top of page

היסטוריה לילדים - בר כוכבא

איש היה בישראל, בר כוכבא שמו. הוא יצא למרד גדול נגד הרומאים, אבל במהלך השנים הועלו טענות שבעצם הוא המיט אסון על העם היהודי. מה בדיוק קרה שם במרד בר כוכבא?


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/05/2023.

קריין: כאן עוד. להתחבר לידע, בכל זמן שתרצו.

היסטוריה לילדים עם יובל מלחי.

מרד בר כוכבא.

שלום ילדים! היום אני רוצה לספר לכם על בר כוכבא. אתם מכירים אותו מהשיר: איש היה בישראל, בר כוכבא שמו. אמרו עליו שהוא היה גיבור. הוא קרא לדרור. כל העם אהב אותו. [השיר ברקע]

אז הוא היה גיבור, נכון? זהו. אז אולי תופתעו, אבל במהלך השנים, הרבה אנשים חשבו שהוא דווקא לא היה גיבור. הם טענו שהוא יצא למרד באימפריה הרומית, מרד שלו וללוחמיו לא היה שום סיכוי לנצח בו. שהוא המיט אסון על העם היהודי.

אז מה נכון? גיבור או לא גיבור? תשמעו אתם ותחליטו.

הרומאים כבשו את ארץ ישראל בשנת 66 לפני הספירה. כמאה ושלושים שנה אחר כך, היהודים בארץ ישראל מרדו ברומאים. זה קרה בשנת 66 לספירת הנוצרים. המרד נמשך כשבע שנים, ובסופו נחרב בית המקדש, במה שאנו מכנים, חורבן הבית השני.

אבל לא רק בית המקדש חרב, אלא גם ערים ויישובים יהודיים רבים. הרומאים זעמו על היהודים, אבל אט אט החיים חזרו למסלולם, והעם היהודי שב לחיות תחת חסותם ומרותם של הרומאים. למרות זאת, היהודים רצו לחיות במדינה משלהם, ולאחר כ-60 שנה, שוב החלה תסיסה בקרב העם ורבים רצו למרוד ברומאים שוב.

[דמות]: הרומאים הביתה פיפי ולישון! הרומאים הביתה פיפי ולישון! הפגנה רוצים מדינה! רומאי רמאי, רומאי רמאי, לך הביתה, רומאי רמאי!

הרומאים שחששו ממרד נוסף, החלו לשלוח עוד ועוד חיילים לארץ ישראל ואף סללו דרכים, בעיקר בצפון הארץ, ממגידו שבעמק ישראל, לעכו, לטבריה, לבית שאן ולקיסריה. היה להם חשוב להגיע מהר ככל האפשר למקומות שפרצו בהם מרידות. העניינים החלו להתחמם בשנת 130 לספירה, כאשר הקיסר הרומי, אדריאנוס, ביקר בארץ בכבודו ובעצמו. היהודים ניסו לשכנע אותו לבנות שוב את בית המקדש, והדבר הצית את זעמם של תושבי הארץ הלא יהודים. אלה שכנעו את הקיסר לא רק שלא לבנות את בית המקדש, אלא להפוך את ירושלים לעיר רומאית. הרומאים השתלטו על ירושלים, ובנו בה מקדש לאל השמיים, יופיטר.

היהודים שחלמו לשוב לירושלים ולבית המקדש הזדעזעו. אנחנו לא יודעים את זה בוודאות, אך ייתכן שהרומאים גם אסרו לעשות ברית מילה, מה שהוסיף שמן למדורה.

כלומר, החריף את המצב, ועשה הכל להרבה יותר גרוע. ביהודה, ששכנה בין אשדוד לקיסריה, ובין הים התיכון לנהר הירדן, ובה נמצאת גם ירושלים, החל הזעם לבעבע. אפשר היה לחתוך את המתח בסכין.

דמות: [רעש של חיתוך] איך לא נחתך דבר. שמישהו יביא לי סכין יותר חד! זה לא חותך כלום. אני לא מסוגל לחתוך אפילו את המתח. תביא לי סכין טוב.

הרומאים עקבו אחר היהודים, צפו בהם מרחוק, וראו שהם לא עושים דבר. הם הניחו שהיהודים מעוצבנים בגלל המצב, אבל שהם לא יעזו להילחם באימפריה החזקה בעולם. אבל היהודים לא באמת ישבו בשקט. בעזרת מהנדסים, החלו היהודים לחפור מנהרות ומחילות תת-קרקעיות. המחילות חוברו זו לזו, ורשת שלמה של דרכים תת-קרקעיות הלכה ונבנתה מתחת לאדמה. היה חסר רק מנהיג, מישהו חזק שיוכל לאחד את כל העם מאחוריו. מישהו שהיה סופרסטאר, כוכב על.

באותן שנים הופיע בזירה בחור שכמעט אין אנו יודעים דבר על עברו. הוא היה לוחם ומפקד בעל קסם אישי, איש חזק, חכם ומוכשר. שמו היה שמעון בר כוזיבא בארמית ובעברית בר כוכבא. רבנים בארץ ישראל, למשל רבי עקיבא, נזכרו בפסוק מספר במדבר: "אז דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת." כוכב שמוחץ את אויביו. רבים בהנהגה הדתית האמינו שבר כוכבא היה מעין משיח שבא לגאול את העם היהודי מסבלו.

[מוזיקה]

בר כוכבא החל לאסוף לוחמים, ותושבי כפרים רבים ביהודה התגייסו לצבאו. התמיכה בו הייתה עצומה, אך יש גם סיפורים על כך שנקם בכל מי שסרב להתגייס לצבאו. חייליו של בר כוכבא עברו אימונים, הם התאמנו ברכיבה על סוסים, בירי בחץ וקשת, בשימוש בחרבות, והם למדו להכיר את מערכת המסתור שנבנתה מתחת לאדמה.

איננו יודעים כמה חיילים בדיוק היו בצבאו של בר כוכבא. בתלמוד הירושלמי נכתב שהיו לו קרוב לחצי מיליון חיילים, אבל אנחנו יודעים שהמספר הזה מוגזם, אולי היו לו כמה אלפים או אפילו עשרות אלפים של חיילים. בתלמוד הירושלמי גם מסופר על המבחנים שבר כוכבא עשה ללוחמיו. נכתב כי, בתחילה הוא הורה להם לכרות את הזרת שלהם, ולאחר מכן הם היו צריכים לעקור עץ, ארז הלבנון, תוך כדי דהירה על סוס. זה נשמע לנו מוזר, וכנראה שהדברים התרחשו קצת אחרת. אולי מישהו רצה לספר לנו עד כמה חזקים היו לוחמים של בר כוכבא, אבל העובדות קצת התבלבלו. בכל אופן, חייליו של בר כוכבא החלו להתכונן לקרבות.

לאחר שהרומאים הכריזו על ירושלים, עיר רומית, ששמה איליה קפיטולינה, החלו לוחמיו של בר כוכבא להתכונן לקרב. היו ברשותם כלי נשק רבים, והם הכירו היטב את מאות המנהרות שנבנו מתחת לאדמה. הכניסה למערות הייתה חבויה, והיה אפשר לחסום את הכניסה מתוך המחילות לשם הגנה. המחילות היו צרות ביותר, וחייבו את העובר בהן ללכת בצורה שפופה, ולזחול במקומות צרים ביותר, דבר שהיה בלתי אפשרי לחייל רומאי בעל שריון עבה. בעת ההכנות למרד, יצרו היהודים גם פתחים לכניסה וליציאה של אוויר, וגם פתחי כניסה ויציאה סודיים למסתתרים במחילות. במערכות המסתור נאגרו גם מים ומזון בכמויות גדולות מאוד. הוכן גם מקום למשפחות הלוחמים, כדי שגם הם יוכלו להסתתר. וכשהכל היה מוכן, פרץ המרד: מרד בר כוכבא.

המרד פרץ ככל הנראה לקראת סוף הקיץ של שנת 132 לספירה. ליהודים היה ברור כי אין להם סיכוי בקרבות פנים אל פנים נגד הרומאים, ולכן הם השתמשו במחילות כדי לצאת, לתקוף את הרומאים בהפתעה, ולהיעלם כמעט באותה המהירות שבאו. הרומאים לא הבינו מה קורה. פתאום באמצע הלילה, הופיעו לוחמים יהודים שתקפו אותם, ושרפו את המחנה שלהם.

הרומאים לבשו שריון, לקחו את החרבות שלהם ורצו להילחם- אבל לא היה במי. היהודים הפכו לרוחות רפאים והרומאים נכנסו לתבהלה! כן, ככה צריך להגיד בעברית: לתבהלה.

[דמות א'] תפסו את היהודים!

[דמות ב'] הם לא פה.

[דמות א'] תפסו אותם שם!

[דמות ב'] הם לא פה.

[דמות א'] אז שם!

[דמות ב'] הם גם לא פה.

[דמות א'] מה? איך זה יכול להיות?

די מהר הרומאים הבינו שהיהודים משתמשים במחילות תת-קרקעיות. כשהם ניסו להיכנס אליהן, הם גילו שהן צרות. הם גם נאלצו לזחול, בלי השריון שלהם. דמיינו לכם מה הרגישו: חשוך.. אתם לא רואים כלום. אתם זוחלים ימינה, שמאלה, עמוק יותר, ועמוק יותר לתוך המחילה. אתם נושמים אבק. להסתובב אחורה אי אפשר. אתם תקועים... מעצבנים היהודים האלה, והבר כוכבא שלהם.

אמאלה!

הצילו!

הצילו!

לעתים, המחילות הסתיימו בחלל גדול אך היה צורך בסולם כדי לרדת אליו. היהודים החביאו את הסולמות והתחבאו בחושך. כשראו את החיילים הרומאים מגיעים לקצה המחילה, הם שיגרו לעברם חיצים והרגו אותם. אט אט התבהר לרומאים, כי הם אינם יכולים להביס את היהודים מתחת לאדמה.

[דמות] אני לא רוצה להיכנס למחילה! אתה תיכנס, אני לא נכנס למחילה! אתה, אתה!

הצבא הרומאי שלח תגבורת מכל האזור לארץ ישראל כדי להתמודד עם היהודים. אחד הלגיונות שלו שנשלח הנה פשוט נעלם מהרשומים, ומעריכים שבר כוכבא וחייליו השמידו אותו לחלוטין. הצבא הרומאי שלח לארץ ישראל, ליהודה הקטנה, עוד ועוד חיילים, כמעט רבע מהצבא של האימפריה הרומית האדירה הגיע הנה כדי להילחם בקומץ היהודים, אבל הרומאים לא הצליחו והם היו אובדי עצות. עד מהרה, הבין שליט האימפריה הרומית, אדריאנוס, כי אם לא יטפל ביהודים ויסיים את המרד, עמים אחרים יכולים לקחת דוגמה ולהתמרד גם הם, מה שיביא לסופה של האימפריה הרומית.

אדריאנוס שלח את המצביא טוב ביותר שלו, יוליוס סברוס, כדי למצוא טקטיקה שתנצח את חיילי הקומנדו של בר כוכבא. כמעט שנתיים לאחר פרוץ המרד, הגיע סברוס לארץ ישראל. הוא הבין כי קודמו עשו שגיאות, ושהרומאים לא יכולים לנצח את היהודים מתחת לאדמה. הוא החליט לשנות שיטה.

סברוס הבין כי אם היהודים נמצאים בבטן האדמה, חייבים להיות למחילות שלהם פתחי אוורור. עד מהרה, החיילים הרומאים החלו לגלות את פתחי האוורור הסמויים של המחילות, וזרקו דרכם ענפים בוערים שהעלו עשן רב. העשן חנק את יושבי המחילות, והם נאלצו לצאת ולהימלט מהרומאים.

הרומאים הרסו כפר אחר כפר, מחילה אחר מחילה. עד מהרה, כל המורדים שהצליחו לברוח הגיעו לעיר ביתר, ששכנה ביהודה, בין בית שמש לירושלים של ימינו. בקרבת העיר ביתר היו מעיינות רבים, והיו בה ביצורים טבעיים, ועליהם נוספו ביצורים שבנו המגינים. בשנת 73, ואולי בשנת 74, אין לנו יהודים בוודאות. צרו הרומאים בעזרת עשרות אלפי חיילים על מעוזם האחרון של לוחמי בר כוכבא. אי אפשר היה לצאת מהעיר, או להיכנס אליה, והמגינים המורדים החלו לסבול ממחסור במים ובמזון. בסופו של דבר, הרומאים פרצו אל העיר, והרגו את כל הלוחמים הנותרים.

על פי כמה מסורות חז"ל, חכמינו זכרונם לברכה, בר כוכבא עצמו מת מהכשת נחש. אין ביכולתנו לקבוע אם אכן כך נהרג, ומתי. אך היה ברור, כי לאחר מותו, יהודה איבדה את הלוחם המהולל שלה, מפקד המרד.

לבר כוכבא לא היה מחליף, והיהודים שנותרו חיים, לאחר המהלך הרומי הזה, ברחו למערות מסתור במדבר יהודה, ולמדינות שכנות. לאחר הקרב הזה, אדריאנוס העניק למצביאו יוליוס סברוס את העיטור הצבאי הגבוה ביותר על הישגיו הצבאיים בדיכוי המרד.

לאחר המרד, הרומאים הטילו גזרות קשות על היהודים שנותרו בארץ ישראל, בעיקר על מי שנותרו באזור הגליל. הם אסרו עליהם ללמוד תורה ולשמור על מנהגים יהודיים. ההנהגה הדתית בארץ ישראל, ורבי עקיבא בתוכה, הוציאה להורג בעינויים, וכונו בעקבות זה עשרת הרוגי מלכות. למרות שיהודים רבים נסו מהארץ, יהודים המשיכו להתגורר בארץ ישראל, בעיקר בגליל. אט אט הרומאים הקלו את הגזרות עליהם, וקהילות יהודיות בארץ ומחוץ לארץ המשיכו לעסוק בפיתוח התרבות והזהות היהודית. היהודים בארץ ישראל הפכו לקהילה קטנה, וימשיכו להיות מיעוט, עד להקמת מדינת ישראל, כמעט אלפיים שנים אחר כך.

לפני כמאה וחמישים שנה, החלו עמים רבים באירופה לבקש לעצמם מדינה. עד אז, אימפריות גדולות שלטו עליהן. היהודים ביקשו גם הם, גיבורים אמיצים וחזקים, ושבו אל ההיסטוריה של העם היהודי. כך חזר שמו של בר כוכבא לזירה.

הסופר היהודי קלמן שולמן כתב סיפור ולפיו בר כוכבא מנצח אריה ורוכב עליו. שאול טשרניחובסקי כתב שיר, ובו בר כוכבא רוכב על אריה, וגם המשורר לוין קיפניס כתב עליו את השיר המפרוסם על בר כוכבא:

איש היה בישראל, בר כוכבא שמו.

איש צעיר גבה קומה, עיני זוהר לו.

הוא היה גיבור, הוא קרא לדרור.

כל העם אהב אותו.

הוא היה גיבור.

גיבור.

קיפניס ממשיך את הסיפור על בר כוכבא שקופץ על ידידו אריה, והשניים דוהרים יחד אל האופק. אנחנו יודעים שהסיפור הזה כנראה לא קרה במציאות. קצת חבל, כי באמת נחמד לדמיין את בר כוכבא, רוכב על אריה, כמו טרזן.

עם השנים, רבו הוויכוחים בעניין בר כוכבא: האם היה חכם מצידו לפתוח במרד נגד אימפריה חזקה כל כך? האם היה לו וללוחמיו סיכוי? האם הוא סיכן את העם היהודי או הראה לרומאים, שלא כדאי להתעסק עם היהודים ושהם יצאו למלחמה כדי להגן על דתם ותרבותם בכל מחיר?

חז"ל אמרו: "אל תדון את חברך עד שתגיע למקומו". לנו היום קשה להבין מה התרחש כאן לפני אלפיים שנה בערך. ברור לנו שאילו מדינת ישראל הייתה בסכנת קיום, היינו יוצאים להגן עליה. עצם העובדה שהרומאים רצו להחריב את ירושלים, הייתה כנראה סיבה טובה דיה, לגרום לכל תושבי יהודה לצאת נגדם למרד. ולמרות הכל, מכיוון שלא כל העובדות ידועות לנו, קשה להביע דעה נחרצת בעניין. בר כוכבא היה ונשאר חידה.

וואי, הפרק הזה עייף אותי.

שנייה, אני רק שם את הראש פה לשנייה.

מה זה?

איפה אני?

מה?

אני לא מאמין.

[דמות] שלום, אני בר כוכבא. שמור לי רגע על האריה.

מי? אני? אדון בר כוכבא? אדון בר כוכבא, אני לא מבין באריות! אדון בר כוכבא, האריה פה, השארת אותו, אין לו רצועה אפילו, מחסום! אדון בר כוכבא, תחזור! בר כוכבא, שמעון!

מה זה? איפה אני? הרגע היה פה אריה, לא? ראיתם אותו אולי? ראיתם אריה גדול כזה?

לא? אה, אני רואה אותו! הוא מאחוריכם. זהירות! [קול שאגה]

מחקר כתיבה וקריינות: יובל מלחי.

הקלטה וירי בחץ וקשת: גיא בן וייס.

עריכת סאונד, מיקס, אפקטים ומאלף אריות: אסף רפפורט.

עריכת לשון ועקירת עצים בזרת: סמדר כהן.

הפקה וחפירת מנהרות נגד רומאים: רני שחר ואייל שינדלר.

אני יובל מלחי, היסטוריה לילדים.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

5 views0 comments

Comments


bottom of page