עד לפני כמה מאות שנים היה מסובך להעתיק ספרים. ואז הגיע בחור צעיר ועקשן בשם יואהן גוטנברג שרצה להמציא לכך מכונה. והוא שינה את העולם.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 06/06/2019.
קריין: "כאן עוד". להתחבר לידע, בכל זמן שתרצו.
[פתיח]: "היסטוריה לילדים", עם יובל מלחי.
המכונה של גוטנברג.
עד לפני כמה מאות שנים, כשרציתם להעתיק מסמך או ספר, הייתם צריכים לשבת ולכתוב אותו ביד, מילה במילה. [סאונד של כתיבה בעיפרון] בראשית… ברא… אלוהים… את השמיים… ואת הארץ. אחחח... כואבת לי היד! זה היה קשה.
[מוזיקת רקע]
לפני כחמש מאות שנה החליט בחור צעיר ושמו יוהן לשנות את המצב. הוא רצה להמציא מכונה שתוכל לשכפל דברים כתובים, אבל הוא לא ידע אם יצליח. זה היה מסובך מאוד, אבל יוהן היה עקשן.
כתב החל להתפתח לפני עשרות אלפי שנים, מציורים לסימנים ולאותיות. בתחילה הטביעו את האותיות על משטחי טיט. טיט הוא חומר בנייה בעל מרקם בוצי המתקשה כשהוא מתייבש. בטח שמעתם את המילה טיט, כשדיברו אתכם על אבותינו במצרים, שהשתמשו בו להדביק לבני בניין אחד לשני.
[מוזיקת רקע]
בתחילה, האותיות דמו לציורים או תמונות, ואט-אט הפכו לסימנים שכל אחד מהם מציין רק צליל אחד, כפי שאנו מכירים כיום. ללוח שבו הטביעו את הסימנים קוראים באנגלית Clay tablet, כלומר לוח מחימר, או חומר, כפי שיש לומר. חומר, באנגלית, Clay, ולוח - Tablet.
כתיבה או פיסול אותיות וצורות בחומר דרשו מאמץ רב, ולכן חיפשו חומר אחר לכתוב עליו.
השלב הבא היה נייר פפירוס, שהוכן מגומא, מן צמח שהיה נפוץ, או רווח, במצרים. אמנם על הפפירוס היה קל יותר לכתוב, אבל תהליך הייצור שלו היה לא פשוט. ובעוד באוויר החם והיבש של מצרים הפפירוס השתמר נהדר, כשהפפירוסים הובאו לאירופה הלחה, הם פשוט נרקבו.
בשלב מסוים החלו להשתמש בקלף, כלומר בעור בהמה. בדרך כלל כבש, פרה או חמור. השימוש בקלף היה יעיל, מכיוון שאם טעו, היה אפשר למחוק ממנו אותיות או מילים. אבל גם תהליך ההכנה של הקלף היה מסובך. לכתיבת ספר אחד היה צריך לעיתים מאות עורות של חיות. כתיבת כל ספר ארכה זמן רב. את התנ"ך למשל העתיקו בממוצע במשך 15 חודשים!
[סאונד של דלת נפתחת, פעמון מצלצל]
לקוח: שלום, יש ספר חדש של חריץ' מוטר?
מוכר: בטח, נעתיק לך אותו. תבוא בעוד… שנה-שנתיים.
לקוח: מה בעוד שנה-שנתיים? מה? הלו? מה? הלו? הלו?
[סאונד של דלת נטרקת]
יובל: היו עוד כמה בעיות הקשורות לספרים. באירופה, בדרך כלל נזירים הם שהעתיקו את הספרים. אם נכתב בספר רעיון שהנזירים לא הסכימו איתו, או שלא היה מקובל על הכנסייה הקתולית, המוסד הדתי ששלט אז באירופה, הם פשוט לא הסכימו לכתוב אותו בספר. כך למעשה הכנסייה שלטה גם בידע של האנשים.
[מוזיקת רקע]
בסביבות המאה ה-13 הייתה אופנה של עשירי אירופה להתהדר בקניית ספרים לספריות הביתיות שלהם. מכיוון שהפקת ספר הייתה מסובכת כל כך, היו מעט ספרים. ומשום כך גם כל ספר עלה הון. היה כמעט בלתי אפשרי לקנות ספר אם היית אדם פשוט. זאת גם אחת הסיבות שמעט מאוד אנשים באירופה ידעו קרוא וכתוב.
דמות א': וואו, תראה מה כתוב כאן!
דמות ב': מה כתוב?
דמות א': אני לא יודע, אני לא יודע לקרוא.
דמות ב': אהה גם אני לא, גם אני לא, לא יודע לקרוא.
קולות של כמה דמויות מדברות ביחד: גם אני לא יודעת לקרוא, גם אני לא יודע לקרוא, גם אני לא…
יובל: באירופה הזאת, בסביבות שנת 1400, כלומר בראשית המאה ה-15, נולד יוהן גוטנברג. גוטנברג גדל בגרמניה, וכפי הנראה זכה לחינוך טוב. בניגוד לרוב האנשים בני זמנו, הוא למד לקרוא ולכתוב. לאחר שסיים את לימודיו הוא החל לעבוד במטבעה, ולמד לטבוע מטבעות וליצור בברזל ובמתכות. יוהן היה צעיר וסקרן, והוא עשה כל מיני ניסויים. הוא בדק מתי מתכות מגיעות לנקודת רתיחה, מתי הן מתקשות, והוא אפילו התנסה בהטבעה של זהב.
[סאונד של קהל מריע במשחק ספורט]
שדרן ספורט: יוהן רץ, יוהן רץ, יוהן קופץ, יוהן מטביע! איזו הטבעה של יוהן! הטבעה מושלמת של יוהן גוטנברג!
[מוזיקת רקע]
יובל: בסביבות שנת 1428, יוהן בן ה-30 בערך עבר מעיר לעיר, ולבסוף השתקע בעיר שטרסבורג, בצרפת של ימינו. ליוהן היה רעיון. הוא רצה להמציא מכונה שתטביע על נייר צורות, כפי שהוא הטביע על מטבעות. הוא שכר בניין נטוש בפאתי העיר והחל לעבוד על ההמצאה הסודית שלו.
בינתיים, גוטנברג פגש נערה צעירה. הוא רצה להתחתן איתה, אבל בסוף התחרט.
[מוזיקה נעצרת באיטיות, סאונד של חצוצרה שמסמל כישלון]
המשפחה של הנערה תבעה אותו, והוא נאלץ לשלם קנס כספי כבד. אחרי ששילם את הקנס, הוא חזר לעבוד על ההמצאה שלו. הארנק שלו היה כמעט ריק.
[מוזיקת רקע]
בעוד גוטנברג עובד על המצאתו, עלה במוחו רעיון מבריק נוסף. לא הרחק משטרסבורג שכנה העיר אָאכֵן, שהייתה בה קתדרלה מפורסמת. קתדרלה היא כנסייה נוצרית מפוארת מאוד, שיש בה איש דת נוצרי בכיר. פעם בשנה עלו אל הקתדרלה עולי רגל רבים. בכנסייה היו חפצי קודש, ומאמינים שעלו לרגל האמינו שאם החפצים הקדושים השתקפו במראה, המראה תהפוך לקמע.
לכן גוטנברג השקיע את מיטב כספו בייצור של אלפי מראות ממתכת מבריקה, כדי למכור אותן. אבל אז פרצה מגפת דֶבֶר באזור, והקתדרלה ביטלה את העלייה לרגל באותה שנה. גוטנברג נשאר תקוע עם אלפי מראות. הוא נכנס לעוד חובות כספיים, ועד מהרה עזב את האזור. אבל הוא לא התייאש. הוא חזר לעיירת הולדתו מיינץ, מצא משקיעים, וחזר לעבוד על המצאתו הראשונה, לשיפור השכפול.
המשקיעים, שהלוו לו כסף, ישבו וחיכו בסבלנות.
ההמצאה הגאונית הראשונה של גוטנברג לא הייתה קשורה לנייר או לדיו, אלא לאותיות. גוטנברג המציא שיטה שבה האותיות לא נכתבו ישירות על הדף בעט, כמו בימינו, אלא גולפו בעץ בכתב מראה, וכך לכל אות נוצרה גלופה, או תבנית נפרדת.
[מוזיקת רקע]
כשהיו טובלים את הגלופה בדיו, היא הייתה מטביעה את האות על הנייר. כך היה אפשר לעשות בהן שימוש חוזר. כתבתם מילה, נגיד "שלום", מרחתם דיו, הצמדתם נייר לאותיות ונוצרה המילה. ומיד לאחר מכן יכולתם לפרק את האותיות ולכתוב "מלוש", אהמ… "שמול", אה… "לשום". אוף. נו, אתם מבינים למה אני מתכוון! למה אתם צוחקים? איזה שמולים אתם.
הגלופות הראשונות של האותיות שהמציא גוטנברג היו עשויות מעץ. אבל הוא הבין שהן לא יחזיקו מעמד לאורך זמן.
לכן גוטנברג, שהיה בקיא בעולם המתכות, החל לבצע ניסויים ביציקת אותיות ממתכת. גוטנברג יצר תבנית בצורת כל אות מאותיות הא'-ב', ולתוכה יצק מתכת רותחת שהתקשתה והפכה למעין חותמת. כל תבנית יצרה אות אחת ממתכת. זה היה תהליך מורכב ולעיתים מייאש. בהתחלה האותיות לא החזיקו מעמד או התפרקו, ולעיתים גם לא נוצרו בגובה אחיד. אבל גוטנברג לא ויתר, והצליח ליצור אותיות ממתכת.
אני רוצה שתדמיינו את האותיות האלה. תחשבו על קוביה קטנה שיש בה אות בולטת בכתב ראי. גוטנברג היה צריך ליצוק אלפי אותיות, מכיוון שדף יכול היה להכיל בערך אלפיים אותיות. הוא היה חייב ליצוק אותיות לטיניות גדולות וקטנות, סימני פיסוק, אותיות מעוטרות, שנהגו להשתמש בהן בראש הדף, ואפילו רווחים. כדי להגיע למספר כזה גדול של אותיות יצוקות, גוטנברג יצק אותיות במשך שנתיים תמימות.
[מוזיקת רקע]
כשהיו האותיות מוכנות וגוטנברג רצה לכתוב משהו, הוא סידר את האותיות בתבנית, הידק אותן למקומן, מרח עליהן דיו והצמיד מעליהן נייר. כל תזוזה, ולו הקטנה ביותר, הייתה גורמת לדיו להימרח, והייתה פוגמת בתוצאה הסופית. גוטנברג הבין שהדיו של אותם ימים לא התאימה להמצאה שלו. הדיו הייתה על בסיס מים ולכן הייתה נוזלית, ולא נצמדה לאותיות המתכת.
בואו, בואו ננסה רגע ביחד את הדיו הזה. וואו, הדיו הזה… הנה, ממש נוזלי. אני אנסה לכתוב משהו איתו… אתם יודעים מה? אני אמרח את הדיו הזה על אותיות המתכת, הבאתי איתי כמה אותיות, הנה אני מורח… רגע, אחח, הכל נוזל… פה הדיו, אחח, נוזל עליי דיו! למה זה נוזל ככה? למישהו יש טישו? הלו? טישו, מגבונים, תביאו מהר, מגבונים, זה נוזל, נו!
דרך אגב, אולי אתם תוהים אם דיו הוא או היא זכר או נקבה. בעבר היו כאלה כמו אליעזר בן יהודה שחשבו שדיו הוא גם זכר וגם נקבה. אך האקדמיה ללשון העברית קבעה את דיו בלשון נקבה.
[מוזיקת רקע]
גוטנברג ערך ניסויים רבים עד שהצליח ליצור דיו שהתאימה לעבודה עם אותיות המתכת. זאת הייתה דיו שעורבבה עם עופרת, טיטניום, גופרית, פיח ושמן פשתן. אבל כיצד מניחים נייר על האותיות המסודרות, שכבר נמרחה עליהן דיו, בלי שהנייר יזוז? הנייר היה צריך להיות מוצמד לאותיות בלחץ שווה לאורכו ולרוחבו, והיה צריך לעשות זאת במהירות ובדייקנות. לגוטנברג לא היה פתרון לבעיה הזאת של תזוזת הנייר. הוא לא ידע מה לעשות, והוא היה אובד עצות.
באזור שגוטנברג התגורר בו היו כרמים רבים. אחד האמצעים שבהם השתמשו כדי לסחוט את הענבים, בתהליך ייצור היין, היה מכונת כבישה. המכונה הזאת הייתה למעשה מנוף עץ בעל זרוע, שברגע שמשכו את הזרוע כלפי מטה, היא סובבה בורג עץ גדול והוא מחץ את הענבים. הלחיצה על זרוע המנוף הייתה מסובבת את הבורג באיטיות ובחוזקה.
גוטנברג שאל את רעיון זרוע המנוף מכורמי היין, ובנה מכבש דומה שביצע את אותה פעולה על הנייר.
[מוזיקת רקע]
עם הורדת הזרוע, המכבש, שהמציא גוטנברג, הנייר היה נצמד לאותיות בבת אחת, בלחץ אחיד לאורכו ולרוחבו, וכמה שניות אחר כך הייתה הזרוע עולה במהירות למעלה. למכונה הזאת קראו ברבות הימים מכונת הדפוס הראשונה.
מכונת הדפוס הזאת נראתה כמו שולחן ארוך שבורג ענק תלוי מעליו. על השולחן הייתה מקובעת תבנית לסידור האותיות, וכאשר הזרוע ירדה, לוח בגודל זהה נלחץ אל האותיות. באנגלית קוראים לעיתונות "press", ובעברית אנחנו מכירים את הביטוי "מכבש הדפוס", בדיוק על שם השיטה של מכונת הדפוס הזאת, שהפעילה לחץ על האותיות באמצעות מכבש.
[מוזיקת רקע]
אחרי שהמכונה פעלה היטב, גוטנברג החל להדפיס ספרים. הדבר הראשון שהדפיס היה ספר ללימוד דקדוק, ואחר כך לוח שנה. כשראה שהתוצאות טובות הוא החל להדפיס את התנ"ך הנוצרי, שכולל את הברית הישנה, התנ"ך שלנו, וגם את הברית החדשה. בתנ"ך של גוטנברג היו כאלף עמודים. אלף!
העסק של גוטנברג הפך לבית דפוס, שהיו בו עובדים רבים. הם רצו מצד לצד במרץ, בהמולה הם תלו דפים לייבוש, ערבבו דיו, החליפו חלקים במכונת הדפוס וסידרו בכל פעם מחדש את אותיות המתכת. במשך שלוש שנים ייצרו גוטנברג ועובדיו כ-180 עותקים של ספר התנ"ך הנוצרי. הם גם הוסיפו לספרים איורים צבעוניים, כדי שיהיו מושכים לעין.
גוטנברג היה דקדקן, וכל דף שלא נראה לו, נזרק מיד לפח. ההוצאות החלו להרקיע שחקים, ובינתיים לא היו לו הכנסות. הוא נאלץ לקחת שותפים לעסק, שהשקיעו כסף.
למרות הכל, ארך זמן רב עד שסיים גוטנברג להדפיס את עותקי התנ"ך. והדבר הכעיס מאוד את המשקיעים שלו. הם תבעו אותו למשפט וזכו. לגוטנברג לא היה איך להחזיר להם את הכסף שהשקיעו, והוא נאלץ למכור את בית הדפוס ואת המכונות. גוטנברג הפך עני. הוא זכה לחסות הארכיבישוף של מיינץ, ולקצבה שנתית. שלוש שנים אחר כך הלך לעולמו שבור לב.
[מוזיקת רקע]
עד מהרה, המכונה של גוטנברג הביאה לשינויים אדירים בעולם המערבי. היא הועתקה ושוכללה, ובתי דפוס החלו צצים באירופה כמו פטריות אחרי הגשם, כמו מלפפונים אחרי החורף, כמו… עוגות כשאתה בדיאטה. כמה שנים לאחר שגוטנברג המציא את המכונה שלו, דפסים הדפיסו מיליוני ספרים בכל רחבי אירופה.
ההתפתחות הזאת הביאה לירידה דרמטית במחירם של ספרים חדשים. המון אנשים החלו ללמוד לקרוא, להבין, לכתוב, ועד מהרה ידע חדש החל לזרום בין אנשי אירופה במהירות. הדבר הוביל לרעיונות חדשים ולמהפכה שלמה של ידע באירופה.
לגוטנברג לא היה מושג כמה גדולה תהיה השפעתה של מכונת הדפוס המדהימה שיצר. עד היום היא נחשבת על ידי רבים להמצאה הגדולה ביותר בכל הזמנים. והכל בזכות אדם אחד, שהיה נחוש ולא הסכים להתייאש.
אם תראו את התנ"ך של גוטנברג, לא תאמינו שזה הספר הראשון המלא שהודפס. זוהי פשוט יצירת מופת מדהימה. כיום השתמרו 49 עותקים של תנ"ך גוטנברג. כל אחד מהם מוערך בשווי של כ-35 מיליון דולר. אם לגוטנברג היה רק דף אחד מהתנ"ך שלו, הוא היה אדם עשיר.
[מוזיקת סיום]
טוב, אז עכשיו אני צריך להדפיס מאה עותקים של הפרק הזה. בוא נראה… [סאונד לחיצה על מקשים] הדפס, מאה עותקים… [סאונד של מדפסת] זהו. יא-אללה, כמה שזה פשוט!
כתיבה, עריכה וקריינות - יובל מלחי.
עריכת סאונד וניקוי כתמי דיו - אסף רפפורט.
טכנאי הקלטה - שלומי יצחק.
עריכת לשון וסידור האותיות לפרק הזה - סמדר כהן.
הפקה ותליית דפים לייבוש - רני שחר ואיל שינדלר.
אני יובל מלחי, "היסטוריה לילדים".
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
留言