים לפתוח עסק, פתאום דווקא כשהם הולכים לעולמות כמו שאמרנו מעולמות אחרים, מתחילים לרוץ, מתחילים לקחת איזה משהו, איזשהו תחביב, פתאום תחושת המסוגלות הזאת, הם פשוט לוקחים אותה וממנפים אותה גם למקומות האחרים, זה מעלה את כל ה… ווייב.
עו"ד דיין-וולפנר: הערך העצמי.
חופית: את הערך העצמי, את התחושה של היכולת שלי ללכת קדימה, לראות שאני יכולה להצליח וזה בדיוק מה שעושה הסלאשריות הזאתי, המקום הזה שאני יודעת, אם אני הצלחתי כאן, כנראה שאני גם אצליח במקומות אחרים, אני יכולה לסמוך על האופי שלי עכשיו.
עו"ד דיין-וולפנר: מדהים, מדהים. טוב, חופית, הרבה תודה.
חופית: תודה לך.
עו"ד דיין-וולפנר: אני מחכה שתעשי תערוכה. אני הראשונה שמגיעה.
חופית: וואו איזה כיף.
עו"ד דיין-וולפנר: כן, לא, באמת אתם חייבים לעקוב אחריה בפייסבוק, חופית גלב, היא מציירת פשוט מקסים, מדהים ואת יודעת בתור מישהי שהתחילה לצייר בגיל לא צעיר זה מדהים, זה כישרון וזה כישרון.
חופית: אני מה זה מודה לך. דבר שאני מודה בכלל על ההזדמנות להגיע לכאן, כל כך שמחתי לראות אותך ותודה על כל ה… על מה שהיה לך להגיד.
עו"ד דיין-וולפנר: טוב, אם הפקתם ערך מהפרק הזה, ויש לי הרגשה שהפקתם ערך, תעבירו למישהו שאולי יצטרך קצת סלאשריות בחיים שלו, ונתראה בפרק הבא.
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments