top of page

היסטוריה לילדים - ההיסטוריה של משחקי קופסה

אני מאוד אוהב משחקי קופסה אבל מי המציא את משחקי הקופסה? זה משהו חדש או שגם פעם לפני אלפי שנים שיחקו במשחקי קופסה? על משחקי קופסה במצריים העתיקה, עידן הזהב של משחקי הקופסה, מי באמת המציא את המונופול, קטאן ומה צופן העתיד של משחקי קופסה?

 

"היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.

ההיסטוריה של משחקי קופסה.

שלום ילדים. תגידו, אתם אוהבים משחקי קופסה? יש המון משחקי קופסה שאני אוהב. סולמות וחבלים, שבץ נא, שש בש, טאקי, דומינו, סבלנות, קטאן, אוצרות או צרות ומונופול, ואל תשכחו שחמט וגו ועוד המון משחקים.

בטח גם לכם יש משחק אהוב. אבל מי המציא משחקי קופסה? זה משהו חדש, או שגם פעם לפני, לא יודע, אלפי שנים שיחקו במשחקי קופסה?

וואו, יש לי המון שאלות, אז אני חושב שהיום אספר לכם על ההיסטוריה של משחקי קופסה.

מר קופסה: שלום, אני מר קופסה.

יובל: מה, לא, מי אתה?

מר קופסה: הנה תראה, אני אני קופסה, אני לוקח קרטון, אתה רואה אני לוקח את הקרטון, אני עושה בו חור, חור, כן, אני מכניס את הראש, "שלום אני טלוויזיה".

יובל: תגיד מה אתה עושה.

מר קופסה: שמעתי שאתה עושה פרק על משחקי קופסה אז באתי לעזור. הנה, יש לי פה קופסה גדולה, בוא, בוא נשחק.

יובל: לא, הכוונה היא למשחקים..

מר קופסה: הנה, תראה, אני לוקח קופסה ענקית, אני נכנס אליה, הו אני בים, הגלים ממש גבוהים, אוי, אני מזיז את הקופסה מצד לצד, אני כמעט טובע בים.

יובל: לא לא לא. אדוני, אדוני, אתה אוהב דומינו?

מר קופסה: בטח שאני אוהב.

יובל: יופי, אז לך תסדר אותם. תעמיד אבן אבן, ככה לאט לאט לאט, תקרא לי שהכל מוכן.

מר קופסה: אבל זה ייקח לי המון המון זמן.

יובל: לא נורא. אין מה למהר. נכון ילדים? אין מה למהר. אין מה למהר…

משחק קופסה הוא משחק שמגיע בקופסה. הכוונה היא למשחקים שמשחקים בדרך כלל על שולחן והם נמכרים בקופסה, אבל לא רק. למשל, משחקי לוח, משחקי קלפים, משחקי קוביות ומשחקי אסטרטגיה ומלחמה גם הם נקראים משחקי קופסה.

פינג פונג, לעומת זאת, הוא לא משחק קופסה. נו, הבנתם.

משחקי קופסה הם כיפיים ממש, הם מאפשרים לנו לבלות זמן עם המשפחה או עם חברים בכל זמן ובכל מקום שנרצה, כי הם לא תלויים במזג האוויר. ואפשר לקחת משחקי קופסה כמעט בכל מקום.

הם עוזרים לנו לפתח יכולות עבודה בקבוצה וגם מנהיגות. משחקים רבים, למרות שהם ממש מותחים, דווקא עוזרים להוריד את רמת המתח בחיינו.

אז בוא נלך אחורה אחורה אחורה, מהו משחק הקופסה הקדום ביותר?

נו? אה, אתם לא יודעים? אה, אתם רוצים שאני אספר לכם? אה, נו, הבנתי.

לפני כמה שנים התגלה אתר קבורה עתיק, בן כ-5, 000 שנה, בטורקיה. בין כל העתיקות, נמצאו גם כ-50 אבני משחק קטנות שעוצבו בצורות שונות ונצבעו בירוק, באדום, בכחול, בשחור ובלבן.

כלי המשחק עוצבו בצורה של כלבים, פירמידות, חזירים וצורות אחרות. העובדה כי נמצאו יחד גרמה לחוקרים להסיק כי אלה היו חלקים מאותו משחק, אך עד היום לא יודעים בדיוק מה היו החוקים.

כפי הנראה, המשחק הגיע לאזור טורקיה ממצרים. שם שיחקו במשחקים רבים, ביניהם המשחק העתיק ביותר בעולם, סֶנֶת. זהו למעשה משחק לוח קדום ממצרים העתיקה, שפירושו "משחק המעבר", אבל גם כאן, עד היום לא יודעים במדויק את חוקי המשחק.

באחד מקברי הפרעונים, המלכים של מצרים העתיקה, נמצאה קופסה של משחק הסנת, ולה מגירה לאיחסון כלי המשחק. על הקופסה, שנצבעה בכחול, 30 משבצות המסודרות בשלושה טורים. מטרת המשחק היא לעבור דרך כל המשבצות, אחת אחת אחת אחת, ולהגיע לסוף. כן, ככה זה עובד.

לכל שחקן היו חמישה עד שבעה אבנים, ומקלות קטנים שימשו כנראה כקוביות.

המשחק הפך נפוץ במצרים, והגיע לאזורים רבים במזרח התיכון, בין השאר גם לארץ ישראל, והוא התגלה בחפירות בחצור ובגזר. שם של ישוב, לא הירק.

המשחק היה פופולרי גם באימפריה הרומית, אך עם עליית הנצרות לפני כאלפיים שנה, הכנסייה אסרה על משחקי קופסה, והמשחק וחוקיו נותרו כחידה עד היום.

משחק מצרי קדום נוסף היה מֶהֶן, על שמו של אל מצרי בדמות נחש. אלים מוזרים היו להם. לוח המשחק דמה לנחש, ועל המשתתפים היה להטיל מקל ששימש כקוביה, היו לו כמה צדדים, ולעבור אל מרכז הלוח. הגעתם למרכז הלוח, יופי. עכשיו צריך לעשות את הדרך ההפוכה מהאמצע להתחלה. אבל כאן נכנס לתמונה אריה, והוא מאפשר לאכול את המשתתפים האחרים. זאת אומרת, את כלי המשחק שלהם. לא ממש את המשתתפים עצמם. אחרת, איך נשים אריה בתוך קופסה? זה לא הגיוני.

המשחק העתיק ביותר שעדיין משחקים כיום הוא המשחק המלכותי של אוּר. זהו משחק שהתגלה בחפירות הקברים המלכותיים של אוּר בעיראק של ימינו. לוח המשחק מתוארך לשנת 2600 לפני הספירה, משהו כמו 4, 600 שנה. הדבר המיוחד הוא שלפני כ-200 שנים בלבד, התגלה לוח חרוט ועליו כללי המשחק.

במשחק שיחקו שני שחקנים והיו להם שתי מערכות כלים, אחת לבנה ואחת שחורה. הם התקדמו בעזרת קוביות משחק. המשחק המלכותי של אוּר הוא אביו הקדום של השש בש.

לפני כ-4, 000 שנה, בערך בשנת 2000 לפני הספירה, הומצא משחק השש בש. הוא היה שונה מהמשחק של ימינו. השחקנים החלו את המשחק עם אבני המשחק מחוץ ללוח, והשתמשו בשלוש קוביות ולא בשתיים.

השש בש היה פופולרי מאוד במזרח התיכון, איפה שאנחנו גרים, ועד היום הוא נקרא בעברית ובערבית באותו השם. פירוש השם שש בפרסית וחמש בטורקית.

באמצע שנות ה-60 של המאה הקודמת, ממש לפני 60 שנה, אציל רוסי בשם אלקסיס אובולנסקי ייסד תחרויות בינלאומיות בשש בש, והמשחק הפך פופולרי במקומות רבים ברחבי העולם.

[מוזיקה]

במהלך השנים התפתחו משחקים שדימו אסטרטגיה בשדה הקרב. כפי הנראה, מאחד מהם נולד משחק השחמט.

בהודו שיחקו משחק בשם צ'טורנגה, ארבעה חלקים. ארבעת החלקים היו חילות בצבאות הודו: פרשים, חיל רגלים, מרכבות ופילים. ייתכן והמשחק ההודי התבסס על משחק סיני קדום בשם "משחק הפילים", שיינג צ'י.

אין אנו יודעים בדיוק את החוקים של צ'טורנגה, אך השחקן שלכד את כל הכלים ותפס את המלך, ניצח.

עם השנים הגיע המשחק לפרס, ושם השתנה והפך למשחק השחמט, "מארב למלך".

גם באירופה נולדו משחקי אסטרטגיה, ובגרמניה למשל נוצר משחק בשם טאפל, שכנראה דימה מתקפה של ויקינגים. על השחקן היה לעצור את הויקינגים כדי שלא יפלשו לאזורו. זה היה קשה מאוד, כי השחקן צעיר והויקינגים בטח היו גדולים כאלה. אה, אה, לעצור את הויקינגים במשחק. אה, כן, במשחק קופסה. לא, זה לא היה מפחיד. זה היה משחק רגיל. מה אתם, דאגתם? לא, ראיתי שככה נבהלתם. לא, אין מה להיבהל, אין מה להיבהל, הכל בסדר, הכל בסדר.

משחק נוסף שאולי אתם מכירים הומצא בסין לפני כאלף שנים, משחק הדומינו. כיום המשחק כולל 28 אבנים, ועל כל אבן שני מספרים המופרדים בקו. המשחק הגיע לאירופה במאה ה-18, לפני כ-300 שנה בלבד, ומשם עשה את דרכו לדרום אמריקה וגם לצפון אפריקה.

יש כל מיני גרסאות שונות למשחק, שנקראות גרסת המשיכה, גרסת הבלוק, גרסת הבינגו, וגם דומינו הטלפון, בו סופרים נקודות, והמנצח הוא מי שיגיע בדיוק ל-51 נקודות.

משחק הדמקה, שאתם בטח מכירים, נחשב לאחד המשחקים העתיקים בעולם.

לוח, הדומה ללוח דמקה, נמצא באוּר, בעיראק של ימינו, והוא מתוארך לשנת 3000 לפני הספירה. זאת אומרת, בן בערך 5, 000 שנה.

גם במצרים העתיקה נמצאו לוחות דמקה, וחלקם נקברו בקברי הפרעונים, מה שמלמד שמלכי הפרעונים במצרים שיחקו דמקה.

פרעה: מי רוצה לשחק נגדי דמקה?

משה: אני מוכן.

פרעה: מי אתה?

משה: אה, משה.

פרעה: איזה שם מוזר. חבל שלא קוראים לך תות אנך אמון, זה שם רגיל לגמרי.

משה: אוקיי, הנה, אני מתחיל, זזתי לפה.

פרעה: הנה, גם אני זזתי.

משה: הנה, זזתי עוד פעם.

פרעה: הנה, גם אני זזתי.

משה: אה, איזה יופי. הנה, דילגתי מעליך, אחת, שתיים, שלוש, תן לי מלכה.

פרעה: אה, אני המלך פה, אין פה מלכה.

משה: אבל הגעתי לסוף, יש לי מלכה, תן לי מלכה.

פרעה: מה, יש רק מלך, פה, פה יש רק מלך.

משה: נו כבר, אני רוצה מלכה.

פרעה: שומרים, השליכוהו לִיאור.

משה: מי זה ליאור, אדוני המלך?

פרעה: לא יודע, זה מה שכתוב פה, אני מקריא מהדף.

משה: תראה לי רגע, תראה לי. לא, לא לִיאור, לַיאור, ליאור צריך להשליך אותי, בולבול.

פרעה: אה, תודה משה. ליאור.

משה: אדוני המלך, חבל, ממש חבל, הבאתי לך משה בתיבה.

פרעה: מה זה?

משה: זאת נקניקייה כזאת, בתוך בצק פריך. אתה רוצה לטעום?

פרעה: נו, בוא נטעם. הממ, זה טעים, משה בתיבה. טוב, משה, יאללה, עוד משחק, יאללה. אני בלבנים. אוי, טעים המשה בתיבה הזה.

משה: תודה, פרעה, תודה רבה.

יובל: שם המשחק דמקה מגיע אלינו מצרפתית. פירוש המילה "דם" הוא גברת, והכוונה למלכה. משחק הדמקה הפך פופולרי באירופה, וספרים רבים נכתבו עליו. גם לדמקה יש גרסאות שונות. למשל דמאו, משחק שבו מסדרים את החיילים בצורה של טרפז. במשחק הדמקה הקנדית, הלוח הרבה יותר גדול, ולכל שחקן 30 חיילים. זה כמו דמקה, רק שלכל שחקן יש חמש שורות שלמות של חיילים.

יובל [מבטא צרפתי]: או, איך אני אוהב דמקה קנדי. שנה אני כבר משחק באותה המשחק, זה 30 חיילים, זה המון זמן. קופץ, חוזר, קופץ, הולך, זה הרבה הרבה זמן משחק. מתי זה כבר ייגמר, הדמקה הזאת? אוי, זה ארוך מאוד, ארוך.

יובל: הגרסה הטורקית של דמקה נקראת דאמה, ומשחקים אותה ברחבי המזרח התיכון. את החיילים מסדרים בשתי שורות בלבד, והחיילים נעים בקו ישר ולא באלכסון.

נסו לשחק את אחת הגרסאות הבינלאומיות של דמקה, אולי תגלו שזה אפילו טוב יותר מדמקה רגילה.

מוזיקה, רחל, תני לנו קצת מוזיקה.

בסין וביפן יש משחק פופולרי בשם גו. משחקים בו בעזרת לוח שעליו מסומנת רשת של 19 קווים רוחביים ואורכיים, ו-361 אבני משחק בצבע שחור ולבן. מעניין אם הם סופרים כל פעם את האבני משחק לפני שמתחילים.

המשחק הגיע למערב רק לפני כמאה שנים, והוא נחשב עד היום לשחמט של המזרח. בעבר נהגו ללמד כל ילד בסין ארבעה דברים עיקריים: אמנות הכתיבה, ציור, נגינה ומשחק הגו.

בארצות המערב רבים מהתושבים הם נוצרים, ונאסר עליהם במהלך השנים לשחק משחקי מזל, כי כמרים ואנשי דת טענו כי משחקים שכאלו יעשו נזק לדור הצעיר.

באמצע המאה ה-19, המסתיימת בשנת 1900, נוצר משחק בשם "אחוזת העושר" שהיה מיועד לקהל נוצרי. במשחק היו צריכים לעבור 56 משבצות, ולעשות דברים טובים כדי להגיע למשבצת הסיום, לגן עדן. המשחק היה יקר מאוד, והיה מיועד בעיקר לעשירים.

במהלך השנים, העולם המערבי, שאנחנו חלק ממנו, חווה צמיחה כלכלית. מפעלים רבים הוקמו, נבנו בניינים, ואנשים החלו לחשוב כיצד להשיג כסף. אבל היו גם כאלה שרצו להזהיר מפני התנהגות לא מוסרית, התנהגות שבה לא מכבדים אנשים אחרים. אחת מהאנשים הללו הייתה ליזי מאגי.

ליזי מאגי עבדה במשרד דואר. היא המציאה פטנט כדי לאפשר לנייר לעבור בקלות במכונת כתיבה, והיא נהגה לכתוב להנאתה סיפורים קצרים ושירים. היא גם עבדה כעיתונאית במשך תקופה קצרה.

ליזי האמינה שבכל חברה יש עשירים ועניים, ושצריך ליצור מנגנון שבו לא יהיה מישהו עשיר מדי או עני מדי. היא החליטה להמציא משחק כדי ללמד אנשים על כלכלה ועל כסף.

המשחק שוחק על לוח מרובע, שבו היו משבצות שונות שייצגו רחובות, חברות הרכבות, חברות תעשייה, בית מחסה לעניים, בית סוהר, ובכל פעם ששחקנים עברו את אחת הפינות, הם זכו במאה דולרים מכסף המשחק.

אולי זה כבר נשמע קצת מוכר, נכון?

בתחילה שיחקה ליזי רק עם חבריה, אולם בשנת 1903 היא הוציאה פטנט על המשחק שנקרא "משחק בעלי הבית". המשחק נועד להדגים את ההשפעות השליליות של מונופול, גוף ששולט על תעשייה מסוימת או על שטחים שלמים לגמרי לבדו. המשחק הראה כיצד באותם ימים לאנשים עשירים היה קל להפוך עשירים יותר, ואילו לעניים היה קשה מאוד להתקדם.

כ-30 שנה לאחר מכן, אדם בשם צ'ארלס דארו יצר משחק דומה ורשם עליו פטנט. הוא קרא למשחק "מונופול". במהלך השנים התגלה כי דארו גנב את המשחק מליזי מאגי, וכך הושב לה הקרדיט שהייתה ראויה לו, אך היא לא זכתה לכסף הגדול שאותו הרוויח דארו.

ליזי המציאה משחק נוסף בשם "יום המציאה", בו קונים מתמודדים אחד נגד השני בחנות כלבו גדולה, וגם משחק אסטרטגיה בשם "אנשי המלך".

בשנות ה-40 של המאה הקודמת, לפני כ-80 שנה, החל עידן הזהב של משחקי הקופסה. באותם ימים היה זול יותר להדפיס ולייצר משחקים בכמות המונית, וכך הם הפכו זולים יותר, ואנשים רבים יכלו לרכוש משחקי קופסה.

משחקים רבים שיצאו לאור הפכו פופולריים, כמו המשחק "רמז", או Clue באנגלית. במשחק משתתפים עוברים מחדר לחדר על הלוח כדי לפתור תעלומה.

כמה שנים מאוחר יותר יצא לאור המשחק Risk, או "סיכון", שבו כל משתתף בונה צבאות ומנסה לכבוש את העולם. אני מאוד אהבתי את המשחק הזה, ושיחקתי בו הרבה כשהייתי צעיר.

בשנות ה-70 של המאה הקודמת, הומצא משחק בשם "מבוכים ודרקונים". זהו למעשה משחק תפקידים שבו המשתתפים עוטים על עצמם דמות בדיונית ויוצאים למסע בעולם הפנטזיה. לכל דמות יש תכונות שונות, הם חזקים במשהו אחד וחלשים במשהו אחר, ומנחה המשחק מנווט את השחקנים, שנאלצים לפתור חידות, להתמודד עם אתגרים ואפילו עם מלכודות. המשחק משוחק בעזרת לוח קטן וקוביות, ובעזרת ספרים שעוזרים להסביר מה לעשות בכל מצב.

משנת 2014 המשחק צבר פופולריות רבה, וכיום עושים בו שימוש כדי לעזור לילדים עם אוטיזם להיפתח וללמוד כישורים חברתיים, ולעזור לילדים אחרים להירגע. גם מבוגרים ומפורסמים רבים משחקים במשחק הזה כדי לשבור את השגרה, להירגע קצת בסוף היום.

[מוזיקה]

בישראל, לפני כמה עשרות שנים, לכל ילד היה משחק קופסה אחד או יותר, כי לא הייתה טלוויזיה ולא היה מחשב. מה עושים כשמשעמם? משחקים מונפול, שנקרא פעם ריכוז, או דמקה, או שחמט, או סולמות וחבלים, או משחק אחר.

באותם ימים היה משחק שנוצר בעקבות ספרו של ז'ול ורן, "מסביב לעולם ב-80 יום", ומשחק בשם "ירושלים של זהב", בו מטיילים ומכירים את ירושלים. היו גם משחקי קופסה רבים העוסקים במלחמה, שיצאו לאור לאחר מלחמת ששת הימים.

היה גם משחק בשם "מסעות המלך שלמה" ובו הרפתקאות מימי התנ"ך, משחק קופסה שעסק בכדורגל ונקרא "שער אל אל ישראל", משחקי חידות כמו "128 מי יודע", משחקים שנוצרו בעקבות ספרים פופולריים, כמו קופיקו, צ'יפופו, חסמבה ועזית הכלבה הצנחנית, וגם משחקים שעסקו בעולם האגדות ודמויות מצוירות.

באמצע שנות ה-90, לפני כ-30 שנה, יצא לאור משחק בשם "המתיישבים של קטאן". יצר אותו שינן גרמני בשם קלאוס טויבר, שנהג ליצור משחקים כתחביב, בזמנו החופשי. המשחק הופץ בתחילה בגרמניה ובארצות הברית, ובשנת 2008 תורגם גם לעברית.

זהו אחד ממשחקי הלוח הפופולריים ביותר בעולם, שני אולי רק למונופול, והוא תורגם לעשרות שפות. במשחק המשתתפים בונים ערים ודרכים, נלחמים על משאבים, וכולם צריכים להיזהר מהשודד.

המשחק הזה הפך לאחד המשחקים הפופולריים בעולם, ובישראל יש אפילו אליפות קטאן שנתית. לילדים צעירים יותר יש את גרסת הקטאן ג'וניור.

ואתם יודעים, אפילו כתבתי שיר על המשחק הזה. באמת, באמת. הנה, זה הולך כך:

מי יבנה יבנה בית בתל אביב?

מי יבנה יבנה בית בתל אביב?

אנחנו החלוצים נבנה את תל אביב.

הבו חומר ולבנים, חיטה וגם עצים.

תנו לנו גם צמר רך, זהירות, שודד תברח.

איפה איפה האביר, נבנה ישוב או עיר.

אהבתם? לא?

לקראת סוף שנות ה-90 האינטרנט הלך וצבר תאוצה, ומשחקי לוח רבים עברו למחשב.

גם כיום ניתן לשחק בקלות משחקים כמו מונופול או ריסק נגד שחקנים מכל רחבי העולם, באמצעות המחשב. פעם אם מישהו היה עסוק, או לא עניין אותו לשחק איתך מונופול, לא יכולת לשחק. אולם כיום אפשר לשחק מתי שרוצים.

מצד שני, אין כמו לשבת מול אנשים אמיתיים, להתבדח, לראות פרצופים אמיתיים, לדבר בעברית, כך שאם אפשר לשחק במשחק לוח נגד אנשים אמיתיים, זה תמיד עדיף.

לפני כמה שנים הופיעו אתרי אינטרנט שעוסקים בגיוס המונים. אם יש לכם רעיון טוב, אנשים יכולים להשקיע ברעיון שלכם, וכך אתם יכולים להוציא לאוויר העולם ספר או משחק, בעזרת אנשים שתורמים לפרויקט שלכם.

אחד האתרים האמריקאים הפופולריים נקרא קיקסטארטר, ובעזרתו יצאו לאוויר העולם משחקי קופסה רבים.

אם פעם הייתם צריכים להמציא משחק, להדפיס אותו, ואז לקוות שהוא ימכור, היום אתם יכולים לדעת אם הוא יהיה פופולרי עוד לפני ההדפסה.

חלק מהמשחקים שעלו לאתר גייסו מיליוני דולרים תוך כמה שבועות בלבד. מה שמלמד אותנו שאנשים עדיין רוצים לשחק משחקי קופסה חדשים ומעניינים.

אם בעבר חשבו שהאינטרנט יביא לסופם של משחקי הקופסה, הדבר התברר כטעות.

בעתיד הקרוב, כפי הנראה נפגוש עוד ועוד משחקי קופסה מעניינים וייחודיים. ייתכן וחלק מהמשחקים יהיו משולבים טכנולוגית. אולי יהיו משחקים בהדמיות מיוחדות, או הולוגרמות שידברו איתנו, ואולי דווקא נמשיך לשחק במשחקי קופסה פשוטים, עם קלפים וקוביות, ובלי מסכים.

אז חפשו לכם איזה משחק קופסה מגניב, משהו שממש כיף לשחק. אולי גם אתם תהיו אלופים ליום אחד.

מחקר, כתיבה, קריינות, וקנה בית בתל אביב ב-200 שקלים: יובל מלחי.

עריכת לשון ותקועה במבוך עם דרקון: דינה בר מנחם.

עריכת סאונד, מיקס, ואלופת מצרים העתיקה בדמקו: רחל רפאלי. מה זה דמקו?

הפקה והאנשים שהמציאו את המשחק "לדבר כמו דג": ניר גורלי, טל ניסן ורני שחר.

אני יובל מלחי.

היסטוריה לשחקנים ושחקניות.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

2 views0 comments

Comments


bottom of page