היסטוריה לילדים - אברהם לינקולן

לכל אומה יש נשיא או מנהיג שזכורים קצת יותר מאחרים. אייברהם לינקולן היה הנשיא הששה העשר של ארצות הברית. מדוע דווקא זוכרים אותו?

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 14/11/2023.

אתן מאזינות ואתם מאזינים לכאן הסכתים הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

היסטוריה לילדים עם יובל מלכי.

אברהם לינקן [במבטא אמריקאי] או אברהם לינקולן.

שלום ילדות, שלום ילדים!

לכל אומה יש נשיא או מנהיג שזכורים קצת יותר מאחרים.

לאומה האמריקנית יש כמה נשיאים כאלה ואולי שמעתם את השם שלהם, למשל ג'ורג' וושינגטון הנשיא הראשון ואברהם לינקן, הנשיא ה-16 של ארצות הברית.

רגע, למה דווקא זוכרים אותו?

פיצקי: מה, אני לא יודע, זה בגלל השיר

יובל: אה, שלום פיצקי

פיצקי: שלום יובל, זה בגלל השיר.

יובל: איזה שיר?

פיצקי: מה, אתה לא מכיר את השיר המפורסם?

יובל: לא.

פיצקי: נו, אני אשיר לך אותו, אוקיי.

כשאני לא מצליח להירדם ומחשבות יוצאות ונכנסות, אני יושב על המיטה שלי וסופר נשיאים, ולפעמים גם נשיאות

יובל: לא, פיצקי, זה לא, זה לא…

פיצקי: ראשון ושני, או כשמגיע הנשיא ה-16, אני יודע שהוא יעצור ויסתובב לי בחדר, ואני מבין שהוא יישאר

יובל: לא, פיצקי, זה הכבש ה-16

פיצקי: הכבש? אה, נכון, נכון. אז למה דווקא זוכרים את הנשיא ה-16 של ארה"ב?

יובל: למה? בדיוק על זה הפרק!

אברהם לינקן נולד במדינת קנטקי, במרכז ארה"ב, ב-12 בפברואר 1809, בבקתת עץ של חדר אחד,

כן, חדר אחד.

הוא היה בן למשפחת איכרים שהיגרה כ-200 שנים קודם לכן מאנגליה, לארה"ב.

זמן לא רב לפני שהוא נולד, בשנת 1776, ארה"ב הכריזה על עצמאותה, וגם זכתה בה לאחר מלחמה עם אנגליה.

במבטא אמריקאי: ובתחרות מי יצליח להשיג עצמאות מאנגליה הזוכה היא ארצות הברית.

טוב, כל הכבוד [רעש של זיקוקים]

אביו היה אדם פשוט, בעל חווה, ואימו, כמו נשים רבות באותה תקופה, לא ידעה קרוא וכתוב,

החווה הייתה די מבודדת, ואייב אהב לשוטט בטבע.

הוא עזר למשפחתו לעבד את השדות, לקצור ולאסוף את התבואה, וילדים בני גילו הרבו גם לדוג ולצוד, אבל אייברהם פחות התחבר.

- כן, פחות התחברתי

-כן, תודה.

הוא היה ילד סקרן, וכבר בגיל צעיר החל ללמוד לקרוא ולכתוב.

כאשר הוא היה בן שבע, עברה משפחתו של אייב לגור באינדיאנה, מדינה אחרת בארצות הברית.

ילדותו של אייב לא הייתה קלה. למשך זמן מה, המשפחה גרה בצריף עץ שהם בנו בעצמם, והם אכלו אוכל שמצאו ביער.

אייב עבד בחווה עם אביו ואחותו שרה, וטיפל בחיות המשק. זו הייתה עבודה קשה.

אמו של אייב הלכה לעולמה כאשר הוא היה בן תשע, ואחותו שרה בת אחת עשרה.

אביו התחתן בשנית, ואמו החורגת הייתה נפלאה. היא העניקה גם לאייב וגם לשרה אחותו המון המון חום ואהבה.

אייב קרא לה "אימי המלאכית".

אמו ושרה אחותו עודדו את אייב להמשיך ללמוד, וכיוון שהוא לא הלך לבית הספר, הוא קרא כל ספר שמצא, כולל "התנ"ך" ו"רובינזון קרוזו".

"ואז ישעיהו הגיע לאי בודד. לא, לא, אני מתבלבל, רובינזון קרוזו הוא היה נביא, והוא הבטיח לבני ישראל המון המון קוקוסים. לא, לא, זה בעצם היה יחזקאל. הוא נעזר בששת כדי לנבא…

לא, לא, בעצם רובינזון קרוזו, הוא מצא עצמות יבשות, והוא בנה בית על איבודד.

לא, אוי, זה כל כך מבלבל, הספרים האלה. רגע, אני צריך לבדוק. אני אבדוק"

יובל: אייב המשיך לקרוא, ולעיתים צעד מרחקים גדולים, כדי לשאול ספר חדש.

הוא לא קרא הרבה ספרים בילדותו, אבל קרא שוב ושוב את הספרים שכן הצליח להשיג.

כשהיה אייב בן 21, עבר לגור במדינת אילינוי.

הוא לא רצה להיות חוואי, ועבד במגוון עבודות, כולל בחנות למצרכים שונים.

שם הוא קיבל את הכינוי "אייב ההגון", כי לא הסכים לרמות את לקוחותיו.

אייב עבד גם כמודד קרקעות, ואפילו בבניית מסילות ברזל.

הוא ביקר בכל מיני יישובים וערים, וראה במו עיניו את חוסר השוויון בין אזרחי המדינה לעבדים.

לצד עבודותיו, הוא למד, והיה לעורך דין מצליח בכל הקשור במסילות רכבת.

הוא עבד קשה, נסע מעיירה לעיירה, והפך לעורך דין מצליח ודי מפורסם.

במהרה, זיהו בו מנהיג פוליטי, והוא נבחר לבית הנבחרים של אילינוי. שם שרת במשך שמונה שנים.

לאחר מכן, עסק רק בעריכת דין, אבל חוסר הצדק שראה גרם לו לרצות לכוון גבוה יותר והוא התמודד על תפקיד בבית הנבחרים, אך הפסיד.

בפעם הבאה, בשנת 1847, הוא הצליח, ונבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית.

באמריקה יש שיטת ממשל שונה מאשר בישראל.

לכל מדינה יש בית נבחרים, וגם למדינת ארצות הברית יש בית נבחרים, שידוע בתור בית תחתון ובית עליון, כאשר הבית התחתון הוא בית הנבחרים, והבית העליון הוא הסנאט.

שניהם יחד יוצרים את הקונגרס של ארצות הברית.

בית הנבחרים והסנאט, קונגרס.

בבית הנבחרים מיוצגות כל המדינות על פי כמות תושבים, ואילו בסנאט יש שני נבחרים לכל מדינה.

השיטה הזאת מאפשרת לייצג את אזרחי ארצות הברית בצורה טובה, ולכל אחד מהבתים יש סמכויות שונות.

לאחר כהונה של שנתיים, בתור אחד הנבחרים מאילינוי, אייב החליט שלא לרוץ לכהונה שנייה. הוא חזר לאילינוי ולעבודתו כעורך דין.

באילינוי פגש אייב את מרי אנטוד, בת למשפחה עמידה מהמעמד הגבוה.

לאחר שלוש שנים הם התחתנו ונולדו להם ארבעה בנים, רוברט, אדווארד, וויליאם ותומאס.

אתם זוכרים שאני תמיד מספר לכם על הרפואה לפני כמאתיים שנה, שהיא לא הייתה ממש מתקדמת, וילדים רבים לא שרדו.

כך קרה גם למשפחת לינקן, ושלושה מבניהם הלכו לעולמם בגיל צעיר יחסית.

באותם שנים אייב נאם במקומות שונים, והוא לא חשש להביע את דעותיו כנגד מוסד העבדות.

"אבותינו לא התכוונו שחצי ממדינתנו תהיה בעד מוסד העבדות וחצי נגדו, כשהם הקימו את המדינה, מוסד העבדות כבר היה קיים הם השאירו אותו, מפני שלא ידעו באותו זמן כיצד להיפטר ממנו.

במהלך השנים, אבותינו אסרו על יבוא עבדים חדשים ואסרו על העבדות בטריטוריות חדשות מפני שהם הבינו כי סופה של העבדות להיעלם.

כשם שאינני רוצה להיות עבד, כך אינני רוצה להיות אדון".

בראשית המאה השבע עשרה כאשר החלו אנשים מאירופה ליישב את אמריקה רבים האמינו שאנשים כהי עור מאפריקה לא היו שווים להם ומותר היה לקנות אותם ולהעביד אותם. אנשים רבים הובאו מאפריקה לעבוד את השדות ואת המטעים בעיקר בדרום ארצות הברית. העבדים לא נחשבו בתור למשל, הם לא היו יכולים לעזוב את עבודתם בחווה או להקים משפחה משלהם בלי רשות, או לקחת יום חופש, או לאכול מה שמתחשק להם, ומתי שמתחשק להם.

ופעמים רבות התייחסו אליהם באלימות.

עבדים רבים הופרדו ממשפחותיהם ולא זכו להשכלה. מי שניסה לברוח מהחווה שבעבד נענש בחומרה.

בדרום ארצות הברית הצדיקו את העבדות. נאמר שהעבודה בשדות ובמטעים טובה לעבדים וכי חייבים להמשיך לתת להם לעבוד כדי שהכלכלה האמריקנית תמשיך לצמוח ולהפיק תוצרת.

כאשר החלו עבדים מהדרום לברוח צפונה ולספר על החיים הקשים, אנשים, ובעיקר פוליטיקאים, החלו לשאול את עצמם האם העבדות מוסרית.

האם זה בסדר שמוסד העבדות ימשיך להתקיים?

בעקבות זאת קמה התנועה לביטול העבדות, שפעלה לסיום הסחר בעבדים.

היום, אנחנו יודעים שהעבדות הייתה נוראית, אבל באותם ימים היו רבים שחשבו אחרת.

אייב לינקן השמיע את דעותיו נגד העבדות וכאשר מדינות חדשות קמו במערב ארצות הברית, התעוררה בעיה האם ארצות הברית בתור מדינה אחת תחליט אם מותר להעסיק עבדים בכל מדינה, או שכל מדינה תחליט בעצמה ורק עבור תושבי מדינתה?

לינקן לא הסכים עם מוסד העבדות, ולכן לא רצה לאפשר לעבדות להתפרס מעבר למדינות שבהן כבר הייתה קיימת.

לינקן עשה נאומים נגד העבדות, ובשנת 1858 נבחר על ידי מפלגתו כמועמד לסנאט של ארצות הברית.

הוא התחרה נגד סטיבן דאגלס, והעימותים ביניהם הפכו לשם דבר.

פיצקי: אוי, איזה באסה

-שלום, פיצקי.

קיוויתי שלינקולן יהיה מפורסם.

-נו?

אבל אמרת שהעימותים ביניהם הפכו לשום דבר.

יובל: לא, פיצקי, לא.

פיצקי: מה, אז הם הפכו לשום? זה טעים, אבל קצת מסריח.

יובל: לא, לא, פיצקי, משהו אחר, משהו אחר.

פיצקי: אה, אז לינקולן הוא הפך לדוור והוא חילק מכתבים? הבנתי, מוזר.

יובל: לא, פיצקי, גם לא זה, גם לא זה.

פיצקי: נו אז יובל תסביר אתה מבלבל את כל הילדים. אתה אומר שום דבר, הוא לא שום, לא דוור, הוא לא שום דבר.

אתה… אי אפשר ככה להמשיך את הפרק.

יובל: לא, תן לי רגע להסביר, תן לי להסביר.

שם דבר, זה משהו מפורסם שזכה לפרסום.

כמו למשל, בית ספר ביאליק הוא שם דבר בתחום החינוך. או, תפוזי שמותי ישראליים הם שם דבר באירופה.

או אבי המצחיק הוא שם דבר בעולם הבידור.

גלידה מונטנה היא שם דבר בבאר שבע.

שם דבר, זה משהו מפורסם, מיוחד.

פיצקי: אה, הבנתי, אז ההבדל בין שם דבר ושום דבר, זה רק אות אחת, האות ו'.

יובל: יפה, פיצקי.

פיצקי: טוב, אני הולך, אני חייב להפוך לשם דבר בעולם הבידור. ואתה חשבת שלינקלין היה דוור.

לא נכון, אתה אמרת את זה.

-אתה.

- אתה.

-אתה.

- אתה אמרת, אתה אמרת שום ואז אמרת דבר.

אתה אמרת, אתה אמרת.

פיצקי: טוב, יובל אתה מפריע לי להפוך לשם דבר, תן לי, תן לי.

יובל: דאגלס היה הסנאטור המכהן. אדם בעל ממון רב שהייתה לו רכבת משלו, חליפות ובפמליה שלמה. אנשים רבים שהקיפו אותו.

לינקן היה עורך דין כפרי, בעל מראה מוזר, צוואר ארוך, רגליים גדולות מהרגיל והוא נסע ברכבת יחד עם כל שאר האנשים.

הוא היה נציג של המפלגה הרפובליקנית שקמה רק כמה שנים קודם לכן על ידי אנשים שהתנגדו למוסד העבדות.

באחד מנאומיו אמר לינקלין כי בית שדעותיו חלוקות כנגד עצמו אינו יכול לעמוד.

אי אפשר לחיות במדינה שבה יש אנשים חופשיים וגם עבדים.

"אני צופה", אמר לינקלין, "כי העבדות אינה יכולה להמשיך להתפשט וכי בסופו של דבר היא תצטרך להיפסק או להפוך חוקית בכל מדינות ארצות הברית".

הוויכוחים בין לינקין ודאגלס היו מהמפורסמים בהיסטוריה של ארצות הברית, ובסופו של דבר לינקין הפסיד ודאגלס נבחר בשנית.

אבל נאומיו של לינקין היו עוצמתיים ואנשים בכל רחבי ארצות הברית החלו להאמין כיעליו לשאוף גבוה יותר.

"תגיד, אתה השתגעת?"

שלום, אברהם לינקן.

"אתה חושב שאני רוצה לשאוף ולהיות גבוה יותר?

- מה זאת אומרת?

-אני בגובה 1.93 מטר. זה גבוה מספיק.

- אה, אתה יכול להיות שחקן כדורסל.

- כדורס, כדורס… מה זה? עוד לא המציאו את זה בכלל.

- אה, סליחה, נכון, לא המציאו את זה.

- אז, בסך הכל אמרתי שכדאי לך לשאוף גבוה יותר.

- אני כבר גבוה מספיק, כולי ארוך, צוואר ארוך, רגליים ענק. מה לשאוף גבוה יותר? זה מספיק לי ככה.

- לא, לא, לא, לא. לשאוף גבוה יותר זה לרצות להצליח, להגיע למקום גבוה יותר, אבל, אתה יודע, מילולית, לא לטפס על הר.

- לטפס על הר? או, זה דבר נהדר. בזה אני מוכשר, יותר אפילו מלשחות בנהר. אתה יודע, אתה קצת מוזר. טוב, מספיק עם השטויות. להתראות ולא איטריות.

- לא הבנתי כלום. מההה?

יובל: לינקן היה איש גבוה ורזה. הוא היה חזק מאוד, אבל היה לו מראה קצת מוזר.

ילדה צעירה בשם גרייס ראתה תמונה של אברהם לינקן ושמה לב שהלחיים שלו נראו שקועות. היא כתבה לו מכתב והציעה לו לגדל זקן.

"כל הגברות אוהבות זקנים, והן ישכנעו את בעליהן להצביע בעבורך וככה תהיה נשיא".

לינקן כתב לה מכתב בחזרה. הוא אמר לה שמעולם לא גידל זקן ושאל, האם זה לא יראה טיפשי להתחיל עכשיו? בסופו של דבר הוא שמע להצעתה וגידל זקן. וכך אנו זוכרים אותו עד היום.

בשנת 1860, אייב המזוקן נבחר בתור מועמד המפלגה לנשיאות.

כמצופה הוא לא קיבל תמיכה ממדינות הדרום, שם העבדות הייתה חוקית, אך הוא זכה בכל זאת ונבחר לנשיא ה-16 של ארצות הברית והראשון מהמפלגה הרפובליקנית הצעירה.

בעקבות בחירתו לנשיא, מדינות הדרום חששו שלינקן לא רק יעצור את התפשטות העבדות, אלא יביא לביטולה.

הן חששו כי לא יצליחו להמשיך להחזיק את החוות הענקיות שלהם ולא תהיה להם פרנסה, לא יהיה להם אוכל לילדים שלהם. לכן הם החליטו לפרוש מהאיחוד, זאת אומרת, מממשלת ארצות הברית, ולהקים מדינה וממשלה משלהם.

הם קראו לה קונפדרציית המדינות של ארצות הברית.

בתפקיד שר החוץ, מונה יהודי יהודה פיליפ בנימין.

יהודים שרתו גם בצבא הדרום וגם בצבא הצפון.

למעשה, עד להקמתה של מדינת ישראל, יהודים לעתים נלחמו זה בזה, בצבאות של המדינות בהן חיו.

מדינות הדרום השלימו את הקמת הממשלה החדשה שלהם והשתלטו על מחנות צבאיים ובניינים של הממשלה.

כך נוצרו שתי ממשלות, אחת בדרום ואחת בצפון.

הדרומית רצתה להשאיר את העבדות והסחר בעבדים בתור חלק מהחוקה שלה.

ואילו ממשלת הצפון, שנקראה האיחוד, רצתה להוקיע את העבדות ואולי לבטלה.

בחודש אפריל של שנת 1861, מדינות הדרום החלו לכבוש עמדות ומעוזים של ממשלת ארצות הברית, שהיו במדינות הדרום.

לאייב לינקן לא נותרה ברירה והוא ציווה על צבא הצפון לכבוש מחדש את המעוזים מצבא הדרום.

מלחמה של ממש פרצה בין שני הצדדים. היא תיקרא מלחמת האזרחים האמריקנית.

לינקן ניסה שוב ושוב לומר כי הוא מנסה להציל את המדינה ולא לסיים את מוסד העבדות. אך דבריו לא שכנעו את מדינות הדרום.

לינקן ניהל את המלחמה מקרוב.

הוא השקיע זמן בבחירת מנהיגים צבאיים, השתתף בדיונים אודות הקרבות, והחליף מפקדים כושלים.

לעתים הוא התערב יותר מדי והחליף גנרלים בזה אחר זה.

הוא גם ציווה לעצור אנשים שהתנגדו למלחמה ואלפים נשלחו לכלא.

כאשר פרצה המלחמה, עבדים רבים ממדינות הדרום נמלטו צפונה. לינקן הורה להחזיר את העבדים לבעליהם.

"אנחנו לא משחררים עבדים", הוא אמר, "אנחנו מצילים את האיחוד".

לינקן לא רצה להכעיס את מדינות הדרום, אך ככל שהמלחמה התארכה, הוא הבין שלא משנה מה יעשה, המדינות בדרום תמיד ייכעסו עליו.

הוא הבין שנפלה בידו הזדמנות לעשות מעשים שישנו חיי אדם רבים.

לינקן לא אהב לשמוע על קרבות שבהם נפגעו חיילים. הוא לעתים אמר כי כאשר שמע סיפורים כאלה, הוא היה במקום הגרוע ביותר, גרוע יותר מהגיהנום.

הוא פנה לעם האמריקני בנאומים שונים כדי להאיץ את סיומה של המלחמה.

הנאום המוכר ביותר שלו הוא נאום גטיסברג, שנישא בשנת 1863.

הנאום של לינקן נישא במקום שבו התרחש קרב נורא. במשך שלושה ימים כ-50 אלף חיילים נפגעו.

היה זה נאום קצר של לינקן, והוא נחשב לאחד הנאומים החשובים ביותר בהיסטוריה האמריקנית.

לינקן אמר:

"לפני 87 שנים הולידו אבותינו על יבשת זו אומה חדשה אשר הורתה בחירות וייעודה האמונה, כי כל בני האדם נבראו שווים.

אני מקווה שאומה זו תחת האל תזכה ללידה חדשה של חופש, וכי שלטון על העם, בידי העם ולמען העם לא הסתיים"

לינקן האמין שהמלחמה תסתיים בניצחון הצפון, ובמהלך המלחמה הכריז כי מוסד העבדות יבוטל שהמלחמה תסתיים בכל מדינות ארצות הברית.

מדינות הדרום זעמו על המהלך, אך מדינות העולם, בהן בריטניה וצרפת, שלא רצו להתערב במלחמה, ואצלהם גם כן בוטלה העבדות, החלו לתמוך בלינקן ובמדינות האיחוד.

כמה חודשים לפני סוף המלחמה נערכו בארצות הברית בחירות.

צבא הצפון לא הצליח לנצח באף קרב חשוב, ולינקן האמין כי לא ייבחר בשנית.

הוא נשא נאום שבו אמר כי כנראה לא ייבחר, והוא ישתף פעולה עם הנשיא החדש כדי להציל את האיחוד.

למרות זאת, צבא הצפון זכה בחודש ספטמבר בקרבות שונים, כבש את העיר אטלנטה, ולפתע הפופולריות של לינקן עלתה פלאים.

בנובמבר 1864 נבחר לינקן לכהונה נוספת, כנשיא ארצות הברית.

בנאום ההשבעה הוא אמר כי 'עלינו לעשות הכול כדי להשיג שלום צודק ונצחי, לנו ולכל העמים'.

בינואר 1865 הלכה המלחמה והתקרבה לסיומה.

לינקן היה עייף. הוא אמר לאחד ממבקריו כי הוא מרגיש כאיש העייף ביותר על פני כדור הארץ. הוא איבד ממשקלו, וסביב עיניו היו עיגולים שחורים של עייפות.

אבל לינקן המשיך לעבוד קשה, והצליח להעביר חוק שאסר על העבדות ברחבי ארצות הברית.

באביב של 1865, לאחר ארבע שנים, הסתיימה מלחמת האזרחים האמריקנית בניצחון צבא הצפון.

מוסד העבדות בוטל, ולינקן היה לאחד האנשים המפורסמים ביותר בעולם.

בוושינגטון, בירת ארצות הברית, נשמעו מטחי תותחים, וכל האנשים, מבוגרים וילדים, יצאו לרחובות.

הנשיא, אייב לינקן, נופף לקהל שהתאסף מול הבית הלבן.

אבל לינקן לא רצה לנקום במדינות הדרום. היה חשוב לו לאחד שוב את המדינה.

הוא הרשה למפקד כוחות הדרום ולחייליו לחזור הביתה במקום לשבת בכלא, ואפילו לקחת עמם את הנשקים שהיו ברשותם וגם את סוסיהם.

לינקן גם רצה לעזור לעבדים המשוחררים, והוא פעל כדי לקבוע שמעמדם החוקי יהיה אזרח.

לינקן נפגש עם מנהיגי הדרום כאשר פרשים כהי עור, שחורים, עבדים לשעבר, מלווים אותו.

אנשים וחיילים שחורים התרגשו, הקיפו את לינקן וצעקו לעברו, "אבינו אברהם, אבינו אברהם".

לאחר המלחמה, ארבעה מיליון עבדים יצאו לחופשי.

אבל חייהם לא היו קלים. הם סבלו מאפליה, מחוסר שוויון ואפילו מאלימות.

לא הייתה להם השכלה וגם לא מקצוע.

ביטול העבדות יצא לפועל בשל עקשנותו של לינקן. אבל במציאות נדרשו עוד מאה שנים בערך כדי לחוקק חוקים נוספים שיעניקו שוויון אמיתי וזכויות לבני משפחותיהם של העבדים המשוחררים.

העבדות הייתה במרכז מהמצב של לינקן, אבל הוא היה מעורב בעניינים פוליטיים רבים. הוא נתן לקונגרס כוח לחוקק חוקים.

הוא נתן למדינת קליפורניה את עמק יוסמטי, מה שהפך לימים לפארק הלאומי יוסמטי ולאחד מאתרי הטבע המפורסמים ביותר בעולם.

הוא נתן מענק להקמת אוניברסיטאות לחקלאות, דאג לכלכלה האמריקנית ואף עזר למצוא מימון ממשלתי להקמת מסילת רכבת ממזרח ארצות הברית למערבה.

הנשיא לינקן גם היה מי שהפך את חג ההודיה לחג לאומי אמריקני.

עד אז החג היה שייך בעיקר לתושבי אזור ניו אינגלנד, שבצפון מזרח ארצות הברית.

בחג הזה אומרים תודה או הודיה לשבטים האינדיאנים שעזרו למתיישבים הראשונים שהגיעו לייבש את אמריקה ולא ממש הצליחו לגדל חיטה.

למעשה, לחג ההודיה יש קשר ליהדות.

המתיישבים הראשונים הכירו את חג הסוכות מהתורה ושילבו את המסורת היהודית של הכרת התודה על יבול חקלאי בתור חג משלהם.

הנשיא לינקן היה מי שקבע שהחג יהיה לאומי ושיש לחגוג אותו בסוף חודש נובמבר.

- מה? גבל, גבל, גבל, לא תודה, לא תודה.

- מה? מי אתה?

- אתה יודע מה אוכלים בחג ההודיה?

- כן, בין השאר תרנגול הודו, למרות שהשם לא קשור.

- גבל, גבל, גבל, אז אני לא מודה.

- אתה צודק.

- תגיד, יובל, אתה רוצה לנחש מה המדינה בעולם שבה אוכלים, גבל, גבל, הכי הרבה תרנגולי הודו?

- לא יודע, אולי ארה"ב?

- טעות, גבל, גבל, כאן בישראל אתם אלופי העולם באכילת תרנגולי הודו בגלל הפסטרמה והשווארמה.

טוב, גבל, גבל, גבל, אני צריך לברוח.

- בהצלחה תרנגול הודו, ותודה על הכל.

יובל: מלחמת האזרחים הסתיימה בתשעה באפריל 1865.

חמישה ימים לאחר מכן, צפה אייב לינקן בהצגת תיאטרון, בתא הנשיאותי של התיאטרון.

לפתע, נכנס מתנקש וירה בנשיא.

ואיברהם אייב לינקן נפטר יום למחרת, ב-15 באפריל 1865, והוא בן 56.

משפחתו החליטה לקבור אותו קרוב לביתו באילינוי, ולא סמוך לבית הלבן.

מיליוני אנשים נופפו לשלום לעבר שיירת הלוויה, רכבת איטית שנסעה מוושינגטון הבירה לעיירת ביתו של לינקן, ספרינגפילד.

כעבור עשר שנים נבנתה אנדרטה לזכר לינקן, היכן שקבורים הוא, אשתו וילדיו.

דמותו של אייברהם לינקן הונצחה על הר רשמור, במדינת דרום דקוטה, לצד שלושה נשיאים נוספים, וכן על שטר חמישה דולרים ומטבע הסנט.

רחובות רבים, כיכרות וערים נקראים על שם לינקן, ואפילו אצלנו, ברמת גן, ניצב פסל לזכרו. ויש גם רחוב מפורסם בתל אביב.

האנדרטה המוכרת ביותר לזכרו של לינקן מוצבת מול בניין הקפיטול בוושינגטון.

באנדרטה נראה הנשיא לינקן יושב, ולצדו הכרזת שחרור העבדים, נאום גטיסברג, ונאומו מההשבעה השנייה לנשיאות.

על מדרגות האנדרטה נשא מרטין לותר קינג, פעיל למען זכויות האדם את נאומו הידוע "יש לי חלום".

החלום של לותר קינג נשען על פעילותו של הנשיא לינקן, ליצור אומה שבה כל בני האדם שווים.

אברהם לינקן הונצח גם בסרטים ובסדרות אמריקניות.

השיר המוכר "הו רב חובל" שכתב המשורר וולט ויטמן לזכרו של לינקן, תורגם לעברית, והפך מוכר לאחר הירצחו של ראש הממשלה יצחק רבין.

אברהם לינקן נחשב בתור משה האמריקני, מי שהוציא את עמו מעבדות לחירות.

איש ענב, צנוע, ישר ונעים, שהקדיש את חייו לערכים שהוא האמין בהם, בעיקר חירות ושוויון.

כל מי ששמע אותו נועם או קרא את נאומיו התפעל עד כמה לינקן היה נואם מוכשר.

לינקן הקדיש את חייו לאזרחי המדינה, ועד היום הוא נחשב בתור אחד מהנשיאים האהובים ביותר בארצות הברית, בכל הזמנים.

מחקר, כתיבה עריכת לשון ונהגת הכרכרה של אברהם לינקן: דינה בר מנחם

עריכה קריינות ודומה לתרנגול הודו, הייי, יובל מלכין

עיצוב פסקול מיקס וגם אוהבת לקרוא את התנ"ך ורובינזון קרוזו: רחל רפאלי

הפקה ואנשים שלחמו גם בצבא הצפון וגם בצבא הדרום אייל שינדלר, טל ניסן ורני שחר.

אני יובל מלכי, היסטוריה לילדים וילדות.

פיצקי: רגע לפני שאתם הולכים, אני מקווה שנהניתם מהפרק. וואו, כבר עונה עשירית נשמח מאוד אם תדרגו אותנו באפל ובספוטיפיי ואפילו כתבו משהו קצר על הפודקאסט זה עוזר לנו מאוד. נשמח לראות אתכם בקבוצת הטלגרם שלנו היסטוריה לילדים ואתם מוזמנים להאזין לפרקים נוספים של היסטוריה לילדים בכל יישומוני ההסכתים יישומון כאן וכאן לרכב תודה

'היי פיצקי, מה אתה עושה? זה התפקיד שלי. טוב עשית את זה כל כך יפה, נשאיר, נשאיר.

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה