היסטוריה לילדים - המגנה כרטה

פעם אנשים האמינו שמלכים ושליטים הם מעל לחוק, הם לא צריכים לציית לאותם חוקים שכל שאר האנשים היו מחוייבים לציית להם. עד שחבורה של ברונים אנגלים החליטו לשנות את המצב.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/06/2020.

קריין: אתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[מוזיקת פתיחה]

קריין: "היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.

יובל: המגנה כרטה.

[המוזיקה מתגברת]

שלום ילדים. בואו נשחק "אחת, שתיים, שלוש, דג מלוח". אני אספור עד שלוש, אבל רגע, למה… למה אתם זזים? עוד לא התחלתי לספור. רגע, אתה, לאן אתה רץ? אההה… חכו רגע, חכו רגע. אי אפשר ככה! אנחנו לא משחקים את אותו המשחק. מוכרחים סדר וחוקים, כדי שנשחק בדיוק את אותו המשחק.

מה אם מישהו עומד להפסיד, ואז הוא מחליט באמצע המשחק, שבעצם לא משחקים "דג מלוח", אלא מחבואים? היי… הנה, ראיתי את כולכם. הוּ הוּ, ניצחתי.

אבל זה לא הוגן, נכון?

בני האדם זקוקים לכללים, כדי שנדע איך להסתדר זה עם זה. הכללים הללו נקראים חוקים, שלפיהם אנחנו נוהגים.

בעבר, אנשים שאלו את עצמם האם גם המנהיגים שלהם, למשל המלך והמלכה, צריכים להיות כפופים לחוק, או שהם מעל החוק.

היום נספר על "מגנה כרטה", אחד המסמכים החשובים ביותר שנכתבו [בהתפעלות] בתולדות האנושות.

[מוזיקת רקע - תרועת חצוצרות]

לפני כ-800 שנה, בשנת 1999 לספירה [כך במקור], עלה לשלטון באנגליה המלך ג'ון. הוא היה אחיו הצעיר של המלך המוערך, ריצ'רד לב הארי.

האמת היא, שלג'ון היה יותר לב של דחליל. הוא היה הבן החמישי במשפחה, ולכן לא היה צפוי לקבל אדמה או להפוך למלך. הוא כונה "John LackLand", או בעברית - "ג'ון חסר הארץ". ג'ון לא רצה להשלים עם גורלו. הוא מרד וקשר קשרים נגד אחיו.

[מוזיקת רקע]

יובל: [בטון לחוץ] המ… המלך ג'ון, איך הגעת לפה? או, איי, ג'ון, מה אתה עושה? אחח, ג'ון, מה זה החבלים האלה? שחרר אותי, מה… מה אתה קושר אותי? מה… מה זה?

המלך ג'ון: [במבטא בריטי] או, אתה אמרת שאני קשרתי אתכם.

יובל: לא, אמרתי "קשר קשרים נגד אחיו", שזה אומר שתכננת מזימה חשאית נגד אח שלך, או אולי יותר.

המלך ג'ון: או, אז אני מבין, אז טעיתי.

יובל: אז אתה… משחרר אותי?

המלך ג'ון: לא, מה פתאום? אני זומם משהו. [מזמזם]

יובל: מה אתה עושה, ג'ון?

המלך ג'ון: אני זומם שיר.

יובל: אתה… אתה מזמזם שיר. זומם זה מתכנן בחשאי, בסודיות. אתה יודע, אדם שהוא נחש, ערמומי, תחמן כזה.

המלך ג'ון: או, איזה יופי. בדיוק תכננתי להדיח אותך ולהגיש את ההסכת-קאסט הזה לבד.

יובל: לא, לא הסכת-קאסט, הסכת. אוי, ג'ון, ג'ון, אתה לא המָרקר הכי זוהר בקלמר, אה?

[מוזיקה]

ריצ'רד לב הארי נקרא כך, משום שמגיל צעיר נחשב ללוחם אמיץ.

מלכים ולוחמים שקדמו לריצ'רד, יצאו למסעות צלב: מסעות דתיים מאירופה לירושלים במטרה לכבוש אותה מהמוסלמים.

בשנת 1189 ריצ'רד הוביל את מסע הצלב השלישי לארץ ישראל. ג'ון, אחיו, ניצל את ההזדמנות, וניסה לתפוס את השלטון מידי ריצ'רד. עד מהרה פרצו באנגליה קרבות בין תומכיו של ריצ'רד לתומכי אחיו ג'ון. כוחותיו של ריצ'רד ניצחו, וג'ון ברח לצרפת.

כשריצ'רד חזר לאנגליה, בשנת 1194, הוא סלח לאחיו, ואמר שהיועצים המרושעים הם שהשפיעו לרעה על ג'ון.

[מוזיקת רקע]

המלך ג'ון: ריצ'רד, תסלח לי, זה לא אני. אני רציתי לשמור לך את כס המלכות. הם שכנעו אותי נגד רצוני. ריצ'רד, סליחות.

ריצ'רד לב הארי: אני סולח לך, ג'ון. אתה בסך הכל ילד, בן 27. אני בטוח שתגדל תהיה מלך טוב, ושלא תעז למרוד בי שוב, ג'ון.

ג'ון עזר לריצ'רד בחמש השנים הבאות, והיה אח נאמן.

בשנת 1199, ריצ'רד הלך לעולמו, אבל הייתה בעיה. אמנם, ג'ון נותר הבן היחיד של המלך הנרי השני, אבל לאחיו הגדול של ג'ון, ג'ופרי, שכבר מת, היה בן, ארתור, והוא טען, שהוא צריך להיות המלך.

קרבות פרצו בין השניים.

הצרפתים תמכו בארתור, ואילו האצולה האנגלית תמכה בג'ון, והוא הפך [בחגיגיות] למלך אנגליה.

[מוזיקת רקע]

ג'ון היה אדם מעניין. גובהו היה מטר שישים וחמישה סנטימטרים, לא גבוה במיוחד. הוא היה אדם שרירי, בעל שיער אדמוני כהה.

הוא אהב מאוד לקרוא, ובמסעותיו הייתה עמו ספרייה ניידת. הוא אהב להמר, בייחוד כששיחק שש-בש, ואהב מאוד לצוד. הוא אהב לשמוע מוזיקה, לרכוש תכשיטים יקרים, והוא נהג להתלבש בבגדים מפוארים.

בספרי ההיסטוריה נכתב עליו שהיה מארח למופת, אך היו לו גם התקפי זעם, שבהם נשך בחוזקה את אצבעותיו.

הייתם רוצים להיות חברים של טיפוס כזה?

יובל: שלום, המלך ג'ון.

[מוזיקת רקע]

המלך ג'ון: שלום, יובל ידידי, בוא שב. [צליל של התיישבות על כיסא עור] לא על הכס הזה, שב כאן. [בקול מצווה] משרתים, הביאו לו יין טוב.

יובל: תודה רבה, המלך ג'ון. איך… איך הולך בינתיים?

המלך ג'ון: בסדר. אתמול צדתי שועל יפה, בעל פרווה נעימה. קראתי כמה ספרים מעניינים.

יובל: או, כן? אילו ספרים קראת?

המלך ג'ון: או, טירה להשכיר, מלחמה בלי שלום. אה, מה עוד קראתי? אה, שר הטבעות והגביעים והתכשיטים, הנסיך הגדול, היידי - היידה רוצי מהר להרים, אם יוצאים מגיעים לארמון שלי, שמוליק צד קיפוד, אישה בורחת, פלוטו צייד מקיבוץ מגידו, המלך הזה הוא אני, לי צלצלו הפעמונים, העץ הנדיב שכרתתי, הזחל הצמא, מעשה בחמישה יועצים גרועים שפיטרתי. יש עוד המון.

יובל: זה… נשמע מעניין, המלך ג'ון.

המלך ג'ון: כן, תודה רבה. אתה אוהב שש-בש?

יובל: שש-בש? אהה, כן, דווקא כן.

המלך ג'ון: בוא נשחק, אתה רוצה? נשחק על אלף מטבעות זהב. אני אקרע אותך! אני אעשה לך מארס טורקי, אנגלי, צרפתי, הודי. אני אפרק אותך! אני אראה לך!

יובל: המלך ג'ון, תירגע, באמת

המלך ג'ון: [צליל כרסום אגרסיבי]

יובל: [מהר, בטון לחוץ] המלך ג'ון, למה אתה נושך את האצבעות שלי? איי, עזוב אותי, אחח, אני חייב לברוח מפה. הצילו, איי, עזוב אותי, איי.

האצולה תמכה בג'ון ועזרה לו לתפוס את כס המלכות. היה אפשר לצפות שג'ון ישיב טובה לאצולה, אבל כמו שאומרים, ציפיות יש על כריות. ג'ון רצה לנצח את מלך צרפת, ולכבוש שטחים נרחבים מידי ממלכתו. גם לבני עמו הוא התנהג בקשיחות. הוא גבה מיסים כבדים מנתיניו, הוציא סכומי כסף גבוהים על המלחמה עם צרפת, וכל מי שהעז לפצות פיו נגדו, הושלך לבית הסוהר, ורכושו - הוחרם.

[צליל נקישה]

המלך ג'ון נחשב עד היום לאחד מהמלכים הגרועים ביותר של אנגליה.

[מוזיקת רקע]

הוא מתחרה על התואר המפוקפק הזה עם פיליפ השמיני, שהיה גרוע לא פחות. ג'ון מתואר כדמות הנבל בסיפור על "רובין הוד", הגיבור העממי שהיה לוקח כסף מהעשירים ונותן לעניים.

מדוע המלך ג'ון יכול היה לעשות ככל העולה על רוחו?

באותה תקופה, היה נהוג לראות במלך מעין נציגו של האל עלי אדמות. והוא אכן התנהג כך, עד ש… זה כבר היה בלתי נסבל.

בשנת 1215 החליטו הברונים האנגלים, אנשי האצולה, בעלי האדמות והממון, שנמאס להם, והם החלו לתכנן מהפכה. הם רצו להגן על עצמם מפני ההשתוללות חסרת המעצורים של המלך ג'ון, והחליטו למרוד בו.

[קולות קהל צועק]

הברונים הובילו את הלוחמים והאיכרים, שהצטרפו למרד וצעדו לעבר לונדון, עיר הבירה של אנגליה. הם השתלטו על מצודת לונדון ואיימו על המלך ג'ון, שאם לא ישנה את דרכו הם יסלקו אותו מכס השלטון.

[מוזיקת חלילים ברקע]

שלטונו של המלך היה בסכנה גדולה, ולכן הוא נאלץ להסכים למשא ומתן עם הברונים.

המלך ג'ון: טוב נו, מה אתם רוצים?

ברון: [במבטא בריטי] אנחנו רוצים שתבטיח לנו.

המלך ג'ון: מה להבטיח?

ברון: שתפסיק להעלות מיסים.

המלך ג'ון: בסדר.

ברון: ושלא תכניס אף אחד מאיתנו לבית הסוהר סתם, בלי סיבה.

המלך ג'ון: בסדר.

ילד ברון: ואנחנו רוצים לראות טלוויזיה עד מאוחר.

המלך ג'ון: מה? זה… זה בכלל לא הגיוני. לא… רק בעוד 700 שנה ימציאו את הטלוויזיה…

ילד ברון: אה, נכון, נכון. אז לא משנה.

טוב, זה לא היה בדיוק ככה, אבל המלך ג'ון והברונים האנגלים אכן ניהלו משא ומתן. באופן מסורתי, הברונים האנגלים נחשבו נתיניו של המלך. כלומר, היה עליהם להקשיב לו, והוא היה הקובע. מה פתאום המלך יושב ומקשיב לאנשים שאמורים להקשיב לו?

[בקול דרמטי] זה היה מהפך בקנה מידה היסטורי, ששינה את דרכה של האנושות, מאז ועד היום. זו הייתה אחת הפעמים הראשונות בתולדות האנושות, שבה המלך ויתר קצת על מעמדו ועל כוחו הבלתי מוגבל. אחת הפעמים שבה נאמר, כי גם לברונים ולאצילים יש זכויות.

במאות השנים הבאות, יזכו בזכויות הללו עוד ועוד אנשים, פשוטים יותר, ממעמד הביניים ומהמעמד הנמוך.

[פאוזה]

כדי לסיים את המרד של הברונים האנגלים, חתמו המלך ונציגי האצולה על מסמך שנקרא "Magna Carta Libertatum".

[מוזיקת רקע - תרועת חצוצרות]

המסמך נכתב בלטינית, השפה שבה נכתבו כל המסמכים הרשמיים באירופה באותה תקופה. Magna Carta בלטינית, פירושו: "המגילה הגדולה".

לא פלא שהיא נקראה כך. היו בה שישים ושלושה סעיפים. בואו נקרא את כולם, אחד אחד:

[קורא מתוך המגנה כרטה]

“John,

By the grace of God, King of England, Lord of Ireland, Duke of Normandy and Aquitaine and Count of Anjou to his archbishops, bishops, abbots, earls, barons, justices, foresters, sheriffs, stewards, servants and to all his officials and loyal subjects. Greetings.”

טוב, זו רק ההתחלה. נראה לי ש… זה ממש מספיק.

שם המסמך מרמז על תוכנו: "Magna Carta Libertatum" - המגילה הגדולה של החירויות. למה הכוונה במילה חירויות?

למעשה, המגנה כרטה הייתה רשימה של הבטחות, שהמלך הבטיח לברונים. כלומר, זה היה מעין הסכם בין המנהיג לבין המונהגים. חלק מההסכם היו החירויות, כלומר, הזכויות של הברונים האנגלים שהמלך היה חייב לכבד אותן. למשל: "לא נשלול או נעכב זכות או משפט צדק מאיש".

"לא ייעצר אדם חופשי, לא ייכלא, לא ינושל מנכסיו, אלא על פי חוקי המדינה. נשאף ונדרוש בתקיפות, שהכנסייה של אנגליה תהיה חופשית, ושבני האדם בממלכתנו יזכו לחירויות".

נניח שאתם מלכים. אילו זכויות אתם רוצים להבטיח לנתינים שלכם?

אתם יכולים להבטיח את הזכות של כל אדם לנסוע לאן שהוא רוצה. לזה אנחנו קוראים היום "חופש התנועה".

אתם יכולים להבטיח, שתמיד תנהגו בצדק עם כל אנשי הממלכה. לזה אנחנו קוראים "משפט הוגן".

ואתם יכולים גם להבטיח, שלעולם לא תשנו את החוק ככה סתם, בלי סיבה. המשמעות היא שאתם תכפיפו את עצמכם לחוק. כלומר, השלטון לא יהיה יותר רק שלכם, שאתם תקבעו אותו בלי גבולות ובלי מעצורים, ושאתם מחוץ לחוק, אלא גם המלכים יהיו כפופים לשלטון החוק.

המגנה כרטה הייתה יריית הפתיחה של המעבר משלטון המלך לשלטון החוק, משום שבפעם הראשונה היה חוק שהגביל את המלך, ומנע ממנו לעשות ככל העולה על רוחו.

נוסף על כך, המלך הבטיח להקים מועצה של 25 ברונים, שתייעץ לו לפני חקיקת חוקים חדשים. רבים רואים במועצה הזאת את תחילתו של בית המחוקקים האנגלי, הפרלמנט, שאנחנו מכירים היום.

המגנה כרטה נכתבה על קלף. המלך מסר אותה לברונים האנגלים בטקס שהיה על גדת נהר התמזה ממערב ללונדון. אבל הייתה בעיה קטנה: המלך ג'ון לא באמת רצה לוותר על כוחו הבלתי מוגבל…

[מוזיקה דרמטית]

…והברונים האנגלים לא באמת רצו להוציא את כוחותיהם מלונדון. אז במקום שלום וזכויות אדם וחירות, פרצה מלחמה קשה בין תומכי המלך ג'ון למתנגדיו.

המלך ג'ון: [בטון מתקתק] ברונים שלי, מתוקים, הנה כתב חירויות. אני אקיים אותו בוודאות. [בקול נמוך] הכינו את הסוסים.

[תרועת חצוצרות]

[בטון מתקתק] אני אוודא שלא יפגעו בכם. [בקול נמוך] קיראו לכל הקשתים.

[מוזיקה דרמטית]

[בטון מתקתק] אני אוודא שלא יעצרו שום אדם ויזרקו אותו לבית הסוהר ככה סתם. [בקול נמוך] תכינו את כל בתי הסוהר. המון, המון, נזרוק את כולם בפנים. תכינו את כולם.

[בטון מתקתק] בקיצור, תסמכו עליי. [בקול נמוך] יועצים, קדימה. חסלו אותם. חסלו אותם.

[מוזיקה דרמטית]

כמה חודשים לאחר טקס חתימת המגנה כרטה, בשנת 1216, מרדו הברונים במלך ג'ון, מפני שהבינו שהוא לא מתכוון לקיים את הבטחותיו.

[מוזיקת רקע דרמטית]

[בקול דרמטי] המלך ג'ון נלחם בהם בכל הכוח, כבש טירות ושטחים, ואף ערך מסע לסקוטלנד כדי להעניש את תומכיהם של הברונים.

הברונים היו נואשים, וקראו למלך צרפת, פיליפ השני, לפלוש לאנגליה כדי להגן עליהם ולכרות איתם ברית.

בנו של פיליפ, לואי, שהיה כבר בן 39, אסף את הצבא המלכותי, חצה את הים שמפריד בין המדינות, ובאביב 1216 פלש לאנגליה.

לואי היה נשוי לנכדתו של המלך הנרי השני, ולכן יכול היה לטעון לכתר.

רגע, הנרי השני היה אבא של ג'ון. כלומר, אשתו של לואי הייתה בת אחותו של ג'ון. הוא היה דוד שלה, וגם דוד, שאינו בקשר דם, עם לואי. האחיינית של ג'ון, היא ובעלה, יצאו למלחמה נגד דוד שלה.

[מופתע ומתלהב] וואו, מה זה? כולם שם קרובי משפחה! איזה דבר!

באפריל 1216, לואי הוכתר למלך אנגליה. הוא עדיין היה צריך לחכות שכולם יישבְּעו [כך במקור] אמונים, כדי להפוך את העניין לרשמי. שכירי החרב הצרפתים של המלך ג'ון סירבו להילחם במלך צרפת, וג'ון נאלץ לסגת מלונדון.

בשדה הקרב חלה ג'ון בן ה-50 ומת. המלחמה הסתיימה זמן קצר לאחר מכן.

[מוזיקת רקע]

לואי ציפה להפוך רשמית למלך אנגליה, אך הברונים שינו את דעתם, והחליטו לתמוך בבנו בין ה-9 של ג'ון, הנרי השלישי.

לואי נסוג מאנגליה, חזר לצרפת, והוכתר שם למלך, לואי השמיני. באנגליה כבר לא היה אפשר להשיב את הגלגל אחורנית. המגנה כרטה בישרה את תחילתו של עידן חדש: הרעיון של שלטון החוק, הרעיון של זכויות וחירויות, הרעיון של מועצה מחוקקת - כל הרעיונות הללו התגבשו והפכו לעקרונות של צורת השלטון, שאנחנו קוראים לה היום "דמוקרטיה", ובעברית: "שלטון העם".

המגנה כרטה נתנה השראה להכרזת העצמאות של ארצות הברית, הדמוקרטיה הראשונה בעידן המודרני. היא נתנה השראה לכותבי הצהרת זכויות האדם של המהפכה הצרפתית, ולנפוליאון שהכריז כי כל תושבי צרפת שווי זכויות.

בינתיים ממלכת אנגליה הפכה לממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה, וגם היא עברה שינויים.

ב-800 השנים שחלפו מאז כתיבת המגנה כרטה ויתרו מלכי בריטניה על עוד ועוד סמכויות שהיו בידיהם. כיום, בריטניה נחשבת אם הדמוקרטיות, ובית המלוכה הבריטי הוא סמלי בלבד.

[מוזיקת רקע]

ואיך המגנה כרטה השפיעה גם עלינו, כאן בישראל?

אומנם, במגילת העצמאות של מדינת ישראל, לא נכתבה המילה דמוקרטיה, אך נוסחו בה העקרונות של שלטון העם:

'מדינת ישראל תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה'.

'מדינת ישראל תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, לאור חזונם של נביאי ישראל'.

'מדינת ישראל תבטיח חופש דת, חופש מצפון, לשון, חינוך ותרבות'.

אם תקראו את המגנה כרטה ואת מגילת העצמאות, תראו שהן דומות מאוד לא רק במילים, אלא גם בדברים אחרים. שתיהן נכתבו בדיו על קלף, ועל שתיהן מתנוסס חותם אדום, גדול וחגיגי.

כמו בכל המדינות הדמוקרטיות, שבהן השלטון מיועד לשרת את האזרחים, גם בישראל אוּמַץ העיקרון של שלטון החוק, ולפיו, איש אינו מעל החוק.

הוקם גם בית מחוקקים, הכנסת, שתפקידה לחוקק חוקים ולהגביל את כוחה של הממשלה. והתקבלה גם מגילת זכויות האדם.

בשנת 1992 חוקקה הכנסת את "חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו". החוק מסביר, כי כל אדם זכאי להגנה על חייו, על גופו ועל כבודו, וכי כל אדם זכאי לפרטיות, ועוד ועוד זכויות שמגיעות לאזרחי המדינה.

לעתים, אין לדעת לאן תתגלגל ההיסטוריה.

המלך ג'ון בסך הכל חשב שהוא מבטיח כמה הבטחות ריקות מתוכן לברונים האנגלים, כדי שיפסיקו את המרד שלהם.

אבל ההבטחות הללו קידמו את האנושות, מעידן שבו מלכים היו מעל החוק למצב שבו גם המנהיגים כפופים לחוק.

ככה, מגילה אחת שנכתבה לפני 800 שנים משפיעה על חיינו ועל העולם, על מיליארדי אנשים, עד היום.

[מוזיקת סיום]

מחקר, כתיבה וירי חיצים על ברונים - תומר שלוש.

עריכה, קריינות וחבר של רובין הוד - יובל מלחי.

עריכת לשון והקראת ספרים מוזרים למלך ג'ון - דוקטור סמדר כהן.

מיקס, אפקטים ומנהיגת האצולה במרד - רחל רפאלי.

הפקה והדפסה של מגילת זכויות האדם - רני שחר ואיל שינדלר.

אני יובל מלחי. "היסטוריה לילדים".

ילדים והורים יקרים, אם אתם אוהבים את ההסכת "היסטוריה לילדים", נשמח שתעזרו לנו. דרגו אותנו בכל חנויות האפליקציות, ברשימת הפודאקסטים של אפל, בספוטיפיי, ובכל מקום שאתם יכולים לדרג אותנו.

רוצים לדבר איתנו? כנסו לקבוצת הטלגרם שלנו, "היסטוריה לילדים". רשמו לנו מה חשבתם, העירו לנו הערות, שלחו לנו הצעות לפרקים, ותוכלו להתעדכן בפרקים חדשים ובאירועים קרובים.

תודה רבה.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה