top of page
איריס הררי

היסטוריה לילדים - ההיסטוריה של הכינור

Updated: Aug 15

כינור הוא כלי נגינה מודרני אבל בעבר הרחוק היו כלי נגינה שהזכירו את הכינור של ימינו. איך התפתח הכינור, מי היו בוני הכינורות הראשונים, מה מיוחד בכינורות מסוג סטרדיווריוס ותגידו רגע, על כינורות חשמליים שמעתם? האזנה מהנה!


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 18/06/2024.

[הערת המתמללת - מוזיקה ומוסיקה נאמרות לסירוגין]

קריין: אתם מאזינים ל"כאן הסכתים", "כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[מוזיקת פתיחה]

קריין: "היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.

ההיסטוריה של הכינור.

שלום ילדים, שלום ילדות. היום אני רוצה לספר לכם על כלי נגינה מיוחד מאוד, כלי שכולכם מכירים.

פיצקי: אני מת על פיקולו.

יובל: לא, לא, זה לא על פיקולו.

פיצקי: אז אולי על עוגב, קסילופון, ויולה, קרן יער. אני מת גם על קרן יער.

יובל: לא פיצקי, זה לא פרק על קרן יער.

פיצקי: אז אולי בנסורי?

יובל: מה? מי זה?

פיצקי: חליל הודי.

יובל: אה, לא, לא.

פיצקי: אולי סנטור?

יובל: מה? מי זה סנטור?

פיצקי: כלי נגינה פרסי-טורקי בעל 12 מיתרים.

יובל: אה, לא, לא.

פיצקי: נו אז תגלה, תגלה!

יובל: פיצקי, עוד רגע נגלה, אבל הסיפור שלנו היום בכלל מתחיל עם סיפור מתח.

[מוזיקה מסתיימת]

ברוניסלב הוברמן נולד בשנת 1882 בפולין של ימינו. אביו יעקב רצה שבנו ינגן על כלי נגינה. אבל לא היה לו הרבה כסף, ובמעט שהיה לו, הוא קנה לבנו כלי נגינה קטן. כינור.

[מוזיקה]

פיצקי: אה, אז הפרק הוא על פולין?

יובל: מה? לא.

פיצקי: אה, זה פרק על איש שהיה לו מעט כסף. הבנתי.

יובל: לא, פיצקי.

פיצקי: נו, אז על מה הפרק? איש מפולין עם מעט כסף שקנה לבן שלו כלי נגינה קטן… אה, הבנתי, הבנתי.

יובל: נו, אז על מה הפרק?

פיצקי: פיקולו.

יובל: נכון, זה על… לא, מה פתאום! הפרק הוא על כינור.

פיצקי: אה, כמעט ידעתי, כמעט.

[מוזיקה מסתיימת]

ברוניסלב הוברמן התגלה בתור ילד פלא. ילד שמגיל צעיר מאוד יכול לבצע מנגינות מסובכות, ואפילו להביע רגש כאילו הוא כבר איש מבוגר.

[מוזיקה קלאסית]

הוברמן ניגן עבור ברון פולני שנתן לו במתנה כינור מיוחד. עם הזמן עוד ועוד אנשים החלו לשמוע על הוברמן, ואפילו המלחין המפורסם יוהנס ברהמס שמע את הוברמן מנגן על כינור. שמו החל ללכת לפניו בתור הכנר הידוע ביותר בכל רחבי אירופה.

בשנות ה-30 של המאה ה-20, כשהחלו גלים של אנטישמיות להופיע במדינות אירופה, הוברמן החליט לעשות מעשה, להציל נגנים יהודים בפני השלטון הנאצי. הוברמן הסתובב ברחבי אירופה ושכנע צ'לנים, פסנתרנים, כנרים, חצוצרנים ועוד מוזיקאים ומנצחים לעלות לארץ ישראל. שם בשנת 1936 הוא הקים תזמורת מיוחדת, שעם השנים נקראה "התזמורת הפילהרמונית הישראלית".

באותה שנה יצאה התזמורת לארצות הברית כדי לגייס כספים, ושם קרה דבר נורא.

הוברמן הניח לרגע את הכינור שלו, והשאיר אותו בחדר ההלבשה. כשהוא חזר לחדר, כינורו יקר הערך מסוג סטרדיווריוס, נגנב.

פיצקי: אבל?

יובל: מה?

פיצקי: אבל? נו יובל, חבל!

יובל: מה, פיצקי?

פיצקי: הוא מצא את הכינור או לא?

יובל: עוד רגע נגיע לזה, פיצקי, אבל רגע לפני זה בוא אספר לך על ההיסטוריה…

פיצקי: של תזמורות?

יובל: מה? לא, על ההיסטוריה של…

פיצקי: הסנטור? אתה תספר על הסנטור? [המוזיקה מסתיימת בזיוף]

יובל: לא, פיצקי, לא! על ההיסטוריה של הכינור!

פיצקי: אה, נכון, כי הפרק הוא על ההיסטוריה של הכינור. אז זה הגיוני. אבל ממתי מנגנים על כינור?

יובל: שאלה טובה.

[מוזיקת כלי מיתר]

כינור הוא כלי נגינה מודרני, אבל בעבר הרחוק היו כלי נגינה שהזכירו את הכינור של ימינו. באי קרוס שביוון התגלה כלי נגינה שמזכיר כינור, ויש שאומרים שהוא בן 4,700 שנה.

אבל רגע, בספר בראשית מסופר על איש בשם יובל, שהיה: "אבי כל תופש כינור ועוגב". זאת אומרת, שהוא המציא את אמנות הנגינה. הכינור היה אז כלי פריטה, פרטו על המיתרים שלו, כמו גיטרה.

הפעם הבאה שכינור נזכר בתנ"ך, קשורה לדוד המלך. מסופר שדוד ניגן בכינור כדי לעודד את מצב רוחו של שאול המלך. הכינור הזה, "כינור דוד", דמה יותר לנבל ונקרא "לאוטה". היה לו מין צוואר כמו לכינור, אבל רק שלושה מיתרים, ולא הייתה לו קשת, המקל שבעזרתו מנגנים על כלי קשת.

בכינורות הללו ניגנו גם הלוויים בבית המקדש השני, והם נשמרו בהיסטוריה היהודית על מטבעות מתקופת בר-כוכבא, במאה הראשונה לספירה, לפני כ-2,000 שנה.

במשך כ-1,000 שנים, מהמאה הראשונה ועד המאה העשירית, לא נמצאו עדויות באמנות, בכלים, במטבעות ובספרות על ניגון בכינור, ורק מהמאה העשירית נמצאו עדויות של שימוש בקשת. וגם מהתקופה הזו, אמצע ימי הביניים, לא ידוע הרבה על הכינור.

כלי נגינה שונים הגיעו לאירופה מאסיה ומהעולם המוסלמי. הם התפתחו והשתנו, ובשנת 1530 ישנו תיאור של כינור בציור של צייר בשם פרארי. שם רואים כלי שממש מזכיר את הכינור של ימינו.

אבל איך בכלל מפיקים צלילים מכינור?

[מוזיקה קלאסית - פסנתר וכינור]

הגוף של הכינור מתואר בתור בטן וגב.

הבטן היא החלק שאנחנו רואים כשמישהו מנגן בכינור. העץ שממנו עשויה הבטן עדין מאוד, כדי שיהדהדו בו צלילים באיכות טובה. לעומת זאת, העץ שממנו עשוי גב הכינור, עשוי מעץ קשיח, כדי שהכינור יהיה חזק.

על הבטן חרוטים שני חורים בצורת האות F, באנגלית, כדי שהדהודי הצלילים ייכנסו לתוך הכינור ואז יצאו החוצה. מהבטן ועד לצוואר של הכינור, החלק הצר והארוך שלו, נמתחים מיתרים שמהם מפיקים צלילים ואפשר לכוון אותם בעזרת מפתחות כיוון. בסוף הצוואר נמצא השבלול המשמש לקישוט.

אז איך נוצרים הצלילים?

כאשר מושכים קשת על מיתרים של כינור, היא גורמת להם לרטוט והרטט הזה עובר דרך חורי ה-F ואז יוצא החוצה.

למעשה, כל חלקי הכינור: הקשת, הבטן והגב, חורי ה-F ואפילו המיתרים, משתתפים ביצירת הצליל המיוחד. כל חלק משפיע על הצליל וגם על האיכות שלו. למשל, מאיזה עץ עשוי הכינור, ממה עשוים המיתרים וממה עשויה הקשת.

ידעתם שפעם היו לוקחים מעיים של כבשים ועיזים ומכינים מהם מיתרים? הסתבר שהמעיים הללו רגישים לתנאי מזג האוויר, ולכן היו צריכים למצוא חומר שעמיד בכל עונה בשנה.

כיום מיתרים עשויים מחומרים כמו פלדה, ואילו הקשת עשויה משערות של סוס. [נחרת סוס]

יש כלי נגינה שבהם שתי הידיים עושות את אותו הדבר. למשל בפסנתר, שתי הידיים לוחצות על הקלידים באותו האופן, וגם בחליל, שתי הידיים מכסות את החורים באותה השיטה, אבל במקומות שונים.

הכינור, לעומת זאת, נחשב בתור כלי נגינה שקשה מאוד לנגן בו, כי כל יד עושה משהו אחר. היד שמחזיקה את הקשת צריכה להעביר אותה מצד לצד, ואילו היד האחרת, צריכה ללחוץ על המיתרים בדיוק במקום הנכון כדי להפיק צלילים שונים. ולא רק זה, יש טכניקות שונות לנגן על כינור.

פעם אפילו כתבתי על זה שיר.

[שר]

"מיאו מיאו מיאו,

בלגטו מחברים צלילים.

בספיקטו מקפיצים את הקשת.

בסטקטו הצלילים קצרים,

בריקושט הקצה בקשת.

בפיציקטו פורטים באצבעות,

ובטרמולו יוצרים מתח ורגשות.

תה נה נה נה ני נה נה נה נה…

זה שיר פחות מוצלח, כנראה."

אבל זה נשמע פשוט לנגן על כינור. הנה, אני אנגן לכם.

[נגינה צורמת על כינור]

אוי, זה לא נשמע טוב. אולי, נשמיע דוגמאות… ממישהו שבאמת יודע לנגן על כינור.

[נגינה בכינור]

את הכינור שאנחנו מכירים החלו לבנות במאה ה-16, שמסתיימת בשנת 1600. יש חוקרים רבים הטוענים שיהודים היו בוני הכינורות הראשונים, אולי בספרד ואולי בצפון איטליה, אבל אין לנו הרבה מידע מעבר לזה. מי שנחשב כבונה הכינורות הראשון היה האיטלקי אנדראה אמאטי.

אנדראה חי ונולד בתחילת המאה ה-16, וכינורות שהוא בנה השתמרו עד היום. בניו, ניקולו [כך במקור] וג'ירולאמו, המשיכו את דרכו ואפילו שכללו את הכינור. הם שינו את פתחי ה-F כדי להוסיף לכינור צלילים נוספים.

בונה כינורות מוכשר נוסף היה גם ניקולו, נכדו של אנדראה.

[נגינה בכינור]

המשפחה בנתה כינורות שהיו משוכללים יותר ויותר והפיקו צלילים חדשים וחדים. אבל מי שבאמת ידוע עד היום ביצירת כינורות יוצאי דופן היה דווקא תלמידו של ניקולו אמאטי, אנטוניו סטרדיווארי.

[נגינה בכינור]

אנטוניו נולד בשנת 1644 בעיר קרמונה, שבאיטליה. הוא היה שוליה בסדנה של ניקולו, ובשנות ה-30 לחייו, הקים סדנה לבניית כינורות משלו. הוא לקח את הכינור המשוכלל של ניקולו אמאטי והוסיף לעץ עובי מסוים כדי להשפיע על איכות הצלילים. הוא גם עיצב מחדש את השבלול, ואפילו שינה את האופן שבו מורחים לכה על הכינור כדי לשמור על העץ.

[קטע מתוך "הקאנון" - מאת פכלבל]

הכינורות שבנה אנטוניו נקראים "סטרדיווריוס" - שייכים לסטרדיוורי. רק לנגני כינור מן השורה הראשונה יש כינורות סטרדיווריוס, ולכל כינור יש כינוי. למשל, הכינור "הדוכסית פוליניאק". הכינור הזה שייך לכנר הישראלי גיל שחם. והכינור האחרון, ששייך לכלי הנגינה מתור הזהב של אנטוניו, "סויל", בשנת 1714, שייך לכנר יצחק פרלמן.

יש מאות ספורות של כינורות סטרדיווריוס, ורבים מהם נמצאים ב"קרן סטרדיווריוס" שמשאילה את הכינורות לנגנים רק כדי לנגן בקונצרט.

ואם תהיתם מה מחיר ממוצע של כינור סטרדיווריוס, אז קודם כול תדעו שרק לעתים רחוקות הם עומדים למכירה, ולבסוף נמכרים במיליוני דולרים. בשנת 2022 נמכר כינור שכזה במחיר של 15 מיליון דולר.

[נגינה בכינור]

אז מה קרה לכינור הסטרדיווריוס של הוברמן?

ובכן, 50 שנה לאחר שהכינור נגנב, בשנת 1986, איש בשם ג'וליאן אלטמן הודה שהוא גנב את הכינור. אבל אי אפשר סתם לומר שיש בידך סטרדיווריוס, כיוון שאלו כינורות נדירים. צריך היה להוכיח שזהו אכן הכינור של הוברמן. ואכן, חברת ביטוח אימתה שזהו הכינור הגנוב, והוא נמכר מיד במיליון דולר.

[צעדים ופעמוני כנסיה]

יום אחד הסתובב הכנר היהודי הידוע ג'ושוע בל ברחובות לונדון. זה היה יום המזל שלו, כיוון שבדיוק באותו היום, הסטרדיווריוס של הוברמן נמצא בחנות למוסיקה, רק ליום אחד. ג'ושוע היה אמור להופיע באותו ערב ב"רויאל אלברט הול", אולם קונצרטים מפורסם בלונדון. וכשהוא ראה את הסטרדיווריוס של הוברמן, הוא פשוט התאהב. החנות הסכימה להשאיל לג'ושוע את הכינור והוא הופיע עמו באותו הלילה.

בדרך כלל, כנרים מתאמנים על הכינור שלהם חודשים לפני קונצרט. ואילו ג'ושוע בל ידע שזה הכינור שמיועד לו. לאחר הקונצרט, הוא קנה את הכינור בארבעה מיליון דולר, והוא מנגן בו עד היום.

[מוזיקה קלאסית]

הכינור הוא אחד מכלי הנגינה הפופולריים ביותר, ולא פלא שטובי המלחינים, מבאך ובטהובן ועד בְּרוּך ומנדלסון הקדישו לו יצירה משלו - קונצ'רטו לכינור ויצירות נוספות לכינור.

מכל המלחינים הללו, היה איש שנבחר בתור הכנר הידוע בהיסטוריה, והוא…

יעקב: ויואלדי.

יובל: מה? לא, מי אתה?

יעקב: אני יעקב פרלמאכר, מומחה בכינורות.

יובל: לא, אבל זה לא ויואלדי.

יעקב: למה לא? אתה ידעת שוויואלדי כתב 500 יצירות, וקרוב לחצי מהן, סולו לכינור!?

יובל: האמת שוויואלדי היה מלחין אגדי וגם נגן כינור וירטואוז, מישהו מעולה במיוחד.

יעקב: נו?

יובל: אבל הוא נחשב לאחד המלחינים הגדולים, ולא לכנר. אחת היצירות המפורסמות שלו היא "ארבע עונות". כדאי לך להאזין לה. האמת, הנה קטע מהיצירה, "החורף", בה רק הכינור מנגן. אהה…יעקב פרלמאכר, בוא תקשיב, ותגיד לי.

[קטע מתוך פרק "חורף", "ארבע עונות" - מאת ויואלדי]

אולי אתה, אולי הילדים, האם המוזיקה הזאת מתאימה דווקא לחורף?

יעקב: נו, אז מי המלחין שרצית לספר עליו?

יובל: אני דווקא רציתי לספר על מלחין אחר, ניקולו פאגאניני.

ניקולו פאגאניני נולד בשנת 1840, והתחיל לנגן בגיל שבע. אבל בשונה מהוברמן, ילד הפלא, ניקולו לא כל כך הצליח. ולמשך כמה שנים, הוא אפילו זנח את הכינור.

בגיל 23, החל ניקולו ללמד כינור, ותלמידתו הייתה לא אחרת מאשר אחותו של נפוליאון בונפרטה. די מהר, שמו יצא למרחקים ככנר מוכשר מאוד. הוא החל להסתובב ברחבי אירופה בתור כנר נודד, והיה לו טריק, שחוץ ממנו אף אחד לא הצליח לבצע.

ניקולו היה מנגן יצירה לכינור שלו, ואז בסוף הוא היה קורע מיתר מהכינור, ושוב מבצע את היצירה. ככה הוא קרע מיתר אחרי מיתר, עד שנשאר על הכינור רק מיתר אחד. ופאגאניני הצליח לנגן את כל היצירה רק עליו.

זה כמו לנסות לצייר את צבעי הקשת, ובכל פעם להוריד צבע, ועדיין לצייר את כל צבעי הקשת. פשוט מדהים! לא פלא שאנשים שהקשיבו לפאגאניני חשבו שהוא כרת ברית עם השטן!

ניקולו פאגאניני כתב כמה וכמה יצירות לכינור, והידועה שבהן היא "24 קפריצ'י לכינור" - קטעים קצרים לכינור. הם כל כך קשים לנגינה, שרק מעטים, אם בכלל, שחיו בתקופתו, הצליחו לנגן אותם. פאגאניני פיתח טכניקות לנגינה על כינור, ומלחינים רבים קיבלו ממנו השראה לנסות ולאתגר נגינה בכינור.

[מחיאות כפיים]

אחד המבצעים של היצירה הזו הוא יצחק פרלמן.

[קטע מתוך "24 קפריצ'י לכינור" - מאת פאגאניני, בביצוע יצחק פרלמן]

יצחק פרלמן, ולא יעקב פרלמאכר, נולד בשנת 1945 וגדל בתל אביב. כשהוא היה רק בן שלוש הוא רצה לנגן בבית ספר למוסיקה, אבל לא קיבלו אותו כי הוא היה קטן מדי כדי להחזיק בכינור. יצחק הבין שהוא צריך ללמד את עצמו נגינה, וכך הוא עשה עד שהוא היה בגיל המתאים ללכת לבית ספר למוסיקה.

כשהיה בן ארבע, חלה יצחק בנגיף הפוליו, מחלה שגם ידועה בתור שיתוק ילדים. וכתוצאה, הוא היה צריך ללכת בעזרת קביים ולנגן בכינור רק בישיבה. אבל זה כמובן, לא הפריע ליצחק פרלמן.

משפחתו עברה לגור בארצות הברית, כדי שהוא יוכל ללמוד אצל מיטב המורים. הוא היה לילד פלא מסוג אחר. בשנת 1959, בגיל 14, הוא הופיע בתוכנית טלוויזיה אמריקאית פופולרית, וככה הוא נשמע. הקטע הזה [מחיאות כפיים] נקרא "מעוף הדבורה" של רימסקי-קורסקוב.

[קטע מתוך "מעוף הדבורה" - מאת רימסקי-קורסקוב, בביצוע יצחק פרלמן]

[מחיאות כפיים]

לאורך כל הקריירה המוסיקלית שלו, פרלמן ניגן על מיטב הבמות ברחבי העולם. הוא ניצח על תזמורות רבות, הופיע בקונצרטים ידועים, ניגן בבית הלבן בארצות הברית, ניגן מול מלכת אנגליה, ואפילו בטקס ההשבעה של הנשיא האמריקני לשעבר, ברק אובמה.

יצחק פרלמן עדיין מופיע, ובעיקר משקיע את זמנו בלימוד, בבית הספר למוסיקה הנחשב, "ג'וליארד".

אולי שמעתם את יצחק מנגן את המנגינה שכתב ג'ון ויליאמס לסרט "רשימת שינדלר".

[קטע מתוך נעימת הנושא של "רשימת שינדלר" - מאת ג'ון ויליאמס, בביצוע יצחק פרלמן]

יש אנשים שחושבים שכינור מנגן רק מנגינות עצובות, אבל הנה קטע ממופע של המוזיקאי היווני יאני עם הכנר הארמני יירוויניאן. מה דעתכם?

[קטע מוזיקלי - יאני ויירווניאן]

זאת מוזיקה משמחת.

כבר מאות שנים שהכינור מככב לא רק על במות קונצרטים… כן, צריך להגיד מככב, מככב. אבל הוא מכּכב, אבל הוא מככב גם. אז כבר מאות שנים שהכינור מככב לא רק על במות קונצרטים, אלא גם בספרים, בסרטים וביצירות אמנות.

[מוזיקה בשילוב נגינה בכינור]

הסרטים "כנר על הגג" ואפילו "הכינור האדום" הביאו ליצירת מוזיקה לכינור, מוזיקה מודרנית ועכשווית. לא מעט אמנים שילבו כינורות ביצירתם, בציור, בפיסול, בצילום ועוד.

הכינור אומנם כלי נגינה מיוחד, אבל יש לו בני משפחה רבים. בתרבויות שונות בעולם אפשר למצוא סוגי כינורות שמפיקים צלילים שונים ומדהימים. וכיום הכינור החשמלי תופס תאוצה בעולם המוסיקה ובז'אנרים רבים.

[נגינה בכינור חשמלי ותופים]

לסיום, הנה כמה עובדות משונות ומוזרות על הכינור:

[מוזיקת רקע]

השיא בנגינה רצופה על הכינור הוא 36 שעות. השיא הושג בהודו בשנת 2018 על ידי MS Viswanath.

הכינור הגדול בעולם מתנשא לגובה של 4 מטרים ו-27 סנטימטרים. הקשת שלו היא באורך של יותר מחמישה מטרים, והוא נבנה בשנת 2010 בגרמניה.

בשנת 2011 נשבר שיא העולם במספר הילדים שהתאספו לנגן יחדיו על כינור - 4,645 נגני כינור צעירים.

והנה שיא ממש ישן שעוד לא נשבר. אולי אתם תרצו לשבור אותו. בשנת 1929 אוטו פאנק הלך מניו יורק לסן פרנסיסקו, מרחק של 6,700 קילומטרים תוך כדי נגינה בכינור. הוא עדיין מחזיק בשיא המרחק לנגינה תוך כדי הליכה. מעניין אם הידיים או הרגליים שלו כאבו יותר.

הכינור הוא אחד מכלי הנגינה הפופולריים בעולם בצד הפסנתר, הגיטרה…

פיצקי: והסנטור, הצנטור! [כך במקור] [מוזיקת רקע מסתיימת בזיוף]

יובל: לא, לא, פיצקי.

פיצקי: נו, בבקשה, יובל, רק קצת! כלי הנגינה האהוב עליי.

יובל: טוב, אז ככה נשמע הסנטור של פיצקי.

[קטע קצר של נגינת סנטור]

וככה נשמעת נגינת כינור קסומה.

[קטעי נגינת כינור - סגנון מודרני, כלייזמר, קלאסי]

[בלחישה] מקווה שנהנתם, נתראה בפרק הבא.

[מוזיקת סיום]

מחקר, כתיבה, עריכת לשון ואוהבת לנגן בכינור על הגג - דינה בר מנחם.

עריכה, קריינות וכתב 25 קרפיונים לכינור - יובל מלחי.

עיצוב פסקול, מיקס, ומחזיק בשיא העולם לנגינה על כינור כשהוא תלוי הפוך ואוכל פלאפל - רוני קלדרון.

הפקה וקרובי משפחה רחוקים של סטראדיוורי - תומר מיכלזון, ליהי צדוק ורני שחר.

אני יובל מלחי. "היסטוריה לילדים וילדות".

רגע לפני שאתם הולכים…

פיצקי: לאן הם הולכים?

יובל: לא, התכוונתי שהם מסיימים לשמוע את הפרק.

פיצקי: נו, אז מהר, מהר, תבקש מהם לדרג אותנו בספוטיפיי ובאפל, וגם לכתוב משהו קצר אם הם אהבו את הפודקאסט.

יובל: כן, זה בדיוק מה שאני רוצה.

פיצקי: ותגיד להם שיש לנו קבוצת טלגרם בשם "היסטוריה לילדים" ואנחנו מודיעים שם הודעות חשובות.

יובל: פיצקי, תן לי רגע.

פיצקי: וכמובן שאתם מוזמנים להזין לפרקים נוספים של "היסטוריה לילדים" בכל יישומוני ההסכתים וגם ביישומון של "כאן".

יובל: אבל עמדתי להגיד את זה.

פיצקי: נתראה בפרק הבא, להתראות.

יובל: להתראות.

פיצקי: עשית את זה ממש טוב יובל, את ה'להתראות' הזה. זה היה מושלם.

יובל: תודה, ממש תודה, פיצקי. [מחייך]

[חסות]

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

55 views0 comments

Comentários


bottom of page