היסטוריה לילדים - גולדה מאיר
- נטלי פרפליצקי
- 23 hours ago
- 11 min read
גולדה מאיר הייתה אישה פורצת דרך שהייתה גם ראש הממשלה של מדינת ישראל. הדרך שלה לפסגה לא הייתה קלה, למעשה היא הייתה קשה. אבל גולדה הצליחה להתגבר על מכשולים וקשיים רבים. זהו סיפורה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/10/2020.
קריין: אתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.
[מוזיקת פתיחה]
קריין: "היסטוריה לילדים", עם יובל מלחי.
גולדה מאיר.
[מוזיקה מתגברת ונשארת ברקע]
שלום ילדים. היום, אני רוצה לספר לכם על אישה פורצת דרך. היא הייתה ראשונה בתפקידים רבים בחייה. [מוזיקת פתיחה מסתיימת] קראו לה גולדה מאיר. והיא הייתה גם ראש הממשלה של מדינת ישראל.
הדרך שלה לפסגה לא הייתה קלה. למעשה, היא הייתה קשה. אבל גולדה הצליחה להתגבר על מכשולים וקשיים רבים. זהו סיפורה.
[מוזיקת רקע]
"לא היה שום דבר מצוי במידה מספקת. לא אוכל, ולא בגדים חמים, ולא חום בבית". כך תיארה גולדה מאיר את ילדותה בעיר קייב, היום עיר הבירה של אוקראינה, בתחילת המאה ה-20, לפני יותר מ-100 שנה. עם שתי אחיותיה והוריה, חוותה חיי עוני, רעב וקור. מדי פעם, התעלפה אחותה הגדולה בבית הספר מחוסר מזון. גולדה נאלצה לחלוק את מעט מזונה עם אחותה הקטנה, וגם היא סבלה מרעב. על כך נוסף פחד נורא מאנטישמיות - שנאת יהודים. היהודים במזרח אירופה סבלו ממתקפות אלימות, שנקראו "פוגרומים". רק בערבי שבת שרתה מעט נחת על בית המשפחה, כשהבית התמלא אורחים, וכולם היו שרים זמירות שבת אל תוך הלילה.
[מוזיקה מסתיימת]
וואי, איך אני, איך אוהב זמירות. [שר ומזייף בהגזמה, ליווי מוזיקלי] "לכה דודי, לקראת כלה, לקראת כלה, בצאת [כך במקור] שבת נקבלה, נקב…" אָה, מסמנים לי פה מהאולפן להפסיק לשיר, בטח נגמר לנו הזמן, אחרת היו נותנים לי לשיר את כל השיר. אני, אני זמר, יש לי קול מדהים.
דובר לא ידוע: קול של תרנגולת.
יובל: מה? מי אמר את זה?
[מוזיקה מסתיימת]
כשהייתה גולדה בת חמש הפליג אביה לארצות הברית, שנקראה בפי היהודים, ביידיש, "גאלדענע מדינֶה" - "מדינת הזהב". הוא קיווה למצוא בה חיים חדשים, לו ולמשפחתו. שלוש שנים לאחר מכן, הצטרפו אליו אשתו ובנותיו, לעיר מילווקי שבוויסקונסין, מדינה בצפון מרכז ארצות הברית.
עוד בטרם החלה שנת הלימודים, למדה גולדה את השפה האנגלית, ובבית הספר הייתה לתלמידה מצטיינת. בשעות הפנאי, עבדה בחנות של הוריה, ולעיתים נשארה שם לבד, והיא רק בת שמונה או תשע.
[פעמון כניסה לחנות]
לקוח: [במבטא אמריקאי] שלום.
גולדה: שלום.
[מוזיקת רקע]
לקוח: אה, שלום, אֶה, אבא ואימא שלך אולי נמצאים פה?
גולדה: לא, אני מנהלת את החנות לגמרי לבד.
לקוח: או, וואו וואו, בת כמה את, ילדה?
גולדה: בת שמונה או תשע.
לקוח: וואו, זה, זה unbelievable, זה לא יאמן, וואו, זה פשוט פליאה.
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
גולדה הצטיינה בלימודים, וגם גילתה אחריות חברתית. היא וחברותיה ארגנו ערב התרמה, שבו שכרו אולם, תלו שלטים ואספו כסף לילדים שלהוריהם לא היה כסף לרכוש ספרי לימוד. עיתון מקומי דיווח על פעולותיה של גולדה, שהייתה רק בת 11.
כשסיימה גולדה ללמוד בחטיבת הביניים, הוריה רצו שהיא תמצא עבודה. אביה אמר לה שאנשים אינם אוהבים בחורות חכמות. אך גולדה בחרה להמשיך בלימודים, ועברה להתגורר עם אחותה הגדולה, שיינה, בעיר דנוור שבמדינת קולורדו, במערב ארצות הברית. [מוזיקת רקע] ביתה של אחותה היה הומה אדם. מדי ערב התרכזו בו מהגרים יהודים ממזרח אירופה, שחלמו על עתיד טוב יותר. הם שוחחו על ארץ ישראל, ועל האפשרות שתקום שם מדינה יהודית. הם שוחחו גם על שלום עולמי, על צדק חברתי, ועל שוויון בין המינים.
משסיימה את לימודיה, חזרה גולדה לבית הוריה. גולדה גילתה שמצבם הכלכלי השתפר, והם עברו לבית גדול יותר. הם אירחו בביתם אורחים רבים, שדיברו על ארץ ישראל, וסיפרו על היישובים החדשים, על החלוצים, על המשוררת רחל, על אהרון דוד גורדון, ועל העיר תל אביב. גולדה הוקסמה מהסיפורים, ובעיקר מהסיפורים על נשים, שהיו גם רעיות, גם אמהות, וגם חברות לנשק.
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
[מקריא] "לא יהיה ניצחון של האור על החושך, כל עוד לא נעמוד על האמת הפשוטה, שבמקום להילחם בחושך, עלינו להגביר את האור."
[מוזיקת רקע]
יובל: סליחה, מי, מי אתה?
א.ד. גורדון: אני אהרון דוד גורדון.
יובל: וואו! שמע, אני, אני מעריץ שלך.
א.ד. גורדון: בשביל זה באתי.
יובל: אה, אבל אני עושה פרק על גולדה.
א.ד. גורדון: אז אני הולך.
יובל: אבל, אבל, תחזור, גורדון.
א.ד. גורדון: [שר] עוד ישוב יפרח ישראל, עוד ישוב יפרח ישראל, עוד ישוב יפרח ישראל, עוד ישוב יפרח ישראל…
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
באחד הימים, הגיע יצחק בן-צבי לבית הוריה של גולדה. לימים, יהיה בן-צבי הנשיא השני של מדינת ישראל. בן-צבי סיפר על ארץ ישראל, ענה על שאלות בסבלנות, ואפילו שר עם המשפחה שירים ביידיש.
[השיר "צ'יריבים צ'יריבום" בביצוע להקת ילדים]
"צ'יריבום, צ'יריבים בום בום בום בום בום בום בום, צ'יריבים, צ'יריבום, צ'יריבים בום בום בום בום. צ'ירי בירי בירי בירי בירי, בירי בירי בירי בירי, בירי בירי בירי בירי בום בו בום…"
[השיר ממשיך ברקע]
למרות החיים הנוחים בארצות הברית, החלה גולדה הצעירה לחלום על עלייה לארץ ישראל. [מוזיקת רקע] היא ידעה שהחיים שם נוחים הרבה פחות.
גולדה עבדה כספרנית בעיר מילווקי ולאחר מכן בשיקגו. יחסיה עם בחור בשם מוריס מאירסון הלכו והתהדקו, עד שהשניים החלו לחשוב על נישואין. אבל לגולדה היה תנאי אחד לנישואין, והוא, שמוריס יסכים לעלות עימה לארץ ישראל. בדומה לרוב היהודים שחיו באמריקה באותה עת, מוריס לא היה שלם עם הרעיון. לעזוב את חיי הנוחות? לשם מה? אבל גולדה התעקשה, ומוריס הסכים. השניים נישאו בחודש דצמבר 1917, והתכוננו לעלות לארץ ישראל.
גולדה עסקה בכל אותה עת בפעילות ציונית. היא נסעה מעיר לעיר, נאמה בפני קהלים שונים, גייסה כספים ואף נבחרה לקונגרס היהודי-אמריקני. ואז בני-הזוג עלו לארץ ישראל.
[מוזיקה מסתיימת]
[מוזיקת רקע]
גולדה: מוריס, אנחנו עולים לארץ ישראל!
מוריס: כן, כן.
גולדה: אתה מאמין? חלום של אלפיים שנה!
מוריס: כן, כן.
גולדה: מוריס, אתה מתלהב כמוני?
מוריס: כן, כן.
גולדה: טוב, זה לא נשמע ככה. א… אני חושבת שאולי אתה… לא, לא כל-כך… מוריס, אתה מתלהב?
מוריס: כן, כן.
גולדה: אני, אני חושבת שנשרט לך התקליט, מוריס. 'כן, כן. כן, כן.' אז אתה תגיד משהו חוץ מ'כן, כן'. מה זה?
[מוזיקה מסתיימת]
בשנת 1921 עלו גולדה ומוריס לארץ ישראל עם אחותה של גולדה, שיינה, וילדיה. הם הפליגו באונייה "פוקהונטס" במשך יותר מחודש, עד שהגיעו למחוז חפצם. בתחילה, לנו במלון ביפו. הם התלוננו בפני בעל המלון כי במיטות יש פשפשים. "מה פתאום?" נעלב בעל המלון. "זה לא פשפשים, אלה רק פרעושים".
[מוזיקת רקע]
לאחר זמן מה, בני-הזוג עברו לשכונת נווה צדק בתל אביב. ולמרות הימים הראשונים הקשים וההתאקלמות למזג האוויר, הייתה גולדה מאושרת. היא סיפרה שבערב השבת הראשון שלה בישראל, היא טיילה בתל אביב וראתה את כל האנשים ממהרים הביתה לסעודת ליל שבת, וזר פרחים בידם. היא הבינה, כי כל האנשים היו האחים והאחיות שלה. והיא לפתע הרגישה בבית. "התמוגגתי מאושר", היא סיפרה.
גולדה ומוריס רצו לעבור לקיבוץ מרחביה שבעמק יזרעאל, בצפון הארץ. אך הקיבוץ סירב לקבלם, כי חשב שגולדה היא אמריקאית מפונקת. גולדה כעסה וביקשה הזדמנות להוכיח את עצמה. הקיבוץ הסכים והתפעל מחריצותה של גולדה, וגולדה ומוריס התקבלו לקיבוץ כחברי קבע. גולדה הפכה לחלוצה אמיתית. היא הקימה לול תרנגולות לתפארת, [עזים פועות] עבדה שעות ארוכות במטבח, ואפילו הצליחה לשנות את התפריט והייתה שותפה לכל עבודות המשק. [תרנגולות מקרקרות] אלא שמוריס לא הסתגל לחיים במרחביה. הוא חלה לעתים קרובות, לא התרגל לעבודה המפרכת בשדות, לא הסכים לשיטת גידול הילדים בקיבוץ, שבה ההורים לא מגדלים את הילדים בעצמם.
בני הזוג החליטו לעבור לירושלים. מוריס היה למנהל חשבונות וגולדה, לקופאית. בביתם שבירושלים הקימו משפחה. נולדו להם בן, מנחם, ובת, שרה. אבל המצב הכלכלי היה בכי רע. שניהם עשו ככל שביכולתם כדי שלא יחסר בבית דבר. למשל, כשלא היה מספיק כסף לקנות מזון, גולדה הייתה מתמקחת עם המוכרים בשוק עוד ועוד, עד שהיו מסכימים לתת לה הנחה. כשלא היה מספיק כסף כדי לשלם על גן הילדים, הציעה גולדה לגננת שהיא תכבס את כל הבגדים, הסינרים והמגבות של הגן. וזה לא כמו היום שיש לנו מכונת כביסה ומייבש. אז הכל נעשה ידנית. זאת הייתה עבודה לא פשוטה. גולדה תיארה את השנים הללו כאומללות ביותר בחייה.
[מוזיקת רקע]
במהלך השנים, הכירה גולדה אנשים רבים והשאירה עליהם רושם רב. בגיל שלושים, נבחרה לראשות מועצת הפועלות בהסתדרות, ארגון שתמך בנשים עובדות, וכיום נקרא "נעמת". גולדה נשלחה לארצות הברית, גייסה כספים רבים וסומנה כמנהיגה ציונית.
גולדה הייתה עסוקה מאוד. ילדיה ראו אותה פחות ופחות, ועד מהרה היא נפרדה מבעלה. היא הקדישה את חייה לפעילות ציבורית, פעילות למען הציבור הרחב. זה לא היה דבר קל עבורה. גולדה אמרה, "בעבודה את חושבת על הילדים שהשארת בבית. בבית את חושבת על העבודה שלא סיימת. מאבק ניטש בתוכך, ביתך נקרע".
גולדה המשיכה להתקדם בתפקידי מפתח בהנהגת הסתדרות העובדים, ואחר-כך בסוכנות היהודית, שהייתה מעין ממשלה של היישוב היהודי בארץ ישראל. במשך עשרים שנה פעלה גולדה רבות למען האדם העובד, ובייחוד, למען האישה העובדת. היא סייעה להכשיר אנשים לתפקידים חדשים ודאגה להפעיל מעונות יום לילדים שאפשרו לנשים לצאת לעבודה. בכל פעולותיה, ראתה לנגד עיניה את היסודות לחברה שוויונית, חברה שבה אנשים יקבלו הזדמנויות שוות בלי קשר למוצאם, מינם, דתם או המעמד החברתי שלהם.
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
[הקלטה] גולדה מאיר: "קופץ יהודי וצועק: 'עם ישראל חי! עם ישראל חי!', וראיתי שלא אכפת לו שום דבר, יחליט ויהי מה, הוא מוכרח להוציא מה שיש לו בלב. אמרתי, 'תודה שנשארתם יהודים'."
יובל: לקראת סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל הפכה גולדה למעין שרת חוץ. [מוזיקת רקע] יצאה לפגישות חשובות ובהן גם פגישות חשאיות עם עבדאללה, מלך ירדן. גולדה חצתה את הגבול מחופשת לאישה ערבייה. היה לה ברור כי אם תיתפס, אולי יהרגו אותה. אך היא חשה שאם יש סיכוי להציל אפילו נפש אחת במדינת ישראל, היא מחויבת לנסוע. גולדה ניסתה לשכנע את המלך הירדני שלא לשלוח את צבאו למלחמה כנגד מדינת ישראל. "מדוע אתם כל-כך ממהרים להכריז על המדינה שלכם?" שאל עבדאללה את גולדה. היא השיבה לו כי "עם שחיכה אלפיים שנה, אי-אפשר לומר עליו שהוא ממהר". על אף שגילה הבנה לדבריה, אמר המלך כי אין לו ברירה אלא להצטרף למדינות הערביות השכנות במלחמתן. על כך השיבה גולדה ש"תהיה מלחמה ואנו ננצח בה. אבל אולי נוכל להיפגש שוב אחרי המלחמה ואחרי שתהיה מדינה יהודית".
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
ב-14 במאי 1948, ה' באייר תש"ח, הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל.
[מוזיקת רקע שמחה]
גולדה כתבה בזיכרונותיה [מקריא] "מדינת ישראל! עיניי מלאו דמעות וידיי רעדו. עשינו את המעשה. הבאנו לעולם את המדינה היהודית… עוד בן גוריון קורא ואני חשבתי שוב על ילדיי ועל הילדים שיהיו להם, כמה יהיו חייהם שונים מחיי וכמה יהיו חיי שלי שונים ממה שהיו בעבר."
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
לאחר שסיים דוד בן גוריון את ההכרזה, הוא הזמין את חברי מועצת העם, 37 ממנהיגי היישוב היהודי להתכבד בחתימה על הכרזת העצמאות. בין החותמים היו שתי נשים בלבד, רחל כהן-כגן, וגולדה מאירסון. בזמן שחתמה על הכרזת העצמאות פרצה בבכי וכשנשאלה מדוע, אמרה: "מפני שלבי נשבר כשאני חושבת על כל אלה שהיו צריכים להיות כאן היום, ואינם".
[מוזיקת רקע]
פיצקי: רגע רגע, אמרת גולדה מאירסון לא קוראים לה גולדה מאיר?
יובל: כן, אני תכף…
פיצקי: אבל אמרת גולדה מאירסון, זה, זה לא אותה אישה.
יובל: לא, שנייה, אני… הנה, אני אסביר למה מאירסון ואחר-כך מאיר, תכף אני מסביר.
פיצקי: לא אבל, אבל, אבל מאירסון, אז אז כתוב מאירסון והיא לא מאיר…
יובל: ששש… רגע, עוד רגע אני מגיע לזה.
[מוזיקה מסתיימת]
במהלך המלחמה, מונתה גולדה לצירה הישראלית הראשונה בברית המועצות, ובראש השנה החליטה גולדה להגיע לבית הכנסת הגדול במוסקבה. צירה הייתה מעין דיפלומטית. יומיים לפני החג, הופיע מאמר בעיתון סובייטי שטען כי אין דבר כזה עם יהודי. השלטונות ניסו לשכנע את היהודים שלא להגיע לבית הכנסת. אך לגולדה ציפתה הפתעה. [מוזיקת רקע] כחמישים אלף יהודים חיכו מחוץ לבית הכנסת כדי לקבל את פניה. בין הבאים היו קצינים בצבא האדום, בני נוער ותינוקות בזרועות הוריהם. גולדה כתבה כי "היהודים האמיצים והטובים הללו הגיעו כדי לחגוג את הקמת מדינת ישראל, ואני הייתי בשבילם סמל של המדינה". התמונה של גולדה עם הקהל העצום תופיע בגבו של שטר עשרת אלפים שקלים, ולאחר מכן בשטר עשרה שקלים חדשים.
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
בינואר 1949 נערכו הבחירות [מוזיקת רקע] הראשונות במדינת ישראל, וגולדה נבחרה לחברת כנסת. היא מונתה לשרת העבודה, ושירתה בתפקיד כשבע שנים. במשך עשרים וחמש שנה הייתה גולדה מאיר לשרה היחידה בממשלת ישראל.
[מוזיקת מתגברת ומסתיימת]
בתור שרת העבודה, הייתה גולדה אחראית לרווחת העובד הישראלי. היא דאגה לקדם חוקים - למשל, חוק שעות עבודה ומנוחה שמגביל את מספר שעות העבודה ביום וקובע ימי מנוחה וחופשה לכל עובד; חוק עבודת הנוער שאוסר על העסקת ילדים, כדי שיוכלו להקדיש את מלוא הזמן ללימודים בבית הספר. וחוק עבודת נשים, ששם לו למטרה לבסס את השוויון בין נשים לגברים בתחום העבודה. גולדה גם התגאתה בהקמת המוסד לביטוח לאומי, שנועד לתמוך בנזקקים ובאנשים שמאבדים את מקום עבודתם. ביום בו קם הביטוח הלאומי, קראה גולדה מעל דוכן הכנסת כי בהשראת להט נביאי ישראל, שדאגו לרש ולאלמנה, כך, "מדינת ישראל שקמה לעצמאותה לא תישא בתוכה עוני המבייש את חיי בן-האדם". גולדה הפכה לאישיות נערצת בישראל ובעם היהודי ברחבי העולם.
[מוזיקת רקע]
בשנת 1956 מינה ראש הממשלה, דוד בן גוריון, את גולדה לתפקיד שרת החוץ. מכל מדינות העולם הייתה ישראל המדינה השנייה בהיסטוריה שבה אישה מונתה לתפקיד זה.
[מוזיקה מתגברת ונעצרת]
באותה העת, היה מקובל שנושאי תפקידים בכירים במדינת ישראל יהיו בעלי שם עברי. גולדה מאירסון שינתה את שמה ל… זהבה מאירסון.
[מוזיקת רקע]
גולדה: לא! אני לא שיניתי מגולדה לזהבה.
יובל: אה, אבל היית צריכה לעברת את השם שלך וגולדה זה לא בעברית אז… גולד - זהב, גולדה - זהבה, אז, הפכת להיות זהבה מאירסון, לא?
גולדה: לא. אני שיניתי ממאירסון למאיר.
יובל: אה, אז קראו לך זהבה מאיר?
גולדה: מה פתאום? גולדה מאיר.
יובל: אה, הבנתי.
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
במשך עשר שנים, שימשה גולדה מאיר כשרת החוץ של מדינת ישראל הצעירה.
[מוזיקת רקע]
היא יצרה קשרים חדשים עם מדינות באפריקה, באסיה וביבשת אמריקה. ברחבי העולם שמו לב לדמותה הייחודית של שרת החוץ של ישראל, שנראתה כמו סבתא חביבה. כתבו עליה שהיא מתלבשת בצורה פשוטה, ואפילו מכינה את ארוחותיה לבדה. בן גוריון אמר עליה כי גולדה הייתה המתנה היקרה ביותר שהעניקה לנו יהדות אמריקה.
לאחר מלחמת ששת הימים וניצחון מדינת ישראל את שכנותיה, נבחרה גולדה מאיר לעמוד בראש מפלגתה, ושוב הייתה לאישה הראשונה בתפקיד. בשנת 1969 הלך לעולמו ראש הממשלה, לוי אשכול, וגולדה מאיר נבחרה להחליפו. עד היום, גולדה מאיר היא האישה היחידה שכיהנה כראש ממשלת ישראל.
[מוזיקה מסתיימת]
במהלך כהונתה, התחוללה מלחמת ההתשה [צרורות ירי וצעקות]. קרבות יומיומיים מול הצבא המצרי לאורך תעלת סואץ. מדינת ישראל ספגה אבדות כמעט מדי יום. גולדה הורתה לצה"ל לערוך מבצעים צבאיים בחזית הדרום, ובסופו של דבר, הצליחה להביא להפסקת אש בתיווך אמריקני. אלא ששלוש שנים לאחר מכן, [לאט] שוב - פרצה - מלחמה.
[מוזיקת רקע]
בחודש ספטמבר בשנת 1973 הגיע המלך חוסיין לפגישה עם גולדה מאיר, והזהיר אותה כי מדינות ערב מתכוננות למלחמה כנגד מדינת ישראל. גולדה התייעצה עם שר הביטחון, משה דיין, שאמר לה כי ראשי הצבא מעריכים שלא תפרוץ מלחמה. שבועיים לאחר מכן, פרצה מלחמת יום הכיפורים.
בזיכרונותיה, כתבה גולדה [מקריא] "נמצאתי בעמדה של אחריות עליונה, בזמן שבו עמדה המדינה בפני האיום הגדול ביותר שידעה מימיה".
המדינה לא הייתה מוכנה למלחמה, וחוסר המוכנות הוביל למלחמה קשה מאוד. לאחר לחימה קשה, ואלפי הרוגים, הצליח צה"ל להדוף את הצבאות התוקפים ולנצח במלחמה.
ועדה בשם "ועדת אגרנט", שחקרה את אירועי המלחמה, שיבחה את גולדה על פועלה לפני המלחמה ובמהלכה. גולדה אמרה על אותה מלחמה: "לעולם לא אסלח לעצמי".
[מוזיקה מסתיימת]
חודשיים לאחר סיום מלחמת יום כיפור, התקיימו הבחירות לכנסת, וגולדה ומפלגתה זכו ב-51 מנדטים. אך הפעם, היה קשה להרכיב ממשלה, בשל מתיחות בין גושי הימין והשמאל.
גולדה התעייפה. לאחר חמש שנים כראש ממשלה, הכריזה על התפטרותה.
[מוזיקת רקע]
לאחר חמישים שנות פעילות ציבורית, פרשה גולדה לביתה. היא הקדישה את זמנה לכתיבת זיכרונות ולבילוי זמן עם ילדיה ונכדיה.
בערוב ימיה, סיפרה גולדה כי חזון העתיד שלה הוא מדינה יהודית, שבה המוני יהודים מכל פינות תבל, מוסיפים להתיישב ולבנות. ישראל הקשורה במאמץ של שיתוף פעולה עם שכנותיה למען כל עמי האזור הזה. ישראל שתוסיף להיות דמוקרטיה פורחת וחברה העומדת על יסודות איתנים של צדק ושוויון חברתי.
דווקא המלחמה הקשה, הביאה לתפנית ביחסים עם מצרים, מי שנחשבה לאויבת הגדולה ביותר של ישראל. כמה שנים לאחר המלחמה, הגיע נשיא מצרים, אנואר סאדאת, לביקור מפתיע בישראל. הוא וגולדה החליפו ביניהם בדיחות, ואפילו מתנות לנכדים.
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
בשנת 1978 נחתמו הסכמי המסגרת לשלום במזרח התיכון, ועליהם חתמו ישראל ומצרים בתיווכה של ארצות הברית.
חודשיים לאחר מכן, הלכה גולדה מאיר לעולמה ונטמנה בחלקת גדולי האומה שבהר הרצל בירושלים. [מוזיקת רקע] רחובות וכיכרות, שכונות ובתי ספר בישראל נקראו על שמה. מרכזי תרבות, בית חולים ובעיר ניו יורק נקרא [כך במקור] כיכר על שמה, הוצב פסל לזכרה בסנטרל פארק, וישנה בובת שעווה בדמותה במוזיאון "מאדאם טוסו". בית הספר במילווקי שבו למדה, נקרא גם הוא על שמה.
גולדה הייתה אחת האישים החשובים ביותר [לאט] בתולדות - מדינת - ישראל.
[מוזיקה מסתיימת]
[מוזיקת סיום]
אם תהיו פורצי דרך כמו גולדה מאיר, אם תחליטו להשקיע מזמנכם למען פעילות ציבורית, למען הכיתה שלכם, או השכונה שלכם, או אפילו המדינה שלכם, או אז תלכו בדרכה של גולדה, ואז אולי יבוא יום ובית הספר שבו אתם לומדים, ייקרא על שמכם. זה בהחלט יכול לקרות.
מחקר, כתיבה ופוגרומים - תומר שלוש.
מחקר, עריכה, קריינות ובעל המלון עם הפרעושים ביפו - יובל מלחי.
עריכת תוכן, לשון וחברה של גולדה ממילווקי - [בהתלהבות] דינה בר מנחם.
מיקס, אפקטים ושרת החוץ הבאה - [מכריז] רחל רפאלי.
הפקה וחברים של מוריס מאירסון - רני שחר ואיל שינדלר.
[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]
ילדים והורים יקרים, אם אתם אוהבים את ההסכת "היסטוריה לילדים" נשמח שתעזרו לנו, דרגו אותנו בכל חנויות האפליקציות, ברשימת הפודקאסטים של אפל, בספוטיפיי, ובכל מקום שאתם יכולים לדרג אותנו.
רוצים לדבר איתנו? כנסו לקבוצת הטלגרם שלנו, "היסטוריה לילדים", רשמו לנו מה חשבתם, העירו לנו הערות, שלחו לנו הצעות לפרקים ותוכלו להתעדכן בפרקים חדשים ובאירועים קרובים.
תודה רבה.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Comments