קליי מרזו הוא אחד מגולשי הגלים הטובים בעולם. הוא גם אוטיסט והוא נאלץ להתמודד עם כל מיני בעיות כבר מגיל צעיר - חייו הם הרפתקה אחת גדולה. קליי מרזו, הגולש שהפך לאגדה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 10/12/2024.
קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
קריין: "היסטוריה לילדים", עם יובל מלחי.
קליי מרזו - לגלוש על הרצף.
שלום ילדים. היום אספר לכם סיפור על אדם שהוא לא מההיסטוריה, אלא דווקא חי כיום.
ולמען האמת, הוא די צעיר, אבל סיפור חייו מרתק.
קוראים לו קליי, והוא אחד מגולשי הגלים הכי מפורסמים בעולם.
[רחש גלים]
קליי הוא אדם שמרגיש וחווה את העולם בצורה ייחודית.
חייו הם הרפתקה מדהימה, מלאה באתגרים, גלישת גלים וחלומות גדולים. והוא מהווה השראה לאנשים רבים ברחבי העולם.
זהו סיפורו של קליי מרזו - הגולש שהפך לאגדה.
[רחש גלים ומוזיקה טרופית]
לפני כמה אלפי שנים, תרבויות בדרום אמריקה דגו בעזרת קיאקים ייחודיים, שאיפשרו להם ממש לגלוש על הגלים בדרכם אל החוף.
באיי פולינזיה, קבוצת איים באוקיינוס השקט, גלשו על לוחות עץ בשכיבה על הבטן.
באיי הוואי החלו לגלוש על לוחות ארוכים וצרים יותר, שאפשרו לגולשים גם לעמוד עליהם וקצת לכוון את הלוחות לכיוונים שונים.
כך למעשה נולד ספורט גלישת הגלים שאנו מכירים כיום.
[מוזיקה טרופית]
קליי מרזו נולד ב-17 ביולי 1989 בעיר סן דייגו, קליפורניה.
כשהוא היה ילד קטן, משפחתו עברה לאי מאווי בהוואי.
מדינת הוואי שבארצות-הברית היא קבוצת איים באמצע האוקיינוס השקט, והיא המדינה המערבית וגם הדרומית ביותר בארצות-הברית.
גם המערבית ביותר, וגם הדרומית ביותר, וואו.
הוואי ידועה בנופיה היפים, ההרים הגבוהים, החופים החוליים והגלים המושלמים לגלישה. אנשים מגיעים מכל העולם לגלוש שם, ולכן לא מפתיע שקליי גדל לאהוב את האוקיינוס, את השחייה ואת הגלישה.
[מוזיקה מסתיימת]
כשתינוקות מתפתחים, הם קודם כל לומדים לזחול ואז ללכת. אבל קליי לא היה ילד רגיל. הוא פסח על זחילה וכבר בגיל שבעה חודשים נעמד והתחיל ללכת.
כתינוק, היה לו קשה להירדם בעריסה, ולכן אמו הייתה נכנסת איתו לאמבטיה, מניחה את ראשו על ידיה, וקליי היה נרגע במים ונרדם מיד.
[מנגינת שיר ערש ורחש גלים]
לא פלא שכילד קליי הרגיש נוח במים, ובייחוד בים. הוא חש שם רגוע ושלו יותר מכל מקום אחר. הוא אהב ללכת במים, לצלול, לשכב על הגלשן של אביו, ומגיל צעיר החל לשחות.
אבל מחוץ למים הדברים לא תמיד הלכו לו בקלות. בבית הספר הוא הרגיש בודד ושונה משאר הילדים.
קליי היה ילד ביישן ומופנם, היה לו קשה להסתכל לילדים או למורים בעיניים, וכך גם בשיחות עם אנשים אחרים.
לפעמים הוא גם התקשה להבין איך ילדים אחרים מרגישים, ולכן היה לו קשה להיות עם הרבה ילדים בבת אחת.
כשהוא הסתבך בצרות, אמו נהגה להעניש אותו, ולא אפשרה לו לצאת מחדרו. אבל די מהר היא הבינה שאי אפשר להשאיר אותו מחוץ למים. היא הפסיקה להעניש אותו, ואפשרה לו לבלות בים.
קליי היה אתלט מוכשר ושחיין מבטיח מגיל צעיר. רוב האימונים שלו התקיימו בים שאהב כל כך.
כשהיה בן עשר, הוא השתתף באליפות הוואי בשחייה חופשית ל-200 מטר, וזכה במקום הראשון. קליי החליט להתאמן יותר בגלישה, כי הוא חשב שזה ישפר את כישוריו כשחיין.
מוריו לספורט ומשפחתו חזו לו עתיד מזהיר כשחיין, וקיוו שיום אחד הוא יהיה שחיין אולימפי. אך בשנת 2003, כשקליי היה בן 14, הכול השתנה.
[מוזיקה מסתיימת]
קליי התחרה בתחרות גלישה ארצית ורבת משתתפים. הוא גלש בצורה מדהימה, וסיים במקום השלישי במדינה.
במדינה, זאת אומרת במדינת ארצות-הברית, לא מדינת הוואי, שזה כל כך מבלבל, למה אי אפשר לעשות סדר בדברים האלה? [ממלמל] לא, לא, לא, כן.
אז קליי סיים במקום השלישי במדינה.
חוויית ההשתתפות בתחרות עזרה לו להבין שדווקא שחייה תורמת לשיפור יכולותיו כגולש, ולא להפך. בעקבות התחרות, הוא החל להתמקד ולהשקיע יותר זמן, וגם מחשבה, בגלישה.
וזו הייתה רק ההתחלה.
[מוזיקת רוקנרול]
שנה לאחר מכן, הוא התחרה בתחרות נוספת וזכה במקום הראשון. קליי קיבל פעמיים את הציון 10, כלומר מושלם, הציון הגבוה ביותר שאפשר לקבל משופט. והוא היה הראשון שהשיג תוצאה כזו בתחרות.
קליי מרזו הוכיח את כישוריו המרשימים בגלישה, ואנשים החלו לשים לב לסגנון הייחודי שלו ולחיבור הטבעי שלו לים.
אמו ידעה שקליי שונה מילדים אחרים, אבל באותם ימים לא היה נהוג לאבחן ולעזור לילדים שונים.
[מוזיקה מסתיימת]
אמו חששה שאם הוא יאובחן, הוא ירגיש אחר, אולי אפילו יצחקו עליו. לקליי היה קשה מאוד בבית הספר במהלך השנים.
כיום, ילדים שמאובחנים זוכים לקבל עזרה, ודווקא אבחון וטיפול יכולים מאוד להקל.
רק בשנת 2007, כשקליי היה בן 18, הוא ניגש לאבחון, והתגלה שיש לו תסמונת אספרגר.
פיצקי: מה אתה רציני? וואי איזה יופי, גם לי יש את זה לפעמים.
[מוזיקת רקע]
יובל: מה? מה זאת אומרת פיצקי? יש את התסמונת או אין? מה זה? מה זה לפעמים?
פיצקי: לא לא, אצלי זה לפעמים, אני בטוח בזה.
יובל: אוקיי, זה מעניין, אז תוכל לספר לנו קצת על התופעה, אם אתה מכיר אותה מקרוב?
פיצקי: כן, כן. בהתחלה אני מרגיש מין עקצוצון כזה בפה, ואז אני מרגיש כמו חור קטן כזה בבטן.
יובל: רגע, רגע, רגע, פיצקי, אנחנו מדברים על אותו דבר?
פיצקי: ברור, ברור. ואז פתאום אני מרגיש כזה קצת רעב, ואני חושב על עגבניה וחסה.
יובל: פיצקי, על מה אתה מדבר?
פיצקי: ואז אני רואה בדמיוני לחמניה חמימה ואת ההמבורגר.
יובל: מה?
פיצקי: נו מה מה? תסמונת המבורגר, זה שיש לי את זה, כשממש בא לי המבורגר.
יובל: לא לא, אנחנו מדברים על תסמונת אספרגר.
פיצקי: אס… אספ… אספרגוס? לא, אני פחות מתחבר-בורגר לזה.
יובל: נו פיצקי, באמת.
פיצקי: יובל, התסמונת אספרגר, זה לא שם קצת מוזר?
יובל: כן, האמת שהתסמונת נקראת על שם הרופא האוסטרי, הנס אספרגר, שחקר אותה ותיאר אותה אצל ילדים כבר בשנת 1944.
פיצקי: איזה מזל שאנחנו ב"היסטוריה לילדים". אז רגע, אם זה לא תסמונת המבורגר, מה זה בכלל תסמונת אספרגר?
יובל: הו, אני שמח ששאלת.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
תסמונת אספרגר.
יכול להיות ששמעתם את המונח, אבל אם לא, יש לכך סיבה. לפני כעשר שנים, הפסיקו להשתמש במונח תסמונת אספרגר. וכיום, ילדים או אנשים המאובחנים עם הסימפטומים הללו, נקראים אוטיסטים בתפקוד גבוה.
אוטיזם הוא משהו שקשור למוח של אנשים. אנשים עם אוטיזם חושבים, מרגישים וחווים את העולם באופן מיוחד. זה לא אומר שיש משהו לא בסדר בהם. פשוט יש להם דרכים שונות לתקשר ולהרגיש.
חלק מהילדים שמאובחנים עם אוטיזם, מתקשים לדבר או להבין את מה שאחרים אומרים או מרגישים, ואפילו איך הם מתנהגים.
לפעמים, הם אוהבים לעשות את אותם הדברים שוב ושוב. כמו לשחק באותו משחק, או לדבר על נושא אחד במשך זמן רב.
ולפעמים, במיוחד אם הם מרגישים רגשות עזים, כמו כעס או אכזבה, אז הם יכולים להתפרץ, כי לחלקם קשה יותר לשלוט ברגשות שלהם.
[מוזיקת רקע]
פיצקי: מה? זה ממש כמוני. גם כשלי קשה לשלוט, אני מתפרץ.
יובל: כן, פיצקי, האמת שלכל אחד. גם אני לפעמים מוצף בהמון-המון דברים. ואז כשאני לא שם לב ויש יותר מדי דברים, אני יכול להתפרץ.
פיצקי: מה, גם כשאני לא שולט, אני… אני… אני מתפרץ.
יובל: מה זאת אומרת כשאתה לא שולט?
פיצקי: שאני לא שולט טוב.
יובל: מה זאת אומרת?
פיצקי: נו, אתה יודע, ש… נגיד אני רוצה להעביר ערוץ בטלוויזיה, והסוללות של השלט הן חלשות. אז אני לוחץ ולוחץ, וזה לא מעביר לי. וזה לא שולט. אז… אז… אני מתפרץ. כבר… אני לא מסוגל יותר. אז… כשהשלט של הטלוויזיה לא עובד, אני מתפרץ.
יובל: אה, פיצקי, אבל אני מדבר על… איי, [נאנח] לא משנה, לא משנה.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
חשוב לדעת שכמו שלכל אחד מאיתנו יש דברים שאנחנו טובים בהם, ודברים שאנחנו מתקשים בהם, גם לאנשים עם אוטיזם יש כישרונות מיוחדים.
[מוזיקת רקע]
הם יכולים להיות מאוד יצירתיים, או בעלי ידע מעמיק בתחביבים ונושאים שהם אוהבים. למשל, הם יכולים לאהוב חיות בצורה מדהימה.
הם יכולים להיות ממש טובים בתחומים מסוימים, כמו מתמטיקה או ציור, כי הם רואים את העולם בצורה אחרת, והם שמים לב לדברים שאחרים פשוט לא רואים.
יש כאלה שזוכרים את כל הפרקים של "היסטוריה לילדים". יש ילדים עם אוטיזם שמסוגלים להסתכל על מפות שונות ולראות הבדלים קטנים שמעטים יכולים לראות.
חלקם עושים שימוש בכישרון המיוחד שלהם, להפוך את העולם למקום טוב יותר.
הם גם מסוגלים להקדיש שעות על גבי שעות לתחום מסוים שמעניין אותם, והם נהיים ממש טובים בו. לפעמים, כשאני פוגש מישהו על הרצף האוטיסטי, אני מגלה שיש להם ידע מטורף על משהו, והם מלמדים אותי המון.
יש אנשים שלא אוהבים להגדיר את עצמם על הרצף האוטיסטי, ומעדיפים את הכינוי "המגוון האוטיסטי", מכיוון שיש הבדלים באוטיזם בין אנשים אוטיסטיים.
לא פשוט להיות על הרצף או חלק מהמגוון האוטיסטי. לפעמים מישהו אומר משהו מצחיק, וילד עם אוטיזם לא יבין למה זה מצחיק ולמה כולם צוחקים.
לי זה קרה כשעברתי לגור בארצות-הברית. לא הבנתי את השפה, וזה היה ממש לא נעים שכולם צחקו, ואני לא הבנתי למה. ולא הבנתי בכלל מה הם אומרים.
[מוזיקה מסתיימת]
ילדים על הרצף האוטיסטי לעיתים רגישים לרעש, ומאוד לא נעים להם כשרועש סביבם. והרעש הזה הוא לא מטוס ממריא או צעקה. לפעמים קולות של אנשים או מוזיקה ברקע יכולים להוציא אותם משלוותם.
אם תראו מישהו שמרכיב אוזניות מבטלות רעש בקניון או בסופרמרקט, תוכלו לדעת שהרעש כנראה ממש-ממש מפריע להם.
כשפוגשים מישהו עם אוטיזם, כדאי לנסות להיות סבלניים. לזכור שיש אנשים שרואים את העולם בצורה שונה, ולנסות לעזור להם להרגיש נוח.
אם יום אחד תגיעו לארץ זרה, בלי ידיעת השפה, גם אתם תרצו שאנשים יהיו סבלניים כלפיכם.
[מוזיקת רקע טרופית]
פיצקי: אז מה קרה לקליי?
יובל: כן, כן. אני חוזר אליו. חוזר.
קליי המשיך לגלוש ולהדהים את כולם.
בשנת 2005 הפך קליי מרזו לאלוף הלאומי, ובשנים אחר כך זכה בפרסים רבים נוספים. הוא נבחר להיות חלק מנבחרת של גולשים שביקרה במקומות רבים בעולם וגלשה עם גולשים צעירים.
לאחר הגלישה כולם התאספו על החוף, הצטלמו ביחד, הצעירים רצו חתימות, אבל קליי היה בדרך כלל חוזר לחדרו ומבלה שם לבד בשקט.
גם בשנים האחרונות, קליי מתחרה בתחרויות גלישה, מגיע למקומות גבוהים ביותר, ועדיין נחשב לאחד מגולשי הגלים הטובים בעולם.
לאורך חייו, המשפחה של קליי הבינה את צרכיו, שכן האספרגר של קליי, כפי שהוא נקרא פעם, הקשה על אינטראקציות חברתיות או על שגרה יומיומית.
הנכונות של משפחתו של קליי ללמוד על אוטיזם ולהבין את הייחודיות שלו היא אחת הסיבות לכך שהוא הצליח להצטיין כגולש.
התמיכה שלהם לא רק אפשרה לו להשיג את מטרותיו בספורט, אלא גם העניקה לו ביטחון לתמוך באנשים אחרים שמתמודדים עם אוטיזם.
אהבתו של קליי לגלישה נהייתה מרכז חייו, וגם מרכז חייהם של אחרים.
קליי התפרסם בזכות סיפורו, כישוריו והצלחתו כגולש גלים אדיר והוא שימש כמודל השראה.
בשנת 2008 קליי הצטלם לסרט דוקומנטרי על חייו שנקרא "Just Add Water" - "צריך רק להוסיף מים". הסרט זכה לשבחים רבים בקרב גולשים, ובקרב אנשים שלא ידעו בדיוק מה זה אוטיזם. הוא הציג את קליי, את אמו שסיפרה עליו ואת כישוריו הנדירים בגלישה.
אחד הדברים שקליי ממש אוהב לעשות זה לצלם את עצמו גולש. [רחש גלים] לאחר שהוא מסיים לגלוש, הוא מגיע הביתה ויושב לצפות בגלישה שלו. זאת אומרת, מישהו אחר מצלם אותו והוא צופה בגלישה.
אבל זה לא צפייה כפי שאולי אתם חושבים. קליי צופה בגלישה שלו באותו יום בהילוך איטי ממש. הוא יושב ליד המחשב ומעביר תמונה תמונה, צופה ממש באיטיות. הוא מנסה לנתח כל תנועה ותנועה כדי להבין כיצד הוא יכול להשתפר.
קליי הפך לאגדה בזכות הטכניקות הייחודיות והתרגילים המרשימים שלו בגלישה, מהלכים שנראו כמעט בלתי אפשריים.
[מוזיקת רקע]
תוך כדי גלישה, קליי מבצע פניות חדות, סיבובים מורכבים, קופץ לגובה מעל הגל, ואפילו את אחד התרגילים המרשימים ביותר - "גלישת חבית".
בתרגיל הזה קליי גולש על קיר של גל כשהוא מתכופף או עומד, כך שהגל נשבר מעליו ומתעגל סביבו. מהצד זה נראה כאילו הוא גולש בתוך חבית או צינור, ומכאן השם.
[מוזיקת רקע]
קריין: [מבטא אמריקאי] אנחנו כאן בתחרות הגלישה בהוואי.
הנה קליי, הוא מחכה לגל, והנה מגיע גל עצום בגובהו. הוא מתרומם לגובה של עשרה מטרים. הגל נראה כמו קיר ענק!
קליי גולש ואוי… הוא נעלם בתוך הגל!
אוי ואבוי, איפה, איפה קליי, רגע, רגע.
נעבור למצלמת הצד שלנו.
הגל הזה נראה עכשיו כמו צינור ענקי, והנה קליי, יוצא ממנו, עדיין על הגלשן!
הוא גלש בתוך הצינור, או גל בצורה צינור! איזו גלישה מטורפת!
[מוזיקת מעבר]
טוב, אז עכשיו פיצקי ואני נלמד אתכם כמה תרגילי גלישה נוספים שאפשר להתאמן עליהם אפילו בבית, אפילו בלי גלשן, על הרצפה. ואז תוכלו לגלוש בבית, כמו קליי.
יובל: פיצקי, אתה מוכן?
פיצקי: מוכן ומזומן תמיד!
[מוזיקת רקע]
יובל: מצוין. קודם כל, בואו נתחיל על החוף. אפשר להתאמן על שיווי משקל ועל הגלשן כשאנחנו על החול או על הרצפה.
התרגיל הראשון נקרא "פופ-אפ". קופצים ממצב של שכיבה ישר למצב של עמידה על גלשן עם ברכיים מכופפות.
אז בואו נראה. שוכבים על הרצפה וידיים לרצפה, קופצים למעלה, [טפיחת כפות רגלים] רגליים כאילו אנחנו על גלשן. תעשו כאילו אתם גולשים.
איזה יופי! פיצקי, עכשיו אתה מנסה.
פיצקי: אוקיי, הנה אני על הרצפה, ידיים ו… הופ! [טפיחת כפות רגלים] קפיצה! אני גולש! אוי, גל ענק! [רחש גלים] איזה כיף! וואו! וזה רק בבית על הרצפה. אה, זה ממש כיף.
יובל: אוקיי, אם זה ממש כיף, אז הנה, עוד אחד אחרון. בוא נעשה "צלילת ברווז".
פיצקי: צלילת ברווז? אתה בטוח במה שאתה אומר, יובל? אנחנו גלישת גלים.
יובל: כן, כן, אני בטוח. אז זאת טכניקה שעוזרת לגולשים לעבור דרך גל בלי להיסחף חזרה לחוף. כמו ברווז שצולל, הגולש נכנס מתחת לגל עם הגלשן, נשכב, דוחף את עצמו עם הזרועות ועולה מצידו השני של הגל אחרי שהגל עבר מעליו.
משתמשים בצלילת ברווז בעיקר בגלים חזקים וסוערים. ככל שהגלשן קל וקטן יותר, כך קל יותר לבצע את הצלילה.
אז פיצקי, קדימה. תשחה על הגלשן, [רחש גלים] כן, תנועות של שחייה, שחייה, והנה בא גל, תתכופף, ממש, ראש למטה, תחזיק את הגלשן, הגל עבר.
להמשיך לשחות, לשחות, לשחות, לשחות.
צלילת ברווז. רגיל. צלילת ברווז. יפה, פיצקי.
פיצקי: יפה, יפה, זה תרגילים מאוד מעייפים. עכשיו אני ממש מעריך גולשי גלים. אוף, לא פשוט, לא פשוט!
[רחש גלים ומוזיקת רקע מסתיימים]
הסיפור של קליי מרזו הוא לא רק על הניצחונות המרשימים בתחרויות והפרסום העולמי שלו כגולש.
חייו מלאים באתגרים, במיוחד בגלל תסמונת האספרגר שאובחן בה. לא פעם, אנשים לא הבינו אותו, והוא עצמו התקשה לתקשר ולהביע את עצמו כמו שהיה רוצה.
אבל לקליי יש כישרון ייחודי, הוא ידע להביע את רגשותיו דרך הגלישה. כל פעם שהרגיש מודאג, בודד או שהוא התרגש - הוא פנה לים, לקח את הגלשן ונתן לגלים לשמש לו כשפה, להביע את עצמו בצורה הכי טובה עבורו.
אחד החלומות הגדולים של קליי היה להיות דוגמה לילדים, במיוחד לאלה שמרגישים שונים או בצד, כפי שהוא הרגיש בבית הספר.
הוא רצה שכולם ידעו שלהיות שונה זה בסדר, לפעמים אפילו מדהים, ושכוחות ייחודיים, כמו הקשר המיוחד שלו לים, יכולים להיות מתנה גדולה ויקרת ערך.
קליי הצטרף לארגון גלישה בשם "Surfers Healing", גולשים מרפאים, שפועל למען ילדים עם אוטיזם, ממש כמו קליי. הוא עושה את זה על ידי חשיפתם לעולם הגלישה.
מדי שנה, מעל אלפיים ילדים עם אוטיזם משתתפים במחנות שמארגן הארגון ומתנסים בגלישת גלים. זו חוויה מרגשת עבור הילדים וגם עבור הגולשים שמלווים אותם.
אחד הגולשים בארגון סיפר על ילד שעלה איתו על הגלשן וכשחזר לחוף בפעם הראשונה בחייו הוא התחיל לדבר.
[מוזיקת רקע]
אמו של הילד הסתכלה על הילד, פתאום מדבר, והיא פרצה בבכי של אושר.
סיפורו של קליי מרזו הפך להשראה ולמודל לחיקוי עבור גולשים ואנשים מכל הגילים מרחבי העולם. קליי הראה לכולם שאפשר למצוא כוח עצום ולהיות פשוט מי שאנחנו, להישאר נאמנים לעצמנו, לקחת את החוזקות שלנו - ולחזק אותם.
היופי בבני אדם הוא שכל אחד מאיתנו מיוחד, וזה אומר שלכל אחד יש דרך ייחודית לראות ולחוות את העולם.
קליי עצמו אמר שהאספרגר או האוטיזם הוא חלק בלתי נפרד ממנו, ושבמקום להיות מכשול הוא דווקא עזר לו להפוך לגולש יוצא דופן, שמרגיש ומבין את הים והגלים באופן שאף אחד אחר לא מבין, לפחות כמוהו.
אז אם אתם אי-פעם מרגישים שונים, או בצד, או אפילו פוגשים מישהו עם אוטיזם, זיכרו את הסיפור של קליי מרזו.
ממש כמוהו, גם לכם יש משהו מיוחד - כישרון, תשוקה או דרך ייחודית לראות את העולם - שיכול לעזור לכם להתמודד עם כל אתגר שניצב בפניכם.
ואולי, יום אחד, אתם תהיו השראה לאחרים, בדיוק כמו קליי.
[מוזיקת רקע מסתיימת - מוזיקת סיום]
מחקר, כתיבה, והלוחשת לגלים [רחש גלים] - שי נחמיה. [בלחש]
עריכת לשון וגולשת בתוך צינור - דינה בר-מנחם. [קול מהדהד כמו מתוך צינור]
עריכה, קריינות ותסמונת המבורגר - יובל מלחי. [לעיסות]
עיצוב פסקול, מיקס ומומחית בצלילת ברווז - רחל רפאלי. [בועות במים]
הפקה, וממש ממש ממש רוצים לשלוח אותי להוואי, הנה ארזתי את המזוודה, אני מוכן כן, ממש ממש רוצים. אני… אני אלך לפרוק את המזוודה… כן - תומר מיכלזון, ליהיא צדוק ורני שחר.
אני יובל מלחי. "היסטוריה לגולשים וגולשות".
להתראות.
[מוזיקת רקע מסתיימת]
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Kommentarer