היסטוריה לילדים - רחל ינאית בן-צבי
- הילה מיזן
- 3 days ago
- 12 min read
היא היתה מהמנהיגות החשובות של היישוב היהודי בארץ ישראל בתחילת המאה שעברה. אבל לא רבים מכירים את סיפורה. היא נולדה במקום אחר עם שם אחר אבל היא היתה מהפכנית. היא בחרה לעצמה שם חדש ועזרה להקים את מדינת ישראל
תאריך עליית הפרק לאוויר: 05/11/2020.
[חסות]
קריין: אתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
קריין: "היסטוריה לילדים", עם יובל מלחי.
מנהרת הזמן של רחל ינאית.
לפני כמאה שנה, היא הייתה אחת מהמנהיגות החשובות של היישוב היהודי בארץ ישראל, אבל לא רבים מכירים את סיפורה.
[מוזיקת פתיחה מסתיימת]
רחל ינאית בן-צבי הייתה מהפכנית. היא בחרה לעצמה שם חדש, [מוזיקת רקע] הקימה ארגונים חדשים ועזרה להקים את מדינת ישראל. אבל רחל ינאית בן-צבי בכלל נולדה במקום אחר, בזמן אחר ובשם אחר.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
[דהירת סוס]
הו, הנה רחל ינאית. אה… רחל, רחל, אוי אני רואה אותה מרחוק… אה, היא רוכבת על סוס [קול דהירת סוסים]. תראו, תראו, היא רוכבת על סוס. בואי, את יכולה לבוא לפה רגע? כן, הנה, הנה היא מתקרבת במהירות. וואו, וואו, איזה מהירות. ורחל… הו, מה זה? איזה מהירות היא דוהרת, [קול דהירת סוס מתרחק] אפילו לא עוצרת לרגע. [נאנח] שיושש… כמעט דרסה אותי.
[מוזיקת רקע]
רחל ינאית נולדה בשנת 1886 בשם גולדה לישנסקי. היא גדלה בבית יהודי מסורתי בעיירה מאלין שבמזרח אירופה. בגיל 15 נסעה לבדה לעיר אחרת, שם נחשפה לפעילות של תנועות נוער יהודיות שדגלו בציונות.
ציונות היא הרעיון שהעם היהודי זכאי למדינה משל עצמו. באותם ימים זה נראה כמו חלום רחוק, כמו רעיון מהפכני של צעירים. גולדה נזכרה בסיפורים שסיפרה לה אמה, שושנה, על סבא שלה שכל חייו חלם לעלות לארץ ישראל.
גולדה הפכה לפעילה בתנועה הציונית ואף נבחרה לשמש כנציגה בקונגרס הציוני. נציגי הקונגרס האחרים השתוממו למראה האישה הצעירה והנלהבת שהצטרפה אליהם.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
בסוף שנת 1905, היא פגשה את יצחק שמשלבי… [שריקה היתולית וצליל התרסקות] היא פגשה את יצחק שמשלביץ' [צפצפת ליצן] היא פגשה את יצחק שמשללביץ'… שימשלביץ'. [תרועת ניצחון] איזה שם קשה, אולי גם הוא יחליף את השם?
השניים הפכו לחברים טובים. [מוזיקת רקע] יחד הם הרגישו שהם עומדים לצאת למשימה מיוחדת במינה, קשה ומורכבת - להקים בית לעם היהודי בארץ ישראל. אם יצליחו, זו תהיה מהפכה של ממש.
באחד הימים קיבלה גולדה מכתב מארץ ישראל.
גולדה: יא, איזה כיף, מכתב! בואו נראה מה כתוב: "הייתה קטטה המונית בין יהודים לערבים ביפו. יהודים נמצאים בסכנה". מה, גם שם יש פוגרומים? "קומי ועלי לארץ ישראל!" [בטון דרמטי] כמו יד נעלמה אחזה בי, והקימתני על רגלי. אני עולה לארץ ישראל. אני עולה לארץ ישראל.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
חוסר הצדק הזה, שבו יהודים חשופים לאלימות, מופקרים לגורלם, עודד את גולדה לקום ולעשות מעשה. בדרכה אל האונייה, שתיקח אותה מעיר הנמל אודסה אל חופי ארץ ישראל, עצרה לבקר את המשורר הנערץ, חיים נחמן ביאליק. הוא שאל אותה: "מה תעשי בארץ ישראל?". היא השיבה לו במילה אחת: "אחיה!".
[מוזיקת רקע]
הלהט המהפכני בער בה. היהודים שעלו לארץ ישראל באותה תקופה היו חדורי אמונה בציונות. הם ראו את העלייה ארצה, ממש כמו לידה מחדש. לכן, רבים מהם גם בחרו לשנות את שמם. גולדה לישנסקי הפכה לרחל ינאית. את ההשראה לשם המשפחה החדש קיבלה מהמלך היהודי אלכסנדר ינאי, וגם כאות הוקרה לאביה, יונה - רחל ינאית.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
עם הגעתה ארצה, מיהרה להתאחד עם יצחק שמשלבי… [זמזם כישלון] עם יצחק שמשלבי… [זמזם כישלון] אה, רגע. גם הוא עיברת את שמו, ליצחק בן-צבי [תרועת ניצחון]. יצחק ורחל עברו להתגורר בירושלים. רחל התרגשה מאוד להיות בעיר שקראה עליה בתנ"ך.
[מוזיקת רקע]
היא כתבה על הכותל המערבי, "נשאתי עיניי במעלה הכותל. הזמן לא יכול לאבנים - מדברות הן אל הלב ומספרות על העבר, יותר מכל ספר ומגילה".
רחל ויצחק, כמו אלפים אחרים, ראו את עצמם כחלוצים, שתפקידם להכשיר את היישוב היהודי, להפוך את החיים לנסבלים, ולהכין את הקרקע למאות אלפים שיבואו בעקבותיהם. הם ויתרו על הרצונות הפרטיים שלהם והבינו כי השנים לפניהם יהיו קשות מאוד, אך מלאות עניין.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
רחל ויצחק הצטרפו לקבוצת צעירים יהודים שחיו ביחד וקראו לחבורתם "ירושלים החדשה". הם הקימו עיתון עברי חדש - "האחדות", ובית ספר עברי חדש - "הגימנסיה העברית רחביה". באותה העת, השפה העברית לא הייתה שפה מדוברת, ולכן פעילותם הייתה שוב בגדר מהפכה.
[מוזיקת רקע]
החבורה, ורחל ביניהם, חיו בצניעות ודלות, וימים רבים עברו עליהם כשהם רעבים מאוד. הם אכלו בעיקר פיתות ערביות וזיתים. פעם, כשעברו דירה, הסבל נדהם לראות שכל רכושם מסתכם בארגז, כמה קרשים, פרימוס, בגדים ומחצלת. פרימוס היה מכשיר הבישול של פעם, ועליו גם הרתיחו מים לכל מיני צרכים. הוא למעשה דומה לגזייה ניידת, והוא היה מאוד-מאוד רועש.
הנה, יש לי פה פרימוס. בוא נפתח את הכפתור של הדלק. [קול מתכתי] הנה, עכשיו נדליק אותו [קול מתכתי], והנה הפרימוס דולק [שריקת קומקום רותח]. איי, אני לא שומע את עצמי. רגע, הפרי… ה… טוב, טוב, כבו את הפרימוס. אי אפשר ככה. איך אפשר לעשות פודקאסט עם פרימוס? זה לא עובד, זה לא עובד. [שריקה דועכת]
[מוזיקת רקע מסתיימת]
השניים ערכו מסעות רבים באזור ירושלים, קראו על המקומות שביקרו בתנ"ך, ואף הגיעו לשכם, שם הוזמנו לארוחה בביתו של אחד מנכבדי העיר. הם היו רעבים מאוד, ורחל הושיטה את ידה לצלחת ירקות ונגסה בירק אדום. או אז הסתבר שהיה זה פלפל חריף.
[מוזיקת רקע]
[מקריא]
"השאני יצרי ופשט את ידי אל הפלפל האדום דווקא. נטלתי פלח ונעצתי בו שיניי. אויה לי, כאילו אש הכנסתי לתוך פי, [צליל בעירה] ובוערות שפתיי וצורבים חיכי וחניכיי. מה אעשה? אנה אברח? ואני בושה בפני האפנדי העומד אלינו לשרתנו, ובפני חבריי". אפנדי הוא תואר טורקי לאדם מכובד. "מיהרתי אל המים ומילאתי פי, [צליל מים] אך דומה כאילו לא מים, אלא שמן שפכתי על האש. האפנדי שראה בייסורי יעצני ללעוס מהר מן הלחם. לועסת אני ולועסת, ועדיין הבעירה בפי, הדמעות חונקות, אני נשרפת מן האש ומן החרפה גם יחד. לאט לאט שקטה הלהבה, כאילו כבתה".
[מוזיקת רקע מסתיימת]
כשרחל ויצחק היו צריכים ללכת לפגישות ביפו, הם הלכו ברגל. בדרך עברו במנזר באבו גוש, שם הנזירים נתנו להם חופן צימוקים. לעיתים ישנו בלילה על האדמה במטע זיתים. ככל שרחל הלכה בחולות לוהטים, בין פרדסים ובין שבילים שנישא בהם ריח של שיטה צהובת פרחים, היא התאהבה בארץ יותר ויותר.
[מוזיקת רקע]
יצחק בן-צבי ורחל ינאית שמרו על קשרים עם חבריהם בגליל, ואף ערכו מסעות בצפון הארץ. בשנת 1910, יצאו רחל ויצחק בן-צבי ועוד כמה חברים לסיור בגליל.
רחל כותבת על הרבה מאוד יישובים, ובמיוחד על ביקור בישוב יסוד המעלה, "עוד מעט ותשקע השמש, ואנו ממהרים ליסוד המעלה, זו הגדולה במושבות הגליל העליון. [מוזיקת רקע מתחלפת במוזיקה נוגה] סרים אנו לבית הראשון, שחנות על ידו. בחנות, כמו בבית, עזובה וריקנות. החנווני מדליק עששית נפט מפויחת. בחנות לא פרי ולא ירק. אנו מצטיידים בקופסת סרדינים ובחלווה, ומתיישבים במבוא הבית, ליד מעקה רעוע. מבפנים עולה בכייה צרודה. אני קופצת על רגליי ונכנסת. חדר המבוא אפל. אני פותחת את דלת חדר המגורים, ולעיניי מתגלה מחזה מחריד. על משכב נמוך בין כסתות, מתהפכת בייסוריה חולה אנושה, צעירה לימים, שרויה בחום גבוה, ופולטת הברות לא ברורות. על ידה בוכיה אמה, פוכרת ידיה, והדמעות נגרות על פניה ללא הפוגות. קדחת צהובה. 'עד מתי? עד מתי?' מתפרצות מילים חנוקות מפיה".
"בחוץ, בדמדומי הערב, רבים היתושים המתעופפים, ואין מנוס ואין מנוח מהחבלנים המזמזמים הללו, המביאים עלינו את הקדחת. נכנסנו פנימה, עייפים ומנומנמים. חבריי משתטחים על מחצלת, ואני עולה על הדרגש. רוצה אני לישון, אך אנחותיה של החולה ובכי האם מזעזעים. נים ולא נים, נדמה לי שאני נמצאת בחורבה עזובה, וילל תנים עולה באוזניי. מבעית היה אותו לילה, ביסוד המעלה. התרוממתי ממשכבי, ויצאתי אל המעקה. בחלל המושבה נישא ריח הטאבון הערבי, ומעל לראשי זימזמו היתושים. בזה אחר זה התעוררו גם החברים, ויצאו מן החדר. מדוכאים אנו מאם המושבות בגליל העליון. לא פועל עברי, לא שומר עברי, בתוכה".
[מוזיקת רקע מסתיימת]
רחל ינאית כתבה מכתבים לאמה, שושנה, על ארץ ישראל. באחד הימים, קיבלה מכתב מאמה, בו הודיעה לה כי היא עולה לארץ בעקבותיה. [צפירת רכבת] בשנת 1909, פגשה רחל את אמה ואחותה בנמל יפו. הן נסעו ברכבת לירושלים.
רחל זיהתה את האכזבה שניכרה על פני אמה, כשראתה את הגבעות החשופות בדרך. [מוזיקת רקע] כשהגיעו לירושלים, ראתה אמה של רחל את תנאי המחיה, המגורים הצפופים והדלים, והתפרצה: "איך אתם גרים במקום כה עלוב? איך אפשר לחיות ככה?".
באחד הימים, הלכה שושנה, אמה של רחל, לבקרה בהפתעה בגימנסיה. היא הייתה גאה בבתה המורה. משהציצה פנימה, ראתה אותה שוטפת את הרצפה, יחד עם מורה נוסף. אמה רצה הביתה ופרצה בבכי: "ובבית נפתח מקור דמעותיי, וליבי מר עליי. לכך הגענו? מורה ושוטפת רצפות?". עד מהרה התאקלמה שושנה, ואף סיפרה: "בתי הקטנה נתקבלה לגימנסיה, וזאת בלי כסף שוחד, ולא צרות וייסורים. מוזר ולא רגיל היה הדבר בעיניי. אכן, אנו באמת בארצנו".
[מוזיקת רקע מסתיימת]
רחל ויצחק השתתפו בהקמת ארגון "השומר". מטרתו הייתה לארגן את השמירה על היישובים היהודיים בארץ ישראל בידי יהודים. כיוון שעד אז, הייתה השמירה נתונה בידי שומרים לא יהודים.
[מוזיקת רקע]
[הקלטה]
רחל ינאית בן-צבי: "הייתה לשומר מטרה, מצד אחד להביא אותם שיכבדו אותנו כלאום, כבני אדם, כעובדי אדמה, כשומרים בעצמם [מוזיקת רקע מסתיימת]. יחד עם זה, ליצור יחסי שכנים תקינים. הרי לא אחת, הייתי משתתפת בביקורים אצל הבדואים. לא הרבה…"
דן אלמגור: "את רכבת על סוס?"
רחל ינאית בן-צבי: "אם אני רכבתי על סוס, איזו חברה בשומר לא רכבה על סוס? באמת. [קול צחוק ברקע] באמת, אתה ממש מעליב אותי."
דן אלמגור: "גברת ינאית, היו שירים רבים שאתם שרתם בשעת העבודה. אחד השירים, שאת מזכירה אותו בספרייך הוא "בוקר בא לעבודה". אולי כדאי שנשיר אותו כאן כולנו, בבקשה."
רחל ינאית בן-צבי: "בוקר בא."
דן אלמגור: "תצטרפי אלינו בשירה?"
רחל ינאית בן-צבי: "ברצון."
דן אלמגור: "בבקשה. כן, באופן ספונטני לגמרי, המקהלה…"
רחל ינאית בן-צבי: "בוקר…"
דן אלמגור: "בוקר בא, בוקר…"
רחל ינאית בן-צבי: "בוקר, בוקר בא…"
[שרים בליווי מקהלה]
"בֹּקֶר, בֹּקֶר, בֹּקֶר, בֹּקֶר, בֹּקֶר,
בֹּקֶר, בֹּקֶר, בֹּקֶר, בֹּקֶר בָּא.
בֹּקֶר בָּא לַעֲבוֹדָה, בֹּקֶר בָּא לַעֲבוֹדָה,
בֹּקֶר בָּא לַעֲבוֹדָה, בֹּקֶר, בֹּקֶר בָּא!"
[ההקלטה ממשיכה ברקע]
בין מנהיגי "השומר" הייתה גם מניה שוחט, והשתיים הפכו לחברות קרובות. [ההקלטה מסתיימת] בזכותן, ארגון "השומר" מימש במידה מסוימת את חזון השוויון בין נשים וגברים בהנהגה הציונית.
[מוזיקת רקע]
זו הייתה שאלה שרחל ינאית עסקה בה למן הרגע הראשון. לא פעם מצאה את עצמה האישה היחידה בחדר, בשעה שכל מקבלי ההחלטות סביבה, כולם גברים.
רחל ויצחק היו על גג העולם. החלום שלהם לפתח את היישוב היהודי בארץ ישראל, הלך והתגשם לנגד עיניהם - תרבות עברית, שמירה עברית, עזרה הדדית. אבל החיים היו קשים מאוד באותם ימים. לא תמיד היה מספיק מזון, לא תמיד היה כסף כדי לקנות מצרכים בסיסיים, והשלטון הטורקי היה לעיתים אכזרי. רחל עזרה להקים קרן שסייעה לפועלים בארץ ישראל. הקרן עזרה להקים בתי תבשיל שסיפקו ארוחות חמות ודיור, למי שלא היה בידו מספיק כסף.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
קצת לפני מלחמת העולם הראשונה, שפרצה בשנת 1914, רחל ויצחק יצאו מארץ ישראל כדי לרכוש מקצוע ולחזור אליה. הם האמינו שכך יוכלו לתרום יותר. יצחק בן-צבי התקבל ללימודי משפטים באוניברסיטה באיסטנבול, ורחל ינאית נסעה לצרפת ללמוד חקלאות. בסיום לימודיה חזרה לארץ ישראל. היא חלמה להשתמש בידע החקלאי ובניסיון שצברה, אלא שאז פרצה מלחמה, [קולות מלחמה וירי, מוזיקת רקע דרמטית] מלחמת העולם הראשונה. יצחק בן-צבי גורש מן הארץ והגיע לארצות הברית. שם, לצד דוד בן-גוריון, פעלו השניים לגייס חיילים יהודים לצבא הבריטי, כדי לשחרר את ארץ ישראל מידי הטורקים.
באותו הזמן, עזרה רחל ינאית לגייס מתנדבים לצבא הבריטי מבני היישוב היהודי בארץ ישראל. היא גם ניסתה לשכנע את הבריטים לקבל מתנדבות בתור לוחמות. היא שלחה מכתבים ואף נפגשה עם הגנרל אלנבי, שאמר לה: "מה מוזרה היית בעיניי. בעולם הגדול שאף אז כל חייל לחזור הביתה ובארץ הקטנה הזאת התלהבו אפילו הבחורות לצאת לחזית. דומני שהייתן הנשים הראשונות בעולם שחפצו ללכת לחזית כחיילים קרביים".
[מוזיקת רקע מסתיימת]
לקראת סוף המלחמה, יצחק בן-צבי חזר ארצה כחייל בגדודים העבריים. הוא מיהר לפגוש את רחל ינאית והשניים התחתנו. רחל ינאית בחרה לשמור על שמה והפכה לרחל ינאית בן-צבי. רחל המשיכה להתמסר לעבודה ציבורית למען היישוב היהודי.
[מוזיקת רקע]
במהלך מלחמת העולם הראשונה, כבשו הבריטים את הארץ. היהודים נקראו להקים גוף שייצג את כל שכבות האוכלוסייה, אך החרדים, שהיוו כמחצית מתושבי היישוב הצעיר, התנגדו שנשים ייבחרו לגוף המייצג, שנקרא "אסיפת הנבחרים". נשות היישוב שעמלו על הקמתו מחו בתוקף. "לא ייתכן", הן אמרו, "שאנו פעלנו להקמת יישוב שבו לא תהיה לנו זכות בחירה". לבסוף, הורשו נשים לבחור ולהיבחר. רחל נבחרה ל"אסיפת הנבחרים", הגוף שייצג את היישוב היהודי מול שלטונות המנדט הבריטי. רחל ינאית גם השתתפה בהקמת "ההסתדרות", ארגון העובדים שדאג לכל תחומי החיים של הפועלים בארץ ישראל. היא הקימה את "מועצת הפועלות" שדאגה במיוחד לנשים עובדות.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
רחל ינאית בן-צבי המשיכה להיות מעורבת בענייני הביטחון. היא הייתה שותפה להחלטה לפרק את ארגון "השומר" ולהקים במקומו את ארגון "ההגנה", ארגון מחתרת צבאי שיהפוך עם הקמת המדינה לצבא ההגנה לישראל. כפעילה בארגון "ההגנה" עקבה רחל ינאית בן-צבי אחר הנעשה בקרב האוכלוסייה הערבית וחששה מפני התפרצות אלימה. בשנת 1921, כשפרצו מאורעות תרפ"א, היא הסתובבה בירושלים עם אקדח מוסתר להגנה עצמית. בשנים שלאחר מכן, הפך ביתם של רחל ויצחק לסניף "ההגנה" בירושלים.
[מוזיקת רקע]
רחל ינאית בן-צבי גם הגשימה חלום נושן שהיה לה, למן הרגע הראשון שהגיעה לירושלים. הטורקים כרתו עצים רבים בארץ, והשתמשו בהם להסקת מנוע הקיטור שברכבת. עקב כך, הפכו מקומות רבים, וגם הגבעות סביב ירושלים, עירומים מעצים. הגבעות החשופות שמסביב לירושלים הפריעו מאוד לרחל, והיא חלמה להפוך את המקום לירוק.
היא כתבה, "מה מאוד ביקשתי לראותך, ירושלים, שוב ירוקה, מניבה, לנטוע בך עץ, להשיב לך את נטעייך, את רננת חייך".
ולכן, ליד הצריף שבו התגוררו, הקימה רחל משתלה וחווה לימודית, שהעסיקה בעיקר נשים, עולות חדשות, שהיו זקוקות למקום עבודה. המקום הפך למשק פועלות, חווה חקלאית, שבה הפועלות כולן משתתפות בעבודה, ומקבלות החלטות במשותף. משק הפועלות בירושלים היה להצלחה גדולה. שתילים ועצים רבים הוזמנו וניטעו בגנים בירושלים ובמורדות הרי יהודה. שוב פעם, רחל ינאית עשתה מהפכה - היא צבעה את ירושלים בירוק.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
בשנות ה-30, החלו בני נוער מגרמניה לעלות לארץ ישראל. הנרייטה סאלד עמדה בראש התוכנית שנקראה "עליית הנוער". על הנרייטה סיפרנו בפרק נפרד. חלק מהעולות הצעירות הגיעו לחוות הלימוד של רחל ינאית בירושלים, אך החיים בחווה היו להן קשים מדי.
[מוזיקת רקע]
עולה: [במבטא גרמני] רחל ינאית מעבידה אותנו קשה מדי. אנחנו לא רגילות לעבודה כה קשה, לתנאים כאלה. בואו נכתוב מכתב להנרייטה סאלד שתחלץ אותנו מפה.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
בעקבות בקשתן, פרץ ויכוח נוקב בין רחל ינאית והנרייטה סאלד. הן החליפו מכתבים זועמים ביניהן, וכל אחת ראתה בצורה אחרת את הדרך שבה יש להכשיר את הבנות לחיים שיתופיים בארץ ישראל. בסופו של דבר, הבנות אכן עברו מקום. לעתים, גם בין אנשים מופלאים ומדהימים, או במקרה שלנו מופלאות ומדהימות, יכולים להתעורר ויכוחים עזים.
לאחר קום המדינה, עברה חוות הלימוד של רחל ינאית לעין כרם, בפאתי ירושלים, וכיום נקרא המקום "בית הספר האזורי-חקלאי עין כרם".
בעת מלחמת העולם השנייה, [מוזיקת רקע] שוב עודדה רחל את ההתנדבות לצבא הבריטי. הפעם הורשו נשים להתנדב לחיל נשים בצבא הבריטי. רחל עשתה כל שביכולתה כדי לעודד את הנשים הצעירות ביישוב היהודי להתגייס לצבא הבריטי, ועל ידי כך לרכוש ניסיון צבאי. היא האמינה שגם נשים צריכות להיות חלק מכוח המגן של העם היהודי. זה היה רעיון מהפכני, שסוף-סוף הגיע זמנו.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
רחל ויצחק האמינו בצניעות, [מוזיקת רקע] והחליטו להתגורר בצריף ולא בבית מפואר. הם האמינו כי בני אדם לא זקוקים ליותר מזה. אביה של רחל עלה גם הוא לארץ, עבד במשתלה ושתל עצים. רחל סיפרה כי הוא ראה קדושה בכל עבודת האדמה בארץ ישראל, ושתילת עצים היו לו כתפילה.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
בשנות ה-40 של המאה הקודמת, החלו פרעות כנגד יהודים שהתגוררו במדינות ערב.
[מוזיקת רקע]
בעיראק נרצחו קרוב ל-200 איש מבני הקהילה היהודית, והיה חשש לחיי קהילות יהודיות אחרות. רחל ינאית חשה שעליה לפעול למען בנות הקהילות היהודיות מארצות ערב השכנות, מלבנון ומסוריה.
בתחילה, התנגדו אימהות לשלוח בנותיהן הצעירות לארץ ישראל, אך לאחר ששמעו את נאומיה של רחל, הן התלהבו ורבות פנו אליה בבקשה שתיקח גם נערות מבוגרות יותר. לרחל היו רק חמישים אישורי עלייה, ולאחר שהיא ראיינה את כל הנערות באופן אישי, היא בחרה אותן והעלתה אותן ארצה. [מנוע]
רבות מאותן נערות הפכו לפעילות עלייה בעצמן, ולימים עזרו לקהילות שלהן לעלות ארצה, גם כן. רחל ינאית התעצבה שלא עזרו לקהילות הללו יותר, ובזכרונותיה כתבה: "איך יכולנו להזניח עד כה קהילות יהודיות אלה שכה קרובות לנו?".
[מוזיקת רקע מסתיימת]
במקביל לעבודה הציבורית הענפה, הקימו יצחק ורחל משפחה. בצריף המגורים שהקימו לעצמם, גרו עם הוריהם, ונולדו להם שני בנים - עמרם ועלי. לקראת סיום המנדט הבריטי על ארץ ישראל, פרצה מלחמת העצמאות. שני הבנים, עמרם ועלי, גויסו והשתתפו בקרבות בגזרות שונות.
[ירי מכונת יריה ברקע]
עלי היה מפקד בפלמ"ח ובין מייסדי קיבוץ בית קשת בגליל. [מוזיקת רקע נוגה] הוא היה אמור להתחתן, אך כמה ימים לפני חתונתו, במהלך מלחמת העצמאות, נקלעו עלי וחבריו למארב של מאות פורעים ערבים. הם נלחמו עד הכדור האחרון ונפלו בקרב. [קול ירי נפסק] רחל ויצחק היו עתה להורים שכולים. כמה שנים מאוחר יותר, העבירו את צריף המגורים של המשפחה מירושלים אל קיבוץ בית קשת, כדי שישמש כבית נוער על שמו של עלי. כיום פועל במקום מוזיאון קטן.
[מוזיקת רקע מסיימת]
לאחר קום המדינה, נבחר יצחק בן-צבי לכנסת. באותה תקופה, רחל עסקה רבות בעזרה לעולים חדשים שהגיעו לארץ. שנים ספורות לאחר מכן, עודד דוד בן-גוריון את חברו הקרוב, יצחק בן-צבי, להציג את מועמדותו לתפקיד נשיא המדינה. בן-צבי אכן עשה זאת ונבחר לתפקיד. [מוזיקת רקע] הוא היה לנשיא השני של מדינת ישראל, אחרי חיים ויצמן.
רחל ויצחק בחרו להמשיך להתגורר בבית קטן, סמוך למקום בו עמד הצריף שלהם. הם טענו כי כל עוד ישנם עולים חדשים, הגרים במעברות - מגורים זמניים לעולים חדשים שהיו לוהטים בקיץ ודלפו מהם מים בחורף - אין הם יכולים לעבור לארמון. רחל ויצחק רצו להישאר חלק מהעם, אנשים פשוטים שרצו להישאר קרובים לאנשים שאותם ייצגו.
בערבים הייתה רחל מבשלת את ארוחות המשפחה בעצמה. בתקופת כהונתו של יצחק בן-צבי, פעלה רחל לצידו כאשת נשיא, במעשים ולא בדיבורים. למרות שספגה ביקורת, היא אמרה: "לא אוכל לשמש גולם, בובה שמקבלת פרחים".
רחל עזרה לעולים חדשים, דאגה לאמהות שכולות, הקימה קרן מיוחדת או גוף האוסף תרומות עבור ילדים, את קרן ה"ספריות עבור ילדי ישראל", היא דאגה לעניים, התכתבה עם יהודים מכל העולם, ועודדה אותם לעלות לארץ.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
בשנת 1963, הלך יצחק בן-צבי לעולמו. לזכרו הוקם מוסד ממלכתי שנקרא "יד בן-צבי", שעוסק בחקר תולדות היישוב היהודי בארץ ישראל. רחל ינאית בן-צבי טיפחה את "יד בן-צבי", והמוסד ממשיך לפעול עד היום מתוך בית המגורים שהיה שייך לבני הזוג יצחק ורחל בירושלים.
[מוזיקת רקע]
את שנותיה האחרונות הקדישה רחל ינאית בן-צבי לכתיבת זכרונותיה. היא בוודאי הייתה יכולה להסתכל אחורה בסיפוק על כל פעילותה, על כל המהפכות שהצליחה לעשות, על כל החלומות שהצליחה להגשים. באחת הפעמים התקשרו מהטלוויזיה כדי להזמינה להתארח באחת התוכניות, ושאלו אם אפשר לדבר איתה או שהגברת רחל נחה. מזכירתה של רחל השיבה: "הגברת ינאית לעולם אינה נחה. היא תמיד עובדת".
רחל ינאית זכתה בפרסים רבים על פועלה למען המדינה, באזרחות כבוד של העיר ירושלים, ואף בפרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה. בשנת 1979 הלכה לעולמה.
רחל ראתה בכל מעשיה שליחות. כשהיא נולדה לא הייתה מדינה יהודית, ולא היה בית לעם היהודי. היא, חבריה וחברותיה, הצליחו להגשים את הבלתי ייאמן. היא הייתה לאם האימהות והחלוצות, שראתה בכל ילדי ישראל, בלי קשר למוצאם, ילדיה שלה. היא הייתה אחת מאותה נשים, שבנו את המדינה הזאת עבורינו.
ועכשיו, שאלה אליכם - מה למדתם מסיפורה של רחל ינאית? איזה רושם היא השאירה עליכם? האם יש דברים דומים, שגם אתם הייתם רוצים לעשות? כתבו לנו בקבוצת הטלגרם. נשמח לשמוע.
[מוזיקת רקע מתחלפת במוזיקת סיום]
מחקר, כתיבה, עריכה, ולא התקבלו לארגון "השומר" - תומר שלוש ויובל מלחי. [בצער]
עריכת לשון ואכילת פלפל ממש-ממש חריף - דינה "עשן מהאוזניים" בר-מנחם.
מיקס, אפקטים והנכדה של רחל ינאית - רחל ינאית רפאלי.
הפקה והאנשים שחששו להתנדב לגדודים העבריים במלחמת העולם הראשונה - רני שחר ואיל שינדלר. [מצקצק בלשון]
אני יובל מלחי, "היסטוריה לילדים".
[מוזיקה מסתיימת]
ילדים והורים יקרים, אם אתם אוהבים את ההסכת "היסטוריה לילדים", נשמח שתעזרו לנו. דרגו אותנו בכל חנויות האפליקציות, ברשימת הפודקאסטים של אפל, בספוטיפיי, ובכל מקום שאתם יכולים לדרג אותנו. רוצים לדבר איתנו? כנסו לקבוצת הטלגרם שלנו, "היסטוריה לילדים". רשמו לנו מה חשבתם, העירו לנו הערות, שלחו לנו הצעות לפרקים ותוכלו להתעדכן בפרקים חדשים ובאירועים קרובים. תודה רבה.
[חסות]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments