אחד המהפכנים המפורסמים נקרא בכינוי 'לנין'. עוד מילדות חש לנין כי שלטון הצאר הרוסי אינו דואג לעמו, ושאף להחליפו, בשיטת ממשל חדשה לגמרי, שהעולם טרם ראה.
תאריך עליית הפרק לאוויר: 15/07/2017.
כאן בהרצאה עוד, להתחבר להיסטוריה בכל זמן שתרצו.
היסטוריה לילדים עם יובל מלחי, פרק מספר 9 "לנין".
יצא לכם לחשוב פעם על מהפכה? לא סתם שינוי או תפנית, אלא מהפכה של ממש. מהפכה יכולה להפוך מאירוע קטן לאירוע שמרעיד את כל העולם. מהפכה שמתפשטת ונהיית למהפכה עולמית, מבטלת את כל מה שהיה לפני כן, ובעקבותיה צומח עולם חדש לחלוטין.
אחד המהפכנים המפורסמים ביותר בהיסטוריה היה איש שהיה לו שם קצת ארוך, ולדימיר איליץ' אוליינוב. ואנחנו נכנה אותו בכינוי המוכר שלו, לנין. פשוט ככה: לנין.
[מוזיקה]
לנין נולד בשנת 1870, בעיירה קטנה בלב רוסיה. אביו היה מנהל בית ספר ומפקח אזורי, ואימו הייתה מורה. ללנין היו חמישה אחים.
רוסיה, באותה תקופה, הייתה מדינה ענייה מאוד. רוב האנשים שהתגוררו במדינה, עסקו בחקלאות, ושרדו בקושי רב. רבים, בהם ילדים, נאלצו לעבוד שעות רבות ביממה, ולא היה להם זמן ללמוד קרוא וכתוב.
מכיוון שלנין נולד למשפחה אמידה באופן יחסי, הוא זכה לרמה גבוהה יותר של השכלה, בהשוואה לבני גילו. לנין אהב לקרוא, וכבר בילדותו, החל להבין שמשהו לא בסדר במדינה שלו. הוא התחיל לחשוב על דרכים לשנות את המצב. באותה תקופה, הרוסים חיו בפחד. השלטון ברוסיה היה נתון בידיו של קיסר, כלומר, שליט כל יכול, שנקרא ברוסית צאר. תפקידם של החיילים והשוטרים ברוסיה, היה בעיקר לשמור על הצאר ועל שלטונו. הם אסרו כל מי שהעז לדבר לרעה על הצאר, או משפחתו, או לכתוב משהו נגדם. בגלל זה, האיכרים והפועלים הרוסים חיו כל הזמן בפחד גדול. סופרים חשובים אפילו שרפו דברים שכתבו, כדי שלא ימצאו במקרה את מה שכתבו, והם יושלכו לבית סוהר.
כשלנין היה ילד, אחיו הגדול השתייך לחבורה שרצתה לשנות את המצב הנורא הזה. הם תכננו להדיח את הצאר מהשלטון, ולהקים שלטון מסוג חדש לחלוטין. שלטון של העם ולמען העם, במקום שלטון של הצאר, המטיל פחד על כל העם הרוסי. הם ממש תכננו לתפוס את הצאר ולהרוג אותו. לפני שהוציאו לפועל את תוכניתם, נתפסו בני החבורה, בהם אחיו של לנין. החבורה הוצאה להורג, ולנין, שהיה אז נער, הזדעזע עמוקות. הוא העריץ את אחיו הגדול, ושאב ממנו השראה. אחיו, שאהב את מדינתו, רוסיה, בכל ליבו, ורצה בטובתו של העם הרוסי, הוצא להורג בידי כוחותיו של הצאר.
לנין הבין שהמדינה שבה הוא חי, אינה משרתת אותו, אלא את הצאר. ושכל עוד הצאר הרוסי נמצא בשלטון, העם הרוסי יחיה בפחד.
לנין השקיע את מרצו בלימודיו. הרי הוא היה בן לאנשי חינוך, שעודדו אותו להרחיב את אופקיו. הוא אהב את השפה הלטינית, והרבה לקרוא כתבים יווניים ורומיים. היו לו ציונים טובים מאוד, והוא שאף להתקבל לאוניברסיטה.
אולם, בעקבות מעורבותו של אחיו, במרד נגד הצאר, הוא הפך לחשוד בעיני המשטר. ואמנם, לנין התקבל ללימודים, אבל סולק מהאוניברסיטה בתוך חודשים אחדים, בחשד לפעילות חתרנית. מאותו הרגע גם היה נתון לפיקוח של המשטרה, ונאסר עליו להירשם שוב לאוניברסיטה, מחשש שיבוא במגע עם סטודנטים אחרים, וימריד אותם נגד הצאר.
לנין ניגש לבחינות באוניברסיטה כסטודנט חיצוני, סטודנט שאינו לומד באוניברסיטה, ועבר אותן, את הבחינות, בהצלחה מרובה. לאחר מכן הוא למד משפטים, והוסמך להיות עורך דין. לנין היה עורך דין במשך כמה שנים, וייצג בעיקר את השכבה החלשה.
באותם ימים, היו איכרים רעבים רבים, שהואשמו בגנבה, משום שנאלצו לגנוב לחם בתקופת הבצורת. מה אתם הייתם עושים, במצב שבו המדינה אינה דואגת לאזרחיה, והם נאלצים לגנוב לחם כדי לשרוד? לנין בחר להגן בבית המשפט על אותם איכרים שהדרדרו אל סף רעב.
אבל הוא שאף ליותר מזה. הוא רצה לשנות סדרי עולם. הוא רצה שברוסיה לא יהיו אנשים שירעבו ללחם, שהחברה אינה דואגת להם. אני רוצה להסביר לכם למה בדיוק לנין התכוון.
באותה תקופה, התגלגלו לידיו של לנין ספרים שכתב קארל מרקס, פילוסוף גרמני ממוצא יהודי. מרקס ביקר בחריפות את השיטה הכלכלית הקיימת, ואת העובדה שהעולם מתנהל בעזרת כסף. מרקס שאל, איך ייתכן שיש בעולם מעט עשירים והרבה עניים? איך יכול להיות שיש אנשים שהכסף חסר ערך בעיניהם, ואחרים שאינם יכולים לקנות אוכל לילדיהם הרעבים? הוא תהה גם כיצד ייתכן שהעניים עובדים קשה כל כך, ומשתכרים מעט כל כך.
למרקס לא היו רק שאלות, היה לו גם פתרון שאפשר לתאר במשפט קצר אחד; "פועלי כל העולם התאחדו". הוא קרא להתאחדות של מעמד הפועלים, האנשים העובדים קשה למחייתם, שבעלי ההון העשירים מנצלים אותם. לרעיון הזה קראו סוציאליזם, או בעברית חברתנות.
כדי לממש את הרעיון הזה במלואו, היה צורך בדרך חיים ייחודית. קומוניזם, מהמילה "קומונה", כלומר חיים בשיתוף. הקומוניזם היא תפיסת עולם הדוגלת בשיתוף. במקום שלכל אדם יהיו החפצים האישיים שלו, אנשים מחליטים לחיות יחד ולחלוק את הדברים, כך שהכל שייך לכולם.
דוגמה לכך היא למשל הקיבוץ שהוקם בישראל. בתחילת דרכו היה הקיבוץ מעין קומונה. חברי הקיבוץ חלקו ביניהם את כל מה שהיה לקיבוץ להציע, למשל ארוחות משותפות בחדר האוכל. חברי הקיבוץ גם חילקו ביניהם את העבודה במשק, וכך כל חבר עבד בענף אחר, אבל כולם חיו בשוויון מוחלט. אין עשירים ואין עניים, כי כולם חולקים את כל מה שברשותם.
הרעיון המרכזי של הגישה הזאת הוא, שכל אחד נותן כפי יכולתו, ומקבל לפי צרכיו. אני יכול לעבוד ברפת למען הקומונה, והקומונה בתמורה דואגת לי למזון, לבריאות, לחינוך ולכל צרכיי האחרים. לנין הושפע מאוד מהרעיונות של קארל מרקס.
ברוסיה, של לפני יותר מ-100 שנה, לנין היה אחד הראשונים שדמיין לעצמו חיים בשיתוף ובשוויון. הוא רצה לקרוא לכל הפועלים והעיקרים ברוסיה להתאחד נגד הצאר הרוסי, למוטט את השלטון הקיים ולהקים חברה קומוניסטית. הוא רצה לחולל מהפכה.
מה דעתכם?
הוא הצליח?
[מוזיקה]
נדרש אומץ רב כדי להתחיל להגיד את הפועלים הרוסים במפלגה חדשה. כולם הבינו שהרעיונות הקומוניסטיים החדשים שלנין האמין בהם בכל ליבו, נועדו להפיל את הצאר הרוסי.
להמריד את הפועלים הרוסים נגד הצאר הייתה פעילות בלתי חוקית ומסוכנת מאוד. הרי אנחנו זוכרים מה קרה לאחיו. ולמרות זאת, לנין לא נרתע.
הוא הצטרף לארגון ששם לו למטרה לשחרר את מעמד הפועלים, וערך את העיתון של הארגון. אך לפני שאנשי הארגון הספיקו להדפיס את העיתון, הם נתפסו ונעצרו. לנין ביניהם.
באותה תקופה הכיר לנין את נדיה. לאחר שנעצר, היא הייתה ממתינה מחוץ לבית הסוהר במשך שעות רבות, מחכה שלנין וחבריו הקומוניסטים יצאו לטיול בחצר הכלא. נדיה תלווה את לנין עוד שנים רבות.
לנין הואשם בפעילות בלתי חוקית חמורה ביותר, ונשלח לגלות בסיביר, חבל ארץ רחוק, שומם וקפוא, במזרח רוסיה. מתנגדי המשטר נשלחו לשם, כדי שלא יוכלו לגרום להפעלתו של הצאר הרוסי. עם לנין גורשה גם נדיה, והשניים נישאו בסיביר.
מאותו רגע, היו לא רק זוג נשוי, אלא גם שותפים לדרך. אחרי חמש שנים בגלות הורשה לנין לעזוב את סיביר. הוא חזר לפעילות בערים הגדולות, מוסקבה וסנט פטרסבורג, עם חבריו הקומוניסטים, תחת עינה הפקוחה של המשטרה.
באותה תקופה, קמו כמה מפלגות פועלים, שכולן רצו למוטט את שלטון הצאר. באוויר הייתה תחושה שמשהו עומד לקרות, האיכרים והפועלים מוכנים למרוד. אבל כל אחת מהמפלגות הללו רצתה לעשות את המהפכה בדרך אחרת, והיו ביניהן ויכוחים רבים מאוד. ההתפרצות הגדולה של המחאה קרתה בשנת 1905, באלפי התפרעויות ברחבי רוסיה, ובייחוד בערים הגדולות. שוטרים וחיילים דיכאו את ניסיון המהפכה בכוח הזרוע. אבל הפועלים לא אמרו נואש. הם פתחו בשביתה ששיתקה לחלוטין את המשק הרוסי.
הצאר היה יכול לבחור באחת משתי דרכים - להמשיך להילחם במהפכנים, או לאפשר הקמה של בית נבחרים, שבו ישבו נציגי העם. הלחץ שהפעילו הפועלים היה גדול, ובסופו של דבר נאלץ הצאר להסכים להקמתו של בית הנבחרים הרוסי - הדּוּמָה. אמנם כוח הדומה היה קטן מאוד, והצאר כמעט שלא העביר לו סמכויות. אבל זה היה הסימן הראשון לכך, שהעם יכול לחולל שינוי בעזרת הפגנות, ויציאה משותפת לרחובות. העם מבין שיש לו כוח.
לנין, שהיה אחד ממנהיגי הקומוניסטים, ידע שיאשימו אותו בפרוץ המרד, ולכן נאלץ לברוח מרוסיה. הוא שהה מחוץ לרוסיה במשך עשר שנים, ואישתו נדיה עימו. השניים נדדו בערי אירופה, ולנין כתב ספרים ונשא נאומים, כדי להפיץ את הרעיונות הקומוניסטים. יכולותיו של לנין בתחום אמנות הדיבור הלכו והשתכללו, והוא הפך לנואם מוצלח במיוחד. בראשו המשיכה להתנגן הסיסמה שטבע קארל מרקס, "פועלי כל העולם התאחדו", ואז פרצה המלחמה.
בשנת 1914 הצטרפה רוסיה למלחמת העולם הראשונה לצד צרפת ובריטניה. שלושתן נלחמו באימפריה הגרמנית, האימפריה האוסטרו-הונגרית ובאימפריה העות'מאנית, טורקיה של ימינו. הרוסים היו זקוקים למיליוני חיילים למלחמה הזאת, והם גייסו לצבא את המוני הפועלים הפשוטים. החיילים הרוסים, שרבים מהם נשלחו לשדות הקרב בלי ציוד, מדים או נשק, נקטלו בהמוניהם בשדה המערכה. רבים מתו גם לא בשדה הקרב, אלא מרעב וממחלות.
לנין היה מזועזע מכך. הוא ידע שהמלחמה הזאת תוביל להתמרמרות בקרב מעמד הפועלים ברוסיה. הוא חיכה להתפרצות.
[מוזיקה]
לנין ידע שהאיכרים והפועלים הרוסים יפסיקו לכבד את שלטונו של הצאר אם תימשך המלחמה. בשנת 1916, באמצע המלחמה, הצליחה רוסיה לדחוק את האוסטרו-הונגרים לאחור בסדרת מבצעים מוצלחים מאוד. אך הלחימה גרמה למותם של מאות אלפי רוסים. אזרחי רוסיה חשבו שאם ניצחון מוצלח הוא ניצחון שבו נהרגים מאות אלפי אנשים, אז המחיר היה פשוט לא ראוי.
לנין ישב באותה עת בשוויץ הניטרלית. אט-אט החלו להגיע אליו ידיעות כי אנשים ברוסיה החלו לצאת לרחובות ולהפגין נגד מדיניות הצאר. נמאס להם להשלח לשדה הקרב או לראות את קרובי משפחתם הולכים לבלי שוב. ונמאס להם הרעב שפקד את רוסיה בעקבות המלחמה.
בחודש פברואר, בשנת 1917, הפועלים אמרו די ויצאו לרחובות. הם קראו 'לחם ושלום' ודרשו מהצאר לוותר על כסאו. עד מהרה נתפסה משפחתו של הצאר ונשלחה למעצר באחוזה בסיביר. במשך שנים רבות לא היה ידוע מה עלה בגורלה.
לרגע הזה חיכה לנין כל חייו. הוא ונדיה עזבו הכל, עלו מיד על רכבת והגיעו במהירות לרוסיה בעיצומה של המהפכה. בתוך זמן קצר הפך לנין לאחד ממנהיגי המהפכה. אחד מחבריו תיאר אותו כך; "מלבדו, אין איש בעולם העוסק במהפכה 24 שעות ביממה, החושב וחולם רק על המהפכה".
הקבוצה הראשונה שתפסה את השלטון לאחר המהפכה לא הייתה לרוחו של לנין, והוא קרא להחליפה בממשלה שיהיו חברים בה, חיילים, פועלים ואיכרים. השכבה הגדולה וענייה ברוסיה. לאחר הפגנות גדולות שפרצו כנגד השלטון, הוצאו צווי מעצר נגד לנין וחבריו מהמפלגה הקומוניסטית.
עד מהרה, הוא נאלץ לנוס על נפשו לפינלנד השכנה, שם המשיך לנין לתכנן מהפכה גדולה נוספת. כמה חודשים לאחר מכן, בחודש אוקטובר 1917, תפס לנין את השלטון והחל לבנות את העולם החדש שהוא דמיין למען העם הרוסי. אדמה לאיכרים, לחם לנצרכים ושלום לכל. הוא החליט לחתום עם גרמניה על הסכם כניעה ולעזוב את שדות הקרב של מלחמת העולם הראשונה.
כוחות רבים בחברה הרוסית חששו מפני השינוי העמוק שלנין וחבריו הקומוניסטים התכוונו לבצע. השנים הראשונות של לנין בשלטון היו שנים קשות ביותר. הוא נלחם בכוחות שהתנגדו למהפכה.
לנין הקים את "הצבא האדום", הצבא של השלטון הקומוניסטי המהפכני, שנלחם בצבא של מתנגדי המהפכה שכונה "הצבא הלבן". לאחר שלוש שנים של מלחמת אזרחים עקובה מדם, שנהרגו, נפצעו וסבלו בה מיליוני אנשים, הצליח הצבא האדום, בראשות לנין, להכניע את הצבא הלבן ואת מתנגדי המהפכה.
בעקבות נצחונו, הכריז לנין על הקמתה של מדינה חדשה, "ברית המועצות". רוסיה נחלקה כעת למועצות. כל מועצה, ורוסית, סובייט, הייתה שייכת ללאום אחר. כך הייתה מועצה של רוסיה, מועצה של אוקראינה, מועצה של בלארוס וכן הלאה. כל המועצות היו כפופות למועצה העליונה, הסובייט העליון, שבראשו עמד לנין.
כעת, יכול היה לנין לבסס עוד יותר את הרעיונות המהפכניים שנועדו ליצור גן עדן קומוניסטי במדינה החדשה. מדינה שבה כולם חולקים הכל עם הכל. לנין ציווה על הַלְאָמָה, הפיכה של כל הבנקים, המפעלים, בתי המלאכה והמשקים החקלאיים ללאומים. פירוש הדבר, שלא היו עוד חברות פרטיות שהגדילו את רווחיהן על חשבון הפועל הפשוט. כל המפעלים, או אמצעי הייצור, היו עתה בידי המדינה. לא היה עוד מפעל שבו בעל המפעל מרוויח המון כסף ומשלם סכומים זעומים או נמוכים מאוד לפועלים שלו. כולם היו אמורים להיות שווים.
זה היה שינוי בסדר גודל שלא היה כדוגמתו, והשפעתו על המדינה הייתה ניכרת. בתוך שנים אחדות הפכה ברית המועצות ממדינה חקלאית ענייה למעצמה מודרנית בעלת תעשייה מתקדמת. לא הכל היה בזכות לנין כמובן, אבל הצעד הראשון היה שלו.
לחזון המהפכני של לנין, נלווה גם מחיר כבד. בזמן מלחמת האזרחית הרוסית, מלחמת הצבא האדום בצבא הלבן, לנין ביסס את כוחו באמצעים אלימים תוך שלילת זכויות של אזרחים שהתנגדו לו. הוא ביטל את כל המפלגות למעט המפלגה הקומוניסטית, הוא ביטל את חופש ההתנגדות וחופש ההפגנה.
הוא גם אסר עיתונאים וסגר את כל מערכות העיתונים למעט עיתון המפלגה הקומוניסטית. לנין חשש מאוד מתומכי הצאר ותמך במאסר ובהוצאה להורג של כל מי שתמך בצאר והתנגד לשלטון החדש.
לנין הורה להוציא להורג גם את הצאר עצמו כדי שהשלטון הישן לעולם לא יוכל עוד לשוב לכנו. השיטה הזו של העלמת השלטון הישן נקראה "הטרור האדום". בעקבותיה, נחשב השלטון הקומוניסטי בשנותיו של לנין לגרוע משלטונו של הצאר בעיני רבים.
[מוזיקה]
שנים אחדות לאחר שהחלה מהפכה, הלך לנין לעולמו ויורשיו פנו לדרכים אחרות להגשת האידיאלים והכוונות שלו. ממשיכי דרכו הרעו את מצב זכויות האדם בברית המועצות, אסרו והוציאו להורג מיליוני אנשים ואחזו בשלטון בכוח במשך שנים רבות.
המהפכה הקומוניסטית שלנין הוביל שינתה את העולם, זו הייתה התקוממות של מעמד הפועלים המנוצל נגד שלטון הצאר הרוסי. בעקבות המהפכה, קמה מדינה חדשה; "ברית המועצות" שהפכה למעצמה עולמית. לנין הצליח במה ששאף אליו- לשנות סדרי עולם, אך ספק אם התוצאה הסופית הייתה מה שהתכוון אליו מלכתחילה.
ועכשיו נשאל אתכם: אילו יכולתם לעשות מהפכה עולמית, איזו מהפכה הייתם עושים? האם גם אתם יכולים להיות מהפכנים?
את הפרק כתב תומר שלוש.
עריכה לשונית סמדר כהן.
רני שחר ואייל שינדלר הפיקו.
עריכת סאונד שרון לרנר ואלעד זוהר.
אני ערכתי וקריינתי.
תודה לכל מי שהשתתף בהכנת הפרק, ותודה לכם שהאזנתם!
אני יובל מלחי, היסטוריה לילדים.
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה
Коментарі