top of page

היסטוריה לילדים - מארי קירי

היא דילגה מעל מכשולים רבים אך נחישותה הפכה אותה לאישה הראשונה שזכתה בפרס נובל, והיחידה שזכתה בשני פרסי נובל, בתחומים שונים! שמה היה קירי וסיפורה מרתק.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/07/2017.

היסטוריה לילדים עם יובל מלחי

[מנגינה]

פרק מספר 7 - מארי קירי.

אחת המדעניות המפורסמות ביותר בעולם נולדה בפולין. בתחילה היא נתקלה במכשולים רבים, אך למרות זאת היא הצליחה בדרכה בצורה מעוררת השראה. היא הייתה לאישה הראשונה שזכתה בפרס נובל ועודנה האישה היחידה שזכתה בשני פרסי נובל בשני תחומים נפרדים. שמה היה מארי סקלודובסקה, או בשמה המוכר יותר, מארי קירי.

[מנגינה]

מארי סקלודובסקה נולדה בשנת 1867 בוורשה שבפולין, הבת הצעירה בחמישה ילדים שנולדו לשני הורים מורים. אביה, ולדיסלב, היה מורה למתמטיקה וכימיה ומנהל גימנסיה, כלומר בית ספר, ואמה, ברוניסלבה, עבדה בפנימייה לבנות.

בתקופת ילדותה, הייתה פולין חלק מהאימפריה הרוסית, ולאחר מרד ינואר 1863, אסרו שלטונות הצאר ללמד לימודי מעבדה בבתי הספר בפולין. אביה לא ויתר, ואסף אליו הביתה את ציוד המעבדה שנסגרה בבית הספר שלימד בו, והחל ללמד את ילדיו באופן פרטי. מאחר שאביה היה פטריוט פולני שתמך בעצמאות פולין, הוא פוטר מעבודתו, בשל עמדותיו הפוליטיות, והמשפחה ירדה מנכסיה.

ב-1878, בהיותה בת עשר, התייתמה מארי מאימה שחלתה בשחפת. אחת מאחיותיה של מארי מתה כמה שנים קודם לכן מטיפוס. בימים ההם מחלות היו נפוצות, ורבות מהן גרמו למוות.

[מנגינה]

מארי אהבה ללמוד, ובשנת 1883, בת חמש עשרה, סיימה מארי את לימודיה בהצטיינות. היא קיוותה שתוכל ללמוד באוניברסיטה, אבל באותה תקופה לא היה נהוג לאפשר לנשים ללמוד באוניברסיטה. השלטונות הרוסים גם הקשו על סטודנטים להתקבל לאוניברסיטה בתגובה למרידות העממיות שפרצו בפולין. משום כך, היה נראה שמארי לא תזכה ללמוד באוניברסיטה. אבל היא לא התייאשה.

מארי ואחותה הגדולה, שנקראה כמו אמה, ברוניסלבה או ברוניה, החלו ללמוד באוניברסיטה מחתרתית. הן עבדו בימים ולמדו בסתר בלילות. מארי ואחותה ערכו הסכם ביניהן. מארי תסייע בכסף לאחותה, בעת שזו תלמד רפואה, ובתמורה תסייע לאחותה שנתיים מאוחר יותר. לשם כך, שימשה מארי אומנת, כלומר, מטפלת בילדים, והייתה גם מורה. בלילות, המשיכה ללמוד באוניברסיטה המחתרתית.

כשהייתה אומנת בביתם של קרובי משפחה, התאהבה מארי בבנם, קזימירז ז'ורבסקי. גם הוא התאהב במארי, והשניים רצו להתחתן. משביקש קזימירז רשות מהוריו להתחתן עם מארי, הם זעמו, וסרבו שישא לאישה אומנת חסרת כל. הם ביקשו לבנם עתיד מבטיח, ושכנעו אותו לוותר על הקשר עם מארי. מארי הייתה שבורת לב. היא רצתה לעזוב את ביתם של בני הזוג, אך בזוכרה את הבטחתה לאחותה, נאלצה להישאר. לאחר שנה, מצאה מארי עבודה אצל משפחה אחרת שהייתה נחמדה אליה יותר. ואז, הגיעה הודעה משמחת מאחותה."בואי לפריז".

בתחילת 1890, בהיותה כבר בת 23, הזמינה אותה אחותה, שבינתיים סיימה את לימודיה והתחתנה, לבוא לפריז. מארי עברה לפריז בשמחה, והתחילה בלימודי כימיה ופיזיקה באוניברסיטת סורבון היוקרתית. מטרתה הייתה לסיים את הלימודים, לקבל תעודת הוראה, ולשוב ללמד בפולין. מארי למדה בימים, עבדה בלילות, וחיה בדלות ובעוני. ואחותה תמכה בה כלכלית ככל שיכלה. לעתים, לא היה למארי די פחם להסיק בו את התנור הקטן שבחדרה, והיא נאלצה לישון בבגדיה ולהתכסות בכל השמיכות שהיו ברשותה. למרות הכל, מארי הייתה מאושרת ללמוד לאחר שנות עבודה קשות. היא השלימה תואר ראשון בפיזיקה ומתמטיקה, ולאחר מכן תואר שני בפיזיקה. אבל מה על אהבה ובן זוג?

[מנגינה]

בעת לימודיה פגשה מארי את המדען הצרפתי פייר קירי, שהיה ראש המעבדה בבית הספר לפיזיקה וכימיה בפריז. העניין המשותף של שניהם במדע קירב אותם זה לזה, עד שפייר הציע למארי נישואין. מארי סירבה, מכיוון שעדיין היה בה רצון לחזור למולדתה, פולין, ולהמשיך שם את לימודיה. פייר הכריז כי הוא מוכן אפילו לעבור איתה לפולין.

בקיץ 1894, בעת חופשה משפחתית בפולין, הבינה מארי כי לא תוכל להתקבל לאוניברסיטת קראקוב. האוניברסיטה דחתה את בקשתה בשל היותה אישה. פייר, שנשאר בפריז, שלח למכתב שבו הפציר בה לחזור לפריז ולהמשיך בלימודי דוקטורט בפיזיקה.

מארי אכן שבה לפריז והתחילה בלימודי דוקטורט, ובו בזמן הפצירה בפייר לסיים את מחקרו בתחום המגנטיות. בעבור מחקרו, שהתברר כפורץ דרך, זכה פייר בדוקטורט. עתה הוא היה כבר דוקטור פייר קירי. רבים טענו כי מארי הייתה התגלית הכי חשובה של פייר קירי. במכתב לאחיה כתבה, "אדם לעולם אינו מבחין במה שכבר נעשה. אדם רואה לנגד עיניו רק מה שנותר לעשות".

ביולי 1895 נישאו מארי ופייר, ועד מהרה נולדו לזוג שתי בנות, איירין ואיב. הזוג המשיך במחקריו פורצי הדרך. שמה מתפרסם ונודע בקרב קהילת הפיזיקאים והמדענים בכל רחבי העולם.

[מנגינה]

בשנת 1900, כשהסתיימה המאה ה-19 והחלה המאה ה-20, התגלו כמה תגליות מדעיות מרעישות ששינו את העולם. מדענים גילו כי יש באוויר כל מיני גלים שנעים ממקום למקום, כלומר גלים אלקטרומגנטיים שבהם אפשר להעביר חשמל או מידע.

בשנת 1888 בנה המדען רודולף הרץ מתקן להעברה ולקליטה של קול באמצעות גלי רדיו. פתאום היה אפשר לשמוע קול של מישהו שהיה במרחק רב מאוד. זה נראה כמו קסם לרבים מהאנשים שחיו באותה תקופה.

המדענים המשיכו לנסות ולהבין אילו קרניים אלקטרומגנטיות נוספות יש באוויר, ומה אפשר לעשות בעזרתן.

עד מהרה גילה המדען וויליאם רנטגן גלים אלקטרומגנטים מסוג אחר, שלא היו ידועים קודם לכן, ושהיו שונים מגלי הרדיו. הגלים הללו חדרו דרך עץ, מתכת ואפילו דרך גוף האדם. בעת שחדרו דרך גוף האדם, העצמות שבגוף בלעו את הקרן, וכך נוצרה מין תמונה של העצמות. רנטגן לא ידע איך לכנות את הקרניים האלה, וקרא להם קרני X, או קרני "אין לי מושג מהן הקרניים האלה". על שמו של רנטגן קרוי היום הצילום שנוצר מן הקרניים האלה, צילום הרנטגן, או באנגלית קרן X.

עכשיו אתם יודעים למה.

[מנגינה]

תגלית מרעישה נוספת הייתה תגליתו של הפיזיקאי אנטואן אנרי בקרל, בשנת 1896, שמלחי אורניום פולטים קרינה הדומה לקרינת רנטגן. תגליות אלו עניינו את מארי ופייר, שעבדו עם אנטואן בקרל, והם החלו לחקור את תחום החומרים הרדיואקטיביים.

[מנגינה]

מארי התמקדה בשיפור השיטה למדידת עוצמת הקרינה. היא התבססה על פיתוח של פייר קירי ושל אחיו, האלקטרומטר. האלקטרומטר הוא מכשיר המודד מטען חשמלי, והוא שימושי מאוד גם היום, במגוון רחב של מחקרים.

מארי גילתה שהקרינה הרדיואקטיבית מביאה להתפרקות חשמלית של מולקולת האוויר, ולהופעה של מטען חשמלי. מדידת מטען זה מאפשרת לזהות בדיוק רב את כמות הקרינה הנפלטת מחומר רדיואקטיבי.

מארי גם זיהתה שתרכובות המכילות אורניום פולטות קרינה, וכן תרכובות המכילות תוריום. אבל היו עוד חומרים שפלטו קרינה גבוהה, והם לא הכילו תוריום, וכנראה מעט מאוד אורניום. "רגע", אמרה מארי לעצמה, "כנראה בחומר הזה יש עוד יסודות שאנחנו לא מכירים״. יסוד הוא חומר ייחודי, שאי אפשר לפרק אותו או ליצור אותו מצירוף של חומרים אחרים.

הגילוי הזה עורר סקרנות עזה בבעלה, שעזב את מחקריו בתחום הגבישים והצטרף למחקרה. בשנת 1898 גילו השניים שני יסודות נוספים המפיקים קרינה, רדיום, שפירושו בלטינית "קרן", ופולוניום, שנקרא על שם מולדתה של מארי, פולין.

מחקריהם המשותפים של אנטואן בקרל, מארי ופייר היו כה פורצי דרך, שבשנת 1903 זכו השלושה במשותף בפרס נובל לפיזיקה. הוועדה שבחרה בהם כתבה כי "זכייתם היא בשל תרומה יוצאת מן הכלל, שהשיאו באמצעות מחקריהם המשותפים על תופעת הקרינה שגילה פרופסור אנרי בקרל".

בתחילה רצתה ועדת הפרס להעניק אותו רק לבקרל ופייר, אך פייר טען כי מארי שותפה בתגלית לא פחות ממנו ואף יותר. ועדת הפרס התרצתה וכללה גם את מארי בזוכי הפרס.

[מנגינה]

אחד ממוריה של מארי, היה הפרופסור היהודי גבריאל ליפמן שהאמין ביכולותיה המדעיות ואף ליווה אותה במחקריה ובעבודת הדוקטורט שלה. באותה שנה שזכתה בפרס נובל, קיבלה מארי גם את אישור הדוקטורט שלה מאוניברסיטת סורבון בפריז. היא ובעלה הוזמנו להרצות באירופה, אך מכיוון שבכמה מהמדינות שם היה אסור לנשים לנאום, רק פייר נאם לפני הקהל.

באחד ממחקריהם גילו מארי ופייר שקרינה רדיואקטיבית גורמת להרס של תאים שהם חלק מגידול בגוף, הרס מהיר יותר מאשר של תאים בריאים. פייר ומארי נחשפו לקרינה רבה במהלך הניסויים שלהם, אך באותה תקופה לא הם ולא אחרים ידעו על ההשפעות השליליות שיש לקרינה על גוף האדם.

בשנת 1906 חצה פייר רחוב בפריז ולא שם לב לכרכרה שבאה מולו. הכרכרה פגעה בו והוא נהרג. מותו של פייר היה מכה כואבת מאוד למארי והיא לא ידעה כיצד תסתדר בלעדיו. מחלקת הפיזיקה של אוניברסיטת סורבון, שם עבד פייר, הציעה את משרתו של פייר, ראש המחלקה לפיזיקה, למארי.

כך הפכה מארי קירי לא רק לסטודנטית הראשונה בסורבון שקיבלה תואר ראשון בפיזיקה, והאישה הראשונה בצרפת שקיבלה תואר דוקטור, אלא גם האישה הראשונה שהפכה לפרופסורית בסורבון.

מארי המשיכה לחקור את היסודות רדיום ופולוניום, ושמונה שנים לאחר מכן זכתה שוב בפרס נובל, הפעם בכימיה. ועדת הפרס קבעה כי מחקרה בתחום הרדיום היה פורץ דרך, והיא הייתה לאישה הראשונה ולאחת משני האנשים היחידים בהיסטוריה שזכו בפרס נובל בשני תחומים שונים.

[מנגינה]

בשנת 1915, בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, הבינה מארי קירי, כי אם יוכלו לבצע צילומי רנטגן של חיילים פצועים, יוכלו לטפל בהם טוב יותר, ואולי אף להציל את חייהם. היא החלה לבצע ניסויים כדי להקטין את ציוד הרנטגן, ועד מהרה הצליחה בזה. הציוד הוכנס לאמבולנסים מיוחדים שהותאמו במיוחד לנשיאת ציוד רנטגן, ונקראו Le petite Curie או "קירי הקטנה".

שמה של קירי הלך והתפרסם בעולם, וכמה שנים לאחר מכן, כאשר שהתה בארצות הברית לגיוס כסף למחקר הרדיום, היא התקבלה בבית הלבן בטקס מרשים.

באותן שנים, רבים מהאנשים שגילו תגליות מרעישות, מיהרו לרשום פטנט, כדי שיוכלו לקבל רווחים משימוש בגילוי שעליו עבדו לעתים חיים שלמים. בצעד יוצא מן הכלל, המצביע על אישיותה הצנועה, לא רשמה קירי פטנט על תהליך בידודו של הרדיום, ובכך אפשרה לקהילה המדעית מחקר חופשי.

בהרצאה שנשאה בניו יורק בשנת 1921, אמרה קירי, "עלינו לזכור כי כאשר הרדיום התגלה, אף אחד לא ידע שהוא יוכח כמועיל בבתי חולים. עבודת המחקר הייתה מדע טהור, וזו הוכחה שעבודה מדעית לא חייבת להישקל מנקודת התועלת שלה. היא חייבת להיעשות לשם עצמה, לשם היופי שבמדע, ואז תמיד יש סיכוי שהגילוי המדעי יוכל להפוך כמו הרדיום למועיל לאנושות״.

ניסוייה הרבים של מארי קירי נעשו בלי הגנה מפני קרינה. אף אחד לא ידע באותם ימים למה הקרינה עלולה לגרום. היא המשיכה לזכות בפרסים ולגייס כסף רב למכוני מחקר, שהמשיכו לחקור את הרדיום. בכל אותה עת, המשיכה מארי קירי לשאת עליה ובכיסי חלוק המעבדה שלה חומרים פולטי קרינה.

מארי קירי הלכה לעולמה בשנת 1934, כפי הנראה, בעקבות חשיפתה לקרינה רדיואקטיבית בעת מחקריה. עד היום קשה לגשת לספרי המחקר שלה, ואפילו לספרי הבישול שלה, משום שהם נושאים שרידים רדיואקטיביים.

לאחר מותה, נקברה מארי לצידו של פייר. אך שנים אחר כך, הועברו גופות שניהם לפנתיאון של פריז. שם, קבורים גדולי האומה הצרפתית. אחרי מותה, שברה מארי קירי שיא נוסף, והייתה לאישה הראשונה שנקברה בפנתיאון.

אלברט איינשטיין, שהכיר אותה היטב, ואהב להתדיין איתה בצרפתית ובגרמנית על בעיות בפיזיקה, כתב עליה: ״מאדאם קירי היא היחידה בין האנשים המפורסמים, שהתהילה לא העבירה אותה על דעתה, שידעה להתבונן כבן אדם זר במהלך חיי עצמה. ישרה, אמיתית, אדישה כמעט לגורלה המופלא״.

בנותיה ומשפחתה של קירי, המשיכו בעקבותיה. בתה הבכורה, איירין, זכתה בשנת 1935 עם בעלה, פרדריק ז׳וליו, בפרס נובל לכימיה, גם הוא בנושא יסודות רדיואקטיביים. כך הפכו מארי ואיירין לאם ובת ראשונות והיחידות עד כה, שזכו בפרס נובל.

במהלך חייה, אמרה מארי קירי, כי "אדם אינו צריך לפחד משום דבר, הוא צריך רק להבין".

בהזדמנות אחרת אמרה: "חשוב להפוך את החיים לחלום, ואת החלום למציאות".

[מנגינת סיום]

בהכנת הפרק השתתפו עופר דהן, ד"ר אדר שטיינברג, סמדר כהן, רני שחר, אסף רפפורט ואייל שינדר.

אני יובל מלחי, נתראה בפרק הבא של "היסטוריה לילדים".

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

3 views0 comments

Comments


bottom of page