היסטוריה לילדים - דגל ישראל

בשנה האחרונה ראינו את דגל ישראל אולי יותר מאי פעם. ברחובות, במרפסות, על רכבים ובעיתונים. הדגל שלנו הוא כחול ולבן, היום וגם מחר... אבל, מה היה בעבר? בואו הדגל וגם פיצקי מחכים לכם.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/05/2024.

קריין: "היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי. דגל ישראל.

יובל: שלום ילדות, שלום ילדים. אני מנחש שבשנה האחרונה ראיתם את דגל ישראל יותר מאי פעם. ברחובות, במרפסות, על רכבים ובעיתונים. כמעט לכל אחד ואחת מאיתנו יש בבית לפחות דגל אחד. קטן, גדול, ענק, עצום. אבל האם ידעתם שלפני שהפך דגל ישראל לדגל שכולנו מכירים, הוא עבר כמה תהפוכות ושינויים? הדגל שלנו הוא כחול ולבן, היום וגם מחר. אבל מה היה בעבר?

[קול תופים ותקיעת חצוצרה]

סמי המנחש: שלום, שלום.

יובל: אה, שלום, מי אתה?

סמי המנחש: אני סמי המנחש.

יובל: סמי המנחש? מה אתה עושה בדיוק?

סמי המנחש: אני מעולה בניחושים. רוצה שאנחש איך נראה דגל ישראל בעבר?

יובל: אה… כן.

סמי המנחש: הוא היה שחור ואדום, עם ציור של דוכיפת, מבקיעה גול.

יובל: מה?

סמי המנחש: לא, הוא היה צהוב וירוק, וציור של כלנית אדומה עושה אפצ'י.

יובל: מה?

סמי המנחש: ניחוש אחרון, הוא היה עגול עם ציור של פלאפל.

יובל: לא, ממש לא.

סמי המנחש: נו, אז אולי תספר כבר איך נראה הדגל? כולם מחכים ומחכים.

יובל: בסדר, רצית לנחש. טוב, הנה הסיפור של הדגל.

סמי המנחש: ישראל, דגל ישראל. כן, אני מנחש מעולה.

יובל: כבר אלפי שנים שדגלים מייצגים קבוצות. למשל, שבטים, עמים ומדינות. דגל הוא למעשה פיסת בד, אבל יש לו משמעות עמוקה. כבר בימי התנ"ך, דגלים היו שם נרדף לקבוצת לוחמים. בשדה הקרב, קשה להעביר פקודות לקבוצה שנמצאת הרחק ממני, אז אני מחליט שדגל ירוק הוא להתקדם, ודגל אדום הוא לסגת. כך אני יכול לתקשר עם מישהו שנמצא הרחק ממני. וכך קבוצות לוחמים השתמשו בדגלים. כשבני ישראל נדדו במדבר, כדי לדעת איפה נמצא כל שבט, עשו שימוש בדגלים. "וחנו בני ישראל איש על מחנהו ואיש על דגלו לצבאתם". הדגל, שנקרא גם נס, סימן גם שהנה, אנחנו חופשיים, ומניפים את הדגלים שלנו, ולא של מישהו אחר.

דמות 1 מהתנ"ך: היי, סליחה, יש לי משלוח מן לשבט יהודה. אתה יודע איפה הוא יושב פה במדבר?

דמות 2 מהתנ"ך: בטח, בטח. קח פה ימינה, עד שתראה דגל אדום בהיר עם איילה. זה שבט נפתלי. תעבור את הגמלים, ותפנה שמאלה בשבט יוסף, זה עם הדגל השחור והציור של השור. ואז תרכב ישר, ישר, ישר, עד שתראה דגל בצבע תכלת עם אריה. זה שבט יהודה. ותגיד להם שנפתלי משבט נפתלי מסר ד"ש, והוא מחכה לקפה.

יובל: דגלים היו בשימוש בשדה הקרב כבר בתקופה הקדומה, כדי להבדיל בין יחידות וצבאות. ספינות השתמשו בדגלים כדי לסמן לספינות אחרות, שהן משנות כיוון, או שהן אינן יכולות לזוז, או שאש פרצה על הסיפון, ואפילו שהכול בסדר. עם השנים, אצילים אימצו דגלים משלהם, ומשקמו מדינות, הן אימצו את המנהג, וכל מדינה יצרה דגל משלה, שאפשר לאזרחים להזדהות עם המדינה. דגל צרפת, למשל, הופיע במהפכה הצרפתית לפני כ-200 שנים, והוא בצבעי כחול, המייצג חירות, לבן, שוויון, ואדום, אחווה בין האנשים. במאה ה-19, המסתיימת בשנת 1900 - יפה, הוקמו מדינות רבות, ודגלים אומצו על ידן. באותן שנים, גם היהודים החלו לחשוב על תנועה לאומית, ואחד הדברים שהיה חסר להם, הוא דגל. כדי לגלות כיצד נוצר דגל ישראל, נצטרך לפרק אותו לכמה חלקים, אבל אל דאגה, בסוף אנחנו נרכיב אותו בחזרה, אני מבטיח. בשנת 1856, הגיע לביקור בארץ ישראל, המשורר היהודי האוסטרי, לודוויג אוגוסט פרנקל. מטרת את ביקורו הייתה להקים בירושלים בית ספר מודרני לילדים יהודים, שבו, בנוסף ללימודי התורה, הם ילמדו מקצועות נוספים. לאחר ביקורו בירושלים, הוא חזר לוינה, שבאוסטריה, ופרסם שיר שנקרא "צבעי ארץ יהודה". ארץ יהודה היא בעצם ארץ היהודים, ארץ ישראל. שירו מסתיים כך:

קריין מקריא שיר: "צבעי הארץ האהובה, הם תכלת ולבן, הם גבולות יהודה, לבן הוא זיו הכהונה, וכחולים זוהרי הרקיע".

יובל: זו הייתה הפעם הראשונה שבה מישהו תיאר את ארץ ישראל בצבעי כחול לבן. כשעומדים בירושלים ומסתכלים מזרחה, לכיוון ים המלח, רואים שמיים כחולים וחול לבן, צבע אדמת המדבר. לודוויג האמין שהצבעים הללו מלווים את היהודים הרבה שנים, וגם הם צבעיה של ארץ ישראל. במסורת היהודית, הטלית שאותה עטו יהודים הייתה לבנה. והחוטים בקצה, או הפתילים, היו בצבע תכלת, גוון של כחול, מקור המצווה, בפסוק מהתנ"ך, "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת". מכאן שצבעי ארץ ישראל, צבעים שמסמלים את העם היהודי, היו תכלת ולבן. בשנת 1884 נערכה מסיבה למשה מונטיפיורי, ובה הוצגו הצבעים הלאומיים, תכלת ולבן בפני העם. אז כעת יש לנו צבעים, אבל למה מגן דוד?

הביטוי מגן דוד מגיע מהתלמוד הבבלי, ומהמשפט "ברוך אתה אדוני מגן דוד". לפי האגדה, על המגנים של צבא דוד המלך, הופיע סימן מגן הדוד. אך הפעם זוהי באמת רק אגדה, אנחנו לא באמת יודעים אם זה נכון. הסימן מגן דוד הוא סימן גיאומטרי. מניחים שני משולשים, אחד על השני, והם יוצרים צורה מרתקת. הסימן הופיע במזרח הרחוק, לפני אלפי שנים. הוא הופיע גם על מטבעות בתקופת בר כוכבא, וגם באזור הגליל ניתן למצוא בתי כנסת וכנסיות עתיקות, שבהן עיטורי מגן דוד. באסלאם הייתה אגדה על חותם שלמה, או כמו שקוראים לו בערבית ח'אתם סלימאן. לפי האגדה, הייתה לו טבעת עם כוחות מיוחדים, שעזרה לו לשלוט בחיות ובציפורים. על הטבעת הזו הוטמע כוכב בעל ששת הקודקודים, סימן מגן הדוד. הכוכב, סימל ברכה, ועיטר מסגדים וחפצים רבים באיראן, בסוריה, במרוקו, ובמקומות אחרים ברחבי העולם, וברחבי העולם המוסלמי.

לפני יותר מאלף שנה נכתב התנ"ך בקהיר, ובאחד העמודים מופיע סמל המגן דוד, ובתוכו ברכה. כמה מאות שנים מאוחר יותר באירופה, בשנת 1354, הקיסר של העיר פראג יצא בהצהרה ליהודי העיר. "יהודים יקרים, החלטתי ברוב טובי הגדול והקיסרי, להעניק לכם אישור ליצור לעצמכם דגל רשמי משלכם. אך שימו לב, באחריותכם, להחליט על הצבע, על הצורה ועל העיצוב". היהודים חשבו וחשבו, חשבו וחשבו, והחליטו.

סמי המנחש: רגע, לא להגיד.

יובל: אוי לא, סמי המנחש.

סמי המנחש: כן, זה סמי המנחש, ואני אנחש את התשובה.

יובל: אוקיי, סמי.

סמי המנחש: התשובה היא עיגול, ובתוכו ריבוע ובתוכו משולש.

יובל: לא, ממש לא.

סמי המנחש: אה, אז היהודים בחרו סימן של ספר תורה מגולגל.

יובל: לא ממש.

סמי המנחש: אולי צורה של רימון, לימון, אולי ארמון, אולי מנורה או חנוכיה, מצה ומרור, אולי צבע לבן או שחור, אולי חרב של בר כוכבא, אולי לב שמסמל אהבה, אולי חילזון?

יובל: חילזון? למה שהיהודים יבחרו חילזון?

סמי המנחש: לא יודע, פשוט נגמרו לי הרעיונות.

יובל: אז תשמע, סמי, היהודים בחרו ליצור דגל אדום, ועליו משולש עם שישה קודקודים. מגן דוד, זו הייתה הפעם הראשונה שהצורה הייתה לסמל עבור היהודים. משם הוא כבר החל להתפשט ברחבי העולם, מגן הדוד של היהודים. אם כך יש לנו צבעים, יש לנו מגן דוד, אבל איך שניהם התגלגלו אל הדגל? למרות שמגן דוד הוא עם קודקודים, קשה לו להתגלגל, אבל ילדים וילדות תתלבשו חגיגי, כי אנחנו מריצים קדימה אל חגיגות שלוש שנים למושבה ראשון לציון.

בשנת 1885, ישראל בלקינד, ממייסדי הארגון היהודי ציוני ביל"ו, בית יעקב לכו ונלכה, הציע לציין את שלוש השנים להיווסדה של ראשון לציון בחגיגה גדולה. כל המושבה התארגנה, והחגיגות החלו. אנשי ונשות המושבה רקדו, שרו, שתו וסיפרו לילדים ולילדות את היסטוריית המושבה. ואז פנה ישראל לפאני מאירוביץ', אחת מנשות המושבה, כשרעיון מיוחד בראשו.

ישראל: פאני, בואי ניצור דגל, מה דעתך?

פאני: רעיון מעולה ישראל'ך, ממה ניצור אותו?

ישראל: שאלה טובה, בהחלט שאלה טובה, אני יודע, ניצור אותו על בסיס הטלית, בגד שמתעטפים בו בזמן התפילה.

פאני: אז קדימה, כדאי שנזדרז בטרם תסתיים החגיגה.

יובל: פאני וישראל החלו ליצור את הדגל יחדיו. ישראל תיאר את הרגע המיוחד הזה במכתב שכתב לחברו.

ישראל: אני ופאני מאירוביץ' היינו טרודים בינתיים בעשיית דגל. וזו דמות הדגל אשר עשינו. יריעת אריג לבנה, שתיים שתיים רצועות של תכלת משני קצוותיה, דוגמת הטלית שלנו, ומגן דוד של תכלת באמצע.

יובל: בדגל שיצרו השניים היו שני פסים בצבע תכלת למטה ולמעלה, במקום הפס היחיד שאנו מכירים היום. פאני וישראל קשרו את הדגל למוט, ונתנו אותו ליהושע אוסוביצקי, נציג הברון רוטשילד במושבה. אוסוביצקי רכב על אתון, וכל הילדים במושבה ליוו אותו, ושרו בקול גדול ושמח. בלילה הם תלו את הדגל בלב כיכר המושבה. זו הייתה הפעם הראשונה בה התנופף דגל ישראל בישראל. הפעם ההיסטורית שבה התנופף הדגל בשנית, היא כעבור שש שנים, בחגיגה שהתקיימה על יד ראשון לציון, במקום שנקרא ואדי אל חנין, כיום נס ציונה. תושבי המקום הדליקו מדורה גדולה, וחגגו את הקמת העיר, חנוכת בית חדש, ואפילו ברית מילה. חגיגה משולשת. רצינית. בין החוגגים היה גם מיכאל הלפרין, איש מיוחד במינו, ציוני ברמ"ח איבריו, שהקים גדוד עברי בשם מחנה יהודה. ההמנון שלו הלך כך. "סעו ציונה נס ודגל, דגל מחנה יהודה".

[קטע מהשיר "שאו ציונה נס ודגל"]

"שְׂאוּ צִיּוֹנָה נֵס וָדֶגֶל

דֶּגֶל מַחֲנֵה יְהוּדָה

מִי בָּרֶכֶב מִי בָּרֶגֶל

נֵעָשׂ נָא לַאֲגֻדָּה…"

יובל: בזמן החגיגות, כשכולם יושבים לאורה של המדורה, פרץ מיכאל שהוא רוכב על סוס ובידו חרב. הוא נעצר קרוב למדורה, קפץ מעליה עם הסוס וצעק "אם אשכחך ירושלים, תשכח ימיני". הקהל כולו היה מהופנט. ואז מיכאל שלף מוט ועליו דגל. במרכז הדגל מגן דוד. בצדדיו שני פסים כחולים, ועליהם רקומות בזהב המילים "נס ציונה". "יחי הדגל העברי", הוא קרא בקול, והקהל השיב לו, "יחי, יחי, יחי". בזכות הרגע המיוחד הזה, אנשי המושבה החליטו לקרוא לואדי אל חנין, ולקרקעות הצמודים "נס ציונה".

פיצקי: רגע, רגע, יובל.

יובל: או, שלום פיצקי.

פיצקי: התבלבלת לגמרי. מי זאת "ציונה"?

יובל: אה, ציונה היא ציון. פעם נהגו להגיד "אני נוסע תל אביבה" או "הולך ציונה". הכוונה היא הכיוון. כיוון תל אביב או כיוון ציון.

פיצקי: אבל מה קשור נס קפה?

יובל: מה?

פיצקי: נס קפה. אמא שלי שותה נס קפה, נו, ואתה אמרת נס ציונה.

יובל: לא, לא. בעברית, דגל הוא גם נס.

פיצקי: מה, אז אני יכול להגיד שאמא שלי שותה דגל קפה?

יובל: לא, לא. מה זאת אומרת?

פיצקי: ממתי נס הוא גם דגל?

יובל: בעבר הרחוק, "נס" היה מקל גבוה, עליו שמו דגל. אבל עם השנים, הוא הפך למילה נרדפת לדגל. ובספר ירמיהו נכתב, "סעו נס ציונה". דגל ונס. אם כך, הן מילים נרדפות. אבל אנחנו מעדיפים לקרוא למעשה על-טבעי, "נס" ולבד על מקל, "דגל".

פיצקי: אז אפשר להגיד שזה "נס" שיש לנו דגל?

יובל: אה… אפשר להגיד, פיצקי. אפשר להגיד.

יובל: לאחר שהלפרין הניף את הדגל בצבעי תכלת ולבן, הוא החל להתפשט ברחבי המושבות הצעירות. אבל כעבור חמש שנים, פרסם בנימין זאב הרצל את ספרו "מדינת היהודים". ובו כתב שהיהודים יקימו את המדינה דרך עבודה. ולכן כדאי שדגל המדינה יהיה לבן, עם שבעה כוכבי זהב. הצבע הלבן סימל בעיניו את תחילת החיים החדשים במדינה, וכוכבי הזהב, שבע שעות עבודה ביום. בהמשך, הרצל גם הוסיף אריה באמצע מגן הדוד. האריה מסמל בתרבות היהודית מלכות, אומץ וגבורה. יהודים נהגו להשתמש בדמות האריה במשך שנים רבות. והוא גם היה סמלו של שבט יהודה. עליו נאמר "גור אריה יהודה". אתם בטח מכירים את השיר.

[קטע מהשיר "אל תירא ישראל"]

"אל תירא ישראל, אל תירא

כי גור אריה הלא אתה

ואריה אם ישאג - מי לא ירא

מי לא יירא."

יובל: הבעיה היא שעוד רגע מתחיל הקונגרס הציוני הראשון, ועדיין אין דגל רשמי. עוזרו האישי והקרוב של הרצל, דוד וולפסון, שקד גם הוא על רעיון הדגל, וכך הוא כתב ביומנו.

דוד: "הבריק רעיון במוחי, הרי יש לנו דגל לבן-כחול, הטלית אשר בה נתעטף בתפילתנו. טלית זו היא סמלנו. נוציא את הטלית מנרתיקה, ונגולל אותה לעיני ישראל ולעיני כל העמים".

יובל: כנראה שדוד כבר שמע והכיר את הדגל שהתנופף בראשון לציון ובנס ציונה, ומשם לקח את הרעיון לדגל כחול-לבן. כולם הסכימו עם הרעיון של דוד, ובקונגרס הציוני הראשון התנופף דגל כחול-לבן עם מגן דוד במרכזו. בקונגרסים הבאים, הניפו גם את הדגל של הרצל וגם את הדגל של וולפסון. עם הזמן, הדגל של וולפסון ואותו הדגל של הלפרין בנס ציונה ואותו הדגל בראשון לציון הפך נפוץ יותר והפך לדגל הרשמי של התנועה הציונית. הוא התנוסס בכל קונגרס ציוני ובאירועים היסטוריים, ממרד גטו ורשה, בו נופפו היהודים בדגל הציוני לעיני הגרמנים ההמומים, בכנסים של יהודים ששרדו את השואה, ועל ידי עולים חדשים שהפליגו לארץ ישראל ותלו את הדגל על תורן הספינה. כולם חשבו שזהו, יש לנו דגל, אבל לא כך היה הדבר.

[להקה שרה קטע מהשיר "קוממיות"]

"דֶּגֶל לָנוּ שֶׁנָּשָׂאנוּ

בְּטָמוּן וּבִמְקֻפָּל

אַךְ כֻּלָּנוּ זֹאת יָדַעְנוּ:

יוֹם יָבוֹא יוּנַף אֶל-עָל!

לֹא קִוִּינוּ כִּי זֶה פִּינוּ

הוּא יִהְיֶה הַמְּבַשֵּׂר,

אַךְ זָכִינוּ וְהָיִינוּ

דּוֹר כּוֹבֵשׁ וּמְשַׁחְרֵר"

[הקלטה] דוד בן גוריון: "אנו מכריזים בזאת על הקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, היא מדינת ישראל".

יובל: כשדוד בן גוריון אמר את המילים ההיסטוריות והמרגשות הללו בהכרזת העצמאות, יהודים בישראל ויהודים ציוניים ברחבי העולם חגגו ורקדו מאושר ברחובות. כל היהודים הניפו בגאווה את דגל התנועה הציונית. מדינת ישראל חששה שיהודים בחוץ לארץ לא ירצו להניף את הדגל במדינות שבהן התגוררו. הדבר אולי יהיה בעייתי, אתה גר במדינה אחת ומניף דגל של מדינה אחרת. לכן, מדינת ישראל החליטה ליצור דגל חדש. אולי עם מגן דוד, ואולי עם שבעת הכוכבים של הרצל. כחודש לאחר הכרזת העצמאות, ממשלת ישראל הזמנית יצאה במכרז מיוחד.

נציג ממשלת ישראל: "ממשלת ישראל מבקשת הצעות לדגל המדינה. שימו לב, על הדגל להיות בצבעי תכלת ולבן. ובמרכזו מגן דוד או שבעה כוכבים. את ההצעות יש לשלוח במעטפה סגורה. תודה, ממשלת ישראל הזמנית."

יובל: אנשים, נשים, ילדים וילדות מכל רחבי הארץ החלו להגיש הצעות לדגל. אפילו חיילים שלחמו בחזית מלחמת העצמאות, שלחו מכתבים ובהם איורים עם רעיונות ייחודיים. דגלים עם אריות, דגלים עם כוכבים צהובים, ואפילו דגל עם פרצופו של בנימין זאב הרצל במרכז מגן הדוד.

פיצקי: גם סבתא שלי הגישה הצעה.

יובל: אה, שלום פיצקי, מה, באמת?

פיצקי: כן, הצעה מדהימה.

יובל: נו, איזה דגל היא הציעה?

פיצקי: משהו מהמם, ממש שובה לב, מטריף. הצעה מלהיבה. ממש מעוררת התפעלות, מעיפה, מפילה, מופלאה. מפליאה, מקסימה, מרשימה, משגעת. ספקטקולרית. עוצרת נשימה, פנומנלית. ממש הצעה קסומה.

יובל: נו, מה היא הציעה?

פיצקי: דגל עם חומות ירושלים. באמצע, מגן דוד. למטה, ציור של הרצל. למעלה, אריה שואג. בצד, ציור של ים. בצד השני, הר חרמון, הרי יהודה, עמק יזרעאל. ולב בצורת פלאפל.

יובל: מה?

פיצקי: כן, כן, זה לא התקבל.

יובל: פיצקי, זה מורכב. אתה יודע כמה זמן היה לוקח לצייר כזה דגל?

פיצקי: נכון, באמת נכון. נו, אז היו עוד הצעות?

יובל: האמת שכן. המעצב ואיש הפרסום, אוטה וליש, מי שהיה אחראי לעיצוב המקום שבו הוכרזה מדינת ישראל, וגם לעיצוב מגילת העצמאות, שלח גם הוא מספר הצעות לעיצוב הדגל. בין הצעותיו, היה דגל עם שני פסים כחולים עבים, וביניהם, על רקע לבן, שבעה כוכבים זהובים, המזכירים מגני דוד בעיצוב שלהם. עיצוב נוסף, היה דגל בדיוק כמו שהוא נראה היום, אך עם מגן דוד צהוב, דמוי הטלאי שלבשו היהודים בזמן השואה. הוועדה שקלה לבחור באחד מעיצוביו, אך יהודי העולם כבר זיהו את הדגל של התנועה הציונית עם מדינת ישראל, ומדינות רבות כבר החלו לעשות שימוש בדגל כדי לזהות בו את מדינת ישראל. רבים הפצירו בממשלה, שפשוט תמשיך להשתמש בדגל המוכר ואהוב, דגל לבן, עם שני פסים כחולים, ומגן דוד במרכזו. באוקטובר של שנת 1948, קבעה מדינת ישראל שהוא יהיה דגלה הרשמי של המדינה. הדגל המוכר ואהוב.

[קטע מהשיר "דגל ישראל"]

"יוֹם זֶה יִשְׂרָאֵל נִצַּח,

לוֹ נָשִׁיר מִזְמוֹר!

זֶה הַיּוֹם נָגִיל, נִשְׂמַח –

בַּד לָבָן נִגְזֹר.

כָּכָה, כָּכָה, כָּכָה כָּךְ,

בַּד לָבָן נִגְזֹר –

דֶּגֶל הוּא לִדְרוֹר!"

יובל: כעבור כמה חודשים, כשבארץ עדיין מתחוללת מלחמת העצמאות, התרחש אירוע מרגש. חיילי חטיבת הנגב הצליחו לכבוש את עיר החוף אום רשרש, לימים אילת. הם רצו להניף את דגל ישראל, אבל לא מצאו כזה. המזכירה של החטיבה, פועה אראל, לקחה סדין לבן, וציירה עליו בדיו את דגל ישראל. החיילים לקחו את הדגל המאולתר, ותלו אותו בגאווה. האירוע הזה, ידוע בשם "דגל הדיו". תמונת החיילים והדגל נחשבת עד היום בתור אחד מסמלי מלחמת העצמאות. כשהסתיימה מלחמת העצמאות, הדגל קיבל מעמד חוקי, בחוק הדגל והסמל. מאז ועד היום, הדגל עם הכוכב, בעל ששת הקודקודים, או המגן דוד, מככב בכל מקום.

בשנת 2007, נוצרייה פיליפינית, אוהדת מדינת ישראל, יצרה דגל ישראל ענק, מתחת למצדה. הדגל היה באורך של 600 מטרים, וברוחב של כמאה מטרים, ומשקלו כחמישה טון. בספטמבר 2023, תלמידי תיכון בבאר שבע, שברו את שיא גינס, שהדפיסו את דגל ישראל הגדול ביותר בעולם. כן, כן, הדפיסו. התלמידים הדפיסו במדפסות תלת מימד, יותר מאלף חלקים, בצבעי כחול לבן, והרכיבו בהם דגל ישראל, אשר גודלו שלושה וחצי מטרים, על חמישה מטרים. זה כמו רוחב של שני סולמות, על אורך של ג'ירפה. זה באמת דגל ענק. יש שיגידו, שדגל הוא רק חתיכת בד עם ציור, אבל המשמעות שלו גדולה יותר. הרצל אמר, שיש שיאמרו שדגל הוא מוט עם בד תלוי עליו, אבל למעשה הוא הרבה יותר מזה. הוא מסמל משהו. הדגל שלנו מסמל את ההיסטוריה, ואת הדרך שעם ישראל עשה, מאז שנפוץ לגולה, ועד שחזר הביתה. הוא מסמל את העם היהודי, שהתקבץ ממקומות רבים, להקים מדינה לתפארת. הוא מייצג את האתמול, את היום ואת מחר. אולי שמעתם לאחרונה את האמירה הנודעת, "נקרא אל הדגל". פעם האמירה הזאת, ייצגה חיילים וחיילות, שמתייצבים לשירות המדינה. אם תשאלו אותי, היום האמרה הזאת כוללת בתוכה, את כולנו.

הדגל: פסססט היי, יובל.

יובל: מה? מי זה קורא לי?

הדגל: אני, הדגל, דגל ישראל.

יובל: מה? אתה מדבר? זה ממש נס!

הדגל: נס? אל תהיה כל כך רשמי. אתה יכול לקרוא לי דגל.

יובל: דגל, זה ממש כבוד לדבר איתך, אבל אתה תמיד מדבר ככה בשקט?

הדגל: כן, אני לא צריך לצעוק. אתם שומעים אותי גם בצד השני של העולם. בכל מקרה, שמעתי שאתה מקליט עליי פרק, וחשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה לומר תודה למי שמאזין.

יובל: תודה על מה?

הדגל: אתה יודע? תודה על זה שאתם באים כשאני קורא לכם.

יובל: אה, בטח, בטח, תמיד. אם אתה צריך משהו, רק תקרא.

הדגל: אני אעשה זאת. טוב, להתראות, אני מתנופף מפה.

יובל: לאן?

הדגל: לאן שנושבת הרוח. ימה וקדמה, צפונה ונגבה. כשתראו אותי בפעם הבאה, תזכרו שנוצרתי עבורכם. וכשאתם מתעטפים בי, אני מתרגש מאוד.

יובל: אני מאחל לכולנו שנרים את הדגל לראש התורן. נרים את הראש שלנו, נעמוד זקופים ונתפלל לימים שקטים וטובים ולבשורות טובות. הדגל שלי הוא כחול ולבן. אתמול, היום וגם מחר.

[קטע מהשיר "הדגל שלי"]

"הדגל שלי הוא כחול ולבן

אתמול, היום וגם מחר

הדגל שלי הוא כחול ולבן

כמו הים והמדבר."

[מוזיקה]

מחקר, כתיבה וקפצה עם סוס ‫מעל מדורה - עדי הררי.

עריכה, קריינות ועדיין חושב ‫שכדאי דגל עם פלאפל - יובל מלחי.

עיצוב פסקול, מיקס וגור אריה יהודה - ‫רוני קלדרון.

עריכת לשון ושבעה כוכבים, ‫דינה בר מנחם. ‫הפקה והאנשים ששברו את שיא גינס, ‫[קול שבר] אוי, מה עשיתם? ‫נתנו לנו לשמור עליו. ‫נו, באמת…

תומר מיכלזון, ליהיא צדוק, ורני שחר.

אני יובל מלחי, ‫היסטוריה לילדים וילדות.

‫רגע, לפני שאתם הולכים…

פיצקי: לאן הם הולכים?

יובל: ‫‫לא, התכוונתי שהם מסיימים ‫לשמוע את הפרק.

פיצקי: ‫נו, אז מהר, מהר, תבקש מהם לדרג אותנו ‫בספוטיפיי ובאפל, ‫וגם לכתוב משהו קצר ‫אם הם אהבו את הפודקאסט.

יובל: ‫‫כן, זה בדיוק מה שאני רוצה.

פיצקי: ‫ותגיד להם שיש לנו קבוצת טלגרם ‫בשם "היסטוריה לילדים", ‫ואנחנו מודיעים שם הודעות חשובות.

יובל: ‫פיצקי, תן לי רגע…

פיצקי: ‫כמובן שאתם מוזמנים להאזין ‫לפרקים נוספים של היסטוריה לילדים ‫בכל יישומי ההסכתים, ‫וגם ביישומון של כאן.

יובל: ‫‫אבל עמדתי להגיד את זה.

פיצקי: ‫נתראה בפרק הבא, להתראות.

יובל: ‫‫להתראות!

פיצקי: עשית את זה ממש טוב, ‫ה"להתראות" הזה היה מושלם.

יובל: תודה, ממש תודה, פיצקי.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה