היסטוריה לילדים - פלורה (פרחה) ששון

לפני כמאה ושלושים שנה, הוחלט למנות אישה לנהל את אחת החברות הגדולות בהודו. היא הייתה אישה יהודיה בשם פלורה או פרחה ששון. רבים לא חשבו שראוי שנשים ינהלו חברה גדלה אבל היא חשבה אחרת. סיפורה של פלורה (פרחה) ששון.

.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/08/2025.

‏קריינית: אתם מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים". "כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏קריין: "היסטוריה לילדים", עם יובל מלחי.

‏[מוזיקת רקע]

‏פלורה, או פַרְחַה, ששון.

‏שלום ילדות, שלום ילדים. אתם יודעים, העולם שלנו שונה מאיך שהוא נראה לפני כמה עשרות שנים, והוא שונה מאוד מלפני כמה מאות שנים, וממש ממש שונה מלפני כמה אלפי שנים.

‏והוא לא רק שונה כי יש לנו חשמל ואינטרנט וטלפונים חכמים, אלא גם באופן שבו אנחנו - נשים, גברים - פועלים בעולם. כיום, נשים עובדות. [מוזיקת רקע] הן מנהלות בתי ספר או חברות גדולות, מקימות עסקים, עורכות לשון - תודה דינה. כותבות ל"היסטוריה לילדים" - תודה תמר, שי ועדי. לפעמים עורכות את הפרקים - תודה רחל.

‏אבל פעם המצב היה שונה. נשים התרכזו במטלות שקשורות לבית. למשל, כביסות, בישולים, גידול ילדים, תפירה, גינון, ניקיון, אפילו, הכנת נרות. אנשים רבים, ואפילו נשים, לא העלו על דעתם שנשים יכולות לעשות מה שבדרך כלל עשו גברים.

‏אבל לפני כ-130 שנה, הייתה אישה שחשבה אחרת. שמה היה פלורה, או פרחה, ששון.

‏[מוזיקת רקע מתגברת]

‏במשך אלפי שנים, יהודים התגוררו בגולה, מחוץ לארץ ישראל, וברחבי העולם. מוזר לחשוב, אבל בעיר בגדאד, בעיראק של ימינו, חיה קהילה יהודית משגשגת. באותה עיר, גדל צאלח בן ששון, קניין בדים ומשי. בכסף שהרוויח, רכש צאלח עוד בדים, וגם תבלינים יקרים מארצות רחוקות.

‏כולם בעיר אהבו את הסחורה שלו, ולכן הוא שלח את בניו לשווקים, כדי שילמדו מסחר, חישוב, החלפת כספים, ואפילו מיקוח, כדי שיוכלו לרכוש סחורות במחירים טובים. בני משפחתו, היו בקיאים בשפות רבות, כולל ערבית, פרסית, טורקית ועברית.

‏[מוזיקת רקע מזרחית]

‏מושל העיר בגדאד רצה שמשפחת ששון תשלם לו יותר מיסים, והוא כלא את בנו השני של צאלח, דוד. רק לאחר ששולם סכום נכבד, דוד שוחרר. משפחת ששון הבינה שלא תוכל להישאר בבגדאד לאורך זמן, והם עברו למדינה השכנה, איראן.

‏פיצקי: מה? הם עברו לאיראן?

‏יובל: היי, שלום, פיצקי.

‏פיצקי: אמרת שהם עברו לאיראן?

‏יובל: כן, האמת שיהודים גרו מאות ואולי אפילו אלפי שנים באיראן, בכל מיני ערים. הם עסקו במסחר, חיו שם, הקימו עסקים גדולים.

‏פיצקי: מה אתה אומר? אז היום אני יודע שכמעט ואין יהודים באיראן, אבל למישהו כמוני קטן, זה נשמע קצת מוזר.

‏יובל: כן, אני יודע. אבל אם אתה לומד היסטוריה, אז אתה יודע.

‏פיצקי: נכון, נכון. אז מה קרה לו? הוא נשאר הרבה זמן באיראן? הוא הצליח? הוא אכל גונדי? מה קרה?

‏יובל: כן.

‏אז דוד ששון הבין שיש סחורות רבות וזולות בסין, והוא חיפש להקים סניף משפחתי קרוב יותר לסין. הוא נסע להודו, היכן ששלטה אז האימפריה הבריטית.

‏[מוזיקת רקע]

‏בהודו, חיו קהילות יהודיות קטנות, בעיקר באזורי נמל, מפני ששם אפשר היה לקיים מסחר. אונייה עם תבלינים נכנסת לנמל, ומפליגה לעיר אחרת, עם בדים יקרי ערך. למעשה, מאותה סיבה, יהודים התגוררו באזורי נמל גם באירופה וביבשת אמריקה.

‏דוד ששון הקים מפעלים בהודו שייצרו סחורות, שאותן מכר בכסף רב, ועם הזמן הוא פתח סניפים נוספים בסין, בהונג קונג, ביפן ובעוד מקומות.

‏ששון סמך בעיקר על בניו שינהלו את העסקים הרבים, והוא שלח אותם לסניפים המרוחקים של החברה: את אליאס לשנגחאי, את עבדאללה אלברט למזרח הרחוק, את בנו ששון הוא שלח לאירופה, וגם ראובן, אברהם, שלמה ופרג' נשלחו לסניפי החברה השונים.

‏פיצקי: אני, אני מאוד מקווה שששון לא יתחתן עם שמחה.

‏יובל: מה פיצקי? מה, מה אתה מקווה?

‏פיצקי: שששון לא יתחתן עם שמחה.

‏[מוזיקת רקע]

‏יובל: למה?

‏פיצקי: למה? כי אז: "שלום, שלום, אנחנו שמחה וששון".

‏יובל: כן. [מגחך] האמת שזה בטוח היה בית שמח.

‏פיצקי: כן, אבל אז אי אפשר לכעוס. אם להורים שלי היו קוראים שמחה וששון, היה להם קשה מאוד לכעוס עליי. וגם, כל יום בטח היינו שרים…

‏[קטע מתוך "מחרוזת חתונות", בביצוע להקת מעגלים]

‏"קול ששון וקול שמחה

‏קול חתן וקול כלה…"

‏יובל: אוקיי, אוקיי.

‏אז כיוון שבריטניה שלטה על הודו, סחורות רבות נשלחו לבריטניה. ודוד ששון פתח סניפים גם בערים אנגליות. הוא הרוויח המון כסף, ועסקיו כללו גם בתי חרושת חדשים, חברות ביטוח, נמל לאוניות, מפעלים, טחנות קמח ועוד.

‏פיצקי: יובל, מתי הסיפור מתחיל?

‏יובל: התחלנו פיצקי, אני מספר על משפחת ששון שהגיעה מבגדאד לאיראן, להודו, איך הקהילה היהודית גדלה בהודו, איך דוד ששון פיתח את האימפריה שלו. אני צריך רגע לספר שהייתה לו חברה ממש ממש גדולה. זה חשוב לסיפור.

‏פיצקי: אוקיי, אבל פלורה תגיע לסיפור, נכון? כי אתה כבר מדבר המון זמן, ועוד לא הזכרת אותה.

‏יובל: כן, כן. תכף היא מגיעה. תכף היא מגיעה.

‏[מוזיקת רקע]

‏אז ששון מכר טקסטיל הודי - בסין, סחורה סינית - בבריטניה, כותנה בריטית - בהודו. האימפריה העסקית שלו הלכה וגדלה, הלכה וגדלה.

‏[רחש גלים וצופר אונייה]

‏באותן שנים, החלו לפעול אוניות קיטור בים, שקיצרו את זמן ההפלגה מאנגליה להודו, מחמישה חודשים ארוכים, ל-40 יום בלבד. כיום, ניתן להגיע מהודו לאנגליה, דרך הים, בפחות משבוע ימים.

‏כדי להבין כמה חשובה הייתה משפחת ששון, בואו רק נציין שחברות ספנות באנגליה, לפני שיצאו למסע זה או אחר, תמיד דאגו לבדוק עם המשפחה, אם ישנה סחורה שהם צריכים לשלוח או לקבל. או, למשל, למשפחת ששון היו 17 בתי חרושת בבומביי בלבד, והם העסיקו מאות אלפי עובדים.

‏פיצקי: מה, זה ממש נשמע כמו עלי אקספרס של התקופה הקדומה. ששון אקספרס.

‏יובל: כן, האמת שזה דומה.

‏אז דָּוִד ששון היה לאיש עשיר מאוד, והוא דאג לתרום כספים רבים לארגונים ולמוסדות יהודים ולא יהודים. הוא דאג שהעובדים במפעלים שלו יקבלו יומיים מנוחה, גם בשבת וגם בראשון, דבר שלא ממש היה מקובל באותם ימים.

‏בשנת 1864, הלך דוד ששון לעולמו, והוא בן 72, שבאמת היה אז גיל מופלג. בניו של דוד ששון המשיכו את מורשתו, ואחד מהם, גם הוא דוד ששון, בנה בית חולים בפונה, במערב הודו, שנקרא בית החולים על שם ששון או The Sassoon Hospital. בית החולים הזה קיים עד היום.

‏[מוזיקת רקע מזרחית]

‏פלורה גבאי נולדה בשם פרחה גבאי בעיר בומביי, כיום מומבאי, בשנת 1859. היא הייתה נכדתו של אלברט ששון ונינתו של דוד ששון המקורי. מקורי. פירוש השם פרחה בערבית הוא - שמחה.

‏פיצקי: רגע, רגע, רגע. אם היא תתחתן עם מישהו ממשפחת ששון, היא תהיה שמחה ששון. אני לא מאמין. שמחה ששון! רגע, אמרת בומבאי, בומביי, מומבאי, מומ…? למה שינו את השם של העיר?

‏יובל: אה, שאלה טובה מאוד. השם בומביי ניתן למקום על ידי הפורטוגלים. בום באיה - המפרץ הטוב. הבריטים שמעו בום באיה, בום ביי, וקראו לעיר - בומביי. bay באנגלית - מפרץ. בומביי - המפרץ הטוב. בשנת 1995, החליטו תושבי העיר לשנות את שמה של העיר לשם של אלה מקומית, מומבה. וקראו לעיר מומבאי. עירה של האלה ההינדית מומבה.

‏פיצקי: מעניין מאוד. אני מתאר לעצמי שהרבה אנשים לא יודעים את זה. אז, מה קרה לפלורה?

‏יובל: כן.

‏אז הוריה, יחזקאל ועזיזה, צברו הון נכבד במסחר, והעסיקו בביתם לא פחות מחמישה רבנים שהיו גם שוחטים ומורים. הם לימדו את בניהם ובנותיהם תורה וידע כללי. ופרחה גם היא, למדה ורכשה השכלה מפי הרבנים הללו.

‏היהודים שהתגוררו בהודו, האמינו כי על בנותיהם להיות משכילות לא פחות מבניהם, אם היו יכולים להרשות זאת לעצמם כמובן. המסורת הזאת הייתה קיימת עוד בבגדאד, שם עודדו בנות להיות משכילות.

‏פרחה התבררה כנערה חכמה במיוחד. היא אהבה ללמוד, ואפילו הלכה ללמוד בבית ספר לא יהודי, כדי להרחיב את אופקיה. חוץ מתנ"ך, היא שלטה במדעים ובחשבון, וידעה לערוך חישובים מסובכים. אבל אולי חשוב מכל, נאמר עליה כי היה לה לב מיוחד, לב נדיב, שלא פוגשים כל יום.

‏כשהייתה פרחה בת 17, היא התחתנה עם קרוב משפחה רחוק, סלימאן, בנו של דוד ששון השני. ככה זה היה נהוג. סלימאן ביקר במפעלים הרבים של המשפחה, ופרחה התלוותה אליו. עד מהרה סלימאן החל להתייעץ איתה בנושאים כלכליים. זאת אומרת, כאלה הקשורים לכסף.

‏בהודו רבים הרימו גבה, התפלאו, מפני שלא היה מקובל לראות נשים במפעלים. אישה שמבינה בנושאים כספיים?! זה כבר באמת היה יוצא דופן!

‏[מוזיקת רקע]

‏פיצקי: כן, אני זוכר שגם בן דוד רחוק שלי, פיצקי פאטי, הוא התפלא מאוד מזה.

‏יובל: באמת? בן דוד רחוק שלך התפלא מזה?

‏פיצקי: אה, כן, הוא… הוא אפילו סיפר לי סיפור. אה, אני מנסה לזכור, אה, הוא אמר את זה ככה: [במבטא הודי] "אני גם שמעתי על האישה שניהלה מפעלים, זה היה פשוט מדהים. הרבה אנשים בהודו הם לא האמינו למראה עיניהם שאישה ככה מסתובבת במפעלים. זה היה דבר מאוד נדיר". כן, אני חושב שזה מה שהוא סיפר לי.

‏יובל: אוקיי, פיצקי, פשוט יכולת לספר לי את הסיפור. אתה לא חייב לעשות כל המבטא וזה. לא יודע אם זה… לא יודע אם זה מקובל כל כך. אוקיי, לא נורא.

‏[מוזיקת רקע]

‏לזוג, סלימאן ופרחה, נולדו שלושה ילדים. לאחר כמעט 20 שנים יחד, בשנת 1894, הלך סלימאן לעולמו. סלימאן היה אחראי על עסקי המשפחה בהודו, אבל באותם ימים, הייתה ירידה בהכנסות והעסקים הצליחו פחות. כעת, נדרש למצוא לו מחליף ראוי. מישהו שידע לנהל את כל המפעלים והעובדים, שיוכל להבריא את העסק, ולהביא אותו שוב לצמיחה.

‏[מוזיקת רקע]

‏המשפחה החלה לחפש מחליף, כאשר פלורה התערבה והציעה שהיא תחליף את בעלה המנוח. משפחת ששון התלבטה. הרי זה לא היה מקובל ולא שגרתי, זה לא קרה בעבר. אך לבסוף, היא החליטה, למרבה ההפתעה, להפוך את פלורה לשותפה מלאה בעסקים. פלורה הפכה למנהלת סניף בומביי, אולי החשוב שבסניפי החברה. ועיני כולם היו נשואות אליה.

‏במקומות רבים בעולם, נשים לא הורשו לעבוד במפעלים, אפילו במדינות אירופה. וכעת, רבים נדהמו לגלות שאישה מנהלת את אחד הסניפים המרכזיים של אימפריית ששון.

‏פלורה החלה לייצא למערב מוצרים רבים שקודם לא היו ברשימה - תה, נחושת, ארד, פליז, עורות, תבלינים, משי, אורז, נייר, קמח, חיטה, כותנה, פשתן, ומוצרים מסורתיים של האזור. הסניף החל לפרוח, ולהניב רווחים.

‏פיצקי: בבקשה.

‏יובל: מה?

‏פיצקי: לא, אתה, אתה אמרת פליז, באנגלית. אז אמרתי לך פליז, בבקשה. אין בעיה.

‏יובל: לא, לא, התכוונתי לפליז, זה סגסוגת, זאת אומרת, תערובת של נחושת עם אבץ. פליז.

‏פיצקי: You're welcome.

‏יובל: מה אתה אומר, פיצקי?

‏פיצקי: מה, אתה אומר לי פליז, פליז? מה, מה אתה רוצה ממני?

‏יובל: התכוונתי ש… סגסוגת.

‏פיצקי: סגסוגת אתה בעצמך. למה אתה כל הזמן מעליב עם מילים כאלה? אני אפילו לא יודע מה זה אומר.

‏יובל: סגסוגת זאת כמו תערובת. תערובת של מתכות.

‏פיצקי: אה, הבנתי. לסגסוגת כזאת קוראים פליז?

‏יובל: כן. פליז זאת פשוט נחושת שהיא חזקה יותר, כי מערבבים אותה עם אבץ. ואפשר להכין מהתערובת הזאת מצפנים, חנוכיות, פמוטים.

‏פיצקי: אה, איזה יופי.

‏יובל: נו, אז עכשיו אני יכול להמשיך?

‏פיצקי: בטח, פליז, פליז, תמשיך, תמשיך.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏אז פלורה חילקה את יומה בצורה קבועה. בבוקר הייתה יושבת וכותבת מכתבים ועונה על שאלות רבות שהגיעו אליה מכל סניפי החברה: מסין, מיפן, מהמפרץ הפרסי ומשאר ערי המזרח. לאחר מכן, הייתה מגיעה לאחד המפעלים של החברה, שם הייתה בודקת שהכל מתנהל כשורה. רואי החשבון של בתי החרושת התרגלו לכך שאישה שואלת אותם שאלות כלכליות, והם התרשמו מאוד מהמקצועיות שלה.

‏בעיתונים ברחבי העולם נכתב על פלורה שהיא ניהלה ביד רמה את הסניף. נשים רבות שרצו שוויון זכויות, הסתכלו עליה בהערצה והצביעו עליה כאישה שבעזרת עבודה קשה הגיעה להישגים מרחיקי לכת. הם שאבו ממנה השראה במאבקן לשוויון.

‏כעבור שנתיים, בשנת 1896, התפשטה בבומביי מחלת הדבר.

‏[מוזיקת רקע]

‏מחלה מדבקת, הנגרמת על ידי חיידק. תנאי המחייה הירודים הביאו להתפשטות המחלה במהירות, ועד מהרה, חצי מאוכלוסיית העיר נמלטה ממנה. מפעלים רבים נסגרו, סחורות נרקבו, ועסקי משפחת ששון היו בצרות.

‏פיצקי: אתה לא חייב להגיד את זה בקול כזה דרמטי.

‏יובל: מה זאת אומרת? אבל ככה מספרים סיפור.

‏פיצקי: בסדר, אז תגיד: "עסקי משפחת ששון היו בצרות" [בטון רגיל]. לא חייב להגיד: "עסקי משפחת ששון היו בצרות". [בדרמטיות]

‏יובל: בסדר, פיצקי, אבל ככה אני מספר.

‏פיצקי: טוב, תמשיך, תמשיך.

‏פלורה החלה לברר וגילתה שישנו רופא יהודי צעיר, שטען כי יש לו חיסון למחלה. הוא עבר להתגורר בביתה של פלורה, ועד מהרה החל להזריק את הנוגדן. פלורה התנדבה לקבל את החיסון, ועד מהרה התחסנו רבים נגד המחלה. מרדכי זאב חבקין, שנקרא באנגלית גם האפקין, הקים מכון רפואי בבומביי שקיים עד היום. החיסון של האפקין עזר להציל המוני אנשים. המון.

‏בהודו באותם ימים, הייתה תסיסה כנגד השלטון הבריטי, [צעקות המון] ופלורה נאלצה להתמודד עם הפגנות, התפרעויות, וחוסר שקט שגם גרמו לטלטלה בעסקי משפחת ששון. היא התמודדה, חשבה בשקט מה אפשר לעשות, ופתרה בעיה אחר בעיה.

‏בינתיים, רבים ממשפחת ששון היגרו לאנגליה וחיו שם חיי נוחות. הם הסתגלו במהרה לאנגליה, ואפילו נבחרו לפרלמנט הבריטי. הם התעניינו ברווחי החברה, ומדי פעם העירו הערות. פלורה כעסה שהיא עובדת מסביב לשעון, ולהם יש רק טענות.

‏באותה תקופה, פלורה לא רק ניהלה את הסניף, אלא גם טיפלה בבתה שהייתה נכה.

‏[מוזיקת רקע]

‏פלורה האמינה שאולי באירופה היא תוכל למצוא רופא שיעזור לה והחליטה לעזוב את הודו ולעבור לאנגליה. [רחש גלים]

‏כשעלתה לרציף בדרכה לספינה, מקומיים רבים הגיעו להיפרד ממנה, העניקו לה מתנות, וחלקם בכו בכי מר בראותם אותה עוזבת. לפני שהספינה הרימה עוגן, ילדה מקומית העניקה לה שרשרת פרחים. עליה נכתב: "הוד מעלתה, מלכת בומביי וקיסרית של Malabar Hill", השכונה היוקרתית שבה התגוררה.

‏בלונדון, נהנתה פלורה לפגוש חברים ותיקים, שעתה היו אנשי אצולה. היא שתתה תה עם חברותיה: הדוכסית מקונוט, הדוכסית מדבונשייר, הדוכסית ממרלבורו, ליידי דה גריי וליידי ריי. [במבטא אנגלי ובטון מתנשא]

‏משפחת ששון הופתעה שפלורה הייתה נינוחה ורגועה, ולא כעסה עליהם כפי שציפו. נאמר עליה כי הלכה כמו מלכה, דיברה כמו חכם זקן, וידעה לארח כמו שליט מזרחי.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏פלורה דיברה שפות רבות - אנגלית, ערבית, עברית ומראטהית - השפה במערב הודו, וכיום בין 20 השפות המדוברות ביותר בעולם. ליהודים באזור, אפילו היה ניב מקומי, מין שפה מיוחדת כמו יידיש או לדינו, שנקרא מראטהית יהודית.

‏פלורה דיברה עם אורחים רבים בשפתם, ואנשים רבים רצו להתארח אצלה. ביתה שימש כגשר בין מזרח למערב. אם רציתָ דבר מה מעיר מרוחקת, או שהיו לך תלונות כלפי סוחר זה או אחר, פלורה ששון עזרה ליישב את הדברים. לא סתם כינה עיתון בריטי את ביתה בתור - בית ייחודי בעולם כולו.

‏מידי יום, הייתה פלורה מקבלת מבול של מכתבים. על חלק מהמכתבים נרשם רק, פרחה ששון, אנגליה. ובכוונה, אני קורא לה פעם פלורה ופעם פרחה. תלוי מי דיבר איתה ומי קרא לה. האנגלים אמרו פלורה. תארו לכם שאנגלי היה אומר "פרחה" [ח' גרונית]. "הלו, פרחה ששון [ממלמל]", [במבטא בריטי] השיניים שלו היו… לא יודע, נופלות או משהו. אז האנגלים קראו לה פלורה [במבטא אנגלוסקסי], ואנשים אחרים קראו לה פרחה. [ח' גרונית]

‏פרחה הייתה מתכתבת עם רבנים בבגדאד, בשפה הערבית, בבלית, בכתב רש"י.

‏[מוזיקת רקע]

‏רגע, אבל מה זה כתב רש"י? אה, כן. רש"י, רבי שלמה יצחקי, חי במאה ה-11. הוא לא ידע מהו כתב רש"י.

‏פיצקי: רגע, מה זאת אומרת? כתב רש"י? רש"י לא ידע מהו כתב רש"י? איך זה ייתכן?

‏יובל: אז, בדיוק.

‏הספר העברי הראשון שהודפס במכונת דפוס באיטליה, בשנת 1475, היה פירוש רש"י לתורה. הוא הודפס בכתב שהיה נהוג בקרב יהודי ספרד ועדות המזרח. אשכנזים שראו את הספר העברי המודפס הראשון ואת הכתב המיוחד, כינו אותו כתב רש"י, למרות שרש"י לא כתב כך.

‏פלורה המשיכה לפעול גם בלונדון. היא עזרה לשדך בין זוגות, תרמה ועזרה להקים בית חולים ליהודים שהיה בו אוכל כשר. כשהייתה מגיעה פלורה לבית חברותיה, הייתה שותה תה, אבל לא אוכלת דבר, מפני ששמרה על כשרות. גם בנה דוד, הקפיד לשמור על כשרות, וכשהוא וידידו הרופא חבקין, שנקרא גם האפקין, הוזמנו למשתה בן שבוע לכבודו של המלך אדוארד, הם הביאו איתם מהבית סנדוויצ'ים וכרובית, ואכלו רק אותם במשך שבוע.

‏פיצקי: יובל, אתה מכיר כרובית?

‏יובל: כן, כרובית היא כְּרוּב-משפחה של הכרוב. [צוחק]

‏פיצקי: [מוזיקת רקע] כן, כן, כן, מצחיק מאוד. אתה ידעת שזה נקרא ירק מצליב?

‏יובל: מה זאת אומרת ירק מצליב?

‏פיצקי: יש ירקות ותבלינים ממשפחת המצליבים, ביניהם צנון, כרוב וכרובית. חיידקי המעי של האדם מפרקים את הירק, ונפלט ממנו גז בשם מימן גופרתי. הוא מזכיר ריח של ביצה. אז אם אוכלים הרבה כרובית או בשר אדום, כדאי להיזהר.

‏יובל: כן, [מגחך] תודה, פיצקי.

‏לעתים, אנשים שאלו את פלורה אפילו שאלות הלכתיות, דתיות. האם מותר לאכול עוף ודגים יחד? האם מברכים את אותה הברכה על בננה ופפאיה? האם ספרדי יכול להתפלל עם נוסח תפילה אשכנזי? האם נשים צריכות לברך על ספירת העומר? ועוד ועוד. פלורה הייתה כותבת לרבנים, ספרדים ואשכנזים, משווה את התשובות שלהם, לומדת את התשובות, ומגיעה למסקנה הגיונית משלה.

‏[מוזיקת רקע]

‏פלורה תרמה למוסדות ולמשפחות עניות בדרכי סתר, מבלי שידעו מי תורם להן.

‏בשנת 1910, נסעו בני משפחת ששון לביקור בבגדאד. כפי הנראה באחד מבתי הכנסת, פלורה הוזמנה לעלות ולקרוא בתורה מספר תורה שהעניק אביה לבית הכנסת. זה היה דבר ייחודי ויוצא דופן.

‏אבל לא רק זה. בשנת 1924, קרה משהו שלא קרה מעולם. פלורה נבחרה לנאום את הנאום השנתי בבית המדרש לרבנים בלונדון. הייתה זו הפעם הראשונה שאישה נאמה את הנאום השנתי מאז הקמתו של המוסד, 70 שנה קודם לכן.

‏פלורה נשאה דרשה, שבה דיברה על חשיבות לימוד התורה, אך גם על זכויות נשים. בנאומה, ביקרה את העובדה כי למרות שהמוסד קיים כבר 70 שנה, היא הייתה האישה הראשונה לשאת בו נאום. הנאום שלה היה מרשים, וקהילות יהודיות רבות ברחבי העולם דיברו עליו. פלורה פרסמה מאמרים שונים בעיתונים, ורבים התרשמו מאוד מהידע העצום שלה.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏פלורה הייתה גם תומכת נלהבת של הציונות, ותמכה בהצהרת בלפור בשנת 1917, בה קרא שר החוץ הבריטי, להקמת מדינה לעם היהודי בארץ ישראל. בסוף שנת 1924, הגיעה פלורה לכאן, לארץ ישראל. זאת אומרת, אם אתם פה. אם אתם מאזינים לפודקאסט בתאילנד, אז היא הגיעה לשם, לארץ ישראל. אתם יודעים, איך זה עם הסביבון. אותו דבר.

‏פלורה הגיעה כדי לקבור בהר הזיתים את בתה, מזל, שהלכה לעולמה. רבים הגיעו כדי לנחמה, להודות לה על תמיכתה, ואם אפשר, ולא קשה, גם לבקש את תמיכתה. אם אפשר, ולא קשה…

‏פלורה השתתפה בנשף לכבוד יהדות ספרד, ובסופו נעמדו כל הנוכחים ושרו את "התקווה".

‏לאחר שאחותה של פלורה, רבקה, הלכה לעולמה, היא תרמה כסף לזכרה, והקימה את בית הספר המקצועי למלאכה לבנות על שם רבקה סומך. בבית הספר, נשים צעירות למדו מקצוע, וכך יכלו לעזור לפרנס את משפחותיהן.

‏בסוף שנות ה-20, הגיע כתב של העיתון "הצפירה", לביתם של משפחת ששון, ונדהם על כי פלורה ניהלה איתו את השיחה בעברית בלבד. אותו כתב גם סיפר, כי הרגיש כאילו חזר אל ימי ספרד, לפני כאלף שנה. מצד אחד עושר גדול, ספריות עמוסות בספרים יהודיים, שיחות אינטלקטואליות על עניינים שונים, ומצד שני - נוטלים ידיים, מברכים על המזון, ולא קיימת סתירה בין יהדות ומדע, בין דת וקידמה.

‏[מוזיקת רקע]

‏בשנת 1936, הלכה פרחה ששון, או פלורה ששון, לעולמה, בגיל 79. 12 שנים מאוחר יותר, בשנת 1947, הועלו עצמותיה ארצה, והיא נקברה בהר הזיתים.

‏פלורה ששון הייתה אישיות יוצאת דופן. אישה פורצת דרך, שניהלה חברה עצומה, בתקופה שלנשים לא היו זכויות שוות, ואף אסור היה להן להצביע בבחירות. נשים רבות, ולא רק יהודיות, שאבו ממנה השראה.

‏פלורה האמינה בעצמה, ידעה שהיא יכולה לנהל מפעל, גם אם נשים באותה תקופה לא עסקו בזה. היא האמינה שאפשר להיות יהודייה מאמינה, וגם לעסוק במדע. ואולי יותר מכל, פלורה ששון ידעה להקשיב.

‏הקשבה לאחר, דורשת שננסה להיות בתפקיד המקשיב, מקשיבן או מקשיבנית. ננסה להבין איך האחר מרגיש. לא נרצה שהוא יסיים מהר, רק כדי שגם אנחנו נגיד משהו ונספר מה קרה לנו. אלא ממש נקשיב, ולא נתחיל לחשוב על מיליון דברים אחרים באמצע, אלא נקשיב. להקשיב זאת אומנות. להיות שם כל-כולנו. להקשיב עד הסוף. לשאול שאלות, כמו למשל איך הרגשת? מה עוזר לך? וממש לתת הרגשה לאחר שאנחנו מקשיבים באמת. לא סתם נאמר שאלוהים נתן לנו פה אחד ושתי אוזניים כדי שנקשיב פי שניים ממה שאנחנו מדברים.

‏נסו גם אתם להיות מקשיבנים ומקשיבניות טובות.

‏להיות קצת יותר - פלורה.

‏[מוזיקת רקע מתגברת ומסתיימת]

‏[מוזיקת סיום]

‏מחקר, כתיבה, קריינות, וסוחר במשי הודי [במבטא הודי] לא, אסור לעשות… - יובל מלחי.

‏עריכת לשון, שמחה וששון - דינה בר מנחם.

‏מיקס, עריכת סאונד וצפירות של אוניות עמוסות במסחר מגיעות לנמל. תני לנו! [צופר אונייה] - רחל רפאלי!

‏הפקה, ומקשיבנים מעולים. הנה הם הקשיבו לכל ה… רגע, לאן הם נעלמו? לא, אבל ביקשתי שתקשיבו עד הסוף. למה אתם… מקש… אתם לא… אוף - תומר מיכלזון, יובל בן שושן, ורני שחר.

‏אני יובל מלחי. "היסטוריה לילדים" וילדות.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה