היסטוריה לילדים - משבר הצבעונים של הולנד או צבעוני-מאניה!

סיפור על פרח ששיגע את הולנד, וגרם לבועה כלכלית. רגע מה זו בועה כלכ.. תיכף תבינו הכל.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 17/01/2019.

כאן עוד. להתחבר לידע, בכל זמן שתרצו.

[מוזיקה]

היסטוריה לילדים עם יובל מלחי.

צבעוני-מאניה: שיגעון הצבעונים.

[מוזיקה]

יובל: בחודש פברואר בשנת 1637, אם חיית בהולנד והיו ברשותך צבעונים, היית אדם עשיר.

עד כדי כך עשיר, שמינים מסוימים של פרח הצבעוני היו שווים יותר מבית.

רגע, פרח, סתם פרח ליופי, שווה יותר מבית? מה שרו שם? בית נתתי לנורית? בית יפה ואדום? איך יכול פרח להיות שווה ערך לבית שלם?

אז הנה לכם, סיפור שהתרחש לפני כארבע מאות שנה, סיפור על הפרח ששיגע את אירופה.

[מוזיקה]

במשך אלפי שנים, גדל הצבעוני כצמח בר, בעיקר באזורים ההרריים והקרים של טורקיה ושל איראן. הפרסים העבירו את הידע שצברו בגידול צבעונים לגננים של הסולטן הטורקי ורבים מאנשי אירופה שביקרו בחצרו, ראו בפעם הראשונה בחייהם את הפרחים המרהיבים הללו. שמו הלועזי, הבוטני, של הצבעוני הוא טוליפ, ומקורו בשם טוליפן, טורבן בפרסית.

[מוזיקה]

בשנת 1554, 4, 5, 5, 1, שב השגריר האוסטרי בטורקיה הביתה לוינה והביא עמו כמה בצלי צבעוני. רגע, צבעוני או בצל? תחליט על מה בדיוק אתה מדבר.

אז ככה, בצל הוא שורש שאוגר גם מים וגם מזון, המשמשים את הצמח לפריחה העונתית שלו. יש אנשים שקוראים לשורש הצבעוני פקעת, אך הם טועים. אמנם פקעת, היא גם שורש של צמח, אך הפקעת אוגרת חומרי מזון בלבד, ולכן, שורש הצבעוני הוא בצל, ולא פקעת.

באוניברסיטת וינה שתלו את הבצלים שהביא השגריר האוסטרי, והחלו לחקור את הפרח. כעבור 20 שנה, הגיע לאוניברסיטה החוקר ההולנדי, קרולוס קלוסיוס. הוא ראה את הצבעוני בפעם הראשונה בחייו, והוקסם.

קרולוס קלוסיוס: הו, תראו איזה פרח יפה! איזה שם ניתן לו? זה פרח צבעוני כל כך! איזה שם נותנים לפרח צבעוני? אני צריך לחשוב על זה.

[מוזיקה]

קלוסיוס החוקר לקח עמו כמה בצלים מוינה להולנד, ושתל אותם באוניברסיטת ליידן, שבה לימד. קלוסיוס גילה כי הצבעוני גדל יפה מאוד במזג האוויר של הולנד. באותם הימים לא היו באירופה פרחים, שדמו ביופיים לצבעוני. הצבעוני הקסים את כל מי שראה אותו. אנשים ביקשו לקבל בצלים כדי לשתול בגינותיהם, אך נענו בשלילה. קלוסיוס לא רצה סתם לתת את הבצלים לכל אחד.

כשהתברר שהפרח מעניין אנשים רבים כל כך, ושמוכנים לשלם כסף כדי להשיג אותו, אנשים החלו להתגנב לחצר האוניברסיטה באישון לילה, כדי לגנוב בצלים.

[מוזיקה]

בתוך שנים אחדות, היה אפשר לקנות בצלי צבעוני בשוק החופשי, אך עדיין לא היו צבעונים רבים. סוחרי פרחים ואנשים מהמעמד הגבוה, החלו לחפש בצלים של צבעוני. מכיוון שלא היו הרבה בצלי צבעוני, מחירם החל לעלות. גם מדענים העוסקים בבוטניקה - חקר הצמחים, קנו בצלים. הם ערכו בהם ניסויים ויצרו זני כלאיים. כלומר, בצלי צבעוני המורכב מכמה זנים יחד.

כך נוצרו זנים חדשים לגמרי של צבעונים, בעלי צבעים עזים ומרהיבים. היו צבעונים אדומים, צהובים ולבנים. היו צבעונים אדומים ששזורים בהם פסים לבנים. צבעונים סגולים עם פסים לבנים. והנדירים מכל, צבעונים אדומים, חומים או סגולים, בפסים צהובים או לבנים.

וואו!

[מוזיקה]

לא רק אנשי הולנד התלהבו מהצבעונים. עד מהרה, החלו גם אנשים ממדינות שכנות, בעיקר צרפת, להתעניין ולקנות צבעונים. בתחילה, הם רצו את הצבעונים בעלי הפסים המרהיבים, אך משלא היה אפשר להשיגם, קנו גם את הצבעונים בעלי הצבע האחיד. לפתע, כבר לא היה פשוט לקנות צבעוני. המחיר שלו המשיך לעלות ולעלות. אם לשכן שלי היה צבעוני, גם אני רציתי שיהיה לי צבעוני. "למה שלו יהיה ולי לא?"

יותר ויותר אנשים רצו צבעונים והעניינים החלו לצאת מכלל שליטה. הביקוש לצבעונים החל אצל בני המעמד הגבוה, העשירים, אך עד מהרה הוא התפשט למעמדות האחרים. בני המעמד הבינוני והנמוך. המחיר טיפס וטיפס. אבל הקונים הסבירו לעצמם, שזו היא השקעה טובה.

הם יקנו צבעוני עכשיו, וימכרו אותו במחיר גבוה יותר, בעוד חודש או בעוד שנה. כולם החלו לקנות צבעונים. בעלי חנויות, מורים, אופים, סנדלרים, טבחים, כולם התחרו ביניהם, קודם כל, למי יש צבעוני ואחר כך, של מי הצבעוני היפה ביותר.

בתוך זמן קצר, היה הצבעוני לאחד המוצרים הפופולריים בהולנד והוא ניצב בראש סולם היצוא שלה. המוצרים שמכרה למדינות שכנות. הצבעוני הצטרף לדג המלוח, לגבינות הולנדיות, ולמשקה האלכוהולי ג'ין.

המחירים המשיכו לעלות, מפני שההיצע היה נמוך, והביקוש גבוה.

רגע, רגע. תנו לי להסביר לכם, מה הם "היצע וביקוש". היצע וביקוש הוא מושג בכלכלה.

למשל, בחנות המכולת, מה שיש על המדפים, זה ההיצע ומה שאנשים מבקשים לקנות, הוא ביקוש. פשוט, נכון? אתם הולכים למכולת, רואים מה יש על המדפים, לוקחים משהו מההיצע, כי ביקשתם אותו, משלמים עבורו, וזהו. היצע וביקוש.

אבל, נניח שבתל-אביב, יש רק עשרה כיכרות לחם. יש אנשים שרוצים כל כך לחם, עד שהם יהיו מוכנים לשלם אפילו מאה שקלים תמורתו. כך, המחיר של הלחם יהיה גבוה מאוד. כי הרבה אנשים רוצים לקנות משהו, שיש ממנו מעט.

אבל, נניח שיש מיליון כיכרות לחם בתל אביב. אז, לא תהיה בעיה להשיג לחם, ומחירו יהיה נמוך. אם הביקוש גדול מההיצע, יש יותר אנשים שרוצים לקנות את המוצר, ואילו המוצר עצמו מועט, המחיר עולה. אם ההיצע גדול מהביקוש, למשל, יש לי בחנות המון בובות של פוקהונטס, אבל היא כבר לא מעניינת את רוב האנשים, ואף ילד לא רוצה לקנות בובות כאלה, המחיר של כל בובה יהיה נמוך יותר.

[מוזיקה]

בשנת 1636, רק שני דברים עניינו את ההולנדים. האחד, לא לטבוע בהצפות של התעלות בחורף, והשני, להשיג, צבעוני. אנשים היו נפגשים בשעות הערב, וסוחרים בצבעונים.

איש א: "קח שני אדומים, ותן לי שלושה חומים."

איש ב: "מה פתאום, חום אחד תמורת שני סגולים."

איש א: "לא, לא, תן לי ורוד עם פסים לבנים, וקח…"

ככה זה נשמע. לפרחים נתנו גם שמות. בדרך כלל, הם נקראו גנרל או אדמירל, מפני שהם היו האנשים הנערצים בהולנד, והוסיפו להם את שם המגדל של הפרח.

"תן לי שני אדמירל, מלחי בבקשה, ותוסיף לי גנרל יניב אחד.".

[מוזיקה]

אנשים החלו לסחור בצבעונים, בכל ערי הולנד. אמסטרדם, רוטרדם, ליידן, הארלם, אלקמאר, ועוד. הם סחרו לא רק בפרח עצמו, אלא חתמו גם על חוזים עתידיים.

רגע, רגע, מה זה "חוזה"? ומה זה "חוזה עתידי"?

אני מסביר: חוזה, הוא נייר שעליו חותמים, ובו מתחייבים לעשות משהו. בחוזה עתידי, אני מתחייב לעשות משהו בעתיד. בדרך כלל, לקנות או למכור משהו, במחיר מסוים. רגע, אבל למה?

אוקיי, נניח שאני רוצה לבנות בית, והלבנים הנחוצות לבית, עולות עכשיו שקל אחד כל אחת. אבל אני לא מתחיל לבנות היום, אלא רק בעוד שישה חודשים. אם הלבנים יעלו אז שקל לאחת, לא תהיה לי בעיה לבנות בית, כי יש לי כסף מספיק. אבל מה יקרה אם פתאום, המחיר של הלבנים יעלה לשני שקלים לאחת? לא אוכל לבנות בית. אז מה אני עושה? אני חותם על חוזה, ובו אני מתחייב לקנות לבנים בשקל, בעוד חצי שנה. אני רואה שאתם חושבים, נכון? מה יוצא מזה לצד השני, שממנו אני קונה?

שאלה טובה.

הצד השני יכול לקוות, שהלבנים יעלו חצי שקל לאחת, בעוד חצי שנה. אם אני התחייבתי לקנות אותן בשקל לאחת, אז הוא מרוויח, כי במקום למכור את הלבנים שלו בחצי שקל, הוא מוכר אותם בשקל שלם. אבל גם אני מרוויח משהו, כי אני יכול לבנות בית. ככה למעשה, שנינו יוצאים מרוצים. אף על פי שאם לבנה עולה חצי שקל, כשאני צריך אותה, זה קצת מבאס. לא?

ההולנדים החלו לחתום על חוזים עתידיים, שבהם הם מתחייבים לקנות צבעונים במחיר של אלפי גילדנים, המטבע ההולנדי ששימש אז, שפירושו בהולנדית גולד, זהב.

אז ההולנדים הרבים, שחתמו על החוזים העתידיים האלה, קיוו כי בעוד כמה חודשים, המחיר של הצבעונים יהיה גבוה יותר ממה שהם סכמו לשלם.

כמה סוגים של צבעונים, למשל הצבעוני השחור וצבעוני לבן עם פסים אדומים, היו כה עדינים ומיוחדים, עד שאנשים הציעו את הבית שלהם, תמורת הבצלים של הצבעונים הללו. אנשים מכרו את כל רכושם, את בתיהם, ובלבד שיוכלו לרכוש צבעוני ייחודי.

[מוזיקה]

בתחילת שנת 1637, נמכרו צבעונים מסוימים, במחיר שהיה שווה לעשר שנות שכר של פועל מיומן. מחירם של הצבעונים המשיך לטפס, ורבים ראו זאת כהשקעה נהדרת. צריך לציין שלמעשה, בצל הצבעוני הוא חסר ערך. הוא יפה ומיוחד, אבל אי אפשר לגור בו, אי אפשר לחלוב אותו, ואי אפשר לשוט בו. הבצל חסר ערך לחלוטין. אך הדרישה של ההולנדים, הצרפתים ואפילו האנגלים, שהם חסרי ערך לחלוטין, שיהיה להם כזה, גרמה לכך שמחירו הפך אסטרונומי. משקיעים ידעו כי לבצלי הצבעוני אין ערך אמיתי. אך הם קנו אותם מתוך תקווה, כי מישהו אחר יבוא וירכוש אותם מהם במחיר גבוה יותר.

[מוזיקה]

בתקופה ההיא, סופרו כמה סיפורים משעשעים בעניין הצבעונים היקרים. למשל, מלח על ספינה שהתבלבל ואכל בצל צבעוני במקום בצל רגיל. הבצל שהוא אכל היה כה יקר שהוא יכול היה להאכיל את כל המלחים על הספינה במשך שנה שלמה. המלח לא כל כך צחק, מפני שהוא נזרק לכלא בעקבות המעשה הזה. בשנת 1637 כמעט לכולם כבר היו צבעונים. היו מי שהצבעונים שלהם היו יפים יותר, לאחרים היו נדירים יותר, אבל פתאום לאנשים קצת נמאס מכל העניין.

[מוזיקה]

התוצאה הייתה, שהדרישה לצבעונים הלכה ופחתה ומחיר הצבעונים החל לרדת. בתחילה המחיר ירד לאט, ואז מהר יותר, ומהר יותר ומהר יותר ומהר יותר [במהירות הולכת וגוברת]. בתוך שבועות אחדים ירד מחיר הצבעוני ב-90 אחוזים. אם קודם לכן צבעוני פשוט עלה 100 גילדנים, עכשיו הוא עלה רק עשרה. אנשים שנתנו את הבית שלהם תמורת צבעוני נשארו עם צבעוני ועם כסף שהספיק להם לגדר. אחרים איבדו את כל חסכונותיהם ורכושם.

[מוזיקה]

שיגעון הצבעונים בהולנד היה "בועה פיננסית". מצב שבו אנשים מאמינים שהערך של משהו גבוה.

בזמן שהשווי האמיתי שלו נמוך יותר. הבועה הולכת ומתנפחת עד שהיא מתפוצצת. המצב הזה חוזר על עצמו שוב ושוב בכלכלה המודרנית. למשל, לפני כ-20 שנה רכשו חברות גדולות, חברות אינטרנט ואתרים בעלי שמות מיוחדים תמורת סכומי עתק. למעשה הם היו שווים הרבה פחות ממה ששילמו עליהם.

[מוזיקה]

בשנים האחרונות חוקרים טוענים כי ייתכן שהצבעוני-מאניה, כלומר השיגעון לצבעונים לא היה כה נרחב ושרק אנשים מעטים נפגעו מהתפוצצות הבועה. חוקרים אחרים טוענים כי הבועה כן הייתה נרחבת ושהסיפור הוא אמת לאמיתה. לדבריהם, הולנד נפגעה מאוד מקדחת הצבעונים ונדרשו לה כמה שנים כדי להתאושש. אז מה אפשר ללמוד מסיפור הצבעוני-מאניה?

השיגעון לצבעונים, הבועה הפיננסית הראשונה בהיסטוריה?

בספר הנסיך הקטן יש את אחד הציטוטים האהובים עליי:

"אם תספרו למבוגרים ראיתי בית מקסים בנוי מלבנים אדומות עם פרחי גרניום ויונים שוכנות על גגו הם לעולם לא יוכלו לדמיין בית שכזה".

צריך עתה לומר להם ראיתי בית שמחירו מיליון דולר אז הם יאמרו: "וואו איזה בית יפה". לעיתים אנחנו מעריכים דברים בגלל שוויים הכספי ולא בגלל שוויים האמיתי. אז, אם יום אחד מישהו יבקש מכם מחיר אסטרונומי תמורת מוצר פשוט, תגידו לו שאתם מעדיפים להמתין קצת וספרו לו את סיפור הצבעוני-מאניה.

[מוזיקה]

כתיבה, עריכה וקריינות: אדמירל יובל מלחי.

הקלטה וסידור צבעונים באולפן: גיא בן וייס.

עריכת סאונד, מיקס, אפקטים ואכילת בצלי צבעוני: אסף רפפורט.

עריכת לשון וחוזה עתידי: סמדר כהן.

הפקה, היצע וביקוש: רני שחר ואייל שינדלר.

אני יובל מלחי.

היסטוריה לילדים.

[מוזיקה]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה