היסטוריה לילדים - סטנלי וליוינגסטון מגלים את אפריקה - חלק ב'

דייויד ליוינגסטון גילה מקומות חדשים באפריקה שלא היו ידועים לאנשי אירופה. כשהוא הלך לאיבוד הנרי מורטון סטנלי יצא לחפש אותו. שניהם יהפכו לאנשים מפורסמים מאוד בימי חייהם. חלק שני.

---

תאריך עליית הפרק לאוויר: 20/07/2020.

קריין: אתם מאזינים ל"כאן הסכתים", הפודקאסטים של תאגיד השידור הישראלי.

[מוזיקת פתיחה]

קריין: "היסטוריה לילדים", עם יובל מלחי.

"סטנלי וליווינגסטון מגלים את אפריקה", חלק שני מתוך שלושה חלקים.

בסוף הפרק הקודם, השארנו את הדוקטור ליווינגסטון עייף וחולה באוג'יג'י. הוא ידע כי ימיו ספורים וקיווה כי אולי חבילה או מסר יגיעו אליו לפני מותו. בעולם לא ידעו היכן הוא [מוזיקה מסתיימת]. מזה ארבע שנים לא התקבל ממנו אות חיים, ורבים הניחו שהחוקר המהולל מצא את מותו אי-שם בג'ונגלים האפריקנים.

[מוזיקת רקע דרמטית]

הנרי מורטון סטנלי נולד בשם ג'ון רולנדס ב-ויילס, בשנת 1841. אמו נטשה אותו לאחר לידתו ואביו נפטר זמן קצר לאחר מכן. הנרי גדל אצל סבו, ומשזה נפטר, נשלח להתגורר בבית מחסה לילדים עניים. זה היה, למעשה, מין בית-מלאכה, שבו הילדים עבדו ודאגו לכך שיהיה להם מזון בצלחת.

בגיל 18 היגר הנרי לארצות הברית. באחד הימים פגש בסוחר עשיר, שלא היו לו ילדים. הסוחר, הנרי הופ סטנלי, אימץ אותו, וג'ון שינה את שמו להנרי מורטון סטנלי. ישנם היסטוריונים הטוענים כי הנרי בדה את הסיפור הזה, וייתכן שהוא לא נכון.

[מוזיקה מסתיימת]

בשנת 1862 הצטרף הנרי לצבא הדרום, כחלק ממלחמת האזרחים של ארצות הברית. הוא נפל בשבי, הצטרף לצבא מדינות הצפון, חלה, שוחרר והצטרף לחיל הים של מדינות הצפון.

[מוזיקת רקע מהירה]

לאחר המלחמה עבר סטנלי למערב ארצות הברית, לצד אלפים אחרים שחיפשו זהב. סטנלי הפך לעיתונאי, סיקר את ההתיישבויות החדשות של ארצות הברית, את מלחמות ארצות הברית באינדיאנים, ואף נסע לאימפריה העות'מאנית. שם נכלא, השתחרר, חזר לארצות הברית, והחל לעבוד כעיתונאי עבור עיתון חשוב בשם "הניו יורק הראלד".

וואו… מה זה הסתובב לי הראש מההנרי הזה. סליחה, א… מורטון. א… סטנלי, היתום, החייל, העיתונאי. סטנלי, אתה יכול רגע לשבת בשקט? אתה… באמת, דקה לתוך הפרק, כבר יש לי סחרחורת מרוב הדברים שאתה עושה. אולי קצת תהיה במקום אחד. זה יותר מדי.

[מוזיקה מסתיימת בצליל דרמטי]

בשנת 1868 סטנלי נסע לאפריקה כדי לסקר מלחמה שהתרחשה באתיופיה, עת הבריטים פלשו למדינה, כדי לשחרר משלחת מיסיונרים בריטים שנכלאו. כך סטנלי זכה להכיר את אפריקה מקרוב. לאחר מכן נסע לספרד, כדי לסקר את "המהפכה המהוללת", שבה הודחה המלכה איזבלה השנייה מכס שלטונה.

ואז, הגיע מברק.

[מוזיקת רקע]

קריין: [במבטא אנגלי] "סטנלי היקר, בוא מהר לפריז לפגוש אותי. יש לי משהו ממש-ממש מעניין בשבילך."

סטנלי: [במבטא אנגלי] או, מעניין מה זה יכול להיות. אולי, אולי רוצים לשלוח אותי לסקר את גביע העולם בכדורגל [קהל מריע]. אה, עוד לא המציאו את זה. אממ, אולי רוצים לשלוח אותי לאולימפיאדה. אה, זה רק ב-1896, זה לא קיים גם. מעניין לאן רוצים לשלוח אותי.

בשנת 1869 נקרא סטנלי לפריז, לפגישה דחופה עם עורך העיתון שעבורו עבד. סטנלי התבקש לצאת למשימה מיוחדת, לאפריקה, כדי למצוא את הדוקטור דייוויד ליווינגסטון. כן, כן, אותו ליווינגסטון שעקבותיו נעלמו בפרק הקודם. זאת אומרת, ארבע שנים קודם לכן. זאת הייתה משימה מסוכנת ונועזת, אבל סטנלי הסכים מיד.

[צליל דרמטי ומוזיקה מסתיימת]

סטנלי: ברור שהסכמתי. אני לא חושש מכלום דבר. שמי האמצעי הוא "סכנה".

[מוזיקת רקע עליזה]

יובל: לא נכון. שמך האמצעי הוא מורטון. הנרי מורטון סטנלי.

סטנלי: לא, לא התכוונתי ממש באופן מילואי.

יובל: אתה מתכוון "מילולי", שמפרשים משהו במדויק כפי שהוא נשמע.

סטנלי: מילולי? יש לכם כזה מילה? הִי-הִי-הִי, איזו מילה מצחיק. סליחה אדוני, אתה קצת מילולי. הִי-הִי-הִי.

יובל: די, מורטון, אני אסביר לך. יש תקשורת בלתי מילולית, כמו למשל לחיצת יד, שזה כמו להגיד שלום, רק בלי לדבר. יש למשל "אלימות מילולית", שזה קללות.

סטנלי: אָהה, מילולית. [מדבר תוך כדי צחוק] אתה כזה מילולית, הראש שלך מלא במילולית. הא-הא-הא, what a… זה חתיכת מילה מצחיק, הו-הו-הו, הא-הא-הא.

[מוזיקה מסתיימת]

סטנלי הגיע לאי זנזיבר, ושמע שמועות מסוחרי עבדים, כי איש לבן נצפה במרכז היבשת, כ-1,500 קילומטרים מקו החוף. אלה לא היו 1,500 קילומטרים של כביש, אלא ג'ונגלים סבוכים, הרים וגבעות, מישורים לוהטים ללא טיפת צל, חיות טרף, שבטים אוכלי אדם וסוחרי עבדים ערבים קשוחים ומפחידים.

סטנלי ארגן משלחת גדולה מאוד, למעלה מ-100 סבלים, טבחים, תופרים, נגרים ועוזרים אישיים. הוא רכש חמורים, סוסים, ציוד ואספקה, קנה סירות ופירק אותן כדי שיוכלו לשאת אותן על הגב. ארגון המשלחת לקח זמן רב, כשנה וחצי, ורק בחודש מרץ בשנת 1871 החל לעשות דרכו אל מרכז אפריקה.

סטנלי לא היה צנוע במיוחד, ובספרו כתב, "אני רכבתי על הסוס המפואר. הכינוי שלי, שניתן לי על ידי אנשיי היה 'Bana Mkuba' - האדון הגדול, החלוץ, הכתב, ההוגה ומנהיג המשלחת".

[מוזיקת רקע]

ביוני 1871, שלושה חודשים לאחר תחילת המסע, סטנלי כבר לא היה במיטבו. הוא סבל ממחלות רבות, איבד 20 קילו ממשקל גופו והמסע הפך קשה הרבה יותר משציפה. הוא חלה עד כדי כך, שחש שיתוק בגופו ולא יכול היה להזיז את אבריו. הסבלים נאלצו לסחוב אותו בתוך ערסל, ופעמים נאלצו לעצור ולהמתין, עד שהחלים. שני האירופים האחרים שהצטרפו אליו למסע מתו ממחלות. רוב הסבלים שהתחילו איתו את המסע, ערקו או מתו גם הם ממחלות שונות.

סטנלי שלח מכתבים למערכת העיתון של "הניו יורק הראלד" בעזרת סוחרים שחזרו מזרחה, וכך שמו התפרסם בניו יורק ובעולם כולו. מאות אלפי קוראי עיתונים ברחבי העולם עקבו אחריו בנשימה עצורה. הם יכלו רק לדמיין, עד כמה מסוכן ומרהיב היה מסעו של סטנלי, והם חיכו ליום שבו הוא ימצא את ליווינגסטון, או לפחות יגלה מה קרה לו.

[מוזיקה מתגברת ונעצרת]

במהלך המסע נתקלה המשלחת בחיות רבות, [קולות של בעלי חיים] ביניהם עדרים רבים של זברות, ג'ירפות, אנטילופות, קרנפים, אריות, נמרים, עדרי באפלו, קופים וחיות אחרות שחיו ביבשת. האריות הפחידו גם את הציידים המנוסים ביותר, ולעיתים נשמעו שאגות אריה מכל הכיוונים. זה לא היה כיף במיוחד. [שאגות אריה]

סטנלי: מזל שהבאתי תותים, שמעתי שהאריות אוהבות. בעצם… בסוף, האריה לא, לא אהב תות בעצם, אז מזל שהבאתי א… אפרסק, א… שזיף, א… קולורבי, פלפל חריף… או, זה עבד!… הוא בורח, בורח, קופץ לאגם. הוּ [קול נפילה למים] יוצא לו עשן מהפה… הוּ-הוּ-הוּ. אולי נשנה את הסיפור ל"אריה שלא אהב פלפל חריף" [שאגה]. רגע… למה הוא, למה הוא רץ חזרה? למה הוא רץ לכיווני שוב? [שאגה] [צועק] אמא'לה!

[מוזיקה נעצרת]

במהלך המסע, סיפקו אנשי המשלחת את האוכל שלהם בעצמם. הם קטפו פירות אכילים וצדו חיות שונות. באחד הימים יצא סטנלי לצוד ג'ירפה, ובספרו כתב, כי הצטער שנאלץ להרוג את החיה האצילית הזאת, שגובהה היה חמישה מטרים. הוא כתב, כי הייתה זאת ברכה לאפריקה אם חוקרים ומגלים היו יכולים לעשות שימוש בג'ירפות ובזברות. "אם היינו יכולים לאלף זברות", כתב סטנלי, "מרחק שאנו עוברים בשבעה חודשים, היה לוקח לנו חודש אחד בלבד".

לאחר מסע של יותר מ-1,100 קילומטרים, בחודש נובמבר 1871, עלה סטנלי על עקבותיו של ליווינגסטון. הוא שמע על אדם לבן וזקן, שנמצא בעיירה אוג'יג'י, בטנזניה של ימינו. המשלחת האצה את קצב הליכתה, מפני שלא רצו שהדוקטור ישמע על המשלחת ואולי יחליט לעזוב או להתחבא. כשהיו במרחק של פחות מ-200 קילומטרים מאוג'יג'י, כבר היו מותשים לגמרי. סטנלי החל לפקפק אם אי פעם ימצא את הדוקטור הזקן.

[מוזיקת רקע]

סטנלי: הלו, הלו, למה לדבר לא יפה ככה?

יובל: למה לא יפה? אמרתי שפקפקת אם תגיע.

סטנלי: שפקפַּק… שאני פיקפוק, ש… אתה אמרת, שאני פִּיקְפַּקְפּוּק? מה זה המילה המצחיקה הזאת? אפילו אני לא מצליח להגיד אותה.

יובל: [בחוסר סבלנות] מורטון, די, נו, מספיק. ת… תהיה רציני.

סטנלי: בסדר, אני אהיה רציני. רק תנסה שלוש פעמים להגיד מהר פקפקתי.

יובל: מה הבעיה? [מדבר מהר] פִּקְפַּקְתוּ, פִּקְפּוּקפּוּק, פַּקְפּוּקפּוּק פִּקְפַּקְפּוּק.

סטנלי: אתה רואה? אתה כזה פקפקן שכמוך. הִי, הא-הא-הא-הא. הוּ, אתה פקפוק, אתה זה, זה… פקפוק גדול! הא-הא.

[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

המשלחת המשיכה בדרכה, עד שהגיעו לנהר המלגרסי, שלאורכו היו פזורים כפרים רבים. הם אכלו ונחו קצת, התאוששו, והתכוננו לקטע האחרון במסלול. הייתה רק בעיה אחת קטנה. הם היו צריכים לחצות את הנהר, ששרץ תנינים. תושבי המקום העבירו את המשלחת על גבי סירות מקומיות, בשעה שהחמורים שחו לצידם.

חמורו האהוב של סטנלי נקרא "סימבה", אריה בסוואהילי, שפה המדוברת בעיקר במזרח אפריקה. לרוע המזל, תקפו תנינים את סימבה וגררו אותו לתחתית הנהר. באותו ערב [בטון עצוב] הייתה המשלחת עצובה בגלל חמורם האהוב וכמעט איש לא דיבר.

[מוזיקת רקע שקטה]

בבוקר ה-10 בנובמבר 1871, התקרבה המשלחת לאוג'יג'י. סטנלי פקד להניף את דגל ארצות הברית. החבורה הכריזה על בואה בנגינת חצוצרות וביריות באוויר [המון מריע ויריות]. תושבי הכפרים הסמוכים ראו מרחוק משלחת גדולה ויצאו לקבל את פניה. אלפי אנשים הקיפו עתה את משלחתו של סטנלי.

ליווינגסטון, ישב באותה עת על מחצלת מחוץ לביתו הקטן, כשלפתע שמע את ההמולה. אנשי הכפר קראו לדוקטור ליווינגסטון להגיע ולראות איש שדומה לו. ליווינגסטון עשה דרכו לעבר השיירה עד אשר נעמד פנים מול פנים עם סטנלי.

סטנלי סיפר, כי ראה לפניו אדם לבן, בעל זקן עבות ושיניים מעטות בפיו. בספרו סיפר סטנלי כי רצה לרוץ אל הדוקטור ולחבקו, אך מפאת האנשים הרבים שהקיפו אותם, הוא חשש לעשות כן מפני שלא ידע כיצד יגיב הדוקטור. במקום זאת, הוא שאל אותו בצורה יבשה ומשעממת: "דוקטור ליווינגסטון, אני מניח?", "כן", ענה הדוקטור ליווינגסטון בחיוך, והרים מעט את כובעו. השניים לחצו ידיים והחלו לשוחח.

ליווינגסטון איבד קשר עם העולם שהכיר במשך שש שנים, ובארבע השנים האחרונות מתוכן היה חולה. סטנלי דאג לתת לדוקטור תרופות שהביא עמו והביא את ליווינגסטון להתאוששות.

[מוזיקה נעצרת]

בשל מסעותיהם הארוכים, גם סטנלי וגם ליווינגסטון לא זכרו בדיוק מה היה התאריך ביום פגישתם. מחקרים מראים, כי הם למעשה נפגשו ב-27 באוקטובר ולא ב-10 בנובמבר, כפי שסטנלי כתב ביומנו. לא שזה כזה משנה. אבל בכל זאת.

סטנלי רצה לשוב כמה שיותר מהר, ולספר לעולם על תגליתו הנפלאה - הוא מצא את הדוקטור ליווינגסטון. לשם כך הוא נשלח, ועתה היה עליו לשוב מהר ככל האפשר. אבל הוא התאהב בדוקטור הזקן, ששב לאיתנו, והשניים יצאו למסע של כמה חודשים באזור [מוזיקת רקע]. הם שטו במימיו הירוקים והכהים של אגם טנגניקה, בסירה מיוחדת שבה חתרו 20 חותרים. סטנלי האזין בקשב רב להסברי הדוקטור הזקן על אפריקה, כיצד לחקור אותה, ועד כמה היא הייתה מסתורית. במהלך מסעם גמאו השניים מרחק של מאות קילומטרים, אך לא הצליחו למצוא חיבור בין אגם טנגניקה הגדול, שנמצא היום בין קונגו לטנזניה, לבין נהר הנילוס.

כיוון שסטנלי לא הצליח לשכנע את הדוקטור לחזור עמו לחוף המזרחי של אפריקה, הם נפרדו לאחר חמישה חודשים שבהם שהו יחדיו.

[מוזיקה נעצרת]

הדוקטור ליווינגסטון בכה כאשר סטנלי עמד לעזוב, ובקול שבור אמר לו, "עשית מה שרק אנשים מעטים מסוגלים לעשות, ועל כך אני אסיר תודה".

ליווינגסטון לא רצה לעזוב את אפריקה, מפני שחש כי לא סיים את משימתו, ובשלב זה כבר היה מבולבל מאוד וספק אם היה שורד מסע ארוך חזרה אל מזרח המדינה. סטנלי שב חזרה למזרח היבשת, בלי הדוקטור הזקן, כדי לספר לעולם כי מצא את הדוקטור ליווינגסטון.

בתחילת חודש מאי 1872, יותר מחצי שנה לאחר שנפגשו סטנלי וליווינגסטון, פרסם העיתון "הניו יורק הראלד" את החדשה המרעישה: [מוזיקת רקע] "ליווינגסטון נמצא בריא ושלם".

החדשה הפכה לסנסציה עולמית, ומששב סטנלי לניו יורק, הוא הפך בן-לילה לגיבור. הוא פרסם ספר בשם "איך מצאתי את ליווינגסטון", המתאר את קורותיו באותו מסע. הספר הזה זמין לקריאה באנגלית בחינם באתר gutenberg.org

[מוזיקה נעצרת]

שנה וחצי לאחר שנפגשו סטנלי וליווינגסטון, באביב 1873, הלך הדוקטור בן ה-60 לעולמו. שני עוזריו שליוו אותו במשך שנים ארוכות, סוזי [כך במקור] וצ'ומה, קברו את ליבו ואיבריו הפנימיים באדמתה של אפריקה. את גופתו הם נשאו במסע ארוך, שארך שבועות על גבי שבועות, וגמאו כ-1,600 קילומטרים. הגופה נלקחה לבריטניה, לקבורה במנזר וסטמינסטר, שם קבורים גדולי האומה הבריטית. סטנלי הגיע להלוויה והיה אחד מנושאי ארונו של ליווינגסטון.

[מוזיקת רקע]

ליווינגסטון למד להכיר את אנשי אפריקה מקרוב, והיה למתנגד נחרץ לעבדות. מכתביו, ספריו ונאומיו, עוררו תמיכה ציבורית נרחבת בביטול מוסד העבדות הנוראי, שעדיין היה קיים באפריקה. ליווינגסטון האמין כי אפשר להביא לכך, שתושבי אפריקה יחיו חיים איכותיים יותר בעזרת מפעלים, מסחר ותעשיה מתקדמים, שהאירופים יביאו עמם לאפריקה.

ליווינגסטון סיפק מידע גיאוגרפי רב לעולם המערבי, ועזר להשלים פרטים על אגמים ונהרות באפריקה, שלא ידעו עליהם קודם לכן. התצפיות שלו אפשרו למפות אזורים גדולים, שלא היו ידועים לעולם המערבי. ליווינגסטון עודד מיסיונרים רבים להגיע למקומות נידחים באפריקה. הם יזמו פרויקטים נרחבים של חינוך ובריאות, וחברות מסחריות החלו גם הם להגיע לאפריקה, כפי שליווינגסטון חלם.

אבל לא הכל היה ורוד. מדינות אירופה כבשו שטחים נרחבים באפריקה, הפכו את המקומיים לפועלים זולים והעבידו אותם בפרך. אם ליווינגסטון היה רואה את הדרך שבה מדינות אירופה התנהגו כלפי תושבי יבשת אפריקה, הוא ודאי היה יוצא מדעתו ודורש מהם לשנות את דרכם.

[מוזיקה מסתיימת]

[מוזיקת סיום]

אמנם הדוקטור ליווינגסטון הלך לעולמו, אבל הנרי מורטון סטנלי היה רק בתחילת דרכו. הוא עמד לערוך מסעות נוספים לאפריקה, שיהיו אף קשים ומסוכנים מהמסע למציאת ליווינגסטון. על מסעותיו המסוכנים וההרפתקאות של סטנלי, תוכלו לשמוע בחלק השלישי והאחרון של "סטנלי וליווינגסטון מגלים את אפריקה".

מחקר, כתיבה ועריכה - יובל מלחי.

עריכת לשון והשתתפות ב"מהפכה המהוללת" - דינה בר מנחם.

מיקס, אפקטים, אילוף זברות וציד ג'ירפות - רחל רפאלי.

הפקה וסבלים במשלחת של סטנלי ל-אוג'יג'י - רני שחר ואיל שינדר.

איזה כיף זה להגיד "אוג'יג'י. תנסו את זה. אוג'יג'י. אוג'יג'י.

[מוזיקה מתגברת ומסתיימת]

ילדים והורים יקרים, אם אתם אוהבים את ההסכת "היסטוריה לילדים", נשמח שתעזרו לנו. דרגו אותנו בכל חנויות האפליקציות, ברשימת הפודקאסטים של "אפל", ב"ספוטיפיי" ובכל מקום שאתם יכולים לדרג אותנו.

רוצים לדבר איתנו? כנסו לקבוצת הטלגרם שלנו, "היסטוריה לילדים". רשמו לנו מה חשבתם, העירו לנו הערות, שלחו לנו הצעות לפרקים ותוכלו להתעדכן בפרקים חדשים ובאירועים קרובים. תודה רבה.