top of page

היסטוריה לילדים - עבד של הזמן: על ההיסטוריה של השעונים

כבר משחר ההיסטוריה אנשים רצו לדעת מה הזמן - מתי יגיע השלג או מתי יגמר הקיץ? כדי לדעת מה הזמן המציאו לוחות שנה ואז שעון שמש ושעון חול ושעון מים ושעון על קפיץ וסוללות ומגדלי שעון... הצטרפו אלי לסיפור מרתק על ההיסטוריה של השעונים!

 

קריינית: אתם מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים" - הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[מנגינת פתיח קלילה ושמחה]

היסטוריה לילדים עם יובל מלחי.

ההיסטוריה של השעונים.

שלום ילדים, אתם יודעים במקרה מה השעה? אני ממש ממהר לפגישה שמתחילה בארבע. מה, אין לכם שעון יד? אז אולי אתם נמצאים ליד מגדל שעון? גם לא? טוב, אז אולי במקרה יש לכם שעון שמש? שעון מים? שעון חול? לא? אז זו בעיה מאוד גדולה! איך אני אדע אם אני אגיע בזמן לפגישה שלי? אה, סליחה גברתי, את יודעת מה השעה?

יובל: (בקול גבוה וצווחני) רבע לארבע.

יובל: אה, תודה רבה. אני אגיע בזמן. [מתנשף בהקלה].

[קול פעמון גדול ועתיק] תארו לכם לרגע אחד שהייתם חיים לפני… אני לא יודע, כמה אלפי שנים. איך הייתם יכולים להגיע בזמן לפגישה? אתם יודעים מה, זאת נראית לי הזדמנות מצוינת לספר לכם על ההיסטוריה של מדידת זמן, או במילים אחרות ההיסטוריה של השעונים. [קול תקתוק שעונים שונים]. אם ניקח את כל השעונים שבעולם ונזרוק אותם לים, האם עדיין לא יכולים למדוד זמן? אתם יודעים מה, בשביל לענות על השאלה הזאת צריך לקפוץ כמה אלפי שנים לאחור. יש לי פה מקל פוגו, פוגו קופצני כזה, ואני קופץ עליו עד שאני מגיע לשנה שבה אני רוצה, אז בואו נקפוץ כמה אלפי שנים ו… [קול קפיץ].

יובל: שלום לך, איש עובד אדמה.

יובל: (במבטא מצחיק) שלום לך, איש שלבוש בבגדים מצחיקים.

יובל: אתם יודעים למדוד זמן?

יובל: (במבטא מצחיק) ברור, מה אנחנו האדם הקדמול?

יובל: אדם קדמון.

יובל: (במבטא מצחיק) אה, נכון, נכון. התבלבלתי. אדם קדמון.

יובל: אז מה השעה עכשיו?

יובל: (במבטא מצחיק) שעה? אני לא יודע. אבל השמש זרחה לפני מחצית היום והיא עומדת ברום השמיים, בשיא גובה. עוד מעט היא תחל לרדת ולשקוע.

יובל: אז מה השעה, או מה הזמן?

יובל: (במבטא מצחיק) אמצע היום בערך.

יובל: זה מה שאתם יודעים למדוד - תחילת יום, אמצע יום, סוף יום?

יובל: (במבטא מצחיק) לא, מה פתאום, יש לנו גם את עונות השנה - חורף, קיץ, סתיו ואביל.

יובל: אביב.

יובל: (במבטא מצחיק) נכון, נכון. אביב, אביב.

יובל: ומתי אתה נולדת, למשל?

יובל: (במבטא מצחיק) אהה! אני יודע בדיוק מתי נולדתי!

יובל: אה באמת, אז מתי?

יובל: (במבטא מצחיק) אני נולדתי שני קיצים לפני החמור שלנו.

יובל: ומתי החמור נולד?

יובל: (במבטא מצחיק) בקיץ שאחרי החורף בו נולדה הפרה, ממש באמצע היום.

יובל: אוקיי… הבנתי פחות או יותר, תודה רבה איש עובד אדמה.

יובל: (במבטא מצחיק) להתראות לך, איש עם בגדים מוזרים.

[מנגינה קצרה למעבר]

לפני אלפי שנים ככה, למדנו הרגע, בני אדם מדדו זמן בעזרת הטבע. מרגע שהשמש זורחת ועד שהשמש שוקעת עובר יום אחד, מרגע שהירח מתחיל לגדול ועד שהוא חוזר להיראות כמו בננה קטנטנה עובר חודש אחד. השקדיה מסמנת את התעוררות הטבע לקראת האביב, החצב מסמן את סוף הקיץ, וגשם מסמל שרטוב… שחורף, שחורף. כך נקבעו זמנים ועונות לאורך אלפי שנים. כבר בתקופות קדומות אנשים עקבו אחרי הירח והעונות כדי להעריך זמן, הם רצו לדעת מתי לנדוד, מתי יגיע החורף ומתי יופיעו פירות על העצים. הם השתמשו בכלים, למשל בעצמות, כדי לסמן על הקרקע את תנועת השמש והירח. הם יצרו מעגלי אבן כדי להעריך אירועי זמן שנתיים, למשל נקודת השוויון, היום שבו אורך היום ואורך הלילה שווים - כל אחד בדיוק 10 ורבע… 11 וחצי… 12 שעות! 24, 12 שעות! כן, 12 שעות. לפני בערך 4, 000 שנה החלו אנשים לייצר לוח שנה. הראשונים שעשו זאת היו ממש פה במסופוטמיה, אזור עיראק של ימינו. השׁוּמֵרִים, כך קראו לאנשים האלה, יצרו שנה שכוללת 360 ימים, וכל יום נחלק ל-12 שעות, אבל רגע, איך הם מדדו שעות? הרי האיש קודם אמר לי… בחזרה לפוגו-זמן שלנו, ולקפוץ [קול קפיץ].

יובל: שלום לכם אנשים נחמדים.

יובל: (במבטא מצחיק) שלום רב, שלום רב.

יובל: מה אתם עושים?

יובל: (במבטא מצחיק) אנחנו מחפשים דרך למדוד זמן, אבל לא מצאנו. השמש זורחת זה יופי, אבל אם אני רוצה להיפגש עם מישהו בין שהשמש זרחה ובין כשהשמש ברום השמיים, באמצע היום, כזה רבע יום, מה אני אגיד לו, פגוש אותי עוד מעט בשדה? אוף, אני חושב שאני אשב לי על הקרקע ודי. אני אשחק עם המקל הזה פה, הנה המקל אני תוקע אותו באדמה והוא עושה קצת צל. אה, הצל מתחיל פה, רגע, תראו תראו, הצל קודם היה פה, עכשיו הוא זז לפה, אני יודע! אני יודע! אני אמציא פטנט, ואני אקרא לו שעון צל. זה בטח יהיה השם שלו גם עוד, לא יודע, אלפי שנים - שעון צל.

[מנגינה קצרה למעבר].

יובל: [לוחש] בואו נחזור חזרה, לא נעים לי לבאס את הבחור הזה… חזרה. [קול קפיץ]. [קול רגיל] שעוני שמש הם השעונים הראשונים שבהם השתמשה האנושות כדי למדוד זמן. שעון השמש העתיק ביותר שאנחנו מכירים הוא בן כ-3, 500 שנה והוא נמצא במצרים. שעוני שמש מדדו זמן על פי תזוזת השמש בשמיים, אבל המדידה עצמה נעשית על ידי מדידת צל. בעזרת שעוני הצל כל יום חולק ל-12 חלקים מדויקים, מה שאנחנו קוראים שעות, וכל שעה חולקה ל-60 דקות. המצרים שמו לב לא רק למיקום הצל על האדמה, אלא גם לגודל הצל. הצל בשעון השמש של המצרים זז ימינה בגלל שתנועת הצל בחלקו הצפוני של כדור הארץ הייתה לימין, וכך למעשה פועלים השעונים שלנו עד היום. כשאנחנו אומרים לפי כיוון השעון זה למעשה לפי תזוזת הצל בחלקו הצפוני של כדור הארץ. אבל יש בעיה, יש בעיה, תמיד יש בעיות, והבעיה בשעוני שמש היא שאי אפשר להשתמש בהם בלי שמש ולכן אי אפשר היה לעשות בהם שימוש בתוך הבית, ביום מעונן, או בלילה לאחר שהשמש שוקעת. וכך נולד שעון חדש - שעון המים. [אפקט של קפיצה למים].

יובל: (בקול מאנפף) אני לא מכיר את השעון הזה.

יובל: אה, שלום לך ילד נחמד שהגיע לפה עם… בגד ים, מה זה, מאיפה אתה בא?

יובל: (בקול מאנפף) אני בא מהבריכה. שמעתי שאתה צריך הסבר על שעון מים, באתי ישר.

יובל: אה. האמת היא שאני רוצה להסביר לילדים מה זה שעון מים, אבל בוא, אתה מבין בזמן ומים?

יובל: (בקול מאנפף) בטח שאני מבין, אני אלוף בזה! אז ככה, לפעמים שאני הולך לבריכה אז אמא שלי אומרת 'אתה הרבה זמן במים'. אז ככה אני יודע שאני צריך לצאת. זה שעון מים… של אמא שלי, היא המציאה את זה.

יובל: אה. זה שעון מים נחמד, אבל אני אספר לילדים על שעון מים טיפה אחר.

יובל: (בקול מאנפף) אוקיי אני חוזר לבריכה. קפיץ-קפוץ [אפקט של קפיצה למים].

יובל: או וואה.

[מנגינה קצרה למעבר].

אז איך מדדו זמן בעזרת מים? האמת זה די פשוט, שמים מים בדלי, עושים חור קטן וכך אפשר למדוד כמה זמן לוקח למים לצאת מהדלי. יחידת זמן אחת היא מרגע שהדלי מלא ועד שהוא מתרוקן ממים. במקרים אחרים הניחו קערה עם חורים על גבי מים, המים מילאו את הקערה לאט-לאט, וכך ניתן היה למדוד כמה זמן לוקח לקערה להתמלא או כמה זמן עבר. על הצד הפנימי של הקערה ששימשה בתור שעון צוירו 12 קווים שציינו שעות או יחידות זמן, וכשהמים הגיעו לקו מסוים ידעו כמה זמן עבר. שעוני המים היו בשימוש במצרים כבר לפני 3, 500 שנה, ועל אחד הקברים שנמצאו במצרים צויין כי פה קבור האדם שהמציא את שעון המים.

יובל: (בקול מאנפף) אמא, מתי האוכל מוכן?

יובל: (בקול גבוה) בעוד חצי דלי.

יובל: (בקול מאנפף) יופי, אני מת מרעב. אמא, מתי נלך לסבתא?

יובל: (בקול גבוה) בעוד דלי וחצי.

יובל: (בקול מאנפף) אוף, זה המון זמן, דלי וחצי.

יובל: (בקול גבוה) חדשפסות יקירי, תעשה שיעורי בית, שב על זה איזה רבע דלי ותסיים.

יובל: (בקול מאנפף) רבע דלי זה המון זמן, אוף בסדר. איך מגדילים את החור בדלי הזה, איך? הנה, אולי עם החלק הזה אני אנסה. אוי [קול מים נשפכים]. אמא, יש חור בדלי.

יובל: (בקול גבוה) תסתום אותו, יוסף.

יובל: (בקול מאנפף) במה לסתום אותו, אמא?

יובל: (בקול גבוה) תסתום אותו בקש.

יובל: (בקול מאנפף) אבל הקש הוא ארוך.

יובל: (בקול גבוה) תקצר אותו, יוסף.

יובל: (בקול מאנפף) במה לקצר אותו?

יובל: (בקול גבוה) בגרזן.

יובל: (בקול מאנפף) אבל אמא, הגרזן הוא לא מושחז, הוא לא חד.

יובל: (בקול גבוה) תשחיז אותו, יוסף.

יובל: (בקול מאנפף) במה אני אשחיז?

יובל: (בקול גבוה) באבן משחזת.

יובל: (בקול מאנפף) אבל אמא, האבן משחזת יבשה לגמרי.

יובל: (בקול גבוה) נו, אז תרטיב אותה יוסף, תרטיב אותה.

יובל: (בקול מאנפף) במה אני ארטיב אותה?

יובל: (בקול גבוה) במים, במים, במה מרטיבים אבן? תרטיב אותה במים.

יובל: (בקול מאנפף) אמא, איך אני אביא את המים?

יובל: (בקול גבוה) תביא אותם בדלי.

יובל: (בקול מאנפף) אבל אמא, יש חור בדלי. מה, למה את רודפת אחריי? איי, אימאל'ה. את זאת אימאל'ה, בעצם. אבאל'ה, סבתאל'ה, מישהו? פרעל'ה, מוישל'ה? מישהו? מישהו?

[מנגינה קצרה למעבר].

יובל: אתם יודעים, אתם יכולים לנסות את זה בבית. קחו קערה קטנה, תעשו חור פצפון אחרי שתבקשו רשות מההורים, ותמדדו כמה זמן לוקח לקערה הקטנה להתרוקן. כך תוכלו למדוד זמן אפילו בלי שעון. רק תוודאו שהמים זורמים לכלי אחר, ותבקשו רשות מההורים. בפָּרַס השתמשו בשעון מים דומה, והשימוש המרכזי בשעון היה לחקלאות ולהשקיה. מנהל שעון המים היה צופה בקערת המים ומנהל את ההשקיה לשדות. גם בסין השתמשו בשעוני מים, אבל הסינים נתקלו בבעיה - בחורף הקר המים קופאים. איך אפשר בכל זאת למדוד זמן אתם שואלים? כדי לפתור את הבעיה הזו, הם החלו להשתמש בכספית, מתכת נוזלית שהאדים שלה רעילים לבני אדם. הסינים השתמשו גם בשעון נרות. הם סימנו קווים על נרות, ומדדו יחידות זמן לפי השעווה הנמסה. שעון המים התפתח בתקופת האימפריה היוונית והרומית. ביוון הונחו שעוני מים בבתי דין, כדי לתזמן כמה זמן מותר לכל נואם להציג את טענותיו בפני השופט. במאה ה-1 לספירה, לפני כאלפיים שנה, נבנה באתונה "מגדל הרוחות". מגדל בגובה 12 מטרים, ועליו הותקנו שעון מים, שעון שמש ושבשבת למדידת הרוח.

לפני כשש מאות שנים התפתחה אומנות הזכוכית, ואז הומצא עוד שעון - שעון החול, שאולי יש לכם במטבח או באחד ממשחקי הקופסה. שני כדורי זכוכית חוברו האחד לשני, והנַפָּח השאיר ביניהם פתח קטן וצר. את אחד הכדורים מילאו בחול, והפכו. החול עבר בין מיכל למיכל, או כדור לכדור, דרך הפתח הצר, והזמן שלקח לכל החול לעבור מצד לצד, או מכדור לכדור, סימן יחידת זמן. במהלך השנים נבנו שעוני חול עם המון חול, וגם שעונים קטנטנים, למדידת יחידת זמן קצרה. ספנים עשו שימוש בשעוני חול גדולים, כדי למדוד את זמן ההפלגה. במפעלים מדדו את זמן ההפסקה של הפועלים בעזרת שעון חול. ובמטבחים היה שעון חול קטן למדידת זמן בישול ביצים, והוא כונה "טיימר ביצים". במחשב, שעון החול מסמל את הזמן בו המחשב מבצע פעולה כלשהי. יצא לכם לראות שעון חול במחשב?

לפני כ-800 שנים החלו להוסיף לשעונים הפשוטים רכיבים יותר מתוחכמים - משקולות, גלגלי שיניים וקפיצים. וכך נולד השעון המכני, שעון שעובד על חוקי הפיזיקה, ובו כל יחידת זמן זהה לאחרת. השעונים הראשונים נבנו מחלקים גדולים ממש, הם היו כבדים, ולכן הותקנו על מגדלים. כך ניתן היה לשמוע את השעונים למרחק. בדרך כלל, הם הותקנו על מגדלים של כנסיות, כדי להודיע על זמני תפילה או הזמן לצאת לעבודה. [צלצול פעמון עדין]. בתחילה, השעונים הגדולים לא היו מדויקים, ולעיתים קרובות, כיוונו אותם בעזרת שעוני שמש. עד לשנת 1400 הוקמו מאות מגדלי שעון שכאלה בכל רחבי אירופה. באותם ימים, לאנשים לא היה כסף לרכוש שעון משל עצמם, ולכן בכל רחבי אירופה הוקמו מגדלי שעון שעל פיהם ניתן היה לדעת את השעה. שנים מאוחר יותר, כשאנשים כבר רכשו שעונים, הם כיוונו את השעון שלהם על פי מגדל השעון. בשפות רבות, שעון נקרא "קלוֹק" (clock), ומשמעות המילה המקורית היא "פעמון". הטורקים ששלטו בארץ ישראל בנו מגדלי שעון ביפו ובירושלים. זה שבירושלים פורק על ידי הבריטים, ואילו מגדל השעון ביפו עדיין עומד במקומו. יצא לכם לראות אותו?

יובל: (בקול צווחני כמו תוכי) לראות אותו, לראות אותו.

יובל: היי חבר'ה, אתם פה עם התוכנית רדיו על ציפורים, תוציאו את התוכי מפה, הוא מפריע, הוא כל הזמן 'לראות אותו', מה זה הדבר הזה? באמת. סליחה תוכי, אתה נחמד, אבל פשוט אנחנו באמצע הקלטת פודקאסט.

יובל: (בקול צווחני כמו תוכי) פודקאסט! פודקאסט!

יובל: די, די, תפסיק, תוכי.

[מנגינה קצרה למעבר].

מגדל השעון המפורסם ביותר בעולם הוא ה"ביג בן" בלונדון. הוא מתנשא לגובה של כמעט מאה מטרים. הוא החל לפעול בשנת 1859, ולמרות ששמו הרשמי הוא מגדל אליזבת הוא נקרא בפי כולם ביג בן, על שם האדם שהיה ממונה על בניית השעון, סר בנג'מין הול. ביג בן. [תקתוק שעון מטוטלת]. השעונים הלכו והתפתחו. ועם השנים, אומנים למדו כיצד להקטין את החלקים שלהם. הומצאו קפיצים חדשים ומיוחדים. נוספו מחוגים למדידת שעות ודקות, ואפילו שניות. הממציא גלילאו גליליי גילה שתנועת מטוטלת היא תנועה קבועה, ולכן אפשר למדוד זמן בעזרתה. מטוטלת היא משקולת שמחוברת למוט שקצהו האחד קבוע במקום ואילו הקצה השני חופשי להתנדנד. גליליי הבין שזמן המחזור של המטוטלת, התנועה הלוך וחזור, לא תלויה בכובד המשקולת, אלא באורך המוט - ככל שהמוט קצר, הזמן שנמדד קצר גם הוא. כך ניתן היה למדוד לא רק שעות, אלא גם דקות. עם השנים, שעונים הפכו לאביזר אופנתי, וייצור שעונים הפך להיות תעשייה של ממש. שעונים עוצבו עבור מלכים ומלכות, נבנו במשך שנים ארוכות, קושטו ביהלומים ואבני חן, והפכו להיות פריטים יקרי ערך.

בשנת 1675 הומצא קפיץ שעזר לשלוט בגלגלי השיניים של מערכת השעון המכני. זאת הייתה מהפכה של ממש. כעת, בגלל שהשעון היה ממש מדויק, אנשים רצו להשתמש בו לצרכיהם הפרטיים. כך נוצר שעון הכיס. תראו, בתחילה, לא היו לשעון מחוגים, ענדו אותו סביב הצוואר והוא כונה "ביצת נירנברג", על שם העיר שבה הוא הומצא. אנשים ענדו את ביצת נירנברג סביב לצוואר, בתוך הג'קט שלהם, הוציאו, הסתכלו מה השעה והחזירו. עם השנים נוספו לשעון מספרים ומחוג הדקות. בתחילה היו הרבה אנשים שלא אהבו את מחוג הדקות, זה הלחיץ אותם, אבל הם התרגלו. עד לפני כמאה שנה, רוב השעונים שנמכרו היו שעוני כיס, ואילו רק לאחר מלחמת העולם הראשונה, בשנת 1918, נמכרו יותר שעוני יד מאשר שעוני כיס.

לפני כ-300 שנה הומצא שעון הקוקייה, כנראה באזור היער השחור בגרמניה. השעון נבנה כשובך, וכל שעה או חצי שעה הגיחה מתוכו ציפור שהשמיעה קול דומה לכל ציפור קוקייה, וכך נודעו השעונים הללו בתור שעוני קוקייה. [קול שעון קוקייה]. לפני כ-200 שנה נולד השעון החשמלי הראשון, שעשה שימוש בסוללה, ולפני כ-100 שנה נבנה השעון הראשון שמבוסס על המינרל, חומר טבעי בשם קוורץ. כימאים גילו שהמינרל יוצר אות חשמלי בתדר קבוע, ולכן הוא גורם לשעונים להיות מדויקים ואמינים. כיום השעונים האמינים ביותר הם השעונים האטומים. השעונים הללו כל כך מדויקים, שצריך לכוון אותם רק בכמה שניות כל כמה אלפי שנים. עד לפני כמה עשרות שנים, לשעונים היו קפיצים, ובכל יום היה צריך לסובב כפתור כדי למתוח את הקפיץ ולהשאיר את השעון פועל. בשנת 1957, לפני כ-70 שנה, הומצא שעון היד הראשון שהיה בעל סוללה קטנה. ואלו הם למעשה השעונים שאתם מכירים כיום.

כיום ישנם שעונים רבים לשימושים שונים: שעון זריקות בכדורסל, שעון צלילה למדידת עומק, שעון עצר למדידת מהירות ריצה, שעון מעורר, שעון שחמט, שעון נוכחות בעבודה, שעון שייט, שעון חכם, ועוד ועוד שעונים. משהתחדשה העברית לפני קצת יותר מ-100 שנה, התעוררה בעיה כיצד לכנות את השעון בעברית. אז עוד לא הייתה המילה שעון, עכשיו אני אומר שעון, אבל אז לא היה שעון, לא ידעו איך לקרוא לדבר הזה, לא ידעו. מתחילה נקרא שעון בעברית "מורה שעות", וגם "מתקן שעון" וגם "אורלוגין", ביוונית מודד זמן. יחיאל מיכל פינס, ממחיי השפה העברית, הציע את המילה שעון על בסיס המילה שעה. המילה שעה היא בארמית, וחז"ל, חכמינו זכרונם לברכה, עשו בה שימוש כדי לציין זמן קצר, כמו למשל שעה קלה, או המונח דיה לצרה בשעתה, בזמנה. מהמילה שעה נולדה המילה שעון.

[מנגינה קצרה למעבר].

לפני סיום, אני רוצה לספר לכם סיפור על שוד שעונים שהתרחש במדינת ישראל שלנו. בשנת 1974 הוקם בירושלים מוזיאון לאמנות האסלאם, על שמו של פרופסור ליאו מאיר. גולת הכותרת של המוזיאון היה אוסף דיוויד סולומונס, אוסף מיוחד במינו של שעונים נדירים. רבים מהם תוצרת השען אברהם-לואי בּרֶגֶה, שנולד בשוויץ. ברגה היה מומחה לשעונים והוסיף חידושים טכנולוגיים רבים לשעון. בין השאר הוא המציא שעון שנמתח מעצמו, שעונים מצלצלים, שעונים שמצלצלים בחלקי שעה, ועוד ועוד פיתוחים גאוניים. בשנת 1983 נגנבו מהמוזיאון לאמנות האסלאם 160 שעונים יקרי ערך, בשווי של עשרות מיליוני דולרים. המשטרה לא הצליחה למצוא קצה חוט. היא חשדה שכנופיה מתוחכמת פרצה למוזיאון, ולא הצליחה לאתר את הגנבים. בין השעונים שנגנבו היה שעון אחד יוצא דופן. השעון הזה יוצר למענה של מארי אנטואנט, המלכה האחרונה של צרפת, על ידי ברגה, אבל היא מעולם לא זכתה לקבל את השעון מפני שברגה עבד עליו במשך 40 שנים, וגם בגלל שהלכה לעולמה. השעון של מארי אנטואנט נחשב בזמנו ליצירה המסובכת ביותר בעולם השעונים. השעון הזה הוא שקוף לחלוטין, ואפשר לראות את כל המנגנונים המכניים הזעירים שבנה ברגה. שוד השעונים לא פוצח לאורך שנים רבות. יותר מ-20 שנה לאחר המקרה, התקשר סוחר עתיקות אל המוזיאון וסיפר כי מצא את השעונים הגנובים. הסתבר שפורץ מתוחכם בשם נעמן דילר פרץ למוזיאון והחביא את השעונים במשך שנים רבות. עד היום אנחנו לא יודעים בדיוק מדוע הוא גנב את השעונים, אבל למזלנו רובם הוחזרו אל המוזיאון, כולל שעון מארי אנטואנט. אתם יכולים לבקר במוזיאון כדי לראות את השעונים, שנמצאים היום בתוך כספת ענקית. בפודקאסט שלי "קטעים", שמיועד בעיקר למבוגרים, יש פרק שלם על גניבת השעונים, פרק 270, שנקרא "שוד השעונים הגדול".

שעונים עוזרים לנו לדעת מה השעה, ומתי החוג שלנו מתחיל, כמה זמן התבשיל שלנו כבר על האש, כמה זמן אנחנו משחקים במחשב, ומתי כדאי ללכת לישון כדי שלא נהיה עייפים בבוקר. אני נעזר בשעון כל הזמן כדי להקציב לעצמי זמן למשימה מסוימת. נגיד, בשעה הקרובה אעבוד על הפרק הזה, אחר כך אצא להליכה, ואאזין לפרק הערוך שרחל שלחה לי, אולי גם אקציב לעצמי חצי שעה למנוחה. רגע, אני חייב להסתכל רגע מה השעה. בוא נראה. אה, צל ורבע. רגע, מה?

[מנגינת גיטרה]

מחקר, כתיבה ומתקנים את הביג בן: דינה בר מנחם ויובל מלחי.

עריכת לשון ויש לה שעון חול טובעני: דינה בר מנחם.

עריכת סאונד, מיקס ומתגוררת במגדל שעון: רחל רפאלי.

הפקה והאנשים שיש להם כמה שעוני קוקייה לא מכוונים בבית: ניר גורלי, טל ניסן ורני שחר.

[קול שעון קוקייה]

אני יובל מלחי.

היסטוריה לילדים. מה זה הרעש הזה? !

היי, תודה שהאזנתם. אני ממש אשמח אם תדרגו אותנו בספוטיפיי ובאפל, ותשאירו תגיבו. זה משמח אותנו מאוד. נשמח לראות אתכם גם בקבוצת הטלגרם שלנו "היסטוריה לילדים", שם תוכלו להציע הצעות ולשמוע מה חדש. פרקים נוספים של "היסטוריה לילדים" ניתן למצוא בכל יישומוניי ההסכתים, באתר וביישומון כאן וגם ביישומון כאן ברכב.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

11 views0 comments

Yorumlar


bottom of page