אלכסנדר המילטון גדל בשכונת עוני באי נידח. הוא יהפוך לאחד האנשים החשוּבים בעולם בתקופתו וילמד אותנו שאם מישהו מזמין אתכם לדו-קרב פשוט תגידו לא!
תאריך עליית הפרק לאוויר: 11/03/2020.
קריינית: אתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
קריין: "היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.
יובל: אלכסנדר המילטון.
[המשך מוזיקת הפתיחה ברקע]
אלכסנדר המילטון נולד בשכונת עוני מזוהמת באי נידח בים הקריבי. [רחשי גלים] הים הזה שוכן באוקיינוס האטלנטי מדרום לארצות הברית. היום מקיפות אותו קולומביה, ונצואלה, ג'מייקה, הרפובליקה הדומיניקנית, ועוד איים רבים ששמם "האיים הקריביים". במשך מאות שנים פעלו בים הקריבי שודדי ים נועזים ומסוכנים.
אלכסנדר המילטון, אותו ילד עני מהאי הנידח, יהיה לאחד האנשים החשובים בעולם בתקופתו, אבל אז מישהו יזמין אותו לדו-קרב. ואם אני צריך לתת לכם עצה אחת בחיים, אל תסכימו להשתתף בדו-קרב. לעולם.
[מוזיקת רקע קריבית]
אחח, הקריביים. [שואף עמוק] ים צלול, קוקטייל בתוך אגוז קוקוס, שמן שיזוף. אחח, רוח מלטפת את השיער, מוזיקה קריבית - כל אלה לא היו חלק מהחיים של אלכסנדר המילטון.
המילטון נולד בשנת 1757, בשכונת עוני באי הקריבי נוויס. אביו היגר לאיים הקריביים מסקוטלנד. הוריו של המילטון לא היו נשואים, וזה היה חריג מאוד באותה התקופה. זאת אומרת, לא נפוץ.
כשאלכסנדר היה בן 11, נטש אביו את המשפחה ואמו פתחה חנות קטנה, כדי שתוכל לפרנס אותו ואת אחיו.
באותם ימים, התגוררו יהודים רבים באיים הקריביים. שם היו חופשיים מרדיפות. הם היו כרבע מתושבי האיים הקריביים ורובם עסקו במסחר.
המילטון נרשם לבית הספר היהודי הקרוב לביתו, ולמד בו בהנאה. הוא אפילו למד את עשרת הדיברות בעל-פה, בעברית.
אלכסנדר: [במבטא אמריקאי] אנוכי אדוני אלוהיך, אשר הוצאתיך מארץ מצרי… [משתעל] עברית קשה שפה.
[מוזיקת רקע]
כשהיה בן 13, מתה אמו של אלכסנדר מקדחת, והוא ואחיו ג'יימס, בן 15, נותרו לבדם בעולם. ג'יימס החל לשמש שוליה של נגר באי אחר, ואילו על אלכסנדר פרש חסות סוחר מקומי. לסוחר הזה היתה חנות, ואלכסנדר החל לעבוד בה. הוא היה עובד טוב והסוחר סמך עליו, והשאיר בידיו את העסק כשהפליג אל מחוץ לאי.
כבר בנערותו החל אלכסנדר ללמוד על סחורות, על ספינות מסע, על האופן שבו בודקים תכולה של משלוחים ועל כסף. כמה דברים עולים, כיצד קובעים מחיר למוצר, ואיך הכלכלה העולמית עובדת. בעל החברה זיהה את סקרנותו של אלכסנדר והמשיך ללמד אותו עוד ועוד בהתלהבות.
באותם ימים, העבדות הייתה חוקית, ואלכסנדר נחשף לעבדים ולמשלוחי העבדים שהגיעו מאפריקה. אלכסנדר לא אהב את היחס לעבדים והחליט שאם יום אחד תהיה לו הזדמנות, הוא יילחם במוסד העבדות.
בזמן עבודתו, שמע אלכסנדר סיפורים על החיים במושבות האמריקניות והוא החל לחלום לעזוב את האי הקטן ולצאת לעולם הגדול. הוא קרא כל ספר שיכול היה למצוא, וגם החל לכתוב סיפורים בעצמו.
באחד הימים, חזר אלכסנדר המילטון הביתה, וכשישב לקרוא ספר, שמע פתאום רעמים חזקים מאוד [רעש רעמים על רקע מוזיקה]. הוריקן עצום הגיע לאי. הרוחות העזות והגשם הרב המיטו הרס אדיר על האי. ההוריקן החריב את כל היופי הטרופי שאהב כל כך. אנשים נשארו בלא קורת גג, ספינות טבעו בנמל.
אלכסנדר המילטון כתב לאביו מכתב ובו תאר את הסופה האיומה: "זה נראה כאילו הטבע התפרק לגורמים. בכל מקום שמענו את שאגות הים והרוח. מטאורים לוהטים התרוצצו באוויר, בוהקו המדהים של הברק, הרעם שבא מהשמיים לא היה חזק כמו זעקות האנשים שאיבדו את כל רכושם. זעקות איומות שהגיעו עד לאוזני המלאכים בשמיים".
המילטון הראה את המכתב לידידו, הכומר יו נוקס, שגם ערך עיתון מקומי. הכומר התלהב, ופרסם חלק ממכתבו של המילטון בעיתונו. המילים של אלכסנדר המילטון חיממו את לבבותיהם של תושבי האי. מושל האי ביקש לדעת מי כתב את המילים המרגשות.
הנער היתום והמוכשר, אלכסנדר המילטון, נהיה מוכר לכל בן רגע.
כשנודע להם שהוא יתום ולבדו בעולם, ונוכח הכישרון שהתגלה להם בו, החליטו תושבי האי לאסוף כסף ולשלוח את המילטון ללמוד במושבות האמריקניות, לימים ארצות הברית.
אלכסנדר רצה ללמוד במכללה היוקרתית "פרינסטון", שהוקמה עוד לפני שנולד, אבל הוא לא התקבל לשורותיה. זו הייתה מכללה מכובדת, ומכיוון שאלכסנדר נולד מחוץ לנישואים ונחשב בן לא חוקי, לא הסכימו לקבל אותו לשם.
[מוזיקת רקע]
פקיד: [במבטא אמריקאי] אה בוא נראה, יש לי טופס מועמדות, אלכסנדר המילטון. הו, המילטון, זה שם יפה. ציונים נהדרים! הו, הוא כותב כל כך יפה. איזה בחור מוכשר! וואו, רגע… ההורים שלו לא היו נשואים. נדחה. נקסט!
אלכסנדר נאלץ ללכת ללמוד ב"קינגס קולג'", לימים, אוניברסיטת "קולומביה" בניו יורק. באותם ימים, החלו ללמוד באוניברסיטה בגיל 14, אך אלכסנדר כבר היה בן 18, לכן הוא הקפיד להתגלח היטב כדי להיראות צעיר מגילו.
[מוזיקת רקע]
באותם ימים הייתה ניו יורק עיר קטנה, כמו מושבה. התגוררו בה כ-20 אלף איש. רובם עסקו במסחר. בשל הספינות והסוחרים שהגיעו אל העיר מרחבי אירופה, אמריקה ואפריקה, היא נחשבה כבר אז עיר חשובה. תושביה היו פרועים לעומת תושביהן של ערים אחרות, והיו בהם בעלי ספינות ועסקים, אנשים אמידים, פועלים פשוטים וגם מלחים קשוחים, שלא תמיד היה נעים לשהות בסביבתם.
אז אלכסנדר שלנו למד במכללה. אתם בטח מדמיינים שהיה תלמיד חרוץ. אז זהו, שלא.
באותם הימים היה ריח של מהפכה באוויר.
[מרחרח] אוף, מה זה? מה זה הריח הזה? אוף, מה זה הריח הזה? אוף, איזה ריח. לא, תכבו את המכונה של הריח, לא צריך. אמרתי "ריח באוויר", מטאפורית. תכבו את המכונה של הריחות, מה עשיתם פה באולפן? אוף.
בשנת 1606 החלו להגיע מתיישבים לחופה המזרחי של ארצות הברית. הם הגיעו מבריטניה, הולנד, שוודיה וצרפת. המתיישבים הקימו כפרים וערים ונחלקו למושבות שונות שהיו שייכות לבריטניה. תושבי המושבות נדרשו לשלם לבריטניה מיסים רבים, אפילו על תה.
[מוזיקת רקע]
מס הוא תשלום הנגבה מאזרחי המדינה כדי לממן את פעילות השלטון. למשל, כשאני קונה גלידה, אני משלם שקל אחד למדינה כדי שיסללו כביש לחנות הגלידה. מיסים של מדינה משלמים בעבור חינוך, תשתיות מים, שיטור ובעבור עניינים אחרים. ואולי אתם יכולים לחשוב על עוד דברים.
לתושבי המושבות באמריקה לא היה ייצוג בפרלמנט הבריטי. אף נציג אחד שלהם לא יכול היה לעמוד בפרלמנט ולהסביר מה בדיוק הפריע להם.
אזרחי המושבות צעקו: "No taxation without representation", שבעברית זה "אין מיצים ללא ביצים". [צליל בוינג] או, לא, רגע, שנייה… אה, מצאתי. "אין מיסים ללא נציגים". [צליל פעמון]
הכעס של תושבי המושבות הוביל להפגנות [הקלטה ברקע של המון מפגין] שהתפשטו מבוסטון לניו יורק ולערים אחרות באמריקה.
[מוזיקת רקע]
במהלך ההפגנות הסתערו מורדים צעירים על אוניות שעגנו בנמל בבוסטון. הם כעסו על המיסים הגבוהים המוטלים עליהם, והטילו את מטעני התה, שנשאו האוניות, אל תוך המים. כמה מהם התחפשו לאינדיאנים, כדי לסמן שעכשיו הם שייכים ליבשת אמריקה, והם חופשיים. מפגינים אחדים היו למעשה סוחרי תה בעצמם. הם הובילו תה למושבות באופן בלתי חוקי, והיו למבריחי תה. כשבריטניה הפחיתה את שיעור המס על התה, המבריחים חששו שלא יוכלו להבריח עוד תה למושבות.
עד מהרה התמלאו גם רחובות ניו יורק מפגינים. המילטון מיהר להצטרף אליהם. הוא נשא נאום וקרא בו לאמריקנים, תושבי המושבות, להתאחד ולהכריז על עצמאות.
זו הייתה נקודת מפנה בחייו של המילטון. הוא הפך לכוכב של תנועת העצמאות הצעירה. הוא כתב מאמרים רבים בעד העצמאות האמריקנית. אבל מילים לא הספיקו לו, והוא הצטרף יחד עם חבריו ללימודים, מ"קינגס קולג'", למיליציה - יחידת צבאית המורכבת מאזרחים.
המילטון וחבריו התאמנו בבית קברות מקומי לפני שעות הלימודים. ומכיוון שהמילטון קרא את כל הספרים שהיו בספרייה על היסטוריה צבאית וטקטיקות מלחמה, הוא הפך לאחד המפקדים של המיליציה.
בעקבות מרד תושבי המושבות, בשנת 1775, פרצה מלחמה של ממש בין המתיישבים באמריקה לבין הממלכה הבריטית. בתחילה רצו בני המושבות שיהיה שוויון בינם לבין שאר אזרחי הממלכה הבריטית, אך עד מהרה החלו לדרוש עצמאות.
המילטון נהיה קצין בצבא המושבות, שנקרא הצבא הקונטיננטלי.
[מוזיקת רקע דרמטית]
המילטון נלחם בבריטים, הוביל מבצעים מוצלחים, הצליח לגנוב מהבריטים תותחים ואף הכניע פלוגה בריטית שהתבצרה בבניין בניו יורק.
באחד הקרבות, החטיבה של אלכסנדר המילטון כמעט נפלה בשבי, כאשר הבריטים כיתרו אותם מכל עבר. אבל היחידה ניצלה ברגע האחרון, בזכות ארון בר, קצין בצבא המושבות שנחלץ לעזרתם וסייע להם להימלט.
זכרו את השם, ארון בר!
בזמן שירותו הצבאי, המילטון לא רק נלחם. בלילות הוא קרא על תחומים רבים - פילוסופיה, היסטוריה וספרות. הוא גם חיבר מאמרים בנושאים פוליטיים - איך לשלוט במדינה, איך לנהל כלכלה יציבה ואיך להנהיג צבא.
השמועות על גבורתו וחכמתו של המילטון פרשו כנפיים והגיעו לאוזניו של הגנרל והמפקד העליון של צבא המושבות, ג'ורג' וושינגטון. הוא גייס אותו לתפקיד עוזרו האישי.
[מוזיקת רקע]
יש שילובים שנחשבים שילוב מנצח - בייגלה ושוקולד, חתולים וכדורי צמר, מגפיים ושלוליות, סכין ומזלג, צ'יפס וקטשופ, גרביים ונעליים, ילדים וטלוויזיה, כרית ושמיכה, מלח ופלפל, לחם וחמאה, נייר ועיפרון, חיבוק ונשיקה, מנעול ומפתח, סבון ומים, וגם - ג'ורג' וושינגטון ואלכסנדר המילטון.
השניים הסתדרו נהדר יחד. המילטון כתב את מכתביו החשובים של וושינגטון, יעץ עצות בתחומי דיפלומטיה ומודיעין, כתב על עתידו של הצבא, ואף שוחח עם קצינים בכירים בצבא כשליחו האישי של ג'ורג' וושינגטון.
חוץ מכל המכתבים שאלכסנדר כתב עבור וושינגטון, הוא גם… התאהב. בשנת 1780 נשא לאישה את אליזבת סקיילר, בת למשפחה אמידה מניו יורק.
[מוזיקת רקע - חתונה]
כומר: אלכסנדר, האם אתה לוקח את אליזבת… אליזבת'… אליזפפ… אליזפפפ… את עליזה לאישה?
אלכסנדר: כן, לוקח.
כומר: בבקשה.
כמה שנים לאחר שהחלה מלחמת העצמאות של המושבות האמריקניות, הצטרפה צרפת לימינן של המושבות. זה כבר היה יותר מדי בשביל הבריטים, והם חתמו על הסכם שלום עם המושבות האמריקניות. בהסכם הזה, המושבות הפכו למעשה למדינה עצמאית, ששמה "United States", "המדינות המאוחדות", או כפי שאנו מכירים אותה היום - ארצות הברית.
[מוזיקת רקע - ההמנון האמריקאי]
כשג'ורג' וושינגטון נבחר לנשיא הראשון של המדינה הצעירה, המילטון היה שם לצידו, והיה עליו לעזור לו לאחד את האומה שרק קמה, כשעוד לא היה דבק של ממש בין המושבות שהתאחדו. וגם לא היה אייפון, מקדונלדס, פיצה, בלאק פריידי או משפחת סימפסון.
וושינגטון מינה את המילטון לשר האוצר, והמילטון הכריז שכל המושבות יצטרכו לתמוך זו בזו. על מושבות עשירות, כמו וירג'יניה, היה לעזור למושבות שצברו חובות בתקופת המלחמה. המילטון האמין כי הממשלה צריכה לשלוט על המדינות, לקבוע חוקים עבורן ולשמר צבא חזק.
רבים התנגדו לדעות של המילטון. למשל, תומס ג'פרסון, שהיה מזכיר המדינה באותה תקופה. בין השניים פרץ ויכוח קשה. ג'פרסון האמין שהמדינות האמריקאיות צריכות להחליט בעצמן על חוקים רבים, ושלכל אחת מהן יהיה צבא משלה, ולא צבא אחד גדול.
"מה יקרה," הוא שאל, "אם הנשיא יחליט להפוך לעריץ? הוא יוכל להשתמש בצבא ולהשתלט על כל מנגנוני המדינה". המילטון רצה ממשלה מרכזית חזקה, הפועלת לטובת המסחר והתעשייה, בנק מרכזי ומטבע אמריקני. ג'פרסון רצה לעזור לחקלאים הפשוטים שהתגוררו באזורי הספר, האזורים המרוחקים, וחשש מאוד משליטה של הממשלה בחיי היומיום של האזרחים.
[מוזיקת רקע]
יש דברים שלא מסתדרים זה עם זה בחיים - חתולים וכלבים, שמן ומים, מלפפון חמוץ וריבת תות, תפוח וסחוג, גלידה ושמש, מסטיק ובוטנים, משחת שיניים בטעם מיץ תפוזים, גשר בשיניים ופופקורן, סנדוויץ' בננה ונקניק, חולצה לבנה וקטשופ, קורנפלקס ומים, במבה וחרדל, ו… ג'פרסון והמילטון.
אבל הוויכוח שלהם דווקא היה מצוין. הוא איפשר לאמריקאים לבחון איזו ממשלה הם רוצים, מה באמת אומרת החוקה החדשה, ובאיזה כיוון על המדינה החדשה להתקדם.
וכמו תמיד, לפעמים יש הפתעות בחיים.
[מוזיקת רקע]
בשנת 1791, חמיו של אלכסנדר, אביו [כך במקור] של אשתו, התמודד לתפקיד נציג מדינת ניו יורק בקונגרס האמריקאי. הוא הפסיד לאדם ששמו ארון בר. זוכרים שאמרנו לכם לזכור את שמו?
אלכסנדר: [במבטא אמריקאי] שוב, ארון בר הזה. קודם חילץ אותי מול הבריטים ולקח את כל הקרדיט. עכשיו הוא ניצח בבחירות את אבא של אשתי. הלוואי ויום אחד אזכה לנקום בו. [בטון ממורמר] ארון בר, ארון בר, ארון בר.
בשנת 1800 התמודדו על נשיאות ארצות הברית תומס ג'פרסון וארון בר. שניהם קיבלו מספר שווה של קולות, והיה על בית הנבחרים להכריע בשאלה מי יהיה הנשיא הבא של ארצות הברית. המילטון שכנע נבחרים רבים להצביע לג'פרסון ולא לבר, וכך היה ג'פרסון לנשיא השלישי של ארצות הברית, ובר, לסגן הנשיא.
המילטון זכה בנקמה המתוקה שלו. אבל… רגע אחד. זוכרים שבתחילת הפרק דיברנו על דו-קרב?
לאורך ההיסטוריה כעסו אנשים רבים אלה על אלה. לעתים הם כעסו כל כך שהם הזמינו את יריבם לדו-קרב, מן תחרות שבה נלחמים בכלי נשק. אף על פי שבארצות הברית אסרו מדינות רבות את קיומו של הדו-קרב, אנשים עדיין קיימו אותו.
[מוזיקת רקע]
בשנת 1801 נשא עורך דין צעיר נאום נגד המילטון והאשים אותו בבגידה במולדת. בנו של המילטון, פיליפ, דרש דו-קרב כדי לנקום את עלבון אביו. פיליפ נוצח בדו-קרב. הוא מת.
ג'פרסון לא חיבב את סגנו, ארון בר, והוא ביקש להחליפו בבחירות הקרובות.
באחד העיתונים התפרסמה כתבה, בה נכתב כי אלכסנדר המילטון טען שבר הוא אדם מסוכן ושאין לבטוח בו להנהיג את המדינה.
בר, שעדיין היה סגן נשיא ארצות הברית, נעלב, ודרש מהמילטון להתנצל. המילטון סירב. בר ניסה להיבחר למשרת מושל מדינת ניו יורק, אך המילטון שכנע רבים לא לתמוך בו, והוא הפסיד. בר, שעדיין כיהן כסגן נשיא ארצות הברית, זעם על המילטון והזמין אותו, את שר האוצר לשעבר ואחד מהאבות המייסדים של ארצות הברית, לדו-קרב.
[מוזיקת רקע]
היריבים הוותיקים, בני שישים כמעט, נפגשו בחודש יולי של שנת 1804, בניו ג'רזי. המילטון לא רצה לפגוע בבר, וירה באוויר. בר ירה בהמילטון ופגע בבטנו. המילטון מת זמן קצר אחר כך.
ארון בר מעולם לא הועמד לדין על הריגתו של המילטון.
במשך שנים התנוססה דמותו של אלכסנדר המילטון על שטר של עשרה דולר אמריקנים, אבל איש לא ממש ידע מי הוא היה. בשנת 2015, הודיע שר האוצר של ארצות הברית שהדמות על השטר תוחלף.
[מוזיקת רקע]
אך באותה שנה עלה מחזמר, ובו סיפור חייו של המילטון, בתיאטרון קטן. המחזמר היה להצלחה כבירה, ותוך חצי שנה הגיע עד לברודווי הגדולה, וזכה בפרסים רבים. ההחלטה להסיר את דמותו מהשטר של עשרת הדולרים, בוטלה.
היום כמעט כל אמריקני מכיר את השם אלכסנדר המילטון. הכל בזכות מחזמר קטן, שהפך להצלחה גדולה. לפעמים, החיים כל כך לא צפויים.
[מוזיקת סיום]
מחקר, כתיבה ודו-קרב - מור דיעי חנני.
עריכה, קריינות ויריות באוויר - יובל מלחי.
עריכת לשון ושרת האוצר - דוקטור סמדר כהן.
מיקס, אפקטים וחברי ילדות של המילטון - אסף רפפורט ורחל רפאלי.
בימוי ואחיינית של ארון בר - שיר ויצמן.
הפקה ורקדנים במחזמר - רני שחר ואיל שינדלר.
אני יובל מלחי, "היסטוריה לילדים".
[מחיאות כפיים]
[קטע מהשיר "Washington on Your Side" מהמחזמר "המילטון" מתנגן ברקע]
“It must be nice, it must be nice
To have Washington on your side
It must be nice, it must be nice
To have Washington on your side
Every action has its equal, opposite reaction
Thanks to Hamilton, our cabinets’ fractured into fractions
Try not to crack under the stress, we're breaking down like fractions
We smack each other in the press, and we don't print retractions
I get no satisfaction witnessing his fits of passion
The way he primps and preens and dresses like the pits of fashion
Our poorest citizens, our farmers, live ration to ration
As Wall Street robs 'em blind in search of chips to cash in
This prick is askin’ for someone to bring him to task
Somebody gimme some dirt on this vacuous mass so we can at last unmasks him
I'll pull the trigger on him, someone load the gun and cock it
While we were all watching, he got Washington in his pocket
It must be nice, it must be nice
Follow the money and see where it goes
It must be nice, it must be nice
The emperor has no clothes
We won't be invisible, we won't be denied
Still
It must be nice, it must be nice
To have Washington on your side”.
ילדים והורים יקרים, אם אתם אוהבים את ההסכת "היסטוריה לילדים", נשמח שתעזרו לנו. דרגו אותנו בכל חנויות האפליקציות, ברשימת הפודקאסטים של אפל, בספוטיפיי ובכל מקום שאתם יכולים לדרג אותנו.
רוצים לדבר איתנו? כנסו לקבוצת הטלגרם שלנו "היסטוריה לילדים", רשמו לנו מה חשבתם, העירו לנו הערות, שילחו לנו הצעות לפרקים ותוכלו להתעדכן בפרקים חדשים ובאירועים קרובים.
תודה רבה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments