נח מרדכי נולד וגדל בארצות הברית לפני כמאתיים שנים. הוא ראה את מצבו של העם היהודי, והחליט להקים עבורו מדינה, מול מפלי הניאגרה
תאריך עליית הפרק לאוויר: 13/12/2018.
כאן עוד. להתחבר לידע, בכל זמן שתרצו.
[מנגינת פתיחה]
קריין: "היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.
יובל: מרדכי מנואל נח, הציוני הראשון.
מרדכי מנואל נח נולד בארצות הברית וגדל שם לפני כמאתיים שנה. בבגרותו, לאחר שביקר בקהילות יהודיות בצפון אפריקה ובאירופה, הוא נעשה טרוד. הוא התרשם שהיהודים לא היו אזרחים שווים במעמדם לאזרחים האחרים, שאינם יהודים, במדינות שחיו בהן. הוא הבין לפתע כי היהודים חייבים להקים מדינה לעצמם.
[מגינת רקע]
אבל היכן?
הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, הענייה והמרוחקת, לא הייתה יותר מאשר פנטזיה. מרדכי החל להקים מדינה יהודית מול מפלי הניאגרה. הוא קיווה שיהודים מכל העולם ינהרו למדינה החדשה.
[התגברות של מנגינה דרמטית ועוצמתית]
אז איך בכלל הגיעו יהודים לארצות הברית? יהודים הגיעו ליבשת אמריקה כבר בגלי ההגירה הראשונים אליה. רבים מהם הגיעו לברזיל כשהולנד שלטה בשטחה. אך משהפורטוגלים כבשו את ברזיל מידי ההולנדים, יהודים רבים נמלטו. רובם חזרו להולנד, שם יכלו לקיים את יהדותם.
בספטמבר 1654 הגיעה קבוצה של 23 יהודים לניו יורק, שנקראה אז ניו אמסטרדם. המתיישבים הראשונים באי מנהטן היו הולנדים, וקראו לאי על שם העיר ההולנדית אמסטרדם.
[מנגינת רקע]
כמה יהודים ששהו על האי קיבלו את פניהם של חברי הקבוצה הזאת. אך מושל האי, פיטר סטייווסנט, סירב לקבלם כתושבים. רק לאחר שחברת מסחר גדולה באה לעזרתם, ודרשה ממושל האי לקבלם, נעתר המושל, ואיפשר להם להתגורר בעיר ניו יורק. עד סוף המאה ה-19, מספר היהודים בארצות הברית לא היה גדול. יהודים שהגיעו לארצות הברית השתקעו בקהילות קיימות, בעיקר סביב נמלים, שבהם עסקו במסחר. הקהילות היהודיות שהו בעיקר בערים האלה, ובוא נראה, כמה ערים אתם מצליחים לזכור:
בוסטון, שבמדינת מסצ'וסטס. ניופורט, ברוד איילנד. ניו יורק, פילדלפיה. בולטימור, במרילנד. ריצ'מונד ונורפולק בוירג'יניה. צ'רלסטון בדרום קרוליינה. וסוואנה בג'ורג'יה.
אז עכשיו תורכם, כמה ערים אתם זוכרים מהרשימה?
[מנגינה עליזה משולבת עם מקצב מהיר המדמה תקתוק שעון]
באותם ימים, לפני קצת יותר ממאתיים שנה, בשנת 1816, בעיר צ'רלסטון, הייתה הקהילה היהודית הגדולה ביותר בארצות הברית. היו בה כ-600 יהודים, פחות מאוכלוסייה של כפר קטן. באותה תקופה ממש, גדל וחי הגיבור שלנו, מרדכי נח.
[מנגינה עוצמתית]
מרדכי מנואל נח נולד בשנת 1785 בפילדלפיה. אביו היה מהגר יהודי מגרמניה, ששירת בצבא ארצות הברית במלחמת העצמאות ואף תרם כסף למאמץ המלחמתי. אמו הייתה צאצאית למשפחת אנוסים, שהתיישבה בג'ורג'יה שבדרום ארצות הברית בשנת 1732.
אנוסים היו יהודים שאולצו להמיר את דתם, והפכו לנוצרים. [מדבר בלחש] בסתר הם שמרו על יהדותם, במשך דורות.
מרדכי נח עסק במסחר ובכתיבה, וכשהיה בן 25 התמנה לעורך עיתון. נח כתב רבות על ארצות הברית, ונשיא ארצות הברית אהב לקרוא את כתבותיו.
בשנת 1813, מינה ג'יימס מדיסון, הנשיא הרביעי של ארצות הברית, את מרדכי נח לקונסול ארצות הברית בתוניס. באותן שנים התגוררו בתוניס כשישים אלף יהודים. יהודי ארצות הברית מנו רק עשרת אלפים איש.
[במבטא אמריקאי]: שלום אני נח מאמריקה, תן לי סנדוויץ תוניסאי, הו, בוא נטעם את הסנדוויץ' המקומי פה… אוי, זה חריף! הו, מים, מים, למישהו יש מים? אוי, זה חריף. אכלתי סנדוויץ' תוניסאי חריף…תן לי מים, מים. [קול לגימה] הווו זה חריף פה, אוו-ווה.
יובל: מרדכי נח חזה במצב יהודי תוניס, וראה כי הם מופלים לרעה משאר האוכלוסייה. הוא הבין כי כדי לשרוד בסביבה עוינת, היהודים היו חייבים להתעשר, וכך להתגונן מפני אי צדק ואלימות.
נח ביקר גם באלג'יריה השכנה, וכשחזר משם, סיפר כי אף על פי שיהודים רבים באלג'יריה עשירים, רוב היהודים חיים בעוני מוחלט. לאחר מכן נסע נח לאירופה, וגם שם חזה ביהודים שהופלו לרעה.
משחזר לארצות הברית, נח כבר לא היה אותו אדם שעזב אותה. משהו הציק לו. הוא החל להבין כי היהודים לא היו שווים במעמדם ללא-יהודים בצפון אפריקה ובאירופה. הוא הבין כי היהודים זקוקים למדינה משלהם.
[מנגינת עוצמתית ודרמטית]
בינתיים, הלכה ונבנתה בצפון מדינת ניו יורק תעלת אירי, תעלה ימית שחיברה את צפון-מערב ניו יורק, אזור שהאוכלוסייה בו דלילה, עם האוקיינוס האטלנטי. האזור הפך בבת אחת למקום נהדר למגורים מפני שהוא סיפק תעסוקה, היה אפשר לגדל בו גידולים חקלאיים ולשלוח אותם דרך התעלה החדשה לערים הגדולות בחוף המזרחי ומעבר לים.
התעלה הזאת הייתה כמו כביש מהיר, שלפתע היה אפשר להעביר דרכה סחורות.
[מנגינת רקע]
לפתע עלה רעיון במוחו של נח - אולי אפשר להקים מדינה ליהודים באזור הזה. נח חקר את האזור וגילה כי יש אי בנהר הניאגרה, ממש מול מפלי הניאגרה, ושמו גרנד איילנד - האי הגדול. האי הגדול שכן מעט צפונית ליישוב באפלו שבצפון מערב מדינת ניו יורק, והיו בו כאלפיים תושבים. גודלו של האי היה כשבעים קילומטרים רבועים - כשטחן של תל אביב, רמת גן וגבעתיים יחד. לאחר כמה ניסיונות הצליח נח לרכוש שטח נרחב באי, והחל להכריז ברבים כי בכוונתו להקים מדינה יהודית באי שמול מפלי הניאגרה.
שמה של המדינה החדשה - אררט, שם סמלי, על שם ההר שעליו נחה תיבת נח בסיפור המבול של ספר בראשית. אתם מבינים? נח, תיבה, אררט?
בקיץ 1825, פרסם נח כרוז שהופנה אל יהודים בכל רחבי העולם ובעיקר באירופה. נח הודיע כי הוא מקים מדינה ליהודים, שבה יוכלו לחיות בשלום ובאושר ולהיות בה אזרחים שווי זכויות.
בסוף אותו קיץ, יצא נח לכיוון האי הגדול, גרנד איילנד, מלווה במזכירו האישי. בהגיעם לבאפלו, חיכו להם אנשים רבים שבאו לטקס הנחת אבן הפינה למדינת אררט.
[מנגינת רקע]
המתיישבים המעטים שהתגוררו באי גרנד איילנד, שבו התכוון מרדכי נח להקים מדינה ליהודים, התגודדו וחיכו לו. אך משהתברר כי אין די סירות כדי להעביר את כל האנשים מהעיר באפלו לגרנד איילנד, הוחלט לערוך את הטקס בכנסייה שבעיר באפלו.
במרכז העיר החלה צעדה גדולה. בראשה צעד מרדכי נח לבוש בגלימת משי בצבע ארגמן, צבע אדמדם, שאת קצותיה עיטרה פרוות סמור. על חזהו התנוססה מדליה גדולה. התחפושת הזאת הובאה הישר מאחד התיאטראות שבהם הוצגה ההצגה "המלך ריצ'רד השלישי", מאת שייקספיר. מאחורי מרדכי נח צעדו נגנים וניגנו, ומאחוריהם צעדו תושבי העיר, חיילים, פועלים, בנאים ואינדיאנים, שבאו עם הצ'יף שלהם "מקטורן אדום".
משהגיעו לכנסייה ניגנה תזמורת את הנעימה "הנה בא הגיבור הכובש", מתוך היצירה "יהודה המכבי", מאת המלחין פרידריך הנדל.
כשהמנגינה ברקע, עלה נח אל הבמה ושטח באוזני הקהל את תוכניתו - להקים מדינה עצמאית ליהודים, שתהיה תחת חסותה וחוקתה של ארצות הברית. [קול המון מוחא כפיים] כאן, בארצות הברית, ארץ זבת חלב, תירס ודלעת, תוקם מדינה שתשמש את בני העם היהודי, עד אשר יזכו להקים את מולדתם בארץ אבותיהם.
לאחר הטקס חזר נח לניו יורק והחל לקרוא ליהודי העולם לבוא למדינה החדשה. נח טען בלהט כי "אנו היהודים לא עשינו דבר בשביל עצמנו". הוא טען כי על היהודים להפסיק להתחנן להתערבות אלוהית, ובמקום זאת ללמוד להגן על עצמם ולשפר את מעמדם בעולם בהתיישבות וחקלאות.
[מנגינת רקע]
משהגיעו הידיעות לאירופה, רעיונו של מרדכי נח לא התקבל בזרועות פתוחות. להיפך. רבנים וקהילות בכל רחבי אירופה דחו את התוכנית. הרב הראשי של פריז, אברהם דה קולוניה, כתב: "אנו מכריזים שלפי אמונתנו, רק אלוהים לבדו יודע מתי יגיע עידן התחדשותנו, והוא לבדו יידע את העולם כולו על כך באותות חד משמעיים. כל ניסיון מצידנו להתקבץ ולשאוף שאיפות מדיניות ופוליטיות אסור, ויהיה אקט של בגידה במלך העליון".
יהדות אירופה, ובמיוחד מנהיגיה, חששו גם כי המדינות שהם התגוררו בהן יראו במעשה של נח מעשה של בגידה.
[דמות גבר]: אה, לא טוב לכם במדינה שלנו. אתם רוצים ללכת למדינות אחרות. אה, ארצות הברית יותר טובה מכאן. לכו, לכו יהודים, לכו.
יובל: עד מהרה הצטרפו עיתוני ארצות הברית לחגיגה, והציגו את נח כבדיחה אחת גדולה. גם עיתון בלונדון צחק על ההצעה כי יהודים יהפכו לחוואים, וכתב דברים אנטישמיים. "געיית הבקר", נכתב בעיתון, "לעולם לא תנעם לאוזנו של יהודי כמו צלצולי מטבעות כסף וזהב."
עד מהרה, הבין נח כי מאמציו לא ישאו פרי. אף לא יהודי אחד הגיע בסופו של דבר אל האי.
[מנגינה מלנכולית]
נח המשיך להטיף לשיפור זכויותיהם של יהודים בארצות הברית וברחבי העולם, והחל לשאת נאומים באוזני קהל יהודי ולא יהודי. במשך השנים נח הבין כי יהודים לא יבואו לניאגרה, ולא למדינה יהודית באיים הקריביים, אלא רק למקום אחד. נח החל לקרוא ליהודים וללא יהודים לתמוך בהקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל. נשמע לכם מוכר?
זה קרה בדיוק 50 שנה לפני הרצל. אבל לנח היו מתנגדים רבים. יהודים ורבנים חשובים תקפו את נח על חזונו, ואמרו כי קריאתו להקמת מדינה ליהודים בארץ ישראל היא לא יותר מפנטזיה משוגעת.
[מנגינת כלי נשיפה שמחה יחד עם קול צהלות קהל]
בדרן: ברוכים הבאים לסטנדאפ המאה ה-19. אז שמעתם שיהודים רוצים להקים מדינה בארץ ישראל?
[צחוק מוקלט של קהל]
מטורף, נכון? רגע רגע, יש לי עוד אחת, יש לי עוד אחת - יהודים יעזבו את אירופה, את הערים הגדולות והמפוארות, וילכו לארץ ישראל להקים שם מדינה!
[צחוק מתגלגל]
יובל: באותה עת, שלטו העות'מאנים בארץ. מבקרים שהיו בארץ ישראל תיארו אותה דלה וענייה, מוזנחת ובעלת שלטון רקוב. בדרכים הרעועות ארבו שודדי דרכים, בים ארבו שודדי ים, ורבים מהנוסעים שהגיעו לארץ ישראל רק רצו לברוח ממנה אחרי כמה ימי שהייה במקומות הקדושים. ארץ ישראל לא עניינה איש, ורבים ריחמו על מעט התושבים העניים והמרודים שהתגוררו כאן אז.
באותם ימים חשבו היהודים ברחבי העולם כי רק נס יכול להביא להקמתה של מדינה ליהודים בארץ ישראל. אבל נח לא נרגע. הוא לא ויתר למרות כל המתקפות נגד רעיונו. הוא המשיך להטיף בלהט, וטען כי יהודים צריכים ליישב את עמק הירדן, להקים שם חוות חקלאיות ולשלח את הסחורה שלהם דרך נמל חיפה לכל העולם. הוא תיאר את יהודי ארץ ישראל כפועלי אדמה חסונים, חופשיים מרדיפות ומאפליה.
[מנגינת רקע]
מרדכי נח הלך לעולמו בשנת 1851. שישים שנה אחר כך הפך חזונו המשוגע למציאות, עם הקמתן של החווה החקלאית כנרת וקבוצת דגניה - אם הקיבוצים והמושבות בעמק הירדן.
[מנגינת סיום]
כמאה שנים בלבד לאחר חזונו המשוגע של נח יאמר דוד בן גוריון בעת הכרזת העצמאות: "ובתוקף זכותינו הטבעית וההיסטורית ועל יסוד החלטת עצרת האומות המאוחדות אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל."
נח מרדכי חזה זאת מאה שנים קודם לכן. הוא היה הציוני הראשון.
[מנגינת סיום מסתיימת]
מחקר, כתיבה וקריינות - יובל מלחי.
עריכת לשון והכנת סנדוויץ' תוניסאי חריף מאוד - סמדר כהן.
הקלטה עם תוכי על הכתף - גיא פלביאן.
מיקס, אפקטים וסגן נשיא מדינת אררט - אסף רפפורט.
הפקה ומגורים זמניים מול מפלי הניאגרה - רני שחר ואיל שינדלר.
אני יובל מלחי. "היסטוריה לילדים".
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
コメント