top of page
איריס הררי

היסטוריה לילדים - ג'יי קיי רולינג והארי פוטר

הסופרת הבריטית ג'יי קיי רולינג כתבה סיפור חביב על נער בשם הארי פוטר שנשלח לבית ספר לכישוף וקוסמות. היא שלחה את כתב היד שלה להוצאות לאור אבל אף אחד לא רצה לפרסם. מי זה בכלל הארי פוטר ומה כל כך מעניין בסיפור שלו?


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/09/2024.

קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[מוזיקת פתיחה]

קריין: "היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.

יובל: ג'יי קיי רולינג והארי פוטר.

יכול להיות שקראתם או שמעתם את השם הארי פוטר.

פיצקי: כן. בא לי להיות חבר שלו.

יובל: הו, שלום פיצקי. אני חושב שכולם היו רוצים להיות חברים שלו.

פיצקי: כן, הוא ממש יכול לעזור לי.

יובל: באמת? במה?

פיצקי: קיבלתי שיעורי בית, תרגילי חשבון.

יובל: אהה, ואתה רוצה שבעזרת מקל קסמים…?

פיצקי: לא, לא, מה פתאום? מה קשור מקל קסמים?

יובל: אה, אבל חשבתי שבגלל שאמרתי הארי…

פיצקי: נו נכון, אם היה לי תרגיל קשה בחשבון, הארי פותר.

יובל: פותר?

פיצקי: פותר, הארי פותר את התרגיל בחשבון. פותר בעיות, פותר מריבות, זה חבר טוב זה.

יובל: כן, אז… פיצקי, זה יפה. אבל הארי פוטר היה דמות בספר, ואחר כך גם בסרטים.

פיצקי: אה, כן?

יובל: כן, כן. תגיד, אתה רוצה לשמוע עליו ועל הסופרת שכתבה את הסיפור עליו?

פיצקי: נו, זה מעניין.

יובל: סופר מעניין!

פיצקי: נו אז יובל, למה אתה מחכה? כבר חצי שעה אני פה. מחכה, מחכה, אתה לא מספר את הסיפור, נו.

יובל: לא, אני אבל… זאת אומרת, אתה באת…

פיצקי: יובל, קדימה לעבודה, אין לנו את כל הלילה. מה קורה? מה קורה?

יובל: אוקיי, אוקיי.

[מוזיקת רקע]

אז הכל התחיל בנסיעת רכבת רגילה בעיר לונדון שבאנגליה. אני מקווה שרכשתם כרטיס, כי הנסיעה שלנו יוצאת לדרך. [קול של תחנת רכבת]

כרוז: [במבטא אנגלי] "זוהי תחנת קינגס קרוס, כל הנוסעים לעלות לרכבת, Mind the Gap, זהירות מהמרווח בין רציף התחנה לדלתות הרכבת. Mind the Gap."

אן ופיטר הכירו בנסיעת רכבת קרירה בלונדון. פיטר ראה שלאן קצת קר, והחליט לשבור את הקרח, זאת אומרת, לפתוח בשיחה. הוא הציע לה את המעיל שלו, השניים החלו לשוחח והתאהבו זה בזו. כעבור שנה הם התחתנו, [ברקע מתנגן "מארש החתונה" של מנדלסון] ובשנת 1966, בעיירה קטנה בשם צ'יפינג סודבורי, הממוקמת על הגבול שבין אנגליה לוויילס, נולדה ביתם הראשונה, ג'ואן רולינג. [קול של תינוק בוכה]

פיצקי: סליחה, יובל.

יובל: [חסר סבלנות] כן, פיצקי?

פיצקי: אני קצת מתבייש לשאול.

יובל: אה, לא, לא, לא הביישן למד, פיצקי. מי שמתבייש לשאול ולחקור לא ילמד לעולם.

פיצקי: אה, אוקיי. אז אנגליה ו-וויילס, הם חלק מבריטניה, נכון?

יובל: נכון, נכון.

פיצקי: אז זה כמו ארצות הברית?

יובל: לא בדיוק, זה יותר סמלי. תראה, בריטניה היא למעשה איחוד של ארבע מדינות שונות. אנגליה, ויילס, סקוטלנד וצפון אירלנד. והן נקראות הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה וצפון אירלנד. מדינת אירלנד, דרך אגב, הייתה בעבר חלק מהאיחוד, אך פרשה ממנו בשנת 1921.

פיצקי: אה, אז כל מדינה היא נפרדת או… שהן ביחד?

יובל: תראה, לכל מדינה בממלכה יש ראש ממשלה משלה שמחליט על ענייני המדינה. המלוכה הבריטית שולטת עליהן באופן סמלי בלבד, ואנגליה היא המדינה הגדולה בממלכה עם כ-53 מיליון תושבים. בסקוטלנד מתגוררים כ-5 מיליון איש, בויילס כ-3 מיליון וקצת פחות מ-2 מיליון בצפון אירלנד.

פיצקי: אז זה מדינה נפרדת שהם איחוד כזה סמלי, אבל מה לגבי ספורט? הם משחקים ביחד או לחוד?

יובל: שאלה ממש טובה. אז כדורגל ורוגבי הם משחקים לחוד. כדורסל וגם מקצועות אולימפיים, הם משחקים יחד. זאת אומרת, הם מתחרים יחד תחת דגל בריטניה.

פיצקי: הבנתי. אז חלק לבד, חלק… יובל, בלבלת אותי כהוגן! תודה רבה. טוב, תספר לי עוד על ג'ואן רולינג. מי, מי הייתה? מה היא אהבה לעשות? היא רצתה לפגוש את פיצקי?

יובל: אה, אני לא יודע, אבל נמשיך.

[מוזיקת רקע]

אז הכפר שבו ג'ואן הילדה גדלה היה ציורי ומלא בטבע. היא אהבה לשחק בחוץ ולדמיין מקומות קסומים. הוריה, פיטר ואן, היו מקריאים לה סיפורים, וג'ואן, בעלת הדמיון המפותח, התאהבה בסיפורים הללו ונדלק בתוכה ניצוץ שרק ילך ויגדל. היא אמרה פעם, שמאז שהיא זוכרת את עצמה, היא רצתה לכתוב סיפורים.

כבר בגיל ארבע, לפני שהיא למדה לקרוא ולכתוב, היא הניחה דף על ספר, ובעזרת עיפרון העתיקה את האותיות עד לסוף הסיפור.

ג'ואן גדלה והחלה להמציא סיפורים שסיפרה לאחותה הקטנה דיאן. ג'ואן ודיאן רצו לגדל ארנב בבית, ולכן רוב הסיפורים שסיפרה לה, היו על ארנבים. אחד הסיפורים שהיא סיפרה לה היה על ארנבים ותותים.

דיאן: ג'ואן, ספרי לי עוד סיפור.

ג'ואן: ממ, יום אחד את נפלת לבור.

דיאן: אוי, לא, לא רוצה, זה מפחיד!

ג'ואן: רגע, רגע, בתוך הבור הזה היו מלא ארנבים קטנים, חמודים ופרוותיים.

דיאן: באמת? מלא ארנבים?

ג'ואן: מלא ארנבים, ממש קטנים, והם ראו שאת רעבה, אז האכילו אותך בתותים.

דיאן: יאם, אני ממש אוהבת תותים. עוד סיפור, אבל רק על ארנבים, בלי בור, בלי דברים מפחידים, בבקשה!

יובל: כשג'ואן הייתה בת שש, היא כתבה ואיירה את הסיפור הראשון שלה. אתם כבר מנחשים על מה הוא היה? נכון, על קיפודים! סתם, סתם, ברור שעל ארנבים. ליתר דיוק, על ארנב בשם… "ארנב". כן.

בסיפור שכתבה ארנב היה חולה וכל החברים הטובים שלו באו לבקר. אחת מהן הייתה Miss Bee, או בעברית, גברת דבורה, דבורה'לה. ג'ואן הראתה את הסיפור לאמה, אבל היא רצתה שכולם יכירו את הסיפור, ורק חיכתה ליום שבו תוכל להתחיל לפרסם את סיפוריה.

ג'ואן אהבה לקרוא ספרי פנטזיה, ואחד האהובים עליה היה "נרניה", שבו מסופר על עולם קסום שאליו נכנסים ילדים דרך ארון הבגדים הרגיל שבבית. המחשבה על עולם פלאים שמסתתר בתוך העולם הרגיל והמציאותי, בתוך ארון, הקסימה אותה.

הלוואי ואני הייתי מוצא דלת קסומה בארון הבגדים שלי! אתם יודעים מה? תנו לי רגע לבדוק. רגע, נפתח את הארון [קול של פתיחת דלת של ארון]. אני נכנס פנימה. [מוזיקת רקע דרמטית]. מה זה? נורא חשוך פה. [קול של הליכה בסבך] מה זה? אה, רגע, אני אמשש, יש מלא דברים. רגע, איפה אני? לאן הגעתי? אוי, יש פה איזה ערימה של דברים. רגע, אני אעבור מעליה. מה זה פה? סמרטוט? יש פה איזה בגד? מה זה? הנה דלת. וואו! אני לא מאמין. נפתח לאט, לאט. [קול פתיחה של דלת]. וואו, זה ממש דומה לחדר שלי. והנה מיטה שנראית בדיוק כמו שלי! הגעתי ליקום מקביל אולי?

אמא של יובל: יובל, סדר את החדר! הכל כל כך מבולגן. מה יהיה הסוף איתך?

יובל: אה, כן, בסדר, אמא.

אז לא, לא הגעתי למקום קסום או איזה גן. סתם הארון שלי מבולגן. אוקיי, נמשיך. נמשיך.

[מוזיקת רקע]

כשג'ואן ודיאן עדיין היו ילדות קטנות, משפחתן עברה דירה, ושם הם פגשו חברים חדשים, זוג אחים בשם איאן ו-ויקי פוטר. ג'ואן אהבה מאוד את זוג האחים, ובעיקר אהבה את שם משפחתם, שנשמע לה ייחודי, פוטר. פוטר. ארבעת הילדים היו מתחפשים יחדיו ומשחקים בכל מיני משחקי תפקידים. אבל היה משחק אחד שג'ואן תמיד הציעה לשחק עם האחים פוטר - "קוסמים ומכשפים".

הוריה של ג'ואן ראו עד כמה בתם אוהבת לקרוא ולכתוב, אבל הם גם רצו שיהיה לה מקצוע בטוח, שייתן לה פרנסה ושקט בחיים. הם לא באמת חשבו שהיא תוכל להתפרנס מכתיבת סיפורים. לכן, כשהייתה בת 18, ג'ואן נרשמה לאוניברסיטה, שם למדה צרפתית ולימודים קלאסיים, על העולם היווני והרומי. ג'ואן סיימה את הלימודים בהצלחה והחלה לעבוד בארגון לזכויות אדם. היא גם המשיכה לכתוב, ולכתוב, ולכתוב.

כרוז בתחנת רכבת: [במבטא אנגלי] "כל הנוסעים מתחנת מנצ'סטר, לעלות לרכבת! Mind the Gap, Mind the Gap."

[קולות רקע של תחנת רכבת]

בשנת 1990 ג'ואן נסעה ברכבת, כשלפתע זו עצרה והתעכבה מעט בתחנה. וברגע אחד, שאפשר לקרוא לו רגע קסום, עלה בראשה של ג'ואן רעיון לסיפור על ילד בן 11, בשם הארי… פוטר. היא חשבה על השם פוטר כשנזכרה בזוג האחים שעמם אהבה לשחק כשהייתה ילדה.

הסיפור נטווה בראשה במהירות, וכשהיא הגיעה הביתה היא התיישבה ורשמה את הרעיון המשעשע שעלה במוחה.

ג'ואן החלה בכתיבת הספר "הארי פוטר ואבן החכמים". למרות שכל הרעיון כבר היה בראשה, היא כתבה, מחקה, ליטשה, הוסיפה, שינתה, הורידה, כתבה מחדש, והיו לה רק… שלושה פרקים מהספר. בינתיים, אמה של ג'ואן חלתה. מצבה החמיר והיא נפטרה.

ג'ואן הייתה זקוקה לפסק זמן ועברה לגור בפורטוגל. שם פגשה את חורחה, מי שיהיה בעלה, או אישהּ, כך נהוג לומר. הם התחתנו ונולדה להם ילדה בשם ג'סיקה. אבל הנישואים של השניים לא צלחו, וג'ואן חזרה לבריטניה עם בתה ג'סיקה.

כל מה שג'ואן רצתה הייתה [כך במקור] לשבת ולהמשיך לכתוב את הסיפור של הארי, אך כעת היה עליה לכלכל את בתה ולדאוג לשתיהן. לכלכל, זאת אומרת כלכלית, לדאוג לה כלכלית, שיהיה מספיק כסף.

ג'ואן הייתה ענייה מאוד, ונאלצה להלוות כסף מחברים כדי שתהיה לה קורת גג, דירה. ג'ואן הבינה שהיא חייבת מקצוע. היא הלוותה כסף מחבר נוסף ולמדה את מקצוע ההוראה. היא הפכה למורה, ועמדה להתחיל ללמד.

ג'ואן ידעה שברגע שתתחיל ללמד בבית ספר, כבר לא יהיה לה זמן לכתוב סיפורים, והיא החליטה לסיים את הספר על הארי פוטר לפני תחילת שנת הלימודים. אבל כשיש תינוקת קטנה בבית, לא קל להתרכז בכתיבה. ג'ואן הייתה יוצאת עם בתה התינוקת לטיולים בעגלה ברחבי העיר. וכשג'סיקה סוף סוף נרדמה, ג'ואן הייתה נכנסת לבית קפה קטן, שהיה מתחת לדירתה, ושם, עם כוס קפה, כשבתה ישנה בעגלה שלצידה, היא כתבה את הספר. זאת אומרת, עד שבתה הייתה מתעוררת, עושה סיבוב, חוזרת, וחוזר חלילה.

מספרים שג'ואן נהגה לכתוב את הסיפור על מפיות, אבל זו אגדה לא מדויקת, וג'ואן סיפרה שהיא השתמשה בעט ונייר.

ביוני 1995 ג'ואן סיימה לכתוב את הספר ופנתה להוצאה לאור. היא נדחתה. היא החליטה לגשת לסוכנות שייצגה סופרים. הסיפור נשלח להוצאות שונות וכולן דחו את הספר, מפני שלא חשבו שהסיפור הזה יצליח.

אבל כשהסיפור הגיע להוצאה לאור בשם "בלומסברי", אחד המנהלים נתן את הפרק הראשון לבתו בת השמונה. היא סיימה לקרוא את הפרק וביקשה לקרוא את הפרק הבא. אביה היה מופתע, אך היא אמרה לו: "זה הרבה יותר טוב מכל הסיפורים האחרים שנתת לי".

המנהלים התרשמו, אבל עדיין לא היו בטוחים לגבי הספר המוזר הזה. "ילד קוסם, בית ספר לקוסמים… נו, אנחנו לא בטוחים שילדים יאהבו את זה". אבל הם הסכימו להוציא לאור את הספר, בכ-5,000 עותקים בלבד. הם גם אמרו לג'ואן שלא תפתח ציפיות, שהיא לעולם לא תרוויח כסף מספרי ילדים. ג'ואן מאוד קיוותה שהספר יצליח, אבל היא גם התכוננה להתחיל ללמד בבית הספר.

פיצקי: רגע, רגע, יובל!

יובל: כן?

פיצקי: לא סיפרת להם מי זה בכלל הארי פוטר.

יובל: אה, כן, רציתי.

פיצקי: לא, לא, עכשיו, אני… אל תפריע.

יובל: רגע, אבל…

פיצקי: בלי אבל.

[מוזיקת רקע]

הארי פוטר הוא ילד בן 11, שמתגורר אצל דודיו, והם מתנהגים אליו לא כל כך יפה.

יובל: אה, נכון, פיצקי. תמשיך.

פיצקי: אה, לא, קראתי רק עד לפה. אתה יכול אולי להמשיך?

יובל: כן, בטח.

יום אחד, הארי מקבל מכתב מבית ספר לקוסמים בשם הוגוורטס. שם נאמר לו שהוא חלק משושלת של קוסמים, או במילים אחרות, הוא קוסם, והגיע הזמן שיצטרף לבית הספר.

הדרך לבית הספר מתחילה בתחנת הרכבת קינגס קרוס, אותה תחנה שבה הכירו הוריה של ג'ואן [קול רכבת נוסעת וקטר]. כדי להגיע לרכבת שמובילה לבית הספר לקוסמים, הארי צריך למצוא רציף סודי, שנקרא רציף 9 ושלושה רבעים. דרכו הוא יעלה לרכבת ויגיע לבית הספר לקוסמים.

ככה מתחיל הסיפור. מעניין, נכון?

[מוזיקת רקע]

הדמויות בסיפור הגיעו מדמיונה של ג'ואן, אבל הושפעו מאנשים שהיא פגשה וסיפורים שהיא שמעה. לינשוף הלבן ששמר על הארי קראו הדוויג, על שם דמות של נזירה קדושה שהייתה מגנה על ילדים.

למנהל של בית הספר לקוסמים היא קראה דמבלדור. באנגלית עתיקה המשמעות של שמו היא Bumble Bee, או בעברית, דבורה. היא דמיינה לעצמה שהדמות שלו אוהבת מוזיקה ותמיד מזמזמת לעצמה, ולכן קראה לו דמבלדור.

שמות אחרים היא לקחה משמות של רחובות, כתבים נוצריים קדושים או דרך אנשים שהיא הכירה. היא אמרה פעם, אם יש לך שם ייחודי או מוזר, תיזהר שלא לומר לי אותו, כי כנראה שתמצא את עצמך באחד מספרי הארי פוטר.

[קולות של רחוב]

פיצקי: אוי, איזה כיף פה להסתובב בלונדון. מה זה, יש פה רוח חזקה. אני אכנס לבית הקפה הזה. אני לא מאמין! הסופרת של הארי פוטר! Hello my lady, my name is Pitski.

ג'ואן: [במבטא אנגלי] הו, יש לך שם מעניין. בוא נראה, בוא נראה. הארי פוטר הוא פגש דמות מוזרה.

פיצקי: מי, אני? מה, את מכניסה אותי להארי פוטר?

ג'ואן: רגע, רגע, רגע. אז פיצה נכנס לבית הספר לקוסמים.

פיצקי: לא, לא פיצה. פיצקי, פיצקי. פי-צקי.

ג'ואן: הו, הו, סליחה, באמת שם מיוחד מאוד. אז פיצה-קי…

פיצקי: לא, לא, לא, מה אני, אוכל יווני? פיצקי, אני אומר לך, פיצ-קי.

ג'ואן: הו, זה שם מעניין ממש.

[קול של רוח חזקה]

פיצקי: אוי, מה זה? תיזהרי, הדלת פה של הבית קפה נפתחה ו… עף עלי מלא חול. מה זה? עף עליי חול, אוף חול!

ג'ואן: הו, אוף חול? אוף, אוף, מסדר עוף החול! זה בדיוק מה שחיפשתי! תודה לך, ממש, תודה.

פיצקי: מה, מה עוף חול? פיצקי, אני אומר לך, פיצ-קי! מבטאים את זה פיצ-קי. אולי מסדר עוף הפיצקי? אה, גברת, גברת! אוף, הלכה.

יובל: הארי לא לבד בסיפור, כמובן. יש לו שני חברים טובים. רון, ילד ג'ינג'י ובן למשפחת קוסמים, והרמיוני, בת אדם עם יכולות קסומות. ג'ואן סיפרה שהרמיוני הזכירה לה את עצמה כשהייתה בת 11, כיוון שכמוה, ג'ואן הייתה ילדה מוכשרת שבתוך תוכה תמיד הרגישה קצת חסרת ביטחון.

[מוזיקת רקע]

בית הספר לקוסמים היה מורכב מארבעה בתים שונים, שלכל אחד הייתה תרבות ומאפיינים משלו, ובין הבתים הייתה תחרות. כדי לדעת לאיזה בית הם שייכים, הילדים בבית הספר הוגוורטס היו צריכים לחבוש על ראשם מצנפת מיון, או במילים פשוטות יותר, כובע קסמים מדבר, שיגלה להם לאיזה בית הם שייכים.

כרוז: [במבטא אנגלי] גריפינדור! [מחיאות כפיים]

יובל: בבית הספר לקוסמים בהוגוורטס, הכל היה קסום, מהכובע, השיעורים ועד לתחרות הספורט.

ג'ואן ידעה שבבית ספר שכזה, הילדים לא ישחקו ספורט רגיל, וגם משעמם. והיא יצרה משחק שלם בשם קווידיץ', שבו השחקנים רוכבים על מטאטא קסמים ומשחקים באוויר.

אם מתישהו תגיעו לפארק השעשועים של הארי בארצות הברית, תוכלו לחוות הדמיה של המשחק הזה. בהוראות מומלץ שלא לאכול לפני זה…

[מוזיקת רקע]

רגע, אני כל הזמן מדבר על ג'ואן, ומי שקרא את הספר יודע שלסופרת קוראים ג'יי קיי רולינג. אז מדוע היא שינתה את שמה?

מוציא לאור: [במבטא אנגלי] ג'ואן, הספר שלך נפלא, באמת wonderful. אבל אם בנים ידעו שאישה כתבה ספר על קסמים, הם בטוח לא ירצו לקרוא אותו.

ג'ואן: [במבטא אנגלי] אבל, אבל מה אני אעשה? זה השם שלי ואני זו שכתבה את הספר.

מוציא לאור: כן, כן, אבל אולי כדאי שניתן לך שם יותר גברי, זה יעזור למכירות. מה דעתך על האות הראשונה של שמך, J? פשוט ג'יי רולינג.

ג'ואן: אם ככה, לסבתא שלי קראו קטלין, אז אולי במקום ג'יי, תקראו לי ג'יי קיי רולינג.

מוציא לאור: הממ, ג'יי קיי רולינג, זה נשמע כמו שם שימכור. אולי. את יודעת, ספר על ילד קוסם? אני לא בטוח שזה יצליח. את יודעת מה אומרים, כן? כגודל הציפייה.

ג'ואן: גודל הכרית?

מוציא לאור: מה?

ג'ואן: גודל הציפייה על הכרית.

מוציא לאור: לא, לא, לא. זה ציפית.

ג'ואן: הו, זה אפילו חרוז. כגודל הציפית, גודל הכרית.

מוציא לאור: לא, לא, לא. כגודל הציפייה, גודל האכזבה.

ג'ואן: מה? מי שם ראש על אכזבה?

מוציא לאור: לא, לא שמים ראש, שמים ראש על כרית עם ציפית.

ג'ואן: ציפית? ציפית שביט? אתה שם עליה ראש?

מוציא לאור: ג'יי קיי, ג'יי קיי, אולי תנוחי קצת.

ג'ואן: רעיון טוב. יש לך כרית עם ציפית?

מוציא לאור: [רוטן] ררר…

יובל: הספר הראשון פורסם, ומהר מאוד הוא הפך להצלחה מסחררת. בנות ובנים התאהבו בהארי פוטר ובבית הספר לקוסמים, וג'ואן, או ג'יי קיי, קיבלה מכתבים מילדים וילדות שנפתחו ב"שלום אדוני היקר". ג'ואן השיבה למכתבים, ולאט לאט אנשים גילו שהסופר הגדול של הארי פוטר הוא בעצם… סופרת.

למרבה ההפתעה של הסוכנים, לאחר הגילוי, המכירות של הספר אפילו עלו! כעבור תקופה קצרה, הוא נמכר לחברת הוצאה לאור גדולה בארצות הברית, והארי הפך למפורסם בעולם כולו. בשנים הבאות, רולינג הוציאה לאור עוד ספר ועוד ספר, ובסך הכל שבעה ספרים המספרים על שנות לימודיו של הארי פוטר. הספר האחרון פורסם בשנת 2007.

רולינג תכננה שהסיפור על הארי פוטר יסופר בשבעה ספרים, כמספר שנות הלימודים בבית הספר לקוסמים, והיא אפילו ידעה מה יקרה בפרק האחרון של הספר האחרון. ולכן, למרות שתמיד ידעה מה יהיה הסוף, הפרידה ממנו הייתה עבורה עצובה ומשמחת יחד.

הספרים של הארי פוטר הפכו גם לסדרת סרטים פופולריים, שהוקרנו כבר משנת 2001.

[מוזיקת רקע]

הסיפור של ג'ואן הוא סיפור מדהים. מאם חד הורית ענייה לסופרת המצליחה בעולם. ולחשוב שאף אחד לא האמין שג'ואן יכולה להתפרנס מכתיבת סיפורים. הספרים של הארי פוטר נמכרו ביותר מחמש מאות מיליון עותקים ברחבי העולם, ותורגמו ליותר משמונים שפות.

סדרת הארי פוטר הפכה את רולינג לסופרת הראשונה שהפכה למיליארדרית מכתיבת ספרים. עד היום, מיליוני ילדים וילדות ברחבי העולם קוראים את הספרים ורואים את סרטי הארי פוטר.

ג'ואן פעם הסבירה שכדי ליצור או להתמלא בהשראה, היא מדמיינת שהיא יושבת ליד אגם קסום, מקשיבה ומסתכלת על כל רעיון שיוצא מתוכו, וכשמשהו מעניין עולה, היא מיד נכנסת לחדר העבודה ועובדת עליו.

כך שאם מקשיבים מספיק טוב לעצמנו, לרעיונות שלנו, אם יושבים בשקט משהו כמו חצי שעה ורק מסתכלים על הטבע, אולי, אולי נגלה רעיונות חדשים ומעניינים.

[קולות של רציף רכבת]

הו, עכשיו תסלחו לי, אני צריך לתפוס רכבת להוגוורטס. בוא נראה, רציף שבע, שמונה, תשע… או, הנה! תשע ושלושה רבעים. להתראות! [קול של חבטה] אאוץ'… זה קיר! אחח! אולי בעצם אני לא כזה קוסם.

פיצקי: להתראות יובל!

יובל: פיצקי, תיזהר, זה קיר! אני ניסיתי, תאמין לי! [קול של קסם, גלינג] פיצקי? פיצקי? אני לא מאמין. פיצקי פוֹטר!

[מוזיקת סיום]

מחקר, כתיבה וקפטנית נבחרת ישראל בגביע העולם בקווידיץ' - עדי הררי.

עריכה, קריינות והקוסם האפל והחזק ביותר בכל הזמנים - יובלדרמורט מלחי.

עריכת לשון ומחזיקת גביע האש - דינה בר-מנחם.

עיצוב סאונד, מיקס ועשה הכל בחדר הסודות - רוני קלדרון.

הפקה והכפילים של הארי פוטר, הרמיוני גריינג'ר ורון וויזלי - תומר מיכלזון, ליהיא צדוק ורני שחר.

אני יובל מלחי, "היסטוריה לקוסמים וקוסמות".

אז זהו, זה סוף הפרק וגם זהו הפרק האחרון לעונה 11 של "היסטוריה לילדים". תוכלו להאזין לשאר הפודקאסטים שלי בכל האפליקציות. אנחנו נחזור, במהרה, כן, אני יודע, אני יודע. שתהיה לכם שנה נהדרת וחגים שמחים ואנחנו ניפגש בהקדם. להתראות.

פיצקי: להתראות גם ממני ילדים. שיהיה לכם מוצלח שם בבית ספר וכל הדברים שאתם עושים. נתראה בקרוב. ביי ביי.

יובל: רגע לפני שאתם הולכים…

פיצקי: לאן הם הולכים?

יובל: לא, התכוונתי שהם מסיימים לשמוע את הפרק.

פיצקי: נו, אז מהר, מהר, תבקש מהם לדרג אותנו בספוטיפיי ובאפל, וגם לכתוב משהו קצר אם הם אהבו את הפודקאסט.

יובל: כן, זה בדיוק מה שאני רוצה.

פיצקי: ותגיד להם שיש לנו קבוצת טלגרם בשם "היסטוריה לילדים", ואנחנו מודיעים שם הודעות חשובות.

יובל: פיצקי, תן לי רגע.

פיצקי: וכמובן שאתם מוזמנים להאזין לפרקים נוספים של "היסטוריה לילדים" בכל יישומוני ההסכתים וגם ביישומון של "כאן".

יובל: אבל עמדתי להגיד את זה.

פיצקי: נתראה בפרק הבא, להתראות.

יובל: להתראות.

פיצקי: עשית את זה ממש טוב יובל, את ה'להתראות' הזה. זה היה מושלם.

יובל: תודה, ממש תודה, פיצקי. [מחויך]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

400 views0 comments

Comments


bottom of page