בעיר העתיקה בירושלים ישנו סולם בין 200 שנה שאסור להזיזו. למה? זה קשור למלחמה בשם מלחמת קרים שהחלה בגלל מריבה בירושלים...
תאריך עליית הפרק לאוויר: 03/07/2019.
קריין: כאן עוד. להתחבר לידע, בכל זמן שתרצו.
[מוזיקת פתיחה]
היסטוריה לילדים עם יובל מלחי.
מלחמת העולם הראשונה ראשונה.
מלחמת קרים.
אם תלכו בעיר העתיקה של ירושלים, תתקלו במבנה מפואר, שעל אחד מחלונותיו שעון סולם עץ קטן. לא ברור מי הניח אותו שם, ומתי, אך משערים שהסולם הזה ניצב כך כבר 250 שנה. הסולם הזה נמצא שם היום, וישאר שם עוד זמן רב, כי אסור בשום פנים ואופן להזיז אותו.
למה?
[מוזיקה]
הסולם הזה נשען על אחד החלונות של "כנסיית הקבר". לפי האמונה הנוצרית, ישו נצלב ונקבר במקום הזה, שבו ניצבת כעת הכנסייה. לכן היא נקראת "כנסיית הקבר הקדוש", ובקיצור, "כנסיית הקבר".
ב-2,000 השנים האחרונות, הנצרות הלכה והתפשטה, והתפצלה לכמה זרמים. לכל זרם מנהגים ייחודיים לו, ואין הסכמה בין הזרמים על סדרי הפולחן - עבודת האל בכנסייה. לכן בכנסיית הקבר, נשמרים מנהגים בני מאות שנים, שאסור לחרוג מהם.
כל חריגה, הכי קטנה, אפילו הזזה של סולם ממקומו, עלולה להוביל להגברת המתיחות. ואפילו, כמו שקרה לפני כ-150 שנה, למלחמה, של ממש.
[מוזיקה]
לאורך ההיסטוריה, השלטון בארץ ישראל עבר מיד ליד. מהיוונים לחשמונאים, מהרומאים לביזנטים, מהמוסלמים לצלבנים ועוד.
לפני כ-150 שנה, הייתה בארץ ישראל האימפריה העות'מאנית ובראשה עמד אז הסולטאן הטורקי, אבדילמג'יט הראשון. מעניין אם אימא שלו הייתה קוראת לו ככה, לבוא לשולחן.
אמא של אבדילמג'יט: אבדילמג'יט הראשון, בוא לאכול, האוכל עוד רגע… לא משנה, הוא התקרר, אני אחמם אותו עוד פעם. אבדילמג'יט… איזה שם ארוך נתתי לו, מה זה השם הארוך הזה…[ממלמלת]
באותה עת, שלחו בקשה אל הסולטאן, שיאפשר לערוך שיפוצים בכנסיית הקבר. את הבקשה הגישו הנוצרים האורתודוקסים, כלומר, מאמינים מזרם אחד של הנצרות. כשהסולטאן נעתר לבקשתם, התרעמו הנוצרים הקתולים, המשתייכים לזרם אחר של הנצרות.
מדוע להם מרשים, ולנו לא?
הקתולים דרשו מהסולטאן, שיתיר גם להם לסדר את הכנסייה, לפי הסדר המקובל עליהם. הנוצרים האורתודוקסים, לא היו מוכנים לשמוע על זה. המתיחות בין הקתולים לאורתודוקסים, הלכה וגברה, והגיעה עד לתגרות ידיים, או מכות, בין הנזירים.
[מוזיקה]
נזיר א': מה פתאום צבע כתום אפרסק? חשבנו לצבוע בצבע לימון אוורירי או, או טורקיז חיוור.
נזיר ב': מה פתאום, חום חולי? זה, זה לא צבע. נצבע את זה בכחול חמקמק וזהו.
נזיר א': בוא הנה, עזוב את מניפת הצבעים שלי.
נזיר ב': בוא הנה תתן לי את זה חזרה!
נזיר א': תן לי את הצבעים!
נזיר ב': בוא הנה! [צועקים ונכנסים איש בתוך דברי חברו]
מריבה מקומית, בין נזירים, בכנסייה אחת בעיר ירושלים. מה כבר יכול לקרות? המריבה הזאת, כך מסתבר, הייתה הניצוץ שהבעיר חבית נפץ.
[מוזיקה]
לפני 150 שנה, שלטו בעולם אימפריות. האימפריה הבריטית, שחלשה על רבע מארצות העולם. האימפריה הצרפתית, שגם לה היו מושבות רבות מעבר לים: האימפריה הרוסית, האימפריה העות'מאנית, האימפריה האוסטרו-ההונגרית, הקיסרות הגרמנית ועוד.
זה היה עולם שניהלו אימפריות, שגם התחרו זו בזו. וכל אחת מהן שאפה להרחיב את השטח הנתון בשליטתה.
אף שהן התחרו זו בזו, הן ידעו גם לשתף פעולה זו עם זו. כאשר היה נראה, שאימפריה אחת צברה עוצמה ניכרת, ואיימה על אימפריות אחרות, קמו נגדה אותן אימפריות, וחברו יחד כדי להחליש אותה.
האימפריות ניסו לפתור את הבעיות שלהן, בעזרת מערך דיפלומטי. שיחות במקום מכות. הם קראו לשיטה החדשה: "הקונצרט האירופי".
[מוזיקה קלאסית]
אבל עד מהרה, החלו הכלים ב"קונצרט האירופי" לזייף.
[מוזיקה קלאסית מסתיימת בזיוף]
המריבה על כנסיית הקבר בירושלים, שהחלה כמריבה קטנה, התפתחה למימדים בינלאומיים. רוסיה התייצבה לצד הנצרות האורתודוקסית, ובראשה הצאר או הקיסר ניקולאי הראשון. לצד הנצרות הקתולית ניצבה צרפת, ובראשה הקיסר נפוליאון השלישי, אחיינו של נפוליאון בונפרטה המפורסם. הסולטאן הטורקי שבאימפריה שלו שכנה ירושלים, ניצב לפתע בין ניקולאי לבין נפוליאון השלישי, בין רוסיה לצרפת, שתי מעצמות גדולות וחזקות שהציגו לו דרישות הפוכות.
נפוליאון השלישי: [מבטא צרפתי] אדון סולטאן, אתה חייב לתמוך בי, בצרפתי, ובנוצרים הקתולים.
הצאר ניקולאי הראשון: [מבטא רוסי] שטויות, אני ניקולאי ראשון, אני אומר, צריך לתמוך בנוצרים אורתודוקסים. יעשו שיפוץ, כמו הם רצים.
נפוליאון השלישי: אתה לא תגיד, אני נפוליאון, נפוליאון השלישי, אני יותר חשוב ממך.
הצאר ניקולאי הראשון: אני ניקולאי ראשון, אתה השלישי. [צוחק] אתה בכלל נפוליאון, ומה זה זה, יש לך שם של גבינה.
נפוליאון השלישי: ואתה? אתה ניקולאי, וואי וואי וואי, גם כן שם לא משהו.
הצאר ניקולאי הראשון: אני אומר אותך, אדון סולטאן, אתה תקשיב לרוסיה, או שיהיה בעיות גדולות גדולות.
נפוליאון השלישי: אדון סולטאן, צרפת יותר חשובה. אתה מקשיב צרפת לרוסיה.
הצאר ניקולאי הראשון: הסולטאן יקשיב לרוסים.
נפוליאון השלישי: הסולטאן יקשיב לצרפתים.
הצאר ניקולאי הראשון: רוסים!
נפוליאון השלישי: צרפתים!
הצאר ניקולאי הראשון: רוסים!
נפוליאון השלישי: צרפתים!
הצאר ניקולאי הראשון: רוסים, רוסים!
נפוליאון השלישי: צרפתים, צרפתים!
הסולטאן לא ידע מה לעשות, והחליט להקים ועדת חקירה. לבסוף, הוא נענה לדרישות של הצרפתים. הרוסים זעמו על ההחלטה והחליטו לצאת למלחמה, להגנה על זכותם של הנוצרים האורתודוקסים על המקומות הקדושים בארץ ישראל.
או, כך הם לפחות הכריזו…
המריבה על המקומות הקדושים הייתה למעשה רק העילה למלחמה. המעצמות האירופיות צפו במשך שנים בהתפוררות איטית של האימפריה העות'מאנית, טורקיה של ימינו.
[מוזיקה]
מצבה הכלכלי היה בכי רע, הצבא שלה היה מיושן והיא איבדה שטחים רבים שהיו בשליטתה. היה ברור שהאימפריה העות'מאנית עתידה להתמוטט ומנהיגי אירופה עסקו בלי הרף במה שהם כינו "השאלה המזרחית".
מה יקרה לשטחים במזרח התיכון?
כיצד יחולקו שטחי האימפריה העות'מאנית כשהיא תתמוטט?
מי ממעצמות אירופה תשתלט על השטחים הללו?
כל אחת מהמעצמות, רצתה לספח לעצמה כמה שיותר שטחים. אבל באותה המידה, כל אחת מהמעצמות רצתה גם למנוע מהאחרות לקחת אותם לעצמה. לכן למעשה, לא הייתה תשובה טובה לשאלה מה יקרה עם שטחיה של האימפריה העות'מאנית. במצב הזה, היה עדיף לכולם שהאימפריה העות'מאנית פשוט תמשיך להתקיים.
זה קצת מזכיר את הסולם ההוא שאסור להזיז, כולם מבינים שזה סידור משונה. אבל ממשיכים לשמור עליו, פשוט כי לא מצליחים להגיע לסידור אחר.
מוכר שטיחים: [מבטא אמריקאי] שלום. אני שמעתי, אתה מדבר פה על שטחים. אני הגעתי בדיוק בזמן, ואני רוצה להציע לך שטחים. כמה שאתה צריך, לא לריב, פשוט לא צריך לריב.
יובל: מה? מה זאת אומרת יש לך שטחים, כמה שאני צריך? אני מספר פה על מלחמה שהתרחשה לפני המון זמן, איזה 150 שנה. מה זה קשור ה… השטחים?
מוכר שטיחים: אתה אמרת שאתה רוצה שטחים. אז אני, אתה מדבר שטחים? אני יש שטחים. יש לי שטחים פרסים, יש לי שטחים טורקים, יש לי שטחים מ… מ… מסין.
יובל: רגע, אתה…אתה אומר שטחים, אתה מתכוון שטיחים.
מוכר שטיחים: oh yeah, שטיחים, שטיחים. איזה שטיחים, שטחים, זה כמעט אותו דבר, יש לי באמת שטיחים מכל העולם.
יובל: לא, לא, סליחה, אנחנו באמצע פרק פשוט, ואני חייב לחזור… פעם אחרת, תודה רבה.
מוכר שטיחים: Alright. Yee ha!
בקיץ 1853, פלש הצבא הרוסי לצפון האימפריה העות'מאנית, באזור רומניה של ימינו.
[מוזיקה]
הסולטאן הטורקי מהר להכריז מלחמה על רוסיה. הצאר הרוסי שלח אוניות מלחמה שהטביעו את האוניות של הסולטאן. [קול התנפצות גלים]
בריטניה וצרפת חששו מנפילת האימפריה העות'מאנית לידי הרוסים, וחשו מיד לעזרתו של הסולטאן. אמנם הן עצמן רצו להשתלט על שטחים שבשליטתו, אבל יותר מכך, הן רצו למנוע מרוסיה להשיג אותם.
כך, האימפריה העות'מאנית, שנחשבה לחלשה במיוחד, קיבלה את הסיוע שהייתה זקוקה לו כדי לעמוד מול האימפריה הרוסית, שנחשבה לחזקה ממנה בהרבה.
בריטניה וצרפת שלחו אוניות מלחמה לקונסטנטינופול, בירת האימפריה העות'מאנית, כיום העיר איסטנבול. האוניות עשו את דרכן בים התיכון, והגיעו אל הים השחור, המפריד בין רוסיה לטורקיה.
האוניות המשיכו להפליג צפונה, אל עבר בסיס הצי הרוסי, שנמצא בחצי האי קרים. באזור זה פרצו הקרבות בין האימפריות, ומשום כך המלחמה נקראת "מלחמת קרים".
[המוזיקה נעצרת בחריקה]
רגע, אבל מה זה 'חצי אי'?
זה אי קטנצ'יק כזה?
כזה - 'אני לא אי גדול. [קול עבה] אני חצי אי, אני קטן'. [קול דק]
לא, לא בדיוק. חצי אי הוא לשון יבשה, החודרת לים, ומוקפת מים כמעט מכל צדדיה, ולכן היא מכונה חצי אי. בלטינית זה נקרא פֵּנִינְסוּלָה, חיבור של המילים 'כמעט' ו'אי'.
אתם יכולים לחשוב על זה כך: הוציאו את הלשון שלכם החוצה. עכשיו הלשון בחוץ, כן. (אומר כשהלשון שלו בחוץ והדיבור בלתי מובן בשל כך) תדמיינו שמסביב ללשון הכל מים, יש ים, הכל ים מסביב ללשון שלכם, אבל הלשון מחוברת לפה שהוא כמו יבשה. אז הלשון שלכם היא לא ממש אי, היא כמעט אי.
משחר ההיסטוריה האנושית, אנו יודעים על אין ספור מלחמות. אז מדוע מכל המלחמות, בחרתי לספר לכם דווקא על מלחמת קרים?
מפני שהמלחמה הזאת [בהדגשה] הייתה קצת אחרת, והיא גם נקראת "המלחמה המודרנית הראשונה".
מלחמת קרים הייתה בשנים 1853 עד 1856, והיא הייתה המלחמה הראשונה שבה השתמשו באמצעים טכנולוגיים, דוגמת הטלגרף, מנוע הקיטור, צילומים בשדה הקרב והרכבת.
[מוזיקה קצבית]
במלחמות שקדמו לזאת, עבר זמן רב, עד שידיעות הגיעו מרוסיה לצרפת ומשם לאנגליה, ועתה השתמשו בטלגרף, מכשיר להעברת מסרים למרחקים גדולים.
במלחמת קרים כבר היה אפשר להעביר מידע משדה הקרב לאנגליה בתוך יומיים בלבד, ואחריה כבר היה אפשר להעביר מידע ממקום למקום בתוך כמה שעות. היה מפתיע לגלות מה קורה ממש עכשיו בשדה קרב שהיה מרוחק אלפי קילומטרים מהבית.
מלחמת קרים הייתה גם המלחמה הראשונה שצולמה, ושצילומים ממנה פורסמו בעיתונות.
סיקור המלחמה באמצעי התקשורת הוביל לכך שדעת הקהל במדינות הלוחמות השתנתה מתמיכה במלחמה, לביקורת חריפה על ההנהגה שהובילה למלחמה וגרמה בזה לאבדות רבות.
זו הייתה גם מלחמה שבה הרפואה הצבאית קפצה את אחת הקפיצות החשובות בתולדותיה, ובזכותה ניצלו חייהם של אנשים רבים.
אני מספר על כך בפרק על פלורנס נייטינגייל, מהעונה הראשונה של "היסטוריה לילדים".
מכל הערים הרוסיות לחוף הים השחור, העיר סֵבַסְטוֹ֫פּוֹל הייתה החשובה ביותר, משום שבה שכן הנמל הראשי של הצי הרוסי.
מנמל סבסטופול יצאו אוניות מלחמה שתקפו את האימפריה העות'מאנית. הבריטים והצרפתים תכננו לכבוש את העיר בתוך שלושה חודשים. מאות אלפי חיילים צרו על העיר, אבל היא הייתה מבוצרת היטב.
הרוסים חיזקו את החומות שהקיפו את העיר, והציבו בראשיהן תותחים. הרוסים הגנו על העיר בחירוף נפש, והתוקפים לא הצליחו לחדור לתוכה.
לכן החליטו התוקפים הבריטים והצרפתים להטיל עליה מצור, כלומר, לסגור את דרכי הגישה לסבסטופול, עד שיושביה יניפו דגל לבן, כלומר, ייכנעו.
הכוחות הרוסים היו ערוכים למצור ארוך, הם לא חששו. אבל הבריטים והצרפתים שהטילו את המצור, חששו שהוא יימשך זמן רב, מה שיגרום להם להיקלע לחורף הרוסי הקשה.
הם החליטו לפעול בזריזות ולהפעיל את יחידות הפרשים הקלים, חיילים שרוכבים על גבי סוסים, בלי הרבה ציוד או מיגון שעשויים להכביד על הסוס במרוצתו.
יחידת הפרשים הקלים, נקראה "החטיבה הקלה", או "הבריגדה הקלה". והיא הפכה לסמל של מלחמת קרים, בזכות המתקפה שהתרחשה ב-24 באוקטובר 1854.
[מוזיקה]
באותו היום, קיבל הלורד קרדיגן, שפיקד על הבריגדה הקלה, הוראה לתקוף את העמדות הרוסיות.
אבל משהו השתבש. ההוראה נוסחה באופן מעורפל, או שאולי לא הובנה כראוי. הלורד קרדיגן הוביל 600 פרשים בריטים להסתערות, לא על עמדות שבכל אחת מהן היו רק כמה חיילים, אלא על כוח רוסי אדיר של 20 אלף חיילים, שהיו מצוידים בתותחים כבדים.
לימים נודעה המתקפה הזאת בשם "הסתערות הבריגדה הקלה", הקרב היה אבוד מראש, ויותר ממאה חיילים נהרגו וכמאתיים נפצעו או נפלו בשבי.
למעשה, הסתערות הבריגדה הקלה הייתה טעות, ולא הייתה לה שום חשיבות צבאית. בעזרת הטלגרף הגיעו לבריטניה דיווחים מהחזית במהירות, ולא חודשים לאחר מכן, כפי שהיה נהוג לפני מלחמת קרים.
אנגלים רבים הזדעזעו מהתיאורים הקשים, עזבו הכל והחלו להגיע לאזורי הקרבות כדי לעזור לחיילים הפצועים. אחרים החלו לכעוס מאוד על המפקדים ששלחו את החיילים לקרבות סתמיים שכאלה.
הטלגרף הומצא שנים אחדות לפני כן. הוא איפשר להעביר מסרים למרחקים ארוכים בעזרת כבלים, בשפת הצפנה שנקראה "מורס", על שם מי שהמציא אותה.
השפה הזאת הייתה דרך לקודד צפצופים. צפצוף קצר וצפצוף ארוך [השמעת הצפצופים] היו האות א', צפצוף ארוך ושלושה צפצופים קצרים [השמעת הצפצופים] היו האות ב' וכך היו סימנים לכל האותיות.
אנשים למדו להעביר שדרים במורס במהירות. אני למשל אלוף במורס, הנה תראו [ברקע: צפצופי מורס]. אוקיי, אז מה שהם אומרים פה זה פשוט מאוד:
'גבינה בוא הביתה'. [צפצופים]
'כלב ירח ארוך במקפיא'. [צפצופים]
'האגוזים אכלו את סבתא'. [בקול מהוסס]
הממ? כנראה אני לא ממש טוב בזה.
הקור העז ששרר באזור הקרבות, גרם לבריטים לפנות ליצרני טקסטיל, כלומר בדים וביגוד, ולבקש מהם לתפור בגדים חמים לחיילים. יצרני הטקסטיל ייצרו סוודר חם במיוחד ונתנו לו את שמו של מפקד הבריגדה הקלה, הלורד קרדיגן.
ומאז ועד היום קרדיגן באנגלית הוא שם נרדף לסוודר שנסגר מקדימה בעזרת כפתורים. יש לכם אחד כזה?
[מוזיקה]
מלחמת קרים הייתה המלחמה הראשונה שדיווחו בה לציבור על הקרבות כמעט בזמן התרחשותם. הכתבות בעיתונים סיפרו מה ארע בחצי האי קרים יום לפני צאת העיתון וצרפו תמונות של ציירים מקומיים שאיירו את התיאורים שנשלחו משדה הקרב. מספר ציירים נשלחו ממש לאזור הקרבות ואיוריהם נשלחו בספינות לאנגליה.
אם בעבר הציבור הבריטי לא היה מודע למה שקורה לחיילים שנשלחו להילחם בשמו, במלחמת קרים הבריטים קיבלו דיווחים בזמן אמת והתמונות המחישו את אימת המלחמה ואת התנאים הקשים שהחיילים היו נתונים בהם.
בעקבות הדיווחים והתמונות הפסיקו הבריטים לתמוך במלחמה והחלו להתנגד לה. הם אף החליפו את ממשלתם, שנתפסה האחראית למלחמה המיותרת.
גם הסתערות הבריגדה הקלה נכנסה להיסטוריה כסמל לגבורת הלוחמים, אולם, הפכה גם לסמל של אי ההיגיון שבמלחמה. של הקלות שבה מפקדים שולחים חיילים למות לשווא, בלי להבין הבנה מלאה את ההוראות והפקודות.
בעקבות הדיווחים בעיתונות הבריטית על הקרבות, הונצחה הסתערות הבריגדה הקלה בשיר אנגלי מפורסם של המשורר אלפרד לורד טניסון.
תרגמתי עבורכם בית אחד מהשיר:
"קדימה החטיבה הקלה, ואחד לא נבהל.
אך לא ידע החייל כי מישהו טעה, כי מישהו לא ענה.
לחיילים, אסור לשאול למה, או להגיד, טעות.
הם צריכים לעשות ולמות.
לתוך עמק צלמוות רכבו 600 פרשים".
[מוזיקה]
לבסוף הצליחו הבריטים והצרפתים להכניע את הרוסים, אבל תחושת הכישלון ליוותה את כל המדינות. חיילי כל המדינות הלוחמות סבלו ממחלות, מקור, ומרעב. הם חיו בתנאים לא היגיינים, ובעוד כמאה אלף אנשים נהרגו בקרבות, קרוב לחצי מיליון מתו ממחלות.
הכישלונות בשדה הקרב העיבו על מצבו הנפשי של הצאר הרוסי ניקולאי הראשון, והוא הלך לעולמו בזמן המצור על סבסטופול.
הכתר עבר לבנו, אלכסנדר השני, שחזה בנפילתה של העיר לאחר שנה שלמה של מצור. הוא החליט לסיים את המלחמה, ושנה וחצי לאחר תחילת הקרבות, בחודש מרס, 1856, הסתיימה המלחמה בהסכם שלום.
רוסיה ויתרה על שטחים שכבשה, והתחייבה לא לפגוע באימפריה העות'מאנית, ואילו הסולטאן הטורקי מצידו הבטיח לשמור על זכויותיהם של הנוצרים האורתודוקסים במקומות הקדושים בארץ ישראל.
המצב חזר לקדמותו. העולם ראה מאות אלפי הרוגים במלחמה הארורה הזאת, שבסיומה לא השתנה דבר.
[מוזיקה]
אם יש מלחמה שהתחוללה בלי סיבה אמיתית ובלי שהצדדים הלוחמים השיגו דבר, הרי זו מלחמת קרים.
מאה שנים לאחר מלחמת קרים, כתב עליה הגנרל הבריטי ברנרד לו מונטגומרי, כי זו הייתה מהמערכות שנוהלו באורח הכושל ביותר שתועד בתולדות האנושות.
גם בימינו, היחסים בין מדינות הם דבר מורכב, ולעיתים חיילים פשוטים ואזרחים משלמים את המחיר. לפעמים מדינות גולשות למלחמה חסרת תוחלת, שאף אחד מהצדדים אינו מעוניין בה, פשוט כי טיפסו על עץ גבוה מדי ולא מצאו סולם לרדת.
מלחמת קרים קצת נשכחה מהזיכרון האנושי, אבל חשוב שאנחנו ומנהיגי כל המדינות בעולם נזכור אותה, כדי שנצליח למנוע מלחמות וסבל מיותר בעתיד.
[מוזיקה]
רגע, אז מה הסיפור של הסולם?
למה הוא נשען על קיר הכנסייה?
לפני כ-250 שנה, היו שערי הכנסייה נפתחים רק בחגים. כמה מהנזירים נשארו בכנסייה גם כשהדלתות שלה היו נעולות. כדי שיהיה להם מה לאכול, בימים שהשערים היו סגורים, היה מישהו מטפס על סולם, ומביא להם את האוכל מבחוץ.
[מוזיקה]
הסולם שאנחנו רואים היום, הוא אותו סולם ששימש אז להעברת מזון לנזירים, ומכיוון שהוא נזכר בהסכמים בין כל הזרמים הנוצרים, אסור להזיזו ממקומו, אפילו שכיום כבר אין בו שום צורך.
מוזר? ממש.
אבל כזה הוא העולם. מוזר.
מחקר כתיבה והיגיינה לקויה - תומר שלוש.
עריכה וקריינות - יובל מלחי.
עריכת לשון ואחות רחמניה - ד"ר סמדר כהן.
מיקס, אפקטים וחצוצרות מלחמה - אסף רפפורט.
הפקה והסתערות עם הפרשים הקלים - רני שחר ואיל שינדלר.
אני יובל מלחי.
היסטוריה לילדים.
[מוזיקה]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments