top of page
ניבי נאור

היסטוריה לילדים - יוסף טרומפלדור

הוא נדד בין יבשות וַאַרצות, היה לוחם וּמְפקד בִּשְני צְבאות, הֶאמין בַּעַבודת הַאדמה וּבהַגנה עצמית, ולא הִפסיק לַחְלום וְלֶאֶהוב את ארץ ישראל. זהו סיפורו של אדם מיוחד במינו - יוסף טרומפלדור.


 

תאריך עליית הפרק לאוויר: 20/02/2020.

קריינית: אתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[מנגינת פתיחה]

קריין: "היסטוריה לילדים" עם יובל מלחי.

[המשך מנגינת פתיחה]

יובל: טרומפלדור.

[סיום מנגינת פתיחה]

שלום גיבורים שלי. מי הוא גיבור, לדעתכם? גיבור פירושו לוחם אמיץ? אולי מי שעושה הכל למען משהו שהוא ממש ממש מאמין בו? אולי גיבור פירושו להוביל ולהנהיג בלי פחד? אולי גיבור הוא מי שמתגבר על מגבלות, ומתמודד עם כל קושי? יש אדם אחד שעשה את כל הדברים האלה. שמו היה יוסף טרומפלדור. הוא נדד בין יבשות וארצות. היה לוחם ומפקד בשני צבאות. האמין בעבודת האדמה ובהגנה עצמית, ולא הפסיק לחלום ולאהוב את ארץ ישראל. זהו סיפורו של אדם מיוחד במינו - יוסף טרומפלדור.

[מנגינת חצוצרות קצבית]

לפני קצת יותר ממאה שנה, רוסיה הייתה אימפריה ענקית, שחלשה על שטחים עצומים באירופה ובאסיה. שליט רוסיה נקרא "צאר" ובעברית "קיסר". הצאר הרוסי רצה להרחיב את גבולות האימפריה הרוסית ושלח את צבאו למלחמות. לשם כך, הוא היה זקוק לחיילים רבים, והיו כאלה שגויסו בכפייה. אחד המגויסים האלה, היה יהודי - וולף, או זאב, טרומפלדור. הוא שירת יותר מ-20 שנה בצבא רוסיה, ונחשב לחייל מצטיין. בכל אותן שנים, סירב להמיר את דתו, כלומר להפוך מיהודי לנוצרי, על מנת שיקודם בדרגות. זאב נותר נאמן ליהדותו. זאב נישא פעמיים, ולו ולאשתו השנייה, נולדו שבעה ילדים. הרביעי, יוסף, נולד בשנת 1880. כולם קראו לו בשם החיבה "אוסיה".

[מנגינה שקטה]

אוסיה סבל בילדותו מהצקות, בגלל היותו יהודי. הוא סיפר כי "עם יהודים אחרים שתיתי מאז ילדותי מכוס הייסורים והעלבונות, כי בבוז, או בשנאה, היו קוראים לי ז'יד" - מילת גנאי ליהודי. אוסיה היה תלמיד מצטיין, אבל הוא לא הצליח להתקבל ללימודים גבוהים, בדיוק מאותה סיבה שאביו לא יכול לטפס בסולם הדרגות של הצבא הרוסי - אנטישמיות, או "שנאת יהודים". במוסדות הלימוד הנחשבים באימפריה הרוסית, הגבילו את מספר התלמידים היהודים שיכולים להתקבל ללימודים. אתם צודקים, זה לא הוגן. אבל באותם ימים, עמים רבים לא אהבו את היהודים. ליהודים הייתה שפה משלהם, הם התלבשו אחרת. לכמה מהם היו קרובי משפחה בארצות שנחשבו אז - אויבות לאימפריה הרוסית. רבים חשו כי היהודים נאמנים ליהודים, ולא למדינתם, ולכן אי אפשר לסמוך עליהם. יוסף נאלץ ללמוד מקצוע שלא אהב במיוחד - אילוף פילים. [בוינג] אה… רפואת שיניים. הוא היה מתוסכל. באותם ימים הוא החל לקרוא על הרצל ולהתעניין בציונות.

חבר: אוסיה, שמעת על הרצל?

אוסיה: מי זה גרצל?

חבר: לא, לא גרצל, הרצל.

אוסיה: שמרצל? לא, לא שמעתי.

חבר: הרצל, הרצל. מבשר הציונות.

אוסיה: ציותות? מה זה, מאכל חדש? זה משהו עם תותים? ציותות?

חבר: לא ציותות, ציונות. מהמילה ציון, מדינה לעם היהודי בארץ ישראל.

אוסיה: מעניין! אבל בדיוק הרגע קיבלתי איזה מכתב מהצבא, בוא נראה מה כתוב שם.

כשהיה בן 22, גויס גם יוסף לצבא רוסיה. הוא נשלח עם עוד עשרות אלפי חיילים יהודים, להילחם במלחמה של רוסיה נגד יפן. יוסף לא רצה להילחם. בצעירותו, הוא הושפע מהסופר הרוסי המפורסם, לב טולסטוי, שדגל בפציפיזם - התנגדות עקרונית למלחמה ולאלימות. כיצד פציפיסט כיוסף, יכול להתגייס לצבא הרוסי?

מגייס: שם?

טרומפלדור: יוסף טרומפלדור.

מגייס: אתה מגויס ל…

טרומפלדור: לא מתגייס.

מגייס: למה?

טרומפלדור: פציפיסט.

מגייס: מה?

טרומפלדור: אני נגד אלימות.

מגייס: אה, אני ארשום פה. יהודי פחדן.

טרומפלדור: מה? א… אני לא פחדן.

מגייס: הבא בתור!

טרומפלדור: לא, לא. אני מתגייס. אני מתגייס להיות לוחם. אף אחד לא יגיד עליי "יהודי פחדן"!

טרומפלדור נודע כלוחם אמיץ בשדה הקרב. הוא נפצע פעם אחר פעם, וחזר שוב ושוב להילחם. באחת הפעמים, הוא נפגע מרסיסי פגז. ידו השמאלית נפגעה קשה, ונאלצו לקטוע אותה - קצת מעל המרפק. לאחר שהתאושש ביקשו לשחרר אותו מהצבא, אך הוא אמר: "ידי השמאלית נפגעה, אבל יש לי עוד יד, שבה אוכל לאחוז בחרב או אקדח". שמו הלך לפניו, והוא נודע כגיבור בכל רחבי רוסיה. על אומץ ליבו זכה בשני אותות הצטיינות. להוריו כתב כי "הוא מקווה שיזכה לעשות בחייו דברים, שגם אנשים בעלי שתי ידיים לא יזכו להם".

במהלך המלחמה, חיילים רוסים רבים נפלו בשבי. גם טרומפלדור נשבה, ועמו יהודים רבים אחרים. טרומפלדור היה למנהיג הבלתי רשמי של כאלף שבויים יהודים. הוא דאג שיהיו להם בתי מלאכה וכיתות לימוד, ואפילו תיאטרון וספרייה. בשבי גם גיבש סביבו קבוצה, שכינתה את עצמה "בני ציון השבויים ביפן". יהודים אלו, הזדהו עם הרעיון הציוני, חלמו לעלות לארץ ישראל, ולהקים בה מדינה לעם היהודי. טרומפלדור קיווה כי לאחר המלחמה, יעלה עמם ארצה - ושיחד, יקימו מושבה חקלאית שיתופית.

כשהשתחרר מהשבי, התקבל טרומפלדור ברוב כבוד אצל הצאר הרוסי, ואף קיבל ממנו במתנה יד תותבת, מעין יד מלאכותית. על טרומפלדור הופעל לחץ להישאר בצבא רוסיה, אך הוא רק רצה לעלות לארץ ישראל. לאחיו כתב: "…ואשר לכבוד המיוחד להיחשב למפקד בצבא הרוסי, לא קשה לי כלל לוותר עליו. הלא מחשבותיי נתונות לייסוד מושבה. והנה, אם בארץ ישראל תפרוץ מלחמה, בוודאי יכתירוני בתואר 'מפקד' שם, אף על פי שאני מוכן ומזומן להיות שם גם חייל פשוט. שם - נהיה בבית, לא אצל זרים, כמי שמתדפק כל ימי חייו על דלתות זרים ואין עונה. מי שזוכה תמיד לבעיטות ולבוז, ולא ללטיפות ולמנוחה. ומאמין אני, יבוא יום ואני, עייף ומיוגע מעבודה קשה, סקור אסקור בשמחה ובגיל את שדותיי בארצי. ולא יאמר לי איש: 'לך, לך נבזה מפה, זר הינך בארץ הזאת'. וכי יימצא איש ויאמר כך, בכוח ובחרב אקום ואגן על שדותיי, על זכויותיי. מאחוריי שדותיי, ומימיני ומשמאלי חבריי. אם אפול בקרב, מאושר אהיה. יודע לשם מה אני נופל."

[מנגינת מעבר]

טרומפלדור רצה לעלות לארץ ישראל ולהקים קומונה, מושבה חקלאית שיתופית, מעין גרסה מוקדמת של הקיבוץ. בקומונה, או בקיבוץ, כולם חולקים הכל עם כולם. אין רכוש פרטי. הייתם מוכנים לחלוק את כל מה שיש לכם, עם המון ילדים אחרים? זה כנראה קל יותר, אם אין לכם הרבה רכוש. טרומפלדור הקים עם חבריו קומונה על שפת הכינרת, אך היא לא שרדה זמן רב. טרומפלדור עבר לדגניה, והיה בה פועל חקלאי. יש אפילו סרטון ישן, שבו רואים את טרומפלדור חורש את השדות ביד אחת. טרומפלדור עוד לא דיבר עברית באותם ימים, ולכן היה לו קשה לשוחח עם המתיישבים, שרצו לדבר רק עברית. כל מי שפגש אותו, אפילו אם לא הבין אותו, התרשם מדמותו, מהלהט שבער בו, ומחריצותו. טרומפלדור היה מאושר שהצליח להגשים את חלומו - לבוא לארץ ולעבוד את אדמתה. אלא שאז - פרצה מלחמה.

[קולות פיצוצים]

במלחמת העולם הראשונה, חברה האימפריה העות'מאנית, הטורקית, ששלטה בארץ ישראל, לאימפריה הגרמנית והאימפריה האוסטרו-הונגרית, שנלחמו נגד רוסיה, צרפת ובריטניה. היהודים שעלו לארץ ישראל מרוסיה, הפכו חשודים בעיני העות'מאנים. הייתה להם אזרחות רוסית וקשרים ברוסיה, ולכן העות'מאנים חשדו שהם משתפים איתה פעולה, ומסגירים סודות. הטורקים גירשו מארץ ישראל את היהודים שעלו מרוסיה. גם טרומפלדור גורש. הוא הוגלה לדמשק, ושם נכלא. לאחר זמן מה, שוחרר והפליג למצרים, שהייתה בשליטה בריטית. באותו זמן, הגיע למצרים העיתונאי והמנהיג הציוני זאב ז'בוטינסקי. ז'בוטינסקי וטרומפלדור התיידדו, והחליטו להציע לבריטים להקים יחידה צבאית יהודית לוחמת. הבריטים סירבו לרעיון, ובמקומו הציעו לז'בוטינסקי וטרומפלדור להקים יחידה יהודית, שתעזור להם להוביל דברים ממקום למקום בעזרת פרדות. ז'בוטינסקי נעלב מעצם הרעיון, אבל טרומפלדור דווקא התלהב. "צריך למחוץ את הטורקים", הוא אמר, "ולא משנה באיזו חזית נילחם, או איזה סוג של חיילים נהיה. הצבא זקוק גם לחיילים שנלחמים, וגם לחיילים שמובילים אספקה, ותחמושת ממקום למקום. גם לא משנה לאן נישלח," הוא אמר, "כל חזית היא חזית ציון".

חזאי: [במבטא אמריקאי] הלו, שלום! [קול צחוק] הי הי, קראתם לי, אז באתי לי. השבוע מזג אוויר, 36 מעלות בצל. בשמש יהיה יותר חם מאוד מדי, אז תקחו כובע, תמרחו את הקרם, והרוחות הדרום-צפוניות ינשבו מערבית-מזרחית בים התיכון, וגם בים הראגו, וגם בכל מיני מקומות. בירושלים יהיה קר, באילת יהיה חם. בכביש יהיה פקקים.

יובל: סליחה אדוני, מה… מה אתה עושה?

חזאי: ביקשת, קיבלת. רצית, קיבלת. נתת, נתת. מה קורה?

יובל: מה ביקשתי?

חזאי: תחזית. אמרת "תחזית ציון". ישר באתי לספר לך, מה התחזית בציון, בישראל. חם פה, קר שם. מה, מה לא בסדר?

יובל: לא, פשוט אמרתי "חזית ציון". אני מדבר על טרומפלדור, לא על תחזית.

חזאי: אה, לא! סליחותיי! אני מקווה שלא הפרעתי.

יובל: לא, זה ממש בסדר. אני, אני נהנה לספר על טרומפלדור.

חזאי: או, אני מת עליו, או, אני כל כך אוהב אותו!

יובל: מה, את טרומפלדור? אתה אוהב אותו? אתה מכיר אותו?

חזאי: ברור שאני מכיר אותו! הוא המנהל של הבית ספר, של הארי פוטר.

יובל: לא, זה דמבלדור. לא טרומפלדור.

חזאי: אה, סליחותיי.

חזרה למצרים בשנת 1915. טרומפלדור עזר לבריטים לאסוף את היהודים, ולאמן אותם. הוא מונה לסגן של מפקד הגדוד, הקולונל האירי ג'ון פטרסון. החיילים של "גדוד נהגי הפרדות הציוני", נשלחו להילחם בגליפולי, לחופי טורקיה. בתחילה, היה על טרומפלדור להתאמץ כדי לאחד את החיילים היהודים, שלא היו רגילים לחיי צבא, והתלוננו בלי סוף. אבל אט-אט, הם הפכו לחיילים ממושמעים ואמיצים. הבריטים לא נחלו הצלחה באותם קרבות, אך החיילים היהודים זכו לשבחים רבים על אומץ ליבם. לגדוד הייתה חשיבות עצומה - בפעם הראשונה בעידן המודרני, הייתה יחידה צבאית של יהודים, שסמלם היה מגן דוד, ושקיבלו פקודות בעברית. טרומפלדור כתב בזמן הקרבות בגליפולי: "אם אמות - הרי מותי בעד העם העברי".

[צהלת סוס]

בחור א': אוי לא! טרומפלדור נפל!

בחור ב': מה נפל? איך?

בחור א': לא, אל תהיה כזה דרמטי. הוא נפל, הוא עלה לסוס, החליק, נפל, מה זה?

בחור ב': אה, נפל מסוס. הבהלת אותי.

ג'ון פטרסון, מפקד היחידה, סיפר כי בעת שהפציצו אותם - טרומפלדור היה מאושר, ואמר "במלחמה כמו במלחמה". טרומפלדור נהג לסייר בעמדות קדמיות, ואף נורה בכתפו. פטרסון סיפר כי לאחר שהוציא את הכדור מגופו, טרומפלדור ביקש להמשיך במשימותיו כאילו לא קרה כלום, אך פטרסון התעקש שיקבל טיפול רפואי. הוא סיפר כי מעולם לא פגש חייל אמיץ ומיוחד כמו טרומפלדור.

[מוזיקת כינורות מהירה]

לאחר שהקרבות בגליפולי הסתיימו, טרומפלדור נסע ללונדון, כדי לעזור לז'בוטינסקי. הוא וז'בוטינסקי הצליחו לשכנע את הבריטים להקים עוד שלושה גדודים של יהודים, שישרתו בצבא הבריטי, ויסייעו לו במלחמה. הגדודים נקראו בשם "גדודי קלעי המלך", "38", "39" ו"40".

גדוד אחד, הוקם מקרב יהודי לונדון. השני מקרב יהודי ארצות הברית, והשלישי מקרב יהודי ארץ ישראל. הם נודעו בשם "הגדודים העבריים". כל הלוחמים בגדודים האלה, היו מתנדבים. לאחר מלחמת העולם הראשונה, היו יוצאי הגדודים העבריים לכוח המגן של היישוב היהודי, והיוו את הבסיס לארגון ה"הגנה", שהפך מאוחר יותר ל"צבא ההגנה לישראל". הם היו למעשה חלוצים צבאיים. מוזיאון "בית הגדודים" במושב אביחיל ליד נתניה, מנציח את המתנדבים האלה ומתאר את פועלם. בהחלט שווה ביקור.

בשנת 1917 הפליג טרומפלדור לרוסיה, כדי לשכנע את מפקדי צבא רוסיה להקים גדוד עברי, כדי שיהודים מרוסיה יצברו גם הם ניסיון צבאי. אלא שרוסיה פרשה מן המלחמה. טרומפלדור הצטרף לתנועת "החלוץ", שהכשירה יהודים לעבודה חקלאית טרם עלייתם ארצה, והיה לדמות מופת למאות יהודים, שבאו ללמוד ממנו - עבודת אדמה והגנה עצמית.

לאחר שהסתיימה מלחמת העולם הראשונה, חזר לארץ ישראל, והחל לארגן מקומות עבודה לעולים אחריו. טרומפלדור היה מזועזע מן המצב ששרר ביישוב היהודי בארץ. מפלגות התקוטטו ביניהן, ושנאה גדולה שררה בין החלוצים. טרומפלדור פרסם מכתב בעיתונות, ובו קרא לאחדות במקום פילוג. להקמת הסתדרות פועלים מאוחדת, שתדאג לכל העולים - לחינוך, בריאות, רווחה ותעסוקה. הוא קרא ליהודים לצאת מתוך מעגל המפלגתיות, ולגשת איש אל רעהו, בלב אחים פתוח לרווחה.

[מוזיקה דרמטית]

מלחמת העולם הראשונה הסתיימה בשנת 1918, בניצחונם של הבריטים, הצרפתים וארצות הברית. הגרמנים, האוסטרו-הונגרים והאימפריה העות'מאנית, הטורקית, התפרקו. השטחים שהיו בשליטתה של האימפריה העות'מאנית, היו אמורים לעבור לרשות הבריטים והצרפתים. בצפון הארץ, חולקו שטחים שונים בין הבריטים והצרפתים. בגליל שבצפון ארץ ישראל, התחרו ביניהן קבוצות של בדואים, מוסלמים, דרוזים, צ'רקסים ונוצרים, על תפיסת שטחים. התושבים שהתגוררו באזור רצו לתפוס כמה שיותר שטחים, ולא הסכימו שבאזור יקום שלטון צרפתי. הם לחמו בצרפתים, שנסוגו, ועד מהרה, הפך אזור הגליל העליון לשטח בו כל אחד עשה כרצונו.

היהודים בארץ ישראל, הקימו יישובים גם הם, כדי לתפוס אדמות. בשנת 1916 הוקמו בצפון כפר גלעדי וחצר תל חי, שהייתה מרובעת, ודמתה למבצר קטן. היהודים המעטים שגרו באזור, השתדלו לשמור על ניטרליות, ולא לתמוך באף אחת מהקבוצות הללו. במושבות שבאצבע הגליל - מטולה, שהוקמה בשנת 1896, כפר גלעדי ותל חי, חיו כ-250 יהודים בלבד. הם חששו לגורלם, וטרומפלדור נקרא לעלות לגליל, כדי לארגן את ההגנה על היישובים היהודיים. כשהוא כבר כמעט בן 40, עלה טרומפלדור לתל חי, ואימן את השומרים היהודים להגן על היישובים שלהם. הצעירים, התרשמו ממנו. לא רק בזכות סיפורי הגבורה שלו, אלא בעיקר בזכות העובדה ששימש להם דוגמה אישית. על אף היותו גידם, כלומר בעל יד אחת, הוא השתתף בשמירה, ובעבודות השדה כאחד מהם.

אבל הסכנה הלכה והתקרבה. הצרפתים נטשו את הגליל, וכנופיות של ערבים הכינו לעשות כרצונם. התגבורת ממרכז הארץ התעכבה, ובהנהגת היישוב היהודי בארץ, שקלו להורות על פינוי יישובי הגליל, עד שהמצב יתייצב.

בוקר אחד, הגיעה חבורה של ערבים חמושים לחצר תל חי. הם ביקשו לבדוק אם חיילים צרפתים מסתתרים ביישוב היהודי. היהודים השיבו כי הם שומרים על ניטרליות, והתירו להם להיכנס. הערבים ניסו לקחת את הנשק של השומרים, מגיני תל חי, וקרב יריות התפתח במקום. טרומפלדור נפצע פצעים אנושים. הקרב נמשך שעות ארוכות, והסתיים רק עם רדת החשיכה. הרופא שהוזעק מכפר גלעדי כדי לטפל בפצועים, דיווח על מילותיו האחרונות של טרומפלדור - "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו". ואולי אמר, "טוב למות בארצנו". החוקרים חלוקים בדעותיהם על נוסח מילותיו האחרונות, אך הן - נשארו חקוקות בזיכרון הלאומי שלנו. ובכל אופן, טרומפלדור אמר דברים דומים, גם קודם לכן.

קרב תל חי היה כישלון נורא, שהסתיים בכך שכל היישובים היהודיים בגליל ננטשו לתקופה מסוימת. אולם, הוא הפך לסיפור גבורה, שדור שלם נשא בליבו. וטרומפלדור - הוא היה הגיבור הראשי בסיפור. בעיתונים המשיכו להתגעגע אליו, עוד עשרות שנים לאחר נפילתו בקרב. הוא היה איש מיוחד, שכל מי שפגש בו הוקסם. כל היישוב היהודי בארץ, התאבל על שמונת הלוחמים, בהם טרומפלדור ושתי נשים, שנפלו בהגנה על תל חי. אחד ממנהיגי היישוב, ברל כצנלסון, הספידם במילים מרגשות שכתב: "יזכור ישראל, ויתברך בזרעו, ויאבל על זיו העלומים, וחמדת הגבורה, וקדושת הרצון, ומסירות הנפש, אשר נספו במערכה הכבדה". את המילים הללו, השמיעו מדי שנה בשנה ביום הזיכרון לקרב תל חי, י"א באדר. תפילת "יזכור", המוקראת בכל שנה ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, מבוססת על ההספד, שנכתב לטרומפלדור ואנשיו.

לזכרם של גיבורי תל חי, הוקמה אנדרטה בבית הקברות, שבין תל חי לכפר גלעדי. "האריה השואג" הוא פסל בדמות אריה, שעליו נחרתו המילים, "טוב למות בעד ארצנו", ושמותיהם של שמונת הנופלים. לימים, הוקם באזור יישוב חדש, שנקרא על שמם של שמונת הנופלים - קרית שמונה. על שמו של טרומפלדור, קראו גם קיבוץ, קיבוץ תל יוסף בגליל. בקיבוץ הוקם גם מוזיאון להנצחתו, ובו אפשר לחזות ביד התותבת ששימשה אותו. על שמו של טרומפלדור, נקראו ארגונים בני התקופה, כמו "גדוד ההגנה והעבודה על שם יוסף טרומפלדור" ותנועת הנוער "בית"ר", ראשי התיבות של "ברית יוסף טרומפלדור", אם כותבים את השם ב-ת', דבר שהיה נהוג פעם. "ביתר" גם היה שמו של יישוב יהודי קדום, שבו התבצרו בר כוכבא ולוחמיו.

בהספדים לזכרו, נאמר כי טרומפלדור הלך לעולמו בדיוק כאשר העם היהודי החל להתעורר ולבנות את ארצו מחדש, והדברים הללו מרגשים עד היום. אילו טרומפלדור היה יכול לצפות בנו עכשיו, הוא בוודאי היה גאה בצבא ההגנה לישראל, אבל בטח היה מבקש - קצת פחות מריבות, וקצת יותר אחדות.

[מוזיקה דרמטית]

בשנת 1924 חילקו הבריטים והצרפתים מחדש את האזור ביניהם. מכיוון שהיו יישובים יהודיים באצבע הגליל, מין שטח דמוי אצבע בגליל המזרחי, צורף השטח למנדט הבריטי, ומאוחר יותר הפך לשטחה של מדינת ישראל הצעירה. הכל בזכות אומץ ליבם של המתיישבים והמתיישבות, הצעירים והצעירות, שבחרו להתגורר במקום רחוק, מסוכן, וקשה להגנה.

[מנגינת פסנתר שקטה]

לפני כמאה שנה, היה זקוק היישוב היהודי בארץ ישראל לגיבור. רבים מהיהודים היו סופרים וידעו לכתוב היטב, אך לא ידעו מהי הגנה עצמית. טרומפלדור היה למופת בצבא רוסיה, בצבא בריטניה, ובהגנה על יישובי ארץ ישראל. הוא עזר למי שסביבו להפוך טובים יותר, חקלאים או לוחמים. למרות שטרומפלדור נפטר טרם קמה מדינת ישראל, רבים רואים בו עד היום, את הגיבור הישראלי הראשון. טרומפלדור לימד אותנו, כי אין דבר שאי אפשר להגשים, אם עושים אותו בכל הכוח ובכל הרצון. הוא לימד אותנו כי אין דבר טוב יותר, מדוגמה אישית. והוא מלמד אותנו עד היום, גם מאה שנים לאחר שנפל, כמה הקרבה נדרשה, כדי שלנו תהיה מדינה. אם רק נוכל לגשת איש אל רעהו, בלב אחים פתוח לרווחה, כפי שביקש טרומפלדור, אז באמת נכבד את זכרו.

[מוזיקה דרמטית]

[מוסיקת סיום - נגינת גיטרה]

מחקר, כתיבה, עריכה, ורכיבה על סוס בגליפולי - תומר שלוש.

עריכה, קריינות ובדיחות לא מצחיקות - יובל מלחי.

עריכת לשון, ותיקון היד המלאכותית של טרומפלדור - ד"ר סמדר כהן.

מיקס, אפקטים, והגנה על תל חי בעזרת קולות של פיצוצים - אסף רפפורט ורחל רפאלי.

הפקה, ושחקני תיאטרון של בני ציון השבויים ביפן - רני שחר ואיל שינדלר.

אני יובל מלחי, היסטוריה לילדים.

[סיום מוזיקה]

ילדים והורים יקרים, אם אתם אוהבים את ההסכת "היסטוריה לילדים", נשמח שתעזרו לנו: דרגו אותנו בכל חנויות האפליקציות, ברשימת הפודקאסטים של אפל, בספוטיפיי, ובכל מקום שאתם יכולים לדרג אותנו. רוצים לדבר איתנו? כנסו לקבוצת הטלגרם שלנו, "היסטוריה לילדים". רשמו לנו מה חשבתם, העירו לנו הערות, שילחו לנו הצעות לפרקים, ותוכלו להתעדכן בפרקים חדשים ובאירועים קרובים. תודה רבה.

 

לעוד פרקים של הפודקאסט לחצו על שם הפודקאסט למטה

39 views0 comments

Comments


bottom of page