הייתה לו ילדות קשה ומשבגר הפך לחוטב עצים. שם לבד ביער, הבין חיים הצעיר כי הוא רוצה להיות ציוני, לכתוב בעברית ואולי יום אחד לעלות לארץ ישראל. הוא הפך למשורר הלאומי. חיים נחמן ביאליק
תאריך עליית הפרק לאוויר: 09/07/2020.
קריין: אתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
"היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.
חיים נחמן ביאליק.
שלום ילדים, היום אני רוצה לספר לכם על המשורר הלאומי שלנו.
"משורר לאומי" הוא תואר שניתן למשורר שהצליח להביע את הרגשות של העם, הרגשות הלאומיים.
[מוזיקת מסתיימת]
באנגליה, זהו ויליאם שייקספיר. בספרד, מיגל דה סרוואנטס. אצל הרוסים, קיבל את התואר הזה אלכסנדר פושקין. ומי המשורר הלאומי שלנו? נכון, חיים נחמן ביאליק. אבל לפני שביאליק נהיה מפורסם הוא היה ילד, בדיוק כמותכם. והילדות שלו לא הייתה קלה.
[מוזיקת רקע]
הכפר ראדי היה כפר קטן ליד העיר קייב, היום בירת אוקראינה. חיים נחמן ביאליק תאר את הכפר ככך: "מקום יערות ושדות ונווה שאנן, מלא יופי צנוע של טבע… זוהר רקיע, מרחבי שדה, דומיית חורש…" ביאליק נולד בכפר הזה בשנת 1873, לפני כמאה וחמישים שנה. באמצעות כמה מילים: "יופי צנוע של טבע, מרחבי שדה, דומיית חורש" - אנחנו מדמיינים כיצד נראה כפרו של ביאליק, שהרבה להסתובב בשדות ולחלום בהקיץ. הנוף מחוץ לבית היה מקסים, אבל בתוך הבית - קצת פחות.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
המצב הכלכלי של הוריו היה קשה. ביאליק, אחיו ואחותו נאלצו לעבור עם הוריהם לעיירה סמוכה. כשהיה ביאליק בן שבע, אביו הלך לעולמו. האם, דינה, התקשתה לפרנס שלושה ילדים לבדה, ונאלצה לשלוח את חיים נחמן בן השבע להתגורר בבית סבו - רב מלומד וקפדן שדאג לחינוכם של כמה מנכדיו.
[מוזיקת רקע]
חיים נחמן: הולכים לסבא וסבתא, איזה כיף! אני כל כך אוהב להיות שם! אמא, כמה… כמה זמן נהיה שם? הרבה? יש! איך אני… רגע, לאן את הולכת? אמא? אימא? מממ…
[מוזיקת רקע מסתיימת]
יובל: בשביל חיים נחמן זו הייתה חוויה מטלטלת. הילד הקטן התגעגע כל כך לאימו, עד שפעם אחת אפילו ברח מבית סבו אליה, אבל היא נאלצה להחזירו. בבית סבו גילה חיים נחמן הקטן את ארון הספרים היהודי, וכשסבו מפעיל משמעת קפדנית, הפך מילד שובב לתלמיד חרוץ. הוא נחשב לעילוי בתורה, ורבים חשבו שיהפוך לרב גדול. כשהיה בן 16, ביקש ביאליק מסבו לעבור ללמוד בישיבת וולוז'ין, ששילבה תלמוד תורה עם לימודים כלליים.
עתה נחשף ביאליק גם לשירה ולספרות, וגם לכתבים על ציונות - רעיון שהיה חדש באותה תקופה - ולפיו על היהודים לשוב לארץ ישראל ולהקים בה מדינה עצמאית. כשהיה בן 19 כתב את שירו הראשון, "אל הציפור", ובו הוא פונה אל ציפור שזה עתה חזרה מארץ ישראל:
[מוזיקת רקע]
"שָׁלוֹם רָב שׁוּבֵךְ, צִפֹּרָה נֶחְמֶדֶת,
מֵאַרְצוֹת הַחֹם אֶל־חַלּוֹנִי
הֲתִשְׂאִי לִי שָׁלוֹם מֵאַחַי בְּצִיּוֹן,
מֵאַחַי הָרְחוֹקִים הַקְּרוֹבִים?"
ביאליק היה מבולבל. הוא רצה להמשיך בלימודי יהדות, אבל גם רצה ללמוד עוד על העולם. האמונה הדתית שלו התנגשה עם המחשבות על ציונות. ביאליק היה קצת אבוד, וחש שהוא לגמרי לבד. בשירו המרגש "לבדי" כתב:
"כֻּלָּם נָשָׂא הָרוּחַ, כֻּלָּם סָחַף הָאוֹר,
וַאֲנִי, גּוֹזָל רַךְ, נִשְׁתַּכַּחְתִּי מִלֵּב."
זה היה הזמן של הגוזל לפרוש כנפיים ולקבל החלטה שתשנה את מסלול חייו. בן 18 עזב את הישיבה ועבר לעיר אודסה, שבה נאספו יהודים רבים, ששאלו את עצמם - מה פירוש להיות יהודי בעידן המודרני? מה צופן העתיד לעם היהודי באירופה? את ההתלבטויות שלהם הם העלו על הכתב, בעברית. וכך עזרו להחיות את השפה העברית שבמשך מאות שנים שימשה שפת קודש בלבד. ביאליק וחבריו כתבו שירים וסיפורים בעברית, וביאליק ממש התרגש לפגוש אנשים שהיו להם שאלות דומות לשאלות שלו.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
באחד הימים הגיעה אליו ידיעה כי סבו חולה מאוד. הוא נאלץ לגדוע את הקריירה החדשה שלו כמשורר, ולשוב לבית סבו כדי לטפל בו. ביאליק חש כלוא בעיירה הקטנה, הרחק מאודסה ומחבריו החדשים.
[מוזיקת רקע]
"מִן הַחַלּוֹן
פֶּרַח עָצִיץ
כָּל-הַיּוֹם
הַגַּנָּה יָצִיץ.
כָּל חֲבֵרָיו –
שָׁם בַּגָּן,
הוּא לְבַדּוֹ
עוֹמֵד כָּאן".
שנה לאחר מכן מת סבו של ביאליק. לאחר מותו נשא ביאליק לאישה את מאניה אוורבוך, בתו של סוחר עצים.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
אביה צירף את ביאליק לעסקיו.
[מוזיקת רקע]
הסוחר אוורבוך: בוא ביאליק, בוא תצטרף אליי לעבודה. אתה רוצה להיות מה? מה? משורר? מה זה השטויות האלה? מי נהיה משורר היום? העתיד הוא בעצים. בוא תראה איך אני חוטב עץ. אתה רואה? זה הרבה יותר טוב מלכתוב שיר. מה, אם תכתוב שירים, מישהו יזכור איך קוראים לך עוד 100 שנה?!
[מוזיקת רקע מסתיימת]
לתקופת מה, הפך ביאליק מכותב שירים לחוטב עצים. [חטיבת עץ בגרזן] במשך השבוע הוא נשאר ביער, בבקתה קטנה. בימים, היה מפקח על כריתת עצים והובלתם.
אך בלילות, אחרי שהיה מבשל לעצמו ארוחת ערב על גבי מדורה, נשאר לבדו. כתב וקרא, כתב וקרא, ואיש לא הפריע לו. הוא חש שיש מילים שרוצות לפרוץ מתוכו החוצה.
[מוזיקת רקע]
"וּבְהִשְׁתַּתֵּק כָּל-הָעוֹלָם,
אַרְגִּישׁ: לִבִּי עֵר וּמְדַבֵּר;
אַרְגִּישׁ: מַעְיָן טָהוֹר אֶחָד
הוֹמֶה אַט שָׁם וּמִתְגַּבֵּר".
ביאליק שלח את שיריו לכתבי עת שונים. הם התפרסמו, ושמו נודע בקרב רבים. הוא עבר לאודסה עם אשתו, כדי להיות קרוב יותר לסופרים העבריים. בן עשרים ושמונה, פרסם את ספר השירים הראשון שלו. המבקרים הרעיפו עליו שבחים, וכינו אותו - "המשורר של התחייה הלאומית". העברית העשירה שלו, שהייתה גם נוגעת ללב, ביטאה את התחושות של רבים מקוראיו. ביאליק כתב על כך בשירו:
[מוזיקת רקע]
"לֹא זָכִיתִי בָאוֹר מִן־הַהֶפְקֵר,
אַף לֹא־בָא לִי בִירֻשָּׁה מֵאָבִי,
כִּי מִסַּלְעִי וְצוּרִי נִקַּרְתִּיו
וַחֲצַבְתִּיו מִלְּבָבִי".
אלא שאז קרה אסון לעם היהודי.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
לא הרחק מאודסה, בעיר קישינב, היום עיר הבירה של מולדובה, פרצו פרעות נגד היהודים.
[מוזיקת רקע קודרת]
פרעות נגד יהודים החלו כבר עשרים שנה קודם לכן. השלטונות לעתים עודדו את הפורעים, ולעתים לא עשו דבר. בקישינב הפורעים רצחו כחמישים יהודים, ופצעו יותר משש מאות. ביאליק נשלח לאסוף עדויות מהקהילה היהודית ההמומה. הוא היה מזועזע מחוסר האונים של היהודים נוכח תוקפיהם. עוד בטרם יצא לקישינב כתב את הפואמה "על השחיטה", ובה הוא דרש צדק. הוא תיאר בפואמה הזאת את תחושת הנקם שעלתה בו:
"נְקָמָה כָזֹאת, נִקְמַת דַּם יֶלֶד קָטָן
עוֹד לֹא־בָרָא הַשָּׂטָן – "
בשיר "בעיר ההריגה" תיאר ביאליק את אדישותו של הטבע, לנוכח חוסר הצדק האנושי:
"הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט".
ביאליק כתב על חוסר האונים של העם היהודי, ועל כך שאין מי שיגן עליו. מרגע זה ואילך, היה ביאליק לקולו הרשמי של העם היהודי.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
ביאליק הפיח רוח חיים בשפה העברית, שפת התנ"ך, שפה עתיקה שהייתה זקוקה לניעור ולהתחדשות. הוא עזר להפוך אותה לשפה מודרנית וחיה. כך, הוא נעשה אחד מהאבות הרוחניים של התנועה הציונית. בשנת 1909 הגיע ביאליק לביקור ראשון בארץ ישראל. היישוב היהודי בארץ יצא מגדרו בקבלת הפנים לביאליק.
[שאון קהל ילדים]
ילדים חיכו בנמל ובידיהם שלטים שנכתב עליהם - "משוררנו הלאומי". מאות ואלפים חיכו לו בכל נקודת יישוב שאליה הגיע, ואספות גדולות נערכו לכבודו. באחת האספות נאמו לכבודו אנשים רבים כל כך, עד שביאליק כמעט התעלף. [תרועת חצוצרה אחת]
[מוזיקת רקע]
נואם: ביאליק, אני גם, כמו 20 האנשים שקדמו לי, רוצה לשאת נאום ארוך ומייגע.
ביאליק… אהה… ביאליק, יש רק עוד שניים.
אתה בסדר? הביאו לו קצת מים.
חשבתי שפה כיף,
והנה ביאליק התעלף.
אוי, בן אדם,
הוא רק נרדם.
צריך את הנאומים לקצר,
או שהוא בכלל לא ירצה להתעורר.
איך אני בתור משורר? אני יכול להיות… לא? לא נורא.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
בזמן ביקורו בארץ, פגש את ידידתו, הציירת והמשוררת אירה יאן. הוא התאהב בה, ונקרע בין אהבתו לאירה ואהבתו לאשתו.
בשירו המפורסם, [מוזיקת רקע נוגה] "הכניסיני תחת כנפך", אפשר למצוא את הבלבול שאפף אותו:
"וְעוֹד רָז אֶחָד לָךְ אֶתְוַדֶּה:
נַפְשִׁי נִשְׂרְפָה בְלַהֲבָהּ;
אוֹמְרִים, אַהֲבָה יֵשׁ בָּעוֹלָם –
מַה־זֹּאת אַהֲבָה?"
בסופו של דבר, הודיע ביאליק לאירה יאן שלא יוכלו להיות זוג, בניגוד לתקוותה.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
[מתוך השיר "הכניסיני תחת כנפך", בביצוע מרים טוקאן וקווארטטוקאן]
"הַכְנִיסִינִי תַּחַת כְּנָפֵךְ,
וַהֲיִי לִי אֵם וְאָחוֹת,
וִיהִי חֵיקֵךְ מִקְלַט רֹאשִׁי,
קַן־תְּפִלּוֹתַי הַנִּדָּחוֹת…"
ביאליק ייחד את מרב זמנו לעבודה בתחום התרבות. עם סופרים אחרים, הוא הקים הוצאות ספרים שליקטו ופרסמו את דברי משוררי התקופה, בהם מנדלי מוכר ספרים, שלום עליכם, אחד העם, שאול טשרניחובסקי, וכמובן, ביאליק עצמו. ביאליק וידידו, רבניצקי, ליקטו ופרסמו את האגדות היהודיות החשובות ביותר. זו היתה דרכו של ביאליק לפאר את היהדות לא רק כדת, אלא גם כתרבות.
ביאליק גם תרגם לעברית מחזות, למשל "דון קישוט" של סרוואנטס ו"יוליוס קיסר" של שייקספיר. בשנת 1921 עבר ביאליק להתגורר בגרמניה. הוא נפגש עם סופר מפורסם אחר, שהפך לחבר קרוב - ש"י עגנון. עגנון סיפר כי: "ביאליק אוהב ילדים היה, ולא ראיתי כמותו מימיי". בשנת 1924 עלו ביאליק ומאניה לארץ ישראל.
[מנגינת כליזמר]
הוא בחר להתיישב בתל אביב, שהייתה בירת התרבות העברית של היישוב היהודי. עיריית תל אביב שמחה כל כך, עד כי העניקה לו שטח אדמה לבנות בו את ביתו, וקראה לרחוב שבו הוקם הבית - רחוב ביאליק. תדמיינו את עצמכם גרים ברחוב שנקרא על שמכם. איזה מצב מצחיק זה.
שלום, אני רוצה להזמין כרטיס לסרט. שמי יובל מלחי, כן.
אני גר ביובל מלחי.
מה?
לא, השם יובל מלחי, כן, הרחוב. אני יובל מלחי.
לא, השם זה הרחוב.
לא, זאת אומרת, השם שלי הוא גם…
לא, זה אותו רחוב, זה אותו שם.
לא, הרחוב הוא השם.
מה השם של הרחוב?
הלו?
הלו?
הלו?
[מנגינה מסתיימת]
אולי בשל תחושת ההחמצה שהייתה לו, של הילדות שלו, ואולי משום שלא היו לו ולמאניה ילדים משל עצמם, כתב ביאליק יותר משמונים שירי ילדים.
[מוזיקת רקע עליזה ילדותית]
רבים מהם אף הולחנו, ואתם בוודאי מכירים אותם.
[מוזיקת רקע]
"קן לציפור בין העצים ובקן לה שלוש ביצים".
[שר]
"יוסי בכינור, פסי בתוף, משה בחצוצרה, והמה הרחוב".
"נד נד, נד נד, רד עלה, עלה ורד.
מה למעלה? מה למטה?
רק אני, אני ואתה".
הנה, אתם רואים? אתם יודעים לדקלם ולשיר שירים של ביאליק. איזה מעולים אתם!
[המוזיקה מסתיימת]
בשנת 1927, החל ביאליק מסורת חדשה בתל אביב. הוא כינה אותה: "עונג שבת".
[מוזיקת כליזמר]
מדובר במפגשי תרבות שנערכו בשבת אחר הצהריים, ושוחחו בהם על תרבות, על היסטוריה ועל יהדות. ביאליק אהב מאוד את השבת, ואף טען כי בני האדם זקוקים ליום אחד של מנוחה, שהוא יום של צדק חברתי, יום של משפחה וחברים ויום של תרבות. ביאליק לא שמר את השבת כאדם דתי, אך טען כי על כל תושבי ארץ ישראל לשמור את השבת כפרי תרבות יהודית, ולא להפוך אותו לעוד יום מימות השבוע.
[המוזיקה מסתיימת]
ביאליק אהב מאוד את תל אביב ואת החיים בה, אבל גם כעס שאין בה מספיק גני משחק לילדים. "אי אפשר", הוא כתב, "גם שהתינוקות של השכונות יהיו משוטטים ומתרוצצים ברחובות, בין האוטומובילים והעגלות ונתונים לאבק ולסכנת מוות, מחוסר מקומות לשעשועים בקרבת מקום". [בדרמטיות]
ביאליק היה אשף של מילים. הוא חידש יותר מילים בשפה העברית מאשר מחייה השפה העברית, אליעזר בן-יהודה. ביאליק חידש יותר משלוש מאות מילים חדשות, ובהן: מצלמה, גחלילית, תגובה ותאונה. הוא גם המציא מילים שלא נכנסו לשפה העברית, כמו מַחְצֵצֵת, שהיא… רגע, רוצים לנחש ולזכות בפרס? אוקיי, אז היכונו.
תופים [תיפוף], מוזיקה [תרועת חצוצרה], מחצצת בעברית: קיסם שיניים! [מצילתיים] והפרס… אין… אין לנו פרס. [תרועת חצוצרה מאוכזבת]
סתם אמרתי.
סליחה.
לעתים התגלעו חילוקי דעות בין מחדשי השפה העברית. איתמר בן-אב"י, בנו של אליעזר בן-יהודה, רצה לקרוא לכלי הטייס הראשון - "אווירון" - מילה דומה למילה הצרפתית למטוס, avion, וגם בעברית - "שיר באוויר", אוויר-רון. ביאליק התנגד למילה ורצה להשתמש בפועל "טס", כפי שכתוב בספר איוב, "כנשר יטוס". למעשה, שתי המילים התקבלו, וכיום יש לנו חיל האוויר והשיר "רד אלינו אווירון", אבל גם מטוס, טייס ומטס. את הניסיון לחדש מילים אפשר לראות גם בכמה משיריו של ביאליק. למשל בשיר "בערוגת הגינה".
[מוזיקת רקע]
הקשיבו לשיר ואמרו איזו מילה נשמעת לכם משונה.
[שר]
"בַּעֲרוּגַת הַגִּנָּה
מִסָּבִיב לֶחָבִית
עָמְדוּ לְרַקֵּד
כְּרוּב עִם כְּרוּבִית.
זֹאת הַסֶּלֶק רָאָה
וְהִנֵּה גַּם הוּא בָא,
אִתּוֹ עַגְבָנִית
וְהַשִּׂמְחָה רַבָּה!"
אתם צודקים. ביאליק לא אהב את המילה עגבנייה, והעדיף על פניה את המילה עגבנית. אבל המילה עגבנייה תפסה ונשארה.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
המושב שאני גר בו היה מושב של חיילים ששרתו בגדודים העבריים, בימי מלחמת העולם הראשונה. נציגי המושב ביקשו מביאליק שם למושב. על שם מקצועם, החליט ביאליק על השם - אביחיל. זה היה שמו של אביה של אסתר המלכה, וגם הרכב של המילים: אבי חייל. כלומר, אבא של החיילים, או החילות, הראשונים בצבא. ב-20 שנות חייו האחרונות, כמעט שלא כתב ביאליק שירים למבוגרים, אלא רק שירי ילדים. באביב 1934, באחד ממפגשי עונג שבת, נשא נאום מיוחד ובו סיפר:
[מוזיקת רקע]
"הנה אני יוצא חוץ על הארץ מפאת מחלה. הנה אני מרגיש כי גם תל אביב שלנו, והיישוב בכלל, חולים בשעה זו. והנה הסימן העיקרי למחלת השעה: ההתפוררות הפנימית האיומה, ריב המפלגות, שנאת אחים האוכלת בנו בכל פה. חולה הוא היישוב, וחולה תל אביב שלנו. ואני מברך אתכם ואותי, שאזכה לראות בשובי אל הארץ סימנים של הבראה".
אבל ביאליק לא שב. בעת הטיפול הרפואי, הוא מת במפתיע. הבשורה על מותו הפתאומי הכתה את העולם היהודי בהלם. בתל אביב הוכרז על יום אבל. בהלוויה שנערכה ברחובות תל אביב השתתפו כמאה אלף איש, כמעט מחצית מהיישוב העברי אז. על שמו של ביאליק, קרויים כחמישים רחובות בארץ. בתל אביב יש רחוב ביאליק וכיכר ביאליק, שדרות ח"ן - ראשי התיבות של חיים נחמן, ואפילו רחוב בַּצְלוּת, על שם הסיפור "אלוף בצלות ואלוף שום" שכתב ביאליק. באשדוד יש רחוב ביאליק ולידו שלוש סמטאות - המתמיד, ספיח ואל הציפור, כולם שמות של יצירות שכתב ביאליק.
מורשתו של ביאליק ממשיכה ללוות אותנו עד היום. העברית שאנחנו מדברים, מדינת ישראל שבה אנחנו חיים, ועושר התרבות של העם היהודי שממנו אנחנו לומדים. עלינו גם לזכור את צוואתו, נאומו האחרון, ולהפסיק את ריב המפלגות ואת שנאת האחים. בימי חייו כתב ביאליק שיר שבו חזה את מותו:
[מוזיקת רקע מסתיימת]
"אַחֲרֵי מוֹתִי סִפְדוּ כָּכָה לִי:
"הָיָה אִישׁ – וּרְאוּ: אֵינֶנּוּ עוֹד;
קֹדֶם זְמַנּוֹ מֵת הָאִישׁ הַזֶּה,
וְשִׁירַת חַיָּיו בְּאֶמְצַע נִפְסְקָה;
וְצַר! עוֹד מִזְמוֹר אֶחָד הָיָה-לּוֹ –
וְהִנֵּה אָבַד הַמִּזְמוֹר לָעַד,
אָבַד לָעַד!"
ביאליק השאיר גם לכם, ילדים, שיר ששמו "ילדי ישראל". ובו כתב:
[מוזיקת רקע]
"יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל…
יִתֶּנְכֶם אֱלֹהִים רְבָבוֹת רְבָבוֹת
כְּצֶמַח הַשָּׂדֶה וּכְפִרְחֵי הַבָּר.
וְנִזְרַעְתֶּם בָּאָרֶץ, וְהִשְׁרַשְׁתֶּם בָּהּ
וּדְבַקְתֶּם בְּאַדְמָתָה…
וְהָיָה כַּאֲשֶׁר תִּגְדְּלוּ,
וַעֲבָדְתֶּם אֶת אַרְצְכֶם וְאֶת עַמְכֶם
בְּיָדַיִם אֶמוּנוֹת וּבְלֵב טָהוֹר…
וְהָיִיתָם כֻּלְּכֶם
שָׂשׂוֹן לְהוֹרֵיכֶם
וְתִפְאֶרֶת לְאַרְצְכֶם,
אָמֵן וְאָמֵן!"
[מוזיקת רקע מסתיימת]
אני בטוח שאם ביאליק היה יכול לבוא הנה, לרגע, ולראות אתכם בדיוק עכשיו, הוא היה כל כך גאה בכם, שבטח היה כותב איזה שיר.
חיים נחמן ביאליק, המשורר הלאומי.
[מוזיקת סיום]
מחקר, כתיבה ומעריץ של ביאליק - תומר שלוש.
עריכה, קריינות, שירה וזיופים - יובל מלחי.
עריכת לשון ולחישות באוזן שלי - דוקטור סמדר כהן.
מיקס, אפקטים ומעריצה של… נתן אלתרמן - רחל רפאלי.
הפקה והכנת סלט ממלפפון ועגבנית - רני שחר ואיל שינדלר.
[מוזיקת סיום]
[השיר "מקהלת נוגנים" - מאת ביאליק, בביצוע אורי בנאי, ערוץ הופ!]
"יוֹסִי בַּכִּנּוֹר,
פֵּסִי בַּתֹּף,
משֶׁה בַּחֲצוֹצְרָה –
וְהָמָה הָרְחוֹב.
וּבָאוּ לַחֲתֻנָּה
נָשִׁים וָטָף,
יֵצְאוּ בַּמְּחוֹלוֹת
וְיִמְחֲאוּ כָּף.
יוֹסִי בַּכִּנּוֹר,
פֵּסִי בַּתֹּף,
משֶׁה בַּחֲצוֹצְרָה –
וְהָמָה הָרְחוֹב.
וּבָאוּ לַחֲתֻנָּה
נָשִׁים וָטָף,
יֵצְאוּ בַּמְּחוֹלוֹת
וְיִמְחֲאוּ כָּף.
היי! היי! היי! היי!
היי! היי! כולם ביחד, היי!
יוֹסִי בַּכִּנּוֹר, [נגינת כינור]
פֵּסִי בַּתֹּף, [נגינת תופים]
משֶׁה בַּחֲצוֹצְרָה [תרועת חצוצרה]
וְהָמָה הָרְחוֹב.
וּבָאוּ לַחֲתֻנָּה
נָשִׁים וָטָף,
יֵצְאוּ בַּמְּחוֹלוֹת
וְיִמְחֲאוּ כָּף".
[השיר "בגינה" - מאת ביאליק, בביצוע ילדי מקהלת "שרונית", ערוץ הופ!]
"בַּעֲרוּגַת הַגִּנָּה
מִסָּבִיב לֶחָבִית
עָמְדוּ לְרַקֵּד
כְּרוּב עִם כְּרוּבִית.
לָה לָה לָה,
לָה לָה לָה,
לָה לָה לָה לָה לָה לָה,
עָמְדוּ לְרַקֵּד
כְּרוּב עִם כְּרוּבִית.
זֹאת הַסֶּלֶק רָאָה
וְהִנֵּה גַּם הוּא בָא,
אִתּוֹ עַגְבָנִית –
וְהַשִּׂמְחָה רַבָּה!
לָה לָה לָה,
לָה לָה לָה,
לָה לָה לָה לָה לָה לָה,
אִתּוֹ עַגְבָנִית וְהַשִּׂמְחָה רַבָּה!
רַק הַפּוֹל הַמִּסְכֵּן
עָמַד לוֹ בָדָד,
הוּא נִשְׁעַן עַל מַקְלוֹ,
לֹא נָע וְלֹא נָד.
– אֵיךְ אוּכַל לִשְׂמֹחַ,
אֵיךְ אוּכַל לִרְקֹד,
וְתַרְמִילַי כֻּלָּם,
כֻּלָּם רֵיקִים עוֹד?
בַּעֲרוּגַת הַגִּנָּה
מִסָּבִיב לֶחָבִית
עָמְדוּ לְרַקֵּד
כְּרוּב עִם כְּרוּבִית.
לָה לָה לָה,
לָה לָה לָה,
לָה לָה לָה לָה לָה לָה,
עָמְדוּ לְרַקֵּד
כְּרוּב עִם כְּרוּבִית.
זֹאת הַסֶּלֶק רָאָה
וְהִנֵּה גַּם הוּא בָא,
אִתּוֹ עַגְבָנִית –
וְהַשִּׂמְחָה רַבָּה!"
[השיר "הפרח לפרפר" - מאת ביאליק, בביצוע מיקי קם]
"פַּרְפַּר, פַּרְפַּר,
פֶּרַח חָי,
רֶד־נָא מַהֵר,
שֵׁב עָלַי.
רֶד־נָא מַהֵר,
מְצֵה וּמְצֵה,
וּמִכּוֹסִי
טַל שְׁתֵה.
פַּרְפַּר, פֶּרַח חָי,
רֶד־נָא מַהֵר,
שֵׁב עָלַי.
פַּרְפַּר, פֶּרַח חָי,
רֶד־נָא מַהֵר,
אֵלַי.
תְּפֹר מִצְּבָעַי
לְךָ מְעִיל,
כְּתֹנֶת פַּסִּים,
כַּנְפֵי גִיל.
שְׁנֵינוּ פְּרָחִים –
אָח וָאָח,
פִּרְחָךְ לִי
וּפִרְחִי לָךְ.
פַּרְפַּר, פֶּרַח חָי,
רֶד־נָא מַהֵר,
שֵׁב עָלַי.
פַּרְפַּר, פֶּרַח חָי,
רֶד־נָא מַהֵר,
אֵלַי.
פַּרְפַּר, פֶּרַח חָי,
רֶד־נָא ושֵׁב עָלַי".
[השיר "נדנדה" - מאת ביאליק, בביצוע ילדי מקהלת "שרונית", ערוץ הופ!]
"נַד, נֵד, נַד, נֵד
רֵד, עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד!
נַד, נֵד, נַד, נֵד
רֵד, עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד!
מַה לְמַעְלָה?
מַה לְמָטָּה? –
רַק אֲנִי,
אֲנִי וָאָתָּה;
נַד, נֵד, נַד, נֵד
רֵד, עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד!
מַה לְמַעְלָה?
מַה לְמָטָּה? –
רַק אֲנִי,
אֲנִי וָאָתָּה;
נַד, נֵד, נַד, נֵד
רֵד, עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד!
נַד, נֵד, נַד, נֵד
רֵד, עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד!
שְׁנֵינוּ שְׁקוּלִים
בַּמֹּאזְנָיִם
בֵּין הָאָרֶץ
לַשָּׁמַיִם.
נַד, נֵד, נַד, נֵד
רֵד, עֲלֵה, עֲלֵה וָרֵד!"
[השיר "קן לציפור" - מאת ביאליק, בביצוע דנה עדיני, ערוץ הופ!]
"קֵן לַצִּפּוֹר
בֵּין הָעֵצִים,
וּבַקֵּן לָהּ
שָׁלֹשׁ בֵּיצִים.
וּבְכָל-בֵּיצָה
– הַס, פֶּן תָּעִיר –
יָשֵׁן לוֹ
אֶפְרוֹחַ, אפרוח זָעִיר".
[השיר "נחליאלי קטן" - מאת ביאליק, בביצוע דרור קרן ודנה עדיני, ערוץ הופ!]
[דרור קרן]
"נַחֲלִיאֵלִי קָטָן
רָאִיתִי בַּגַּן
זָנָב לוֹ אָרֹךְ וְיָפֶה
סִנּוֹר שָׁחֹר קָטָן עַל הֶחָזֶה.
לֹא נִתֵּר, לֹא קָפַץ,
רַק רָץ רָץ רָץ רָץ רָץ.
לֹא נִתֵּר, לֹא קָפַץ,
רַק רָץ רָץ רָץ רָץ רָץ.
[דנה עדיני]
נַחֲלִיאֵלִי קָטָן
רָאִיתִי בַּגַּן
זָנָב לוֹ אָרֹךְ וְיָפֶה [דרור: יפה]
סִנּוֹר שָׁחֹר קָטָן עַל הֶחָזֶה.
[יחד]
לֹא נִתֵּר, לֹא קָפַץ,
רַק רָץ רָץ רָץ רָץ רָץ.
לֹא נִתֵּר, לֹא קָפַץ,
רַק רָץ רָץ רָץ רָץ רָץ".
[השיר "האווזים" מאת ביאליק - בביצוע דרור קרן ודנה עדיני]
"מִי זֶה, מִי זֶה בָּא?
אמא אַוָּזָה,
הֲתֵדְעוּ מִי אֲנִי?
מַלְכַּת הָאַוָּזִים אֲנִי.
וְאֵלֶּה יְלָדַי, גִּי גַּע גַּע,
אֵלֶּה יְלָדַי, גִּי גַּע גַּע.
הִנֵּה הֵם הוֹלְכִים
כְּמוֹ גְּדוּד חַיָּלִים.
כָּל הָאַוָּזִים שְׂמֵחִים
כִּי הוֹלְכִים הֵם יְחֵפִים
אֲפִלּוּ בְּשַבָּת, גִּי גַּע גַּע,
אֲפִלּוּ בְּשַבָּת, גִּי גַּע גַּע".
[מוזיקה מסתיימת]
יובל: ילדים והורים יקרים, אם אתם אוהבים את ההסכת "היסטוריה לילדים", נשמח שתעזרו לנו. דרגו אותנו בכל חנויות האפליקציות - ברשימת הפודקאסטים של אפל, בספוטיפיי ובכל מקום שאתם יכולים לדרג אותנו. רוצים לדבר איתנו? כנסו לקבוצת הטלגרם שלנו, "היסטוריה לילדים". רשמו לנו מה חשבתם, העירו לנו הערות, שלחו לנו הצעות לפרקים, ותוכלו להתעדכן בפרקים חדשים ובאירועים קרובים. תודה רבה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments