היסטוריה לילדים - מספרי הסיפורים

רבות מהאגדות שאתם מכירים בעל-פה התפרסמו בזכות האחים גרים ובזכותו של הנס כריסטיאן אנדרסן. מי היו האנשים האלה ולמה דווקא הם התפרסמו? וגם סיפור על חייל הבדיל

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/05/2020.

קריין: אתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[מוזיקת פתיחה]

קריין: "היסטוריה לילדים", עם יובל מלחי.

מספרי הסיפורים - האחים גרים והנס כריסטיאן אנדרסן.

בסוף הפרק תוכלו לשמוע את הסיפור על "חייל הבדיל".

שלום ילדים.

[מוזיקה מסתיימת]

רוצים לשמוע סיפור?

זה סיפור על מלך שתופרים לו בגדי מלכות חדשים בלתי נראים.

אה… אתם מכירים את הסיפור הזה?

אז אולי אחד אחר. פעם אחת הייתה נערה שחיה עם שבעה גמדים וקראו לה שלגי…

אה… גם את זה אתם מכירים?

מה זה, אתם ממש משכילים.

כשהסופר הנס כריסטיאן אנדרסן, מדנמרק, כתב את הסיפור "בגדי המלך החדשים", הוא כנראה לא חלם שגם ילדים מישראל יכירו אותו.

האחים גרים, שקיבצו אגדות עם מרחבי גרמניה, וביניהן גם את האגדה על שלגייה, בטח גם הם היו מתפלאים.

אז מי הם היו?

ולמה אנחנו דווקא מכירים את הסיפורים שלהם?

היום אספר לכם על מספרי הסיפורים, האחים גרים והנס כריסטיאן אנדרסן.

[מוזיקת רקע]

פיליפ ודורותיאה גרים חיו בעיירה קטנה במרכז גרמניה לפני יותר מ-200 שנה. היו להם שישה ילדים. פיליפ היה עורך דין חרוץ. אחרי שמונה להיות שופט, נהייתה המשפחה אמידה, כלומר בעלת אמצעים, ועברה לבית גדול, שהיו בו גם צוות של משרתים ומשרתות. למשפחה היה גם נהג פרטי, שהיה מסיע את בני המשפחה בכרכרה רתומה לסוס.

מכה קשה ניחתה על המשפחה כשהאב פיליפ הלך לעולמו בטרם עת. אל הצער העמוק על מותו נוסף גם קושי כלכלי. המשפחה נאלצה לוותר על המשרתים ועל הכרכרה, והאחים הצעירים נאלצו לעשות את כל עבודות הבית בעצמם.

קרובי משפחה אמידים תמכו במשפחה, והבנים, יעקב בן ה-11 ואחיו וילהלם בן ה-10, נשלחו להמשיך את לימודיהם בבית ספר מרוחק.

[מוזיקת רקע מסתיימת]

משסיימו את בית הספר, נשלחו לאוניברסיטה. האחים לא היו מהמעמד הגבוה, ולכן הם לא הוזמנו לפעילויות חברתיות של תלמידי האוניברסיטה. בזמן שחבריהם בילו במסיבות, השניים למדו במרץ. יעקב ו-וילהלם התמחו בבלשנות, חקר השפות המשמשות את בני האדם.

באותה תקופה עמים רבים באירופה החלו לדרוש עצמאות, והחלו לאחד נסיכויות וערים למדינה. רבים האמינו שלאנשים שיש להם שפה אחת משותפת, יש הרבה במשותף, ושהדבר הזה הופך אותם לעם. בעקבות זה גם עלה מעמדה של הבלשנות, ויעקב ו-וילהלם גרים היו למלומדים מבוקשים.

[מוזיקת רקע]

איש: [במבטא גרמני] שלום לכם, האחים גרים. יש בחור אחד שגונב מהלול שלי ביצים. אני ממש רוצה שתתפסו אותו.

האחים גרים: אה, למה דווקא אנחנו?

איש: מה זאת אומרת? אתם בלשנים. תבלשו אחריו ותתפסו אותו. הוא לוקח את הביצים שלי.

אחד מהאחים גרים: אה, אבל אנחנו בלשנים, לא בלשים.

איש: מה ההבדל?

אחד מהאחים גרים: בלשן הוא אדם שמנסה להבין איך מילים מסוימות הגיעו לשפה שלנו, מה ההיסטוריה וההתפתחות של מילים מסוימות, והוא גם עוזר להבין את החוקים של השפה.

איש: אז מה בעניין הביצים שלי?

אחד מהאחים גרים: אה, זה קל. השכן שלך, פלוצנמאכר, גונב אותם. ראיתי אותו אתמול.

איש: פלוצנמאכר? פלוצנמאכר, בוא הנה, גנב! פלוצנמאכר, בוא הנה, גנב!

[מוזיקת רקע מסתיימת]

האחים סיימו ללמוד והחלו לעבוד. היה עליהם לתמוך במשפחתם. לעיתים מצבם הכלכלי היה בכי רע, ובתקופות מסוימות הם לא יכלו להרשות לעצמם יותר מארוחה אחת ביום.

השניים מצאו עבודה בספרייה בממלכה בצפון גרמניה. אחד מחבריהם של האחים גרים פנה אליהם בבקשה שיאספו בשבילו אגדות עם גרמניות. האחים גרים החלו ללקט סיפורים מעניינים ואגדות עם.

[מוזיקת רקע]

לעמים רבים יש סיפורים מיוחדים המזוהים איתם, מעין אגדות עם. ביוון העתיקה היו סיפורים שסופרו בעל פה, ולימים נקראו "המיתולוגיה היוונית". בסיפורים הללו מתוארים האלים שבהם האמינו ביוון העתיקה, למשל זאוס ונפטון, והם מגוללים את קורותיהם של גיבורים, כדוגמת הרקולס.

סיפורי עם סופרו להנאת המאזינים או לשם העברת מסר. באירופה אנשים רבים התגוררו סמוך ליערות. הם רצו שהילדים שלהם לא יסתובבו סתם ביער, ולכן סיפרו להם מה קורה כשמישהו סוטה מהדרך, כמו למשל "כיפה אדומה", "עמי ותמי" או "זהבה ושלושת הדובים". היום כשמספרים לכם את "כיפה אדומה", זה סיפור חביב ונחמד שהתרחש במקום אחר בזמן אחר. אבל פעם הסיפור הזה יכול היה להציל חיים.

[מוזיקת רקע מסתיימת]

[מוזיקת רקע]

ילד: אבא, אתה יכול לספר לי סיפור לפני השינה?

אבא: בטח. רוצה לשמוע על דובים שכמעט טרפו ילדה?

ילד: לא.

אבא: רוצה לשמוע על זאב שאכל סבתא?

ילד: לא.

אבא: רוצה לשמוע על זקנה שרצתה לבשל ילדים?

ילד: לא. מה, אין לך סיפור אחד נורמלי?

אבא: אולי סיפור על מלך שהולך ערום?

ילד: לא משנה, עזוב, לילה טוב.

[מוזיקת רקע מסתיימת]

בשנת 1812 הוציאו לאור האחים גרים את הספר "מעשיות הילדים והבית", כלומר מעשיות שמספרים בחיק המשפחה, סיפורים שמועברים מדור לדור, מהורים לילדיהם. בספר אוגדו 86 סיפורי עם גרמניים.

האחים המשיכו לאסוף סיפורים ובתוך זמן קצר פרסמו עוד שלושה ספרים. מכירים את "כיפה אדומה", "היפהפייה הנרדמת", "סינדרלה", "שלגייה ושבעת הגמדים"? אלו רק חלק מכ-200 מעשיות שפורסמו על ידי האחים גרים.

הספרים שלהם נודעו בפשטות בשם "מעשיות האחים גרים", והם זכו להצלחה אדירה דווקא בקרב הקהל המבוגר.

מה? למה שמבוגרים ירצו לקרוא על "כיפה אדומה" או "סינדרלה"?

מתברר שהאחים גרים לא כיוונו את אוסף המעשיות שלהם לילדים, אלא דווקא למשכילים גרמנים כמותם, שהתעניינו באגדות ובסיפורי עם, ורצו להתחבר לשורשי התרבות הגרמנית. היו בהם סיפורים מפחידים מאוד, עם מכשפות, שדים וחיות רעות, והם בכלל לא מתאימים לילדים.

[מוזיקת רקע]

מספר סיפורים: שלום, ילדים. היום אספר לכם על מכשפה… לא, על זאב… [צרחות אימה] על מפלצת… לא, על שלושה דובים מפחידים… [צרחות אימה] ילדים, לאן אתם בורחים? אלו רק אגדות. ילדים, חיזרו, ילדים…

[מוזיקת רקע מסתיימת]

כיצד ליקטו האחים גרים את הסיפורים שפרסמו? הם העידו כי פשוט שוטטו לאורכה ולרוחבה של גרמניה בחיפוש אחר אנשים שיספרו להם אגדות עם ששמעו מהוריהם. "השתדלנו להביא את המעשיות בנאמנות רבה ככל האפשר למקור", כתבו בהקדמה לספרם.

אלא שחוקרי ספרות גילו ש… זה לא מדויק. האחים גרים העדיפו לשהות באוניברסיטה במקום לנדוד מכפר לכפר, בחיפוש אחר איכרים שיספרו להם סיפורים.

אם כך, מנין באמת אספו את הסיפורים?

רבים מהסיפורים, סיפרו להם ידידים צעירים ומשכילים. אגדות אחרות הם קראו בצרפתית ובשפות אחרות. כלומר, הם היו של עמים אחרים, והם שיכתבו אותם, כלומר כתבו אותם קצת אחרת, כדי להתאים אותם לקהל הגרמני ולתרבות הגרמנית. הם גם הזמינו מספרי סיפורים שונים לביתם, ורשמו את הסיפורים שסיפרו להם.

למשל, "היפהפייה הנרדמת" הוא סיפור עם צרפתי שמשורר איטלקי אימץ ליצירתו, ולאחר מכן הסיפור עשה את דרכו לגרסה של האחים גרים. הסיפור המקורי שונה מאוד מהגרסה שאתם מכירים.

[מוזיקת רקע]

לפי הגרסה המקורית, הנסיכה באמת נרדמת, אבל בזמן שהיא ישנה, היא נכנסת להריון ויולדת תאומים. בחלק השני של הסיפור, אישה רעה מצווה על הטבח לבשל את הילדים, אבל הוא מחביא אותם, וכך מציל אותם. בסוף, האישה הרעה מתה. סיפור קצת מוזר ואפילו אלים.

אתם בוודאי מכירים את הסיפור על "סינדרלה". נערה מתוקה וענייה שהתייתמה מאימה, אביה נושא אישה שהופכת לאם חורגת של הנערה, ומתגלה כמרשעת אמיתית המעבידה את סינדרלה בפרך. פיה טובה מבטיחה להציל את המצב, בתנאי שסינדרלה תעזוב את הנשף כמו ילדה טובה, לפני חצות.

באירופה אפשר למצוא לסיפור הזה יותר מחמש מאות גרסאות שונות זו מזו. ברובן לסינדרלה יש נעליים מפרווה, אבל בגרסה הצרפתית הנעליים של סינדרלה עשויות זכוכית. בסיפור של האחים גרים היא נועלת נעלי זהב, אך דווקא הגרסה הצרפתית עם נעלי הזכוכית היא זו שאנחנו מכירים.

[מוזיקת רקע מסתיימת]

כ-20 שנה לאחר צאת המהדורה הראשונה של ספר האגדות שלהם האחים גרים הדפיסו מהדורה חדשה, במיוחד לילדים. במהדורה לילדים הכניסו רק את הסיפורים המתאימים ביותר. הם עידנו קצת את התיאורים וגם הוסיפו איורים. כך הפך ספרם לאוסף של סיפורי ילדים שהתפרסם בכל העולם.

שמם של האחים גם הוא התפרסם בכל העולם, והאוניברסיטה שבה למדו העניקה לשניים את התואר "דוקטור של כבוד".

והיה עוד מישהו שאסף אגדות עם.

[מוזיקת רקע]

ממש באותה תקופה שבה פעלו האחים גרים, חי בדנמרק הנס כריסטיאן אנדרסן.

בניגוד לאחים גרים, הנס נולד למשפחה קשת יום והיה ילד יחיד. הוריו היו צריכים לעבוד קשה כדי לפרנס את המשפחה, והוא עצמו נשאר הרבה פעמים לבד בבית. כדי לשעשע את עצמו, הוא לקח פיסות בד וחפצים אחרים ובנה מהם תיאטרון בובות קטן, שבו היה מעלה הצגות על פי סיפורים שסיפרו לו הוריו. אביו נהג לקרוא לפניו את סיפורי המעשיות "אלף לילה ולילה".

לפני כ-200 שנה לא היו חוקים שהגבילו את עבודת הילדים. כשאביו הלך לעולמו, הנס הקטן, רק בן 11, נאלץ לצאת לעבוד כדי לסייע לאמו בפרנסת המשפחה. הוא התקבל להיות שוליה של חייט, כלומר עוזר לחייט, ואחר כך גם היה פועל בבית חרושת. במשך כל אותו הזמן הוא חלם על עבודה אחרת, שבה יוכל להופיע על במה לפני קהל.

חלומו התגשם בגיל 14, כשנסע לבדו לעיר קופנהגן, בירת דנמרק. הוא ביקש להתקבל למקהלה של התיאטרון הלאומי. שם, ובזכות קולו הצעיר והצלול, התקבל לשורותיה כזמר. אלא שזמן קצר אחר כך, [קול מתחלף] הקול שלו התחלף ונעשה [קול נמוך] נמוך יותר, כפי שקורה לכל הנערים בגילים הללו, והוא נאלץ לעזוב את המקהלה. הנס כריסטיאן אנדרסן ראה בזה הזדמנות נהדרת לחזור לבית הספר, להשלים את לימודיו.

[מוזיקת רקע מסתיימת]

הילדים האחרים בוודאי חשבו שזה מוזר שהוא נמצא איתם בכיתה של ילדים שהיו קטנים ממנו בכמה שנים. אבל לו, לא היה אכפת. הוא הצטיין בבית הספר, ואחר כך אפילו הוענקה לו מלגה ללימודים באוניברסיטה.

בסיום לימודיו החל לכתוב ולפרסם שירים, סיפורים ומחזות שזכו להצלחה. הוא גם טייל ברחבי אירופה וזכה לפגוש סופרים מפורסמים אחרים.

כשהיה בן שלושים, פרסם הנס כריסטיאן אנדרסן ספר המתאר את קורות חייו. בספר הזה הוא תיאר את הבלתי אפשרי - כיצד הפך מנער חסר השכלה וחסר תמיכה כלכלית לסופר מוערך.

ממש באותה שנה התנסה גם בכתיבה לילדים. הוא פרסם ספרון דק ובו ארבע מעשיות לילדים. הוא שלח את הספרון הזה לאחד מחבריו, שכתב לו: "ספריך למבוגרים יביאו לך פרסום, אבל הסיפורים לילדים יעשו אותך בן אלמוות". זאת אומרת, שלעולם לא ישכחו אותך, שתזכה בתהילת עולם.

וכך אכן קרה. בימי חייו היה הנס לסופר מוכר בדנמרק, אך עם השנים הפך לאחד מסופרי הילדים המפורסמים ביותר בעולם. בדנמרק תוכלו לראות פסלים שלו ורחובות הקרויים על שמו, ויש גם מוזיאון על שמו ואפילו שימרו את הבית שגר בו. אם תסעו לשנחאי שבסין, תוכלו לבקר בלונה פארק ענק המבוסס על אגדותיו של אנדרסן.

אתם בוודאי מכירים כמה מכ-170 המעשיות שאנדרסן כתב.

[מוזיקת רקע]

למשל, "אצבעונית", "הנסיכה על העדשה", "בת הים הקטנה", "בגדי המלך החדשים", "הברווזון המכוער" והסיפור האהוב עליי, "חייל הבדיל". אם אתם לא מכירים אותו, תכף אספר לכם את סיפורו של "חייל הבדיל".

אנדרסן כתב את הסיפורים הללו במיוחד לילדים, ולכן הוא נחשב לאבי אגדות הילדים של ימינו.

בילדותו היה הנס קצת אחר מהילדים האחרים. היה לו קול גבוה ואף גדול, וילדים נהגו לצחוק עליו. יש שמשערים שכמה וכמה מהסיפורים שכתב, למשל "הברווזון המכוער", הם סיפורים אוטוביוגרפיים, כלומר, סיפורים שהוא כתב על עצמו.

[מוזיקת רקע מסתיימת]

אנדרסן הכיר יהודים רבים שהתגוררו בקופנהגן, והוא אפילו כתב סיפור שכותרתו: "הילדה היהודייה".

[מוזיקת רקע]

בסיפור, שרה, ילדה יהודייה, מבטיחה לאמה, שהייתה על ערש דווי, או לקראת מוות, כי היא לא תתנצר, היא לא תעזוב את דתה ותהפוך לנוצרייה.

הילדה נאלצת לעבוד אצל משפחה נוצרית, והיא מסרבת שוב ושוב להתנצר, ולבסוף מתה ונקברת מחוץ לבית הקברות הנוצרי. אך השמש שולחת את קרניה גם אל קברי הנוצרים וגם אל קברה של שרה היהודייה.

הסיפור נכתב בתקופה שבה רבים ראו יהודים באור אנטישמי, אנטי-יהודי, ואולי אנדרסן ניסה לצייר תמונה אחרת במקצת, של דמות אנושית הנקלעת למצב חיים לא פשוט. הוא ניסה לומר כי היהודים הם גם בני אדם, כמו שאר האנשים.

[מוזיקת רקע מסתיימת]

בשנות חייו האחרונות היה אנדרסן חולה ושהה בבית ידידו מוריץ מלכיאור, שהיה חבר פרלמנט דני-יהודי. את יומנו הקדיש אנדרסן לדורותיאה מלכיאור, אשתו של מוריץ. הרב מיכאל מלכיאור, שהיה שר וחבר כנסת בסוף שנות ה-90, הוא צאצא של אותה משפחה.

אתם יודעים? גם אני צאצא למשפחה מפורסמת.

[מוזיקת רקע]

לא ידעתם את זה, נכון? אז אני לא רק צאצא למשפחה מפורסמת אחת, אני צאצא לשתי משפחות מפורסמות. מצד אבא שלי, אני אחיין של סבא של סבתא של "הברווזון המכוער" [געגוע ברווז]. מצד אמא שלי אני בן דוד של האחיין של סבא רבא של רגזני הגמד, מ"שלגיה ושבעת הגמדים".

אני מפורסם ממש!

היי, למה אתם צוחקים? [ברוגז] לא לצחוק! לא לצחוק! אני קרוב משפחה של רגזני! תפסיקו לצחוק! תפסיקו מיד לצחוק! אני… אני קרוב משפחה של רגזני! תפסיקו לצחוק!

[מוזיקת רקע מסתיימת]

יעקב, וילהלם והנס בוודאי היו מופתעים מכך שילדים דוברי עברית במאה ה-21 מכירים את הסיפורים שהעלו על הכתב לפני יותר מ-200 שנה.

איך זה קרה?

עם התחדשותה של הספרות העברית בראשית המאה ה-20, עלה גם הצורך בספרות ילדים בעברית. המשורר והסופר המפורסם חיים נחמן ביאליק תרגם עשר מעשיות שבחר מתוך ספריהם של האחים גרים, הנס כריסטיאן אנדרסן וסופרים נוספים מן העולם הרחב. ביאליק פרסם אותן בספרו "עשר שיחות לילדים".

[מוזיקת רקע]

סופרים עבריים נוספים עשו כמעשה ביאליק. למשל, דוד פרישמן תרגם לעברית רבים מסיפוריו של אנדרסן. אברהם שלונסקי תרגם מעשייה של האחים גרים שבה מופיע השד "רומפלשטילצכן". אתם בוודאי מכירים אותו בזכות השם העברי שהמשורר אברהם שלונסקי נתן לו, "עוץ לי גוץ לי", שזה הרבה יותר טוב משלומפרשטכיצלן… מ… משלומפרשטילצכצצצן… מ… מרומפלשטילכן… מ… "עוץ לי גוץ לי" זה שם מצוין.

מובן שגם הסרטים המצוירים של וולט דיסני תרמו לכך ש"סינדרלה", "שלגייה" ו"בת הים הקטנה" היו לדמויות שכל ילד וילדה מכירים. כיום יש סדרות רבות, סרטים וספרים המספרים את האגדות שליקטו ועידנו האחים גרים ושכתב הנס כריסטיאן אנדרסן.

הם הוכיחו לעולם כי גם ילדים וגם מבוגרים אוהבים אגדות וסיפורי עם פשוטים ומהנים, במיוחד אם גם אפשר ללמוד מהם משהו.

ועכשיו, כמו שהבטחתי, הסיפור על "חייל הבדיל".

בדיל הוא מתכת רכה שניתן לעצב בקלות לצורות שונות.

[מוזיקת רקע קצבית]

היֹֹה היו 25 חיילי בדיל. הם כולם היו אחים שנולדו מאותה כפית בדיל ישנה שהומסה ונוצקה מחדש לחיילים. הם נשאו רובה שנשען על כתפם, הסתכלו ישר ונראו נהדר במדים האדומים והכחולים שלהם.

הדבר הראשון בעולם ששמעו היה "חיילי בדיל!". ילד קטן צעק את זה, ומחא כפיים כשהמכסה הורם מתיבתם ביום הולדתו.

הוא מיד הניח אותם על השולחן. כל החיילים נראו בדיוק אותו דבר, חוץ מאחד. הוא נוצק אחרון, והבדיל לא הספיק, ולכן הייתה לו רק רגל אחת.

על השולחן, יחד עם החיילים, היו הרבה צעצועים נפלאים אחרים.

[מוזיקת רקע שקטה]

הייתה שם טירת קרטון נהדרת עם חלונות. מול הטירה היו עצים מיניאטוריים ומראה קטנה, שהייתה האגם, שאיתו עליה ברבורים נהדרים.

כל זה היה יפה מאוד, אך היפה מכולם הייתה הגיברת הקטנה שעמדה בפתח הטירה. אף על פי שהייתה בובת נייר, היא לבשה שמלה יפה עם צעיף כחול. הגברת הקטנה הושיטה את שתי זרועותיה קדימה, כפי שעושות רקדניות בלט. היא גם הניפה את אחת מרגליה גבוה כל כך, שחייל הבדיל לא יכול היה לראותה. הוא שיער שיש לה רק רגל אחת, כמוהו.

זאת תהיה אשתי, הוא חשב. אבל בעצם היא גרה בטירה, ואני בקופסה עם עוד 24 שותפים לחדר. אני חייב לנסות להכיר אותה, הוא חשב לעצמו.

הוא זחל והתחבא קרוב לטירה, וכך ראה מקרוב את הרקדנית הקטנה, שעמדה על רגל אחת ולא נפלה.

כשהגיע הערב נסגר המכסה של קופסת חיילי הבדיל, וכל דיירי הבית הלכו לישון. עד מהרה החלו הצעצועים לשחק בינם לבין עצמם. הם ביקרו אחד את השני, ערכו קרבות והתמסרו בכדור. חיילי הבדיל לא הצליחו לפתוח את המכסה של הקופסה שלהם.

לבסוף, כולם הלכו לישון. השניים היחידים שנשארו ערים היו חייל הבדיל, שהתחבא, והרקדנית הקטנה. היא הושיטה אליו את זרועותיה, וחייל הבדיל נשאר לעמוד יציב על רגלו האחת, מבלי להוריד את עיניו ממנה.

בשעה שתים עשרה בלילה הופיע שדון, שדון שחור.

[מוזיקת רקע]

"חייל הבדיל", אמר השדון, "שמור את העיניים שלך לעצמך." חייל הבדיל העמיד פנים שלא שמע. "חכה עד מחר," אמר השדון.

הבוקר הגיע, והילדים קמו. חייל הבדיל מצא את עצמו על אדן החלון. הוא לא ידע אם השדון עשה זאת או הילדים. לפתע, משב רוח פתאומי [משב רוח] העיף את חייל הבדיל החוצה.

[מוזיקת רקע דרמטית]

עוזרת הבית והילד הקטן רצו לחפש אותו בחצר, ואף על פי שכמעט דרכו עליו, הם שבו הביתה מבלי לראותו. החייל רק היה צריך לצעוק: "הנה אני", אך הוא חשב שזה לא מכובד לצעוק בזמן שהוא לבש מדים.

עד מהרה החל לרד את גשם זלעפות. [גשם] משנפסק, מצאו את חייל הבדיל שני ילדים שובבים. הם בנו סירת נייר ושמו בתוכה את חייל הבדיל, שהפליג לו. עד מהרה הוא מצא את עצמו בתוך מקום חשוך. הסירה הסתחררה במהירות כה רבה, עד שגרמה לראשו של החייל להסתובב. אבל הוא עמד יציב כתמיד, הרובה שלו על כתפו, ועיניו מביטות קדימה.

לאן אני שט? תהה החייל. זו בטח הנקמה של השדון השחור. אם רק הגברת הקטנה הייתה איתי, חשב החייל לעצמו, לא היה אכפת לי שהיה כאן חשוך כפליים.

מתוך החושך צץ עכברוש, ששאל אותו: "יש לך דרכון?" אך החייל לא עצר והמשיך להפליג.

[מוזיקת רקע - "מעוף הדבורה" מאת רימסקי-קורסקוב]

הזרם התחזק, ועד מהרה החייל הגיע לתעלת מים גדולה. סירתו נכנסה למערבולת והחלה לטבוע. החייל יכול היה לחשוב רק על הרקדנית הקטנה והמדהימה, אותה לא יראה שוב לעולם. באוזניו של החייל התנגן שיר ישן, "להתראות, להתראות, הו לוחם אמיץ".

בדיוק כאשר החייל עמד לטבוע, בלע אותו דג גדול. החייל שכב בבטנו של הדג, הרובה מוצמד לכתפו, והוא שוכב זקוף ודרוך.

פתאום משהו קרה.

[מוזיקת רקע מהירה]

הדג זז מצד לצד, ואז שכב דומם. הדג שנתפס הובא לשוק. שם טבחית קנתה אותו ולקחה אותו כדי לבשל אותו.

לפתע, אור חזק היכה בעיניו של החייל.

[מוזיקת רקע מסתיימת בדרמטיות]

ואז הוא שמע קול קורא: "חייל הבדיל!". הטבחית הרימה את חייל הבדיל ונשאה אותו לקומה העליונה של הבית.

[מוזיקת רקע שקטה]

שם הוא ראה את אותם ילדים ואת אותם צעצועים בטרם נפל מהחלון. כולם התפלאו ורצו לשמוע על המסע המופלא של חייל הבדיל. אבל את חייל הבדיל עניינה רק הרקדנית. היא עמדה באותו מקום, עדיין על אצבעות רגליה, ורגל אחת מונפת באוויר. חייל הבדיל כל כך התרגש לראותה שכמעט וירדו לו דמעות של בדיל. אבל חיילים לעולם אינם בוכים. הוא הסתכל עליה, והיא עליו, ומילה לא נאמרה ביניהם.

[מוזיקת רקע מסתיימת]

פתאום, אחד הילדים תפס את חייל הבדיל בעל הרגל האחת וזרק אותו לאח הבוער. [אש מתפצחת] הוא עשה זאת בלי שום סיבה. אולי השדון השחור אמר לו לעשות את זה.

חייל הבדיל עמד בתוך הלהבות וחש בחום נוראי.

[מוזיקת רקע]

הוא לא ידע אם החום נבע מהלהבות או מאהבתו הבוערת לרקדנית. החייל איבד את הצבעים המרהיבים שלו, אולי מהמסע הקשה שלו, אולי מצער. אף אחד לא יכול היה לומר.

מתוך האש הוא הביט בגברת הקטנה, והיא הביטה בו. הוא חש שהוא נמס, אך בכל זאת המשיך לעמוד זקוף והרובה שלו על כתפו.

לפתע, הדלת נפתחה [פתיחת דלת], ומשב רוח העיף את רקדנית הנייר הקטנה אל האש. היא נצמדה לחייל הבדיל, ושניהם נמסו ונסחפו.

[המוזיקה מתעצמת ואז נפסקת]

למחרת בבוקר, כשעוזרת הבית ניקתה את התנור מאפר, היא מצאה שם משהו קשה.

[מוזיקת רקע שקטה]

היא הרימה וניקתה את הדבר שמצאה, ולפתע נגלה לפניה גוש של בדיל, בצורה של לב.

נכון סיפור יפה?

ואתם?

[מוזיקת סיום]

יש סיפור אחד שאתם אוהבים במיוחד?

אני ממש אשמח אם תספרו לי מהי המעשייה האהובה ביותר עליכם.

אולי של האחים גרים או אנדרסן, או אולי אפילו מעשייה שהמצאתם בעצמכם.

כתבו לנו מייל או ספרו לנו בדף הפייסבוק של התוכנית, "היסטוריה לילדים".

אני ממש אשמח לשמוע מכם.

מחקר, כתיבה ואח של הנסיכה על העדשה - תומר שלוש.

עריכה, קריינות וקרוב משפחה של רגזני - יובל מלחי.

עריכת לשון ועורכת הלשון של האחים גרים - ד"ר סמדר כהן.

מיקס, אפקטים ושכנה של רומפלשטילצכן - רחל רפאלי.

הפקה וחיפוש אחר סינדרלה - רני שחר ואיל שינדלר.

תודה מיוחדת גם לרום אטיק ושיר ויצמן.

אני יובל מלחי. "היסטוריה לילדים".

"היסטוריה לילדים".

ילדים והורים יקרים, אם אתם אוהבים את ההסכת "היסטוריה לילדים", נשמח שתעזרו לנו.

דרגו אותנו בכל חנויות האפליקציות, ברשימת הפודקאסטים של אפל, בספוטיפיי ובכל מקום שאתם יכולים לדרג אותנו.

רוצים לדבר איתנו? כנסו לקבוצת הטלגרם שלנו, "היסטוריה לילדים". רשמו לנו מה חשבתם, העירו לנו הערות, שילחו לנו הצעות לפרקים ותוכלו להתעדכן בפרקים חדשים ובאירועים קרובים.

תודה רבה.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה