היסטוריה לילדים - המטוס שרצה הביתה

בחודש דצמבר 1941 המריא מטוס של חברת פאן אם מארצות הברית לניו זילנד. אלא שאז פרצה מלחמת העולם השנייה והאוקיינוס השקט הפך מקום מסוכן. על צוות המטוס הוטל להחזיר את המטוס לארה"ב, או במילים אחרות, להקיף את העולם. זה עמד להיות מסע שאף אחד לא עשה קודם לכן.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 01/07/2025.

‏קריינית: אתם מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

‏[מוזיקת פתיחה שנמשכת ברקע]

‏קריין: "היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.

‏המטוס שרצה הביתה.

‏שלום ילדים, שלום ילדות.

‏תגידו, יצאתם פעם לטיול?

‏ברור שיצאתם.

‏בדרך כלל אתם מתכננים מתי תצאו ומתי תחזרו, אבל תארו לכם שהייתם יוצאים לטיול של כמה ימים וחוזרים רק אחרי… אחרי… הרבה מאוד זמן.

‏[מוזיקת פתיחה מסתיימת]

‏וזה בדיוק מה שקרה בשנת 1941, לצוות מטוס בואינג.

‏לפרק הזה, תוכלו להביא גם אטלס או להיעזר בתוכנה כמו גוגל מפות, כדי לראות את המקומות עליהם אנחנו מדברים, ואפשר גם בלי. אפשר אחר כך, אפשר מאוחר יותר.

‏פיצקי: נו, תתחיל את הפרק, תתחיל את הפרק!

‏יובל: כן, הנה, אני מתחיל, מתחיל.

‏[מוזיקה]

‏בשנות השלושים של המאה הקודמת, מטוסים הטיסו בעיקר דואר, חבילות ואנשים עשירים. הנוסעים טסו בתנאי פאר, חצו אוקיינוסים, והגיעו לכל מיני יעדים עם חופים לבנים ועצי קוקוס.

‏[מוזיקת רקע]

‏חלק מהמטוסים היו גדולים יחסית לתקופה. למשל, מטוס הבואינג 314 מסוג קליפר, שהיה מטוס ענק, שנשא 74 נוסעים לטווח קצר או 36 לטווח בינלאומי. כיום, מטוסים גדולים יכולים לשאת 850 נוסעים למרחקים ארוכים. אבל המטוסים לפני 90 שנה היו פשוטים וקטנים יותר. הבואינג 314 היה מטוס ימי, בעל מגלשיים גדולות, והוא נחת והמריא על מים - ים, אגם או נהר גדול.

‏היו לו שתי קומות, תאי שינה, מסעדה, בר ופינוקים שאפשר היה למצוא במלונות יוקרה. באותה תקופה לא היו מכשירי ניווט ו-GPS, ולכן רק הטייסים והנווטים הטובים ביותר, נבחרו להטיס את המטוסים. במקרים רבים נחתו מטוסי הקליפר בתחנות עצירה לא מתוכננות, בשל תקלות טכניות, סופות מתקרבות ואילוצים שונים. אפילו התחשבות בנוסעים ובצוות שרצו לנוח, ועל הטייסים היה להיות בעלי תושייה.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏טייס: [במבטא אמריקאי] או, על מה אתה מדבר? היה לי מצפן, היה לי גם מדים יפים כאלה, ו… ו… סמל של מטוס. אבל לא חילקו לנו שום דבר כזה 'תושייה'. מה זה, טוש קטן? מה זה… מה זה בכלל אומר?

‏יובל: לא, לא. תראה, אדון טייס, תושייה זה בעצם יכולת לפתרון בעיות. כשיש לך יכולת טובה כזאת ואתה יודע לפתור בעיות, לצאת ממצבים קשים, זה אומר תושייה.

‏טייס: או, עכשיו אני מבין. אז כן, כן, כן. היה לי המון תושייה ובאתי איתה מהבית. [צוחק] לא חילקו את זה, אתה מבין? הבנת, כן? אני רואה, לפי… לפי איך שאתה עושה כן ואתה אומר לי: "נו, נו". כן, אני… Allright, Allright, קדימה, קדימה.

‏[מוזיקת רקע]

‏כיום, אם אתה גר בחוף המערבי של ארצות הברית ורוצה לטוס לניו זילנד, הטיסה אורכת בערך 18 שעות. אבל באותם ימים טיסה מסן פרנסיסקו לניו זילנד הצריכה 6 נחיתות והמראות, ארכה כ-60 שעות, ונמשכה בערך… שבוע ימים.

‏לנו זה נשמע המון זמן, אבל זה היה שליש מהזמן שלקח אם הפלגתם באונייה. ורק כמה שנים קודם לכן, אפשר היה רק להפליג באונייה. אז בעצם שבוע, לאותם אנשים, היה נראה מעט.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏בשנת 1939 פרצה מלחמת העולם השנייה באירופה. ארצות הברית עדיין לא הייתה מעורבת במלחמה.

‏[מטוס ממריא]

‏ב-2 בדצמבר 1941, המריא מטוס בואינג 314, שנקרא גם "קליבר" [כך במקור]. הוא היה של חברת פאן אמריקן, והוא טס מסן פרנסיסקו, לאוקלנד שבניו זילנד. זוכרים? 6 המראות ונחיתות, שבוע שלם, כן. על סיפונו היה דואר, היו גם משלוחים, והיו 12 נוסעים ו-10 אנשי צוות.

‏המטוס המריא מסן פרנסיסקו, נחת בלוס אנג'לס לאחר טיסה קצרה, ומשם המריא לטיסה ארוכה יותר, עד לפרל הארבור שבהונולולו, הוואי.

‏[מוזיקת רקע הוואית]

‏פרל הארבור הייתה פופולרית מאוד בין אנשי הצוות של הקליפרים. [רחש מבלים על החוף] הם ירדו מהמטוס, הלכו לגלוש, לשחק כדורעף על החוף, להשתזף ולערוך קניות. אחד מאנשי הצוות, ג'ון פוינדקסטר, הלך לחפש חולצות ותחתונים.

‏בטח… תשאלו למה.

‏פיצקי: ואולי לא נשאל.

‏יובל: אה, זה בסדר. אז אני פשוט ימשיך.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת בזיוף]

‏פיצקי: רגע, רגע.

‏יובל: מה?

‏פיצקי: אולי כן נשאל.

‏יובל: נו, אז תחליט.

‏פיצקי: בסדר, בסדר. למה הוא לא הלך לעשות סקי כמו כולם?

‏יובל: מה? איזה סקי?

‏פיצקי: אמרת שהוא הלך לגלוש.

‏יובל: אה, לא, לא. התכוונתי לגלוש על הגלים.

‏פיצקי: על הגלים? לגלוש עם מגלשי סקי ומעיל על גלים?

‏יובל: לא, לא. עם גלשן גלים. כזה שאפשר לתפוס איתו גלים, וממש לרכב על הגל.

‏פיצקי: לרכב על גמל? בהוואי?

‏יובל: לא גמל. על הגל, פיצקי! גלישת גלים.

‏פיצקי: אה, גלישת גלים. כן, אני מכיר את זה. ראיתי את זה באולימפיאדדה. ב… אולימפיאנדה… ב… אולימפי… נו, איך שאומרים את זה.

‏יובל: אולימפיאדה, אולימפיאדה. אתה צודק. אז, פיצקי, אתה רוצה לדעת למה תחתונים וגופיות?

‏פיצקי: "כאן כולם כבר כמו חיות. נלחמים כמו אריות", וגל ממש גבוה…

‏יובל: נו, פיצקי, תן להמשיך. תן להמשיך.

‏[מוזיקה הוואית]

‏פיצקי: אוקיי. תמשיך.

‏יובל: אוקיי.

‏פוינטדקסטר היה האלחוטן הבכיר במטוס. האיש שהיה אחראי על התקשורת ומכשירי הרדיו החדשים. למעשה, הוא בילה את רוב זמנו במשרד, בפיתוח המכשירים, ולא במטוסים. אלא שבמטוס הקליבר, הותקן ציוד חדש, ופוינטדקסטר רצה לראותו בפעולה. הוא החליט להצטרף למטוס, שיצא לטיסה קצרה, מסן פרנסיסקו ללוס אנג'לס. לאשתו אמר: "אני אאחר קצת הלילה, אבל חכי לי עם ארוחת הערב".

‏כשהמטוס נחת בלוס אנג'לס, הוא גילה שקצין הרדיו השני של הקליפר נכנס לניתוח חירום. על כל מטוס היו חייבים שני אנשי קשר. ובלית ברירה, הוא נאלץ להמשיך לטוס, ללא כסף וללא בגדים, כל הדרך לניו זילנד.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏המטוס המריא מפרל הארבור, וביצע נחיתות תדלוק והמראות באיים שונים באוקיינוס השקט. עתה, הצוות התכונן לנחיתה סופית בניו זילנד. לפתע, קיבל קצין הרדיו מסר מוצפן ומפתיע.

‏[צפצופי מורס]

‏הוא פיענח אותו, וסיפר לשאר אנשי הצוות שכוחות יפנים תקפו בהפתעה את בסיס חיל הים האמריקני בפרל הארבור שבהוואי. הם רק היו שם! והמריאו לפני כמה ימים!

‏פרל הארבור הותקפה, "הפעל תוכנית A", נאמר להם במסר המוצפן.

‏אנשי הצוות ההמומים הביטו זה בזה. הקברניט, קפטן רוברט פורד, טייס הקליפר, התעשת ראשון. הוא הורה על דממת אלחוט, ואיוש בועת הניווט - תא קטן בגג המטוס, שמאפשר לנווט בעזרת השמש והכוכבים.

‏הקברניט, שזאת מילה עתיקה בעברית, שפעם פירושה היה רק רב חובל, והיום גם מי שמטיס מטוס, קברניט טיסה. אז הקברניט, פתח את המעטפה הסודית שהייתה במטוס למצבי חירום שכאלה, ובה נכתב כי: "אם תפרוץ מלחמה, יש למסור את צי הספינות המעופפות לשימושה של ארצות הברית. עליך להגן על המטוס", נכתב בהודעה, "ולוודא שהוא לא יפול לידיים עוינות".

‏[מנוע מטוס]

‏הצוות החליט לנחות בניו זילנד, אבל במסלול שונה.

‏רוד בראון, הנווט, ישב לתכנן נתיב שכזה. הקברניט עדכן את שאר חברי הצוות, והם החשיכו את האורות במטוס. לאחר דקות מורטות עצבים, הם אכן הצליחו לנחות בעיר הגדולה אוקלנד שבניו זילנד. [רחש גלים] בירת ניו זילנד, דרך אגב, היא העיר וולינגטון.

‏הצוות לא ידע מה עליו לעשות, ומתי ואיך יוכל לחזור הביתה. מדי יום, הם הלכו לחדר התקשורת בשגרירות ארצות הברית באוקלנד, עד שלבסוף התקבלה הודעה ממטה פאן אם בניו יורק, שבה נאמר להם כי במקום לחזור הביתה, מזרחה, עליהם להמריא ולטוס מערבה, עד… לניו יורק.

‏במקום כמה אלפי קילומטרים, עתה, היה להם לטוס עשרות אלפי קילומטרים מעל אוקיינוסים ויבשות, שאף אחד מאנשי הצוות לא ראה מעולם!

‏[מוזיקת רקע דרמטית]

‏הם היו צריכים לתכנן את המסלול, להשיג ציוד ולחשב קדימה. וזאת, בשעה שארצות הברית נכנסה למלחמת העולם השנייה.

‏כדי לתכנן את הנתיב החדש, נאלץ הצוות לפנות לספרייה הציבורית של אוקלנד, ולבקש כל ספר ואטלס מפות שיכלו לעזור להם במשימה.

‏החלק הראשון במסע היה ברור, עליהם לטוס אלפי קילומטרים להגיע מניו זילנד לאוסטרליה, לחצות את כל היבשת, ולנחות בחופה המערבי. המטוס היה ימי, ולא הייתה לו אפשרות לנחות ביבשה, ולכן נאלץ לטוס במסלולים ארוכים יותר.

‏הדילמה הייתה בחלק השני - האם להמשיך ישירות לאפריקה, או לטוס צפונה, לכיוון אינדונזיה, שביבשת אסיה, ולהאריך את טווח הטיסה.

‏בעוד שהנתיב לאפריקה נראה ישיר ופשוט יותר, הוא היה ממש בקצה הטווח של הבואינג 314. סערה, רוח נגדית, טעות בניווט - ולמטוס לא יהיה די דלק להשלים את הטיסה. מצד אחר, היה חשש שהצבא היפני כבר נמצא באזור אינדונזיה.

‏שתי האפשרויות היו גרועות, אך לא הייתה להם ברירה, אלא לטוס דרך יבשת אסיה. הם התפללו שלא יתקלו במטוסים יפנים.

‏[צפצופי מורס]

‏לפתע, הגיע מברק מהנהלת החברה. כ-1,200 קילומטרים מזרחית לאוסטרליה ישנו אי בשם ניו קלדוניה. עליכם לטוס לשם, ולאסוף את כל אנשי הצוות ומשפחותיהם בדרך לאוסטרליה. אה, וכן, צריכים לצאת במהירות האפשרית.

‏לפורד ולאנשי צוותו לא נותר זמן להעמיס חלקי חילוף למנועים. הם גם לא הספיקו להסיר את הדגל האמריקאי שעל המטוס.

‏[מטוס ממריא]

‏ב-16 בדצמבר, בשעת ערב מאוחרת, המריא הקליפר חשוך לחלוטין ובדממת אלחוט מאוקלנד. הם טסו כל הלילה ונחתו בניו-קלדוניה ממש לפני הזריחה.

‏פורד ירד לחוף, וחיפש את מנהל תחנת פאן אם. "אסוף את כל האנשים", אמר לו. "אני רוצה שכולם יהיו על המזח תוך שעה עם תיק קטן אחד לכל איש".

‏הצוות תידלק את המטוס, המריא לאוסטרליה, נחת והוריד שם את כל הנוסעים המבוהלים. הם לא מצאו את דלק המטוסים המתאים, והחליטו להמשיך עם הדלק שהיה להם. אבל לצוות לא היה מספיק כסף, והם תהו כיצד יממנו את המשך הטיסה. למזלם, בנקאי אוסטרלי נתן להם 500 דולר, כ-10,000 דולר בימינו, שעזר להם לממן את שאר המסע.

‏למחרת, המטוס המריא. הם טסו צפון מערבה, מעל מדבר קווינסלנד, בדרכם אל העיר האוסטרלית הצפונית, דרווין. הם חששו כי כל תקלה תגרום להם לנחות על האדמה, ושם יסתיים מסעם.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת, סופת רעמים וגשם]

‏כשהם סוף סוף הגיעו לעיר דרווין, קידמה את פניהם סערת ברקים, אך הם הצליחו לנחות במים והגיעו למזח.

‏תוהו ובוהו קידם את פניהם, מפני שהעיר הייתה בחרדת פלישה מהצבא היפני. העיר אכן הותקפה על ידי חיל האוויר היפני, אך רק כמה חודשים מאוחר יותר. הצוות היה חייב לתדלק את המטוס, אך הסתבר שהדלק אוחסן במיכלים גדולים, ושהיה צריך לתדלק את המטוס באופן ידני.

‏כשהחל לרדת גשם, הם הפסיקו. כשהגשם הפסיק, הם המשיכו, ורק לאחר כמה שעות הם סיימו לתדלק.

‏[מטוס ממריא]

‏למחרת בבוקר, הם המריאו לאי ג'אווה, שבאינדונזיה של ימינו. ולאחר 2,200 קילומטרים, ראו בקתות עם גגות קש, מנקדות את החופים.

‏[מנוע מטוס]

‏אדמת האיים הייתה מכוסה בג'ונגל טרופי ירוק ושופע. בסוראבאיה, העיר השנייה בגודלה, באי ג'אווה, היה בסיס בריטי, ומטוסי קרב הגנו עליו. כשזיהו מטוס מתקרב, [מטוסים מוזנקים] הוזנקו לעברו מטוסים ומפציצים, בעלי מקלעים רבים.

‏הקברניט פורד ניסה להפעיל סימני זיהוי שקיבל באוסטרליה, אך הם לא עבדו. הטייסים הבריטים היו לחוצים. הם התקרבו למטוס, והתקרבו, אך לבסוף הם זיהו את דגל ארצות הברית, שהצוות לא הספיק למחוק, ואיפשרו למטוס להמשיך בטיסה.

‏פורד התכונן לנחות, אך הנמל היה מלא בספינות מלחמה, [מטוס נוחת] והוא החליט לנחות מחוץ לנמל. לאחר הנחיתה, [צפירות סירה] סירת מנוע סימנה להם להתקרב, אבל באופן מוזר, לא התקרבה אליהם, כפי שהיה נהוג. רק כשהמטוס הגיע לנמל, התברר להם שהם נחתו באמצע שדה מוקשים ימיים, ובמזל גדול, עגנו בשלום.

‏כאשר עמד הצוות לתדלק את המטוס, הם נתקלו בבעיה. לא היה דלק מתאים. הם החליטו להעביר את הדלק הטוב והמתאים שהיה להם, לשני מיכלי הגוף של המטוס, מהם מתחילים מנועי המטוס בשאיבת דלק, ואז הם מילאו את שאר המיכלים שבמטוס בדלק למכוניות, שלא ממש התאים למטוסים. אבל לא הייתה להם ברירה.

‏[מטוס ממריא]

‏הצוות המשיך במסע, והמריא מסוראבאיה.

‏הם עלו לגובה של כמה אלפי רגל, שזה לחלק לשלוש, תקבלו קילומטרים בערך, ואז בבת אחת הרימו את מתג הדלק, ועברו להשתמש בדלק לרכבים.

‏כל אנשי הצוות עצרו את נשימתם. [רעשי מנוע] המנועים השמיעו רעשים ופיצוצים, אבל המשיכו לעבוד. הם טסו צפון מזרח בכיוון ציילון, כיום סרי לנקה.

‏הם חששו שהמפות שהכינו והניווט שלהם יביאו אותם למקום אחר לגמרי, וכולם היו במתח גדול. כשהתקרבו לאי, היה אזור מעונן. הם החליטו להנמיך ולרדת מתחת לגובה העננים. הם עשו זאת וראו את הים, ופתאום, ממש מולם, הופיעה צוללת יפנית שהייתה מעל המים.

‏[קול יריות]

‏צוות הצוללת החל לירות לעברם, והקברניט פורד טס בכל המהירות, והגביה את המטוס מעל מסך העננים.

‏[מטוס ממריא]

‏הצוות מצא את דרכו, ונחת בנמל טרינקונמלי, במזרח סרי לנקה. הכוחות הבריטים היו להוטים לשמוע מה יש לפורד ולציוותו לדווח, והצוות הוזמן לפגישה צבאית. הם סיפרו לו על הצוללת היפנית, והקצין הבכיר [צחוק] החל לצחוק עד דמעות, באומרו, כי הוא בספק רב אם פורד היה מזהה צוללת, גם אם היא הייתה דורסת אותו.

‏פורד חש את שערות עורפו סומרות בזעם, אך הבין שאינו יכול להרשות לעצמו לכעוס. הוא בלע את עלבונו, ולא אמר דבר.

‏[מטוס ממריא]

‏בערב חג המולד, שלושה שבועות לאחר ההמראה מלוס אנג'לס, המריא מטוס הקליפר לכיוון מערב.

‏בעוד המטוס הכבד מנסה להגביה באוויר הלח, נשמע לפתע רעש ממנוע מספר שלוש. [רעשי מנוע] הצוות הציץ החוצה, וראה שמן שחור נשפך מעבר לכנף המטוס. המנוע כנראה ניזוק בשל תערובת הדלקים הלא מוצלחת.

‏פורד מיהר לכבות את המנוע, סובב את המטוס, וכעבור שעה מורטת עצבים, הם שוב נחתו בסרי לנקה.

‏[מטוס נוחת]

‏אנשי הצוות שאלו כלי עבודה מספינות מלחמה בריטיות, פרקו את המנוע, תיקנו אותו ככל שיכלו, וכעבור יומיים שוב המריאו מערבה.

‏[מוזיקת רקע]

‏הם טסו עד לפקיסטן של ימינו, נחתו ושכרו חדרים במלון. שם סוף-סוף הרשו לעצמם לנוח קצת, ולהתפנק באמבטיה חמה. [נושף לרווחה]

‏ב-28 לדצמבר, רחוצים ורעננים, הצוות המריא מערבה אל עבר חצי האי ערב. הם נחתו בבחריין, שוב נאלצו לתדלק בדלק מכוניות, ועמדו להמריא, כאשר הבריטים קראו להם לשיחה, ואסרו עליהם לטוס מעל חצי האי ערב, בשל סכנה משבטים מקומיים. פורד חויב להגיש להם תוכנית טיסה שהקיפה את חצי האי, והוסיפה מאות קילומטרים למסלול. פורד חשש מאוד בגלל המנוע שנפגע, אבל לא הייתה לו ברירה, והתכנית הוגשה.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏[מטוס ממריא]

‏הם המריאו, וכשהיו הרחק מעיני הבריטים, שינו כיוון, ובכל זאת חצו מעל מדבריות ערב. הקליפר חצה את הים האדום ואת חופי אפריקה. תחתם היו מדבריות שוממים רחבי ידיים, והצוות התפלל שכל המנועים ימשיכו לעבוד.

‏בשעות אחר הצהריים המאוחרות, הם ראו את נהר הנילוס, ונחתו ליד בסיס בריטי בחרטום שבסודן.

‏[רעש מנוע מטוס נפסק]

‏פורד השאיר את המהנדסים לתקן את המנועים, לבדוק אותם, ויחד עם הנווט, תכנן את המשך הטיסה למערבה של יבשת אפריקה. הבריטים סיפקו להם דלק מכוניות, ומפות של אפריקה.

‏[מנוע סירה]

‏פורד הפליג על גבי סירה יחד עם חיילים בריטים, כדי למצוא את המקום המתאים ביותר להמראה, והוא מצא אזור שכזה. [מטוס ממריא] למחרת בבוקר, המריא הצוות מהנילוס הכחול, והחל לחצות את יבשת אפריקה. היה זה יומה הראשון של שנת 1942, והצוות כבר היה חודש במסעו.

‏לאחר ההמראה, [רעש מכני] הם שמעו רעש חזק, ודרך החלון ראו שצינור ממנוע מספר אחד יצא ממקומו. לצוות לא נותרה ברירה, והם המשיכו בדרכם.

‏[מוזיקת רקע דרמטית]

‏פיצקי: תגיד, יובל, זה סיפור אמיתי?

‏יובל: אמיתי לגמרי, פיצקי.

‏פיצקי: איך לא עשו על זה סרט?

‏יובל: האמת, שכתבו על זה ספר.

‏פיצקי: אממ… אתה זוכר בתחילת הפרק שאמרת שהאלחוטן אמר לאשתו שהוא יחזור לארוחת הערב?

‏יובל: נכון.

‏פיצקי: הוא כבר חודש לא בבית.

‏יובל: צודק.

‏פיצקי: אז אני מקווה שאשתו עדיין לא מחכה לו עם ארוחת הערב, כי גם הכל יהיה כבר קר, ולא טעים, וגם היא תהיה מאוד רעבה. פעם גם אני לא אכלתי איזה שעתיים. הייתי כל כך רעב.

‏יובל: שעתיים? פעם אנשים לא היו אוכלים יומיים.

‏פיצקי: יומיים שלמים?

‏יובל: כן, פעם לא היו מקררים ואוכל זמין כמו היום.

‏פיצקי: אה. מזל שאני בחיים היום. נו יובל, אז מה עם המטוס? הצליח או לא הצליח?

‏[מוזיקת רקע ומטוס ממריא]

‏צוות המטוס המריא במטרה לחצות את אפריקה מצד לצד, מזרח למערב. ככל שהם התקדמו מערבה, הנוף המדברי פינה את מקומו לגבעות ירוקות, ואחר כך לרכסים סלעיים שהשתרעו מתחתם. הם טסו מעל כפרים מקומיים, ועדרים גדולים של חיות בר. אלפי בעלי חיים נסו מבהלה, כשהקליפר שאג מעליהם.

‏עד מהרה, הפכה אדמת המרעה לג'ונגל. הם חצו כמה נהרות קטנים, וזיהו את נהר הקונגו האדיר. הם טסו לאורכו עוד כמה מאות קילומטרים, עד שהגיעו לבירת קונגו, ליאופולדוויל, שבהם נקראת קינשאסה.

‏פורד הנחית את הקליפר בעדינות בנהר, והשיט את המטוס אל המעגן. עובדי תחנת פאן אם קיבלו את פניהם באנחת רווחה גדולה.

‏עתה היה עליהם לחצות את האוקיינוס האטלנטי, בקו הקצר ביותר, עד לברזיל. זו עמדה להיות טיסה ארוכה ומסוכנת, והם מילאו את המטוס בדלק עד אפס מקום. המטוס אסף מהירות על הנהר, אך לא הצליח להתרומם. פורד טלטל את המטוס, ורגע לפני שהגיעו לאזור מלא בסלעים, המטוס התנתק מהמים ונסק מעלה.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏הם טסו בערוץ צר, והמנועים עבדו בכל הכוח. [רעש מנוע] המטוס טיפס וטיפס, וכשהגיעו לגובה שיוט, הם האזינו למנועים, וגילו שהם נהמו בקצב רגיל, ללא תקלה.

‏הם החלו במסע של כמעט ששת אלפים קילומטרים מערבה. לאחר עשרים ושלוש שעות ושלושים וחמש דקות, שיא חדש למטוס בואינג 314, הם נחתו בנמל נאטאל שבברזיל.

‏[מטוס נוחת]

‏בעודם ממתינים להשלמת הליכי ההגירה ההכרחיים, עמדו הרשויות הברזילאיות על כך שהצוות ירד לקרקע, ופנים המטוס ירוסס נגד קדחת צהובה. [קולות ריסוס] שני גברים בחליפות גומי ובמסכות חמצן עלו על המטוס ומילאו אותו בעשן.

‏המכונאים תיקנו את מנוע מספר אחד, והם שוב המריאו. [מטוס ממריא] אלא שלאחר ההמראה הם גילו כי המסמכים שלהם והכסף שהיה במטוס, נגנבו על ידי המרססים. הם טסו עד לטרינידד, אי שנמצא מעט צפונית ליבשת דרום אמריקה. שם הייתה תחנה של חברת פאן אם.

‏[רחש גלים]

‏הצוות הפקיד בידי עובדי החברה את המטוס והלך לישון. חלקם ישנו 24 שעות רצופות. אחרי שהתעוררו, הצוות עלה למטוס, ולאחר 16 שעות טיסה, הגיעו לנמל התעופה בניו יורק.

‏הם קראו ברדיו לפקח הטיסה, שנבהל. הוא לא ציפה למטוסים בשעה הזאת, ושפך על עצמו את כוס הקפה.

‏פורד: [קולות דיבור ברשת רדיו] מגדל לה גוארדיה, מגדל לה גוארדיה. כאן קליפר של פאן אמריקן. מגיע מאוקלנד, ניו זילנד. מגיע לטרמינל הימי של פן אמריקן, ולה גוארדיה תוך שבע דקות. עבור.

‏הפקח חשב שהוא לא שמע טוב.

‏פקח: וואט וואט וואט?

‏הוא לחץ שוב על כפתור הדיבור.

‏פקח: מצטער, קליפר פאן אמריקן 18602. אמור שוב את נקודת היציאה שלך?

‏אחרי רגע, הגיעה שוב התשובה.

‏פורד: אני אומר שנית. מגיע מאוקלנד, ניו זילנד. בדרך הארוכה, מסביב. עבור.

‏פקח: וואט וואט וואט?

‏לא היה בזה כל היגיון, אבל הסיפור היה אמיתי לחלוטין.

‏[מוזיקת רקע]

‏צוות המטוס יצא לטיסה שגרתית, אך נקלע לאחד המסעות המעניינים בהיסטוריה המודרנית שבהם מעורב מטוס. הצוות נחת בניו יורק חמישה שבועות לאחר שיצא למסע, כשהוא גומא כ-50 אלף קילומטרים. הייתה זו הטיסה הראשונה אי פעם של מטוס מסחרי מסביב לעולם, והטיסה המתמשכת הארוכה ביותר של מטוס מסחרי.

‏הם נחתו בחמש משבע יבשות העולם, חצו את האוקיינוס השקט, את יבשת אוסטרליה, יבשת אסיה, יבשת אפריקה, והצליחו לחזור בשלום. מול הצוות עמדה משימה לא פשוטה ומאוד מסוכנת, אך הם לא נבהלו ושמרו על קור רוח.

‏לעתים, החיים מזמנים לנו אתגרים לא צפויים. ישנו משפט שאומר: "אי אפשר לשלוט על הרוח, אבל אפשר לדעת לכוון את המפרשים".

‏אם נזכור את זה, נדע להתמודד גם עם הבלתי צפוי. והרי מה הם החיים, אם לא אוסף של דברים בלתי צפויים? לפעמים, אפילו 50 אלף קילומטרים, בלתי צפויים, הם חלק מהחיים.

‏[מוזיקת רקע מתחלפת]

‏פיצקי: טוב, אני יוצא להקיף את העולם.

‏יובל: אבל פיצקי, לא עושים את זה ככה. צריך לתכנן.

‏פיצקי: יובל, יובל, תן לי, תן לי. אני יותר טיפוס כזה שזורם. פחות תכנונים… תכנונים… שרטוטים… יותר… אה… תן לי, תן לי.

‏יובל: אוקיי. בהצלחה, פיצקי.

‏פיצקי: רגע, אבל עכשיו לילה.

‏יובל: נו?

‏פיצקי: אז אני טיפוס כזה שיותר אוהב לצאת באור יום. אה, אולי נדחה את זה ליום אחר.

‏יובל: אוי, פיצקי, פיצקי.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏פיצקי: לילה טוב, ילדים. מאחל לכם חלומות נעימים. זהו, רוני, שים מהר קרדיטים. שיובל לא ידבר יותר! אני רוצה לסיים את הפרק היום. רוני, קרדיטים!

‏[מוזיקת סיום]

‏מחקר, כתיבה ומכוונים את המפרשים של המטוס - נתן פוזניאק ויובל מלחי.

‏עריכת לשון ואוהבת לחמוק מצוללת יפנית - דינה בר מנחם.

‏עריכת סאונד, מיקס ואמבטיה חמה - רוני קלדרון.

‏עריכה, קריינות ו… "וואט, וואט, וואט?" - יובל מלחי.

‏הפקה - ואולי רוצים שגם אני אקיף את העולם? אפשר לצלם… לא, עושים לא עם ה… מה, לא? בטוח ש… אוקיי, אוקיי - תומר מיכלזון יובל בן שושן ורני שחר.

‏אני יובל מלחי.

‏"היסטוריה לילדים" וילדות.

‏[מוזיקת סיום]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה