היסטוריה לילדים - ההיסטוריה של שמירת הטבע בישראל

פעם אנשים התגוררו בטבע ושמרו עליו. עם השנים הם התרבו, בנו יישובים, סללו כבישים ושכחו לשמור על הטבע. אבל היו אנשים שחשבו קצת אחרת והם החליטו להקים ארגון שישמור על צמחים ובעלי חיים.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 07/01/2025.

‏קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים". "כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

‏[מוזיקת פתיחה שנמשכת ברקע]

‏קריין: "היסטוריה לילדים", עם יובל מלחי.

‏ההיסטוריה של שמירת הטבע בישראל.

‏[בהתלהבות] שלום ילדות, שלום ילדים.

‏פיצקי: שלום יובל.

‏[מוזיקה מסתיימת]

‏יובל: אה-הא, כן, [מצחקק] שלום פיצקי. אתה יודע, חשבתי שהיום נצא יחד לטיול. [מוזיקת רקע] מה מתחשק לך? אתה רוצה לטפס על הר? לטייל במדבר? לטבול רגליים בנהר? ללכת על שביל כורכר? לרכב על אופניים באיזה כפר?

‏פיצקי: יובל, יובל, למה אתה מדבר בחרוזים? ולמה יש לך כל-כך הרבה שאלות? אני לא יודע אם יש לי כוח ללכת לטייל היום בכלל.

‏יובל: אבל רציתי שנראה יחד את הטבע היפה של ישראל.

‏פיצקי: אבל זה הסכת, יובל, הסכת! איך נראה? מה אנחנו, הפודקאסט "על הדרך"?

‏יובל: אה, כן, צודק פיצקי. אבל אני מאוד אוהב טבע.

‏פיצקי: נו, גם אני, גם אני. האוויר הפתוח, הציפורים, ואפשר לקטוף פרחים.

‏[שר לפי מנגינת "הטיול הקטן" של נעמי שמר]

‏לטיול יצאנו

‏כלנית מצאנו

‏על גבעת הפודקאסט במערב

‏אל ההר עלינו

‏את יובל ראינו

‏ואותו סחבנו על הגב.

‏יובל: די פיצקי, זה לא יפה, נו.

‏פיצקי: זה רק הומור, יובל, אל תהיה כזה כבד.

‏יובל: וגם פיצקי, אתה יודע שיש פרחים שלא קוטפים, נכון?

‏פיצקי: באמת?

‏יובל: ברור. מה, אתה לא יודע? תן לי לספר לך.

‏[ציוץ ציפורים ומוזיקה]

‏הטבע.

‏ימים, נחלים, הרים, גבעות, יערות ודשאים. כל אלו היו קיימים הרבה לפני בני-האדם. אנשים נעזרו בטבע כדי לשרוד. הם אכלו פירות וירקות, בישלו מרק עם עשבים וצמחים שונים, צדו כדי לאכול, עשו שימוש בפרוות כדי להתחמם, ואט-אט הם החלו להתרבות.

‏בני-האדם התיישבו ביישובים, התרבו, למדו לגדל את האוכל של עצמם, התרבו, ולאט-לאט החלו להתרבות יותר ויותר.

‏אם בשנת 1000 לספירה חיו בעולם כמה מאות מיליוני אנשים בלבד, בשנת 1800, לפני מאתיים שנה, הם כבר מנו מיליארד. בשנת 1900, מיליארד וחצי. ובשנת 2024, יותר [לאט ובהדגשה] משמונה - מיליארד - אנשים. תוך מאה שנה, פחות או יותר.

‏האדם היה צריך מקומות חדשים למגורים ולמפעלים, והוא החל לפלוש למקומות שבהם התגוררו חיות וגדלו צמחים. כתוצאה מכך, חלק מהטבע נהרס.

‏עד לפני כמאתיים שנה, זה נראה דבר טבעי. אבל אז החלו אנשים שונים להגיד לעצמם "רגע, אם נכרות עוד ועוד יערות, לא יישארו יערות". אותם אנשים החלו להקים ארגונים לשמירה על הטבע ועל חיות בסכנת הכחדה.

‏גם פה בארץ ישראל, לפני פחות ממאתיים שנה, אפשר היה למצוא דובים, איילים, נמרים ותנינים. עם השנים, עוד ועוד אנשים הגיעו לארץ ישראל. הם הקימו יישובים או הרחיבו יישובים קיימים, הפכו שטחים שוממים ויערות לשטחים חקלאיים, סללו כבישים, דרכים, והטבע או השטחים הפתוחים הלכו והצטמצמו.

‏אבל היו אנשים שחשבו קצת אחרת. שחיות וצמחים אינם מסוגלים להשמיע את קולם, ואנו, בני האדם, צריכים לייצג אותם ולשמור על הטבע.

‏פיצקי: יובל, עצור הכל!

‏[קול נהמת פיל, המוזיקה נעצרת]

‏יובל: אה, פיצקי, כן. מה קרה הפעם?

‏[מוזיקת רקע]

‏פיצקי: אתה טועה ומטעה.

‏יובל: למה? מה כבר אמרתי?

‏פיצקי: שאי-אפשר לשמוע אותם.

‏יובל: נו?

‏פיצקי: מה נו? את רקפת שומעים גם שומעים.

‏יובל: באמת? אתה מסוגל לשמוע רקפת? מה, יש לך כוח על לשמוע צמחים? מה הם אומרות? מה הם אומרות?

‏פיצקי: הם אומרות, [בטון כועס] "שבו כבר, כמה רעש אתם עושים? אני רוצה להתחיל בפעילות".

‏יובל: מה? אתה רציני? זה מה ש… [פאוזה] הרקפת אומרת?

‏פיצקי: ברור. לגננת שלי קראו רקפת.

‏יובל: אה, לא, פיצקי…

‏פיצקי: גם חיות מדברות.

‏יובל: באמת? [בטון נדהם] אתה גם מבין את שפת החיות?

‏פיצקי: ברור. למשל, הן אומרות "מי זרק אשפה לפח הלא נכון?"

‏יובל: ח… ח… חיות אומרות את זה?

‏פיצקי: לא יודע אם כל החיות, אבל שכן שלי, דב, כל הזמן אומר לי את זה.

‏יובל: נו, פיצקי, אני מדבר על דב, א… בעלי חיים.

‏פיצקי: כן, כן, גם השכנה שלי.

‏יובל: מה היא, פעילה סביבתית?

‏פיצקי: לא, לא, היא כל הזמן אומרת לאמא שלי: "בעלִי חיים, בעלִי חיים. זה וזה… בעלִי חיים, בעלִי חיים".

‏יובל: אוי, פיצקי, פיצקי…

‏[מוזיקה מתגברת, ברקע קולות של עופות ונעירת חמור]

‏אתם בטח יודעים שחשוב לשמור על הטבע. שאם נזהם שטח מסוים, לא נוכל לגדל בו מזון, וחיות לא יוכלו להתגורר בו. אבל אנשים לא תמיד חשבו כך בעבר. לפני יותר ממאה שנים, הטורקים שלטו בארץ ישראל. הם הפעילו רכבת קיטור [שקשוק רכבת] שנזקקה לפחם, ולשם כך כרתו יערות רבים בכל רחבי הארץ, שמהם הפיקו טחינה. אה, סליחה, פחם, פחם, כן. [רכבת צופרת]

‏הבריטים כבשו את ארץ ישראל מידי הטורקים, במהלך מלחמת העולם הראשונה, לפני קצת יותר ממאה שנה.

‏רק עכשיו הבדיחה על הטחינה הצחיקה אותי.

‏כן, אז הבריטים חוקקו כמה חוקים לשמירה על הטבע. חוקים לשמירה על חיות, איסור ציד, והם גם הכריזו על עצים מוגנים שאסור לכרות.

‏אחד מחוקרי הצמחים הראשונים בארץ ישראל, אלכסנדר איג, מייסד הגן הבוטני בקֶמפוס [כך במקור] הר הצופים בירושלים, קרא כבר בשנת 1926 להקים אגודה לשמירה על הטבע בארץ, [בטון דרמטי] שאחד מתפקידיה הראשיים יהיה לעמוד על המשמר בכל מה שנוגע לצמחיית הארץ. הוא ממש דאג לטבע. אבל ישראל של אז הייתה עסוקה בהקמת המדינה או בקליטת עלייה, והקמת האגודה נדחתה ונדחתה.

‏[מוזיקת רקע]

‏בראשית שנות ה-50 של המאה הקודמת, שנים ספורות לאחר הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, הכריזה הממשלה על תוכנית גדולה: ייבוש אגם החולה שבגליל העליון, כדי להפוך אותו לקרקע חקלאית. לאחר ייבוש האגם, רצו לנצל את החומר שבקרקעית הביצה, שנקרא כבול, ולהשתמש בו כדשן, חומר שמזין גידולים שונים ועוזר להם לצמוח.

‏שטח אגם החולה והאזור הביצתי שסביבו, היו כ-14 קילומטרים רבועים, בערך כמו כל א… אממ… נמל התעופה בן גוריון, עם כל המחסנים, המטוסים, החנויות, החניונים ומסלולי הטיסה. שטח עצום!

‏המבצע לייבוש החולה היה מורכב מאוד, וגם מסוכן, מפני שצבא סוריה שלט על רמת הגולן, הם הפגיזו את הפועלים והמתיישבים. בסופו של דבר, חפרו תעלות, הרחיבו את נהר הירדן, וממש כמו שמרוקנים אמבטיה, פתחו את הפקק. התוכנית עבדה, המים זרמו אל הירדן, והאגם החל להתייבש.

‏התוכנית עוררה גאווה גדולה בישראל, אבל היו גם מי שהתנגדו לה. בראש המתנגדים עמדו שלושה: פרופסור היינריך מנדלסון, ביולוג יהודי שעלה לארץ מגרמניה, וגילה באגם החולה מין נדיר של צפרדע, בשם "עגולשון שחור-גחון", שלא נמצא [בהתפעלות] בשום מקום אחר בעולם. אמוץ זהבי, סטודנט צעיר לתואר שני, שחקר את אגם החולה, ועזריה אלון, מדריך טיולים צעיר, שנהג לטייל בכל רחבי המדינה, והכיר כל פינה בה. השלושה טענו שייבוש האגם יפגע פגיעה בלתי-הפיכה בטבע, בנוף ובבעלי החיים. אליהם חברו חובבי טבע נוספים, וכך נולד המאבק הסביבתי הראשון בישראל. [מוזיקה נעצרת]

‏מובילי המאבק ידעו שלא יצליחו לעצור את ייבוש האגם, אבל הציעו לשמר לפחות חלק מהשטח. הם הבינו גם כי במדינה החדשה שהולכת ומתפתחת במהירות, צפויים עוד מאבקים רבים, ולכן החליטו להקים את "החברה להגנת הטבע". במילה "חברה" הם התכוונו לחברת בני-אדם, או אגודה. בראש הארגון החדש ניצבו שניים ממובילי המאבק: החוקר הצעיר אמוץ זהבי, והטייל הנלהב עזריה אלון. אלון אהב לטייל במקומות מסוכנים ואסורים לטיול. בשנת 1944 הוא טייל לחרמון, נעצר על ידי הסורים, ונאלץ לשלם קנס כספי. הימים ההם היו שונים מאוד מהיום. אנשים חשבו על כיבוש השממה, על בנייה, על סלילת כבישים, רק מעטים חשבו על דאגה לטבע. עזריה אלון ואמוץ זהבי היו אז אלמונים, בקושי הכירו אותם. אלון היה בן 32 וזהבי בן 22. הם סיפרו: [מוזיקת רקע] "ראינו איך סביבנו בונים על הכל, מוכרים את הכל. לא היה אז אכפת לאף אחד מצמחים או מבעלי חיים. לא אמרו אז בכלל את המילה 'טבע'. חשבו שטבע זה ג'ונגל באפריקה, פילים. אבל אנחנו ידענו מה יש לנו בידיים, וידענו שאנחנו חייבים לשמור עליו."

‏[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏זהבי ואלון המשיכו לנהל יחד את החברה להגנת הטבע במשך 24 השנים הבאות. בתחילת הדרך התייחסו אליהם בזלזול. "אמרו לנו: [בטון מזלזל] 'צריך להקים פה מדינה, ואתם מדברים על לטאות ושועלים? אז ראיתם עכביש, אז מה?' היינו מכשול, אבל לא ויתרנו. התעקשנו", סיפר עזריה אלון.

‏למרות הקשיים, הם הובילו מאבקים רבים ומוצלחים לשמירה על אזורים פתוחים ומקומות ייחודיים בים. תחת הנהגתם של זהבי ואלון, החברה להגנת הטבע פעלה כדי לחבר בין תושבי ישראל לבין הטבע שבמדינה. הם הבינו שכדי לאהוב את הטבע, צריך להכיר אותו. וכדי להכיר את הטבע, צריך לטייל בו. וכדי לטייל בטבע, צריך לדעת לאן ללכת.

‏פיצקי: [מחקה את הטון של יובל] וכדי לדעת לאן ללכת, צריך אמ, אמ, א… מה צריך?

‏יובל: צריך… סימונים ברורים.

‏פיצקי: אה, נכון! תמיד יש את הסימונים האלה בכל מקום. זה טוב זה, סטארט-אפ.

‏יובל: כן, נכון.

‏אז החברה להגנת הטבע הקימה ועדה לסימון שבילים. אנשיה איתרו שבילים ומסלולים, סימנו אותם, ויצרו מפות טיולים. בזכות אותה ועדה, עד היום ישראל היא שיאנית העולם בכמות סימני השבילים בשטח ביחס לגודל המדינה.

‏השביל המפורסם ביותר, שאולי שמעתם עליו, הוא שביל ישראל. זהו מסלול הטיול הרגלי הארוך ביותר בארץ, שמתחיל בחרמון ומסתיים באילת. הרעיון לשביל נולד בהשראת שבילי טיול ארוכים בארצות הברית. מתכנן השביל, אורי דביר, התבסס על כמה עקרונות: לתת ייצוג לכל הנופים והאזורים בארץ, לשמור על בטיחות המטיילים, ולאפשר מעבר באתרים חשובים לכל הדתות. סימון השביל הוא ייחודי: לבן, כחול וכתום. במקור הצבעים נבחרו…

‏פיצקי: אני רוצה לנחש.

‏[מוזיקת רקע]

‏יובל: כן, פיצקי, בקשה.

‏פיצקי: אז א… לבן זה ה… עננים, כחול זה שמיים.

‏יובל: אוקיי, ומה זה כתום?

‏פיצקי: כתום זה תפוז.

‏יובל: נו, אז איך זה קשור לשביל?

‏פיצקי: מה זאת אומרת? אתה הולך בשביל, מעליך העננים, שמיים, ואתה אוכל תפוז.

‏יובל: לא, לא, פיצקי, זה לא זה. אני אסביר לך.

‏פיצקי: לא, לא, אני רוצה עוד ניסיון.

‏יובל: כן, בקשה.

‏פיצקי: יש כחול ולבן, שזה דגל ישראל. כתום זה הצבע הלאומי של הולנד. [מוזיקה נעצרת] ומי שתכנן את השביל, הוא אהב כדורגל, והוא ראה את הולנד בכדורגל, אז בטעות ברח לו כתום, והיה כחול ולבן.

‏יובל: לא, לא, פיצקי, זה לא זה, זה לא זה. אני אסביר לך.

‏פיצקי: נו, נו, תסביר, אני כבר ממש במתח. [מוזיקת רקע] למה, למה בחרו כחול, לבן וכתום? למה? מה הסיבה המרתקת?

‏יובל: אז האמת היא, פיצקי, שבמקור הצבעים נבחרו ללא סיבה מיוחדת. אבל כשמישהו העלה את הרעיון שהלבן מייצג את החרמון המושלג, הכחול את הים התיכון, והכתום את המדבר, ההסבר תפס. ואפילו החברה להגנת הטבע אימצה אותו. עוד טריק נחמד של הסימון הוא שהוא מצביע על כיוון ההליכה. אם הפס הכתום הוא העליון, זאת אומרת שצועדים דרומה לכיוון המדבר. ואם הפס הלבן הוא העליון, ההליכה היא צפונה, לכיוון החרמון. [מוזיקה נעצרת]

‏שביל ישראל נבחר [מוזיקת רקע] לאחד מ-20 מסלולי ההליכה הטובים בעולם, בזכות השילוב בין טבע, היסטוריה, תרבות ומורשת. כיום אפשר למצוא בישראל עוד שבילי הליכה ייחודיים שעוברים במקומות שבהם לא עובר שביל ישראל: שביל הגולן, שביל ירושלים, שביל עמק המעיינות, שביל סובב כנרת, שביל השרון ודרך הבשורה, שעוברת בין אתרים קדושים לנצרות. [בהתפעלות] וואו, כמה אפשרויות לטיול, והכל קרוב לבית.

‏[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏עשר שנים לאחר שקמה החברה להגנת הטבע, קם גוף ממשלתי חדש [מוזיקה נפסקת] בשם "רשות שמורות הטבע". תפקידו לאתר שטחי טבע שראוי לשמור עליהם ולהכריז עליהם כעל שמורות טבע מוגנות. רוצים לנחש מה הייתה שמורת הטבע הראשונה? [קרקור צפרדע] נכון, שמורת החולה.

‏אחריה הוכרזו שמורת חוף האלמוגים באילת, ושמורת חוף דור-הבונים, שמורת הר מירון, ועוד ועוד. במסגרת אותו חוק הוקמו, למעשה, שתי רשויות: "רשות הגנים הלאומיים" לשמירה על אתרים בעלי ערך היסטורי, לאומי או תיירותי. למשל מצדה, גן השלושה, הסחנה, מעיין חרוד, בית שערים, גן לאומי ממשית, חורשת טל ואחרים. הגוף השני, "רשות שמורות הטבע". בשונה מרשות הגנים הלאומיים, רשות שמורות הטבע הייתה אחראית על תפעול ותחזוקה של שמורות הטבע - החי והצומח בהם. כעבור 50 שנה אוחדו שני הגופים לגוף אחד, בשם "רשות הטבע והגנים", שמנהל קרוב ל-500 גנים לאומיים ושמורות טבע על שטח שהוא בערך רבע משטחה של מדינת ישראל. רבע! וואו! בשנת 2023, החברה להגנת הטבע חגגה 70, ורשות הטבע והגנים חגגה 60. יום הולדת שמח! [קול צפצפה]

‏השמורה הגדולה ביותר בארץ היא שמורת הר הנגב, שגודלה כמיליון דונם. השמורה הימית הגדולה ביותר - שמורת גלישת פלמחים, 450 אלף דונם. השמורה הגבוהה בארץ - שמורת הר החרמון. ושמורת הטבע הנמוכה ביותר בעולם כולו - שמורת עינות צוקים בים המלח, שהיא גם השמורה הקטנה בישראל. השמורה המתויירת ביותר בישראל, [מוזיקת רקע] בימים כתקנם, שהכל רגיל, היא שמורת הבניאס - נחל חרמון.

‏[מוזיקת מתגברת ונשארת ברקע]

‏בעשורים הראשונים למדינה, כשאנשים היו יוצאים לטייל ורואים פרח יפה, הם לא היו מסתפקים בלצלם אותו במצלמה שלהם. הם היו קוטפים אותו. אנשים היו חוזרים מטיולים עם זרים של כלניות, פרגים, נוריות ורקפות. נעמי שמר כתבה על כך בשירה "הטיול הקטן".

‏[קטע מ"הטיול הקטן" בביצוע מיקי קם]

‏"לטיול יצאנו, כלנית מצאנו

‏על גבעת הדשא במערב

‏אל ההר עלינו, את הים ראינו

‏ומשם ירדנו בדהרה…"

‏[השיר ממשיך להישמע ברקע]

‏בשיר המקורי נכללה שורה שאמרה "אלף רקפות כל אחד קטף". לאחר שעזריה אלון התקשר אליה כועס, שמר שינתה את השורה ל"אלף רקפות כל אחד ספר". אבל עדיין הייתה בעיה. אנשים קטפו פרחים מוגנים. [מוזיקת רקע] פרחים או צמחים שאם היו ממשיכים לקטוף אותם, כנראה הם היו נכחדים.

‏אז החברה להגנת הטבע יצאה בקמפיין חינוכי. הפעם הם לא פנו להורים, אלא לילדים. אלפי מורות ומורים, גננות וגננים, קיבלו מידע על חשיבות השמירה על פרחי הבר. ובכל גן נתלה פוסטר, כרזה, עם תמונה של הפרחים המוגנים וכיתוב בולט: "צא לנוף, אך אל תקטוף". הילדים גם חינכו את הוריהם, ולימדו אותם לשמור על פרחי הבר: "יוצאים לנוף, לא לקטוף!". בזכות הקמפיין החכם ובזכות הילדים, ניצלו פרחי הבר. קמפיין הפרסום הזה נחשב עד היום, לאחד הקמפיינים המוצלחים שנערכו במדינת ישראל.

‏[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]

‏מאז הקמתה, החברה להגנת הטבע פעלה בדרכים רבות ומגוונות כדי לחבר בין האנשים לבין הטבע. היא הקימה רשת של בתי-ספר שדה: אכסניות הסמוכות לשבילי טיול, שמציעות לינה פשוטה ולא יקרה לצד טיולים מודרכים. בשיא פעילותה היו בארץ 28 בתי-ספר שדה, וכיום פעילים 11 כאלה, מאילת ועד החרמון.

‏החברה להגנת הטבע פרסמה מפות שבילים מפורטות שעודדו אנשים לצאת לטייל, וארגנה טיולים מודרכים, גם למשפחות וגם טיולים אתגריים.

‏החברה להגנת הטבע גם פרסמה עיתונים חודשיים לכל הגילים, "פשוש" לקטנים, "סלעית" לנוער, ו"טבע הארץ" למבוגרים. עם העיתון "פשוש" היו מקבלים לפעמים פוסטר או מדבקה של חיה או צמח מיוחד. [מייבב] "אוי, איזה שממית יפה!"

‏כיום החברה להגנת הטבע מכשירה אלפי מדריכי טיולים ויוזמת חוגי סיירות, קייטנות מסיירות ופעילות חינוכית לשמירה על הטבע שלנו. החברה ממשיכה להיאבק מדן ועד אילת, ביבשה, במדבר ובערים, כדי להגן על הטבע, על החופים, על החי והצומח. היא רוצה שגם לכם יהיו מקומות רבים לטייל בהם כשתגדלו.

‏[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

‏בחגיגות ה-60 למדינת ישראל, החברה להגנת הטבע הובילה את הקמפיין לבחירת הציפור הלאומית. ולאחר הצבעה נבחרה… תופים [צליל תופים], גבירותיי ורבותיי…

‏פיצקי: רגע, רגע, אני יכול לנחש?

‏[מוזיקת רקע]

‏יובל: בטח, פיצקי, בקשה.

‏פיצקי: אדום החזה?

‏יובל: לא, קרוב, קרוב.

‏פיצקי: חכלילית הסלעים?

‏יובל: לא.

‏פיצקי: עפרוני המדבר!

‏יובל: לא.

‏פיצקי: חוחית?

‏יובל: לא.

‏פיצקי: רגע רגע, אולי דרור ספרדי?

‏יובל: לא, פיצקי. ממש לא. אולי אני פשוט יגיד?

‏פיצקי: רגע, רגע, עוד כמה ניסיונות?

‏יובל: בקשה.

‏פיצקי: סנונית?

‏יובל: לא.

‏פיצקי: ירגזי, ירגזי מצוי, ירגזי חרמון, ירגזי שחור.

‏יובל: לא, פיצקי, לא. תן לי פשוט להגיד.

‏פיצקי: רגע, רגע, עוד שתי ניסיונות.

‏יובל: בקשה.

‏פיצקי: טוב, אממ… נחליאלי, נחליאלי.

‏יובל: לא, לא, פיצקי, אני אגיד. והציפור הזוכה היא…

‏פיצקי: רגע, רגע, אמרת עוד אחד, עוד אחד.

‏יובל: אוקיי, פיצקי, אחרון?

‏פיצקי: אה… דוכיפת?

‏[צליל מצילתיים]

‏יובל: נכון, פיצקי! מחיאות כפיים לפיצקי!

‏[מחיאות כפיים וקהל מריע]

‏[מוזיקה מתגברת ונעצרת]

‏[הפסקה]

‏[מוזיקת רקע]

‏סמל החברה להגנת הטבע הוא פרח האירוס. הוא נבחר לא רק משום שהוא פרח יפה, אלא משום שבישראל יש 17 מינים שונים של אירוסים. ומשום שכמעט לכל אזור בארץ יש אירוס משלו: אירוס החרמון, אירוס השומרון, אירוס הגלבוע, אירוס נצרתי, אירוס הנגב, אירוס ירוחם, ועוד ועוד.

‏ישראל היא אחד האזורים המגוונים ביותר בעולם מבחינת מינים שחיים בה. בכל קילומטר רבוע בישראל יש מגוון גדול יותר של מינים מרוב המקומות בעולם. חשוב שנמשיך לשמור על הטבע המיוחד שיש לנו פה, בישראל.

‏עם השנים, הערים בארץ גדלו, והחברה להגנת הטבע החלה לדאוג לטבע עירוני, פינות של טבע גם במרכז הערים הגדולות. כיום, כ-30 אלף משפחות חברות בחברה להגנת הטבע, וכמו ששר אריאל זילבר:

‏[קטע מ"בחברה להגנת הטבע" בביצוע אריאל זילבר]

‏"רוצה להיות חבר של קבע

‏בחברה להגנת הטבע

‏לשמור על החיות

‏שלאט נעלמות מן העולם…"

‏[השיר דועך ברקע]

‏רגע לפני שנסיים, רציתי לסגור את המעגל [ציוץ ציפורים] ולספר לכם מה עלה בגורלו של אגם החולה.

‏[מוזיקת רקע מצטרפת לציוץ הציפורים]

‏בשנת 1958 האגם יובש כליל, אבל זמן קצר לאחר מכן התברר שמומחי הטבע צדקו באזהרותיהם. ייבוש האגם הביא להיכחדותם של מינים רבים, ובנוסף התברר שהקרקע שנחשפה אחרי הייבוש פחות מתאימה לחקלאות, וששחרור הכבול, החומר הדליק שהזכרנו, גרם לשריפות רבות וממושכות. הזרמת מי האגם לכינרת גרמה לזיהום, והנזק מייבוש אגם החולה היה גדול הרבה יותר מן התועלת.

‏בשנות ה-90 של המאה ה-20, הוחלט לנסות להחזיר את הגלגל לאחור, ולהציף מחדש חלקים מהאגם. האגם המוצף זכה לשם החביב "אגמון", והוא משך אליו חזרה מינים רבים של בעלי חיים וצמחים, ואיתם גם מטיילים רבים שהפכו את האזור לאחד ממוקדי התיירות הפופולריים בישראל, גם לאנשים וגם למאות אלפי עופות נודדים שעוברים פה בכל שנה.

‏למעשה, יש ב"החולה" שני מקומות שונים, שמורת הטבע "החולה", עם מסלולי הליכה וגשרים צפים, ו"אגמון החולה". ביקרתם בשניהם?

‏[מוזיקת מתגברת ונשארת ברקע]

‏זוכרים את העגולשון? אותה צפרדע נדירה שנמצאת אך ורק באגם החולה? במשך עשרות שנים כולם היו בטוחים שהזן הזה נכחד, אבל בטח תשמחו לשמוע שבשנת 2011 נמצאה בשמורת החולה נִקְבַת עגולשון שחור-גחון, ומאז התגלתה בשטח אוכלוסייה של כמה מאות צפרדעים שכאלה.

‏[קטע מ"טנגו צפרדעים" בביצוע להקת כוורת]

‏"…טנגו צפרדעים

‏ירוקות אבל נעים

‏רד אלינו לביצה

‏בקרוב גם אצלך…"

‏בישראל יש עוד הרבה ארגונים לשמירה על הטבע. אגודת חובבי הפרפרים בישראל, "אדם טבע ודין", "צלול", ועוד רבים אחרים. כולם פועלים כדי לשמור על הטבע הנדיר שיש לנו בישראל, ועל חיות הבר.

‏פיצקי: כמו לך, יובל?

‏יובל: מה, מה כמו לי?

‏פיצק: [במרמור] כמו זה, שיש לך את 'היסטוריה לילדים', אבל יש לך עוד פודקאסטים לילדים, 'ילדין', 'טריוויה לדרך', 'כוכבי הגלקסיה', 'תעלומות במדעטק', ועוד הרבה פודקאסטים שבהם אני לא משתתף.

‏יובל: אל תדאג, פיצקי, אותך הכי אוהבים.

‏פיצקי: אה, אז זה בסדר, זה בסדר.

‏[מוזיקת רקע]

‏כל-כך הרבה השתנה מאז התחילה החברה להגנת הטבע את פעילותה. אופן החשיבה על טבע בישראל השתנה לחלוטין, וכיום יותר ויותר אנשים מודעים לחשיבות של שמירה על הסביבה.

‏זה לא אומר שאין בעיות. כיום שטחים במדינת ישראל שווים הרבה כסף, ויש כאלה שחושבים שעדיף לבנות בית-מלון מפואר, במקום לשמור על הטבע ועל משטחי כלניות, נוריות ורקפות.

‏לא הרחק מהבית שלי יש אזור מקסים. הייתי רץ שם והייתי רואה שועלים, צבים, קיפודים, תנים ועוד כל מיני חיות. עכשיו החליטו לבנות שם שכונת ענק, וכבר אי-אפשר לרוץ שם, וכל הטבע היפה הזה נהרס. אז צריך להמשיך להיאבק, ומדי פעם אולי גם לצאת להפגנה, כדי להראות למקבלי ההחלטות שלנו כמה הטבע חשוב לנו.

‏בינתיים, צאו לטייל, תעשו יום אחד בלי המלפפון הנייד הזה, רק אתם והטבע. תראו כמה זה מרגיע. אם זה נשמע לכם קצת משעמם, תוכלו אולי לשחק "חפשו את המטמון" בטבע, זה ממש כיף. תוכלו גם להביא את הטבע אליכם הביתה. באדניות אפשר לשתול כל מיני צמחי תבלין, ירקות ופרחים. לא מוגנים, רגילים. ומי יודע, אולי פרפרים יגיעו לבקר אתכם.

‏[מוזיקה מתגברת ונמשכת זמן רב]

‏[הפסקה]

‏[מוזיקת סיום]

‏מחקר, כתיבה…

‏פיצקי: יובל?

‏יובל: כן?

‏פיצקי: אני יכול לעשות היום את הקרדיטים לבד?

‏יובל: תראה, בדרך כלל אני עושה, אבל… בבקשה, בבקשה.

‏פיצקי: מחקר, כתיבה, ואדנית תבלינים - תמר נויגרטן פולגר!

‏יובל: יפה, פיצקי.

‏פיצקי: עריכה, קריינות, וסבא שלו היה צפרדע עגולשון - יובל מלחי!

‏יובל: אֶה, פיצקי, אֶה.

‏פיצקי: הומור ובידור, שבלעדיהם הפרק הזה לא היה משהו - פיצקי פיצקיהו!

‏יובל: רגע, פיצקי, מה?

‏פיצקי: עריכת לשון, הערות חשובות, ויוצאת לנוף בלי לקטוף - דינה בר-מנחם!

‏מיקס, עריכת סאונד, וכמעט קראו לה נורית, או רקפת, כלנית - רחל רפאלי!

‏יובל: לא רע, לא רע.

‏פיצקי: הפקה, ושוקלים להפיק תוכנית רק לפיצקי - תומר התותח מיכלזון! ליהיא האלופה צדוק! ורני המלך שחר!

‏יובל: רגע, פיצקי, מה זאת אומרת רק לך? בוא הנה, פיצקי, בוא הנה. לאן אתה רץ?

‏אני יובל מלחי.

‏פיצקי: ואני פיצקי פיצקיהו.

‏היסטוריה לילדים וילדות.

‏[צליל סיום]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה