היסטוריה לילדים - וולט דיסני

הוא הגשים הרבה מאוד חלומות אבל הדרך שלו לשם הייתה רצופה במכשולים וכשלונות. בסוף הוא הצליח ואפילו נהיה אבא של עכבר. קראו לו דיסני, וולט דיסני.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/02/2025.

‏קריינית: אתן מאזינות ואתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

‏[מוזיקת פתיחה]

‏קריין: "היסטוריה לילדים", עם יובל מלחי.

‏וולט דיסני.

‏שלום ילדים, שלום ילדות! תגידו, יש לכם חלומות? היום, אני רוצה לספר לכם על מישהו, שהגשים הרבה מאוד חלומות, אבל הדרך שלו לשם, הייתה רצופה במכשולים וכישלונות. בסוף, הוא הצליח ואפילו נהיה אבא של עכבר.

‏קראו לו דיסני. וולט דיסני.

‏[מוזיקת רקע]

‏וולטר אליאס דיסני, נולד בחורף המושלג של שנת 1901 בשיקגו, בצפון מרכז ארצות הברית. באותם ימים, שיקגו הייתה העיר השנייה בגודלה בארצות הברית, אחרי ניו יורק.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏המשפחה עברה בין כמה ערים, ישובים, וחזרה לשיקגו, כשאבי המשפחה רכש מפעל לייצור ג'לי.

‏[מוזיקת רקע]

‏לוולטר הצעיר, זה שכולם קראו לו וולט, היה תחביב שמילא את כל זמנו - ציור. הוא צייר בבית, צייר בחוץ, העתיק את הקומיקסים מהעיתונים שהוריו קראו, צייר במחברות ובספרי הלימוד, צייר קריקטורות לעיתון בית הספר, צייר את הסוסים של שכניו, למד בקורסים לציור, השאיל בספרייה ספרים על ציור, קנה ספרים על ציור, קרא ספרים על ציור, וצייר, וצייר וצייר. אה, כן, כן, שכחתי להגיד גם - הוא אהב לצייר. כן.

‏כשהוא לא צייר, הוא התעניין בקולנוע, שהיה אז ממש בראשית דרכו. כשהוא לא ראה סרטים ולא צייר, הוא הביט ברכבות ולמד עליהן כל מה שהוא יכול. תזכרו את שלושת התחביבים האלה - ציור, סרטים ורכבות. הם עוד יחזרו.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏פיצקי: אני יודע. אני יודע.

‏יובל: או! שלום, פיצקי.

‏פיצקי: וולט דינסי, הוא הקים חברת רכבות, שעל הקרונות היו ציורים.

‏יובל: אוקיי, ומה לגבי הסרטים?

‏פיצקי: אה, כן. רכבות, ציורים, סר… אה, ברכבת הקרינו סרטים.

‏יובל: לא, לא ממש.

‏פיצקי: רגע, רגע. הוא היה במאי, הוא עשה סרט על רכבות שהסיעה ציירים. כן, בטוח זה.

‏יובל: לא, גם… גם לא. גם לא זה.

‏פיצקי: אולי סרט על צייר ש… צייר רכבת?

‏יובל: לא פיצקי, לא.

‏פיצקי: נו, אז מה, תגלה כבר, מה אתה חושב? שכל אחד מכיר את הוולט סידני הזה? דינסי, מה? אף אחד לא מצליח להגיד אפילו את השם שלו. אני נשמע כמו שם של משלוח.

‏יובל: רגע, פיצקי, תקשיב.

‏כשוולט היה בן 13, פרצה מלחמת העולם. היום אנחנו קוראים לה "מלחמת העולם הראשונה", אבל אז קראו לה "המלחמה הגדולה", העצומה, מפני שהמון מדינות וחיילים השתתפו בה במקומות רבים בעולם.

‏המלחמה התארכה. ארצות הברית הצטרפה למלחמה ו-וולט בן ה-16, רצה להתנדב לצבא, אבל הוא היה צעיר מדי ונדחה. הוא לא התייאש, זייף את גילו, התנדב לארגון הצלב האדום ונסע לצרפת לשמש כנהג אמבולנס. למרבה המזל, עד שהוא הגיע לצרפת, המלחמה כבר נגמרה. וולט קישט את האמבולנס שלו באיורים, מה שבטוח שימח את החולים והפצועים שהסיע.

‏כשוולט חזר לארצות הברית, הוא ידע דבר אחד. מפעל הג'לי של אבא שלו - זה לא בשבילו.

‏[רעש מכונות]

‏אבא של וולט: [במבטא אמריקאי] או! וולט, חזרת. בוא, בוא, בוא. יש המון עבודה במפעל.

‏וולט: [במבטא אמריקאי] אבא, אני רוצה להגיד לך משהו.

‏אבא של וולט: אוו, נו נו, חזרת מצרפת, אז בטח יש לך רעיון ל… למה, מה, ג'לי בטעם צפרדע? קוראסון ממולא בג'לי? ג'לי בצורת… מגדל אייפל?

‏וולט: לא אבא, זה… זה לא זה.

‏אבא של וולט: אז רעיון מקורי אחר. אולי ג'לי בטעם סלק? ג'לי ארטישוק?

‏וולט: לא אבא, לא.

‏אבא של וולט: אה, כן, כן, אז יש לך את הראש מיוחד עם מחשבות… אולי ג'לי בטעם קטשופ?

‏וולט: לא.

‏אבא של וולט: חרדל?

‏וולט: לא.

‏אבא של וולט: נו, אז מה, וולט? מה, אתה נראה להוט?

‏וולט: מה אני?

‏אבא של וולט: להוט, להוט.

‏וולט: אה, להוט, כן, כן. אתה לא טועה, לא טועה.

‏אבא של וולט: נו, נו. אז בוא נכין ג'לי.

‏וולט: זהו אבא, אני מעדיף לצייר.

‏אבא של וולט: מה?… לצייר ג'לי?

‏וולט: לא אבא, פשוט לצייר. פשוט לצייר.

‏[רעש המכונות נפסק]

‏וולט נפרד ממשפחתו, עזב את שיקגו ועבר לעיירה קנזס סיטי, במדינת מיזורי. הוא התגורר עם אחיו הבכור, רוי, שעבד שם כמנהל סניף בנק.

‏וולט התחיל לעבוד בסטודיו לאומנות ואייר כרזות ומודעות פרסומת. בעבודה הוא התיידד עם מאייר בן גילו בשם אבּ איוורקס. השם שלו היה במקור Ube בגרמנית, זאב, אך הוא קיצר לאבּ. השניים החליטו להקים יחד סטודיו עצמאי לאיור, אבל העסקים היו חלשים, הכסף אזל, והשניים עברו לעבוד בחברה לעיצוב כרזות לסרטים.

‏דיסני החל להתעניין באנימציה. בעברית היא נקראת הנפשה, ואתם אולי מכירים אותה כסרטי אנימציה או סרטים מצוירים, כמו שהיו אומרים פעם. וולט התאהב בתחום, למד וקרא כל מה שהיה יכול, והחליט להקים חברה עצמאית לאנימציה.

‏[מוזיקת רקע עליזה]

‏"אנימציה, מביאה עונג ועניין לכל בני הגילים, בכל מקום בעולם", הוא אמר.

‏דיסני יצר סדרה של סרטוני אנימציה קצרים, באורך של דקה בערך, שכללו התייחסויות מצחיקות לפוליטיקה המקומית. הקהל נהנה מהסרטונים הקצרים, שהוקרנו בבתי קולנוע לפני סרטים באורך מלא, ודיסני הקים אולפן קטן להפקתם ושכר עוד עובדים.

‏זה היה נראה מבטיח, אבל… גם העסק הזה כשל. [מוזיקה מסתיימת בדעיכה דרמטית] האולפן שקע בחובות, העובדים עזבו, ודיסני חזר לנקודת ההתחלה - מוכשר כשד, מלא מרץ, מלא רעיונות. צעיר מאוד, רק בן 21, אבל… מחוסר עבודה ועני.

‏הוא נזכר בפתגם - "משנה מקום, משנה מזל", והחליט לעבור, יחד עם אחיו רוי, להוליווד - לב תעשיית הקולנוע האמריקני.

‏בהוליווד וולט עבד על גרסה לספר "אליס בארץ הפלאות", שתשלב אנימציה ושחקנים. הוא הצליח להשיג חוזה להפקת סרטונים. שוב פעם, הקים אולפן קטן, הפעם יחד עם אחיו, וקיווה לטוב.

‏הוא גייס את חברו אב לעבוד לצידו, וגם שכר אישה צעירה בשם ליליאן באונדס, כדי שתסייע בצביעת האיורים. ליליאן הכניסה צבע לא רק לאיורים, אלא גם לחייו של וולט. השניים התאהבו והתחתנו. [נשיקה וצליל מוזיקלי עליז]

‏בשלב מסוים, נמאס לדיסני ולחברו מ"אליס בארץ הפלאות", והם יצרו דמות מצוירת חדשה - "אוסוולד הארנב בר המזל". יצור נמרץ, חצוף ורב-מעללים.

‏פיצקי: תגיד שובב, למה להגיד חצוף?

‏יובל: אה, סליחה, כן, שובב. אתה מכיר את הדמות הזאת?

‏פיצקי: נו, בטח. מה, זה בן דודה של דודה של אמא של סבתא.

‏יובל: [נדהם] מה? ש… שלך?!

‏פיצקי: לא, מה פתאום, מה פתאום. אבל בטח היה לו בן דוד ודודה וסבתא.

‏יובל: אוקיי פיצקי, מאוד שנון מצידך.

‏פיצקי: מה, אתה שנון בעצמך?

‏יובל: תודה רבה.

‏פיצקי: מה… מה זה בכלל שנון? זה נשמע כמו שם של דג עם שן אחת. "מצד ימין לוויתן גדול סנפיר, ומצד שמאל תוכלו לראות כריש טיגריסי. הו, והנה דג שנון".

‏יובל: אז, פיצקי, האמת שיש דג שנקרא שושנון, או דג ליצן, אבל אני התכוונתי למילה 'שנון'. זה מישהו שמתבטא בחוכמה, בדרך כלל בצורה משעשעת.

‏פיצקי: מה? אז אני שנון.

‏יובל: ברור, פיצקי, אתה שנון ביותר.

‏פיצקי: נו, יובל, קדימה. אז… אז הוא הצליח, דיסניק? עכשיו סוף סוף כולם יכירו את וולט סידני הזה, איך שקוראים לו.

‏יובל: לא בדיוק.

‏גם הפעם הדברים לא הסתדרו. אחד השותפים רימה את דיסני. השותף איים להקים אולפן חדש ולגייס אליו את כל האנימטורים, אם דיסני לא יסכים לעבוד, עבור משכורת נמוכה ממה שהרוויח עד כה. דיסני סירב ומצא את עצמו בלי מאיירים ובלי ארנב, כשרק חברו אב לצידו. הארנב בר המזל התגלה כחסר מזל, ודיסני נאלץ להמציא דמות חדשה.

‏וולט: [במבטא אמריקאי] אבל איזה דמות? מה כדאי לצייר?

‏אולי כלב רחוב?

‏לא, זה לא טוב.

‏אולי חתול נחמד?

‏לא, לא, אין בזה שום דבר מיוחד.

‏אולי סוס גיבור?

‏אולי ציפור דרור?

‏אולי פרפר במדבר?

‏רגע, עכשיו אני נזכר ב…

‏עכבר!

‏וולט נזכר בעכבר אחד, שנהג לשוטט במשרדים שהיו לו בקנזס סיטי. דיסני שרטט סקיצה ראשונית. עכבר בעל עיניים גדולות, אף בולט וזוג עיגולי אוזניים שחורים וגדולים. זה… נשמע לכם מוכר?

‏אב אייוורקס הוא מי שנתן לעכבר את צורתו הסופית, ודיסני הוא שנתן לו את קולו ואת אופיו. עכבר בעל יכולת אלתור וכושר המצאה שמתמודד בהצלחה עם קשיים ואתגרים.

‏מי שנתנה לעכבר את השם, הייתה אשתו של דיסני. כשוולט סיפר לה שהוא וחברו יצרו דמות חדשה וקראו לה מורטימר מאוס, היא אמרה שזה שם ארוך מדי ולא חמוד מספיק, ושילדים לא יוכלו לבטא אותו. "אולי תקרא לו… מיקי?".

‏וככה, בשנת 1928, לפני כמעט 100 שנה, נולד עכבר מצויר בשם מיקי מאוס - מיקי העכבר. דיסני סיפר על העכבר ששינה את חייו והפך לסמל: "אני אוהב חיות, ואני אוהב לצחוק. כל מה שרצינו, שמיקי מאוס יצחיק".

‏[מוזיקת רקע מתוך הסרט "פנטזיה"]

‏אחד מתפקידיו המוכרים יותר, של מיקי מאוס, הוא בתור שוליית הקוסם בסרט "פנטזיה". בסרט, הקוסם הולך לנוח ומבקש ממיקי לשאוב מים מהבאר. מיקי, חושב שזו מטלה משעממת, הוא מחפש איך לסיים אותה במהירות. הוא חובש את מצנפת הקסם וכישף מטאטא שיעזור לו לסחוב את הדליים. מיקי הרגיש מאוד מרוצה מעצמו, אבל כשהמטאטא הכפיל את עצמו לשניים והשניים הופכים לארבעה, והארבעה לשמונה, והשמונה מתרבים עוד ועוד והמים שוצפים בלי להפסיק… [בטון היסטרי] מיקי הבין שהסתבך בצרה, שגדולה עליו בכמה מידות.

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏מיקי הפך להצלחה מסחררת. ארבע שנים לאחר שנוצר, זכה וולט דיסני בפרס אוסקר לשם כבוד על יצירת מיקי מאוס. העכבר היה פופולרי להפליא, ועם השנים הופיע ביותר מ-130 סרטים. גם חבריו של מיקי, פלוטו, גופי ודונלד דאק, זכו למעריצים רבים ולסדרות משל עצמם.

‏[מוזיקת רקע]

‏דונלד דאק: [הברות לא ברורות]

‏גופי: היי, דונלד, למה אתה עושה קולות? אני רוצה גם להגיד שלום לילדים ב"היסטוריה לילדים".

‏פלוטו: הו-הו, וגם אני רוצה להגיד שלום לילדים, הא הא כאן פלוטו. אתם הכי אוהבים את ה… פלוטו הכלב, הא הא… איזה כיף.

‏גופי: פלוטו, אל תגנוב לי את ההצגה.

‏דונלד דאק: [הברות לא ברורות]

‏יובל: אני רוצה להמשיך, אפשר? תודה לכם. לגנוב ת'הצגה…

‏עולם האנימציה של אותן השנים, היה סוער. חוזים בין יוצרים ואולפנים נחתמו ובוטלו. שיתופי פעולה התחילו בטוב - והסתיימו בטריקת דלת. כבר סיפרנו על כל הקשיים שעבר דיסני בשנים הראשונות, אלה המשיכו גם אחר כך, כשאולפנים ניסו לגנוב יוצרי אנימציה והתחרו בלי גבולות ובלי מצפון על הכישרון של המאיירים ועל הפופולריות של הדמויות.

‏אפילו אב איוורקס, למשל, מי שנתן למיקי מאוס את צורתו, עזב את וולט דיסני למשך יותר מעשור, כדי לעבוד באולפן מתחרה. לבסוף הוא חזר לאולפני דיסני כראש מחלקת המאיירים. הוא כונה "האנימטור הכי מהיר בהוליווד", ומספרים עליו שיכול היה לצייר ביום אחד אפילו 700 איורים. איור בכל דקה. באמת מהיר.

‏[מוזיקת רקע עליזה]

‏הסרטונים הקצרים שהפיק דיסני זכו להצלחה, ודיסני כבר חלם ליצור סרט אנימציה צבעוני באורך מלא. אחיו רוי, חשב שזה יהיה כישלון. יותר מדי עבודה, הרי מציירים את הכל ביד, אחד אחד וצובעים. זה לא רעיון כל כך טוב. אשתו ליליאן חשבה שזה יהיה כישלון. חבריו הזהירו אותו שהוא עושה טעות חמורה וגם מתחריו לעגו לו, וחזו שזו תהיה מפלתו הסופית.

‏אבל דיסני התעקש והתחיל לעבוד על הפקת הסרט "שלגיה ושבעת הגמדים". דיסני לא הסתפק בידע שהיה לו ולמאיירים. הוא שלח את המאיירים לקורסים, כדי שישתפרו עוד ועוד. הוא שכר שחקנים וגם בעלי חיים, כדי שהמאיירים יוכלו לאייר את תנוחות גופם במדויק. הוא גם השתמש בטכנולוגיות חדשות, הכול כדי לשפר את האנימציה.

‏הפקת הסרט ארכה כמעט ארבע שנים, כשהסרט הוקרן לראשונה לפני קהל, רגע לפני חג המולד, בשנת 1937, הצופים השתגעו. הם נעמדו על רגליהם, מחאו כפיים במשך דקות ארוכות, והצהירו שמדובר ביצירת מופת.

‏הביקורות הללו, הקהל קנה כרטיסים בהמוניו, והסרט היה להצלחה מסחררת. הסרט גם זכה בפרס האוסקר, הפרס היוקרתי ביותר ליוצרי סרטים. כשדיסני קיבל את הפרס על הסרט "שלגיה ושבעת הגמדים", העניקו לו לא רק אוסקר אחד גדול, אלא גם שבעה אוסקרים קטנים.

‏[הקלטה - קטע משירת הגמדים בסרט "שלגיה ושבעת הגמדים"]

“Heigh-ho, heigh-ho, it’s home from work we go…”

‏[המוזיקה ממשיכה ברקע]

‏וולט דיסני פתח אולפנים על שמו "אולפני וולט דיסני", והחל להפיק ולייצר עוד ועוד סרטים - "פינוקיו", "פנטזיה", "דמבו הפיל המעופף", "במבי", "סינדרלה", "פיטר פן" ואחרים. הסרטים זכו להצלחה עצומה בקרב ילדים וגם מבוגרים. דיסני אמר: "אני לא עושה סרטים לילדים, אלא לילד שטמון בכל אחד מאיתנו".

‏אולפני דיסני, החלו להפיק גם סרטים מצולמים, עם שחקנים, והמשיכו בהפקת הסרטונים הקצרים של מיקי מאוס, דונלד דאק וחבריהם. [מוזיקת רקע מסתיימת] הם גם הפיקו סרטי טבע על חיות בים, במדבר ובסביבה הטבעית שלהם.

‏ככל שהשנים עברו, וולט דיסני היה מעורב יותר בעסקים ופחות בציור. הוא סיפר פעם כי "הפעמים היחידות שאני מרים עט, הן כדי לחתום על חוזים, לחתום על צ'קים או לחתום למעריצים".

‏עכשיו, לדיסני היה חלום חדש. לפתוח פארק שעשועים.

‏כשנשאל מה החזון שלו, הוא אמר בקיצור ובבירור "אני רוצה, שזה לא יראה כמו שום דבר אחר בעולם. אה, ואני רוצה שתקיף את זה רכבת".

‏זוכרים שדיסני אהב רכבות עוד כילד? הוא המשיך לאהוב רכבות גם כמבוגר, והייתה לו בחצר רכבת קיטור קטנה משלו. אורך הפסים היה כמעט קילומטר והיו בהם שלל פיתולים, עליות, ירידות ולולאות. דיסני אפילו בנה מנהרה, כך שהרכבת תוכל לעבור מתחת לערוגת הפרחים שטיפחה אשתו, בלי להזיק להם. הוא אפילו קרא לקטר הרכבת "ליליבל", על שם אשתו ליליאן. אבל, לאחר כמה תאונות קטנות בין הרכבת לבין אורחים ומבקרים בביתו, דיסני עבר לחלום על רכבות גדולות יותר.

‏הוא נסע לפארקי שעשועים רבים, חקר אותם, ותכנן פארק חדש ומיוחד בשם - דיסנילנד. לנד באנגלית זו ארץ, אז קחו עכשיו את שם המשפחה שלכם, תוסיפו לו לנד ונו, מה קיבלתם?

‏[מכריז] ברוכים הבאים למלחי לנד!

‏כן, פחות… פחות. אני מקווה ששלכם יותר מוצלח.

‏[תרועת חצוצרה]

‏דיסני רצה שלא רק ילדים, אלא גם מבוגרים ייהנו מהפארק, וכולם יוכלו להצטלם עם דמויות מהסרטים של דיסני, שראו בקולנוע.

‏בתחילה הוא חשב להקים פארק קטן בשטח של אולפני הסרטים שלו, אך הוא החליט להוסיף עוד מתקן ו… עוד מתקן ואגם, שיהיה אפשר לשוט, והפארק נבנה על שטח של 340 דונם. רק לשם השוואה, הלונה פארק בתל אביב, משתרע על 50 דונם.

‏[מוזיקת רקע חגיגית]

‏הפארק נפתח לציבור בשנת 1955. טקס הפתיחה שלו שודר בטלוויזיה לעיני 70 מיליון צופים, ויום הפתיחה היה… [המוזיקה מסתיימת בדעיכה] כישלון גדול. גדול מאוד.

‏יותר מדי אנשים נכנסו לפארק. היה יום לוהט והברזיות לא עבדו. אנשים דרכו בזפת, שלא הספיקו לשים עליה מדרכה. הייתה דליפת גז, התורים היו ארוכים מדי, והעיתונים פרסמו ביקורות גרועות. גרועות ממש.

‏וולט כינה את יום הפתיחה "יום ראשון השחור".

‏אז וולט דיסני החליט - לתקן. הוא תיקן, והזמין שוב את העיתונאים, והפעם, הצלחה מסחררת!

‏[תרועת ניצחון]

‏מאז פתיחת הפארק, בשנת 1955, נסגר הפארק למבקרים רק ארבע פעמים. לאחר התנקשות בנשיא קנדי, לאחר רעידת אדמה באזור בשנת 1994, לאחר ה-11 בספטמבר ובמשך למעלה משנה, בתקופת הקורונה.

‏דיסני הקים פארק נוסף, מרכז אפקוט. באנגלית זה ראשי התיבות של המשפט: "דגם ניסיוני לקהילת המחר". זאת הייתה מעין עיר עתידנית, שתציג את פאר הטכנולוגיה האנושית.

‏בשנת 1964 התקיים בניו יורק יריד עולמי. דיסני הציג שם מתקן שנקרא: "זה עולם קטן". המבקרים שטו בסירות בתעלות, בין חדרים שהציגו יבשות ותרבויות שונות ברחבי העולם. לאורך כל המסע, מושמע שיר אחד - "זה עולם קטן מאוד", [השיר בעברית מושמע ברקע] בשפות שונות. ובתוכנית "רחוב סומסום", גם שרו אותו.

‏[הקלטה - מתוך התכנית "רחוב סומסום"]

‏מיקי קם: [שרה] "זה עולם קטן מאוד… זה עולם קטן"…

‏מכרם חורי: [שר] "דוניא זע'ירה כתיר"…

‏מיקי קם: "היי, מכרם?"

‏מכרם חורי: "מה?"

‏מיקי קם: "יש את השיר הזה גם בערבית?"

‏מכרם חורי: "בטח".

‏[ברקע - מוזיקה מתוך הסרט "מרי פופינס"]

‏בשנה שבה נערך היריד העולמי, יצא סרט נוסף של אולפני דיסני - "מרי פופינס". הסרט מספר על אומנת קסומה שלוקחת את הילדים ג'יין ומייקל, להרפתקאות, יחד עם ידידהּ מנקה הארובות. הסרט נולד בזכות בנותיו של דיסני, דיאן ושרון, שהתאהבו בספר "מרי פופינס", של הסופרת הבריטית-אוסטרלית פמלה טרוורס. הן הפצירו באביהן שיהפוך אותו לסרט. דיסני הבטיח וניסה להשיג את הזכויות לספר, אך במשך למעלה מ-20 שנה הסופרת סירבה, ורק לאחר שכנועים רבים היא הסכימה. צריך להגיד, שהיא לא כל כך אהבה את התוצאה הסופית, אבל הסרט היה מועמד ל-13 פרסי אוסקר, ועד היום, זהו אחד הסרטים הפופולריים ביותר בהיסטוריה של סרטי דיסני.

‏[הקלטה - קטע מהשיר "סופרקאליפרג'ליסטיק", מתוך הגרסה העברית לסרט "מרי פופינס", בביצוע חני נחמיאס]

‏"כי… סופרקאליפרג'ליסטיקאקספיאלידושי

‏גם אם זה נשמע מפחיד זה מתיישב בראש כי

‏אם תגיד זה לא יכאב למרות שיש פה קושי

‏סופרקאליפרג'ליסטיקאקספיאלידושי

‏ים-דילילילי ים-דיללה

‏ים-דילילילי ים-דיללה

‏ים-דילילילי ים-דיללה…"

‏הסרט האחרון, שדיסני היה אחראי להפקתו, הוא ספר הג'ונגל. השיר, "מה שנחוץ לדוב", הוא אחד השירים המוכרים ביותר מסרטי דיסני.

‏[הקלטה - קטע מהשיר "מה שנחוץ לדוב" מתוך הגרסה העברית של הסרט "ספר הג'ונגל", בביצוע דני ליטני]

‏"חפש תמיד רק את הטוב,

‏שבאמת נחוץ לדוב

‏ושכח את הצרות שבחיים.

‏דברים פשוטים יש פה לרוב,

‏הטבע הוא נדיב וטוב,

‏הוא מספק לנו את הצרכים".

‏[השיר ממשיך להתנגן ברקע]

‏הסרט דובב להמון שפות. וכששאלו את מלחיני הפסקול, איזה מבין הדיבובים של הסרט הוא המוצלח ביותר מביניהם, הם בחרו בדיבוב לעברית, שבו הזמר דני ליטני מדובב את הדוב, באלו, והשחקן חיים טופול מדובב את הנמר, בגירה.

‏לדובב את הדוב. מה, זה קשה להגיד את זה…

‏[הקלטה - קטע נוסף מתוך השיר "מה שנחוץ לדוב"]

‏באלו: "תראה שהדובים זקוקים רק למעט".

‏מוגלי: "באמת?"

‏באלו: "לכלום כמעט".

‏דיסני הלך לעולמו בגיל 65. לאורך חייו הוא נתקל באינספור כישלונות, לפעמים כישלונות מייאשים ממש, אבל הוא לא הפסיק לחלום ולהאמין שכל כישלון, הוא שיעור חשוב לחיים.

‏דיסני היה מעורב בהפקת 81 סרטים באורך מלא. הוא היה מועמד 59 פעמים לפרס האוסקר, שיא שאין שני לו, וסרטיו זכו ב-22 אוסקרים. הוא זכה להוקרה ממדינות רבות בעולם ועל שמו קרוי אסטרואיד - דיסניה 4,017.

‏עם הזמן הוקמו עוד ועוד פארקי דיסני במקומות רבים בעולם. דיסני וורלד בפלורידה, יורודיסני בצרפת, דיסנילנד בטוקיו, דיסנילנד בהונג קונג. ולחברה יש כיום עולם שלם של מוצרים - בובות, תחפושות, תיקים. ההכנסות שלהם נמדדות כיום בעשרות מיליארדי דולרים, אבל אני מקווה שהם זוכרים את מה שדיסני נהג לומר: "אני לא עושה סרטים כדי להרוויח עוד כסף, אני מרוויח כסף כדי להפיק עוד סרטים".

‏[מוזיקת רקע]

‏לאחר מותו של דיסני, האולפנים סבלו מתקופה של חוסר הצלחה, אבל בשנות ה-90 חזרו לגדולה עם סדרה של סרטים פופולריים שההורים שלכם בטח ראו כילדים - "בת הים הקטנה", "היפה והחיה", "אלאדין" ו"מלך האריות". אחריהם, חלה שוב ירידה בהצלחת סרטי החברה, עד שנת 2006, כאשר הם רכשו את חברת האנימציה פיקסאר, והסרטים שנוצרו בעקבות הרכישה החזירו את אולפני דיסני לגדולתם, עם סרטים שזכו לא רק לפופולריות עצומה, אלא גם לביקורות מעולות ומועמדויות לאוסקר.

‏הסרט המפורסם ביותר שיצא לאחר רכישת פיקסר הוא "Frozen", סרט האנימציה הראשון של דיסני, שהרוויח יותר ממיליארד דולר.

‏[הקלטה - קטע מהשיר "את רוצה לבנות איש שלג" מתוך הסרט "לשבור את הקרח"]

‏אנה: "אלזה?"

‏פיצקי: לא, זה פיצקי.

‏אנה: "את רוצה לבנות איש שלג?"

‏פיצקי: מה? אני בן.

‏אנה: "לא שיחקת איתי מזמן".

‏פיצקי: אני לא חושב שאני מכיר אותך, ילדה.

‏אנה: "אנחנו כבר לא מתראות, כמו שתי זרות, כאילו את לא כאן!"

‏פיצקי: אה, אני חושב שיש לך איזה בלבול קל. לי קוראים בכלל פיצקי ואני בן! מה קורה פה? הלו? הלו?

‏אנה: "שיחקנו פעם יחד!"

‏פיצקי: בטוח לא איתי!

‏אנה: "היום כבר לא. אולי בואי נשלים ודי! את רוצה לבנות איש שלג? זה לא חייב להיות איש שלג…"

‏אלזה: "תלכי אנה".

‏פיצקי: מה זה "לא חייב להיות איש שלג"? מה את רוצה לבנות? איש חול? עוגת בוץ? ומה, יש פה עוד קול? מי זאת השנייה שמדברת? מה קורה פה? אני יוצא מכאן, להתראות.

‏אנה: "את רוצה לבנות איש שלג?"

‏פיצקי: אני בן, אני אומר לך.

‏אנה: "או שנרכב בין חדרים? אורחים בכלל כבר לא באים לפה. התחלתי לדבר עם כל הציורים. היי, ז'אן ד'ארק".

‏פיצקי: ז'אן דארק, אני מכיר אותה. עשינו עליה פרק פעם. ותדעי לך שאין בעיה לדבר עם ציורים. הם רק… כל עוד הם לא… עונים לך בחזרה.

‏אנה: "אני די בודדה כאן, ונשאר לי רק, לראות איך הזמן עובר". [משמיעה עם הלשון תקתוקי שעון]

‏פיצקי: מה זה הרעשים המוזרים האלה שאת עושה? [נקישה על דלת] מה זה, מי זה דופק? הלו?

‏אנה: "אלזה?"

‏פיצקי: מה "אלזה"? אני פיצקי, פיצקי, אני אומר לך.

‏אנה: "את רוצה לבנות איש שלג?"

‏פיצקי: אני הכי הייתי רוצה לבנות איש שלג, אבל אני גר בישראל, ואין פה הרבה שלג, אז אולי נמצא איזה רעיון אחר? כל הזמן, אני רוצה לבנות איש שלג, איש שלג… טוב, באמת, נראה לי שהגיע הזמן שאני אתחפף מפה. להתראות אחיות מוזרות, להתראות.

‏[מוזיקת רקע]

‏דיסני אהב מאוד את התחום שבו עסק. הוא צייר, הפיק, דיבב, יזם, ובעיקר חלם. הוא לעולם לא קפא על שמריו, ותמיד ניסה להתחדש, להשתפר ולהשתכלל. לצד ההברקות האומנותיות שלו היו לו גם המצאות טכנולוגיות, ששיפרו את הפקת הסרטים ואת מראה האנימציה.

‏הוא נהג לומר משפט, שנשמע בדיוק כמו משהו, שגיבור סרטי דיסני היה אומר: "כל החלומות שלנו יכולים להתגשם, אם יש לנו מספיק אומץ להגשים אותם".

‏[מוזיקת רקע מסתיימת]

‏החיים, הם קצת כמו גלגל. לפעמים אנחנו למעלה, לפעמים למטה, ולפעמים איפשהו באמצע. החוכמה היא, להמשיך להיות סקרנים, להאמין בדרך שלנו, [מוזיקת רקע] וגם אם נתקלים במכשול, לא להתייאש ולא לוותר. אחרת, איך היה לנו מיקי מאוס?

‏[מוזיקת רקע מסתיימת באקורד סיום]

‏ולסיום, מעניין אותי מה המשפט שאתם הכי אוהבים מסרטי דיסני. אני חושב שאני הכי אוהב את המשפט שאומר טמפר הארנב, בסרט "במבי": "אם אין לך משהו נחמד להגיד, אל תגיד שום דבר".

‏מה שלכם? מעניין.

‏פיצקי: החלום שלי, זה לדבב סרט של דיסני.

‏יובל: נו, פיצקי, תמשיך לחלום. אולי עוד יום אחד זה יקרה.

‏פיצקי: הלוואי, הלוואי וזה יקרה. זה החלום שלי. וחלומות, לפעמים מתגשמים. ביי ילדים, להתראות.

‏[מוזיקת סיום]

‏מחקר, כתיבה ושותה את ה"תרופה עם קצת סוכר, תרופה עם קצת סוכר" [שר] - תמר נויגרטן פולגר.

‏עריכה, קריינות ו"ציור זה מקצוע של רב אומנים" [שר] - יובל מלחי.

‏עריכת לשון, יודעת לנקד את המילה "סופרקאליפרג'ליסטיקאקספיאלידושס" [שר] - דינה בר מנחם.

‏עיצוב פסקול, מיקס ושיחק את היפה ב"היפה והחיה" - רוני קלדרון.

‏הפקה ובכו בסרט "במבי" - תומר מיכלזון, יובל בן שושן ורני שחר.

‏אני יובל מלחי. "היסטוריה לילדים ולילדות".

‏[מוזיקת סיום]

---

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה