top of page

היסטוריה לילדים - פלורנס נייטינגייל

רוני מנור

סיפורה של פלורנס נייטינגייל, שבעזרת חמלה וסטטיסטיקה שינתה את עולמינו בתקופה בה נשים היו אמורות להתחתן, להביא ילדים ולנהל את משק הבית.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 08/07/2017.

קריין: "כאן" בהרצה עוד - להתחבר להיסטוריה, בכל זמן שתרצו.

[מנגינת פתיח קלילה ושמחה]

קריין: "היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.

פרק 8 - פלורנס נייטינגייל.

בשנת 1854 מלחמה האימפריה הרוסית בשלוש אימפריות אחרות - בריטניה, רוסיה וטורקיה, שנקראה אז האימפריה העות'מאנית. המלחמה הייתה בעיקר בשטח חצי האי קרים, בדרום רוסיה וגבתה מאות אלפי הרוגים ופצועים. הפצועים הבריטים הרבים פונו לבתי חולים צבאיים, או ליתר דיוק, לקבוצת אוהלים צפופה ומלוכלכת. הצפיפות, תנאי הניקיון, או ההיגיינה, הגרועים והלכלוך היו נוראים. באותם ימים שיטות הרפואה היו עדיין לא מפותחות, לא היה חומר הרדמה וזעקות הפצועים נשמעו מכל עבר. מעט הרופאים הצבאיים שהיו בבית החולים המאולתר, קרסו ורבים מהפצועים מתו אז מזיהומים וממחלות. באחד הימים הגיעו לבית החולים כארבעים נשים, דבר שלא היה מקובל באותה תקופה. נשים לא הצטרפו לצבא, לא טיפלו בפצועים ולא נחשפו לזוועות המלחמה. בראש קבוצת הנשים צעדה גברת נמוכת קומה שהסתובבה בין הפצועים גם בלילות ובידה מנורה. היא טיפלה בפצועים, חבשה את פצעיהם והרגיעה אותם. הפצועים החלו להעריץ אותה, הם קראו לה "הגברת עם המנורה". מי הייתה אותה גברת עם המנורה ומדוע הפכה לאחת הנשים הידועות ביותר בעולם?

זהו סיפורה של פלורנס נייטינגייל.

[מנגינה אינסטרומנטלית קצבית וקצרה]

בשנת 1820, לפני 200 שנים כמעט, נולדה לזוג הורים אנגלים תינוקת חמודה. הוריה, שהיו בטיול באותה עת, קראו לה על שם העיר שנולדה בה - פירנצה, או פלורנס באנגלית. אביה של פלורנס וויליאם, בא ממשפחה עשירה והיה מתמטיקאי חובב. משגילה אביה כי בתו נבונה וסקרנית, הוא השקיע רבות בחינוכה. וכיאה לילדה שגדלה במשפחה עשירה, כלל חינוכה לימודי שפות, אסטרונומיה ופילוסופיה. למרות סקרנותה, ציפה אביה, כמו שאר האבות באותה תקופה, שבתו תתחתן, תביא לעולם צאצאים ותנהל את משק הבית. אולם לפלורנס היו תוכניות אחרות לגמרי.

כשהייתה בת עשרים, ביקשה פלורנס מהוריה רשות ללמוד מתמטיקה. באותם זמנים לא היה מקובל שבנות תלמדנה מתמטיקה ובמיוחד ברמה גבוהה. הוריה התנגדו לכך, אולם פלורנס הייתה עקשנית ובסופו של דבר למדה מתמטיקה ואף הפכה למורה למתמטיקה. חוץ מללמד, פלורנס התעניינה גם בנושאים חברתיים ובעיקר בגורל האנשים החלשים בחברה. מעת לעת הייתה אוספת מזון ובגדים ומחלקת לאנשים העניים שהתגוררו בכפר סמוך.

כשהגיעה לגיל 25, החליטה פלורנס שמטרתה בחיים לעזור לאנשים. פלורנס, שהייתה נוצרייה מאמינה, חשה כי זה הדבר שאלוהים היה רוצה שתעשה. היא החליטה לטפל בחולים ברצינות ולנסות לשפר את הטיפול בהם. נשמע לנו שהיא בחרה להיות אחות, אבל באותם הימים מקצוע שכזה עוד לא ממש היה קיים. משסיפרה פלורנס על תוכניותיה להוריה הם היו בהלם מוחלט. באותם ימים, אנשים מהמעמד הגבוה והבינוני זכו לביקור של רופאים בביתם ואילו העניים ביותר הלכו לבית חולים. בתי החולים היו צפופים, מלוכלכים, מלאים באנשים שחלו במחלות, מקצתן מדבקות וטיפלו בהם רופאים מתחילים או כאלה שלא מצאו עבודה בשום מקום אחר. רצפות בתי החולים צופו בקש כדי לספוג את הדם הרב שנזל על הרצפה.

להיות מטפלת בחולים נחשב בימים ההם למקצוע לא מכובד ועסקו בו בעיקר אלמנות או משרתות לשעבר שלא מצאו שום עבודה אחרת. 'עם כל החינוך הטוב שנתנו לך זה מה שאת רוצה לעשות?' נזפו בה הוריה, 'את לא תוכלי גם להתחתן', הם הזהירו אותה. באותם ימים, לא היה מקובל שנשים עבדו בחוץ ובמשק הבית גם יחד. לפלורנס דווקא היו מחזרים רבים, אך היא דחתה את כולם מפני שיותר מכל רצתה להיות אחות ולא אישה של מישהו. פלורנס המשיכה להתנדב בבתי חולים לעניים ואט-אט למדה עוד ועוד על בתי החולים ועל שיטות הטיפול. הוריה של פלורנס רצו להוציא את הג'וק מראשה: 'מטפלת באנשים חולים, במקום המסריח והמזוהם הזה שמלא באנשים עניים ומלוכלכים?

חשבת מה יקרה אם תדבקי באחת המחלות הנוראיות הללו בעצמך? מה עובר עלייך, פלורנס? מה עובר עלייך?'

פלורנס הייתה מותשת מהעבודה הקשה והוריה ניצלו את ההזדמנות ושלחו אותה לטייל קצת בחו"ל. היא נסעה לרומא, שם פגשה את סידני הרברט, שהיה שר בפרלמנט הבריטי. פלורנס התיידדה עימו ועם אשתו וסיפרה להם על חלומה להיות מטפלת מקצועית, או במילים שלנו, אחות. בני הזוג דווקא תמכו בהחלטתה ועד מהרה החלה פלורנס ללמוד בבית ספר לאחיות במצרים. לאחר מכן, היא נסעה לעיר הגרמנית דיסלדורף, שם החלו נשים לשמש מטפלות רפואיות או אחיות. פלורנס נשארה בעיר ולמדה שם כמה חודשים. לאחר מכן חזרה ללונדון.

עם שובה, החלה פלורנס לנהל בית חולים לנשים בלונדון. היא חשה שסוף-סוף הגשימה את חלומה. הוריה השלימו עם העובדה שבתם רוצה להיות אחות ולעזור לזקוקים לעזרתה. הם תמכו בה והעבירו לרשותה סכום כסף גדול בכל חודש. פלורנס קנתה בכסף, מיטות, סדינים ושמיכות לבית החולים.

בתי החולים אז היו שונים מאוד מאלו של היום. בדרך כלל ניהלו אותם נזירות ורופאים מתלמדים שטיפלו בחולים ככל יכולתם, אך לא היו בבתי החולים די תרופות, הם היו מלוכלכים, לא היו בהם שירותים נקיים ואף אחד לא ידע שצריך לשטוף ידיים. מנתחים לא שטפו ידיים לפני ניתוח, הצוות עבר מחולה לחולה בלי לשטוף ידיים וכך עברו מחלות רבות מחולה לחולה. על כפפות לידיים אף אחד לא חשב אז, כמובן.

פלורנס החלה לשים לב כי ככל שבית החולים היה מלוכלך יותר וצפוף יותר מתו בו יותר אנשים. היא החלה לאסוף נתונים על מספר מקרי המוות בבתי החולים וניצלה את ידיעותיה במתמטיקה ובסטטיסטיקה לנתח את הנתונים. סטטיסטיקה מאפשרת לנו להבין טוב יותר את הנתונים שאנחנו אוספים. כך, למשל, אפשר לדעת היום ששלושה אחוזים מהבנים שנולדו בשנת 2016 נקראו נועם ושיעור דומה לזה נקרא נועה אצל הבנות. סטטיסטיקה מאפשרת לנו גם לשאול רק חלק מהאנשים שאלות ולהניח שהתשובות שלהם מייצגות את כל האוכלוסייה. פלורנס אמרה כי כדי להבין את מחשבותיו של אלוהים, עלינו להבין סטטיסטיקה משום שזהו כלי המדידה של כוונותיו.

כאשר פלורנס סיכמה את המספרים היא גילתה שכאשר הונהגו בבתי החולים אמצעים פשוטים של ניקיון כמו רחיצת ידיים במים וסבון לפני טיפול כיבוס המצעים וחיטוי השירותים, צנח מספר מקרי המוות בבתי החולים. פלורנס הבינה שחולים רבים אינה מתים ואף מבריאים בזכות הניקיון בבתי החולים. בעברית קוראים למונח הזה "גֵּהוּת" ובלועזית "היגיינה" - שמירה על ניקיון למען הבריאות. השם היגיינה מקורו בשמה של אלת הבריאות במיתולוגיה היוונית היגיאה.

בשעה שפלורנס נייטינגייל הייתה עסוקה בטיפול בחולים בלונדון ובהדרכת אחיות חדשות, פרצה מלחמת קרים. מלחמת קרים הייתה מלחמה בין המעצמות הגדולות באותה תקופה. רוסיה רצתה להשתלט על שטחים שהיו שייכים לאימפריה העות'מאנית, בעוד אנגליה וצרפת חששו כי הדבר יפגע באינטרסים שלהם במזרח התיכון. המעצמות נלחמו בקרבות עקובים מדם על חצי האי קרים, לחופי הים השחור, השוכן בין טורקיה לרוסיה וממזרח ליבשת אירופה.

כל המעצמות רצו לשלוט בחצי האי הזה, שהיה בו נמל נוח שממנו היה אפשר להפליג למזרח התיכון. המפקדים הצבאיים עשו טעויות רבות וגרמו לפציעתם ולמותם של מאות אלפי חיילים. רבים מהחיילים לא מתו בקרבות, אלא בעקבות מזג האוויר הקשה, מרעב וממחלות. עד מהרה, החלו להגיע ללונדון ידיעות על מצבם הקשה של הפצועים בחזית. רבים מהפצועים שכבו במסדרונות נאנקים מכאבים וסיכויי ההחלמה שלהם היו נמוכים.

בתחילת המלחמה, עבר זמן רב עד שהגיעו ידיעות מרוסיה לצרפת ואנגליה, אך עד מהרה החלו להשתמש בטלגרף - מכשיר להעברת מסרים למרחקים גדולים. מאמצע המלחמה כבר היה אפשר להעביר מידע משדה הקרב לאנגליה בתוך יומיים בלבד ובסופה של המלחמה בתוך שעתיים. היה מדהים לדעת מה קורה ממש עכשיו בשדה קרב שהיה מרוחק אלפי קילומטרים מביתך. פלורנס שניהלה את בית החולים בלונדון קראה בעיתון על המצב בשדה הקרב ובתי החולים שהוקמו למען הפצועים. היא האמינה שהיא יכולה לעזור לפצועי המלחמה. היא שכנעה שלושים ושמונה אחיות נוספות לבוא איתה לטורקיה ונעזרה בידידה סידני הרברט, שר המלחמה, כדי להגיע לטורקיה.

משהגיעו פלורנס והאחיות האחרות לבתי החולים הצבאיים הן נתקלו בהתנגדות של הגנרלים הבריטים שלא הבינו מה הן עושות שם. 'שנשים תיכנסנה לבתי החולים שלנו ותגדנה לנו מה לעשות? לא יקום ולא יהיה!' אבל פלורנס לא ויתרה. היא הסבירה את כל שידעה על מקצוע הסיעוד וכיצד אפשר לשפר את מצבם של הפצועים ואפילו להציל כמה מהם. בסופו של דבר, השתכנעו המפקדים הבריטים והיא הורשתה להיכנס לבתי החולים הצבאיים.

כשהגיעו פלורנס והמתנדבות האחרות לבתי החולים, הן הזדעזעו ממה שנגלה לעיניהן. לא היו די רופאים ואנשי צוות, פצועים רבים נאנקו מכאבים ולא היה מי שיעזור להם. לא היו די תרופות, חומרי חיטוי וסדינים נקיים, לא היה אוורור תקין, הלכלוך והזוהמה שלטו בכל פינה, עכברים וחולדות התרוצצו בכל מקום והמזון היה דל ומעופש.

פלורנס נייטינגייל וחברותיה החלו בעבודתן. הן החלו לנקות את האוהלים, הן זרקו סדינים מלוכלכים, הביאו שמיכות נקיות וסידרו את המיטות בסדר מופתי. פלורנס דאגה להקים מטבח נקי והן הכינו בו אוכל שהיה קל לבלוע. פלורנס דרשה מהאחיות לסדר מיטה בשתי דקות והייתה מודדת להן זמן. לאחר מכן, הייתה מודדת בסרגל את המרחק בין הכרית לשמיכה כדי שהמיטות יהיו אחידות. האחיות עבדו בלי הפסקה, הן חיטאו וניקו ככל יכולתן. הן עברו בין הפצועים, הרגיעו אותם וחייכו אליהם.

אולם, שיעור המיטות בבתי החולים המשיך לטפס. פלורנס שלחה מכתב בהול לידידה סידני הרברט, שר המלחמה, בזו הלשון: 'נחוצים פה תרופות, ציוד והחלפה של כל צנרת הביוב, תזונה מתאימה ומנוחה נאותה לפצועים'. כחצי שנה אחר כך, סופקו כל הדברים שדרשה פלורנס ותוקנו הדברים שהיה צריך לתקן. מצבם של הפצועים הלך והשתפר ורבים החלימו. פלורנס לא רק טיפלה בחולים, היא הייתה מודדת, אוספת ורושמת נתונים רבים ככל האפשר - כמה מיטות יש בכל אוהל, כמה פעמים ביום מחליפים סדינים ומנקים את השירותים, כמה נקי המטבח ובאילו חומרים מנקים אותו. פלורנס הייתה הולכת והולכת ורושמת ורושמת.

הסיפורים על הגברת המשוגעת שנמצאת בשדה הקרב ומטפלת בחולים הגיעו עד מהרה לעיתונים באנגליה. החיילים סיפרו כי בלילות הייתה מסתובבת בין הפצועים גברת האוחזת בידה מנורת שמן ושואלת לשלומם. עד מהרה הפכה פלורנס, הגברת עם המנורה, לגיבורה לאומית. העיתונים החלו לכנותה "המלאך של קרים". באחד העיתונים כתבו: 'כאשר דמותה הדקה נעה בשקט בכל המסדרונות, פניהם של הפצועים המסכנים מתרככים בהכרת תודה, כאשר כל הרופאים הצבאיים פרשו לשנת הלילה שלהם ודממה וחשיכה ירדו על הפצועים השוכבים על פני קילומטרים רבים, ניתן לראותה, יחידה, אוחזת מנורה קטנה בידה, ממשיכה בסיוריה לבדה'.

לאחר המלחמה, חזרה פלורנס לאנגליה. היא המשיכה לפתח שיטות ניהול לבית חולים, על סמך הנתונים שאספה במלחמה. ילדות ונערות רבות ראו בה גיבורה, אישה אמיצה שלא פחדה לעמוד על שלה בעולם של גברים קשוחים. פלורנס כתבה ספרים רבים, פיתחה את מדע הסטטיסטיקה והמשיכה לכתוב את ממצאיה ולחקור כל דבר הקשור למקצוע הסיעוד.

שמה של פלורנס הגיע גם לאוזני המלכה ויקטוריה, שביקשה ממנה להשתתף בוועדה מיוחדת שהוקמה כדי לארגן מחדש את מבנה בתי החולים הצבאיים. פלורנס נענתה בשמחה וכתבה את רוב מסקנות הוועדה בעצמה. אולם, באותם ימים אסור היה לאישה להיות חברה בוועדה מלכותית ולכן נאלצה פלורנס להעביר את מסקנותיה לידידה הוותיק סידני הרברט, שעמד בראש הוועדה, כדי שהוא יציג אותן.

במחקרה נעזרה נייטינגייל במומחה לסטטיסטיקה והשניים גילו כי בזמן שלום, מתו פי שניים חיילים צעירים באנגליה מצעירים שלא שירתו בצבא. הדבר הוביל את נייטינגייל להסיק שתנאי המגורים והתברואה בצבא, שהיו שונים מאלו שבבית, היו גורם מרכזי לתמותת חיילים. הנתונים הללו הדהימו אנשים רבים. בהמשך ניתחה נייטינגייל נתונים שהובאו אליה מהודו, שם סבלו הבריטים מאחוזי תמותה גבוהים גם כן. פלורנס גילתה, מבלי שביקרה בהודו ולו פעם אחת, כי תנאי המחייה היו אלה שגרמו לתמותה הגבוהה.

כדי להציג את כל הנתונים שאספה נזקקה פלורנס לדרך מעניינת שתהיה מובנת לאנשים. היא החלה לבנות גרפים מיוחדים המזכירים גרף עוגה שהראו כמה מקרי מוות היו בכל חודש, היכן ומאיזו סיבה. היא צבעה כל אחד מהגורמים בצבע אחר ומי שהסתכל על הגרף יכול היה להבין בתוך שניות באילו חודשים מתים הכי הרבה אנשים, היכן ומאיזה גורם. הגרפים שלה שהציגו נתונים מורכבים ומסובכים בצורה פשוטה, היו גם כן פורצי דרך בתחומם.

בעקבות הפרסום הרב שזכתה לו, החלו אנשים בבריטניה לאסוף כסף למען "קרן נייטינגייל להכשרת אחיות". פלורנס השתמשה בכסף הזה ופתחה את בית הספר הראשון להכשרת אחיות בעיר ליברפול שבאנגליה. יותר ויותר בנות שהתרשמו ממעשיה אמרו להוריהן, 'כשאגדל אני רוצה להיות אחות כמו פלורנס נייטינגייל'. עד מהרה, הגיעו לבית ספרה נשים ממדינות רחוקות ומיבשות שונות. הן העבירו את הידע שרכשו לאחיות חדשות במדינה שלהן ועד מהרה שיטותיה של פלורנס הפכו למקובלות במדינות רבות בכל רחבי העולם. פלורנס המשיכה ללמד, ללמוד ולחקור. היא שכללה את מקצוע האחות לדמות המטפלת החומלת והמקצועית שהיא עצמה שאפה להיות.

בערוב ימיה, לא נחשב עוד מקצוע הסיעוד למקצוע בזוי, אלא למקצוע מכובד ומוערך שעבדו בו נשים רבות. שנים לאחר מכן יורשו נשים בריטיות לעסוק גם ברפואה. פלורנס הייתה גאה בעבודתה, אך עצובה על שלא הצליחה להציל אנשים רבים. בשנותיה האחרונות סבלה פלורנס מעצבות וממחלה קשה ולא יצאה ממיטתה, אך היא המשיכה לכתוב ולעסוק בבריאות הציבור.

פלורנס הלכה לעולמה בשנת 1910. היא מעולם לא נישאה ולא השאירה צאצאים, אלא רק את סיפורה המלא בחמלה ובאור. הגברת עם המנורה השאירה את האור דלוק ממנורתה לדורות של נשים שבחרו להיות אחיות, כמוה. יום הולדתה נקבע ליום האחות הבינלאומי, כהוקרה לפעולה של אישה קטנה, עקשנית ומבריקה שלא ויתרה ונלחמה על מנת להגשים את חלומה לטפל בבני אדם ולהיות לצידם בשעה שהם זקוקים לטיפול מסור ומקצועי, לתמיכה ולחיוך מרגיע.

פלורנס נייטינגייל, המלאכית בלבן. אגדה בחייה ובמותה.

בהכנת הפרק השתתפו קרני דינטי, סמדר כהן, רני שחר, אסף רפפורט ואייל שינדלר.

אני יובל מלחי, ניפגש בפרק הבא של "היסטוריה לילדים".

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

12 views0 comments

Comentarios


אוהבים פודטקסטים? הישארו מעודכנים!

הרשמו וקבלו עדכונים לכל תמלולי הפודקאסטים

תודה שנרשמת

  • Whatsapp
  • Instagram
  • Facebook

כל הזכויות שמורות © 

bottom of page