רבים ראו בנפולאון כובש אכזר ועריץ, אך היו גם שראו בו משחרר ושליט נאור או חכם. איך אפשר לחשוב דברים הפוכים על אותו בן אדם? אולי אתם תעזרו לנו להחליט?
תאריך עליית הפרק לאוויר: 16/05/2017.
קריין: "כאן" בהרצה עוד - להתחבר להיסטוריה, בכל זמן שתרצו.
[מנגינת פתיח קלילה ושמחה]
קריין: היסטוריה לילדים עם יובל מלחי.
יובל: נפוליאון בונפרטה היה איש מיוחד שחי בתקופה מיוחדת. בתקופתו, רבים ראו בו כובש אכזר ועריץ, אך היו גם שראו בו משחרר ושליט נאור או חכם. איך אפשר לחשוב דברים הפוכים על אותו אדם? אז הנה, סיפורו המיוחד של נפוליאון בונפרטה, ובסופו תחליטו אתם מה דעתכם עליו.
נפוליאון בונפרטה נולד באי קורסיקה שבים התיכון, השוכן לא הרחק מאיטליה. האי קורסיקה היה אי חשוב כי הוא נמצא במרכז הים התיכון. במשך ההיסטוריה שלטו באי טורקים, ספרדים, צרפתים ואיטלקים. בשנת 1778, לפני יותר מ-200 שנה, נולד לבני הזוג קרלו ולטיציה, בני האי קורסיקה, בן חמוד ושמו נפוליאון. אביו של נפוליאון עבד בשירות ממשלת צרפת ונסע למקומות רחוקים. נפוליאון הקטן בוודאי התגעגע אליו מאוד.
כשהיה נפוליאון בן תשע החליטו ההורים שלו לשלוח אותו לבית ספר טוב יותר מזה שהיה בקורסיקה. בית הספר היה למעשה פנימייה שהתלמידים התגוררו בה, והוא היה בצרפת הרחוקה. נפוליאון הגיע לבית הספר בלי לדעת מתי יראה שוב את הוריו. הוא היה ילד שונה משאר הילדים - הוא דיבר צרפתית במבטא איטלקי, והיה לו שם מוזר. עד היום לא יודעים מהו הפירוש המדויק של השם נפוליאון, אבל חושבים שהוא קרוי על שם העיר האיטלקית נאפולי, או שזהו שם לטיני שפירושו אריה היערות. רוב התלמידים האחרים בפנימייה היו ממשפחות אצולה עשירות והם נהנו מאוד לצחוק על נפוליאון המוזר. הם הקניטו אותו וקראו לו נפּוליאוֹנָה-פיונָה, שבצרפתית פירושו קש באף. נפוליאון כעס והיה עצוב במשך זמן רב. במחברותיו כתב כי התקופה הזאת הייתה קשה לו מאוד.
כשנפוליאון היה בן חמש עשרה הוא סיים את לימודיו בבית הספר הזה ועבר לפנימייה צבאית. הוא הצטיין בפנימייה ונהנה ללמוד דברים חדשים. הוא החל ללמד את עצמו דברים שלא לימדו בבית הספר, והיה לאדם צעיר ומשכיל. בבית הספר הצבאי התמחה נפוליאון בירי תותחים. הוא ידע לכוון את התותח, לשים בו את הפגז המתאים, והוא למד גם לפקד על חיילים. אחרי הפנימייה הצבאית התגייס נפוליאון לצבא, ושש שנים אחר כך השתחרר. הוא החליט לעזוב את הצבא הצרפתי וחזר לאי שלו, קורסיקה, שם פגש את משפחתו והיה מאושר עד הגג.
כשנפוליאון הגיע לקורסיקה, נבהל מושל האי מכך שקצין מהצבא הצרפתי מגיע לאי. הוא פחד שנפוליאון ירצה לתפוס את השלטון. המושל ציווה על נפוליאון להסתלק מהאי ונפוליאון נמלט חזרה לעיר הבירה של צרפת, פריז. באותם הימים, התחוללה מהפכה בפריז. האנשים הפשוטים והעניים התעייפו מלשלם מיסים וכסף לשלטון הבזבזני. המלך לואי ה-16 והמלכה מארי אנטואנט לא התרשמו ממצבם של האנשים העניים, ובנו לעצמם ארמונות מפוארים. האנשים, בני המעמדות הנמוכים, סבלו מאוד, ויצאו להפיכה. לאחר מהפכה קצרה תפסו את השלטון.
המלך והמלכה הוצאו להורג ורבים מהאצילים ששימשו בתפקידים בכירים ברחו מצרפת. נפוליאון הבין שהם היו אמורים להיות המפקדים הבכירים בצבא, ושעתה אין מי שימלא את התפקיד. הוא החליט להתגייס לצבא, ועד מהרה הוא השתתף בקרב נגד האנגלים סמוך לעיר טולון. נפוליאון גילה יוזמה, הפגיז את האנגלים ואף נפצע ברגלו. בין לילה הוא הפך לגיבור מלחמה. בצרפת באותו הזמן היה תוהו ובוהו והמדינה הייתה על סף מלחמת אחים, מלחמה בין אנשים מאותה מדינה. השלטון בצרפת התחלף שוב ושוב, וכל מי שעלה לשלטון ביקש לסלק את מי שתמך בשלטון הקודם. זה קרה גם לנפוליאון, שכתב מכתב עידוד לראש ממשלה אחד. כשראש הממשלה הזה הוחלף, מצאו את המכתב. בתגובה לזה נפוליאון נכלא ולאחר מכן סולק מהצבא. נפוליאון שקע בעצבות, על שלמרות נכונותו להקריב את חייו למען צרפת סילקו אותו מהצבא. אבל המזל עמד להאיר לו פנים.
שנה לאחר ששוחרר מהצבא, פסע לו נפוליאון ברחובות פריז כשלפתע הוא ראה הפגנה גדולה של אנשים חמושים שהתקרבו לבניין הממשלה. נפוליאון רץ מהר לבניין הממשלה ומשראה את כל השרים מבוהלים ציווה להביא לאזור תותחים. כשהמפגינים החמושים התקרבו לבניין הוא ציווה לירות בתותחים. הירי הבהיל מאוד את המפגינים, שברחו מהמקום. ונפוליאון שוב הפך לגיבור מלחמה. כמה שבועות לאחר מכן, הממשלה מינתה אותו להיות מפקד הצבא הצרפתי בצרפת. עד מהרה הפך נפוליאון לאיש מפורסם. הוא החל לנסוע בכרכרה מפוארת, התלבש יפה, ואפילו פגש חברה, ז'וזפין, שהוא אהב מאוד, אבל היא אהבה אותו קצת פחות. למרות זאת, הם התחתנו, כי היו לה שני ילדים והיא רצתה בעל שיעזור לה להתפרנס ולחיות בכבוד.
נפוליאון בן ה-26 מונה למפקד מסע של צבא צרפת לאיטליה. באיטליה היו ערים כמו רומא, ונציה ונאפולי, שהיו למעשה מדינות לעצמן. מאחר שהן התנהלו בנפרד, הן היו חלשות. באיטליה שלטה אז מדינה אחרת, אוסטריה, שהייתה אז מדינה ממש-ממש חזקה - אימפריה. נפוליאון החל לנאום באוזני החיילים הצרפתים ולהלהיב אותם. הוא הבטיח להם כסף ותהילה. מפקדים רבים בצבא הצרפתי ששמעו את נפוליאון צחקו עליו מפני שלא האמינו שמפקד בלי ניסיון כמוהו יכול להצליח. אבל החיילים הצרפתים הנלהבים כבשו מקומות רבים בצפון איטליה. כל ניצחון דירבן אותם יותר, והם הנחילו לצבא האוסטרי תבוסות רבות.
השיטות של נפוליאון היו מיוחדות ומקוריות. הוא ניסה לשער מה חושב האויב ומה הוא צופה שיקרה, ואז לעשות דבר אחר לגמרי. אם האויב ציפה שנפוליאון יתקוף בבוקר, נפוליאון תקף בלילה. אם האויב הניח שנפוליאון לא יתקוף, כי הייתה סופה, נפוליאון תקף אפילו בעיצומה של סופת שלגים. הוא הצליח להפתיע ולהכניע את האוסטרים.
לאחר שהאוסטרים נמלטו מצפון איטליה, נפוליאון נפגש עם מנהיגם, הקיסר האוסטרי. הקיסר התווכח עם נפוליאון, והוא בתגובה ניפץ כוס חרסינה על הרצפה ואמר לו, 'ככה תראה האימפריה הזקנה שלכם'. הקיסר נבהל והבין שנפוליאון קצת משוגע, ולבסוף חתם איתו על הסכם שלום. כמה חודשים לאחר מכן, כשנפוליאון חזר לצרפת, הוא כבר היה גיבור. הוא הצליח לעשות את מה שאף אחד אחר לא הצליח לעשות לפניו - לכבוש את איטליה, לנצח את אוסטריה, להכריח אותה לחתום על הסכם שלום, והכל בתוך שנה וחצי בלבד. כאשר נפוליאון חזר לצרפת, האנשים בממשלה פחדו ממנו כי הוא היה פופולרי מאוד. הם החליטו לשלוח אותו למשימה נוספת - לכבוש את מצרים.
האויב הגדול של הצרפתים היו האנגלים, שממלכתם היא בריטניה. נפוליאון רצה למנוע מהאנגלים לשלוט במזרח התיכון, ושאף לצבור עוד תהילה. הוא לקח איתו שלושים אלף אנשים, ביניהם המון חיילים, אבל גם מדענים, ארכיאולוגים, ציירים ומהנדסים. נפוליאון רצה להשתלט על מצרים לפני שהבריטים יעשו זאת. בקיץ של שנת 1798, עגן נפוליאון עם עשרות אלפי חייליו באלכסנדריה שבמצרים. הוא נלחם נגד הממלוכים ששלטו במצרים ונלחמו בעיקר באמצעות חרבות. הממלוכים היו חיילים שכירים או עבדים שהצליחו לתפוס את השלטון במצרים. הממלוכים נבהלו מתותחיו של נפוליאון וברחו. בקהיר הם סיפרו על מלך האש הצרפתי המתקדם לעברם. בתוך זמן קצר כבש נפוליאון את מצרים. אבל האנגלים ששמעו על מסעו של נפוליאון הצליחו להגיע בהפתעה לנמל אלכסנדריה ולשרוף ספינות צרפתיות רבות. לנפוליאון לא הייתה את הדרך לחזור הביתה עם כל צבאו.
לאחר שכבש את קהיר פנה נפוליאון אל שליטים מוסלמים באזור והסביר להם באיגרות, מעין מכתבים, כי פניו לשלום ולא למלחמה. למרות זאת, המושל שישב בארץ ישראל לא רצה לחתום על הסכם שלום עם נפוליאון ושיתף פעולה עם האנגלים. נפוליאון כעס והחליט לצאת למלחמה נגדו. נפוליאון לקח את חייליו הרבים וצעד דרך מדבר סיני לעזה. את התותחים הכבדים הוא לא רצה לסחוב במדבר ושלח אותם על אוניות דרך הים, אך האנגלים הטביעו גם את הספינות הללו. לאחר מסע קשה של קרבות בארץ ישראל הגיע הצבא הצרפתי בראשות נפוליאון לרמלה והתכוון לכבוש את יפו.
שלושה ימים בלבד נדרשו להם כדי לכבוש את יפו. לאחר שכבשו אותה, נכנסו החיילים הצרפתים לתוך העיר והרגו את כל מי שניסה להגן עליה. ביפו נדבקו חיילים צרפתים רבים ממחלת הדבר שגבתה מאות קורבנות. נפוליאון ניסה לעזור לחולים ודאג לשלוח לצרפת ציור שלו עושה זאת.
לבסוף הגיע נפוליאון לעכו והטיל מצור על העיר. המושל ששלט בארץ באותם ימים היה אחמד ג'זאר. כינויו היה "ג'זאר האכזר" מכיוון שהעניש בלי סוף את אנשי הארץ. הוא ציווה לכרות את האוזניים ואת האף של כל מי שעיצבן אותו. העיר עכו הייתה עיר מבוצרת שמצידה אחד היה ים ומצד שני חומה גדולה וכבדה. בלי תותחי המצור של נפוליאון, היה כמעט בלתי אפשרי לחדור אליה. הבריטים, שראו את המצור הצרפתי, התקרבו לעכו וסיפקו דרך הים תחמושת, מזון ומצרכים שאנשי העיר היו זקוקים להם. הצרפתים הסתערו שוב ושוב על החומות, אך לא הצליחו לפרוץ אותם.
באחד הימים שמע נפוליאון כי כוח גדול של פרשים מתכונן לתקוף את צבאו. הוא אסף כוח גדול ויצא לכיוון הכפר אל-פוּלֶה ששכן במקום שבו נמצאת היום העיר עפולה. נפוליאון לחם נגד הפרשים בחוכמה והשתמש בתותחים קטנים שהורכבו על גמלים. התוקפים ברחו לאזור הר תבור והקרב זכה לשם "קרב הר תבור". לאחר "קרב הר תבור" חזרו הצרפתים לעכו וניסו לחפור מחילות מתחת לחומה כדי שיוכלו לפרוץ לעיר בהפתעה. המגנים שמעו את קולות החפירה והרסו לצרפתים את המחילות. כמעט חודשיים לא הצליחו הצרפתים לפרוץ את חומות עכו והם היו כבר עייפים ומותשים. נפוליאון החליט לוותר, לעזוב את עכו ולחזור למצרים. החיילים שנפצעו בקרבות טופלו במנזר סטלה מאריס שבחיפה, ועד היום ניצבת שם מצבה לזכר אותם חיילים צרפתיים של נפוליאון שנהרגו בארץ ישראל.
הצרפתים חזרו למצרים דרך קיסריה ויפו, שם גם נשארו לנוח כמה ימים. כשעזבו את יפו הם פוצצו את חומות העיר מתוך מחשבה שייתכן שירצו לכבוש אותה שוב בעתיד. אחרי חודשים רבים של מסע בארץ ישראל חזרו הצרפתים למצרים. שם פגשו כוח גדול מאוד של חיילים עות'מאנים, או טורקים, שהתמקמו על החוף. הצרפתים הדפו אותם וגרמו להם אבדות רבות. נפוליאון ביקש שישלחו את הידיעה על הניצחון מהר לצרפת. לאחר מכן, חתם על הסכם שלום עם האנגלים והצרפתים חזרו לצרפת. נפוליאון היה נחוש עתה להפוך למנהיג צרפת.
בסוף שנת 1799 חזר נפוליאון לצרפת. בתוך זמן קצר הוא עלה לשלטון ומינה את עצמו לקיסר לכל החיים. הוא יצא למלחמות רבות נגד שכניו והצליח להביס אותם כמעט בכל הקרבות. מה שגנרלים צרפתים אחרים לא הצליחו לעשות במשך שנים עשה נפוליאון בחודש אחד בלבד. בצרפת לא היה גבול לשמחה ולהערצה לאיש. נפוליאון לא רק נלחם, הוא גם שכתב את כל החוקים בצרפת ורצה ליישם אותם גם בארצות אחרות. החוקים הנכונים לדעתו של נפוליאון היו כאלה שנתנו הזדמנות לכל אדם בלי קשר למוצאו או לדתו. אז, זו הייתה גישה מתקדמת מאוד. כמעט לא היו מקומות בעולם שהיו בהם חוקים שוויוניים כאלה. לחוקים האלה קראו "קוד נפוליאון". בזכות חוקיו של נפוליאון, יהודים שעד אז הורשו לעסוק רק במשרות מסוימות ולהתגורר רק בחלקים מסוימים של העיר הפכו לפתע לאנשים חופשיים, בעלי הזדמנויות רבות. נפוליאון אמר כי תרומתם של היהודים חשובה לחברה הצרפתית, ושהוא לעולם לא יסכים לאפליה נגדם. נפוליאון החל גם במיזמים רבים למען האזרחים. הוא בנה תעלות מים שבהן שטו אוניות והעבירו סחורות. הוא סלל דרכים והקים גנים חדשים.
באותם ימים נותרה לצרפת רק יריבה חזקה אחת - אנגליה, שהיה לה צי ימי, כלומר, קבוצת אוניות וספינות מלחמה חזקות. האנגלים ניצחו את הצרפתים בקרב טרפלגר, ועד היום יש כיכר בלונדון שקיבלה את השם הזה לזכר הקרב ההוא. לאחר קרב טרפלגר הבין נפוליאון כי לא יהיה מסוגל לכבוש את אנגליה. הוא פנה לכבוש מדינות במרכז אירופה. הוא מחץ את כל המדינות החזקות, וצרפת הפכה למעצמה ענקית שהתגוררו בה הולנדים, אוסטרים, איטלקים ופולנים. האימפריה הצרפתית של נפוליאון הייתה האימפריה הכי גדולה באירופה מאז ימי הרומאים, כמעט אלפיים שנים קודם לכן. אבל אז נפוליאון עשה טעות.
בשנת 1812 גייס נפוליאון צבא עצום בגודלו, יותר מחצי מיליון חיילים, ויצא לנסות ולכבוש את רוסיה. רוסיה היא מדינה גדולה מאוד, והמרחקים העצומים בין מקום למקום החלישו את צבאו. כמה חודשים לאחר שהחל המסע הזה הגיע צבאו של נפוליאון למוסקבה. הרוסים בחרו לא להילחם ובכל פעם נסוגו אחורה, מזרחה. חיילים רבים מהצבא הצרפתי ערקו או ברחו, ונפוליאון הבין שהוא חייב לחזור במהירות לצרפת. לאחר ששרף את מוסקבה יצא לדרך, אך זה היה כבר מאוחר מדי כיוון שהחורף הגיע מוקדם מהצפוי. הדרך הזרה הייתה קשה. כמעט כל החיילים של נפוליאון לא הצליחו לשוב לצרפת. רבים מתו בשלג, בקרח ובכפור הגדול. נפוליאון איבד צבא שלם בהרפתקה ברוסיה.
לאחר שאיבד את צבאו, הקים נפוליאון צבא חדש, אך לחיילים הללו לא היה ניסיון צבאי רב, ועד מהרה הכניעו אותם חיילים של בריטניה, רוסיה, אוסטריה ופרוסיה, שזו למעשה גרמניה של ימינו, שהתאגדו להילחם בנפוליאון. לאחר התבוסה, אילצו המדינות הללו את נפוליאון להתפטר מתפקידו והגלו אותו לאי האיטלקי אֶלבָּה, השוכן בים התיכון. עד גיל 45 הספיק נפוליאון לא רק להקים אימפריה, אלא גם לאבד אותה.
שנה לאחר הגעתו לאי אלבה, ברח משם נפוליאון וחזר לצרפת. הוא גייס שוב את הצבא ויצא למלחמה נוספת, אך הפסיד בקרב ווטרלו. באמצע שנת 1815 הגלו הבריטים את נפוליאון לאי סנט הלנה, אי מרוחק באמצע האוקיינוס האטלנטי, וגזרו עליו לחיות שם עד סוף ימי חייו. הבריטים לא רצו להסתכן בעוד בריחה של נפוליאון. בעת שהותו בסנט הלנה כתב נפוליאון את קורות חייו מנקודת מבטו. אנשים קראו את סבריו בשקיקה והוא הפך שוב לדמות נערצת. אנשים הבינו שלמרות מלחמותיו הרבות, שנהרגו בהן המוני בני אדם, הרעיונות שלו היו נהדרים. נפוליאון היה לאחד האנשים הכי חשובים שחיו באירופה מעולם.
בגיל חמישים ואחת נפוליאון הלך לעולמו.
מאה שנים אחר כך הפכו חוקיו, "קוד נפוליאון", לחוקים של כל מדינות אירופה וכמעט של כל מדינות העולם. נפוליאון, כמו שאומרים, פשוט הקדים את זמנו.
בהפקת הפרק השתתפו סמדר כהן, רני שחר, חן עוז, אסף רפפורט ואייל שינדלר.
אני יובל מלחי, "היסטוריה לילדים".
לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה