היסטוריה לילדים - צ'ארלס דרווין

צ'ארלס דארווין היה חוקר טבע צעיר שיצא לפני כמאתיים שנים למסע ארוך על גבי ספינת מחקר. הוא חזר ממסעו עם תובנות שטלטלו את העולם.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 04/10/2017.

היסטוריה לילדים עם יובל מלחי

[מנגינת פתיחה]

פרק מספר 14, צ'רלס דרווין.

פנו לכם זמן, וצאו החוצה, לבד, בלי הטלפון החכם ובלי כל מכשיר אחר. עכשיו, התבוננו בעולם שלנו כמה רגעים. אם תתבוננו די זמן בסובב אתכם, יעלו במוחכם שאלות כמו: מדוע העצים צומחים לגובה? מדוע בני האדם הולכים על שתיים? או מדוע לחתולים יש פרווה?

כיום יש תיאוריה שבעזרתה אפשר לענות על כל השאלות הללו אבל עד לא מזמן, איש לא ידע להסביר אותן. צ'רלס דרווין היה חוקר טבע שיצא לפני 200 שנה בקירוב, למסע ארוך וחזר ממנו עם תובנות שטלטלו את העולם.

משפחת דרווין הייתה אחת המשפחות האמידות באנגליה שלפני כ-200 שנה. אבי המשפחה היה רופא, שנשא לאישה בת של סוחר עשיר. צ'רלס דרווין נולד בשנת 1809 והיה החמישי מששת ילדי הזוג דרווין. הוריו לא יכלו לדעת כי צ'רלס הקטן יהיה בבוא היום לאחד המדענים החשובים בתולדות האנושות.

צ'רלס דרווין גדל והתחנך בעיירה הכפרית שרוסברי במערב אנגליה. מלבד פעמוני הכנסייה, שנשמעו ברחבי העיירה מעת לעת, שמע דרווין בילדותו את קולות הטבע. הוא ניצל את טיוליו בחיק הטבע לאיסוף סלעים, צדפים וחרקים. עם אחיו הגדול, הרסמוס, היה עורך ניסויים בחצר הבית. כשהיה בן שמונה, מתה אמו של דרווין.

דרווין הצעיר התעניין מאוד בעולם הטבע, ובית הספר גרם לו לתחושת מחנק. ציוניו בבית הספר היו לכל היותר ציונים בינוניים. במקום ללמוד בכיתה סגורה, דרווין העדיף תמיד את האוויר הפתוח.

משסיים את לימודיו בבית הספר, נשלח דרווין לאוניברסיטת אדינבורו, שבסקוטלנד, ללמוד רפואה, כאביו. דרווין השתעמם גם בשיעורים האלה, ובמיוחד לא אהב לראות דם. את רוב זמנו הוא בילה במוזיאון הטבע של אדינבורו, ועד מהרה החל ללמוד ולקרוא על מינים של בעלי חיים, ועל סוגים של צמחים. זה כנראה היה הרגע שבו החל לתהות. מניין העושר הגדול שיש בעולם הטבע? מניין הגיעו כל הסוגים והמינים של החי והצומח שאנחנו מכירים? שאלה זו תלווה את דרווין במשך כל חייו.

אביו של דרווין הבין בינתיים, שבנו כנראה לא נועד להיות רופא, ושלח אותו לאוניברסיטת קיימברידג' כדי שיוכל להיות כומר, איש דת. להיות כומר? את דרווין זה לא ממש עניין. אמנם הוא היה נוצרי, ממש כמו שאר תושבי אנגליה, אך הדת לא תפסה מקום מרכזי בחייו. מעמדה של הנצרות הלך ופחת. התהליך הזה החל עוד לפני שדרווין נולד, בתקופה המכונה ימי הביניים.

בימי הביניים האמינו אנשים רבים באמונות תפלות, ובכוחות על-טבעיים. בעיקר היה להם ברור כי הכומר אמור לספק להם הסברים באשר לתופעות טבע, ושאסור להם לפקפק בדבריו.

אולם בסוף המאה ה-15, הומצאה מכונת הדפוס, ועד מהרה ספרים הפכו להיות נפוצים, ויותר ויותר אנשים החלו לקרוא וללמוד כך על העולם הגדול. הם סרבו לקבל את ההסבר שכל תופעת טבע היא עונש מאלוהים. הם החלו לשאול. הם החלו לשאול ולחקור ולהעלות השערות שונות. ועד מהרה גילו תגליות מדעיות פורצות דרך.

באוניברסיטת קיימברידג' העדיף דרווין ללמוד על בעלי חיים ועל צמחים, וגם לרכוב על סוסים ולירות ברובה. בשנת 1831, כשהיה דרווין בן 22, הוא סיים את לימודיו. אחד מהמורים שלו הבחין בלהיטות שלו להיות חוקר טבע, והציע לו להפליג אל צידו הדרומי של כדור הארץ, על סיפונה של אוניית המפרש ״ביגל״, כדי לאסוף דגימות שיאפשרו לבריטים ללמוד על העולם הגדול.

האונייה ״ביגל״ עמדה לצאת למסע מחקר בן שנתיים, ודרווין היה נרגש לצאת להרפתקה שכזאת. אביו של דרווין התנגד בתחילה, מפני שחשב שזו הרפתקה יקרה וחסרת ערך, אך לבסוף השתכנע, והסכים לממן את הנסיעה. מעניין אם אתם הייתם מסכימים להיפרד מהבית, מהמשפחה ומהחברים, לתקופה כה ארוכה.

דרווין אסף כמה חפצים ועלה לאונייה ״ביגל״. האונייה יצאה לדרך, אבל סערה שפרצה באותו היום, אילצה אותה לשוב על עקבותיה. וכך קרה פעם נוספת. רק בפעם השלישית הצליחה האונייה להפליג.

קפטן פיצרוי הוביל את האונייה אל מי האוקיינוס האטלנטי, בדרך לחציו הדרומי של כדור הארץ. על סיפון האונייה היה צ'רלס דרווין, חוקר טבע בן 22, צעיר, וחסר ניסיון.

האונייה ״ביגל״ הפליגה במשך חודשיים מאנגליה לחופי ברזיל. דרווין סבל במשך כל הזמן הזה ממחלת ים, בחילות וסחרחורות, שחשים מי שאינם רגילים לתנודות גלי הים. אך הקושי השתלם. בברזיל הוא ראה בפעם הראשונה יערות פרא מרהיבים. בשבועות שבילה לאחר מכן על החוף, הוא נחשף לעולם מופלא, לחיי טבע, שמעולם לא ראה.

דרווין נחשף גם לעבדים ולעבדות, והזדעזע מהדרך בה התייחסו לעבדים בברזיל. בהמשך המסע, הפליגה הספינה דרומה, למקום שבו נמצאות היום המדינות אורוגוואי וארגנטינה. בחלק זה של המסע, אסף דרווין מאובנים וחקר אותם. מאובנים הם שרידים של צמחים ובעלי חיים שחיו לפני שנים רבות, ובמשך השנים התקשו והפכו לאבן.

ה״ביגל״ המשיכה במסעה בהקיפה את דרום אמריקה, אל צ'ילה, פרו ואקוודור. בכל נמל שבו עגנה האוניה, השתדל דרווין לשלוח חלק מהממצאים שאסף על גבי ספינות אחרות שעשו את הדרך ההפוכה בחזרה לאנגליה. הוא הקפיד לרשום רשמים ביומנו, ואף כתב העתק של היומן ושלח אותו בחלקים הביתה למשפחתו כדי שיוכלו לעיין ברשימות.

דרווין ערך רשימות מדעיות מדוקדקות. מה אסף, היכן מצא, מה היה מיוחד באזור, באדמה, באבנים, בבעלי החיים ובצמחים. במסעו פגש מינים רבים של חי וצומח שהיו ייחודים לדרום אמריקה.

מסעה של האונייה ״ביגל״ הלך והתארך ונכנס לשנתו הרביעית. אז הגיעה האונייה לאיי גלאפגוס. איים נידחים באוקיינוס השקט, כאלף קילומטרים ממערב לדרום אמריקה. בכמה מאיים הללו לא דרכה כף רגל אדם מעולם.

דרווין היה מאושר. הוא גילה מקום עשיר בבעלי חיים שונים ומשונים שחיו במשך אלפי שנים בלי כל התערבות חיצונית: צבים, לטאות ענקיות, סרטנים ואריות ים.

בתחילה ניסה דרווין לעלות על גביהם של הצבים הענקיים ולרכוב עליהם. לאחר מכן התבונן בבעלי החיים והבחין כי אינם זהים לאלו שפגש ביבשת אמריקה. לא הייתה כל סיבה הגיונית שבשני מקומות דומים, התפתחו מינים שונים של בעלי חיים. דרווין המשיך להתבונן בבעלי החיים המיוחדים לאיי גלאפגוס. ואז הבחין בעוד דבר מה.

גם בין האיים לבין עצמם, אפילו בין האיים שהיו סמוכים זה לזה, היו בעלי חיים שונים זה מזה. כל לטאה, כל צב ואפילו כל שבלול נראו אחרת בכל אי. כאילו התאימו את עצמם לתנאים המיוחדים ששררו בכל אחד מהאים. לכל סוג של צב היה שריון בצבע אחר, שהתאים לצבעי הסלעים באי שגדלו בו. למעשה הצבים למדו להסוות את עצמם ולהתאים את ההסוואה שלהם לצבעים ולתנאים של כל אי. צבים אחרים באותו האי, שהשריון שלהם היה בצבע בולט כנראה נטרפו ונכחדו. דרווין היה נפעם.

הקפטן פיצרוי שהיה רק בן 26 בעצמו, לא הבין את ההתלהבות של דרווין. הוא ראה את השוני בין בעלי החיים כחלק מתוכניותו הגרנדיוזית של האל, ושהאל הוא שהתאים את המינים הללו למקום מגוריהם. הוא זירז את דרווין להמשיך במסע, והאונייה ״ביגל״ שטה לעבר ניו זילנד ואוסטרליה.

אחרי שנים רבות בדרום אמריקה, החלה האונייה לחצות את האוקיינוס השקט, האוקיינוס הגדול ביותר על פני כדור הארץ. כעת עמדו לרשות דרווין ימים רבים של שייט שבהם היה יכול רק להביט על הים ולחשוב. מדוע יש בטבע מגוון של בעלי חיים? ומדוע יש בעלי חיים שדומים זה לזה ואחרים שונים זה מזה? והתעלומה הגדולה: מדוע נראים בעלי החיים כאילו התאימו את עצמם לסביבתם?

בשיחותיו עם הקפטן פיצרוי, העלה דרווין את התהיות הללו. אך הקפטן חשב, כפי שחשבו רוב בני האדם באותה תקופה: האל ברא את העולם במעשה בראשית. עם בריאת העולם, האל ברא את כל בעלי החיים, מגדול ועד קטן, בצורה מושלמת וסופית. כל רעיון אחר נחשב כפירה, כלומר התנגדות לדת.

אבל התיאוריה הזאת לא נראתה לדרווין. הוא החל לחשוב שבעלי חיים משתנים במשך השנים. כלומר, בעלי החיים לא נבראו מושלמים מהרגע הראשון, אלא הם הולכים ומשתנים בתהליך של התפתחות. ההתפתחות הזאת קורית בלי התערבות אלוהית, אלא בדרך הטבע. התפתחות היא המילה המתארת את התהליך הזה. בעברית ובאנגלית אומרים Evolution או אבולוציה. בעקבות הרעיון הזה, שבעלי החיים משתנים ומתפתחים במשך שנים ארוכות, ניסח דרווין את תורת האבולוציה.

תורת האבולוציה היא ההישג המדעי הגדול ביותר של צ'רלס דרווין והיא נחשבת לאחד ההישגים המדעיים הגדולים בכל הזמנים. לפי תורת האבולוציה, שהיא תיאוריה, בעלי החיים שאנחנו רואים היום בעולם, הם המתאימים ביותר לסביבת החיים שלהם. לדוגמה, פעם היו כל מיני סוגים של ג'ירפות, אך לא כל סוגי הג'ירפות המשיכו לחיות עד ימינו. לסוג אחד של ג'ירפות היה צוואר קצר, והן לא הצליחו להגיע לעלים שעל העצים הגבוהים, ולכן הן לא שרדו. הג'ירפות ששרדו, הן אלה שהיה להם צוואר ארוך, ושהצליחו להגיע אל המזון, העלים שבעצים הגבוהים. לכן, היום נותרו בעולמנו רק ג'ירפות בעלות צוואר ארוך. דרווין ניסח זאת כך: הכשירים ביותר שורדים. התיאוריה של דרווין הסבירה כי אם לטאות גדלות במקום שיש בו שיטפונות, והן נאלצות לטפס על עצים, הלטאות בעלות הרגליים הארוכות יותר, ישרדו.

מסעה של האונייה ״ביגל״ הסתיים חמש שנים לאחר שהיא יצאה לדרך. הרבה יותר זמן מהמתוכנן. כשצ'רלס דרווין חזר לביתו שבאנגליה, הוא כבר היה מדען מפורסם, בזכות הרשמים והממצאים ששלח לבריטניה בתקופת מסעו, שהלהיבו כל מי שקרא אותם. את תורת האבולוציה שפיתח, הוא לא מיהר לפרסם. הוא ידע שפרסום התובנות שלו יחולל סערה, ולכן רצה להיות בטוח שהממצאים שלו אכן תואמים את המסקנות שאליהן הגיע. הוא החל למיין ולחקור את אוסף הממצאים שלו. סלעים, מאובנים, אלמוגים, צמחים, חרקים, ואפילו ציפורים שהביא בחזרה לאנגליה.

בינתיים, הוא פרסם את יומניו ממסע האונייה ״ביגל״. על עצם המסע כתב: ״אם אדם ישאל בעצתי, לפני שיצא למסע ארוך, אומר לו שזה תלוי במידת הרצון והנחישות שלו לרכוש ידע כלשהו״.

דרווין אכן התגלה כחוקר טבע נחוש ביותר. דרווין חשש שאם יחשוף את התיאוריה שפיתח, יהיה לבדיחה בעיני הכנסייה, ואולי אף בעיני חבריו המדענים. הוא המשיך לפתח אותה, בלי לפרסמה, במשך עשרים שנה. בשנים הללו הוא פיתח את רעיונות היסוד של תורת האבולוציה. אחד מהם הוא הרעיון שבין כל בעלי החיים שוררת מלחמת קיום. זה אינו דבר מפתיע, הרי בעלי חיים אוכלים זה את זה. למשל, האריה אוכל את הזברה.

אבל דרווין טען טענה מפתיעה. מלחמת הקיום האמיתית היא לא בין האריה לבין הזברה, אלא בין סוג אחד של זברה לסוג שני של זברה. הזברה שתמשיך לחיות היא המהירה ביותר, זו שיכולה לברוח מהאריה, ואילו הזברה שלא תשרוד, היא הזברה האיטית יותר. לעיקרון זה קרא דרווין ״הברירה הטבעית״. הטבע בורר בעלי חיים מסוגים שונים. הטבע בוחר את בעלי החיים המתאימים ביותר לסביבתם.

דרווין טען שהשורדים מעבירים את תכונותיהם הלאה, לדורות הבאים. מאחר שמינים של בעלי חיים הולכים ומשתנים לאורך מיליוני שנים, החיות של היום כבר כמעט אינן דומות לאבות אבותיהן. למשל, החתול והנמר הם בני דודים רחוקים שהתפתחו מאב קדמון משותף, וכך גם הכלב והזאב.

דרווין סקר עשרת אלפים מינים של בעלי חיים מאובנים, כדי לוודא שיש בידיו די הוכחות לתובנות שלו. רק עשרים שנה אחרי המסע שלו על סיפון האונייה ״ביגל״, הוא פרסם את הספר ״מוצא המינים״, שבו הוא הסביר את תורת האבולוציה. דרווין הסביר שלא רק שהכשירים ביותר שורדים, אלא שהם גם מעבירים בתורשה את אותה תכונה שעזרה להם לשרוד, לצאצאים שלהם.

כל העותקים של המהדורה הראשונה של הספר נמכרו ביום הראשון לפרסומו. כפי שהיה אפשר לצפות, דרווין חולל שערורייה. טענו שהוא פוגע בעיקרי האמונה הנוצרית. שהוא מביא הסבר חלופי לזה שבכתבי הקודש. טענו שהוא פוגע בעיקרי האמונה הנוצרית. שהוא מביא הסבר חלופי לזה שבכתבי הקודש. (הערת המתמללת: חוזר פעמיים במקור), אבל דרווין עמד על שלו.

12 שנים אחר כך, בשנת 1871, הוא פרסם עוד ספר שנקרא ״מוצא האדם״. בספר זה טען דרווין שגם האדם הוא בעל חיים ככל החיות, וגם לו יש מעין בני דודים רחוקים שהוא חולק איתם אב קדמון משותף. למעשה הוא טען שהאדם וסוגים מסוימים של קופים, מוצאם מאב קדמון אחד שדומה לקוף.

רעיון זה חולל סערה גדולה עוד יותר. הרי בכתבי הקודש כתוב שהאדם נברא בצלם אלוהים וביום אחר מהיום שנבראו בו החיות. לאנשים שקראו את הספר ״מוצא האדם״, היה קשה מאוד לקבל את הרעיון שהם למעשה התפתחות מאוחרת של חיה דמויית קוף. אחד המבקרים לגלג על דרווין ושאל האם מוצאו הקופי הוא מצד סבו, או מצד הסבתא שלו.

כשמורים החלו ללמד את תורת האבולוציה של דרווין, היו מי שהתנגדו לכך בחריפות רבה, בטענה שתורתו של דרווין אינה נכונה והיא פוגעת באמונתם. בשנת 1925, לפני פחות ממאה שנים, הואשם המורה ג'ון סקופס בארצות הברית, שלימד את תורת האבולוציה בניגוד לחוקי מדינת טנסי. במשפטו הוא נמצא אשם.

מאז ועד היום, השתכללו אמצעי המחקר שלנו והמחקרים החדשים תומכים גם הם בתורת האבולוציה. לצד ההתפתחות הזאת, גם בעולם הדתי חל שינוי. אנשי דת רבים רואים באבולוציה תיאוריה שאינה פוגעת באמונה הדתית ואף משתלבת איתה. לשיטתם, אלוהים יצר את הצמחים ואת בעלי החיים שהלכו והתפתחו בכל מיני דרכים ולכן שתי התיאוריות יכולות לחיות זו לצד זו.

כשצ'רלס דרווין הלך לעולמו בגיל 73 הוא נקבר בכנסיית ווסטמינסטר שבלונדון. זהו המקום שבו האנגלים קוברים את גדולי האומה. הוא נקבר לצד מדען אחר, שגילה את חוקי הפיזיקה ושמו אייזיק ניוטון. גם דרווין וגם ניוטון סימנו את כוחו של המדע ואת יכולתו של האדם להתבונן על העולם ולחשוף את האמת, גם אם היא לא נעימה או מבלבלת.

כתיבה ואבולוציה - תומר שלוש.

עריכת לשון ושורוק חסר - סמדר כהן.

עריכת סאונד ואיסוף אלמוגים - טל ברלינסקי.

הפקה וניווט - רני שחר ואייל שינדלר.

עריכה, קריינות ורכיבה על צבי ים - יובל מלחי.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה